לְפָנִים בַּיָּם – הוֹ חֲבִיבַי וַאֲהוּבַי – חַי לִוְיָתָן, וְהוּא אָכַל דָּגִים. הוּא אָכַל אֶת דַּג-הַכּוֹכָב ¹ וְאֶת דַּג-הָרֵכָב, וְאֶת דַּג הַפְּלוּסִין וְאֶת דַּג-הַבֻּלְבֻּסִין, וְאֶת דַּג-הַדּוֹאַר עִם אִשְׁתּוֹ יְפַת-הַתּוֹאַר, וְאֶת הַכּוּפִיָּה וְהַשִּׁבּוּטִיָּה, וְאֶת הַצְּלוֹפָח הַחֲלַקְלַק הַמִּתְעַקֵּל וּמִתְפַּתֵּל. אֶת כָּל הַדָּגִים שֶׁמָּצָא בְכָל הַיַּמִּים אָכַל מְלֹא-פִיו – כָּכָה – עַד שֶׁלִּבְסוֹף נִשְׁאַר בַּיָּם רַק דָּג קָטָן אֶחָד, הוּא דַג-חַכִּימָא, וְהוּא שָׂחָה תָמִיד מֶרְחַק-מַה מֵאֲחוֹרֵי אָזְנוֹ הַיְמָנִית שֶׁל הַלִּוְיָתָן, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִנָּזֵק. אוֹתָהּ שָׁעָה עָמַד הַלִּוְיָתָן עַל זְנָבוֹ וְאָמַר: “רָעֵב אָנֹכִי.” אָמַר לוֹ דַג-חַכִּימָא הַקָּטָן בּקוֹל-דְּמָמָה: “הוֹ, שׁוֹכֵן יַמִּים נְדִיב-לֵב וּמְרוֹמָם, הֲטָעַמְתָּ מִיָּמֶיךָ טַעַם אָדָם?”

– לֹא, – אָמַר הַלִּוְיָתָן. – לְמַה זֶּה דוֹמֶה? – טוֹב-טוֹב הוּא, – אָמַר דַּג-חַכִּימָא הַקָּטָן, – אֶלָּא שֶׁהוּא קְצַת מְאֻגְרָף. – אִם כֵּן, הָבֵא לִי וְאֶטְעַם מִמֶּנּוּ, – אָמַר הַלִּוְיָתָן, הִכָּה בִזְנָבוֹ עַד שֶׁהַיָּם הָמָה וְרָתַח סְבִיבוֹתָיו. – אֶחָד מֵהֶם יַסְפִּיק לְךָ כְּדֵי סְעֻדָּה אַחַת. – אָמַר דַּג-חַכִּימָא. – אִם תִּשְׂחֶה לקו-הָרוֹחַב חֲמִשִּׁים צָפוֹנָה, וּלְקַו-הָאוֹרֶךְ אַרְבָּעִים מַעֲרָבָה (כָּל זֶה כִּשּׁוּף הוּא) תִּמְצָאֵהוּ יוֹשֵׁב עַל גַּב רַפְסוֹדָה וּבְלֵב הַיָּם, וְאֵין הוּא לוֹבֵשׁ אֶלָּא מִכְנְסֵי-בַד כְּחֻלִּים וְזוּג קִשּׁוּרֵי-מִכְנָסַיִם (אַל נָא תִּשְׁכְּחוּ אֶת קִשּׁוּרֵי-הַמִּכְנָסַיִם, הוֹ חֲבִיבַי וַאֲהוּבַי!), וְיֵשׁ לוֹ אוֹלָר, וְהוּא סַפָּן שֶׁנִטְרְפָה סְפִינָתוֹ בַּיָּם, וּלְמַעַן הַצֶּדֶק וְהָאֱמֶת, עָלַי לְהוֹדִיעַ לְךָ שֶׁהוּא אִישׁ רַב-בִּינוֹת עַד אֵין סוֹף וַחֲכַם-תַּחְבּוּלוֹת עַד אֵין חֵקֶר.

שָׂחָה וְשָׂחָה הַלִּוְיָתָן בְּכָל כֹּחוֹ וּבְכָל מְאֹדוֹ עַד שֶׁהִגִּיעַ לְקַו-הָרוֹחַב חֲמִשִּׁים צָפוֹנָה, וּלְקַו-הָאוֹרֶךְ אַרְבָּעִים מַעֲרָבָה. וְשָׁם, עַל גַּב רַפְסוֹדָה וּבְלֵב הַיָּם, כְּשֶׁאֵינוֹ לוֹבֵשׁ אֶלָּא מִכְנְסֵי-בַד כְּחֻלִּים וְזוּג קִשּׁוּרֵי-מִכְנָסַיִם (עֲלֵיכֶם לִזְכּוֹר בְּיִחוּד אֶת קִשּׁוּרֵי-הַמִּכְנָסַיִם, חֲבִיבַי וַאֲהוּבַי!), וּבְיָדוֹ אוֹלָר, מָצָא סַפָּן אֶחָד, יָחִיד וּמְיֻחָד, שֶׁנִּטְרְפָה סְפִינָתוֹ בַּיָּם, וְהוּא יוֹשֵׁב בָּדָד וְגוֹרֵר בְּהוֹנוֹת רַגְלָיו בְּתוֹךְ הַמַּיִם. (אִמָּא שֶׁלּוֹ נָתְנָה לוֹ רְשׁוּת לְכָךְ, וּבְלֹא רְשׁוּת אִמָּא שֶׁלוֹ לֹא הָיָה עוֹשֶׂה זֹאת, כִּי הוּא אִישׁ רַב-בִּינוֹת עַד אֵין סוֹף וַחֲכַם-תַּחְבּוּלוֹת עַד אֵין חֵקֶר.)

פָּעַר הַלִּוְיָתָן אֶת פִּיו אֲחוֹרַנִית-אֲחוֹרַנִית עַד שֶׁכִּמְעַט נָגַע פִּיו בִּזְנָבוֹ, וּבָלַע אֶת הַסַּפָּן שֶׁנִטְרְפָה סְפִינָתוֹ בַּיָּם עִם הַרַפְסוֹדָה שֶׁיָּשַׁב עָלֶיהָ, וְעִם מִכְנְסֵי-הַבַּד הַכְּחֻלִּים אֲשֶׁר לוֹ, וְעִם קִשּׁוּרֵי הַמִּכְנָסַיִם (לְמַעַן הַשֵּׁם, אַל תִּשְׁכְּחוּ אֶת קִשּׁוּרֵי הַמִּכְנָסַיִם), וְגַם אֶת הָאוֹלָר – אֶת כָּל אֵלֶּה בָּלַע עָמוֹק עָמוֹק לִפְנַי-וְלִפְנִים בְּתוֹךְ מִזְנוֹנָיו הַחַמִּים וְהָאֲפֵלִים. אָז קִשְׁקֵשׁ בִּשְׂפָתָיו – כָּכָה, וְהִתְגַּלְגֵּל שְׁלשָׁה גִלְגּוּלִים עַל זְנָבוֹ.

וְהַסַּפָּן, שֶׁהוּא אִישׁ רַב-בִּינוֹת עַד אֵין סוֹף וַחֲכַם-תַּחְבּוּלוֹת עַד אֵין חֵקֶר, כֵּיוָן שֶׁמָּצָא עַצְמוֹ בֶאֱמֶת וּבְתָמִים לִפְנַי-וְלִפְנִים בְּתוֹךְ מִזְנוֹנָיו הַחַמִּים וְהָאֲפֵלִים שֶׁל הַלִּוְיָתָן, מִיַּד הִתְחִיל מְדַלֵּג וּמְפַלֵּג, רוֹחֵף וְדוֹחֵף, מְקַפֵּץ וּמְנַפֵּץ, מְיַלֵּל וּמְקַלֵּל, דּוֹחֶה וּבוֹכֶה, שׂוֹרֵט וְחוֹרֵת, חוֹקֵק וְרוֹקֵק, רוֹמֵס וְחוֹמֵס, מְנַקֵּשׁ וּמְקַשְׁקֵשׁ, וְיָצָא בִמְחוֹל-טֵרוּף בְּמָקוֹם שֶׁאֵין שוּם בְּרִיָּה רוֹקֶדֶת שָׁם, עַד שֶׁהַלִּוְיָתָן, בְּלֹא שׁוּם גֻּזְמָה, הִרְגִּישׁ שֶׁמַּר לוֹ וְצַר לוֹ בִּמְאֹד-מְאֹד.

אָמַר אֶל דַּג-חַכִּימָא: “אָדָם זֶה הוּא מְאֻגְרָף בְּיוֹתֵר. וְחוּץ מִזֶּה, הוּא מֵבִיא אוֹתִי לִידֵי גֵהוּק. מָה אֶעֱשֶׂה?”

– אְֵמוֹר לוֹ וְיֵצֵא, – אָמַר דַּג-חַכִּימָא.

צָעַק הַלִּוְיָתָן לְתוֹךְ לוֹעַ עַצְמוֹ אֶל הַסַּפָּן שֶׁנִּטְרְפָה סְפִינָתוֹ בַּיָּם: צֵא וְהִתְנַהֵג יָפֶה. אֲנִי מְגַהֵק.

– לֹא, לֹא! – אָמַר הַסַּפָּן. – לֹא כָּךְ. – רְצוֹנִי הַהֵפֶךְ הַגָּמוּר מִזֶּה. הֲבִיאֵנִי אֶל אַרְצִי וְאֶל מוֹלַדְתִּי, אֶל הַסְּלָעִים הַלְּבָנִים שֶׁל אַלְבִּיּוֹן (אַלְבִּיּוֹן, הוֹ חֲבִיבַי וַאֲהוּבַי, הִיא אַנְגְּלִיָּה) וַאֲעַיֵּן בַּדָּבָר. וְהוּא הִתְחִיל מְרַקֵּד עוֹד יוֹתֵר מִשֶּׁרָקַד קֹדֶם.

– מוּטָב שֶׁתְּבִיאֵהוּ אֶל בֵּיתוֹ, – אָמַר דַּג-חַכִּימָא אֶל הַלִּוְיָתָן. – הָיִיתִי צָרִיךְ לְהַזְהִירְךָ שֶׁהוּא אִישׁ רַב-בִּינוֹת עַד אֵין סוֹף וַחֲכַם-תַּחְבּוּלוֹת עַד אֵין חֵקֶר.

וְהַלִּוְיָתָן שָׂחָה וְשָׂחָה וְשָׂחָה, בִּשְׁנֵי סְנַפִּירָיו וּבִזְנָבוֹ; הוּא מִהֵר לִשְׂחוֹת כְּכֹל אֲשֶׁר יָכוֹל בִּגְלַל גֵּהוּקָיו. וְלִבְסוֹף רָאָה אֶת אַרְצוֹ וְאֶת מוֹלַדְתּוֹ שֶׁל הַסַּפָּן וְאֶת סַלְעֵי אַלְבִּיּוֹן הַלְּבָנִים, רָץ וְעָלָה עַד חֲצִי-גוּפוֹ עַל הַחוֹף, פָּעַר אֶת פִּיו לִרְוָחָה-לִרְוָחָה, וְאָמַר: “כַּאן יוֹצְאִים וְעוֹבְרִים מִמְסִלַּת וִינְטְשֶׁסְטֶר בַּדֶּרֶךְ בּוֹאֲךָ פִיטְשְׁבּוּרְגָה.” וְאַךְ הָגָה אֶת הָאוֹתִיּוֹת פִיטְשְׁ, עָמַד וְיָצָא לוֹ הַסַּפָּן מִפִּיו, כְּמִי שֶׁמְּטַיֵּל לוֹ לַהֲנָאתוֹ. וְאוּלָם, בִּזְמַן שֶׁהַלִּוְיָתָן עֲדַיִן הָיָה שׂוֹחֶה, לָקַח זֶה הַסַּפָּן, שֶׁהָיָה אִישׁ רַב-בִּינוֹת עַד אֵין סוֹף וַחֲכַם-תַּחְבּוּלוֹת עַד אֵין חֵקֶר, אֶת אוֹלָרוֹ, עָמַד וְחִתֵּךְ אֶת רַפְסוֹדָתוֹ לִשְׂבָכָה קְטַנָּה וּמְרֻבַּעַת, קִשֵּׁר אוֹתָהּ קַשֵּׁר הֵיטֵב בְּקִשּׁוּרֵי-מִכְנָסָיו (וְעַתָּה תָבִינוּ לָמָּה לֹא נְתַתִּיכֶם לִשְׁכּוֹחַ אֶת קִשּׁוּרֵי הַמִּכְנָסַיִם), סָחַב אֶת הַשְּׂבָכָה אֶל תּוֹךְ לוֹעַ הַלִּוְיָתָן, שָׁם הֶעֱמִיד אוֹתָהּ וְהִדֵּק אוֹתָהּ יָפֶה-יָפֶה, וְשָׁם הִיא דְבוּקָה וְעוֹמֶדֶת עַד הַיּוֹם הַזֶּה! אָז הִקְרִיא אֶת הַפִּזְמוֹן הַזֶּה, וְכֵיוָן שֶׁלֹא שְׁמַעְתֶּם אוֹתוֹ מִימֵיכֶם, הָבָה וְאַשְׁמִיעוֹ לָכֶם:

שְׂבָכָה זֹה תְּסַבְּכֶךָ,

תִּמְנַע מָזוֹן מִגַּרְגַּרְתֶּךָ!

כִּי זֶה הַסַּפָּן גַּם קוֹסֵם וּנְבוֹן-לַחַשׁ הָיָה. וְהוּא יָצָא וְדָרַךְ עַל חַלּוּקֵי-הָאֲבָנִים שֶׁבַּחוֹף, וְהָלַךְ הַבַּיְתָה אֶל אִמָּא שֶׁלּוֹ, זוֹ שֶׁנָּתְנָה לוֹ רְשׁוּת לִגְרוֹר אֶת בְּהוֹנוֹת רַגְלָיו בְּתוֹךְ הַמָּיִם. וְהוּא נָשָׂא אִשָּׁה, וְאִתָּהּ הוּא רוֹאֶה חַיִים וְשָׁלוֹם וְטוֹבָה עַד הַיּוֹם הַזֶּה. וְגַם הַלִּוְיָתָן לָקַח לוֹ אִשָּׁה מִבְּנֵי-מִינוֹ. וְאוּלםָ מִנִּי אָז, אוֹתָהּ שְׂבָכָה שֶׁבְּפִיו, שֶׁלֹּא יָכוֹל לֹא לְהָקִיא אוֹתָהּ וְלֹא לִבְלוֹעַ, – מוֹנַעַת אוֹתוֹ מֵאֱכוֹל כָּל דָּבָר חוּץ מִדָּגִים קְטַנִּים שֶׁבִּקְטַנִּים. וּלְפִיכָךְ אֵין הַלִּוְיְתָנִים שֶׁבְּיָמֵינוּ נוֹהֲגִים לֶאֱכוֹל אֲנָשִׁים וְנָשִׁים וּנְעָרִים וּנְעָרוֹת וָטַף.

וְדַג-חַכִּימָא הַקָּטָן הָלַךְ וְנִתְחַבֵּא תַּחַת סַף-הַדֶּלֶת שֶׁל קַו-הַמַּשְׁוֶה. יָרֹא יָרֵא, פֶּן יִכְעַס עָלָיו הַלִּוְיָתָן.

וְהַסַּפָּן לָקַח אֶת אוֹלָרוֹ אִתּוֹ הַבַּיְתָה. בְּצֵאתוֹ עַל חַלּוּקֵי-הָאֲבָנִים שֶׁבַּחוֹף, הָיָה לָבוּשׁ אוֹתָם הַמִּכְנָסַיִם הַכְּחֻלִּים. וְקִשּׁוּרֵי-מִכְנָסַיִם לֹא הָיוּ לוֹ, כִּי עַל כֵּן קִשֵּׁר בָּהֶם אֶת הַשְּׂבָכָה בִהְיוֹתוֹ בִמְעֵי הַלִּוְיָתָן. וְהַסּפּוּר הַזֶּה תַּם וְנִשְׁלַם.