שיחה אחת אני זוכר. ארבע שנים אחרי המהפכה החליטה ממשלת רוסיה הסובייטית על הבראת המשק והטילה על המדינה משטר־צנע ועול־מסים חמור, והציבור מדולדל ועייף, ואנשי הכפר – החלק הכבד ביותר באוכלוסיה – מהססים ומשתמטים. ואז בא לסביבותינו, ברוסיה המרכזית, מיכאל קלינין, מי שהוכתר אחר־כך בשם־החיבה העממי “המוכתר של רוסיה כולה”. וכך אמר בשיחתו לאיכרים:
סייח כי ייוָלד במשקכם – אתם מאכילים אותו, מטפלים בו ומוציאים עליו כספים. אין אתם דורשים את התמורה מיד. אתם מקווים, כי הוא יחזיר לכם את הכל, ולעת־עתה עוד צריך להעמידו על רגליו, אתם נותנים בו אמון. האומנם לא תתנו גם בממשלתכם את האמון לאותו מספר השנים לפחות?
שיחה זאת אני זוכר כנאום. ראו־נא את העתונים מימין ומ"שמאל": מתחרים ברדיקליזם. חושבים, כי יצור רך אין טוב לו אלא ליסרו בשוטים ובעקרבים, ובכל־זאת, שמא תחוסו וזלילה זו ואכילת בשר־מן־החי – שמא תיעשה בצנע כלשהו?
19.5.1949
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.
אין עדיין קישוריות מאושרות