לִפְנֵי יָמִים רַבִּים וּמְרֻבִּים הָיָה אִישׁ בֶּן תְּקוּפַת הָאֶבֶן הַחֲדָשָׁה. וְהוּא הָיָה לֹא יוּטִי וְלֹא אַנְגְּלִי וְלֹא דְרַוִידִי, כִּי אִם אֶפְשָׁר הָיָה לוֹ לִהְיוֹת לְפָחוֹת אֶחָד מֵאֵלֶּה, וְאוּלָם אֵין זֶה מֵעִנְיָנֵנוּ. הוּא הָיָה אָדָם קַדְמוֹנִי, וְחַי בִמְעָרָה, וּמַלְבּוּשָׁיו הָיוּ מְעַטִּים מְאֹד, וְהוּא לֹא יָכוֹל לֹא לִקְרוֹא וְלֹא לִכְתּוֹב, וְלֹא הָיָה לוֹ שׁוּם רָצוֹן לְכָךְ, וְחוּץ מֵעִתּוֹת-רָעָב, הָיָה שָׂמֵחַ. שְׁמוֹ הָיָה טֶגּוּמֵי בֶּפְּסוּלֵי, וּפֵרוּשׁוֹ שֶׁל שֵׁם זֶה: “הָאִישׁ-שֶׁאֵינוֹ-דּוֹחֵק-אֶת-הַשָּׁעָה.” וְאוּלָם אֲנַחְנוּ, הוֹ חֲבִיבַי וַאֲהוּבַי, נִקְרָא לוֹ לְשֵׁם קִצּּוּר, טֶגּוּמֵי, וְשֵׁם אִשְׁתּוֹ הָיָה טֶשּׁוּמֵי טֶוִּינְדְרוֹ, וּפֵרוּשׁוֹ שֶׁל שֵׁם זֶה: “הָאִשָּׁה-הַשּׁוֹאֶלֶת-שְׁאֵלוֹת-הַרְבֵּה-עַד-אֵין-שִׁעוּר.” וְאוּלָם אֲנַחְנוּ, הוֹ חֲבִיבַי וַאֲהוּבַי, נִקְרָא לָהּ לְשֵׁם קִצּוּר טֶשּׁוּמֵי. וְשֵׁם בִּתּוֹ הַקְּטַנָּה הָיָה טָפִימֵי מֶטַּלוּמֵי, וּפֵרוּשׁוֹ שֶׁל שֵׁם זֶה: בְּרִיָּה-פְּעוּטָה-בַּת-בְּלִי-נִמּוּס-הָרְאוּיָה-לְמַלְקוֹת," וְאוּלָם אֲנִי אֶקְרָא לָהּ טָפִי. וְהִיא הָיְתָה הַחֲבִיבָה וְהָאֲהוּבָה שֶׁל אָבִיהָ טֶגּוּמֵי וְהַחֲבִיבָה וְהָאֲהוּבָה שֶׁל אִמָּא שֶׁלָּהּ, וְלֹא הִלְקוּ אוֹתָהּ אַף הַחֵצִי מִן הַמַּגִּיעַ לָהּ. וּשְׁלָשְׁתָּם יַחְדָו הָיוּ מְאֻשָּׁרִים מְאֹד. תֵּיכֶף לְאַחַר שֶׁלָּמְדָה טָפִי לְהִתְהַלֵּךְ, הִתְחִילָה מְטַיֶּלֶת עִם אָבִיהָ טֶגּוּמֵי בְּכָל אֲשֶׁר הָלַךְ. פְּעָמִים לֹא הָיוּ שָׁבִים הַבַּיְתָה אֶל הַמְּעָרָה עַד הֱיוֹתָם רְעֵבִים, וְאָז הָיְתָה טֶשּׁוּמֵי טֶוִּיְנְדרוֹ אוֹמֶרֶת: “הֵיכָן הֲיִיתֶם, אַתֶּם הַשְּׁנַיִם, שֶׁכָּל-כַּךְ נִתְלַכְלַכְתֶּם? בֶּאֱמֶת, טֶגּוּמֵי שֶׁלִּי, אֵין שִׂכְלְךָ מְרֻבֶּה מִזֶּה שֶׁל טָפִי שֶׁלִּי.”

וְעַתָּה שִּׁמְעוּ וְהַקְשִׁיבוּ.

יוֹם אֶחָד יָרַד טֶגּוּמֵי דֶרֶךְ בִּצַּת הַבִּיבָרִים¹ אֶל הַנָּהָר לִדְקוֹר דְּגֵי-שִׁבּוּט לִסְעֻדַּת-צָהֳרַיִם, וְגַם טָפִי הָלְכָה עִמּוֹ. חֲנִיתוֹ שֶׁל טֶגּוּמֵי הָיְתָה עֲשׂוּיָה עֵץ וְשִׁנֵּי כָּרִישׁ² בְּקָצֵהוּ, וְטֶרֶם צָד אַף דָּג אֶחָד, קָרָה מִקְרֵהוּ לִשְׁבּוֹר אֶת הַחֲנִית, כִּי הִכָּה אוֹתָהּ בְּחָזְקָה בְּקַרְקָעִית הַנָּהָר. וְהֵם הָיוּ רְחוֹקִים מְאֹד מִבֵּיתָם (כַּמּוּבָן, לָקְחוּ אִתָּם צֵידָה לַדָּרֶךְ בְּתוֹךְ שַׂק קָטָן), וְטֶגּוּמֵי שָׁכַח הַפַּעַם לְהָבִיא חֲנִיתוֹת נוֹסָפוֹת.

– הֲרֵי לָךְ צֵיד-דָּגִים! – אָמַר טֶגּוּמֵי, – הֵן חֲצִי יוֹם יַעֲבוֹר עַד שֶׁאַצְלִיחַ לְתַקֵּן זֹאת.

– יֵשׁ לְךָ בַּבַּיִת חֲנִיתְךָ הַגְּדוֹלָה וְהַשְּׁחוֹרָה, – אָמְרָה טָפִי. – אָרוּצָה-נָא אֶל הַמְּעָרָה, וָאֲבַקֵּשׁ אֶת אִמָּא שֶׁתִּתְּנֶהָ לִי.

– הַדֶּרֶךְ רְחוֹקָה בְּיוֹתֵר בִּשְׁבִיל רַגְלַיִךְ הַקְּטַנּוֹת וְהַשְּׁמֵנוֹת, – אָמַר טֶגּוּמֵי, – וְחוּץ מִזֶּה, אַתְּ עֲלוּלָה לִנְפּוֹל לְתוֹךְ בִּצַּת-הַבִּיבָרִים וְלִטְבּוֹעַ. נַעֲזוֹר לְעַצְמֵנוּ כְּכָל הַאֶפְשָׁר. אֲנַסֶּה – אוּלַי יֵשׁ עוֹד תַּקָּנָה לַחֲנִיתִי. הוּא יָשַׁב לוֹ וְהוֹצִיא תַרְמִיל קָטָן, שֶׁהָיָה מָלֵא גִידֵי צְבִי-הָרְאֵם וּרְצוּעוֹת עוֹר, וַחֲתִיכוֹת שַּׁעֲוָה, וְהִתְחִיל מְתַקֵּן אֶת הַחֲנִית. גַּם טָפִי יָשְׁבָה לָהּ, רָאשֵׁי אֶצְבְּעוֹת-רַגְלֶיהָ בְּתוֹךְ הַמַּיִם וְסַנְטֵרָהּ בְּיָדָהּ, וְשָׁקְעָה בְּמַחֲשָׁבָה.

פִּתְאֹם אָמְרָה:

– אַבָּא, אֲנִי אוֹמֶרֶת, כְּלוּם אֵין זוֹ צָרָה נִבְזָה שֶׁאֵין אָנוּ יוֹדְעִים לִכְתּוֹב. אִלּוּ יָדַעְנוּ, לְמָשָׁל, כְּתוֹב, כִּי עַתָּה שָׁלַחְנוּ פִּתְקָה הַבָּיְתָה כְּדֵי לְהַשִּׂיג אֶת הַחֲנִית הַחֲדָשָׁה.

– טָפִי – אָמַר טֶגּוּמֵי, – כַּמָּה פְּעָמִים אָמַרְתִּי לָךְ שֶׁלֹּא תִשְׁתַּמְּשִׁי בְּמִלִּים גַּסּוֹת? נִבְזָה הִיא מִלָּה גַּסָּה. אֲבָל בָּזֹאת אֲנִי מוֹדֶה לָךְ: בֶּאֱמֶת, טוֹב הָיָה אִלּוּ יָכוֹלְנוּ לִכְתּוֹב הַבָּיְתָה.

בְּאוֹתוֹ רֶגַע עָבַר אִישׁ זָר לְאֹרֶךְ הַנָּהָר, וְהוּא הָיָה בֶן שֵׁבֶט רָחוֹק, מִבְּנֵי טֶוָּר, וְלֹא הֵבִין אַף מִלָּה אַחַת מִשְּׂפַת טֶגּוּמֵי. הוּא עָמַד עַל שְׂפַת הַנָּהָר, וְחִיֵּךְ לִקְרַאת טָפִי, כִּי גַּם לוֹ הָיְתָה בְּבֵיתוֹ בַּת קְטַנָּה. טֶגּוּמֵי הוֹצִיא פְּקַעַת שֶׁל גִּידֵי צְבִי מִתַּרְמִילוֹ, וְשָׁב לְתַקֵּן אֶת חֲנִיתוֹ.

–בּוֹא הֵנָּה, – אָמְרָה טָפִי. – הַאִם אַתָּה יוֹדֵעַ אֵיפֹה אִמָּא שֶׁלִּי גָרָה?

וְהָאִישׁ הַזָּר אָמַר “אוּם”, הוֹאִיל וְהוּא הָיָה, כְּפִי שֶׁאַתֶּם יוֹדְעִים, טֶוָּרִי וְלֹא הֵבִין אֶת לְשׁוֹן הַיַּלְדָּה.

– טִפֵּשׁ, – אָמְרָה טָפִי, וְרָקְעָה בְּרַגְלָהּ, כִּי רָאֲתָה דְגֵי-שִׁבּוּט גְּדוֹלִים, רָצִים וְעוֹלִים בַּנָּהָר, בָּהּ בְּשָׁעָה שֶּׁאֵין אַבָּא שֶׁלָּהּ יָכוֹל לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בַּחֲנִיתוֹ.

– אֶל תַּטְרִידִי אֲנָשִׁים בּוֹגְרִים, – אָמַר טֶגּוּמֵי, וְהוּא הָיָה כָּל-כַּךְ עָסוּק בְּתִקּוּן חֲנִיתוֹ עַד שֶׁלֹּא הֵסֵב אֶת פָּנָיו.

– אֲנִי לֹא מַטְרִידָה, – אָמְרָה טָפִי. אֲנִי רַק רָצִיתִי שֶׁיַּעֲשֶׂה מַה שֶּׁרָצִיתִי, וְהוּא לֹא מֵבִין.

– אִם כֵּן אַל תַּטְרִידִי אוֹתִי. – אָמַר טֶגּוּמֵי, וְהוֹסִיף לִמְשׁוֹךְ וְלִמְתּוֹחַ אֶת גִּידֵי-הַצְּבִי, כְּשֶׁפִּיו מָלֵא חוּטִים וּרְצוּעוֹת. וְהַזָּר – טֶוָּרִי בֶּן טֶוָּרִים הָיָה – יָשַׁב לוֹ עַל הָעֵשֶׂב, וְטָפִי הֶרְאֲתָה לוֹ אֶת מַעֲשֵׂה אָבִיהָ.

הַזָּר חָשַׁב: “אָכֵן, יָלְדָּה נִפְלָאָה הִיא זוֹ. הִיא רוֹקַעַת כְּנֶגְדִי בְּרַגְלָהּ, וּמְעַוָּה אֶת פָּנֶיהָ. מִן הַסְּתָם הִיא בִתּוֹ שֶׁל אוֹתוֹ אַלּוּף, שֶׁהוּא אָדָם חָשׁוּב כָּל כַּךְ שֶּׁאֵין זֶה לְפִי כְּבוֹדוֹ לְהַשְׁגִּיחַ בִּי.” וְהוּא חִיֵּךְ אֵלֶיהָ בְּתַכְלִית הַנִּמּוּס.

– וְעַכְשָׁו, – אָמְרָה טָפִי, – אֲנִי רוֹצָה שֶׁתֵּלֵךְ אֶל אִמָּא שֶׁלִּי, כִּי רַגְלֶיךָ אֲרֻכּוֹת מִשֶּׁלִּי, וְאַתָּה לֹא תִּפּוֹל לְתוֹךְ בִּצַּת-הַבִּיבָרִים, וּתְבַקֵּשׁ אֶת חֲנִיתוֹ הַשְּׁנִיָּה שֶׁל אַבָּא, זוֹ שְׁחוֹרַת-הַנִּצָּב הַתְּלוּיָה מֵעַל הָאָח שֶׁלָּנוּ. הַזָּר חָשַׁב: “אָכֵן, זוֹ יָלְדָּה נִפְלָאָה בִּמְאֹד-מְאֹד. הִיא מְנַעֲנַעַת בִּזְרוֹעוֹתֶיהָ, וְנוֹתֶנֶת עָלַי בְּקוֹלָהּ, וַאֲנִי אֵינֶנִּי מֵבִין אַף מִלָּה מִכָּל דְּבָרֶיהָ. אֲבָל אִם לֹא אֶעֱשֶׂה מַה שֶׁהִיא מְבַקֶּשֶׁת, אֲנִי יָרֵא מְאֹד פֶּן יִכְעַס אוֹתוֹ הָאַלּוּף הַגֵּא ֱהַפּוֹנֶה-עֹרֶף לְאוֹרְחִים”. הוּא קָם, וּפָצַל קְלִפָּה לְבָנָה מֵעֵץ-לִבְנֶה, וְנָתַן אוֹתָהּ לְטָפִי. הוּא נָתַן לָהּ זֹאת, הוֹ חֲבִיבַי וַאֲהוּבַי, לְהַרְאוֹת כִּי לִבּוֹ לָבָן כִּקְלִפַּת הַלִּבְנֶה, וְשֶׁאֵין הוּא מִתְכַּוֵּן לְרָעָה, חָלִילָה. אֲבָל טָפִי לֹא הֵבִינָה אוֹתוֹ כָּרָאוּי.

– כָּךְ? – אָמְרָה לוֹ, – אַתָּה רוֹצֶה שֶׁאֶרְשׁוֹם אֶת כְּתָבְתָּהּ שֶׁל אִמִּי? כְּמוּבָן, אֲנִי לֹא יוֹדַעַת לִכְתּוֹב, אֲבָל אֲנִי יוֹדַעַת לְצַיֵּר צִיּוּר כְּשֶׁיֵּשׁ לִי מַשֶּׁהוּ חַד לְשָׂרֵט בּוֹ. בְּבַקָּשָׁה, הַשְּׁאֵל לִי לְרֶגַע אֶת שֵׁן-הַכָּרִישׁ אֲשֶׁר בַּעֲנָק לְצַוָּארְךָ."

הָאִישׁ הַזָּר לֹא הֵבִין דָּבָר, לֹא אָמַר מְאוּמָה, עַל כֵּן שָׁלְחָה טָפִי אֶת יָדָהּ הַקְּטַנָּה, וּמָשְׁכָה בַעֲנָק הַיָּפֶה, הֶעָשׂוּי חֲרוּזֵי זֵרְעוֹנִים וְשֵׁן-כָּרִישׁ, אֲשֶׁר לְצַוָּארוֹ.

הָאִישׁ הַזָּר חָשַׁב: “אָכֵן, זוֹהִי יָלְדָּה נִפְלָאָה בִּמְאֹד-מְאֹד-מְאֹד. שֵׁן-הַכָּרִישׁ אֲשֶׁר בַּעֲנָקִי שֵׁן-כְּשָׁפִים הִיא, וּמְקֻבְּלַנִי, שֶׁמִּי שֶׁיִּגַּע בָּהּ בְּלֹא רְשׁוּתִי, מִיַּד יִתְנַפַּח אוֹ יִתְפּוֹצֵץ. אֲבָל יָלְדָּה זוֹ אֵינָהּ מִתְנַפַּחַת וְאֵינָהּ מִתְפּוֹצֶצֶת, וְאוֹתוֹ אַלּוּף נִכְבָּד, הַשָּׂם לֵב רַק לִמְלַאכְתּוֹ, אֵינוֹ יָרֵא כְּלָל פֶּן תִּתְנַפַּח אוֹ תִתְפּוֹצֵץ? מוּטָב שֶׁאֶנְהַג בָּהֶם יוֹתֵר נִמּוּס וְדֶרֶךְ-אֶרֶץ.”

עַל כֵּן נָתַן לְטָפִי אֶת שֶׁן-הַכָּרִישׁ, וְהִיא שָׁכְבָה עַל בִּטְנָהּ, כְּשֶׁרַגְלֶיהָ מוּרָמוֹת בָּאֲוִיר, כְּדֶרֶךְ שֶׁאֲנָשִׁים עוֹשִׂים לִפְעָמִים עַל רִצְפַת הַחֶדֶר כְּשֶׁהֵם רוֹצִים לְצַיֵּר צִיּוּרִים, וְאָמְרָה: “הִנֵּה אֲצַיֵּר לְפָנֶיךָ מִסְפַּר צִיּוּרִים יָפִים מְאֹד. מֻתָּר לְךָ לְהַבִּיט מֵעֵבֶר לִכְתֵפִי, אֲבָל אָסוּר לְךָ לִדְחוֹף אוֹתִי. רֵאשִׁית, אֲצַיֵּר אֶת אַבָּא שֶׁלִּי כְּשֶׁהוּא עוֹסֵק בְּדַיִג. אֵין זֶה דוֹמֶה הַרְבֵּה לְאַבָּא. אֲבָל אִמָּא תַכִּיר, כִּי צִיַּרְתִּי אֶת חֲנִיתוֹ וְהִיא כֻּלָּהּ שְׁבוּרָה. וְעַכְשָׁו, אֲצַיֵּר אֶת הַחֲנִית הַשְּׁנִיָּה, שְׁחוֹרַת-הַנִּצָּב, שֶׁהוּא צָרִיךְ לָהּ. הִיא נִרְאֵית כְּאִלּוּ הִיא נְעוּצָה בְּגַבּוֹ שֶׁל אַבָּא, אֲבָל זֶהוּ מִפְּנֵי שֶׁנִּשְׁמְטָה מִיָּדִי שֶׁן-הַכָּרִישׁ וְאֵין קְלִפָּה זוֹ גְּדוֹלָה לְמַדַּי. זוֹהִי הַחֲנִית שֶׁעָלֶיךָ לְהָבִיא; וְהִנֵּה אֲצַיֵּר צִיּוּר מֵעַצְמִי, כְּשֶׁאֲנִי יוֹשֶׁבֶת וּמְבָאֶרֶת לָךְ. אָמְנָם, אֵין שַׂעֲרוֹתַי סוֹמְרוֹת כְּמוֹ שֶׁצִּיַּרְתִּי אוֹתָן, אֲבָל יוֹתֵר קַל לִי לְצַיֵּר כָּךְ. וְעַכְשָׁו, אֲצַיֵּר אוֹתְךָ. בְּעֵינֵי אַתָּה נָאֶה מְאֹד, אֲבָל אֲנִי לֹא יְכוֹלָה לַעֲשׂוֹתְךָ נָאֶה בַתְּמוּנָה, וְאֵין לְךָ לְהֵעָלֵב מִזֶּה. הַאִם נֶעֱלֶבֶת?”

הָאִישׁ הַזָּר (וְהוּא הָיָה טֶוָּרִי) הוֹסִיף לְחַיֵּךְ. הוּא חָשַׁב: “וַדַּאי יִהְיֶה קְרָב גָּדוֹל לֹא רָחוֹק מִכָּאן; וְהַיַּלְדָּה הַמֻּפְלֵאת הַזֹּאת, הַלּוֹקַחַת שֶׁן-הַכָּרִישׁ שֶׁלִּי וְאֵינָהּ מִתְנַפַּחַת וְאֵינָהּ מִתְפּוֹצֶצֶת, אוֹמֶרֶת לִי לָלֶכֶת אֶל בְּנֵי שִׁבְטוֹ שֶׁל הָאַלּוּף הַגָּדוֹל, וּלְבַקֵּשׁ מֵהֶם שֶׁיָּבוֹאוּ לְעֶזְרָתוֹ. אַלּוּף גָּדוֹל בִּמְאֹד-מְאֹד הוּא זֶה, שֶׁלּוּלֵא-כֵן הָיָה מַשְׁגִּיחַ בִּי.”

– הַבִּיטָה – אָמְרָה טָפִי, בְּשֶׁהִיא מְצַיֶּרֶת בְּכֹחַ, וּקְצָת בִּמְשִׁיכָה וּשְׂרִיטָה – הִנֵּה צִיַּרְתִּי אוֹתְךָ, וְהַחֲנִית, שֶׁאַבָּא רוֹצֶה בָּהּ, בְּיָדְךָ, כְּדֵי שֶׁלֹּא תִשְׁכַּח לַהֲבִיאָהּ. וְעַכְשָׁו אַרְאֶה לְךָ אֶת הַכְּתֹבֶת שֶׁל אִמָּא שֶׁלִּי. הוֹלְכִים יָשָׁר עַד שֶׁמַּגִּיעִים אֶל שְׁנֵי עֵצִים (הַלָּלוּ עֵצִים הֵם), וְאָז עוֹלִים עַל גִּבְעָה (זֹאת הִיא גִבְעָה) וְיוֹרְדִים מֵעֵבֶר לָהּ, וְאָז בָּאִים אֶל בִּצַּת-הַבִּיבָרִים וְהִיא כֻלָּהּ מְלֵאָה בִּיבָרִים. אֲנִי לֹא הִכְנַסְתִּי בִּתְמוּנָה אֶת הַבִּיבָרִים, כִּי אֲנִי לֹא יְכוֹלָה לְצַיֵּר בִּיבָרִים, אֲבָל הִכְנַסְתִּי אֶת רָאשֵׁיהֶם – שֶׁהֲרֵי בֵּין כָּךְ וָכָךְ – חוּץ מֵרָאשֵׁיהֶם לֹא תִרְאֶה כְלוּם בְּעָבְרְךָ עַל פ ְּנֵי הַבִּצָּה. וְהִזָּהֵר שֶׁלֹּא תִפּוֹל בָּהּ! וּמְעָרָתֵנוּ הִיא תֵּיכֶף מֵעֵבֶר לַבִּצָה. וְזֹאת הִיא אִמָּא שֶׁלִּי הָעוֹמֶדֶת מִבַּחוּץ, יְפֵהפִיָּה הִיא. הִיא הָאִמָּא הַיְפֵהפִיָּה שֶׁבְּכָל הָעוֹלָם, אֲבָל הִיא לֹא תִהְיֶה נֶעֱלֶבֶת שֶׁעָשִׂיתִי אוֹתָהּ כָּל-כָּךְ פְּשׁוּטָה. הִיא תִשְׂמַח שֶׁאֲנִי יוֹדַעַת לְצַיֵּר. וּכְדֵי שֶׁלֹּא תִשְׁכַּח, צִיַּרְתִּי אֶת הַחֲנִית, שֶׁאַבָּא רוֹצֶה בָהּ, מִחוּץ לִמְעָרֶה, וּבֶאֱמֶת הִיא בִּפְנִים. אֲבָל אַתָּה תַּרְאֶה לְאִמָּא שֶׁלִּי, וְהִיא תִתְּנֶהָ לָךְ. עָשִׂיתִי אוֹתָהּ כְּשֶׁהִיא פּוֹשֶׁטֶת יָדֶיהָ, כִּי הִיא תִּשְׂמַח לִקְרַאת בּוֹאֶךָ. הַאֵין זוֹ תְמוּנָה יָפָה! הַאִם אַתָּה מֵבִין הַכֹּל יָפֶה, אוֹ אֶחֱזוֹר וַאֲבָאֵר לְךָ בַּשֵּׁנִית?"

הָאִישׁ הַזָּר הִסְתַּכֵּל בִּתְמוּנָה וְהֵנִיד אֶת רֹאשׁוֹ בְּכָל כֹּחוֹ. וְאֶל לִבּוֹ אָמַר: “אִם לֹא אָבִיא אֶת בְּנֵי שִׁבְטוֹ שֶׁל הָאַלּוּף הַגָּדוֹל הַזֶּה לְעֶזְרָתוֹ, יִהְיֶה נִרְצָח עַל יְדֵי אוֹיְבָיו הַבָּאִים עָלָיו מִכָּל עֵבֶר בַּחֲנִיתוֹתֵיהֶם, כְּפִי שֶּׁצִּיְּרָה כָּאן הַקְּטַנָּה. אֲנִי מֵבִין לָמָּה עָשָׂה אֶת עַצְמוֹ כְּאִלּוּ אֵין הוּא מַשְׁגִּיחַ בִּי. הוּא יָרֵא, פֶּן יֶאֶרְבוּ אוֹיְבָיו בַּשִּׂיחִים, וְיִרְאוּהוּ מוֹסֵר פִּתְקָה עַל יָדִי. עַל כֵּן הָפַךְ עָרְפּוֹ וְצִוָּה לַיַּלְדָּה זוֹ הַנִּפְלָאָה וְהַחֲכָמָה שֶׁתְּצַיֵּר אֶת הַתְּמוּנָה הַזֹּאת הַמְסַפֶּרֶת אֶת כָּל מְצוּקָתוֹ. אָחוּשָׁה נָא וְאָבִיא לוֹ עֶזְרָה מֵעִם בְּנֵי-שִׁבְטוֹ,” וְהוּא לֹא שָׁאַל מִפִּי טָפִי אֶת הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר יֵלֵךְ בָּהּ, אַךְ נִשֹּׂא נִשָּׂא כָרוּחַ אֶל בֵּין הַשִּׂיחִים, וּקְלִפַּת-הַלִּבְנֶה בְּיָדוֹ. וטָפִי יָשְׁבָה עַל הָאָרֶץ שְׂמֵחָה וּשְׂבֵעַת-רָצוֹן.

וְזֹאת הִיא הַתְּמוּנָה אֲשֶׁר צִיְּרָה טָפי: ³

– מֶה עָשִׂית שָׁם, טָפִי? – שָׁאַל טֶגּוּמֵי. הוּא כְּבָר גָּמַר לְתַקֵּן אֶת חֲנִיתוֹ, וְנִעֲנַע בָּהּ אָנֶה וְאָנָה.

– אַמְצָאָה קְטַנָּה מִשֶּׁל עַצְמִי הִיא, – אָמְרָה טָפִי – וְאִם לֹא תִשְׁאַל אוֹתִי שְׁאֵלוֹת, יִוָּדַע לְךָ הַכֹּל בְּעוֹד שָׁעָה קַלָּה, וְתִהְיֶה מֻפְתָּע בִּמְאֹד-מְאֹד. אַבָּא, הַבְטִיחָה לִי שֶׁתִּהְיֶה מֻפְתָּע."

– טוֹב מְאֹד, – אָמַר טֶגּוּמֵי, וְהוֹסִיף לָדוּג.

הָאִישׁ הַזָּר מַהֵר וְרָץ כַּמָּה מִילִים, וּבְיָדוֹ אוֹתָהּ תְּמוּנָה, וְעַל פִּי מִקְרֶה בִּלְבַד מָצָא אֶת טֶשּׁוּמֵי עוֹמֶדֶת פֶּתַח מְעָרָתָהּ בְּשִׂיחָה עִם עוֹד כַּמָּה גְבִירוֹת מִבְּנוֹת תְּקוּפַת הָאֶבֶן הַחֲדָשָׁה, שֶׁבָּאוּ לְשֵׁם מִשְׁתֶּה קָדוּם, כַּנָּהוּג בְּאוֹתָם הַיָּמִים הַקְּדוּמִים. טָפִי הָיְתָה דוּמָה מְאֹד לְטֶשּׁוּמֵי, בְּיִחוּד בָּעֵינַיִם וּבַחֵלֶק הָעֶלְיוֹן שֶׁל הַפָּנִים, וְעַל כֵּן חִיֵּךְ הַזָּר, וּמָסַר אֶת קְלִפַּת-הַלִּבְנֶה לְטֶשּׁוּמֵי. וְכֵיוָן שֶׁרָץ הַרְבֵּה, הָיָה עָיֵף וְנוֹשֵׁם בְּחָזְקָה. וְרַגְלָיו הָיוּ שְׂרוּטוֹת; אַף-עַל-פִּי-כֵן הִשְׁתַּדֵּל לִהְיוֹת מְנֻמָּס.

וַיְהִי אַךְ רָאֲתָה טֶשּׁוּמֵי אֶת הַתְּמוּנָה, וַתִּצְעַק צְעָקָה גְדוֹלָה וּמָרָה, וַתִּתְנַפֵּל עַל הַזָּר. וְיֶתֶר הַגְּבָרוֹת מִבְּנוֹת תְּקוּפַת הָאֶבֶן הַחֲדָשָׁה הִפִּילוּהוּ לָאָרֶץ, וַתֵּשַׁבְנָה עָלָיו בְּטוּר אָרֹךְ, שֵׁשׁ בַּטּוּר, וטֶשּׁוּמֵי הִתְחִילָה מוֹרֶטֶת אֶת שַׂעֲרוֹתָיו.

הַדָּבָר נָכוֹן כִּנְכוֹן הַחֹטֶם עַל פָּנָיו שֶׁל הָאִישׁ הַזָּר הַזֶּה. הוּא נָעַץ חֲנִיתוֹת בְּגַבּוֹ שֶׁל טֶגּוּמֵי שֶׁלִּי, וְהִפְחִיד אֶת טָפִי שֶׁלִּי עַד שֶׁסָּמְרוּ שַׂעֲרוֹתֶיהָ. וַתֵּקַּל בְּעֵינָיו כָּל זֹאת, וְהִנֵּה הוּא מֵבִיא לִי תְּמוּנָה נוֹרָאָה לְהַרְאוֹת לִי בְדִיּוּק כֵּיצַד נַעֲשֶׂה הַדָּבָר, הַבֵּטְנָה! הִיא הֶרְאֲתָה אֶת הַתְּמוּנָה לְכָל הַגְּבִירוֹת מִבְּנוֹת תְּקוּפַת הָאֶבֶן הַחֲדָשָׁה, הַיּוֹשְׁבוֹת עַל הָאִישׁ הַזָּר. "הִנֵּה טֶגּוּמֵי שֶׁלִּי, וּזְרוֹעוֹ שְׁבוּרָה; הִנֵּה חֲנִית הַתְּקוּעָה בְּגַבּוֹ; הִנֵּה אִישׁ וּבְיָדוֹ חֲנִית מוּכֶנֶת וּמְזֻמֶּנֶת לִזְרִיקָה; וְהִנֵּה עוֹד אִישׁ זוֹרֵק חֲנִית מִתּוֹךְ מְעָרָה, וְהִנֵּה הֲמוֹן-הֲמוֹן אֲנָשִׁים (בֶּאֱמֶת, הָיוּ אֵלֶּה הַבִּיבָרִים שֶׁל טָפִי, אֶלָּא שֶׁהֵם נִרְאוּ כַּאֲנָשִׁים) עוֹלִים מֵאֲחוֹרֵי טֶגּוּמֵי. הַאִם לֹא אָיֹּם הַדָּבָר?

“אָיֹם וְנוֹרָא!” אָמְרוּ הַגְּבִירוֹת מִבְּנוֹת תְּקוּפַת הָאֶבֶן הַחֲדָשָׁה. מִלְּאוּ אֶת שַׂעֲרוֹת הַזָּר טִיט, וְהִכִּישׁוּ בְתֻפֵּי הַשֵּׁבֶט הַמַּרְעִישִׁים, עַד שֶׁנִּזְעֲקוּ יַחְדָּו כָּל אַלּוּפֵי שֵׁבֶט טֶגּוּמֵי, עִם סְגָנֵיהֶם וְהֶגְמוֹנֵיהֶם וּפַחוֹתֵיהֶם וּנְגִידֵיהֶם וּנְצִיבֵיהֶם, וְכָל בְּנֵי בְרִיתָם: הַוַּכְלַקִי וְהָאַנְגֵיקוֹקִי וְהַגּוּגוּאִי וְהַבּוּנְזִי – קָהָל גָּדוֹל אֲשֶׁר לֹא יִמָּנֶה מֵרֹב. כֻּלָּם הֶחֱלִיטוּ כִּי בְטֶרֶם יָסִירוּ אֶת רֹאשׁ הַזָּר מֵעָלָיו, עָלָיו לְהַנְחוֹתָם וּלְהַרְאוֹתָם אֵיפֹה הִצְפִּין אֶת טָפִי הַמִּסְכֵּנָה.

וְעַתָּה הָיָה הָאִישׁ הַזָּר בֶּאֱמֶת נִרְגָּז. הֵן מִלְּאוּ אֶת שַׂעֲרוֹתָיו טִיט. גִּלְגְּלוּ אוֹתוֹ עַל אַבְנֵי-חָצָץ חַדּוֹת. הֵן יָשְׁבוּ עָלָיו בְּטוּר אָרֹךְ, שֶׁבֶת שֵׁשׁ נָשִׁים יַחַד. הֵן הִרְבִּיצוּ בּוֹ עַד שֶׁכִּמְעַט לֹא יָכוֹל לִנְשׁוֹם עוֹד, וְאַף-עַל-פִּי שֶׁלֹּא הֵבִין אֶת שְׂפָתָם, יָדַע כִּי מַרְבִּיצִים בּוֹ גַם קְלָלוֹת וַחֲרָפוֹת נוֹרָאוֹת. עִם כָּל זֶה, לֹא אָמַר מְאוּמָה וְנָחָם אֶל שְׂפַת הַנָּהָר, וְשָׁם מָצְאוּ אֶת טָפִי כְשֶׁהִיא עוֹשֶׂה זֵרֵי מַרְגָּנִיּוֹת, וְאֶת טֶגּוּמֵי כְּשֶׁהוּא נוֹעֵץ חֲנִיתוֹ הַמְּתֻקֶּנֶת בִּזְּהִירוּת בִּדְגֵי-שִׁבּוּט קְטַנִּים.

– אָכֵן, הָיִיתָ זָרִיז מְאֹד, הַזָּר! – אָמְרָה טָפִי. – וְאוּלָם לָמָּה אַתָּה מֵבִיא אִתְּךָ אֶת כָּל הָעָם הָרַב הַזֶּה? אַבָּא יַקִּירִי, זֹאת הִיא הָאַפְתָּעָה שֶׁלִּי. הַאִם אַתָּה מֻפְתָּע, אַבָּא?

מְאֹד מְאֹד, – אָמַר טֶגּוּמֵי, אֶלָּא שֶׁזֶּה הִשְׁחִית אֶת הַדַּיִג שֶׁלִּי לְכָל הַיּוֹם כֻּלּוֹ. הֵן כָּל הַשֵּׁבֶט הַיָּקָר, הַנָּקִי וְהַשָּׁקֵט, בָּא הֵנָּה לְבָרְכֵנִי, טָפִי.

וְאָכֵן, הָיוּ שָׁם כֻּלָּם, לֹא נֶעְדַּר אִישׁ. בְּרֹאשׁ הַתַּהֲלוּכָה הָלְכָה אִשְׁתּוֹ טֶשּׁוּמֵי וְהַגְּבִירוֹת מִבְּנוֹת תְּקוּפַת הָאֶבֶן הַחֲדָשָׁה, הָאוֹחֲזוֹת בְּחָזְקָה בָּאִישׁ הַזָּר שֶׁרֹאשׁוֹ נִמְלָא טִיט וְהוּא מֻכֶּה וּפָצוּעַ מִכַּף רֶגֶל וְעַד רֹאשׁ. מֵאֲחוֹרֵיהֶן הָלְכוּ אֲנָשִׁים לְאָיִן מִסְפָּר וְכֻלָּם מְזֻיָּנִים מִכַּף רַגְלָם וְעַד קָדְקֳדָם אִישׁ אִישׁ לְפִי גְּדֻלָּתוֹ וְיִחוּסוֹ. כָּל אֵלֶּה חָבְרוּ יַחַד וְרָקְדוּ וְצָעֲקוּ וְהֵרִיעוּ, עַד שֶׁהִפְחִידוּ כָּל דָּג עֶשְׂרִים מִיל עַל עֶשְׂרִים מִיל מִסָּבִיב. רָצָה טֶשּׁוּמֵי, וְנָשְׁקָה לְטָפִי וְחִבְּקָה אוֹתָהּ חַבֵּק הֵיטֵב. אֲבָל רֹאשׁ הָאַלּוּפִים אֲשֶׁר לְשֵׁבֶט טֶגּוּמֵי נִגַּשׂ אֶל טֶגּוּמֵי, אֲחָזוֹ בְתִסְרוֹקֶת רֹאשׁוֹ, וְנִעֲנַע אֶת כָּל גּוּפוֹ בְחָזְקָה.

– מַה קָּרָה? בָּאֵר! בָּאֵר! – קָרְאוּ כָּל בְּנֵי שֵׁבֶט טֶגּוּמֵי קוֹל אֶחָד.

– בְּשֵׁם כָּל הַטּוֹב וְהַחֶסֶד! – אָמַר טֶגּוּמֵי. – הַנַּח לָהּ לַתִּסְרוֹקֶת שֶׁלִּי. כְּלוּם אֵין אָדָם יָכוֹל לִשְׁבּוֹר אֶת חֲנִית-הַדַּיִג שֶׁלּוֹ בְּלִי שֶׁיַּרְגִּיז עָלָיו אֶת כָּל הָאָרֶץ מִסָּבִיב. הוֹי כַּמָּה טַרְחָנִים אַתֶּם!

• אֵינֶנִּי מַאֲמִינָה שֶּׁהֵבֵאתָ אֶת חֲנִית-אַבָּא שְׁחוֹרַת-הַנִּצָּב, אַחֲרֵי כִּכְלוֹת הַכֹּל! – אָמְרָה טָפִי. – וּמָה אַתֶּם עוֹשִׂים לָאִישׁ הַזָּר הַנֶּחְמָד שֶׁלִּי?

הֵם הָיוּ עוֹמְדִים עוֹד וְחוֹבְטִים בּוֹ. בָּזֶה אַחַר זֶה, עַד שֶּׁעֵינָיו יָצְאוּ מֵחוֹרֵיהֶן, וְיָכוֹל רַק לִנְשׁוֹם נְשִׁימוֹת חֲטוּפוֹת וּלְהוֹרוֹת בְּאֶצְבָּעוֹ עַל טָפִי.

– אַיֵּה הֵם הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר שָׁלְחוּ בְּךָ אֶת חֲנִיתוֹתֵיהֶם, יַקִּירִי? – שָׁאֲלָה טֶשּׁוּמֵי.

– לֹא הָיוּ בָּזֶה אֲנָשִׁים, – אָמַר טֶגּוּמֵי. – הָאוֹרֵחַ הָאֶחָד שֶׁרָאִיתִי הַבֹּקֶר הוּא אוֹתוֹ מִסְכֵּן, שֶׁאַתֶּם אוֹמְרִים לְחָנְקֵהוּ. הַאִם אֵינְכֶם בְּקַו-הַבְּרִיאוּת וְאִם חוֹלִים אַתֶּם, הוֹי בְּנֵי שבט טֶגּוּמֵי?

– הוּא בָא וּבְיָדוֹ תְמוּנָה נוֹרָאָה – אָמַר רֹאשׁ הָאַלּוּפִים, – תְּמוּנָה שֶׁהֶרְאֲתָה אוֹתְךָ מְדֻקָּר כֻּלְּךָ חֲנִיתוֹת.

– אוּלַי מוּטָב שֶׁאֲבָאֵר, כִּי אֲנִי הִיא שֶׁנָּתַתִּי לוֹ אֶת הַתְּמוּנָה הַהִיא, – אָמְרָה טָפִי, וְלֹא הִרְגִּישָׁה עַצְמָהּ בְּטוֹב כָּל-עִקָּר.

– אֶת! – אָמַר כָּל שֵׁבֶט טֶגּוּמֵי בְּבַת אֶחָת. – בְּרִיָּה-פְּעוּטָה בַּת-בְּלִי-נִמּוּס-הָרְאוּיָה-לַמַּלְקוֹת! אָתְּ?

– טָפִי יַקִּירָה, אֲנִי יָרֵא כִּי כִּמְעַט וַאֲנַחְנוּ בְצָרָה, – אָמַר אַבָּא שֶׁלָּהּ, וְשָׂם אֶת זְרוֹעוֹ מִסָּבִיב לָהּ; אָז חָדְלָה מִדְּאוֹג.

– בָּאֲרִי! בָּאֲרִי! בָּאֲרִי! – אָמַר רֹאשׁ-הָאַלּוּפִים אֲשֶׁר לְשֵׁבֶט טֶגּוּמֵי, בְּקָפְצוּ עַל רֶגֶל אֶחָת.

– חָפַצְתִּי שֶׁהָאִישׁ הַזָּר יָבִיא אֶת חֲנִיתוֹ שֶׁל אַבָּא, עַל כֵּן צִיַּרְתִּי אוֹתָהּ. לֹא הָיוּ הַרְבֵּה חֲנִיתוֹת. הָיְתָה רַק חֲנִית אֶחָת. אֲנִי צִיַּרְתִּי אוֹתָהּ שָׁלֹשׁ פְּעָמִים לְשֵׁם בִּטָּחוֹן. וְלֹא יָכוֹלְתִּי לַעֲשׂוֹת אַחֶרֶת מִלְּצַיֵּר אוֹתָהּ כְּאִלּוּ הִיא דְקוּרָה בְּרֹאשׁוֹ שֶׁל אַבָּא – קְלִפַּת-הַלִּבְנֶה לֹא הָיְתָה גְּדוֹלָה לְמַדַּי. וְהַדְּבָרִים שֶׁאִמָּא רָאֲתָה בָּהֶם אֲנָשִׁים רָעִים אֵינָם אֶלָּא הַבִּיבָרִים שֶׁלִּי. צִיַּרְתִּי אוֹתָם כְּדֵי לְהַרְאוֹת לַזָּר אֶת דַּרְכּוֹ מֵעֵבֶר לְבִּצָּה. וְצִיַּרְתִּי אֶת אִמָּא עוֹמֶדֶת בְּפִי הַמְּעָרָה וּמַסְבִּירָה לוֹ פָּנִים, כִּי בֶּאֱמֶת אִישׁ-זָר זֶה נֶחְמָד הוּא, וַאֲנִי סְבוּרָה שֶּׁאַתֶּם הָאֲנָשִׁים הַיּוֹתֵר טִפְּשִׁים בְּכָל הָעוֹלָם, – אָמְרָה טָפִי. – אִישׁ-זָר נֶחְמָד זֶה, וְלָמָּה מִלֵּאתֶם אֶת שַׂעֲרוֹתָיו טִיט? רַחֲצוּהוּ!

עֵת רַבָּה לֹא דִבֵּר אִישׁ דָּבָר, עַד שֶׁעָמַד רֹאשׁ-הָאַלּוּפִים וְצָחָק. אָז צָחַק גַּם הָאִישׁ הַזָּר; אָז צָחַק טֶגּוּמֵי עַד שֶׁנָּפַל פְּרַקְדָּן עַל שְׂפַת הַנָּהָר; אָז צָחֲקוּ כָל אַנְשֵׁי הַשֵּׁבֶט, וְהוֹסִיפוֹ לִצְחוֹק קוֹל גָּדוֹל. רַק טֶשּׁוּמֵי וְהַגְּבִירוֹת מִבְּנוֹת תְּקוּפַת הָאֶבֶן הַחֲדָשָׁה, לֹא צָחָקוּ. הֵן נָהֲגוּ דֶּרֶךְ-אֶרֶץ גָּדוֹל בְּבַעֲלֵיהֶן, וְקָרְאוּ לָהֶם “שׁוֹטִים” ו“טִפְּשִׁים” הַרְבֵּה-הַרְבֵּה פְּעָמִים. אָז יֹאמַר בְּקוֹל צְעָקָה רֹאשׁ-הָאַלּוּפִים אֲשֶׁר לְשֵׁבֶט טֶגּוּמֵי: הוֹי בְּרִיָּה-פְּעוּטָה-בַּת-בְּלִי-נִמּוּס-הָרְאוּיָה-לְמַלְקוֹת, אַתְּ בָּאת לִידֵי אַמְצָאָה גְדוֹלָה.

– לֹא נִתְכַּוַּנְתִּי לְכָךְ. אֲנִי רַק חָפַצְתִּי בַּחֲנִית-אַבָּא שְׁחוֹרַת-הַנִּצָּב, – אָמְרָה טָפִי.

– אֵין בְּכָךְ כְּלוּם. אַמְצָאָה גְדוֹלָה הִיא, וְיָבוֹא יוֹם וְהַבְּרִיּוֹת יִקְרְאוּ לָזֹאת כְּתִיבָה. עַכְשָׁו אֵינָם אֶלָּא צִיּוּרִים, וּכְפִי שֶׁרָאִינוּ וְנוֹכַחְנוּ הַיּוֹם, אֵין הַצִּיּוּרִים מוּבָנִים וּבְרוּרִים כָּל עִקָּר. אֲבָל יָבוֹא יוֹם, הוֹי יָלְדָּה בַּת-טֶגּוּמֵי, וַאֲנַחְנוּ נִכְתֹּב אוֹתִיּוֹת – כָּל מִינֵי אוֹתִיּוֹת עַל תְּנוּעוֹתֵיהֶן וְטַעֲמֵיהֶן, דְּגוּשׁוֹת, רְפוּיוֹת וְסוֹפִיּוֹת. – לִכְשֶׁנֵּדַע קְרִיאָה בּוֹ בִזְמַן וּבָהּ בְּמִדָּה שֶׁנֵּדַע כְּתִיבָה, כִּי אָז נוּכַל לְהוֹדִיעַ אֶת כָּל חֶפְצֵנוּ בְּלִי שׁוּם טָעוּת. תִּרַחַצְנָה הַגְּבִירוֹת מִבְּנוֹת תְּקוּפַת הָאֶבֶן הַחֲדָשָׁה אֶת הַטִּיט מִשַּׂעֲרוֹתָיו שֶׁל הַזָּר!

– אֲנִי אֶשְׂמַח אָז מְאֹד, – אָמְרָה טָפִי, – כִּי, אַחֲרֵי כְּכַלּוֹת הַכֹּל, הִנֵּה הֵבֵאתֶם הֵנָּה אֶת כָּל הַחֲנִיתוֹת אֲשֶׁר בְּשֵׁבֶט טֶגּוּמֵי. רַק אֶת חֲנִית-אַבָּא שְׁחוֹרַת-הַנִּצָּב שְׁכַחְתֶּם!

אָז יִקְרָא בְּקוֹל צְעָקָה רֹאשׁ-הָאַלּוּפִים: טָפִי יַקִּירָתִי, בְּפַּעַם הַבָּאָה כְּשֶׁאַתְּ כּוֹתֶבֶת מִכְתַּב-צִיּוּרִים, מוּטָב שֶׁתִּשְׁלְחִי אוֹתוֹ בִּידֵי אָדָם הַמֵּבִין אֶת שְׂפָתֵנוּ, וְיוּכַל לְבָאֵר אֶת כַּוָּנָתוֹ שֶׁל הַמִּכְתָּב. כְּשֶׁאֲנִי לְעַצְמִי לֹא אִכְפַּת לִי הַרְבֵּה, כִּי-עַל-כֵּן רֹאשׁ-הָאַלּוּפִים אֲנִי, אֶלָּא שֶּׁאֵין הַדָּבָר טוֹב וְנָעִים לִשְׁאָר בְּנֵי שֵׁבֶט טֶגּוּמֵי, וּכְפִי שֶׁאַתְּ רוֹאָה, הֻפְתַּע הַזָּר מִזֶּה אַפְתָּעָה גְדוֹלָה.

אָז הִכְנִיסוּ אֶת הָאִישׁ הַזָּר (טֶוָּרִי בֶּן טֶוָּרִים מִטֶוָּר) בִּבְרִית שֵׁבֶט טֶגּוּמֵי, כִּי הוּא הָיָה אִישׁ חֲמֻדוֹת וְלֹא זָכָר אֶת עִנְיַן הַטִּיט אֲשֶׁר שָׁמוּ בְּשַׂעֲרוֹתָיו הַגְּבִירוֹת מִבְּנוֹת תְּקוּפַת הָאֶבֶן הַחֲדָשָׁה. וְאוּלָם מֵאָז ועד הַיּוֹם הַזֶּה (כְּפִי שֶׁאֲנִי מְשָׁעֵר, הַכֹּל בִּגְלַל טָפִי זוֹ) מְעַטּוֹת הֵן הַיְלָדוֹת הָאוֹהֲבוֹת לִלְמוֹד קְרִיאָה וּכְתִיבָה. רֻבָּן מְבַכְּרוֹת לָהֶן לְצַיֵּר תְּמוּנוֹת וּלְשַׂחֵק עִם אַבָּא שֶׁלָּהֶן – מַמָּשׁ כְּמוֹ טָפִי.

שִׁמְעוּ וְהַקְשִׁיבוּ וְהַאֲזִינוּ, וַאֲסַפֵּר לָכֶם מַה שֶׁהָיָה וְקָרָה וְנַעֲשָׂה בַּיָּמִים שֶׁבָּהֶם הָיוּ בַּהֲמוֹת־הַבַּיִת בַּהֲמוֹת־בָּר, וְחַיּוֹת־הַבַּיִת הָיוּ חַיּוֹת־בָּר, וְכֻלָּן יַחַד הָיוּ פְּרָאִים שֶׁבִּפְרָאִים. הַכֶּלֶב הָיָה פֶּרֶא, וְהַסּוּס הָיָה פֶּרֶא, וְהַכֶּבֶשׂ הָיָה פֶּרֶא, וְהַחֲזִיר הָיָה פֶּרֶא, וְהַפָּרָה וַדַּאִי הָיְתָה פִּרְאִית, וּבִדְרָכִים בּוֹדְדוֹת הִתְהַלְּכוּ לָהֶם בְיֵעֲרוֹת־פְּרָאִים רְטֻבִּים. וּמִי הָיָה הֶפֶּרֶא מִכֻּלָּם? הֶחָתוּל. לְבַדוֹ הִתְהַלֵּךְ, וְכָל הַמְּקוֹמוֹת הָיוּ שָׁוִים בְּעֵינָיו.

מוּבָן מֵאֵלָיו, שֶׁגַּם הָאָדָם הָיָה פֶּרֶא, פֶּרֶא בִמְאֹד־מְאֹד. וְלֹא הָיָה אִיש־בַּיִת אַף כָּלְשֶׁהוּ עַד שֶׁפָּגַע בָּאִשָׁה. וְהִיא אָמְרָה שֶׁאֵין זֶה לְפִי רוּחָהּ שֶׁיִּחְיֶה כְּפֶּרֶא־אָדָם. הִיא בָחֲרָה לָהּ מְעָרָה טוֹבָה וִיבֵשָׁה לִשְׁכַּב בָּהּ, בִּמְקוֹם עֲרֵמַת עָלִים רְטֻבִּים; וְהִיא פִּזְּרָה חוֹל נָקִי עַל הָאָרֶץ; וְהִיא הִצִּיתָה אֵש־עֵצִים טוֹבָה בְּתוֹךְ־תּוֹכָה שֶׁל הַמְּעָרָה; וְעַל פִּי הַמְּעָרָה תָלְתָה עוֹר יָבֵשׁ שֶׁל סוּס־בָּר, הָרֹאשׁ לְמַעְלָה וְהַזָּנָב לְמַטָּה, וְכֹה אָמְרָה אֶל בַּעֲלָהּ: “הֱיֵה זָהִיר, חֲבִיבִי, לְנַגֵּב רַגְלֶיךָ כְּשֶׁאַתָּה נִכְנָס, וְלֹא נִהְיֶה מִתְבַּיְּשִׁים בִּפְנֵי הַבְּרִיוֹת.”

אוֹתוֹ לַיְלָה, חֲבִיבַי וַאֲהוּבַי, אָכְלוּ כֶּבֶשׂ־בָּר צָלוּי עַל גַּבֵּי אֲבָנִים מְחֻמָּמוֹת וּמְתֻבָּל בְּשׁוּם־בָּר וּבְפִלְפֵּל־בָּר; בַּרְוַז־בָּר מְמֻלָּא בְאֹרֶז־בָּר וּבְכַרְפַּס־בָּר וּכְרוּב־בָּר; וַעֲצָמוֹת מְמֻיָּחוֹת ¹ שֶׁל שׁוֹר־בָּר, וְדֻבְדְּבָנֵי־בָר, וַאֲפַרְסְמוֹן־בָּר. וְהָאִיש שָׁכַב לִישׁוֹן לִפְנֵי הָאֵשׁ, וְהָיָה מָלֵא נַחַת; אֲבָל הָאִשָּׁה עוֹד יָשְׁבָה וְסָרְקָה אֶת שַׂעֲרוֹתֶיהָ. הִיא לָקְחָה אֶת שֶׁל הַכֶּבֶשׂ, הָעֶצֶם הַגְּדוֹלָה, הַשְּׁטוּחָה, הָרְחָבָה, הִסְתַּכְּלָה בַּסִּמָּנִים הַנִּפְלָאִים שֶׁבָּהּ, זָרְקָה עוֹד עֵצִים עַל הָאֵשׁ, וְעָשְׂתָה כִּשּׁוּף, הוּא כִּשּׁוּף־הַזִּמְרָה הָרִאשׁוֹן שֶׁבָּעוֹלָם.

וּבְיַעֲרוֹת הַפְּרָאִים וְהָרְטֻבִּים נִקְהֲלוּ יַחַד כָּל חַיּוֹת־הַבָּר, עָמְדוּ בְמָקוֹם אֲשֶׁר מִשָּׁם יָכְלוּ לִרְאוֹת אֶת הָאִישׁ מֵרָחוֹק, וְתָמְהוּ וְשָׁאֲלוּ מַה פֵּשֶׁר הַדָּבָר.

אָז רָקַע סוּס־הַבָּר בְּרַגְלוֹ, רֶגֶל־הַבָּר, וְאָמַר: “הוֹ יְדִידַי וְהוֹ אוֹיְבַי, לָמָּה עָשׂוּ הָאִישׁ וְהּאִשָּׁה אֶת הַמָּאוֹר הַהוּא אֲשֶׁר בַּמְּעָרָה, וּמַה נֵּזֶק יִצְמַח לָנוּ מִמֶּנּוּ?”

כֶּלֶב־הַבָּר נָשָׂא אֶת חָטְמוֹ, חֹטֶם־הַבָּר, הֵרִיחַ אֶת רֵיח צְלִי־הַכֶּבֶש, וְאָמַר:

“אָסוּרָה־נָא וְאַבִּיט וְאֶרְאֶה וְאַגִּיד, מִפְּנֵי שֶׁנִּדְמֶה לִי כִּי טוֹב הוּא. חָתוּל, בּוֹא אִתִּי.”

– נֶנִי! – אָמַר הֶחָתוּל. – אָנֹכִי הֶחָתוּל הַמִּתְהַלֵּךְ לְבַדּוֹ, וְכָל הַמְּקוֹמוֹת שָׁוִים בְּעֵינָי. לֹא אָבוֹא.

– אִם כִּן, לֹא נִהְיֶה עוֹד יְדִידִים לְעוֹלָם, – אָמַר כֶּלֶב־הַבָּר, וְהוּא צָעַד כְּלַפֵּי הַמְּעָרָה. לְאַחַר שֶׁהִרְחִיק מְעַט אָמַר הֶחָתוּל: “הֵן כָּל הַמְּקוֹמוֹת שָׁוִים בְּעֵינָי. לָמָּה לֹא אֵלֵךְ גַּם אָנִי, וְאַבִּיט וְאֶרְאֶה וְאָשׁוּב־לִי לִרְצוֹנִי?”

וְהוּא הִתְגַּנֵּב חֶרֶשׁ חֶרֶשׁ אַחֲרֵי כֶּלֶב־הַבָּר, וְהִתְחַבֵּא בְּמָקוֹם אֲשֶׁר מִשָּׁם יוּכַל לִשְׁמוֹעַ אֶת הַכֹּל.

כְּשֶׁהִגִּיעַ כֶּלֶב־הַבָּר אֶל פִּי הַמְּעָרָה, הֵרִים אֶת עוֹר הַסּוּס הַיָּבֵש בְּחָטְמוֹ, הֵרִיחַ אֶת רֵיחַ הַנִּיחוֹחַ אֲשֶׁר לִצְלִי־הַכֶּבֶש וּבְהַבֵּט הָאִשָּׁה אֶל עֶצֶם־הַכָּתֵף, שָׁמְעָה אֶת הַכֶּלֶב־הַבָּר בָּא, וֵתִּצְחַק וַתֹּאמַר: “הִנֵּה הָרִאשׁוֹן בָּא. יְצוּר פֶּרֶא מִיַּעֲרוֹת הַפְּרָאִים. מָה אַתָּה חָפֵץ?”

אָמַר כֶּלֶב־הַבָּר; “הוֹ אוֹיַבְתִּי וְאֵשֶׁת־אוֹיְבִי, מַהוּ הַדָּבָר אֲשֶׁר רֵיחַ נִיחוֹחַ נוֹדֵף מִמֶּנּוּ בְּכָל הַיָּעַר?”

הֵרִימָה הָאִשָּׁה עֶצֶם צְלוּיָה מִצְּלִי־הַכֶּבֶשׂ, זָרְקָה אוֹתָהּ אֶל כֶּלֶב־הַבָּר וְאָמְרָה: “יְצוּר פֶּרֶא מִיַּעֲרוֹת הַפְּרָאִים, טְעֶם נָא!” כֶּלֶב־הַבָּר גָּרַם אֶת הָעֶצֶם, וְהִיא עָרְבָה לְחִכּוֹ יוֹתֵר מִכָּל מַה שֶּׁאָכַל מִיָמָיו. פָּתַח אֶת פִּיו וְאָמַר: “הוֹ אוֹיַבְתִּי וְאֵשֶׁת אוֹיְבִי, תְּנִי לִי עוֹד אֶחָת.”

אָמְרָה הָאִשָּׁה: “יְצוּר פֶּרֶא מִיַּעֲרוֹת הַפְּרָאִים, עֲזֹר נָא לְאִישׁ לָצוּד צַיִד בַּיּוֹם, וּשְׁמֹר עַל הַמְּעָרָה הַזֹּאת בַּלַּיְלָה, וְאֶתֵּן לְךָ עֲצָמוֹת צְלוּיוֹת כָּל־כַּמָּה שֶֹתַּחְפֹּץ.”

– אָכֵן! – אָמַר הֶחָתוּל הַמַּקְשִׁיב: אִשָּׁה חֲכָמָה הִיא זֹאת, אֲבָל אֵין הִיא חֲכָמָה כָּמוֹנִי.

כֶּלֶב־הַבָּר זָחַל אֶל תוֹך הַמְּעָרָה, הִנִיחַ רֹאשׁוֹ בְּחֶיק הָאִשָׁה, וְאָמַר: :הוֹ יְדִידָתִי וְאֵשֶׁת יְדִידִי, אֶעֱזוֹר לְאִישֵׁךְ לָצוּד צַיִד בַּיּוֹם, וְאֶשְׁמוֹר עַל הַמְּעָרָה בַּלָּיְלָה."

– אָכֵן! – אָמַר הֶחָתוּל הַמַּקְשִׁיב: אֵין זֶה אֶלָּא כֶּלֶב טִפֵּשׁ! וְהוּא שָׁב אֶל יַעֲרוֹת־הַפְּרָאִים הָרְטֻבִּים, כְּשֶׁהוּא הוֹלֵךְ בָּדָד בְּדַרְכּוֹ וּמְנַעֲנֵעַ בִּזְנָבוֹ.

אֲבָל הוּא לֹא הִגִּיד לְאִישׁ מְאוּמָה.

כֵּיוָן שֶׁהֵקִיץ הָאָדָם מִשְּנָתוֹ, אָמַר, “מַה כֶּלֶב־הַבָּר עוֹשֶׂה כָּאן?” אָמְרָה הָאִשָּׁה: “לֹא יִקָּרֵא עוֹד שְׁמוֹ כֶּלֶב־הַבָּר, כִי אִם הַיְדִיד הָרִאשׁוֹן יִהְיֶה שְׁמוֹ, כִּי הוּא יִהְיֶה יְדִידֵנוּ לְעוֹלָם וּלְעוֹלְמֵי־עוֹלָמִים. קָחֵהוּ אִתְּךָ בְּצֵאתְךָ לָצוּד צַיִד.”

לְמָחֳרָת בַלַּיְלָה קָצְרָה הָאִשָּׁה עֵשֶׂב רַעֲנָן וְיָרוֹק, מְלוֹא זְרוֹעוֹתֶיהָ, מִנְאוֹת־הַדֶּשֶׁא אֲשֶׁר עַל פַּלְגֵי הַמַּיִם, וְיִבְּשָׁה אוֹתוֹ כְּנֶגֶד הָאֵשׁ, עַד שֶׁהָיָה רֵיחוֹ כְּרֵיחַ שַׁחַת אֲשֶׁר זֶה אַךְ נִקְצַר. וְהִיא יָשְׁבָה בְּפִי הַמְּעָרָה, וְקָלְעָה רֶסֶן מֵעוֹר־סוּס. אוֹתָהּ שָׁעָה הִבִּיטָה אֶל עֶצֶם־הַכָּתֵף שֶׁל הַכֶּבֶשׂ, אֶל הָעֶצֶם הַגְּדוֹלָה, הַשְּטוּחָה, הָרְחָבָה – וְעָשְׂתָה כִּשּׁוּף. הִיא עָשְׂתָה אֶת כִּשׁוּף־הַזִּמְרָה הַשֵּׁנִי שֶׁבָּעוֹלָם.

וּבְיַעֲרוֹת־הַפְּרָאִים הָרְטֻבִּים הִשְׁתָּאוּ כָל חַיּוֹת־הַבָּר וְשָׁאֲלוּ: מַה זֶה קָרָה לְכֶלֶב־הַבָּר? וְלִבְסוֹף רָקַע סוּס־הַבָּר בְּרַגְלוֹ וְאָמַר: “אֵלְכָה־נָא וְאֶרְאֶה וְאַגִּיד, לָמָּה לֹא שָׁב כֶּלֶב־הַבָּר. חָתוּל, בּוֹא אִתִּי.”

– נֶנִי! – אָמַר הֶחָתוּל. – אָנֹכִי הֶחָתוּל הַמִּתְהַלֵּךְ לְבַדִּי, וְכָל הַמְּקוֹמוֹת שָׁוִים בְּעֵינָי. לֹא אָבוֹא. אַף־עַל־פִּי־כֵן הָלַך חֶרֶשׁ חֶרֶשׁ אַחֲרֵי סוּס־הַבָּר, וְהִתְחַבֵּא בְּמָקוֹם אֲשֶׁר מִשָּׁם יוּכַל לִשְׁמוֹעַ אֶת הַכֹּל.

כִּשְׁמוֹעַ הָאִשָּה אֶת סוּס־הַבָּר נִתְקָל וְנִכְשָׁל בְּרַעֲמָתוֹ הָאֲרֻכָּה, צָחֲקָה וְאָמְרָה: “הִנֵּה השני בָּא. יְצוּר פֶּרֶא מִיַּעֲרוֹת הַפְּרָאִים. מָה אַתָּה חָפֵץ?”

פָּתַח סוּס־הַבָּר אֶת פִּיו וְאָמַר: אוֹיַבְתִּי וְאֵשֶׁת אוֹיְבִי, אַיֵּה כֶּלֶב־הַבָּר?"

צָחֲקָה הָאִשָׁה, וּבְהִסְתַּכְּלָהּ בְּעֶצֶם־הַכָּתֵף אָמְרָה: “יְצוּר פֶּרֶא מִיַּעֲרוֹת הַפְּרָאִים, לֹא לְשֵׁם כֶּלֶב־הַבָּר בָּאתָ הֵנָּה, כִּי אִם לְשֵׁם הָעֵשֶׂב הַטּוֹב הַזֶּה.”

וְסוּס־הַבָּר, נִתְקָל וְנִכְשָׁל בְּרַעֲמָתוּ הַאֲרֻכָּה, אָמַר: “אֶמֶת הַדָּבָר; תְּנִיהוּ לִי לְאָכְלָה.”

אָמְרָה הָאִשָּׁה: יְצוּר פֶּרֶא מִיַּעֲרוֹת הַפְּרָאִים, הַרְכֵּן אֶת רֹאשְׁךָ וּלְבַשׁ מַה שֶּׁאֲנִי נוֹתֶנֶת לְךָ, וְתֹאכַל מִן הָעֵשֶׂב הַנִּפְלָא שָׁלֹשׁ פְּעָמִים בְּכָל יוֹם.

– אָכֵן! – אָמַר הֶחָתוּל הַמַּקְשִׁיב: אִשָׁה חֲכָמָה הִיא זֹאת, אֲבָל אֵין הִיא חֲכָמָה כָמוֹנִי.

סוּס־הַבָּר הִרְכִּין אֶת רֹאשׁוֹ, וְהָאִשָׁה זָרְקָה וְסָגְרָה אֶת רֶסֶן־הָעוֹר הַקָּלוּעַ עָלָיו, וְסוּס־הַבָּר נָשַׁף לְרַגְלֵי הָאִשָׁה, וְאָמַר: “הוֹ גְבִרְתִּי וְאֵשֶׁת אֲדוֹנִי, אֶעֱבָדֵךְ בָּעֵשֶׂב הַנִּפְלָא הַזֶּה.”

– אָכֵן! – אָמַר הֶחָתוּל. אֵין זֶה אֶלָּא טִפֵּשׁ! וְהוּא שָׁב אֶל יַעֲרוֹת־הַפְּרָאִים הָרְטֻבִּים, כְּשֶׁהוּא הוֹלֵךְ בָּדָד בְּדַרְכּוֹ וּמְנַעֲנֵעַ בִּזְנָבוֹ.

אֲבָל הוּא לֹא הִגִּיד לְאִישׁ מְאוּמָה.

בְּשׁוּב הָאִיש וְהַכֶּלֶב מִצּוּד צַיִד, אָמַר הָאִישׁ: “מַה סוּס־הַבָּר עוֹשֶׂה כָּאן?” אָמְרָה הָאִשָּׁה: “לֹא יִקָּרֵא עוֹד שְׁמוֹ סוס־הַבָּר, כִּי אִם הָעוֹזֵר הָרִאשׁוֹן יִהְיֶה שְׁמוֹ, כִּי הוּא יִשָּׂא אוֹתָנוּ מִמָּקוֹם לְמָקוֹם לְעוֹלָם וּלְעוֹלְמֵי־עוֹלָמִים.”

לְמָחֲרָת בָּאָה פָּרַת־הַבָּר אֶל הַמְעָרָה, וְהִיא מַגְבִּיהָה אֶת רֹאשָׁהּ כְּדֵי שֶׁלֹּא תֵאָחֵזְנָה קֶרְנֶיהָ בָּאִילָנוֹת הַגְּדֵלִים פֶּרֶא. הֶחָתוּל הָלַך אַחֲרֶיהָ וְהִתְחַבֵּא כְמִקֹּדֶם; וְהַכֹּל הָיָה כְּמוֹ מִקֹּדֶם, וְהֶחָתוּל אָמַר אוֹתָם הַדְּבָרִים שֶׁאָמַר מִקֹּדֶם; וּלְאַחַר שֶׁהִבְטִיחָה פָּרַת־הַבָּר לָתֵת אֶת חֲלָבָהּ לָאִשָּה בְּכָל יוֹם חַלֵף הָעֵשֶׂב הַנִּפְלָא, שָׁב הֶחָתוּל אֶל יַעֲרוֹת־הֶפְּרָאִים הָרְטֻבִּים, כְּשֶׁהוּא הוֹלֵךְ בָּדָד בְּדַרְכּוֹ וּמְנַעֲנֵעַ בִּזְנָבוֹ. וּכְשׁוֹב הָאִישׁ וְהַסוּס וְהַכֶּלֶב מִצּוּד צַיִד וְהֵם שָׁאֲלוּ אוֹתָן הַשְּׁאֵלוֹת אֲשֶׁר מִקֹּדֶם, עָנְתָה הָאִשָּה וְאָמְרָה: “לֹא פָּרַת־הַבָּר יִקָּרֵא עוֹד שְׁמָהּ, כִּי אִם מְפַרְנֶסֶת הַבַּיִת הַטּוֹב. הִיא תִתֵּן לָנוּ אֶת הֶחָלָב הֶחָם וְהַלָּבָן לְעוֹלָם וּלְעוֹלְמֵי־עוֹלָמִים, וַאֲנִי אַשְׁגִּיחַ עָלֶיהָ, בְּעֵת שֶׁאַתָּה וְהַיְדִיד הָרִאשׁוֹן וְהָעוֹזֵר הָרִאשׁוֹן יוֹצְאִים לָצוּד צָיִד.”

לְמָחֲרָת עָמַד הֶחָתוּל לִרְאוֹת אִם יַעֲלֶה עוֹד אֵיזֶה יְצוּר פֶּרֶא אֶל הַמְּעָרָה, אֲבָל אִישׁ לֹא זָז בְּיַעֲרוֹת הַפְּרָאִים הָרְטֻבּים, וְהָלַךְ שָׁמָּה לְבַדּוֹ; וְהוּא רָאָה אֶת הָאִשָּׁה חוֹלֶבֶת אֶת הַפָּרָה, וְהוּא רָאָה אֶת אוֹר־הָאֵשׁ אֲשֶׁר בַּמְּעָרָה, הֵרִיחַ אֶת רֵיחַ הֶחָלָב הֶחָם וְהַלָּבָן.

אָמַר הֶחָתוּל: הוֹ אוֹיַבְתִּי וְאֵשֶׁת אוֹיְבִי, אָנָה הָלְכָה פָּרַת־הַבָּר?"

צָחֲקָה הָאִשָּׁה וְאָמְרָה: " יְצוּר פֶּרֶא מִיַּעֲרוֹת הַפְּרָאִים, שׁוּב אֶל יַעֲרוֹתֶיךָ, כִּי כְבָר עָשִׂיתִי שְׂעָרִי, וְהִצְפַּנְתִּי אֶת עֶצֶם־הַכָּתֵף, עֶצֶם־הַכְּשָׁפִים שֶׁלִּי, וְאֵין לָנוּ צֹרֶך עוֹד בִּמְעָרָתֵנוּ לֹא בִּידִידִים וְלֹא בְּעוֹזְרִים."

אָמַר הֶחָתוּל: “אֵינֶנִּי יְדִיד, וְאֵינֶנִּי עוֹזֵר. אָנֹכִי הֶחָתוּל הַמִּתְהַלֵּךְ לְבַדִּי, וַאֲנִי רוֹצֶה לָבוֹא אֶל מְעָרָתֵךְ.”

שָׁאֲלָה הָאִשָּׁה: “וְלָמָּה לֹא בָּאתָ עִם הַיְדִיד הָרִאשׁוֹן בַּלַּיְלָה הָרִאשׁוֹן?”

עַל זֹאת כָּעַס הֶחָתוּל וְשָׁאַל: “הַאִם דִּבֵּר כֶּלֶב־הַבָּר בִּגְנוּתִי?”

צָחֲקָה הָאִשָּׁה וְאָמְרָה: “אַתָּה הֶחָתוּל הַמִּתְהַלֵּךְ לְבַדֶּךָ, וְכָל הַמְּקוֹמוֹת שָׁוִים בְּעֵינֶיך. אֵין אַתָּה יְדִיד וְאֵין אַתָּה עוֹזֵר. כֵּן עָנָה בְּךָ פִּיךָ. לֶךְ־לְךָ וְהִתְהַלֵּךְ בַּאֲשֶׁר תֵּלֶךְ, כֵּיוָן שֶׁכָּל הַמְּקוֹמוֹת שָׁוִים בְּעֵינֶיךָ.”

הִתְחִיל הֶחָתוּל מְקוֹנֵן, כְּאִלּוּ בֶּאֱמֶת צַר לוֹ, וְאָמַר: “הַאִם לְעוֹלָם לֹא אָבוֹא אֶל הַמְּעָרָה פְּנִימָה? הַאִם לְעוֹלָם לֹא אֵשֵׁב אֵצֶל הָאֵשׁ הַחַמָּה? הַאִם לְעוֹלָם לֹא אֶשְׁתֶּה אֶת הֶחָלָב הֶחָם וְהַלָּבָן? הִנָּךְ חֲכָמָה מְאֹד וְיָפָה מְאֹד. חָלִילָה לָךְ מְהִתְאַכְזֵר אֲפִילוּ לְחָתוּל.”

אָמְרָה הָאִשָּׁה: “יָדַעְתִּי שֶׁחֲכָמָה אָנֹכִי, אֲבָל לֹא יָדַעְתִּי שֶׁיָּפָה אָנֹכִי. עַל כֵּן זֹאת אֶעֱשֶׂה לָךְ. אִם אֹמַר דָּבָר אֶחָד בְּשִׁבְחֲךָ, מֻתָּר לְךָ לָבוֹא אֶל הַמְּעָרָה פְּנִימָה.”

– וְאִם תֹּאמְרִי שְׁנֵי דְבָרִים בְּשִׁבְחִי? – אָמַר הֶחָתוּל.

– לְעוֹלָם לֹא אֶעֱשֶׂה כָּךְ, – אָמְרָה הָאִשָּה, – וְאוּלָם אִם אֹמַר שְׁנֵי דְבָרִים בְּשִׁבְחֲךָ, מֻתָּר לְךָ לָשֶּׁבֶת אֶצֶל הָאֵש בַּמְעָרָה.

– וְאִם תֹּאמְרִי שְׁלשָׁה דְבָרִים? – אָמַר הֶחָתוּל.

– לְעוֹלָם לֹא אֶעֱשֶׂה כָּךְ, – אָמְרָה הָאִשָּה, – וְאוּלָם אִם אֹמַר שְׁלֹשָׁה בְּשִׁבְחֲךָ, מֻתָּר לְךָ לִשְׁתּוֹת אֶת הֶחָלָב הֶחָם וְהַלָּבָן שָׁלֹש פְּעָמִים בְּכָל יוֹם לְעוֹלָם וּלְעוֹלְמֵּי עוֹלָמִים.

זָקַף הֶחָתוּל גַּבּוֹ כְקֶשֶׁת, וְאָמַר: “עֵדָה הַיְרִיעָה עַל פִּי הַמְּעָרָה, ועֵדָה הָאֵשׁ בִּפְנִים הַמְּעָרָה, וְעֵדִים סִירוֹת־הֶחָלָב הָעוֹמְדִים עַל־יַד הָאֵש, כּי כֵן דִּבְּרָה אוֹיַבְתִּי וְאֵשֶׁת־אוֹיְבִי.” וְהוּא הָלַךְ לוֹ בָּדָד בְּדַרְכּוֹ הַפִּרְאִית בְּתוֹךְ יַעֲרוֹת הַפְּרָאִים הַרְטֻבִּים.

בַּלַּיְלָה הַהוּא, כְּשׁוֹב הָאִישׁ וְהַסּוּס וְהַכֶּלֶב מִצּוּד צַיִד, לֹא הִגִּידָה לָהֶם הָאִשָּׁה אֶת אֲשֶׁר הִצִּיעָה לֶחָתוּל, בְּיָרְאָה פֶּן לֹא יִמְצָא הַדָּבָר חֵן בְּעֵינֵיהֶם.

וְהֶחָתוּל הָלַךְ לוֹ הַרְחֵק־הַרְחֵק וְהִתְחַבֵּא בָּדָד בְּיַעֲרוֹת הַפְּרָאִים הַרְטֻבִּים לְיָמִים רַבִּים, עַד שֶׁשָּׁכְחָה אוֹתוֹ הָאִשָׁה. רַק הָעֲטַלֵּף – הַעֲטַלֵּף הַקָּטָן, הַמְהֻפָּךְ – אֲשֶׁר הָיָה תָלוּי בְתוֹךְ הַמְּעָרָה, יָדַע אֶת מְקוֹם־מַחֲבּוֹאוֹ שֶׁל הֶחָתוּל; וּמִדֵּי עֶרֶב יָעוּף הָעֲטַלֵּף וְיָבִיא לֶחָתוּל חֲדָשׁוֹת מִכָּל מִקְרֶה אֲשֶׁר יִקְרֶה.

עֶרֶב אֶחָד אָמַר הָעֲטַלֵּף: “יֵש תִּינוֹק בַּמְּעָרָה. חָדָש הוּא, וָרוֹד הוּא, שָׁמֵן וְקָטָן, וְהָאִשָׁה מְחַבֶּבֶת אוֹתוֹ מְאֹד.”

– אַה, – אָמַר הֶחָתוּל הַמַּקְשִׁיב – אֲבָל מַה הַתִּינוֹק מְחַבֵּב?

– הוּא מְחַבֵּב דְּבָרִים שֶׁהֵם רַכִּים וְהֵם מְדַגְדֵּגִים – אָמַר הָעֲטַלֵּף. – הוּא מְחַבֵּב דְּבָרִים חַמִּים לְהַחֲנִיקָם בְּתוֹךְ זְרוֹעוֹתָיו, כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר לִישׁוֹן, הוּא מְחַבֵּב שֶׁיְשַׂחֲקוּ אִתּוֹ. חֲבִיבִים עָלָיו כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה.

– אַה, – אָמַר הֶחָתוּל הַמַּקְשִׁיב – הִנֵּה הִגִּיעָה שַׁעְתִּי.

לְמָחֲרָת בַּלַּיְלָה הִלֵּך הֶחָתוּל דֶּרֶךְ יַעֲרוֹת הַפְּרָאִים הַרְטֻבִּים, וְהִתְחַבֵּא אֵצֶל הַמְּעָרָה עַד עֵת הַבֹּקֶר; וְהָאִישׁ וְהַכֶּלֶב וְהַסּוּס יָצְאוּ לָצוּד צַיִד. אוֹתוֹ בֹּקֶר הָיְתָה הָאִשָּׁה עֲסוּקָה בְּבִשׁוּל, וְהַתִּינֹוק בָּכָה וְהִפְרִיעַ. עַל כֵּן נָשְׂאָה אוֹתוֹ מִחוּץ לַמְּעָרָה וְנָתְנָה מְלוֹא־כַפּוֹ חַלּוּקֵי אֲבָנִים קְטַנִּים לְשַׂחֵק בָּהֶם. וְעֲדַיִן הַתִּינוֹק בּוֹכֶה.

שָׁלַח הֶחָתוּל אֶת כַּפּוֹ הָרְפוּדָה וְהֶחֱלִיק לוֹ לַתִּינֹוק עַל לֶחֵיוֹ, וְהַתִּינוֹק הִתְחִיל מְמַלְמֵל בְּגִיל, וְהֶחָתוּל הִתְחַכֵּךְ בְּגוּפוֹ אֵצֶל בִּרְכָּיו הַשְּׁמֵנוּת, וּבִזְנָבוֹ דִגְדֵּג לוֹ מִתַּחַת לְסַנְטֵרוֹ. צָחַק הַתִּינוֹק; וְהָאִשָּׁה שָֹמְעָה וְהָיְתָה מְחַיֶּכֶת.

אָמַר הָעֲטַלֵּף הַקָּטָן, הַמְהֻפָּךְ שֶׁהָיָה תָלוּי עַל פִּי הַמְּעָרָה: “הוֹ אֵשֶׁת חַסְדִי וְאִשְׁתּוֹ שֶׁל אִישׁ חַסְדִי וְאֵם בְּנוֹ שֶׁל אִישׁ חַסְדִי, יְצוּר פֶּרֶא מיֵעֲרוֹת הפְּרָאִים מְשַׂחֵק כָּה יָפֶה עִם הַתִּינוֹק שֶׁלָּךְ.”

– הַבְּרָכָה עַל אוֹתוֹ יְצוּר פֶּרֶא, יִהְיֶה אֲשֶׁר יִהְיֶה, – אָמְרָה הָאִשָּה, בְּזָקְפָהּ אֶת גַּבָּה, – כִּי אִשָּׁה עֲסוּקָה אֲנִי הַבֹּקֶר, וְהוּא גָמַל לִי חֶסֶד.

בּוֹ בָּרֶגַע וּבוֹ בַדַּק, הוֹ חֲבִיבַי וַאֲהוּבַי, נָפְלָה יְרִיעַת עוֹר־הַסּוּס הַיְבֵשָׁה שֶׁהָיְתָה תְלוּיָה, זְנָבָהּ לְמַטָּה, עַל פִּי הַמְּעָרָה – ווּשׁ! – וַיְהִי כַאֲשֶׁר הָלְכָה הָאִשָּׁה לְהַרִימּהּ, וְהִנֵּה הֶחָתוּל יוֹשֵׁב לוֹ בְּנַחַת בְּתוֹךְ הַמְּעָרָה.

– הוֹ אוֹיַבְתִּי וְאֵשֶׁת־אוֹיְבִי וְאֵם אוֹיְבִי, – אָמַר הֶחָתוּל. – אֲנִי הוּא: כִּי אָמַרְתְּ דָּבָר בְּשִׁבְחִי, וְעַתָּה יֵשׁ לִי רְשׁוּת לָשֶׁבֶת בְּתוֹךְ הַמְּעָרָה לְעוֹלָם וּלְעוֹלְמֵי־עוֹלָמִים. אֲבָל עֲדַיִן אֲנִי הֶחָתוּל הַמִתְהַלֵּךְ לְבַדִּי, וְכָל הַמְּקוֹמוֹת שָׁוִים בְּעֵינָי.

הָאִשָּׁה כָּעֲסָה בִּמְאֹד מְאֹד, וְהִיא קָפְצָה אֶת שְׂפָתֶיהָ, וְלָקְחָה אֶת הַפֶּלֶךְ שֶׁלָּהּ וְהִתְחִילָה לִטְווֹת.

וְאוּלָם הַתִּינֹוק בָּכָה עַל כִּי הָלַךְ מִמֶּנוּ הֶחָתוּל, וְהָאִשָּׁה לֹא יָכְלָה לְהַרְגִּיעוֹ, כִּי הוּא נֶאֱבַק וּבָעַט בְּרַגְלָיו הַקְּטַנּוֹת וּפָנָיו קָדְרוּ.

– הוֹ אוֹיַבְתִּי וְאֵשֶׁת־אוֹיְבִי וְאֵם אוֹיְבִי, – אָמַר הֶחָתוּל, – קְחִי חוּט מִן הַחוּטִים שֶׁאַתְּ טוֹוָה, וְקִשְׁרִי אוֹתוֹ אֶל גַּלְגַּל הַמַּטְוֶה שֶׁלָּךְ, וְגָרְרִי אוֹתוֹ עַל פְּנֵי הָרִצְפָּה, וְאֶעֱשֶׂה כִּשּׁוּף אֲשֶׁר יַצְחִיק אֶת הַתִּינוֹק צְחוֹק גָּדוֹל, כְּשֵׁם שֶׁהוּא בּוֹכֶה עַכְשָׁו בְּכִי גָּדוֹל.

– כֵּן אֶעֱשֶׂה, – אָמְרָה הָאִשָּה, – כִּי אוֹבֶדֶת עֵצּה אֲנִי, אֲבָל לֹא אֹמַר לְךָ תּוֹדָה עַל זֹאת.

הִיא קָשְׁרָה חוּט אֶל גַּלְגַּל־הַמַּטְוֶה הַקָּטָן, גַּלְגַּל הַחֵמָר, וְגָרְרָה אוֹתוֹ עַל פְּנֵי הָרִצְפָה, וְהֶחָתוּל רָץ אַחֲרָיו, וְהֶחֱלִיק אוֹתוֹ בְּכַפּוֹתָיו, וְהִתְגַּלְגֵּל רֹאשׁ עַל עָקֵב, וּזְרָקוֹ מֵעֵבֶר לִכְתֵפוֹ, וְרָדַף אַחֲרָיו בֵּין רַגְלָיו הָאֲחוֹרִיּוֹת, וְעָשָׂה עַצְמוֹ כְּאִלּוּ הוּא מְאַבֵּד אוֹתוֹ, וְשָׁב וְקָפַץ וְשָׁב וְהִתְנַפֵּל עָלָיו, עַד שֶׁהַתִּינוֹק צָחַק צְחוֹק גָּדוֹל כְּשֵׁם שֶׁהָיָה בּוֹכֶה בְּכִי גָּדוֹל, וְהוּא זָחַל אַחֲרֵי הֶחָתוּל וְהִשְׁתַּעֲשַׁע עַל פְּנֵי כָּל רִצְפַּת הַמְּעָרָה, עַד שֶׁעָיַף וְנִרְדַּם כְּשֶׁהֶחָתוּל בִּזְרוֹעוֹתָיו.

– וְעַתָּה, – אָמַר הֶחָתוּל, – אֲזַמֵּר לַתִּינוֹק זֶמֶר אֲשֶׁר יַאֲרִיךְ אֶת שְׁנָתוֹ שָׁעָה אֶחָת. וְהִתְחִיל רוֹטֵן חֶרֶשׁ וּבְקוֹל, בְּקוֹל וְחֶרֶשׁ, עַד שֶׁשָּקַע הַתִּינוֹק בְּשֵׁנָה עֲמֻקָּה.

חִיְּכָה הָאִשָּה בְּהַבִּיטָּה עַל שְׁנֵיהֶם וְאָמֱרָה: “יָפֶה נַעֲשָׂה הַדָּבָר. אָכֵן, פִּקֵּחַ אַתָּה מְאֹד, הוֹ חָתוּל!”

בּוֹ בָרֶגַע וּבוֹ בַדַּק, חֲבִיבַי וַאֲהוּבַי, יָרְדוּ תִמְרוֹת עֲשַׁן־הָאֵשׁ שֶׁבַּפִּנָה מִן הַתִּקְרָה – פּוּף! – וּמִלּאוּ אֶת כָּל חֲלַל הַמְּעָרָה. וַיְהִי כַאֲשֶׁר הִתְנַדֵּף הֶעָשָׁן, וְהִנֵּה הֶחָתוּל יוֹשֵׁב לוֹ יְשִׁיבַת נֹעַם וְנַחַת אֵצֶל הָאֵשׁ.

– הוֹ אוֹיַבְתִּי וְאֵשֶׁת־אוֹיְבִי וְאֵם אוֹיְבִי, – אָמַר הֶחָתוּל. – אֲנִי הוּא; כִּי אָמַרְתְּ דָּבָר שֵׁנִי בְּשִׁבְחִי, וְעַתָּה יֵשׁ לִי רְשׁוּת לָשֶׁבֶת עַל יַד הָאֵשׁ הַחַמָּה בְּפִנַּת הַמְּעָרָה לְעוֹלָם וּלְעוֹלְמֵי־עוֹלָמִים. אֲבָל עֲדַיִן אָנֹכִי הֶחָתוּל הַמִּתְהַלֵּךְ לְבַדּי, וְכָל הַמְּקוֹמוֹת שָׁוִים בְּעֵינָי.

כָּעֲסָה הָאִשָּׁה כַּעַס גָּדוֹל בִּמְאֹד־מְאֹד, וְהִיא סָתְרָה אֶת שַׁעֲרוֹתֶיה, וְהוֹסִיפָה עֵצִים עַל הָאֵש, וְהוֹצִיאָה אֶת עֶצֶם־הַכָּתֵף הָרְחָבָה, עֶצֶם־הַכֶּבֶש, וְהִתְחִילָה עוֹשָׂה כִּשׁוּף אֲשֶׁר יִמְנַע אוֹתָהּ מֵאֱמוֹר דָּבָר שְׁלִישִׁי בְּשֶׁבַח הֶחָתוּל. לֹא הָיָה זֶה כִּשׁוּף בְּשִׁיר, חֲבִיבַי וַאֲהוּבַי, כִּי אִם כִּשׁוּף־חֶרֶשׁ, וְסוֹף־סוֹף נֶעֶשְׂתָה הַמְּעָרָה כָּל־כַּךְ חֲרִישִׁית עַד שֶׁזָּחַל וְיָצָא בֶּן־עַכְבָּר פָּעוּט־קְטַנְטַן מִתּוֹך פִּנָּה וְרָץ עַל פְּנֵי הָרִצְפָּה.

– הוֹ אוֹיַבְתִּי וְאֵשֶׁת־אוֹיְבִי וְאֵם אוֹיְבִי, הַאִם עַכְבָּר קָטָן זֶה הוּא חֵלֶק מִן הַכִּשׁוּף שֶׁלָּךְ?

– אוֹי! שֶׁבֶר! לֹא, לֹא! – אָמְרָה הָאִשָּה, וְהִיא זָרְקָה אֶת עֶצֶם־הַכָּתֵף, וְקָפְצָה עַל הַשְּׁרַפְרָף אֲשֶׁר עָמַד לִפְנֵי הָאֵשׁ, וְהִיא קָלְעָה וְהֵרִימָה אֶת שְׂעַר־רֹאשָׁהּ מַהֵר־מַהֵר, פֶּן יַעֲלֶה הָעַכְבָּר בְּשַׂעֲרוֹתֶיהָ.

– אַה – אָמַר הֶחָתוּל בִּרְאוֹתוֹ זֹאת, – וּבְכֵן, עַכְבָּר זֶה לֹא יַזִּיק לִי אִם אֶטְרֹף אוֹתוֹ?

– לֹא – אָמְרָה הָאִשָּׁה בְּקָלְעָהּ אֶת שַׂעֲרוֹתֶיהָ, – אֱכוֹל אוֹתוֹ מַהֵר, וּלְעוֹלָם אַחֲזִיק טוֹבָה לָךְ.

קָפַץ הֶחָתוּל קְפִיצָה אַחַת, וְתָפַשׂ אֶת הָעַכְבָּר הַקָּטָן. אָמְרָה הָאִשָּׁה: “רַב־תּוֹדוֹת לָךְ. אֲפִילוּ הַיְדִיד הָרִאשׁוֹן אֵינוֹ מָהִיר כָּמוֹךָ לִלְכֹּד עַכְבָּרִים קְטָנִּים. אָכֵן, חָכַמְתָּ מְאֹד.”

בּוֹ בָּרֶגַע וּבוֹ בַדַק, הוֹ חֲבִיבַי וַאֲהוּבַי, הִתְפַּלֵּץ סִיר־הֶחָלָב אֲשֶׁר עָמַד עַל־יַד הָאֵשׁ וְנִבְקַע לִשְׁנַיִם – פּוּט! - וַיְהִי כַאֲשֶׁר קָפְצָה וְיָרְדָה הָאִשָּׁה מִן הַשְּרַפְרָף, וְהִנֵּה הֶחַתוּל מְלַקֵּק אֶת הֶחָלָב הֶחָם וְהַלָּבָן מֵאַחַד הַחֲרָסִים הַשְּׁבוּרִים.

– הוֹ אוֹיַבְתִּי וְאֵשֶׁת־אוֹיְבִי וְאֵם אוֹיְבִי, – אָמַר הֶחָתוּל. – אֲנִי הוּא: כִּי אָמַרְתְּ שְׁלֹשָׁה דְבָרִים בְּשִׁבְחִי, וְעַתָּה יֵשׁ לִי רְשׁוּת לִשְׁתּוֹת אֶת הֶחָלָב הֶחָם וְהַלָּבָן שָׁלֹש פְּעָמִים בְּכֹל יוֹם לְעוֹלָם וּלְעוֹלְמֵי־עוֹלָמִים. אֲבָל עֲדַיִן אֲנִי הֶחָתוּל הַמִּתְהַלֵּךְ לְבַדּוֹ, וְכָל הַמְּקוֹמוֹת שָׁוִים בְּעֵינָי.

צָחֲקָה הָאִשָּׁה, וְהִגִּישָׁה לֶחָתוּל קְעָרָה מְלֵאָה מִן הֶחָלָב הֶחָם וְהַלָּבָן, וַתֹּאמַר, “הוֹ חָתוּל, רוֹאֶה אֲנִי כִּי חָכַמְתָּ כְּבֵן־אָדָם, אֲבָל זְכוֹר כִּי עוֹד לֹא יָדוּעַ אִם יַסְכִּימוּ לְכֹל זֶה הָאִישׁ וְהַכֶּלֶב, וְאֵינֶנִּי יוֹדַעַת מַה יַּעֲשׂוּ הֵם לִכְשֶׁיַּגִּיעוּ הַבָּיְתָה”.

– מַה לִי וְלָהֵם – אָמַר הֶחָתוּל, – יֵש לִי מְקוֹמִי בְּתוֹךְ הַמְּעָרָה אֵצֶל הָאֵשׁ, וְיֵשׁ לִי חֲלָבִי הֶחָם וְהַלָּבָן שָׁלֹשׁ פְּעָמִים בְּכֹל יוֹם, וְלֹא אִכְפַּת לִי מַה יַעֲשׂוּ הָאִישׁ וְהַכֶּלֶב.

אוֹתוֹ עֶרֶב, כְּבוֹא הָאִישׁ וְהַכֶּלֶב אֶל תּוֹך הַמְּעָרָה, סִפְּרָה לָהֶם הָאִשָּׁה אֶת הַבְּרִית אֲשֶׁר כָּרְתָה עִם הֶחָתוּל; וְהֶחָתוּל יָשַׁב לוֹ עַל־יַד הָאֵשׁ וְחִיֵּךְ. אָמַר הָאִישׁ: “כֵּן, אֲבָל הוּא לֹא כָרַת בְּרִית לֹא עִמִּי, וְלֹא עִם כָּל אִישׁ הָגוּן הַקָּם אַחֲרַי”. פָּשַׁט אֶת שְׁנֵי מַגָּפֵי־הָעוֹר שֶׁלּוֹ, לָקַח אֶת קַרְדֻּמּוֹ הַקָּטָן, קַרְדּוֹם־הָאֶבֶן (בְּיַחַד, שְׁלֹשָׁה הֵם), הֵבִיא גֶזֶר־עֵץ וְגַרְזֶן (הֲרֵי חֲמִשָּׁה), הֶעֱמִיד אוֹתָם בְּשׁוּרָה, וְאָמַר: וְעַתָּה, נַעֲשֶׂה אֶת הַחוֹזֶה שֶׁלָּנוּ: “אִם אֵין אַתָּה צָד עַכְבָּרִים בִּהְיוֹתְךָ בַּמְּעָרָה לְעוֹלָם וּלְעוֹלְמֵי־עוֹלָמִים, אֶזְרוֹק בְּךָ אֶת חֲמֵשֶׁת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה כָּל פַּעַם שֶׁאֶרְאֶה אוֹתְךָ וְכֵן יַעֲשֶׂה כָּל אִיש הָגוּן הַקָּם אַחֲרַי.”

– אַה, – אָמְרָה הָאִשָּׁה, – חָתוּל חָכָם הוּא, אֲבָל אֵין חָכְמָתוֹ מַגַּעַת לְחָכְמַת אִישִׁי.

הֶחָתוּל מָנָה אֶת חֲמֵשֶׁת הַדְּבָרִים, וְהֵם נִרְאוּ מְגֻשָּׁמִים בְּיוֹתֵר, וְאָמַר: “אָצוּד עַכְבָּרִים בִּהְיוֹתִי בַּמְּעָרָה לְעוֹלָם וּלְעוֹלְמֵי־עוֹלָמִים; אֲבָל עֲדַיִן אֲנִי הֶחָתוּל הַמִּתְהַלֵּךְ לְבַדִּי, וְכָל הַמְּקוֹמוֹת שָׁוִים בְּעֵינָי.”

– לֹא בְּשָׁעָה שֶׁאָנֹכִי עִמְּךָ, – אָמַר הָאִישׁ. אִלּוּ הֶחֱרַשְׁתָ וְלֹא אָמַרְתָּ אֶת אֲמָרֶיךָ אֵלֶּה, כִּי אָז הָיִיתִי גוֹנֵז אֶת הַדְּבָרִים לְעוֹלָם וּלְעוֹלְמֵי־עוֹלָמִים; אֲבָל עַתָּה אֶזְרוֹק בְּךָ אֶת שְׁנֵי מַגָּפַי וְאֶת קַרְדֻּמִּי הַקָּטָן, קַרְדּוֹם הָאֶבֶן (בְּיַחַד שְׁלֹשָׁה הֵם), בְּכָל מָקוֹם שֶׁאֶפְגָּשְׁךָ, וְכֵן יַעֲשֶׂה כָּל אִיש הָגוּן הַקָּם אַחֲרַי.

אָמַר הַכֶּלֶב: “חַכֵּה רֶגַע. הוּא לֹא כָרַת בְּרִית לֹא אִתִּי וְלֹא עִם כָּל כֶּלֶב הָגוּן אֲשֶׁר יָקוּם אַחֲרָי.” וְהוּא חָשַׂף אֶת שִׁנַּיו, וְאָמַר: “אִם אֵין אַתָּה טוֹב לַתִּינוֹק בְּעֵת שֶׁאֲנִי בַּמְּעָרָה, אֶרְדֹף אַחֲרֶיךָ לְעוֹלָם וּלְעוֹלְמֵי־עוֹלָמִים עַד שֶׁאֶתְפֹּשׂ אוֹתְךָ, וְאַך תִּפֹּל בְּיָדִי, אֲשַׁלַּח בְּךָ אֶת שִׁנַּי. וְכֵן יַעֲשֶׂה כָּל כֶּלֶב הָגוּן הַקָּם אַחֲרַי.”

– אַה, – אָמְרָה הָאִשָּׁה, – חָתוּל חָכָם הוּא, אֲבָל אֵין חָכְמָתוֹ מַגַּעַת לְחָכְמַת הַכֶּלֶב."

הֶחָתוּל מָנָה אֶת שִׁנֵי הַכֶּלֶב, וְהֵן נִרְאוּ מְחֻדָּדוֹת בְּיוֹתֵר, וְאָמַר: “אֶהְיֶה טוֹב לַתִּינֹוק בְּעֵת שֶׁאֲנִי בַּמְּעָרָה, אִם אֵין הוּא מוֹשֵׁך אֶת זְנָבִי יוֹתֵר־מִדַּי בְּחָזְקָה - לְעוֹלָם וּלְעוֹלְמֵי־עוֹלָמִים. אֲבָל עדיִן אֲנִי הֶחָתוּל הַמִּתְהַלֵּךְ לְבַדִּי, וְכָל הַמְּקוֹמוֹת שָׁוִים בְּעֵינָי.”

– לֹא בְשָׁעָה שֶׁאֲנֹכִי עִמְּךָ, – אָמַר הַכֶּלֶב – אִלּוּ הֶחֱרַשְׁתָּ וְלֹא אָמַרְתָּ אֶת אֲמָרֶיךָ אֵלֶּה, הָיִיתִי קוֹפֵץ אֶת פִּי לְעוֹלָם וּלְעוֹלְמֵי־עוֹלָמִים, אֲבָל עַתָּה אֶרְדֹּף אוֹתְךָ עַד שֶׁתְּטַפֵּס וְתַעֲלֶה עַל עֵץ כָּל פַּעַם שֶׁאֶרְאֶךָּ. וְכֵן יַעֲשֶׂה כָּל כֶּלֶב הָגוּן הַקָּם אַחֲרַי.

אָז זָרַק הָאִישׁ אֶת שְׁנֵי מַגָּפַיו וְאֶת קַרְדֻּמּוֹ הַקָּטָן, קַרְדּוֹם הָאֶבֶן (בְּיַחַד שְׁלֹשָׁה הֵם) עַל הֶחָתוּל, וְהֶחָתוּל בָּרַח מִן הַמְּעָרָה, וְהַכֶּלֶב רָדַף אַחֲרָיו עַד שֶׁטִּפֵּס וְעָלָה עַל עֵץ; וּמֵאָז וְעַד הַיוֹם הַזֶּה, הוּ חֲבִיבַי וַאֲהוּבַי, יִהְיוּ שְׁלֹשָׁה גְּבָרִים מִכָּל חֲמִשָּׁה זוֹרְקִים חֲפָצִים בְּחָתוּל מִדֵּי פָּגְעָם בּוֹ, וְכָל כֶּלֶב הָגוּן יִרְדֹּף אַחֲרֵי חָתוּל עַד שֶׁיְטַפֵּס וְיַעֲלֶה עַל עֵץ. אֲבָל הֶחָתוּל, אַף הוּא שׁוֹמֵר אֶת הַבְטָחָתוֹ: הוֹרֵג עַכְבָּרִים, וְטוֹב הוּא לַתִּינוֹקוֹת בִּהְיוֹתוֹ בַבָּיִת, אִם אֵין הֵם מוֹשְׁכִים אֶת זְנָבוֹ יוֹתֵר־מִדַּי בְּחָזְקָה.

וְאוּלָם, אַחֲרֵי עֲשׂוֹתוֹ זֹאת, וּבֵין פֶּרֶק לְפֶרֶק, וּבְשָׁעָה שֶׁהַלְּבָנָה עוֹלָה וְהַלַּיִלָה בָא, עֲדַיִן הוא הֶחָתוּל הַמִּתְהַלֵּךְ לְבַדּוֹ, וְכָל הַמְּקוֹמוֹת שָׁוִים בְּעֵינָיו. אָז יֵצֵא אֶל ְיַעֲרוֹת הַפְּרָאִים וְהָרְטֻבִּים אוֹ עַל הַגַּגּוֹת הַשּׁוֹמְמִים וְהָרְטֻבִּים, כְּשֶׁהוּא מְנַעֲנֵעַ אֶת זְנָבוֹ פֶּרֶא וּמִתְהַלֵּךְ בָּדַד בְּדַרְכּוֹ הַפִּרְאִית.

לְפָנִים בַּיָּם – הוֹ חֲבִיבַי וַאֲהוּבַי – חַי לִוְיָתָן, וְהוּא אָכַל דָּגִים. הוּא אָכַל אֶת דַּג-הַכּוֹכָב ¹ וְאֶת דַּג-הָרֵכָב, וְאֶת דַּג הַפְּלוּסִין וְאֶת דַּג-הַבֻּלְבֻּסִין, וְאֶת דַּג-הַדּוֹאַר עִם אִשְׁתּוֹ יְפַת-הַתּוֹאַר, וְאֶת הַכּוּפִיָּה וְהַשִּׁבּוּטִיָּה, וְאֶת הַצְּלוֹפָח הַחֲלַקְלַק הַמִּתְעַקֵּל וּמִתְפַּתֵּל. אֶת כָּל הַדָּגִים שֶׁמָּצָא בְכָל הַיַּמִּים אָכַל מְלֹא-פִיו – כָּכָה – עַד שֶׁלִּבְסוֹף נִשְׁאַר בַּיָּם רַק דָּג קָטָן אֶחָד, הוּא דַג-חַכִּימָא, וְהוּא שָׂחָה תָמִיד מֶרְחַק-מַה מֵאֲחוֹרֵי אָזְנוֹ הַיְמָנִית שֶׁל הַלִּוְיָתָן, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִנָּזֵק. אוֹתָהּ שָׁעָה עָמַד הַלִּוְיָתָן עַל זְנָבוֹ וְאָמַר: “רָעֵב אָנֹכִי.” אָמַר לוֹ דַג-חַכִּימָא הַקָּטָן בּקוֹל-דְּמָמָה: “הוֹ, שׁוֹכֵן יַמִּים נְדִיב-לֵב וּמְרוֹמָם, הֲטָעַמְתָּ מִיָּמֶיךָ טַעַם אָדָם?”

– לֹא, – אָמַר הַלִּוְיָתָן. – לְמַה זֶּה דוֹמֶה? – טוֹב-טוֹב הוּא, – אָמַר דַּג-חַכִּימָא הַקָּטָן, – אֶלָּא שֶׁהוּא קְצַת מְאֻגְרָף. – אִם כֵּן, הָבֵא לִי וְאֶטְעַם מִמֶּנּוּ, – אָמַר הַלִּוְיָתָן, הִכָּה בִזְנָבוֹ עַד שֶׁהַיָּם הָמָה וְרָתַח סְבִיבוֹתָיו. – אֶחָד מֵהֶם יַסְפִּיק לְךָ כְּדֵי סְעֻדָּה אַחַת. – אָמַר דַּג-חַכִּימָא. – אִם תִּשְׂחֶה לקו-הָרוֹחַב חֲמִשִּׁים צָפוֹנָה, וּלְקַו-הָאוֹרֶךְ אַרְבָּעִים מַעֲרָבָה (כָּל זֶה כִּשּׁוּף הוּא) תִּמְצָאֵהוּ יוֹשֵׁב עַל גַּב רַפְסוֹדָה וּבְלֵב הַיָּם, וְאֵין הוּא לוֹבֵשׁ אֶלָּא מִכְנְסֵי-בַד כְּחֻלִּים וְזוּג קִשּׁוּרֵי-מִכְנָסַיִם (אַל נָא תִּשְׁכְּחוּ אֶת קִשּׁוּרֵי-הַמִּכְנָסַיִם, הוֹ חֲבִיבַי וַאֲהוּבַי!), וְיֵשׁ לוֹ אוֹלָר, וְהוּא סַפָּן שֶׁנִטְרְפָה סְפִינָתוֹ בַּיָּם, וּלְמַעַן הַצֶּדֶק וְהָאֱמֶת, עָלַי לְהוֹדִיעַ לְךָ שֶׁהוּא אִישׁ רַב-בִּינוֹת עַד אֵין סוֹף וַחֲכַם-תַּחְבּוּלוֹת עַד אֵין חֵקֶר.

שָׂחָה וְשָׂחָה הַלִּוְיָתָן בְּכָל כֹּחוֹ וּבְכָל מְאֹדוֹ עַד שֶׁהִגִּיעַ לְקַו-הָרוֹחַב חֲמִשִּׁים צָפוֹנָה, וּלְקַו-הָאוֹרֶךְ אַרְבָּעִים מַעֲרָבָה. וְשָׁם, עַל גַּב רַפְסוֹדָה וּבְלֵב הַיָּם, כְּשֶׁאֵינוֹ לוֹבֵשׁ אֶלָּא מִכְנְסֵי-בַד כְּחֻלִּים וְזוּג קִשּׁוּרֵי-מִכְנָסַיִם (עֲלֵיכֶם לִזְכּוֹר בְּיִחוּד אֶת קִשּׁוּרֵי-הַמִּכְנָסַיִם, חֲבִיבַי וַאֲהוּבַי!), וּבְיָדוֹ אוֹלָר, מָצָא סַפָּן אֶחָד, יָחִיד וּמְיֻחָד, שֶׁנִּטְרְפָה סְפִינָתוֹ בַּיָּם, וְהוּא יוֹשֵׁב בָּדָד וְגוֹרֵר בְּהוֹנוֹת רַגְלָיו בְּתוֹךְ הַמַּיִם. (אִמָּא שֶׁלּוֹ נָתְנָה לוֹ רְשׁוּת לְכָךְ, וּבְלֹא רְשׁוּת אִמָּא שֶׁלוֹ לֹא הָיָה עוֹשֶׂה זֹאת, כִּי הוּא אִישׁ רַב-בִּינוֹת עַד אֵין סוֹף וַחֲכַם-תַּחְבּוּלוֹת עַד אֵין חֵקֶר.)

פָּעַר הַלִּוְיָתָן אֶת פִּיו אֲחוֹרַנִית-אֲחוֹרַנִית עַד שֶׁכִּמְעַט נָגַע פִּיו בִּזְנָבוֹ, וּבָלַע אֶת הַסַּפָּן שֶׁנִטְרְפָה סְפִינָתוֹ בַּיָּם עִם הַרַפְסוֹדָה שֶׁיָּשַׁב עָלֶיהָ, וְעִם מִכְנְסֵי-הַבַּד הַכְּחֻלִּים אֲשֶׁר לוֹ, וְעִם קִשּׁוּרֵי הַמִּכְנָסַיִם (לְמַעַן הַשֵּׁם, אַל תִּשְׁכְּחוּ אֶת קִשּׁוּרֵי הַמִּכְנָסַיִם), וְגַם אֶת הָאוֹלָר – אֶת כָּל אֵלֶּה בָּלַע עָמוֹק עָמוֹק לִפְנַי-וְלִפְנִים בְּתוֹךְ מִזְנוֹנָיו הַחַמִּים וְהָאֲפֵלִים. אָז קִשְׁקֵשׁ בִּשְׂפָתָיו – כָּכָה, וְהִתְגַּלְגֵּל שְׁלשָׁה גִלְגּוּלִים עַל זְנָבוֹ.

וְהַסַּפָּן, שֶׁהוּא אִישׁ רַב-בִּינוֹת עַד אֵין סוֹף וַחֲכַם-תַּחְבּוּלוֹת עַד אֵין חֵקֶר, כֵּיוָן שֶׁמָּצָא עַצְמוֹ בֶאֱמֶת וּבְתָמִים לִפְנַי-וְלִפְנִים בְּתוֹךְ מִזְנוֹנָיו הַחַמִּים וְהָאֲפֵלִים שֶׁל הַלִּוְיָתָן, מִיַּד הִתְחִיל מְדַלֵּג וּמְפַלֵּג, רוֹחֵף וְדוֹחֵף, מְקַפֵּץ וּמְנַפֵּץ, מְיַלֵּל וּמְקַלֵּל, דּוֹחֶה וּבוֹכֶה, שׂוֹרֵט וְחוֹרֵת, חוֹקֵק וְרוֹקֵק, רוֹמֵס וְחוֹמֵס, מְנַקֵּשׁ וּמְקַשְׁקֵשׁ, וְיָצָא בִמְחוֹל-טֵרוּף בְּמָקוֹם שֶׁאֵין שוּם בְּרִיָּה רוֹקֶדֶת שָׁם, עַד שֶׁהַלִּוְיָתָן, בְּלֹא שׁוּם גֻּזְמָה, הִרְגִּישׁ שֶׁמַּר לוֹ וְצַר לוֹ בִּמְאֹד-מְאֹד.

אָמַר אֶל דַּג-חַכִּימָא: “אָדָם זֶה הוּא מְאֻגְרָף בְּיוֹתֵר. וְחוּץ מִזֶּה, הוּא מֵבִיא אוֹתִי לִידֵי גֵהוּק. מָה אֶעֱשֶׂה?”

– אְֵמוֹר לוֹ וְיֵצֵא, – אָמַר דַּג-חַכִּימָא.

צָעַק הַלִּוְיָתָן לְתוֹךְ לוֹעַ עַצְמוֹ אֶל הַסַּפָּן שֶׁנִּטְרְפָה סְפִינָתוֹ בַּיָּם: צֵא וְהִתְנַהֵג יָפֶה. אֲנִי מְגַהֵק.

– לֹא, לֹא! – אָמַר הַסַּפָּן. – לֹא כָּךְ. – רְצוֹנִי הַהֵפֶךְ הַגָּמוּר מִזֶּה. הֲבִיאֵנִי אֶל אַרְצִי וְאֶל מוֹלַדְתִּי, אֶל הַסְּלָעִים הַלְּבָנִים שֶׁל אַלְבִּיּוֹן (אַלְבִּיּוֹן, הוֹ חֲבִיבַי וַאֲהוּבַי, הִיא אַנְגְּלִיָּה) וַאֲעַיֵּן בַּדָּבָר. וְהוּא הִתְחִיל מְרַקֵּד עוֹד יוֹתֵר מִשֶּׁרָקַד קֹדֶם.

– מוּטָב שֶׁתְּבִיאֵהוּ אֶל בֵּיתוֹ, – אָמַר דַּג-חַכִּימָא אֶל הַלִּוְיָתָן. – הָיִיתִי צָרִיךְ לְהַזְהִירְךָ שֶׁהוּא אִישׁ רַב-בִּינוֹת עַד אֵין סוֹף וַחֲכַם-תַּחְבּוּלוֹת עַד אֵין חֵקֶר.

וְהַלִּוְיָתָן שָׂחָה וְשָׂחָה וְשָׂחָה, בִּשְׁנֵי סְנַפִּירָיו וּבִזְנָבוֹ; הוּא מִהֵר לִשְׂחוֹת כְּכֹל אֲשֶׁר יָכוֹל בִּגְלַל גֵּהוּקָיו. וְלִבְסוֹף רָאָה אֶת אַרְצוֹ וְאֶת מוֹלַדְתּוֹ שֶׁל הַסַּפָּן וְאֶת סַלְעֵי אַלְבִּיּוֹן הַלְּבָנִים, רָץ וְעָלָה עַד חֲצִי-גוּפוֹ עַל הַחוֹף, פָּעַר אֶת פִּיו לִרְוָחָה-לִרְוָחָה, וְאָמַר: “כַּאן יוֹצְאִים וְעוֹבְרִים מִמְסִלַּת וִינְטְשֶׁסְטֶר בַּדֶּרֶךְ בּוֹאֲךָ פִיטְשְׁבּוּרְגָה.” וְאַךְ הָגָה אֶת הָאוֹתִיּוֹת פִיטְשְׁ, עָמַד וְיָצָא לוֹ הַסַּפָּן מִפִּיו, כְּמִי שֶׁמְּטַיֵּל לוֹ לַהֲנָאתוֹ. וְאוּלָם, בִּזְמַן שֶׁהַלִּוְיָתָן עֲדַיִן הָיָה שׂוֹחֶה, לָקַח זֶה הַסַּפָּן, שֶׁהָיָה אִישׁ רַב-בִּינוֹת עַד אֵין סוֹף וַחֲכַם-תַּחְבּוּלוֹת עַד אֵין חֵקֶר, אֶת אוֹלָרוֹ, עָמַד וְחִתֵּךְ אֶת רַפְסוֹדָתוֹ לִשְׂבָכָה קְטַנָּה וּמְרֻבַּעַת, קִשֵּׁר אוֹתָהּ קַשֵּׁר הֵיטֵב בְּקִשּׁוּרֵי-מִכְנָסָיו (וְעַתָּה תָבִינוּ לָמָּה לֹא נְתַתִּיכֶם לִשְׁכּוֹחַ אֶת קִשּׁוּרֵי הַמִּכְנָסַיִם), סָחַב אֶת הַשְּׂבָכָה אֶל תּוֹךְ לוֹעַ הַלִּוְיָתָן, שָׁם הֶעֱמִיד אוֹתָהּ וְהִדֵּק אוֹתָהּ יָפֶה-יָפֶה, וְשָׁם הִיא דְבוּקָה וְעוֹמֶדֶת עַד הַיּוֹם הַזֶּה! אָז הִקְרִיא אֶת הַפִּזְמוֹן הַזֶּה, וְכֵיוָן שֶׁלֹא שְׁמַעְתֶּם אוֹתוֹ מִימֵיכֶם, הָבָה וְאַשְׁמִיעוֹ לָכֶם:

שְׂבָכָה זֹה תְּסַבְּכֶךָ,

תִּמְנַע מָזוֹן מִגַּרְגַּרְתֶּךָ!

כִּי זֶה הַסַּפָּן גַּם קוֹסֵם וּנְבוֹן-לַחַשׁ הָיָה. וְהוּא יָצָא וְדָרַךְ עַל חַלּוּקֵי-הָאֲבָנִים שֶׁבַּחוֹף, וְהָלַךְ הַבַּיְתָה אֶל אִמָּא שֶׁלּוֹ, זוֹ שֶׁנָּתְנָה לוֹ רְשׁוּת לִגְרוֹר אֶת בְּהוֹנוֹת רַגְלָיו בְּתוֹךְ הַמָּיִם. וְהוּא נָשָׂא אִשָּׁה, וְאִתָּהּ הוּא רוֹאֶה חַיִים וְשָׁלוֹם וְטוֹבָה עַד הַיּוֹם הַזֶּה. וְגַם הַלִּוְיָתָן לָקַח לוֹ אִשָּׁה מִבְּנֵי-מִינוֹ. וְאוּלםָ מִנִּי אָז, אוֹתָהּ שְׂבָכָה שֶׁבְּפִיו, שֶׁלֹּא יָכוֹל לֹא לְהָקִיא אוֹתָהּ וְלֹא לִבְלוֹעַ, – מוֹנַעַת אוֹתוֹ מֵאֱכוֹל כָּל דָּבָר חוּץ מִדָּגִים קְטַנִּים שֶׁבִּקְטַנִּים. וּלְפִיכָךְ אֵין הַלִּוְיְתָנִים שֶׁבְּיָמֵינוּ נוֹהֲגִים לֶאֱכוֹל אֲנָשִׁים וְנָשִׁים וּנְעָרִים וּנְעָרוֹת וָטַף.

וְדַג-חַכִּימָא הַקָּטָן הָלַךְ וְנִתְחַבֵּא תַּחַת סַף-הַדֶּלֶת שֶׁל קַו-הַמַּשְׁוֶה. יָרֹא יָרֵא, פֶּן יִכְעַס עָלָיו הַלִּוְיָתָן.

וְהַסַּפָּן לָקַח אֶת אוֹלָרוֹ אִתּוֹ הַבַּיְתָה. בְּצֵאתוֹ עַל חַלּוּקֵי-הָאֲבָנִים שֶׁבַּחוֹף, הָיָה לָבוּשׁ אוֹתָם הַמִּכְנָסַיִם הַכְּחֻלִּים. וְקִשּׁוּרֵי-מִכְנָסַיִם לֹא הָיוּ לוֹ, כִּי עַל כֵּן קִשֵּׁר בָּהֶם אֶת הַשְּׂבָכָה בִהְיוֹתוֹ בִמְעֵי הַלִּוְיָתָן. וְהַסּפּוּר הַזֶּה תַּם וְנִשְׁלַם.

שׁוּב סִפּוּר, וְהוּא מְסַפֵּר מֵאַיִן לוֹ לַגָּמָל דַּבַּשְׁתֹּו הַגְּדוֹלָה.

בְּשָׁנִים קַדְמוֹנִיּוֹת, בִּזְמַן שֶׁהָעוֹלָם הָיָה כֻלּוֹ חָדָשׁ וּמְחֻדָּש, וְהַבְּהֵמוֹת זֶה אַךְ הִתְחִילוּ לְשַׁמֵּשׁ אֶת הָאָדָם, הָיֹה הָיָה גָמָל, וְהוּא דָר בַּמִּדְבָּר, כִּי לֹא חָפֵץ לַעֲבוֹד. אַף הוּא עַצְמוֹ הָיָה בַּעַל בֶּכִי וְכָל הַיּוֹם הִתְעַצֵּל וְיִלֵּל, וְהוּא אָכַל שְׁבָטִים וְקוֹצִים וְאֵשֶׁל וַחֲלַבְלוֹב וּמְלַפְפוֹן-הַבָּר. וְהָיָה מִתְבַּטֵּל מִמְּלָאכָה לְהַכְעִיס, וּבְשָׁעָה שֶׁמִּישֶׁהוּ דִּבֵּר אֵלָיו, הָיָה אוֹמֵר: “דֻּבְּשְׁ,” רַק “דֻּבְּשְׁ” – וְלֹא יוֹתֵר.

בָּא אֵילָיו הַסּוּס בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן בַּבֹּקֶר, אֻכָּף לְגַבּוֹ וּמֶתֶג בְּפִיו, וְאָמַר: "גָּמָל, הוֹ גָּמָל! קוּם וָלֵךְ וְשָׂא מַשָּׂא כְּמִּשְׁפַּט כֻּלָּנוּ "

– דֻּבְּשְׁ, – אָמַר הַגָּמָל. הָלַךְ הַסּוּס וְהִגִּיד לָאָדָם.

בָּא אֵלָיו הַכֶּלֶב, וּמַקֵּל בְּפִיו, וְאָמַר לוֹ: “גָּמָל, הוֹ גָּמָל! קוּם וַעֲסֹק בִּמְלָאכָה כְּמִשְׁפַּט כֻּלָּנוּ.”

– דֻּבְּשְׁ, – אָמַר הַגָּמָל. הָלַךְ הַכֶּלֶב וְהִגִּיד לָאָדָם.

וְהַשּׁוֹר בָּא אֵלָיו, עֻלּוֹ לְצַוָּארוֹ, וְאָמַר: “גָּמָל, הוֹ גָּמָל! לֵךְ וַחֲרוֹשׁ כְּמִשְׁפַּט כֻּלָּנוּ.”

– דֻּבְּשְׁ, – אָמַר הַגָּמָל. הָלַךְ הַשּׁוֹר וְהִגִּיד לָאָדָם.

עִם עֶרֶב קְרָא הָאָדָם לַסּוּס וְלַכֶּלֶב וְלַשּׁוֹר לַאֲסֵפָה יַחְדָּו, וְאָמַר לָהֶם: “הַשְּׁלֹשָׁה, הוֹ הַשְּׁלֹשָׁה! צַר לִי עֲלֵיכֶם (וְהָעוֹלָם כָּלוּ חָדָשׁ וּמְחֻדָּש), אֲבָל אוֹתוֹ יְצוּר דֻּבְּשָׁנִי בַּמִּדְבָּר אֵינוֹ יָכוֹל לַעֲבוֹד, שֶׁאִילוּלֵא כֵן הָיָה מִצְטָרֵף אֵלֵינוּ מִכְּבָר. עַל כֵּן אֶעֶזְבֶנּוּ לְנַפְשׁוֹ וְאַתֶּם תִּצְטָרְכוּ לַעֲבוֹד כִּפְלַיִם כְּדֵי לְמַלֵּא אֶת חֶסְרוֹנוֹ”.

אַךְ יָצָאוּ הַדְּבָרִים מִפִּי הָאָדָם, כַּעֲסוּ הַשְּׁלֹשָׁה כַּעַס גָּדוֹל (וְהָעוֹלָם אָז כֻּלּוֹ חָדָשׁ וּמְחֻדָּשׁ), וְהָיְתָה לָהֶם פְּגִישָׁה וּוְעִידָה וּמֵעֵצָה וּפִטְפּוּטָיָה וּמִלּוּלָיָה שָׁם בִּקְצֵה הַמִּדְבָּר. וְהַגָּמָל בָּא כְּשֶׁהוּא לוֹעֵס חֲלַבְלוֹב, מִתְבַּטֵּל מִמְּלָאכָה לְהַכְעִיס וּלְהַרְעִים, וְלִגְלֵג עֲלֵיהֶם. אָמַר “דֻּבְּשְׁ” וְנָטָה לְדַרְכּוֹ.

אוֹתָהּ שָׁעָה בָּא הַגִּ’ין, הוּא שַׂר הַמִּדְבָּרִיּוֹת, וְהוּא מִתְגַּלְגֵּל בַּעֲנַן-אָבָק (כֵּן יִסְּעוּ הַגִּ’ינִים כֻּלָּם, כִּי כִּשּׁוּף הוּא). עָמַד לְפַטְפֵּט עִם הַשְּׁלֹשָׁה.

– גִ’ין, שַׂר הַמִּדְבָּרִיּוֹת, – אָמַר הַסּוּס, – כְּלוּם מִן הַיֹּשֶׁר הוּא שֶׁיִּהְיֶה אֶחָד מִתְבַּטֵּל וּמִתְעַצֵּל בְּשָׁעָה שֶׁהָעוֹלָם כָּל כַּךְ חָדָשׁ וּמְחֻדָּשׁ?

– וַדַּאי לֹא, – אָמַר הַגִּ’ין,

– אִם כֵּן, – אָמַר הַסּוּס, – יֶשְׁנוֹ יְצוּר בְּמִדְבָּרְךָ (וְהוּא עַצְמוֹ בַּעַל-בֶּכִי), וְצַוָּארוֹ אָרֹךְ וְרַגְלָיו אֲרֻכּוֹת, וְהוּא לֹא נָקַף פַּרְסָה לִמְלָאכָה מֵאָז הַיּוֹם הָרִאשׁוֹן בַּבֹּקֶר. זוּז לֹא יָזוּז.

– פְיוּ, – אָמַר הַגִּ’ין, כְּשֶׁהוּא שׁוֹרֵק בִּשְׂפָתָיו. – הֲלֹא זֶה הוּא גְמַלִּי, כֹּה יִתֵּן וְכֹה יוֹסִיף לִי אֱלֹהִים! וּמַה הוּא אוֹמֵר לְכָךְ?

– הוּא אוֹמֵר דֻּבְּשְׁ, – אָמַר הַכֶּלֶב, – וְלֹא יַעֲשֶׂה כָל מְלָאכָה.

– הַאִם הוּא אוֹמֵר עוֹד מַשֶּׁהוּ?

– רַק דֻּבְּשְׁ, וְחָרֹשׁ לֹא יַחֲרוֹשׁ, – אָמַר הַשּׁוֹר.

– טוֹב מְאֹד, – אָמַר הַגִּ’ין, אָנֹכִי אֲדַּבְּשֶׁנוּ, אִם תּוֹאִילוּ לְחַכּוֹת רֶגַע."

הִתְעַטֵּף הַגִּ’ין בְּאַדֶּרֶת-הָאָבָק שֶׁלּוֹ, וְטָס טִיסָה מֵעֵבֶר לַמִּדְבָּר, וּמְצָאוֹ לַגָּמָל, כְּשֶׁהוּא מִתְבַּטֵּל לְהַכְעִיס וְאֵינוֹ עוֹשֶׂה דָּבָר אֶלָּא מִסְתַּכֵּל בְּבָבוּאַת עַצְמוֹ אֲשֶׁר בִּשְׁלוּלִית-הַמַּיִם.

– רֵעִי אֶרֶךְ-הָרֶגֶל, – אָמַר הַגִּ’ין, לֹא טוֹבָה הַשְּׁמוּעָה שֶּׁאֲנִי שׁוֹמֵעַ עָלֶיךָ. אוֹמְרִים שֶׁאֵין אַתָּה עוֹשֶׂה שׁוּם מְלָאכָה, וְהָעוֹלָם הֲרֵי כֻּלּוֹ חָדָשׁ וּמְחֻדָּשׁ?

– דֻּבְּשְׁ, – אָמַר הַגָּמָל.

יָשַׁב הַגִּ’ין, סַנְטֵרוֹ בְיָדוֹ, וְהִתְחִיל חוֹשֵׁב וּמְחַשֵּׁב כִּשּׁוּף עָצוּם, וְהַגָּמָל עוֹדוֹ עוֹמֵד וּמַבִּיט אֶל בָּבוּאָתוֹ אֲשֶׁר בִּשְׁלוּלִית הַמַּיִם.

– מֵאָז הַיּוֹם הָרִאשׁוֹן בַּבֹּקֶר הֻכְרְחוּ הַשְּׁלֹשָׁה לַעֲבוֹד עֲבוֹדָה נוֹסֶפֶת עֵקֶב בַּטָּלָתְךָ הַמַּכְעִיסָה וְהַמַּרְעִימָה, – אָמַר הַגִּ’ין, וְהוּא מוֹסִיף לְחַשֵּׁב כִּשּׁוּפִים, כְּשֶׁסַּנְטֵרוֹ בְּיָדוֹ.

– דֻּבְּשְׁ, – אָמַר הַגָּמָל.

– לֹא הָיִיתִי חוֹזֵר עַל זֶה, אִלּוּ הָיִיתִי בִּמְקוֹמְךָ. – אָמַר הַגִּ’ין. – אֶפְשָׁר וְתַחֲזוֹר עַל זֶה פַּעַם אַחַת יֶתֶר עַל הָרָאוּי. שְׁטוּיוֹת! רְצוֹנִי שֶׁתַּעֲבוֹד.

וְהַגָּמָל חָזַר וְאָמַר: “דֻּבְּשְׁ”; וְאוּלָם אַךְ הָגָה אֶת הַמִּלָּה בְּפִיו, וְהִנֵּה הוּא רוֹאֶה אֶת גַּבּוֹ, אֲשֶׁר בּוֹ הִתְפָּאֵר כָּל כָּךְ, הוֹלֵךְ הָלַךְ וְהִתְנַפֵּחַ, הָלַךְ וְהִתְנַפֵּחַ, עַד הֱיוֹתוֹ “דֻּבְּשְׁ” גָּדוֹל וְעָצוּם.

“רוֹאֶה אַתָּה אֶת זֶה? – אָמַר הַגִּ’ין. זֶהוּ הַדֻּבְּשְׁ הַמְּיֻחָד לְךָ, שֶּׁהֵבֵאתָ עַל עַצְמְךָ עֵקֶב בַּטָּלָתְךָ מִמְּלָאכָה. הַיּוֹם יוֹם הָרְבִיעִי בַשָּׁבוּעַ, וְאַתָּה לֹא עָשִׂיתָ שׁוּם מְלָאכָה מֵאָז הַיּוֹם הָרִאשׁוֹן, מִשֶּׁהִתְחִילוּ יְמֵי הַמַּעֲשֶׂה. וְעַכְשָׁו הֵן תֵּצֵא לַעֲבוֹד”.

– אֵיךְ אוּכַל לַעֲבוֹד, – אָמַר הַגָּמָל, – ןהַדֻּבְּשְׁ הַזֶּה עַל גַּבִּי?

– זֶה נַעֲשֶׂה בְּכַוָּנָה תְחִילָה, – אָמַר הַגִּ’ין, – מִפְּנֵי שֶׁחִסַּרְתָּ אוֹתָם שְׁלֹשֶׁת הַיָּמִים. מֵהַיּוֹם וָאֵילָךְ תּוּכַל לַעֲבוֹד שְׁלֹשָׁה יָמִים מִבְּלִי אֱכוֹל מְאוּמָה, כִּי תוּכַל לְּהִתְפַּרְנֵס מדֻּבְּשְׁך. וְאַל תֹּאמַר לְעוֹלָם שֶׁלֹּא עָשִׂיתִי שׁוּם דָּבָר לְטוֹבָתְךָ. לֵךְ-לְךָ מִן הַיְשִׁימוֹן וְהִלָּוֵה אֶל הַשְּׁלֹשָׁה וְהִתְנַהֵג יָפֶה. הִדַּבֵּשׁ!

וְהַגָּמָל לָבַשׁ אֶת דֻּבְּשְׁו, וְהָלָךְ וְנִלְוָה אֶל הַשְּׁלֹשָׁה. וּמֵאָז וְעַד הַיּוֹם הַזֶּה יִשָּׂא הַגָּמָל עַל גַּבּוֹ אֶת הַדֻּבְּשְׁ (וַאֲנַחְנוּ קוֹרְאִים לָזֶה דַּבֶּשֶׁת כְּדֵי שֶׁלֹּא לְבַיְּשׁוֹ ). אֲבָל עֲדַיִן לֹא הִשְׁלִים אֶת שְׁלֹשֶׁת יְמֵי הָעֲבוֹדָה שֶׁחִסֵּר בִּימֵי בְּרֵאשִׁית וַעֲדַיִן לֹא לָמַד לְהִתְנַהֵג יָפֶה.