ולמה לא לי מעט אושר שלוו, / בין בנים ובנות ושולחן משפחה? / ומדוע אני רק תמיד כה רעב: / לאושר, לגיל, ולכוס של ברכה?

מדוע רק לי החיים לא נעמו? / לא זיו של מבט, לא חיוך על שפתיים! / ולמה חיי רק ידעכו, ייתמו… / התמו חסדי אלהים בשמיים?

ואי ברכתה של אמי הנפטרת? / ברכה אחרונה רוויה בדמעה! / ולמה יכתירו אותי בעטרת / קוצים, רק לבוז וכלימה?

איפה הוא האושר, היכן המרגוע, / ללב הזועק הקורע שחקים? / ולמי זה הזכות להפר ולמנוע / בעדי, גם אני את ביתי להקים?

אטענה לארץ, אשאלה רקיע, / ארעיש בקולי את מוסדי העולם! / עדי ישמע זה הקול ויגיע, / לרום השמיים וקרקע הים!

אין כוח לסבול, לא אוכלה לידום, / הלב התפלץ בי מכאב ונשבר! / אזעק עד יבוא ויגיע היום: / ואני מסבלי אהיה משוחרר!