מבוא    🔗

לוא נתן לי כח ממרומים לפקוח עיני עורים, להסיר לב אבן מקרב בני עמנו ולברוא להם לב בשר, כי אז כשופר הרימותי את קולי להגיד לעמי פשעם, ולבית יעקב חטאתם, על נתנם כתף סוררת לקול קדמוניותיהם, ועל השליכם אחרי גום חכמתם ובינתם, דרושת דברי ימיהם, ואסיפות יתר הפלטה, שרידי זכרונותיהם מדורות החולפים, ואל נדמה בנפשנו כי זו רעה חולה נושנת מקדם קדמתה, וכי לא נתן לנו כאל כל העמים רוח נכון ולב מתנה להתחקות על שרשי רגלי קורותינו, הלא נהפך הוא, כי איפה תמצא עם אשר כל חיי כל איש ואיש חשובים בעיניו, וכל נפש ונפש בקרבו יקרה לפניו, הלא רק ישראל הוא אשר בכל פלך ופלך ובכל קהלה וקהלה, קימו וקבלו לתת שם ושארית לכל הנעשה בקרבם להיות קורותיהם נקראים ונשמרים, לדור דור, עדות המה כל פנקסאות, מעמאר ביכער וקונ' קורות הקהלות בגרמניא, אבל בדורות האחרונים נאבדו כל סגולתנו עברו נא בחוצות ישראל, וראו איך שודדנו מחמדנו, ואיך נבעו מצפונינו¹ וברוך השם כי מיום שעמדתי על דעתי מיום שנמלאו לי שמונה עשרה שנה הקדשתי כחי וחילי לעסוק בעבודה זה² כל מקום בואי אבקר הבית החיים, כבוד ישראל והדרם, וכאשר אך התבוננתי בהמצבות הקדושים הללו³ כאלו שמעתי קול, אבנים יזעקו מן האדמה, והמצבות תחת מראשותיו של גדולי תורה, וחכמה תתנינה קולן, לכו חזו, דרשו וחיו שמות הגדולים אשר “בארץ” האבנים הדוממות שפתותיהן דובבות מקברות אנשי השם, אבל תתנינו בנפש צרי הזמן המכלה והמבלה, המפרפר ומקרקר שמותנו, וציונינו, הצילנו נא מיד שן העת המלחך בלשונו הקשה, והחד פעולתינו ותהלוכותינו בעמק הבכא, וכל אבן ואבן העומד לנס ולכבוד על קברי הצדיקים, הוא עלה אחת מפורדה, מספר הגדול הכולל חיי עם ישראל, וכל יד המרבה לבדוק ולחקור עד מקום שידו מגעת בחכמה ודעת, לא יראה ולא ימצא מגרעת, ובשנים אחרונות גם בארצנו החילו איזה חכמי לב לעסוק בקורות גאוני הונגאריא, וקורות היהודים⁴ ותשח"ח להם, והנה אם כי נגמרו תח"י כמה ספרים תולדות גאוני ארץ, אבל נתתי משפט קדומה לגאוני הונגאריא, יען כי יהודי הונגאריא אנכי וכבודם יקרה מאד בעיני, בגלל תמימותם ותום דרכם, וישרם, ומרביצי תורה בישראל אמת מה נהדרו רבניה⁵ העומדים על המשמר יומם ולילה לנחותם הדרך יעלה בה, וידריכם פלס נתיבות דרכי הישר, ובאמת יצדקו דברי המשורר הלאטוני על רבנינו גאונינו⁶ ועזות וחציפות יותר מדאי על הכותב בהמצפה שנה שלישית נומ' 24 שהשפיל לארץ כבוד גאונינו וכבוד הגאון אדמ"ו רשכבה"ג, הכ"מ בכתבו “שבאונגאריא מקום הצביעות ושכל הרבנית עומדת שם על כיצד מעשרים את המלח ואת התבן” וכדומה הלאה כותב, דבר ידוע הוא שבאונגריא יכול רב אחד להיות שנה אחת רב לעדת אורתודקסים ובשנה השנית רב לעדת נאולוגים, ואותו הרב הצדיק בעצמו שחסידי קראקא נושאים אליו נפשם הי' לפנים רב נאור, מטיף בשפת המדינה, מאדיאר לאומי שהתאבק בעפר המתבוללים עכ"ל, תיפח רחו ונפשו על דבריו הללו הכל יודעים כי רובא דרובא גאונים מפורסם שהי' לפאר היהדות בארץ גרמניא, ובשאר ארצות שהי' באמת חכמי לב “ושונאי בצע” “תמימים” “וכפיהם כן לבם” הי' ילידי הונגאריא. טרם אפרד מהקורא, הנני נותן בזה תודה ותשח"ח לכל חכמי לב אשר קבלו ספרי פארי חכמי מדינתנו בכבוד הצטיוני וכבדנו במכתבי תהילה, תהילה לאל, והעבודה שעבדתי משך ג' שנה מצא חן בעינם, ובמשך ו' חדשים אחרי שנגמר הס' מבית הדפוס מכרתי כל אכסמפלרים אחד מהן לא נותר עד שנעתרתי לבקשת מדפוס נכבד אחד לחדש אורו עוה"פ, ויגמר אי"ה במשך איזה חדשים בתכלית ההידור, תוס' מרובה על העיקר, אשר יהי' ממש ספר שלום, לקורות היהודים בהגר ולקורות גאוני הגר.

ותשח"ח לחכמים המפורסמם שבקרו הספר בעתונם, ה"ה החכם דר' גאלדבערגער כתב בקורת למכ"ע Magyar Zsidó Szemle ידידי החכם ב' הארטשטיין במכ"ע Magyar Zsidó דר' קליין במכ"ע “Izraelit” החכם המפורסם מו"ה מוויען במכ"ע מחזיקי הדת נומ' 16 תרע"א, ידידי החכם מר מ' עקשטיין מסי' קראסנא בקול מחזירי הדת, נומ' 40 תר"ע, קוהן במכ"ע מחזיקי הדת נומ' 32 תר"ע, החכם המפורסם בעטטעלהיים במכ"ע שלו היו"ל בפרעסבורג Ungerländische Jüd. Zeitung ובהס' הגדול אוצר ישראל היו"ל באמעריקא מביאו כ"פ לשבח בספרו בהנוגע לתולדות גאוני ארצנו, ובשאר ספרים גדולים וקטנים, וגדולי ישראל כמו הרב מה' מאַד, בערענסאס, לבוב, יאולאוויטץ, גרויסווארדיין, שבחי אותו ועוד ארבעים גאוני ישראל, והרבה נבונים חקרי לב חכמים מפורסמם, ומבקשים אותם מביתי עקד ספרים מכל קצות תבל, כי באמת הרבה יגעתי ועמלתי בה לפאר היהדות והגם כי שאבתי הרבה שמות גאוני הגר ממכ"ע רבני הגר היו"ל ע"י ר' מאיר שטיין, מ"מ יתר שאת לו ויתר עז לו מהמכ"ע הנ"ל כי בספרי הרבתי מספר הרבנים עם ב' מאות, ותקנתי בתקונים ובררתי אוכל מתוך פסולת, אשר ממש ספר שלם הוא, ובפרט בהוצאה החדשה שת"ל כעת. בה לפ"ד הגעתי לתכלית השלימות כאשר יראו הקוראים הנכבדים.

 

א. עיר פרעסבורג    🔗

כהעיר היושבת לחוף ים רועש בהמון גליו, וצבא וחליפות מלאה במראה פני אדמתה, עיר אשר סביבה הררי אל וגבעות עולם, רמות ובקעות, כרים נרחבים וגאיות פוריות, עיר כזה תרומם רוח העם היושב בה, ותלבישהו עוז וגבורה, להיות לעם כביר העלילה ורב פעלים, ואם עוד נראה בהעיר הזה סגולת הטבע ומשטרים וסדרים מיוחדים בכל חזיונותיה, במזג אוירה, עתותי השנה, אביו וסתיו, קיץ וחורף, קציר ובציר תשמורנה עת באונה, טללי ברכה גשמי נדבה, עם מטרות עוז יורה ומלקוש, ירדו בה במועדים מימים ימימה, ומלבד ימי ענן וערפל המעטים שמים טהורים נטיעים אליה תמיד, ושמש צדקה תאיר לארץ ולדרים עליה ברוב ימי השנה, וגם אדמתה תתן יבולה, למכביר ובשפע רב, אז תהי' העיר הזאת לעיר חמדה, הדרה יראה על פני פעלי בני אדם היושב בה לכל חיי רוחם תכונת נפשם ותפארתם על הדרך העולה למעלה ולמשכיל ותכשירם ללכת מחיל אל חיל בהתפתחות דעתם ובינתם, החזיון הזה אני קורא על העיר פרעשבורג, עיר הראשונה בארצנו, נזר מדינתנו, הוא העיר אשר העמיד גדולי ישראל בתורה ובחכמה, אשר לא נראה כבושם הזה בכל ארץ אונגאריא, ושארי ארצות, ומלבד זה זכה העיר לרבנים, גדולי הדור אשר הרביצו תורה בישראל, מהעיר פר"ב יצאה הוראה לישראל מינייהו מלכי, מינייהו אפרכו גולת הכותרת, לא נשמע בכל העולם קבוץ ורבוץ כזה, קבוץ גדול מלומדים, ומתלמידים, ובעה"ב גדולי תורה, הון ועושר בביתם, ובימינם תורה ויראה, חזיון יקר ובלתי נפרץ הוא העיר שאין שני לה – – והנה הה"ג המפורסים מר יצחק ווייס הי"ו, חבר ספר בשם אבני בית היוצר בה העתקת מצבות מבית החיים הישן אבל במחכ"ת הגם שהוא יליד פר"ב נעלם ממנו הרבה דברים יקרים מה שנוגע לעיר פר"ב, והנה בזה למלאות את מעותו, ולהשלים חסרונותו, והמה ג' ענינים –

1. קורות עיר פרעסבורג במשך ז' מאות שנה מה שלא נזכר בס' הנ"ל,

2. רבני פרעשבורג עד שנת ת"נ מה שלא נזכר בס' הנ"ל,

3. קורות הרבה אנשים מצוינים, וקורות גדולי ישראל שמנ"כ בביה"ה החדש אשר מהם אינו מדבר המחבר כלל.

ואצפה כי דבריי ימצאו חן בעיני הקוראים הנכבדים כשארי חבורי אשר נתקבלו באהבה. ואזי אדע כי לא לתהי יגעתי, ויש שכר לפעולתי, כי הרבה יגעתי ועמלתי בה. קבצתי ואספתי חקרתי ודרשתי בכל מקום שמצאתי לדבר מהעיר הזאת. ובסוף הקונ' צרפתי איזה מאמרים שכתבתי, ואיזה מאמרי תולדות שכתבתי בעתונים כפעם בפעם.

מאראמאראש סיגעט כ"ה תשרי א' תתמ"ב לחורבן. התרע"כ ליצירה.

יקתיאל יהודא גרינוואַלד

 

ב. קורות היהודים בפרעשבורג משנת ה"א–ק"כ    🔗

רדיפות היהודים שם. ר' יודא לברמאן מפר"ב

נכד הג' ראב"ן, היהודים מקבלים משפט אזרחי העיר. גירוש היהודים משם. המלך לודוויג השני.

נפלא הדבר כי באותה העת אשר בארץ אונגאריא. כבר נקבע עמוד השחר. מבשר זריחת שמש צדקה. ואור ימים טובים לישראל עוד הי' חושך לישראל בעיר פר"ב, וצללי אופל עוד כסו שמי יהודי פרעשבורג. בשנת ה"א אשר מלך בימים ההם המלך אנדריאנס ובנו המלך בעלא הרביעי 1235–70. אשר היהודים הי' בימים ההם בכל טוב כי המלכי חסד עמדו לימינם. והי' היהודים חוכרי המלך ומניות המדינה. ויתר המסים, ורבים מהם הי' גם בעלי פקידות, ונושאי משרות נכבדות בממלכה. כי בימים ההם היתה תורה הקטולות רופפות בידי בני אונגאריא. והמעמד הטוב שנמצאו בו היהודים הי' למורת רוח להאפיפיור ברומא גרגור התשיעי, ובעת פרצה מרובה בין המלך אנדריאנס, ובין חורי הארץ המגנטים, אשר אכפו עליו לותר על זכיותיו לטובת העם או יותר נכון לטובת האצילים. אז מצא האפיפיור שעת הכושר לפקוד על עונו ויצו על הארכי הגמון מעיר גראַן. לבלי לעשות רצון המלך, כל עוד לא יסור מפניו את היהודים, ואת המחמדים בתור נושאי משרת במדינה. וגם לעת כזאת לא הלך לבו לעשות רצונו באמת ובתמים כי שב ומנה את היהודים, ואת המחמדים למוכסים וחוכרי המסים⁷ כי אחת הוא ארץ הגר ואין שני לה אשר הי' ליהודים זכות ארחי בלי כל פדות. חזון יקר ובלתי נפרץ גם בימינו אלה. וכאשר ראה זאת האפיפיור כי דבריו לא נשמע בהיכל המלך קראה הכהונה הרומאית על ידי הארכי הגמון מגראַן חרם על המלך ועל השרים. ועל כל הממלכה. בראשית שנת 1232, והגם כי אז הוכרח המלך לשבע שבועה חמורה כי לא יתנו ליהודים לקנות עבדים מן הנוצרים אולם גם זה לא הי' על זמן ארוך. כי רואים אנחנו החוקים הטובים אשר נתן בנו המלך בעלא בשנת 1251 שלשים סעיפים מכילה בקרבה החוקים הטובים. ותכלית כלם להגן על היהודים. ועמד לימינם בכל עוז והיהודים החזיקו בעסקי המדינה בחכירת המלח. יציקות מטבעות, וחכירת המסים. וכן קבלו היהודים חוקים טובים בשנת 1244. אשר בה הגינו על היהודים מרצח וחבלה בגוף, והותרה הרבית לישראל. מ"מ מה מאוד נפלא אשר אנו רואים כי בשנים הללו נשמעו רציחות והריגות ושריפות ואכזריות נמרצות בעיר פֿרעשבורג אשר נהרגו ונשרפו שם יהודים למכביר, הסיבה לזה שעיר פרעשבורג קרובה הוא לאוסטריא ע"כ צץ בגבוליה וסבבותיה האכזריות פראותם והשרשו קנאה ואיבה בקרב המדיארן, שם עולם עשו להם. הנשרפים אז בעיר פרעשבורג אשר קנאו לשם. ובראשם הרב ר' יונה אשר מזכירים קדושתם. ומנדרים לנשמתם. באיזה ערי אשכנז בין שארי קדושי ישראל שמסרו נפשם על קדושת השם⁸.

הגאון מהרש"ל בסי' כ"ט מזכיר את הרב מו"ה יודא לברמן מפרישבורג לשבח והי' בר' מרדכי בר' שלמה מברונא, בר' מרדכי מקלוניא בן רבינו שמואל בר נטראי חתן הג' ראב"ן. וכפי חשבון הדורות הי' דר שם בשנת הא אלפים כ'⁹ ואין זה הרב ר' יודא לברמן רב בפרעשבורג בשנת רמ"ח (ראה להלן) כאשר טעה בזה המחבר קורות היהודים בווינער ניישטאט מכמה טעמים, חדא הרי זה חתם א"ע שם בן מו"ה שלמה. וזה הי' בר' מרדכי. כאשר כתב הג' מהרש"ל שם. ועוד דא"א דדור חמשי של הג' ראב"ן יאריך ערך ד' מאות שנה. ודע כי כל החכמים¹⁰ טעו טעות גדול כולם מחליטים כי הג' ר' שלמה אבד"ק אייזענשטאַט הי' מבניו ורצו לקרב את הרחוקים כי הג"ר שלמה אבד"ק הנ"ל הי' יליד גאליציען, כאשר מגלה לנו זאת הגאון שארית יוסף. ואגב אדבר קצת מחיי הגר"ש הנ"ל.

הגר"ש לברמנש הי' מגידולו וגדולי פוילען, מהדור הראשון של גאוני פוילען שהרביצו תורה וטהרה בפוילען בדור של הג"ר שכנא ובנו הג"ר עזריאל. הג"ר מנחם פֿראַנק. אלו ארבעה מצוקי התבל אשר הופיעו באור תורתם בסוף המאה השלישית מאלף הששי, והמה הדור הראשון מן הרבנים אשר הרימו קרן התורה בכל מדינת פוילען בהחזקות ישיבות גדולות ובהעמדת תלמידים רבים גדולי הדור, ועמודי הוראה אשר כל בית ישראל נשען אליהם¹¹ מצינו שהי' לו דין ודברים אדות פסק דין על המעשה שהי' בק"ק קראקא בנדון ספק קדושין. ופסק שאסור להמקדיש לישא אשה אחרת מכח תקנות רגמ"ה. ושלח פסקו לק"ק קראקא. והרב בעל שארית יוסף בספרו סימן ר"פ, השיב על כל דבריו שם, והי' אז צעיר לימים וכתב דבריו בהכנעה, וסיים בספרו וז"ל. וכל הא דלעיל לא כתבתי לפסק הלכה, אלא כנושא ונותן לפני רבותיו ע"ג קרקע כאשר כן התחלתי. צעיר אנכי לימים ומה שגזר והחרים את ר' דוד ובנו וכי זה כתורה וכהלכה, הלא הקדמונים נמנו וגמרו ע"ז בשורה, שלא להשתרר על ב"ד אחר בגזירה, אבל מה לו ולצרה, ולהכניס עצמו בעובי הקורה, ועל זקני ב"ד שבק"ק קראקא לכבות ולהבעיר את הבעירה. וכדומה לי שעלה על רוחו ולבו השיאתו “של”א הני"ח באר"ץ אש"ר ממנ"ה יצ"א כמות"ו" אבל הוא בידו שגיונים' ושארי' ליה מרי ממעונים, כי גדיים שהניח נעשו תיישים. ובעלי קרניים עכ"ל השייך לדברנו, ומזה תראה כי הג"ר שלמה לברמנש הי' יליד גאליציען. עוד בטרם שיצא משם להנהיג ישיבתו בק"ק עיר הברזל¹².

בשנת ה' אלפים נ"א נתן אנדרנס השלישי ליהודים אשר גרו בפרעשבורג משפט אזרחי העיר, והתחילו לחיית חיי השקט ושלום בפרעשבורג. אך כאשר עברו ערך ע' שנה פור התפוררה התבל מרדיפות היהודים בכל ארצות איירופא. ונרדפו היהודים בלי חשך מטעם שהוציאו עליהם קלא דשקרא שהם משליכים רעל בימי הנהרות והמעיינות, וכגורל כל היהודים הי' גורל היהודים באונגארין. המלך לודוויג מלך אונגאריא גרש ג"כ היהודים מארצו. לא מפני שהם משליכים רעל במי הנהרות כמו שעשו שארי מלכי איירופא. כי אם מפני שהם יהודים. ולא אבו שמוע בקולו כאשר צוה עליהם להמיר דתם. ויהודי אונגאריא החזיקו באמונתם. ויצאו מארץ מולדתם למדינת אוסטריא. בוהמיא. ופולניאה¹³. ויהודי פרעשבורג הלכו משם לקהל האימבורג¹⁴. אך לא כגורל שארי יהודים לענין רכושם וממונם הי' גורל היהודים באונגאריא. בשארי ארצות נרצחו ונהרגו ונלקח ממונם לאוצר המלוכה. אבל המלך לודוויג הוא לא גרש את היהודים עבור בצע כסף כמו שארי מלכי איירופא. רק קנאת הדת, ע"כ השגיח עליהם. ועמד לימינם שלא יארע להם תקלה בממונם וברכושם. נתן צו בכל ערי מלכותו כי כל הנוצרים ישלמו חובותם ליהודים, אף בעת שהי' כבר במדינה אחרת ג"כ השגיח שיבא לידי פרעון כל חובותיהם, ויצאו בלי רדיפות ויסורים, היהודים דקהל פרעשבורג בקשו רשות משרי העיר להגן על בית הכנסת שלהם. שלא יביא לידי בזיון, ונתן להם בקשתם, וכאשר באו לאחר זמן בחזרה קבלו הבית הכנסת בחזרה¹⁵.

 

ג. קורות היהודים משנת ה"א ק"כ-ר"ל    🔗

היהודים שבו לפר"ב. קורות הקהלה.

רדיפות היהודים. הרב ר"א טירנוי.

רע ומר מאד הי' מעמד הישראל בכל ארץ איירופא. מה איומה היתה התמונה ומראה הזאת. מקרן דרומית מערבית איירופא, עד גבולותיה צפונה מזרחה. נרדפו היהודים בלי חשך. אבל חסדי ה' כי לא תמנו. כי אך זמן קט עבר, והנה המלכים בעצמם והדוכסים מבקשים ומהדרים אחרי היהודים. ושחרום להאחז במדינת ממשלתם. ולא לבד המושלים כי אם גם העם אזרחי הערים. לא עברו שנים מועטות והנה היהודים שבו למקומותם. וכן גם בארץ אונגאריא נקראו מטעם המלך לודוויג שרשות להם לבא לחזרה. כי ראו שאוצרותיו התרוששה ותרד פלאים, היהודים האימבורגה שבו לפרעשבורג ונתקבלו בשלום ובכבוד. בית הכנסת שלהם קבלו לחזרה. וכן כל החובות שהי' להם אצל הנוצרים ואזרחי העיר מטעם השופט מפרעשבורג ומהאימבורג בא לידי גבויה¹⁶ – אף כי היהודים נתקבלו בכבוד, ודמה בלבם כי יתחילו לחיות חיי שלום. לא הי' החיים האלה. חיים טובים ומתוקנים. כי תיכף לעת בואם הביטו אליהם בעין רעה על השבים לשבת בקרבם. וגזרו עליהם כמה גזירות אכזריות. ושישלמו מס מכל דברים, מיין כשר. מבשר כשר. עד שבשנת קל"א יצאו פקודת המלך שנפטרו מלשלם מס הזה¹⁷ בימים הללו פרצה תבערה גדולה. בבית היהודים ואיזה נוצרים מצאו אז שעת הכושר לגנוב ולגזול מחפצי יהודים, אך כאשר נודע הדבר שמו במאסר את הרוצחים ושותפיו, ולא עוד, אלא שכל רכושם מאנשים

הרוצחים נתנם מטעם השופט לאיש הנרצח¹⁸.

במשך הזמן הנ"ל נתקבל שם לרב ואב"ד ור"מ הגאון ר' אייזיק טירנוי¹⁹ נראה הדבר כי הי' זמן קט מאד בפרעשבורג, ורוב שניו הי' בטירנוי – ושמה שם לבו לחבר המנהגים²⁰. ההגדה שמו אותו לאבי נערה יפת תואר ויעלת חן אשר ביפיפה הוליכה שבי את אחד מדוכסי אשכנז ולמענה שבת גדילתו, והוד מלכות עמו ובית אביו ויכנס בברית של אברהם אבינו ע"ה. ויהי' לחכם תלמודי גדול²¹. נראה הדבר כי ר"א טירנוי מת לפני הגזרות והגרוש הגדול באוסטריא בשנת קפ"א. כי ידבר על קהלת אוסטריא. וללא אמת יאמר החכם וואלף²² כי פעולת ר"א טירנוי נופלת לערך שנת ר"ל, וכן טעה הצמח דוד בכתבו כי מת בשנת ר"כ. וללא אמת יאמרו החכמים²³ כי כאשר נתודע הדברים לשרי העיר כי בן הדוכס נתן עיניו בבתו נתהוה מזה גרוש גדול על כל יהודי טירנא. כי לא נזכר מזה בין כותבי הדורות מלבד הגירוש הגדול שהי' בשנת רנ"ד כ' אלול בעבור עלילת דם כאשר מצינו הקינה שנתחבר ע"ז ולקיחה מס' תיקון סופרים בכת"י שנמצא בביהמ"ד הישנה שבקראקא ונדפס בהמגיד ע"י רי"מ צינץ המח"ס עיר הצדק. – מקום מי מילא הרב ר"א. ומי מלא מקומו בפר"ב וכמה ארכו שנותיו שם לא נודע לנו²⁴.

בשנת קצ"ו שלחו קהל פרעסבורג שלוחים לזיגמונד בעיר פראַג בבקשה שיאשר כתבי החירות שקבלו מהמלך בעלא²⁵. ובאמת פעלו הועד בקשתם כי המלך מלא רצונם. וקיים תקנות המלך בעלא בהוספה איזה פרטים. (ביום 9 נובמבר 1463).

א) כי יהי דין ודברים בין ישראל לרעהו. אזי השופט היהודי שלהם יתפשר בינם. מבלי אשר יצטרכו לדין לפני שופט המלך.

ב) לבקשת יהודי פרעסבורג. נתן המלך חוק שכל יהודי שיעזוב העיר פר"ב. ורצונו לחסות בצל גראַף או מושל. עליו לשלם קודם צאתו מכסת הכסף מס דמדינה עבור חלקו²⁶.

בשנת ר"ז נרדפו היהודים מאד באשמת שופט העיר שקצב להם מס יותר מיכולתם, ולא אבו שלמו. ועבו"ז שמו אותם במאסר ונשמעו הדברים לבית המלך. ונתן²⁷ צו שלא יעשו להם עוד רדיפות כאלה והזכיות שקבלו מהמלך אין רשות לאדם מבלעדי המלך לשנותם. כן בשנת תר"ט כאשר פרצה מלחמה בין תוגרמה ואונגאריא. ובני העיר פרעשבורג קנו כלי זיין ושארי חפצים למלחמה, ולחמו בגבורה. ועלו להם הוצאת גדולות, ועבו"ז קבלו היהודים הנחה על ב' שנים מהכסף מס שקצב עליהם המלכה. עוד מצאתי בארכיוו כי בשנת ר"י יצא פקודת המלך שהנוצרים פטורים לשלם כל החובות שלוו מיהודים. לא הקרן ולא הרבית ואין ברשותם לגבותם מהנוצרים. וכן בשנת רי"ג הי' המלך לאדיסלוס החמישי בעיר פרעשבורג, ובני העיר באו בבקשה שנתרוששה העיר. אז נתן המלך צו שפטורים לשלם הרבית ליהודים ואין ברשות יהודים לגבות מהנוצרים המעות הזה כלל. ונראה מהגזירה זו שגזרה הראשונה בטלה.

 

ד. קורות היהודים משנת ה"א ר"ל–רפ"ו.    🔗

השתדל הגדול יעקב מענדיל. רופא המלך זכרי' היהודי. הרב ר"א ווייבעלמאן. – הרב ר"א לברמן

בעת ההוא הי' מצב היהודים באונגאריא טוב מאד ובפרט תחת המלך מאַטיאַס. עדים ע"ז בעת שבא מאַטיאַס לאָפֿען בשנת רל"ו. עם אשתו המלכה. מחוץ לחומת העיר קדמו את פני המלך והמלכה בראשנה היהודים. הראשון הי' יהודי זקן אחד מהנכבדים. רוכב על סוסו, וחרב כסף חגורה על ירכו. אשר תלו עליה כלי כסף ועשר ליטרות כסף בו. ועל צדו רוכב בנו, וגם הוא חגר חרב כסף וכלי כסף עליה. אחריהם באו שתי מאות יהודים ברגליהם, לבושים בבגדי חג ודגל אדום נשוא לפניהם. וארבעה ועשרים רוכבים לובשי בגדי ארגמן ונוצת יענה תקועה בכבעיהם. וישאו את קולם וישוררו לפני המלכה וספרי תורה בידם. ויתפטרו מלפניהם בכבוד גדול. ומשנת רמ"ב עד רפ"ו שהי' אז מלחמות מוהאַטש באותן השנים התחזקה מעמד היהודים ע"י האיש הנעלה השתדלן הגדול. מו"ה יעקב מענדיל בן ר' יהודא רה"ק באובען. השתדלן הגדול הזה הי' ראש המדברים מיהודים והי' הגובה המסים מיהודים בכל רחבי ארץ הונגאריא, אשר מספרם עלו באותן השנים י"א אלפים ד' מאות יהודים בכל הארץ²⁸, השתדלן הי' אהוב וחביב מאד בעיני המלך והשרים, בית השתדלן הי' פטורים מלישא את אות הדראון מטלית עגולה²⁹ גדולה חצי' אדומה, וחצי' לבנה. המלך נשא פני השתדלן בעד עבודתו לטובת אחיו בני עמו, ועבודתו הנאמנה לבית המלוכה. ויעש את בני משפחתו חפשים בארץ. השתדלן הזה הי' שופט היהודים ג"כ ושפט כל דין ודברים בין היהודים הוא הי' המפקח על כל עניניהם וחפציהם. רב את ריבם, על כל דבר פשע ורשע של יהודים בינם לבין עצמם. הי' הוא השופט המפשר, על כל הרשעות ואכזריות שנעשו ליהודים הי' הוא אצל המלך ובחריצתו נענש הרשע קשה. כל אשר המרה את פיו נענש ונתן בכלא, והי' כחו ומשרו בלי מצרים, לפרט כל מעשיו מה שעשה לטובת אחיו אין כאן מקומו רק מה שנוגע לעיר פרעשבורג אכתוב פה כפי מצאתי מכתבי ארכיון דעיר פר"ב.

בשנת רס"ג נתן המלך לאדיסלוס חוק ומשפט לעם פרעשבורג. כי כל הנוצרים שלוו מעות מיהודים אינם צריכים לשלם רק הקרן, ומלשלם הרבית פטרם. אזי קם השתדלן הגדול ודבר לפני המלך והמלכה לרומם קרן ישראל ולבטל הגזירה הזה, ופעל אצל המלך, ונתן לו במכתב שמבטל כל דבריו הראשנים. וצריכים לשלם הקרן והרבית, ומי שימרה את פיו ולא ישמע לדבריו, מרה תהי' אחריתם, כי נודע לו כי לבבם רק רע על יהודים יחפצו, ומגלה דעתו שם כי הוא עומד לימינם. ומי שלא יתן מקום לדבריו אזי אחת דתו כעובר מצות המלך. וכן שארי הרדיפות שנעשו ליהודים מהנוצרים, וראשי העיר ג"כ לבשו אכזריות, ושימו הרבה יהודים במאסר. גם ע"ז פקח המלך. ונתן צו בכל תקף ועוז כי ראשי העיר יעמדו לימין היהודים להציל הנרדפים והנגשים.

עוד משנה הנ"ל מצינו העתקת מכתבי ארכיוו מכתב מאת המלך לראשי עיר פר"ב. כי ע"ד מחלוקת אשר בין היהודים ונוצרים, ובא צעקתם עד לפני המלך. שולח המלך את השתדלן הגדול הר' יעקב מענדיל לעשות שלום בעיר לקרב את הלבבות, ולאגד את הכתות הנפרדות וראשי העיר יעמדו לימינם בכל מה דאפשר. וכן נשלח הנ"ל הרבה והרבה פעמים להעיר הנ"ל לקבץ המסים, כן רצה הכומר מעסטערגאָם להטיל מסים חדשים על היהודים עמד השתדלן ודיבר בפני המלך כי יעמוד בפרץ, וצוה לעיר פר"ב. כי לא יתנו אזן קשבת להכומר הנ"ל מטעם המלך. כן נשלח השתדלן בשנת רע"ד כאשר פרצה מלחמה גדולה באונגאריא. הנקראת מלחמות פראים. שרצו למרוד בהמלך, הגם כי בזמן קט שרר השלום בארץ. רק כאשר עלתה הוצאת גדולות נשלח השתדלן הגדול רמ"י לפרעשבורג לקבץ שם מעות ע"ז. וכ"א ישלם כפי אשר יחרוץ עליו השתדלן הגדול, כן נמצא הרבה מכתבים בארכיוו שבקש המלך משרי העיר לחזק ידי השתדלן הגדול ככל אשר יבקש מהם.

הרופא הגדול זכרי' רופא המלך אשר חי' בפר"ב בשנת ר"מ–ר"פ הי' חשוב ונכבד מאד בעיני המלך, והוא בקש מהמלך לבטל הגזירה מהיהודי פרעשבורג מלישא אות הדראון ותפילתו עשה מחצה שהוא נתפטר מלישא אות הדראון כאשר מצינו מכתב בארכיוו משנת 1511. וצוה המלך שאין בכח העיר לכפו לישא אות הדראון, אולם בשנת ר"פ ביטל המלך לגמרי אות הדראון מקהל פרעשבורג אבל לא משאר קהלות אולם לפי דברי החכם אללענבערגער בספרו צל ואור הביא כי אז ביטל המלך את אות הקלון בכל ארץ אונגאריא, בני העיר לא רצו בשום אופן לבטל הגזירה ולא נתנו אזן קשבת לדברי המלך, שמעה הממשלה את השמועה הזאת ותנעץ, ובזעת אפם גזרה כי כל השרים אשר לא ישמעו לקול הפקידה יוסרו ממעמדם ויענשו בתור עברינים. אכן לשווא נחר גרון הממשלה בקראה כי שומע לא הי' להם אז יצא דבר המלכות כי אם לא יתנו אזן קשבת אזי יבא עליהם בחילו. כי היהודים המה תחת השגחתו, ואין לשום איש למחות לו. אם נתנו העיר כעת אזן קשבת לדבריו א"ל זאת לא ידענו. דברי המלך נתנו רק בפרעשבורג, אבל לא באובען שאז הי' דרים בעיר הבירה ג' אלפים יהודים וכן לא בשאר קהלות יהודים³⁰ גם כתב המלך כי אם יעשו רדיפות ליהודים, אזי בטח יצאו משם כל היהודים ויהי' היזק גדול להממשלה³¹. בימים ההם נרדפו היהודים באשמת הבוגד המומר ה' וועלטץ אשר גנב הרבה מעות מיהודים וברח לוויען ומשם שלח כתבי שטנה לעורר קנאה ושנאה, ואיבה על היהודים הדרים בפרעשבורג ונמצא בארכיוו דעיר פתשגן הכתב מהמלך כי לא יענו ע"ז את היהודים כי דברי ה"ה וועלטץ המה שקרים וכזבים ורצונו רק להבאיש היהודים.

במשך הימים הללו שמש במשרת רבנית בעיר פר"ב הרב ר"א וויכלמאן בן הרב מו"ה קלונימוס הרב דשם. חתן הרב ר' חיים הי"ד שנהרג על קידוש השם שמש בקהלתו בשנת רמ"ד ושמה הרביץ תורה ומשם נתקבל לק"ק ווינר ניישטאט³² כמה ארכו שנותיו של ה' אליקים בפר"ב לא ידענו ואחרית ימיו ממנו לא נדע. ומקום משכן כבודו נעלם מאתנו. ואתן פה מקום כתב זכרון עדות מהרב הזה.

1. זכרון עדות שהיתה בפננו עדים ח"מ ברביעי בשבת בתשעה ועשרים יום לחודש הראשון שנת חמשת אלפים ומאתים וארבעים וארבע לבריאת העולם למנין שאנו מונין כאן מתא פרישבורק, איך בא לפנינו ר' משה בר' יהונתן ז"ל ואמר לנו הוו עלי עדים וקנו ממני בקנין גמור אגב סודר וכתבו בו בכל לשון של זכות וחתמו ותנו ליד חמי ר' שמעון בר' יצחק להיות בידו וביד באי כחו לזכות ולעדית ולראי' איך שרציתי ברצון נפשי בלתי אונס כלל כ"א בלב שלום ובנפש חפיצה. ובדעת שלמה ומיושבת והנני מודה בפניכם בהודאה גמורה. כמודה בפני ב"ד חשוב דלא להשנאה ודלא למהדר ביה מן יומא דנן ולעלם, ומעכשיו אני נותן לחמי רבי שמעון הנ"ל ארבע אמות קרקע בחצרי כמתנת בריא, ולא במתנת שכיב מרע ואגבן. ואגב קנין סידר הנ"ל אני מזכה את חמי רבי שמעון הנ"ל להיות מורשה ואפטרופא, ואנטור, ובעל דין שלי וכו' וכו'. ואחריות שטר הרשאה זו קבלתי עלי ועל יורשי אחרי כחומר כל שטר הרשאות העשויין בישראל כתקון חז"ל, דלא כאסמכתא, ודלא כטופסי דשטרא וקנינא מר' משה בר' יונתן הנ"ל לחמיו ר' משה בר' יצחק הנ"ל בכל מה דכתוב

ומפרש לעיל במנא דכשר למקניא ביה וכו' וכו'.

אליקים בן מו"ה קלונימוס זצ"ל המכונה ווייבלמאַן חתן מו"ה חיים זצ"ל הי"ד.

יודא במו"ה שלמה זללה"ה המכונה לברמאן.

העתקת אות באות מגוף הכת"י והעברת קולמוס בפנינו וכו' תנחום מן מהר"ם זצ"ל אברהם בר' תנחום שליט"א.

ב) במותב תלתא ביה דינא הווינא ואתא לקדמנא מרת קריינדיל בת ר' נפתלי ז"ל. אלמנת ר' חיים בר' יהושע זצ"ל. ורצתה לשבע על כתבתה ולגבותה בב"ד, וכך עשינו והשבענו אותה בשבועות התורה ובנקיטת חפץ על דעתנו, ועל דעת המקום ב"ה. שתגידו לנו כל מה שהניח לה בעלה. וכו' והכל נעשה בציווי ב"ד חשוב. רבי אליקים בן מו"ה קלונימוס זצ"ל שמונה אותנו ב"ד על כך, היום ביום ה' י"ב סיון רמ"ח לפ"ק כו"ח ולראי' ולעדות הכל שרור וקיים. – יצחק בר' אבי העזרי זללה"ה – אברהם במו"ה אהרן יונה זצ"ל – שמואל בן מו"ה קלונימוס זצ"ל.

הרב מו"ה יודא לברמאן, אחרי שנתקבל פרישבורק כאשר נראה ממכתב זכרון עדות הנ"ל הי' הוא בן הג"מ שלמה לברמאן מנכדי הג' ראב"ן שבאו לק"ק פרעשבורג, ודע כי הרב ר' מאיר שטיין במכ"ע רבני הגר הביא כי הרב ר' יודא הי' בפרעשבורג בשנת ר"ד, ואנכי ג"כ נמשכתי אחריו בספרי פארי חכמי מדינתנו, אבל טעינו בזה כי הי' שם אחר שהלך ר' אליקים לק"ק ווינר ניישטאדט. כאשר הוכחתי לעיל, כן הביא במק"א במכ"ע שלו כי הרב ר' יודא לברמאן נתקבל לק"ק ווינר ניישטאדט וזהו טעות כי הוא לא נתקבל שם רק ר' אליקים הנ"ל כן מה שמביא שם כי הג"מ ר"ש אבד"ק אייזענשטאדט הי' נכד הנ"ל ר' יודא ז"ל, אולם כאשר הוכחתי לעיל הי' הוא יליד גאליציען יותר ממנו נעלם מאתנו.

 

ה. גדולי פר"ב משנת רפ"ו, עד סוף המאה החמשית    🔗

ר' הירץ מפר"ב, משפחת שפירא, ר' פרץ שלסלבורג. רבני פר"ב ריו"ט ליפמאן, ר' וואלף יקארילס. – קורות הקהלה. – עלילות דמים באונגארין. – השתדלות אנשי פר"ב.

אחרי תביסת ההונגארים במלחמה. על יד העיר מוהאַטש, אשר בה אבד המלך לודוויג השני את חייו בנפלו עם סוסו לביצה, ויטבע בה נסעח אלמנת המלך מרים מבית האבסבורג עיר פרעשבורגה, ונתנה צו לגרש את כל היהודים ובאמת נגרשו היהודים מעיר פרעשבורג, יהודי פרעשבורגה בקשו רשיון ליסע לאוסטריא, אבל הקיסר פֿערדינאנד השיב פניהם ריקם וכנראה נתגרשו רק מפרעשבורג³³.

ממשלת הטורקים הטיבה מעט את מצב היהודים ולמרות כל אלה הי' בצער מטעם כי יצא הקול כי היו מרגלי חרש לצבא התוגרמים, השתדלן הגדול הוכיח צדקת בני עמו. ושקרות עלילה אשר טפלו עליהם. ויצא כנוגה צדקם ונחם המלך פֿערדינאַנד מלגרשם מעל פניו.

בימים הללו הי' הרב בפרעשבורג ר' נפתלי הירץ מוזכר בשו"ת רמ"א סי' נ"ז וז"ל שם הרב מו"ה מנוח בכ"ה אשר³⁴ מעיד שם שר' הירץ מפרעשבורג הונגאריא. וכו' והחזיר מו"ה יוסף שלמוני הגט יעו"ש, והנה כפי העדות שהעיד שם הר' מנוח, וזמן עבודתו עבודת אב"ד של ר' יוסף שלמוני באובען שהי' בין רנ"ה-רפ"ה, וא"כ נופלת זמן הרבנות של ר' נפתלי הירץ בזמן הנ"ל. ודע כי אינו ר' נפתלי הירץ הכהן אבד"ק אבען שהחליף מכתבים עם הג"מ מהר"ם קצאנעלנבוגען, מתרי טעמא, חדר כי לא יעזוב את העיר הגדולה אבען אשר הי' אז שם ג' אלפים³⁵ יהודים לילך לעיר פרעשבורג, עוד הלא בשנים הללו עזב את ארץ הגר ונסע לק"ק סאפיא³⁶, ואולי הוא הר' נפתלי הירץ כ"ץ אבד"ק ניקולשבורג, פונסק לובלין המובא במגלת יוחסין להמר"ל. או אולי הוא הר' נפתלי הירץ המובא בתשו' רמ"א סי' ע"ד, והדבר צריך בדיקה. כמה ארכו שנותיו של הרב ר' הירץ לא נודע לנו ונסתם כל חזון זכרונות מהעיר עד שנת ת"ן.

א) הקצין פרנס ומנהל העיר ר' צבי הירש שפירא נפטר בשנת תפ"ז ומג"כ סמוך לקברי גדולי ישראל ואשתו נפטרה בשנת תע"א. והמה המצבות היותר עתיקות בבית החיים הישן, וכנראה הי' מילידי פראַג?

ב) הרב החכם הפייטן מו"ה מאיר בכרך בפרעשבורג נפטר ד' שבט תפ"א, והי' בן האלוף הקצין מו"ה שמואל זיינוויל מוויען בהג"מ יאיר חיים בכרך מח"ס חוות יאיר.

ג) הרב ר' פרץ שליסולבורג בפר"ב. נדפס ממנו שאלה בפמ"א ח"ג סי' מ"א בשנת תצ"ה, והשיב לו נאמר שם, וחוזר ושאלו וכן בסי' ד'.

ד) הרב מו"ה יו"ט ליפמאן מגורשי ווינא שמש שם כערך עשרים שנה מצאנו חתמתו ע"ס ויקהל משה ובנו מו"ה עזריאל מונח בביה"ח דק"ק קיצע זמן רבנותו נופלת בשנת תנ"ה-ע"ה.

ה) הרב הג"מ בנימין זאב וואלף פאָללאַק אבד"ק גאון גדול ומפורסם, נשאר ממנו חבורים גדולים, וביאר על הסמ"ק, ונדפס קצת ממנו במכ"ע נט"ב. וחבור גדול שו"ת ובא בהסכמה ע"ס תולדות יעקב (פיורדא תפ"ו 4) בחבורת הרבנים גאוני הדור מו"ה יהודא ליב אבד"ק קראַקוי, הגאבד"ק וואיידסלוב מו"ה בנימין הורוויטץ, והג' מו"ה אלכסנדר אבד"ק פרוסטיץ. וכי' וחתם שם מו"ה בנימין וואלף בהרמ"י אבד"ק פראַשבורג³⁷ ואולי הוא מנכדי הגר"י פאללאק. ומצאתי בביה"ח, מצב מב' בניו שמתו בשנת ת"ם בחודש אחד.

בשנת תקכ"ד היה עת צרה לישראל בהונגאריא אדות העלילת דם³⁸ במחוז שאַרוש אשר כמה יהודים נתפסו למאסר ונדנו למיתה. ובניהם הקטנים נתנו לשמד. אך לגדולי היהודי פרעסבורג עלתה להם לבטל הגזירה הנוראה. הי' אצל המלכה מריא־תרזיא והיא בטלה לגודל בקשתם הגזרה הנוראה הזה.

לקורות עלילות דמים באונג'

האמת כי אחת היתה ארץ הגר אשר אין שני לה. אשר הי' ליהודים זכות אזרחי בלי כל פדות. ליהודים הי' הרשות להתעסק בכל מלאכת יד כיתר האומנים הנוצרים בלי כל פדות. לכבוד ארצנו לא נוכל לכחד תחת לשוננו. כי גם אחרי אשר עלה עליה עול אוסטריא, לא שנו אנשי אונגארים את טעמם, ועל אדמתם הפורי' לא מצאה השנאה קן לה. אמנם מעת לעת ומפקידה לפקידה חקקו המחוקקים בעיר ווינא. חקקו און להצר ליהודים שנואי נפשם. אך ההגריים הי' כלא שומע. וגזרות כאלו הי' להלכות שאין מורין כן. אונגארים אטמו אזנם משמוע בקול מושלים עריצים כאלה. למשל בשנת 1630 יצאה למשל הפקידה. כי אסור ליהודים לחכור מהממשלה. את המכס מהסחורות הנכנסות והיוצאות. ואולם היהודים נשארו המוכסים כמקדם. לשוא יצא בשנת ת"ז 1647. דבר מלך שלטון שנית. ובשנת ת"ט 1649 שלישית לחדש האיסור הזה – לשווא, כי שומע לא הי' להמלך פֿערדינאַנד III מאת העם ההונגאריא. שמעה הממשלת בווינא את השמועה הזאת ותנעץ ובזעת אפם גזרה כי כל שרי הפלך אשר לא ישמעו לקול הפקודה הלזה יוסרו ממשמעתם, ויענשו בתור עברנים. אכן לשוא נחר גרון הממשלה בקראה, כי שומע לא הי' להם ויהודים נשארו מוכסים כמקדם. כי הנוצרים בעצמם לא התחזקה עוד באמונתם החדשה. והתורה הקתולת היתה רופפת בידם. בגלל הדבר הזה ישבו היהודים שלוים ושקטים באונגאריא מ"מ רואים אנחנו לפעמים עלילות דמים בארץ הזאת. העלילות אשר בין יום נולד. ובין לילה נשקע מזה לא אדבר רק מאלה שנשארו אחריהם זכרונות גדולות. א) גזירת טירנא. עלילת דם הזה הי' קשה לישראל מאד. כי שמה נהרגו ונשרפו היהודים למכביר ונגרשו מן העיר. בשנת רנ"ד ג' אלול הי' עלילת דם הראשון באונגאריא בימי המלך וולאדיסלאוב. המלך הזה אף כי הי' בן המלך פולניא קרימזיר הרביעי שהי' לבו טוב לישראל. הוא לא אהב את היהודים לא דרש טובתם. ברוח שקטה ראה את עניי היהודים בטירנא אשר ענו אותם בענוים קשים ונוראים ואחרי כן נגרשו מן העיר מבלי שוב בה לעולם. יען כי העלילו עליהם כי השתמשו בדמי ילד נוצרי לסגולות ולרפאות. מתחלה נאסרו י"ב יהודים וב' נשים וכאשר הצרו במאסר באכזריות נוראות אמרו כי באמת עשו זאת ונשרפו וכל אחיהם שם נגרשו מן העיר. וראה הקינה שקננו ישראל (העתקת מס' תקון סופרים כת"י שנמצא בביהמ"ד הישנה שבקראקא נעתק ע"י רי"מ צינץ מח"ס עיר הצדק) אקונן במרה בכל שנה, בהגה נהי וקינה. על בני טירנא חסידי קהליך.

בני החביבים והנאהבים. בחייהם ואף במותם להאש הלכו בגלליך.

גללו עללו חזירי מיערים. ום ענו וגם שרפו מהם בני בחיריך.

דלף כנחל שפכו על עונך. ומכירת בכורך. כי מכרו אבותיך.

הלכו ברחובת ברגישה. וקול צאנך בחלישה. בחדש אלול בשלשה תפשו עדריך.

ואיך אוכל להתאפק בכות על ה' תקבצו לענות והתחלו בלויך.

זכור תזכור עמך אשר בטחו בך. ועשה למען שמיך והם כהניך.

חסדי אברהם זכור. וזאת ליהודה תזכור. זכור ונקום נקמת זקניך.

טהור ברע מראות. טובה עשה לראות. קיים דבר הנביאות. יראו שונאיך.

יום העקידה קבצו תועה וטמא ירצו. התעות עמך רצו בני חביביך.

כי איך אני אעלה עם בול עץ יתלה. אבטח בנורה עלילה אמרו קדושיך.

לכו בני עורים שגוזלים וחומסים הישרים שופכים דם כשרים דברו טהוריך.

ב) בשנת רפ"ט בדו איזה נוצרים בקהל פעוינג עלילה על יהודים כי רצחו והרגו ילד נוצרי, והעמידו עדים עדות שקר ועי"ו נשרפו היהודים שם.

ג) בשנת תקכ"ד הי' עת צרה לישראל בעבור העלילת דםא נופ' דעובדא הכי הוה. ביום ג' לחודש יוני 1764 נמצא נער מת על אם הדרך ביער הסמוך לאראהיטא, נער נוצרי בשמו יאהאן באללא מכפר אראהיטא ועל צוארו הי' רושם מחבל. ובגופו איזה פציעות. בלי שום ספק כמובן יצא הקול כי יהודים רצחו אותו כי נצרך להם דם, ומזה צמחה העלילה הארורה הזאת. ותגדל יום יום. ותכס ברוחב ענפי' את שמש הדעת והתבונה. ותהי עלטה ואפילה על פני כל הארץ. כי יצא ניצוץ אחד קטן ודק ויעל מבין אבני תהו מעפר ערימות שרופות. ויבא קדים רוח עריצים ושפתי רשע. ויפח אותו ללהב אש אוכלה. ותלהט מוסדי הרים ותוקד עד שאול תחתית וירב בבית יהודא תאניה ואניה. כאשר התאספו בבית הכנסת בכפר סעדיקערט היהודים מהסביבות לשפוך לה' שיחם ביום השבת, נפלו אליהם האספסוף וכמו שבעים יהודים אנשים ונשים וטף תפשו בכף והוליכו אותם כשבויים לבית המשפט בעפעריעס. ושמה התנפלו עליהם כחמת חיתי טרף. הריקו עליהם חרב רוצחת. ידו בם חזיזי זעם. וחצי רעם. וידו בהם אבני קלע. וכל כלי בלע. זה הורג זה טורף. זה חומס. וזה רומס. עד שעלתה בקושי' ליהודים שנשים וטף נשלחו בשלום לביתם. רק אנשים כערך שלשים נשארו במאסר. וילד אחד יהודי אשר תפשו ונתנו אותו להמיר דתו. ואם לאו יהרגו אותו. הנוצרים עשו תמונה מהנער הנרצח ושלחו אותו לכל המקומות בהונגאריא לעורר את המון לעשות נקמה ביהודים. ובאמת התאספו המונים המונים. אולם בית המשפט נתן פקודה לבלי יעסקו עוד במכירת התמונה ומבלי להתאסף עוד…

בין כך התחילו ימי המשפט בעפעריעס אבל לכל יגיעתם לא מצאו עדות. ובכן יצאו לחירות היהודים רק שלשה מאנשים החשובים השארו שם כדי לייסרם ביסורים קשים… היהודי בשם שמואל שפטא כאשר כאב לו מאד והגיע לשערי מות המיר דתו ובזה ניצל תיכף ויצא לחירות. אבל היהודי יוסף בן יצחק נשאר מת תחת ידי הרשעים האלו. אשר לא רצה בשום אופן להמיר דתו. ועד היום מזכירים שמו בימים הקדושים בין אלה שקדשו ש"ש. בעיר עפעריעס. ורבים מיהודים שמו עוד במאסר. והרבה הרבה ילדים אשר נתפשו להמיר דתם. עד שעלתה להשתדלות אנשע פרעסבורג לקבל רשיון מהמלכה מריא־תרזיא שקרא דרור לכל האסורים. ולכל הילדים שנתפשו יצאו לחירות בשלום!

ד) בכתבי עיר ניערעדיהאַזא משנת 1791 מצינו מהמלך פתשגן כתב (לבקשת ר"י פֿיש מקאלעוו) ונמנו וגמרו כי אין לעלילת דם שורש כל עיקר וצו את פקודיהם להודיע זאת אל עם הארץ בכל הגבול. להוציא מלבם מחשבת און אמונת ההבל והכזב הזה. אשר גם בשנת הנ"ל הי' עלילת דם בקאלעוו. אבל עבר בשלום בלי שום פגע.

ה) והכי נכבד עלילת דם בטיסא עסלאַר אשר שם השלשה מנהלי העלילת דם בטיסא עסלאַר נשאר שמם לדראון עולם ולחרפה שר"י והרבה ספרים בכמה שפות נכתבו לספר כל העלילה וגם אנכי בקוצר אמריםא אספרה פה לפי שנוגע לעיר פרעשבורג. כי המה שתו כוס התרעלה.

בשנת ה"א תרמ"ב י"ב בחדש ניסן IV/1 1882 ותשלח אשה את אמתה בכפר טיסא עסלאַר היא אסתר שולמושי לקחת עפרות צבע מבית סוחר נוצרי ולא יספה שוב אליה עוד, ותבא האשה לעת ערב לבית אם האמה ותגד לה כי בתה נעלמה. ולא שמה האם את לבה אליה כאמרה כי תשוב בקרב הימים כי גם מלפנים לא אחת ושתים עזבה את בית אדונה. כאשר הרבו להצר לה וירדו בה בפרך. ויהי ערב ויהי בקר יום שני ושלישי, ועין אדם לא ראתה. ואם האמה שפך דמעות לפני כל איש ואשה אשר פגשה ויקר מקר' ותפגוש באיש עברי מיושבי הכפר ושמו יוסף שאַרף תופר מנעלים ושמש בביה"מ. ותבך גם לפניו אולם הוא נחמה כי בקרוב ימצאנה כי גם בעיר נאנאש קרה כזאת לפני שנים רבות כי נעלם ילד אחד וחשבו הסכלים כי יהודים הרגוהו ושפכו דמו ואחרי ימים נמצא בלי פגע. כשמעה האשה דברי היהודי ותמהר ותרוץ אל בית השופט במקומה ותשא את קולה ותזעק זעקה גדולה ומרה במאמרה כי היהודים הרגו את בתה ומצו את דמה וישמעו ישראל יושבי הכפר וינוע לבבם כנוע עצי יער מפני הסערה. ורעדה אחזתם אימתה ופחד פן ינכרו צרימו וימיטו עליהם און ובאף ישטמו אותם ויאכלם כקש. וישיחו בם כל היום למאיש ועד אשה. מגדולם ועד קטנם הזקנים והילדים בחיק אמותם כי בש"ק הזה הי' שם ג' שוחטים למבחן ושוחט אחד מל ילד קטן ומת הילד בברית, ותהי מהומה רבה כי השוחט שפך דם אדם ורצחו נפש. וישמע נער קטן בן י' שארף אשר הזכרני. וילך בחוץ ויגד לחביריו הנוצרים כי השוחט רצח נפש. ויהרגו בבית הכנסת. ויגיע לאזני השופט שמה, וימצא תואנה להאמין בזה כי כן כצעקת האשה הבאה אליו ובתה נרצחה. ויקרב את דבריו לפני כסא השופטים בעיר המחוז נירעדהאזא וימהרו וישלחו שופטים ושוטרים לעסלאר. ובכן צמחה העלילה הארורה הזאת.

ויבא בארי איש צר ואויב ליהודים ואותו הפקידו לראש על החקירה ודרישה ועל ידו נתנו את פעצעלי הסופר לכתוב כל מה שיעלה במצודתם. ויקח בארי את הילד הזה בן השמש ויחבקהו ויתן לו את כלי הזהב מורה השעות. ושם דבר בפי הילד ויספר דבריו כפי שנתן דבריו בארי, ותיכף הלכו וסובו את בית האיש שאַרף והרבה יהודים ויוליכם כשבויי חרב אותם ואת ביתם ואת זרעם בעיר נירעדהאזא בבית הסהר. והסופר פעצעלי הרבה לדבר עם הנער מאָריטץ שאַרף וישם דבריו ואח"כ כאשר בארי התחיל לשמוע העדות אמר הנער כי אביו הביא את אסתר במרמה לבית הכנסת ויקשרו ידיה ורגליה בעבותות והוא ראה בחור המנעול. כי השכיבוה על הארץ והפשיטו את בגדי' מעליה ויקח השוחט שווארטץ את המאכלת בידו ויכרות את ראשה. וקבל במזרק את דמה. – ותעבור הרינה במחנות כותבי קורות העתים. ותגעש ותרעש הארץ ותהי לחרדת אלקים. ויצא קול האסון הזה עד קצות הארץ. משנאינו עלינו הגדול. ומחרפינו נשאו ראש, ששו ועלזו במצאם סבה להגדיל תבערת המשטימה שנאת הדת. ואנשים הרשעים אוינאדי אישטויצי המה הוספו להבעיר התבערה אחריהם התעוררו נקמו גם כותבי העתים ועוררו קנאה להבעיר גחלי רתמים. להצית אש. ולולי קם היושב בראש בממשלת המיניסטעריאים טיסא קאַלמאַן ויצו לכל שופטי הארץ ופקודיהם בכל הגלילות כי יתנו עין פקוחה על כל הנעשה וענוש יענושו בכל תקף ועוז גם סגר הרבה כתבי העתים אשר עוררו המון לעשות פרעות. לולי זאת מי יודע עד היכן הגיעו דברים הללו. ורק הוא השקיט הסערה לדממה. כי פור התפוררה התבל אז מזה. רבים הדפסו ספרים להוכח צדקת יהודים. ורבים משונאי ישראל הדפסו כתבי פלסתר להבאיש ריח היהודים.

ויהי ביום 18-ten לחודש יוני ויעברו אנשים נכרים על הנהר טיסא עם רפסודות לעיר סעגעדין ובכפר דאדא הקרוב לעסלאַר השאו את עיניהם ויראו גוית אשה צפה על פני המים ויוציאה ויניחה על שפת הנהר ויקברוה שם ויהי כאשר נשמע הדבר בכפר הסמוך לה ויבא השופט והרופא ועוד אחרים ויפתחו הקבר ויוציאו את המתה וירא ויתבונני על הסמנים והסכמו כולם כי היא היא הנערה אסתר שולמושי, ויראו והנה אין בה שום פצע או חבורה. והי' לאות כי לא חלו בה ידים ולא נשחטה כי אם נפלה במים הזדונים, או הופילוה…

והשמועה עשתה לה כנפים וקוי הטעלעגראַף הוליכו את הבשורה הזאת כהרף עין עד קצות הארץ ובכל מקום אשר הגיע שמה ששון ושמחה ליהודים. וימהרו כל כותבי העתים להודיע זאת אל כל קוראיהם. אולם עד מהרה נהפכה שמחתם לתוגה כי בא השופט בארי וחבריו והוכיחו כי לא היא היא. ויהודים רצחו עוד עלמה אחת…

הכס התרעה שתו יהודי פרעסבורג, כי מסית אחד בשמו שימאני הו"ל בפר"ב מכ"ע והרבה נכלים יום יום להסית ולהדיח את העם. ויהי בימים הראשונים לחג האסיף ויתאספו כאלף איש בליעל מפרעסבורג ומסבבותיה ויקחו אבני קלע בידיהם. ויקומו ויבאו על העיר בטח. וישליכו את אבנים בחלונות בתי בני ישראל וישברום ויפוצצים גם חניות הרסו ונתצו ויבוזו קנינים וסחורות שלל רב וישימו בכליהם, ויתר הבז אשר לא עצרו כח לישא עמהם על שכמיהם. השחיתו והתעיבו וישליכם אל טיט חוצות, ותפול אימתה ופחד על כל יושבי היהודים ויחרדו ממקומם, ויקומו וינוסו רבים מהם בהחפזם עד וויען הבירה. גם בעירות הקטנות חיל ורעדה אחזו ליהודים. ואשה אחת בחפזה לנוס מפניהם המיתו בחרב ובזזו את רכושה. וכאשר נודע הדבר להממשלה מהרה לשלוח שמה אנשי חיל מלומדי מלחמה וכן קם הסער לדממה וחמת תנינים נשבתה… כה ארכו הימים ושלום בארץ נושבת. ויושבי' יהמין הרבה פרופי' מגדולי הערים הוציאו קול קורא להעם כי העלילה בשקר יסודה. ובכזב בלדתה. כן האפיפור לעא הי"ג. וכנסת הכהנים הגבוהים העוטרים את כסאו הוציאו ג"כ כדבריו. הבישאף היושב בעיר קאניגראטץ הדפיס כרוז אל כל הכומרים כי יתנו לב לבל יבאו מכתבי שטנה בידי עם הארץ. – בשנת תרכ"ג י"ט לחודש יוני יום המשפט בעיר נירעדהאזא יום אשר הכינו ישראל ופחדו ממנו כי בו ביום תחלת מעשי המשפט בדבר העלילה הנוראה העסלארי היהודים הזמינו חמשה עורכי דין כולם אנשים חכמים ונבונים והכי נכבד קארל אטוואש הנוצרי אחד מגדולי חקרי לב. וכן התחיל המשפט. השטאאטסאנוואלד השלוח מטעם הממשלה לערוך הטענות נגד הנחשדים סייפערט שמו איש נוצרי חזק/הזקן בחכמה ובתבונה על רום משמרתו. שונא בצע. מואס מעשקות. אוהב התחקות על שרשי הדין. והפרעזידענט קארניש קרא כ"א בשמו ויפרש לפניהם את עונותיהם ויענו כולם כי רק העלילה הוא כלה שקר ושוא אין בה ממש. ומכל העדות לא נשארו אף אחד כי כלם הודו או כחשו או נכחשו רק הנער מ' שארף אשר הגיד כי אביו שחט הנערה. ארכו הימים חלפו שביעות בטענות העדות ודרשות העורכי דינים. כן הראה הדר' קארל אטוואש מכתב מבית המשפט מעפעריעס כי האיש פעצעלי המפקד בבית המשפט הגדול הזה כבר ישב י"ב שנה בבית האסורים כי הרג איש, והוא פרא שודד וגנב. ופני פעצעלי חפו. וכאשר נגמרו כל הטענות. קם דר' סייפערט אשר עפ"י דין צריך הוא לעורר טענות נגד הנרצחים אולם הוא איש אמת וצדק במתניו ודבר דרוש נכבד והראה לדעת כי הכל הוא שקר וכזב. ובשה וכלימה יכסו פנינו כי כסאות המשפט בארץ הנכבדה הזאת נתנו אמון אל הבל הבלים מעשי תעתועים. משפט אמת שפוטי ולא תגורו מפני איש. כי הפעם הזאת לא עיני יושבי ארצנו לבד כי עיני איירופא ועיני חכמי התבל כלה עלינו יביטו. ואל תוצאת הדין ומשפט הזה תלויות וצופות וכו' וכו'. ואחריו דברו המליצים הוכיחו כי אין ממש בהבלים כזה. וביום השלשים לחדש יולי ביום הזה בא המון רב מלא את הבית ויקם דר' אטוואש ויעמוד מהבקר עד ערב וידבר שבע שעות רצופות. וידבר מן העצים אשר בלבנון. עד האיזוב אשר בקיר מקום נחש ושרף ואפעה אשר ממסתרים יפוצו ארסי מות ישופו עקבי תמימים. ויפילו אחור והרבה להרשיע את הפקידים. וקרא כי רוצחים הוא רואה אבל לא רציחה, וכו' וכו'.

וישאל הפרעזעדענט את כל איש ואיש אם יש לו מה לדבר ויענו כולם אין. – ביום השלשי לחודש אגוסט בהיות הבוקר ותמלא רחוב העיר מרוב אנשים אשר באו מכל גבול מסביב אנשים למאות ולאלפים. ויעלו השופטים השערה. ויעמוד הנשיא ויקרא

“בשם המלך איש פלוני ופלוני אשר הייתם אסורים פה בחשדה על מעשה הרצח. זכאים אתם כולכם וחפשים תצאו מזה אל ביתכם לשלום”

והוסף לאמר כי אל תרגזו בדרך אל תבקשו נקמות ואל תשובי את הרעה וכו'.

ונשיהם ובניהם וטפם עמדו בפתח השער וכהגיעם אליהם חבקום ונשקום בדמעות שלוש. – והדר' אטוואש לא נח ולא שקט עד אשר כלה פעלו הטוב ובעזרת המיניסטער נשלח מאריץ שארף מביתם ויודו חטאתו כי אמרו להורידו חיים שאולה. ויתר דברי המעשה הלא כתוב הדר הוא בס' של הדר' קארל אטוואש אשר האריך לספר כל פרטיו ודקדוקיו.

 

ו. השתדלן הגדול ר' יעקב קאפיל טעבין – המלך יוסף השני    🔗

בין המאורות הגדולים אשר האירו לישראל התנוצץ ביניהם גם שם של ר' יעקב קאפיל טעבין, הוא לא העשיר לא את הספרות ישראל. ולא הרביץ תורה, אולם יאתה לו תהלה ועוז הגונים כי הוא עמד לנס עמו ופעל לטובתם. יתר שאת ויתר עוז לו מכל בני גילו. ר' קאפיל טעבין נולד לאביו הטפסר צדיק תמים מו"ה אברהם טעבין³⁹ ממשפחה גדולה ונכבדה שתדלנים מפורסמם. בשנת תצ"ב, שם משפחתו נקראת בשם מענדיל⁴⁰. בעוד משחר טל ילדותו כבר הראה אותותיו אותות כי למופת יהי' בישראל, הוא אהב את עמו. אהבה עזה. אהבה בלי מצרים. אהבה בלי קץ ותכלית. אהבה בלתי נחלשת ונפסקת אף לרגע ותר על כבודו, ומסר נפשו על עמו, וביטל הרבה גזירות רעות וקשות. והוא הוא שנקרא בשם שתדלן הגדול⁴¹ אשר לפני מלכים יתיצב כמה פעמים בלכתו בשליחות מצוה או בעת נסעו בתור שלוח צבור לקח עמו תכריכין שלו⁴² למען יהי' מוכן בכל עת לעמוד בדין, כי בעמדו כפעם בפעם בחצר המלך הי' דרכיו מסוכנים ע"כ נשא את בגדיו הלבנים תחת אדרות הכבוד למען יהי' מלובש, אם יספה בלא עת כדת וכהלכה… עבד את עבודתו בתור השתדלן גדול בימי המלכה מריא־תרזיא, המלכה מריא־תרזיא שנאה את היהודים תכלית שנאה. השתדלן הזה לא טמן ידו בצלחת ועשה בכל כחו לטובת היהודים. וכן גם בימי ממלכת המלך יוסף השני בן המלכה מריא־תרזיא. אשר הי' איש טוב חפשי בדעותיו. ואוהב את הבריות בלי הבדל דתות. בימיו נשתנה מצב היהודים לטוב⁴³. נתן חוקים טובים ליהודים. בטל העול הגדול שהי' רובץ על שכמם. בטל את אות החרפה אות הקלון. ונתן ליהודים רשות, בכל רחבי הממלכה. מלבד ערי מחצב זהב וכסף, גם נתן להם רשיון לעסוק בכל מלאכת חרש וחושב וללמוד בכל בתי הספר, ולחכור קרקעות לעבודת האדמה. ומחפצו להשוות אותם עם כל יושבי הארץ. לא הרשה להם להשתמש בעברית או ביהודית המדוברת. בפנקסי מסחרם. ובשטריהם. ויעצו עליהם לגלח את זקינם ולתת צעירהם לעבודת צבא המלחמה ככל אזרחי הארץ. הוא עשה זאת לאהבת היהודים. כאשר אנו רואים מכתבו⁴⁴. משנת 1787 אל אוהבו וואַן סוויעטען כדברים הללו. “עוד בראשית ממשלתי חפצתי ותרצתי בלבבי לעטר את ראשי בעטרת אהבת כל עבדי. ולתת למו תורה אחת, וחוקה אחת, ולזאת חקקתי חוקי הסבלנות לפרוק את העול הקשה. אשר הכביד על צואר אלפים ורבבות בני אדם על לא חמס עשו. הנני חפץ כי שנאת הדת כלה גרש תגרש מארצי, וכי לא יגרע זכות אחד מעבדי גלל אמונתו, כי לא יכרח איש לבוא. במסורת דת אחרת אם יאבה לזכות בזכיות המדינה, וכו' עכ”ל. כן אנו רואים מהספור אשר יספר המכ"ע Wiener Mittheilingen 6. Jahrgang No. 34. וזה תארה. בבית המרזח אשר לאדון הוגעל־מאַן, לא הרחק מן הגשר המחבר את הפרור לעאפולד־שטאַדט עם קרית מלך רב וויען, ישבו אנשים רבים, בני עמים שונים. ודברו אדות יהודים. אלו לרעתם. ואלו לטובתם. אלו אמרו כי אין הצדקה ליהודים לבקש למו שווי זכיות, ואלו כנגדם אמרו כי מהראוי כי גם המה ישבעו מטוב הארץ כמו הנוצרים. בין האחרונים הי' איש אחד אשר התוכח על זכיותיהם בלשון למודים. ויתן אותות כי יש תקוה לאחריתם. האיש הלז הי' מוזר לכל האורחים. ובכ"ז יצאו דבריו חן בעיני השומעים, יען הביעו אותם בנעם שפתים ובהשכל ודעת. – גם באזני המלך תוכל להביע דבריך, אמר אחד מן האורחים אל האיש המוזר. – והוא ישיש להאזין אותם. בלשונך לשון למודים גם משנה למלך תוכל להיות. אמר אורח שני וצחוק נעים הופיע על שפתי האיש המוזר. אשר החריש ולא ענה דבר – פתאום קרב אליו איש יהודי בא בימים וזקנו הלבן יורד על פי מדותיו וישאל ממנו את יאבה להיות לו לעזרה למען יוכל לקחת אומר ודברים עם הוד קיסר? בנקל תוכל למלאות חפצך גם בלעדי, ענהו איש המוזר, לך אל ארמון הקיסר, ובא אל תוך הלשכה ששם יבא בכל יום לשמוע משאלות אנשים הבאים אליו בבקשתם. ואם תאבה ללכת אתי, ענהו היהודי אשקול על ידך עשרה גולדען. עוד אשיב לך תודה על תגמולך אתי יען לא איש שפתים אנכי. וכבד פה הנני, ואתה אמנם, כאשר עיני ראו תוכל לדבר גם לפני איתני הארץ. האיש המוזר הבטיחו נאמנה למלאות שאלתו. אך בטרם כל חפץ לדעת בראשנה. מה זה יבקש ממנו. והחל היהודי לספר כדברים הללו לא הרחק מעיר פראַג בעיר בראנדייש אגורה, שמעון שמי וה' ברכנו בכל טוב וה' ברכנו בבנים. וכעת בהגיע בני הבכור אשר קראתי שמו יצחק לשנת השמונה עשרה. שמתי אל לבי כי בא העת להקריב את בני לקרבן על מזבח ארץ מולדתי, ובני יהי' איש צבא, והלכתי אל שר העיר, אבל היא השיב פני ריקם באמרו כי לא נתן ליהודי רשות לעבוד בצבא. דבריו מררו ועצבו את רוחי. ועתה הנני באתי הנה. ונכון אנכי ללכת אל הוד הקיסר ולהתחנן מלפניו כי ירצה קרבני בעיניו. – באזנים קשובות שמע האיש המוזר את דברי היהודי, ואך בעמל רב צלחה לו להסתיר מבוכת לבבו מעין רואים. איפוא הנהו בנך? שאל את היהודי. האיש הזקן קרא אליו איש צעיר לימים. אמיץ בבנין גוו אשר השתחוה ביראת הכבוד לעמת האיש המוזר. האם בכל לב תאבה לעבוד בצבא הקיסר? ותאות ללכת בקרב, ולהקריב נפשך לקרבן על מזרח ארץ מולדתך? שאל האיש את העול ימים. כן ובראשם הוד הקיסר יוסף השני הסירו מגבעותיהם ויכרעו ברך בעד נפש היהודי הזה.

ואחרי שהעתקתי לך הדברים הללו, לא נפלאת הוא כעת שהקיסר יוסף השני רצה בצעירי ישראל לעבודת צבא המלחמה ככל אזרחי הארץ. אבל היראים החרדים התנגדו לזה והי' אספה גדולה בעיר רעכניטץ אשר התאספו שם בני ישראל מכל ארץ הונגאריא, להתיעץ בדבר הזה. בראשנה דבר השתדלן הגדול ר' נפתלי רויזענטאַל מק' מאָאָר בדברים חוצבים להבות אש לקבל הסעיף הזה באהבה. אזי קם השתדלן הגדול ר' קאפיל טעבין⁴⁵ בדברים נעימים הוכח בצדק כי דבר זה יזיק ליהדות. וברוב מנין ובנין נתבטלה השאלה הזאת. וראש הקהל ברעכניטץ ר' אהרן שהי' ג"כ מתנגד לרעיון זה. הי' מרואי פני האדון Kardinál-Primos Battyányi ובהשתדלותו העבירו מעל השלחן הסעיף זה בשנת 1791 בימי ממשלת לעאפאלד.

כן ביטל השתדלן הנ"ל הסעיף האחרון מהתקנות שנתן יוסף השני בשנת 1783 שיגלחו ישראל זקינם. ותיכף ביטל המלך זאת ואמר כי כוונתו היתה רק טובת היהודים כן ביטל הגזירה שבלי יעסקו היהודים בבתי משרפות י"ש ובתי משקה, ונתבטלה ע"י השתדלן הגדול הזה. – כן גזירה רעה נוראה, פתאום הובאה כי אין ליהודי רשות לתת בהקפה לאכר יותר מעשרים פשיטה ואם יתן יותר ענוש יענש בפלולים.

הוא ערך מכתב בקשה לפני הועד המלכות כמה דברים נכבדים, וביום פתיחת הועד ביום י"ב לחודש נומבר בשנת 1792 קרא הנסיך הגדול אלכסנדר בן הרביעי להקיסר לעאפולד השני דבריו. וכאשר ישבו הצירים ונתנו בדבריו יצא לאור דבריו הללו⁴⁶. כאשר נוכחנו לדעת מספרי החוקים העתיקים. יושבים היהודים בארץ הגר זה שנות מאות רבות, וע"כ מוטלת עלינו החובה. לא לבד לקבל אותם תחת חסות חוקי הארץ ולשמור אותם מכל נגע ופגע כי אם גם להמציא את האמצעים הנכונים אשר על ידם יעצרו כח להביא טרף לביתם בהיתר ולא באסור, בנחת ולא בצער. יען כי היהודים מתעסקים ברובא דרובא במסחר ובחרושת מעשה ובכנעתם ומערבם יכלו להביא רב טוב לארצנו. לו אך לא שמנו מכשולים על דרכם אשר הפריעו מעבודתם. ע"כ הנני מחויבים להתיר את חרצובות הישנות אשר בהן איסרו היהודים, ולהרים כל מכשל מדרכם. ועוד שאר תקנות טובות אך מפני סערות המלחמה שהי' אז נגד הועד ולא יצאו הפרטים הללו לחוק…

ר' קאפיל עבד עבודתו כל ימי חייו בתור פרנס הקהלה וראש ליהודים בהונגאריא. וקודם מותו כאשר עמד לפני המלך האאדיענץ האחרונה, וכאשר ראה כי המלך עומד על דעתו בדבר גדול הנוגע ליהודים, אזי קם השתדלן ברגש קודש ואמר, אני אוהב את המלך בכל לבבי ונפשי, לבי עלי דוי בראותי כי מלכי עומד על דעתו ונפשו רצה בצערן של ישראל. וכי נעלם ממנו המעשה פרעה. המן טיטוס, וכו' וכו' הדבר יצא מפיו נתעלף ונפל ארצה. המלך הושיבו כי כל עבד צריך לשמוע דברי המלך ולא ימרה את פיו. קאפיל טעבין נסע לביתו. ונחלה ונסע למרחץ קארילסבאַד. אולם המות האכזר לא רחם עליו ושבק חיים בעיר פראַג ושם מנ"כ סמוך ממש לקבר איש אלקים ר' יחזקאל לאנדא בעל הנודע.

אהוב וחביב הי' אצל גדולי הדור. ראה נא מכתב הגאון ר' אליעזר קעללין רב ברעכניטץ מחדש האור חדש. שכתב לו בעת שקהלתו הי' בצרה ונשרף ארמונו. ורוב מבתי ישראל ובקש מהקצין הנ"ל שיתן לו בהלואה סך עשרת אלפים ותארהו בשם “שר ישראל”.

 

ז. ר' מרדכי אייבשיטץ, ר"ש בוכהאלטיר. – ר"מ חריף    🔗

בקורות עיר פרעשבורג בשנים ההם נמצאים דברים יקרים מאד הנוגעים למקצוע נכבד בקורות דור והמה ג' ענינים.

א) דעת קהל פרעשבורג על המחלוקה הנוראה של הרב ר"י אייבשיטץ עם הגאון אשכנזי ר' יעקב.

ב) הרב ר' מרדכי אייבשיטץ שהי' חתן הגביר ר' אברהם טעבין מפר"ב.

ג) ר' שמעון בוכהאַלטיר בן ר' נתן פייטיל תלמוד ר"י אייבשיטץ מפר"ב. ולפי שכל ג' ענינים הללו נוגעים להמחלוקה הנוראה אשר הי' בימים ההם בין ר"י אייבשיטץ ובין ר"י אשכנזי נשימה נא עין קצת על הימים האלו.

הימים ימי המאה החמשית לאלף הנוכחי, ארץ אשכנז היתה ארץ מגדלת חכמים גדולים אנשי השם אבירי החכמה, ואדירי מדע. סגלת הארץ המבורכת הזאת, יפה נוף משוש כל הארץ. באורם הי' אור בכל מושבות בני ישראל בכלל. ובארץ אשכנז בפרט. שם זרחה ליהודים שמש הצלחה. ויתעלו למעלה גבוהה אשר לא הגיע עוד אליה.

היותר גדולות ונכבדות, היתה קהלת פראַג. פפא"מ. השתי קהלות הללו. הביטו בעין קנאה זו על זו. כי פראַג חשב א"ע לקהלה הראשית בערך השלימות, ופפא"מ אמרה לנפשה כי היא היא המיוחסת ומפוארה בישראל, מזה הטעם, הי' קנאה ותחרית ביניהם, הגדה תספר⁴⁷ להוכיח עצם הקנאה והשנאה. מעשה נפלאה, וזה תארה. קהל פפא"מ בקשו לקבל להם רב ואב"ד. והי' הנהוג בימים ההם לשלוח שלוחים לקהלות גדולות בקריות חצות. אשר ידעו בנפשם כי שם נמצא גדולי תורה, אבירי החכמה, וכן עשה פפא"מ ושלחה שלשה אנשים גדולי תורה ויקירי ערך, ושמו לדרך פעמיהם, ובאו לעיר פראַג עיר ואם בישראל. ויהי כאשר באו ג' אנשים מטובי צעד לפראַג. ושבתו שמה ש"ק, ואז הי' הנהוג בביהכ"נ הראשי אלטנייא, אשר בה קיבלו את השבת. בעוד היום גדול שבעת קבלת השבת נגנו בכלי זמר אשר המנהל ברגלו ידרכו, וזאת היתה מעבודת א' מפחותי העם. והתלוצצי ראשי עם פראַג וכבדו להגדול משלוחי פפא"מ לנהג את הכלי לקבלת שבת והוא בתומו חשב כי כבוד חכמים ינחלוהו קיבל את יתרת הכבוד, ועשה מלאכתו באמונה לרצון וחפץ כולם וכל השומע יצחק לו. והנה בש"ק נודע להאנשים את אשר עשו להם אנשי פראַג כי ביזו אותם מדעתם ומרצונם, אבל הם עשו סיג לחכמה ושתקו והלכו לדרכם, ויהי בעבור שנה בא איש עובר אורח לפראַג, וקיבל פני הגאב"ד ונכנס עמו בדברי תורה. והכיר בו שהוא האורח ת"ח גדול. וכבדו לדרוש בש"ק בביהכ"נ, ודרש הדורש כארבע שעות והראה ידו הגדולה בחריפות ובקיאות פלא בעיני שומעיו, וכאשר סיים התחיל לנגן זמר אשר בו שומר העיר העומד על המגדל מעורר הישנים שישגיחו שלא יצא אש, וקורא להם כמה שעות הוא בלילה כנהוג גם אתה בהרבה עיירות, ובשמעם זאת השתוממי כולם מה זה לאיש ההוא, וכי שגעון נכנס בהדורש, ולא ידעו פתר דבר, ויהס הדורש אותם ויאמר. רבותי, זה לפני זמן זמנים בקשו פפא"מ להם רב והי' המשולחים פה פראַג למצוא מבוקשם. והתלוצצי ראשי העיר מהם וכבדים לדרך הכלי זמר. ועתה דעו לכם כי אני שומר הלילה בפא"מ. ואת הזמר שהשמעתי לכם. אני מזמר בכל לילה ולילה, ואותי כבדנו בפראַג לדרוש בביהכ"נ, ותוכלו לשער מי המה שלשה המשולחים. אם שומר הלילה כך. ואותי שלחנו לשלם לכם גמולכם כי אתם גדולי פראַג שמעתם דרוש מהשומר הלילה דפפא"מ. ובושה וכלימה כסה פניהם ע"ז.

אבל מה גרמה בזיון התורה. ופריקות עול בין יהודי אשכנזי בדור השני אחרי המחלוקות. מחלוקת ר"י אייבשיטץ ור"י עמדין. מה גרמה לבזות רבנים גדולים, ולהתלוצץ מיראי ה', מחלוקת הנ"ל, כל הגולה היתה כמדורת אש. מוט התמוטטה כל מוסדי ארץ. ועמודי התוך אשר עליהם תכון תבל. ותניעם ותרגיזם ממקומם, ברעם ברעש בסופה וסערה, פור התפוררה מהתבערה הנוראה. ותגעש ותרעש הארץ ותהי לחרדת אלקים… קהל פראַג יצאה להלחם בכבוד רבם. קהל פפא"מ בראות זאת יצאה כנגדם להחליש כח וגבורי פראַג. כדי להתנשא על קהל הנ"ל. גדולי ישראל לא השגיחו אז על כבוד הרב הגאון רשכבה"נ בעל פני⁴⁸ יהושע. ועל כבוד בן הגאון חכם צבי, והכו ארץ בשבט החרם. יהי' מי שיהי' מי שיפצה פה לדבר נגד התלמודי הגדול בדורם. ואין פה מקום ואין רצוני לברר מי הצדק במחליקה רק נחזור לעניננו.

א) הרב ר"י אשכנזי כתב בספרו התאבקות מרורות נגד הגאון ר' מרדכי אייבשיטץ בן רבינו יונתן, כי גם הוא מכת ש"ץ. וכי רדפו בפרעשבורג לפי שנגלה עוונו.

ב) גרעץ כתב כי הרב דפרעשבורג הי' מתלמידיו של הרב ר"י אייבשיטץ ע"כ צירף א"ע להחרים שונאי אייבשיטץ.

ג) גרעץ כתב כי הס' שם עולם שהו"ל שמעון בוכהאַלטיר שהי' תלמוד ר"י אייבשיטץ, ודר בפר"ב, וס' זו מלא מינות ואמונת בש"ץ ונתגלה קלונו בפרעשבורג כי שם תורת רבו אייבשיטץ.

השלשה קושיות הללו שנוגעים לעיר פרעשבורג אשיבנה. וכולם המה הבלים אין בהם ממש ישאום רוח. אנו רואים דעת הקהל ודעת הרב ר"מ חריף⁴⁹

שהי' אבד"ק וקשיש מרב אייבשיטץ עם עשרה שנים דעתם על המחלוקה הזה, אזי אנו רואים כי אין צדק כלל להנזכרים.

קהל פרעשבורג קהלה גדולה ונאה של חכמים וסופרים. בימים ההם הי' מן הזריזים שיצאו לישע לרבינו. בחרם חמור ונורא באספה גדולה בצרוף הרב ראב"ד בכ"ה אלול תק"יא. וזהו תוכן דבריהם. “ההיתה כזאת, או הנשמע כזאת, אוזן ששמעה על הר שנא”ה וקנא"ה קנאים פוגעים בכבוד הרב רבן של כל בני הגולה המאיר עיני חכמים בהלכה, מי לנו גדול בחכמה וטהרה. ה"ה מורינו ורבינו נ"י ע"ה גאון תפארת ישראל מו"ה ר"י אייבשיטץ אשר בר יצאו טבעו בעולם. תלמודיו אנו. ומימיו אנו שותים. רבים שתו ורבים ישתו את דבריו דברי פי אלקים חיים, וכו' וכל מגמתם של בעלי קנאה כדי להרבות, כבודם. וצריכים אנו לחוס על כבודו. כי היא חיינו וכו'" – עכ"ל מדברים היקרים הללו כבר נוכחנו לדעת כבוד הג' אייבשיטץ בקהל פרעשבורג מקום שדר בנו. ותלמידו הר"ש ב"ה הנ"ל.

נבואה נא לראות היעמדו דברי גרעטץ שרצה לגלול על ראש רבינו בדברים אשר בכזב בלדתם. ובשקר יסודם. שמעו קוראי היקרים והשתוממי. – – בשנת תרנ"א הו"ל ה' יעלינעק הס' שם עולם. והס' הזה לפי דברת גרעטץ⁵⁰, מלא אמונת בש"ץ, כתבה הר"ש בוכהאַלטיר בפר"ב דברים מפי רבו ומורו אייבשיטץ, אעידה לי עדים נאמנים. דברת החכם יעלינעק בעצמו, שקיבל הכ"י הזה מהג"מ שמעון סופר. רב הראשי בקראקא. ולפי דעתי הבין הגרש"ס כוונת המחבר או המאסף ר"ש ב"ה הנ"ל כמו גרעץ ואחר שהי' בידו הכת"י שנים הרבה והי' יליד פרעשבורג. מקום שנתפס לכת ש"ץ בן הרב ר"י, ה"ה הרב ר"מ (לפי דעת הגר"י אשכנזי) ומקום שגר תלמידו ר"ש. איך ישתומם לבבנו בראותי דבריו מה שכתב דעתו אדות המחלוקה הזה בשם אביו הג' ח"ס זצ"ל שהי' רב בפרעשבורג ל"ג שנה. מקום לידתו ודירתו של ר"ש הנ"ל ובנו הנ"ל.

ראה בסוף ספר שם הגדולים השלם דף ק"כ (נדפס בקראקא, מחברו הרב רמ"מ קראנגיל) כי כל השנאה וקנאה של ר"י אשכנזי הי' לפי שדחה רבינו אייבשיטץ בהיותו בן י"א שנה דברי החכם צבי ואמר כי אף הגליונות הגדולים מזה ומזה אינם מספיקים לכתוב בו כל הטעותים הנמצאים בתוך הס' חכ"צ. וגלל כן הי' השנאה וקנאה של הג' ר"י אשכנזי⁵¹ טמונה בלבו עד עת מצא שעת הכושר שבא לידו איזה קמיעות כתובים באצבע איש אלקים, ופתרו עי"ז צרופי אותי' אות ב"ש שהמה נוטים אחרי השב"ץ. ועד מהרה הבערה ללהב יצאה וכו' וכו' מפי הגר"ש סופר בשם אביו הנה"ק זצ"ל. הדברים הללו יתנו ידים מוכיחות כי אין ממש בדברי גרעץ בענין זה. אין זה כ"א לעז פשוט וכסא רבינו וכבודו נקי… נחזור לראשונות לתולדות.

הרב מו"ה מרדכי אייבשיטץ הי' חתן הגביר ר' אברהם טעבין ז"ל מפרעשבורג⁵² וישב בפר"ב עה"ת, והי' אב בחכמה, ורך בשנים ורבינו התפאר בו בהקדמתו לס' כרתי ופלתי וכתב שם עליו “בן חכם ישמח אב” ואף הוא ז"ל חדוש חדושים רבים בחריפות ובקיאות על שו"ע יו"ד ושלחם לאביו הגאון זצ"ל ורצה להדפיסם אך מפני דוחק השעה והזמן נשארו בכתובים, והדפים רק סנסן אחד מחדושו על יו"ד לאחר סיום הקדמתו שם. מפרעשבורג נסע בשנת תרכ"ט? לקהל שטאַמפין וקבע שם אהלו והי' מן הנבררים על כסא הרבנות בעיר הנובר, אולם הרעיון הזה לא יצא מכח אל הפועל. ונסע אח"כ לדרעזדין אצל אחיו הר' נטע ז"ל. והן אמת כי משפחה אחת בפר"ב משפחת לייטערסדאָרף שהי' מתנגדי למשפחה הגדולה של “טעבין” הלשינו עליו ביו"ט ונאסר⁵³ אבל יצא כנוגה צדקו תיכף.

 

ח. במה שנוגע לגאוני פרעשבורג ה"ה הרב ר' מרדכי מוכיח    🔗

ובנו הרב ר' ליב מוכיח. הגאון ר"מ חריף הנזכר

הגאון ר' עקיבא איגר⁵⁴ רב"ד, הגאון ר' יצחק דוקלא. הגאון מהר"ם ברבי. הגאון הנורא ר' משולם טיסמיניטץ. הגאון התלמודי הגדול ראש לכל גאוני אונגאריא מרנא ורבנא אין על עפר משלו ר' משה סופר⁵⁵ ודיינים גאוני ארץ מצוקי התבל שמתו עד שנת תר"ו. ומנ"כ בבית החיים הישן ראה תולדותיהם באריכות כתב הדר בס' אבני בית היוצר (הנדפס בפאַקש תר"ס).

 

ט. ימי המרידה באונגארין. רדיפות היהודים בפר"ב    🔗

הג"מ אברהם ש' בנימין סופר אב"ד. תולדתו. אספות הרבנים. בקשה להמלך. הרבנים בבית החיים החדש משנת ת"ר-תרל"ה.

שנת המרידה בשנת תר"ח (1848) הביאה את ההשוואה ליהודים בכל ארצות איירופא. פור התפוררה התבל בשנה הזאת כי כמעט בכל הארץ התקוממו בני העם למרידה. כן גם בארצנו ארץ הגר. אבל באיזה עיירים בהגר שתו היהודים הכוס תרעלה. ובפרט בעיר פרעשבורג. התאספו התושבים ביום י"ט וכ' לחודש מארץ ואמר האספסוף בעיר פר"ב להתנפל על היהודים. ולדחותם מהעיר. ולהושיבם מחוץ לעיר בהגיטו שהי' להם זה ד' מאות שנה⁵⁶. בתי היהודים וחנותם פרצה האספסוף. רצחו גזלו בזזו. ורק בידי אנשי החיל הצליח להקים את הסערה לדממה.

הרב מו"ה אברהם שמואל בנימין סופר, נולד בשנת תקע"ה בר"ח אדר לאביו הג' מהר"ם סופר. ויגדל הנער והי' לילד שעשועים לאבותיו. בעת שהגיע לח"י שנה לקח לו לאשה את הרבנית מרת חוה לאה בת הרב מוהר"י ווייס מגארליטץ. בהיותו בן כ"ד שנה נפל חלקו בנעימים למלא מקום אביו הגדול⁵⁷⁾. הרביץ תורה בישראל. העמיד תלמידים לאלפים ורבבות. וכל גדולי הדור שאבו מים מבאר מים חיים. גדר גדר ועמד בפרץ בכל מקום באו תהום העם לקראתי. כי גדול כבודי…

רבינו הי' ראש המדברים בזמנו. בכל מקום שראה לנחוץ לגדור גדר הי' הוא הראשון שלבבו הי' ער לישע להדת ויהדות. כן בשנת תר"ח אחרי עבור ימי מבוכת 1848. אזי קרא לאספה גדולי ישראל⁵⁸⁾. ושפכו שיחם אל חיק המלך יר"ה לחזק את בדקי דת ישראל. ולכונן אשיותיה. אשר מטו לנפול בימי המרידה וזה משאלות לבם. בקשתם ששלחו להמלך יר"ה.

אדון השלום ומלך אדיר

מלאכים אנחנו שלוחי נאמני עבדיך רבני ארץ ממשלתך הגר. לבא אל עיר הבירה. ומקום משכן כבודיך להודיע שמה את רוחם כי נאמנת למלכם. וכי דבקים המה בכס הודך והדרך בכל לבם ונפשם.

אדון ומלך. הימים עברו. ימי בוקה ומבוקה. ומבולקה. ימים אשר הרשעה נשאה ראש לעקור מוסדות תבל עם שרשי הדת ואמונה יחד. ולאבד כל שם וזכר למו. וכאשר נחם ה' על הרעה. אשר פקד עלי תבל ארצה, ויגל את אזני האנשים למוסר. ויפקח את עיניהם. כי אך בור ואבדון פתוחים מתחת לרגליהם. ועמקי שאול קרואי הפושעים והמורדים. אז הקים שנית על משיחו מבית עסטרייך וילבשהו עוז והדר. למען הכין כסאו כשמש וממשלתו כירח דור דורים. הננו נצבים כיום כולנו אנחנו אלה פה היום כולנו חיים. ובתוכנו עבדיך הנאמנים. ראשי ורבני ישראל. ששים ושמחים על כל הטוב והחסד. אשר הפליא ה' לעשות עם מלכנו. לפני ה' אלקינו וקבל עמו נגד השמש. יוכלו הרבנים נאמני עבדיך אלה התפאר בנפשותם, כי כארזים נטע אלהים. יעמדו הכן עם אמונתם ואהבתם למלכם, אשר הקים ה' עליהם. ישחקו לרוח סועה וסער. כי ירגיז ההרים מתחתיו. ויבוזו לקול רעם בגלגל עת יזעזע מוסדות תבל. חוק לעבדיך הרבנים אמונה זאת. מורשה מאבותיהם. וזה משפט כל העם הישראל. עדרי צאן מרעית הרבנים האלו.

לעולם לא ישכח עמך ישראל את החסד. ולא ימושו מפי זרעם וזרע זרעם את רב טוב פעלת ברוב רחמיך וחסדיך עמהם כי היית הראשון בין שאר שרי איירופא לרחמם. ולתת להם משפט אחד ונחלה אחת עם שאר הגוים החוסים תחת צל כנפיך המלך ובהכרתם את חסדיך הרבים אשר הפלאת עמהם שפכו כבר שיחתם הנובעת ממקור לבבם לפני מזבח אלהיהם, וגם נשבעו שמה להיות נכונים וקימים באמונת אומן לבבם לכסאך מלכנו דור דורים עד בלי ירח.

אמנם לא דבר רק הוא ממנו היותנו אזרחים כאזרחי הארץ! ולא מעטים המה חובתנו בזה אשר עלינו לעשות בהיותנו נעטרים בשם הזה! כאזרח מכל הממלכה הגדולה הזאת גם על היהודי לעשות כיום בכל לב ונפש להועיל לטובת הממלכה הכללית, ולהיות לעזר לחברת האנושי, לזאת אפוא יבקשו ראשי העם, לבער ראשנה את כל הרשעה מקרבם, אשר היתה ימים רבים נסבה להצמיח ראש ולענה בתוכם. – אמנם קצר כח איש יחידי מעשות זאת, ואך אספת אנשים חכמים וידועים ישאו שכר טוב בעמלם לשם י"י צבאות בשכם ולב אחד לטובת הכללי – אכן הר גבוה ונורא מאוד יעמוד הכן נגדנו, יפחיד להשבית אותנו ממלאכתנו.

ברבות העתים, כאשר נבקעו מעינות תהום רבה המים הנבוכים, אשר נבוכו מרבית העמים מפניהם, לחפא דברים על הדתות, ולחלק כל עם ועם לדעות מדעות שונות; חלפו המים הזדונים האלו שטף ועבר, עד אשר הגיעו גם עד צואר וראש כל האמונות; ומקבת בור נוקרו כל הדתות ממנה, ואשר שאבו כל העמים מימיה בששון זה כשלשת אלפי שנה, קרב לבא עתה, וימיה (יראה) כי לא ימשכו.

כאלפים שני עמל מנו לעם ישראל זה, אשר שפך את דמו על אמונתו, וכגבור בקרב חרף את נפשו למות, ויצא ללחום לקראת נשק מחללי תורתו. בגדוע האויב כל קרן ישראל – בהאבידו כל ממלכה מיהודה – חיל וחומה האביל יחד עד כי אומללו – ואת העם העביר בשביה מקצה תבל עד קצהו; את תורתו לקח עמו בארצות השביה, אותה שמר כבת עיניהו – היא היתה לו לעינים בכל הדרך אשר נע ונד עליה – היא האירה מחשכי אפלתו ביום צרתו – היא סמכתהו בעת מטה ידו – היא המתיקה בדבש ונופת צופים את כוס הרעל ומרורת פתנים, אשר השקהו הצר באפו וברוב חמתו – ועליה הרים ידו לי"י אל עליון, נגד העמים כלם, לבלתי ירף ממנה, ולבלתי ישט מני אשוריה, כל עוד נשמת רוח חיים באפיו. ועתה הה! רבים המה מעם זה, נרפים ידיו, נרפים הם מלהיות לאל אמונה, כימי עולם וכשנים קדמוניות, רוח עועים נמסכה בקרבם לבוז ליקהת אם, להוציא דבה רעה עליה: זקנה היא ונחת אין בה.

אמנם אדון ומלך! יכולים המה האנשים האלה להטות לב דלת העם – אשר השם אלוה חכמה – ברוב לקחיהם, אשר יטיפו עליו בלי הפוגה, ולחמוס כגן שארית תורתו ונחמתו ממנו לימים לא כבירים; כי עוד מעט ויבושו ממזבחותם, ויחפרו מפועל ידיהם, בראותם כי הרחיבה שאול את פיה, לבלעם חיים אותם ואת אשר ברגליהם – לשוא ישא אז את עיניו אל ההרים, לבקש עזרה בצרתה לו – לשוא יושיט ידו להרים מאשפתות את אשר רמס ברגליו כחומר חוצות – ישחרנה – אכן לא ימצאנה – תורת אל מתנכרה, לא תואר, לא הדר לה. לא תעצר עוד בעד עושי עול, ולא תאסור יד כל חומס, וחברת כל האדם אך כוזב.

יראה ורעד יבא בלב איש ירא י"י וחפץ בתורתו, בשומו אל לבו את הימים העתידים לבוא עלינו. ונפש עבדיך הרבנים יודעת עד מאד, תכלית הדבר כי רעה, ואחריתו כי מרה מאד. הלא זקנים המה עבדיך אלה העומדים כיום לפניך! צבא להם עלי ארץ, ואחריתם הנה קרבה! לזאת תכל נפשם לעשות עוד לי"י צבאות ולתורתו טרם יעריב יומם עליהם, ותחשך עליהם השמש; לזאת אפוא נגשו, להתנפל כיום לפני כסא כבודך המלך! לצקת פה את כל רוחם ונפשם, לא אהבת הבצע, או השתרר על אחיהם אנשי בריתם הביאם עד חלום – חלילה לעבדיך ממחשבת פגול ובלתי רצויה כזאת! חלילה להם מקרא מלחמה נגד אנשים יחידים, ולנקבם פה בשמותם, אכן יפשטו עוד את ידיהם, לדבר שלום את כל אשר יתמוך את ידיהם בעצה ותושיה במלאכות אלהים זאת, גם חלילה להם לעמוד לשטן לפני הרבנים החדשים אחיהם, בחנכם את נעוריהם, על ברכי החכמות והלמודיות, אשר ילמדם האדם ויחכם בהמה; כי עבדיך אלה יודעים עד מאד, כי כל החכמות והידיעות, אם אך ילמדו אותם אנשים יראי י"י, ולבם פתוח לרוחה לדעת ענין חברת האדם המדיני, לא ירופפו את עמודי הדת ולא יערערו את יסודותיה.

מידיעתם את כל אלה, ובהשענם על אמונתם המולכת אותם לימינם, הרהיבו עבדיך הרבנים הישישים והשבים האלו בנפשם עוז לצקת באימה וביראה את משאלתם זאת – על דבר חנכת אמונתם – בשם כל אחיהם, לפני כס הודך והדרך. יגזור נא המלך ברוב חסדיו אומר:

א) כי יבחרו כל רבני מדינת הגר אנשים חכמים ונבונים מקרבם והמה יתאספו יחד אספה להועץ בדבר אמונתם הרופפה, ולחות את דעתם, איך להעביר הרשעה והמרד על דרך שלום ואמת.

ב) האספה הזאת תאסוף יחד בשם אדוננו המלך, וכסאם למשפט הזה יהיה בעיר הממלכה פרעסבורג.

ג) האספה הזאת תבחר שבעה אנשים מקרבה, אשר יעמדו על מבחן הרבנים החדשים לעת כזאת, כל עוד לא תכונן בית מבחן נכון וקים לימים הבאים כל עמל נאמני עבדיך הרבנים, וכל מגמת פני אסיפסם יהי' אך להורות איך לכונן את עמודי דתם הרופפים. לחזק את בדקי אמונתם. ואת פרי מחשבותם. אשר יוציאו בעמלם יקריבו לפני השרים יועצים ורואי פני המלך ויעמדו ביראה וישמעו מה יצוה הוד מלכותו עליהם. בלב נשבר ורוח נמיכה. יפקידו מלאכי נאמני הרבנים עבדיך את עתותם ועתידותיהם ביד הודך והדרך, והמה ישובו לבית מסכנותם ומקום נזירותם ובדירתם, אך אחת היא נחמתם אשר תאיר להם אפלתם וחשכת נשפם כי המלך ברב חסדיו יקדיש את אחת מעתותיו לתת לב ולחבר משרים גם בדבר אמונתנו היורדת פלאים, ולהוציא משפטנו לאורה.

בחסד ויראת אלהים עלית שבת על כסא מלכותך! בצדק ובחסד חנות את אשר חנות, ונשאת לפשע עבדיך גם אם רבו. גם האל הטוב יחסה בסתר כנפיו את אדונינו המלך האדיר, ימשול בזרוע עזו ותפארתו על מדינותיו הרבות והגדולות. וכל העם ישכנו בטח עד העולם.

אלה דבר הספר אשר פרשו הרבנים בבואם לפני המלך אחרי אשר שקטה הארץ כאמור, וכפי הנראה לא נשאה בקשתם פרי:

הגאון זצ"ל הי' באהבה וריעות עם השר רויטשילד בפפא"מ, התקרבות רחוקים הי' כי פ"א נגמר בדעתו שיסע לפראנקפורט על קברי אבותיו נ"נ, ונסע בהעלם שמו עם משרת ותלמוד אחד להיותם מבני הלוי' שלו. הגאון הי' אז כבן חמשים שנה נחמד למראה. ויף בגדלו כענף עץ אבות אף שיבה נזרקה בו, בנשואת פנים לפאר האנשים. בהדרת מאן מלך מלכי רבנן, השמיעה תגיד כי בכל עת אשר נכבד הרב לבקר בהיכל המלך יר"ה. חפץ ביקרו, וביאתו עשה רושם בלב המלך שהלך אחריו ללותו עד שער ההויפבורג, לזאת לא נפלאת ורחוקה הוא כי כל אורחי מסלת הברזל אז בשבתם יחד עיניהם לנוכח הרב הביטו, יען הכרת פניו ענתה בו כי רב גדול הדור הנהו. התלמוד שאל נשאל על מוצאו ומובאו. אולם הוא רוצה שיהי' עקבותיו לא נודעו, ושלוחיו הי' מצוים ועושים שלא יגלה דבריו והי' מסע הלז טמיר ונעלם עד עיר ווירצבורג, כי שם הי' תלמוד שלמד מכבר אצלו והכירו. התלמוד הי' מיוצאו ובאו היכל השר רויטשילד, חיש מהר שלח דלוג־רב אל השר המנוח במילים כאלו. “הרב שרייבער מפרעשבורג יסע מסע אינקאגניטא לפפא”מ ביום ובעת ההיא יעלה ויבא". – השר חשקה נפשו זה כבר לראות את הרב הגדול ליהודים, ושמח בשמחה, ויאמר כי יהי' הראשון אשר יצא לקראת באו לשלום, וידרוש אותו כי יסור אליו באשל אהלו לשום תחינתו שמה, השר הנ"ל עשה א"ע כאלו לא ידע את הרב מה מעשהו, ויהי כאשר הרב באו לחצר מסילת הברזל ויצא הבארון לקראתו בדרישת שלום עליכם, ויתאר א"ע לאיש סוחר פ"פ, מוקר ורחם ת"ח, אף לאיש יודע ספֿר כמו נגיד יקרבנו, ומה יקר אף נכבד בעיניו אם מע"כ ישום משכן כבודו בביתו נאוה וימשכהו במשך אהבה וידידות אוויחים, ונתן הרב אוזן קשבת לקול תחינת הסוחר הנכבד הזה אשר מצא חן בעיניו לעשות רצונו חפץ ונהדר בכבוד על המרכבה רתומה של הבארון לשבת הלוך ונסוע אל היכלו כלו אומר כבוד. ויהי בבואם שמה הי' הרב כמשתומם בראותו המשרתים רצים, ויצאו דחופים לקראתו, כולם אהובים. כלם עושים רצון אדוניהם לשרתהו לקחת את אמתחות המסע, ומה שבתוכם הביתה בזריזות ובחבה יתירה, אף איך מזוזות ביתו ושעריו בתיקי כסף גדולים מונחים, וכן נחיהו באורח משור וכבד גדול, בביתו אשר אוצר ספריו בו, וגם ספרי תורת לכבודם במקומם מונח. בסדרים ומשטר למו. עד להפליא לא שער בנפשו, כי יש אצל אנשי פפא"מ תורה וגדולה במקום אחד כבמקום הזה, ואמר בלבו עתה חזיתי, את אשר לא דמיתי. אדון הבית לא נתן להאורח רב שבת בעמק המחשבות, וחיש מהר אחר ששתה את הקאפע במאכלי חלב התחיל לשוח עמו בפטפוטין דאורייתא, ויוסף הרב בבינת נבונים, לראות ולתמוה על כי אדון הבית, לא רק סוחר נכבד הנני, כי מצא את לבבו, בקי בכל מקצעות החכמה והתלמוד ובכל ביתו נאמן הוא, כשלשה שעות הי' לנום בעמק הלכה, בשיחתן של ת"ח שני גדולי הדור, ויקשרו לבבם לאהבה עזה בלי מצרים, הרב לא ידע או בהקיץ או חולם חלום הנהו, ולבסוף שאל הרב, אם מי אתכבדה לדבר? “הנני השר בארון רויטשילד אשר מצא עצמו לגבר מוצלח אשר הרב הראשי מהגר בא לגבולו” השיבו הבארון, מרגשות הכבוד לא הי' יכול הרב לענותו ויברך את ברכת שהחיינו לפני השר בדמע עיניו ומני אז נשרשה אהבה עזה וחבה יתירה. בין ב' גדולי הדור הללו.

הגאון ז"ל הי' ראש המדברים ג"כ בהקונגרעסס בשנת תרכ"ט. בעת התאספו כל גדולי אונגאריא⁵⁹, ויותר פרשות גדולתו, ראה בס' חוט המשולש, ובספר שירות משה, ובריש ס' כתב סופר עה"ת, רבינו החל עוד בחייו לסדר שו"ת כתב סופר על או"ח, אבל בנתיים שבק לן חיים, ביום א' ט"ז שבט שנת תרל"ב חשכו המאורות. וכי נח נפשי' דרבינו הגדול כבוד גדול עשו לו במותו, ובכל מקום אשר דבר המלך מגיע אבל כבד ליהודים ועשו לו מספד מר ורב –

הרב מו"ה שמעון אפנעהיים, מו"צ, נולד לאביו הר"ר לאזיל אפ"ה, והי' חתן הנגיד מו"ה שמואל הערצפֿעלד בק"ק בונהאַרד וכפי השערתי נתמנה לדיין בפרעשבורג ביום מות הגאון רב"ד מו"ה מרדכי טאַסק בשנת תקצ"ז, והי' דיין ומו"צ על שנת תרי"ב חבורו שם משמעון על מס' חולין שנדפס הראה לנו עוצם בקיאתו וחריפתו בש"ס ופוסקים. שבעתיים מזוקקים. וידיו אמונה בתורה ומצות משפטים חוקים, ומלבד כל אלה צדקתו ותמימתו רבו מלספר, חבורו שם משמעון על מס' חולין נדפס בשנת תרי"ז בהסכמות הג' כ"ס. ומספרו נראה כי שאב מים מבאר משה ה"נ הנ' ח"ס זצ"ל, חדוש חדושים על מסכ' ועל רוב הל"ת. מימי עולמיו זרחו שמשו בפר"ב. ונעשה ארי' שבחבורה. ללחום מלחמות ה' שערה, וצוה בצואתו לעשות לו יד ושם ולהוציא לאור חדושיו. הרב ר"ש של"ח ביום ו' עש"ק ד' כסליו, ונקבר בבכי רב ביום א' ו' כסליו תרי"ב.

הרב מו"ה דוד צבי עהרענפֿעלד, נולד לאביו הקצין מו"ה שאול עהרענפֿעלד בק"ק סערדעהעלי, ראשית למודו הי' אצל הג"ר ר"י סודיטץ, כאשר בא הג' ח"ס לק"ק סערדעהעלי, ונכנס עמו הילד הזה בדברים וראה מרן שהבחו' היניק הזה, חכים טובא, והי' בקי אז בשו"ע חו"מ עד סי' קצ"ב, ומצא הבחו' הזה חן בעיניו, ולקח אותו לק"ק פרעשבורג ולמד בישובתו, וכאשר ראה כי התמיד ונעשה לגדול בתורה, נתן לו את בתו הבכורה לאשה בשנת תקפ"ט והי' דירתו בק"ק פר"ב, ושמה למד תורת ה' וזכה לבנין גדולי תורה, ומגדולי בניו, בנו הגדול, הגאון המפורסם בתורתו ובצדקתו מו"ה שמואל ז"ל אבד"ק מאַטערסדאָרף בעל ס' חתן סופר אשר הלך לעולמו בשנת תרמ"ג בן ח"ם שנה והרביץ תורה בישראל, ואחיו הגאון החריף מו"ה שאול אבד"ק סיקס, והי' מפורסם לחריף עצים ובקי נפלא, של"ח בחודש אלול בשנת תרמ"ה בן ס"ו שנה, והגה"צ מו"ה יהושע ז"ל אבד"ק שוראַן, ופאטאק. ושל"ח בשנת נ"ב לימי חייו. את הרב ר' דוד צבי ז"ל קראהו הרבה קהלות בקריאה של חבה, אולם הוא סירב לקבל הרבנית מוזכר לשבח בשו"ת מהרי"א בחו"מ קצ"ח. או"ח קי"ד וש"מ, ומנ"כ בפרעשבורג⁶⁰.

הרב מו"ה זלמן בונהארד. נולד לאביו הר"ר ר' משה ז"ל, למד אצל הג' ח"ס במטרסדאָרף, וכאשר נתקבל מרן ז"ל לק"ק פר"ב. בא עמו תלמידו הזה, והי' מפורסם עוד בימי ילדתו לגדול בתורה. וחריץ נפלא. לקח לו לאשה בזוו"ז את בת הרב ר' שמואל דייטש שהי' חתן הגאון מו"ה מרדכי טאַסק רב"ד בפר"ב וכאשר יצא שמו לתהלה וגדול בתורה נבחר לדיין ומו"צ בשנת תק"ץ אחרי מות הג"מ משה טריטש, ומצינו חתימתו משנת תקצ"ג. אבל הסמיכת חכמים שעטרו הב"ד צדק את הג' כ"ס, כן מצינו חתימתו ע"פ דין שנתנו בי דינא רבא להסיר המכשולים רבים מת"י המוהלים⁶¹. בעת ששל"ח הג' דניאל פרוסטיץ ז"ל בשנת תר"ו נתמנה הוא לרב"ד על פיו יצאו כל עניני דת ודין. גדולותיו בש"ס ופוסקים מי ימלל חריצתו אין להלל מצינו הסכמתו ע"ס ברכת מים הנדפס בשנת תרטו"ב ומוזכר לשבח בשו"ת מהר"ם שיק יו"ד ש"ס ובתשו' כתב סופר, ובשבט סופר. של"ח הנשר הגדול ביום ה' ו' תשרי תרי"ח ונקבר בהספד גדול.

 

י. מיתת גאוני רבני גדולי פרעסבורג בשנת תרל"ז.    🔗

הרב ר' אברהם ר"ב הרב ר' משה ליב ליטש. הרב ר' איסרל

עוד לא שכחה, לא רפאה העיר מהמכה אשר הכה, כי נטל ממנה תפארתה ה"ה הגאון אברהם שמואל בנימין סופר, עוד צרה על צרה יחדו ידובקו כי מתו שלשה הרועים בשנה אחד שלשה מצוקי עיר פרעסבורג. וזה יצא לראשנה, הרב מו"מ אברהם ליב ליטש סג"ל רויזענבוים. ואחריו אחיו הרב ז"ל. ואחריהם הרב ר"א ז"ל.

הרב מו"ה אברהם ליטש סג"ל ר"ב, נולד לאביו הצדיק הרה"ג מו"ה יודא ליטש בשנת תקס"ב מגזע משפחה גדולה ונכבדה נכדי הגר"ל מפראַג והג' מהר"ש ווערטהיימער⁶². רב וצעיר לימים הי' מאז הקדיש לתורה עתותיו. העמיק הרחיב בעמקי ים התלמוד עד גדותיו. מה רב חילו מה עצמו גבורותיו. הלא נודע בספרותיו. יחד קטן וגדול הריצו אליו שאלותיהם. והוא ברחב בינתו האיר ונגלה צפוני תעלומותיהם. והי' מעוז לדל ציר משגב לעתות בצרה. כי זכה לשתי שולחנות דלתי ביתו הי' פתוחים לכל נפש מרה.

בימי אבו הי' רב ומו"צ בעיר נייטרא, אולם אח"כ מאת ברבנות, וה' חננו בעושר ובכבוד ובצל הכסף, למד בהתמדה, ועשה קבוץ ורבץ לתורה, ואברהם שב למקומו, וישב לעיר מולדתו באהבה ובכבוד, ואיך השתוממי גדולי ישראל בעת שהו"ל הס' החביב והיקר שו"ת בן יהודא, גדולי ישראל ראו כי בתבונתו שדד עמקים, דברים נחמדים, מפז ומפנינים נבחרים, רבנים הללוהו, גאונים רוממהו. גדולים פארהו, כי ראו שהגדול לעשות, ומלבד כ"ז הו"ל בנו הרב ז"ל ספריו לביהד"פ בהסכמות גדולי הדור ז"ל בשם מאור עינים עה"ת בג"ח, ס' שושנת אברהם עטרת אסתר, והאריך ימים ע"ה שנה ובשנת תרל"ז י"ז מר־חשוון שבק לן חיים, בחור גם זקן זלגו עיניהם מאין הפוגות, בכי נהרות הוי אדון, הוי הודו קראו הורמה העטרה, ונקבר בכבוד ח"י חשוון שנת הנ"ל, ובנו הרב מו"ה עזריאל של"ח בליל שני דחוה"מ פסח תרס"ו דרש בכל ש"ק דברים יקרים וירדו חדרי לב שומעיו, ח"ס שו"ת תפארת אברהם ותפארת אסתר עה"ת תנצב"ה.

הרב מו"ה משה ליב ליטש סג"ל ראזענבוים, נולד לאביו הרה"ג הנ"ל מו"ה יודא ליטש סג"ל בשנת תק"ס, למד אצל מרן הגאוה"ק ח"ס הרבה שנים, ומשה עלה מעלה בתורה, עד שנעשה לפרי עץ הדר, שקד עה"ת בחשיכה כאורה, יומם וליל בחשקה נוראה, וזכה לחבר הרבה והרבה ספרים, אשר נתקבלו באהבה בתפוצות ישראל, ה"ה ס' אמרות ה' חבור נפלא ויקר מאד עה"ת, שו"ת מרכבת ארי' על ד"ח שו"ע, מתא דירושלים על ירושלמי, סדרי מועד, תואר משה על הלכות סת"ם מגילה ושחיטה, אניה דיונה, ומאיל המלואים על ה' ס"ת, חמדת ארי' מגילה, תפארת ארי' ועוד הרבה חבורים שהמה בכתובים על ש"ס בבלי ירושלמי, ודרש דרש משה ארי' שבחבורה, כל אגדות הש"ס.

נתקבל לדיין ומו"צ, על מקום הג"ר זלמן בונהארד, אהוב וחביב הי' בעירו, נהג עדתו בשבט מישור ליחד את הלבבות לה' ולתורתו, מה טוב הי' שבת אחים גם יחד ברוחם פי שניים, לעשות כוון למלאכת שמים. בשמי מעונים, בגנזי עליונים, והקדשו עתותם לש"ש, אשר יצא קום בכל הארץ, יותר ממ' שנה למד ברבים בחבורה מחזיקי תורה וזכה לבנין גדולי תורה ומינייהו הרב הגאון החריף מו"ה גרשון ליטש סג"ל ר"ב, אבד"ק טאליא חבר ס' שו"ת משיב דברים, והרב הג"מ שמואל אבד"ק יערגין ראה להלן תולדותיו.

הרב מו"ה משה ליב זכה לאריכת ימים בן ע"ז שנה הי' במותו, אשר בשנת תרל"ז שבק לן חיים לדאבון נפש עדתו, ולדאבון כל ישראל ביום המר יום ד' ערב חג הפסח, ונקבר בבכי רב ומספד, חשכו עיני העדה בארבותיהם…

הרב מו"ה איסרל פרוסטיץ בן הצעיר להגאון האמתי המקובל המפורסם ר' דניאל פרוסטיץ, נולד בשנת תקע"ח, למד בילדותו אצל מרנא ר' משה סופר, לקח לו לאשה את בת הגאון המפורסם מו"ה מנחם שאהן אבד"ק רעטה, מנעוריו הקדוש עתותיו הגה בתורה ושנה הרבה וידיו רב לו בחכמת הקבלה, ומחבורו מקוה ישראל על מס' אבות כבר נוכחנו לדעת כי ידיו אמונה בתורה, זר זהב ומצנפת כולה, בתורתו בנה עליותיו בשמים. מתלמידו לא פסק יום וליל, והי' רב ומגיד אצל חבורה תמימי דרך ותפארת שבת כ"א שנה, איש חי רב פעלים, פה מפיק מרגליות, זכה וזוכה את הרבים, והניח אחריו ברכה חבור נחמד על כל יו"ד בשלמות, וחדושי תורה על ש"ס ופוסקים, הגאון זצ"ל שבק לנו חיים בימי אבו בן נ"ט שנה, ויקרבו ימי ישראל איסר למות ביום ה' אדר"ח אלול תרל"ז, הרם המצנפת הוסר העטרה, ונקבר בהספד גדול לפי כבודו. נפשו עלה לחזות בנועם השכינה, זכותו יגן בעדינו, ויעמוד לנו לצנה.

 

יא. מיתת ג' גדולי פרעסבורג בשנת תרמ"א    🔗

ר' נטע וואלף ליבער, ר' משה קוטענדארף – ר' פֿייש פֿישמאן –

הרב מו"ה נטע וואלף ליבער יליד אשכנזי בא מבי"א לישיבת ח"ס זצ"ל, בעודנו אב"ד במטירסדאָרף ומשם בא עמו לפר"ב. בשנת תרי"ב כבר נתמנה לדיין ומו"צ במקום הגאון מו"ה שמעון אפענהיים, ומצינו חתימתו בשנת תרטו"ב על תקנת הב"ד שעשו לחזק הדת ויהדות בעיני המוהלים⁶³. במרחבי תבל שמו נודע לתהלה משוש כל הארץ נזר תפארת עיר על ישראל הדרתו, ויהי בישרון גדול עליהם הופיע הוד הדרתו, מעשיו הטובים, ילאו לספר עם רוב גדולתי, ים התלמוד עבר עד גדותיו, נחמדים מזהב ופז נועם פניני אמרותיו, וכאשר רצה הג' כ"ס להזכיר א"ע דבר חדוש מראשונים שאל את הרב הנ"ל והוא הגיד לו כלשונו ממש.

הגאון ח"ס שלח את בנו הגאון ר' שמעון סופר ז"ל אצלו שילמוד עמו חכמת הקבלה כי הי' מפורסם ג"כ לגדול במקצוע זה, חכמי הדור הריצו אליו שאלותיהם, והי' אוהב דבוק מאח עם הג"ר יוסף דוכעס מפרעשבורג⁶⁴. שקיל וטרי' עם הגאון ר"י אסאד, ומוזכר לשבח בתשובותיו כמה פעמים. הג"ר נטע וואלף האריך ימים עד שנת תרמ"א ונפטר ביום ש"ק יוד כסליו ונקבר בבכי רב ומספד תמרורים נטל תפארת הדור, גודרי גדר, גלה כבוד עדתו, תורה חגרה שק כי אבדה כלי חמדתו.

הרב מו"ה משה קוטענדארף, הי' ב"א של הגה"ק ר' דוד דייטש, רוב למודיו הי' אצל הג' ח"ס, והי' ממובחרי תלמודיו, וכאשר ראה הגאון ר' דניאל פרוסטיץ ז"ל רוב כשרונותיו, נתן לו את בתו לאשה, ולמד בהתמדה רבה בש"ס ופוסקים, עד עמקה מצילה ירד לחפש מטמונותיו, רבים השיב מעון, והי' בתואר רב"ד זמן קט מאד ממות הג"ר נטע וואלף שהיא מיוד כסליו תרמ"א, עד ט"ז אייר, ובאותו השנה שבק לן חיים, עיני כל זלגו דמעות, קודר הלכו אחרי מטתו, רבות עשה רב טוב לפניו צפון על רוב צדקתו, נפטר ביום א' ט"ז אייר שנת תרמ"א לפ"ק.

הרב מו"ה פייש פישמאן, נולד לאביו הרב מו"ה יחזקאל פישמאן אבד"ק מישקולטץ, הרב מו"ה פייש עלה מעלה בתורה עד שנתקבל לקהלות גדולות בעיר סוקס, קלויזענבורג, בשנת תרכ"ג⁶⁵. נתקבל למגיד ודרשן הקהלה, בקהלה גדולה פרעשבורג ושם עבד עבודתו הקדושה עד שנת תרמ"א, המגיד הנפלא הזה עמלו לא הי' לריק, הוא קרב הנדחים והתועים לתורה ברגלים הממהרות לריץ נתעלה מעלה מעלה, ובגבורה עזה שם מרומים קנו, כל המעלות בו נפגשו, הכשרונות והיתרונות בו נשקו, והי' לו לשון למודים, ובמתק שפתים, דבריו הרכים והנעומים, חדרו בטן וחצבו עמקי לבות ומאופי נפשות בני אדם, אין דבר יוצא מפיו שיחטיא המטרה, מי שבא לדרשותיו יהי' מי שיהי' יצא ברוח אחר, בחן המוצק על שפתיו לקח הלבבות, כעשרים שנה שמש על משמרתו במסירה עזה, ובכל שבת ושבת נשא מדברותיו, והטיף לקחו בבית הכנסת הגדולה, ככהן גדול בהדרו עמד על הבימה, אור פניו קרן לבו נמס בקרבו, ועיניו דולפת אל אלוקה הדר וגאון נועם וענות חן הזהירו על פניו, כל העם נלהבו מדבריו ונתרוממי מעלה בחוג הרוחני. תפלתו הי' בהתלהבות גדולה, למרות שהי' בעל יסורים, יסורים קשים יסרהו, יסורים של אהבה מלבד כל אלה הי' לב טוב, כל אשר לו נתן לעני לצדקה. בצדק אמרו המושלים מי שלא שמע דרשות של ר' פיש לא שמע דרשן מעולם, הצדיק ר"פ של"ח בשנת תרמ"א ט"ז אייר ימים רבים ארכו ימי אבלו כי קשה להם לשכחו, עוד היום זכרונו עוד לא נשדד מקרבם, עוד היום נשמר בעמקי לבבות.

 

יב. הרב ר' חיים סופר אבד"ק פעסט, ומנ"כ בפר"ב. הרב ר' זלמן שפיטצער אבד"ק וויען ומנ"כ בפר"ב ⁶⁶    🔗

בין הכוכבים אשר נתן ה' להאיר על הארץ הצטיין אחד מהם הגאון ר' חיים סופר אבד"ק פעסט, דרשן ומגיד נפלא לוחם מלחמות ה', לא בכל פעם יולד איש כזה, רח"ס נולד לאביו הרה"צ המפורסם מו"ה מרדכי פישל סופר ז"ל, למד אצל גדולי הדור ה"ה מרנא ח"ס, ה"ג שערי תורה, ה"ג מהר"ם א"ש, הוא הגבר הוקם על שימש ודורש טוב לעמו בקהלות גדולות, יעמרינג. ס' פעטער מונקאַטש ואח"כ לאב"ד בקהל יראים בבודאפעשט, הי' שר וגדול בישראל לחם מלחמות ה' בין הגבורים. לא נתגלו הצפונות בתורת אל כאחד מגדולי הורים ומורים. דרשן ומגיד מפואר ומפורסם. בקולו חוצב אש ומים. מוצאו מצאו חיים. וקול הסופר הולך וחזק. וירא העם ויניעו. דבריו הי' ערבים ומתוקים ולכל חיך טעמו, מחזה כליל יופי הי' לראות קהל השומעים אשר נדחקו אל הבית. שחברו למו דממה ורגש. מה מאוד נלהבו מדבריו. בעת דרש בעה"ב בודאפעשט. מאורות נתן בחבוריו היקרים, הגדולים והמפורסמם, למלאכת שמים, הראשון על קמא דגיטין נודע בשם פלס חיים. בששה סדרי משנה חריפות ובקיאות הי' חופר, והוציא לאור עולם. הגהות הנקראות בשם קול סופר. וראה בהקדמה לס' הנ"ל הסיבה שהביאו לחבר הס' הזה. ואעתיקנה פה איזה דברים קצרים. חז"ל אמרו איזהו חסד של אמת זהו שעושין עם המתים ע"כ עשה חסד עם המתים. עם הנפשות העזובות ונטושות חלאים ר"ל, אשר לרוב יצאו נשמתן בעת בא יום פקידתם בלי אנשים העומדים לקרא עכ"פ שמע ישראל בעת צאת נפשם ונשמתם שלא יצאו יחידי מעמק עכור. לעולם בהיר, ע"כ קיבל עליו בכל יום ויום באשמורת הבוקר אחר שיברך וכו' ללמוד משנית בעומק העיון. ולומר קדיש בכונה. וכו' ולקיים לפני מי אתה עומד נשמות קדושות בני אברהם יצחק וכו' וכו' עכ"ל העתקתי הדברים הללו להראות קורא יקר. תכונת נפש העדינה הזה. ומה מאוד מתקו לחיך הטועם, ונחמד, לעינים דרשותיו עה"ת, אשר בשמם יקראו דברי שערי חיים ושארי ספרים יקרים, לנפשות בני ישראל מעילים. שבק לן חיים אור ליום ב' כ"ה סיון לס' אדם כי ימות באהלה של תורה תרמ"ו לפ"ק. וצוה לפני מותו להובילו לקבר אבותיו לעיר מולדתו פרעשבורג ומנ"כ שם.

הרב מו"ה שלמה זלמן שפיטצער. נולד באובן ישן ביום ששה עשר לחודש מרחשוון בשנת תקפ"א לפ"ק. לאביו הגאון המפורסם מויה לב שפיטץ ראב"ד דק"ק הנ"ל. נכד להגאון מו"ה ליב פאסילבורג. למודיו הי' אצל הג' כתב סופר. והגאון מהר"ם שיק. הג' מהר"ם שיק הפליג בשבחו ואמר שאם הי' בא בקהלה והי' לומד עם בחורים בהתמדה אזי הי' לומד בחריצות כהגאון ר"י אייבשיטץ ובדרך אמת שלו בלמדו מהגאון ר"מ בנעטה⁶⁷ והי' חתן רבינו הגאון חתם סופר. הי' רב ורועה נאמן בקהל יראים בביהכ"נ שיף שיל בעה"ב וויען. אשר ישב שם עד יום מותו. שם לחם מלחמות ה', גדר גדר ועמד בפרץ. בשנת תרי"ג אסר ברבים לשתות קאַפֿע. בקאַפֿע־היין בשבת של חג המצות הגם כי מורה אחד התיר אולם גדולי דורו החזיקו בו ועמדו לימינו⁶⁸. כן מצינו שהחמיר בתערובות יין נסך שצוה להשליך להנהר הגם שעמד נגדו מורה הוראה להתיר. אולם רבו הג' מהר"ם שיק עמד לימינו ואסרו⁶⁹.

בשנת תרל"ב התיעצו ראשי קהל עדת ווינא לתקן תפלה חדשה אשר זכרון ציון וירושלים וזכר הקרבנות לא ישמע בהן וכו' אזי התחזק ר"ז שפיצער ועלה הבמתה ולקח ס"ת ואמרו לקהל שומעיו בדברים חוצבים להבות אש, ודרש דברי מוסר ומסיים בארור אשר לא יקים את דברי התורה הזאת וכו'. ואני אפטור מעלי את משרות רבנות שנתונה לי מראשי העדה, אני אסביל להציל נפשי, ובקהלם אל יחד כבודי" עכ"ל בני הקהלה הופרו מה שרצו לעשות⁷⁰.

בשנת תרל"ד נתקבל לאבד"ק מאַטערסדאָרף. אולם רבו הגאון מהר"ם שיק לא הסכים עמו, רק ללחום מלחמות ה' בוויען. מעט מחדושיו נדפסו בס' תקון שלמה נדפס בשנת תרנ"ב נח נפשי' בליל ב' דחנוכה כ"ו כסליו תרנ"ד לפ"ק והובל לקברות ברוב עם ובכבוד גדול ביום ד' כ"ז כסליו בעיר פר"ב.

 

יג. הרב ר' שמחה בונם אב"ד    🔗

ר' דוד לאקענבאך. יקירא קרתא דפר"ב.

הרב ר' שמחה בונם סופר בן שלישי לאביו זצ"ל נולד ביום א' דחנוכה שנת תר"ג. גם במעלליו התנכר נער. כי עד מהרה עלה ונתעלה בלימודם בשכלו הצח. בעודו רך בשנים. קנה לו שם טוב כאחד מגדולי החריפים. בבואי לדבר פה דברים אחדים זחלתי ואירא. פן אגרע מכבודו. כי בכל אשר אומר עוד לא אסיים לכולו שבחיה, כי הלא הוא באמת רב החובל, אשר נתן במי התלמוד נתיבה. עין חודרת ובוחנת. שכל זך צלול וחריף גם יחד. הוא הי' עמוד הימינו בין שתי הקצוות המתפלפלים אשר כפעם בפעם טעו מני דרך הישרה ללכת אורחות עקלתון, אשר לא באלה חלקו. הוא התנשא עצמו על הלמוד הפשוט לשפוט בהגיון בריא ומצלול כי חבה יתירה. נודעת ממנו להפלפול אשר על אדני האמת הטבע.

בשנת תרל"ב נקרא בקריאה של חבה מעיר מולדתו פר"ב לישב על כסא אביו. ולקבל משרת הרבנות על שכמו. וישב שם בשלום. הרביץ תורה וטהרה כל"ה שנים. ובאותן השנים העמיד תלמודים לאלפים ורבבות מינייהו מלכי, השיב דבר ה' זו הלכה. והארץ האירה מכבודו העלה פנינים, ושם מעקשים למשור, גדר גדר ועמד בפרץ. ראש המדברים בכל מקום, ממעיני חכמתו שתו רבים. נהרו אליו תלמודים מאפסים לאלפים חדשים לבקרים. הוד תורתו לשמוע נאספים. מספרו הנדפס שו"ת שבט סופר. כבר נוכחנו לדעת דרך למודו כי הי' מהיר השכל כחץ יעוף, ובסקירה אחת הכל סוקר, קולע אל השערה ולא יחטיא, עוקר הרי הרים, וטחנן זו בזו כסברה. ופלפול ישרה, עד כי עלה ונתעלה בחריצות וחריפות מכל בני הגולה. וכאב רחמן הדואג לטובת בניו כן היתה מגמת פני הגאון וכל ישעו אך לרומם את קרן עדתו. עמו וצאן מרעיתו בעינים פקוחות פקח על עסקי צבור להטיב מצבם, מצבם ברוחני, להורות להם דרך התורה וחכמה. כן עבד הרב כל ימי חייו. בסוף ימיו כאשר הורגש כי חולה הוא נסע לק"ק פפא"מ לדרוש ברופאים, אולם שמה נח נפשי' דרב רבנן, וכאשר נשמע הבשורה הנוראה הזה כי במרחק פרח נשמתו וערבה כל שמח"ה. כל פנים קבצו פארור. אנשי ק"ק פר"ב הובילו את רבם הקדוש לעיר מולדתו, מקום תורתו ופעולתו פר"ב. רבו ורבו הרבנים שבאו לגמול חסד עם רבם גאון הדור, רכבו ופרשו וכולם כאחד צעקו, ומר בכו, ועל זאת ספדו והלילו בכל בית ישראל. אבל כבד ליהודים כי הורד עדים מעליהם. וגלה כבוד מהם, הוא הי' הכוכב המזהיר ע"פ תבל, אשר באור תורתו נראה אור במחנה העברים ועתה הה! אסף נגהו ואור חשך בעדם. וביחוד עדת פר"ב במר תבכה. ועינם עוללה לנפשם על כי נפל נזרם, גדול בישראל גוע ליגון רב המונים בט"ו כסליו שנת תרס"ז. ובנו יחידו הרב הגאון החכם המפורסם, אור חכמתו זורח מו"ר עקיבא סופר שליט"א נתקבל על מקום אביו לר"מ ואב"ד, הי"ו.

הרב מו"ה דוד ניימאַן, רב"ד בפר"ב, הרב הזה כאשר אך יצא יצא לאור עולם כבר נתן אותותיו אותות כי לגדולת הוא נוצר, ולמופת יהי' בישראל, בעודנו צעיר לימים התפתחו כחות שכלו, וכשרונות בינתו הנעלים עד להפליא, שקד על דלתי התורה ומטמון רב רכש לו בש"ס ופוסקים, וכשמן הטוב יצא שמו לתהלה ולשם בכל תפוצות ישראל ונודע בשערים, אור תורתו זרח בפר"ב משנת תרל"ז, עד תרס"ח, והי' האחרון מדייני ישראל המציינים בגדלות, הי' גדול בשני תלמודים פוסקים ראשונים ואחרונים, הקדיש כחו וחילו לתורה כחשיכה כאורה, דבקה נפשו הטהורה, ובעבור ה' ותורתו, מסר נפשו מעודו, עד צאת נשמתו. ומקום הניחו לו מן השמים, להרים כבודו ולזקקה שבעתים, הרביץ תורה בחברה ש"ס כ"ה שנים, חבר חדושים נחמדים, וגם קובץ גדול שו"ת אשר נדפסו כעת בירושלים בשם בית דוד, שם יראה המעיין עוצם גדולתו וחריפתו בש"ס ובפוסקים, הרב זצ"ל, אחר ששפט את ישראל בפר"ב כשלשים שנה בתואר רב"ד, שבק לן חיים אור ליום ג' ד' שבט תרס"ח ונקבר למחרתו, ובכבוד גדול, וכל העם מקצה הלכו בוכים אחרי מטתו, לזכר עולם יהי' צדיק.

הרב מו"ה אברהם אשי ז"ל שם לילות כימים עמל ויגע בתורה עד להפליא, זכה וזוכה את הרבים, חכם ושלם מפורסם לתהלה ועיניו כיונים על התלמודים, נפטר בש"ט כ"ג אייר תרמ"ב לפ"ק.

הרב מו"ה יודא פראנקפורטער, רוב למודיו הי' אצל הג' רבינו משה סופר ז"ל והפליא לעשות בלמידו עשה ציצים ופרחים, כפרים עם נרדים, מנועמי מגדים, מוזכר לשבח בספרן של צדיקים, והגאון כ"ס מזכירו לשבח ומביא ממנו קושי' נפלאה בחבורו כ"ס על מס' גיטין דף מ"א של"ח בשנת תר"נ כ"ג חשוון.

הרב מו"ה קלונימוס קלמן בעטטעלהיים, בן התורני היקר פו"מ הגביר המפורסם נודע בשערים מגדולי היחס מו"ה משה בעטטעלהיים, רב גדול וגביר מפורסם, זקן ונשוא פנים פרנס ומנהיל העיר והי' תלמוד מובהק מה"ג ח"ס ז"ל, האיש הזה זכה לתורה וגדולה, בקנה אחד עולה, כל גדולי ישראל חבבוהו ואהבהו ביתר שאת. ממשפחה נכבדה, ומפורסמת לתהלה. בנו הי' הרב הגביר היקר רודף צדקה וחסד פו"מ מו"ה משה בעטטעלהיים ז"ל, אבי החכם השלם ר"ש בעטטעלהיים הי"ו.

הרב מו"ה עוזיאל אברנברייט תלמוד ה"ג מהר"מ בנעט וח"ס, רב גאון ומפורסם שמש בתואר מו"צ כמה שנים של"ח בכ"א אלול שנת תרנ"ב.

הרב מו"ה יחיאל שלעזינגער מג"מ בפרעסבורג, רב גדול וצדיק, והי' מגיד בחברה מחזיקי הדת, וזכה לתורה וכבוד, חתנו הי' הרב הגאון ר' הילל ל"ש רב בקאלאמעא, של"ח א' דר"ח אלול תרנ"א לפ"ק.

הרב מו"ה שלמה זלמן קאדילבורג, הצטיין בגדלותו, ורחים ומוקיר רבנן, עושר וכבוד, תורה וגדולה מיקירי קרתא דפר"ב.

הרב מו"ה שלמה קראלאפסקי יליד גאליציע, ונתישב בפר"ב, רב מופלא וחסיד מקובל ומפורסם, רבים נהרו אליו לשמוע ברכתו, של"ח בשנת תרנ"ח כ"א חשוון.

הרב מו"ה אברהם ביק חבר כמה ספרים נחמדים, ה"ה יסוד אהל מועד, ואהל מועד ח"ח, וס' בכורי אביב, יגע שנה הרבה, וספריו נתקבלו באהבה בישראל גדולי הדור כולם שבחו והודו אותו של"ח בשנת תרס"ב בן ס"ה שנה.

הרב מו"ה אלי' סג"ל בריינער בן הרה"ג מו"ה נתן ברוך בריינער אבד"ק שאַרוואַר ומצד אמו מגזע רבינו יהודא החסיד, ותרומת הדשן, חתן הרב מו"ה אשר אנשיל הירשלער אבד"ק נעמעשוויט, למד אצל הגאונים כתב סופר ורש"ס שמש בכתר הרבנית איזהו שנים ואח"כ למד בהתמדה מעיר מגירו וזכה לכבוד וגדולה בפר"ב של"ח בשנת תר"ע א' דחג הפסח.

 

טו. דברים אחדים מחיי רבינו משה בן עמרם אבד"ק חוסט ⁷¹    🔗

הבאמת חי' האיש הזה בימינו? ההי' באמת איש הנפלא הזה בן המאה השבע לאלף השישי? הבאמת הצליחה שנות המאה עשרים לחולל ולהוליד אדם גדול בענקים כזה? הבאמת פגשו באיש אחד כל כך מעלות ומדות? הבאמת חי' בימינו אלה צדיק כביר וגדול הדור כמוהו?

אם נקרא על מיתתו של רבינו, את הקריאה השגורה בפי מספידנו המצוים “אבדה שאינה חוזרת” אזי לא מליצה הוא הפעם, כי אם דברים כהויתם, וכפשיטם, מיתתו הוא אבדה שאינה חוזרות לנו, יען כי סגולות ותנאים רבים דרושים להקבץ ולהפגש יחדו, באיש אחד למען יהי' מסוגל ומוכשר לעבוד מדעות, להאיר את ישראל בחכמתו, בתורתו וביראתו, עד נשימתו אחרונה, והרבה סגולות פנימיות, ותנאים חצוניים, דרושים לאיש כזה, להיות רועה ישראל, למשל חנוך וגדול בכללים מסודרים בלי בזבוז הכחות של מלחמות הקיום ופזור הנפש על דברים של מה בכך, התרגלות מנוער לשטה נאה בעינינו הלמוד, שכל חד, חריף ודקה, זכרון חזק, ותפיסה מהירה, וחריץ נפלא חכם וסופר נפלא להיות זריז להשיב לשואליו דבר ה' זו הלכה, אהבת היהדות אהבה לשמה אהבה בלי קץ וגבול, אהבה בלתי נחלשת ונפסקת אף לרגע, לותר על כבודו, לותר על הפרסום, כי כבר ידוע כי אין שלום אמת בעולם להוקיר את האיש האשכולות בחייו כל עוד שלא יבש מקור מחשבתו וכח יצירתו הרוחנית לא חדל, לא יזכה האדם לכל הכבוד בחייו, ולא יזכה האדם לשמוע תהלתו המלאה בפי חביריו בקרב קהל מעדה, כי רק דור יבא, יכירו את מעבדו ועמלו, אבל אם יזכה האדם, לכל הכבוד בחייו, אזי צריך מאד להזהר להנזר מכל חמדת התבל, מכל חמודות החיים מכל אותי' הכבוד וציוני תהלה, להסגר בארבע אמותיה של החקירה ודרישה… ופגישות כל הסגולות והתנאים הללו באיש אחד הוא חזון יקר עד מאד, ותנאי חיינו ההולכים ובאים, לא יהי' מסוגלים כלל לברוא איש כזה, כמה הם אנשים בקרבנו שהם עשירים בקניני הרוחניי? כמה הם אנשים שהם בעלי כשרונות נעלים ונפלאים ומזוינים בכל מקצעות התורה והמדע? כמה הם אנשים, שנכונים לעבוד כל ימי חייהם עבודה תמה יומם ולילה, להרביץ תורה בישראל? כמה הם הרבנים שיזכו שתלמודיהם יאהבו אהבה עזה בלי מצרים יותר כמעט מאהבת איש את אביו? כמה הם הרבנים שיזכו שיהי' דבריהם נשמעים בכל הארץ? ובאמת לאיש אשר אלה לו, לו דומי' תהלה, הוא פאר הדור במלוא מובן המלה, הוא האיש אשר לאל ידו להרביץ תורה בישראל תלמודים לאלפים ורבבות!

והאיש הזה שבו נקבצו ובאו כל הסגולות והתנאים שמנינו למעלה מת לדאבון נפשנו בשנת החמשים ושמונה לימי חייו, הוא רבינו, נזר דורנו, פאר ארצנו, מורינו ומאירנו, אדונינו ורבינו, גאון הדור מאור ישראל מרנא משה בן עמרם.

הה! מות אכזר מה זה עשית. איך נזר ישרון פתאום כבית. איך מושל צדיק ארצה שחת. הן לא רק עליו חרבך הנפת. אך גם אותנו אכזרי טרפת. הן אתו יחדו איתנו המתה… כי בא האכזר הזה וכבה הנר הגדול. הנר הגדול אשר הי' למגן הדת. ועם מתתו נגדע לנו עמוד האחד מן העמודים החזקים החוסים ומגינים. ואשר היהדות נשענת עליהם. ונפסק הכח הרענן הזה, והעובד החרוץ הזה אינו עוד.

מות אכזר. ראה והביטה למי כה עוללת. גדול הדור לקחת, ונזרו חללת, כל עובד אדמה ישרש קוץ שמיר ושית. ובלא עת לא יזמור מטעי כרם זית. ואתה תחיה רשע אלי קבר יובל בכלח. ותם יתים בדמי ימיו יפול בעד השלח. לא חמלת על נר יעקב. ה"ה נפל הילל בן שחר מלא תבל כבודו.

משה עלה למרום. השמים בכו, והארץ פצתה רינה. ויקנאו דרי מעלה בדרי מטה ואמרו מה לילוד רמה, על האדמה השממה? עוד בא יום ישמחו השמים ותבך הארץ… כי ה' אמר רב לך לשכון בשפל של גוך מעליך, וקום עלי הנה. ותשבע מפרי תורתך וצדקתך כי מלאה צבאך, בשנותיך הרבות עשות טוב וצדקה וחסד, עתה הנה שכרך אתי ופעולתי לפני! ותעל נפשו בשמחה השמימה בסערה… ברגע שובה הרמתה. לבשה האדמה אבל. והשמים מעטה גיל. ויראו מלאכי אלקים וירונו ברוך בואך…

ככוכב מזהיר האיר בעזוז יפעת תבינתו על בני עדתו, כעמוד אש, הלוך הוא לפניהם לנחותם הדרך. שם עיניו ולבו על דרכיהם ומעלליהם, ללמד תועים בינה ולהובילם מעדנות בדרך סלולה, ולבל ילכו בארחות עקלקלות, המתעים מני דרך ישר אלי ארח וצלמות, ואין נוגה לו. לא נשא פני איש ולא פעם אחד הכה גם הגדול אשר ביניהם בשבט פיו החוצב להבות אש אהבה לה' ולתורתו, ודבריו כברק באו בין סתרי לבבו. ולזאת הי' אהוב וחביב מאוד בין כל המפלגות. כה עבד העובד הזה כל ימי חייו. רק לטובת ישראל. אבל לדאבון נפשנו הניף הזמן שבט עברתו עליו בעזוז וחמה ובקצף גדול, כשנה תמימה ארכו ימי חולו וצערו. כל העם מקצה אל הקצה כולם הראו האהבתם לרבם ומנהילם. עשו כל מה שבכחם לעשות להציל את הענק הזה. אולם השם אמר רב לך אל תוסף להעלות שמשך על יושבי חושך וצלמות, אך תנה הודך על השמים, ושם במרום תשום קינך. בז' אב שנת תר"ע ויבדל אלקים את האור וגנזו בשמי מרומים, ומשה עלה למרום…

בני אונגאריא במר בכו. עינם עוללה לנפשם על כי נפל נגהם הכוכב המזהיר אשר באורו נראה אור. במחנה ישראל. אסף נגהו. לבשו בגדי אלמנות בת אונגאריא כי הוסרה מצנפתך. הורמה עטרתך. הגלה כבודך. השביענו ממרורים. הרוני בלענה. שודדנו. שודדנו. עלה הכורת עלינו ונדע בחרות אפו את קרן ישראל. את הארז בלבנון הזה אשר לקול נפילתו רגזה הארץ ממקומה, ועמודי התבל התפלצון. ה"ה לא יקים כמוהו – לא יעמוד תמירתו…

“רבינו משה לא מת. רבינו חי חיי הוא. רבינו חי' בלבבות, אלפי תלמידיו. אשר כצפורן שמיר חרית על לוח הלב כן חקוק שם”

“רבינו בלבנו. מים רבים לא יכלו כבות את האהבה עזה לרבינו מאלפי”

“תלמודיו. תמונתו הנחמדה ותואר זיו פניו אשרי אשר עין ראתה אותו עוד”

"מרחפת נגד עינינו. ולעולם לא אשכחנו…