דברים אחדים    🔗

הנני אקבץ חומר ולבנים לבניני הגדול “קורות היהודים בהונגאריא” – ולרגלי עבודתי בה. כתבתי ג"כ מה שנוגע לכת ש"ץ בהונגאריא. הגם כי הרבה ספרים בכמה לשונות נכתבו בענין זה. כולם תמהו על הכת ש"ץ שהי' בכחם להולך שולל אלפים ורבבות אנשים. אבל מה שנוגע לכת ש"ץ בהונגאריא, אין אחד מדבר. דברים ברורים, ואתן פה להקוראים יקרים תמונה נאמנה מקרות הכת הזאת בארצינו – –

 

א. החלום    🔗

המצוקות אשר סבו את בני ישראל על כל מדרך כף רגליהם, חמת אויב ומתנקם אשר רדפה אותם באף, אך יצאו שער אלי קרת, המצרים אשר שמו עליהם לבל יבואו בעמים ולא יתחשבו בין בני אדם המסים הנוראים אשר שמו עליהם ודכאו לעפר נפשם, ויכניעו רוחם העז, וענני אפל וצלמות אשר שמו סתרה עליהם, לא דכאו את העם. הנודד הזקן הזה אשר נודד אלפים שנה, הנודד הנרדף והנבזה הזה אשר מימי נעוריו מוקשים שתו לרגליו וירדפוהו על כל מצעדיו, אשר סגרו בעדו כל בית מבוא וכל ארץ הקיאה אותו כטמא. למרות כל אלה עוד גדול כחו עוד חי העם הזה. ואם תשאל במה כחם גדול, הלא הוא התקוה – –

התקוה. הנחמה. מה נעימה הוא הנחמה והתקוה אשר בהם יתנחם כל אדם עת יביט לאחור על המון הצרות היגונות אשר בחבליהן ינקשו פעמיו, ואשר בעבורן שבע כעס, מכאובים ומכשול לב למכביר. הוי, מה מאושרים המה האנשים הללו המה שכחו על נקלה כל צערם, ושמחים ומנחמים בעתיד. העבר אין, והעתיד עדיין. א"כ דאגה מניין (משל החכם) – ישראל – עוד לא נשחת גזעך, עוד גפנך פוריה וענפה. אף כי עלה רקב בפארותיה. וזמרת זר נטעו על אדמתך, עוד תשוב לעשות פרי הלולים לגאון ושמחת לב עוד תהיי עם מאושר על מושבך וירנינו גוים שם עם עולם. –

בהימים ימי המאה החמישית לאלף הששי, התחילו ישראל לחלום חלום שיבת ציון, שיבת ישראל לכבודו הראשון, גאולת ישראל קרובה לבוא. לפי חשבוניהם¹. כבר הגיע קץ הימים. והופעת גואל צדק קרובה לבוא, היהודים הי' בימים ההם כהלומי רעם, מהמון השמיעות המפליאות וישתאו ויתפלאו. האמנם קמה התקוה הממושכה במשך ימי הגלות? אמנם בא הקץ לצרות ישראל וחרפתו בארצות גלותנו, ובניו ישובו לגבולם. כבוד ישראל ישוב לקדמותו בארצות הקדומה. התקוה הנעימה הזאת הנה באה ונהייתה בדורם, אין פלא כי המחשבה הזאת הביאה אותם לידי התפלאות² ותכס בתמהון לבב. עדי התחלו לראות חזיונות (כאותן החזיונות שבאיזמיר) אמונת תמימים החושבת כל שמועה ושמועה למעשה מקוים ומאושר התרגשות הנפשות. כה התחלו לחלום איזה שנים חלומות טובות, התהוללו בחזיונות שוא ומדוחים. גם נוצרים חכמים ראו זאת, כי יסודות הצדקה והמישרים נכונים להגלות לבני אדם על האדמה. כן הדפיס בימים ההם החכם הנוצרי פעלענהויר את ספרו בשם “בשורה טובה לישראל”³ שם הספר במלואו מעיד על תוכנו לאמר “בשורה טובה לישראל ע”ד המשיח" כי קרובה העת גאולת ישראל מכל צרותיו, גאולתו מארצות שביו, והופעת גואלו ומשיחו לתהלתו ותפארתו לנחמת ציון וישראל וכתבי הקדש לברית הישנה וחדשה נכתב בידי איש נוצרי המחכה לגאולה זאת עם כל היהודים.⁴ –

מה מאוד גדלה הפליאה בעת ראינו, כי הרב החכם הגדול המפורסם ר' מנשה בן ישראל הרב באמסטרדאם, חלם ג"כ החלום הז' וכה יאמר מנשה⁵ מה מאוד כלתה נפשי לראות, כי נאמנו הדברים הטובים והנחומים אשר השמעתנו, מה נחמד ונעים הוא הרעיון, כי הולכת וקרובה לנו העת אשר ישוב ה' לרחמנו, תחת קצפו עלינו, זה שנות אלפים, כי ישוב לשיש עלינו לטובה, כאשר שש על אבותנו. ויוציאנו מעבדות ומאפלת הגלות הרע והמרה מגלות בבל, ומקושי השיעבוד והעבדות בכור עני, הרע והמר מכור הברזל במצרים. את האותות אשר תחשבם לאות בשורה כי עוד מעט ושמש צדקה תזרח עלינו לשוב ולרומם קרן ישראל ולהושיב לו ששון ישעו, וכבודו ותהלתו מימות עולם בשנות קדם את האותות האלה ראיתי גם אני, ובשורות טובות ודברי נחומים לציון כאלה השמיענו גם מצרפת מאונגאריא וכו' כל הדברים האלה עב קטנה ככף איש עולה על שמינו אשר ראה אליהו ועוד מעט ותכסה כל פני הרקיע להוריד עלינו גשמי נדבה.

המחשבי קצים חשבו את שנת תכ"ו לשנת הגאולה וכן כל העולם⁶ חשבו שלא ימשך הגלות עוד שנה או שנתיים לכל היותר ע"פ כמה אותות ומופתים וכתבים שונים, כל הלבבות הי' מלאים תקות נעימות, ובימים הללו והננו רואים עומד על הבימה את המשוגע שבתי צבי שבתי צבי עלה על הבימה, וכל העם הריעו לקראתו ויצהלו ויקראו הידד. מחאו כפיהם. ויחשבו אותו למלך משיח ונתגדל שמו בכל העולם, אבל לדאבוננו עמידתו הי' לקעקע את בירת היהדות, הוא הביא מהומה ומשובה בקרב הכנסיה הישראלית ולהטות רבים מבניה מדרך הישר בימי דורות אחרונים, זכרונות מהימים האלו באונגאריא מצינו כי המה כמו שארי ישראל האמינו. אמונה גדולה בש"ץ גם העיר הגדולה אפען אשר הי' בה בימים הללו תורה וגדולה. ובראשם הרב המפורסם אחד הרבנים התלמודיים בישראל גדול שמו מר יעקב אשכנזי מווילנא בעיר אפען⁷ אשר בנו בעל חכ"צ ונכדו ר"י עמדין רדפו את השבתאים, והוא התיר דמו של פרנס אחד, יען כי נמנע מעשות מי שבירך לשבתי צבי בבית הכנסת⁸ וז"ל הס' אבן התועים⁹ הביא שם דברי נחמי' חיון בהקדמת ספרו הצד צבי לאמר. מר חכם צבי בן יעקב הוא המאמין הגדול בש"ץ אשר הי' בעיר אפען, והוא אשר מסר נפש להריגה על אשר לא עשה החזן מי שבירך בביהכ"נ לחיי שבתי צבי, ופסוק דינו שהוא מורד במלכות בית דוד. והתירו דמו של אותו יהודי. והמה ג"כ בטלו ת"ב ועשו אותו משתה ושמחה.

כן אנו רואים¹⁰ כי בימים הללו הי' באונגאריא כ"כ מאמינים עד שקרעו הגגות מעל בתיהם, למען יקחו עמהם כל הדברים המטלטים, ויחדלו מהתעסק במשא ומתן, ובכל אופן נמנעו מהכנס בעסקים חדשים.

הסופר הנוצרי המלומד Johann Jakob Schudt. בספרו¹¹ Jüdische Mierkwürdigkeiten VI B. מספר וז"ל בדבר הנוגע לאונגאריא

Jener Kauffmans Diener von Eperjes in Ober־Ungarn, ein Eiffererder Christ. Religion, welcher ohngefer in Mercen dieses (1666) jahrs nach Polen raisete, und in ein städtlein, bei seinem bekandten wirth einem Juden einkehrte, verstund dieses unrecht, und wie ihn der wirth als jude erzehlte das der lang erwartete Messias in Orient entstanden, und dieses weiter hinzusätzte. Es solten die christen wissen weil sie die Juden bisher tribulirt verachtet, und geschlagen, das es nunmehr auch ihnen von den Juden wiederfahren würde. So sagt der Gast, ich wiel nicht so lang warten bis du schlagst, nahm damit dem wirth beim Kopf,und prügelte ihn lustig in dem stuben herumb, עכ"ל הנ"ל. –

אבל לא ארכו ימי החלומות, הימים הטובים חלפו, עברו לא ארכו כי עוד מעט, ראו כי ש"ץ מורם ומדריכם אשר חשבו כי באורו יראו אור, השתמד ומת בשגענו, עוד מעט והמעשים בכל יום מימי דורות הקודמים שבו להתחדש תמיד, ויחברו יחד לשלשלת צרות ישראל מבית ומבחוץ. ראו לדאבונם כי בחירי בניהם הולכים לאל אחר, וצרות תדירות ותמידות עלילות ברשע גזרות ומציקות וטלטולים וגרושים לאין קץ ותכלה כי אבדה ישראל חנם. – התדמו כי חלפה הלכה מישראל השגעון. לא. לא. ארכו אחר חורבן הישראלית בימי ש"ץ עוד כמאה שנים. עוד קמו בישראל משוגעים ופראים והוליכו שולל את ישראל בדמיונותיהם, עוד עמדו בעלי חלומות להם. עוד התהוללו בחזיונות שוא ומדוחים, הפתאים הללו עוד האמינו לכל רמאי ונוכל, רוח עועים הכתה שנית גלים בבצת הרפש לטנף את כל אשר מסביב לה. על ידי המשיח השקר ונביאי שוא שקמו אז הלא המה אשר שמם יצא לתהלה ולפאר בישראל ואח"כ לחרפה ולדראון הלא המה, אברהם מיכאל קארדוזו, מרדכי מוכיח מאייזנשטאדט, דניאל ישראל, יעקב קירודו, חיים מלאך, נחמי' חיון, וליבלי פרוסטיץ.. נשימה נא פנינו, לילוד ארצנו ה"ה המסית המחבל.

 

ב. מרדכי מאייזנשטאדט    🔗

המשוגע המובהל הזה אשר הולך חכמים שולל נולד באשכנז, ודר כמה שנים באייזנשטאדט¹²

רד"כ בספרו אבן התועים יספר, ואיש מאשכנזי ושמו מרדכי שדר באייזנשטאדט יצא להגדיל המבוכה בין היהודים והאיש הזה הי' מכת ש"ץ ואדוק בו אף אחרי מותו, והי' מתלמידי נתן העזתי ומגיד אצל הנוכל קורדיזו וכו' ושב לאשכנז לרמות את העם ברב צדקתו ופרישתו, מרדכי מאייזענשטאדט הי' איש חמודות וטוב ראי, ומפניו יצא אימה ופחד על כל רואיו ולא הניח לשום איש לקרב אליו באמרו כי קדוש הוא. ורוב ימיו ישב בתענית משבת לשבת וקבל עליו סגופים קשים ולן בתענית י"א ימים (מעשה טוביה) ובאונגארין, מאהרען, באהמען, דרש לפני העם ברוב התעוררות והכנעה גדולה, וכמעט ראה כי דרשותיו מצאו חן בעיני העם. התנשא ואמר כי נביא הוא וש"ץ הוא המשיח האמתי, ועל פי סוד בנסתר הי' ש"ץ מוכרח להיות מחמד, וכל הדברים והזיות אשר אמרו על ש"ץ אמר מרדכי עליו, ואמר כי ש"ץ לא מת אמנם רבים חושבים שש"ץ מת, אבל אינו כן, והשתא הוא מתחיל לגלות את עצמו. ובגין דאיהו משבט אפרים מזרעיה דירבעם בן נבט, יתחלל הוא וזרעיה בין עכו"ם, לתקן ההוא זוהמא דנפיק מאברהם, ישמעאל אצטריך להוליד ההוא ברא דאתקרי ישמעאל לו ישמעאל יחי' לפניך. והיינו ל"ו מתל"ו, כי עד תל"ו מתפשט זכותו של ישמעאל, עוד נאמר שם להראות כי כנים דבריו, והם הגזרות דתלת מלכין, מה שגזרו על עמא קדשא. והם צרפת קיסר אשפניא שר"ת שלהן ק"ץ האחרון, והיהודים מאונגארן שמעו דרשותיו והנביאות הללו ברב נחת, וכה נבערו ונכסלו להאמין עוד כי ש"ץ הוא משיח אף כי המיר דתו לעיני השמש.

ומרדכי הלך לדרכו ולא הי' די לו להיות רק נביא, עד שאמר כי הוא בעצמו משיח ש"ץ אשר קם מקברו, ובשביל שמשיח ש"ץ הוא עשיר לא הי' יכול להביא הגאולה, אך נשמת משיח בן יוסף ש"ץ נתגלגלה במשיח בן דוד, בסוד תוספת נשמה, דאיהו עני וחכים דתמין צדיק איהו מסכן ר"ת מרדכי סובל כל נבלות, ובגין דאיהו עני וחשוב כמת לכן בימי המשיח ב"ד תהי' הגאולה, כי הוא מדוכא ביסורים, והוא המשיח האמתי. –

דברי השגעונות אלה שמעו היהודים ברעד קודש, וכל השטותים אשר יצאו מפי המשוגע הזה קדושים בעיניהם. עד אשר התעוררו היהודים מאיטאליא לקרוא את המשיח לבוא עליהם, ובעלי המקובלים באיטאליא נמשכו אחריו בכל נפשם כמו רבי אברהם רוויגו והרב רבי בנימין הכהן. והיהודים מאיטאליא האמינו בו כי הוא משיח ב"ד. ועשו לו כבוד וגדולה. ובעיר מודינא ובריניא קבלוהו היהודים ברב כבוד, והיו קוראים אותו בשם משיח. ושם הגיד להם לאמור; כי נחוץ הוא ללכת לעיר רומא לעשות תקונים, ושם יצטרך המשיח ב"ד להחליף ג"כ שמלותיו כמו ש"ץ וללבוש בגדי עשו כי מה שהיה צריך להתלבש לבן ילבש עתה במלבושי אדום, וזאת תהי' תמי' גדולה בעיני הבריות. ויאמרו עליו “מי זה בא מאדום חמוץ בגדים”. וכונתו הי' כי נחוץ לו לקבל דת נוצרים. וכאשר שמעו הנבונים והמשכילים בעם דבריו, התנחמו על קלות אמונתם, ויחשבהו למשוגע וחסר דעת, אבל המאמינים והאדוקים בו לא נתנו לנגוע בו לרעה, אבל כאשר שמעו כי יצאו אנשים אחרים להלשין עליו לפני מבקרי הדת, האינקווזיציון, יראו מאד פן מרה תהי' אחריתו, ונתנו לו עצה מהר לעזוב איטאליא, ויבא מרדכי לפולניא ושם מצא סיעת אנשים רבים כי שם עוד לא ידעו היטב ממעשי ש"ץ ותלמידיו הרעים, אבל מחלת השגעון גברה עליו והשתגע בפולין ומת.

כן יספר הר' טובי' ממיץ שחי בימיו כי ר"מ מאייז"ש השתגע בפולין ומת בשגעונו. (עוד קודם שנת תס"ה) – ודבר זה אין צריך לפנים כי נאמנו דברי הנ"ל שכולם כתבו כי מת בשגעונו בפולין וכעת ראיתי חדשות¹³ שבעל המאמר שם בשר ברבים, כי מצא מציאה גדולה. שר"מ מוכיח הנ"ל מנ"כ בפרעשבורג “גזירה שוה” מרדכי מוכח למרדכי מוכיח" והרב הנפלא ר"מ מוכיח אשר מנ"כ בפרעשבורג חותן הגאון החריף ר' משה חריף רב"ד בלבוב. ואבי הגאון מאור הגולה ר' ליב מוכיח, אבי זקנו של הגאון ר"י מברסלוי הוא הוא המשוגע המובהל מרדכי מוכיח אשר מת בשגעונו קודם שנת תס"ה, לאט לאט, אדוני – בחקירת אין דנין ע"פ אומדנא. ואין דנין גזירות שוות. כי לפ"ד טעה הכותב הנכבד הי"ו – וכעת הסכת ושמע – תרי ר"מ מוכיח הי', כאשר אתה בעצמך תודה לדברי ואסדר לך מקודם יחש הר"מ מוכיח מפר"ב.

הרב הגאון החסיד גדול ליהודים ר' מרדכי מוכיח ממדינת עלזו הי' חתן¹⁴ הגאון מהר"ם ז"ל, ונכד הגאון המפורסם מו"ה חיים שור ז"ל מח"ס תורת חיים על שטות הש"ס וס' צאן קדשים על ס' קדשים. ומצד אם משפחת הגאון מו"ה יו"ט ליפמאן בעל התיו"ט. ויעבור מרדכי להקהל קהלות למוסר עד הגיע לפר"ב ושמה דר כמה שנים ושם מנ"כ – מגדולי בניו הרב הגאון האמתי מאור הגולה ר"ל מוכיח (אבי הגאון מאור ישראל ר' ישעי' ברסלוי, והג"ר דוד ז"ל וחותן הגר"י שטיינהארט אבדק"ק פירדא, בנותיו הרבנית מרת דרעזדיל אשת הרב הגאון מו"ה שלמה האלבערשטאדט. הרבנית מרת שרה אשת הרב הגאון ר"מ חריף הרב בפרעשבורג, הרבנית מרת גיטל אשת הרב הגאון מו"ה נתן מצאנז אבדק"ק פרויענקירכען ורב"ד בלבוב.

ראה בס' שו"ת זכרון יוסף בסי' י"ג דף ט"ו כותב עליו תואר “החסיד המפורסם המוכיח ושזכה להיות כל צאצאי מעיו כמותו – הן אותן אשר חיים שכבר מתו – הן אותן אשר חיים עודינו לאי”ט.

והנה אחר שהבאתי היחס ממנו וגדולי ישראל לוקחי בנותיו ובניו ונכדיו. ומה שכתבו עליו “כי זכה להיות שכל צאצאי מעיו כמותו” אין לך עוד ספק שלא זהו הוא המשוגע הפרא הנ"ל.

הגאון הגדול מופת הדור הרב מפרעשבורג שרדף השבתאים ורב"ד בלבוב בלי שום ספק לא יקח בת המשוגע המובהל שהולך אנשים שולל ושרצה להשתמד, וכן הג"ר נתן מצאנז רב"ד בפר"ב, והג"ר ש' האלבערשטאדט וכו' וכו'.

עוד ראיות הנ' יעב"ץ – מספר במגילת ספר שלו דף 88.¹⁵ וז"ל ונתארחתי בבית אהובי הרב מחו' מו"ה משה רב"ד מלבוב, וכעת בפר"ב נשוי בתו של ר"מ מוכיח וכו'. ובגת דרוכה¹⁶ הביא את הר"מ אשכנזי לגנאי בכל מיני בזיונות וחרופים וגדופים שהי' מפורסם למאמין בש"ץ – וכן אחר שיצא ר"מ חריף נגד היעב"ץ בחרם חמור ונורא. להחרים את מנגדי ר"י אייבשיטץ, וה"ר יעב"ץ בספרו שבירת לחות האון שדבר משפטים עם כל תומכי ר"י אייבשיטץ בחרופים וגדופים וקללת, ואיך אשתומם בראותי כי מדף כ"ג (מהס' לחות העדות) מהחרם של קהל ניקולשבורג אשר מקללם ומחרפם, ופתאום קפיץ עד דף כ"ה ודלג דברי הר"מ חריף, מדוע לא כתב רק האלה הדברים “ר”מ חריף הוא חתן המשוגע ר"מ מוכח"? מדוע לא כתב נגד קהל פרעשבורג אשר כתבו המכתב החרם בכל מיני בזיונות נגד כבודו וכל מגמתו רק קנאה וכבוד. מדוע לא כתב, הלא שם משפחת המשוגע ר"מ מוכח התועה ומתעה בש"ץ – –?

עוד זאת תמי' גדולה הרי הוא הי' מתלמידי הנאמנים של ש"ץ וזה הי' בשנת ת"ל וכבר נכתב עליו בימים הללו “זקן מופלג”¹⁷ ולפי זה חי' משנת ת"ל עד שנת תפ"ט עוד ששים שנה – בעל הכותב נתן אריכת ימים ושנים להנ"ל אפשר מאה וחמשים שנה.

אולם באמת גם ר"מ מוכח אבי הג"מ ליב ברלין הי' דר באייזנשטאדט וגם אשתו והיא נקברת שמה (מתה בשנת תקכ"ד).¹⁸ ובעלה ר"מ הנל מת בימי אבו. ואמת כי גם ר"ל ברלין ובנו דרים שמה ותרי ר"מ מוכיח הי באייזנשטאדט.

 

ג. עיר שטאמפא    🔗

כמעט שנשכח מעט את השם המשיח השקר, התועה ומתעה, זד יהיר משתגע אשר הכה רבים בתמהון ושגעון, וכבר נגלה תועבת השבתאים כבר חרמו את נחמי' חיון. השם שבתאי כבר נשכח מלב ישראל, פתאום פרצה תבערה נוראה בישראל, גדלו המהומות, והתפשטו ברוב קהלות אשר בישוב הישראלי באיירופא.

בהימים ימי המאה השישית לאלף הנוכחי בארץ אשכנז, בהארץ אשר הי' חכמים גדולים ואנשי השם, אבירי החכמה, ואדירי מדע, סגולת הארץ המבורכת הזאת יפה נוף משוש כל הארץ, באורם הי' אור בכל מושבת בני ישראל בכלל, ובארץ אשכנז בפרט. השמש התחילה לזרוח להם. שמש הצלחה, היהודים התעלו למעלה גבוהה. אבל פתאום דבר נפל ביעק"ב ובישרא"ל, פרצה מחלוקה כל הגולה היתה כמדורת אש, מוט התמוטטה כל מוסדי ארץ ועמודי התוך אשר עליהם תכון תבל. ותניעם ותרגיזם ממקומם ברעם וברעש בסופה וסערה. פור התפוררה מהתבערה הנוראה. ותגעש ותרעד הארץ ותהי' לחרדת אלקים שפתי ש"ץ דבבו בקבר, הנוטל חלק בראש בהמחלוקה הזאת ר"י עמדין – ר"י עמדין אשר הי' בטבעו בעל מרה שחורה כאשר כתב בעצמו בס' מגילת ספר וש"ס. הדפיס והדפיס, כל בער ונער שכתב לו מכתב. כל בחור ופתי שכתב לו (או לפי שרצה הבחו' לעשות צחוק ממנו, או לעשות לו נחת רוח זאת לא אדע) מהר הרב יעב"ץ והדפיסו בבית הדפוס שהי' לו בטח הי' לו אנשים בביהד"פ ולא הי' לו עבודה. מהר ליתן להם עבודה. כל גב"ע שלו בספרו התאבקות הוא רק מבחורים קטנים וגדולים אשר נתגרשו מבית הישיבה של ר"י אייבשיטץ. הם העידו דברים המעוררים לצחוק. והוא בטובו האמין לכל אדם (רק לא לגאוני ישראל אוהבי מו"ה ר"י אייבשיטץ) ואוי לאותו אדם שפגע בו ר"י עמדין, גדולי ישראל לא חסו על כבודו והכו הארץ בשבט החרם, יהי' מי שיהי' מי שיפצה פה לדבר נגד התלמודי הגדול בדורם וגאון ישראל – מארץ אונגאריא הי' אז בין בעלי הגוזרים קהל שטאמפא קהל פר"ב קהל סעמניטין. – –

קהל שטאמפא הי' הקהלה הראשונה באונגאריא אשר יצאה לישע לר"י אייבשיטץ בחרם חמור ונורא באספה גדולה בצרוף כל לומדי תורה מכל הגלילות “הם מחרימין ומנדין ומשמתין ומשביעין ומקללין ומאררין בכל החרמות ובכל הקללות את מי שיפצה פה להרים יד נגד ר”י אייבשיטץ, וכל העובר על דבריהם" ארור הוא לה' אלקי הצבאות יושב הכרובים “ארור הוא מפי השם הנכבד והנורא היוצא מפי כה”ג ביום הכפורים ארור הוא בשמים ובארץ" אל אלקי הרוחות לכל בשר הכריתהו" חמת ה' וסעת מתחולל על ראש רשעים יחול. מלאכי חבלה יפגעו בו בארור. בכל אשר יפנה, בבהלה נשמתו. ובחרב ובשדפון ובירקון ירדפהו עד אבדו¹⁹ חצו תבא בלבו, וקשתותיו תשברנה. יהי' כמוץ לפני רוח. ומלאך ה' דוחה, ומחה את שמו מתחת השמים וכו' וכו'. כ"ה ימים לחודש אב תקי"א לפ"ק ועל החתום הרב יצחק אייזיק קאליש רב בהנ"ל. איציק בן הר' זיינוויל גיירונג²⁰ משטאמפא ועוד י"ב חתימות מלומדי תורה.

ר"י עמדין השיב מענה בשבירת לחות האון על קהל שטאמפא בדף מ"ד “כי הוא קהלה קטנה כמו אצלנו ווייסלונג (סמוך לאלטונא כפר קטן) והרב עם הקהל המה, מומרים גנבים שודדים” עם הרב בא במשפט הרבה פעמים בספרו, ועם הראש הקהל ר' יצחק גיירונג בא במשפט שבזה וחרף את חתנו. אשר מילא מקום הרב ר"א קליש הוא ר"נ אורהולטץ וכתב עליו כי הוא מכת ש"ץ.

הרב ר"א קליש נתקבל לאב"ד בשטאמפא בשנת תק"ו²¹ למלא מקום הרב רי"ם ז"ל והי' שם עד שנת תקכ"ב כי בשנה הנ"ל נתקבל לאב"ד בטיפליטץ – ר"א קליש לא למד אצל הגר"י אייבשיטץ כמו שכתב ר"י עמדין, רק ב' בניו ר' חיים ור' נתן הי' מתלמידיו (התאבקות ס"ד), ר"י כתב בתורת הקנאות דף ס' – ואלה הנקובים בשמותם. החטאים בנפשותם, אין אלקים כל מזימותם. הכת ש"ץ, וחשב שם ג"כ את ר"א קליש.²² כן במכתב של ר"מ לייטערסדארפף בעת שהי' בוויען וכתב שם מכתב לאלטונא כתב וז"ל עלתה בידי לשרש הכת מפרעשבורג (ראה להלן) ונסע ר' מרדכי אייבשיטץ לשטאמפא (ראה להלן), וכעת הוא כל מחניהם בשטאמפא. שם הרב ר"א קליש ומשנהו ר"ג אורהולטין, והכתוב השלישי מרדכי.

הרב ר' נתן אורהולטץ, תלמיד מובהק מר"י אייבשיטץ, חתן הראש הקהל המפורסם ר' יצחק גיירינגער משטאמפא נתקבל לאב"ד בשנת תקכ"ב בעת אשר ר"א קליש נתקבל לאב"ד בטיפליטץ, רבי יעקב עמדין כתב בהתאבקות (גת דרוכה ע"ב ע"ג) כי קיבל מכתב מהרב דפר"ב על אדות ר"נ אורהולטץ, תלמידו של אייבשיטץ המורה בשטאמפא כי מבקש ממנו הגב"ע מה ששמע ממנו, אבל איך אשתומם בעת השיב כי אין לו גב"ע – –

ביום צום כפור שנת תקכ"ו השיב ר"י עמדין בחרם נגד הרבה מבעלי חרמו שחרמו, וביניהם ג"כ ר"נ אורהולטץ, כן יספר בצחוק הכסיל נ' כי ר"נ אורהולטץ התפלל ואמר בשעת התפלה כשהגיע ליעו"י אמר בפה מלא לזכרון משיח שבתי צבי – ר"נ אורהולטץ כאשר שמע הדברים הללו ויחרד ונסע להרב מפר"ב שיבקש וישאל את ר"י עמדין מה חטאו ומה פשעו, אבל ר"י עמדין כתב כי נגבע עדות עליו וכאשר בקש הגב"ע השיב כי נאבד ממנו. אבל ר"נ אורהולטץ לא נח ולא שקט וקבל הגב"ע. אבל איך השתוממו אנשי פרעשבורג בראותם כי אין שום חטא עליו רק כי נתן קמיע. ועבור זה החריד ר"י עמדין כל החרדה הזאת (גת דרוכה כ"א) אבל כל הדברים הללו הי' ללא הועיל כי ר"נ אורהולטץ נשאר בתקפו רב ואב"ד והרביץ שם תורה, והעמיד תלמידים עד שנת תקנ"ט שאז של"ח קושטא קאי, ושיקרא לא קאי.

 

ד. פרעשבורג    🔗

בקורות הכת ש"ץ באונגאריא חופשת עיר פרעשבורג מקום חשוב בדברי ימינו. ומעט מזעיר כתבתי בספרי קרות פר"ב ואתן פה דברים חדשים אשר לא הבאתי שם וראה לעיל הערה 14 –

א) קהל פר"ב ב') ר' מרדכי אייבשיטץ ג) ר"י דוקלא אב"ד

ד) הקומיטע בפר"ב לבער השבתאים

א) קהל פר"ב קהלה גדולה של חכמים וסופרים בימים ההם הי' מן הזריזים שיצאו לישע לרבינו בחרם חמור ונורא בצרוף הרב אב"ד בכ"ה אלול תקי"א וזה תוכן דבריהם. ההיתה כזאת או הנשמע כזאת. אוזן ששמעה על הר קנאה ושנאה קנאים פוגעים בכבוד הרב רבן של בני הגולה. המאיר עיני חכמים בהלכה. מי לנו גדול ממנו בחכמה וטהרה ה"ה מורינו ורבינו נ"י ע"ה גאון תפארת ישראל מו"ה ר"י אייבשיטץ. אשר כבר יצא טבעו בעולם. תלמידיו אנו ומימיו אנו שותים. רבים שתו. ורבים ישתו את דבריו דברי פי אלקים חיים. וכו' וכו' וכל מגמתם של בעלי קנאה כדי להרבות כבודם, וצריכים אנו לחוס על כבודו כי הוא חיינו וכו' עכ"ל – ותמיה גדולה שהרב יעב"ץ לא השיב תשובה בספריו ובפרט בספרו שבירת לחות האון על האגרת הזאת מחכמי פרעשבורג. הרב ר"מ אב"ד וקהלתו המה הראשונים ואחרונים אשר תשובת יעב"ץ נשארה מעל… ולא בזו אותם בקללות וגדופים כדרכו תמיד על כל הרבנים שלא אמרו מה שאמר הוא.

ב) ר' מרדכי אייבשיטץ. נתגדל בבית אביו ז"ל ויצא שמו לפאר ולתהלה בכל העולם לת"ח מופלג וגדול בתורה ועלה מעלה בתורה ובחריצות יתר שאת מכל בני גילו תלמידי אביו ז"ל וכאשר שמע שמעו הטוב הרב פאר ישראל מארצות אונגאריא מר ר"א טעבין המשפחה המפורסמת בארץ. לקח לו את הבחו' הזה לחתן לו. מרדכי נקרא לפר"ב בשנת תקי"ט (יקב זאב פ"ז). ושמה ישב בצל חותנו הגביר ז"ל, והי' לו שמה כל הצטרכות כבוד וגדולה ועושר, אבל ימי השלוה לא ארכו לו כי ימי האסון קרהו במהרה.

הראבינאט בפראג²³ בצרוף ראשי קהל ווינא. כדי לעצור נגד הפרץ הכת ש"ץ שפרצה לה גדרי עולם, העמידו בכל עיר גדולה קאמיטע מאנשים חשובים, חובתם הי' לבקש ולחפש ולבדוק בשבע חקירות כל כתבים ומכתבים מכל עובר אורח שיבא מפראג או משארי ערי אשכנז, אם נקי הוא מהשמץ ש"ץ. וכל מכתב או קונ' ספר לבקרה בכל בקורת קשה במלוא מובן המקיף את המלה, בפרעשבורג העמידו את ס' לייטערסדארפער בצרוף בנו מ' לייטערסדארפער מק"ק ניקולשבורג שהי' שונאים גמורים לר"י אייבשיטץ, אנשי סודו של ר"י עמדין. הקומיטע הי' שם, ועשו עוד יותר מחובתם. כל העובר אצלם בדקם בשבע חקירות גדולות. מכל מקום לא חדל²⁴ וואלף אייבשיטץ עכ"ז מלא לבא לפר"ב כי ידע בנפשו, כי נקי הוא מכל שמץ ופגם. בא לפר"ב, קהל פר"ב חלקו לו כבוד גדול כראוי לת"ח בן גדול הדור כמוהו. אבל האיש לייטערסדארפער קראו “שבתי צבי” הוא הי' הראשון ואחרון כאשר בעצמו יספר זאת לידידו באלטונא. אבל כפי הנראה לא עשו דבריו רושם כלל על הקהל כי אנו רואים שראש הקהל וראשון ליהודים בפר"ב ר"א טעבין עשה לו כבוד ולקח את אחיו לו לחתן אבל ס' לייטערסדארף הנ"ל התחיל לבדוק אחריו. וכפי הנראה לא מצא עליו מאומה ורק בעת שיצא קלא דלא פסיק על אחיו הבארון אז בא לייטערסדארף לבדוק מכתביו. אבל ג"כ לא מצא כלל, רק זאת שיספר בשבח אחיו הנ"ל ועבור זה מררו את חייו הקומיטע הנ"ל. וכאשר הלך ברחוב או בביהמ"ד שמע קול “שעבס” “שעבס” – –²⁵ לייטערסדארף לא אמר נואש. וחפש עבודה כי אם לא ימצא כלל או לא יעשה כלל אזי יקופח שכרו, ופתאום בז' של פסח בשנת תקכ"א “ומרדכי יצא בקולר” ונמסר. הוא צעק בקול שיאמרו לו מה חטאו, אבל לייטערסדארפער בעצמו לא ידע מדוע עשה כן. והודה בעצמו במכתבו לאלטונא כי נתפס על דבר נצחון של מה בכך והי' הוראת שעה כאשר כתוב “להחליש הכת ולשרש כת הרעה הזאת עשינו מה שעשינו” כן הוא לדאבוננו. מושלי מישראל מאז ועד עתה בפרעשבורג הגבור לוחם עם החלש, ורק מי שהוא בעל זרוע לו הארץ –,

ר"י עמדין שמע מהבשורה הזאת ושמח. אבל שמחתו נהפך לתוגה כי כאשר שמע הדברים הללו הגאון מאור ישראל רבי יצחק דוקלא, רב של כל בני הגולה אב"ד דפרעשבורג מהחמס והעזות הזאת קצף קצף גדול וצוה כי ת’מי' מטעם הר"ב שר"מ אייבשיטץ יצא לחפשי – כאשר שמע יעב"ץ מזה שפך חמתו עליו וקצף קצפו עליו עבור כי שבת שמחתו וכתב (התאבקות צ"ט) כי גם הרב ר"י דוקלא הוא מכת ש"ץ. וכבר נתקל בעון הטועים ריח' יאמפלא (הוא הגאון ר"י לאנדוי בעל נוב"י), אשר הדיחו להיות נסוג אחור נגד התועב כמבואר בשלה"א. ובפתח עינים, בכדי שויא נפשיה הדרנא. ע"כ לא זכה, ולא הספיק לגמור, הדבר עד שנטרפה לו השעה, שקליה למטרפסיה ולא עביד קוב"ה דינא בלא דינא (גת דרוכה ק) אתמה הלא הגאון ר"י דוקלא הי' זקן מופלג²⁶ הוא מצא מיתות ועונשים על כל אנשים שעמדו לו מנגד ולא הרגיש כי לדאבון נפשינו ט"ו בנים כולם מתו ע"פ ל"ע וגם ג"פ לקח אשה אבל כולם מתו ע"פ ל"ע²⁷

כן יספר בשבירת לחות האון. ר"י דוקלא התקנא ברי"ח יאמפלא שראה חוטא נשכר, וסבר ג"כ להרוויח עתה איזה רבנות. עכ"פ הודה בעצמו פה כי לרב יונתן הי' בכח לחלק רבנות לכל איש לר"י לאנדוי פראג, ולר"י דוקלא פר"ב, וקודם כתב כי לא הי' לו²⁸ אפילו ידיד אחד בפראג.

ר"מ אייבשיטץ נסע לשטאמפא בצל אוהביו בני הגר"א קאליש שהי' חביריו בישיבה והרב ר"ג אורהולטץ ומשם נסע לבי"א²⁹ מכל הגב"ע שהעידו הבחורים הטפשים לא מצינו אף דבר גנאי עליו רק שהפליג בשבח אחיו כי הוא חריף.³⁰ הנשמע חמס כזאת, כי עכו"ז ירדף איש. עוד העיד טפש אחד שאמר ר"מ כי יש לו מגיד שלמד עמו, רק משעה שנשתדך עם ר"א טעבין נסתלק ממנו המגיד (יקב זאב ס"ב), ומה שנוגע לר"ש בוכהאלטער מפר"ב ועם הס' שם עולם ראה בספרי קרות פר"ב מדף כ"ז ל"א –

 

ה. הרב ר' ליב סטאשאף    🔗

הרב ר"ל רעכניטץ, נולד לאביו הרב ר' יצחק אב"ד ברעכניטץ.³¹ בשנת ת"פ של"ח אביו הרב ז"ל נתקבל הוא למלא מקום אביו ז"ל. ועסק בקבלה כאשר חבר הרבה ספרים במקצוע זו (עי' להלן). ושמה הרביץ תורה עם תלמידים הגונים אשר הרבה נעשו לגדולי ישראל מגדולי תלמידיו הרב ר' נתן נטע אבדק"ק מאטערסדארף.

כפי שכתוב הרב יעב"ץ נסע בשנת תק"ט להפיץ תורת ש"ץ בישראל. ותהי ראשית דרכו לטריטש (שחוק הכסיל מ"ג) ושם הי' ראשית באו לבית ר' אברהם הכהן ושם הי' ג"כ אחיו ר' ליב והוא בא (הרב ר"ל הנ"ל) אליהם בחלקת שפתים, להסיתו ולהדיחו אחר ש"ץ שר"י. ר"א הראה א"ע כבתחלה כאלו גם הוא רוצה בכך עד שחשב שיכול מעתה לגלות לו כל לבו, אז הודיעו שהוא שליח מן וואלף אייבשיטץ שיסבב כל הארץ וישתדל שעכ"פ שישוג שלשה מכל קהלה להדיחם אחרי אמנתו, אח"כ הכהו על ראשו, עד שכמעט שפצע מחו וסמא את עיניו שהוא תלויה חוץ למקומה. במק"א יספר כי כאשר יצא מפי ר"ל סטאשאף דברי הזהר שהרבה דיני תורה כבר בטלו אזי קם ר"א ולקח המנורה, וזרק במחו עד שנתפס לדין ואח"כ התחלו הקומיטע בפר"ב הנ"ל לעשות חקירה ודרישה. ונגבה עדות עליו וזה חטאיו א) שלא אמר בהבדלה בין יום השביעי לששת ימי המעשה ב) שאמר ששמע סדות מפי ר"ו אייבשיטץ אשר לא שמע אוזן מעולם. ג) וכאשר אמרו לו הלא ר' וואלף איננו ת"ח השיבם “אל תגעו במשיחי ובנביאי אל תרעו” כתוב – (מפי הגב"ע בפרעשבורג) – עוד הוסף ר"י עמדין (ביקב זאב ע"ד) כי אמר לר' וואלף יש קדושה יותר ממשה רבינו, ועכו"ז חרמו ר"י עמדין בבהכ"נ שלו ביום צום כפור שנת תקכ"ו, ואינו ראוי להיות מורה בישראל. אולם קהל רעכניטץ שידעו כי רבם צדיק הוא בכל דרכיו ואין עולתה בו לא שמעו לקול החרם הזה – עוד יספר ר"י עמדין במגלת ספרו 212 “בר”ח אדר הגענו מכתב על הפושט מרעכניטץ מקום אשר ר"ל סטאשאף אסור שם למורה, אסור. והיתר. מודיעים איזה אנשים כשרים מבני קהלתו ששמעו וידעו וראו העתק הכרוז שנעשה בבהכ"נ שלי על האנשים הנ"ל, ופחדו ורהו, והיו רוצים לגרש הרב שלהם בגלל הכרוז, אך קמו בני הקהלה שמחזיקים בידו והחבלו הכרוז ע"כ הסכימו לכתוב לקהל דכאן לידע אם נעשה בהסכמתם, וקבלו אגרת תשובה מפה שלא ידעו מזה הכרוז אף הוסיפו לגזור עליהם לבטל האיסור בכל תקף ועוז – ואנכי השבתי להם בכתב ארוך כיד ה' הטובה עמי להעמיד האמת ולעשות סיג לתורה עכ"ל – כאן הודה בעצמו כי אפלו ידידיו ורעיו חזרו מהחרם והוספו לגזור לבטל האיסור בכל תקף ועוז.

הרב ר"ל רעכניטץ אחר שנודע לו מה שעשה ר"י הנ"ל שנגבה עדות עליו בשקרים וכזבים כתב אז אגרת³² נפלא נגד כל הנ"ל. הוא כמעט הראשון שפגע בכבוד ר"י עמדין. ומתרץ כל הקושיות וגב"ע – וז"ל –

הן אלי דבר יגונב קהת אזני שמץ מנהו כי פגעו בי קנאים, חולדת הסנאים, להמיר כבודי בקלון, בני נשף ולחומי רשף, קוץ ממאיר וסלון. צוררים בנכלי רשת. חץ וקשת. קשתם לשון שקר לרדוף את הארי' הצבי מודח וצאין, ובראשם אויל מושרש שרש פרה ראש ולענה, הוא הרב החובל ההופך הקערה ומבלבל. עד שלח ידו יד כהה יד להוציא יראתו בכסלתו, תומת"ו בגאותו (חתם א"ע בשם איש ת"ם) בלעגי שפה, לחשוב מחשבת פסול ומופלגת והוא חוץ למחשבת ודעת נוטה לא מיניה ומקצתה. ושת פניו כלפי הנשאלים חכמי פראג בהבערה אשר ללהב ואש מתלקחת משאת שוא שאת וספחת, זבובי מות יבאשו שמן מרקחת, ומחצבתו הנפסד לעקול ולקלקל הישר. לחצוב בורות נשברים. פרושים עקומים. נאזים וזרים. על אמת דרך מוסר ומאמר המשורר ע"ה אל תגעו במשיחי ובנביאו אל תרעו וכו' והוח³³ הפך ביום קרב ההפוכות והסתבכות ומעתה חולין הוא לנו לספר בשאו³⁴ זולתנו. מה טוב ומה יפה מאמר שיח שפתותנו למענה לשון זהירות לגלתב³⁵ לכל העמים גלוי ומתאמת כי חף אנכי מעון ואמונה כוזבת אין בי הטיבו את אשר דברו, ואולם הם מחוכמים אי איפוא א' מבני עליה אשר בה אשר יקדים חומר לצורה. פועל את התכלית וילמד מראשית גמ' ותוס' להשגת ההרגש אשר יקשה לו באחרות כי הוא אחוזת הקליפות וכו' וכו' – – כידוע לי"ח, ואף שיח ארשת שפתותם ולסוג האמור לכלכל דברי המתנצל והעושה סגורים לדבריו. אם הם באים על אדני האמת. וצדק מישרים. זכים וברורים. לא כן המעוקל לא שמש הכמה מעודו. ותכלית למודו להקשות, ואין לו חפץ בתריץ אחר, שתחלתו כונתו להזיק. עשות המישור לעקום ואור לחושך מן המשובבים הראשונים, אשר הי' לפנים, ולא שת לבו לדברי הרי"ף ורמב"ם ורמב"ן ורשב"א. וקורא אני עליו “גאון” כמשפט הגאונים הקודמים לרש"י ותוס'. ולא ידעו מהן גם אין לו ידיעה בהן חכם המבין ישכיל³⁶ –

א) ³⁷ בשובי מק"ק פראג דרך פרעשבורג בשמעי דבריו המובהלים' ותעל צחנתו ובאשתו בעשותו שלא כהוגן. וגבה עדות שאמרתי אל תגעו במשיחי. יגל זולתו לפלס חמס ידו. והננו כאיש אשר שאל לו אביו על זהירת התיו אשר הוא בגלגול מצעדי המזלות, והשיב לו בנו. אבי מה לך לשוטט בזהירות וזכות כאלה טוב טוב לך למשש באלף גשומה. הכתובה בתחתיות ארץ. אתה ר"ב החובל, אמור נא מאמר אחד מהתחלת התורה מן בראשית דמתרגמין בחוכמתא מה זהו הוא. שנית משנה ראשונה מאימתי קורין שמע – מי הוא האומר שמע אל ישראל. מלת ישראל וכו'. תענה ותאמר מעמדו ברכה על… ברוך אתה מעמד נוכח, אשר קדשנו מעמד נסתר. לפאת כן קום לך להנאתך וטובתך לחכמי פראג או למעהרין או לחכמי פוילען. ותשוב מאחרית לראשית בהתחלת למוד התורה מקרא משנה גמרא וברור הלכה. תשכיל ותצליח, ותבא אצלי במקלך ובתרמילך ואבאר לך פרטי אמתות דברים להיכן מגיע “אל תגעו במשיחי” וכו' ואראה לך נסתרות, הלא הנגלות לך צפונות עם כל זה לאפיסת האפס אשר אתנו שקדתי על תקנתנו, טרם לכתו לפר"ב להתנצל א"ע בדברי אמת ולקח צנה ומגן בעדו בזה הלשון “נעמט מיר ניכט פיר איבל” – לולי זאת שם שלא כהוגן כי עתה גם היתה נלכד לאמור אם אני מאמין, ועתה ילבב נא אף הלבוב תריץ חלוש וקלוש כזה.³⁸

ואם אמת ח"ו נכונים הדברים שאני מן המאמינים באמונה כוזבת ימ"ש וזכרו. אין זאת אלא בלב. כי יתפאר אלי א' מן המובהלים, החדל חדלתי מעודי התאבלות על ציון, ולקונן על ירושלים, וחנני ה' בעיני מקור דמעה כנחל שוטף התדבקות שרשי העליון אור חביון. שכל נעלם מרעיון. ואני ת"ל בדמעות ביום אחד מן הימים מקהת מימי אנשי פרעשבורג אם יקוה אל מקום אחד בספר יספור יסופר. וא"כ איפוא אין השחתה כזו ח"ו אלא בלב ואון אם בי נכשלים בנסתרות אשר בידנו זולתנו כמקרא מלא הנסתרות לה אלוקנו. ואם אשקול ואמדד במדה גדולה שכל דבריו הארו"ר נכונים ח"ו אנו מזהירין לכבוד ה' להסתר דבר ולשום בסוד רגל כמאמר חז"ל כסהו כלילה. וזה היפך הגלגול נתיבות היושר בחנפי לעגי מעוג וחץ שחוט לשונם להשמע קול ענות חלושה חולשת שכלו. ופחיתת רעיונו כמשמיע קול מבשר ואומר שהרב ר' ליב הוא מאמין ח"ו לכל עיר ועיר ועבר על תורה לא תשא עליו חטא, וברמב"ם לאוין של"ג ובחבורו ה' דעות.

ואת אשר משך פעולתו פועל און בעדות אברהם כהן שאין דעתו יפה מטריטש באמרו שבעברי לפראג דרך טריטש העתרתי עליו דברים להשיאו אל אמונה כוזבת ימ"ש, יעידין ויגידון עלי אנשי קהלתנו למגדול ועד קטן ותלמודי אשר הקשיבו לקולי שהדבר בדוי מלב דובר כזב, ושקר ענו בי, מופת לזה אם אמת כדבריו למה הרשע טמון ידו בצלחת כהן וחרש מחריש און עד מועד אשר יקרא ערוצים מפר"ב, ואף בשובי מפראג דרך ק"ק טריטש התאבק א"ע בעפר לקבל ברכתי בהשתטחות יד ורגל, ויהי גם הוא בתוך הבאים מן המכבדים. אתה רב החובל אן חולשת שכלך, ופחיתת רעיוני אחר שנתאמת על כל שלומי אמוני ישראל כשרן הצלחת ידי בתורה במחברת מחברת הקודש, ועיקר אצלנו כל שיראת חטא וכו' וא"כ איפוא אמונה כוזבת במחשבת מחרישות און כזה אשר הוא מסך המבדיל לשכלי עד עשות המישור לעקום ועתה פן יתרבו להסתבך ולאחוז בקנה רצוץ ללכת בנתיב כזה. טוב הי' לכבד את ה' ולהתפלל בחוגר ומפתח למען לנעול דלת בפני, אין זה אלא זדון לבו השיאו ללכת בנתיב כזה. כמאמר אין אדם עובר עבירה וכו'. ועל משרפות סוד קוצים, עדת עריצים אשר בפרעשבורג המה מוקצים ילינו ללצים הי' לכם אבורי קץ, תבערת בוגדים אף ותמרת עשן בעמל אנוש אינימו ויצא מחלב עינימו אוכלים למעדנים, בוז לגאונים ראש פתנים חמת תנינים, ויה' למסלול לעורים, אבן התועים שזפתם. זפת בוערה. רוח מסערה, יין ידליקם, חמת מצוקים. ושקר עין קורץ. ומולל ברגל כשרץ השורץ לזנות בנות הארץ. ואחר עוזבים את ברית המשומר, רוח סוערה ומסוער, ונכלו נטיות גרון, מלא חרון, וישתבחו בלשון המתכפר בחושך הללו וצחוק, ויאמרו עת לשחוק, כי רפאם למרחוק, ועתה בני ישראל כי הימים עתה ידברו לשוב אל ה' ולהתנחם – בישיבת הגדר ושקול בשקול הדעת החופש. ומתפשט בהתדבקות שרשי עליון עשות מישרים בודאי דברים דברי אמת ושלום אוהבו – דברי הכותב בלב מר

ארי' ליב בה"ה הרב מו"ה יצחק ז"ל הונה בק"ק רעכניטץ –

הרב ז"ל חדוש חדושים נפלאים והניח אחריו ברכה ס' עולת ראי' על תרי"ג מצות הכת"י מחזיק 716 דפים כפולים (תח"י הרב מסעגעדין) וחדושים על סוגי' הש"ס וספרי קבלה חקירה. Löw Ces. Schriften IV B הסכמתו מצינו על ס' הליכות עולם מהה"ג מאיר מייזעלס משנת תקט"ז – של"ח ביום ו' אלול שנת תקכ"ז ומנ"כ ברעכניטץ – הוא מת – ועמו מת הקרו"ת לש"ץ בארצנו.

 

השמטה    🔗

א) האספה בנאדי־אידא בשנת ת"י שהאספו כג' מאות רבנים להתוכח אם יבא משיח או אם בא. והי' באספה ג' מאות רבנים, והתוכחו רק בלשון הקודש. והנה הראשון שמזכיר האספה הוא המסית ברעט בספרו,

1650 Ueber die Rabbinerversamlung des Jahres נדפס עם הערות מהחכם זעליג קאססעל ברלין תר"ה ושם בדף 34 הביא מהאספה הזאת. הוא אינו כותב שם נאדי־אידא רק das sich auf der Ebene von Ageda 30 seemeilen von Buda versammelt hatte die schrift in bezug auf den Messias zu prüfen am 12 Oktob. 1650 הוא מספר שם תהלוכת האספה שדברו בלשה"ק ומי שלא הבין השפה העברית, לא התירו אותו לשמוע, החכם קאססעל מפקפק באמתת כל הדבר, ואחריו לא"וו במאמרו הנפלא בבן חנני' VIII דף 281 בהערותיו על הס',Land und Leute in Ungarn. שהביא דברי המסית ברעטט מבלי חקורה.

אבל כפי שכתוב לא"וו חקר החכם שעבעשטיען בכל המחוז אבאי ולא מצא אות ובטח הולד המסית הנ"ל כל הספור והאספה לפי שרצה להראות שהרבנים הראו פנים שוחקות להאמונה הנוצרית –

ב) כעת הגיע לידי הכת"י של האלבערשטאם אדות ר"מ מוכיח שמזכיר גראטץ, נשלח מאת Jews College ע"י הרב החכם דר א' פריימאן מפראנקפורט ומה שמצאתי אדות ר"מ מוכיח הוא מדף ז' – י"ג מדף ק"כ – ק"כז.

בדף ח') קצת מתלוצצים על ר"מ ואומרים עליו זה רוצה להיות משיח והלא עני ונבזה הוא וכו' ולזה הראה לו ואל זה אביט אל עני ונכה רוח.

שם ובשביל שהוא עומד בספק כי אחר שעשה כמה תקונים ועדיין לא בא וכו'. שכל העיכב שלו הוא עתה בשביל הדבר שבאשכנז שמתים כ"כ הרבה שם והוא מבקש שהב"ה יעשה לו נס בשביל מתים אלו כדי שיוכל לבא לכאן וכו'.

שם דף ק"כ ר"מ מוכיח אמר כי מבשרת ציון ר"ת מרדכי באדום שבתי ראש תוגרמה ששבתי צבי יחזור לגלות עצמו, ויחזור להיות נעלם מפסח ועד שבועות ואח"כ יהי' הגאולה ואח"כ דברים הנכתבים למעלה מסופר אחר אבל הן הן הדברים הנ"ל ועוד רמזים שמרדכי יגאל ישראל –

ג) בציצית נובל צבי הגדול (כת"י שקבלתי מהנ"ל ע"י הרב החכם הגדול מר דר א' פריימאן) ח"ג הביא שם רי"ש כי נחמי' חיון מצא מקום טוב עבורו בבודן בין מאמיניו הרבים מצא מקום להפיץ דעותיו.

ד) אדות ר"ל סטאשאף רב ברעכניטץ ראה מכ"ע בן חנני' שנה שבועות דף 423 מהח' ציפסער וטעה שם טעות נוראה. ר"ש וכבר השיג עליו הרב הנג' ר' מאיר שטיין רב בטירנוי בספרו אבן המאיר אבל גם הוא לא יצא ידי חובת באור. ציפסער יעשה ב' – רבנים ברעכניטין בשמם יודא ארי' ליב ה"ה ר' ליב סטאשאף, ור' יודא ארי' אשר בנו הו"ל הס' שער נפתלי אבל הוא הוא. – סטאשאף הי' יליד רוסיש־פוילען, בשנת תק"ח ה' כבר רב ברעכניטץ בעת מחלוקת שהי' לו בקהלתו, עזב את קהלתו ודר בכפר הסמוך קאמבא. ושב לחזרה ושמש בתור רב עד יום מותו אבל המחלוקת לא עזבו אף ביום כי מתנגדיו עשו יום משתה ושמחה וזרקו אבנים על מטתו ציפסער מספר, כי הגדה תספרת כי ראש למנגדיו ר' אליהו אחר שזרק אבנים על מטתו נעשה סומא על ב' עיניו. – –