מלב ערירי מיותם ונכלם, / מגוף מרוסק הטובע בדם! / מנשמה האובדת בעוני ודחק, / ממוח עיף, מיוגע נאנק! / אליך אקרא אלוהי כל בשר: / אני מוחל וסולח על כל העבר! / אסלח על העוני, בדידות, יסורים, / אמחל על אבדן כל שנות נעורים! / עלבון ומדוים לא אזכור, ואשכח: / את אשר לי עוללת – אובד ונידח! / אוותר ברצון על שילם ונקם, / אם כי לא אלוהים אנוכי, רק אדם! / אסלח ואמחל, אוותר על הכל, / לוּ אותה, רק אותה מאיתי אל תגזול!

עולם זה בראת בחכמה ודעת, / מה מנו נתת גם לי התולעת? / ששון, תפנוקים, עליצות, שעשוע, / ממני מנעת פתאום, ומדוע? / את נפשי זו ממנה חצבת שלהבת, / הפכת לרוח רעה ואוייבת! / ועיני שהתיזה אש דת ותפילה, / והלב ששאף לגדולות, תהילה, / את שניהם גם סגרת על מנעול ובריח, / לבל אתקומם ותפילה לא אשיח! / רוקנת נפשי מכל רגש טהור, / לא שחר, לא בוקר, לא יום ולא אור! / אך אנא! קח את הכול… / רק אותה, לוּ אותה מאותי אל תגזול!!!