בשנה השניה לעבודתו הגיע הנער משה למשכורת של חצי לירה ליום (כולל כל התוספות). הוא עובד יומית, אבל חייב למלא את ה"נורמה" כמו כל פועל ופועלת מבוגרים. אם המכונית מאחרת להגיע לבית־החרושת בכמה דקות, מנכים שעה או שעתים מן העבודה. וחופשה שנתית אין, ודמי־מחלה אין. ופועל שנפצע בעבודה – אין דואג לו. דרגת השכר וכל שאר התנאים נקבעים על־פי הנהלת־העבודה, ואין מקום לערעורים. והפועלים אינם מאורגנים, ואינם יודעים מה יהא עתידם.
משה הוא אחד מ־25 הפועלים היהודים בין מאה הפועלים הערבים בבית־החרושת והוא, ככל חבריו לעבודה, משכים לקום, כדי להיות כבר ב־7 בעכו, בבית־החרושת “נור”.
האם יודע חברנו משה, הנער־החניך, חבר הנוער העובד, כי על תנאי העבודה בבית־חרושת זה נכתבו כבר השורות דלהלן:
"הסדרים בבית־החרושת ‘נור’ הרסו את בריאותו של חלק מן הפועלים במשך שנה אחת.
"ציבור הפועלים מחויב לעקור מראשיתו את ניצני הרצון לקיים כאן חרושת, שלא תתן אפשרות קיום לעובד העברי.
“בעל בית־החרושת תולה, כנראה, יותר מדי תקוות במצב הקשה בארץ, והוא בטוח כי הפועלים, הסובלים העיקריים מן המצוקה, ייעפו במלחמה לפניו”.
הדברים האלה נכתבו על־ידי אליהו גולומב ז"ל ונתפרסמו ב־1927, חמש שנים לפני היוָלדו של חברנו משה, לפני עשרים שנה.
והדברים – כאילו נכתבו זה עתה.
ספטמבר 1947
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.