:Je kan een zin ook langer maken

.Murat loopt op straat

אתה גם יכול לעשות משפט ארוך יותר:

מורד הולך ברחוב.

.Ayse zit op een stoel

עיישה יושבת על כיסא.

.Tülay pakt het boek

טולאי אוחז בספר

.Ayhan praat zacht

עיחאן מדבר בשקט.

.Steffi werkt hard

סטפי עובדת קשה.

(מתוך: Toorn-Schutte, v.d., J., Plus Nederlands: Basisgrammatika voor het Nederlands als Tweede Taal, Apeldoorn: Auctor, 1994, p.10)

לסטפי יש חיים זהובים. שיער של זהב קולח מראש של גוף עטוף כולו בעור של זהב. דלתות זהובות ידית נפתחות בפניה בצייתנות השמורה לאנשים זהובים. אבל סטפי עובדת קשה. סטפי עובדת קשה כי היא יודעת שזיעת אפה לא תתאדה בחטף בחלל העולם כרסיסיו של גשם מדברי. סטפי עובדת קשה כי היא יודעת שכל רגעי עמלה נקרשים להם לזהב בסופו של היום. סטפי עובדת, סטפי עובדת קשה, עבודה בלתי נלאית, עבודה ההופכת את אוצר העתיד המובטח למטבעות הווה עוברים לסוחר. סטפי עובדת קשה.

עיישה גרה באוהל במדבר. אוהל, קנקן קפה, מזרנים מצמר כבשים וכיסא מפלסטיק שקיבלה מכותבי ספרי לימוד הולנדים, כל רכושה עלי אדמת המדבר. ואהבה. אהבה שקטה, קמוצת שפתיים, נדיבת דומייה. יום יום עיישה מנקה את האוהל, מבשלת קפה, תופרת מזרנים מצמר כבשים ומחכה על כיסא הולנדי לבואו של מורד. עיישה יושבת על כיסא.

עיחאן גר באוהל ליד עיישה. הוא יודע שמורד איננו. יום יום הוא בא לאוהלה של עיישה לשתות את כוסות הקפה המחכות לשווא עם עיישה למורד. שפתיו משתהות יתר על המידה על שפת הספל התחתונה כדי שסיפק יהיה בידיו להביט בעיישה מעל לשפה העליונה. בין לגימה ללגימה, בין מבט למבט הוא מזרזף מילות קפה לאוזניה, רותחות, מרות, שחורות. עיחאן מבקש לשדל את עיישה כשדל כבשה פצועה, חרישית, מאמין שמילותיו מים שקטים הן, שאת צימאונה יצליח להרוות מקערית ידיו. עיחאן מדבר בשקט.

מורד בא מהמדבר. שערו חול סחוף, עיניו סופה בוערת, רגליו נחשולי אבק מלטפות את מרצפות הרחוב. השמש המתגלגלת על לשונו מתיזה רסיסים של אור על גופה של סטפי. בארץ המים, נווה צחיח של מדבר יפרח לו בליבה של סטפי. בלב המדבר מתייבש ליבה של עיישה. חולות המדבר קפאו באבני הרחוב שעליהן קולח גופו של מורד. מורד הולך ברחוב.

טולאי מביא ספר. ספר ללימוד השפה ההולנדית. כמו על אבותיו נכפות גם עליו האותיות משמאל לימין, מציירות לו את סטפי העייפה, את עיישה הנטושה, את עיחאן חסר האהבה ואת גופו של מורד המתפוגג לו אלי גולה. בשקט בשקט נעלם טולאי מן הדף ומדליק מדורה באוצר המילים. “טולאי מביא ספר”. טולאי שורף את זהב המילים, מצרף את הדמויות לעשן מתכלה, אדי קפה נעלמים בחום המדבר, אדים של לחות נספגים בגשם, אות אחר אות פורחות באוויר כותבות אלף אלפי ספרים שאיש לא יקרא. טולאי מביא את הספר.