פֶּרֶק רִאשׁוֹן הַהַפְתָּעָה הַגְדוֹלָה    🔗

סֶדְרִיק לֹא יָדַע דָבָר עַל עִנְיָן זֶה; אִמוֹ מֵעוֹדָהּ לֹא סִפְּרָה לוֹ עַל כָּךְ. כָּל מַה שֶׁסִפְּרָה הוּא, שֶׁאָבִיו נוֹלַד בְּאַנְגְלִיָה; אֲבָל הוּא מֵת כְּשֶׁהָיָה יֶלֶד קָטָן כָּל־כָּךְ, עַד שֶׁלֹא זָכַר הַרְבֵּה אוֹדוֹתָיו. רַק זֹאת זָכַר, שֶׁהָיָה גְבַהּ־קוֹמָה וּכְחֹל־עֵינַיִם, וְשֶׁהָיָה לוֹ שָׂפָם גָדוֹל; וְגַם זֹאת – שֶׁהָיָה נִפְלָא לְטַיֵל סָבִיב־סָבִיב בַּחֶדֶר, רָכוּב עַל כְּתֵפָיו. מֵאָז מוֹת הָאָב נוֹכַח סֶדְרִיק לָדַעַת כִּי מוּטָב לֹא לְדַבֵּר אוֹדוֹתָיו עִם אִמָא שֶׁלוֹ. כְּשֶׁחָלָה הָאָב, נִשְׁלַח סֶדְרִיק מִן הַבַּיִת, וּכְשֶׁחָזַר – הַכֹּל נִגְמַר. וְאִמָא, שֶׁגַם הִיא הָיְתָה חוֹלָה, הָיְתָה יוֹשֶׁבֶת שָׁעוֹת לְיַד הַחַלוֹן לְבוּשָׁה שְׁחוֹרִים, חִוֶרֶת, צְנוּמָה, עֵינֶיהָ גְדוֹלוֹת וַעֲצוּבוֹת וְכָל נְקוּדוֹת־הַחֵן נֶעֶלְמוּ מִפָּנֶיהָ הַחֲמוּדִים.

“יַקִירָתִי,” שָׁאַל סֶדְרִיק (כָּךְ קָרָא לָהּ אַבָּא תָּמִיד, וְעַתָּה קָרָא לָהּ גַם הוּא כָּךְ), “יַקִירָתִי, אַבָּא מַרְגִישׁ יוֹתֵר טוֹב?”

הוּא חָשׁ כִּי זְרוֹעוֹתָיו רוֹעֲדוֹת, וְעַל כֵּן הִפְנָה אֶת רֹאשׁוֹ הַמְתֻלְתָּל וְהִבִּיט בְּפָנֶיהָ. הָיְתָה בָּהֶם מִין הַבָּעָה שֶׁעוֹרְרָה בּוֹ רָצוֹן לִבְכּוֹת.

“יַקִירָתִי,” הוֹסִיף וְשָׁאַל, “מַה שְׁלוֹם אַבָּא?”

וְאָז, לְפֶתַע פִּתְאֹם גִלָה לוֹ לִבּוֹ כִּי כָּל מַה שֶׁעָלָיו לַעֲשׂוֹת עַתָּה הוּא לְהַקִיף בִּזְרוֹעוֹתָיו אֶת צַוָארָהּ שֶׁל אִמוֹ, לְנַשֵׁק לָהּ שׁוּב וָשׁוּב וּלְהַצְמִיד אֶת לֶחְיוֹ הָרַכָּה אֶל לֶחְיָהּ. כָּךְ עָשָׂה, וְהִיא הִשְׁעִינָה אֶת רֹאשָׁהּ עַל כְּתֵפוֹ, בָּכְתָה תַּמְרוּרִים וְאִמְצָה אוֹתוֹ אֵלֶיהָ בְּכֹחַ.

“כֵּן, הוּא מַרְגִישׁ טוֹב,” הִתְיַפְּחָה, “אֲבָל אֲנַחְנוּ… אֵין לָנוּ אִישׁ בָּעוֹלָם, מִלְבַדֵנוּ. אַף לֹא אִישׁ אֶחָד בְּכָל הָעוֹלָם.”

וְאָז, עַל אַף גִילוֹ הַצָעִיר, הֵבִין סֶדְרִיק כִּי אָבִיו הַגָדוֹל וִיפֵה־הַתֹּאַר לֹא יָשׁוּב אֵלָיו עוֹד לְעוֹלָם; הוּא מֵת. וְרַק לֹא יָכוֹל הָיָה לְהָבִין בְּדִיוּק מַדוּעַ דָבָר מוּזָר זֶה גָרַם לְמִין עֶצֶב שֶׁכָּזֶה. תָּמִיד, כְּשֶׁהָיָה מְדַבֵּר עַל אַבָּא, הָיְתָה אִמָא פּוֹרֶצֶת בְּבֶכִי. וְאָז הֶחְלִיט בְּלִבּוֹ כִּי מוּטָב לוֹ לְהַנִיחַ לָהּ לָשֶׁבֶת דוֹמֵמָה וּלְהַבִּיט בָּאֵשׁ הַבּוֹעֶרֶת, אוֹ מִבַּעַד לַחַלוֹן, לְלֹא מִלָה אוֹ תְּנוּעָה. הוּא וְאִמוֹ הִכִּירוּ אֲנָשִׁים מְעַטִים בִּלְבַד; וְחַיֵיהֶם הִתְנַהֲלוּ – אִם אֶפְשָׁר לוֹמַר כָּךְ – בִּבְדִידוּת רַבָּה; אִם כִּי סֶדְרִיק לֹא הִבְחִין בִּבְדִידוּת זוֹ אֶלָא רַק לְאַחַר שֶׁגָדַל וְשָׁמַע מַדוּעַ לֹא בָּאוּ אֲלֵיהֶם כִּמְעַט אוֹרְחִים. כֵּן, אָז סִפְּרוּ לוֹ כִּי אִמוֹ הָיְתָה נַעֲרָה יְתוֹמָה, בּוֹדֵדָה לַחֲלוּטִין בָּעוֹלָם כֻּלוֹ, עַד שֶׁאָבִיו פְּגָשָׁהּ וְנָשָׂא אוֹתָהּ לְאִשָׁה. עַלְמָה חֲמוּדָה הָיְתָה, שֶׁעָבְדָה כְּבַת־לְוָיָה לִגְבִירָה זְקֵנָה וַעֲשִׁירָה, שֶׁלֹא נָהֲגָה בָּהּ חֲבִיבוּת יְתֵרָה. יוֹם אֶחָד נִתְקַל בָּהּ סֶרֶן סֶדְרִיק אֶרוֹל כְּשֶׁהִיא יוֹצֵאת בְּרִיצָה מֵאוֹתוֹ בַּיִת בִּדְמָעוֹת עַל רִיסֵי עֵינֶיהָ; וְהִיא נִרְאֲתָה כֹּה חֲמוּדָה וּטְהוֹרָה וַעֲצוּבָה, עַד שֶׁדְמוּתָהּ רָדְפָה אַחֲרֵי הַסֶרֶן וְלֹא הִרְפְּתָה. וּלְאַחַר שֶׁהוֹסִיפוּ לְהִפָּגֵשׁ וְהִכִּירוּ זֶה אֶת זוֹ וְאָהֲבוּ מְאֹד זֶה אֶת זוֹ – הֵם נִשְׂאוּ, אִם כִּי נִשׂוּאֵיהֶם לֹא נָשְׂאוּ חֵן בְּעֵינֵי כַּמָה וְכַמָה אֲנָשִׁים. הָאֶחָד, שֶׁזָעַם בְּיוֹתֵר, הָיָה אָבִיו הֶעָשִׁיר שֶׁל הַסֶרֶן, שֶׁגָר בְּאַנְגְלִיָה וְהָיָה אָדָם רָם־מַעֲלָה וְנִכְבָּד בְּיוֹתֵר. נוֹסָף עַל כָּךְ הָיָה הָאָב הַנִכְבָּד גַם בַּעַל מֶזֶג זַעֲפָנִי, שֶׁנָטַר טִינָה לַאֲמֶרִיקָה וְלַאֲמֶרִיקָנִים. הָיוּ לוֹ שְׁנֵי בָּנִים גְדוֹלִים מִן הַסֶרֶן, וּבְהֶתְאֵם לַחֹק, עָתִיד הַבֵּן הַבְּכוֹר לָרֶשֶׁת תָּאֳרוֹ שֶׁל הָאָב וְאֶת רְכוּשׁוֹ. בְּמוֹת הַבֵּן הַבְּכוֹר תִּפֹּל הַיְרֻשָׁה בְּחֶלְקוֹ שֶׁל הַבֵּן הַשֵׁנִי; וְכָךְ, עַל אַף הֱיוֹתוֹ בֵּן לְמִשְׁפָּחָה מְיֻחֶסֶת כָּל־כָּךְ, מְעַטִים הָיוּ הַסִכּוּיִים שֶׁסֶרֶן סֶדְרִיק עַצְמוֹ יִזְכֶּה לְעֹשֶׁר וְלִכְבוֹד־רוֹזְנִים.

אַךְ רָצָה הַגוֹרָל וְהַטֶבַע בֵּרַךְ אֶת הַבֵּן הַצָעִיר בְּמַעֲלוֹת שֶׁלֹא הָיוּ מְנַת חֶלְקָם שֶׁל הָאַחִים הַקְשִׁישִׁים. הוּא חוֹנַן בְּיֹפִי, בְּקוֹמָה נָאָה, בְּחִיוּךְ מַקְסִים וּבְקוֹל עָרֵב וְצָלוּל. לִבּוֹ הָיָה אַמִיץ וְנָדִיב, וְאֵין פֶּלֶא שֶׁהָיָה אָהוּב עַל כָּל מַכָּרָיו. אַךְ לֹא כֵן הָיְתָה מְנַת־חֶלְקָם שֶׁל אֶחָיו הַגְדוֹלִים; אִישׁ מֵהֶם לֹא הָיָה נָאֶה, אוֹ חָבִיב, אוֹ נָבוֹן. הֵם לֹא אָהֲבוּ לִלְמֹד וּבִזְבְּזוּ אֶת זְמַנָם וְאֶת כַּסְפָּם. אֲבִיהֶם, הָרוֹזֵן הַזָקֵן, נִתְאַכְזֵב מֵהֶם עֲמֻקוֹת. בְּנוֹ בְּכוֹרוֹ לֹא הוֹסִיף כָּבוֹד רַב לִשְׁמוֹ הַטוֹב, שֶׁכֵּן הָיָה אָדָם אָנֹכִי, הֲפַכְפָּךְ וּפַזְרָן, לְלֹא שׁוּם תְּכוּנוֹת אֲצִילִיוֹת. מַה חֲבָל, הִרְהֵר הָרוֹזֵן הַזָקֵן, שֶׁדַוְקָא בֶּן־זְקוּנָיו חֲסַר־הַסִכּוּיִים חוֹנַן בְּכָל הַמַעֲלוֹת שֶׁל קֶסֶם וּתְבוּנָה וּנְדִיבוּת־לֵב. וּבְאֶחָד מֵרִגְעֵי הַזַעַף שֶׁלוֹ שָׁלַח אֶת סֶדְרִיק לְמַסָע בָּעוֹלָם הֶחָדָשׁ: “יִשְׁהֶה רָחוֹק מִמֶנִי, וְלֹא אֵאָלֵץ לְהַשְׁווֹתוֹ שׁוּב וָשׁוּב לְאֶחָיו הַגְדוֹלִים,” אָמַר אֶל לִבּוֹ.

אֲבָל לְאַחַר שִׁשָׁה חֳדָשִׁים תָּקְפוּ אֶת הָרוֹזֵן רִגְשׁוֹת בְּדִידוּת וְהוּא עָרַג בַּסֵתֶר לִרְאוֹת שׁוּב אֶת בֶּן־זְקוּנָיו; יָשַׁב, אֵיפוֹא, וְכָתַב לְסֶדְרִיק וְצִוָה עָלָיו לָשׁוּב הַבַּיְתָה. אֲבָל מִכְתָּב זֶה הִצְטַלֵב בְּדַרְכּוֹ עִם אִגֶרֶת שֶׁשִׁגֵר הַסֶרֶן לְאָבִיו, בָּהּ בִּשֵׂר לוֹ עַל אַהֲבָתוֹ לָעַלְמָה הָאֲמֶרִיקָנִית הַחֲמוּדָה וְעַל נִשׂוּאֵיהֶם הַקְרוֹבִים. מִשֶׁקָרָא הָרוֹזֵן מִכְתָּב זֶה תָּקַף אוֹתוֹ זַעַם־אֵימִים. הַמְשָׁרֵת, שֶׁנִמְצָא בַּחֶדֶר בְּאוֹתָהּ שָׁעָה, בָּטוּחַ הָיָה כִּי הוֹד־רוֹמְמוּתוֹ נִתְקַף בְּשָׁבָץ, כֹּה נוֹרָא הָיָה זַעְמוֹ. שָׁעָה תְּמִימָה נָהַם וְרָטַן כְּנָמֵר, וְאַחַר־כָּךְ יָשָׁב אֶל הַשֻׁלְחָן וְשִׁגֵר לִבְנוֹ מִכְתָּב, בּוֹ אָסַר עָלָיו לָשׁוּב אֶל בֵּיתוֹ, אוֹ אַף לִכְתֹּב אֶל אָבִיו וְאֶל אֶחָיו. “רַשַׁאי אַתָּה לִחְיוֹת כִּרְצוֹנְךָ וְלָמוּת בְּמָקוֹם שֶׁתִּבְחַר, שֶׁכֵּן נִמְחַקְתָּ לָעַד מִמְגִלַת הַיוֹחֲסִין שֶׁל הַמִשְׁפָּחָה וְאַל לְךָ לְצַפּוֹת לְעֶזְרַת אָבִיךָ כָּל יְמֵי חַיַי וְחַיֶיךָ.”

צַעַר רַב מִלֵא אֶת לִבּוֹ שֶׁל הַסֶרֶן לְמִקְרָא הַמִכְתָּב. הוּא חִבֵּב מְאֹד אֶת אַנְגְלִיָה וְהוּא אָהַב אֶת הַבַּיִת הַיָפֶה שֶׁנוֹלַד בּוֹ. הוּא אָהַב אֲפִלוּ אֶת אָבִיו הַזָקֵן וְהָרַגְזָן וְהָיָה שֻׁתָּף לְאַכְזָבָתוֹ; אֲבָל הוּא יָדַע שֶׁאַל לוֹ לְצַפּוֹת עוֹד לְחִבָּתוֹ בֶּעָתִיד. תְּחִלָה לֹא יָדַע מַה יַעֲשֶׂה; הוּא לֹא נִתְחַנֵךְ לְחַיֵי עָמָל וְלֹא נִתְנַסָה בְּחַיֵי עֲסָקִים. אַךְ הוּא נִתְבָּרֵךְ בְּאֹמֶץ־לֵב וּבְהֶחְלֵטִיוּת; וּלְאַחַר שֶׁהִשְׁתַּחְרֵר מִן הַצָבָא הַבְּרִיטִי, הִשְׁתַּקֵעַ בִּנְיוּ־יוֹרְק וְהֵקִים בָּהּ אֶת בֵּיתוֹ. הַשִׁנוּי מֵחַיָיו הַקוֹדְמִים, בְּאַנְגְלִיָה, הָיָה גָדוֹל וְרַב, אַךְ הוּא הָיָה צָעִיר וּמְאֻשָׁר וְהֶאֱמִין כִּי יֵשׁ בְּכֹחוֹ לְחוֹלֵל גְדוֹלוֹת בַּעֲבוֹדָה קָשָׁה.

בֵּיתוֹ הַקָטָן נִמְצָא בִּרְחוֹב שָׁקֵט; שָׁם נוֹלַד בְּנוֹ בְּכוֹרוֹ, וְהַחַיִים הָיוּ בְּהִירִים וְעַלִיזִים כָּל־כָּךְ, עַד כִּי מֵעוֹדוֹ לֹא הִצְטַעֵר גַם לְרֶגַע עַל שֶׁנָשָׁא אֶת בַּת־לִוְיָתָהּ הַחֲמוּדָה שֶׁל הַגְבֶרֶת הַזְקֵנָה וְהָעֲשִׁירָה, רַק מִשׁוּם שֶׁהָיְתָה חֲמוּדָה וְהוּא אָהַב אוֹתָהּ וְהִיא אָהֲבָה אוֹתוֹ.

סֶדְרִיק הַפָּעוּט דָמָה מְאֹד לָאָב וְלָאֵם גַם יַחַד. אַף עַל פִּי שֶׁנוֹלַד בְּבַיִת שָׁקֵט וְדַל, דוֹמֶה שֶׁלֹא הָיָה יֶלֶד בַּר־מַזָל מִמֶנוּ בָּעוֹלָם. אָלֶ“ף – מֵעוֹדוֹ לֹא חָלָה וְלֹא גָרַם טִרְחָה לְאִישׁ. בֵּי״ת – הוּא חוֹנַן בְּאֹפִי נָעִים וּמְלָבֵּב, שֶׁהֵבִיא נַחַת לְלֵב כָּל. וְגִימֶ”ל – הוּא הָיָה יְפֵה־תֹּאַר מַמָשׁ כִּתְמוּנָה. מִן הַיוֹם הָרִאשׁוֹן לְחַיָיו הָיָה רֹאשׁוֹ עָטוּר שִׁפְעַת תַּלְתַּלִים זְהֻבִּים. עֵינָיו הָיוּ חוּמוֹת וּגְדוֹלוֹת וְרִיסָיו אֲרֻכִּים. רַגְלָיו הָיוּ מוּצָקוֹת, וּכְשֶׁמָלְאוּ לוֹ תִּשְׁעָה חֳדָשִׁים הִתְחִיל פִּתְאֹם לָלֶכֶת. מֵחֹדֶשׁ לְִחֹדֶשׁ הָיָה יָפֶה יוֹתֵר. בְּכָל אָדָם רָאָה חָבֵר וְיָדִיד. וְכַאֲשֶׁר פָּנָה אֵלָיו אָדָם בָּרְחוֹב וְדִבֵּר אֵלָיו, בְּעוֹדוֹ בָּעֲגָלָה, נָעַץ בְּאִישׁ־שִׂיחוֹ מַבָּט רְצִינִי וּמְלַבֵּב, שֶׁהָפַךְ בִּמְהֵרָה וְהָיָה לְחִיוּךְ מְצוֹדֵד. אֵין פֶּלֶא, אֵיפוֹא, שֶׁלֹא הָיָה אָדָם בִּסְבִיבַת־מְגוּרָיו – כּוֹלֵל בַּעַל חֲנוּת־הַמַכֹּלֶת מִקֶרֶן־הָרְחוֹב, שֶׁנֶחְשַׁב לַיְצוּר הַזוֹעֵף בְּיוֹתֵר בָּעוֹלָם – שֶׁלֹא אָהַב לְהִתְבּוֹנֵן בְּסֶדְרִיק וּלְדַבֵּר אִתּוֹ.

מִשֶׁגָדַל וְיָצָא לְטַיֵל עִם אוֹמַנְתּוֹ בָּרְחוֹב, בְּגָרְרוֹ אַחֲרָיו קְרוֹן־צַעֲצוּעַ, חֻלְצַת־מַלָחִים לְבָנָה לְגוּפוֹ וְכוֹבַע לָבָן מְכַסֶה אֶת תַּלְתָּלָיו הַזְהֻבִּים – שָׁבָה אֶת לֵב הַכֹּל. הָאוֹמֶנֶת הָיְתָה בָּאָה וּמְסַפֶּרֶת לְאִמוֹ עַל נָשִׁים הַבָּאוֹת וּמְשׂוֹחֲחוֹת אִתּוֹ, וְכֵיצַד הוּא מִתְיַדֵד עִם כָּל עוֹבֵר־וָשָׁב וּמְדַבֵּר עִמוֹ כְּאִלוּ הִכִּירוֹ מֵאָז וּמִתָּמִיד. אֶפְשָׁר כִּי אֲוִירַת הַבַּיִת הִיא שֶׁהִטְבִּיעָה אֶת חוֹתָמָהּ עַל אָפְיוֹ זֶה. מֵעוֹלָם לֹא קָלַט מִלַת־כַּעַס בַּבַּיִת; תָּמִיד שָׁמַע כֵּיצַד אִָבִיו מְכַנֶה אֶת אִמוֹ בְּמִלוֹת־חִבָּה־וְאַהֲבָה וּמְפַנֵק אוֹתָהּ. וְעַל כֵּן, מִשֶׁהֵבִין כִּי אָבִיו לֹא יָשׁוּב עוֹד, וּמִשֶׁרָאָה מָה רַב הָעֶצֶב הָאוֹפֵף אֶת אִמוֹ, בָּאָה אֶל לִבּוֹ הַמַחֲשָׁבָה כִּי הוּא חַיָב לַעֲשׂוֹת הַכֹּל כְּדֵי לְהַעֲנִיק לָהּ אֹשֶׁר. מַחְשָׁבָה זוֹ מִלְאָה אֶת לִבּוֹ בְּשָׁעָה שֶׁטִפֵּס וְעָלָה עַל בִּרְכֶּיהָ וְנָשַׁק לָהּ, אוֹ בְּשָׁעָה שֶׁהֵבִיא אֵלֶיהָ אֶת צַעֲצוּעָיו וְאֶת סִפְרֵי הַתְּמוּנוֹת, אוֹ כְּשֶׁהִצְטַנֵף חֶרֶשׁ לְצִדָהּ בְּשָׁעָה שֶׁשָׁכְבָה לָנוּחַ. קָטָן הָיָה וְלֹא יָדַע מָה עוֹד יָכוֹל הוּא לַעֲשׂוֹת, וְעַל כֵּן עָשָׂה אֶת שֶׁמְסֻגָל הָיָה לַעֲשׂוֹת וְהֵבִיא לָהּ תַּנְחוּמִים יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר תֵּאֵר לְעַצְמוֹ.

“הוֹי, מֶרִי,” שָׁמַע פַּעַם אֶת אִמוֹ אוֹמֶרֶת לַמְשָׁרֶתֶת הַזְקֵנָה, “אֲנִי בְּטוּחָה שֶׁהוּא מְנַסֶה לַעֲזֹר לִי בְּדַרְכּוֹ הַתְּמִימָה… הוּא מַבִּיט בִּי בְּעֵינָיו הַנִפְלָאוֹת וְהָאוֹהֲבוֹת… הוּא מִין גֶבֶר קָטָן שֶׁכָּזֶה, הַאֲמִינִי לִי…”

מִשֶׁגָדַל עוֹד יוֹתֵר, סִגֵל לְעַצְמוֹ גִנוּנִים קְטַנִים, שֶׁבִּדְחוּ מְאֹד אֶת הַבְּרִיוֹת. הוּא הָיָה בֶּן־לְוָיָה נִפְלָא כָּל־כָּךְ לְאִמוֹ, עַד שֶׁלֹא נִזְקְקָה כְּלָל לְשׁוּם בֶּן־לְוָיָה אַחֵר. הֵם נָהֲגוּ לְטַיֵל יַחְדָו, לְשׂוֹחֵחַ וּלְשַׂחֵק יַחְדָו. עוֹדוֹ זַאֲטוּט לָמַד לִקְרֹא; וְאָז הָיָה שׁוֹכֵב בָּעֲרָבִים עַל הַמַרְבָד שֶׁלְיַד הָאָח וְקוֹרֵא בְּקוֹל רָם – לְעִתִּים סִפּוּרִים, לְעִתִּים פְּרָקִים מִתּוֹךְ סְפָרִים־שֶׁל־גְדוֹלִים, וְלִפְעָמִים אֲפִלוּ אֶת הִָעִתּון. וּמֶרִי, הַטְרוּדָה בַּמִטְבָּח, הָיְתָה שׁוֹמַעַת לֹא פַּעַם אֶת מָרַת אֶרוֹל פּוֹרֶצֶת בִּצְִחוֹק לְמִשְׁמַע הָהֶעָרוֹת הַמְבַדְחוֹת שֶׁהָיָה אוֹמֵר.

“וְתַאֲמִין לִי, אָדוֹן הוֹבְּס,” הָיְתָה מֶרִי אוֹמֶרֶת לְאִישׁ־הַמַכֹּלֶת, ״אַתָּה פָּשׁוּט מֻכְרִָח לִצְחֹק מִן הַחָכְמוֹת הַנֶהְדָרוֹת הָאֵלֶה שֶׁלוֹ. וְאוּלַי הוּא לֹא בָּא לַמִטְבָּח שֶׁלִי בָּעֶרֶב הַהוּא שֶׁבָּחֲרוּ אֶת הַנָשִׂיא הֶחָדָשׁ, וְלֹא עָמַד עַל־יַד הָאֵשׁ, יָפֶה כְּמוֹ תְּמוּנָה, עִם הַיָדַיִם שֶׁלוֹ בְּתוֹךְ הַכִּיסִים הַקְטַנִים, וְהַפָּנִים הַמְתוּקִים שֶׁלוֹ רְצִינִיִים כָּאֵלֶה כְּמוֹ שֶׁל שׁוֹפֵט? וְכָכָה הוּא אָמַר לִי, כָּכָה: ‘מֶרִי’, אָמַר, ‘אֲנִי בְּעַד הָרֶפּוּבְּלִיקָנִים, וְכָכָה גַם יַקִירָתִי. וּבְעַד מִי אַתְּ?’ ‘אֲנִי מִצְטַעֶרֶת’, אָמַרְתִּי לוֹ, ‘אֲבָל אֲנִי בְּעַד הַדֶמוֹקְרָטִים’. וְאָז הוּא הִבִּיט בִּי בְּמִין עֵינַיִם כָּאֵלֶה שֶׁנִכְנְסוּ לְתוֹךְ הַלֵב, וְאָמַר: ‘מֶרִי’, כָּכָה אָמַר, ‘הָאָרֶץ הַזֹאת תַּהֲרֹס אֶת עַצְמָהּ’. וְלֹא עָבַר יוֹם אֶחָד מִן הָעֶרֶב הַהוּא, שֶׁבּוֹ לֹא בָּא אֵלַי וְלֹא נִסָה לְשַׁנוֹת אֶת הַהַשְׁקָפָה הַפּוֹלִיטִית שֶׁלִי…"

מֶרִי אָהֲבָה אוֹתוֹ מְאֹד, וְהַיְתָה גַם גֵאָה בּוֹ בְּיוֹתֵר. הִיא גָרָה בְּבֵיתָם מֵאָז יוֹם־הֻלַדְתּוֹ; וּמֵאָז מוֹת הָאָב הָיְתָה הַמְבַשֶׁלֶת, הָעוֹזֶרֶת, הָאוֹמֶנֶת, הַכֹּל. הִיא הָיְתָה גֵאָה בִּיפִי־מַרְאֵהוּ וּבְמִלוֹתָּיו הַחֲכָמוֹת וּמוּכָנָה הָיְתָה לְטַפֵּל בּוֹ מִבֹּקֶר עַד לַיְלָה.

“'רִיסְטוֹקְרָטִי, מַה?” הָיְתָה אוֹמֶרֶת, “בְּחַיַי שֶׁהָיִיתִי רוֹצָה לִרְאוֹת אֶת הַיֶלֶד מְטַיֵל לוֹ בַּשְׂדֵרָה הַחֲמִישִׁית. לִרְאוֹת אֵיךְ שֶׁכָּל בֶּן־אָדָם וְכָל אִשָׁה וְיֶלֶד מִסְתַּכְּלִים אַחֲרָיו כְּשֶׁהוּא מְלֻבָּשׁ בַּחֲלִיפַת־הַקְטִיפָה שֶׁתָּפְרוּ לוֹ מֵהַשִׂמְלָה הַיְשָׁנָה שֶׁל הַגִיבֶרֶת; וּכְשֶׁהוּא מֵרִים אֶת הָרֹאשׁ הַקָטָן שֶׁלוֹ וְתַלְתַּלֵי־הַזָהָב מִתְנַפְנְפִים וְנוֹצְצִים בַּשֶׁמֶשׁ. כְּמוֹ לוֹרְד צָעִיר הוּא נִרְאָה, בְּחַיַי!”

סֶדְרִיק לֹא יָדַע כְּלָל כִּי הוּא נִרְאָה כְּלוֹרְד צָעִיר. הוּא לֹא יָדַע כְּלָל מַה זֶה לוֹרְד. יְדִידוֹ הַטוֹב בְּיוֹתֵר הָיָה אִישׁ הַמַכֹּלֶת מִקֶרֶן־הָרְחוֹב – אוֹתוֹ יְצוּר זַעֲפָנִי שֶׁלְעוֹלָם לֹא הִזְעִיף פָּנָיו אֵלָיו. מַר הוֹבְּס – זֶה הָיָה שְׁמוֹ, וְסֶדְרִיק הֶעֱרִיץ אוֹתוֹ וְכִבְּדוֹ עַד מְאֹד. הוּא הָיָה בְּעֵינָיו אָדָם עָשִׁיר וְרַב־כֹּחַ, וּדְבָרִים רַבִּים כָּל־כָּךְ הָיוּ בַּחֲנוּתוֹ – שְׁזִיפִים וּתְאֵנִים, תַּפּוּזִים וְעֻגִיוֹת – וְהָיוּ לוֹ גַם סוּס וַעֲגָלָה. סֶדְרִיק חִבֵּב גַם אֶת הַחַלְבָּן, הָאוֹפֶה וּמוֹכֶרֶת־הַתַּפּוּחִים, אַךְ אֶת מַר הוֹבְּס אָהַב בְּיוֹתֵר; וּבִמְהֵרָה חָשׁ כְּלַפָּיו קִרְבָה רַבָּה כָּל־כָּךְ, עַד שֶׁהָלַךְ לְבַקְרוֹ יוֹם־יוֹם, יוֹשֵׁב בְּחֶבְרָתוֹ שָׁעָה אֲרֻכָּה וּמְשׂוֹחֵחַ אִתּוֹ עַל עִנְיָנִים הָעוֹמְדִים בְּרֻמוֹ שֶׁל עוֹלָם. פֶּלֶא הוּא מָה רַבִּים הַנוֹשְׂאִים שֶׁשׂוֹחֲחוּ עֲלֵיהֶם. יוֹם־הָעַצְמָאוּת, לְמָשָׁל. מִשֶׁהִתְחִילוּ מְסִיחִים בְּיוֹם־הָעַצְמָאוּת דוֹמֶה שֶׁלֹא יִהְיֶה קֵץ לַשִׂיחָה. מַר הוֹבְּס לֹא חָשׁ אַהֲדָה רַבָּה כְּלַפֵּי הַבְּרִיטִים, וְהוּא סִפֵּר לִידִידוֹ הַצָעִיר אֶת סִפּוּרָהּ הַמָלֵא שֶׁל מִלְחֶמֶת־הָעַצְמָאוּת הָאֲמֵרִיקָנִית, בְּהַטְעִימוֹ אֶת רִשְׁעוּתוֹ שֶׁל הָאוֹיֵב וְאֶת אֹמֶץ־לִבָּם שֶׁל גִבּוֹרֵי הַמוֹלֶדֶת; וְאַף עָמַד וְדִקְלֵם קְטָעִים שְׁלֵמִים מִמְגִלַת־הָעַצְמָאוּת. סֶדְרִיק הִתְלַהֵב כָּל־כָּךְ, עַד שֶׁעֵינָיו נָצְצוּ וּלְחָיָיו סָמְקוּ. בְּשׁוּבוֹ הַבַּיְתָה לֹא אָבָה לָשֶׁבֶת אֶל הַשֻׁלְחָן וְלֶאֱכֹל אֶת אֲרוּחָתוֹ, בְּטֶרֶם יְסַפֵּר לְאִמוֹ אֶת כָּל שֶׁשָׁמַע. אֶפְשָׁר מְאֹד שֶׁמַר הוֹבְּס הָיָה זֶה שֶׁעוֹרֵר בְּלִבּוֹ שֶׁל סֶדְרִיק עִנְיָן בְּפּוֹלִיטִיקָה. אִישׁ־מַכֹּלֶת זֶה אָהַב לִקְרֹא עִתּוֹנִים, וּמִשׁוּם כָּךְ שָׁמַע סֶדְרִיק וְיָדַע אֶת כָּל הַמִתְרַחֵשׁ בְּוָשִׁינְגְטוֹן הַבִּירָה. מַר הוֹבְּס סִפֵּר לִידִידוֹ הַצָעִיר אִם הַנָשִׂיא מְמַלֵא אֶת תַּפְקִידוֹ כָּרָאוּי אִם לָאו; וּמִשֶׁנִפְתְּחָה מַעֲרֶכֶת־הַבְּחִירוֹת נָכוֹנוּ לוֹ יָמִים מְרַתְּקִים וְנִפְלָאִים. מַר הוֹבְּס הָלַךְ עִם סֶדְרִיק לִרְאוֹת תַּהֲלוּכַת לַפִּידִים; וְנוֹשְׂאֵי לַפִּידִים רַבִּים זָכְרוּ לְאַחַר־מִכֵּן אוֹתוֹ אָדָם זָקוּף, שֶׁעָמַד לְיַד פַּנַס־רְחוֹב וְעַל כְּתֵפָיו יוֹשֵׁב יֶלֶד קָטָן, הַמֵרִיעַ בְּהִתְלַהֲבוּת וּמְנַפְנֵף בְּכוֹבָעוֹ בָּאֲוִיר.

זְמַן־מַה לְאַחַר הַבְּחִירוֹת, כְּשֶׁהָיָה סֶדְרִיק בֵּין הַשָׁנָה הַשְׁבִיעִית וְהַשְׁמִינִית לְחַיָיו, הִתְרַחֵשׁ דָבָר בִּלְתִּי־רָגִיל, שֶׁחוֹלֵל תְּמוּרָה נִפְלָאָה בְּחַיָיו. רָצָה הַגוֹרָל, שֶׁדַוְקָא בְּאוֹתוֹ יוֹם שׂוֹחֲחוּ סֶדְרִיק וּמַר הוֹבְּס עַל אַנְגְלִיָה וּבֵית־הַמְלוּכָה, וּמַר הוֹבְּס הִשְׁמִיעַ כַּמָה וְכַמָה דְבָרִים חֲרִיפִים עַל הָאֲצוּלָה; בְּעִקָר גִדֵף בְּזַעַף אֶת הָרוֹזְנִים וְהַמַרְקִיזִים. הָיָה זֶה בֹּקֶר חַם; וּלְאַחַר שֶׁשִׂחֵק מִשְׂחֲקֵי־חַיָלִים עִם כַּמָה מֵחֲבֵרָיו, הָלַךְ סֶדְרִיק אֶל חֲנוּת־הַמַכֹּלֶת לָנוּחַ וּמָצָא אֶת מַר הוֹבְּס נוֹעֵץ עֵינַיִם זוֹעֲמוֹת בַּשָׁבוּעוֹן “חֲדָשׁוֹת מְצֻיָרוֹת מִלוֹנְדוֹן”, שֶׁבְּעַמוּדוֹ הָרִאשׁוֹן מִתְנוֹסֶסֶת תְּמוּנָה שֶׁל טֶקֶס חֲגִיגִי בַּחֲצַר־הַמַלְכוּת.

“הִנֵה,” אָמַר, “כָּכָה הֵם חַיִים עַכְשָׁיו. אֲבָל יוֹם אֶחָד יָקִיץ הַקֵץ עַל כָּל זֶה. בְּקָרוֹב מְאֹד יָקוּמוּ כָּל אֵלֶה שֶׁדִכְּאוּ וְהֻשְׁפְּלוּ עַל יָדָם וְיָעִיפוּ אוֹתָם לְכָל הָרוּחוֹת – אֶת הָרוֹזְנִים, וְהַמַרְקִיזִים, וְכָל הַשְׁאָר! זֶה יִקְרֶה בְּקָרוֹב, וּכְדַאי לָהֶם לְהִתְכּוֹנֵן לַיוֹם הַזֶה!”

סֶדְרִיק טִפֵּס וְעָלָה, כְּהֶרְגֵלוֹ, עַל הַכִּסֵא הַגָבוֹהַּ, הֵסִיט אֶת כּוֹבָעוֹ לְאָחוֹר, תָּחַב אֶת יָדָיו לְכִיסָיו וְהִבִּיט בְּאַהֲדָה מְלַבֶּבֶת בְּמַר הוֹבְּס.

“הִכַּרְתָּ רוֹזְנִים רַבִּים, אָדוֹן הוֹבְּס?” שָׁאַל, “אוֹ מַרְקִיזִים?”

“לֹא,” עָנָה מַר הוֹבְּס בְּהַטְעָמָה, “אֲנִי מְשַׁעֵר שֶׁלֹא. אֲבָל הָיִיתִי רוֹצֶה לִתְפֹּס אֶחָד מֵהֶם כָּאן בַּחֲנוּת; זֶה הַכֹּל! לֹא אַרְשֶׁה לְשׁוּם עָרִיץ רוֹדֵף־בֶּצַע לָשֶׁבֶת עַל אַחַת מֵחֲבִיוֹת־הָעֻגִיוֹת שֶׁלִי!”

הוּא הָיָה גֵאֶה כָּל־כָּךְ עַל הַצְהָרָה זוֹ, עַד שֶׁהִבִּיט סָבִיב בְּגַאֲוָה וְחִכֵּךְ אֶת מִצְחוֹ.

“אִלוּ הֵם הָיוּ מְבִינִים יוֹתֵר טוֹב אֶת הַמַצָב, אוּלַי לֹא הָיוּ מַסְכִּימִים לִהְיוֹת רוֹזְנִים,” אָמַר סֶדְרִיק, בְּהַרְגִישׁוֹ אַהֲדָה מְעֻרְפֶּלֶת לְאוֹתָן בְּרִיוֹת אֻמְלָלוֹת.

“לֹא הָיוּ מַסְכִּימִים?” קָרָא מַר הוֹבְּס, “הֲרֵי הֵם גֵאִים עַל כָּךְ! זֶה נִמְצָא אֶצְלָם בַּדָם. הֵם חֶבֶר רְשָׁעִים וְנוֹכְלִים, כֻּלָם!”

הֵם הָיוּ בְּעִצוּמָהּ שֶׁל הַשִׂיחָה בְּשָׁעָה שֶׁמֶרִי נִכְנְסָה לַחֲנוּת. סֶדְרִיק סָבַר שֶׁהִיא בָּאָה לִקְנוֹת סֻכָּר, אֲבָל לֹא. פָּנֶיהָ הָיוּ חִוְרִים וְנִרְאָה שֶׁהִיא הָיְתָה נִרְגֶשֶׁת בִּגְלַל סִבָּה כָּלְשֶׁהִי.

“בּוֹא הַבַּיְתָה, חֲמוּדִי,” אָמְרָה, “אִמְךָ קוֹרֵאת לְךָ”.

סֶדְרִיק הֶחְלִיק מַטָה מִן הַכִּסֵא.

“אוּלַי הִיא רוֹצָה לָצֵאת לְטַיֵל אִתִּי?” נִחֵשׁ.

הוּא הֻפְתַּע לְמַרְאֵה מֶרִי, הַנוֹעֶצֶת בּוֹ מַבָּט נִסְעָר וְתָמַהּ לָדַעַת מַדוּעַ הִיא מְנִיעָה לְלֹא הֶרֶף בְּרֹאשָׁהּ.

“מַה קָרָה, מֶרִי?” שָׁאַל, “הַאִם זֶה בִּגְלַל הַחֹם הַנוֹרָא?”

“לֹא,” הֵשִׁיבָה הַמְשָׁרֶתֶת, “אֲבָל דְבָרִים מוּזָרִים מְאֹד קוֹרִים אֶצְלֵנוּ”.

“אוּלַי יַקִירָתִי קִבְּלָה מַכַּת־שֶׁמֶשׁ אוֹ כְּאֵב־רֹאשׁ?” שָׁאַל בִּדְאָגָה.

לֹא זוֹ הָיְתָה הַסִבָּה. מִשֶׁהִגִיעַ הַבַּיְתָה רָאָה כִּרְכָּרָה חוֹנָה לְיַד הַשַׁעַר, וְאָדָם זָר עָמַד בַּטְרַקְלִין וְשׂוֹחַח עִם אִמוֹ. מֶרִי מִהֲרָה אִתּוֹ לְחַדְרוֹ וְהִלְבִּישָׁה אוֹתוֹ בַּחֲלִיפַת־הַקַיִץ הַמְשֻׁבַּחַת בְּיוֹתֵר שֶׁלוֹ, עִם הַסוּדָר הָאָדֹם מִסָבִיב לְמָתְנָיו וְסָרְקָה אֶת תַּלְתַּלָיו.

“'רִיסְטוֹקְרַטְיָה, מַה?” שָׁמַע אֶת קוֹלָהּ, “בְּשֵׁם כָּל הַלוֹרְדִים וְהָאֲצִילִים וְהָרוֹזְנִים. אוֹחַ, אֵיזֶה מַזָל רַע, שֶׁכָּכָה יִהְיֶה לִי טוֹב”…

וּבֶאֱמֶת, הַכֹּל הָיָה מְלֵא־תַּעֲלוּמָה, אֲבָל הוּא הָיָה בָּטוּחַ כִּי אִמוֹ תַּסְבִּיר לוֹ בִּמְהֵרָה עַל מַה וְלָמָה כָּל הַמְהוּמָה; עַל כֵּן הִנִיחַ לְמֶרִי לִרְטֹן וְלִגְנֹחַ מִבְּלִי לְהַרְבּוֹת בִּשְׁאֵלוֹת. לְאַחַר שֶׁהָיָה לָבוּשׁ כַּהֲלָכָה יָצָא מֵחַדְרוֹ וְנִכְנַס בְּרִיצָה לַטְרַקְלִין. גֶבֶר גְבַהּ־קוֹמָה, צָנוּם וּנְשׂוּא־פָּנִים יָשַב בַּכֻּרְסָה. סָמוּךְ אֵלָיו עָמְדָה אִמוֹ, פָּנֶיהָ חִוְרִים וּדְמָעוֹת בְּעֵינֶיהָ.

“הוֹ, סֶדִי!” קָרְאָה וְחָשָׁה אֶל בְּנָהּ הַקָטָן, תָּפְסָה אוֹתוֹ בִּזְרוֹעוֹתֶיהָ וְנָשְׁקָה לוֹ. “הוֹ, סֶדִי יַקִירִי!” הוֹסִיפָה וְאָמְרָה, וְקוֹלָהּ רָווּי דְאָגָה.

הַגֶבֶר הַקָשִׁישׁ וּגְבַהּ־הַקוֹמָה קָם מִמְקוֹם יְשִׁיבָתוֹ וּבָחַן אֶת סֶדְרִיק בְּעֵינַיִם קַפְּדָנִיוֹת. הוּא חִכֵּךְ אֶת סַנְטֵרוֹ בְּכַף־יָדוֹ הַגַרְמִית וְהִבִּיט בּוֹ.

הוּא נִרְאָה מְרֻצֶה עַד מְאֹד.

“וּבְכֵן,” אָמַר לְבַסוֹף בְּהַטְעָמָה, “וּבְכֵן – זֶהוּ לוֹרְד פוֹנְטְלֶרוֹי הַקָטָן!”

 

פֶּרֶק שֵׁנִי חֲבֵרָיו שֶׁל סֶדְרִיק    🔗

לֹא הָיָה אוֹתוֹ שָׁבוּעַ יֶלֶד מֻפְתָּע וְנִדְהָם יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר סֶדְרִיק אֶרוֹל; וְלֹא הָיָה בָּעוֹלָם שָׁבוּעַ מוּזָר וּמְבֻלְבָּל יוֹתֵר. רֵאשִׁית דָבָר – אוֹתוֹ סִפּוּר מוּזָר, שֶׁאִמוֹ סִפְּרָה לוֹ; חַיָּב הָיָה לְהַאֲזִין לוֹ פַּעֲמַיִם וְשָׁלֹשׁ עַד שֶׁהִצְלִיחַ לַהֲבִינוֹ. וְאָז מִשֶׁהֵבִינוֹ בְּדַרְכּוֹ שֶׁלוֹ, תָּמַהּ לָדַעַת מַה יַחְשֹׁב עָלָיו מַר הוֹבְּס. הַסִפּוּר נִפְתַּח בְּרוֹזְנִים: סָבוֹ, שֶׁאֶת פָּנָיו לֹא רָאָה מִיָּמָיו, הָיָה רוֹזֵן. בְּנוֹ הַבְּכוֹר שֶׁל סַבָּא עָתִיד הָיָה לִהְיוֹת רוֹזֵן אַחֲרָיו, אֶלָא שֶׁהוּא נֶהֱרֵג לְפֶתַע, בְּנָפְלוֹ מֵעַל גַבּוֹ שֶׁל סוּס דוֹהֵר. לְאַחַר תְּאוּנָה זוֹ עָתִיד הָיָה בְּנוֹ הַשֵׁנִי שֶׁל סַבָּא לִהְיוֹת רוֹזֵן, אַךְ לִפְנֵי זְמַן-מָה מֵת בֵּן זֶה בְּרוֹמָא בְּמַחֲלַת הַקַדַחַת. עַתָּה צָרִיךְ הָיָה הַתֹּאַר לַעֲבֹר בִּירוּשָׁה אֶל אָבִיו, אִלוּ נִשְׁאֵר בַּחַיִים; אַךְ כֵּיוָן שֶׁכָּל שְׁלֹשֶׁת הַבָּנִים מֵתוּ בְּטֶרֶם עֵת, הָיָה סֶדְרִיק לַיוֹרֵשׁ הַיָחִיד שֶׁל תֹּאַר הָרוֹזֵן, בּוֹ יִזְכֶּה לְאַחַר מוֹת סָבוֹ. וּבֵינְתַיִם, עַד לְאוֹתוֹ יוֹם, הָעֳנַק לוֹ הַתֹּאַר “לוֹרְד פוֹנְטְלֶרוֹי”.

בָּרֶגַע שֶׁשָׁמַע בְּשׂוֹרָה זוֹ לָרִאשׁוֹנָה הֶחְוִירוּ פָּנָיו כְּסִיד.

“אוֹי וַאֲבוֹי,” אָמַר, “הַלְוַאי שֶׁלֹא הָיִיתִי רוֹזֵן. אֲנִי לֹא מַכִּיר שׁוּם יֶלֶד שֶׁהוּא רוֹזֵן. אוּלַי אֶפְשָׁר לְוַתֵּר עַל זֶה?”

אֲבָל הַדָבָר נִרְאָה בִּלְתִּי אֶפְשָׁרִי. אוֹתוֹ עֶרֶב יָשְׁבוּ סֶדְרִיק וְאִמוֹ לְיַד הַחַלוֹן הַפָּתוּחַ, הִבִּיטוּ אֶל הָרְחוֹב הַקָטָן וְשׂוֹחֲחוּ שָׁעָה אֲרֻכָּה עַל נוֹשֶׂא זֶה. סֶדְרִיק יָשַׁב עַל הַשְׁרַפְרָף, חָבַק אֶת בִּרְכּוֹ בַּדֶרֶךְ הַחֲבִיבָה עָלָיו וּפָנָיו הַנְבוֹכִים נַעֲשׂוּ סְמוּקִים מֵרֹב מַחֲשָׁבָה. סָבוֹ מְצַוֶה עָלָיו לָבוֹא לְאַנְגְלִיָה; וְאִמָא שֶׁלוֹ סְבוּרָה שֶׁעָלָיו לְצַיֵת לוֹ.

“כֵּן, סֶדִי,” אָמְרָה, בְּשָׁלְחָהּ אֶת עֵינֶיהָ הָעֲצוּבוֹת אֶל מֵעֵבֶר לַחַלוֹן, “עָלֶיךְ לִנְסֹעַ, כִּי יוֹדַעַת אֲנִי שֶׁאָבִיךָ הָיָה רוֹצֶה שֶׁתִּסַע. הוּא אָהַב מְאֹד אֶת בֵּית אָבִיו. וְיֵשׁ דְבָרִים רַבִּים נוֹסָפִים שֶׁעֲדַיִן אֵינְךָ מְסֻגֶל לְהָבִין. הָיִיתִי נַעֲשֵׂית אֵם אָנֹכִית מְאֹד אִלוּ סֵרַבְתִּי לְבַקְשַׁת סָבְךָ. לְאַחַר שֶׁתִּגְדַל תָּבִין זֹאת, סֶדִי”.

סֶדְרִיק הֵנִיעַ רֹאשׁוֹ בְּעֶצֶב רַב.

“חֲבָל לִי כָּל-כָּךְ לַעֲזֹב אֶת אָדוֹן הוֹבְּס,” אָמַר, “אֲנִי יוֹדֵעַ שֶׁהוּא יִתְגַעְגֵעַ אֵלַי. וַאֲנִי אֶתְגַעְגֵעַ אֵלָיו. אֶתְגַעְגֵעַ לְכָל הַחֲבֵרִים שֶׁלִי.”

לְמָחֳרַת הַיּוֹם הוֹפִיעַ שׁוּב מַר הַבִישֵׁם – הוּא פְרַקְלִיטוֹ שֶׁל הָרוֹזֵן מִדוֹרִינְקוֹרְט, שֶׁנִשְׁלַח לְהָבִיא אֶת סֶדְרִיק לְאַנְגְלִיָה – וְסִפֵּר דְבָרִים רַבִּים; הוּא סִפֵּר כִּי לְאַחַר שֶׁיִגְדַל יִהְיֶה סֶדְרִיק אָדָם עָשִׁיר מְאֹד, וְיִהְיוּ לוֹ טִירוֹת, וְגַם גַנִים גְדוֹלִים וּמִכְרוֹת עֲמֻקִים וְנַחֲלָאוֹת רַחֲבוֹת-יָדַיִם וַאֲרִיסִים רַבִּים. אַךְ כָּל הַדְבָרִים הַלָלוּ לֹא הֵבִיאוּ שִׂמְחָה לְלִבּוֹ. הַמַחְשָׁבָה עַל מַר הוֹבְּס יְדִידוֹ הֵצִיקָה לוֹ, וּמִיָד לְאַחַר אֲרוּחַת-הַבֹּקֶר הָלַךְ לְבַקְרוֹ בְּלֵב חָרֵד.

הוּא מְצָאוֹ יוֹשֵׁב וְקוֹרֵא אֶת עִתּוֹן-הַבֹּקֶר, וְקָרַב אֵלָיו בִּצְעָדִים מְהַסְסִים. הוּא יָדַע כִּי זַעֲזוּעַ שֶׁל מַמָשׁ יִתְקֹף אֶת מַר הוֹבְּס לִכְשֶׁיִשְׁמַע אֶת הַחֲדָשׁוֹת אוֹדוֹתָיו, וּבְדַרְכּוֹ לַחֲנוּת-הַמַכֹּלֶת שָׁקַל וְחִפֵּשׂ מַהִי הַדֶרֶךְ הַנְאוֹתָה בְּיוֹתֵר לְבַשֵׂר לוֹ אֶת הַבְּשׂוֹרָה הַמָרָה.

“הַי, סֶדִי,” אָמַר מַר הוֹבְּס, “בֹּקֶר טוֹב לְךָ!”

“בֹּקֶר אוֹר,” אָמַר סֶדְרִיק.

הַפַּעַם לֹא טִפֵּס עַל הַכִּסֵא הַגָבוֹהַּ, אֶלָא הִתְיַשֵׁב עַל אַרְגַז-עוּגִיוֹת וְחָבַק אֶת בִּרְכּוֹ; בְּמֶשֶׁךְ דַקוֹת אֲחָדוֹת יָשַׁב דוּמָם, עַד שֶׁלְבַסוֹף הֵרִים מַר הוֹבְּס אֶת עֵינָיו מֵעַל הָעִתּוֹן וְשָׁלַח אֵלָיו עֵינַיִם שׁוֹאֲלוֹת.

“בֹּקֶר טוֹב!” חָזַר וְאָמַר.

סֶדְרִיק נָשַׁם עֲמֻקוֹת וְאִמֵץ אֶת כָּל כֹּחַ מַחְשַבְתּוֹ.

“אָדוֹן הוֹבְּס,” אָמַר, “אַתָּה זוֹכֵר עַל מַה דִבַּרְנוּ אֶתְמוֹל בַּבֹּקֶר?”

“עַל מָה?” הֵשִׁיב מַר הוֹבְּס, “אִם אֵינֶנִי טוֹעֶה, שׂוֹחַחְנוּ עַל אַנְגְלִיָה.”

“נָכוֹן,” אָמַר סֶדְרִיק, “אֲבָל… בָּרֶגַע שֶׁמֶרִי בָּאָה לִקְרֹא לִי… אַתָּה זוֹכֵר?”

מַר הוֹבְּס גֵרֵד בְּכַף-יָדוֹ אֶת עָרְפּוֹ.

“הִזְכַּרְנוּ אֶת הַמַלְכָּה וְאֶת כָּל הָאֲצִילִים.”

“נָכוֹן,” אָמַר סֶדְרִיק בְּהִסוּס-מַה, “וְ… וְגַם אֶת הָרוֹזְנִים… אַתָּה לֹא זוֹכֵר?”

“בֶּטַח!” הֵשִׁיב מַר הוֹבְּס, “בֶּאֱמֶת הִזְכַּרְנוּ אוֹתָם טִפְּ-טִפָּה. זֶהוּ זֶה!”

סֶדְרִיק הֵרִים תַּלְתָּל שֶׁנָפַל עַל מִצְחוֹ. בְּכָל יְמֵי חַיָּיו לֹא נִקְלַע לְמַצָב מֵבִיךְ כָּל-כָּךְ; וְהוּא חָשַׁשׁ שֶׁהַדָבָר עָלוּל לְהָבִיךְ גַם אֶת מַר הוֹבְּס.

“אַתָּה אָמַרְתָּ,” הִמְשִׁיךְ סֶדְרִיק, “שֶׁלֹא תַּרְשֶׁה לָהֶם לָשֶׁבֶת כָּאן, עַל חָבִיוֹת הָעוּגִיּוֹת שֶׁלְךָ.”

“בְּדִיוּק כָּךְ!” הֵשִׁיב מַר הוֹבְּס בְּתַקִיפוּת, “וְגַם הִתְכַּוַנְתִּי לָזֹאת. שֶׁרַק יָעֵזוּ – וַאֲנִי אַרְאֶה לָהֶם!”

“אָדוֹן הוֹבְּס,” אָמַר סֶדְרִיק, “רוֹזֵן אֶחָד יוֹשֵׁב עַכְשָׁו עַל הָאַרְגָז הַזֶה.”

מַר הוֹבְּס כִּמְעַט וְקָפַץ מֵעַל כִּסְאוֹ.

“מַה?!” קָרָא בְּקוֹל.

"כֵּן, הִמְשִׁךְ סֶדְרִיק בַּעֲנָוָה, “אֲנִי רוֹזֵן… בְּקָרוֹב מְאֹד אֶהְיֶה… אַתָּה יוֹדֵעַ שֶׁאֲנִי לֹא אֲרַמֶה אוֹתְךָ.”

מַר הוֹבְּס הָיָה נִרְעָשׁ וְנָבוֹךְ. לְפֶתַע קָם וְהָלַךְ לְהָצִיץ בַּמַדְחֹם.

“הַכַּסְפִּית נִכְנְסָה לְתוֹךְ הָרֹאשׁ שֶׁלְךָ,” אָמַר, לְאַחַר שֶׁמִשֵׁשׁ אֶת מִצְחוֹ שֶׁל יְדִידוֹ הַצָעִיר, “בֶּאֱמֶת, חַם הָיוֹם מְאֹד. מַה שְׁלוֹמְךָ, סֶדִי? אֵיפֹה כּוֹאֵב לְךָ? מָתַי הִתְחַלְתָּ לְהַרְגִישׁ כָּכָה, מְשֻׁנָה?”

הוּא הִנִיחַ אֶת כַּף-יָדוֹ הַגְדוֹלָה עַל רֹאשׁוֹ הַמְתֻלְתָּל שֶׁל בֶּן-שִׂיחוֹ. הַמַצָב הָיָה בֶּאֱמֶת מֵבִיךְ מְאֹד.

“אֲבָל אָדוֹן הוֹבְּס,” אָמַר סֶדְרִיק, “אֲנִי מַרְגִישׁ בְּסֵדֶר גָמוּר, וְשׁוּם דָבָר לֹא קָרָה לָרֹאשׁ שֶׁלִי. אֲנִי מִצְטַעֵר מְאֹד, אֲבָל מַה שֶׁאָמַרְתִּי לְךְ – נָכוֹן! בִּגְלַל זֶה בָּאָה מֶרִי לִקְרֹא לִי הַבַּיְתָה. אָדוֹן הַבִישַׁם סִפֵּר הַכֹּל לְאִמָא, וְהוּא עוֹרֵךְ-דִין.”

מַר הוֹבְּס צָנַח עַל כִּסְאוֹ וְקִנַח אֶת מִצְחוֹ בַּמִמְחָטָה שֶׁבְּיָדוֹ.

“אֶחָד מֵאִתָּנוּ חָטַף מַכַּת שֶׁמֶשׁ!” גָנַח.

“לֹא,” הֵשִׁיב לוֹ סֶדְרִיק, “שׁוּם מַכַּת-שֶׁמֶשׁ לֹא חָטַפְנוּ. זֹאת אֶמֶת, וְאֵין מַה לַעֲשׂוֹת. אָדוֹן הַבִישֵׁם עָשָׂה אֶת הַדֶרֶךְ הָאֲרֻכָּה מֵאַנְגְלִיָה כְּדֵי לְסַפֵּר לָנוּ אֶת זֶה. סַבָּא שֶׁלִי שָׁלַח אוֹתוֹ.”

מַר הוֹבְּס הִבִּיט נִרְעָשׁ בַּיֶלֶד הַקָטָן וְהַתָּמִים הַיּוֹשֵׁב מוּלוֹ וְשָׁאַל:

“וּמִי זֶה סַבָּא שֶׁלְךָ?”

סֶדְרִיק תָּחַב אֶת יָדוֹ אֶל כִּיס מִכְנָסָיו וְהוֹצִיא בִּזְהִירוּת דַף-נְיָר, עָלָיו הָיָה כָּתוּב מַשֶׁהוּ בִּכְתַב-יָדוֹ הֶעָגֹל.

“לֹא הִצְלַחְתִּי לִלְמֹד אֶת שְׁמוֹ בְּעַל-פֶּה, אָז כָּתַבְתִּי אוֹתוֹ עַל הַדַף הַזֶּה.” אָמַר, וְהִתְחִיל קוֹרֵא לְאַט לְאַט וּבְקוֹל רָם: “ג’וֹן אַרְתּוּר מוֹלִינֶה אֶרוֹל, הָרוֹזֵן מִדוֹרִינְקוֹרְט. זֶה הַשֵׁם שֶׁלוֹ וְהוּא גָר בְּטִירָה… בִּשְׁתַּיִם שָׁלֹשׁ טִירוֹת, אֲנִי חוֹשֵׁב. וְאַבָּא שֶׁלִי הָיָה הַבֵּן הַצָעִיר שֶׁלוֹ. אֲבָל לֹא הָיִיתִי נַעֲשֶׂה פִּתְאוֹם לוֹרְד אוֹ רוֹזֵן, אִלוּ אַבָּא שֶׁלִי הָיָה חַי. וְאַבָּא שֶׁלִי לֹא הָיָה נַעֲשֶׂה רוֹזֵן אִלוּלֵא מֵתוּ שְׁנֵי הָאַחִים שֶׁלוֹ. אֲבָל כֻּלָם מֵתוּ, וְרַק אֶחָד נִשְׁאַר, וְזֶה אֲנִי. אָז בִּגְלַל זֶה אֲנִי מֻכְרָח לִהְיוֹת רוֹזֵן. וְסַבָּא שֶׁלִי שָׁלַח פְּקוּדָה שֶׁאֲנִי צָרִיךְ לָבוֹא לְאַנְגְלִיָה.”

מַר הוֹבְּס חָשׁ גַל חֹם, הַהוֹלֵךְ וּמִשְׁתַּלֵט עָלָיו. הוּא נִגֵב שׁוּב וָשׁוּב אֶת פָּנָיו וּמִצְחוֹ וְנָשַׁם בִּכְבֵדוּת. לְפֶתַע הֵבִין כִּי מַשֶׁהוּ נִפְלָא וּבִלְתִּי רָגִיל מִתְרַחֵשׁ לְעֵינָיו; אֲבָל מִשֶׁהִבִּיט בַּיֶלֶד הַקְטָן, הַיּוֹשֵׁב מוּלוֹ עַל אַרְגַז-הָעוּגִיוֹת וְנוֹעֵץ בּוֹ עֵינַיִם תְּמִימוֹת וְדַאֲגָנִיּוֹת, וּמִשֶׁנוֹכַח לְדַעַת שֶׁיֶלֶד זֶה לֹא הִשְׁתַּנָה כְּלָל, אֶלָא נִשְׁאַר אוֹתוֹ זַאֲטוּט חָבִיב וְאַמִיץ כִּתְמוֹל-שִׁלְשׁוֹם, כָּל אוֹתָהּ בְּשׂוֹרָה עַל הֱיוֹתוֹ רוֹזֵן בִּלְבְּלָה אֶת חוּשָׁיו.

וּמְבוּכָתוֹ גָבְרָה עוֹד יוֹתֵר, מְשׁוּם שֶׁסֶדְרִיק סִפֵּר לוֹ עַל כָּךְ בְּמִין פַּשְׁטוּת תְּמִימָה וְנִלְבָּבֶת, מִבְּלִי שֶׁיָבִין כְּלָל מָה עֲצוּמָה וְנִפְלָאָה יְדִיעָה זו.

“וּ… וּמָה אָמַרְתָּ הַשֵׁם שֶׁלְךָ עַכְשָׁו?” שָׁאֵל מַר הוֹבְּס.

“סֶדְרִיק אֶרוֹל, לוֹרְד פוֹנְטְלֶרוֹי,” הֵשִׁיב סֶדִי, “כָּכָה אָדוֹן הַבִישֵׁם קָרָא לִי. בָּרֶגַע שֶׁנִכְנַסְתִּי לַחֶדֶר הוּא קָם וְאָמַר: וּבְכֵן, זֶהוּ לוֹרְד פוֹנְטְלֶרוֹי הַקָטָן!”

“שֶׁכֹּה אֶחְיֶה,” אָמַר מַר הוֹבְּס, “אֲנִי מִתְפּוֹצֵץ!”

זֶה הָיָה הַבְּטוּי הַשָׁגוּר בְּפִי מַר הוֹבְּס בְּשָׁעָה שֶׁהָיָה נִרְגָשׁ אוֹ נִדְהָם, וּמִלִים אֵלוּ מַמָשׁ בָּאוּ אֶל פִּיו בְּרֶגַע מַרְעִישׁ זֶה. הָיְתָה זוֹ קְרִיאָה מַתְאִימָה וּנְכוֹנָה בְּעֵינֵי סֶדְרִיק; שֶׁכֵּן, הַכָּבוֹד וְהַחִבָּה שֶׁרָחַשׁ כְּלַפֵּי מַר הוֹבְּס הָיוּ רַבִּים כָּל-כָּךְ, עַד שֶׁהֶעֱרִיץ וְכִבֵּד אֶת כָּל הֶעָרוֹתָיו.

הוּא שָׁלַח לְעֵבֶר מַר הוֹבְּס מַבָּט מְהֻרְהָר וְשָׁאֵל:

“אַנְגְלִיָה רְחוֹקָה מְאֹד מִכָּאן, נָכוֹן?”

“כֵּן,” הֵשִׁיב מַר הוֹבְּס, “הִיא מִצִדוֹ הַשֵׁנִי שֶׁל הָאוֹקְיָנוֹס.”

“זֶה הֲכִי גָרוּעַ,” אָמַר סֶדְרִיק, “יָכוֹל לִהְיוֹת שֶׁלֹא אֶרְאֶה אוֹתְךָ הֲמוֹן זְמַן. זֶה לֹא מוֹצֵא חֵן בְּעֵינַי, אֶדוֹן הוֹבְּס.”

“הַחֲבֵרִים הֲכִי טוֹבִים מֻכְרָחִים לְהִפָּרֵד לִפְעָמִים.” הִפְטִיר מַר הוֹבְּס.

“זֶהוּ,” אָמַר סֶדְרִיק, אֲנַחְנוּ כְּבָר חֲבֵרִים הֲמוֹן-הֲמוֹן זְמַן, נָכוֹן?"

“כִּמְעַט מֵהַיּוֹם שֶׁבּוֹ נוֹלַדְתָּ,” הֵשִׁיב מַר הוֹבְּס, “בֶּן שִׁשָׁה שָׁבוּעוֹת הָיִיתָ כְּשֶׁהוֹצִיאוּ אוֹתְךָ בַּפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה אֶל הָרְחוֹב הַזֶה.”

"אָהּ, נֶאֱנַח סָדְרִיק, “וְאָז לֹא נִחַשְׁתִּי שֶׁאֶהְיֶה מֻכְרָח לִהְיוֹת רוֹזֵן…”

“וּמָה אַתָּה חוֹשֵׁב?” שָׁאֵל מַר הוֹבְּס, “אֵין שׁוּם דֶרֶךְ שֶׁבָּהּ תּוּכַל לְהִתְחַמֵק מִזֶה?”

“אֲנִי חוֹשֵׁשׁ שֶׁלֹא,” עָנָה סֶדְרִיק, “אִמָא אוֹמֶרֶת שֶׁאָבִי הָיָה רוֹצֶה שֶׁאַסְכִּים לְזֶה. אֲבָל אִם אֲנִי מֻכְרָח לִהְיוֹת רוֹזֵן, יֵשׁ דָבָר אֶחָד שָׁאוּכַל לַעֲשׂוֹת: אֲנִי יָכוֹל לְהִשְׁתַּדֵל לִהְיוֹת רוֹזֵן טוֹב. מַה שֶׁבָּטוּחַ הוּא, שֶׁלֹא אֶהְיֶה רָשָׁע. זֶה לֹא. וְאִם תִּפְרֹץ שׁוּב פַּעַם מִלְחָמָה עִם אֲמֶרִיקָה – אֶשְׁתַּדֵל לְהַפְסִיק אוֹתָהּ.”

שִׂיחָתוֹ עִם מַר הוֹבְּס הָיְתָה אֲרֻכָּה וּרְצִינִית. לְאַחַר שֶׁעָבַר אֶת הַתַּדְהֵמָה הָרִאשׁוֹנָה, לֹא הָיָה עוֹד מַר הוֹבְּס עוֹיֵן, כְּפִי שֶׁאֶפְשָׁר הָיָה לְצַפּוֹת. הוּא הִשְׁתַּדֵל לְהַתְאִים עַצְמוֹ לַמַצֶב, וְעִם סִיוּמָהּ שֶׁל הַשִׂיחָה שָׁאַל שְׁאֵלוֹת רַבּוֹת וְשׁוֹנוֹת; אַךְ כֵּיוָן שֶׁסֶדְרִיק לֹא יָדַע לַעֲנוֹת אֶלָא עַל מְעַטוֹת בִּלְבַד, הִשְׁתַּדֵל אִישׁ-הַמַכֹּלֶת לְהָשִׁיב עֲלֵיהֶן בְּעַצְמוֹ; וּבִהְיוֹתוֹ “יָרֹק” בְּסוּגְיָה זוֹ שֶׁל רוֹזְנִים וּמַרְקִיזִים וְגִנוּנֵי-אֲצֻלָה, הִסְבִּיר דְבָרִים רַבִּים בְּאֹפֶן שֶׁהָיָה לְלֹא סָפֵק מַתְמִיהּ אֶת מַר הַבִישַׁם, אִלוּ זָכָה לְהַאֲזִין לַשִׂיחָה.

וְאָמְנָם, הָיוּ דְבָרִים לֹא מְעַטִים שֶׁהִתְמִיהוּ אֶת מַר הַבִישַׁם. כָּל יָמָיו עָבְרוּ עָלָיו בְּאַנְגְלִיָה, וְהוּא לֹא הֻרְגַל כְּלָל לְאַנְשִׁי אֲמֶרִיקָה וּלְדֶרֶךְ חַיֵיהֶם. אַרְבָּעִים שָׁנָה בְּקֵרוּב עָבַד אֶת מִשְׁפַּחְתּוֹ שֶׁל הָרוֹזֵן מִדוֹרִינְקוֹרְט, וְהוּא הָיָה בָּקִי בְּכָל הַקְשׁוּר בִּנְכָסָיו, עָשְׁרוֹ וְכֹחוֹ הָרַב שֶׁל הָרוֹזֵן. אֵין פֶּלֶא, אֵפוֹא, שֶׁגִלָה עִנְיָן אִישִׁי וּמִקְצוֹעִי בְּיֶלֶד קָטָן

זֶה, הֶעָתִיד לִהְיוֹת אָדוֹן לְכָל אֵלֶה – הָרוֹזֵן הַמְיֻעָד מִדוֹרִינְקוֹרְט. הוּא יָדַע הֵיטֵב אֶת אַכְזָבָתוֹ הָרַבָּה שֶׁל הָרוֹזֵן הַיָשִׁישׁ מִבָּנָיו וְאֶת זַעֲמוֹ הַקוֹצֵף עַל נִשׂוּאָיו שֶׁל סֶרֶן סֶדְרִיק עִם הָעַלְמָה הָאֲמֶרִיקָנִית; וְהוּא יָדַע גַם כִּי הָרוֹזֵן מוֹסִיף לִנְטֹר אֵיבָה לְאַלְמָנָה עֲנֻגָה זוֹ, וְאֵינוֹ מַזְכִּיר אֶת שְׁמָהּ אֶלָא בְּמִלִים מָרוֹת וְעוֹיְנוֹת. הוּא דָבַק בְּדַעְתּוֹ שֶׁלֹא הָיְתָה זוֹ אֶלָא נַעֲרָה אֲמֶרִיקָנִית פְּשׁוּטָה, שֶׁלָכְדָה אֶת בְּנוֹ בְּרִשְׁתָּהּ כֵּיוָן שֶׁיָדְעָה כִּי הוּא בֶּן-רוֹזְנִים. הַפְּרַקְלִיט הַקָשִׁישׁ וְהַמְנֻסֶה כִּמְעַט וְהֶאֱמִין גַם הוּא בְּכָךְ; שֶׁכֵּן, רָאָה אֲנָשִׁים רַבִּים רוֹדְפֵי-בֶּצַע בְּחַיָּיו וְלֹא רָחַשׁ אַהֲדָה רַבָּה לַאֲמֶרִיקָנִים.

בְּשָׁעָה שֶׁנִכְנֵס מַר הַבִישֵׁם אֶל הָרְחוֹב הַדַל, וְהַכִּרְכָּרָה עָצְרָה מוּל הַבַּיִת הַקָטָן וְהַצָנוּעַ, נִתְקַף בְּתַדְהֵמָה: מַה נוֹרָא הָיָה בְּעֵינָיו כִּי בְּעָלֶיהָ-לֶעָתִיד שֶׁל אֲחֻזַת דוֹרִינְקוֹרְט וַאֲדוֹנָם שֶׁל אַרְמְנוֹת וִינְדְהֶם וְצ’וֹלְווֹרְת וְכָל שְׁאָר הַנְכָסִים וְהַנַחֲלָאוֹת נוֹלַד וְגָדַל בְּבַיִת דַל זֶה, בְּסִמְטָה אַפְלוּלִית, שֶׁחֲנוּת-מַכֹּלֶת נִצֶבֶת בְּפִנָתָהּ. הוּא תָּמַהּ אֵיזֶה מִין יֶלֶד יִפְגשׁ וּמַה טִיבָהּ שֶׁל הָאֵם הַמְגַדֶלֶת אוֹתוֹ. הוּא חָשַׁשׁ מְאֹד מֵרֶגַע הַפְּגִישָׁה; שֶׁהֲרֵי גַאֶה הָיָה בַּמִשְׁפָּחָה רָמַת-הַמַעֲלָה, שֶׁאֶת עִנְיָנֶיהָ כִּלְכֵּל שָׁנִים כֹּה רַבּוֹת; וְהוּא הָיָה נִפְגָע עַד עִמְקֵי נִשְׁמָתוֹ אִלוּ נֶאֱלָץ הָיָה לְנַהֵל מַשָׂא-וּמַתָּן עִם אִשָׁה מִן הֶהָמוֹן, שֶׁאֵינָהּ רוֹחֶשֶׁת כָּבוֹד לְאַרְצוֹ שֶׁל בַּעְלָהּ הַמָנוֹחַ וּלְשֵׁם מִשְׁפַּחְתּוֹ הַנַעֲלֶה. שֵׁם עַתִּיק וְנִכְבָּד הָיָה זֶה, וּמַר הַבִישֵׁם עַצְמוֹ חָשׁ כְּלַפָּיו יִרְאַת-כָּבוֹד, עַל אַף הֵיּוֹתוֹ פְּרַקְלִיט שָׁנוּן וְקַר-מֶזֶג.

מֶרִי הִכְנִיסָה אוֹתוֹ לַטְרַקְלִין הַקָטָן, וְהוּא הִבִּיט סָבִיב בְּעַיִן בּוֹחֶנֶת. הַחֶדֶר הָיָה מְרֹהָט בְּפַשְׁטוּת, אַךְ בְּטוּב-טַעַם. לֹא הָיוּ בּוֹ קִשׁוּטִים זוֹלִים וְגַם לֹא תְּמוּנוֹת רַעֲשָׁנִיוֹת. הַקְשׁוּטִים הַמְעַטִים עַל הַקִירוֹת הָיוּ יָפִים, וּבֵינֵיהֶם הָיוּ חֲפָצִים נָאִים-לְמַרְאֶה, עֲשׂוּיִים בִּידֵי אִשָׁה.

“לֹא רַע, לְגַמְרֵי לֹא רַע,” אָמַר לְעַצְמוֹ, “אֲבָל אוּלַי טַעְמוֹ שֶׁל הַסֶרֶן מֻטְבָּע כָּאן.”

אֲבָל לְאַחַר שֶׁמָרַת אֶרוֹל עַצְמָהּ נִכְנְסָה לַחֶדֶר, נָטָה הַפְּרַקְלִיט לְהַאֲמִין שֶׁגַם לָהּ עַצְמָהּ יֵשׁ חֵלֶק בְּכָךְ. אִלוּ לֹא הָיָה גֶ’נְטֶלְמַן קָשִׁישׁ, סָגוּר וְנֻקְשֶׁה, וַדַאי שֶׁהָיָה נִרְעָשׁ לְמַרְאֶיהָ. בַּשִׂמְלָה הַשְׁחוֹרָה, הַפְּשׁוּטָה וְהַהֲדוּקָה לְגוּפָהּ נִרְאֲתָה יוֹתֵר כְּעַלְמָה צְעִירָה מֵאֲשֶׁר כְּאֵם לְיֶלֶד בֶּן שֶׁבַע. פָּנֶיהָ הַנָאִים וְנוּגֵי-הַמַבָּע, עֵינֶיהָ הַגְדוֹלוֹת וְהָרַכּוֹת – אוֹתוֹ מַבָּע עָצוּב שֶׁלֹא נָטַשׁ אוֹתָהּ מֵאָז מוֹת בַּעְלָהּ. סֶדְרִיק הָיָה רָגִיל לִרְאוֹתָהּ בְּכָךְ. הַפְּעָמִים הַיְחִידוֹת שֶׁבָּהֶן נֶעְלַם הָעֶצֶב מֵעֵינֶיהָ הָיוּ בְּשָׁעָה שֶׁשִׂחֵק אִתָּהּ, אוֹ שׂוֹחַח עִמָהּ, בְּהַשְׁמִיעוֹ מִשְׁפָּט יוֹצֵא-דֹפֶן, אוֹ מִלָה אֲרֻכָּה שֶׁקָלַט מִן הָעִתּוֹן. הוּא אָהַב לוֹמַר מִלִים אֲרֻכּוֹת, וְנֶהֱנָה לִרְאוֹת כֵּיצַד הֵן מַעֲלוֹת צְחוֹק עַל שִׂפְתֵי אִמוֹ, אִם כִּי לֹא יָכוֹל הָיָה לְהָבִין מַה כָּל-כָּךְ מַצְחִיק בָּהֶן; הֲרֵי הֵן הָיוּ עִנְיָן רְצִינִי כָּל-כָּךְ בְּעֵינָיו!

נִסְיוֹנוֹ שֶׁל הַפְּרַקְלִיט לִמְדָהוּ לִשְׁפֹּט אֶת אָפְיָם שֶׁל בְּנֵי-הָאָדָם בַּחֲרִיפוּת רַבָּה; וּבָרֶגַע שֶׁרָאָה אֶת אִמוֹ שֶׁל סֶדְרִיק, יָדַע כִּי הָרוֹזֵן הַקְשִׁישׁ שָׁגָה מְאֹד בְּהַאֲמִינוֹ כִּי בְּנוֹ נָפַל בְּרֶשֶׁת בַּת-הָמוֹן פְּשׁוּטָה וְרוֹדֶפֶת-בֶּצַע. מַר הַבִישָׁם לֹא נָשָׂא אִשָׁה מִיָמָיו, אַךְ הוּא נִחֵשׁ וְיָדַע כִּי אִשָׁה יְפַת-מַרְאֶה זוֹ, שֶׁקוֹלָהּ עָרֵב וְעֵינֶיהָ נוּגוֹת, נִשְׂאָה לְקַפִּיטָן אֶרוֹל רַק מִשׁוּם שֶׁאָהֲבָה אוֹתוֹ בְּכָל לִבָּהּ, וְכִי מֵעוֹדָהּ לֹא הֶעָלְתָה בְּדַעְתָּהּ כִּי הֱיוֹתוֹ בֶּן-רוֹזְנִים הִיא מַעֲלָה לִזְכוּתוֹ. וְאָז הֵבִין כִּי הִיא לֹא תָּשִׂים כָּל מִכְשׁוֹל בְּדַרְכּוֹ, וְאַף קִוָה בְּלִבּוֹ כִּי אוּלַי לִוֹרְד פוֹנְטְלֶרוֹי הַקָטָן לֹא יִהְיֶה בְּסוֹפוֹ שֶׁל דָבָר בִּבְחִינַת פֶּגַע-רַע לְמִשְׁפַּחְתּוֹ הָאֲצִילִית. הַקַפִּיטָן הֲרֵי הָיָה עֶלֶם יְפֵה-מַרְאֶה, וְהָאֵם הַצְעִירָה אַף הִיא נָאָה עַד מְאֹד; מִכָּאן שֶׁיֵשׁ סִכּוּיִים כִּי הַיֶלֶד עַצְמוֹ יִהְיֶה זַאֲטוּט שֶׁאֶפְשָׁר לְהַבִּיט בּוֹ.

בָּרֶגַע שֶׁשָׁמְעָה מְרַת אֶרוֹל מַדוּעַ וְלָמָה הִגִיעַ הָאוֹרֵחַ, הֶחְוִירוּ פָּנֶיהָ כְּסִיד.

“אֱלֹהִים,” אָמְרָה, “הַאִם תִּקְחוּ אוֹתוֹ מִמֶנִי? וַהֲרֵי אָנוּ כָּל-כָּךְ אוֹהֲבִים זֶה אֶת זוֹ! הִשְׁתַּדַלְתִּי לִהְיוֹת לוֹ אֵם טוֹבָה…” קוֹלָהּ הָרַךְ וְהַצָלוּל רָעַד וּדְמָעוֹת עָלוּ בְּעֵינֶיהָ, “אֵין לְךָ מֻשָׂג מַה הוּא בִּשְׁבִילִי.”

עוֹרֵךְ-הַדִין צִחְצַח אֶת גְרוֹנוֹ וּפָתַח:

"אֲנִי נֶאֱלָץ לוֹמַר לָךְ, גְבִרְתִּי, כִּי הָרוֹזֵן מִדוֹרִינְקוֹרְט אֵינוֹ… אֵינוֹ רוֹחֵשׁ כְּלַפַּיִךְ חִבָּה רַבָּה. הוּא אָדָם זָקֵן, וְהַמִשְׁפָּטִים הַקְדוּמִים טְבוּעִים עָמֹק בְּלִבּוֹ. מֵאָז וּמִתָּמִיד הָיָה עוֹיֵן אֶת הָאֲמֶרִיקָנִים, וְנִשׂוּאָיו שֶׁל בְּנוֹ הִכְעִיסוּ אוֹתוֹ וּפָגְעוּ בּוֹ מְאֹד. צַר לִי לְהַשְׁמִיעַ בְּאָזְנַיִךְ הוֹדָעָה בִּלְתִּי-נְעִימָה כָּל-כָּךְ, אֲבָל הוּא אֵיתָן בְּדַעְתּוֹ שֶׁלֹא לִרְאוֹתֵךְ. יֵשׁ בְּדַעְתּוֹ לְחַנֵךְ אֶת לוֹרְד פוֹנְטְלֶרוֹי תַּחַת הַשְׁגְחָתוֹ הָאִישִׁית, שֶׁכֵּן הַשְׁנַיִם יִחְיוּ יַחַד. הָרוֹזֵן קָשׁוּר אֶל טִירַת דוֹרִינְקוֹרְט וּמְבַלֶה בָּהּ חֵלֶק נִכָּר מִזְמַנוֹ. הוּא סוֹבֵל מִמַחֲלַת הַצִינִית הַדַלַקְתִּית וְאֵינֶנּוּ מְחַבֵּב אֶת לוֹנְדוֹן. כֵּיוָן שֶׁכָּךְ, סָבִיר שֶׁלוֹרְד פוֹנְטְלֶרִוֹי יָגוּר גַם הוּא בְּעִקָר בְּטִירַת דוֹרִינְקוֹרְט. הָרוֹזֵן מוֹאִיל לְהַצִיעַ לָךְ מֶעוֹן נָאֶה בְּאַכְסַנְיַת-לוֹדְג', הַנִמְצֵאת לֹא-הַרְחֵק מִן הַטִירָה. הוּא יַקְצִיב לָךְ גַם הַכְנָסָה מַתְאִימָה. לוֹרְד פוֹנְטְלֶרוֹי יוּכַל לְבַקְרֵךְ כְּפַעַם בְּפַעַם. הַתְּנַאי הַיָּחִיד הוּא, שֶׁלָךְ אָסוּר לְבַקְרוֹ אוֹ לַעֲבֹר אֶת שַׁעֲרֵי הַטִירָה. מִכָּאן תָּבִינִי, שֶׁלְמַעֲשֶׂה לֹא תִּהְיִי מְנֻתֶּקֶת מִבְּנֵךְ, וַאֲנִי מַבְטִיחַ לָךְ, גְבִרְתִּי, שֶׁתְּנָאִים אֵלֶה אֵינָם כֹּה נֻקְשִׁים

כְּפִי… כְּפִי שֶׁנִתָּן לַחֲשֹׁב בְּמַבָּט רִאשׁוֹן. הַיִתְרוֹנוֹת מִתְנָאֵי-הַמְגוּרִים וּמִן הַחִנוּךְ שֶׁהַלוֹרְד פוֹנְטְלֶרוֹי יִזְכֶּה לָהֶם הֵם – הַאֲמִינִי לִי - רַבִּים עַד מְאֹד."

הוּא חָשַׁשׁ מְאֹד, שֶׁמָא הַדְבָרִים שֶׁהִשְׁמִיעַ יְבִיאוּהָ לִידֵי בֶּכִי; שֶׁכֵּן, מַרְאָהּ שֶׁל אִשָׁה בּוֹכִיָה הֲבִיאוֹ תָּמִיד בִּמְבוּכָה. אַךְ לֹא; הִיא נִגְשָׁה אֶל הַחַלוֹן הַפָּתוּחַ וְעָמְדָה לְיָדוֹ דַקוֹת אֲחָדוֹת, כְּשֶׁעֵינֶיהָ נְעוּצוֹת בְּמַרְאֵה הָרְחוֹב, וְהוּא יָדַע כִּי הִיא מְנַסָה לִשְׁלֹט בְּעַצְמָהּ.

“סֶרֶן אֶרוֹל אָהַב מְאֹד אֶת דוֹרִינְקוֹרְט,” אָמְרָה לְבַסוֹף, “הוּא אָהַב אֶת אַנְגְלִיָה וְכָל דָבָר הַקְשׁוּר בְּאַרְצוֹ. צַר הָיָה לוֹ מְאֹד שֶׁנֶאֱלַץ לְהִנָתֵק מִבֵּיתוֹ. הוּא הָיָה גֵאֶה בִּשְׁמוֹ וּבְמוֹלַדְתּוֹ. וְהוּא הָיָה רוֹצֶה – אֲנִי יוֹדַעַת שֶׁהָיָה רוֹצֶה – כִּי בְּנוֹ יַכִּיר אֶת הַמְקוֹמוֹת הַיָפִים וְהַנוֹשָׁנִים וְכִי יִתְחַנֵךְ וְיִגְדַל בָּאֹפֶן הַהוֹלֵם בְּיוֹתֵר אֶת עֲתִידוֹ.”

אַחַר כָּךְ הִסְתּוֹבְבָה, קָרְבָה אֶל הַשֻׁלְחָן וְהִבִּיטָה בְּמַר הַבִישַׁם בְּרֹךְ.

“בַּעְלִי הָיָה רוֹצֶה בְּכָךְ,” אָמְרָה, “כִּי הַדָבָר הוּא לְטוֹבַת הַיֶלֶד. אֲנִי יוֹדַעַת… אֲנִי בְּטוּחָה כִּי הָרוֹזֵן אֵינוֹ מַעֲלֶה בְּדַעְתּוֹ לְלַמֵד אֶת נֶכְדוֹ שֶׁלֹא לֶאֱהֹב אוֹתִי. וַאֲנִי יוֹדַעַת, שֶׁגַם אִלוּ נִסָה – לֹא הָיָה מַצְלִיחַ, כִּי סֶדְרִיק דוֹמֶה מִדֵי לְאָבִיו בִּנְקֻדָה זוֹ. הוּא יֹאהַב אוֹתִי אֲפִלוּ אִם לֹא יִרְאֵנִי; וְכָל עוֹד נוּכַל לִרְאוֹת זֶה אֶת זוֹ, סִבְלִי לֹא יִהְיֶה רַב מִדַי.”

“הִיא חוֹשֶׁבֶת מְעַט כָּל-כָּךְ עַל עַצְמָהּ,” הִרְהֵר עוֹרֵךְ-הַדִין, “וְאֵין הִיא מַצִיגָה כָּל תְּנָאִים הַקְשׁוּרִים בָּהּ.”

“גְבִרְתִּי,” אָמַר בְּקוֹל רָם, “אֲנִי מְכַבֵּד אֶת הַהִתְחַשְׁבוּת שֶׁגִלִית כְּלַפִּי בְּנֵךְ. הוּא יוֹדֶה לָךְ עַל כָּךְ לִכְשֶׁיִגְדַל. אֲנִי מַבְטִיחֵךְ כִּי הַלוֹרְד פוֹנְטְלֶרוֹי יִזְכֶּה לִמְלֹא הַטִפּוּל וְהַהַשְׁגָחָה, וְכָל מַאֲמָץ יֵעָשֶׂה כְּדֵי לְהַעֲנִיק לוֹ אֹשֶׁר. הָרוֹזֶן מִדוֹרִינְקוֹרְט יִדְאַג לְרַוְחָתוֹ וּלְנוֹחִיוּתוֹ מַמָשׁ כָּמוֹךְ.”

“אֲנִי מְקַוָה,” אָמְרָה הָאֵם בְּקוֹל שָׁבוּר כָּלְשֶׁהוּ, “כִּי הַסָב יֹאהַב אֶת נֶכְדוֹ. סֶדְרִיק חוֹנֵן בְּאֹפִי רָגִישׁ מְאֹד, וּמִיוֹמוֹ הָרִאשׁוֹן זָכָה לְאַהֲבָה.”

מַר הַבִישַׁם צִחְצַח אֶת גְרוֹנוֹ. קָשֶׁה הָיָה לוֹ לְתָאֵר בְּדִמְיוֹנוֹ כִּי הָרוֹזֵן הַקְשִׁישׁ וְחַם-הַמֶזֶג עָשׂוּי לֶאֱהֹב מִישֶׁהוּ אַהֲבָה רַבָּה; אֶמְנָם, חַיָּב יִהְיֶה לְגַלּוֹת אֲדִיבוּת כָּלְשֶׁהִי – בְּדַרְכּוֹ הָרַגְזָנִית שֶׁלוֹ – אֶל הַיֶלֶד הֶעָתִיד לִהְיוֹת יוֹרְשׁוֹ, אַךְ הוּא יָדַע גַם כִּי אִם סֶדְרִיק יָבִיא תְּהִלָה לִשְׁמוֹ – סָבוֹ יִהְיֶה גַאֶה בּוֹ.

“הַלוֹרְד פוֹנְטְלֶרוֹי יִהְיֶה מְאֻשָׁר בְּבֵיתוֹ הֶחָדָשׁ, אֲנִי מְשֻׁכְנָע בָּזֹאת,” הֵשִׁיב הַפְּרַקְלִיט, “וּבְהִתְחַשֵׁב בְּאָשְׁרוֹ זֶה הֶחְלִיט הָרוֹזֵן כִּי אַתְּ תִּמְצָאִי קָרוֹב אֵלָיו, לְמַעַן יוּכַל לִרְאוֹתֵךְ לְעִתִּים קְרוֹבוֹת.”

הוּא הֵבִין, שֶׁאֵין זֶה מִן הַתְּבוּנָה לַחְזֹר בְּדַיְקָנוּת עַל מִלּוֹתָיו שֶׁל הָרוֹזֵן בְּנוֹשֵׂא זֶה, שֶׁלֹא הָיוּ, לְמַעַן הָאֱמֶת, אֲדִיבוֹת וַחֲבִיבוֹת. מִשׁוּם כָּךְ הֶעְדִיף מַר הַבִישַׁם לְהַשְׁמִיעַ אֶת הַחְלָטָתוֹ זוֹ שֶׁל אֲדוֹנָיו רָב-הַמַעֲלָה בְּשָׂפָה רַכָּה יוֹתֵר.

זַעֲזוּעַ קַל נּוֹסָף פָּקַד אוֹתוֹ כְּשֶׁהָאֵם בִּקְשָׁה מִמֶרִי לִמְצֹא אֶת הַיֶלֶד וְלַהֲבִיאוֹ הַבַּיְתָה, וּמִשֶׁשָׁמַע מִפִּי מֶרִי הֵיכָן הוּא נִמְצָא:

“בֶּטַח שֶׁאֶמְצָא אוֹתוֹ בְּלִי שׁוּם קֹשִׁי, גִיבֶרֶת,” אָמְרָה מֶרִי, " 'פְּנֵי שֶׁבָּרֶגַע הַזֶה הוּא בַּחֲנוּת שֶׁל אָדוֹן הוֹבְּס, יוֹשֵׁב עַל הַכְּסֵא הַגָבוֹהַ הַהוּא עַל-יַד הַקֻפָּה וְהֵם שְׁנֵיהֶם בֶּטַח מְדַבְּרִים עַל פּוֹלִיטִיקָה. אוֹ שֶׁאוּלַי הוּא מְשַׂחֵק שָׁמָה בֵּין הַסַבּוֹנִים וְהַנֵּרוֹת וְהַתַּפּוּחֵי-אֲדָמָה, הַיֶלֶד הַמָתוֹק וְהֶחָכָם הַזֶּה…"

“מַר הוֹבְּס מַכִּיר אֶת סֶדִי כִּמְעַט מִיּוֹמוֹ הָרִאשׁוֹן,” סִפְּרָה מְרַת אֶרוֹל לַפְּרַקְלִיט, “הוּא חָבִיב אֵלָיו מְאֹד וּשְׁנֵיהֶם יְדִידִים בְּלֵב וְנֶפֶשׁ.”

בְּזָכְרוֹ אֶת מַרְאֵה הַחֲנוּת שֶׁעָבַר עַל פָּנֶיהָ, עַל חֲבִיוֹת-הַתַּפּוּחִים וְאַרְגְזֵי-הַיָרָק וּשְׁאָר מִינֵי-מַכֹּלֶת, חָשׁ מַר הַבִישַׁם כִּי סְפֵקוֹתָיו עוֹלִים וְגוֹאִים מֵחָדָשׁ. בְּאַנְגְלִיָה מוֹלַדְתּוֹ אֵין זֶה נָהוּג שֶׁיְלָדִים בְּנֵי-טוֹבִים יִקְשְׁרוּ יַחֲסֵי-יְדִידִוּת עִם חֶנְוָנִים, וְהַדָבָר נִרְאָה בְּעֵינָיו מַדְאִיג. יִהְיֶה זֶה עֵסֶק-בִּישׁ אִם הַלוֹרְד הַקָטָן יִהְיֶה חֲסַר-נִמוּסִים, כְּאֶחָד מִיַלְדֵי-הָרְחוֹב. הַאָמְנָם יָרַשׁ אֶת אֶפְיָם הָרַע שֶׁל שְׁנֵי דוֹדָיו, בִּמְקוֹם אֶת מַעֲלוֹתָיו שֶׁל אָבִיו הַמָנוֹחַ?

מַחְשָׁבוֹת אֵלוּ טָרְדוּ אֶת מֹחוֹ בְּשָׁעָה שֶׁיָשַׁב וְשׂוֹחַח עִם הָאֵם עַד בּוֹא הַיֶלֶד. מִשֶׁשָׁמַע אֶת הַדֶלֶת נִפְתַּחַת הִסֵס לְרֶגַע קֵל, לִפְנֵי שֶׁשָׁלַח אֶת מַבָּטוֹ לְעֵבֶר הַיֶלֶד הַנִכְנָס. אֵין סָפֵק – אֲנָשִׁים רַבִּים שֶׁהִכִּירוּ אֶת מַר הַבִישַׁם הָיוּ

מִשְׁתּוֹקְקִים לָדַעַת מַה חָשׁ הַפְּרַקְלִיט הַקְשִׁישׁ מִשֶׁהוֹרִיד אֶת עֵינָיו וְרָאָה אֶת בֶּן הַשֶׁבַע הָרָץ אֶל בֵּין זְרוֹעוֹתֶיהָ שֶׁל אִמוֹ. שְׁנוּי נִפְלָא בְּרְגְשׁוֹתָיו תָּקַף אוֹתוֹ. בִּן-רֶגַע הִבְחִין כִּי לְפָנָיו אַחַד הַיְלָדִים הַיָפִים בְּיוֹתֵר שֶׁרָאָה מִיָמָיו. דִמְיוֹנוֹ לְאָבִיו הָיָה מַדְהִים – הַקוֹמָה הַזְקוּפָה, שַׂעֲרוֹת-הַזָהָב, מַבַּע-הַפָּנִים הַנָבוֹן וְהָאַמִיץ. עֵינָיו הָיוּ חוּמוֹת, כְּעֵינֵי אִמוֹ, אַךְ לֹא הָיָה בָּהֶן כָּל עֶצֶב; וְהוּא נָעַץ אוֹתָן בַּפְּרַקְלִיט כְּאִלוּ לֹא יָדַע כָּל פַּחַד וּדְאָגָה מִיָמָיו.

“זֶהוּ הַזַאֲטוּט הַנָאֶה בְּיוֹתֵר שֶׁרָאִיתִי מִיָמַי.” אָמַר אֶל לִבּוֹ; וְאִלוּ בְּקוֹל רָם לֹא אָמַר אֶלָא זֹאת: “וּבְכֵן, זֶהוּ לוֹרְד פוֹנְטְלֶרוֹי הַקְטָן!”

הָרְגָעִים חָלְפוּ, וּכְכָל שֶׁהִרְבָּה לְהַבִּיט בְּלוֹרְד פוֹנְטְלֶרוֹי הַקָטָן, כָּךְ הָלְכָה וְרָבְתָה הַפְתָּעָתוֹ. בְּקִיאוּתוֹ בִּילָדִים הָיְתָה מְצֻמְצֶמֶת בְּיוֹתֵר, אִם כִּי רָאָה רַבִּים מֵהֶם בְּאַנְגְלִיָה – בָּנִים וּבָנוֹת נָאִים, אֲדֻמֵי לְחָיַיִים וּלְבוּשִׁים כָּרָאוּי, שֶׁנִתְחַנְכוּ בְּקַפְּדָנוּת עַל-יְדֵי מוֹרִים וְאוֹמְנוֹת. הֵם הָיוּ לְעִתִּים בַּיְשָׁנִיִים וּלְעִתִּים רַעֲשָׁנִיִים, אַךְ לְעוֹלָם לֹא מְעוֹרְרִים דֵי עִנְיָן בְּלִבּוֹ שֶׁל פְּרַקְלִיט קָשִׁישׁ וְקַפְּדָן כְּמוֹתוֹ. אֶפְשָׁר וְהִתְעַנְיְנוּתוֹ הָאִישִׁית בְּלוֹרְד פוֹנְטְלֶרוֹי הַקָטָן הֵבִיאָה אוֹתוֹ לְהַקְדִישׁ לְסֶדְרִיק תְּשׂוּמַת-לֵב רַבָּה יוֹתֵר מִשֶׁהִקְדִישׁ לִילָדִים אֲחֵרִים, אֲבָל, כָּךְ אוֹ כָּךְ, הוּא מָצָא עַצְמוֹ מַקְדִישׁ לְיֶלֶד זֶה תְּשׂוּמַת-לֵב רַבָּה בְּיוֹתֵר.

סֶדְרִיק לֹא יָדַע כִּי הוּא מְשַׁמֵשׁ נוֹשֵׂא לְהִתְעַנְיְנוּת רַבָּה כָּל-כָּךְ וְהִתְנַהֵג כְּרָגִיל. הוּא לָחַץ אֶת יָדוֹ שֶׁל מַר הַבִישַׁם בְּדַרְכּוֹ הַיְדִידוּתִית בְּשָׁעָה שֶׁהוּצַג לְפָנָיו; הוּא הֵשִׁיב לְכָל שְׁאֵלוֹתָיו בִּנְכוֹנוּת וּלְלֹא הִסוּס, כְּפִי שֶׁנָהַג לְהָשִׁיב לְמַר הוֹבְּס. הוּא לֹא נָהֵג בְּבַיְשָׁנוּת וְאַף לֹא בִּיהִירוּת, וּבְשָׁעָה שֶׁמַר הַבִישַׁם שׂוֹחַח עִם אִמוֹ, הִבְחִין הַפְּרַקְלִיט כֵּיצַד יוֹשֵׁב הַיֶלֶד וּמַאֲזִין לַשִׂיחָה בְּעִנְיָן רַב, מֶשֶׁל הָיָה אָדָם מְבֻגָר.

“הַיֶלֶד נִרְאֶה בְּעֵינֵי בּוֹגֵר מִכְּפִי גִילוֹ.” אָמַר מַר הַבִישַׁם לָאֵם.

“דוֹמֵנִי שֶׁכָּךְ הוּא, בְּעִנְיָנִים אֲחָדִים,” הֵשִׁיבָה לוֹ, "תָּמִיד הָיָה מְהִיר-

תְפִיסָה, וְהוּא מְבַלֶה שָׁעוֹת רַבּוֹת בִּמְחִצָתָם שֶׁל מְבֻגָרִים. הוּא אוֹהֵב לְהִשְׁתַּמֵשׁ בְּבִטוּיִים שֶׁקָרָא אוֹ שָׁמַע, אֲבָל עִם זֹאת הוּא אוֹהֵב מְאֹד גַם לְשַׁחֵק בְּמִשְׂחֲקֵי לָדִים. הוּא יֶלֶד נָבוֹן מְאֹד בְּעֵינַי, אֲבָל עִם זֹאת הוּא גַם יַלְדוּתִי מְאֹד לִפְעָמִים."

לְמָחֲרַת הַיּוֹם נוֹכַח מַר הַבִישַׁם לָדַעַת עַד כַּמָה הָיְתָה הֶעָרָה אַחֲרוֹנָה זוֹ נְכוֹנָה. בְּשָׁעָה שֶׁהַכִּרְכָּרָה פָּנְתָה אֶל קֶרֶן-הָרְחוֹב הִבְחִין בִּקְבוּצַת יְלָדִים, שֶׁהָיוּ שְׁקוּעִים בְּמִשְׂחָק מַלְהִיב. שְׁנַיִם מֵהֶם הָיוּ בְּרֵאשִׁיתָהּ שֶׁל תַחֲרוּת-רִיצָה, וְאֶחָד מִן הַשְׁנַיִם הָיָה הוֹד-לוֹרְדִיוּתוֹ הַצְעִיר, שֶׁצָעַק וְהִרְעִישׁ לֹא פָּחוֹת מֵחֲבֵרָיו. הוּא עָמַד לְצַד יְרִיבוֹ, כְּשֶׁרַגְלוֹ הַשְׂמָאלִית לְפָנִים וְהֶאֱזִין לִקְרִיאַת הַמַזְניק:

" 'חַת – שְׁתַּיִם – הִכּוֹן – רוּץ!!!"

מַר הַבִישַׁם נִשְׁעַן אֶל חַלוֹן הַכִּרְכָּרָה וְעָקַב בְּסַקְרָנוּת אַחֲרֵי הַמִתְרַחֵשׁ. מִיָּמָיו לֹא רָאָה מַחֲזֶה כָּזֶה, שֶׁבּוֹ רַגְלַיִם קְטַנּוֹת וַאֲצִילִיוֹת שֶׁל לוֹרְד קָטָן מְזַנְקוֹת לְמִשְׁמַע הַמִּלָה “רוּץ!”, כַּפּוֹת-יָדָיו מִתְאַגְרְפוֹת, פָּנָיו מַכִּים בָּרוּחַ וּשְׂעָרוֹ הַזָהֹב מִתְבַּדֵר מֵאָחוֹר.

“הֵידָד, סֶדִי!” צָעֲקוּ הַיְלָדִים כֻּלָם וְקוֹלוֹתֵיהֶם מְצַוְחִים בְּהִתְלַהֲבוּת, “הֵידָד, בִּילִי! קָדִימָה, סֶדִי! מֶרֶץ, בִּילִי! הֵידָד-דָד-דָד!”

“אֲנִי מְקַוֶה מְאֹד שֶׁהוּא יְנַצַח,” אָמַר הַפְּרַקְלִיט אֶל לִבּוֹ.

מְעַנְיַן וּמְרַתֵּק הָיָה לִרְאוֹת אֶת הָרַגְלַיִם הַשְׁזוּפוֹת שׁוֹעֲטוֹת לְאֹרֶךְ הַמַסְלוּל, לְהַאֲזִין לְצַעֲקוֹת הַיְלָדִים, לַעֲקֹב אַחַר מַאֲמַצָיו שֶׁל בִּילִי שֶׁלֹא לְפַגֵר אַחֲרֵי יְרִיבוֹ. כָּל אֵלֶה רִגְשׁוּ אֶת הַפְּרַקְלִיט וְאַף עוֹרְרוּ שֶׁמֶץ-הִתְלַהֲבוּת בְּקִרְבּוֹ.

“אֲנִי בֶּאֱמֶת מְקַוֶה שֶׁהוּא יְנַצַח.” אָמַר שׁוּב, לְאַחַר שִׁעוּל קַל שֶׁל הִתְנַצְּלוּת.

בְּרֶגַע זֶה הִדְהֲדָה בְּאָזְנָיו הַצְוָחָה הַפִּרְאִית בְּיוֹתֵר שֶׁשָׁמַע מִיָמָיו. בִּקְפִיצָה אַחֲרוֹנָה וּמַרְהִיבָה הִגִיעַ הָרוֹזֵן לֶעָתִיד שֶׁל דוֹרִינְקוֹרְט אֶל פָּנַס-הָרְחוֹב שֶׁעָמַד בִּקְצֵה הָרְחוֹב וְנָגַע בּוֹ, שְׁתֵּי שְׁנִיוֹת לִפְנֵי שֶׁבִּילִי בָּא בְּעִקְבוֹתָיו, מִתְנַשֵׁם וּמִתְנַשֵׁף, וְחָבֵט אַף הוּא בַּפָּנָס.

“שָׁלֹשׁ פְּעָמִים הֵידָד לִכְבוֹד סֶדִי אֶרוֹל!” הֵרִיעוּ הַיְלָדִים הַנִלְהָבִים, “הֵידָד! הֵידָד! הֵידָד!”

מַר הַבִישַׁם הִכְנִיס אֶת רֹאשׁוֹ אֶל תּוֹךְ הַכִּרְכָּרָה וְנִשְׁעָן לְאָחוֹר בְּחִיוּךְ סְתָמִי.

“הֵידָד, לוֹרְד פוֹנְטְלֶרוֹי!” אָמַר.

בָּרֶגַע שֶׁעָצְרָה הַכִּרְכָּרָה מוּל בֵּית אֶרוֹל, נִרְאוּ הַמְנַצֵחַ וְהַמַפְסִיד פּוֹסְעִים יַחַד לְעֵבֶר הַבַּיִת, כְּשֶׁהַקְהָל הָרַעֲשָׁנִי בְּעִקְבוֹתֵיהֶם. סֶדְרִיק פָּסַע לִימִינוֹ שֶׁל בִּילִי וְדִבֵּר אֵלָיו; פָּנָיו סְמוּקִים, תַּלְתַּלָיו דְבוּקִים אֶל מִצְחוֹ הַמֵזִיעַ, יָדָיו בְּכִיסָיו.

“אַתָּה מֵבִין?” אָמַר, בְּנֵסוֹתוֹ לְהַמְתִּיק אֶת הַגְלוּלָה הַמָרָה שֶׁנָפְלָה בְּחֶלְקוֹ שֶׁל יְרִיבוֹ בִּישׁ-הַמַזְל, “אֲנִי חוֹשֵׁב שֶׁנִצַחְתִּי מִפְּנֵי שֶׁיֵּשׁ לִי רַגְלַיִם יוֹתֵר אֲרֻכּוֹת. אֲנִי חוֹשֵׁב שֶׁזֹּאת הִיא הַסִבָּה. וְאֵל תִּשְׁכַּח שֶׁאֲנִי גַם גָדוֹל מִמְךָ בִּשְׁלֹשָׁה יָמִים, וְגַם זֶה מַשֶׁהוּ. אַתָּה מֵבִין?”

טַעֲנָה זוֹ עוֹדְדָה כָּל-כָּךְ אֶת בִּילִי, עַד שֶׁחָזַר לְחַיֵךְ אֶל הָעוֹלָם, וְהִרְשָׁה לְעַצְמוֹ לְהִתְגָאוֹת מְעַט, כְּאִלוּ הוּא נִצַח בַּתַּחֲרוּת וְלֹא הִפְסִיד בָּהּ. אֵין סָפֵק, סֶדִי אֶרוֹל אָהַב לָתֵת לִבְנֵי-הָאָדָם הַרְגֶשַׁת עִדוּד וְנִחוּמִים. אֲפִלוּ בְּרֶגַע הַנִצָחוֹן הוּא זָכַר כִּי הַמַפְסִיד עָלוּל לָחוּשׁ מַפַּח-נֶפֶשׁ, וְהָיָה רוֹצֶה לְהַאֲמִין כִּי יָכוֹל הָיָה לְנַצֵחַ בִּתְנָאִים אֲחֵרִים.

בְּאוֹתוֹ בֹּקֶר יָשַׁב מַר הַבִישַׁם בְּחֶבְרָתוֹ שֶׁל הַמְנַצֵחַ בַּמֵרוֹץ וְשׂוֹחַח אִתּוֹ אֲרֻכּוֹת; הָיְתָה זוֹ שִׂיחָה שֶׁהֶעֶלְתָה עַל פָּנָיו אֶת חִיוּכוֹ הַצוֹנֵן וְאִלְצָה אוֹתוֹ לְחַכֵּךְ כַּמָה וְכַמָה פְּעָמִים אֶת סַנְטֵרוֹ בְּכַף-יָדוֹ הַגְרוּמָה.

מָרַת אֶרוֹל יָצְאָה אֶת הַטְרַקְלִין וְעוֹרֵךְ-הַדִין וְסֶדְרִיק נוֹתְרוּ בּוֹ לְבַדָם. תְּחִלָה תָּמַהּ מַר הַבִישַׁם וְשָׁאֵל עַצְמוֹ מֶה עָלָיו לוֹמַר לְבֶן-שִׂיחוֹ הַצָעִיר: שֶׁמָא יֹאמַר לוֹ כַּמָה מִשְׁפָּטִים, שֶׁיָכִינוּ אוֹתוֹ לִקְרַאת הַפְּגִישָׁה עִם סָבוֹ? וְאוּלַי גַם יַכְשִׁירוּ אוֹתוֹ לִקְרַאת הַתְּמוּרָה הַגְדוֹלָה שֶׁתִּתְחוֹלֵל בְּחַיָיו? הוּא נוֹכַח לָדַעַת שֶׁאֵין לְסֶדְרִיק שֶׁמֶץ מֻשָׂג מַה הוּא עָתִיד לִרְאוֹת בְּאַנְגְלִיָה וּמַה מְצַפֶּה לוֹ בְּבוֹאוֹ לַאֲחֻזָה. הוּא לֹא יָדַע עֲדַיִן כִּי אִמוֹ לֹא תָּגוּר אִתּוֹ בְּאוֹתוֹ בַּיִת.

מַר הַבִישַׁם יָשַׁב לְצַד הַחַלוֹן הַפָּתוּחַ; מוּלוֹ, עַל הַכֻּרְסָה הַגְדוֹלָה, יָשַׁב סֶדְרִיק וְהִבִּיט בַּפְּרַקְלִיט הַקָשִׁישׁ. הוּא נִשְׁעַן לְאָחוֹר עַל הַמִסְעָד, רֹאשׁוֹ הַמְתֻלְתָּל נוֹגֵעַ בָּרִפּוּד, רַגְלָיו צְלוּבוֹת וְיָדָיו נְתוּנוֹת בְּמַעֲמַקֵי כִּיסָיו, נֹסַח מַר הוֹבְּס. הוּא נָעֵץ בְּמַר הַבִישַׁם מַבָּט מְהֻרְהָר הָאוֹמֵר יִרְאַת-כָּבוֹד. לְאַחַר שֶׁאִמוֹ יָצְאָה הִשְׂתָּרְרָה בַּטְרַקְלִין דְמָמָה קְצָרָה, וְדוֹמֶה כִּי הַשְׁנַיִם בָּחֲנוּ אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ. מַר הַבִישַׁם לֹא יָדַע מַה מְסֻגָל גֶ’נְטֶלְמֶן קָשִׁישׁ כְּמוֹתוֹ לוֹמַר לְיֶלֶד בֶּן שֶׁבַע, שֶׁנִצַח בַּמֵרוֹץ, הַלוֹבֵשׁ אַבְרְקַיִם קְצָרִים, וַאֲשֶׁר רַגְלָיו אֵינָן אֲרֻכּוֹת דַיָן כְּדֵי לָגַעַת בָּרִצְפָּה.

אֲבָל סֶדְרִיק חָשׁ לְעֶזְרָתוֹ – וּפָתַח בְּעַצְמוֹ בַּשִׂיחָה.

“אַתָּה יוֹדֵעַ,” אָמַר, “אַף אֶחָד לֹא גִלָה לִי מַה זֶה רוֹזֵן.”

“הַאָמְנָם?” שָׁאֵל מַר הַבִישַׁם.

“לֹא,” הֵשִׁיב סֶדְרִיק, “וַאֲנִי חוֹשֵׁב שֶׁיֶלֶד שֶׁיִהְיֶה בְּקָרוֹב בְּעַצְמוֹ רוֹזֵן צָרִיךְ לְדַעַת מַה זֶה. אַתָּה לֹא חוֹשֵׁב כָּכָה?”

“כֵּן… בְּהֶחְלֵט!” הֵשִׁיב הַפְּרַקְלִיט.

“אָז אוּלַי אַתָּה מוּכָן” הִמְשִׁיךְ סֶדְרִיק בְּיִרְאַת-כָּבוֹד, “אוּלַי אַתָּה מוּכָן לְהַסְבִּיר לִי אֶת הַבַּ’יָה הַזֹּאת. (לִפְעָמִים, כְּשֶׁבָּחַר לְהִשְׁתַּמֵשׁ בַּמִלִים הַקָשׁוֹת, לֹא תָּמִיד הִצְלִיחַ לַהֲגוֹתָן כָּרָאוּי). מִי עוֹשֶׂה אֶת הַבֶּן-אָדָם לְרוֹזֵן?”

“הַמֶלֶךְ, אוֹ הַמַלְכָּה,” הֵשִׁיב מַר הַבִישַׁם, “אָדָם שֶׁבִּצַע שֵׁרוּת גָדוֹל לְמַעַן הַמְדִינָה, אוֹ בִּשְׁבִיל בֵּית הַמְלוּכָה, זוֹכֶה בְּתֹאַר רוֹזֵן.”

“אָהּ, אֲנִי מֵבִין,” אָמַר סֶדְרִיק, “זֶה מַשֶׁהוּ כְּמוֹ נָשִׂיא.”

“הַאָמְנָם?” שָׁאֵל מַר הַבִישַׁם, “הַאִם בִּזְכוּת זֹאת אַתֶּם בּוֹחֲרִים אֶת הַנָּשִׂיא שֶׁלָכֶם?”

“כֵּן,” הֵשִׁיב סֶדְרִיק בַּעֲלִיצוּת, “אִם בֶּן-אָדָם יוֹדֵעַ הֲמוֹן דְבָרִים, וְהוּא גַם אִישׁ טוֹב מְאֹד, אָז בּוֹחֲרִים אוֹתוֹ לְנָשִׂיא. וּבַיוֹם הַזֶה עוֹרְכִים תַּהֲלוּכַת-לַפִּידִים, עִם תִּזְמוֹרוֹת, וּנְאוּמִים. פַּעַם חָשַׁבְתִּי שָׁאוּלַי אֶהְיֶה נָשִׂיא, כְּשֶׁאֶגְדַל, אֲבָל אַף פַּעַם לֹא תֵּאַרְתִּי לִי שֶׁאֶהְיֶה רוֹזֵן. לֹא יָדַעְתִּי כְּלוּם עַל רוֹזְנִים,” הוֹסִיף בִּמְהִירוּת, שֶׁמָא אֵין זֶה נִמוּסִי לוֹמַר שֶׁהוּא לֹא רָצָה לִהְיוֹת רוֹזֵן, “אִלוּ יָדַעְתִּי מַשֶׁהוּ עֲלֵיהֶם, אוּלַי הָיִיתִי גַם אֲנִי רוֹצֶה לִהְיוֹת אֶחָד מֵהֶם.”

“יֵשׁ הֶבְדֵל נִכָּר בֵּין רוֹזֵן לְבֵין נָשִׂיא” הֵעִיר עוֹרֵךְ-הַדִין.

“בֶּאֱמֶת?” שָׁאֵל סֶדְרִיק, “אֵיזֶה? אוּלַי אֵין תַּהֲלוּכַת-לַפִּידִים?”

מַר הַבִישַׁם הִשְׁעִין רֶגֶל אֶל רֶגֶל וְקֵרֵב לְאִטוֹ אֶת רָאשֵׁי אֶצְבְּעוֹת-יָדָיו זוֹ לְזוֹ. זֶה הַזְמַן, הִרְהֵר, לְהַסְבִּיר לְלוֹרְד פוֹנְטְלֶרוֹי הַקְטָן אֶת הָעִנְיָנִים הַלָלוּ בְּיֶתֶר בְּהִירוּת.

“רוֹזֵן הוּא… הוּא אָדָם חָשׁוּב בְּיוֹתֵר,” פָּתַח.

“וְכָכָה גַם הַנָּשִׂיא!” שִׁסַע סֶדְרִיק אֶת דְבָרָיו, “תַּהֲלוּכַת-הַלַפִּידִים מִתְמַשֶׁכֶת לְאֹרֶךְ שִׁבְעָה קִילוֹמֶטֶר, וְגַם יוֹרִים זִקוּקִין, וְהַתִּזְמֹרֶת מְנַגֶנֶת! אָדוֹן הוֹבְּס לָקַח אוֹתִי פַּעַם לְתַהֲלוּכָה כָּזֹאת.”

“רוֹזֵן,” הִמְשִׁיךְ מַר הַבִישַׁם, בְּהַרְגִישׁוֹ כִּי טִעוּנָיו אֵינָם מְשַׁכְנְעִים בְּיוֹתֵר, “הוּא לְעִתִּים קְרוֹבוֹת נֵצֶר לְשׁוֹשֶׁלֶת קְדוּמָה בְּיוֹתֵר.”

“מַה 'זְתוֹמֶרֶת?” שָׁאֵל סֶדְרִיק.

“בֵּן לְמִשְׁפָּחָה עַתִּיקָה… שׁוֹשֶׁלֶת מְאֹד עַתִּיקָה.”

“אָהּ,” אָמַר סֶדְרִיק וְתָחַב אֶת יָדָיו עָמֹק יוֹתֵר לְכִיסָיו, “אֲנִי חוֹשֵׁב שֶׁזֶה כְּמוֹ עִם מוֹכֶרֶת-הַתַּפּוּחִים שֶׁעַל יַד הַגַן. הִיא שַׁיֶכֶת לְשׁוֹשֶׁלֶת עַתִּיקָה נוֹרָא. הִיא כָּל-כָּךְ זְקֵנָה, שֶׁהָיִיתָ מִתְפַּלֵא לִרְאוֹת אֵיךְ הִיא עוֹד מְסֻגֶלֶת לַעֲמֹד עַל הָרַגְלַיִם. הִיא בַּת מֵאָה, אֲנִי חוֹשֵׁב, וּבְכָל-זֹאת הִיא נִמְצֵאת שָׁם אֲפִילוּ בַּגֶשֶׁם. אֲנִי מְרַחֵם עָלֶיהָ, וְכָכָה גַם כָּל הַיְלָדִים. פַּעַם הָיָה לְבִּילִי דוֹלָר שָׁלֵם, וַאֲנִי בִּקַשְׁתִּי מִמֶנוּ שֶׁיִקְנֶה אֶצְלָהּ בְּכָל יוֹם תַּפּוּחִים בַּחֲמִשָׁה סֶנְט, עַד שֶׁיִגָמֵר לוֹ הַדוֹלָר. לְפִי חֶשְׁבּוֹנִי זֶה יוֹצֵא עֶשְׂרִים יוֹם, אֲבָל אַחֲרֵי שָׁבוּעַ הַתַּפּוּחִים נִמְאֲסוּ עָלָיו; וְאָז – אֵיזֶה מַזָל! – אִישׁ אֶחָד נָתַן לוֹ חֲצִי דוֹלָר, וַאֲנִי הִמְשַׁכְתִּי לִקְנוֹת אֶצְלָהּ בִּמְקוֹמוֹ. גַם אַתָּה הָיִיתָ מְרַחֵם עַל מִישֶׁהוּ כָּל-כָּךְ עָנִי, שֶׁיֵּשׁ לוֹ שׁוֹשֶׁלֶת עַתִּיקָה כָּזֹאת. הִיא אוֹמֶרֶת שֶׁהַשׁוֹשֶׁלֶת שֶׁלָהּ נִכְנְסָה לָהּ לָעֲצָמוֹת וְהַגֶשֶׁם עוֹשֶׂה אֶת זֶה עוֹד יוֹתֵר גְרוּעַ…”

מַר הַבִישַׁם חָשׁ עַצְמוֹ אוֹבֵד-עֵצוֹת לְמַרְאֵה פָּנָיו הַתְּמִימִים שֶׁל אִישׁ-שִׂיחוֹ הַקָטָן.

“חוֹשֵׁשְׁנִי שֶׁלֹא הֵבַנְתָּ אוֹתִי כָּרָאוּי,” נִסָה לְהַסְבִּיר, “כְּשֶׁאָמַרְתִּי ‘שׁוֹשֶׁלֶת עַתִּיקָה’, לֹא הִתְכַּוַנְתִּי לַגִיל. הִתְכַּוַנְתִּי לְכָךְ שֶׁשְׁמָהּ שֶׁל אוֹתָהּ מִשְׁפָּחָה הָיָה יָדוּעַ בָּעוֹלָם כְּבָר לִפְנֵי דוֹרוֹת רַבִּים. יֵשׁ אֲנָשִׁים הַנוֹשְׂאִים שֵׁם-מִשְׁפָּחָה, הַיָּדוּעַ מֵאוֹת שָׁנִים בְּדִבְרֵי-יָמֶיהָ שֶׁל הַמְדִינָה.”

“כְּמוֹ ג’וֹרְג' וָשִׁינְגְטוֹן, נָכוֹן?” אָמַר סֶדְרִיק, “שָׁמַעְתִּי עָלָיו עוֹד כְּשֶׁהָיִיתִי תִּינוֹק, וְהוּא הָיָה מְפֻרְסָם עוֹד הַרְבֵּה לִפְנֵי זֶה. אָדוֹן הוֹבְּס אוֹמֵר שֶׁלְעוֹלָם לֹא נִשְׁכַּח אוֹתוֹ, בִּגְלַל הַכְרָזַת-הָעַצְמָאוּת שֶׁנָּתַן לָנוּ. הוּא הָיָה אִישׁ אַמִיץ מְאֹד, אַתָּה יוֹדֵעַ ?”

“הָרוֹזֵן הָרִאשׁוֹן מִדוֹרִינְקוֹרְט,” אָמַר עוֹרֵךְ-הַדִין בְּקוֹל חֲגִיגִי, “קִבֵּל אֶת תֹּאַר הָרוֹזְנוּת לִפְנֵי אַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה!”

“שְׁמַע, זֶה הָיָה לִפְנֵי הֲמוֹן זְמַן!” קָרָא סֶדְרִיק, “סִפַּרְתָּ אֶת זֶה לְיַקִירָתִי? זֶה נוֹרָא יְעַנְיַן אוֹתָהּ. הִיא אוֹהֶבֶת מְאֹד לִשְׁמֹעַ דְבָרִים מַפְתִּיעִים שֶׁכָּאֵלֶה. נְסַפֵּר לָהּ אֶת זֶה כְּשֶׁתִּכָּנֵס. טוֹב? מָה עוֹד עוֹשִׂים רוֹזְנִים, מִלְבַד זֶה שֶׁהֵם מְקַבְּלִים תֹּאַר ?”

“רַבִּים מֵהֶם עוֹזְרִים לַמַלְכָּה לִמְשֹׁל בְּאַנְגְלִיָה. כַּמָה מֵהֶם הָיוּ לוֹחֲמִים אַמִיצִים, שֶׁהִשְׁתַּתְּפוּ בִּקְרָבוֹת רַבִּים.”

“גַם אֲנִי רוֹצֶה לִהְיוֹת לוֹחֵם אַמִיץ,” אָמַר סֶדְרִיק, “אַבָּא שֶׁלִי הָיָה סֶרֶן בַּצָבָא, וְהוּא הָיָה גִבּוֹר, כִּמְעַט כְּמוֹ ג’וֹרְג' וָשִׁינְגְטוֹן. אוּלַי בִּגְלַל זֶה הָיָה נַעֲשָׂה רוֹזֶן, אִלוּ לֹא מֵת. אֲנִי שָׂמֵחַ שֶׁהָרוֹזְנִים הֵם אֲנָשִׁים אַמִיצִים. זֶהוּ יִתְרוֹן גָדוֹל, לִהְיוֹת אַמִיץ. פַּעַם הָיִיתִי פּוֹחֵד מִכָּל מִינֵי דְבָרִים – בַּחֹשֶׁךְ, אַתָּה מֵבִין. אֲבָל אַחֲרֵי שֶׁחָשַׁבְתִּי עַל הַחַיָלִים הַגְבּוֹרִים בְּמִלְחֶמֶת-הָעַצְמָאוּת, הִפְסַקְתִּי לְפַחֵד.”

“יֵשׁ עוֹד יִתְרוֹן חָשׁוּב לְרוֹזֵן, לִפְעָמִים,” אָמַר מַר הַבִישַׁם וְנָעַץ אֶת עֵינָיו הַפִּקְחִיוֹת בְּאִישׁ-שִׂיחוֹ הַצָעִיר, “כַּמָה וְכַמָה רוֹזְנִים הֵם אֲנָשִׁים עֲשִׁירִים, בַּעֲלֵי כֶּסֶף רַב.”

הוּא בָּחַן אֶת הַלוֹרְד בְּסַקְרָנוּת, וְתָמַהּ לַדַעַת מַה מִדַת בְּקִיאוּתוֹ בְּכֹחוֹ הָרַב שֶׁל הַכֶּסֶף.

“זֶה טוֹב מְאֹד,” אָמַר סֶדְרִיק בִּתְמִימוּת, “הַלְוַאי שֶׁגַם לִי הָיָה הַרְבֵּה כֶּסֶף.”

“הַאֻמְנָם?” שָׁאֵל הַפְּרַקְלִיט, “מַדוּעַ?”

“אַתָּה מֵבִין,” הֵשִׁיב סֶדְרִיק, יֵשׁ כָּל-כָּךְ הַרְבֵּה דְבָרִים שֶׁאֶפְשָׁר לַעֲשׂוֹת בְּכֶסֶף. הִנֵּה, לְמָשָׁל, מוֹכֶרֶת-הַתַּפּוּחִים. אִלוּ הָיָה לִי כֶּסֶף הָיִיתִי קוֹנֶה לָהּ אֹהֶל, אוֹ סֻכָּה קְטַנָה, שֶׁתּוּכַל לְהַעֲמִיד בָּהּ אֶת הַכִּסֵא שֶׁלָהּ, וְגַם תַּנוּר קָטָן. וּבְיָמִים שֶׁל גֶשֶׁם הָיִיתִי נוֹתֵן לָהּ דוֹלָר, שֶׁתּוּכַל לְהִשָׁאֵר בַּבַּיִת. וּמִלְבַד זֹאת… כֵּן, הָיִיתִי קוֹנֶה לָהּ צָעִיף. וְזֶה, אַתָּה מֵבִין, כְּדֵי שֶׁהָעֲצָמוֹת שֶׁלָהּ לֹא יִכְאֲבוּ לָהּ. הַגּוּף שֶׁלָהּ כְּבָר לֹא כְּמוֹ שֶׁלָנוּ; הַפְרָקִים שֶׁלָהּ כּוֹאֲבִים כְּשֶׁהִיא מִתְהַלֶכֶת, וְהִיא סוֹבֶלֶת מִזֶה נוֹרָא. אִלוּ הָיִיתִי דֵי עָשִׁיר כְּדֵי לִקְנוֹת לָהּ אֶת כָּל זֶה, הִיא לֹא הָיְתָה כָּל-כָּךְ סוֹבֶלֶת."

“המְ…” הִפְטִיר מַר הַבִישַׁם, “וּמָה עוֹד הָיִיתָ עוֹשֶׂה לוּ הָיִיתָ עָשִׁיר?”

“הוֹ, הַרְבֵּה דְבָרִים! כַּמוּבָן, הָיִיתִי קוֹנֶה כָּל מִינֵי דְבָרִים יָפִים לְיַקִירָתִי; לְמָשָׁל – מְנִיפוֹת, וּמְחָטִים, וְסִכּוֹת, וְאֶצְבְּעוֹנִים וְטַבָּעוֹת שֶׁל זָהָב, וְאֶנְצִיקְלוֹפֶּדְיָה, וְאוֹטוֹ קָטָן, שֶׁלֹא תִּצְטָרֵךְ לְחַכּוֹת בָּרְחוֹב לְחַשְׁמַלִית. אִלוּ הָיְתָה אוֹהֶבֶת שְׂמָלוֹת שֶׁל מֶשִׁי וָרֹד, הָיִיתִי קוֹנֶה לָהּ כַּמָה, אֲבָל הִיא אוֹהֶבֶת דַוְקָא אֶת הַשְׁחוֹרוֹת. אֲבָל, בְּכָל-זֹאת, הָיִיתִי הוֹלֵךְ אִתָּהּ אֶל הַחֲנוּת הֲכִי גְדוֹלָה וְאוֹמֵר לָהּ שֶׁתַּבִּיט סָבִיב וְתִבְחַר לָהּ מַה שָׁמוֹצֵא חֵן בְּעֵינֶיהָ… וּבִשְׁבִיל דִיק…”

“מִיהוּ דִיק?” בְּקֵשׁ הַפְּרַקְלִיט לְדַעַת.

“חָבֵר שֶׁלִי. הוּא מְצַחְצֵחַ-נַעֲלַיִם,” הִסְבִּיר הוֹד לוֹרְדִיוּתוֹ, שֶׁהִתְחִיל מִתְלַהֵב מִן הַתָּכְנִיוֹת הַנִפְלָאוֹת שֶׁנִתַּן לוֹ לְתַכְנֵן, “דִיק הוּא מְצַחְצֵחַ-הַנַעֲלַיִם הֲכִי נֶחְמָד שֶׁאֲנִי מַכִּיר; וּכְדַאי גַם לְךָ לְהַכִּיר אוֹתוֹ. הָעֶמְדָה שֶׁלוֹ הִיא בְּקֶרֶן-רְחוֹב אַחַת בְּמוֹרַד הָעִיר, וַאֲנִי כְּבָר מַכִּיר אוֹתוֹ שָׁנִים. פַּעַם, כְּשֶׁהָיִיתִי כָּזֶה קָטָן, טִיַלְתִּי שָׁם עִם יַקִירָתִי וְהִיא קָנְתָה לִי כַּדוּר יָפֶה, שֶׁיוֹדֵעַ לְנַתֵּר. וּפִתְאֹם הוּא נָפַל וְהִתְחִיל לְנַתֵּר אֶל אֶמְצַע הָרְחוֹב, בֵּין הַכִּרְכָּרוֹת וְהַמְכוֹנִיוֹת וְהַסוּסִים; וַאֲנִי נִבְהַלְתִּי וְהִתְחַלְתִי לִבְכּוֹת… הָיִיתִי אָז קָטָן כָּזֶה, אַתָּה זוֹכֵר? פִּתְאֹם אֲנִי רוֹאֶה אֶת דִיק, שֶׁצִחְצַח אֶת הַנַעֲלַיִם שֶׁל אָדוֹן אֶחָד; וְהוּא רָאָה אוֹתִי וְאָמַר: ‘הַלוֹ!’ וְאָז קָם, וְרֶץ אֶל בֵּין הָעֲגָלוֹת וְהַמְכוֹנִיוֹת וְהַסוּסִים, וְתָפַס אֶת הַכַּדּוּר, וְנִגֵב אוֹתוֹ בְּשַׁרְווּל-הַחֻלְצָה, וְהֶחְזִיר לִי אוֹתוֹ וְאָמַר: זֶהוּ! הַכֹּל בְּסֵדֶר, בָּחוּר.' וְאִמָא הוֹדְתָה לוֹ מְאֹד, וְאָמְרָה שֶׁהוּא בָּחוּר נֶחְמָד, וַאֲנִי חוֹשֵׁב שֶׁהִיא צָדְקָה בְּהֶחְלֵט. וּמֵאָז, בְּכָל פַּעַם שֶׁאֲנַחְנוּ יוֹרְדִים הָעִירָה, אֲנִי מְשׂוֹחֵחַ אִתּוֹ. הוּא אוֹמֵר לִי ‘שָׁלוֹם’ וַאֲנִי אוֹמֵר לוֹ ‘שָׁלוֹם’, וְאַחַר-כָּךְ אֲנַחְנוּ מְשׂוֹחֲחִים מְעַט, וְהוּא מְסַפֵּר לִי אֵיךְ הָעֲסָקִים אֶצְלוֹ. הֵם לֹא הֲכִי מַזְהִירִים בַּזְמַן הָאַחֲרוֹן…”

“וּמֶה הָיִיתָ רוֹצֶה לַעֲשׂוֹת לְמַעֲנוֹ?” חָקַר הַפְּרַקְלִיט, בְּחַכְּכוֹ אֶת סַנְטֵרוֹ וּבְחַיְכוֹ חִיוּךְ סָתוּם.

“וּבְכֵן,” הֵשִׁיב לוֹרְד פוֹנְטְלֶרוֹי וְהִזְדַקֵף בַּכֻּרְסָה, מַעֲשֵׂה אִישׁ-עֲסָקִים, “הָיִיתִי מְשַׁחְרֵר אוֹתוֹ מִגֶ’ק.”

“וּמִיהוּ גֶ’ק?” שָׁאַל מַר הַבִישַׁם.

“הוּא הַשֻׁתָּף שֶׁל דִיק. וְהוּא הַשֻׁתָּף הֲכִי גָרוּעַ שֶׁתּוּכַל לְתָאֵר לְעַצְמְךָ. כָּכָה דִיק אוֹמֵר. הוּא לֹא שָׁוֶה לָעֵסֶק הַזֶה, וְהוּא לֹא יָשָׁר. הוּא מְרַמֶה, וְזֶה מַרְגִיז נוֹרָא אֶת דִיק. גַם אוֹתְךָ זֶה הָיָה מַרְגִיז נוֹרָא, אִלוּ הָיִיתָ מְצַחְצֵחַ נַעֲלַיִם מִן הַבֹּקֶר עַד הָעֶרֶב, וּמֵזִיעַ, וּמִתְנַהֵג בְּישֶׁר, וְהַשֻׁתָּף הָרַמַאי שֶׁלְךְ הָיָה מְסַדֵר אוֹתְךָ. הָאֲנָשִׁים אוֹהֲבִים אֶת דִיק, אֲבָל לֹא אֶת גֶ’ק, וְאָז, אִלוּ הָיִיתִי עָשִׁיר, הָיִיתִי קוֹנֶה בִּשְׁבִילוֹ אֶת הַחֵלֶק שֶׁל גֶ’ק בַּשֻׁתָּפוּת וְגַם מַשִׂיג בִּשְׁבִיל דִיק שֶׁלֶט-עֲסָקִים. דִיק אוֹמֵר שֶׁשֶׁלֶט כָּזֶה הוּא מְצֻיָן בִּשְׁבִיל הָעֵסֶק. וּמִלְבַד זֹאת הָיִיתִי קוֹנֶה לוֹ גַם בֶּגֶד חָדָשׁ, וּמִבְרָשׁוֹת חֲדָשׁוֹת וְעוֹזֵר לוֹ לְהַתְחִיל הַכֹּל מֵחָדָשׁ וּבִיֹשֶׁר. דִיק אוֹמֵר שֶׁכָּל מַה שֶׁהוּא רוֹצֶה זֶה לְהַתְחִיל בְּחַיִים חֲדָשִׁים וַהֲגוּנִים.”

כָּךְ הִתְנַהֲלָה לָהּ אוֹתָהּ שִׂיחָה תְּמִימָה, שֶׁבָּהּ סִפֵּר הוֹד-לוֹרְדִיוּתוֹ הַצָעִיר אֶת סִפּוּרָיו וְתָכְנִיוֹתָיו. לֹא הָיָה סָפֵק בְּלִבּוֹ כִּי אִישׁ-שִׂיחוֹ הַקָשִׁישׁ מְגַלֶה בְּכָךְ עִנְיָן בְּדִיוּק כָּמוֹהוּ. וְאָמְנָם, מַר הַבִישַׁם גִלָה בְּכָךְ עִנְיָן רַב בְּיוֹתֵר; אִם כִּי יִתָּכֵן שֶׁלָאו דַוְקָא בְּמוֹכֶרֶת-הַתַּפּוּחִים וּבְדִיק, אֶלָא בִּידִידָם הַקָטָן, שֶׁרֹאשׁוֹ הַמְתֻלְתָּל הָיָה טָרוּד כָּל-כָּךְ בִּרְקִימַת תָּכְנִיוֹת לְמַעֲנָם, עַד שֶׁדּוֹמֶה כִּי שָׁכַח כָּלִיל אֶת עַצְמוֹ.

“וְהַאִם יֵשׁ מַשֶׁהוּ…” שָׁאֵל עוֹרֵךְ-הַדִין, “שֶׁהָיִיתָ רוֹצֶה לִקְנוֹת לְמַעַנְךָ, אִלוּ הָיִיתָ עָשִׁיר?”

“הֲמוֹן דְבָרִים!” הֵשִׁיב לוֹרְד פוֹנְטְלֶרוֹי לְלֹא הִסוּס, “אֲבָל קֹדֶם כֹּל הָיִיתִי נוֹתֵן לְמֶרִי סְכוּם קָטָן בִּשְׁבִיל בְּרִיגֶ’ט; זוֹהִי אֲחוֹתָהּ, וְיֵשׁ לָהּ שְׁנֵים-עָשָׂר יְלָדִים, וּבַעַל שֶׁלֹא מְסֻגֶל לַעֲבֹד. הִיא בָּאָה אֵלֵינוּ לִפְעָמִים וּבוֹכָה, וְיַקִירָתִי שָׂמָה לָהּ בַּסַל כָּל מִינֵי דְבָרִים, וְאָז הִיא בּוֹכָה שׁוּב-פַּעַם וְאוֹמֶרֶת: ‘שֶׁאֱלֹהִים יְבָרֵךְ אוֹתָךְ, גִיבֶרֶת נֶחְמָדָה’. וַאֲנִי חוֹשֵׁב שֶׁאָדוֹן הוֹבְּס הָיָה שָׂמֵחַ לְקַבֵּל מִמֶנִי שְׁעוֹן-זָהָב עִם שַׁרְשֶׁרֶת לְמַזְכֶּרֶת, וְגַם מִקְטֶרֶת-מִירְשַׁאוּם. וּמִלְבַד זֶה הָיִיתִי רוֹצֶה לְאַרְגֵן הַפְגָנָה…”

“הַפְגָנָה?!” קָרָא מַר הַבִישַׁם.

“כְּמוֹ תַּהֲלוּכַת-בְּחִירוֹת, אַתָּה מֵבִין?” הִסְבִּיר סֶדְרִיק בְּהִתְלַהֲבוּת, “הָיִיתִי מַשִׂיג לַפִּידִים, וְתִזְמֹרֶת וְתִלְבּוֹשׁוֹת יָפוֹת וְכָל מִינֵי דְּבָרִים בִּשְׁבִיל כָּל הַיְלָדִים, וְגַם בִּשְׁבִילִי. וַאֲנַחְנוּ הָיִינוּ צוֹעֲדִים בָּרְחוֹב וְעוֹשִׂים תַּרְגִילִים, וּמַפְגִינִים. זֶה מַה שֶׁהָיִיתִי רוֹצֶה בִּשְׁבִילִי, אִלוּ הָיִיתִי עָשִׁיר.”

הַדֶלֶת נִפְתְּחָה וּמָרַת אֶרוֹל נִכְנְסָה.

“צַר לִי שֶׁנֶאֱלַצְתִּי לְהַשְׁאִיר אֶתְכֶם לְבַדְכֶם זְמַן כֹּה רַב,” אָמְרָה לְמַר הַבִישַׁם, “אֲבָל אִשָׁה עֲנִיָה אַחַת, הַנִמְצֵאת בְּצָרָה גְדוֹלָה, בָּאָה לִרְאוֹת אוֹתִי.”

“הָאָדוֹן הַצָעִיר סִפֵּר לִי עַל כַּמָה מִידִידָיו,” אָמַר הַפְּרַקְלִיט, “וּמֶה הָיָה עוֹשֶׂה לְמַעֲנָם אִלוּ הָיָה עָשִׁיר.”

“בְּרִיגֶ’ט הִיא אַחַת מִידִידָיו,” אָמְרָה הָאֵם, “וְאִתָּהּ שׂוֹחַחְתִּי בַּמִטְבָּח עַד לְרֶגַע זֶה. הִיא נִמְצֵאת בִּמְצוּקָה, כִּי בַּעְלָהּ הַחוֹלֶה אֵינוֹ מְסֻגָל לַעֲבֹד.”

סֶדְרִיק הֶחְלִיק מֵעַל הַכֻּרְסָה הַגְדוֹלָה וְאָמַר:

“אֲנִי חוֹשֵׁב שֶׁאֵלֵךְ לִרְאוֹת אוֹתָהּ וְלִשְׁאֹל מַה שְׁלוֹם בַּעְלָהּ. הוּא אִישׁ נֶחְמָד וַאֲנִי אֲסִיר-תּוֹדָה לוֹ, כִּי פַּעַם עָשָׂה לִי חֶרֶב-עֵץ. הוּא בֶּן-אָדָם מֻכְשָׁר מְאֹד!”

הוּא יָצָא בְּרִיצָה מִן הַחֶדֶר וּמַר הַבִישַׁם קָם מִכִּסְאוֹ. הוּא רָצָה לוֹמַר מַשֶׁהוּ, אַךְ הִסֵס לְרֶגַע קַל; וְאַחַר כָּךְ פָּתַח וְאָמַר, בְּהַשְׁפִּילוֹ אֶת עֵינָיו לְעֵבֶר מָרַת אֶרוֹל:

“לִפְנֵי צֵאתִי אֶת טִירַת דוֹרִינְקוֹרְט קְבֵּל אוֹתִי הָרוֹזֵן לְרֵאָיוֹן וְנָתַן בְּיָדִי הַנְחָיוֹת אֲחָדוֹת. הוּא מִשְׁתּוֹקֵק כִּי נֶכְדוֹ יְצַפֶּה בְּשִׂמְחָה לִקְרַאת חַיָּיו הָעֲתִידִים בְּאַנְגְלִיָה וְלִקְרַאת הֶכֵּרוּתוֹ עִם סָבוֹ. ‘עָלֶיךָ לְהַבְהִיר לְלוֹרְד פוֹנְטְלֶרוֹי’ כָּךְ אָמַר, ‘כִּי הַתְּמוּרָה בְּחַיָּיו תָּבִיא לוֹ כֶּסֶף רַב וְכָל שְׁאָר הַהֲנָאוֹת הָאֲהוּבוֹת עַל יְלָדִים’. אִלוּ הִבִּיעַ מִשְׁאָלוֹת כָּלְשֶׁהֵן, חַיָּב הָיִיתִי לְסַפְּקָן וְלוֹמַר לוֹ כִּי סָבוֹ הוּא זֶה הַמְמַלֵא אֶת מִשְׁאָלוֹתָיו. אֲנִי מְשַׁעַר כִּי הָרוֹזֵן לֹא הִתְכַּוֵן לְאוֹתָן מִשְׁאָלוֹת שֶׁהַנַעַר הִבִּיעַ בְּאָזְנֵי; אֲבָל אִם הָעֶזְרָה לְאוֹתָהּ אִשָּׁה עֲנִיָה תַּעֲנִיק הֲנָאָה לְלוֹרְד פוֹנְטְלֶרוֹי, אֵין סָפֵק שֶׁהָרוֹזֵן הָיָה מְגַלֶה מוֹרַת-רוּחַ אִלְמָלֵא מִלֵאתִי מִשְׁאָלָה זו.”

הָיְתָה זוֹ פַּעַם שְׁנִיָה שֶׁבָּהּ לֹא צִטֵט הַפְּרַקְלִיט בְּדַיְקָנוּת אֶת דְבָרָיו שֶׁל הָרוֹזֵן; הַמִלִים שֶׁאָמַר הוֹד-מַעֲלָתוֹ הָיוּ אֵלֶה:

“הַבְהֵר לַנַעַר הֵיטֵב שֶׁאֲנִי מְסֻגָל לְמַלֵא אֶת כָּל רְצוֹנוֹתָיו. הַבְהֵר לוֹ מַה מַשְׁמָעָהּ שֶׁל הַזְכוּת לִהְיוֹת נֶכְדוֹ שֶׁל הָרוֹזֵן מִדוֹרִינְקוֹרְט. קְנֵה לוֹ כָּל דָבָר שֶׁיַחְמֹד. מַלֵא כִּיסָיו בְּכֶסֶף וְאֱמֹר לוֹ כִּי סַבָּא שֶׁלוֹ הֶעֱנִיק לוֹ כֶּסֶף זֶה.”

מְנִיעָיו שֶׁל סַבָּא הָיוּ רְחוֹקִים מִלִהְיוֹת חֲבִיבִים, אֲבָל אִמוֹ שֶׁל סֶדְרִיק לֹא חָשְׁשָׁה מִפְּנֵי כָּל כַּוָנָה רָעָה. הִיא סָבְרָה כִּי אֶפְשָׁר שֶׁאוֹתוֹ זָקֵן בּוֹדֵד וְאֻמְלָל, שֶׁבָּנָיו מֵתוּ עַל פָּנָיו, מְבַקֵשׁ לִהְיוֹת חָבִיב כְּלַפִּי בְּנָהּ הַקָטָן וְלִזְכּוֹת בְּאַהֲבָתוֹ. וְהַמַחְשָׁבָה כִּי סֶדְרִיק שֶׁלָהּ יוּכַל לַעֲזֹר לִבְּרִיגֶ’ט גָרְמָה לָהּ אֹשֶׁר. מְאֻשֶׁרֶת הָיְתָה לְגַלּוֹת כִּי הַתּוֹצָאָה הָרִאשׁוֹנָה שֶׁל הַתְּמוּרָה הַבָּאָה עַל בְּנָהּ הַקְטָן הִיא הָאֶפְשָׁרוּת שֶׁנִתְנָה בְּיָדָיו לָבוֹא לְעֶזְרָתָם שֶׁל אֵלֶה הַזְקוּקִים לְעֶזְרָה. אַדְמוּמִית קַלָה פָּרְחָה עַל פָּנֶיהָ הַיָּפִים.

“מַה נָאֶה הַדָבָר מִצְדוֹ שֶׁל הָרוֹזֵן,” אָמְרָה, “סֶדְרִיק יִשְׂמַח כָּל-כָּךְ! הוּא תָּמִיד חִבֵּב אֶת בְּרִיגֶ’ט וּבַעְלָהּ, וְהֵם כָּל-כָּךְ רְאוּיִים לְכָךְ! אַף אֲנִי עַצְמִי הִתְפַּלַלְתִּי לֹא פַּעַם שָׁאוּכַל לַעֲזֹר לָהֶם יוֹתֵר…”

מַר הַבִישַׁם הִכְנִיס אֶת יָדוֹ לְכִיס-מִקְטָרְנוֹ וְשָׁלַף מִתּוֹכוֹ פִּנְקָס גָדוֹל. מַבֶּע מוּזָר נִצְנֵץ בְּעֵינָיו, וְהוּא תָּמַהּ בְּלִבּוֹ מֶה הָיָה הָרוֹזֶן מִדוֹרִינְקוֹרְט אוֹמֵר אִלוּ שָׁמַע מֶה הָיְתָה מִשְׁאַלְתּוֹ הָרִאשׁוֹנָה שֶׁל נֶכְדוֹ שֶׁזָכְתָה לְהִתְמַמֵשׁ.

“אֵינֶנִי יוֹדֵעַ אִם נָתַתְּ אֶל לִבֵּךְ כִּי הָרוֹזֵן מִדוֹרִינְקוֹרְט הוּא אָדָם עָשִׁיר בְּיוֹתֵר,” אָמַר, “יֵשׁ לְאֵל יָדוֹ לְמַלֵא כָּל מִשְׁאָלָה שִׁגְעוֹנית. אֲנִי סָבוּר שֶׁהָרוֹזֵן יִשְׂמַח לִשְׁמֹעַ כִּי סִיַע לְלוֹרְד פוֹנְטְלֶרוֹי לְמַלֵא אֶת תְּשׁוּקוֹתָיו. אִם תִּקְרְאִי לוֹ לְכָאן וְתַסְכִּימִי לְכָךְ, אֶתֵּן לוֹ חֲמִשָׁה שְׁטֶרְלִינְגִים בִּשְׁבִיל אוֹתָהּ מִשְׁפָּחָה.”

“הֲרֵי זֶה עֶשְׂרִים וַחֲמִשָׁה דוֹלָר!” קָרְאָה הָאֵם, “סְכוּם זֶה יֵחָשֵׁב לְהוֹן בְּעֵינֵיהֶם! קָשֶׁה לִי לְהַאֲמִין שֶׁכָּל זֶה אֶמֶת…”

“זוֹהִי אֱמֶת לַאֲמִתָּהּ,” אָמַר מַר הַבִישַׁם וְחִיֵךְ אֶת חִיוּכוֹ הַסְתָמִי, “תְּמוּרָה רַבָּה מִתְחוֹלֶלֶת בְּחַיֵי בְּנֵךְ, גְבִרְתִּי, וְכֹחַ רַב מֻפְקָד בְּיָדָיו.”

“וַהֲרֵי הוּא עֲדַיִן יֶלֶד קָטָן כָּל-כָּךְ!” קָרְאָה אִמוֹ, “כֵּיצַד אוּכַל לְלַמְדוֹ לְנַצֵל כֹּחַ זֶה כָּרָאוּי? הַדְבָר מַפְחִיד אוֹתִי…”

הַפְּרַקְלִיט צִחְצַח אֶת גְרוֹנוֹ. אֵין זֹאת אֶלָא שֶׁהַדָבָר נָגַע אֶל לִבּוֹ הַקָשִׁישׁ.

“אִם אֲנִי רַשַׁאי לְהַסִיק מַסְקָנָה מִן הָרֵאָיוֹן הַקָצָר שֶׁהָיָה לִי הַבֹּקֶר עִם לוֹרְד פוֹנְטְלֶרוֹי,” אָמַר, “כִּי אָז דוֹמַנִי, גְבִרְתִּי, שֶׁהָרוֹזֵן-לֶעָתִיד שֶׁל דוֹרִינְקוֹרְט יִתְחַשֵׁב בְּזוּלָתוֹ לֹא פָּחוֹת מֵאֲשֶׁר בְּעַצְמוֹ. נָכוֹן, הוּא עֲדַיִן יֶלֶד, אֲבָל סְבוּרַנִי שֶׁאָנוּ יְכוֹלִים לִבְטֹחַ בּוֹ.”

הָאֵם הָלְכָה וְקָרְאָה לְסֶדְרִיק, וּמַר הַבִישַׁם שָׁמַע אֶת הַדְבָרִים שֶׁאָמַר בְּדַרְכּוֹ חֲזָרָה אֶל הַטְרַקְלִין.

“יֵשׁ לוֹ דַלֶקֶת-פְּרָקִים, וְזֶה כּוֹאֵב לוֹ נוֹרָא,” אָמַר, “וְהוּא כָּל הַזְמַן חוֹשֵׁב עַל הַשְׂכַר-דִירָה שֶׁעוֹד לֹא שִׁלֵם. וּבְּרִיגֶ’ט אוֹמֶרֶת שֶׁהַמַחְשָבוֹת הָאֵלֶה עוֹשׂוֹת אֶת הַמַחֲלָה שֶׁלוֹ עוֹד יוֹתֵר קָשֶׁה. וּפֶּט, הַבֶּן שֶׁלָהֶם, הָיָה יָכוֹל לְקַבֵּל עֲבוֹדָה בַּחֲנוּת אִלוּ הָיוּ לוֹ בְגָדִים מַתְאִימִים.”

הוּא נִרְאָה מֻדְאָג מְאֹד בְּהִכָּנְסוֹ לַחֶדֶר; אֵין סָפֵק, לִבּוֹ הָיָה מָלֵא דְאָגָה לְגוֹרָלָהּ שֶׁל הַמִשְׁפָּחָה. מִשֶׁנִכְנַס, פָּנָה אֶל מַר הַבִישַׁם וְאָמַר:

“יַקִירָתִי אָמְרָה לִי שֶׁקָרָאתָ לִי… הָיְתָה לִי שִׂיחָה קְצָרָה עִם בְּרִיגֶ’ט.”

רֶגַע קַל הִבִּיט בּוֹ הַפְּרַקְלִיט בִּשְׁתִיקָה; הִסוּס מָה עָצַר בַּעֲדוֹ. אָכֵן, צָדְקָה הָאֵם: סֶדְרִיק הוּא עֲדַיִן צָעִיר כָּל-כָּךְ.

“הָרוֹזֶן מִדוֹרִינְקוֹרְט…” פָּתַח וְהִשְׁתַּתֵּק. מִבְּלִי מֵשִׂים שָׁלַח מַבָּטוֹ לְעֵבֶר הָאֵם.

הִיא כָּרְעָה בֶּרֶךְ מוּל לוֹרְד פוֹנְטְלֶרוֹי הַקְטָן וְכָרְכָה אֶת זְרוֹעוֹתֶיהָ מִסָבִיב לְגוּפוֹ.

“סֶדִי,” אָמְרָה, “הָרוֹזֵן – כְּלוֹמַר סַבָּא שֶׁלְךְ – הוּא אָדָם טוֹב-לֵב, הָאוֹהֵב אוֹתְךָ וְרוֹצָה שֶׁתֹּאהַב אוֹתוֹ; שֶׁכֵּן, שְׁלֹשֶׁת בָּנָיו, שֶׁהָיוּ פַּעַם יְלָדִים קְטַנִים, מֵתוּ. הוּא רוֹצֶה מְאֹד כִּי תִּהְיֶה מְאֻשָׁר וְכִי תָּבִיא אֹשֶׁר גַם לַאֲנָשִׁים אֲחֵרִים. סָבְךָ אָדָם עָשִׁיר, וּבִרְצוֹנוֹ שֶׁיִהְיֶה לְךָ כָּל מַה שֶׁרַק תִּרְצֶה בּוֹ. הוּא אָמַר זֹאת לְמַר הַבִישַׁם וְאַף נָתַן לוֹ כֶּסֶף רַב בִּשְׁבִילְךָ. אִם תִּרְצֶה, תּוּכַל לָתֵת עַכְשָׁו לִבְּרִיגֶ’ט אֶת הַסְכוּם שֶׁהִיא צְרִיכָה, כְּדֵי לְשַׁלֵם אֶת שְׂכַר-הַדִירָה וְלִקְנוֹת תְּרוּפוֹת לְבַעְלָהּ וּבְגָדִים לִילָדֶיהָ, הַאֵין זֶה נִפְלָא, סֶדִי? וְהַאֵין סָבְךְ אָדָם טוֹב-לֵב?”

סֶדְרִיק שָׁלַח אֶת עֵינָיו לְעֵבֶר מַר הַבִישַׁם.

“הַאוּכַל לְקַבֵּל עַכְשָׁו אֶת הַכֶּסֶף?” שָׁאַל בְּקוֹל נִרְגָשׁ, “הַאוּכַל לָתֵת אוֹתוֹ לָהּ בְּרֶגַע זֶה? הִנֵה הִיא יוֹצֵאת…”

עוֹרֵךְ-הַדִין הוֹשִׁיט לוֹ אֶת שְׁטָרוֹת-הַכֶּסֶף הַיְרֻקִים וְהַחֲדָשִׁים, שֶׁהָיוּ סְדוּרִים בְּקַפְּדָנוּת. סֶדִי נָטַל אוֹתָם וּפָנָה בְּרִיצָה מִן הַחֶדֶר אֶל הַמִטְבָּח.

“בְּרִיגֶ’ט!” נִשְׁמַע קוֹלוֹ הַקוֹרֵא, “חַכִּי רֶגַע, בְּרִיגֶ’ט! בּוֹאִי, קַבְּלִי אֶת הַכֶּסֶף. סַבָּא שֶׁלִי שָׁלַח אוֹתוֹ בִּשְׁבִילֵךְ… בִּשְׁבִיל שְׂכַר-הַדִירָה… בִּשְׁבִיל כֻּלְכֶם!”

“הוֹי, אָדוֹן סֶדִי!” נִשְׁמַע קוֹלָהּ שֶׁל בְּרִיגֶ’ט, וְהוּא נִרְגָשׁ וְנִרְעָשׁ, “זֶה… זֶה עֶשְׂרִים וַחֲמִשָׁה דוֹלָר! אֵיפֹה הִיא, הַגִיבֶרֶת?”

“עָלַי לָלֶכֶת וּלְהַסְבִּיר לָהּ,” אָמְרָה הָאֵם וְיָצְאָה אֶת הַטְרַקְלִין.

מַר הַבִישַׁם נוֹתַר דַקוֹת אֲחָדוֹת לְבַדוֹ. הוּא קָרַב אֶל הַחַלוֹן וְשָׁלַח מַבָּט מְהֻרְהָר לְעֵבֶר הָרְחוֹב. בְּדִמְיוֹנוֹ רָאָה אֶת הָרוֹזֵן מִדוֹרִינְקוֹרְט, הַיּוֹשֵׁב לְבַדוֹ בַּחֲדַר הַסִפְרִיָה הַגָדוֹל וְהַקוֹדֵר שֶׁבַּטִירָה, אֲפוּף כָּבוֹד, הָדָר וּמוֹתָרוֹת, וְעִם זֹאת חֲסַר כָּל אַהֲבָה; שֶׁכֵּן, בְּכָל חַיָיו הָאֲרֻכִּים לֹא אָהַב אִישׁ זוּלַת עַצְמוֹ. תָּמִיד הָיָה אָדָם אָנֹכִי, הַמָכוּר לְתַאֲווֹתָיו, רַגְזָן וּמִתְנַשֵׂא. הוּא הָיָה מָסוּר כָּל-כָּךְ לָרוֹזֵן מִדוֹרִינְקוֹרְט וּלְתַעֲנוּגוֹתָיו, עַד שֶׁלֹא נִתְפַּנָה כְּלָל לַחְשֹׁב עַל אֲנָשִׁים אֲחֵרִים זוּלָתוֹ. כָּל עָשְׁרוֹ, כֹּחוֹ וְטוֹבוֹת-הַהֲנָאָה שֶׁזְכָה בָּהֶן בִּזְכוּת מַעֲמָדוֹ הָרָם – כָּל אֵלֶה נוֹצְרוּ, לְדַעְתּוֹ, רַק לְהַרְבּוֹת הֲנָאָה לָרוֹזֵן מִדוֹרִינְקוֹרְט. וְעַתָּה, לְעֵת זִקְנָתוֹ, נִרְאֶה, כִּי כָּל אוֹתָהּ רְדִיפַת-תַּעֲנוּגוֹת לֹא הֵבִיאָה לוֹ אֶלָא רֹגֶז יִסוּרִים – וְאֶת טִינָתוֹ שֶׁל הָעוֹלָם, אֲשֶׁר לְלֹא סָפֵק לֹא נָטָה אֵלָיו חֶסֶד. עַל אַף עָשְׁרוֹ, לֹא הָיָה כִּמְעַט אָצִיל בּוֹדֵד וּבִלְתִּי אָהוּד יוֹתֵר מִן הָרוֹזֵן מִדוֹרִינְקוֹרְט. הוּא יָכוֹל הָיָה לְמַלֵא אֶת טִירָתוֹ בְּאוֹרְחִים, אִם רָצָה בְּכָךְ; הוּא יָכוֹל הָיָה לַעֲרֹךְ נִשְׁפֵי-פְּאֵר וּמַסְעֵי-צַיִד; אַךְ הוּא יָדַע כִּי בְּמַעֲמַקֵי לִבָּם חוֹשְׁשִׁים הַמֻזְמָנִים מֵרַגְזְנוּתוֹ וּמִנְאוּמָיו הָעוֹקְצָנִיִים. הוּא נֵחַן בְּלָשׁוֹן חַסְרַת-רַחֲמִים וּבְאֹפִי מַטִיל-מָרוּת, וְהוּא אָהֵב לָשִׂים בְּנֵי-אָדָם לְלַעַג וּלְקֶלֶס, וְאַף עָשָׂה כֵּן בְּכָל הַזְדַמְנוּת.

מַר הַבִישַׁם הִכִּיר הֵיטֵב אֶת שִׁגְיוֹנוֹתָיו שֶׁל אֲדוֹנָיו, וְאָכֵן, הוּא הִרְהֵר בָּהֶם בְּשָׁעָה שֶׁהִשְׁקִיף מִבַּעַד לַחַלוֹן אֶל הָרְחוֹב הַצַר וְהַשָּׁקֵט. וּבְרֶגַע זֶה צָפָה וְעָלְתָה מוּל עֵינָיו, כִּבְנִגוּד חָרִיף, דְמוּתוֹ שֶׁל בֶּן-שִׂיחוֹ הָעַלִיז וְהַנִלְבָּב, הַיּוֹשֵׁב בַּכֻּרְסָה הַגְדוֹלָה וּמְסַפֵּר לוֹ בְּקוֹלוֹ הַתָּמִים עַל יְדִידָיו, הֲלֹא הֵם מוֹכֶרֶת-הַתַּפּוּחִים וְדִיק מְצַחְצֵחַ-הַנַעֲלַיִם. וְהוּא הִרְהֵר עַל הַהוֹן הָרַב, הַנַחֲלָאוֹת הַגְדוֹלוֹת, טִירוֹת-הַפְּאֵר וְהַכֹּחַ הָרֵב, לְטוֹב וּלְרַע, שֶׁיִמָצְאוּ בְּבוֹא הָעֵת בְּיָדָיו הַקְטַנוֹת שֶׁל הַלוֹרְד פוֹנְטְלֶרוֹי, הַתְּחוּבוֹת עַתָּה עָמֹק-עָמֹק בְּתוֹךְ כִּיסָיו.

“יִהְיֶה בְּכָךְ מִשׁוּם שִׁנוּי גָדוֹל”, אָמַר לְעַצְמוֹ, “כֵּן, תְּמוּרָה רַבָּה תִּהְיֶה בְּכָךְ”.

מִקֵץ דַקָה נִכְנְסוּ סֶדְרִיק וְאִמוֹ לַחֶדֶר. סֶדְרִיק נָתוּן הָיָה בְּמַצַב רוּחַ מְרוֹמָם; הוּא הִתְיַשֵׁב עַל הַכִּסֵא בֵּין אִמוֹ וְעוֹרֵךְ-הַדִין, וְחִבֵּק בְּיָדָיו אֶת בִּרְכָּיו. הוּא זָהַר מֵרֹב שִׂמְחָה עַל הָרְוָחָה שֶׁהֵבִיא לִבְּרִיגֶ’ט.

“הִיא בָּכְתָה!” אָמַר, “הִיא אָמְרָה שֶׁהִיא בּוֹכָה מֵרֹב שִׂמְחָה. אַף פַּעַם אַחַת לֹא רָאִיתִי מִישֶׁהוּ בּוֹכֶה מֵרֹב שִׂמְחָה, עַד הַיּוֹם. סַבָּא שֶׁלִי מֻכְרָח לִהְיוֹת אִישׁ נוֹרָא טוֹב. וַאֲנִי – אַף פַּעַם לֹא יָדַעְתִּי אֵיזֶה אִישׁ טוֹב הוּא. אִם כָּכָה, אָז יוֹתֵר כְּדַאי לִהְיוֹת רוֹזֵן מִמַה שֶׁחָשַׁבְתִּי עַד עַכְשָׁו. וַאֲנִי כִּמְעַט שָׂמֵחַ… אֲנִי בֶּאֱמֶת כִּמְעַט שָׂמֵחַ שֶׁבְּקָרוֹב אֶהְיֶה רוֹזֵן!”

 

פֶּרֶק שְׁלִישִׁי שָׁלוֹם לְךָ, בַּיִת!    🔗

דַעְתּוֹ הַטוֹבָה שֶׁל סֶדְרִיק עַל הָרוֹזְנוּת הָלְכָה וְגָבְרָה מְאֹד בִּמְרוּצַת הַשָׁבוּעַ הַבָּא. עַד מְהֵרָה נוֹכַח לְדַעַת, שֶׁאֵין כִּמְעַט דָבָר הָעוֹלֶה בְּדַעְתּוֹ, וַאֲשֶׁר הוּא מִשְׁתּוֹקֵק לַעֲשׂוֹתוֹ, שֶׁלֹא יוּכַל לְבַצְעוֹ בְּנָקֵל. לְאַחַר שִׂיחוֹת אֲחָדוֹת עִם מַר הַבִישַׁם הֻבְרַר לוֹ, שֶׁיֵּשׁ בְּכֹחוֹ לְמַמֵשׁ כִּמְעַט כָּל מִשְׁאָלָה הָעוֹלָה עַל לִבּוֹ, וְהוּא הוֹסִיף לְמַמֵשׁ מִשְׁאָלוֹת אֵלֶה בְּשִׂמְחָה יַלְדוּתִית, שֶׁגָרְמָה הַבִישַׁם הֲנָאָה מוּזָרָה.

בַּשָׁבוּעַ הָאַחֲרוֹן לִפְנֵי הַהַפְלָגָה לְאַנְגְלִיָה בִּצַע הַלוֹרְד הַקָטָן כַּמָה וְכַמָה מַעֲשִׂים מְיֻחָדִים בְּמִינָם. זְמַן רַב לְאַחַר-מִכֵּן זָכַר הַפְּרַקְלִיט אוֹתוֹ בֹּקֶר, שֶׁבּוֹ יָרְדוּ אֶל הָעִיר הַתַּחְתִּית, כְּדֵי לְבַקֵר אֶת דִיק; וְהוּא אַף זָכַר אֶת שְׁעַת הַצָהֳרַיִם, שֶׁבָּהּ הִפְתִּיעוּ אֶת מוֹכֶרֶת-הַתַּפּוּחִים בַּעֲלַת הַשׁוֹשֶׁלֶת הָעַתִּיקָה, בְּעָצְרָם לְיַד דוּכָנָהּ וּבְבַשְׂרָם לָהּ, כִּי בְּקָרוֹב תְּקַבֵּל סֻכָּה, וְתַנוּר, וְצָעִיף, וְכֵן סְכוּם-כֶּסֶף שֶׁנִרְאָה בְּעֵינֶיהָ עָצוּם כַּחֲלוֹם.

“אַתְּ מְבִינָה? זֶה מִפְּנֵי שֶׁבְּקָרוֹב אֲנִי נוֹסֵעַ לְאַנְגְלִיָה, לִהְיוֹת לוֹרְד,” הִסְבִּיר לָהּ בְּחִבָּה, “וְלֹא הָיִיתִי רוֹצֶה לִזְכֹּר אֶת הָעֲצָמוֹת שֶׁלָךְ בְּכָל פַּעַם שֶׁיֵרֵד גֶשֶׁם. הַפְּרָקִים שֶׁלִי אַף פַּעַם לֹא כּוֹאֲבִים, אָז אֵין לִי מֻשָׂג אֵיזֶה סֵבֶל זֶה יָכוֹל לְהָבִיא. אֲבָל תָּמִיד רִחַמְתִּי עָלַיִךְ, וַאֲנִי מְקַוֶה שֶׁמֵעַכְשָׁו תַּרְגִישִׁי כְּבָר הַרְבֵּה יוֹתֵר טוֹב.”

“הִיא מוֹכֶרֶת-תַּפּוּחִים כָּל-כָּךְ טוֹבָה,” סִפֵּר סֶדְרִיק לַפְּרַקְלִיט, בְּהַמְשִׁיכָם בְּדַרְכָּם, וּבְהַשְׁאִירָם אֶת הַיְשִׁישָׁה חַסְרַת-נְשִׁימָה מֵרֹב תַּדְהֵמָה, “פַּעַם נָפַלְתִּי וּפָצַעְתִּי אֶת הַבֶּרֶךְ שֶׁלִי וְהִיא נָתְנָה לִי תַּפּוּחַ אֶחָד בְּמַתָּנָה. תָּמִיד אֶזְכֹּר אוֹתָהּ בִּגְלַל זֶה. גַם אַתָּה בֶּטַח זוֹכֵר לְטוֹבָה אֲנָשִׁים שֶׁהָיוּ טוֹבִים אֵלֶיךָ.”

הַפְּגִישָׁה עִם דִיק הָיְתָה נִלְהֶבֶת בְּיוֹתֵר. מְצַחְצֵחַ-הַנַעֲלַיִם הָיָה בְּמַצַב רוּחַ עָכוּר בְּבוֹאָם אֵלָיו, כֵּיוָן שֶׁשָׁקַע בְּצָרָה בְּעֶטִיוֹ שֶׁל גֶ’ק, שֻׁתָּפוֹ. וּמִשֶׁקָרַב אֵלָיו סֶדְרִיק וּבְשָׂר לוֹ בְּקוֹל שָׁקֵט כִּי בָּאוּ לְהַעֲנִיק לוֹ אֶת מִשְׁאַלְתּוֹ הַגְדוֹלָה וּלְחַלְצוֹ מִכָּל הַצָרוֹת, כִּמְעַט וְנֶעֶתְּקוּ הַמִלִים מִפִּיוֹ מֵרֹב הַפְתָּעָה. מַר הַבִישַׁם עָמַד בַּצַד וְהֶאֱזִין בְּרֹב עִנְיָן, כֵּיצַד מְבַשֵׂר לוֹרְד פוֹנְטְלֶרוֹי לְדִיק אֶת הַתְּמוּרָה הַגְדוֹלָה בְּפַשְׁטוּת, לְלֹא כָּל גִנוּנִים. מִשֶׁשָׁמַע דִיק כִּי יְדִידוֹ הַוָתִיק נַעֲשָׂה לוֹרְד, וְאִם יַאֲרִיךְ יָמִים הֲרֵיהוּ עָלוּל עוֹד לְהֵעָשׂוֹת רוֹזֵן, פָּקַח זוּג עֵינַיִם גְדוֹלוֹת, פָּעַר אֶת פִּיו וְנִתֵּר אֶל מְרוֹמֵי הָאֲוִיר עַד שֶׁכּוֹבָעוֹ צָנַח מֵעַל רֹאשׁוֹ. מִשֶׁהֵרִים אֶת כּוֹבָעוֹ הִשְׁמִיעַ קְרִיאָה, שֶׁנִשְׁמְעָה כִּמְיֻחֶדֶת-בְּמִינָהּ בְּאָזְנָיו שֶׁל מַר הַבִישַׁם, אֶלָא שֶׁסֶדְרִיק כְּבָר שָׁמַע אוֹתָהּ קֹדֶם לָכֶן.

“שְׁמַע,” אָמַר, “אֵיזֶה סְחוֹרָה אַתָּה מוֹכֵר לִי?”

שְׁאֵלָה זוֹ הֵבִיכָה מְעַט אֶת הוֹד לוֹרְדִיוּתוֹ, אַךְ הוּא אָזַר אֹמֶץ וְהֵשִׁיב:

“כָּל אֶחָד חוֹשֵׁב בַּהַתְחָלָה שֶׁזֶה לֹא נָכוֹן. אָדוֹן הוֹבְּס חָשַׁב שֶׁחָטַפְתִּי מַכַּת-שֶׁמֶשׁ. גַם אֲנִי בְּעַצְמִי חָשַׁבְתִּי שֶׁזֶה לֹא יִמְצָא חֵן בְּעֵינַי, אֲבָל אַחֲרֵי שֶׁהִתְרַגַלְתִּי, זֶה דַוְקָא מוֹצֵא חֵן בְּעֵינַי, סַבָּא שֶׁלִי הוּא רוֹזֵן, וְהוּא אִישׁ טוֹב וּמַסְכִּים שֶׁאֶעֱשֶׂה כָּל מַה שֶׁמוֹצֵא חֵן בְּעֵינַי. הוּא נָתַן לְאָדוֹן הַבִישַׁם הֲמוֹן כֶּסֶף בִּשְׁבִילִי, וַאֲנִי הֵבֵאתִי לְךְ סְכוּם שֶׁיַסְפִיק כְּדֵי לִקְנוֹת אֶת הַחֵלֶק שֶׁל גֶ’ק בָּעֵסֶק וְכָל מַה שֶׁאַתָּה עוֹד צָרִיךְ.”

וְאָמְנָם, דִיק נֶחְלַץ מִשֻׁתָּפוֹ וְנַעֲשָׂה בְּעָלָיו הַיְחִידִי שֶׁל הָעֵסֶק; הוּא רָכַשׁ לְעַצְמוֹ שֶׁלֶט מַרְהִיב-עַיִן, מִבְרָשׁוֹת חֲדָשׁוֹת וּשְׁאָר מִינֵי צִיוּד. קָשֶׁה הָיָה לוֹ לְהַאֲמִין בְּמַזָלוֹ הַטוֹב, מַמָשׁ כְּשֵׁם שָׁמוֹכֶרֶת-הַתַּפּוּחִים בַּעֲלַת הַשׁוֹשֶׁלֶת הָעַתִּיקָה נִתְקַשְׁתָה לְהַאֲמִין בְּמַזְלָהּ שֶׁלָהּ. הוּא עָמַד עַל הַמִדְרָכָה כְּחוֹלֵם, הִבִּיט בְּמֵיטִיבוֹ הַצָעִיר וְהִתְיָרֵא שֶׁמָא יִתְעוֹרֵר לְפֶתַע וְהַחֲלוֹם יָגוּז. אֶלָא שֶׁבְּסוֹפוֹ שֶׁל דָבָר לָחַץ סֶדְרִיק אֶת יָדוֹ לִפְרֵדָה וְאָמַר:

“זֶהוּ, דִיק. שָׁלוֹם…” הוּא הִתְאַמֵץ לְדַבֵּר בְּפַשְׁטוּת, אַךְ קוֹלוֹ רָעַד וְעֵינָיו הַגְדוֹלוֹת מִצְמְצוּ, “אֲנִי מְקַוֶה שֶׁהָעֲסָקִים יִהְיוּ בֶּאֱמֶת טוֹבִים… אֲנִי בֶּאֱמֶת מִצְטַעֵר שֶׁאֲנִי עוֹזֵב אוֹתְךָ, אֲבָל אוּלַי אָשׁוּב כְּשֶׁאֶהְיֶה רוֹזֵן. וַאֲנִי אֶשְׂמַח אִם תִּכְתֹּב לִי, כִּי הָיִינוּ תָּמִיד חֲבֵרִים טוֹבִים. וְאִם תִּכְתֹּב לִי – הִנֵה הַכְּתֹבֶת.” הוּא הוֹשִׁיט לוֹ דַף-נְיָר וְהוֹסִיף: “וְאֵל תִּשְׁכַּח, הַשֵׁם שֶׁלִי עַכְשָׁו הוּא לוֹרְד פוֹנְטְלֶרוֹי… אָז שָׁלוֹם לְךָ, דִיק.”

דִיק מִצְמֵץ אַף הוּא בְּעֵינָיו וְלַחְלוּחִית דָבְקָה בְּרִיסֵיהֶן. הוּא לֹא הָיָה מְצַחְצֵחַ-נַעֲלַיִם מַשְׂכִּיל וְקָשֶׁה הָיָה לוֹ לְבַטֵא אֶת רִגְשׁוֹתָיו, אִלוּ נִסָה; וּמִשׁוּם כָּךְ – לֹא נִסָה, אַךְ מִצְמֵץ בְּעֵינָיו וּבָלַע גוּשׁ שֶׁהִצְטַבֵּר בִּגְרוֹנוֹ.

“הַלְוַאי שֶׁלֹא הָיִיתָ נוֹסֵעַ,” אָמַר בְּקוֹל צָרוּד וּמִצְמֵץ שׁוּב בְּעֵינָיו. אַחַר-כָּךְ נָעַץ עֵינָיו בְּמַר הַבִישַׁם וְנָגַע קַלוֹת בְּכוֹבָעוֹ, “תּוֹדָה לְךְ, אָדוֹן, שֶׁבָּאתָ אִתּוֹ אֵלַי וְתוֹדָה לְךָ עַל כָּל מַה שֶׁעָשִׂיתָ. הוּא… הוּא בֶּאֱמֶת זַאֲטוּט לֹא רָגִיל, מַשֶׁהוּ יוֹצֵא מִן הַכְּלָל!” הוֹסִיף, “תָּמִיד אֶזְכֹּר אוֹתוֹ. כִּי הוּא זַאֲטוּט נֶחְמָד בֶּאֱמֶת, מַשֶׁהוּ יוֹצֵא מִגֶדֶר הָרָגִיל…”

הַשְׁנַיִם נִפְנוּ לְדַרְכָּם, וְדִיק עָמַד וְהִבִּיט אַחֲרֵי יְדִידוֹ הַצָעִיר, הַפּוֹסֵעַ בַּעֲלִיצוּת לְצַד בֶּן-לִוְיָתוֹ גְבַהּ הַקוֹמָה; גוּשׁ חָדָשׁ הִצְטַבֵּר בִּגְרוֹנוֹ וְעֵינָיו הוֹסִיפוּ לְמַצְמֵץ.

עַד לְיוֹם הַהַפְלָגָה בִּלָה הוֹד לוֹרְדִיוּתוֹ זְמַן רַב כְּכָל הָאֶפְשָׁר בַּחֲנוּתוֹ שֶׁל מַר הוֹבְּס. קַדְרוּת יָרְדָה עַל הַחֶנְוָנִי הַזַעֲפָן וּמַצַב-רוּחוֹ הָיָה מְדֻכְדָךְ. מִשֶׁהוֹשִׁיט לוֹ יְדִידוֹ הַצָעִיר בִּתְנוּעָה חֲגִיגִית אֶת מַתְּנַת-הַפְּרֵדָה – שְׁעוֹן-זָהָב עִם שַׁרְשֶׁרֶת – נֶעְתְּקוּ הַמִלִים מִפּיו שֶׁל מַר הוֹבְּס. הוּא הִנִיחַ אֶת הַקֻפְסָה עַל בִּרְכָּיו וְקִנַח בְּרַעַשׁ אֶת חָטְמוֹ, שׁוּב וְשׁוּב…

“מַשֶׁהוּ כָּתוּב שָׁם, בְּתוֹךְ הַקֻפְסָה,” אָמַר סֶדְרִיק, “אָמַרְתִּי בְּעַצְמִי לַשֶׁעָן מַה שֶׁיִכְתֹּב: 'לְאָדוֹן הוֹבְּס, מִידִידוֹ הֲכִי וְתִיק, לוֹרְד פוֹנְטְלֶרוֹי: תַּבִּיט בְּמַתְּנָתִי – וְאָז תִּזְכֹּר אוֹתִי, אֲנִי לֹא רוֹצֶה שֶׁתִּשְׁכַּח אוֹתִי, אָדוֹן הוֹבְּס.”

מַר הוֹבְּס קִנַח שׁוּב אֶת חָטְמוֹ בְּרַעַשׁ רַב.

“לֹא אֶשְׁכַּח אוֹתְךָ,” אָמַר, וְקוֹלוֹ צָרוּד מְעַט, בְּדוֹמֶה לְקוֹלוֹ שֶׁל דִיק, “רַק אַל תִּשְׁכַּח אַתָּה אוֹתִי, כְּשֶׁתִּהְיֶה בֵּין כָּל הָאֲצִילִים הָאַנְגְלִיִים הָאֵלֶה…”

“אֵיפֹה שֶׁלֹא אֶהְיֶה, לֹא אֶשְׁכַּח אוֹתְךָ,” הִבְטִיחַ לוֹ הוֹד לוֹרְדִיוּתוֹ, “אֶת הַשָׁעוֹת הֲכִי מְאֻשָׁרוֹת בְּחַיַי בִּלִיתִי אִתְּךָ; אוֹ, לְפָחוֹת, כַּמָה מֵהַשָׁעוֹת הֲכִי מְאֻשָׁרוֹת. אֲנִי מְקַוֶה שֶׁתְּבַקֵר אוֹתִי פַּעַם, וַאֲנִי בָּטוּחַ שֶׁסַבָּא שֶׁלִי יִשְׂמַח מְאֹד אִם תָּבוֹא. אוּלַי הוּא יִכְתֹּב לְךָ, אַחֲרֵי שֶׁאֲסַפֵּר לוֹ עָלֶיךָ. אַתָּה… לֹא יִהְיֶה אִכְפַּת לְךָ שֶׁהוּא רוֹזֵן, נָכוֹן? זֹאת אוֹמֶרֶת, לֹא תִּדְחֶה אֶת הַהַזְמָנָה שֶׁלוֹ רַק מִפְּנֵי שֶׁהוּא רוֹזֵן?”

“אָבוֹא בְּשִׂמְחָה לְבַקֵר אוֹתְךָ,” אָמַר מַר הוֹבְּס בְּיִרְאַת-כָּבוֹד.

וְכָךְ הֻסְכַּם, שֶׁאִם יְקַבֵּל הַחֶנְוָנִי הַזְמָנָה מִן הָרוֹזֵן לָבוֹא וּלְבַלוֹת חֳדָשִׁים אֲחָדִים בְּטִירַת דוֹרִינְקוֹרְט, יַנִיחַ בַּצַד אֶת כָּל הַשְׁקֶפוֹתָיו הָרֶפּוּבְּלִיקָנִיוֹת וְיֶאֱרֹז מִיָּד אֶת מִזְוַדְתּוֹ.

וְאָמְנָם, סוֹף-סוֹף הֻשְׁלְמוּ כָּל הַהֲכָנוֹת וְיוֹם הַהַפְלָגָה הִגִיעַ, הַמִטַלְטְלִים נִשְׁלְחוּ אֶל הַנָמָל וְהַכִּרְכָּרָה עָצְרָה לְיַד הַשַׁעַר. וְאָז יָרְדָה לְפֶתַע תְּחוּשַׁת-בְּדִידוּת מוּזְרָה עַל הַיֶלֶד. אִמוֹ נִסְתַּגְרָה בְּחַדְרָהּ, וּמִשֶׁיָרְדָה בַּמַדְרֵגוֹת לְאַחַר שָׁעָה קַלָה, הָיוּ עֵינֶיהָ לַחוֹת וּפִיהָ רָטַט. סֶדְרִיק קָרַב אֵלֶיהָ וְהִיא רָכְנָה אֵלָיו וְנָשְׁקָה לוֹ. הוא חָשׁ כִּי מַשֶׁהוּ גוֹרֵם עֶצֶב לִשְׁנֵיהֶם, אַךְ לֹא יָדַע מַהוּ הַדָבָר. לְבַסוֹף אָמַר:

“אֲנַחְנוּ אָהַבְנוּ אֶת הַבַּיִת הַקָטָן הַזֶה. נָכוֹן, יַקִירָתִי?”

“כֵּן…” עֶנְתָה בְּקוֹל רַךְ וְשָׁקֵט, “כַּמוּבָן, חֲמוּדִי.”

אַחַר-כָּךְ עָלוּ לַכִּרְכָּרָה, וְסֶדְרִיק הִתְיַשֵׁב סָמוּךְ מְאֹד לְאִמוֹ; וְכַאֲשֶׁר הִבִּיטָה הָאֵם לְאָחוֹר, מִבַּעַד לְחַלּוֹן הַכִּרְכָּרָה, נָטַל אֶת יָדָהּ בְּיָדוֹ וְלִטֵף אוֹתָהּ.

וְאַחַר-כָּךְ הָיוּ בְּשֶׁטַח הַנָמָל, מֻקָפִים בַּהֲמוּלָה רַבָּה: נוֹסְעִים יוֹצְאִים מִתּוֹךְ

דיק פנה אל סדריק, כשכולו מתנשם ומתנשף...

מְכוֹנִיוֹת וְכִרְכָּרוֹת, מְחַפְּשִׂים אֶת חֶפְצֵיהֶם. אַרְגָזִים וּמִזְוָדוֹת מָעֳלִים עַל הַסִפּוּן. מַלָחִים רָצִים לְכָאן וּלְכָאן, גוֹרְרִים חֲבָלִים. חוֹבְלִים וּקְצִינִים מַשְׁמִיעִים פְּקֻדוֹת וְהוֹרָאוֹת. גְבִירוֹת וַאֲדוֹנִים, אוֹמְנוֹת וִילָדִים עָלוּ עַל הַסִפּוּן – אֲחָדִים מֵהֶם צָחֲקוּ בַּעֲלִיצוּת, אֲחֵרִים נִרְאוּ דוֹמְמִים וַעֲצוּבִים. אַחַת אוֹ שְׁתַּיִם קִנְחוּ אֶת עֵינֵיהֶן הַדוֹמְעוֹת. סֶדְרִיק עָלָה אַף הוּא עַל הַסִפּוּן וְהִבִּיט סָבִיב בְּסַקְרָנוּת – אֶל גְלִילֵי-הַחֲבָלִים, אֶל הַמִפְרָשִׁים הַמְקֻפָּלִים, הַתְּרְנִים הַגְבוֹהִים, הַנוֹגְעִים בַּשָׁמַיִם. הוּא קִוָה שֶׁיוּכַל לְשׂוֹחֵחַ עִם הַמַלָחִים וְלִשְׁמֹעַ מֵהֶם סִפּוּרִים עַל שׁוֹדְדֵי-יָם.

הוּא הוֹסִיף לַעֲמֹד עַל הַסִפּוּן הָעֶלְיוֹן, נִשְׁעַן אֶל הַמַעֲקֶה וְהִתְבּוֹנֵן בַּהֲכָנוֹת הָאַחֲרוֹנוֹת שֶׁלִפְנֵי הֲרָמַת הָעֹגֶן, וּלְפֶתַע הִבְחִין בִּמְהוּמָה שֶׁנִתְחוֹלְלָה בְּאַחַת הַקְבוּצוֹת הַסְמוּכוֹת אֵלָיו. מִישֶׁהוּ פִּלֵס לְעַצְמוֹ דֶרֶךְ בְּכֹחַ בֵּין הַנוֹסְעִים שֶׁפָּסְעוּ לְעֻמָתוֹ. הָיָה זֶה נַעַר, שֶׁהֶחֱזִיק צְרוֹר אָדֹם בְּיָדוֹ, וְעַד-מְהֵרָה נִתְגַלָה כִּי הָיָה זֶה דִיק. הוּא פָּנָה אֶל סֶדְרִיק, כְּשֶׁכֻּלוֹ מִתְנַשֵׁם וּמִתְנַשֵׁף:

“רַצְתִּי לְאֹרֶךְ כָּל הַדֶרֶךְ,” סִפֵּר, “בָּאתִי לִרְאוֹת אֵיךְ אַתָּה מַפְלִיג. הָעֲסָקִים מֻצְלָחִים בְּאֹפֶן יוֹצֵא מֵהַכְּלָל, וְקָנִיתִי לְךְ אֶת זֶה מֵהַפִּדְיוֹן שֶׁל אֶתְמוֹל. אַתָּה תּוּכַל לָקַחַת אֶת זֶה כְּשֶׁתִּהְיֶה בֵּין כָּל הָאֲנָשִׁים הַחֲשׁוּבִים הָהֶם. הָאֲרִיזָה הָלְכָה לְאִבּוּד כְּשֶׁנִדְחַקְתִּי עִם כָּל הָאֲנָשִׁים עַל הַמַדְרֵגוֹת. הֵם לֹא הִרְשׁוּ לִי לַעֲלוֹת…”

הַמִלִים הִתְגַלְגְלוּ מִפִּיו בִּמְהִירוּת רַבָּה. פַּעֲמוֹן צִלְצֵל וְהוּא נָסוֹג לְאָחוֹר בְּטֶרֶם הָיָה סִפֵּק בִּידֵי סֶדְרִיק לְהָשִׁיב לוֹ.

״שָׁלוֹם! אֲנִי מְקַוֶה שֶׁזֶה יִמְצָא חֵן בְּעֵינֶיךָ!״ קָרָא דִיק וְנֶעְלַם בְּתוֹךְ הַקָהָל.

לְאַחַר רֶגַע קַל הוּא נִרְאָה בְּרִדְתּוֹ לָרָצִיף, נִפְנֶה לְאָחוֹר וּמְנַפְנֵף בְּכוֹבָעוֹ. הַמַלָחִים נִגְשׁוּ לְהָרִים אֶת הָעֹגֶן.

סֶדְרִיק עָמַד, וְהַמַתָּנָה בְּיָדוֹ. הָיְתָה זוֹ מִטְפַּחַת עֲשׂוּיָה מֶשִׁי אָדֹם, מְעֻטֶרֶת בִּפְרָסוֹת וְרָאשֵׁי סוּסִים אַרְגְמָנִיִים.

הַסְפִינָה הֵחֵלָה נָעָה עַל חֶלְקַת הַמַיִם וּמְהוּמָה רַבָּה תָּקְפָהּ אֶת הַנוֹסְעִים וְהַנִשְׁאָרִים; בְּלִיל שֶׁל קְרִיאוֹת – מִן הַסִפּוּן לָרָצִיף וּמִן הָרָצִיף לַסִפּוּן – מִלֵא אֶת חֲלַל הָאֲוִיר:

״שָׁלוֹם! שָׁלוֹם! לְהִתְרָאוֹת! כִּתְבוּ לָנוּ כְּשֶׁתַּגִיעוּ לְאַנְגְלִיָה! שָׁלוֹם! דֶרֶךְ צְלֵחָה!"

לוֹרְד פוֹנְטְלֶרוֹי הַקָטָן נִצְמַד אֶל הַמַעֲקֶה וְנִפְנֵף בַּמִמְחָטָה הָאֲדֻמָה שֶׁבְּיָדוֹ.

״שָׁלוֹם, דִיק!״ צָעַק בְּכָל כֹּחוֹ, “תּוֹדָה, דִיק! שָׁלוֹם…”

סְפִינַת-הַקִיטוֹר הַגְדוֹלָה יָצְאָה לְדַרְכָּהּ. הַמְהוּמָה הָלְכָה וְרָפְתָה, וְאִמוֹ שֶׁל סֶדְרִיק הֵסִירָה אֶת הַצָעִיף מֵעַל עֵינֶיהָ. הַקָהָל עַל הַחוֹף הֵחֵל מִתְפַּזֵר, וְרַק דִיק לֹא רָאָה דָבָר מִן הַמִתְרַחֵשׁ סְבִיבוֹ, מִלְבַד אוֹתָם פָּנִים בְּהִירִים שֶׁל יְדִידוֹ הַצָעִיר, וְאֶת זְהַב שְׂעָרוֹ הַנוֹצֵץ בַּשֶׁמֶשׁ וּמִתְבַּדֵר בָּרוּחַ; הוּא לֹא שָׁמַע דָבָר, אֶלָא רַק אֶת קוֹלוֹ הָרָם וְהַמְאֻשָׁר שֶׁהִגִיעַ לְאָזְנָיו: “תּוֹדָה, דִיק!”… וְלוֹרְד פוֹנְטְלֶרוֹי הַקָטָן הִפְלִיג אַט-אַט לַמֶרְחַקִים – מֵאֶרֶץ מוֹלַדְתּוֹ אֶל אַרְצָם הַבִּלְתִּי-נוֹדַעַת שֶׁל אֲבוֹתָיו.

 

פֶּרֶק רְבִיעִי יוֹם רִאשׁוֹן בְּאַנְגְלִיָה    🔗

בַּיּוֹם הָרְבִיעִי לַהַפְלָגָה גִלְתָה הָאֵם לְסֶדְרִיק כִּי בֵּיתוֹ לֹא יִהְיֶה בֵּיתָהּ; וּלְאַחַר שֶׁהֵבִין מַשְׁמָעוֹ שֶׁל דָבָר הָיָה צַעֲרוֹ רַב כָּל-כָּךְ, עַד כִּי מַר הַבִישַׁם נֶאֱלָץ הָיָה לְהוֹדוֹת כִּי הָרוֹזֵן עָשָׂה בִּתְבוּנָה בְּהַחְלִיטוֹ כִּי הָאֵם תָּגוּר בְּסָמוּךְ לַטִירָה וְתִרְאֶה אוֹתוֹ לְעִתִּים קְרוֹבוֹת. וְאָמְנָם, בְּרֹב אַהֲבָתָהּ הִשְׂכִּילָה אִמוֹ לְהַעֲנִיק לוֹ אֶת הַתְּחוּשָׁה כִּי הִיא תִּמָצֵא תָּמִיד בְּקִרְבָתוֹ, עַד כִּי צַעַר-הַפְּרֵדָה לֹא הֵעִיק עָלָיו עוֹד.

“מְעוֹנִי לֹא יִהְיֶה רָחוֹק מִן הַטִירָה, סֶדִי,” חָזְרָה וְאָמְרָה בְּכָל פַּעַם שֶׁהַנוֹשֵׂא צָף וְעָלָה, “שָׁעָה קַלָה שֶׁל הֲלִיכָה וְלֹא יוֹתֵר. וְאַתָּה תּוּכַל לָרוּץ אֵלַי יוֹם-יוֹם וּלְסַפֵּר לִי עַל חַיֶיךָ. דְבָרִים רַבִּים כָּל-כָּךְ יִהְיוּ לְךָ לְסַפֵּר לִי! וְיִהְיֶה לָנוּ כֹּה טוֹב יַחַד! הַטִירָה נִמְצֵאת בְּמָקוֹם נֶהְדָר. אָבִיךָ תָּמִיד סִפֵּר לִי עָלֶיהָ, וְהוּא אָהַב אוֹתָהּ מְאֹד. גַם אַתָּה תֹּאהַב אוֹתָהּ.”

“הָיִיתִי אוֹהֵב אוֹתָהּ יוֹתֵר אִלוּ גַם אַתְּ גַרְתְּ בָּהּ,” אָמַר הוֹד לוֹרְדִיוּתוֹ הַצָעִיר וְנֶאֱנַח. הוּא לֹא יָכוֹל הָיָה לְהָבִין מַדוּעַ הֶחְלִיט סָבוֹ לְשַׁכֵּן אוֹתוֹ בְּבַיִת אֶחָד וְאֶת ‘יַקִירָתוֹ’ בְּבַיִת אַחֵר, וְאִמוֹ הֶעְדִיפָה שֶׁלֹא לְשׂוֹחֵחַ אִתּוֹ עַל כָּךְ.

“מוּטָב שֶׁלֹא אֲדַבֵּר אִתּוֹ עַל נוֹשֵׂא זֶה,” אָמְרָה לְמַר הַבִישַׁם, “הוּא לֹא יָבִין זאת, וַאֲנִי יוֹדַעַת כִּי חִבָּתוֹ לָרוֹזֵן תִּפָּגַע אִם יֵדַע כִּי סָבוֹ אֵינוֹ מְחַבֵּב אוֹתִי. הוּא לֹא רָאָה טִינָה מִיָמָיו, וְיִהְיֶה זֶה נוֹרָא בִּשְׁבִילוֹ אִם יֵדַע כִּי מִישֶׁהוּ עָלוּל לִשְׂנֹא אוֹתִי. כֵּן, דָבָר זֶה יִהְיֶה לְטוֹבַת כֻּלָנוּ.”

הִנֵּה, מִשׁוּם כָּךְ סֻפַּר לְסֶדְרִיק רַק זֹאת, כִּי יֵשׁ סִבָּה נֶעְלֶמֶת לְהֶסְדֶר זֶה, סִבָּה שֶׁלֹא יָבִין אוֹתָהּ אֶלָא רַק לְאַחַר שֶׁיִגְדַל. הַדְבָר הָיָה לְחִידָה בְּעֵינָיו; אֲבָל לְאַחַר שֶׁשׂוֹחַח שׁוּב וָשׁוּב עִם אִמוֹ, וְהִיא הִצִיגָה לְפָנָיו אֶת צִדָהּ הַבָּהִיר שֶׁל הַתְּמוּנָה, הָלַךְ הַצַד הָאָפֵל וְנִטַשְׁטֵשׁ. וְרַק מִפַּעַם בְּפַעַם הָיָה מַר הַבִישַׁם מְגַלֶה אֶת סֶדְרִיק יוֹשֵׁב עַל הַסִפּוּן, עֵינָיו נְעוּצוֹת בַּיָּם הַכָּחֹל, פָּנָיו נוּגִים וַאֲנָחָה קַלָה מִתְמַלֶטֶת מֵחָזֵהוּ.

“זֶה לֹא מוֹצֵא חֵן בְּעֵינַי,” אָמַר בְּאַחַת מִשִׂיחוֹתָיו הַמַקִיפוֹת עִם הַפְּרַקְלִיט, “אֵין לְךְ מֻשָׂג כַּמָה שֶׁזֶה לֹא מוֹצֵא חֵן בְּעֵינַי. אֲבָל יֵשׁ כָּל מִינֵי צָרוֹת בָּעוֹלָם, שֶׁאֲנַחְנוּ מֻכְרָחִים לִסְבֹּל אוֹתָן. כָּכָה אוֹמֶרֶת מֶרִי, וְשָׁמַעְתִּי פַּעַם גַם אֵיךְ אָדוֹן הוֹבְּס אוֹמֵר אֶת זֶה. וְיַקִירָתִי רוֹצָה שֶׁאֲנִי אָגוּר עִם סַבָּא שֶׁלִי בַּטִירָה, מִפְּנֵי שֶׁ – אַתָּה מֵבִין – כָּל הַיְלָדִים שֶׁלוֹ מֵתוּ וְנוֹרָא עָצוּב לוֹ. מְכְרָחִים לְרַחֵם עַל בֶּן-אָדָם שֶׁכָּל יְלָדָיו מֵתוּ וְאֶחָד מֵהֶם נֶהֱרַג פִּתְאֹם…”

לֹא הָיָה כִּמְעַט אָדָם בַּסְפִינָה שֶׁלֹא אָהַב לְשׂוֹחֵחַ עִם יֶלֶד נָבוֹן זֶה. וְהָיָה זֶה אַחַד מִתַּעֲנוּגוֹתָיו הַפְּרָטִיִים שֶׁל הַפְּרַקְלִיט הַקָשִׁישׁ בִּימֵי הַהַפְלָגָה הָאֲרֻכִּים.

“וּבְכֵן, אַתָּה תִּשְׁתַּדַל לֶאֱהֹב אֶת הָרוֹזֵן,” אָמַר מַר הַבִישַׁם.

“אֶשְׁתַּדֵל מְאֹד” הֵשִׁיב הוֹד לוֹרְדִיוּתוֹ, “הֲלֹא הוּא קָרוֹב שֶׁלִי, וְכָל אֶחָד צָרִיךְ לֶאֱהֹב אֶת קְרוֹבָיו. וּמִלְבַד זאת, הוּא מִתְיַחֵס אֵלַי כָּל-כָּךְ יָפֶה. אִם מִישֶׁהוּ עוֹשֶׂה בִּשְׁבִילְךָ כָּל-כָּךְ הַרְבֵּה וְעוֹזֵר לְךְ לְהַשִׂיג כָּל מַה שֶׁאַתָּה רוֹצָה, אַתָּה מֻכְרָח לֶאֱהֹב אוֹתוֹ אֲפִילוּ אִם הוּא לֹא קְרוֹב-מִשְׁפָּחָה. אָז אִם הוּא גַם קָרוֹב שֶׁלְךְ וְגַם עוֹשֶׂה בִּשְׁבִילְךָ כָּל-כָּךְ הַרְבֵּה, אַתָּה פָּשׁוּט תִּהְיֶה ‘מְשֻׁגָע’ אַחֲרָיו.”

“וּמָה אַתָּה חוֹשֵׁב,” שָׁאַל הַפְּרַקְלִיט, “סָבְךָ יִהְיֶה גַם הוּא ‘מְשֻׁגָע’ אַחֲרֶיךָ?”

“אֲנִי… אֲנִי חוֹשֵׁב שֶׁכֵּן,” הֵשִׁיב סֶדְרִיק, “אַתָּה מֵבִין? גַם אֲנִי קָרוֹב שֶׁלוֹ – הַבֵּן שֶׁל הַבֵּן שֶׁלוֹ. וְ… אַתָּה לֹא מֵבִין? בֶּטַח שֶׁהוּא אוֹהֵב אוֹתִי, אַחֶרֶת הוּא לֹא הָיָה מְעֻנְיָן שֶׁיִהְיוּ לִי כָּל הַדְבָרִים שֶׁאֲנִי רוֹצֶה, וְהוּא לֹא הָיָה מַזְמִין אוֹתִי אֵלָיו.”

“אָהּ,” הִפְטִיר הַפְּרַקְלִיט, “זֶהוּ זֶה, הֲלֹא כֵן?”

“כֵּן, זֶהוּ זֶה,” אָמַר סֶדְרִיק, “אַתָּה לֹא חוֹשֵׁב שֶׁזֹּאת הַסִבָּה? כָּל סַבָּא ‘מְשֻׁגָע’ אַחֲרֵי הַנֶכֶד שֶׁלוֹ.”

הַנוֹסְעִים שֶׁלָקוּ בְּמַחֲלַת-הַיָם וְהִבְרִיאוּ מִמֶנָה נֶאֶסְפוּ עַל הַסִפּוּן וְהִשְׂתָּרְעוּ לַהֲנָאֶתָם עַל כִּסְאוֹת-הַמַרְגוֹעַ. הַכֹּל הִכִּירוּ כְּבָר אֶת קוֹרוֹתָיו הַמֻפְלָאוֹת שֶׁל לוֹרְד פוֹנְטְלֶרוֹי הַקָטָן וְגִלוּ עִנְיָן בְּנַעַר קָטָן זֶה, שֶׁהִתְרוֹצֵץ עַל הַסְפִינָה וְשׂוֹחַח עִם הַמַלָחִים, אוֹ טִיֵל בְּחֶבְרַת אִמוֹ, אוֹ פָּסַע לְצִדוֹ שֶׁל הַפְּרַקְלִיט גְבַהּ-הַקוֹמָה.

הַכֹּל חִבְּבוּהוּ, שֶׁכֵּן תָּמִיד הָיָה מוּכָן לִקְשֹׁר קִשְׁרֵי-יְדִידוּת עִם כָּל אָדָם. הוּא הֵשִׁיב בַּעֲלִיצוּת לְדִבְרֵי הַהִתְבַּדְחוּת שֶׁל הַגְבָרִים; הוּא גָרַם לִצְחוֹק אִמָהִי בְּחֶבְרַת הַנָשִׁים. הוּא עוֹרֵר צַהֲלַת-חֶדְוָה בְּשָׁעָה שֶׁשִׂחֵק עִם הַיְלָדִים. כַּמָה וְכַמָה מִידִידָיו הַנִלְבָבִים בְּיוֹתֵר נִמְצְאוּ בְּקֶרֶב הַמַלָחִים; הוּא שָׁמַע מִפִּיהֶם סִפּוּרִים עוֹצְרֵי-נְשִׁימָה עַל סוּפוֹת, שׁוֹדְדִי-יָם וְאִיִים שׁוֹמְמִים. הֵם לִמְדוּהוּ לִקְלֹעַ חֲבָלִים וּלְהַתְקִין סְפִינוֹת-מִשְׂחָק, וּמִפִּיהֶם לָמַד מֻנְחֵי-יָם לְלֹא-סְפֹר, מִן הַמִפְרָשׂ הָעִלִי וְעַד הַחַרְטֹם הַקִדְמִי. מִשְׁפָּטָיו הָיוּ מְתֻבָּלִים אוֹתָהּ עֵת בְּנִיחוֹחַ שֶׁל יָם, וּפַעַם עוֹרֵר רַעֲמֵי-צְחוֹק בְּקֶרֶב הַקָהָל שֶׁיָשַׁב עַל הַסִפּוּן מְצֻנָף בִּמְעִילִים וְסוּדָרִים, בְּהַפְטִירוֹ בִּנְעִימָה מְלַבֶּבֶת:

“חָבִית וְרַעַם, אֵיזֶה קֹר-כְּלָבִים!”

הוּא לֹא הֵבִין לָמָה הַכֹּל צָחֲקוּ. הוּא קָלַט הֶעָרַת-מַלָחִים זוֹ מֵאִישׁ-יָם קָשִׁישׁ בְּשֵׁם גֶ’רִי, שֶׁהִרְבָּה לְסַפֵּר לוֹ עַל הַרְפַּתְקָאוֹתָיו הַיַמִיוֹת. אִם לִשְׁפֹּט לְפִי סִפּוּרָיו, הֲרֵי שֶׁעָרַךְ אַלְפַּיִם אוֹ שְׁלֹשֶׁת-אֲלָפִים הַפְלָגוֹת, כְּשֶׁכָּל סְפִינוֹתָיו, בְּזוֹ אַחַר זוֹ, נִטְרְפוּ בַּיָם וְהוּא עַצְמוֹ הִצְלִיחַ לַעֲלוֹת עַל אִיִים הַמְאֻכְלָסִים בִּצְפִיפוּת עַל-יְדֵי פְּרָאִים אוֹכְלֵי-אָדָם. וְאִם נִשְׁפֹּט אֶת קוֹרוֹתָיו עַל פִּי סִפּוּרָיו, הֲרֵי שֶׁנָפַל בְּגוֹרָלוֹ לְהִצָלוֹת בָּאֵשׁ וּלְהֵאָכֵל, וְגֻלְגָלְתּוֹ קֻרְקְפָה עֶשְׂרִים פַּעַם לְפָחוֹת…

“עַכְשָׁו בָּרוּר לָמָה הוּא קִרֵחַ כָּזֶה” הִסְבִּיר לוֹרְד פוֹנְטְלֶרוֹי לְאִמוֹ, “גֻלְגֹלֶת שֶׁמְקַרְקְפִים אוֹתָּהּ כַּמָה פְּעָמִים כְּבָר לֹא יְכוֹלָה לְהַצְמִיחַ שְׂעָרוֹת. הַשְׂעָרוֹת שֶׁל גֶ’רִי לֹא גָדְלוּ יוֹתֵר אַחֲרֵי שֶׁמֶלֶךְ הַפֶּרוּמַצֶ’אוּוִיקִים קִרְקֵף אוֹתוֹ בְּסַכִּין עֲשׂוּיָה מֵהַגֻלְגֹלֶת שֶׁל רֹאשׁ שֵׁבֶט הַהִיפּוֹטֶנְטוֹטִים. הוּא סִפֵּר לִי שֶׁזֹאת הָיְתָה אַחַת הַשֶׁעוֹת הֲכִי-הֲכִי קָשׁוֹת בַּחַיִים שֶׁלוֹ. הוּא כָּל-כָּךְ פָּחַד, כְּשֶׁהַמֶלֶךְ הֵנִיף אֶת סַכִּינוֹ, עַד שֶׁשַׂעֲרוֹת-רֹאשׁוֹ עָמְדוּ זְקוּפוֹת כְּמַסְמֵרִים, וְנִשְׁאֲרוּ זְקוּפוֹת עַד הַיּוֹם הַזֶה, וְהַמֶלֶךְ מִתְקַשֵׁט בָּהֶן וְהֵן דוֹמוֹת לְמִבְרֶשֶׁת. בְּכָל יְמֵי חַיַי לֹא שָׁמַעְתִּי הַרְפַּתְקָאוֹת כָּאֵלֶה; הָיִיתִי רוֹצֶה לְסַפֵּר אוֹתָן לְאָדוֹן הוֹבְּס.”

לִפְעָמִים, בְּשָׁעוֹת שֶׁל מֶזֶג-אֲוִיר קוֹדֵר, הָיוּ הַנוֹסְעִים מִתְכַּנְסִים בִּטְרַקְלִין הַסְפִינָה, וְאָז הָיוּ יְדִידָיו הַמְבֻגָרִים מַפְצִירִים בּוֹ כִּי יְסַפֵּר כַּמָה מֵהַרְפַּתְקָאוֹתָיו שֶׁל גֶ’רִי. הוּא הָיָה נַעֲנָה לָהֶם בְּרָצוֹן וְהִשְׁמִיעַ אֶת הַסִפּוּרִים בְּחֶדְוָה; וּבְאוֹתָהּ שָׁעָה לֹא הָיָה בְּשׁוּם סְפִינָה הַצוֹלַחַת אֶת הָאוֹקְיָנוֹס נוֹסֵעַ אָהוּד וּמְקֻבָּל יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר לוֹרְד פוֹנְטְלֶרוֹי הַקָטָן.

“הַסִפּוּרִים שֶׁל גֶ’רִי מְעַנְיְנִים אוֹתָם נוֹרָא,” אָמַר לְאִמוֹ, “וְאַתְּ יוֹדַעַת? לִפְעָמִים אֲנִי חוֹשֵׁב שֶׁהֵם לֹא הָיוּ יְכוֹלִים לִהְיוֹת אֲמִתִּיִּים לְגַמְרֵי, אִלוּ הֵם לֹא קָרוּ לְגֶ’רִי. אֲבָל גֶ’רִי בְּכָל זֹאת עָבַר אוֹתָם… אָז מַה, זֶה בֶּאֱמֶת מְשֻׁנֶה מְאֹד… אוּלַי הוּא שָׁכַח מַשֶׁהוּ, אוֹ שֶׁהַזִכָּרוֹן שֶׁלוֹ הִתְבַּלְבֵּל; סוֹף-סוֹף בֶּן-אָדָם שֶׁקִרְקְפוּ אוֹתוֹ כָּל-כָּךְ הַרְבֵּה פְּעָמִים בֶּאֱמֶת יָכוֹל לְהִתְבַּלְבֵּל וְלִשְׁכֹּחַ פֹּה וְשָׁם.”

אַחַד-עָשָׂר יוֹם לְאַחַר שֶׁנִפְרַד סֶדְרִיק מִדִיק יְדִידוֹ, עָגְנָה הָאֲנִיָה בִּנְמַל לִיבֶרְפּוּל. וּבַלַיְלָה הַשְׁנֵים-עָשָׂר עָצְרָה הַכִּרְכָּרָה, שֶׁבָּהּ נָסַע עִם אִמוֹ וְעִם מַר הַבִישַׁם, בְּשַׁעֲרֵי אַכְסַנְיַת לוֹדְג'. הָאַכְסַנְיָה לֹא נִתְבַּלְטָה לְעֵינֵיהֶם בַּחֲשֵׁכָה, וְסֶדְרִיק לֹא רָאָה אֶלָא מְסִלָה, הַנִמְשֶׁכֶת מִתַּחַת לְעַנְפִיהֶם שֶׁל עֵצִים רָמִים. וּלְאַחַר שֶׁכִּרְכַּרְתָּם נָסְעָה מֶרְחַק-מָה בַּמְסִלָה, הוּא רָאָה דֶלֶת נִפְתַּחַת וַאֲלֻמַת-אוֹר בְּהִירָה מֻקְרֶנֶת מִתּוֹכָהּ.

מֶרִי נָסְעָה גַם הִיא לְאַנְגְלִיָה, כְּדֵי לְשָׁרֵת אֶת גְבִרְתָּהּ, וְהִיא אַף הִקְדִימָה אֶת בּוֹאָהּ אֶל הָאַכְסַנְיָה. סֶדְרִיק קָפַץ מֵעַל הַכִּרְכָּרָה וְרָאָה שְׁנֵי מְשָׁרְתִים נִצְבִים בַּחֶדֶר רְחַב-הַיָדַיִם וְאֶת מֶרִי, הָעוֹמֶדֶת עַל הַסַף.

הוּא רָץ לִקְרָאתָהּ בִּתְרוּעַת-חֶדְוָה.

“גַם אַתְּ פֹּה, מֶרִי?” קָרָא, “הַבִּיטִי, יַקִירָתִי, הִנֵּה מֶרִי!” וְהוּא נָשַׁק לַמְשָׁרֶתֶת עַל לֶחְיָהּ הַסְמוּקָה.

“אֲנִי שְׂמֵחָה לִרְאוֹתֵךְ, מֶרִי,” אָמְרָה הָאֵם בְּקוֹל נָמוּךְ, “עַכְשָׁו לֹא אַרְגִישׁ כָּאן עוֹד זָרוּת שֶׁכָּזֹאת.”

מֶרִי נָטְלָה אֶת יָדָהּ שֶׁל גְבִרְתָּהּ וְלָחֲצָה אוֹתָהּ בְּעִדוּד. הִיא יָדְעָה מַה טַעְמָהּ שֶׁל זָרוּת לְאִשָׁה שֶׁעָזְבָה אֶת אֶרֶץ-מוֹלַדְתָּהּ וְהַנֶאֱלֶצֶת עַתָּה לְהִפָּרֵד גַם מִבְּנָהּ.

הַמְשָׁרְתִים הָאַנְגְלִיִים הִבִּיטוּ בְּסַקְרָנוּת בַּיֶלֶד וּבְאִמוֹ. אָזְנָם קָלְטָה שְׁמוּעוֹת מִשְׁמוּעוֹת שׁוֹנוֹת אוֹדוֹת הַשְׁנַיִם; הֵם יָדְעוּ מָה רַב הָיָה כַּעֲסוֹ שֶׁל הָרוֹזֵן הַזָקֵן וְגַם מַדוּעַ נִגְזַר עַל מָרַת אֶרוֹל לָגוּר בְּאַכְסַנְיָה זוֹ, בְּעוֹד בְּנָהּ עוֹבֵר לָגוּר בַּטִירָה. הֵם יָדְעוּ גַם מָה עֲצוּמָה הַיְרֻשָׁה שֶׁתִּפֹּל בְּחֶלְקוֹ שֶׁל הַיֶלֶד, שֶׁלֹא לְהַזְכִּיר אֶת רַגְזָנוּתוֹ וְאֶת קְשִׁי-לִבּוֹ שֶׁל הַסָב הַזָקֵן.

“לֹא יִהְיוּ לוֹ יָמִים שֶׁל נַחַת, לַבָּחוּר הַמִסְכֵּן,” אָמְרוּ זֶה לָזֶה.

אֲבָל הֵם לֹא הִכִּירוּ כְּלָל אֶת טִבְעוֹ שֶׁל הַלוֹרְד הַקָטָן. סֶדְרִיק פָּשַׁט אֶת מְעִילוֹ, כְּדֶרֶךְ שֶׁנָהַג לַעֲשׂוֹת הַכֹּל בְּעַצְמוֹ, וְהִבִּיט סָבִיב בְּסַקְרָנוּת. הוּא סָקֵר אֶת הַחֶדֶר רְחַב-הַיָדַיִם, אֶת הַתְּמוּנוֹת הַתְּלוּיוֹת עַל הַכְּתָלִים, אֶת קַרְנֵי-הַצְבִי וּשְׁאָר הַקִשׁוּטִים הַמוּזָרִים. הֵם נִרְאוּ מְשֻׁנִים בְּעֵינָיו, שֶׁהֲרֵי לֹא רָאָה קִשׁוּטִים מֵעֵין אֵלֶה מִיָמָיו. “יַקִירָתִי,” אָמַר, “זֶהוּ בַּיִת נֶחְמָד מְאֹד, נָכוֹן? אֲנִי שָׂמֵחַ שֶׁאַתְּ תָּגוּרִי בּוֹ. זֶהוּ בַּיִת דֵי גָדוֹל.”

וְאָמְנָם, הָיָה זֶה בַּיִת גָדוֹל לְמַדַי, בְּהַשְׁוָאָה לְאוֹתוֹ בַּיִת קָטָן וְדַל שֶׁבָּרְחוֹב הַנִשְׁכָּח בִּנְיוּ-יוֹרְק; וְהוּא גַם הָיָה בַּיִת נָאֶה. הֵם עָלוּ בַּמַדְרֵֵגוֹת, אַחֲרֵי מֶרִי, אֶל חֲדָר-מִטוֹת שְׁטוּף-אוֹר: אֵשׁ בָּעֲרָה בָּאָח, וְעַל הַמַרְבָד נִמְנֵם לוֹ בְּנַחַת חָתוּל פַּרְסִי צָחוֹר כְּשֶׁלֶג.

“הַמַשְׁגִיחָה שֶׁל הַטִירָה שָׁלְחָה לָךְ אוֹתוֹ, גִיבֶרֶת,” הִסְבִּירָה מֶרִי, "הִיא אִשָׁה נֶחְמָדָה וְטוֹבָה, וְהִיא הָיְתָה פֹּה עַד לִפְנֵי חֲצִי-שָׁעָה וְהֵכִינָה בִּשְׁבִילֵךְ הַכֹּל-הַכֹּל. אֲנִי דְבַּרְתִּי אִתָּהּ, וְהִיא הָיְתָה מְשֻׁגַעַת אַחֲרֵי סֶרֶן אֶרוֹל, גִיבֶרֶת, וּמִצְטַעֶרֶת עָלָיו עַד הַיּוֹם. הִיא גַם בִּקְשָׁה לְהַגִיד לָךְ שֶׁהֶחָתוּל שֶׁיָּשֵׁן עַל הַמַרְבָד נוֹתֵן לַמָקוֹם הַרְגָשָׁה שֶׁל בַּיִת. הִיא הִכִּירָה אֶת סֶרֶן אֶרוֹל עוֹד מֵהַיָמִים שֶׁהָיָה יֶלֶד, וְאֵיזֶה יֶלֶד נֶחְמָד וְטוֹב הוּא הָיָה, הִיא אוֹמֶרֶת, מַמָשׁ חָבֵר שֶׁל כָּל אֶחָד. אָז אֲנִי עָנִיתִי לָהּ: הוּא הִשְׁאִיר אַחֲרָיו בֵּן שֶׁהוּא בְּדִיוּק כָּמוֹהוּ, וְלֹא רָאִיתִי בַּחַיִים

שֶׁלִי יֶלֶד חָמוּד יוֹתֵר מִמֶנוּ."

אַחַר-כָּךְ יָרְדוּ הַכֹּל וְנִכְנְסוּ לְחֶדֶר שֵׁנִי, גָדוֹל וּבָהִיר כָּרִאשׁוֹן. תִּקְרָתוֹ הָיְתָה נְמוּכָה וְרָהִיטָיו הַכְּבֵדִים מְגֻלָפִים לְהַפְלִיא. עַל הַמַדָפִים הָיוּ סְדוּרִים קִשׁוּטִים וְתַכְשִׁיטִים מוּזָרִים וְיָפִים. עוֹר-נָמֵר הָיָה פָּרוּשׂ עַל הָרְצְפָּה, לְיַד הָאָח, וּשְׁתֵּי

כֻּרְסוֹת נִצְבוּ מִיָּמִין וּמִשְׂמֹאל. הֶחָתוּל הַלָבָן נַעֲנָה בְּרָצוֹן לִלְטִיפוֹתָיו שֶׁל לוֹרְד פוֹנְטְּלֶרוֹי וְיָרַד אַחֲרָיו בַּמַדְרֵגוֹת. וְכַאֲשֶׁר הִשְׂתָּרַע סֶדְרִיק עַל עוֹר-הַנָמֵר, הִצְטַנֵף הֶחָתוּל לְצִדוֹ, לְאוֹת-יְדִידוּת. סֶדְרִיק נֶהֱנָה כָּל-כָּךְ, עַד שֶׁהוֹסִיף לְלַטְפוֹ בְּכַף-יָדוֹ, מִבְּלִי לְהַטוֹת אֹזֶן לְשִׂיחָתָם שֶׁל אִמוֹ וּמַר הַבִישַׁם.

וְאָמְנָם, הַשְׁנַיִם שׂוֹחֲחוּ בְּקוֹלוֹת נְמוּכִים עַד מְאֹד.

“הַאָמְנָם אֵין הוּא חַיָב לָלֶכֶת מִכָּאן הַלַיְלָה?” שָׁאֲלָה הָאֵם, כְּשֶׁקוֹלָהּ רוֹעֵד וּפָנֶיהָ חִוְרִים.

“לֹא,” הֵשִׁיב הַפְּרַקְלִיט חֶרֶשׁ, “אֵין זֶה חִיוּנִי כִּי יַגִיעַ לַטִירָה דַוְקָא הַלַיְלָה. הוּא יוּכַל לְהִשָׁאֵר כָּאן, אִתָּךְ. אֲנִי עַצְמִי אָסוּר לַטִירָה, מִיָּד לְאַחַר אֲרוּחַת-הָעֶרֶב, וַאֲבַשֵׂר לָרוֹזֵן עַל בּוֹאֵנוּ.”

מָרַת אֶרוֹל הֵצִיצָה לְעֵבֶר סֶדְרִיק. הוּא שָׁכַב עַל עוֹר-הַנָּמֵר הַשָׁחוֹר-צָהֹב; הָאֵשׁ הֵאִירָה אֶת פָּנָיו הַנָאִים וְאֶת תַּלְתָּלָיו הַזְהֻבִּים, שֶׁנָגְעוּ קַלוֹת בַּמַרְבַד. הֶחָתוּל הַגָדוֹל נָהַם בַּהֲנָאָה לְמַגַע יָדוֹ הַמְלַטֶפֶת שֶׁל הַיֶלֶד. הָאֵם חִיְכָה בְּעֶצֶב.

“הָרוֹזֵן אֵינוֹ מְשַׁעַר בְּנַפְשׁוֹ מַה הוּא גוֹזֶל מִמֶנִי,” אָמְרָה חֶרֶשׁ לַפְּרַקְלִיט, “”הַאִם תּוֹאִיל לוֹמַר לוֹ, בְּטוּבְךָ, כִּי אֲנִי מַעְדִיפָה שֶׁלֹא לְקַבֵּל מִמֶנוּ כֶּסֶף?"

“כֶּסֶף?” קָרָא מַר הַבִישַׁם בְּהַפְתָּעָה, “אֵינֶךְ מִתְכַּוֶנֶת בְּכָךְ לַקִצְבָה הַקְבוּעָה שֶׁהוּא מַצִיעַ לָךְ…”

“כֵּן,” הֵשִיבָה בְּפַשְׁטוּת, “אֲנִי סְבוּרָה שֶׁאֵינִי צְרִיכָה לְקַבֵּל זֹאת מִמֶנוּ. אֲנִי חַיֶבֶת לְקַבֵּל אֶת הָאַכְסַנְיָה, וַאֲנִי אֲסִירַת-תּוֹדָה לוֹ עַל כָּךְ, כִּי הַדָבָר מְאַפְשֵׁר לִי לִהְיוֹת קְרוֹבָה אֶל הַיֶלֶד. אֲבָל יֵשׁ לִי סְכוּם מְסֻיָם מִשֶׁלִי, סְכוּם שֶׁיַסְפִּיק לִי לִחְיוֹת בְּצִנְעָה, וּמוּטָב שֶׁלֹא אֲקַבֵּל מִכַּסְפּוֹ שֶׁל הָרוֹזֵן. מֵאַחַר שֶׁהוּא עוֹיֵן אוֹתִי כָּל-כָּךְ, אַרְגִישׁ כְּאִלוּ אֲנִי מוֹכֶרֶת לוֹ אֶת בְּנִי. אֲנִי שׁוֹלַחַת אֵלָיו אֶת סֶדְרִיק מִפְנֵי שֶׁאֲנִי אוֹהֶבֶת אוֹתוֹ מְאֹד וּמוּכָנָה לְוַתֵּר לְמַעֲנוֹ עַל הֲנָאוֹתַי, וּמִפְנֵי שֶׁאָבִיו הָיָה רוֹצֶה בְּכָךְ.”

מַר הַבִישַׁם חִכֵּךְ אֶת סַנְטֵרוֹ.

“…אָמַרְתְּ דְבָרִים מוּזָרִים,” הִפְטִיר, “הָרוֹזֶן יִכְעַס עַל כָּךְ מְאֹד; הוּא לֹא יָבִין דָבָר…”

“אֲנִי מַאֲמִינָה כִּי יָבִין, לְאַחַר שֶׁיְהַרְהֵר בִּדְבָרַי,” אָמְרָה הָאֵם, “הֲרֵי אֵינִי זְקוּקָה לְכֶסֶף, וּמַדוּעַ אֲקַבֵּל מַתָּת מִן הָאִישׁ הַשׂוֹנֵא אוֹתִי כָּל-כָּךְ עַד שֶׁהוּא נָכוֹן לִגְזֹל מִמֶנִי אֶת בְּנִי, יַלְדוֹ שֶׁל בְּנוֹ?”

מַר הַבִישַׁם שָׁקַע בְּהִרְהוּר, וּלְאַחַר רֶגַע אָמַר:

“אֶמְסֹר לוֹ אֶת דְבָרַיִךְ, גְבִרְתִּי.”

אֲרוּחַת-הָעֶרֶב הֻגְשָׁה, וְהַכֹּל הֵסֵבּוּ לַשֻׁלְחָן; הֶחָתוּל הִתְיַשֵׁב עַל הַכִּסֵא הַסָמוּךְ לְסֶדְרִיק וְהִשְׁמִיעַ רִטְנוּנִים מַלְכוּתִיִּים מֶשֶׁךְ כָּל הַסְעוּדָה.

כַּעֲבֹר שָׁעָה הִתְיַצֵב מַר הַבִישַׁם בַּטִירָה וְנִקְרָא מִיָד אֶל חַדְרוֹ שֶׁל הָרוֹזֵן. הָאָצִיל הַזָקֵן יָשַׁב בְּכִסֵא-מַרְגוֹעַ מְפֹאָר, רַגְלוֹ הָאַחַת נָחָה עַל הֲדוֹם-מַרְפֵּא. הוּא נָעַץ בַּפְּרַקְלִיט מַבָּט חוֹדֵר מִתַּחַת לְגַבּוֹת עֵינָיו הַקוֹדְרוֹת, וּמַר הַבִישַׁם יָכוֹל הָיָה לְהַבְחִין כִּי, מִתַּחַת לְמַעֲטֵה הַשַׁלְוָה הַחִיצוֹנִית הָיָה הָרוֹזֵן קְצַר-רוּחַ וְאוּלַי אַף נִרְגָשׁ.

“וּבְכֵן, הַבִישַׁם,” אָמַר, “חָזַרְתָּ אֵלֵינוּ, מַה? מֶה חָדָשׁ?”

“לוֹרְד פוֹנְטְלֶרוֹי וְאִמוֹ נִמְצָאִים עַתָּה בְּאַכְסַנְיַת לוֹדְג',” הֵשִׁיב הַפְּרַקְלִיט, “הַנְסִיעָה עָבְרָה בְּשָׁלוֹם וּשְׁנֵיהֶם חָשִׁים עַצְמָם בְּכִי טוֹב.”

הָרוֹזֵן הִשְׁמִיעַ הֲבָרָה שֶׁל קֹצֶר-רוּחַ וְהֵנִיעַ יָדוֹ בְּאִי-מְנוּחָה.

“אֲנִי שָׂמֵחַ לִשְׁמֹעַ זֹאת,” אָמַר בְּיֹבֶשׁ, “הַתְחָלָה טוֹבָה. בּוֹא, הַרְגֵשׁ עַצְמְךָ בְּנֹחַ. מְזֹג לְךָ כּוֹסִית וְהִתְיַשֵׁב. מָה עוֹד?”

“הַלוֹרְד הַצָעִיר נִשְׁאָר הַלַיְלָה עִם אִמוֹ. מָחָר אֲבִיאוֹ לַטִירָה.”

הָרוֹזֵן הֵרִים אֶת יָדוֹ וְהֶאֱהִיל בָּהּ עַל עֵינָיו.

“הַמְשֵׁךְ,” אָמַר, “כַּזְכוּר לְךָ, הוֹרֵיתִי לְךָ שֶׁלֹא לִכְתֹּב לִי וְלֹא כְלוּם, וְעַל כֵן אֵין לִי מֻשָׂג עַל כָּל הָעִנְיָן. אֵיזֶה מִין בָּחוּר הוּא? הָאֵם אֵינָהּ מְעַנְיֶנֶת אוֹתִי כְּלָל, אֲבָל הַבָּחוּר – מַה טִיבוֹ?”

מַר הַבִישַׁם לָגַם קַלוֹת מִגְבִיעַ-הַיַיִן שֶׁמָזַג לְעַצְמוֹ וְהִתְיַשֵׁב עַל כִּסֵא.

“אֵין זֶה קַל לִשְׁפֹּט אֶת אָפְיוֹ שֶׁל יֶלֶד בֶּן שֶׁבַע,” פָּתַח בִּזְהִירוּת.

מִשְׁפָּטוֹ הַקָדוּם שֶׁל הָרוֹזֵן נִצַת מִיָד: הוּא הֵרִים אֶת עֵינָיו וְהִפְטִיר בְּבוּז:

“הוּא חֲסַר-שֵׂכֶל, מָה? אוֹ סְתָם גֹלֶם… הַדָם הָאֲמֵרִיקָנִי נִכָּר בּוֹ, מָה?”

“אֵינִי סָבִוּר שֶׁהַדָם הָאֲמֶרִיקָנִי הִזִיק לוֹ בְּיוֹתֵר, אֲדוֹנִי,” הֵשִׁיב הַפְּרַקְלִיט בִּנְעִימָתוֹ הָעִנְיָנִית וְהַשְׁקוּלָה, “אֵינֶנִי מֵבִין גָדוֹל בִּילָדִים, אֲבָל הַלוֹרְד פוֹנְטְלֶרוֹי נִרְאֶה בְּעֵינֵי יֶלֶד מְחֹנָן בְּיוֹתֵר.”

נְעִימַת דִבּוּרוֹ הָיְתָה תָּמִיד שְׁקוּלָה וְחַסְרַת הִתְלַהֲבוּת, וְגַם הַפַּעַם לֹא הִגְנִיב שׁוּם נְעִימַת-חִבָּה בְּקוֹלוֹ. הוּא סָבַר – וּבְצֶדֶק – כִּי מוּטָב שֶׁהָרוֹזֵן יִקְבַּע בְּעַצְמוֹ אֶת שִׁפּוּטוֹ, מִבְּלִי שֶׁיִהְיֶה מוּכָן לַפְּגִישָׁה הָרִאשׁוֹנָה עִם נֶכְדוֹ.

“הוּא בָּרִיא וּמְפֻתָּח הֵיטֵב?” שָׁאֵל הָרוֹזֵן.

“בָּרִיא בְּהֶחְלֵט,” הֵשִׁיב עוֹרֵךְ-הַדִין, “וְגַם מְפֻתָּח בְּאֹפֶן מַשְׂבִּיע רָצוֹן.”

“נָאֶה לְמַדַי כְּדֵי לְהִתְבּוֹנֵן בּוֹ?” תָּבַע הָרוֹזֵן לָדַעַת.

חִיוּךְ קַלִיל רִחֵף עַל שִׂפְתֵי הַפְּרַקְלִיט. הוּא נִזְכָּר בַּמַרְאֶה שֶׁהוֹתִיר מֵאֲחוֹרָיו בְּעָזְבוֹ אֶת אַכְסַנְיַת לוֹדְג' – הַיֶלֶד יְפֵה-הַתֹּאַר, הַנָח עַל עוֹר-הַנָּמֵר, מְאֻשָׁר וַחֲסַר-דְאָגָה.

“כֵּן, הוּא יֶלֶד יָפֶה לְמַרְאֶה, אֲדוֹנִי, לֹא פָּחוֹת מִילָדִים רַבִּים אֲחֵרִים,” הֵשִׁיב, “אִם כִּי יִתָּכֵן שֶׁאֵינֶנִי הַשׁוֹפֵט הַמַתְאִים בְּיוֹתֵר. אַךְ דוֹמַנִי שֶׁתִּמְצָא אוֹתוֹ שׁוֹנֶה מִמַרְבִּית הַיְלָדִים הָאַנְגְלִיִים הַמֻכָּרִים לָנוּ.”

“אֵינִי מַטִיל סָפֵק בְּכָךְ,” הִפְטִיר הָרוֹזֵן, כְּשֶׁמַחֲלַת הַצִנִית דוֹקֶרֶת אוֹתוֹ לְפֶתַע, “חֶבֶר קַבְּצָנִים פּוֹחֲזִים – כָּאֵלֶה הֵם יַלְדֵי אֲמֶרִיקָה. שָׁמַעְתִּי עַל כָּךְ דַי וְהוֹתֵר.”

“הַיֶלֶד שֶׁאָנוּ מְדַבְּרִים בּוֹ אֵינוֹ פּוֹחֵז כְּלָל,” אָמַר עוֹרֵךְ-הַדִין, “קָשֶׁה לִי לְהַסְבִּיר בְּדַיְקָנוּת אֶת הַהֶבְדֵל. הוּא חַי בְּקֶרֶב מְבֻגָרִים יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר בֵּין יְלָדִים, וְהַתּוֹצָאָה הִיא מֵעֵין מְזִיגָה שֶׁל יַלְדוּת וּבַגְרוּת.”

“קַלוּת דַעַת אֲמֶרִיקָנִית!” עָמַד הָרוֹזֵן עַל שֶׁלוֹ, “שָׁמַעְתִּי עַל כָּךְ. הֵם מְכַנִים זאת חֹפֶשׁ וּבַגְרוּת מְהִירָה. אַךְ לֹא – הֶרְגֵלִים הֲמוֹנִיִים וְנִתְעָבִים – זֶה מַה שֶׁזֶה בֶּאֱמֶת!”

מַר הַבִישַׁם לָגַם לְגִימָה נוֹסֶפֶת מִן הַגְבִיעַ. הוּא מִעֵט מְאֹד לְהִתְוַכֵּחַ עִם אֲדוֹנָיו הָאָצִיל, וּלְעוֹלָם לֹא חָלֵק עָלָיו בְּשָׁעָה שֶׁרַגְלוֹ הָיְתָה דְלוּקָה בְּצִנִית. בְּמִקְרִים שֶׁכָּאֵלֶה מוּטָב הָיָה לְהַנִיחוֹ לְנַפְשׁוֹ. מִשׁוּם כָּךְ הִשְׂתָּרְרָה בַּחֶדֶר דְמָמָה, שֶׁנִמְשְׁכָה דַקוֹת אֲחָדוֹת, עַד שֶׁהַפְּרַקְלִיט עַצְמוֹ הֵפֵר אוֹתָהּ.

“מָרַת אֶרוֹל בִּקְשָׁה מִמֶנִי לִמְסֹר לְךָ הוֹדָעָה בִּשְׁמָהּ,” פָּתַח.

“אֵין לִי צֹרֶךְ בְּשׁוּם הוֹדָעוֹת מִמֶנָהּ,” נָהַם הוֹד רוֹמְמוּתוֹ, “כְּכָל שֶׁאֲמַעֵט לִשְׁמֹעַ מִמֶנָהּ – כֵּן יִיטַב לְכֻלָנוּ.”

“הוֹדָעָה זוֹ הִיא בַּעֲלַת חֲשִׁיבוּת מְיֻחֶדֶת,” הִסְבִּיר הַפְּרַקְלִיט, “הִיא מַעְדִיפָה שֶׁלֹא לְקַבֵּל אֶת הַקִצְבָה שֶׁהִצַעְתָּ לָּהּ.”

הָרוֹזֵן נִרְתַּע עַל מוֹשָׁבוֹ.

“מַה?!” קָרָא, “מַה פֵּשֶׁר הַדָבָר?”

מַר הַבִישַׁם חָזַר עַל דְבָרָיו וְהוֹסִיף:

“לִדְבָרֶיהָ אֵין לָהּ צֹרֶךְ בְּכָךְ, וְכֵיוָן שֶׁהַיְחָסִים בֵּין שְׁנֵיכֶם אֵינָם יְדִידוּתִיִים…”

“אֵינָם יְדִידוּתִיִים!” פָּלַט הָאָצִיל בְּאֵיבָה, “וְעוֹד אֵיךְ בִּלְתִּי-יְדִידוּתִיִים! אֲנִי שׂוֹנֵא אֶת הַמַחְשָׁבָה עָלֶיהָ! אֲמֶרִיקָנִית צַוְחָנִית רוֹדֶפֶת-בֶּצַע! אֵינֶנִי רוֹצֶה לִרְאוֹתָהּ…”

“אֲדוֹנִי, הֵעִיר מַר הַבִישַׁם, אֵין זֶה מְדְיָק לְכֵנוֹת אוֹתָהּ רוֹדֶפֶת-בֶּצַע. הֲרֵי אֵין הִיא מְבַקְשֶׁת מִמְךָ דָבָר, וְהִיא אַף מְסָרֶבֶת לְקַבֵּל אֶת הַכֶּסֶף שֶׁהִצַעְתָּ לָהּ.”

“זֶה הַכֹּל לְמַעַן הָרֹשֶׁם!” הִפְטִיר הַלוֹרְד הַזָקֵן, “הִיא מְבַקְשֶׁת לְפַתּוֹת אוֹתִי שֶׁאֲקַבֵּל אוֹתָהּ לְשִׂיחָה, וּמְתָאֶרֶת לְעַצְמָהּ שֶׁאַעֲרִיץ אֶת אָפְיָהּ. אֲבָל אֲנִי אֵינֶנִי מַעֲרִיץ דָבָר. כָּל זֹאת אֵינוֹ אֶלָא עַצְמָאוּת אֲמֶרִיקָנִית מְגֹחֶכֶת. לֹא אַנִיחַ לָהּ לָגוּר כְּקַבְּצָנִית בְּשַׁעֲרֵי הָאֲחוּזָה. הִיא אִמוֹ שֶׁל הַיֶלֶד, וּמֻטֶלֶת עָלֶיהָ מִשְׂרָה לְמַלֵא, וְהִיא חַיֶבֶת לְמַלֵא אוֹתָהּ. הִיא תְּקַבֵּל אֶת הַכֶּסֶף, אִם הַדְבָר מוֹצֵא חֵן בְּעֵינֶיהָ וְאִם לֹא.”

“הִיא לֹא תּוֹצִיא אוֹתוֹ.” הֵעִיר מַר הַבִישַׁם.

“לֹא אִכְפַּת לִי מַה הִיא תַּעֲשֶׂה בּוֹ,” הִתְקַצֵף הָרוֹזֵן, “הִיא תְּקַבֵּל אֶת הַקִצְבָה עַל-יְדֵי שָׁלִיחַ מְיֻחָד. וְכָךְ לֹא תּוּכַל לְהִתְאוֹנֵן שֶׁהִיא נֶאֱלֶצֶת לִחְיוֹת כְּדַלְפוֹנִית מִשׁוּם שֶׁאֲנִי לֹא עָשִׂיתִי דָבָר לְמַעֲנָהּ! הִיא מְבַקְשֶׁת לְהַעֲנִיק לַיֶלֶד מֻשָׂג שְׁלִילִי עָלַי. אֲנִי מְתָאֵר לְעַצְמִי שֶׁכְּבָר הִסְפִּיקָה לְהַרְעִיל אֶת מֹחוֹ הַקָטָן נֶגְדִי.”

“לֹא,” הֶשִׁיב מַר הַבִישָׁם, “יֵשׁ בְּיָדִי הוֹדָעָה נוֹסֶפֶת בִּשְׁמָהּ, שֶׁתּוֹכִיחַ לְךְ כִּי הִיא לֹא עָשְׂתָה כְּלָל דָבָר מֵעֵין זֶה.”

“אֵינֶנִי רוֹצֶה לִשְׁמֹעַ!” הִתְנַשֵׁם הָאָצִיל, שֶׁנִתְקַף בְּקֹצֶר-נְשִׁימָה מֵחֲמַת מַחֲלָתוֹ.

אֲבָל הַפְּרַקְלִיט פָּתַח וְאָמַר:

“הִיא מְבַקֶשֶׁת מִמְךָ שֶׁלֹא תְּסַפֵּר לְלוֹרְד פוֹנְטְלֶרוֹי כָּל דָבָר שֶׁיַבְהִיר לוֹ כִּי הִפְרַדְתָּ אוֹתוֹ מֵאִמוֹ בִּגְלַל מִשְׁפָּטְךָ הַקָדוּם עָלֶיהָ. הוּא אוֹהֵב אוֹתָהּ מְאֹד, וְהִיא חוֹשֶׁשֶׁת כִּי דָבָר זֶה עָלוּל לִיצֹר חַיִץ בֵּין שְׁנֵיכֶם. לִדְבָרֶיהָ הוּא לֹא יָבִין זֹאת, וְהַדָבָר רַק עָלוּל לִגְרֹם לְכָךְ כִּי יַחְשֹׁשׁ מִפָּנֶיךְ אוֹ שֶׁיִנְטֹר לְךְ טִינָה כָּלְשֶׁהִי. הִיא סִפְּרָה לוֹ כִּי הוּא צָעִיר מִדַי מִלְהָבִין אֶת הַסְבָּה לְכָךְ, אֲבָל הוּא יָבִין זֹאת לִכְשֶׁיִגְדַל. הִיא מִשְׁתּוֹקֶקֶת כִּי שׁוּם צֵל לֹא יָעִיב עַל פְּגִישַׁתְכֶם הָרִאשׁוֹנָה.”

הָרוֹזֵן שָׁקַע בְּמַעֲמַקֵי כֻּרְסָתוֹ. עֵינָיו הָעֲמֻקוֹת נָצְצוּ מִתַּחַת לְגַבּוֹתָיו הַקוֹדְרוֹת.

“שְׁמַע נָא!” אָמַר בְּקֹצֶר-נְשִׁימָה, “אֵינְךָ מִתְכַּוֵן לוֹמַר לִי כִּי אִמוֹ לֹא אֶמְרָה לוֹ דָבָר עַל כָּךְ?”

“אַף לֹא מִלָה אַחַת, אֲדוֹנִי,” הֵשִׁיב הַפְּרַקְלִיט בְּקוֹלוֹ הַמָתוּן, “אֲנִי מַבְטִיחַ לְךְ זֹאת. הַיֶלֶד מַאֲמִין כִּי אַתָּה הִנְךָ הַסָב הֶחָבִיב וְהַנָעִים בְּיוֹתֵר בָּעוֹלָם. לֹא נֶאֱמַר לוֹ אַף רֶמֶז קַל שֶׁבַּקַלִים, הֶעָלוּל לְהַטִיל סָפֵק – וְלוּ גַם הַקַל בְּיוֹתֵר – עַל הֱיוֹתְךָ כְּלִיל-הַשְׁלֵמוּת. וְכֵיוָן שֶׁהִקְפַּדְתִּי לְמַלֵא אַחַר כָּל הוֹרָאוֹתֶיךָ בִּהְיוֹתִי בִּנְיוּ-יוֹרְק, אֵין סָפֵק כִּי נִצְטַיַרְתָּ בְּעֵינָיו כְּסֵמֶל-הַנְדִיבוּת.”

“סֵמֶל, מָה?” הִפְטִיר הָרוֹזֵן.

“עַל דִבְרָתִי,” הִמְשִׁיךְ מַר הַבִישַׁם, “יַחֲסוֹ שֶׁל לִוֹרְד פוֹנְטְלֶרוֹי אֵלֶיךְ נָתוּן אַךְ וְרַק בְּיָדֶיךָ. וְאִם תִּסְלַח לִי עַל שֶׁאֲנִי מֵעֵז לָעוּץ לְךְ עֵצָה, אֲנִי מַאֲמִין כִּי תַּצְלִיחַ לִרְכּשׁ אֶת אַהֲדָתוֹ אִם תַּקְפִיד שֶׁלֹא לוֹמַר גַם מִלָה אַחַת עַל אִמוֹ, מִטוֹב וְעַד רַע.”

“חָזִיז וְרַעַם!” הִפְטִיר הָרוֹזֵן, “זַאֲטוּט זֶה הוּא בֶּן-שֶׁבַע בִּלְבַד!”

“הוּא בִּלָה שֶׁבַע שָׁנִים אֵלוּ בִּמְחִיצָתָהּ שֶׁל אִמוֹ,” הֵשִׁיב מַר הַבִישַׁם, “וְהִיא הַיְצוּר הָאָהוּב עָלָיו בְּיוֹתֵר בָּעוֹלָם.”

 

פֶּרֶק חֲמִישִׁי טִירַת דוֹרִינְקוֹרְט    🔗

בְּשָׁעָה מְאֻחֶרֶת שֶׁל אַחַר-הַצָהֳרַיִם נָסְעָה כִּרְכָּרָה בְּמַעֲלֵה הַשְׂדֵרָה הַמוֹלִיכָה אֶל הַטִירָה; לוֹרְד פוֹנְטְלֶרוֹי הַקָטָן וּמַר הַבִישֵׁם יָשְׁבוּ בָּהּ. הָרוֹזֶן צִוָה כִּי נֶכְדוֹ יַגִיעַ סָמוּךְ לַאֲרוּחַת-הָעֶרֶב, וּבְשֶׁל סִבָּה הַיְדוּעָה רַק לוֹ עַצְמוֹ צִוָה כִּי הַיֶלֶד יוּבָא בְּגַפּוֹ אֶל הַחֶדֶר שֶׁבּוֹ עוֹמֵד הוּא לְקַבֵּל אֶת פָּנָיו. בְּשָׁעָה שֶׁהַכִּרְכָּרָה נָעָה בְּמַעֲלֵה הַשְׂדֵרָה, הֵסֵב לוֹרְד פוֹנְטְלֶרוֹי עַל הַמוֹשָׁב הַמְרֻפָּד וְסָקַר בְּעִנְיָן רַב אֶת הַמַרְאוֹת שֶׁנִשְׁקְפוּ לְעֵינָיו. כָּל דָבָר עוֹרֵר אֶת סַקְרָנוּתוֹ. הוּא בָּחַן בְּעִנְיָן אֶת הַסוּסִים הַהֲדוּרִים וְאֶת רִתְמָתָם הַנוֹצֶצֶת; הוּא סָקַר אֶת הָרַכָּב גְבַהּ-הַקוֹמָה וְאֶת הַמְשָׁרֵת בְּבִגְדֵי-הַשְׂרָד הַמַבְהִיקִים. בִּמְיִחָד מָשְׁכָה אֶת עֵינָיו הָעֲטָרָה הַמְצֻיֶצֶת שֶׁעַל הָאֻכָּף, וְהוּא פָּתַח בְּשִׂיחָה קְצָרָה עִם הָרַכָּב, כְּדֵי לְדַעַת אֶת מַשְׁמָעָהּ.

מִשֶׁהִגִיעָה הַכִּרְכָּרָה לְשַׁעֲרֵי הַגַן הַגְדוֹלִים, שָׁלַח סֶדְרִיק אֶת מַבָּטוֹ מִבַּעַד לַחַלוֹן וְנָעַץ עֵינָיו בִּשְׁנֵי אֲרָיוֹת-הָאֶבֶן הַגְדוֹלִים, שֶׁנִצְבוּ מִשְׁנֵי צִדֵי הַשַׁעַר. אִשָׁה אִמָהִית, וְרֻדַת-לֶחִי, יָצְאָה מִבִּקְתָּה, שֶׁצֶמַח הַקִיסוֹס טִפֵּס עָלֶיהָ סָבִיב-סָבִיב, וּפָתְחָה אֶת הַשְׁעָרִים. שְׁנֵי יְלָדִים יָצְאוּ בְּרִיצָה מִפֶּתַח הַבִּקְתָּה וְהִבִּיטוּ בְּעֵינַיִם קְרוּעוֹת לִרְוָחָה בַּנוֹסֵעַ הַקְטָן, שֶׁיָשַׁב בַּכִּרְכָּרָה וְהֶחְזִיר לָהֶם מַבָּט. הָאִשָׁה קָדָה לְעֶבְרָם קִדָה חַיְכָנִית וְרָמְזָה לִילָדֶיהָ כִּי יַעֲשׂוּ כָּמוֹה.

“הִיא מַכִּירָה אוֹתִי?” שָׁאַל לוֹרְד פוֹנְטְלֶרוֹי הַקָטָן, “אֲנִי חוֹשֵׁב שֶׁנִדְמֶה לָהּ כִּי הִיא מַכִּירָה אוֹתִי.” הוּא הֵסִיר אֶת כּוֹבָעוֹ הַשָּׁחוֹר, חִיֵךְ לְעֶבְרָהּ וְאָמַר בַּעֲלִיצוּת: “עֶרֶב טוֹב, מַה שְׁלוֹמֵךְ?”

הָאִשָׁה שָׂבְעָה רָצוֹן מִפְּנִיָתוֹ אֵלֶיהָ. הַחִיוּךְ עַל פָּנֶיהָ נִתְרַחַב וְעֵינֶיהָ הַתְּכֻלוֹת הִקְרִינוּ מַבָּט אָדִיב.

אשה אמהית יצאה מבקתה ופתחה את השער, שאריות-אבן ניצבו משני צידיו.

“אֱלֹהִים יְבָרֵךְ אוֹתְךָ, לוֹרְד נָדִיב,” אָמְרָה, “אֱלֹהִים יְבָרֵךְ אֶת פָּנֶיךְ הַיָפִים וְיִשְׁלַח לְךָ אֹשֶׁר וּמַזָל. בָּרוּךְ הַבָּא לַטִירָה!”

לוֹרְד פוֹנְטְלֶרוֹי נוֹפֵף לְעֶבְרָהּ בְּכוֹבָעוֹ וְהִרְכִּין רֹאשׁוֹ בְּשָׁעָה שֶׁהַכִּרְכָּרָה חָלְפָה עַל פָּנֶיהָ.

“הָאִשָׁה הַזֹּאת מוֹצֵאת חֵן בְּעֵינַי,” אָמַר, “הִיא נִרְאֵית כְּמוֹ אַחַת הַמְחַבֶּבֶת יְלָדִים. הָיִיתִי רוֹצֶה לָבוֹא לְכָאן וּלְשַׂחֵק עִם יְלָדֶיהָ.”

מַר הַבִישַׁם לֹא גִלָה לוֹ מַה מְעַטִים הַסִכּוּיִים שֶׁיַתִּירוּ לוֹ לְהִתְרוֹעֵעַ עִם יְלָדָיו שֶׁל הַשׁוֹעֵר. בְּבוֹא הָעֵת, אָמַר אֶל לִבּוֹ, יִמָסְרוּ לוֹ כָּל הַהוֹרָאוֹת הַלָלוּ…

הַכִּרְכָּרָה הוֹסִיפָה לָנוּעַ בֵּין הָעֵצִים הַגְדוֹלִים וִיפֵי הַצַמֶרֶת, שֶׁצֶמְחוּ מִשְׁנֵי צִדֵי הַשְׂדֵרָה. סְדְרִיק לֹא רָאָה מִיָּמָיו עֵצִים כְּגוֹן אֵלֶה – אֵיתָנִים וְרַחֲבֵי-צַמֶרֶת – וְהוּא לֹא יָדַע עֲדַיִן כִּי אֲחוּזַת דוֹרִינְקוֹרְט הִיא מִן הַיָּפוֹת וְהַקְסוּמוֹת בְּאַנְגְלִיָה. אֲבָל זֹאת יָדַע, כִּי הַכֹּל הַכֹּל יָפֶה כָּל-כָּךְ סָבִיב! הוּא חָשׁ הֲנָאֶה רַבָּה לְמַרְאֵה שְׂדֵרַת הָעֵצִים, שֶׁשֶׁמֶשׁ הֶעֶרֶב סִנְנָה פַּסֵי-זָהָב בֵּין עַנְפֵיהֶם הָעֲבֻתִּים. הוּא נֶהֱנָה מִן הַדְמָמָה הָרַבָּה שֶׁנָחָה סָבִיב וּמִן הַיֹפִי שֶׁאָפַף אוֹתוֹ. עַתָּה עָבְרוּ עַל פְּנֵי צִמְחֵי שָׂרָךְ גְבֹהֵי-קוֹמָה, שֶׁצָמְחוּ גוּשִׁים-גוּשִׁים, וְהָאֲדָמָה מִסְבִיבָם הָיְתָה כְּחֻלָה מִשִׁפְעַת פִּרְחֵי-הַפַּעֲמוֹנִיוֹת. יֵשׁ וּפָרַץ בְּצַהֲלַת-שִׂמְחָה לְמַרְאֵה אַרְנָב שֶׁזִנֵק מִבֵּין הַשִׂיחִים וְנִמְלַט בְּטְלְטוּל זָנָב, אוֹ לְמַרְאֵה לַהֲקַת עֶפְרוֹנִים, שֶׁהִתְרוֹמְמָה בְּנִפְנוּף כְּנָפַיִם וְהִמְרִיאָה בְּמַקְהֵלַת צִיוּץ רָמָה.

“זֶהוּ מָקוֹם מַקְסִים, נָכוֹן?” אָמַר לְמַר הַבִישַׁם, “מֵעוֹלָם לֹא רָאִיתִי מָקוֹם נֶהְדָר שֶׁכָּזֶה. הוּא יוֹתֵר יָפֶה אֲפִילוּ מִ’סֶנְטְרַל פַּארְק'!”

הוּא הִשְׁתָּאָה לְגַלּוֹת מָה רַב הַזְמַן שֶׁנִמְשְׁכָה נְסִיעָתָם, וּלְבַסוֹף שָׁאֵל:

“מַהוּ הַמֶּרְחָק מִן הַשַׁעַר וְעַד הַכְּנִיסָה לַטִירָה?”

“חֲמִשָׁה אוֹ שִׁשָׁה קִילוֹמֶטְרִים,” הֵשִׁיב הַפְּרַקְלִיט.

“זֶהוּ מֶרְחָק הָגוּן לְאָדָם שֶׁמֻכְרָח לָלֶכֶת מִן הַבַּיִת שֶׁלוֹ עַד לַשַׁעַר.”

שׁוּב וָשׁוּב צָדָה עֵינוֹ פְּלָאִים חֲדָשִׁים. לְפֶתַע גִלָה לַהֲקַת צְבָאִים, שֶׁרָעֲתָה בָּאָחוּ הַסָמוּךְ, אֲחָדִים מֵהֶם הֵרִימוּ רָאשֵׁיהֶם לְמִשְׁמָע אוֹפַנֵי הַכִּרְכָּרָה הַנוֹסַעַת.

“מַה, יֵשׁ פֹּה קִרְקָס?” שָׁאַל נִפְעָם, “וְאוּלַי הֵם גְרִים כָּאן? שֶׁל מִי הֵם?”

“הֵם נוֹלְדוּ כָּאן,” הֵשִׁיב מַר הַבִישַׁם, “וְהֵם שַׁיָכִים לְסַבָּא שֶׁלְךָ.”

מִקֵץ דַקוֹת אֲחָדוֹת נִתְגַלְתָה לְעֵינָיו הַטִירָה. יָפָה, אֵיתָנָה וַאֲפֹרָה הָיְתָה, בְּעוֹד קַרְנֵי הַשֶׁמֶשׁ הָאַחֲרוֹנוֹת מִשְׁתַּקְפוֹת-מְרַצְדוֹת בְּחַלוֹנוֹתֶיהָ הָרַבִּים. שֶׁפַע צִמְחֵי קִיסוֹס כִּסוּ אֶת כְּתָלֶיהָ, וּמֵעֲלֵיהֶם הִתְנַשְׂאוּ צְרִיחִים וְחוֹמוֹת-אֶשְׁנַבִּים; סָבִיב-סָבִיב לָהֶם הִשְׂתָּרְעָה חָצֵר מְכֻסָה דְשָׁאִים וַעֲרֻגוֹת שֶׁל פְּרָחִים סַסְגוֹנִיִים.

“זֶהוּ הָמָקוֹם הֲכִי-הֲכִי יָפֶה שֶׁרָאִיתִי בְּכָל יְמֵי חַיַי!” אָמַר סֶדְרִיק בְּפָנִים סְמוּקִים מֵרֹב הֲנָאָה, “זֶה מַזְכִּיר לִי תְּמוּנָה שֶׁל אַרְמוֹן-מְלָכִים שֶׁרָאִיתִי פַּעַם בְּסֵפֶר-אַגָדוֹת.”

דֶלֶת-הַכְּנִיסָה הָרָאשִׁית נִפְתְּחָה לִרְוָחָה, וְהוּא גִלָה מְשָׁרְתִים, הַנִצָבִים בִּשְׁתֵּי שׁוּרוֹת וּמַבִּיטִים בּוֹ וּבְמַר הַבִישַׁם. הוּא תָּמַהּ לְדַעַת מַדוּעַ הֵם עוֹמְדִים כָּךְ וְסָקַר בְּהִתְפַּעֲלוּת אֶת מֵדֵי-הַשְׂרָד הַמְפֹאָרִים שֶׁלָהֶם. הוּא לֹא יָדַע כִּי הֵם נִצְבוּ כָּךְ כְּדֵי לַחֲלֹק כָּבוֹד לַיֶלֶד הַקָטָן, שֶׁבְּבוֹא הַיּוֹם תִּהְיֶה דִוֹרִינְקוֹרְט – הַטִירָה הַמַלְכוּתִית, הַגַן, הַצְבָאִים – נַחֲלָתוֹ שֶׁלוֹ. רַק לִפְנֵי שְׁבוּעַיִם יָמִים יָשַׁב עַל אַרְגַז תַּפּוּחֵי-הָאֲדָמָה וְשׂוֹחַח עִם מַר הוֹבְּס עַל רוֹזְנִים וַאֲצִילִים, מִבְּלִי לַחֲלֹם כְּלָל, כִּי בְּעוֹד יוֹם-יוֹמַיִם עָתִיד גַם הוּא לְהִסָפַח אֲלֵיהֶם…

בִּקְצֵה שׁוּרַת הַמְשָׁרְתִים עָמְדָה אִשָׁה קְשִׁישָׁה, לְבוּשָׁה שִׂמְלַת-מֶשִׁי שְׁחוֹרָה, שֶׁמִצְנֶפֶת מְכַסָה אֶת שַׂעֲרָהּ הַמַאֲפִיר. מִשֶׁנִכְנַס סֶדְרִיק לָאוּלָם, עָמְדָה הָאִשָׁה סָמוּךְ אֵלָיו – וְהוּא סָבַר, לְמַרְאֵה עֵינֶיהָ, כִּי הִיא מְבַקְשֶׁת לוֹמַר לוֹ מַשֶׁהוּ. מַר הַבִישַׁם, שֶׁאָחַז בְּיָדוֹ, נִשְׁתַּהָה לְרֶגַע קָט.

“זֶהוּ לוֹרְד פוֹנְטְלֶרוֹי, מָרַת מֶלוֹן,” אָמַר, “לוֹרְד פוֹנְטְלֶרוֹי, זוֹהִי מָרַת מֶלוֹן, סוֹכֶנֶת הַבַּיִת.”

סֶדְרִיק הוֹשִׁיט לָהּ אֶת יָדוֹ וְעֵינָיו נָצְצוּ בְּחִבָּה.

“זוֹ אַתְּ שֶׁשָׁלַחְתְּ אֶת הַחֲתוּלָה, נָכוֹן?” אָמַר, “אֲנִי מוֹדֶה לָךְ מְאֹד עַל כָּךְ, גְבִרְתִּי.”

פָּנֶיהָ הַחֲבִיבִים שֶׁל מָרַת מֶלוֹן אָמְרוּ הֲנָאָה וּשְׂבִיעוּת-רָצוֹן.

“הָיִיתִי מַכִּירָה מִיָד אֶת הַלוֹרְד הַצָעִיר,” אָמְרָה לְמַר הַבִישַׁם, “הוּא דוֹמֶה כָּל-כָּךְ לַסֶרֶן הַמָנוֹחַ! זֶהוּ יוֹם גָדוֹל, אֲדוֹנִי!”

סֶדְרִיק תָּמַהּ לְדַעַת מַדוּעַ זֶהוּ יוֹם גָדוֹל, וְהִבִּיט בְּסַקְרָנוּת לְעֵבֶר מָרַת מֶלוֹן. לְרֶגַע דִמָה לִרְאוֹת דְמָעוֹת בְּעֵינֶיהָ, וּבְכָל-זֹאת בָּטוּחַ הָיָה כִּי אֵינָהּ עֲצוּבָה.

הִיא חִיְכָה אֵלָיו וְאָמְרָה:

“הַחֲתוּלָה הַשְׁאִירָה כָּאן שְׁנֵי חֲתַלְתּוּלִים יָפִים. אַעֲבִיר אוֹתָם אֶל הַחֶדֶר שֶׁלְךָ.”

מַר הַבִישַׁם שָׁאַל אוֹתָהּ מַשֶׁהוּ בְּקוֹל נָמוּךְ, וְהִיא הֵשִׁיבָה:

“הוּא נִמְצָא בַּסִפְרִיָה, אֲדוֹנִי. וְלוֹרְד פוֹנְטְלֶרוֹי יוּבָא לְשָׁם לְבַדוֹ.”

לְאַחַר דַקוֹת אֲחָדוֹת לִוָה שׁוֹמֵר-הַסֵף גְבַהּ-הַקוֹמָה אֶת סֶדְרִיק אֶל דֶלֶת הַסִפְרִיָה וְהִכְרִיז בְּקוֹל חֲגִיגִי מְאֹד:

״לוֹרְד פוֹנְטְלֶרוֹי, אֲדוֹנִי!"

אָכֵן, גַם שׁוֹמֵר-הַסֵף חָשׁ בְּגְדֶל הָרֶגַע: יוֹרֵשׁ הָאֲחוּזָה בָּא אֶל בֵּיתוֹ וְאֶל נַחֲלָתוֹ, וְהוּא עוֹמֵד עַתָּה לִפְגֹשׁ אֶת סָבו, הָרוֹזֵן הַזָקֵן!

סֶדְרִיק עָבַר אֶת הַמִפְתָּן וְנִכְנַס אֵל חֲדַר-הַסִפְרִיָה. הָיָה זֶה חֶדֶר גָדוֹל מְאֹד, גָדוּשׁ רָהִיטִים כְּבֵדִים וּמְגֻלָפִים וּמַדָפִים עֲמוּסֵי סְפָרִים. הָרָהִיטִים הָיוּ כֵּהִים מְאֹד, הַשְׁטִיחִים כְּבֵדִים וַאֲוִירַת קַדְרוּת רִחֲפָה בֶּחָלָל. לְרֶגַע קַל סָבַר סֶדְרִיק כִּי אֵין אִישׁ בַּחֶדֶר, אַךְ בִּמְהֵרָה גִלָה כֻּרְסָה לְיַד הָאָח הַבּוֹעֶרֶת, וְעַל אוֹתָהּ כֻּרְסָה יָשַׁב אָדָם אֶחָד, שֶׁתְּחִלָה לֹא נִפְנָה כְּלָל לְהַבִּיט בּוֹ.

אַךְ בְּכָל זֹאת עוֹרֵר הַיֶלֶד תְּשׂוּמֶת-לֵב כָּלְשֶׁהִי. עַל הָרְצְפָּה, סָמוּךְ לַכֻּרְסָה, רָבַץ כֶּלֶב-שְׁמִירָה עֲנָקִי, צָהֹב-חוּם, שֶׁקוֹמָתוֹ כְּקוֹמַת אַרְיֵה; וְאוֹתוֹ בֶּן-נְפִילִים קָם לְאִטוֹ וּפָסַע בִּצְעָדִים מַלְכוּתִיִים לְעֵבֶר הַיֶלֶד.

וְאָז הִשְׁמִיעַ הָאִישׁ שֶׁבַּכֻּרְסָה אֶת קוֹלוֹ: ״דוּגַאל!" קָרָא, ״חֲזֹר לְכָאן!"

אֲבָל לוֹרְד פוֹנְטְלֶרוֹי הַקָטָן לֹא חָשׁ כָּל פַּחַד בְּלִבּוֹ; מֵאָז וּמִתָּמִיד הִתְבָּרֵךְ בְּאֹמֶץ-לֵב. הוּא הִנִיחַ אֶת יָדוֹ עַל רְצוּעַת-הַכֶּלֶב בְּטִבְעִיוּת שֶׁאֵין לְמַעְלָה מִמֶנָה וּשְׁנֵיהֶם פָּסְעוּ יַחַד, זֶה לְצַד זֶה…

וְאָז הֵרִים הָרוֹזֵן אֶת רֹאשׁוֹ. סֶדְרִיק רָאָה מוּלוֹ אָדָם זָקֵן וּגְבַהּ-קוֹמָה, שֶׁשְׂעָרוֹ לָבָן וְגַבּוֹת-עֵינָיו סְבוּכוֹת, וְחָטְמוֹ כְּמַקְוֹרוֹ שֶׁל נֶשֶׁר: מִתְעַקֵל בֵּין עֵינָיו הַזְעוּפוֹת וְהָעֲמֻקוֹת. וְאִלוּ הָרוֹזֵן רָאָה מוּלוֹ יֶלֶד יְפֵה-תֹּאַר, לָבוּשׁ חֲלִיפַת-קְטִיפָה שְׁחוֹרָה עִם צַוְארוֹן-מַלָחִים לָבֶן; יֶלֶד שֶׁתַּלְתַּלָיו נוֹגְעִים כִּמְעַט בִּכְתֵפָיו וְעֵינָיו מִישִׁירוֹת מַבָּטֶן בִּידִידוּת תַּמָה. אִם אָמְנָם דָמְתָה הַטִירָה לְאַרְמוֹן-מְלָכִים, כִּי אָז הָיָה סֶדְרִיק נְסִיךְ-הָאַגָדוֹת, אִם כִּי וַדַאי שֶׁלֹא חָשׁ עַצְמוֹ כְּלָל וּכְלָל אַגָדִי.

נִיצוֹץ-פֶּתַע שֶׁל נִצָחוֹן נִצַת בְּעֵינָיו הַקוֹדְרוֹת שֶׁל הָרוֹזֵן וְחֶדְוָה מִלְאָה אֶת לִבּוֹ הַנִרְגָן מִשֶׁרָאָה אֶת נֶכְדוֹ, וְהִנֵּה הוּא יֶלֶד יָפֶה וְחָסֹן, הַנִצָב מוּלוֹ לְלֹא מוֹרָא וְיָדוֹ נָחָה עַל צַוָארוֹ שֶׁל הַכֶּלֶב הָעֲנָקִי. הָאָצִיל הַקָשִׁישׁ וְהַזוֹעֵף חָשׁ נַחַת-רוּחַ עַל שֶׁנֶכְדוֹ לֹא הִפְגִין כָּל בּוּשָׁה אוֹ פַּחַד, לֹא מִפְּנֵי הַכֶּלֶב וְאַף לֹא מִפָּנָיו שֶׁלוֹ.

סֶדְרִיק הִבִּיט בּוֹ מַמָשׁ כְּשֵׁם שֶׁהִבִּיט בְּאֵשֶׁת-הַשׁוֹעֵר, אוֹ בְּסוֹכֶנֶת-הַבַּיִת, וְקָרַב אֵלָיו בְּצַעַד קַל.

“אַתָּה הוּא הָרוֹזֵן?” אָמַר, “אֲנִי הוּא הַנְכֶד שֶׁלְךָ, וּבָאתִי יַחַד עִם אָדוֹן הַבִישַׁם. אַתָּה יוֹדֵעַ, אֲנִי הוּא לוֹרְד פוֹנְטְלֶרוֹי.”

הוּא הוֹשִׁיט אֵלָיו אֶת יָדוֹ, שֶׁכֵּן סָבוּר הָיָה כִּי דָבָר אָדִיב וְנָכוֹן הוּא לִלְחֹץ יָד, אֲפִילוּ בְּטִירַת רוֹזְנִים.

“אֲנִי מְקַוֶה שֶׁאַתָּה מַרְגִישׁ בְּסֵדֶר,” הוֹסִיף וְאָמַר בִּלְבָבִיוּת, “וַאֲנִי שָׂמֵחַ מאֹד לִרְאוֹת אוֹתְךָ.”

הָרוֹזֵן לָחַץ אֶת יָדוֹ וְנִיצוֹץ סַקְרָנִי נִצַת בְּעֵינָיו. לְרֶגַע קַל תָּמַהּ לְהִוָכַח כִּי אֵינוֹ יוֹדֵעַ מַה לוֹמַר עַתָּה. הוּא בָּחַן מִכַּף-רֶגֶל וְעַד רֹאשׁ אֶת הַדְמוּת הַנָאָה הַנִצֶבֶת לְפָנָיו וְהִיא נָשְׂאָה חֵן בְּעֵינָיו.

“שָׂמֵחַ לִרְאוֹת אוֹתִי, מַה?” אָמַר לְבַסוֹף.

“כֵּן,” הֵשִׁיב לוֹרְד פוֹנְטְלֶרוֹי, “מְאֹד!”

כִּסֵא גָבוֹהַ נִצֵב עַל-יָדוֹ וְהוּא הִתְיַשֵׁב עָלָיו. רַגְלָיו לֹא נָגְעוּ בָּרְצְפָה, אַךְ הוּא חָשׁ עַצְמוֹ בְּנוֹחַ וְסָקַר בְּרֹב עִנְיָן וַעֲנָוָה אֶת קְרוֹבוֹ הַמְרוֹמָם.

“רָצִיתִי נוֹרָא לָדַעַת אֵיךְ אַתָּה נִרְאֶה,” הֵעִיר, “הָיִיתִי שׁוֹכֵב שָׁעוֹת עַל מִטַת-הַתָּא שֶׁלִי בַּסְפִינָה וּמְנַסֶה לְנַחֵשׁ אִם תִּהְיֶה דוֹמֶה לְאַבָּא שֶׁלִי.”

“וּבְכֵן?” שָׁאַל הָרוֹזֵן.

“וּבְכֵן,” הֵשִׁיב סֶדְרִיק, “הָיִיתִי צָעִיר מְאֹד כְּשֶׁאָבִי מֵת, וַאֲנִי לֹא זוֹכֵר בְּדִיוּק אֵיךְ הוּא נִרְאָה. אֲבָל אֲנִי לֹא חוֹשֵׁב שֶׁאַתֶּם כָּל-כָּךְ דוֹמִים.”

“אַתָּה וַדַאי מְאֻכְזָב, הֲלֹא כֵן?” הִפְטִיר הַסָב.

“לא, לא!” הֵשִׁיב סֶדְרִיק בַּאֲדִיבוּת, “מוּבֶן שֶׁהָיִיתִי רוֹצָה שֶׁכָּל אֶחָד יִהְיֶה דוֹמֶה לְאָבִי; אֲבָל אַתָּה צָרִיךְ, כַּמוּבָן, לִשְׂמֹחַ לְמַרְאֵה סַבָּא שֶׁלְךָ, אֲפִילוּ אִם אֵינוֹ דוֹמֶה כָּל-כָּךְ לְאָבִיךָ. אַתָּה בְּעַצְמְךָ שָׂמֵחַ בְּוַדַאי לִרְאוֹת אֶת קְרוֹבֶיךָ, לֹא מְשַׁנֶה אֵיךְ הֵם נִרְאִים. נָכוֹן?”

הָרוֹזֵן נִשְׁעַן לְאָחוֹר עַל כֻּרְסָתוֹ וְהִבִּיט נִכְחוֹ. הוּא לֹא יָכוֹל הָיָה לְתָאֵר אֶת עַצְמוֹ שָׂמֵחַ לְמַרְאֵה קְרוֹבָיו; שֶׁכֵּן מַרְבִּית שְׁעוֹת-הַפְּנַאי שֶׁלוֹ בִּלָה בִּמְרִיבוֹת נִזְעָמוֹת עִמָהֶם, בְּגֵרוּשָׁם מִפֶּתַח הַטִירָה וּבְהַשְׁמָעַת חֲרָפוֹת וְגִדוּפִים לְעֶבְרָם. וְהֵם כֻּלָם שָׂנְאוּ אוֹתוֹ מֵעֹמֶק לִבָּם.

“כָּל יֶלֶד אוֹהֵב אֶת סַבָּא שֶׁלוֹ,” הִמְשִׁיךְ לוֹרְד פוֹנְטְלֶרוֹי, “בְּעִקָר אִם זֶהוּ סַבָּא נֶחְמָד וְאָדִיב כָּמוֹךְ.”

עֵינֵי הָרוֹזֵן נִצְתוּ שׁוּב בְּבָרָק סַקְרָנִי מוּזָר.

“אָה,” אָמַר, “הַאָמְנָם הָיִיתִי בֶּאֱמֶת אָדִיב כְּלַפֶּיךָ?”

“כַּמוּבָן!” הֵשִׁיב לוֹרְד פוֹנְטְלֶרוֹי בְּחֶדְוָה, אֲנִי כָּל-כָּךְ אֲסִיר-תּוֹדָה לְךָ בִּגְלַל בְּרִיגֶ’ט, וּמוֹכֶרֶת-הַתַּפּוּחִים, וְדִיק…"

“בְּרִיגֶ’ט?” קָרָא הָרוֹזֵן, “דִיק? מוֹכֶרֶת-הַתַּפּוּחִים?”

“נָכוֹן,” הִמְשִׁיךְ סֶדְרִיק, “אֵלֶה הָאֲנָשִׁים שֶׁנָתַתָּ לִי אֶת הַכֶּסֶף בִּשְׁבִילָם, זֶה הַכֶּסֶף שֶׁאָמַרְתָּ לְאָדוֹן הַבִישַׁם לָתֵת לִי, אִם רַק אֶרְצֶה אוֹתוֹ.”

“זֶהוּ!” פָּלַט הוֹד אֲצִילוּתוֹ, “הֲבִינוֹתִי. הַכֶּסֶף שֶׁרַשַׁאי הָיִיתָ לְהוֹצִיא כִּרְצוֹנְךְ. מַה קָנִיתָ בּוֹ? אֲנִי מְעֻנְיָן לִשְׁמֹעַ מַשֶׁהוּ עַל כָּךְ.”

הוּא כִּוֵץ אֶת גַבּוֹת עֵינָיו וְנָעַץ מַבָּט חוֹדֵר בְּנֶכְדוֹ. סַקְרָן הָיָה לָדַעַת כֵּיצַד וּבְאֵיזוֹ דֶרֶךְ קָנָה הַיֶלֶד אֶת הֲנָאוֹתָיו.

“אָה,” אָמַר לוֹרְד פוֹנְטְלֶרוֹי הַקָטָן, “אֲנִי מֵבִין שֶׁאַתָּה לֹא מַכִּיר אֶת דִיק, בְּרִיגֶ’ט וּמוֹכֶרֶת-הַתַּפּוּחִים. שָׁכַחְתִּי שֶׁאַתָּה גָר כָּל-כָּךְ רָחוֹק מֵהֶם. הֵם הָיוּ חֲבֵרִים מְאֹד-מְאֹד טוֹבִים שֶׁלִי. וּמִיכָאֵל, אַתָּה מֵבִין, הָיָה חוֹלֶה נוֹרָא…”

“מִיהוּ מִיכָאֵל?” שָׁאֵל הָרוֹזֵן.

“מִיכָאֵל הוּא בַּעְלָהּ שֶׁל בְּרִיגֶ’ט, וּשְׁנֵיהֶם הָיוּ בְּצָרָה גְדוֹלָה. אַתָּה יָכוֹל לְתָאֵר לְעַצְמְךָ אֵיךְ זֶה כְּשֶׁהַבֶּן-אָדָם חוֹלֶה, וְיֵשׁ לוֹ שְׁנֵים-עָשָׂר יְלָדִים, וְהוּא לֹא מְסֻגָל לַעֲבֹד. וּמִיכָאֵל הָיָה תָּמִיד בֶּן-אָדָם הָגוּן, וּבְּרִיגֶ’ט הָיְתָה בָּאָה אֵלֵינוּ הַבַּיְתָה וּבוֹכָה. וּבָעֶרֶב הַהוּא, שֶׁאָדוֹן הַבִישַׁם בָּא אֵלֵינוּ, הִיא יָשְׁבָה בַּמִטְבָּח וּבָכְתָה, מִפְּנֵי שֶׁלֹא הָיָה לָהֶם מַה לֶאֱכֹל וְגַם לֹא יָכְלוּ לְשַׁלֵם שְׂכַר-דִירָה. וַאֲנִי הָלַכְתִּי לְדַבֵּר אִתָּהּ, וְאָז אָדוֹן הַבִישַׁם קָרָא לִי וְאָמַר שֶׁאַתָּה נָתַתָּ לוֹ כֶּסֶף בִּשְׁבִילִי, וְאָז רַצְתִּי הֲכִי מַהֵר שֶׁיָכֹלְתִּי אֶל הַמִטְבָּח וְנָתַתִּי לִבְּרִיגֶ’ט אֶת הַכֶּסֶף. זֶה הָיָה נֶהְדָר, וּבְּרִיגֶ’ט יָכְלָה בְּקְשִׁי לְהַאֲמִין לְמַרְאֵה-עֵינֶיהָ. וּבִגְלַל זֶה אֲנִי כָּל-כָּךְ אֲסִיר-תּוֹדָה לְךָ.”

“יָפֶה,” אָמַר הָרוֹזֵן בְּקוֹלוֹ הֶעָמֹק, “זֶה הָיָה אַחַד הַדְבָרִים שֶׁעָשִׂיתָ לַהֲנָאֶתְךָ – הֲלֹא כֵן? וּמָה עוֹד?”

הַכֶּלֶב דוּגַאל רָבֵץ לְיַד הַכִּסֵא הַגְבוֹהּ. כְּפַעַם בְּפַעַם הָיָה מֵרִים אֶת רֹאשׁוֹ וּמֵבִּיט בְּסֶדְרִיק, כְּאִלוּ עָקֵב אַחֲרֵי סִפּוּרוֹ. הוּא הָיָה כָּלֶב מְיֻשָׁב בְּדַעְתּוֹ, שֶׁחָשׁ עַצְמוֹ מְגֻדָל מִכְּדֵי לָשֵׂאת בְּנָקֵל אֶת חוֹבוֹת הַיוֹם-יוֹם. הָרוֹזֵן הַקָשִׁישׁ, שֶׁהֵיטִיב לְהַכִיר אֶת כַּלְבּוֹ, הִבִּיט בּוֹ בְּסַקְרָנוּת חֲשָׁאִית. דוּגַאל לֹא מִהֵר לְהִתְיַדֵד עִם בְּנֵי-אָדָם זָרִים, וְהָרוֹזֵן הִשְׁתָּאָה לְמַרְאֵה הַשַׁלְוָה שֶׁבָּהּ הִתְמַסֵר כַּלְבּוֹ לִלְטִיפַת יָדוֹ שֶׁל סֶדְרִיק. בְּרֶגַע זֶה מַמְשׁ שָׁלַח הַכֶּלֶב שׁוּב אֶת עֵינָיו הַנְבוֹנוֹת לְעֵבֶר הַיֶלֶד וְהִנִיחַ אֶת רֹאשׁוֹ הָעֲנָקִי עַל בִּרְכּוֹ הַקְטַנָה.

הַיָּד הַקְטַנָה לִטְפָה אֶת הַיָדִיד הֶחָדָשׁ, וְסֶדְרִיק הִמְשִׁיךְ בְּסִפּוּרוֹ:

“הָיָה גַם דִיק, כַּמוּבָן. אַתָּה הָיִיתָ מְחַבֵּב אֶת דִיק, כִּי הוּא כָּזֶה ‘פֵיר’!”

הָיָה זֶה בִּטוּי שֶׁהָרוֹזֵן לֹא הִכִּירוֹ.

“מַה פֵּרוּשׁוֹ שֶׁל דָבָר?” שָׁאֵל.

לוֹרְד פוֹנְטְלֶרוֹי שָׁתַק שְׁתִיקָה שֶׁל הִסוּס. הוּא עַצְמוֹ לֹא הָיָה בָּטוּחַ לַחֲלוּטִין בְּמַשְׁמֶעָהּ שֶׁל הַמִלָה; אֲבָל בָּטוּחַ הָיָה כִּי הִיא מַבִּיעָה מַשֶׁהוּ חִיוּבִי מְאֹד, שֶׁכֵּן דִיק אָהַב לְהִשְׁתַּמֵשׁ בָּהּ.

“אֲנִי חוֹשֵׁב שֶׁהַפֵּרוּשׁ שֶׁלָהּ הוּא שֶׁדִיק לֹא מְרַמֶה אַף אֶחָד,” הִסְבִּיר, “וְשֶׁהוּא לֹא מַכֶּה שׁוּם יֶלֶד שֶׁהוּא קָטָן מִמֶנוּ, וְשֶׁהוּא מְצַחְצֵחַ אֶת הַנַעֲלַיִם עַד שֶׁהֵן מַבְרִיקוֹת מֵאָה אָחוּז. דִיק הוּא מְצַחְצֵחַ נַעֲלַיִם סוּג אָלֶ”ף!"

“וְהוּא אֶחָד מִידִידֶיךְ, הֲלֹא כֵן?” הִפְטִיר הָרוֹזֵן.

“הוּא יָדִיד וְתִיק שֶׁלִי,” הֵשִׁיב הַנֶכֶד, “לֹא כָּל-כָּךְ וְתִיק כְּמוֹ אָדוֹן הוֹבְּס, אֲבָל דֵי וָתִיק. וְרֶגַע לִפְנֵי הַהַפְלָגָה הוּא נָתַן לִי מַתָּנָה.”

הוּא הִכְנִיס יָדוֹ לְכִיסוֹ וְהוֹצִיא חֵפֶץ אָדֹם, מְקֻפָּל בִּקְפִידָה, וּפָרַשׂ אוֹתוֹ בְּגַאֲוָה שֶׁל מַמָשׁ. הָיְתָה זוֹ מִטְפַּחַת-הַמֶשִׁי הָאֲדֻמָה, שֶׁפְּרָסוֹת וְרָאשֵׁי-סוּסִים מְעַטְרִים אוֹתָהּ.

“זאת הַמַתָּנָה שֶׁהוּא נָתַן לִי,” אָמַר הַלוֹרְד הַקְטָן, “תָּמִיד-תָּמִיד אֶשְׁמֹר עָלֶיהָ. אֶפְשָׁר לָשִׂים אוֹתָהּ מִסָבִיב לַצַוָאר, אוֹ בְּתוֹךְ הַכִּיס. הוּא קָנָה לִי אוֹתָהּ בַּכֶּסֶף הָרִאשׁוֹן שֶׁהִרְוִיחַ, אַחֲרֵי שֶׁקָנִיתִי לוֹ אֶת הַמִבְרָשׁוֹת הַחֲדָשׁוֹת וְעָזַרְתִּי לוֹ לִהְיוֹת עַצְמָאִי. זוֹהִי מַזְכֶּרֶת… וְחִבַּרְתִּי חָרוּז שֶׁחָרְתוּ בַּשָׁעוֹן שֶׁנָתַתִּי לְאָדוֹן הוֹבְּס: ‘תַּבִּיט בְּמַתְּנָתִי – וְאָז תִּזְכֹּר אוֹתִי’. וּכְשֶׁאַבִּיט בָּזֹאת – אֶזְכֹּר תָּמִיד אֶת דִיק.”

הַפְתָּעָתוֹ שֶׁל הוֹד אֲצִילוּתוֹ, הָרוֹזֵן מִדוֹרִינְקוֹרְט, הָיְתָה רַבָּה וַעֲצוּמָה מִלְתָאֵר. הוּא לֹא הָיָה אָדָם שֶׁנִתָּן בְּנָקֵל לְהַבִיכוֹ, שֶׁכֵּן בִּשְׁנוֹתָיו הָרַבּוֹת רָאָה הַרְבֵּה וְשָׁמַע הַרְבֵּה; אַךְ הִנֵּה נִתְקַל בְּדָבָר מוּזָר וּבִלְתִּי-רָגִיל כָּל-כָּךְ, שֶׁכִּמְעַט וְעָצַר אֶת נְשִׁימָתוֹ הָאֲצִילִית. הוּא מִיָּמָיו לֹא הִתְעַנְיַן בִּילָדִים, אֲפִילוּ יְלָדָיו שֶׁלוֹ לֹא עוֹרְרוּ בּוֹ עִנְיָן בְּקַטְנוּתָם, אִם כִּי לְעִתִּים זָכַר כִּי אָבִיו שֶׁל סֶדְרִיק נִרְאָה בְּעֵינָיו זַאֲטוּט יְפֵה-תּאַר. הוּא עַצְמוֹ הָיָה אָנֹכִי כָּל-כָּךְ, עַד שֶׁלֹא יָדַע כְּלָל אֶת הָעֹנֶג שֶׁבְּאִי-אָנֹכִיוּת; וְאַף לֹא יָדַע כְּלָל מַה נֶאֱמָן וּמְלֵא-חִבָּה עָשׂוּי לִהְיוֹת לִבּוֹ שֶׁל יֶלֶד. מֵאָז וּמִתָּמִיד נִרְאוּ בְּעֵינָיו יְלָדִים כִּיצוּרִים חַמְדָנִיִים וְרַעֲשָׁנִיִים, הַטְעוּנִים פִּקוּחַ מַתְמִיד. שְׁנֵי בָּנָיו הַבְּכִירִים גָרְמוּ לִמְחַנְכֵיהֶם טִרְדָה וְרֹגֶז לְלֹא הֲפוּגָה; וְאִם אֵינֶנּוּ טוֹעֶה שָׁמַע לְעִתִּים גַם אִי-אֵלוּ קֻבְלָנוֹת עַל בְּנוֹ הַצָעִיר, אִם כִּי הַלָה לֹא הָיָה בַּעַל חֲשִׁיבוּת יְתֵרָה בְּעֵינָיוֹ. מֵעוֹלָם לֹא הֶעֱלָה בְּדַעְתּוֹ כִּי יֹאהַב אֶת נֶכְדוֹ; הוּא צִוָה לְהָבִיאוֹ אֵלָיו רַק בְּשֶׁל גַאֲוַת הַמִשְׁפָּחָה. אִם נַעַר זֶה עָתִיד לָרֶשֶׁת אֶת תָּאֳרוֹ וְנַחֲלוֹתָיו, הֲרֵי שֶׁעָלָיו לְקַבֵּל אֶת הַחִנוּךְ הַנָאוֹת לְכָךְ; וְלֹא הָיָה סָפֵק בְּעֵינָיו כִּי אִם יִתְחַנֵךְ בַּאֲמֵרִיקָה הוּא עָלוּל לֵהָפֵךְ לְמֻקְיוֹן הוֹלֵל. הוּא לֹא רָחַשׁ כָּל חִבָּה לְיֶלֶד זֶה, וְכָל תִּקְוָתוֹ הָיְתָה כִּי יוּבָא לְפָנָיו נַעַר שֶׁמַרְאֵהוּ מַנִיחַ אֶת הַדַעַת וַאֲשֶׁר חֹנַן בְּכַמוּת מְסֻיֶמֶת שֶׁל תְּבוּנָה.

וְהִנֵּה, מִשֶׁהוֹדִיעַ הַמְשָׁרַת עַל בּוֹאוֹ שֶׁל לוֹרְד פוֹנְטְלֶרוֹי, נִתְמַלֵא לִבּוֹ שֶׁל הָרוֹזֵן חֲרָדָה וְהוּא חָשַׁשׁ לְהַבִּיט בַּיֶלֶד, שֶׁמָא תִּכָּזְבְנָה תִּקְווֹתָיו. עַתָּה בָּרוּר מַדוּעַ צִוָה כִּי הַיֶלֶד יִכָּנֵס אֵלָיו בְּגַפּוֹ. הוּא לֹא אָבָה כִּי מִישֶׁהוּ יִרְאֵהוּ בְּאַכְזָבָתוֹ, אִם אֶמְנָם נִגְזַר עָלָיו לִסְפֹּג אַכְזָבָה. נְקֵל לְתָאֵר עַתָּה כֵּיצַד נִתֵּר לִבּוֹ הַיָהִיר בְּקִרְבּוֹ לְמַרְאֵה הַיֶלֶד יְפֵה-הַתֹּאַר, שֶׁקָרַב אֵלָיו בְּצַעַד קַל וְחָפְשִׁי וְהִנִיחַ אֶת יָדוֹ הָאַמִיצָה עַל צַוַאר הַכֶּלֶב. בַּחֲלוֹמוֹתָיו הַוְרֻדִים בְּיוֹתֵר לֹא תֵּאֵר לְעַצְמוֹ כִּי זֶה יִהְיֶה מַרְאֵה נֶכְדוֹ. הַדָבָר הָיָה נִפְלָא מִלִהְיוֹת אֱמֶת, כִּי הַיֶלֶד שֶׁיָלְדָה הָאִשָׁה שְׂנוּאַת-נַפְשׁוֹ, הַיֶלֶד שֶׁאוֹתוֹ חָשַׁשׁ לִרְאוֹת, יִהְיֶה כֹּה אַמִיץ וְרַב-חֵן…

וְאָז נִטְוְתָה בֵּינֵיהֶם הַשִׂיחָה, וְרִגְשָׁתוֹ וּמְבוּכָתוֹ הָלְכוּ וְגָבְרוּ. רֵאשִׁית, הוּא הָיָה כֹּה רָגִיל לְרְאוֹת בְּנֵי-אָדָם הַנִפְחָדִים אוֹ נְבוֹכִים מִפָּנָיו, עַד שֶׁצִפָּה לִרְאוֹת לְפָנָיו יֶלֶד פַּחְדָן אוֹ בַּיְשָׁן. אֲבָל סֶדְרִיק לֹא גְלָה כָּל סִימָנֵי-פַּחַד, לֹא מִפְּנֵי הָרוֹזֵן וְלֹא מִכַּלְבּוֹ. שֶׁלֹא בִּרְצוֹנוֹ הִבְחִין הָרוֹזֵן כִּי הַיֶלֶד פּוֹנֶה אֵלָיו כְּאֶל יָדִיד, שֶׁהֲרֵי לֹא הָיָה סָפֵק בְּלִבּוֹ שֶׁל הַנֶכֶד, בְּשָׁעָה שֶׁהִתְיַשֵׁב עַל הַכִּסֵא הַגָבוֹהַ וְשׂוֹחַח עִמוֹ בִּידִידוּת, כִּי גֶבֶר קָשִׁישׁ וּזְעוּף-פָּנִים זֶה יִשְׂמַח לְבוֹאוֹ וְיִרְחַשׁ אֵלָיו חִבָּה. וְאָמְנָם, כְּכָל שֶׁהָיָה הָרוֹזֵן הַקָשִׁישׁ קְשֶׁה-לֵב וְזַעֲפָן, הוּא לֹא יָכוֹל הָיָה לְהִמָנַע מִלְהוֹדוֹת בִּתְחוּשַׁת הַהֲנָאָה, שֶׁמִלְאָה אֶת לִבּוֹ בְּאוֹתָם רְגָעִים.

וְכֵיוָן שֶׁכָּךְ, הֵסֵב הָאָצִיל הַזָקֵן בְּכֻרְסָתוֹ, גַבּוֹ נִשְׁעָן אֶל הַמִסְעָד הַמְרֻפָּד, הֶאֱזִין לַסִפּוּר הַמוּזָר שֶׁל בֶּן-שִׂיחוֹ הַצְעִיר וְסָקַר אוֹתוֹ בְּעֵינָיו הַחוֹדְרוֹת. לוֹרְד פוֹנְטְלֶרוֹי הֵשִׁיב בְּרָצוֹן עַל כָּל הַשְׁאֵלוֹת וְסִפֵּר בַּעֲלִיצוּת עַל יְדִידָיו וַחֲוָיוֹתָיו הַשׁוֹנוֹת. הוּא סְפֶר עָל דִיק וְגֶ’רִי, עַל מוֹכֶרֶת הַתַּפּוּחִים הַזְקֵנָה, וְעַל מַר הוֹבְּס. הוּא סִפֵּר עַל הַתַּהֲלוּכָה הָרֶפּוּבְּלִיקָנִית, עַל הַדְגָלִים, הַלַפִּידִים, הַתִּזְמֹרֶת וְהַזִקוּקִין-דִי-נוּר. בְּהֶמְשֵׁךְ הַשִׂיחָה הִגִיעוּ אֶל מִלְחֶמֶת-הַשִׁחְרוּר וְיוֹם-הָעַצְמָאוּת שֶׁל אַרְצוֹת-הַבְּרִית, וְהוּא דִבֵּר עַל כָּךְ בְּהִתְלַהֲבוּת, עַד שֶׁלְפֶתַע פִּתְאֹם זָכַר מַשֶׁהוּ, קְטַע אֶת דְבָרָיו וְהִשְׁתַּתֵּק.

“מַה קָרָה?” שָׁאֵל הַסָב, “מַדוּעַ אֵינְךָ מַמְשִׁיךְ?”

לוֹרְד פוֹנְטְלֶרוֹי נָע בִּמְבוּכָה עַל כִּסְאוֹ.

“פָּשׁוּט, חָשַׁבְתִּי שָׁאוּלַי זֶה לֹא יִמְצָא חֵן בְּעֵינֶיךָ,” הֵשִׁיב, “אוּלַי מִישֶׁהוּ מֵהַקְרוֹבִים שֶׁלְךָ הָיָה שָׁם, בַּמִלְחָמָה. שָׁכַחְתִּי שֶׁאַתָּה אַנְגְלִי.”

“אַתָּה רַשַׁאי לְהַמְשִׁיךְ,” אָמַר הָרוֹזֵן, “אִישׁ מִקְרוֹבַי לֹא הִשְׁתַּתֵּף בְּאוֹתָהּ מִלְחָמָה. שָׁכַחְתָּ שֶׁגַם אַתָּה הִנְךְ אַנְגְלִי.”

“לֹא נָכוֹן!” מָחָה סֶדְרִיק לְלֹא הִסוּס, “אֲנִי אֲמֶרִיקָנִי!”

“אַתָּה הִנְךָ אַנְגְלִי,” אָמַר הָרוֹזֵן בְּקֻרְטוֹב שֶׁל זַעַף, “אָבִיךָ הָיָה אַנְגְלִי.”

הוּא חָשׁ שַׁעֲשׁוּעַ כָּלְשֶׁהוּ בְּאָמְרוֹ מִלִים אֵלֶה, אַךְ הַדָבָר לֹא שִׁעֲשַׁע כְּלָל אֶת סֶדְרִיק. הַלוֹרְד הַקָטָן לֹא הֶעֱלָה בְּדַעְתּוֹ הִשְׁתַּלְשְׁלוּת מֵעֵין זוֹ, וְהוּא חָשׁ בַּסֹמֶק הַמְכַסֶה אֶת פָּנָיו.

“אֲנִי נוֹלַדְתִּי בַּאֲמֶרִיקָה,” אָמַר בִּמְחָאָה, “וְכָל מִי שֶׁנוֹלַד בַּאֲמֶרִיקָה מֻכְרָח לִהְיוֹת אֲמֶרִיקָנִי. אֲנִי נוֹרָא מִצְטַעֵר שֶׁאַנְ’לֹא יָכוֹל לְהַסְכִּים אִתְּךָ,” הִמְשִׁיךְ בַּאֲדִיבוּת רְצִינִית מְאֹד, “אָדוֹן הוֹבְּס אָמַר לִי, שֶׁאִם תִּפְרֹץ שׁוּב פַּעַם מִלְחָמָה, אֲנִי אֶהְיֶה חַיָל… חַיָל אֲמֶרִיקָנִי.”

הָרוֹזֶן הִשְׁמִיעַ צְחוֹק זוֹעֵף קָצָר; הוּא הָיָה זוֹעֵף, הוּא הָיָה קָצָר, אֲבָל הָיָה זֶה צְחוֹק.

“זֶה מַה שֶׁתִּהְיֶה, הַאֵין זֹאת?” אָמַר.

הוּא שָׂנָא אֶת אֲמֶרִיקָה וְאֶת הָאֲמֶרִיקָנִים, אַךְ הוּא נֶהֱנָה לִרְאוֹת אֶת נֶכְדוֹ וְהִנֵּה הוּא פַּטְרִיוֹט נִלְהָב. אֲמֶרִיקָנִי נֶאֱמָן זֶה, אָמַר אֶל לִבּוֹ, עָשׂוּי לִהְיוֹת אַנְגְלִי נֶאֱמָן לִכְשֶׁיִגְדַל.

לֹא נוֹתְרָה לָהֶם עוֹד שָׁהוּת לְהוֹסִיף וּלְשׂוֹחֵחַ עַל מִלְחֶמֶת-הָעַצְמָאוּת. וְאָמְנָם, לוֹרְד פוֹנְטְלֶרוֹי חָשׁ רְתִיעָה כָּלְשֶׁהִי מִלָשׁוּב וְלָדוּשׁ בְּנוֹשֵׂא זֶה – שֶׁכֵּן הַמְשָׁרֵת נִכְנַס וְהִכְרִיז כִּי אֲרוּחַת-הָעֶרֶב מוּכָנָה.

סֶדְרִיק יָרַד מֵעַל כִּסְאוֹ וְקָרַב אֶל סָבוֹ הָאָצִיל, בְּהַשְׁפִּילוֹ אֶת מַבָּטוֹ אֶל רַגְלוֹ הַחוֹלָה.

“אוּלַי תִּרְצֶה שֶׁאֶעֱזוֹר לְךָ?” אָמַר בַּאֲדִיבוּת, “תּוּכַל לְהִשָּׁעֵן עָלַי, כָּכָה… פַּעַם אָדוֹן הוֹבְּס פָּצַע אֶת רַגְלוֹ, כְּשֶׁחָבִית רֵיקָה נָפְלָה עָלֶיהָ, וְגַם הוּא נִשְׁעַן עָלַי…”

הַמְשָׁרֵת גְבַהּ-הַקוֹמָה כִּמְעַט וְאִבֵּד אֶת מִשְׂרָתוֹ וּשְׁמוֹ הַטוֹב, בְּהַרְגִישׁוֹ כִּי חִיוּךְ מִתְפַּשֵׁט עַל פָּנָיו. הוּא שֵׁרַת תָּמִיד בְּבָתֵּי אֲצִילִים וְיָדַע הֵיטֵב כִּי – יִהְיֶה אֲשֶׁר יִהְיֶה – אָסוּר לוֹ בְּתַכְלִית הָאִסוּר לְהַעֲלוֹת חִיוּךְ עַל דַל

שְׂפָתָיו. אַךְ בָּרֶגַע הָאַחֲרוֹן הִצְלִיחַ לְהַצִיל אֶת כְּהֻנָתוֹ וּכְבוֹדוֹ, בְּנָעֲצוֹ אֶת עֵינָיו בִּתְמוּנַת-שֶׁמֶן כְּעוּרָה לְהַפְלִיא, שֶׁהָיְתָה תְּלוּיָה מֵעַל רֹאשׁוֹ שֶׁל הָרוֹזֵן.

הָרוֹזֵן סָקַר אֶת נֶכְדוֹ הַצָעִיר מִכַּף-רֶגֶל וְעַד רֹאשׁ וְשָׁאֵל בִּצְרִידוּת:

“אַתָּה סָבוּר שֶׁתַּצְלִיחַ בְּכָךְ?”

“אֲנִי חוֹשֵׁב שֶׁכֵּן,” הֵשִׁיב סֶדְרִיק, “אֲנִי חָזָק. אַל תִּשְׁכַּח שֶׁאֲנִי בֶּן שֶׁבַע. תּוּכַל לְהִשָׁעֵן עַל הַמַקַל שֶׁלְךָ מִצַד אֶחָד וְעָלַי מִצַד שֵׁנִי. דִיק אוֹמֵר שֶׁיֵשׁ לִי שְׁרִירִים חֲזָקִים מְאֹד בְּתוֹר יֶלֶד בֶּן שֶׁבַע.”

הוּא אִגְרֵף אֶת כַּף-יָדוֹ וְקֵרְבָהּ אֶל כְּתֵפוֹ, כְּדֵי שֶׁסָבוֹ יִרְאֶה בְּמוֹ עֵינָיו אֶת הַשְׁרִיר שֶׁזָכָה לִתְהִלָתוֹ שֶׁל דִיק, וּפָנָיו הָיוּ רְצִינִיִים כָּל-כָּךְ, עַד שֶׁהַמְשָׁרֵת חָשׁ צֹרֶךְ דָחוּף לְהַצְמִיד שׁוּב אֶת עֵינָיו בְּכֹחַ אֶל תְּמוּנַת-הַשֶׁמֶן הַכְּעוּרָה.

"וּבְכֵן, אָמַר הָרוֹזֵן, “נוּכַל לְנַסוֹת.”

סֶדְרִיק הוֹשִׁיט לוֹ אֶת מַקְלוֹ וְסִיַע לוֹ לָקוּם מִן הַכֻּרְסָה. כָּרָגִיל הָיָה זֶה תַּפְקִידוֹ שֶׁל הַמְשָׁרֵת, וְהַלָה זָכָה לִמְנַת-גִדוּפִים גְדוּשָׁה כַּאֲשֶׁר כְּאֵב הַצִינִית שֶׁל הוֹד אֲצִילוּתוֹ הָיָה עַז מִתָּמִיד. הָרוֹזֵן לֹא הִצְטַיֵן, כַּזָכוּר, בַּאֲדִיבוּת מְרֻבָּה, וְלֹא פַּעַם הִתְפַּקְקוּ הַמְשָׁרְתִים שֶׁתָּמְכוּ בּוֹ מִתַּחַת לְמַדֵי הַפְּאֵר שֶׁלָהֶם.

אֲבָל בְּאוֹתוֹ עֶרֶב הוּא לֹא גִדֵף, אִם כִּי רַגְלוֹ הַחוֹלָה גָרְמָה לוֹ יִסוּרִים רַבִּים מִתָּמיד. הוּא גָמַר אֹמֶר לַעֲשׂוֹת נִסָיוֹן: הוּא קָם לְאִטוֹ וְהִנִיחַ אֶת כַּף-יָדוֹ עַל הַכָּתֵף הַקְטַנָה, שֶׁהוּשְׁטָה לְעֶבְרוֹ בְּאֹמֶץ-לֵב. לוֹרְד פוֹנְטְלֶרוֹי עָשָׂה צַעַד זָהִיר קָדִימָה וְהִתְבּוֹנֵן בָּרֶגֶל הַחוֹלָה.

“הִשָׁעֵן עָלַי,” אָמַר בְּקוֹל מְעוֹדֵד, “אֲנִי אֵלֵךְ לְאַט-לְאַט.”

כַּאֲשֶׁר נִתְמַךְ הָרוֹזֵן עַל יְדֵי מְשָׁרֵת, נוֹהֵג הָיָה לְהִשָׁעַן פָּחוֹת עַל הַמַקֵל וּלְהַטִיל אֶת מְלֹא מִשְׁקָלוֹ עַל זְרוֹעַ הַמְשָׁרֶת. עַתָּה הֶחְלִיט לַעֲרֹךְ מִבְחָן וְהִנִיחַ לְנֶכְדוֹ לָשֵׂאת בָּעֹל, שֶׁלֹא הָיָה קַל כְּלָל וּכְלָל. הָיָה זֶה מַשָׂא שֶׁל מַמָשׁ, וּלְאַחַר צְעָדִים אֲחָדִים נִתְלַהֲטוּ פָּנָיו שֶׁל הַלוֹרְד הַקָטָן וּלְבָבוֹ פָּעַם בִּמְהִירוּת רַבָּה; אַךְ הוּא אָזַר עֹז וְהִמְשִׁיךְ לִפְסֹעַ בְּאֹמֶץ, בְּזָכְרוֹ אֶת שְׁרִירָיו, שֶׁזָכוּ לְשִׁבְחֵי דִיק.

“אַל תְּפַחֵד לְהִשָׁעֵן עָלַי,” הִתְנַשֵׁם, “אֲנִי מַרְגִישׁ בְּסֵדֶר גָמוּר אִם… אִם אֵין לָנוּ עוֹד הַרְבֵּה לְלֶכֶת…”

הַדֶרֶךְ אֶל אוּלַם-הַסְעוּדָה לֹא הָיְתָה אֲרֻכָּה, אַךְ הִיא נִרְאֲתָה אֲרֻכָּה מְאֹד בְּעֵינֵי סֶדְרִיק. עִם כָּל צַעַד נוֹסֶף הָלְכָה הַיָד וְכָבְדָה יוֹתֵר וְיוֹתֵר, פָּנָיו הָלְכוּ וְנִתְלַהֲטוּ וּנְשִׁימָתוֹ הָלְכָה וְנִתְקַצְרָה; אַךְ גַם לְרֶגַע אֶחָד לֹא חָשַׁב לְהִכָּנַע. הוּא אִמֵץ אֶת שְׁרִירָיו הַצְעִירִים, הִזְקִיף אֶת רֹאשׁוֹ וְעוֹדֵד אֶת סָבוֹ, שֶׁצָלַע לְצִדוֹ.

“הַאִם הָרֶגֶל שֶׁלְךָ כּוֹאֶבֶת נוֹרָא, כְּשֶׁאַתָּה עוֹמֵד עָלֶיהָ?” שָׁאַל, “נִסִיתָ פַּעַם לִטְבֹּל אוֹתָהּ בְּמַיִם חַמִים, אוֹ בְּחַרְדָל? אָדוֹן הוֹבְּס הָיָה שָׂם אֶת הָרֶגֶל שֶׁלוֹ בְּמַיִם חַמִים. וְהוּא אוֹמֵר שֶׁמְרִיחַת אַרְנִיקָה עוֹזֶרֶת מְאֹד בְּמִקְרִים כָּאֵלֶה.”

הַכֶּלֶב הַגָדוֹל פָּסַע לְאִטוֹ לְצִדָם, וְהַמְשָׁרֵת גְבַהּ-הַקוֹמָה הָלַךְ בְּעִקְבוֹתֵיהֶם. שׁוּב וָשׁוּב עָנוּ פָּנָיו הַבָּעָה מוּזָרָה, לְמַרְאֵה הַיֶלֶד הַקָטָן, הָאוֹזֵר אֶת כָּל כֹּחוֹתָיו וְנוֹשֵׂא בִּנְכוֹנוּת שֶׁכָּזֹאת אֶת הַמַשָׂא הַכָּבֵד. גַם פָּנָיו שֶׁל הָרוֹזֵן עָטוּ הַבָּעָה מֵעֵין זוֹ, מִשֶׁהִפְנָה אֶת מַבָּטוֹ לְעֵבֶר הַפָּנִים הַסְמוּקִים.

לְבַסוֹף נִכְנְסוּ אֵל חֲדַר-הָאֲכִילָה הַגָדוֹל וְהַמְפֹאָר. אַחַד הַמְשָׁרְתִים תָּפַס אֶת מְקוֹמוֹ מֵאֲחוֹרֵי הַכִּסֵא שֶׁנִצַב בְּרֹאשׁ הַשֻׁלְחָן, וּמִשֶׁנִכְנְסוּ לָטַשׁ לְעֶבְרָם עֵינַיִם מְלֵאוֹת תַּדְהֵמָה.

סוֹף-סוֹף הִגִיעוּ אֶל הַכִּסֵא. הַיָד הַכְּבֵדָה הִרְפְּתָה מִן הַכָּתֵף וְהָרוֹזֵן הִתְיַשֵׁב עַל כִּסְאוֹ. סֶדְרִיק הוֹצִיא אֶת הַמִמְחָטָה שֶׁקְבֵּל מִדִיק וְנִגֵב בָּהּ אֶת מִצְחוֹ.

“זֶהוּ עֶרֶב דֵי חַם, נָכוֹן?” אָמַר, “אוּלַי אַתָּה זָקוּק לְאֵשׁ בָּאָח, בִּגְלַל הָרֶגֶל הַחוֹלָה, אֲבָל לִי חַם גַם כָּכָה…”

“בִּצַעְתָּ מְלָאכָה קָשָׁה,” הֵעִיר הָרוֹזֵן.

“לֹא, בִּכְלָל לֹא!” אָמַר לוֹרְד פוֹנְטְלֶרוֹי, “הִיא לֹא הָיְתָה כָּל-כָּךְ קָשָׁה, אֲבָל הִיא חִמְמָה אוֹתִי. אַתָּה יוֹדֵעַ, לְכָל אֶחָד חַם בַּקַיִץ…” וְהוּא הֶעֱבִיר אֶת הַמִמְחָטָה עַל פְּנֵי תַּלְתָּלָיו הַלַחִים.

כִּסְאוֹ שֶׁל סֶדְרִיק הֻצַב בְּקָצֵהוּ הָאַחַר שֶׁל הַשֻׁלְחָן, מוּל סָבוֹ, וְגַם הוּא נוֹעַד לְסוֹעֲדִים מְבֻגָרִים מִמֶנוּ. לְמַעֲשֶׂה, כָּל דָבָר שֶׁרָאָה בַּטִירָה – הַחֲדָרִים הַגְדוֹלִים רָמֵי-הַתִּקְרָה, הָרָהִיטִים הַכְּבֵדִים, הַמְשָׁרֵת גְבַהּ-הַקוֹמָה, הַכֶּלֶב הָעֲנָקִי, הָרוֹזֵן עַצְמוֹ – כָּל אֵלֶה הָיוּ בַּעֲלֵי מִדוֹת שֶׁהִמְחִישׁוּ לוֹ שִׁבְעָתַיִם אֶת קַטְנוּתוֹ. אֲבָל הַדָבָר לֹא הִטְרִידוֹ כְּלָל. הוּא מֵעוֹלָם לֹא רָאָה עַצְמוֹ גָדוֹל אוֹ רַב-חֲשִׁיבוּת, אַךְ הָיָה מוּכָן וּמְזֻמָן לְהַתְאִים עַצְמוֹ לַתְּנָאִים הַחֲדָשִׁים שֶׁנְנִקְלַע אֲלֵיהֶם.

עַל אַף בְּדִידוּתוֹ, הֶעְדִיף הָרוֹזֵן לִחְיוֹת בִּפְאֵר שֶׁל מַמָשׁ. הוּא אָהַב אֶת שְׁעוֹת הַסְעוּדָה וְנָהַג לִסְעֹד לְפִי כָּל גִנוּנֵי הַטֶקֶס. סֶדְרִיק הֵצִיץ לְעֶבְרוֹ מִבַּעַד לְנִצְנוּצֵיהֶם שֶׁל גָבִיעַ וְצַלַחַת הֲדוּרִים, שֶׁסִנְוְרוּ אֶת עֵינָיו. אוֹרֵחַ שֶׁהָיָה נִקְלָע לַמָקוֹם, הָיָה וַדַאי מְחַיֵךְ לְמַרְאֵה תְּמוּנָה זוֹ: הַחֶדֶר הֶהָדוּר, הַמְשָׁרְתִים עוֹטֵי-הַשְׂרָד, אוֹרוֹת-הַיְקָר, כְּלֵי-הַבְּדֹלַח הַנוֹצְצִים, אִישׁ-הָאֲצוּלָה הַזָקֵן וּזְעוּף-הָעַפְעַפַּיִם מִצִדוֹ הָאֶחָד שֶׁל הַשֻׁלְחָן – וְהַיֶלֶד הַקָטָן מִנֶגֶד. אֲרוּחַת-הָעֶרֶב הָיְתָה תָּמִיד עִנְיָן שֶׁל מַמָשׁ לָרוֹזֵן, וְהִיא הָיְתָה גַם עִנְיָן שֶׁל מַמָשׁ לַטַבָּח, אִם הוֹד-אֲצִילוּתוֹ לֹא שָׂבַע רָצוֹן מִמֶנָה, אוֹ אִם תַּאֲבוֹנוֹ נִפְגַם, מִשׁוּם-מָה. אוֹתוֹ עֶרֶב הָיָה תַּאֲבוֹנוֹ שַׁפִּיר מִתָּמִיד, אוּלַי מִשׁוּם שֶׁמֹחוֹ הָיָה נָתוּן לֹא רַק לְעִנְיְנֵי לְעִיסָה וּלְגִימָה. נֶכְדוֹ מִלֵא אֶת מַחְשְׁבוֹתָיו. הוּא עַצְמוֹ לֹא דִבֵּר הַרְבֵּה, אַךְ הִצְלִיחַ לְדוֹבֵב אֶת הַיֶלֶד. מֵעוֹלָם לֹא תֵּאֵר לְעַצְמוֹ כִּי יוּכַל לֵהָנוֹת מִפִּטְפּוּטֵי יַלְדוּת, אַךְ לוֹרְד פוֹנְטְלָרוֹי שָׁבָה אֶת לִבּוֹ מֵרֶגַע כְּנִיסָתוֹ. שׁוּב נִזְכָּר כֵּיצַד הִנִיחַ לְיֶלֶד זֶה לָחוּשׁ אֶת כֹּבֶד מִשְׁקָלוֹ, כְּדֵי לְהַעֲמִידוֹ בְּמִבְחָן וְלִרְאוֹת עַד הֵיכָן יַעַמְדוּ לוֹ אֹמֶץ-לִבּוֹ וְכֹחַ-סִבְלוֹ, וְהוּא שָׂבַע נַחַת לְהִוָכַח כִּי נֶכְדוֹ לֹא מָעַד וְלֹא חָשַׁב גַם לְרֶגַע שֶׁלֹא לְהַשְׁלִים אֶת הַמְשִׂימָה שֶׁנְטַל עַל עַצְמוֹ.

“אַתָּה לֹא חוֹבֵשׁ אֶת הַכֶּתֶר שֶׁלְךְ כָּל הַזְמָן?” שָׁאֵל סֶדְרִיק בְּיִרְאַת-כָּבוֹד.

"לֹא, הֵשִׁיב הָרוֹזֵן בְּחִיוּךְ סָתוּם, “הוּא אֵינֶנוּ הוֹלֵם אוֹתִי.”

“אָדוֹן הוֹבְּס אָמַר שֶׁאַתָּה חוֹבֵשׁ אוֹתוֹ תָּמִיד,” הֵעִיר הַלוֹרְד הַקָטָן, “אֲבָל אַחֲרֵי שֶׁחָשַׁב עַל הָעִנְיָן פַּעַם שְׁנִיָה אֶמַר שֶׁאַתָּה בְּוַדַאי מֵסִיר אוֹתוֹ לִפְעָמִים, כְּדֵי שֶׁתּוּכַל לַחֲבֹשׁ גַם כּוֹבַע.”

"נָכוֹן, הִסְכִּים הָרוֹזֵן, “לִפְעָמִים אֲנִי מֵסִיר אוֹתוֹ.”

בְּרֶגַע זֶה הִפְנָה אַחַד הַמְשָׁרְתִים אֶת רֹאשׁוֹ לַצַד וְהִשְׁמִיעַ שִׁעוּל קַל מַאֲחוֹרֵי גַב-יָדוֹ…

סֶדְרִיק סִיֵם רִאשׁוֹן אֶת הַסְעוּדָה, וְעַתָּה נִשְׁעַן לְאָחוֹר וְסָקַר בְּעִנְיָן רַב אֶת הַחֶדֶר.

“אַתָּה בְּוַדַאי גֵאֶה מְאֹד בַּטִירָה שֶׁלְךָ” אָמַר, “זֶהוּ בִּנְיָן כָּל-כָּךְ יָפֶה! בְּכָל יְמֵי חַיַי לֹא רָאִיתִי בַּיִת יָפֶה שֶׁכָּזֶה; אֲבָל, כַּמוּבָן, אֲנִי רַק בֶּן שֶׁבַע, וְלֹא הִסְפַּקְתִּי לִרְאוֹת הַרְבֵּה בָּתִּים וְטִירוֹת…”

“וּלְדַעְתְּךָ עָלַי לִהְיוֹת גֵאֶה בָּהּ, הֲלֹא כֵן?” שָׁאֵל הָרוֹזֵן.

“כָּל אֶחָד הָיָה גֶאֶה לָגוּר בְּטִירָה כָּזֹאת,” הֵשִׁיב לוֹרְד פוֹנְטְלֶרוֹי, “אֲנִי הָיִיתִי מִתְגָאֶה בָּהּ, אִלוּ הִיא הָיְתָה שֶׁלִי. כָּל דָבָר בָּהּ כָּל-כָּךְ יָפֶה – הַגַן, הָעֵצִים, הַדֶשֶׁא, הַחֲדָרִים…” לְפֶתַע הִשְׁתַּתֵּק, וְשָׁלַח מַבָּט מְהֻרְהָר וְעוֹרֵג עַל סְבִיבוֹתָיו, “אֲבָל זֶהוּ בַּיִת גָדוֹל מִדַי בִּשְׁבִיל שְׁנֵי אֲנָשִׁים בִּלְבַד, אֵינְךָ חוֹשֵׁב כָּךְ?” שָׁאַל.

“הוּא גָדוֹל לְמַדַי בִּשְׁבִיל שְׁנַיִם,” הֵשִׁיב הָרוֹזֵן, “הַאִם בְּעֵינֶיךְ הוּא גָדוֹל מִדַי?”

לוֹרְד פוֹנְטְלֶרוֹי הִסֵס רֶגַע קַל, וְאַחַר-כָּךְ אָמַר:

“חָשַׁבְתִּי רַק, שֶׁאִם יָגוּרוּ בּוֹ שְׁנֵי אֲנָשִׁים, שֶׁלֹא יִהְיוּ חֲבֵרִים הֲכִי טוֹבִים, הֵם עֲלוּלִים לְהַרְגִישׁ עַצְמָם בּוֹדְדִים.”

“וּלְדַעְתָּךְ, אֲנַחְנוּ נִהְיֶה חֲבֵרִים טוֹבִים?” בְּקֵשׁ הָרוֹזֵן לָדַעַת.

“כֵּן,” הֵשִׁיב סֶדְרִיק, “אֲנִי בָּטוּחַ! אָדוֹן הוֹבְּס וַאֲנִי הָיִינוּ חֲבֵרִים טוֹבִים. הוּא הָיָה הֶחָבֵר הֲכִי טוֹב שֶׁלִי, אַחֲרֵי יַקִירָתִי.”

הָרוֹזֵן הֵרִים בְּפִתְאֹמִיוּת אֶת גַבּוֹת-עֵינָיו הַסְבוּכוֹת.

“וּמִיהִי ‘יַקִירָתִי’?” שָׁאֵל.

“אִמָא שֶׁלִי, כַּמוּבָן,” הֵשִׁיב לוֹרְד פוֹנְטְלֶרוֹי בְּקוֹל חֲרִישִׁי.

יִתָּכֵן כִּי הָיָה עָיֵף מִדַי, שֶׁכֵּן שְׁעַת הַשֵׁנָה הָלְכָה וְקָרְבָה; וְאוּלַי הַחֲוָיוֹת הַמַסְעִירוֹת שֶׁבָּאוּ עָלָיו נָסְכוּ בּוֹ לֵאוּת. כָּךְ אוֹ כָּךְ, תְּחוּשַׁת הָעֲיֵפוּת נָסְכָה עָלָיו גַם תְּחוּשַׁת בְּדִידוּת רָפָה בְּזָכְרוֹ כִּי בְּלַיְלָה זֶה יִישַׁן מִחוּץ לְבֵיתוֹ, הַרְחֵק מֵעֵינֶיהָ הַטוֹבוֹת שֶׁל ‘הַחֲבֵרָה הֲכִי טוֹבָה’ שֶׁלוֹ. תָּמִיד תָּמִיד הָיוּ שְׁנֵיהֶם ‘הַחֲבֵרִים הֲכִי טוֹבִים’; וְעַתָּה, מִשֶׁהִרְהֵר בָּהּ, לֹא נָטָה עוֹד לְדַבֵּר; וּמִשֶׁהִגִיעָה אֲרוּחַת-הָעֶרֶב לְסִיוּמָהּ הִבְחִין הָרוֹזֵן כִּי צֵל חִוֵר כִּסָה אֶת פָּנָיו. אֲבָל סֶדְרִיק הוֹסִיף לְהַפְגִין אֹמֶץ-לֵב וְגַם בְּדַרְכָּם חֲזָרָה אֶל חֲדַר-הַסִפְרִיָה נִשְׁעַן הָרוֹזֵן עַל כֶּתֶף-נֶכְדוֹ, אַף-עַל-פִּי שֶׁהַמְשָׁרֵת גְבַהּ-הַקוֹמָה פָּסַע לְצִדָם.

מִשֶׁיָצָא הַמְשָׁרֵת, הִתְיַשֵׁב סֶדְרִיק עַל הַשָׁטִיחַ, לְצִדוֹ שֶׁל דוּגַאל. דַקוֹת אֲחָדוֹת לִטֵף אֶת רֹאשׁוֹ שֶׁל הַכֶּלֶב וְהִבִּיט בִּדְמָמָה בָּאָח הַבּוֹעֶרֶת. הָרוֹזֵן הִסְתַּכֵּל בּוֹ. עֵינָיו הָיוּ עֲטוּפוֹת דֹק שֶׁל הִרְהוּר וּכְפַעַם בְּפַעַם פָּלַט אֲנָחָה קַלָה. הָרוֹזֵן יָשַׁב דוּמָם בְּכֻרְסָתוֹ, וְעֵינָיו נְעוּצוֹת בְּנֶכְדוֹ.

“פוֹנְטְלֶרוֹי,” שָׁאַל לְבַסוֹף, “בְּמָה אַתָּה מְהַרְהֵר?”

הַלוֹרְד הַקָטָן הֵרִים אֶת מַבָּטוֹ וְהִתְאַמֵץ לְחַיֵךְ.

“חָשַׁבְתִּי עַל יַקִירָתִי,” הֵשִׁיב, “וְ… וַאֲנִי חוֹשֵׁב שֶׁעַכְשָׁו אֲטַיֵּל לִי קְצָת בַּחֶדֶר.”

הוּא קָם, טָמַן אֶת שְׁתֵּי יָדָיו בְּכִיסִי מִכְנָסָיו וְהֵחֵל פּוֹסֵעַ לְכָאן וּלְכָאן. עֵינָיו נָצְצוּ וּשְׂפָתָיו הָיוּ חֲשׁוּקוֹת, אֲבָל רֹאשׁוֹ הָיָה זָקוּף וְהוּא פָּסַע בְּאֹמֶץ. דוּגַאל נָע בַעֲצַלְתַּיִם וְהִבִּיט אַחֲרָיו; לְפֶתַע קָם, קָרַב אֶל הַיֶלֶד וְהִתְחִיל פּוֹסֵעַ בְּעִקְבוֹתָיו. פוֹנְטְלֶרוֹי הוֹצִיא יָד אַחַת מִכִּיסוֹ וְהִנִיחַ אוֹתָהּ עַל רֹאשׁוֹ שֶׁל הַכֶּלֶב.

“זֶהוּ כָּלֶב נֶהְדָר,” אָמַר, “הוּא חָבֵר שֶׁלִי. וְהוּא יוֹדֵעַ אֵיךְ אֲנִי מַרְגִישׁ.”

“כֵּיצַד אַתָּה מַרְגִישׁ?” שָׁאֵל הָרוֹזֵן.

הוּא נִטְרַד לְמַרְאֵה הַמַאֲבָק שֶׁנֶכְדוֹ נָתוּן בּוֹ עִם גַעֲגוּעָיו הָרִאשׁוֹנִים, אַךְ לִבּוֹ נִתְמַלֵא גַאֲוָה בִּרְאוֹתוֹ כִּי הוּא נוֹשֵׂא זֹאת בְּאֹמֶץ-לֵב וּבְגָאוֹן. הוּא הוֹקִיר אֶת עֹז-הָרוּחַ שֶׁנֶכְדוֹ הִתְבָּרֵךְ בּוֹ.

“קְרַב אֵלַי,” אָמַר.

פוֹנְטְלֶרוֹי קָרַב אֶל סָבוֹ.

“בְּכָל יְמֵי חַיַי לֹא נִמְצֵאתִי מִחוּץ לְבֵיתִי,” אָמַר הַיֶלֶד וּמִצְמֵץ בְּעֵינָיו, “זוֹהִי הַרְגָשָׁה מְשֻׁנָה לְבַלּוֹת אֶת כָּל הַלַיְלָה בְּטִירָה זָרָה, בִּמְקוֹם בַּבַּיִת שֶׁלְךָ. אֲבָל יַקִירָתִי נִמְצֵאת לֹא הַרְחֵק מִכָּאן. הִיא בִּקְשָׁה מִמֶּנִי לִזְכֹּר שֶׁ… וְ… וַאֲנִי כְּבָר בֶּן שֶׁבַע, וְיָכוֹל לְהַבִּיט בַּתְּמוּנָה שֶׁהִיא נָתְנָה לִי.”

הוּא הִכְנִיס אֶת יָדוֹ לְכִיסוֹ וְהוֹצִיא תֵּבָה זְעִירָה, נְתוּנָה בַּעֲטִיפַת קְטִיפָה.

“הִנֵּה, תִּסְתַּכֵּל,” הוֹסִיף וְאָמַר, “אַתָּה לוֹחֵץ עַל הַקְפִיץ הַזֶה, הַמִכְסֶה מִתְרוֹמֵם – וְהִנֵּה הִיא לְפָנֶיךְ!”

הוּא קָרַב אֶל כֻּרְסַת הָרוֹזֵן, הוֹשִׁיט לְפָנָיו אֶת הַתֵּבָה הַקְטַנָה וְנִשְׁעַן אֶל הַכֻּרְסָה וְאֶל זְרוֹעַ סָבוֹ, מָשָׁל הָיוּ שְׁנֵי יְלָדִים הַמַבִּיטִים בְּסוֹד נִפְלָא. “הִנֵּה הִיא!” אָמַר בְּחִיוּךְ וְהִבִּיט בַּתֵּבָה הַפְּתוּחָה.

הָרוֹזֵן כִּוֵץ אֶת גַבּוֹת-עֵינָיו. הוּא לֹא אָבָה לְהַבִּיט בַּתְּמוּנָה, וּבְכָל זֹאת הִתְבּוֹנֵן בָּהּ. מִתּוֹךְ הַתֵּבָה נִבְּטוּ אֵלָיו פָּנִים צְעִירוֹת וְיָפוֹת – מַמְשׁ כְּפָנָיו שֶׁל הַיֶלֶד הָעוֹמֵד לְצְדוֹ, עַד כִּי נִרְעַד מֵרֹב הַפְתָּעָה.

“אֲנִי מְשַׁעֵר שֶׁאַתָּה מְחַבֵּב אוֹתָהּ מְאֹד,” אָמַר הָרוֹזֵן.

“כֵּן” הֵשִׁיב לוֹרְד פוֹנְטְלֶרוי בְּקוֹל רַךְ, “אֲנִי מְאֹד אוֹהֵב אוֹתָהּ. אַתָּה מֵבִין, אָדוֹן הוֹבְּס הָיָה חָבֵר שֶׁלִי; וְדִיק וּבְּרִיגֶ’ט וּמִיכָאֵל וּמֶרִי, גַם הֵם הָיוּ חֲבֵרִים שֶׁלִי. אֲבָל יַקִירָתִי – היא… הִיא הַחֲבֵרָה הֲכִי-הֲכִי קְרוֹבָה שֶׁיֵשׁ לִי, וַאֲנַחְנוּ מְסַפְּרִים זֶה לָזוֹ הַכֹּל-הַכֹּל. אָבִי הִשְׁאִיר לִי אוֹתָהּ שֶׁאַשְׁגִיחַ עָלֶיהָ, וּכְשֶׁאֶגְדַל וְאַתְחִיל לַעֲבֹד – אֶתֵּן לָהּ אֶת כָּל הַכֶּסֶף שֶׁאֶשְׂתַּכֵּר.”

“בַּמֶה הָיִיתָ רוֹצֶה לַעֲבֹד?” שָׁאֵל הַסָב.

הַלוֹרְד הַקְטָן חָזֵר וְיָשַׁב עַל גַבֵּי הַשָׁטִיחַ, הַתְּמוּנָה בְּכַף-יָדוֹ. רֶגַע קַל הִרְהֵר בֵּינוֹ לְבֵין עַצְמוֹ וּלְבַסוֹף הֵשִׁיב:

“חָשַׁבְתִּי שָׁאוּלַי אֶכָּנֵס לְשֻׁתָּפוּת עִם אָדוֹן הוֹבְּס. אֲבָל עַכְשָׁו אֲנִי חוֹשֵׁב שֶׁהָיִיתִי רוֹצֶה לִהְיוֹת נָשִׂיא.”

“בִּמְקוֹם זֹאת נִשְׁלַח אוֹתְךָ לְבֵית-הַלוֹרְדִים,” אָמַר הָרוֹזֵן.

"מֵילָא, הִסְכִּים לִוֹרְד פוֹנְטְלֶרוֹי, “אִם לֹא אַצְלִיחַ לִהְיוֹת נָשִׂיא, וְאִם בֵּית-הַלוֹרְדִים הוּא עֵסֵק טוֹב – לֹא אִכְפַּת לִי. הָעֲבוֹדָה בַּמַכֹּלֶת מְשַׁעֲמֶמֶת לִפְעָמִים.”

אֶפְשָׁר וְהוּא שָׁקַל אֶת הָעִנְיָן בְּדַעְתּוֹ, שֶׁכֵּן לְפֶתַע הִתְעַטֵף וְיָשַׁב לְלֹא נִיעַ, עֵינָיו נְעוּצוֹת בָּאָח הַבּוֹעֶרֶת.

גַם הָרוֹזֵן הִשְׁתַּתֵּק. הוּא הִשְׁעִין אֶת גַבּוֹ אֶל הַכֻּרְסָה וְהִתְבּוֹנֵן בְּנֶכְדוֹ. מַחְשָׁבוֹת רַבּוֹת – מֵהֶן חֲדָשׁוֹת, מֵהֶן מוּזָרוֹת – חָלְפוּ בְּמֹחוֹ הַיָגֵעַ. דוּגַאל הִשְׂתָּרַע עַל הָרְצְפָה וְשָׁקַע בְּתַרְדֵמָה, רֹאשׁוֹ מֻנָח עַל כַּפּוֹתָיו הַגְדוֹלוֹת. דְמָמָה עֲמֻקָה רִחֲפָה מִסָבִיב.

מִקֵץ חֲצִי-שָׁעָה נִכְנַס מֶר הַבִישַׁם אֶל הַסִפְרִיָה. הַחֶדֶר הַגָדוֹל טָבַל עֲדַיִן בִּדְמָמָה. הָרוֹזֵן הוֹסִיף לָשֶׁבֶת בְּכֻרְסָתוֹ; וּמִשֶׁקָרַב אֵלָיו מַר הַבִישַׁם הוּא הֵרִים אֶת כַּף יָדוֹ, מֵעֵין תְּנוּעַת-אַתְרָאָה בִּלְתִּי-רְצוֹנִית. דוּגַאל הוֹסִיף לְנַמְנֵם, וּלְצַד הַכֶּלֶב הַגָדוֹל – רֹאשׁוֹ הַמְתֻלְתָּל עַל זְרוֹעוֹ – שָׁכַב וְיָשַׁן לוֹרְד פוֹנְטְלֶרוֹי הַקָטָן.

 

פֶרֶק שִׁשִׁי הָרוֹזֵן וְנֶכְדוֹ    🔗

הַקוֹלוֹת הָרִאשׁוֹנִים שֶׁשָׁמַע לוֹרְד פוֹנְטְלֶרוֹי, כְּשֶׁהִתְעוֹרֵר לְמָחֲרַת בַּבֹּקֶר, הָיוּ נַפְצוּצֵי עֵצִים בָּאָח וּמִלְמוּלֵי נָשִׁים בְּחַדְרוֹ.

“עָלַיִךְ לְהִזָהֵר, דוֹסוֹן, שֶׁלֹא לוֹמַר דָבָר עַל כָּךְ,” שָׁמַע קוֹל דוֹבֵר, “הוּא אֵינוֹ יוֹדֵעַ מַדוּעַ אָסוּר לָהּ לָגוּר אִתּוֹ; וְאֵין לְגַלּוֹת לוֹ אֶת הַסְבָּה לְכָךְ.”

“אִם זֹאת הִיא הַפְּקוּדָה שֶׁל הָרוֹזֵן, גִיבֶרֶת,” הֵשִׁיב קוֹל שֵׁנִי, “אָז אָנְ’חוֹשֶׁבֶת שֶׁצָרִיךְ לִשְׁמֹעַ בְּקוֹלוֹ. אֲבָל אִם תִּסְלְחִי לִי עַל הַחֻצְפָּה, גִיבֶרֶת, אָז בֵּינֵינוּ לְבֵין עַצְמֵנוּ, כָּל מַה שֶׁיֵשׁ לִי לְהַגִיד הוּא שֶׁזֶה דָבָר אַכְזָרִי מְאֹד לְהַפְרִיד בֵּין הָאַלְמָנָה הַמִסְכֵּנָה וְהַחֲמוּדָה וּבֵין הַבֵּן שֶׁלָהּ, שֶׁהוּא בָּשָׂר-וָדָם מִמֶנָה; וְעוֹד בֶּן יָפֶה וַאֲצִילִי שֶׁכָּזֶה! וְאֶתְמוֹל בָּעֶרֶב, גִיבֶרֶת, אָמְרוּ גֵ’ימְס וְתוֹמַס בַּחֲדַר-הַמְשָׁרְתִים, שֶׁבְּכָל הַחַיִים שֶׁלָהֶם הֵם לֹא רָאוּ הִתְנַהֲגוּת נֶהְדֶרֶת כָּזֹאת כְּמוֹ שֶׁל הַיֶלֶד הַתָּמִים – אֵיזוֹ נָמוּסִיוּת! וְאֵיזוֹ הִתְחַשְׁבוּת! וְאֵיךְ שֶׁיָשַׁב עִם סַבָּא שֶׁלוֹ בַּחֲדַר-הָאֹכֶל, כְּאִלוּ שֶׁהָיוּ שְׁנֵי הַחֲבֵרִים הֲכִי-טוֹבִים. וְאֵיזֶה אֹפִי-שֶׁל-מַלְאָךְ יֵשׁ לוֹ, בְּדִיוּק הַהֵפֶךְ מֵהָאֹפִי שֶׁל הַהוּא – אִם תִּסְלְחִי לִי עַל הַבִּטוּי – שֶׁמְסֻגָל לְהוֹצִיא אֶת הַבֶּן-אָדָם מֵהַכֵּלִים… וּכְשֶׁצִלְצְלוּ לְגֵ’ימְס וְלִי, גִיבֶרֶת, לְהַעֲבִיר אֶת הַיֶלֶד מֵהַסִפְרִיָה אֶל הַחֶדֶר שֶׁלוֹ, וְגֵ’ימְס הֵרִים אוֹתוֹ בַּזְרוֹעוֹת שֶׁלוֹ – אֵיזֶה פָּנִים וְרֻדִים וְנֶהְדָרִים הָיוּ לוֹ! וְהַתַּלְתָּלִים הַנֶהְדָרִים שֶׁלוֹ, שֶׁנְגְעוּ בַּכְּתֵפַיִם שֶׁל גִ’ימְס! מַרְאֶה יוֹתֵר חָמוּד מִזֶה לֹא תִּהְיִי מְסֻגֶלֶת לִרְאוֹת בַּחַיִים שֶׁלָךְ. וְתַאֲמִינִי לִי, אֲפִילוּ הָאָדוֹן הָרוֹזֵן לֹא עִוֵר לַמַרְאֶה הַזֶה; כִּי הוּא הִבִּיט בּוֹ וְאָמַר כָּכָה לְגֵ’ימְס: ‘הִזָהֵר שֶׁלֹא תְּעִיר אוֹתוֹ!’ כָּכָה הוּא אָמַר.”

סֶדְרִיק הִתְהַפַּךְ עַל מִשְׁכָּבוֹ וּפָקַח אֶת עֵינָיו.

שְׁתִּי נָשִׁים נִמְצְאוּ בַּחֶדֶר הַבָּהִיר וְעַלִיז-הַמַרְאֶה. אֵשׁ בָּעֲרָה בָּאָח וְאוֹר-הַשֶׁמֶשׁ קָלַח וְשָׁטַף מִבַּעַד לַחַלוֹנוֹת עֲטוּפֵי הַקִיסוֹס. שְׁתֵּי הַנָּשִׁים קָרְבוּ אֵלָיו, וְהוּא הִבְחִין כִּי הָאַחַת הָיְתָה מָרַת מֶלוֹן, סוֹכֶנֶת הַבַּיִת, וְהָאַחֶרֶת – אִשָּׁה בְּגִיל הָעֲמִידָה, שֶׁפָּנֶיהָ נְעִימִים וְעֵינֶיהָ מְפִיקוֹת טוּב-לֵב וַעֲלִיצוּת.

“בֹּקֶר טוֹב, לוֹרְד פוֹנְטְלֶרוֹי,” אָמְרָה מָרַת מֶלוֹן, “הַאִם יָשַׁנְתָּ הֵיטֵב?”

סֶדְרִיק חִכֵּךְ אֶת שְׁמוּרוֹת עֵינָיו וְחִיֵךְ.

“בֹּקֶר טוֹב,” עָנָה, “לֹא הִרְגַשְׁתִּי אֵיךְ הֵבִיאוּ אוֹתִי לְכָאן.”

“הֵבִיאוּ אוֹתְךָ לְכָאן בִּשְׁנָתְךָ,” אָמְרָה סוֹכֶנֶת-הַבַּית, “זֶהוּ חֲדַר-הַשֵׁנָה שֶׁלְךָ. וְזוֹהִי דוֹסוֹן, הַמְטַפֶּלֶת שֶׁלְךָ.”

פוֹנְטְלֶרוֹי הִתְיַשֵׁב בְּמִטָתוֹ וְהוֹשִׁיט יָדוֹ לְדוֹסוֹן.

“מַה שְׁלוֹמֵךְ גְבִרְתִּי?” אָמַר לָהּ, “אֲנִי אֲסִיר תּוֹדָה לָךְ עַל שֶׁבָּאת לְטַפֵל בִּי”.

“אַתָּה רַשַׁאי לִקְרֹא לָהּ דוֹסוֹן,” הֵעִירָה מָרַת מֶלוֹן בְּחִיוּךְ, “הִיא רְגִילָה לָזֹאת.”

“הָעַלְמָה דוֹסוֹן, אוֹ מָרַת דוֹסוֹן?” שָׁאֵל הוֹד-לוֹרְדִיוּתוֹ הַצָעִיר.

“פָּשׁוּט, דוֹסוֹן, אֲדוֹנִי הַלוֹרְד” הֵשִׁיבָה בְּפָנִים קוֹרְנִים מִנַחַת, “בְּלִי שׁוּם ‘עַלְמָה’ אוֹ ‘מָרַת’, יְבָרֵךְ אוֹתְךָ הָאֵל. הַתוֹאִיל לָקוּם עַכְשָׁו וּלְהַנִיחַ לִי לְהַלְבִּישׁ אוֹתְךָ, וְאַחַר-כָּךְ לְהָבִיא לְךָ אֶת אֲרוּחַת הַבֹּקֶר?”

“תּוֹדָה, אֲבָל לָמַדְתִּי כְּבָר לִפְנֵי הֲמוֹן זְמַן לְהִתְלַבֵּשׁ בְּעַצְמִי,” הֵשִׁיב סֶדְרִיק, “יַקִירָתִי לִמְדָה אוֹתִי. ‘יַקִירָתִי’ הִיא אִמָא שֶׁלִי. מֶרִי הָעוֹזֶרֶת הָיְתָה צְרִיכָה לַעֲשׂוֹת בְּעַצְמָהּ אֶת כָּל הָעֲבוֹדוֹת, לְנַקוֹת, לְכַבֵּס וְהַכֹּל, אָז כַּמוּבָן לֹא רָצִיתִי לְהוֹסִיף לָהּ עֲבוֹדָה. אֲנִי מְסֻגֶל גַם לַעֲשׂוֹת בְּעַצְמִי אַמְבַּטְיָה, וְאִם תִּרְצִי תּוּכְלִי אַחַר-כָּךְ לַעֲזֹר לִי פֹּה וָשָׁם.”

מָרַת מֶלוֹן וְדוֹסוֹן הֶחְלִיפוּ בֵּינֵיהֶן מַבָּטִים.

“דוֹסוֹן תִּשְׂמַח לַעֲשׂוֹת כָּל דָבָר שֶׁתְּבַקֵשׁ מִמֶנָהּ.” אָמְרָה סוֹכֶנֶת הַבַּיִת.

“כָּל דָבָר וְדָבָר,” הוֹסִיפָה דוֹסוֹן בְּקוֹלָהּ הַמְלַבֵּב, “הוּא יִתְלַבֵּשׁ בְּעַצְמוֹ, אִם יִרְצָה, וַאֲנִי אֶעֶמֹד עַל-יָדוֹ, מוּכָנָה לָבוֹא לְעֶזְרָתוֹ, אִם יְבַקֵשׁ.”

“תּוֹדָה רַבָּה,” אָמַר לוֹרְד פוֹנְטְלֶרוֹי, “לִפְעָמִים קָשֶׁה לִי לְהִשְׁתַּלֵט עַל כָּל הַכַּפְתּוֹרִים, וְאָז, אַתְּ מְבִינָה, אֲנִי מֻכְרָח לְבַקֵשׁ מִמִישֶׁהוּ שֶׁיַעֲזֹר לִי…”

דוֹסוֹן נָשְׂאָה מְאֹד חֵן בְּעֵינָיו, וּבְטֶרֶם נִסְתַּיְמוּ הָרַחֲצָה וְהַהַלְבָּשָׁה הָיוּ שְׁנֵיהֶם יְדִידִים בְּלֵב וָנֶפֶשׁ, וְהוּא אַף יָדַע פְּרָטִים רַבִּים עָלֶיהָ. הוּא גִלָה כִּי בַּעְלָהּ הָיָה חַיָל שֶׁנָפַל בִּקְרָב אֲמִתִּי. וְהוּא שָׁמַע כִּי בְּנָהּ הוּא מַלָח הַמַפְלִיג לְמֶרְחַקִים וְרוֹאֶה בְּמוֹ עֵינָיו שׁוֹדְדֵי-יָם וְאוֹכְלֵי-אָדָם, וְסִינִים וְהֹדִים, וְהוּא הֵבִיא לְאִמוֹ קוֹנְכִיוֹת וּצְדָפִים מוּזָרִים לְמַרְאֶה; כַּמָה מֵהֶם נִמְצָאִים בְּמִזְוַדְתָּהּ וְהִיא תִּשְׂמַח לְהַרְאוֹתָם לוֹ בְּכָל רֶגַע. כָּל זֹאת הָיָה מְעַנְיַן בְּיוֹתֵר. דוֹסוֹן סִפְּרָה לוֹ גַם כִּי כָּל יָמֶיהָ טִפְּלָה בִּילָדִים קְטַנִים; וְלִפְנֵי יוֹמַיִם הִגִיעָה לְכָאן מִבַּיִת גָדוֹל בְּאֵזוֹר אַחֵר שֶׁל אַנְגְלִיָה, שָׁם טִפְלָה בְּיַלְדָה קְטַנָה וַחֲמוּדָה בְּשֵׁם לֵידִי גְוִינְת ווֹהְן.

“הִיא קְרוֹבַת-מִשְׁפָּחָה שֶׁלְךְ,” אָמְרָה דוֹסוֹן, “וְאוּלַי גַם תִּפְגשׁ אוֹתָהּ בְּקָרוֹב.”

“אַתְּ בֶּאֱמֶת חוֹשֶׁבֶת כָּךְ?” אָמַר פוֹנְטְלֶרוֹי, “זֶה יִהְיֶה יֹפִי, אַף פַּעַם לֹא שִׂחַקְתִּי עִם יְלָדוֹת, אֲבָל אֲנִי אוֹהֵב לְהַבִּיט בָּהֶן.”

מִשֶׁנִכְנַס אֶל הַחֶדֶר הַסָמוּךְ, לִסְעֹד בּוֹ אֶת אֲרוּחַת-הַבֹּקֶר, גִלָה כִּי זֶהוּ חֶדֶר גָדוֹל לְמַדַי; וְעוֹד גִלָה, כִּי גַם הַחֶדֶר הַגָדוֹל הַסָמוּךְ לוֹ עוֹמֵד לִרְשׁוּתוֹ. אָז יָרְדָה עָלָיו שׁוּב הַתְּחוּשָׁה כִּי אֵינוֹ אֶלָא יֶלֶד קָטָן עַד מְאֹד. הוּא הִתְיַשֵׁב אֶל הַשֻׁלְחָן וְדוֹסוֹן הִגִישֶׁה לוֹ אֶת מַעֲדַנֵי אֲרוּחַת-הַבֹּקֶר.

“אֲנִי יֶלֶד קָטָן מִדֵי מִלִחְיוֹת בְּטִירָה גְדוֹלָה שֶׁכָּזֹאת, בְּתוֹךְ חֲדָרִים גְדוֹלִים שֶׁכָּאֵלֶה,” אָמַר בְּקוֹל מְהֻרְהָר, “אֵינֶךְ חוֹשֶׁבֶת כָּךְ?”

“אוּח, מָה אִתְּךָ?” אָמְרָה דוֹסוֹן, “הַדָבָר פָּשׁוּט נִרְאֶה לְךָ מוּזָר בַּהַתְחָלָה, זֶה הַכֹּל. אַחֲרֵי שֶׁתִּתְרַגֵל אֵלָיו הוּא יִמְצָא חֵן בְּעֵינֶיךְ. זֶהוּ מָקוֹם יָפֶה מְאֹד, לֹא?”

“מוּבֶן שֶׁזֶהוּ מָקוֹם יָפֶה,” אָמַר פוֹנְטְלָרוֹי וְנֶאֱנַח קַלוֹת, “אֲבָל הוּא הָיָה מוֹצֵא חֵן בְּעֵינֵי יוֹתֵר אִלוּ יַקִירָתִי הָיְתָה עַל-יָדִי. תָּמִיד הָיִיתִי אוֹכֵל יַחַד אִתָּהּ אֶת אֲרוּחַת-הַבֹּקֶר, שָׂם בַּתֵּה שֶׁלָהּ אֶת הַתַּמְצִית וְהַסֻכָּר וּמוֹשִׁיט לָהּ אֶת הַפְרוּסָה. זֶה הָיָה כָּל-כָּךְ נֶחְמָד!”

“נוּ, כֵּן!” אָמְרָה דוֹסוֹן בְּקוֹל מְנַחֵם, “אֲבָל תּוּכַל לְבַקֵר אֶצְלָהּ יוֹם יוֹם, וְאָז יִהְיֶה לְךָ כָּל-כָּךְ הַרְבֵּה מַה לְסַפֵר לָהּ! חַכֵּה חַכֵּה עַד שֶׁתֵּצֵא לְטִיוּלִים, וְאָז תִּרְאֶה אֵת כָּל הַדְבָרִים הַנֶהְדָרִים – הַכְּלָבִים, הָאֻרְוָה עִם כָּל הַסוּסִים. יֵשׁ שָׁם סוּס אֶחָד, שֶׁאֲנִי בְּטוּחָה שֶׁיִמְצָא מְאֹד חֵן בְּעֵינֶיךָ…”|מַה, בֶּאֱמֶת?" קָרָא פוֹנְטְלֶרִוֹי, “אֲנִי אוֹהֵב נוֹרָא סוּסִים. אֲהַבְתִּי, לְמָשָׁל, אֶת גִ’ים – הַסוּס שֶׁהֵבִיא בָּעֲגָלָה אֶת הַמַכֹּלֶת לַחֲנוּת שֶׁל אָדוֹן הוֹבְּס. הוּא הָיָה סוּס יָפֶה מְאֹד, כְּשֶׁהָיָה בָּרִיא.”

“יֹפִי,” אָמְרָה דוֹסוֹן, וְעַכְשָׁו חַכֵּה עַד שֶׁתִּרְאֶה מַה שֶׁיֵשׁ בָּאֻרְוָה. וְ… מָה אִתָּנוּ? עוֹד לֹא הֵצַצְתָּ כְּלָל אֶל הַחֶדֶר הַזֶה כָּאן!"

“מַה יֵשׁ שָׁם?” שָׁאֵל פוֹנְטְלֶרוֹי.

“קֹדֶם כָּל תִּגְמֹר אֶת אֲרוּחַת-הַבֹּקֶר, וְאַחַר-כָּךְ תּוּכַל לִרְאוֹת.” אֶמְרָה דוֹסוֹן.

סַקְרָנוּתוֹ גָבְרָה מְאֹד וְהוּא נִפְנָה בִּשְׁקִיקָה אֶל אֲרוּחַת-הַבֹּקֶר שֶׁלוֹ. לֹא הָיָה סָפֵק בְּלִבּוֹ שֶׁיֵּשׁ שָׁם מַשֶׁהוּ שֶׁכְּדַאי מְאֹד לִרְאוֹתוֹ; הֲרֵי דוֹסוֹן דִבְּרָה בְּמִין קוֹל מִסְתּוֹרִי שֶׁכָּזֶה…

“זֶהוּ זֶה!” הִכְרִיז מִקֵץ דַקוֹת אֲחָדוֹת, “גָמַרְתִּי לֶאֱכֹל. וְעַכְשָׁו מֻתָּר לִי לָלֶכֶת וְלִרְאוֹת?”

דוֹסוֹן הִנְהֲנָה בְּרֹאשָׁהּ וְלִוְתָה אוֹתוֹ, בַּעֲטוֹתָהּ עַל פָּנֶיהָ הַבָּעָה מִסְתּוֹרִית וַחֲשׁוּבָה מִתָּמִיד. סַקְרָנוּתוֹ שֶׁל סֶדְרִיק הִרְקִיעָה שְׁחָקִים.

לְאַחַר שֶׁפָּתְחָה אֶת הַדֶלֶת נִצֵב סֶדְרִיק עַל הַסֵף וְהִבִּיט פְּנִימָה בִּנְשִׁימָה עֲצוּרָה. הוּא לֹא דִבֵּר דָבָר; רַק נָתַן אֶת כַּפּוֹת-יָדָיו בְּכִיסֵי מִכְנָסָיו, הִבִּיט נִכְחוֹ וְהִסְמִיק עַד שָׁרְשֵׁי תַּלְתָּלָיו. הוּא הִסְמִיק, כֵּיוָן שֶׁהָיָה מֻפְתָּע וְנִלְהָב כָּל כָּךְ. מַרְאֵהוּ שֶׁל מָקוֹם זֶה הָיָה בּוֹ כְּדֵי לְהַפְתִּיעַ כָּל יֶלֶד.

הָיָה זֶה חֶדֶר גָדוֹל, כְּכָל חַדְרֵי הַטִירָה, אַךְ יָפֶה הָיָה מִכָּל שְׁאָר הַחֲדָרִים. רָהִיטָיו לֹא הָיוּ כְּבֵדִים וְנוֹשָׁנִים כְּרָהִיטִי הַחֲדָרִים הָאֲחֵרִים; הַמַרְבָדִים, הַוִילָאוֹת וְהַקִירוֹת הָיוּ בְּהִירִים; הַמַדְפִים הָיוּ עֲמוּסֵי סְפָרִים, וְעַל הַשֻׁלְחָנוֹת גִלָה צַעֲצוּעִים לָרֹב – מִסוּג אוֹתָם הַצַעֲצוּעִים שֶׁרָאָה בִּשְׁקִיקָה וּבִפְלִיאָה בְּחַלוֹנוֹת-הָרַאֲוָה שֶׁל חֲנֻיוֹת נְיוּ-יוֹרְק.

“זֶה נִרְאֶה כְּמוֹ חֲדַר-יְלָדִים,” אָמַר לְבַסוֹף, לְאַחַר שֶׁנְשִׁימָתוֹ חָזְרָה אֵלָיו, “לְמִי שַׁיָךְ כָּל זֶה?”

“גַשׁ וְהִסְתַּכֵּל בָּהֶם,” אָמְרָה דוֹסוֹן, “הַחֶדֶר וְכָל מַה שֶׁבּוֹ הֵם שֶׁלְךָ.”

“שֶׁלִי?!” נִצְטַעֵק, “שֶׁלִי! מַה פִּתְאֹם? מִי נָתַן לִי אֶת כָּל זֶה?” הוּא זִנֵק קָדִימָה בִּתְרוּעַת חֶדְוָה, כְּמִי שֶׁאֵינוֹ מַאֲמִין לְמַרְאֵה עֵינָיו, “אֲנִי יוֹדֵעַ!” הֵשִׁיב לִשְׁאֵלָתוֹ בְּעֵינֵי פְּנִינִים נוֹצְצוֹת, “זוֹהִי מַתָּנָה שֶׁל סַבָּא שֶׁלִי!”

“נָכוֹן מְאֹד,” אָמְרָה דוֹסוֹן, “וְאִם תִּהְיֶה יֶלֶד טוֹב וּמַקְשִׁיב, וְתִשְׁתַּדֵל לִשְׂמֹחַ וְלֹא תִּהְיֶה עָצוּב, הוּא יִתֵּן לְךְ כָּל דָבָר שֶׁתְּבַקֵשׁ מִמֶנוּ.”

הָיָה זֶה בֹּקֶר נִפְלָא כָּל-כָּךְ! הָיוּ דְבָרִים כֹּה רַבִּים לְהַבִּיט בָּהֶם, וְנִסְיוֹנוֹת כֹּה מְרַתְּקִים לְנַסוֹתָם, עַד כִּי בְּקְשִׁי הִצְלִיחַ לְהִפָּנוֹת מֵעִנְיָן אֶחָד לְמִשְׁנֵהוּ. וּמַה מוּזָר שֶׁכָּל זֹאת הוּכַן לִכְבוֹדוֹ בִּלְבַד. שֶׁהֲרֵי עוֹד בְּטֶרֶם עָזַב אֶת נְיוּ-יוֹרְק בָּאוּ לְכָאן אֲנָשִׁים מְלוֹנְדוֹן כְּדֵי לְהָכִין לְמַעֲנוֹ חֲדָרִים אֵלֶה, עַל כָּל הַסְפָרִים וְהַמִשְׂחָקִים אֲשֶׁר בָּהֶם.

“תַּגִידִי לִי,” פָּנָה אֶל דוֹסוֹן, “הַאִם אַתְּ מַכִּירָה עוֹד מִישֶׁהוּ שֶׁיֵּשׁ לוֹ סַבָּא טוֹב שֶׁכָּזֶה?”

פָּנֶיהָ שֶׁל דוֹסוֹן עָטוּ לְרֶגַע אֲרֶשֶׁת שֶׁל סַפְקָנוּת. דַעְתָּהּ עַל הָרוֹזֵן לֹא הָיְתָה חִיוּבִית בְּיוֹתֵר; אַף-עַל-פִי שֶׁהִגִיעָה אֶל הַטִירָה לִפְנֵי יָמִים מְעַטִים בִּלְבַד, הִיא הִסְפִּיקָה לִשְׁמֹעַ דְבָרִים רַבִּים עַל שִׁגְיוֹנוֹתָיו שֶׁל הָאָצִיל הַזָקֵן, וְסִפּוּרִים שֶׁסֻפְּרוּ בְּחָפְשִׁיוּת רַבָּה בַּחֲדַר הַמְשָׁרְתִים.

“תַּהַרְגוּ אוֹתִי וְאַנְ’לֹא יוֹדֵעַ לָמָה שָׁלַח אוֹתִי הַמַזָל הַמְזֻפָּת שֶׁלִי לְשָׁרֵת דַוְקָא אוֹתוֹ,” אָמַר הַמְשָׁרֵת גְבַהּ-הַקוֹמָה, “הֲלֹא הוּא הַבַּעַל-הַבַּיִת הֲכִי רָשָׁע שֶׁאֶפְשָׁר לִמְצֹא בָּעוֹלָם הַזֶה.”

וּמְשָׁרֵת זֶה, שֶׁנִקְרָא תּוֹמַס, חָזַר גַם בְּאָזְנֵי עֲמִיתָיו בַּחֲדַר-הַמְשָׁרְתִים עַל הַהוֹרָאוֹת שֶׁנָתַן הוֹד-אֲצִילוּתוֹ לְמַר הַבִישָׁם, בְּשָׁעָה שֶׁדָנוּ עַל הַהֲכָנוֹת לִקְרַאת בּוֹא הַיֶלֶד:

“צַוֵה לְמַלֵא אֶת חֲדָרָיו בְּצַעֲצוּעִים וּמִשְׂחָקִים לְמִינֵיהֶם,” אָמַר הָרוֹזֵן, “תֵּן לוֹ כָּל דָבָר שֶׁיוּכַל לְשַׁעֲשַׁעַ אוֹתוֹ, וְהַדְבָר יַשְׁכִּיחַ מִלִבּוֹ אֶת אִמוֹ. שַׁעֲשְׁעוּ וּבַדְרוּ אוֹתוֹ וְהוּא לֹא יִגְרֹם לָנוּ שׁוּם טֹרַח. כָּאֵלֶה הֵם הַיְלָדִים.”

וְכֵיוָן שֶׁזֶה הָיָה שִׁפּוּטוֹ שֶׁל הָרוֹזֵן, הוּא הֻפְתַּע לְגַלּוֹת כִּי יֶלֶד זֶה שׁוֹנֶה מִשְׁאֵר הַיְלָדִים. הַלַיְלָה עָבַר עָלָיו בִּתְנוּמָה טְרוּפָה וְהוּא בִּלָה אֶת שְׁעוֹת הַבֹּקֶר בְּחַדְרוֹ. לְאַחַר סְעוּדַת הַצָהֳרַיִם הוּא שָׁלַח לִקְרֹא לְנֶכְדוֹ.

לוֹרְד פוֹנְטְלֶרוֹי נַעֲנָה מִיָד לַהַזְמָנָה. הוּא יָרַד בִּמְרוּצָה בַּמַדְרֵגוֹת הָרְחָבוֹת, וְהָרוֹזֵן שָׁמַע אֶת מְרוּצָתוֹ לְאֹרֶךְ הַטְרַקְלִין; אַחַר-כָּךְ נִפְתְּחָה הַדֶלֶת וְהוּא נִכְנֵס לַחֶדֶר בִּלְחָיַיִם סְמוּקוֹת וּבְעֵינַיִם נוֹצְצוֹת.

“חִכִּיתִי לַהַזְמָנָה שֶׁלְךְ,” אָמַר, "וְהָיִיתִי כְּבָר מִזְמַן מוּכָן לָבוֹא אֵלֶיךָ. אֲנִי רוֹצֶה לְהוֹדוֹת לְךָ עַל כָּל הַדְבָרִים שֶׁהֵכַנְתָּ בִּשְׁבִילִי. תּוֹדָה תּוֹדָה לְךָ! כָּל הַבֹּקֶר שִׂחַקְתִּי בָּהֶם.

“וּבְכֵן,” אָמַר הָרוֹזֵן, הֶם מוֹצְאִים חֵן בְּעֵינֶיךָ, הֲלֹא כֵן?"

“מְאֹד מְאֹד… פָּשׁוּט, קָשֶׁה לִי לוֹמַר כַּמָה הֶם מוֹצְאִים חֵן בְּעֵינֵי!” אָמַר סֶדְרִיק וְעֵינָיו זוֹהֲרוֹת בְּחֶדְוָה, “יֵשׁ שָׁם מִשְׂחָק אֶחָד שֶׁדּוֹמֶה לְכַדּוּר-בָּסִיס, רַק שֶׁצָרִיךְ לְשַׂחֵק בּוֹ עַל לִוּחַ. נִסִיתִי לְלַמֵד אֶת דוֹסוֹן לְשַׁחֵק בּוֹ, אֲבָל הִיא בְּקְשִׁי תָּפְסָה אֶת הַחֻקִים. אַתָּה מֵבִין, הִיא אַף פַּעַם לֹא שִׂחֲקָה בְּכַדוּר-בָּסִיס, מִפְּנֵי שֶׁהִיא גְבֶרֶת; וַאֲנִי חוֹשֵׁשׁ שֶׁלֹא הָיִיתִי הֲכִי טוֹב בְּהַסְבָּרָה. אֲבָל אַתָּה תּוּכַל לְשַׁחֵק אִתִּי, נָכוֹן?”

“חוֹשְׁשַׁנִי שֶׁלֹא,” הֵשִׁיב הָרוֹזֵן, “זֶהוּ מִשְׂחָק אֲמֶרִיקָנִי, הֲלֹא כֵן? מַשֶׁהוּ הַדוֹמֶה לִקְרִיקֶט…”

“אַף פַּעַם לֹא רָאִיתִי קְרִיקְט,” אָמַר פוֹנְטְלֶרוֹי, “אֲבָל אָדוֹן הוֹבְּס הִזְמִין אוֹתִי כַּמָה פְּעָמִים לְהִתְחָרוּת בְּכַדּוּר-בָּסִיס. זֶהוּ מִשְׂחָק נֶהְדָר, אֵין לְךְ מֻשָׂג! אַתָּה מוּכָן שֶׁאֵלֵךְ וְאָבִיא הֵנָה אֶת הַמִשְׂחָק וְאַרְאֶה לְךְ אֵיךְ מְשַׂחֲקִים בּוֹ? אוּלַי תֵּהָנֶה מִמֶנוּ וְאָז תִּשְׁכַּח אֶת הָרֶגֶל הָחוֹלָה שֶׁלְךְ… וְאַגַב, מַה שְׁלוֹם הָרֶגֶל הַיּוֹם?”

“מַכְאִיבָה כְּתָמִיד.” הֵשִׁיב הָרוֹזֵן.

“אָז אוּלַי לֹא כְּדַאי שֶׁאָבִיא אֶת הַמִשְׂחָק,” אָמַר סֶדְרִיק בִּדְאָגָה, “מָה אַתָּה חוֹשֵׁב, הַמִשְׂחָק יָבִיא לְךְ הֲנָאָה, אוֹ שֶׁהוּא יְשַׁעֲמֵם אוֹתְךָ?”

“לֵךְ וְהָבֵא אוֹתוֹ.” אָמַר הָרוֹזֵן.

אָכֵן, הָיָה זֶה בִּדוּר מְיֻחָד בְּמִינוֹ, בְּחֶבְרָתוֹ שֶׁל יֶלֶד הַמוּכָן לְלַמְדוֹ מִשְׂחָקִים חֲדָשִׁים; אַךְ הַמְיֻחָד שֶׁבְּכָךְ בִּדֵר אֶת דַעְתּוֹ. חִיוּךְ קַלִיל רִצֵד עַל פָּנָיו שֶׁל הָרוֹזֵן בְּשָׁעָה שֶׁסֶדְרִיק חָזַר אֶל הַחֶדֶר, הַקֻפְסָה הַגְדוֹלָה בִּזְרוֹעוֹתָיו וּמְתִיחוּת נִלְהֶבֶת עַל פָּנָיו.

“מֻתָּר לִי לְהָזִיז אֶת הַשֻׁלְחָן הַקָטָן הַזֶה אֶל הַכֻּרְסָה שֶׁלְךָ?” שָׁאֵל.

“צַלְצֵל לַמְשָׁרֵת,” אָמַר הָרוֹזֵן, “תּוֹמַס יָבוֹא וְיַעֲשֶׂה זֹאת לְמַעַנְךָ.”

“אֲבָל אֲנִי מְסֻגָל לְהָזִיז אוֹתוֹ בְּעַצְמִי,” אָמַר פוֹנְטְלֶרוֹי, הַשֻׁלְחָן לֹא כָּבֵד כְּלָל."

“כִּרְצוֹנְךָ.” נַאוֹת לוֹ סָבוֹ.

הַחִיוּךְ הַמְרַצֵד הֶעֱמִיק בְּפָנָיו שֶׁל הָרוֹזֵן הַקָשִׁישׁ מִשֶׁהִבִּיט בַּחֲבֵרוֹ-לְמִשְׂחָק הַקָרֵב אֶל הַשֻׁלְחָן, גוֹרֵר אוֹתוֹ אֶל הַכֻּרְסָה וּמַצִיב עָלָיו אֶת כְּלֵי הַמִשְׂחָק.

“אַחֲרֵי שֶׁתַּתְחִיל לְשַׂחֵק תְּגַלֶה כַּמָה שֶׁהוּא מְעַנְיַן,” אָמַר פוֹנְטְלֶרוֹי, “וְעַכְשָׁו, נַנִיחַ שֶׁהַכֵּלִים הַשְׁחוֹרִים הֵם שֶׁלְךָ, וְהַלְבָנִים הֵם שֶׁלִי… וְזוֹהִי הַתַּחֲנָה הָרִאשׁוֹנָה, וְזֹאת הַשְׁנִיָה, וְזֹאת הַשְׁלִישִׁית – וְזֶהוּ הַבַּיִת…” הוּא הוֹסִיף וְהִסְבִּיר אֶת פְּרָטֵי הַמִשְׂחָק בְּהִתְלַהֲבוּת וּבְהַמְחָשָׁה רַבָּה, וְסִפֵּר עַל “כַּדוּר חַם” שֶׁנוֹצַר בְּאַחַד הַמִשְׂחָקִים שֶׁרָאָה בְּחֶבְרָתוֹ שֶׁל מַר הוֹבְּס. וּלְאַחַר שֶׁנִסְתַּיְמוּ כָּל הַהֶסְבֵּרִים וְהַהַדְגְמוֹת – שֶׁעִנְגוּ לְמַדַי אֶת הָרוֹזֵן – נִפְתַּח הַמִשְׂחָק. סֶדְרִיק שִׂחֵק בִּמְלֹא הָרְצִינוּת, בְּכָל לִבּוֹ הַיַּלְדוּתִי; בְּעוֹד הָרוֹזֵן הָיָה שֻׁתָּף קָשִׁישׁ, שֶׁנֶהֱנָה אוּלַי לֹא פָּחוֹת מִבֶּן-זוּגוֹ, אִם כִּי בְּדַרְכּוֹ שֶׁלוֹ,

אִלוּ הָיָה מִישֶׁהוּ מְסַפֵּר לָרוֹזֵן שָׁבוּעַ לִפְנֵי כֵן, כִּי בְּבֹקֶר נָאֶה אֶחָד יִשְׁכַּח אֶת כְּאֵבָיו וְאֶת מִזְגוֹ הָרַע בְּעֵת מִשְׂחַק-יְלָדִים, אוֹתוֹ יְשַׂחֵק בִּכְלֵי עֵץ שְׁחוֹרִים- וּלְבָנִים עַל גַבֵּי לוּחַ צִבְעוֹנִי, בְּחֶבְרָתוֹ שֶׁל יֶלֶד מְתֻלְתָּל, הָיָה הוֹד-לוֹרְדִיוּתוֹ שָׂם אוֹתוֹ לִצְחוֹק וְקֶלֶס. וּבְכָל-זאת, הוּא שָׁכַח עַצְמוֹ כָּלִיל, עַד שֶׁלְפֶתַע נִכְנַס הַמְשָׁרֵת וְהוֹדִיעַ עַל בּוֹאוֹ שֶׁל אוֹרֵחַ.

הָאוֹרֵחַ הָיָה אָדוֹן קָשִׁישׁ לְבוּשׁ שְׁחוֹרִים – כֹּהֵן-הַדָת מַר מוֹרְדַאוּנְט; וְהוּא נִדְהַם כָּל-כָּךְ לְמַרְאֵה עֵינָיו, עַד שֶׁכִּמְעַט צָנַח לְאָחוֹר, עַל הַמְשָׁרֵת גְבַהּ-הַקוֹמָה.

בְּכָל כְּהֻנָתוֹ הַמְסֹעֶפֶת שֶׁל כֹּהֵן-הַדָת לֹא הָיָה תַּפְקִיד מַבְחִיל יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר הַבִּקוּרִים בַּטִירָה. פַּטְרוֹנוֹ הָאָצִיל הוּא שֶׁגָרַם לְבִקוּרִים אֵלֶה כִּי יִהְיוּ בִּלְתִּי-נִסְבָּלִים כָּה-כָּךְ. הָרוֹזֵן תֵּעֵב כְּנֵסִיוֹת וּמַעֲשֵׂי-צְדָקָה, וְהוּא נִתְקַף בְּשֶׁצֶף-קֶצֶף כַּאֲשֶׁר אֶחָד מַאֲרִיסָיו אוֹ בְּנֵי-חֲסוּתוֹ הֵעֵז לְהַרְשׁוֹת לְעַצְמוֹ לַחֲלוֹת, לְהִתְרוֹשֵׁשׁ וּלְהִזְדַקֵק לְעֶזְרָתוֹ. בְּנוּחַ עָלָיו הָרוּחַ לֹא הִסֵס לְהַכְרִיז, כִּי נִמְאֲסוּ עָלָיו כָּל הָאַגְדוֹת עַל עֲנִיִים הַמְצַפִּים לְסַעַד. אַךְ גַם בֶּהֱיוֹתוֹ בְּמַצַב רוּחַ שַׁפִּיר, הָיָה מַפְרִישׁ לְאוֹרְחוֹ סְכוּם כֶּסֶף, אַךְ תָּמִיד בְּתוֹסֶפֶת נְאוּמִים וְהַטָפוֹת רְווּיוֹת לִגְלוּג מֵבִיךְ וְעוֹקְצָנִי, שֶׁעוֹרְרוּ בְּלִבּוֹ שֶׁל כֹּהֵן-הַדָת מוֹרְדַאוּנְט תְּשׁוּקָה עַזָה לִמְצֹא פָּסוּק בְּכִתְבֵי-הַקֹדֶשׁ, שֶׁיַתִּיר לוֹ לְהַשְׁלִיךְ עַל פַּטְרוֹנוֹ הָאָצִיל נַּעַל אוֹ לְבֵנָה. שֶׁכֵּן, בְּכָל שְׁנוֹת כְּהֻנָתוֹ בְּחֶבֶל דוֹרִינְקוֹרְט לֹא רָאָה אֶת הוֹד-לוֹרְדִיוּתוֹ גַם פַּעַם אַחַת עוֹשֶׂה מַעֲשֶׂה שֶׁל חֶסֶד וְרַחֲמִים.

בְּאוֹתוֹ בֹּקֶר בָּא כֹּהֵן-הַדֶת לְשׂוֹחֵחַ עִם הָרוֹזֵן עַל עִנְיָן מֵעִיק בִּמְיֻחָד. אַךְ בְּצַעְדוֹ בְּמַעֲלֵה הַשְׂדֵרָה נִתְמַלֵא לִבּוֹ חֲשָׁשׁ; וְזֹאת מִשְׁנֵי טְעָמִים: רֵאשִׁית דָבָר, הוֹד-לוֹרְדִיוּתוֹ נִתְקַף לָאַחֲרוֹנָה בְּמַכְאוֹבֵי צִינִית חֲרִיפִים כָּל-כָּךְ, שֶׁהֵבִיאוּהוּ לְמַעֲשֵׂי רֶשַׁע כָּאֵלֶה, שֶׁסֻפְּרוּ מִפֶּה לְאֹזֶן בְּפִי כֹּל; הַשְׁמוּעוֹת הִגִיעוּ לַכְּפָר עַל-יְדֵי אַחַת הַמְשָׁרְתוֹת הַצְעִירוֹת, שֶׁסִפְּרָה אוֹתָם לַאֲחוֹתָהּ, בַּעֲלַת חֲנוּת קְטַנָה לְמַמְתַּקִים, דִבְרֵי סִדְקִית וּרְכִילוּת. דְבָרִים שֶׁמָרַת דִיבֶּל לֹא סִפְּרָה עַל הַטִירָה וִיוֹשְׁבֶיהָ, אוֹ עַל הַכְּפָר וְתוֹשָׁבָיו, לֹא הָיוּ רְאוּיִים כִּי יְדֻבַּר בָּהֶם. וְהִיא יָדְעָה, כַּמוּבָן, אֶת כָּל הַמִתְרַחֵשׁ בַּטִירָה, שֶׁהֲרֵי אֲחוֹתָהּ גֵ’ין הָיְתָה אַחַת הַמְשָׁרְתוֹת הַוָתִיקוֹת, וּמְיֻדֶדֶת מְאֹד עִם תּוֹמַס רֹאשׁ הַמְשָׁרְתִים.

“הַהִתְנַהֲגוּת שֶׁל הָאָדוֹן הַלוֹרְד כְּבָר עוֹבֶרֶת כָּל גְבוּל,” סִפְּרָה מָרַת דִיבֶּל לְלָקוֹחוֹתֶיהָ, “רַק לִפְנֵי יוֹמַיִם הוּא הִשְׁלִיךְ עַל תּוֹמַס צַלַחַת מְלֵאָה פְּרוּסוֹת קָלִי! אֲנִי לֹא מְסֻגֶלֶת לְהָבִין אֵיךְ הֵם מַחֲזִיקִים שָׁם מַעֲמָד אִתּוֹ…”

כֹּהֵן-הַדֶת שָׁמַע כָּל זֹאת, וְזֶה הָיָה הַטַעַם הָרִאשׁוֹן שֶׁמִלֵא אֶת לִבּוֹ חֲשָׁשׁ בְּדַרְכּוֹ אֶל הַטִירָה. וְהַטַעַם הַשֵׁנִי הָיָה חָמוּר עוֹד יוֹתֵר, שֶׁכֵּן הוּא הָיָה קָשׁוּר בַּחֲדָשָׁה מַרְעִישָׁה, שֶׁהָיְתָה לְשִׂיחַת-הַיּוֹם בַּכְּפָר וּסְבִיבוֹתָיו.

מִי לֹא שָׁמַע עַל הַזַעַם שֶׁתָּקַף אֶת הַלּוֹרְד הַזָקֵן לְאַחַר שֶׁבְּנוֹ, הַסֶרֶן יְפֵה-הַתֹּאַר, נָשָׂא נַעֲרָה אֲמֶרִיקָנִית לְאִשָׁה? מִי לֹא יָדַע בְּאֵיזוֹ קְשִׁיחוּת הִתְיַחֵס הָאָצִיל אֶל בְּנוֹ; וְכַמָה הִתְאַבְּלוּ הַכֹּל עַל מוֹתוֹ הַפִּתְאֹמִי שֶׁל גֶבֶר צָעִיר וְחַיְכָנִי זֶה, שֶׁהָיָה הָאָדָם הַיָּחִיד לְבֵית דוֹרִינְקוֹרְט שֶׁהַכֹּל חִבְּבוּ. עָנִי וּמְנֻדֶה מֵת, בְּאֶרֶץ רְחוֹקָה וְנָכְרִיָה… וְאֵלְמָנָתוֹ נוֹתְרָה שְׂנוּאָה וּבְזוּיָה… עַתָּה נִקְרָא נֶכְדוֹ אֶל הַטִירָה – לְאַחַר שֶׁהָיָה לְיוֹרֵשׁ הַנַחֲלָה – וְהָרוֹזֵן הַזְקֵן צִפָּה לְבוֹאוֹ בְּזַעַף קוֹדֵר, שֶׁכֵּן בָּטוּחַ הָיָה כִּי יוֹפִיעַ לְפָנָיו נַעַר אֲמֶרִיקָנִי פּוֹחֵז, שֶׁיָמִיט קָלוֹן עַל הַשׁוֹשֶׁלֶת הָאֲצִילִית.

הַזָקֵן הַזוֹעֵף וְהַיָהִיר הֶאֱמִין, שֶׁאִישׁ אֵינוֹ יוֹדֵעַ כִּי מַחְשָׁבוֹת כְּמוּסוֹת מֵעֵין אֵלוּ טוֹרְדוֹת אוֹתוֹ. אֲבָל הַמְשָׁרְתִים שֶׁעָקְבוּ אַחֲרָיו קָרְאוּ אֶת הִרְהוּרָיו אֵלֶה עַל פָּנָיו וְשׂוֹחֲחוּ עֲלֵיהֶם בְּחַדְרָם. תּוֹמַס סִפֵּר עַל כָּךְ לְגֵ’ין, וְלַטַבָּח, וְלַמְבַשֶׁלֶת, וּלְכָל הַמְשָׁרְתִים וְהַמְשָׁרְתוֹת הָאֲחֵרִים וְהוֹסִיף: “הַזָקֵן מְרֻגָז, כִּי הוּא מְשֻׁכְנָע שֶׁהַבֵּן שֶׁל הַסֶרֶן לֹא יָבִיא הַרְבֵּה כָּבוֹד לַמִשְׁפָּחָה. וְזֶה מַגִיעַ לוֹ בְּצֶדֶק. מַה הוּא יָכוֹל כְּבָר לְקַוֹוֹת מִיֶלֶד שֶׁגָדַל בִּתְנָאִים שֶׁל עֹנִי בַּאֲמֶרִיקָה?”

כֹּהֵן-הַדָת מוֹרְדַאוּנְט פָּסַע בְּצִלָם שֶׁל הָעֵצִים הַגְדוֹלִים וְזָכַר כִּי יֶלֶד זֶה הִגִיעַ לַטִירָה בְּיוֹם אֶתְמוֹל; וְהַסִכּוּיִים הֵם תִּשְׁעָה לְאֶחָד כִּי חֲשָׁשׁוֹתָיו הַמָרִים שֶׁל הַלוֹרְד עֲשׂוּיִים לְהִתְמַמֵשׁ, וְעוֹד עֶשְׂרִים סִכּוּיִים לְאֶחָד שֶׁאִם אוֹתוֹ זַאֲטוּט אָמְנָם גָרַם לוֹ לְמַפַּח-נֶפֶשׁ, הֲרֵי שֶׁיָרִיק אֶת כָּל קִצְפּוֹ וְזַעְמוֹ עַל הָאָדָם הָרִאשׁוֹן שֶׁיִתָּקַל בּוֹ, וְאָדָם זֶה לֹא יִהְיֶה אֶלָא כֹּהֵן-הַדָת בִּכְבוֹדוֹ וּבְעַצְמוֹ…

וּמָה רַבָּה הָיְתָה תַּדְהֵמָתוֹ מִשֶׁקָלְטוּ אָזְנָיו – בָּרֶגַע שֶׁבּוֹ פָּתַח תּוֹמַס אֶת דֶלֶת הַסִפְרִיָה – צְחוֹק יַלְדוּתִי רָם וְצָלוּל.

“שְׁתַּיִם-אֶפֶס!” הֵרִיעַ הַקוֹל בְּחֶדְוָה, “רָאִיתָ? זֶה שְׁתַּיִם אֶפֶס!”

הוּא רָאָה אֶת כֻּרְסַת הָרוֹזֵן, וְאֶת הֲדוֹם הָרֶגֶל הַחוֹלָה. וְעַל יָדוֹ הִבְחִין בְּשֻׁלְחָן קָטָן וּמִשְׂחָק עָרוּךְ עָלָיו. וּבְסָמוּךְ מְאֹד לָרוֹזֵן, נִשְׁעָן כִּמְעַט אֶל זְרוֹעוֹ וְאֶל בִּרְכּוֹ הַבְּרִיאָה, עָמַד יֶלֶד שֶׁפָּנָיו נוֹהֲרִים וְעֵינָיו מְרַצְדוֹת בְּרִגְשָׁה.

“שְׁתַּיִם אֶפֶס!” קָרָא הַיֶלֶד, “לֹא הָיָה לְךָ הַיּוֹם הַרְבֵּה מַזָל, מַה?”

וּבְרֶגַע זֶה הִבְחִינוּ שְׁנֵיהֶם לְפֶתַע בָּאוֹרֵחַ שֶׁנִכְנַס לַחֶדֶר.

הָרוֹזֵן הִפְנָה אֶת מַבָּטוֹ וְגַבּוֹת-עֵינָיו נִתְכַּוְצוּ, כְּפִי שֶׁעָשָׂה תָּמִיד בִּרְאוֹתוֹ מִי וָמִי הַבָּא; וּמַר מוֹרְדַאוּנְט הֻפְתַּע עוֹד יוֹתֵר בְּהַבְחִינוֹ כִּי הוֹד-אֲצִילוּתוֹ נִרְאֶה עַתָּה זוֹעֵף פָּחוֹת מִתָּמִיד.

“אָה, זֶה אַתָּה!” אָמַר בְּקוֹל צָרוּד, וְהוֹשִׁיט אֶת יָדוֹ בַּאֲדִיבוּת לִקְרַאת הַבָּא, “בֹּקֶר טוֹב, מוֹרְדַאוּנְט. כְּפִי שֶׁאַתָּה רוֹאֶה, מָצָאתִי לְעַצְמִי תַּעֲסוּקָה חֲדָשָׁה לְעֵת זִקְנָה…”

הוּא הִנִיחַ אֶת יָדוֹ הַשְׁנִיָה עַל כֶּתֶף נֶכְדוֹ. נִיצוֹץ מַה שֶׁל נַחַת-רוּחַ הִבְהֵב בְּעֵינָיו בְּשָׁעָה שֶׁהִצִיג אֶת הַיֶלֶד.

“זֶהוּ לוֹרְד פוֹנְטְלֶרוֹי הַצָעִיר,” אָמַר, “פוֹנְטְלֶרִוֹי, זֶהוּ כֹּהֵן-הַדָת, מַר מוֹרְדַאוּנְט.”

סֶדְרִיק הֵרִים אֶת עֵינָיו, הִבִּיט בַּגֶבֶר הַלָבוּשׁ בְּמַדֵי הַכְּהֻנָה וְהוֹשִׁיט לוֹ אֶת יָדוֹ.

“אֲנִי שָׂמֵחַ מְאֹד לִפְגֹשׁ אוֹתְךָ, אֲדוֹנִי,” אָמַר, בְּזָכְרוֹ אֶת הַמִלִים שֶׁנָהַג מַר הוֹבְּס לוֹמַר לְלָקוֹחַ חָדָשׁ שֶׁנִכְנֵס לַחֲנוּתוֹ. הוּא חָשׁ כִּי שׂוּמָה עָלָיו לְהַפְגִין אֲדִיבוּת כְּפוּלָה בִּמְחִיצָתוֹ שֶׁל אִישׁ-דָת.

רֶגַע קַל הֶחֱזִיק מַר מוֹרְדַאוּנְט אֶת כַּף-יָדוֹ שֶׁל סֶדְרִיק וּבָחַן אֶת פָּנָיו הַנָאִים. מֵרֶגַע זֶה וָאֵילָךְ חִבֵּב אֶת הַיֶלֶד; אַךְ לֹא יָפְיוֹ בִּלְבַד מָשַׁךְ אֶת עֵינָיו וְלִבּוֹ. אֲדִיבוּתוֹ הַטִבְעִית וְהַחִנָנִית הִיא שֶׁשָׁבְתָה אֶת לִבּוֹ, וְדוֹמֶה כִּי עֶצֶם נוֹכְחוּתוֹ גֵרְשָׁה אֶת אֲוִירַת הַקַדְרוּת שֶׁמִלְאָה תָּמִיד חֶדֶר זֶה.

“אַף אֲנִי שָׂמֵחַ לְהַכִּירְךָ, לוֹרְד פוֹנְטְלֶרוֹי,” אָמַר מַר מוֹרְדַאוּנְט, “דֶרֶךְ אֲרֻכָּה עָשִׂיתָ כְּדֵי לָבוֹא לְכָאן, וַאֲנָשִׁים רַבִּים יִשְׂמְחוּ לִשְׁמֹעַ כִּי עָבַרְתָּ אוֹתָהּ בְּשָׁלוֹם.”

“כֵּן, זוֹ הָיְתָה דֶרֶךְ אֲרְכָה,” הֵשִׁיב סֶדְרִיק, אֲבָל יַקִירָתִי, כְּלוֹמַר אִמִי, הָיְתָה אִתִּי וְלֹא הָיִיתִי בּוֹדֵד. לְעוֹלָם לֹא תַּרְגִישׁ עַצְמְךָ בּוֹדֵד כְּשֶׁאִמְךָ נִמְצֵאת עַל-יָדְךְ. וְהָאֳנִיָה הָיְתָה נֶהֶדֶרֶת…"

“קַח כִּסֵא וְשֵׁב, מוֹרְדַאוּנְט.” אָמַר הָרוֹזֵן.

כֹּהֵן-הַדָת הִתְיַשֵׁב וְהֶעֱבִיר אֶת עֵינָיו מִן הַיֶלֶד אֶל סָבוֹ.

“עָלַי לְהַבִּיעַ בְּאָזְנֶיךָ אֶת אִחוּלַי הַנֶאֱמָנִים…” פָּתַח בְּקוֹל חָמִים.

אֲבָל הָרוֹזֵן לֹא הִתְכַּוֵן כְּלָל לְגַלּוֹת אֶת רַחֲשֵׁי לִבּוֹ בְּעִנְיָן זֶה.

“הוּא דוֹמֶה לְאָבִיו,” אָמַר בְּקוֹל עִנְיָנִי, “וְהָבָה נְקַוֶה כִּי הִתְנַהֲגוּתוֹ תִּהְיֶה נְבוֹנָה יוֹתֵר.” וְאַחַר-כָּךְ הוֹסִיף: וְעַכְשָׁו – לְעִנְיָנֵנוּ, מוֹרְדַאוּנְט. מַה הֵבִיא אוֹתְךָ אֵלַי בְּבֹקֶר זֶה?"

לֹא הָיְתָה זוֹ פְּתִיחָה גְרוּעָה, כְּפִי שֶׁמַר מוֹרְדַאוּנְט חָשַׁשׁ; אַךְ הוּא הִסֵס רֶגַע קַל בְּטֶרֶם פָּתַח:

“בָּאתִי בְּעִנְיָנוֹ שֶׁל הִיגִינְס,” אָמַר, “הוּא נִמְצָא בִּמְצוּקָה רַבָּה. כַּזְכוּר לְךָ, הוּא הָיָה חוֹלֶה בַּסְתָוּ, וִילָדָיו חָלוּ גַם הֵם בְּחַצֶבֶת. לֹא אוּכַל לוֹמַר כִּי הוּא אִכָּר מִצְטַיֵן, אַךְ מַזָלוֹ לֹא הֵאִיר לוֹ פָּנִים. הוּא חַיָּב סְכוּם נִכָּר כִּדְמֵי חֲכִירָה, וּנְיוּאִיק מְאַיֵם עָלָיו כִּי אִם לֹא יִפְרַע אֶת חוֹבוֹ יִהְיֶה עָלָיו לְפַנוֹת אֶת חַוַת אֶדְג'. הוּא אוֹבֵד עֵצוֹת, וְאִשְׁתּוֹ נָפְלָה לְמִשְׁכָּב. אֶמֶשׁ בָּא אֵלַי וּבִקֵשׁ כִּי אָסוּר אֵלֶיךָ וַאֲבַקֵשׁ מִמְךָ אַרְכָּה כָּלְשֶׁהִי, שֶׁכֵּן, אִם יַשִׂיג אַרְכָּה יוּכַל לְהִתְאוֹשֵׁשׁ מְעַט.”

“כֻּלָם חוֹשְׁבִים כָּךְ,” אָמַר הָרוֹזֵן וְהִקְדִיר אֶת פָּנָיו.

לוֹרְד פוֹנְטְלֶרוֹי רָכַן קָדִימָה. הוּא עָמַד בֵּין סָבוֹ לְבֵין הָאוֹרֵחַ וְהֶאֱזִין לַשִׂיחָה בְּכָל לִבּוֹ וּמְאֹדוֹ. בִּן-רֶגַע גִלָה עִנְיָן רַב בְּהִיגִינְס; הוּא בִּקֵשׁ לָדַעַת מַה מִסְפָּר יְלָדָיו, וְאִם הַחַצֶבֶת פָּגְעָה בָּהֶם קָשׁוֹת. עֵינָיו הַפְּקוּחוֹת לִרְוָחָה הָיוּ תְּלוּיוֹת בְּמַר מוֹרְדַאוּנְט וּבָלְעוּ כָּל מִלָה שֶׁיָּצְאָה מִפִּיו.

“הִיגִינְס הוּא אָדָם הָעוֹמֵד בְּדִבּוּרוֹ,” אָמַר כֹּהֵן-הַדָת, בְּמַאֲמָץ לְחַזַק אֶת בַּקָשָׁתוֹ.

“הוּא אָרִיס גָרוּעַ, הַמְפַגֵר בְּתַשְׁלוּמָיו,” אָמַר הָרוֹזֵן, “נְיוּאִיק מִתְלוֹנֵן עָלָיו תָּמִיד.”

“מַצָבוֹ דָחוּק מְאֹד עַכְשָׁו,” הִמְשִׁיךְ מַר מוֹרְדַאוּנְט, “אַךְ הוּא אוֹהֵב מְאֹד אֶת אִשְׁתּוֹ וִילָדָיו, וְאִם יְגֹרְשׁוּ מֵהַחַוָה הֵם עֲלוּלִים לִגְוֹעַ בָּרָעָב. יָדוֹ אֵינָהּ מַשֶׂגֶת לִקְנוֹת לְמַעֲנָם אֶת הַמָזוֹן שֶׁהֵם זְקוּקִים לוֹ. לְאַחַר מַחֲלַת הַיְלָדִים הוֹרָה לָהֶם הָרוֹפֵא לֶאֱכֹל מָזוֹן מֵזִין וּמְיֻחָד; אַךְ הִיגִינְס אֵינוֹ יָכוֹל לִקְנוֹת אוֹתוֹ.”

לוֹרְד פוֹנְטְלֶרוֹי קָרַב אֶל סָבוֹ.

“כָּךְ בְּדִיוּק זֶה הָיָה עִם מִיכָאֵל,” אֲמַר.

הָרוֹזֵן נִרְתַּע קַלוֹת עַל כֻּרְסָתוֹ.

“אָהּ, פוֹנְטְלֶרוֹי!” אָמַר, “שָׁכַחְתִּי כִּי נַדְבָן קָטָן נִמְצָא בְּחֶדֶר זֶה. מִיהוּ מִיכָאֵל?” נִצְנוּץ מְשָׁעֳשָׁע נִדְלֵק שׁוּב בְּעֵינָיו הָעֲמֻקוֹת.

“הוּא הַבַּעַל הַחוֹלֶה שֶׁל בְּרִיגֶ’ט,” הִזְכִּיר לוֹ סֶדְרִיק, “גַם הוּא לֹא יָכוֹל הָיָה לְשַׁלֵם אֶת שְׂכַר-הַדִירָה וְלִקְנוֹת לוֹ אֹכֶל מַתְאִים; עַד שֶׁאַתָּה נָתַתָּ לִי אֶת הַכֶּסֶף כְּדֵי לַעֲזֹר לוֹ.”

הָרוֹזֶן צִמְצֵם אֶת גְבִינֵי עֵינָיו בְּזַעַף קַל וְהִפְנָה אֶת מַבָּטוֹ אֶל מַר מוֹרְדַאוּנְט.

“אֵינִי יוֹדֵעַ אֵיזֶה בַּעַל-אֲחוּזֶה הוּא יִהְיֶה כְּשֶׁיִגְדַל,” אָמַר, הוֹרֵיתִי לְהַבִישַׁם לָתֵת לְיֶלֶד זֶה כָּל דָבָר שֶׁיִרְצֶה בּוֹ; וּמִסְתַּבֵּר כִּי הַדְבָר שֶׁרָצָה בּוֹ הָיָה כֶּסֶף – לְתִתּוֹ לְקַבְּצָנִים…"

“אֲבָל הֵם בִּכְלָל לֹא קַבְּצָנִים!” קָרָא לוֹרְד פוֹנְטְלֶרוֹי בִּמְחָאָה, “כֻּלָם עוֹבְדִים, וּמִיכָאֵל הוּא רַצָף סוּג אָלֶ”ף!"

“אָהּ, הֵם אֵינָם קַבְּצָנִים,” הִפְטִיר הָרוֹזֵן, “הֵם עוֹבְדִים סוּג אָלֶ”ף – רַצָפים, וּמְצַחְצְחֵי-נַעֲלַיִם, וּמוֹכְרֵי-תַּפּוּחִים…"

הוּא נָעַץ אֶת עֵינָיו בְּנֶכְדוֹ וְדָמַם לְשְׁנִיוֹת אֲחָדוֹת. מַחְשָׁבָה חֲדָשָׁה צָצָה בְּמֹחוֹ, וְאַף-עַל-פִי שֶׁלֹא נוֹלְדָה בְּלֵב טָהוֹר, הִיא לֹא הָיְתָה רָעָה כְּלָל.

“קְרַב הֵנָה,” אָמַר לְבַסוֹף.

פוֹנְטְלֶרוֹי קָרַב אֶל סָבוֹ וְעָמַד בְּסָמוּךְ אֵלָיו, נִזְהָר שֶׁלֹא לָגַעַת בְּרַגְלוֹ הַחוֹלָה.

“מֶה הָיִיתָ אַתָּה עוֹשֶׂה בְּמִקְרֶה זֶה?” שָׁאֵל הוֹד לוֹרְדִיוּתוֹ.

מַר מוֹרְדַאוּנְט הִבִּיט בַּשְׁנַיִם וְחָשׁ בְּלִבּוֹ הַפְתָּעָה מוּזָרָה וּמְסַקְרֶנֶת. שָׁנִים רַבּוֹת בִּלָה בַּאֲחוּזַת דוֹרִינְקוֹרְט, וְהִכִּיר הֵיטֵב אֶת כָּל יוֹשְׁבֵיהָ – עֲשִׁירִים וַעֲנִיִים, יְשָׁרִים וְעַרְמוּמִיִים, שַׁקְדָנִיִים וַעֲצֵלִים, וּלְפֶתַע הֵבִין מָה רַבָּה הָעָצְמָה, לְטוֹב אוֹ לְרַע, שֶׁתִּמָסֵר בֶּעָתִיד בְּיָדַיִם קְטַנוֹת אֵלוּ, הַנְתוּנוֹת עַתָּה בְּכִיסֵי-הַקְטִיפָה הָעֲמֻקִים.

“מֶה הָיִיתָ אַתָּה עוֹשֶׂה בְּמִקְרֶה זֶה?” שָׁאֵל הָרוֹזֵן.

פוֹנְטְלֶרוֹי קָרַב אֶל סָבוֹ וְהִנִיחַ אַחַת מִיָּדָיו עַל בִּרְכֵּי הָרוֹזֵן, מַעֲשֵׂה יְדִידוּת.

“אִלוּ הָיִיתִי עָשִׁיר מְאֹד,” אָמַר, “וְלֹא סְתָם יֶלֶד קָטָן, הָיִיתִי מַרְשֶׁה לוֹ לְהִשָׁאֵר בַּחַוָה וְגַם מַשִׂיג בִּשְׁבִילוֹ אֶת הָאֹכֶל הַמַּתְאִים לִילָדָיו. אֲבָל מָה, אֲנִי רַק יֶלֶד קָטָן…” וְאָז, לְאַחַר הִרְהוּר שֶׁל שְׁנִיָּה, הוֹסִיף בְּקוֹל מְעוֹדֵד: “אֲבָל אַתָּה יָכוֹל לַעֲשׂוֹת הַכֹּל, נָכוֹן?”

“המְ…” הִפְטִיר הָרוֹזֵן וְהִבִּיט בְּנֶכְדּוֹ, “כָּךְ אַתָּה סָבוּר, מָה?” וְשֶׁמֶץ שֶׁל נַחַת נִכָּר בְּקוֹלוֹ.

“הִתְכַּוַנְתִּי, שֶׁאַתָּה מְסֻגָל לָתֵת לְכָל בֶּן-אָדָם מַה שֶׁהוּא צָרִיךְ,” אָמַר פוֹנְטֶלְרוֹי, “מִי זֶה נְיוּאִיק?”

“הוּא הַסוֹכֵן שֶׁלִי,” הֵשִׁיב הָרוֹזֵן, “וְכַמָה מִן הָאֲרִיסִים שֶׁלִּי אֵינָם מְחַבְּבִים אוֹתוֹ בְּיוֹתֵר.”

“וְאַתָּה תִּכְתֹּב לוֹ עַכְשָׁו מִכְתָּב, נָכוֹן?” אָמַר סֶדְרִיק, לְהָבִיא לְךָ אֶת הָעֵט וְהַדְיוֹ? אוּכַל לְהוֹרִיד אֶת הַמִשְׂחָק מִן הַשֻׁלְחָן…"

גַם לְרֶגַע לֹא הֶעֱלָה סֶדְרִיק בְּדַעְתּוֹ כִּי סָבוֹ יַנִיחַ לִנְיוּאִיק לְמַמֵשׁ אֶת אִיוּמָיו.

הָרוֹזֵן שָׁתַקְ רֶגַע קַל, וְאַחַר-כָּךְ הֵישִׁיר אֶת מַבָּטוֹ לְעֵבֶר נֶכְדוֹ וְשָׁאַל:

“הֲיוֹדֵעַ אַתָּה לִכְתֹּב?”

“כֵּן,” הֵשִׁיב, “אַךְ לֹא כָּל-כָּךְ טוֹב.”

“סַלֵק אֶת הַמִשְׂחָק מֵעַל הַשֻׁלְחָן,” צִוָה הָרוֹזֵן, “וְהָבֵא מִשֻּׁלְחַן-הַכְּתִיבָה שֶׁלִי עֵט, וּדְיוֹ, וְדַף-נְיָר.”

סַקְרָנוּתוֹ שֶׁל כֹּהֵן-הַדָת מוֹרְדַאוּנְט הָלְכָה וְגָבְרָה. פוֹנְטְלֶרוֹי מִלֵא בִּמְהִירוּת אַחַר הַהוֹרָאוֹת, וּמִקֵץ רֶגַע הָיוּ הָעֵט וְהַדְיוֹ נְכוֹנִים לִכְתִיבָה.

“זֶהוּ,” אָמַר בַּעֲלִיצוּת, “עַכְשָׁיו תּוּכַל לִכְתֹּב לִנְיוּאִיק.”

“אַתָּה הוּא שֶׁתִּכְתֹּב זֹאת.” אָמַר הָרוֹזֵן.

“אֲנִי?!” קָרָא פוֹנְטְלֶרוֹי וְסֹמֶק כִּסָה אֶת פָּנָיו, “זֶה יַעֲזֹר אִם אֲנִי אֶכְתֹּב לוֹ? אֲבָל אֲנִי כּוֹתֵב לִפְעָמִים בִּשְׁגִיאוֹת, כְּשֶׁלֹא עוֹזְרִים לִי…”

“זֶה יַעְזֹר,” הִבְטִיחַ לוֹ הָרוֹזֵן, “נְיוּאִיק יִתְעַלֵם מִן הַשְׁגִיאוֹת. לֹא אֲנִי הוּא הַנָדִיב, כִּי אִם אַתָּה. טְבֹל אֶת הַעֵט בִּדְיוֹ!”

פוֹנְטְלֶרוֹי נָטַל אֶת הָעֵט וּטְבָלוֹ בְּקֶסֶת-הַדְיוֹ; הוּא נִשְׁעַן אֶל הַשְׁלְחָן וְהִרְהֵר רֶגַע קַל.

“מַה לִכְתֹּב?” שָׁאֵל.

“כְּתֹב: יֵשׁ לַעֲזֹב אֶת הִיגִינְס בִּמְנוּחָה, בֵּינָתַיִם,” הֵשִׁיב הָרוֹזֵן, “וַחֲתֹם – פוֹנְטְלֶרוֹי.”

פוֹנְטְלֶרוֹי טָבַל שׁוּב אֶת הָעֵט בִּדְיוֹ וְהִתְחִיל לִכְתֹּב. הוּא כָּתַב לְאַט לְאַט, אַךְ שִׁקַע אֶת כָּל נַפְשׁוֹ בִּכְתִיבָה. מִקֵץ שָׁעָה קַלָה הֻשְׁלַם הַמִסְמָךְ, וְהוּא הוֹשִׁיטוֹ לְסָבוֹ בְּחִיוּךְ מָהוּל בְּקֹצֶר-רוּחַ.

“אַתָּה בֶּאֱמֶת חוֹשֵׁב שֶׁזֶה יַעֲזֹר?” שָׁאַל.

הָרוֹזֵן הַצִיץ בַּכָּתוּב וְזָוִיוֹת-פִּיו נִתְעַווּ קַלוֹת.

“לְלֹא סָפֵק,” הֵשִׁיב, “הִיגִינְס יִהְיֶה שְׂבַע-רָצוֹן בְּיוֹתֵר.” וְהוּא הוֹשִׁיט אֶת הַדַף לְמַר מוֹרְדַאוּנְט.

כֹּהֵן-הַדָת קָרָא אֶת הַכָּתוּב:

מַר נְיוּאִיק הַנִחְבָּד,

בְּבַקָשָׁה מִמְחָה, אֲזוֹב אֶת הִיגִינְס בִּמְנוּחָה בֵּינְתַאִים.

שֶׁלְךָ בְּטוֹדָה וּבְקָבוֹד – פוֹנְטְלֶרוֹי

לורד פונטלרוי הקטן טבל את העט בדיו והתחיל לכתוב.

״אֲדוֹן הוֹבְּס חוֹתֵם תָּמִיד עַל הַמִכְתָּבִים שֶׁלוֹ בְּאֹפֶן כָּזֶה," אָמַר סֶדְרִיק, “וְחָשַׁבְתִּי שֶׁזֶה נִמוּסִי לִכְתֹּב ‘בְּבַקָשָׁה’. תַּבִּיט גַם בַּמְלָה ‘עֲזֹב’ – כָּתַבְתִּי אוֹתָהּ נָכוֹן?”

“לֹא בְּדִיוּק כְּפִי שֶׁהִיא כְּתוּבָה בַּמִלוֹן.” הֵשִׁיב הָרוֹזֵן.

“תֵּאַרְתִּי לְעַצְמִי,” נֶאֱנַח פוֹנְטְלֶרוֹי, “הָיִיתִי צָרִיךְ לִשְׁאֹל. אַף פַּעַם אִי-אֶפְשָׁר לְדַעַת מָתַי לִכְתֹּב ע' וּמָתַי א'. אֲנִי אַעְתִּיק אֶת הַמִכְתָּב מֵחָדָשׁ.”

וְהוּא אָמְנָם הִתְיַשֵׁב וְהֶעְתִּיק אֶת הַמִכְתָּב, לְאַחַר שֶׁתִּקֵן, בְּעֶזְרַת סָבוֹ, אֶת שְׁגִיאוֹת הַכְּתִיב.

“הַכְּתִיב הוּא דָבָר נוֹרָא מְסֻבָּךְ,” אָמַר, “תָּמִיד הָיִיתִי בָּטוּחַ שֶׁאֶת הַמִלָּה ‘תּוֹדָה’ כּוֹתְבִים בְּטֵי”ט, וְאֶת הַמִלָה ‘כָּבוֹד’ – בְּקוֹ“ף. לִפְעָמִים אֲנִי פּוֹחֵד שֶׁלְעוֹלָם לֹא אֵדַע לִכְתֹּב בְּלִי שְׁגִיאוֹת…”

לְבַסוֹף נִפְרַד מֵהֶם מַר מוֹרְדַאוּנְט לְשָׁלוֹם, בְּקַחְתּוֹ אִתּוֹ אֶת הַמִכְתָּב. וְעוֹד דָבָר נָשָׂא עִמָדוֹ מִן הַטִירָה – אֶת הַהַרְגָשָׁה הַנְעִימָה כִּי עוֹד לֹא אָבְדָה הַתִּקְוָה לְאֹשֶׁר וּלְשִׂמְחָה בַּאֲחֻזַת דוֹרִינְקוֹרְט.

לְאַחַר לֶכְתּוֹ, נִפְנָה פוֹנְטְלֶרוֹי אֶל הָרוֹזֵן וְשָׁאַל:

“מֻתָּר לִי לָלֶכֶת עַכְשָׁיו אֶל יַקִירָתִי? אֲנִי חוֹשֵׁב שֶׁהִיא מְחַכָּה לִי.”

הָרוֹזֵן שָׁתַקְ רֶגַע קַל וְאַחַר-כָּךְ הֵשִׁיב:

“מוּטָב כִּי תֵּלֵךְ תְּחִלָה אֶל הָאֻרְוָה, לִרְאוֹת מַשֶׁהוּ. צַלְצֵל בַּפַּעֲמוֹן!”

“אִם לֹא אִכְפַּת לְךָ” הִפְטִיר סֶדְרִיק בְּסֹמֶק קַל, “אוּלַי אֶרְאֶה אֶת זֶה מָחָר. הָיִיתִי רוֹצֶה כְּבָר לָלֶכֶת אֵלֶיהָ… הִיא מְחַכָּה לִי…”

“יְהִי כָּךְ,” הִסְכִּים הָרוֹזֵן, “נַזְמִין אֶת הַמֶרְכָּבָה.” וְאַחַר-כָּךְ הוֹסִיף בְּיֹבֶשׁ: “זֶהוּ פּוֹנִי.”

פוֹנְטְלֶרוֹי נָשָׁם עֲמֻקוֹת וְקָרָא בִּפְתִיעָה:

“פּוֹנִי?.. שֶׁל מִי הוּא?”

“שֶׁלְךָ,” הֵשִׁיב הָרוֹזֵן.

“שֶׁלִי??… שֶׁלִי – כְּמוֹ כָּל הַדְבָרִים שֶׁבַּחֲדַר-הַיְלָדִים?”

“כֵּן,” הֵשִׁיב סָבוֹ, “הַאִם תִּרְצֶה לִרְאוֹתוֹ עַכְשָׁיו?”

לְחָיָיו שֶׁל סֶדְרִיק נִתְלַהֲטוּ בְּרֹב רִגְשָׁה.

“אַף פַּעַם לֹא תֵּאַרְתִּי לְעַצְמִי שֶׁיִהְיֶה לִי פּוֹנִי,” אָמַר, “יַקִירָתִי תִּשְׂמַח כָּל-כָּךְ כְּשֶׁאֲסַפֵּר לָהּ! אַתָּה נוֹתֵן לִי הַכֹּל הַכֹּל, נָכוֹן?”

“הַאִם אַתָּה רוֹצֶה לִרְאוֹתוֹ?” שָׁאֵל הָרוֹזֵן שׁוּב.

פוֹנְטְלֶרוֹי נָשַׁם עֲמֻקוֹת וְאָמַר:

“כֵּן, אֲנִי רוֹצֶה נוֹרָא לִרְאוֹת אוֹתוֹ. אֲבָל… אֲנִי פּוֹחֵד שֶׁאֵין לָנוּ זְמַן עַכְשָׁיו.”

“הַאִם אַתָּה חַיָב לְבַקֵר הַיּוֹם אֶת אִמְךָ?” שָׁאַל הָרוֹזֵן. “הַאִם לֹא תּוּכַל לִדְחוֹת זֹאת לְמָחָר?”

“אֲבָל תָּבִין,” אָמַר סֶדְרִיק, “הִיא חָשְׁבָה עָלַי כָּל הַיּוֹם, וְגַם אֲנִי חוֹשֵׁב וּמִתְגַעְגֵעַ אֵלֶיהָ.”

“אָהּ, חָשַׁבְתָּ עָלֶיהָ,” אָמַר הָרוֹזֵן, “וּבְכֵן, צַלְצֵל בַּפַּעֲמוֹן!”

בְּשָׁעָה שֶׁנָסְעוּ בְּמוֹרַד הַשְׂדֵרָה, בְּצֵל הָעֵצִים הָעֲבֻתִּים, לֹא הוֹצִיא הָרוֹזֵן גַם מִלָה מִפִּיו. אֲבָל פוֹנְטְלֶרוֹי, לְעֻמַת זאת, לֹא פָּסַק כִּמְעַט מִלְדַבֵּר; הוּא דִבֵּר עַל הַפּוֹנִי: מַה צִבְעוֹ? מַה גָדְלוֹ? מַה שְׁמוֹ, וְגִילוֹ? בְּאֵיזוֹ שָׁעָה רַשַׁאי הוּא לָקוּם לְמָחֳרָת כְּדֵי לִרְאוֹתוֹ?

“יַקִירָתִי תִּשְׂמַח כָּל-כָּךְ!” חָזַר וְאָמַר, “וְהִיא תִּהְיֶה אֲסִירַת-תּוֹדָה לְךָ עַל שֶׁאַתָּה מִתְיַחֵס אֵלַי כָּל-כָּךְ יָפֶה. הִיא יוֹדַעַת כַּמָה אֲנִי אוֹהֵב סוּסֵי פּוֹנִי; אֲבָל אַף פַּעַם לֹא חָשַׁבְנוּ שֶׁיִהְיֶה לִי אֶחָד. בַּשְׂדֵרָה הַחֲמִישִׁית גָר יֶלֶד אֶחָד שֶׁהָיָה לוֹ פּוֹנִי, וְכָל בֹּקֶר הוּא רָכַב עָלָיו. וַאֲנַחְנוּ הָיִינוּ יוֹצְאִים לְטַיֵל לְשָׁם, כְּדֵי לִרְאוֹת אוֹתוֹ.” הוּא נִשְׁעַן עַל רִפּוּד הַמוֹשָׁב, שָׁלַח מַבָּט מְלַבֵּב לְעֵבֶר סָבוֹ וְהוֹסִיף: “אֲנִי חוֹשֵׁב שֶׁאַתָּה הָאִישׁ הֲכִי טוֹב בָּעוֹלָם! אַתָּה אוֹהֵב לַעֲשׂוֹת טוֹבוֹת, נָכוֹן? וְגַם לַחְשֹׁב עַל בְּנֵי-אָדָם אֲחֵרִים. יַקִירָתִי אוֹמֶרֶת שֶׁזֶהוּ טוּב-הַלֵב הָאֲמִתִּי, לֹא לַחְשֹׁב עַל עַצְמְךָ, כִּי אִם עַל הָאֲחֵרִים. וְכָכָה בְּדִיוּק אַתָּה מִתְנַהֵג, נָכוֹן?”

הוֹד-לוֹרְדִיוּתוֹ הִשְׁתָּאָה כָּל-כָּךְ לְמִשְׁמַע תֵּאוּר וָרֹד זֶה שֶׁל אִישִׁיוּתוֹ, עַד כִּי לֹא יָדַע תְּחִלָה מַה לְהָשִׁיב. הוּא נִזְקַק לְשָׁהוּת מַה שֶׁל מַחְשָׁבָה. אָכֵן, הָיְתָה זוֹ חֲוָיָה בִּלְתִּי-רְגִילָה לִשְׁמֹעַ כֵּיצַד תְּכוּנוֹתָיו הָאָנֹכִיוֹת הוֹפְכוֹת לִהְיוֹת בְּפִיו שֶׁל יֶלֶד זֶה לִנְדִיבוּת וְטוּב-לֵב, וּפוֹנְטְלֶרוֹי הוֹסִיף וְדִבֵּר:

“אַתָּה עוֹשֶׂה אֲנָשִׁים כֹּה רַבִּים לִמְאֻשָׁרִים!” אָמַר, “קֹדֶם כֹּל – מִיכָאֵל, וּבְּרִיגֶ’ט וַעֲשֶׂרֶת יַלְדֵיהֶם. וְאַחַר-כָּךְ מוֹכֶרֶת-הַתַּפּוּחִים, וְדִיק, וְאָדוֹן הוֹבְּס, וְהִיגִינְס, וּגְבֶרֶת הִיגִינְס וְהַיְלָדִים שֶׁלָהֶם. וְאָדוֹן מוֹרְדַאוּנְט – מִפְּנֵי שֶׁגַם הוּא שָׂמַח, כַּמוּבָן. וּבַסוֹף – יַקִירָתִי וַאֲנִי, בִּגְלַל הַפּוֹנִי וְכָל הַדְבָרִים הָאֲחֵרִים. אַתָּה יוֹדֵעַ, חִשַׁבְתִּי וּמָצָאתִי שֶׁבְּסַךְ-הַכֹּל יֵשׁ עֶשְׂרִים וְשִׁבְעָה אֲנָשִׁים, שֶׁעָשִׂיתָ אוֹתָם מְאֻשָׁרִים. עֶשְׂרִים וְשִׁבְעָה – זֶהוּ סְכוּם הָגוּן!”

“וַאֲנִי הוּא הָאִישׁ שֶׁהֶעְנִיק לָהֶם אֹשֶׁר, מַה?” אָמַר הָרוֹזֵן.

“כַּמוּבָן!” הֵשִׁיב פוֹנְטְלֶרוֹי, “אֲבָל אַתָּה יוֹדֵעַ?” הִמְשִׁיךְ בְּהִסוּס מַה, “יֵשׁ אֲנָשִׁים שֶׁטוֹעִים בְּקֶשֶׁר לְרוֹזְנִים, כִּי הֵם לֹא מַכִּירִים אוֹתָם. כָּזֶה הוּא אָדוֹן הוֹבְּס. וַאֲנִי מִתְכּוֹנֵן לִכְתֹּב לוֹ וּלְסַפֵּר לוֹ אֶת הָאֱמֶת.”

“מַה חוֹשֵׁב הוֹבְּס עַל הָרוֹזְנִים?” שָׁאַל הַזָקֵן.

“מַחְשָׁבוֹת לֹא הֲכִי טוֹבוֹת,” הֵשִׁיב הַנֶכֶד, “אַתָּה מֵבִין, כָּל הַצָרָה הִיא שֶׁהוּא לֹא מַכִּיר שׁוּם רוֹזֵן, וְהוּא רַק קָרָא עֲלֵיהֶם בַּסְפָרִים. הוּא חוֹשֵׁב – וְאַל תִּקַח אֶת זֶה לַלֵב – שֶׁהֵם עֲרִיצִים וּרְשָׁעִים; וְהוּא אוֹמֵר שֶׁלֹא יַרְשֶׁה לְשׁוּם רוֹזֵן לְהִכָּנֵס לַחֲנוּת שֶׁלוֹ. אֲבָל אִלוּ הִכִּיר אוֹתְךָ, הוּא הָיָה חוֹשֵׁב לְגַמְרֵי אַחֶרֶת. וַאֲנִי מִתְכּוֹנֵן לְסַפֵּר לוֹ אֶת הָאֱמֶת.”

“מַה תְּסַפֵּר לוֹ?”

“אֲסַפֵּר לוֹ שֶׁאַתָּה הָאִישׁ הֲכִי טוֹב שֶׁפָּגַשְׁתִּי בְּחַיַי,” הֵשִׁיב פוֹנְטְלֶרוֹי בְּקוֹל נִלְהָב, “וְשֶׁאַתָּה חוֹשֵׁב תָּמִיד עַל הָאֲחֵרִים וּמִשְׁתַּדֵל לַעֲשׂוֹת אוֹתָם מְאֻשָׁרִים. וְ… וַאֲנִי מְקַוֶה כִּי כְּשֶׁאֶגְדַל אֶהְיֶה בְּדִיוּק כָּמוֹךָ.”

“בְּדִיוּק כָּמוֹנִי!” חָזַר הָרוֹזֵן עַל דְבָרָיו וְהִבִּיט בְּפָנָיו הַתְּמִימִים שֶׁל נֶכְדוֹ. אַךְ לְפֶתַע חָשׁ תְּחוּשָׁה מוּזְרָה הַמְחַלְחֶלֶת בְּקִרְבּוֹ וְהוּא הֵסִיר אֶת עֵינָיו וְהִבִּיט מִבַּעַד לְחַלוֹן הַכִּרְכָּרָה אֶל שׁוּרַת הָעֵצִים הָאֲרֻכָּה וְאֶל קַרְנֵי הַשֶׁמֶשׁ הַמְשַׂחֲקוֹת בֵּין עֲלֵיהֶם הַנוֹצְצִים בְּצִבְעֵי יָרֹק וְחוּם.

“בְּדִיוּק כָּמוֹךָ!” חָזַר סֶדְרִיק וְאָמַר, בְּהוֹסִיפוֹ בַּעֲנָוָה, “אִם רַק אַצְלִיחַ. אוּלַי אֲנִי עוֹד לֹא כָּל-כָּךְ טוֹב, אֲבָל אֶשְׁתַּדֵל.”

הַכִּרְכָּרָה הוֹסִיפָה וְנָסְעָה בְּמוֹרַד הַשְׂדֵרָה, בְּצֵל הָעֵצִים רַחֲבֵי הַצַמֶרֶת, עַל פְּנֵי הַמִדְשָׁאוֹת הָרוֹחֲצוֹת בְּאוֹר-הַשֶׁמֶשׁ הַזָהֹב. סֶדְרִיק רָאָה שׁוּב אֶת כָּל אוֹתָם מְקוֹמוֹת קְסוּמִים – אֶת הַשִׂיחִים וְהַפְּרָחִים, אֶת הַצְבָאִים הָרוֹעִים בָּאָחוּ, הַמְרִימִים אֶת רָאשֵׁיהֶם וּמַבִּיטִים לְעֵבֶר הַכִּרְכָּרָה הַנוֹסַעַת; אֶת הָאַרְנָבִים הָרָצִים בֵּין הַשִׂיחִים. הוּא הֶאֱזִין לְזִמְרַת הַצְפָּרִים, וְלִבּוֹ נִתְגַדֵשׁ עֹנֶג רַב לְמַרְאֵה הַיֹפִי הַמַקִיף אוֹתוֹ.

אֲבָל הָרוֹזֵן הַזָקֵן רָאָה וְשָׁמַע דְבָרִים שׁוֹנִים לַחֲלוּטִין, אַף-עַל-פִּי שֶׁגַם הוּא הִבִּיט מְבַעַד לַחַלוֹן. הוּא רָאָה נְתִיב חַיִים אָרֹךְ, הַמְרוֹקָן מִכָּל מַעֲשִׂים טוֹבִים וּמַחְשְׁבוֹת חֶסֶד. הוּא רָאָה שְׁנוֹת חַיִים שֶׁל אָדָם, שֶׁהָיָה עָשִׁיר וְרַב-עָצְמָה, הַמְבַזְבֵּז אֶת שְׁנוֹת עֲלוּמָיו, אֶת עָשְׁרוֹ וְכֹחוֹ בִּרְדִיפַת תַּעֲנוּגוֹת. וְהוּא רָאָה אָדָם זֶה, שֶׁבִּזְבֵּז אֶת עֲלוּמָיו וְזִקְנָה קָפְצָה עָלָיו, וְהִנֵּה הוּא שָׁרוּי בִּבְדִידוּת, מֻקָף עשֶׁר, אַךְ לְלֹא יָדִיד אֶחָד לִרְפוּאָה. הוּא רָאָה עַצְמוֹ מֻקָף אֲנָשִׁים הַשׂוֹנְאִים אוֹתוֹ, מַחֲנִיפִים לוֹ אוֹ חוֹשְׁשִׁים מִפָּנָיו; אַךְ גַם לְאִישׁ מֵהֶם לֹא אִכְפַּת יִהְיֶה אִם יִחְיֶה אוֹ יָמוּת, אֶלָא אִם כֵּן תִּצְמַח לוֹ תּוֹעֶלֶת מִכָּךְ. הוּא הִשְׁקִיף עַל פְּנֵי הַשָׂדוֹת הַנִרְחָבִים הַשַׁיָכִים לוֹ, וְהוּא יָדַע דָבָר אֶחָד, – שֶׁנֶכְדוֹ לֹא יָדַע עֲדַיִן – מֶה עָצוּם שִׁטְחָם, מַה גָדוֹל עֶרְכָּם וּמָה רַבִּים הָאֲנָשִׁים הַגָרִים וְחַיִים עֲלֵיהֶם. וְהוּא יָדַע דָבָר נוֹסָף, שֶׁפוֹנְטְלֶרוֹי לֹא יָדַע עֲדַיִן – שֶׁבֵּין כָּל אוֹתָם אֲנָשִׁים הַחַיִים עַל אַדְמוֹתָיו אֵין גַם אֶחָד שֶׁיַעֲנִיק לוֹ, וְלוּ לְהֶרֶף-עַיִן, אֶת הַתֹּאַר “טוֹב”, אוֹ שֶׁיַחְפֹּץ לְהִדָמוֹת לוֹ.

הִרְהוּרִים אֵלֶה לֹא הָיוּ נְעִימִים כְּלָל, גַם לֹא לְזָקֵן צִינִי וּשְׂבַע-יָמִים וַחֲוָיוֹת זֶה, שֶׁבְּכָל שִׁבְעִים שְׁנוֹת-חַיָּיו אַחַת הָיָה לוֹ מַה הַבְּרִיּוֹת חוֹשְׁבוֹת עָלָיו; וּלְפֶתַע אִכְפַּת הָיָה לוֹ כָּל זֹאת, מִשׁוּם שֶׁיֶלֶד זֶה הֶאֱמִין בְּטוּב-לִבּוֹ וּבִקֵשׁ לָלֶכֶת בִּדְרָכָיו.

נֹכַח שְׁתִיקָתוֹ שֶׁל הָרוֹזֵן וְגַבּוֹת-עֵינָיו הַמְכֻוָצוֹת סָבַר פוֹנְטְלֶרוֹי כִּי כְּאֵב מְיַסֵר אֶת רַגְלוֹ שֶׁל הַסָב; עַל כֵּן לֹא פָּנָה אֵלָיו בִּדְבָרִים וְנֶהֱנָה בִּשְׁתִיקָה מִן הַמַרְאוֹת שֶׁחָלְפוּ לְנֶגֶד עֵינָיו מִבַּעַד לַחַלוֹן. אַךְ לְבַסוֹף עֶבְרָה הַכִּרְכָּרָה אֶת הַשְׁעָרִים הָרְחָבִים, נָסְעָה מֶרְחַק-מַה לְאֹרֶךְ הַנָּתִיב הַיָרֹק – וְעָצְרָה.

הֵם הִגִיעוּ אֶל אַכְסַנְיַת לִוֹדְג'; וְעוֹד בְּטֶרֶם הִסְפִּיק הָרַכָּב לִפְתֹּחַ אֶת הַדֶלֶת – וּכְבָר קָפַץ פוֹנְטְלֶרוֹי וְעָמַד עַל הַקַרְקַע.

הָרוֹזֵן הִתְעוֹרֵר מִשַׂרְעַפָּיו וְהִבִּיט סְבִיבוֹ בִּתְמִיהָה.

“מַה…” שָׁאֵל, “הַאָמְנָם, הִגַעְנוּ?”

“הִגַעְנוּ!” אָמַר סֶדְרִיק, “הִנֵה הַמַקֵל שֶׁלְךָ. וְעַכְשָׁיו, הִשָׁעֵן עָלַי – וְרֵד!”

“אֵינֶנִי יוֹרֵד.” הַשִׁיב הָרוֹזֵן בְּקוֹל הֶחְלֶטִי.

“מַה… לֹא תִּרְאֶה אֶת יַקִירָתִי?” קָרָא פוֹנְטְלֶרוֹי בְּתַדְהֵמָה.

“יְהֵא עָלֶיהָ לִסְלֹחַ לִי,” הֵשִׁיב הָרוֹזֵן בְּיֹבֶשׁ, “לֵךְ אֵלֶיהָ וֶאֱמֹר לָהּ כִּי אֲפִילוּ הַפּוֹנִי הֶחָדָשׁ לֹא עָצַר בַּעַדְךָ מִלָלֶכֶת אֵלֶיהָ.”

“הִיא תִּצְטַעֵר כָּל-כָּךְ,” אָמַר הַיֶלֶד, “אֲנִי בָּטוּחַ שֶׁהָיְתָה שְׂמֵחָה מְאֹד לְהַכִּיר אוֹתְךָ.”

“אֵינִי סָבוּר כָּךְ,” הָיְתָה הַתְּשׁוּבָה, “בְּעוֹד זְמַן-מַה תָּבוֹא הַכִּרְכָּרָה לְהַסִיעַ אוֹתְךָ בַּחֲזְרָה… וְאַתָּה, תּוֹמַס, אֱמֹר לְגֶ’פְרִיס לְהַמְשִׁיךְ בַּנְסִיעָה!”

תּוֹמַס סָגַר אֶת דֶלֶת הַכִּרְכָּרָה; וּלְאַחַר מַבָּט נָבוֹךְ כָּלְשֶׁהוּ זִנֵק פוֹנְטְלֶרוֹי בְּרִיצָה לְעֵבֶר הַכְּנִיסָה. וְאָז זָכָה הָרוֹזֵן לִרְאוֹת – כְּשֵׁם שֶׁמַר הַבִישַׁם רָאָה פַּעַם – זוּג רַגְלַיִם קְטַנוֹת וּזְרִיזוֹת הָרָצוֹת עַל הַקַרְקַע בִּמְהִירוּת מַרְהִיבָה. אָכֵן, הַיֶלֶד לֹא רָצָה לְאַבֵּד גַם רֶגַע.

הַכִּרְכָּרָה הִמְשִׁיכָה בְּמַסָעָהּ הָאִטִי, אַךְ הָרוֹזֵן לֹא נִשְׁעַן עֲדַיִן לְאָחוֹר; הוּא הוֹסִיף לְהַבִּיט מִבַּעַד לַחַלוֹן. מִבֵּינוֹת לְגִזְעֵי הָעֵצִים רָאָה אֶת דֶלֶת הַבַּיִת נִפְתַּחַת לִרְוָחָה; וּדְמוּת צְנוּמָה וּצְעִירָה, בְּשִׂמְלָה שְׁחוֹרָה, יוֹצֵאת בְּרִיצָה לִקְרַאת הַיֶלֶד. וְאָז זִנֵק הַיֶלֶד לְעֵבֶר זְרוֹעוֹת אִמוֹ הַנִפְרָשׂוֹת לִקְרָאתוֹ, כָּרַךְ אֶת יָדָיו מִסָבִיב לְצַוָארָהּ וְכִסָה אֶת פָּנֶיהָ בִּנְשִׁיקוֹת.

 

פֶּרֶק שְׁבִיעִי בְּבֵית הַתְּפִלָה    🔗

בְּבֹקֶר יוֹם רִאשׁוֹן הַבָּא מִלֵא קָהָל רַב אֶת בֵּית-הַתְּפִלָה שֶׁל אֲחוּזַת דוֹרִינְקוֹרְט. כֹּהֵן-הַדָת מוֹרְדַאוּנְט לֹא זָכַר כִּמְעַט יוֹם אֶחָד שֶׁבּוֹ נִתְמַלֵא בֵּית-הַתְּפִלָה בְּקָהָל רַב כָּל-כָּךְ. הוֹפִיעוּ אֲנָשִׁים שֶׁמֵעוֹלָם לֹא טָרְחוּ לָבוֹא לִשְׁמֹעַ אֶת דְרָשׁוֹתָיו. הוֹפִיעוּ אִכָּרִים שְׁזוּפִים וִידוּעֵי עָמָל; נָשִׁים וְרֻדוֹת-לְחָיַיִם בְּשִׂמְלוֹתֵיהֶן הַיָּפוֹת בְּיוֹתֵר, וְכַחֲצִי תְּרֵיסֶר יְלָדִים בָּאוּ עִם כָּל מִשְׁפָּחָה. בָּאָה אֵשֶׁת הָרוֹפֵא עִם אַרְבַּע בְּנוֹתֶיהָ; וּבָאוּ הָרוֹקֵחַ מַר קִימְסִי וְרַעְיָתוֹ, שֶׁחִלְקוּ גְלוּלוֹת וּתְרוּפוֹת לְכָל תּוֹשָׁב בְּקֹטֶר עֲשָׂרָה מִילִין. מָרַת דִיבֵּל יָשְׁבָה בִּמְקוֹמָהּ הַקְבוּעַ, וּבָאוּ מָרַת סְמִיף, הַתּוֹפֶרֶת הַכַּפְרִית, עִם חֲבֶרְתָּהּ, הָעַלְמָה פֶּרְקִינְס; עוֹזֵר הָרוֹפֵא וְשׁוּלְיַת הָרוֹקֵחַ הוֹפִיעוּ בְּצַוְתָא. לְמַעֲשֶׂה, כִּמְעַט כָּל מִשְׁפָּחָה בַּמָחוֹז הָיְתָה נוֹכַחַת בְּבֵית-הַתְּפִלָה.

סִפּוּרִים רַבִּים וְנִפְלָאִים סֻפְּרוּ עַל לוֹרְד פוֹנְטְלֶרוֹי הַקָטָן בִּמְרוּצַת הַשָׁבוּעַ הַחוֹלֵף. מְרַת דִיבֶּל הָיְתָה עֲסוּקָה כָּל-כָּךְ לְהַשְׂבִּיעַ אֶת רְצוֹן לָקוֹחוֹתֶיהָ, שֶׁבָּאוּ לִקְנוֹת מַחַט בִּפְרוּטָה אוֹ סֶרֶט לַשֵׂעָר – וְכַמוּבָן, לִשְׁמֹעַ מִפִּיהָ אֶת הַחֲדָשׁוֹת וְהָרְכִילוּת – עַד כִּי הַפַּעֲמוֹן הַקְטָן, הַתָּלוּי מֵעַל דֶלֶת הַחֲנוּת, כִּמְעַט וְשָׁבַק חַיִּים מֵרֹב צִלְצוּלִים. מָרֵת דִיבֶּל יָדְעָה בְּדִיוּק כֵּיצַד רֹהֲטוּ חֲדָרָיו שֶׁל הַלוֹרְד הַקָטָן, מַה מְחִירָם שֶׁל הַצַעֲצוּעִים שֶׁנִקְנוּ בִּשְׁבִילוֹ, מַרְאֵהוּ שֶׁל הַפּוֹנִי הַחוּם וִיפֵה-הַתֹּאַר וְהַכִּרְכָּרָה הַקְטַנָה וְהַמֻכְסֶפֶת. וְהִיא יָדְעָה לְצַטֵט מָה אֶמְרוּ כָּל מְשָׁרֵת וּמְשָׁרֶתֶת לְאַחַר שֶׁרָאוּהוּ בְּבוֹאוֹ; עַד כַּמָה מְלַבֵּב הוּא, וְאֵיזוֹ חֶרְפָּה הִיא – חֶרְפָּה שֶׁל מַמְשׁ – לִקְרֹעַ יֶלֶד חָמוּד זֶה מִזְרוֹעוֹת אִמוֹ הָעֲנֻגָה. וְכֵיצַד חָשְׁשׁוּ הַכֹּל מִפְּנֵי הַפְּגִישָׁה בַּחֲדַר-הַסִפְרִיָה, לְאַחַר שֶׁהַלוֹרְד הַקָטָן נִכְנַס לְבַדוֹ לְחֶדֶר זֶה, כְּדֵי לִפְגֹשׁ אֶת סָבוֹ הָאַכְזָר וְהָרַגְזָן…

“אֲבָל תַּאֲמִינִי אוֹ לֹא, גִיבֶרֶת גֶ’נִיפֶר,” סִפְּרָה מָרַת דִיבֵּל, “הַיֶלֶד הַזֶּה לֹא יוֹדֵעַ מַה זֶה פַּחַד. כָּכָה בְּדִיוּק אָמַר תּוֹמַס. וְהוּא דְבֵּר עִם הָאָדוֹן-הַלוֹרְד כְּאִלוּ הָיָה הֶחָבֵר הֲכִי טוֹב שֶׁלוֹ. וְהָרוֹזֵן לֹא יָכוֹל הָיָה לַעֲשׂוֹת כְּלוּם. כָּכָה סִפֵּר תּוֹמַס, וְרַק לְהַקְשִׁיב וּלְהַקְשִׁיב, וּלְהַבִּיט בּוֹ מִתַּחַת לַגַבּוֹת הֶעָבוֹת שֶׁלוֹ. וְתוֹמַס בָּטוּחַ, אַתְּ שׁוֹמַעַת, גִיבֶרֶת בֵּיטְס? – שֶׁהָאָדוֹן הַלוֹרְד מְרֻצֶה בְּסֵתֶר לִבּוֹ מֵהַנֶכֶד שֶׁלוֹ, וַאֲפִילוּ טִפּ-טִפָּה גֵאֶה בּוֹ. כִּי יֶלֶד יוֹתֵר נֶחְמָד וּמְנֻמָס – אַף-עַל-פִּי שֶׁהַנִמוּסִים שֶׁלוֹ קְצָת מְיֻשָׁנִים – לֹא רָאָה תּוֹמַס בְּכָל יְמֵי חַיָיו.”

וְאַחַר-כָּךְ סֻפַּר הַמַעֲשֶׂה בַּמִכְתָּב לְהִיגִינְס. כֹּהֵן-הַדָת מוֹרְדַאוּנְט עַצְמוֹ סִפְּרוֹ בְּעֵת אֲרוּחַת-הָעֶרֶב שֶׁלוֹ; וְהַמְשָׁרֵת שֶׁהֶאֱזִין לוֹ סִפְּרוֹ לַמְבַשֶׁלֶת, וּמִן הַמִטְבָּח הִתְפַּשֵׁט הַסִפּוּר בַּכְּּפָר כֻּלוֹ כְּאֵשׁ אוֹכֶלֶת.

וּמִשֶׁהוֹפִיעַ הִיגִינְס בָּעֲיָרָה בְּיוֹם-הַשׁוּק, הִקִיפוּהוּ הַכֹּל בִּשְׁאֵלוֹת; וּנְיוּאִיק עַצְמוֹ הֻטְרַד גַם הוּא בִּשְׁאֵלוֹת, וּבִמְקוֹם תְּשׁוּבָה הֶרְאָה לִשְׁנַיִם-שְׁלֹשָׁה אֲנָשִׁים אֶת הַמִכְתָּב הֶחָתוּם בַּשֵׁם “פוֹנְטְלֶרוֹי”. הִנֵּה כִּי כֵן, זָכוּ נְשׁוֹת הָאִכָּרִים בְּנוֹשֵׂא חָדָשׁ לְשִׂיחוֹתֵיהֶן, וְהֵן דִבְּרוּ וְדִבְּרוּ בּוֹ בַּבַּיִת וּבָרְחוֹב וּבַשָׂדֶה, וּמִשֶׁהִגִיעַ יוֹם רִאשׁוֹן הָלְכוּ הַכֹּל לַכְּנֵסִיָה וּבְלִבָּם סַקְרָנוּת רַבָּה לִרְאוֹת אֶת הַלוֹרְד הַקָטָן שֶׁבְּבוֹא הַיּוֹם יִהְיֶה אֲדוֹן הַנַחֲלָה.

הָרוֹזֵן מִדוֹרִינְקוֹרְט לֹא נָהַג כִּמְעַט לְבַקֵר בַּכְּנֵסִיָה; אַךְ בְּאוֹתוֹ יוֹם רִאשׁוֹן הֶחְלִיט לָלֶכֶת אֶל בֵּית-הַתְּפִלָה וּלְהוֹפִיעַ בְּתָא הַמִשְׁפָּחָה הַגְדוֹל, עִם נֶכְדוֹ לְצִדוֹ.

חֲצַר הַכְּנֵסִיָה הָמְתָה אֲנָשִׁים. הֵם הִתְגוֹדְדוּ לְיַד הַשְׁעָרִים וּמִשְׁנֵי צִדֵי הַשְׁבִיל וְעָסְקוּ בְּשִׂיחָה וּבְוִכּוּחַ אִם הָרוֹזֵן יָבוֹא אוֹ לֹא יָבוֹא. מִשֶׁהִגִיעַ הַוִכּוּחַ לְשִׂיאוֹ הִשְׁמִיעָה אַחַת הַנָּּשִׁים קְרִיאָה רָמָה:

“הֵי, זֹאת-הִיא בְּוַדַאי הָאִמָא שֶׁלוֹ!”

עֵינֵי כָּל הֻפְנוּ אֶל הַדְמוּת הַדַקָה וּלְבוּשַׁת הַשְׁחוֹרִים, שֶׁפָּסְעָה עַל פְּנֵי הַשְׁבִיל. הַצָעִיף הַכֵּהֶה הִסְתִּיר אֵת פָּנֶיהָ הָעֲנֻגִים וְאֶת שְׂעָרָהּ הַבָּהִיר. אַךְ הִיא לֹא הִרְהֲרָה בַּקָהָל הַמַבִּיט בָּהּ; כָּל מַחְשְׁבוֹתֶיהָ הָיוּ נְתוּנוֹת בְּסֶדְרִיק; הִיא הִרְהֲרָה בְּבִקְוּרָיו הַקְבוּעִים אֶצְלָהּ, בְּגַאֲוָתוֹ עַל הַפּוֹנִי שֶׁלוֹ, שֶׁעַל גַבּוֹ רָכַב אֵלֶיהָ בְּיוֹם אֶתְמוֹל. אַךְ מִקֵץ רֶגַע לֹא יָכְלָה עוֹד שֶׁלֹא לְהַשְׁגִיחַ בִּתְשׂוּמֶת-הַלֵב שֶׁעוֹרְרָה סְבִיבָהּ. תְּחִלָה הִבְחִינָה בְּאִשָׁה קְשִׁישָׁה, לְבוּשָׁה סוּדָר אָדֹם, שֶׁקָדָה לְעֻמָתָהּ. וְאִשָׁה שְׁנִיָה עֶשְׂתָה כָּמוֹהָ וְהוֹסִיפָה: “אֱלֹהִים יְבָרֵךְ אוֹתָךְ, גְבִרְתִּי!” וּגְבָרִים אֲחָדִים הֵסִירוּ אֶת כּוֹבָעָם בְּעָבְרָהּ עַל פְּנֵיהֶם. תְּחִלָה לֹא הֵבִינָה לְפִשֶׁר הַדְבָר; אַךְ בִּמְהֵרָה הִסִיקָה כִּי כָּבוֹד זֶה נִתַּן לָהּ בִּהְיוֹתָהּ אִמוֹ שֶׁל לוֹרְד פוֹנְטְלֶרוֹי הַקָטָן; וְאָז הִיא הִסְמִיקָה קַלוֹת, קָדָה לְעֵבֶר מְבָרְכֶיהָ וְאָמְרָה בְּקוֹלָהּ הֶעָנֹג: “תּוֹדָה לָכֶם!” לְאַחַר יְמֵי הַבְּדִידוּת שֶׁעָבְרוּ עָלֶיהָ נָעִים הָיָה לָחוּשׁ בְּרַחֲשֵׁי הַיְדִידוּת שֶׁהֻרְעֲפוּ לְעֶבְרָהּ. אַךְ עוֹד בְּטֶרֶם הִסְפִיקָה לַעֲבֹר אֶת מִפְתַּן הַכְּנֵסִיָה – וְהִנֵּה הָרֶגַע הַגְדוֹל הִגִיעַ. הַכִּרְכָּרָה הַמְהֻדֶרֶת, הָרְתוּמָה לַסוּסִים הָאֵצִילִים וְהַנְהוּגָה בִּידֵי הָרַכָּבִים לְבוּשֵׁי הַפְּאֵר הִגִיעָה מִן הַטִירָה וְעָצְרָה לְיַד הַמִשְׁעוֹל הַיָרֹק.

“הֵם בָּאִים! הִנֵּה הֵם בָּאִים!” הִתְפַּשְׁטָה הַבְּשׂוֹרָה בְּקֶרֶב הַקָהָל.

הַכִּרְכָּרָה עָצְרָה, וְתוֹמַס יָרַד מִמְקוֹם מוֹשָׁבוֹ וּפָתַח אֶת הַדֶלֶת; וְיֶלֶד קָטָן, לָבוּשׁ בַּחֲלִיפַת קְטִיפָה שְׁחוֹרָה וַעֲטוּר שִׁפְעַת תַּלְתַּלִים, יָרַד מִמֶנָה בִּקְפִיצָה.

הַנֶאֱסָפִים כְּלָם – גֶבֶר, אִשָּׁה וְיֶלֶד – הִבִּיטוּ בּוֹ בְּסַקְרָנוּת.

“הֲרֵי זֶהוּ מַמָשׁ הַסֶרֶן בְּיַלְדוּתוֹ!” אָמְרוּ אֵלֶה שֶׁזָכְרוּ אֶת אָבִיו.

הוּא עָמַד שָׁם, לְאוֹר הַשֶׁמֶשׁ, וְהִבִּיט בְּסָבוֹ, הַיוֹרֵד מִן הַכִּרְכָּרָה בְּסִיוּעוֹ שֶׁל תּוֹמַס. מִקֵץ רֶגַע פָּשַׁט אֶת זְרוֹעוֹ וְהִגְבִּיהַּ אֶת כְּתֵפוֹ, מָשָׁל הִתְנַשְׂאָה קוֹמָתוֹ לְגֹבַהּ שְׁנֵי מֶטְרִים. לְא הָיָה סָפֵק בְּלִבָּם שֶׁל הַצוֹפִים הָרַבִּים: אֵין זֶה מְשַׁנֶה כֵּיצַד זֶה אֵצֶל הָאֲחֵרִים, הָרוֹזֵן מִדוֹרִינְקוֹרְט לֹא הִטִיל כָּל אֵימָה בְּלֵב נֶכְדוֹ.

“הִשָׁעֵן עָלַי,” שְׁמָעוּהוּ אוֹמֵר, “תִּרְאֶה כַּמָה הָאֲנָשִׁים שְׂמֵחִים לִרְאוֹת אוֹתְךָ, וְכַמָה הֵם גֵאִים עַל שֶׁהֵם מַכִּירִים אוֹתְךָ!”

“הָסֵר אֶת כּוֹבָעֲךָ, פוֹנְטְלֶרוֹי,” אָמַר הָרוֹזֵן, “הֵם מִשְׁתַּחֲוִים לְךָ!”

“מִשְׁתַּחֲוִים – לִי?!” קָרָא סֶדְרִיק, בַּהֲסִירוֹ בִּתְנוּפָה אֶת כּוֹבָעוֹ וּבְהַרְכִּינוֹ אֶת רֹאשׁוֹ הַמְתֻלְתָּל לְעֵבֶר הַקָהָל, בְּהִשְׁתַּדְלוֹ לְהָשִׁיב קִדָה לְכָל אֶחָד מִן הַקָדִים אֵלָיו.

“יְבָרֵךְ אוֹתְךָ הָאֱלֹהִים!” אָמְרָה הָאִשָׁה בַּסוּדָר הָאָדֹם, שֶׁבֵּרְכָה אֶת אִמוֹ, “יַעֲנִיק לְךָ הָאֱלֹהִים שָׁנִים אֲרֻכּוֹת!”

“תּוֹדָה רַבָּה לָךְ, גְבִרְתִּי,” הֵשִׁיב לָהּ פּוֹנְטְלֶרוֹי.

הֵם נִכְנְסוּ אֶל בֵּית-הַתְּפִלָה, וּמֵאוֹת עֵינַיִם לִווּ אוֹתָם בְּדַרְכָּם אֶל תָּאָם. לוֹרְד פוֹנְטְלֶרוֹי הִתְיַשֵׁב עַל מוֹשָׁבוֹ, הַמְרֻפָּד בְּכָרִית אֲדֻמָה, וּפִתְאֹם גִלָה שְׁתֵּי תַּגְלִיוֹת, שֶׁשִׂמְחוּ אֶת לִבּוֹ: תְּחִלָה גִלָה בְּעֶבְרוֹ הַשֵׁנִי שֵׁל אוּלַם-הַתְּפִלָה אֶת אִמּוֹ, שֶׁשִׁלְחָה לְעֶבְרוֹ אֶת חִיוּכָהּ הָאוֹהֵב; וְאַחַר-כָּךְ גִלָה עַל הַקִיר שֶׁמִמוּל שְׁתֵי דְמֻיוֹת מְגֻלָפוֹת בְּאֶבֶן, הַכּוֹרְעוֹת עַל בִּרְכֵּיהֶן, הָאַחַת לְעֻמַת רְעוּתָה, עַמוּד-מִזְבֵּחַ בֵּינֵיהֶן, כַּפּוֹת-יְדֵיהֶן שְׁלוּבוֹת כְּבִתְפִלָה, וְהַגְלִימוֹת שֶׁלְגוּפָן נִרְאוּ קְדוּמוֹת וּמוּזָרוֹת. עַל טַבְלַת-הָאֶבֶן שֶׁלְיָדָן הָיוּ חֲקוּקוֹת מִלִים מוּזָרוֹת, שֶׁנִתָּן הָיָה לְקָרְאָן בְּקֹשִׁי רַב:

כאן טמונות גוויותיהם של גרעגורי ארטהור, רוזן ראשון

לבית דורינקורט, וכן של אליסון הילדעגארד, אשת חיקו

תנצבה•

“מֻתָּר לִשְׁאֹל מַשֶׁהוּ?” לָחַשׁ פוֹנְטְלֶרוֹי בְּסַקְרָנוּת רַבָּה.

“מַה הַדָבָר?” שָׁאֵל סָבוֹ.

“מִי הֵם אֵלֶה?”

“שְׁנַיִם מֵאֲבוֹת אֲבוֹתֶיךָ,” הֵשִׁיב הָרוֹזֵן, “שֶׁחָיוּ וְנִפְטְרוּ לִפְנֵי חֲמֵשׁ-מֵאוֹת שָׁנָה.”

לוֹרְד פוֹנְטְלֶרוֹי שָׁלַח לְעֶבְרָם מַבָּט שֶׁל כָּבוֹד וְאַחַר-כָּךְ סָקַר שׁוּב אֶת הַכְּתֹבֶת.

“יָכוֹל לִהְיוֹת שֶׁיָּרַשְׁתִּי מֵהֶם אֶת שְׁגִיאוֹת הַכְּתִיב…” הֵעִיר.

מִשֶׁהִשְׁמִיעַ הָעוּגָב אֶת צְלִילָיו, קָם סֶדְרִיק עַל רַגְלָיו וְהִבִּיט בְּחִיוּךְ לְעֵבֶר אִמוֹ. הוּא חִבֵּב מְאֹד מוּסִיקָה וּפְעָמִים רַבּוֹת הָיוּ שְׁנֵיהֶם שָׁרִים בְּצַוְתָא; גַם הַפַּעַם הִצְטָרֵף אֶל הַמְזַמְרִים וְקוֹלוֹ הַצָלוּל וְהַגָבוֹהַ נִשְׁמַע כְּשִׁירַת הַזְמִיר. הוּא שָׁכַח כָּלִיל אֶת עַצְמוֹ בְּעֹנֶג הַשִׁירָה; וְהָרוֹזֵן אַף הוּא שָׁכַח מְעַט אֶת עַצְמוֹ בְּשִׁבְתּוֹ בַּתָּא סְכוּךְ-הַוִילוֹן וּבְהַאֲזִינוֹ לְנֶכְדוֹ. סֶדְרִיק עָמַד וְזְמֵר בִּמְלֹא קוֹלוֹ הַיַּלְדוּתִי; וּבְזַמְרוֹ הִסְתַּנְנָה קֶרֶן-שֶׁמֶשׁ זְהֻבָּה מִבַּעַד לְשִׁמְשַׁת הַחַלוֹן וְנָפְלָה עַל תַּלְתַּלָיו. אִמוֹ הִבִּיטָה בּוֹ מִפִּנָתָהּ וּתְפִלָתָהּ אִלֶמֶת נֵעוֹרָה בְּלִבָּהּ – כִּי אֹשֶׁר זֶה, הַמְמַלֵא אֶת לֵב בְּנָהּ, יִמָשֵׁךְ לָעַד וְיָבִיא אַךְ אֹשֶׁר לִבְנֵי הָאָדָם.

“סֶדִי,” אָמְרָה לוֹ אֶמֶשׁ, בְּשָׁעָה שֶׁכָּרַךְ אֶת זְרוֹעוֹתָיו מִסָבִיב לְצַוָארָהּ לְבִרְכַּת לַיְלָה טוֹב, “סֶדִי יַקִירִי, רוֹצָה הָיִיתִי לוֹמַר לְךָ דְבָרִים יָפִים וַחֲכָמִים. אֲבָל רַק זֹאת אֹמַר: הֱיֵה יֶלֶד טוֹב, יַקִירִי, הֱיֵה אַמִיץ-לֵב, הֲיֵה אָדִיב וֶאֱמֹר תָּמִיד אֶת הָאֱמֶת. אַל תִּגְרֹם סֵבֶל לְאִישׁ כָּל יְמֵי חַיֶיךָ. הִשְׁתַּדֵל לַעֲזֹר לִבְנֵי הָאָדָם, לְמַעַן יִהְיֶה הָעוֹלָם הַגָדוֹל טוֹב יוֹתֵר מִפְּנֵי שֶׁאַתָּה חָיִיתָ בּוֹ. וְזֶה הַדָבָר הַנִפְלָא מִכֹּל, סֶדִי – שֶׁהָעוֹלָם יִהְיֶה בְּמַשֶׁהוּ טוֹב יוֹתֵר בִּזְכוּת אָדָם שֶׁחַי בּוֹ…”

בְּשׁוּבוֹ אֶל הַטִירָה חָזַר פוֹנְטְלֶרוֹי עַל דְבָרִים אֵלֶה בְּאָזְנֵי סָבוֹ.

“אֲנִי חָשַׁבְתִּי עָלֶיךְ כְּשֶׁהִיא אָמְרָה אֶת הַדְבָרִים הָאֵלֶה” סִיֵם, “וְאָמַרְתִּי לָהּ שֶׁהָעוֹלָם בֶּאֱמֶת טוֹב, מִפְּנֵי שֶׁאַתָּה חַי בּוֹ, וְשֶׁגַם אֲנִי אֶשְׁתַּדֵל מְאֹד וְאוּלַי אַצְלִיחַ לִהְיוֹת כָּמוֹךָ.”

“וּמַה הִיא הֵשִׁיבָה לְךָ עַל כָּךְ?” שָׁאַל הָרוֹזֵן וְחָשׁ קֻרְטוֹב שֶׁל אִי-נְעִימוּת.

“הִיא אָמְרָה שֶׁזֶה נָכוֹן, וְשֶׁעָלֵינוּ לְחַפֵּשׂ תָּמִיד אֶת הָאֲנָשִׁים הַטוֹבִים וּלְהִשְׁתַּדֵל לִהְיוֹת כְּמוֹהֶם.”

יִתָּכֵן שֶׁאֵלֶה הָיוּ הַדְבָרִים שֶׁהָרוֹזֵן הִרְהֵר בָּהֶם בְּשָׁעָה שֶׁהֵצִיץ מִבַּעַד לַמָסָךְ הָאָרְגְמָנִי שֶׁל תָּאוֹ. פְּעָמִים רַבּוֹת הִבִּיט מֵעַל לְרָאשֵׁי הַקָהָל אֶל הַמָקוֹם שֶׁבּוֹ יָשְׁבָה אַלְמָנַת בְּנוֹ, לְבַדָהּ; וְהוּא רָאָה אֶת הַפָּנִים הַנָאִים שֶׁבְּנוֹ הַמְנֻדֶה אָהַב; אֶת הָעֵינַיִם שֶׁדָמוּ כָּל-כָּךְ לְעֵינֵי נֶכְדוֹ הַיּוֹשֵׁב לְצִדוֹ. אַךְ אִם הָיוּ הִרְהוּרִים אֵלֶה מְרִירִים, אוֹ קְשׁוּחִים, אוֹ אוּלַי מְעֻדָנִים בִּמְעַט – זאת לֹא נוּכַל לְדַעַת.

בְּצֵאתָם מִן הַכְּנֵסִיָה עָמְדוּ רַבִּים מִבֵּין הַמִתְפַּלְלִים בַּסַךְ וְהִבִּיטוּ בָּהֶם בְּעָבְרָם. מִשֶׁקָרְבוּ אֶל הַשַׁעַר נִרְאָה אָדָם מַמְתִּין, כּוֹבָעוֹ בְּיָדוֹ, שֶׁפָּסַע צַעַד אֶחָד קָדִימָה וְאַחַר-כָּךְ עָצַר, כִּמְהַסֵס. הָיָה זֶה אִכָּר בְּגִיל הָעֲמִידָה, פָּנָיו חֲרוּשֵׁי קְמָטִים.

“זֶה אַתָּה, הִיגִינְס,” פָּתַח הָרוֹזֵן.

לְמִשְׁמַע הַשֵׁם הִפְנָה פוֹנְטְלֶרוֹי בְּחָפְזָה אֶת רֹאשׁוֹ, לְהַבִּיט בּוֹ.

“מַה,” קָרָא, “זֶהוּ אָדוֹן הִיגִינְס?”

“כֵּן,” הֵשִׁיב הָרוֹזֵן בְּיֹבֶשׁ, “וַאֲנִי מְשָׁעֵר שֶׁרְצוֹנוֹ לִרְאוֹת מִקָרוֹב אֶת אֲדוֹנָיו הַחֲדָשִׁים.”

“נָכוֹן, אָדוֹן נַעֲלֶה,” אָמַר הָאִכָּר וּפָנָיו הַשְׁזוּפִים סָמְקוּ קִמְעָה, “מַר נִיוּאִיק סִפֵּר לִי כִּי הַלוֹרְד הַצָעִיר הִשְׁתַּדֵל לְטוֹבָתִי, וְחָשַׁבְתִּי שֶׁעָלַי לוֹמַר לוֹ מִלָה שֶׁל תּוֹדָה, אִם רַק יַרְשׁוּ לִי זֹאת.”

יִתָּכֵן כִּי חָשׁ פְּלִיאָה בְּלִבּוֹ בִּרְאוֹתוֹ עַד מַה קָטָן וְצָעִיר לִוֹרְד זֶה, שֶׁעָשָׂה לְמַעֲנוֹ כֹּה רַבּוֹת וְהִבִּיט בּוֹ בְּפַשְׁטוּת וּבִתְמִימוּת, מַמָשׁ כְּאֶחָד מִילָדָיו חַסְרֵי הַמַזָל, מִבְּלִי שֶׁיָבִין כְּלָל אֶת גֹדֶל עֶרְכּוֹ וַחֲשִׁיבוּתוֹ.

“רְצוֹנִי לְהוֹדוֹת מֵעֹמֶק-לִבִּי לְהוֹד-לוֹרְדִיוּתוֹ,” אָמַר, “אֲנִי… מְאֹד מְאֹד…”

“אֲבָל אֲנִי רַק כָּתַבְתִּי אֶת הַמִכְתָּב,” אָמַר פוֹנְטְלֶרוֹי, “סַבָּא שֶׁלִי אָמַר לִי מַה לִכְתֹּב. אַתָּה יוֹדֵעַ בְּעַצְמְךָ כַּמָה הוּא טוֹב לְכָל אֶחָד וְאֶחָד. וְהַאִם הַגְבֶרֶת מַרְגִישָׁה יוֹתֵר טוֹב?”

הִיגִינְס נִרְתַּע קִמְעָה לְאָחוֹר, וְאֵין פֶּלֶא בְּכָךְ. הוּא נִרְעַשׁ נֹכַח הָעֻבְדָה כִּי אֲדוֹנָיו הָאָצִיל הִתְעַנְיַן בֶּאֱמֶת וּבְתָמִים בִּשְׁלוֹם אֶחָד מֵאֲרִיסָיו הַדַלִים.

“אֲ… אֲנִי… כְּ… כֵּן, לוֹרְד נַעֲלֶה,” הַשִׁיב בְּגְמְגוּם, "הָאִשָׁה מַרְגִישָׁה הַרְבֵּה

יוֹתֵר טוֹב אַחֲרֵי שֶׁהַדְאָגָה יָרְדָה מֵהָרֹאשׁ שֶׁלָהּ. כֵּן, הַדְאָגָה – זֶה מַה שֶׁשֶׁבַר אוֹתָהּ."

“אֲנִי שָׂמֵחַ מְאֹד לִשְׁמֹעַ זֹאת,” אָמַר פוֹנְטְלֶרוֹי, “סַבָּא שֶׁלִי הִצְטַעֵר מְאֹד לִשְׁמֹעַ שֶׁהַיְלָדִים חָלוּ בְּחַצֶבֶת. וְכָכָה גַם אֲנִי. גַם לוֹ הָיוּ פַּעַם יְלָדִים, וַאֲנִי כְּפִי שֶׁיָדוּעַ לְךָ, הַיֶלֶד שֶׁל בְּנוֹ הַצָעִיר.”

הִיגִינְס כִּמְעַט וְאִבֵּד אֶת עֶשְׁתּוֹנוֹתָיו; הוּא חָשׁ כִּי מוּטָב לוֹ שֶׁלֹא לְהַבִּיט בְּרֶגַע זֶה בְּפָנָיו שֶׁל הָרוֹזֵן; שֶׁכֵּן הַכֹּל יָדְעוּ כִּי רִגְשׁוֹתָיו הָאַבָּהִיִים כְּלַפֵּי בָּנָיו הָיוּ עַזִים כָּל-כָּךְ עַד כִּי נֵאוֹת לִרְאוֹתָם פַּעֲמַיִם בְּשָׁנָה בִּלְבַד; וּבִהְיוֹתָם חוֹלִים הָיָה נוֹטֵשׁ אֶת הַטִירָה וְעוֹקֵר לְלוֹנְדוֹן, מִשׁוּם שֶׁלֹא סָבַל רוֹפְאִים וַאֲחָיוֹת. כֵּיוָן שֶׁכָּךְ, הָיָה זֶה מֵעֵין מִבְחָן לַעֲצַבָּיו שֶׁל הוֹד-לוֹרְדִיוּתוֹ לִשְׁמֹעַ כִּי הוּא חָשׁ עִנְיָן בְּמַחֲלַת הַחַצֶבֶת…

“הֲרוֹאֶה אַתָּה, הִיגִינְס,” הֵפֵר הָרוֹזֵן אֶת הַדְמָמָה, בְּהָעִירוֹ בְּחִיוּךְ צוֹנֵן, “אַתֶּם כֻּלְכֶם שְׁפַטְתֶּם אוֹתִי שֶׁלֹא כַּהֲלָכָה; וְרַק לוֹרְד פוֹנְטְלֶרוֹי מֵבִין לְרוּחִי. וְאַתֶּם, אִם תְּבַקְשׁוּ מֵידָע נֶאֱמָן הַקָשׁוּר בְּטִבְעִי וּבְאָפְיִי, פְּנוּ אֵלָיו… עֲלֵה לַכִּרְכָּרָה, פוֹנְטְלֶרוֹי!”

לוֹרְד פוֹנְטְלֶרוֹי קָפַץ פְּנִימָה, וְהַכִּרְכָּרָה הִתְחִילָה נוֹסַעַת לְאֹרֶךְ הַנָּתִיב הַיָרֹק; וְגַם כַּאֲשֶׁר פָּנְתָה וְעָלְתָה עַל הַדֶרֶךְ הָרָאשִׁית, הוֹסִיף הָרוֹזֵן לְחַיֵךְ אֶת חִיוּכוֹ הַצוֹנֵן.

 

פֶּרֶק שְׁמִינִי שִׁעוּרִים בִּרְכִיבָה    🔗

כְּכָל שֶׁחָלְפוּ הַיָּמִים הָיוּ לָרוֹזֵן מִדוֹרִינְקוֹרְט הִזְדַמְנֻיוֹת חֲדָשׁוֹת לְחַיֵךְ אֶת חִיוּכוֹ הַצוֹנֵן; וּכְכָל שֶׁהֶכֵּרוּתוֹ עִם נֶכְדוֹ הֶעֱמִיקָה, הָלְכוּ חִיוּכָיו וְאִבְּדוּ אֶת צִנָתָם. רָאוּי לָנוּ לִזְכֹּר כִּי לִפְנֵי הוֹפָעָתוֹ שֶׁל לוֹרְד פוֹנְטְלֶרוֹי הָיָה הָאָצִיל הַזָקֵן מְיֻגָע מֵרֹב בְּדִידוּת, מַחֲלָה וְשִׁבְעִים שְׁנוֹת חַיָּיו. לְאַחַר חַיִּים אֲרֻכִּים שֶׁל הֲנָאוֹת וּרְדִיפַת תַּעֲנוּגוֹת לֹא הָיָה זֶה נָעִים כְּלָל לָשֶׁבֶת בָּדָד בְּחַדְרוֹ הַמְפֹאָר, רֶגֶל אַחַת נִשְׁעֶנֶת עַל הֲדוֹם-הַצִינִית, וּבִדוּרוֹ הַיָחִיד הִצְטַמְצֵם בְּהִתְפָּרְצֻיוֹת שֶׁל זַעַם וְצַעֲקוֹת גִדוּף עַל מְשָׁרְתָיו, שֶׁשָׂנְאוּ אֶת מַרְאֵה פָּנָיו. הָרוֹזֵן שְׂבַע-הַיָּמִים הָיָה נָבוֹן לְמַדַי לְהָבִין כִּי מְשָׁרְתָיו תֵּעֲבוּהוּ; וְגַם בְּבוֹא אוֹרְחִים אֵלָיו, הֵם לֹא בָּאוּ מֵרֹב אַהֲבָה – אִם כִּי כַּמָה מֵהֶם נֶהֱנוּ לְהַאֲזִין לְשִׂיחוֹ הָעוֹקְצָנִי וְהַשָׁנוּן, שֶׁלֹא חָמַל עַל אִישׁ.

כָּל עוֹד הָיָה בָּרִיא וְרַעֲנָן, נוֹהֵג הָיָה לַעֲרֹךְ מַסָעוֹת וּלְהַעֲמִיד פָּנִים כִּי הוּא נֶהֱנֶה וּמִתְעַנֵג, אִם כִּי לֹא מָצָא בְּכָךְ כָּל תַּעֲנוּג. אַךְ מֵאָז נִתְעַרְעֲרָה בְּרִיאוּתוֹ קָץ בְּכָל הַבְלֵי הָעוֹלָם, נִסְתַּגֵר בְּטִירָתוֹ וְהִתְבּוֹדֵד עִם מַחֲלָתוֹ, עִתּוֹנָיו וּסְפָרָיו. אַךְ הֲרֵי אָדָם אֵינוֹ עָשׂוּי לִקְרֹא מִבֹּקֶר וְעַד לַיְלָה; וְאֵין פֶּלֶא כִּי הָרוֹזֵן נַעֲשָׂה יוֹתֵר וְיוֹתֵר “מְשָׁעֳמָם”, כִּלְשׁוֹנוֹ. הוּא תֵּעֵב אֶת הַיָּמִים הָאֲרֻכִּים, אֶת הַלֵילוֹת הַמִתְמַשְׁכִים; וְהוּא הָלַךְ וְנַעֲשָׂה רַגְזָן וּקְשֵׁה-לֵב עַד לְבִלְתִּי נְשׂא.

וְאָז הוֹפִיעַ לוֹרְד פוֹנְטְלֶרוֹי. וּמִשֶׁרָאָה הָרוֹזֵן אֶת נֶכְדוֹ נִצְתָה בּוֹ גַאֲוַת הַסָב הַחֲשָׁאִית. הוּא הֶאֱמִין בְּכָל לִבּוֹ כִּי יָפְיוֹ וְאֹמֶץ-לִבּוֹ שֶׁל נַעַר זֶה הֵם תּוֹרָשָׁה שֶׁל שׁוֹשֶׁלֶת דוֹרִינְקוֹרְט. וּכְכָל שֶׁהֶאֱזִין יוֹתֵר לְשִׂיחוֹ הַנָבוֹן וְהַתָּמִים שֶׁל סֶדְרִיק, גָדְלָה חִבָּתוֹ אֵלָיו וְהוּא אַף מָצָא עַצְמוֹ מְשָׁעֳשָׁע. הוּא נֶהֱנָה לָתֵת בִּידֵי הַיֶלֶד אֶת הַסַמְכוּת לִגְמֹל חֶסֶד לְהִיגִינְס הֶעָנִי. מַר גוֹרָלוֹ שֶׁל הִיגִינְס זֶה לֹא נָגַע כְּלָל אֶל לִבּוֹ שֶׁל הוֹד-לוֹרְדִיוּתוֹ, אַךְ שִׁעַשְׁעָה אוֹתוֹ הַמַחֲשָׁבָה כִּי כַּפְרִיִים אֵלֶה יְדַבְּרוּ בְּחִבָּה עַל נֶכְדוֹ, וּבְכָךְ יִהְיֶה אָהוּד עַל נְתִינָיו-לֶעָתִיד מֵעֶצֶם יַלְדוּתוֹ. הוּא נֶהֱנָה לִנְסֹעַ לַכְּנֵסִיָה עִם סֶדְרִיק וְלִרְאוֹת אֶת הָרִגְשָׁה וְהַסַקְרָנוּת שֶׁהוֹפָעָתָם עוֹרְרָה. הוּא יָדַע הֵיטֵב כִּי הַכֹּל יְדַבְּרוּ עַל יְפִי הַיֶלֶד, עַל הֲדַר קוֹמָתוֹ, עַל תַּלְתָּלָיו הַזְהֻבִּים; וְהוּא שָׂבַע נַחַת בְּשָׁמְעוֹ (כְּפִי שֶׁאִשָּׁה אַחַת אֶמְרָה לִרְעוּתָהּ) כִּי “יֶלֶד זֶה הוּא לוֹרְד מֵאֶצְבְּעוֹת-רַגְלָיו וְעַד רֹאשׁוֹ.” הָרוֹזֵן מִדוֹרִינְקוֹרְט הָיָה בֶּן-אֲצוּלָה בָּא בַּיָמִים, גֵאֶה בְּיַחֲשׂוֹ, וְעַל כֵּן הִתְאַוָה לְהַרְאוֹת קֳבָל עוֹלָם כִּי שׁוֹשֶׁלֶת דוֹרִינְקוֹרְט זָכְתָה בְּיוֹרֵשׁ הָרָאוּי לִשְׁמוֹ וּלְמַעֲמָדוֹ.

בְּאוֹתוֹ בֹּקֶר, שֶׁבּוֹ עָלָה סֶדְרִיק עַל גַבּוֹ שֶׁל הַפּוֹנִי הֶחָדָשׁ, שָׂבַע הָרוֹזֵן קוֹרַת-רוּחַ כֹּה רַבָּה, עַד כִּי שָׁכַח כָּלִיל אֶת מַכְאוֹבֵי רַגְלוֹ. מִשֶׁהוֹצִיא הַסַיָס לֶחָצֵר אֶת הַבְּהֵמָה יְפַת-הַתֹּאַר, שֶׁהִזְקִיפָה אֶת רֹאשָׁהּ הַנוֹצֵץ לְעֻמַת הַשֶׁמֶשׁ,

יָשַׁב הָרוֹזֵן אֵצֶל חַלוֹן הַסִפְרִיָה וְצָפָה בְּנֶכְדוֹ, הַמְקַבֵּל אֶת שִׁעוּר-הָרְכִיבָה הָרִאשׁוֹן שֶׁלוֹ. סַקְרָן הָיָה לָדַעַת אִם יְגַלֶה הַיֶלֶד הִסוּס אוֹ חֲשָׁשׁ כָּלְשֶׁהוּ. הַפּוֹנִי לֹא הָיָה קְטַן-קוֹמָה, וְלֹא פַּעַם רָאָה יְלָדִים, הַמְאַבְּדִים אֶת אֹמֶץ-לִבָּם בַּעֲלוֹתָם לָרִאשׁוֹנָה עַל גַבָּהּ שֶׁל בְּהֵמָה.

פוֹנְטְלֶרוֹי לֹא רָכַב מִיָמָיו עַל גַבּוֹ שֶׁל סוּס, וְהוּא עָלָה בְּחֶדְוָה עֲצוּמָה עַל גַב הַפּוֹנִי. וִילְקִינְס, הַסַיָס, אָחַז בְּרֶסֶן הַסוּס וּפָסַע עִמָדוֹ הָלוֹךְ וָשׁוֹב, סָמוּךְ לְחַלוֹן הַסִפְרִיָה.

“הוּא בָּחוּר כָּאֶרֶז, הַזַאֲטוּט הַזֶּה,” סִפֵּר וִילְקִינְס לְאַחַר מִכֵּן לְאַנְשֵׁי הָאֻרְוָה בְּחִיוּךְ שֶׁל נַחַת, “לֹא הָיָה שׁוּם קְשִׁי לְהוֹשִׁיב אוֹתוֹ עַל הַפּוֹנִי. וּפָרָשׁ בַּעַל וֶתֶק לֹא הָיָה יוֹשֵׁב יוֹתֵר זָקוּף מִמֶנוּ. וְהוּא אָמַר לִי, כָּכָה הוּא אָמַר: 'וִילְקִינְס, אָמַר, ‘אֲנִי יוֹשֵׁב זָקוּף? הָרוֹכְבִים בַּקִרְקָס שֶׁרָאִיתִי יוֹשְׁבִים זְקוּפִים עַל הַסוּס.’ אָמַר. וַאֲנִי אָמַרְתִּי: ‘אַתָּה יוֹשֵׁב זָקוּף כְּמוֹ תֹּרֶן, לוֹרְד!’ וְהוּא צָחַק, מַבְּסוּט עַד הַשָּׁמַיִם, וְאָמַר: 'יֹפִי, וִילְקִינְס. וְאֵל תִּשְׁכַּח לְהַגִיד לִי כְּשֶׁלֹא אֵשֵׁב זָקוּף.”

אַךְ יְשִׁיבָה זְקוּפָה עַל גַב הַפּוֹנִי וּרְכִיבָה אִטִית בְּעֶזְרַת הַסַיָס לֹא הִשְׂבִּיעוּ אֶת רְצוֹנוֹ. מִקֵץ דַקוֹת אֲחָדוֹת פָּנָה פוֹנְטְלֶרוֹי וְאָמַר לְסָבוֹ, שֶׁצָפָה בּוֹ מִבַּעַד לְחַלוֹן הַסִפְרִיָה:

“מֻתָּר לִי לִרְכֹּב בְּעַצְמִי?” שָׁאַל, “וְתַרְשֶׁה לִי לִרְכֹּב יוֹתֵב מַהֵר? הַיֶלֶד מִן הַשְׂדֵרָה הַחֲמִישִׁית הָיָה אֲפִלוּ דוֹהֵר לִפְעָמִים.”

“הֲסָבוּר אַתָּה שֶׁתּוּכַל כְּבָר לִדְהֹר?” שָׁאֵל הָרוֹזֵן.

“אֲנִי יָכוֹל לְנַסוֹת.” הֵשִׁיב סֶדְרִיק.

הָרוֹזֵן רָמַז לְוִילְקִינְס, וְהַלָה הוֹצִיא מִן הָאֻרְוָה אֶת סוּסוֹ שֶׁלוֹ, עָלָה עַל גַבּוֹ וְנָטַל בְּיָדוֹ הָאַחַת אֶת מוֹשְׁכוֹת הַפּוֹנִי.

“וְעַכְשָׁו,” אָמַר הָרוֹזֵן, “הַדְהֵר אוֹתוֹ מְעַט.”

מִקֵץ דַקָה גְלָה תַּלְמִיד הָרְכִיבָה כִּי אֵינָהּ דוֹמָה דְהָרָה לִצְעָדָה, וּכְכָל שֶׁהַפּוֹנִי הִגְבִּיר אֶת דַהֲרָתוֹ כֵּן הָלַךְ בִּטְחוֹנוֹ וְנִתְעַרְעֵר.

“זְ…זֶה נְ…נוֹרָא מַקְ…קְפִּיץ, לְלְלֹא?” אָמַר לְוִילְקִינְס בִּנְשִׁימָה חֲטוּפָה, “גְגְגַם אוֹתְךָ זְזְזֶה מַ…מַקְפִּיץ?”

“לֹא, אָדוֹן,” הֵשִׁיב וִילְקִינְס, “תִּתְרַגֵל לָזֹאת בְּמֶשֶׁךְ הַזְמַן. הִתְרוֹמֵם עַל הָאַרְכּוּבוֹת שֶׁלְךָ.”

“אֲ…אֲנִי מִתְרוֹמֵם כְּכָּל הַ…הַזְמַן…” אָמַר פוֹנְטְלֶרוֹי.

כְּכָל שֶׁהַנִתּוּרִים נִמְשְׁכוּ, הָיָה מִתְרוֹמֵם וְצוֹנֵחַ בְּאִי-נוֹחוּת רַבָּה. נְשִׁימָתוֹ הָלְכָה וְנִתְקַצְרָה וּפָנָיו הָלְכוּ וְסָמְקוּ, אַךְ הוּא תָּפַס בַּמוֹשְׁכוֹת בְּכָל כֹּחוֹ וְיָשַׁב זָקוּף כְּכָל שֶׁיָכוֹל. הָרוֹזֵן הִבְחִין בְּכָךְ מִבַּעַד לַחַלוֹן. כַּאֲשֶׁר חָזְרוּ הָרוֹכְבִים וְנִתְגַלוּ לְעֵינָיו, לְאַחַר שֶׁהֻסְתְּרוּ דַקוֹת אֲחָדוֹת עַל-יְדֵי הָעֵצִים, גִלָה כִּי כּוֹבָעוֹ שֶׁל פוֹנְטְלֶרוֹי נֶעְלַם, לְחָיָיו לָהֲטוּ כְּאֵשׁ, שְׂפָתָיו הָיוּ חֲשׁוּקוֹת, אַךְ הוּא הוֹסִיף לִדְהֹר לְלֹא פַּחַד.

“עֲצֹר!” קָרָא הָרוֹזֵן, “הֵיכָן הַכּוֹבַע שֶׁלְךָ?”

וִילְקִינְס נָגַע בְּכוֹבָעוֹ שֶׁלוֹ וְהֵשִׁיב בְּמֵעֵין עֲלִיצוּת:

“הוּא נָפַל, אֲדוֹנִי הָרוֹזֵן; וְהוּא לֹא הִרְשָׁה לִי לַעֲצֹר כְּדֵי לְהָרִים אוֹתוֹ.”

“וְהַאִם אֵינֶנוּ פּוֹחֵד?” שָׁאַל הָרוֹזֵן בְּיֹבֶשׁ.

“הוּא, אֲדוֹנִי הַלוֹרְד?” קָרָא וִילְקִינְס, “הוּא לֹא יוֹדֵעַ מַה פֵּרוּשׁ הַמִלָה הַזֹּאת. בַּחוּרִים רַבִּים לִמַדְתִּי לִרְכֹּב בַּחַיִים שֶׁלִי, וְעַד הַיוֹם לֹא פָּגַשְׁתִּי תַּלְמִיד אַמִיץ כָּמוֹהוּ.”

“הִתְעַיַפְתָּ?” פָּנָה הָרוֹזֵן אֶל נֶכְדוֹ, “רְצוֹנְךָ לָנוּחַ מְעַט?”

“הַקְפִיצוֹת יוֹתֵר חֲזָקוֹת מִמַה שֶׁתֵּאַרְתִּי לְעַצְמִי,” הוֹדָה הַלוֹרְד הַקָטָן, “וְזֶה גַם דֵי מְעַיֵף. אֲבָל אֲנִי לֹא רוֹצֶה עוֹד לָנוּחַ. אֲנִי רוֹצֶה לְהַמְשִׁיךְ וְלִלְמֹד; בְּרֶגַע שֶׁהַנְשִׁימָה תָּשׁוּב אֵלַי אֵצֵא לְחַפֵּשׂ אֶת הַכּוֹבַע.”

אִלוּ נִקְרָא גְדוֹל חַכְמֵי הָעוֹלָם לְלַמֵד אֶת סֶדְרִיק כֵּיצַד לְשַׂמֵחַ אֶת סָבוֹ הַזַעְפָן, הוּא לֹא הָיָה עוֹשֶׁה זֹאת בְּהַצְלָחָה רַבָּה יוֹתֵר. מִשֶׁחָזַר הַפּוֹנִי לִדְהֹר לְעֵבֶר הַשְׂדֵרָה, עָטוּ פָּנָיו הַקוֹדְרִים שֶׁל הָרוֹזֵן אַדְמוּמִית קְלִילָה, וְעֵינָיו הָעֲמֻקוֹת זָהֲרוּ מִתַּחַת לַגְבִינִים הָעֲבֻתִּים בַּהֲנָאָה שֶׁהָאָצִיל הַזָקֵן לֹא יָדַע מִיָמָיו. הוּא יָשַׁב לְיַד הַחַלוֹן וְהִבִּיט בְּצִפִּיָה לְעֵבֶר הַשְׂדֵרָה עַד שֶׁחָזַר וְשָׁמַע אֶת קוֹל פַּרְסוֹת הַסוּסִים. מִשֶׁחָזְרוּ וְנִתְגַלוּ לְעֵינָיו, מִקֵץ דַקוֹתַיִם, הָיְתָה דַהֲרָתָם מְהִירָה יוֹתֵר. הַכּוֹבַע הָאוֹבֵד נִרְאָה בְּיָדוֹ שֶׁל וִילְקִינְס; לְחָיָיו שֶׁל פוֹנְטְלֶרוֹי הָיוּ סְמוּקוֹת עוֹד יוֹתֵר, תַּלְתָּלָיו הִתְבַּדְרוּ בָּרוּחַ וְדַהֲרָתוֹ הָיְתָה בְּטוּחָה וְיַצִיבָה.

“רָאִיתָ?!” קָרָא בְּקוֹל מִתְנַשֵׁם לְעֵבֶר סָבוֹ, “רָאִיתָ אֵיךְ דָהַרְתִּי? אוּלַי לֹא כָּל-כָּךְ טוֹב כְּמוֹ הַיֶלֶד מֵהַשְׂדֵרָה הַחֲמִישִׁית, אֲבָל בְּכָל זֹאת… דָהַרְתִּי!”

מֵאָז אוֹתוֹ יוֹם הָיוּ סֶדְרִיק, וִילְקִינְס וְהַפּוֹנִי יְדִידִים בְּלֵב וָנֶפֶשׁ. לֹא עָבַר כִּמְעַט יוֹם שֶׁבּוֹ לֹא הוֹפִיעוּ לְעֵינֵי הָאִכָּרִים רוֹכְבִים בְּצַוְתָּא, דוֹהֲרִים בַּעֲלִיצוּת בְּדֶרֶךְ-הַמֶלֶךְ אוֹ לְאֹרֶךְ הַמִשְׁעוֹלִים הַיְרֻקִים. יַלְדֵי הָאִכָּרִים הָיוּ אָצִים אֶל פִּתְחֵי הַבִּקְתּוֹת לִרְאוֹת אֶת הַלוֹרְד הַקָטָן יוֹשֵׁב בְּגַאֲוָה עַל גַבּוֹ שֶׁל הַפּוֹנִי יְפֵה-הַמַרְאֶה; וּמִשֶׁעָבַר עַל פְּנֵיהֶם הָיָה פוֹנְטְלֶרוֹי מֵסִיר אֶת כּוֹבָעוֹ, מֵנִיפוֹ לְעֻמָתָם וְקוֹרֵא בִּידִידוּת מְלַבֶּבֶת: “הַלוֹ! בֹּקֶר טוֹב!” עִתִּים הָיָה עוֹצֵר וּמְשׂוֹחֵחַ עִם הַיְלָדִים; וּפַעַם אַחַת חָזַר וִילְקִינְס אֶל הַטִירָה וְסִפֵּר כֵּיצַד תָּבַע מִמֶנוּ פוֹנְטְלֶרוֹי לַעֲצֹר וְלָרֶדֶת לְיַד בֵּית-הַסֵפֶר הַכַּפְרִי, כְּדֵי שֶׁיֶלֶד נָכֶה יוּכַל לָשׁוּב לְבֵיתוֹ רָכוּב עַל גַב הַפּוֹנִי.

“וְשֶׁכֹּה אֶחְיֶה”, סִפֵּר וִילְקִינְס לַסַיָסִים, “שֶׁכֹּה אֶחְיֶה אִם שְׁמַעְתֶּם פַּעַם עַל מִקְרֶה כָּזֶה. הוּא לֹא הִרְשָׁה לִי לָרֶדֶת מֵהַסוּס שֶׁלִי, מִפְּנֵי שֶׁיִהְיֶה קָשֶׁה לַיֶלֶד לִרְכֹּב עַל סוּס גָבוֹהַּ, ‘וִילְקִינְס’, אָמַר, הַיֶלֶד הַזֶה נָכֶה וַאֲנִי לֹא. וַאֲנִי רוֹצֶה לְדַבֵּר אִתּוֹ בַּדֶרֶךְ.' כָּכָה אָמַר. וְהַיֶלֶד עָלָה עַל הַפּוֹנִי, וְהַלוֹרְד הַקָטָן הָלַךְ עַל יָדוֹ עִם הַיָדַיִם בַּכִּיסִים, וְהוּא שׁוֹרֵק וּמְפַסְפָּט אִתּוֹ בַּצוּרָה הֲכִי חֲבֵרִית. וּכְשֶׁהִגַעְנוּ אֶל הַבִּקְתָּה וְהָאִמָא-שֶׁל-הַיֶלֶד יָצְאָה לִרְאוֹת מַה הָעִנְיָנִים, הוּא הֵסִיר מוּלָהּ אֶת הַכּוֹבַע וְאָמַר: ‘הֵבֵאתִי לָךְ אֶת הַבֵּן שֶׁלָךְ, גִיבֶרֶת,’ כָּכָה אָמַר, 'כִּי יֵשׁ לוֹ רַגְלַיִם חַלָשׁוֹת וַאֲנִי לֹא חוֹשֵׁב שֶׁהַמַקֵל הַזֶּה מַסְפִּיק בִּשְׁבִילוֹ. אָז אֲנִי אֲבַקֵשׁ מִסַבָּא שֶׁלִי שֶׁיַזְמִין זוּג קַבַּיִם חֲדָשִׁים מְיֻחָדִים בִּשְׁבִילוֹ. וְשֶׁכֹּה אֶחְיֶה אִם הָאִשָׁה הַהִיא לֹא הִתְעַלְפָה כִּמְעַט מֵהַפְתָּעָה. וְאַנְ’חוֹשֵׁב שֶׁאֲנִי בְּעַצְמִי הָיִיתִי מִתְעַלֵף עַל הַמָקוֹם.”

מִשֶׁשָׁמַע הָרוֹזֵן סִפּוּר זֶה הוּא לֹא רָגַז, כְּפִי שֶׁוִילְקִינְס חָשַׁשׁ בְּלִבּוֹ. אַדְרַבָּא, הוּא צָחַק וְקָרָא לְנֶכְדוֹ וּבִקְשׁוֹ כִּי יְסַפֵּר לוֹ שׁוּב אֶת הַסִפּוּר, מֵרֵאשִׁיתוֹ וְעַד סוֹפוֹ; וְאַחַר-כָּךְ צְחַק בַּשֵׁנִית. וּמִקֵץ יָמִים אֲחָדִים עָצְרָה מֶרְכֶּבֶת דוֹרִינְקוֹרְט בַּמִשְׁעוֹל הַיָרֹק, מוּל בִּקְתַּת הַיֶלֶד הַנָכֶה, וּפוֹנְטְלֶרוֹי קָפַץ מִתּוֹכָהּ וּפָסַע לְעֵבֶר הַדֶלֶת, בְּנָשָׂאוֹ זוּג קַבַּיִם חֲדָשִׁים, חֲזָקִים וְקַלֵי מִשְׁקָל, הוֹשִׁיטָם לְמָרַת הַארְטֶל (הִיא אֵם הַיֶלֶד) וְאָמַר: “מִסְרִי נָא זֹאת לִבְנֵךְ, גְבִרְתִּי, בְּצֵרוּף אִחוּלָיו שֶׁל סַבָּא שֶׁלִי, וְכֻלָנוּ מְקַוִים שֶׁהַיֶלֶד יַבְרִיא בְּקָרוֹב.”

“הוֹסַפְתִּי אֶת הָאִחוּלִים שֶׁלְךָ” אָמַר לְסָבוֹ בְּשׁוּבוֹ אֶל הַכִּרְכָּרָה, “אַתָּה לֹא בִּקַשְׁתָּ מִמֶנִי, אֲבָל חָשַׁבְתִּי שָׁאוּלַי שָׁכַחְתָּ. זֶה בְּסֵדֶר, נָכוֹן?”

וְאָז צָחַק הָרוֹזֵן בַּשְׁלִישִׁית וְלֹא אָמַר דָבָר.

מִיּוֹם לְיוֹם הָלְכוּ הַשְׁנַיִם וְנַעֲשׂוּ קְרוֹבִים יוֹתֵר זֶה לָזֶה; וּמִיוֹם לְיוֹם הָלְכָה וְגָבְרָה אֱמוּנָתוֹ שֶׁל סֶדְרִיק בְּטוּב לִבּוֹ שֶׁל סָבוֹ. לֹא הָיָה עוֹד סָפֵק בְּלִבּוֹ כִּי סָבוֹ הוּא הָאָדָם הַנְדִיב בְּיוֹתֵר עֲלֵי אֲדָמוֹת. מִשְׁאָלוֹתָיו שֶׁלוֹ עַצְמוֹ נִתְמַמְשׁוּ כִּמְעַט בְּטֶרֶם הִשְׁמִיעָן עַל דַל-שְׂפָתָיו. הוּא קִבֵּל כָּל דָבָר שֶׁנִתְאַוָה לוֹ וְעָשָׂה כָּל דָבָר שֶׁרָצָה לַעֲשׂוֹת. עֻבְדָה זוֹ עֲלוּלָה הָיְתָה אוּלַי לִהְיוֹת לְרָעָתוֹ, אִלְמָלֵא הַשָׁעוֹת שֶׁבִּלָה עִם אִמוֹ בְּאַכְסַנְיַת לוֹדְג'. “הַחֲבֵרָה הֲכִי-טוֹבָה” שֶׁלוֹ עָקְבָה אַחֲרֵי כָּל צְעָדָיו בְּנֶפֶשׁ אוֹהֶבֶת וְדוֹאֶגֶת וְשׂוֹחֲחָה עִמָדוֹ שִׂיחוֹת אֲרֻכּוֹת וּנְבוֹנוֹת. עֶרֶב עֶרֶב הָיָה חוֹזֵר לַטִירָה וּמְשַׁנֵן מִלּוֹתֶיהָ הַטוֹבוֹת, הַנְבוֹנוֹת, שֶׁנֶחְרְתוּ עָמֹק בְּלִבּוֹ.

וְרַק דָבָר אֶחָד הֵבִיךְ אֶת נַפְשׁוֹ וְלֹא מָצָא לוֹ תְּשׁוּבָה. הוּא הִרְהֵר בְּכָךְ שׁוּב וָשׁוּב וְהַדָבָר נִרְאָה בְּעֵינָיו כְּתַעֲלוּמָה לְלֹא פִּתְרוֹן. אֲפִלוּ אִמוֹ לֹא שִׁעֲרָה עַד כַּמָה הַדָבָר מַטְרִיד אֶת מְנוּחָתוֹ; וְאַף הָרוֹזֵן לֹא חָשַׁד מֶשֶׁךְ יָמִים רַבִּים כִּי נֶכְדוֹ מְהַרְהֵר בְּכָךְ. אֲבָל סֶדְרִיק לֹא פָּסַק מִלִשְׁאֹל אֶת עַצְמוֹ מַדוּעַ אִמוֹ וְסָבוֹ אֵינָם נִפְגְשִׁים מֵעוֹלָם. מִשֶׁעָצְרָה הַכִּרְכָּרָה בְּפֶתַח אַכְסַנְיַת לוֹדְג‘, הָרוֹזֵן מֵעוֹלָם לֹא יָרַד מִמֶנָה; וּבִהְיוֹתָם בַּכְּנֵסִיָה הָיָה פוֹנְטְלֶרוֹי תָּמִיד מְשׂוֹחֵחַ עִם אִמוֹ לְבַדוֹ, אוֹ מְלַוֶה אוֹתָהּ לְבֵיתָהּ. וּבְכָל-זֹאת הָיוּ יוֹם יוֹם נִשְׁלָחִים לְאַכְסַנְיַת לוֹדְג’ פְּרָחִים וּפֵרוֹת רַבִּים מֵחֲמָמַת הַטִירָה. אַךְ בִּזְכוּת מַעֲשֶׂה אֶחָד וּמְיֻחָד שֶׁעָשָׂה סָבוֹ, נִרְאָה הָרוֹזֵן בְּעֵינֵי סֶדְרִיק כִּיצוּר כְּלִיל הַמַעֲלָה. הָיָה זֶה לְאַחַר אוֹתוֹ יוֹם רִאשׁוֹן, שֶׁבּוֹ חָזְרָה אִמוֹ בָּרֶגֶל מִן הַכְּנֵסִיָה, לְלֹא לִווּי. יָמִים אֲחָדִים לְאַחַר מִכֵּן יָצָא פוֹנְטְלֵרוֹי לִנְסֹעַ אֶל אִמוֹ וְגִלָה בְּשַׁעַר הַטִירָה כִּרְכָּרָה קְטַנָה וִיפַת-מַרְאֶה, וְסוּס לָבָן וְנָאֶה רָתוּם אֵלֶיהָ.

“זוֹהִי מַתָּנָה מִמְךָ לְאִמְךָ,” אָמַר הָרוֹזֵן בְּקוֹל עִנְיָנִי, “הִיא מִתְיַגַעַת בְּלֶכְתָּהּ מֶרְחַקִים אֲרֻכִּים בָּרֶגֶל, וְעַל כֵּן אַתָּה מֵבִיא לָהּ מַתָּנָה זוֹ.”

הַפְתָּעָתוֹ שֶׁל פוֹנְטְלֶרוֹי הָיְתָה כֹּה רַבָּה, עַד כִּי בִּקֵשׁ לְעוֹפֵף אֶל הָאַכְסַנְיָה. בְּהַגִיעָם קָפַץ מִן הַכִּרְכָּרָה הַקְטַנָה וְרָץ אֶל אִמוֹ, שֶׁקָטְפָה שׁוֹשַׁנִים בַּגַן.

הילד הנכה התיישב על גב הפוני והלורד הקטן הלך עם ידיו בכיסים.

״יַקִירָתִי!" קָרָא לְעֶבְרָהּ, “מַה תֹּאמְרִי לָזֹאת? הַכִּרְכָּרָה הַזֹּאת הִיא שֶׁלָךְ! סַבָּא אוֹמֵר שֶׁזוֹהִי מַתָּנָה מִמֶנִי. וְאַתְּ תּוּכְלִי לִנְסֹעַ בָּהּ לְכָל מָקוֹם שֶׁתִּרְצִי.”

נֹכַח עֲלִיצוּתוֹ זוֹ לֹא יָדְעָה הָאֵם כֵּיצַד לִנְהֹג. הִיא לֹא רָצְתָה לְהַשְׁבִּית אֶת שִׂמְחָתוֹ עַל-יְדֵי סֵרוּב לְקַבֵּל מַתָּנָה מִן הָאִישׁ שֶׁבָּחַר לִהְיוֹת אוֹיְבָהּ. עַל כֵּן נִכְנְסָה אֶל הַכִּרְכָּרָה, הַשׁוֹשַׁנִים בְּיָדֶיהָ, וְיָצְאָה לְמַסָע קָצָר, בְּעוֹד סֶדְרִיק מְסַפֵּר לָהּ סִפּוּרִים עַל נְדִיבוּת-לִבּוֹ שֶׁל סָבוֹ הָרוֹזֵן. הָיוּ אֵלֶה סִפּוּרִים תְּמִימִים כָּל-כָּךְ, עַד כִּי נֶאֶלְצָה לְעִתִּים לִפְרֹץ בִּצְחוֹק קַל; וְאָז אִמְצָה אֶת בְּנָהּ אֵלֶיהָ וְנָשְׁקָה לוֹ, בְּהִתְבָּרְכָהּ בְּלִבָּהּ כִּי עֵינָיו רוֹאוֹת אַךְ אֶת הַטוֹב בָּאָדָם הַזָּקֵן וַחֲסַר-הַיְדִידִים.

לְמָחֳרַת הַיּוֹם כָּתַב סֶדְרִיק מִכְתָּב לְמַר הוֹבְּס. הָיָה זֶה מִכְתָּב אָרֹךְ לְמַדַי, וּלְאַחַר שֶׁסִיֵם אֶת כְּתִיבַת הָטְיוּטָה, הֶרְאָה אֶת הַדַף לְסָבוֹ.

“אַתָּה מֵבִין,” אָמַר, “יֵשׁ כַּמָה מִלִים שֶׁאֲנִי לֹא בָּטוּחַ אֵיךְ כּוֹתְבִים אוֹתָן. וְאִם תְּתַקֵן לִי אֶת הַשְׁגִיאוֹת, אַעְתִּיק הַכֹּל עַל דַף נָקִי.”

הָרוֹזֵן נָטַל אֶת הַדַפִּים וְקָרָא:

"אָדוֹן הוֹבְּס הַיָּקָר. אֲנִי רוֹצֶה לְסַפֵּר לְךָ עַל סַבָּא שֶׁלִי הוּא הָרוֹזֵן הֲחִי טוֹב בָּעוֹלָם וְאַתָּה תָּעִיתָ כְּשֶׁאָמַרְתָּ שֶׁרוֹזְנִים הֵם אַחְזָרִים כִּי הוּא לֹא אַחְזָר בִּכְלָל וְאִלוּ הָיִיתָ מַקִיר אוֹתוֹ הֲיִיתֶם שְׁנֵיכֶם חֲבֵרִים טוֹבִים. יֵשׁ לוֹ רֶגֶל חוֹלָה וְהוּא סוֹבֵל מִזֶה בְּשֶׁקֵט וּמִיוֹם לְיוֹם אֲנִי אוֹהֵב אוֹתוֹ יוֹתֵר כִּי פָּשׁוּט אִי אֶפְשָׁר לֹא לֶהֱאוֹב רוֹזֵן כָּזֶה טוֹב. הוּא יוֹדֵעַ הֲמוֹן דְבָרִים אֲבָל אַף־פַּם לֹא סִחֵק כַּדוּר-בָּסִיס הוּא נָתַן לִי בְּמַתָּנָה פּוֹנִי וּלְאִמָא שֶׁלִי הוּא נָתַן מֶרְקָבָה יָפָה וְיֵשׁ לִי שְׁלֹשָׁה חֲדָרִים וְצַאֲצוּעִים מִכָּל הַמִינִים וּבִכְלָל הַטִירָה כָּל כָּךְ גְדוֹלָה שֶׁבֶּטַח הָיִיתָ הוֹלֵךְ בָּהּ לְעִבּוּד וְיֵשׁ בָּהּ עֵצִים אֲנָקִיִים וְהַקוֹל יָפֶה וְנֶהְדָר וּוִילְקִינְס אוֹמֵר לִי וִילְקִינְס הוּא הַמוֹרֶה שֶׁלִי לִרְכִיבָה הוּא אוֹמֵר שֶׁבַּמַרְתֵּף שֶׁל הַטִירָה יֵשׁ צִינוֹק וּבַגַן וְעַל הַדֶשֶׁא שֶׁל הַטִירָה תּוּכַל לִרְאוֹת אַרְנָבִים וְאַיָלוֹת יָפִים נוֹרָה. סַבָּא שֶׁלִי הוּא עָשִׁיר נוֹרָה אֲבָל הוּא לֹא מִתְגָאֶה כְּמוֹ שֶׁאַתָּה חוֹשֵׁב אֲנִי אוֹהֵב לְבַלּוֹת אִתּוֹ וְהָאֲנָשִׁים נוֹרָה נִמוּסִים אֵלָיו וּמְסִירִים אֶת הַכּוֹבָאִים כְּשֶׁהוּא אוֹבֵר עַל יָדָם וְהַנָשִׁים מִשְׁתַּחֲווֹת וְלִפְעָמִים אוֹמְרוֹת יְבָרֵךְ אוֹתְךָ אֱלֹהִים סַבָּא שֶׁלִי הִרְשָׁה לְאִישׁ אָנִי אֶחָד לְהִשָׁאֵר בַּחַוָה שֶׁלוֹ עַד שֶׁיוּכַל לְשַׁלֵם אֶת הַסְכַר-דִירָה שֶׁלוֹ וּגְבֶרֶת מְלוֹן הֵבִיאָה אֹכֶל טוֹב לַיְלָדִים הַחוֹלִים הָיִיתִי רוֹצֶה נוֹרָה לִרְאוֹת אוֹתְךָ וְהָיִיתִי רוֹצֶה נּוֹרָה שֶׁיַקִירָתִי תּוּכַל לָגוּר אִתִּי בַּטִירָה אֲבָל אֲנִי מְאֻשָׁר כְּשֶׁאֲנִי לֹא מִתְגַאֲגֵאַ אֵלֶיהָ

תַּעֲנֶה לִי מַהֵר

מִמֶנִי הֶחָבֵר שֶׁלְךָ

סֶדְרִיק אֶרוֹל

נ. ב. אַף אֶחָד לֹא נִמְצָא בַּצִינוֹק כִּי סַבָּא שֶׁלִי לֹא אוֹסֵר אֲנָשִׁים

נ. ב. הוּא רוֹזֵן כָּזֶה טוֹב וַאֲנִי הוֹאֵב אוֹתוֹ נוֹרָא כֻּלָם הוֹאֲבִים אוֹתוֹ."

“הַאִם אַתָּה מִתְגַעְגֵעַ מְאֹד לְאִמְךְ?” שָׁאֵל הָרוֹזֵן לְאַחַר שֶׁסִיֵם אֶת קְרִיאַת הַמִכְתָּב.

“כֵּן,” הֵשִׁיב פוֹנְטְלֶרוֹי, “תָּמִיד תָּמִיד אֲנִי מִתְגַעְגֵעַ אֵלֶיהָ.”

הוּא קָרַב אֶל סָבוֹ, הִנִיחַ אֶת כַּף-יָדוֹ עַל בִּרְכּוֹ וְהִבִּיט בְּעֵינָיו.

“אַתָּה לֹא מִתְגַעְגֵעַ אֵלֶיהָ, נָכוֹן?” שָׁאַל.

“אֵינֶנִי מַכִּיר אוֹתָהּ.” הֵשִׁיב הָרוֹזֵן קְצָרוֹת.

“אֲנִי יוֹדֵעַ,” אָמַר סֶדְרִיק, “וְזֶה מַה שֶׁאֲנִי לֹא מְסֻגָל לְהָבִין. הִיא בִּקְשָׁה שֶׁלֹא אֶשְׁאַל אוֹתְךָ שְׁאֵלוֹת, אָז… אָז אֲנִי לֹא שׁוֹאֵל. אֲבָל לִפְעָמִים אֲנִי חוֹשֵׁב עַל זֶה וְלֹא מְסֻגָל לְהָבִין כְּלוּם. אֲבָל אֲנִי לֹא שׁוֹאֵל. וּבַלַיְלָה כְּשֶׁאֲנִי מִתְגַעְגֵעַ אֵלֶיהָ מְאֹד מְאֹד אֲנִי עוֹמֵד עַל יַד הַחַלוֹן וְרוֹאֶה אֶת הָאוֹר שֶׁהִדְלִיקָה בִּשְׁבִילִי. זֶה רָחוֹק מְאֹד, אֲבָל הִיא מַעֲמִידָה אֶת הַמְנוֹרָה עַל-יַד הַחַלוֹן, וַאֲנִי רוֹאֶה אוֹתוֹ דֶרֶךְ הָעֵצִים וּמֵבִין מַה הוּא אוֹמֵר לִי.”

“מַה הוּא אוֹמֵר?” שָׁאֵל הָרוֹזֵן.

“הוּא אוֹמֵר: לַיְלָה טוֹב וְיִשְׁמֹר אוֹתְךָ הָאֱלֹהִים. אֵלֶה בְּדִיוּק הַמִלִים שֶׁהָיְתָה אוֹמֶרֶת לִי יַקִירָתִי לַיְלָה לַיְלָה כְּשֶׁגַרְנוּ בְּיַחַד. וְאָז אֲנִי יוֹדֵעַ שֶׁכְּלוּם לֹא יָכוֹל לִקְרוֹת לִי.”

“אֵין סָפֵק בְּכָךְ.” אָמַר הָרוֹזֵן. וְהוּא הִשְׁפִּיל אֶת עֵינָיו וְנָעַץ בַּיֶלֶד מַבָּט כֹּה מְמֻשָׁךְ, עַד שֶׁפוֹנְטְלֶרוֹי תָּמַהּ בְּלִבּוֹ בַּמֶּה הוּא מְהַרְהֵר בְּרֶגַע זֶה.

 

פֶּרֶק תְּשִׁיעִי הַבִּקְתּוֹת הַדַלוֹת    🔗

בַּיָּמִים הָהֵם פָּקְדוּ אֶת הָרוֹזֵן מִדוֹרִינְקוֹרְט הִרְהוּרִים שֶׁלֹא הָגָה בָּהֶם מֵעוֹלָם; וְכָל הִרְהוּרָיו הָיוּ קְשׁוּרִים בְּאֹפֶן זֶה אוֹ אַחֵר בְּנֶכְדוֹ. לְפֶתַע הִתְחִיל לִמְצֹא עִנְיָן חָדָשׁ בְּחַיָּיו. הוּא נֶהֱנָה לְהַצִיג אֶת יוֹרְשׁוֹ לְעֵינֵי כָּל. הוּא הִשְׁתּוֹקֵק כִּי לוֹרְד פוֹנְטְלֶרוֹי יוֹקִיר אֶת עָצְמָתוֹ, יָבִין אֶת רֹם מַעֲמָדוֹ; וְשֶׁאַף הָאֲחֵרִים יַבְחִינוּ בְּכָךְ. הוּא עָרַךְ תָּכְנִיוֹת לֶעָתִיד-לָבוֹא וְהִתְפַּלֵל כִּי נֶכְדוֹ לֹא יְגַלֶה לְפֶתַע אֶת הָאֱמֶת הַמָרָה עַל טִיבוֹ וְטִבְעוֹ שֶׁל סָבוֹ – אָצִיל זֶה, שֶׁכֻּנָה בְּמֶשֶׁךְ שָׁנִים רַבּוֹת “הָרוֹזֵן הָרַע מִדוֹרִינְקוֹרְט” – וְהַמַחְשָׁבָה עַל כָּךְ הִקְפִּיאָה אֶת לִבּוֹ.

בִּרְבוֹת הַיָּמִים הָלַךְ הָרוֹזֵן וְשָׁכַח אֶת מַכְאוֹבֵי רַגְלוֹ, וְהָרוֹפֵא הַמֻפְתָּע בִּשֵׂר לוֹ כִּי בְּרִיאוּתוֹ הוֹלֶכֶת וּמִשְתַּפֶּרֶת מַהֵר יוֹתֵר מִשֶׁצִפָּה. אֶפְשָׁר וּבְרִיאוּתוֹ חָזְרָה אֵלָיו מֵאַחַר שֶׁיָמָיו לֹא נִזְדַחֲלוּ עוֹד בְּאִטִיוּת שֶׁכָּזֹאת וְכִי הִרְהוּרָיו עַל עִנְיְנֵי מַחֲלָה וּמַכְאוֹבִים נִדְחֲקוּ מִפְּנֵי מַחְשָׁבוֹת חֲדָשׁוֹת שֶׁמִלְאוּ אֶת מֹחוֹ.

בֹּקֶר בָּהִיר אֶחָד הֻפְתְּעוּ הָאִכָּרִים לְגַלּוֹת כִּי לוֹרְד פוֹנְטְלֶרוֹי הַקָטָן רוֹכֵב עַל הַפּוֹנִי שֶׁלוֹ, וּלְצִדוֹ רוֹכֵב בֶּן-לְוָיָה אַחֵר מֵאֲשֶׁר וִילְקִינְס. בֶּן-לִוְיָתוֹ זֶה רָכַב עַל סוּס אָפֹר וְרָם-קוֹמָה וְהָיָה זֶה – אָכֵן, הָיָה זֶה הָרוֹזֵן בִּכְבוֹדוֹ וּבְעַצְמוֹ. פוֹנְטְלֶרוֹי הוּא שֶׁהִצִיעַ לְסָבוֹ לְהִלָווֹת אֵלָיו; בְּשָׁעָה שֶׁעָלָה וְהִתְיַשֵׁב עַל גַבֵּי הַפּוֹנִי פָּנָה לְפֶתַע וְאָמַר לְסָבוֹ בְּקוֹל מַפְצִיר:

“אֲנִי רוֹצֶה כָּל-כָּךְ שֶׁתִּרְכַּב אִתִּי. כְּשֶׁאֲנִי רוֹכֵב לִי לַשָׂדוֹת נַעֲשֶׂה לִי פִּתְאֹם עָצוּב כְּשֶׁאֲנִי נִזְכָּר אֵיךְ נִשְׁאַרְתָּ לְבַדְךְ בַּטִירָה הַגְדוֹלָה הַזֹּאת. הַלְוַאי שֶׁהָיִיתָ יָכוֹל לִרְכַּב אִתִּי!”

וּמִקֵץ דַקָה יָרְדָה עַל הָאֻרְוָה הַהַפְתָּעָה הַמַרְעִישָׁה בְּיוֹתֵר שֶׁיָדְעָה מִזֶה

לורד פונטלרוי הקטן רוכב על הפוני שלו ולצדו רוכב בן-לוויה.

שָׁנִים, מִשֶׁהִגִיעָה הַהוֹרָאָה לְאַכֵּף וּלְהָכִין אֶת הַסוּס “סַלִים” בַּשְׁבִיל הָרוֹזֵן. מֵאָז אֻכַּף “סַלִים” לִרְכִיבָה יוֹם יוֹם כִּמְעַט; וְהַתּוֹשָׁבִים הֻרְגְלוּ לְמַרְאֵהוּ שֶׁל הַסוּס הָאָפֹר וְהָאָצִיל, הַנוֹשֵׂא עַל גַבּוֹ אֶת הָרוֹזֵן אֲפֹר-הַפָּנִים, כְּשֶׁלְצִדוֹ פּוֹסֵעַ הַפּוֹנִי הַחוּם, הַנוֹשֵׂא עַל גַבּוֹ אֶת לוֹרְד פוֹנְטְלֶרוֹי הַקָטָן.

בִּרְכִיבָתָם הַמְשֻׁתֶּפֶת לְאֹרֶךְ הַמִשְׁעוֹלִים הַיְרֻקִים וְדַרְכֵי-הֶעָפָר הַיָפוֹת נַעֲשׂוּ הַשְׁנַיִם מְקֹרָבִים זֶה לָזֶה יוֹתֵר מִתָּמִיד. בְּשָׁעָה שֶׁפוֹנְטְלֶרוֹי טוֹפֵף עַל גַבֵּי הַפּוֹנִי שֶׁלוֹ לְצַד סָבוֹ אוֹהֵב הָיָה לְפַטְפּט בַּעֲלִיצוּת, וְכָךְ יָכוֹל הָיָה סָבוֹ לִשְׁמֹעַ סִפּוּרִים רַבִּים עַל “יַקִירָתִי” וְחַיֶיהָ. הָרוֹזֵן הָיָה רוֹכֵב בִּשְׁתִיקָה, מַאֲזִין לַסִפּוּרִים הַקוֹלְחִים לְלֹא מַעֲצוֹר וּמַבִּיט בַּפָּנִים הַקוֹרְנִים בְּחֶדְוַת-חַיִים. לְעִתִּים הָיָה הַסָב מְבַקֵשׁ מִנֶכְדוֹ לְהַדְהִיר אֶת הַפּוֹנִי שֶׁלוֹ, וּמִשֶׁהָיָה הַפָּרָשׁ הַצָעִיר מְזַנֵק בִּדְהָרָה אֶל קַו-הָרָקִיעַ, בְּשִׁבְתּוֹ זָקוּף וַחֲסַר-מוֹרָא, הָיָה הָרוֹזֵן מַבִּיט אַחֲרָיו בְּעֵינַיִם הַמַקְרִינוֹת חִבָּה וְגַאֲוָה; וּמִשֶׁשָׁב פוֹנְטְלֶרוֹי מִדַהֲרָתוֹ, וְכוֹבָעוֹ מִתְנַפְנֵף בְּיָדוֹ וּפִיו מַשְׁמִיעַ צְחוֹקִים רָמִים, נִתָּן הָיָה לָחוּשׁ עַד כַּמָה קָשׁוּר אֵלָיו סָבוֹ בַּעֲבוֹתוֹת שֶׁל אַהֲבָה.

בְּאוֹתָם יָמִים גִלָה הָרוֹזֵן עוֹד דָבָר, וְהוּא – כִּי אַלְמָנַת בְּנוֹ אֵינָהּ חַיָה כְּלָל חַיִּים שֶׁל בַּטָלָה. בִּמְהֵרָה נוֹכַח לָדַעַת כִּי יוֹשְׁבֵי הַבִּקְתוֹת הַדַלוֹת יָדְעוּ הֵיטֵב אֶת שְׁמָהּ וּמַרְאֵה פָּנֶיהָ. בְּכָל בַּיִת שֶׁמַחֲלָה, דַחֲקוּת אוֹ צַעַר פְּקָדוּהוּ, נִתָּן הָיָה לִרְאוֹת אֶת הַכִּרְכָּרָה הַקְטַנָה חוֹנָה לְיַד פִּתְחוֹ.

“וְאַתָּה יוֹדֵעַ,” סִפֵּר פַּעַם פוֹנְטְלָרוֹי, “כָּל מִי שֶׁרוֹאֶה אוֹתָהּ אוֹמֵר לָהּ: ‘יְבָרֵךְ אוֹתָהּ הָאֱלֹהִים!’ וְהַיְלָדִים כָּל-כָּךְ שְׂמֵחִים לְבוֹאָהּ. יֵשׁ כָּאֵלֶה הַמְבַקְרִים בְּבֵיתָהּ וְהִיא מְלַמֶדֶת אוֹתָם לִרְקֹם אוֹ לִתְפֹּר. יַקִירָתִי אוֹמֶרֶת שֶׁהִיא מַרְגִישָׁה אֶת עַצְמָהּ עַכְשָׁו כָּל-כָּךְ עֲשִׁירָה, עַד שֶׁהִיא מַרְגִישָׁה חוֹבָה לַעֲזֹר לַעֲנִיִים.”

הָרוֹזֵן גִלָה בִּשְׂבִיעוּת רָצוֹן כִּי אֵם יוֹרְשׁוֹ חוֹנְנָה בִּיפִי מַרְאֶה וְכִי הוֹפָעָתָהּ כְּשֶׁל לֵידִי אֲצִילִית; וְהוּא גַם לֹא נִתְכַּעֵס לִשְׁמֹעַ עַד כַּמָה הָיְתָה אֲהוּדָה עַל אֲרִיסָיו הָעֲנִיִים. וְעִם זֹאת מִלְאָה הַקִנְאָה אֶת לִבּוֹ בְּהִוָכְחוֹ שׁוּב וָשׁוּב לָדַעַת עַד כַּמָה מִלְאָה יֵשׁוּתָהּ אֶת לֵב נֶכְדוֹ וְעַד כַּמָה קָשׁוּר הוּא אֵלֶיהָ כַּ“חֲבֵרָה הֲכִי טוֹבָה וַאֲהוּבָה שֶׁלוֹ”. הָאָצִיל הַזָקֵן הִתְאֵוָה תָּמִיד לְהַעֲמִיד עַצְמוֹ רִאשׁוֹן וּלְנַצֵחַ כָּל מִתְחָרֶה וְיָרִיב.

בְּאוֹתוֹ בֹּקֶר רָכְבוּ הַשְׁנַיִם בְּמַעֲלֵה גִבְעָה, וּבְהַגִיעָם אֶל פִּסְגָתָהּ פָּשַׁט הָרוֹזֵן אֶת יָדוֹ הַמַחֲזִיקָה בַּשׁוֹט וְהִצְבִּיעַ עַל הַנוֹף מַרְהִיב הָעַיִן הַפָּרוּשׂ לְרַגְלֵיהֶם

“הֲיָדַעְתָּ כִּי כָּל זֹאת שַׁיָךְ לִי?” שָׁאַל אֶת פוֹנְטְלֶרוֹי.

“בֶּאֱמֶת?” אָמַר סֶדְרִיק, “אֵיזֶה שֶׁטַח עָצוּם וְיָפֶה, וְכֻלוֹ שַׁיָךְ לְבֶן-אָדָם אֶחָד!”

“וְהַאִם יָדוּעַ לְךָ כִּי יוֹם אֶחָד יִהְיֶה כָּל זֶה שַׁיָךְ לְךָ?”

“לִי?!” קָרָא פוֹנְטְלֶרוֹי בְּקוֹל נִדְהָם וּמִשְׁתָּאֶה, “מָתַי?”

“לְאַחַר מוֹתִי.” הֵשִׁיב הַסָב.

"אִם כֵּן – אֲנִי מְוַתֵּר, הֵשִׁיב סֶדְרִיק, “אֲנִי רוֹצֶה שֶׁתִּחְיֶה תָּמִיד.”

“תּוֹדָה לְךָ,” אָמַר הָרוֹזֵן בְּקוֹל יָבֵשׁ, “וּבְכָל-זֹאת, יוֹם אֶחָד יִהְיֶה כָּל זֶה שַׁיָּךְ לְךָ, וְאַתָּה תִּהְיֶה אָז הָרוֹזֵן מִדוֹרִינְקוֹרְט.”

דַקוֹת אֲחָדוֹת יָשַׁב לוֹרְד פוֹנְטְלֶרוֹי הַקָטָן בִּדְמָמָה עַל הָאֻכָּף. עֵינָיו סָקְרוּ אֶת הַשָׂדוֹת הַנִרְחָבִים, אֶת הַחַווֹת הַטוֹבְלוֹת בְּיֶרֶק, אֶת הַבִּקְתוֹת הַנִצָבוֹת שׁוּרוֹת שׁוּרוֹת, אֶת הָעֵצִים הָעֲבֻתִּים, שֶׁמֵעֵבֶר לְצַמְרוֹתֵיהֶם הִתְנַשְׂאָה הַטִירָה הַגְדוֹלָה וְהָאֵיתָנָה; וּלְבַסוֹף פָּלַט אֲנָחָה קַלָה.

“בְּמָה אַתָּה מְהַרְהֵר?” שָׁאַל הָרוֹזֵן.

“אֲנִי חוֹשֵׁב עַל מַה שֶׁיַקִירָתִי אֶמְרָה לִי פַּעַם.” הֵשִׁיב סֶדְרִיק.

“מַה הִיא אָמְרָה לְךָ?” בִּקֵשׁ הָרוֹזֵן לָדַעַת.

הַלוֹרְד הַקָטָן הִרְהֵר רֶגַע קָט וְאַחַר-כָּךְ דִבֵּר חֶרֶשׁ:

“הִיא אֶמְרָה שֶׁזֶה בְּוַדַאי לֹא קַל לִהְיוֹת עָשִׁיר; וְכִי מִי שֶׁיֵשׁ לוֹ הַכֹּל הַכֹּל עָלוּל לְשְׁכֹּחַ אֶת אֵלֶה שֶׁאֵין לָהֶם כְּלוּם. וְאָז סִפַּרְתִּי לָהּ כַּמָה אַתָּה טוֹב, וְשֶׁאַתָּה זוֹכֵר אֶת הָעֲנִיִים; וְהִיא אָמְרָה לִי שֶׁכָּךְ צָרִיךְ לִהְיוֹת, כִּי בַּנַחֲלוֹת שֶׁלְךְ חַיִּים אֲנָשִׁים רַבִּים, שֶׁהֵם עֲנִיִים וּמְצַפִּים שֶׁתַּעֲזֹר לָהֶם. וְעַכְשָׁו, כְּשֶׁהִבַּטְתִּי בְּכָל הַבָּתִּים הָאֵלֶה חָשַׁבְתִּי אֵיךְ אוּכַל לְהַכִּיר אֶת הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶה, כְּדֵי לְגַלּוֹת מִי צָרִיךְ עֶזְרָה, אֵיךְ אַתָּה עוֹשֶׂה אֶת זֶה?”

אַךְ כָּל יְדִיעוֹתָיו שֶׁל הוֹד-לוֹרְדִיוּתוֹ עַל אֲרִיסָיו הִצְטַמְצְמוּ בְּסָעִיף אֶחָד בִּלְבַד – מִי שִׁלֵם אֶת דְמֵי הַחֲכִירָה לַמוֹעֵד, מִי הַמְפַגֵר וְאֵלוּ אֶמְצָעִים יֵשׁ לִנְקֹט כְּלַפָּיו.

“נְיוּאִיק הוּא הָעוֹשֶׂה זֹאת בִּשְׁבִילִי.” הֵשִׁיב, בְּמָשְׁכוֹ בְּעַצְבָּנוּת מַה אֶת שְׂפָמוֹ הַכָּסוּף, “וְעַכְשָׁו לַטִירָה… וּכְשֶׁתִּהְיֶה אַתָּה רוֹזֵן,” הוֹסִיף, “הִשְׁתַּדֵל לִהְיוֹת רוֹזֵן טוֹב יוֹתֵר מִמֶנִי.”

בְּדַרְכָּם חֲזָרָה הִתְעַטֵף הָרוֹזֵן שׁוּב בִּשְׁתִיקָה. תְּחוּשָׁה מוּזָרָה מִלְאָה אֶת לִבּוֹ: הוּא, שֶׁלֹא אָהַב אָדָם מִיָּמָיו, חָשׁ כֵּיצַד הוֹלֶכֶת אַהֲבָתוֹ לְיֶלֶד זֶה וּגְדֵלָה מִיוֹם לְיוֹם. תְּחִלָה הָיְתָה זוֹ רַק גַאֲוָה לְמַרְאֵה יָפְיוֹ וְאֹמֶץ-לִבּוֹ; אַךְ גַאֲוָה זוֹ נִמְהֲלָה יוֹתֵר וְיוֹתֵר בְּחִבָּה, וּדְמוּתוֹ שֶׁל פוֹנְטְלֶרוֹי מִלְאָה כָּלִיל אֶת לִבּוֹ וְהִרְהוּרָיו.

“אֵינִי אֶלָא בַּרְנָשׁ זָקֵן, וְאֵין לִי דְבָרִים אֲחֵרִים לַחֲשֹׁב עֲלֵיהֶם,” הָיָה אוֹמֵר לְעַצְמוֹ. אַךְ הוּא יָדַע שֶׁאֵין זֶה בְּדִיוּק כָּךְ; שֶׁכֵּן הוּא וְנֶכְדוֹ הָיוּ כִּמְעַט לְיֵשׁוּת אַחַת שֶׁאֵין לְהַפְרִידָהּ.

כְּשָׁבוּעַ לְאַחַר אוֹתָהּ רְכִיבָה חָזַר פוֹנְטְלֶרוֹי מִבִּקוּר אֵצֶל אִמוֹ וְנִכְנֵס אֶל חֲדַר הַסִפְרִיָה בְּפָנִים מֻטְרָדוֹת. הוּא הִתְיַשֵׁב עַל הַכֻּרְסָה גְבוֹהַת-הַמִשְׁעֶנֶת, שֶׁעָלֶיהָ יָשַׁב בְּעַרְבּוֹ הָרִאשׁוֹן, וְהִבִּיט דַקוֹת אֲחָדוֹת בִּשְׁתִיקָה בַּגֶחָלִים הַלוֹחֲשׁוֹת בָּאָח. הָרוֹזֵן סָקַר אוֹתוֹ בִּדְמָמָה וְתָמַהּ לָדַעַת מַהוּ הַדָבָר הַטוֹרֵד אוֹתוֹ. לֹא הָיָה סָפֵק בְּלִבּוֹ כִּי מַחְשָׁבָה גְדוֹלָה מְצִיקָה לוֹ. לְבַסוֹף הֵרִים סֶדְרִיק אֶת רֹאשׁוֹ וְשָׁאַל:

“הַאִם נְיוּאִיק יוֹדֵעַ הַכֹּל הַכֹּל עַל הָאִכָּרִים?”

“זֶהוּ תַּפְקִידוֹ לָדַעַת עֲלֵיהֶם הַכֹּל,” הֵשִׁיב הָרוֹזֵן, “הַאִם הוּא הִזְנִיחַ מַשֶׁהוּ?”

כְּכָל שֶׁיֵרָאֶה הַדָבָר מוּזָר, לֹא הָיָה דָבָר שֶׁגָרֵם לָרוֹזֵן הֲנָאָה רַבָּה יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר הָעִנְיָן שֶׁגִלָה סֶדְרִיק בְּגוֹרָלָם שֶׁל הָאֲרִיסִים. הוּא עַצְמוֹ לֹא גִלָה מִיָמָיו עִנְיָן כָּלְשֶׁהוּ בָּהֶם; אַךְ הוּא נֶהֱנָה לְגַלוֹת כִּי – לְצַד תַּעֲנוּגוֹת הַיַלְדוּת הַיוֹמְיוֹמִיִים שֶׁל נֶכְדוֹ – תּוֹסְסִים מִתַּחַת לְתַלְתַּלָיו הַזְהֻבִּים גַם עִנְיָנִים שֶׁל כֹּבֶד-רֹאשׁ.

“יֵשׁ מָקוֹם אֶחָד,” פָּתַח פוֹנְטְלֶרוֹי, בְּנָעֲצוֹ בְּסָבוֹ עֵינַיִם קְרוּעוֹת לִרְוָחָה, שֶׁאֵימָה נִשְׁקֶפֶת מִתּוֹכָן, “יַקִירָתִי רָאֲתָה אוֹתוֹ. הוּא נִמְצָא בַּקְצֶה הַשֵׁנִי שֶׁל הַכְּפָר… הַבָּתִּים שָׁם דְבוּקִים זֶה לָזֶה. מִתְמוֹטְטִים. אֶפְשָׁר בְּקֹשִׁי לִנְשֹׁם בְּתוֹכָם… וְהָאֲנָשִׁים שָׁם נוֹרָא נוֹרָא עֲנִיִים. וְהַכֹּל כָּל-כָּךְ נוֹרָא! כִּמְעַט תָּמִיד יֵשׁ שָׁם חוֹלִים… וְיֵשׁ יְלָדִים מֵתִים… זֶה פִּי אֶלֶף גָרוּעַ יוֹתֵר מִמַה שֶׁעָבַר עַל בְּרִיגֶ’ט וּמִיכָאֵל! יַקִירָתִי הָלְכָה לְבַקֵר אֶת הַנָּשִׁים הַחוֹלוֹת שָׁם, וְהִיא לֹא הִרְשְׁתָה לִי לְהִתְקָרֵב אֵלֶיהָ עַד שֶׁתַּחֲלִיף אֶת הַבְּגָדִים שֶׁלָהּ. הַדְמָעוֹת יָרְדוּ עַל פָּנֶיהָ כְּשֶׁסִפְּרָה לִי כָּל זֹאת.”

דְמָעוֹת נִקְווּ גַם בְּעֵינָיו, אַךְ הוּא חִיֵךְ בַּעֲדָן בְּתִקְוָה.

“אָמַרְתִּי לָהּ שֶׁאַתָּה בֶּטַח לֹא יוֹדֵעַ עַל כָּךְ, וְהִבְטַחְתִּי לָהּ שֶׁאֲסַפֵּר לְךָ,” הִמְשִׁיךְ. הוּא קָפַץ מִמוֹשָׁבוֹ, קָרַב אֶל סָבוֹ וְנִשְׁעַן עַל כֻּרְסָתוֹ, “אַתָּה יָכוֹל לְטַפַּל בְּכָל זֶה, נָכוֹן?” הִמְשִׁיךְ, “בְּדִיוּק כְּמוֹ שֶׁטְפַּלְתָּ בְּהִיגִינְס. אָמַרְתִּי לְיַקִירָתִי שֶׁתְּטַפֵּל בָּזֶה, וְשֶׁנְיוּאִיק בֶּטַח שָׁכַח לְסַפֵּר לְךָ…”

הָרוֹזֵן הִבִּיט בְּפָנָיו שֶׁל נֶכְדוֹ וְשָׁתַק. נְיוּאִיק לֹא שָׁכַח לְסַפֵר לוֹ עַל כָּךְ; אַדְרַבָּא, נְיוּאִיק שׂוֹחַח אִתּוֹ לֹא פַּעַם עַל הַמַצָב הַנוֹאָשׁ הַשׂוֹרֵר בִּקְצֵה הַכְּפָר הַמְכֻנֶה אֶרְלְסְקוֹרְט. הוּא יָדַע הֵיטֵב עַל הַבִּקְתוֹת הַמָטוֹת לִנְפֹּל, הַקִירוֹת הַטְחוּבִים, הַחַלוֹנוֹת הַמְנֻפָּצִים, הַגַגּוֹת הַדוֹלְפִים וְעַל הַמַחֲלוֹת וְהַדַלוּת הַנוֹרָאָה הַשׂוֹרְרוֹת בְּמָקוֹם אֻמְלָל זֶה. כֹּהֵן-הַדָת מוֹרְדַאוּנְט תֵּאַר בְּאָזְנָיו לֹא פַּעַם מָקוֹם זֶה בַּצְבָעִים הַקוֹדְרִים בְּיוֹתֵר, וְהוֹד-לוֹרְדִיוּתוֹ הֵשִׁיב לוֹ תְּשׁוּבוֹת קוֹצְפוֹת וּבוֹטוֹת; וּפַעַם אַחַת, כְּשֶׁרַגְלוֹ הַחוֹלָה הֵצִיקָה לוֹ בְּיוֹתֵר, פָּלַט בִּצְעָקָה כִּי כְּכָל שֶׁאַנְשֵׁי אֶרְלְסְקוֹרְט יַקְדִימוּ לָמוּת וּלְהִקָבֵר – כֵּן יִיטַב לָהֶם וּלְכֻלָם, וּבְכָךְ תִּפָּתֵר הַבְּעָיָה. וְעַתָּה, מִשֶׁהִבִּיט בְּפָנָיו הַדוֹאֲגִים וּבְעֵינָיו הַדוֹמְעוֹת שֶׁל נֶכְדוֹ, חָשׁ לְפֶתַע כִּי כְּלִמָה מְמַלֵאת אֶת לִבּוֹ – הֵן בְּשֶׁל אֶרְלְסְקוֹרְט וְהֵן עָלָיו עַצְמוֹ.

“הַאָמְנָם, רוֹצֶה אַתָּה לַהֲפֹךְ אוֹתִי לְבַנַאי שֶׁל שִׁכּוּנִים?” שָׁאֵל הָרוֹזֶן וְהִנִיחַ אֶת כַּף-יָדוֹ עַל רֹאשׁ נֶכְדוֹ.

“אֶת הַבִּקְתוֹת הָאֵלֶה מֻכְרָחִים לַהֲרֹס!” אָמַר פוֹנְטְלֶרוֹי בְּתַקִיפוּת יַלְדוּתִית, “זֶה מַה שֶׁיַקִירָתִי אוֹמֶרֶת. בּוֹא נֵלֵךְ לְשָׁם מָחָר, יַחַד עִם פּוֹעֲלִים, וְנַתְחִיל לַהֲרֹס אוֹתָן! הָאֲנָשִׁים יִשְׂמְחוּ לִרְאוֹת אוֹתְךָ, הֵם יָבִינוּ שֶׁבָּאתָ לַעֲזֹר לָהֶם.” אָמַר וְתָלָה בְּסָבוֹ עֵינַיִם זוֹהֲרוֹת כְּכוֹכָבִים.

הָרוֹזֵן קָם מֵעַל הַכֻּרְסָה וְהִנִיחַ אֶת כַּף-יָדוֹ עַל שֶׁכֶם הַיֶלֶד.

“בּוֹא וְנֵצֵא אֶל הַמִרְפֶּסֶת,” אָמַר וְהִשְׁמִיעַ צְחוֹק קָצָר, “וּנְשׂוֹחֵחַ שָׁם עַל הָעִנְיָן.”

הוּא הוֹסִיף וְצָחַק עוֹד פַּעֲמַיִם-שָׁלֹשׁ נוֹסָפוֹת, בְּשָׁעָה שֶׁטִיֵל עִם נֶכְדוֹ עַל מִרְפֶּסֶת-הָאֶבֶן הָרְחָבָה, שָׁם עָרְכוּ אֶת טִיוּלֵי הָעֶרֶב שֶׁלָהֶם; וְעַל אַף צְחוֹקוֹ שׂוֹחַח עִם נֶכְדוֹ בְּעִנְיָנִים שֶׁל כֹּבֶד-רֹאשׁ, שֶׁהֵסֵבּוּ לוֹ נַחַת, וַעֲדַיִן הוֹסִיפָה כַּף-יָדוֹ לָנוּחַ עַל כְּתֵפוֹ הָאֵיתָנָה שֶׁל הַלוֹרְד הַקָטָן.

 

פֶּרֶק עֲשִׂירִי דַאֲגַת הָרוֹזֵן    🔗

אֵין סָפֵק, מָרַת אֶרוֹל גִלְתָה דְבָרִים עֲגוּמִים רַבִּים בִּשְׁעוֹת עֲבוֹדָתָהּ בְּקֶרֶב הָעֲנִיִים יוֹשְׁבֵי הַבִּקְתּוֹת, אוֹתָן בִּקְתּוֹת שֶׁנִרְאוּ כֹּה צִיוּרִיוֹת מֵעַל רִכְסֵי הַגְבָעוֹת. אַךְ מִקָרוֹב לֹא נִרְאָה שָׁם כָּל דָבָר צִיוּרִי, הִיא גִלְתָה שָׁם דַלוּת, בַּעֲרוּת וּבַטָלָה; וְהִיא גִלְתָה גַם כַּעֲבֹר זְמַן כִּי אֶרְלְסְקוֹרְט נֶחְשָׁב לַכְּפָר הָאֻמְלָל בְּיוֹתֵר בַּמָחוֹז. מַר מוֹרְדַאוּנְט הִרְבָּה לְסַפֵר לָהּ עַל קְשָׁיָיו וְאַכְזָבוֹתָיו הָרַבִּים, וְהִיא עַצְמָהּ נוֹכְחָה בִּדְבָרִים רַבִּים נוֹסָפִים. הַסוֹכְנִים, שֶׁטִפְּלוּ בְּעִנְיְנֵי הָאֲרִיסוּת, הִתְאַווּ לָשֵׂאת חֵן בְּעֵינֵי הָרוֹזֵן וְלֹא לָקְחוּ אֶל לִבָּם כְּלָל אֶת מַר-גוֹרָלָם שֶׁל הָאֲרִיסִים. אֵין פֶּלֶא, אֵיפוֹא, כִּי פְּנֵי הַדְבָרִים הָלְכוּ וְהִדַרְדְרוּ בְּאֵין עוֹצֵר.

מִשֶׁהִגִיעָה מֶרַת אֶרוֹל לָרִאשׁוֹנָה אֶל אֶרְלְסְקוֹרְט, נִתְקְפָה בִּצְמַרְמֹרֶת. הַדַחֲקוּת, הַכִּעוּר וְהַמַחֲלוֹת נִרְאִים בַּכְּפָר גְרוּעִים שִׁבְעָתַיִם מֵאֲשֶׁר בָּעִיר. וּמִשֶׁרָאֲתָה אֶת הַיְלָדִים הַכְּחוּשִׁים, הַמֻזְנָחִים, הַגְדֵלִים בְּתוֹכְכֵי אֲדִישׁוּת מְנֻוֶלֶת, נִזְכְּרָה בִּבְנָהּ שֶׁלָהּ, הַמְבַלֶה אֶת יָמָיו בַּטִירָה, מֻקָף בְּמוֹתָרוֹת וְחַי כְּנָסִיךְ; וְאָז נִצַת רַעְיוֹן מַרְהִיב בִּלְבָבָהּ.

“הָרוֹזֵן יְמַלֵא אֶת כָּל מִשְׁאֲלוֹת לִבּוֹ,” אָמְרָה לְכֹהֵן-הַדָת מוֹרְדַאוּנְט, “וּמַדוּעַ שֶׁלֹא נַפְנֶה בְּרָכָה זוֹ לְמַעַן אָשְׁרָם שֶׁל הָאֲחֵרִים? הַנַח לִי וַאֲדַבֵּר אִתּוֹ עַל כָּךְ.”

מִי כָּמוֹהַ הִכִּיר אֶת לִבּוֹ הָרָגִישׁ שֶׁל בְּנָהּ? וְעוֹד בְּאוֹתוֹ יוֹם סִפְּרָה לוֹ אֶת אֲשֶׁר רָאוּ עֵינֶיה בְּאֶרְלְסְקוֹרְט; וְעוֹד בְּאוֹתוֹ עֶרֶב דִבֵּר עַל כָּךְ סֶדְרִיק עִם סָבוֹ.

וְאָמְנָם – מוּזָר כְּכָל שֶׁהַדָבָר יֵרָאֶה – הַתּוֹצָאוֹת לֹא אֵחֲרוּ לָבוֹא. שֶׁכֵּן, רַק מֵנִיעַ אֶחָד הָיָה בְּכֹחוֹ לְהַשְׁפִּיעַ עַל הָרוֹזֵן, וְהוּא – הָאֱמוּנָה הַמְחְלֶטֶת שֶׁל נֶכְדוֹ בְּטוּב-לִבּוֹ וּבְכַוָנוֹתָיו הַנְדִיבוֹת. הוּא לֹא הֵעֵז לְגַלוֹת לַיֶלֶד כִּי אֵין לוֹ כָּל כַּוָנָה לְהַפְגִין נְדִיבוּת-לֵב וְכִי הוּא מַעְדִיף לָלֶכֶת בְּדַרְכּוֹ שֶׁלוֹ, אִם טוֹבָה הִיא וְאִם לָאו. נֶכְדוֹ הֶעֱרִיצוֹ כְּסֵמֶל הַטוּב עֲלֵי אֲדָמוֹת, וְלִבּוֹ לֹא מְלָאוֹ לָקוּם וְלוֹמַר לוֹ: “אֵינִי אֶלָא נּוֹכֵל זָקֵן, רַע-לֵב וְאָנֹכִי. מִיָמַי לֹא עָשִׂיתִי מַעֲשֶׂה שֶׁל נְדִיבוּת וְגוֹרָלָם שֶׁל יוֹשְׁבֵי אֶרְלְסְקוֹרְט מְעַנְיִן אוֹתִי כִּקְלִפַּת הַשׁוּם…” וְכֵיוָן שֶׁבִּקֵשׁ לְמַלֵא אֶת מִשְׁאֲלוֹת-לִבּוֹ שֶׁל נֶכְדוֹ, אַף-עַל-פִי שֶׁצָחַק לַדָבָר בְּלִבּוֹ – קָרָא אֵלָיו לְמָחֲרַת הַיּוֹם אֶת נְיוּאִיק, וּלְאַחַר שִׂיחָה אֲרֻכָּה הֻחְלַט כִּי הַבִּקְתּוֹת הַמָטוֹת לִנְפֹּל יֵהָרְסוּ וּבָתִּים חֲדָשִׁים יִבָּנוּ תַּחְתֵּיהֶן.

“לוֹרְד פוֹנְטְלֶרוֹי הוּא שֶׁעָמַד עַל כָּךְ שֶׁהַדָבָר יֵעָשֶׂה.” אָמַר בְּיֹבֶשׁ. “הוּא סָבוּר שֶׁהַדָבָר יִהְיֶה לְטוֹבַת כֻּלָנוּ. אַתָּה רַשַׁאי לוֹמַר לָאֲרִיסִים כִּי זֶהוּ רַעְיוֹנוֹ שֶׁלוֹ.” וְהוּא הוֹרִיד אֶת עֵינָיו לְעֵבֶר הַלוֹרְד הַקָטָן, שֶׁשָׁכַב עַל מַרְבַד-הָאָח וְשִׂחֵק עִם דוּגַאל. הַכֶּלֶב הַגָדוֹל הָיָה בֶּן-לִוְיָתוֹ הַנֶאֱמָן שֶׁל סֶדְרִיק וְהָלַךְ אַחֲרָיו לְכָל מָקוֹם – בֵּין אִם הָלַךְ בָּרֶגֶל אוֹ רָכַב.

הַבְּשׂוֹרָה עַל שִׁקוּם אֶרְלְסְקוֹרְט נִתְפַּשְׁטָה בַּמָחוֹז כֻּלוֹ. תְּחִלָה לֹא הֶאֱמִינוּ רַבִּים בַּאֲמִתּוּתָהּ; אַךְ מִשֶׁהוֹפִיעַ בַּמָקוֹם צְבָא פּוֹעֲלִים, שֶׁהִתְחִיל הוֹרֵס אֶת הַבִּקְתּוֹת הַכְּעוּרוֹת, הֵבִינוּ הַכֹּל כִּי לוֹרְד פוֹנְטְלֶרוֹי הַקָטָן נֶחֱלַץ שׁוּב לְהוֹשִׁיעַ אֶת הַדַלִים וְכִי הוֹדוֹת לוֹ נֶעֱלֶמֶת הַכְּלִמָה הַנִקְרֵאת “אֶרְלְסְקוֹרְט”. הוֹ, מָה רַבָּה הָיְתָה תְּמִיהָתוֹ שֶׁל סֶדְרִיק אִלוּ יָדַע כֵּיצַד בְּנֵי-הָאָדָם מְדַבְּרִים בּוֹ, מְהַלְלִים אוֹתוֹ, מְנַבְּאִים לוֹ גְדוֹלוֹת. אַךְ הוּא לֹא יָדַע כָּל זֹאת. הוּא הוֹסִיף לִחְיוֹת אֶת חַיָיו הָרְגִילִים, רָדַף אַחֲרֵי אַרְנָבוֹת בָּאָחוּ, שָׁכַב בְּצִלָם שֶׁל עֲצֵי הַיַּעַר אוֹ עַל הַמַרְבָד בַּחֲדַר-הַסִפְרִיָה; קָרָא סְפָרִים, סִפֵּר עֲלֵיהֶם לְאִמוֹ, שׂוֹחַח עֲלֵיהֶם עִם סָבוֹ; כָּתַב מִכְתָּבִים אֲרֻכִּים לְדִיק וּלְמַר הוֹבְּס וְקָרָא אֶת תְּשׁוּבוֹתֵיהֶם; רָכַב עַל גַבֵּי הַפּוֹנִי שֶׁלוֹ בְּלִוְיַת הָרוֹזֵן אוֹ וִילְקִינְס. מִשֶׁהָיוּ עוֹבְרִים בְּכִכַּר-הַשׁוּק

הָיָה מַבְחִין כִּי בְּנֵי-הָאָדָם מַבִּיטִים בּוֹ בְּחִבָּה וּמְרִימִים לִכְבוֹדוֹ אֶת כּוֹבְעֵיהֶם. פְּנֵיהֶם שֶׁל רַבִּים מֵהֶם קָרְנוּ לְמַרְאֵהוּ. אַךְ הוּא הֶאֱמִין כִּי הֵם נוֹהֲגִים כָּךְ מִשׁוּם שֶׁסָבוֹ הָרוֹזֵן נִלְוָה אֵלָיו.

“הֵם כָּל-כָּךְ מְחַבְּבִים אוֹתְךָ,” אָמַר פַּעַם, בְּחַיְכוֹ אֶל סָבוֹ, “אַתָּה רוֹאֶה כַּמָה הֵם שְׂמֵחִים לִרְאוֹת אוֹתְךָ? אֲנִי מְקַוֶה שֶׁפַּעַם הֵם יְחַבְּבוּ כָּכָה גַם אוֹתִי. זֶה בְּוַדַאי נֶחְמָד לְהַרְגִישׁ שֶׁהָאֲנָשִׁים אוֹהֲבִים אוֹתְךָ.” אָכֵן, הוּא הָיָה גֵאֶה לִהְיוֹת נֶכְדוֹ שֶׁל אָדָם אָהוּב וְנַעֲרָץ כָּל-כָּךְ.

מִשֶׁהוּחַל בִּבְנִיַת הַבָּתִּים הַחֲדָשִׁים, נָהֲגוּ פוֹנְטְלֶרוֹי וְסָבוֹ לִרְכֹּב אֶל אֶרְלִסְקוֹרְט וּלְהַבִּיט בִּמְלֶאכֶת הַבְּנִיָה. סֶדְרִיק הָיָה יוֹרֵד מֵעַל גַב הַפּוֹנִי, מַבִּיט בְּסַקְרָנוּת רַבָּה בִּמְלֶאכֶת הַבַּנָאִים, קָרֵב אֲלֵיהֶם, שׁוֹאֵל אוֹתָם עַל אֳמָנוּת הַבְּנִיָה וּמְסַפֵּר לָהֶם עַל אֲמֶרִיקָה. לְאַחַר שְׁתַּיִם-שָׁלֹשׁ שִׂיחוֹת מֵעֵין אֵלוּ הָיָה פוֹנְטְלֶרוֹי מְסֻגָל לְהַסְבִּיר לָרוֹזֵן, בְּדַרְכָּם הַבַּיְתָה, פְּרָטִים רַבִּים עַל מִקְצוֹעַ הַבַּנָאוּת.

“אֲנִי אוֹהֵב מְאֹד לְהָבִין דְבָרִים כָּאֵלֶה,” הָיָה אוֹמֵר, “כִּי לְעוֹלָם אִי אֶפְשָׁר לָדַעַת מַה תִּהְיֶה כְּשֶׁתִּגְדַל.”

לְאַחַר שֶׁנִפְרַד מֵהֶם הָיוּ הַפּוֹעֲלִים מְסִיחִים עָלָיו בֵּינָם לְבֵין עַצְמָם, חוֹזְרִים בְּגִחוּךְ עַל הֶעָרוֹתָיו וְסִפּוּרָיו הַתְּמִימִים. אַךְ הֵם חִבְּבוּהוּ. הֵם אָהֲבוּ לִרְאוֹתוֹ עוֹמֵד בֵּינֵיהֶם וּמְשׂוֹחֵחַ עִמָהֶם כְּשֶׁיָדָיו בְּכִיסָיו, כּוֹבָעוֹ שָׁמוּט עַל עָרְפּוֹ וּפָנָיו מְלֵאִים סַקְרָנוּת.

“זֶהוּ בָּחוּר יוֹצֵא מֵהַכְּלָל,” הָיוּ אוֹמְרִים זֶה לָזֶה, “וְכַמָה הַרְבֵּה שֵׂכֶל יֵשׁ בָּרֹאשׁ הַקָטָן שֶׁלוֹ. וְהָאֹפִי שֶׁלוֹ – לֹא נִדְבַּק בּוֹ כְּלוּם מִגַאֲוַת הַסַבָּא שֶׁלוֹ.”

בְּשׁוּבָם הַבַּיְתָה הָיוּ מְסַפְּרִים עָלָיו לִנְשׁוֹתֵיהֶם, וְהַנָּשִׁים הָיוּ מְסַפְּרוֹת זוֹ לָזוֹ, וְעַד מְהֵרָה יָדְעוּ הַכֹּל סִפּוּר זֶה אוֹ אַחֵר עַל לוֹרְד פוֹנְטְלֶרוֹי הַקָטָן; וְעוֹד דָבָר יָדְעוּ – כִּי ‘הָרוֹזֵן הָרָשָׁע’ זָכָה בְּמַשֶׁהוּ הַמְחַמֵם אֶת לִבּוֹ הַמַר וְהַקָשֶׁה. אֲבָל אִישׁ מֵהֶם לֹא יָדַע עַד כַּמָה צִפָּה הָרוֹזֵן לֶעָתִיד, לַיוֹם שֶׁבּוֹ יִהְיֶה סֶדְרִיק עֶלֶם צְעִיר, חָזָק, יְפֵה-תֹּאַר וְטוֹב-לֵב, מֻקָף בִּידִידִים הָאוֹהֲבִים אוֹתוֹ. הוּא צִפָּה לְדַעַת מַה יִהְיוּ מַעֲשָׂיו שֶׁל הָעֶלֶם וְכֵיצַד יְנַצֵל אֶת תְּכוּנוֹתָיו וְכֹחוֹ. נוֹהֵג הָיָה לְהַבִּיט בְּנֶכְדוֹ, הַשׁוֹכֵב עַל הַשָׁטִיחַ, עֵינָיו הַבְּהִירוֹת מְעַיְנוֹת בַּסְפָרִים הַגְדוֹלִים, בְּעוֹד קֶרֶן-שֶׁמֶשׁ שׁוֹבֵבָה מִשְׁתַּעֲשַׁעַת בְּתַלְתַּלָיו הַזְהֻבִּים.

“יֶלֶד זֶה יִהְיֶה מְסֻגָל לַעֲשׂוֹת הַכֹּל,” הָיָה הָרוֹזֵן אוֹמֵר בְּלִבּוֹ, “הַכֹּל!”

הוּא לְעוֹלָם לֹא דִבֵּר עִם אִישׁ עַל רִגְשׁוֹתָיו כְּלַפֵּי סֶדְרִיק. בִּשְׁעַת שִׂיחָה עַל נֶכְדוֹ הָיָה מְחַיֵךְ תָּמִיד אֶת חִיוּכוֹ הַסָתוּם. אֲבָל סֶדְרִיק חָשׁ בְּאַהֲבַת סָבוֹ כְּלַפָּיו; אָהַב לָשֶׁבֶת לְיָדוֹ בַּסִפְרִיָה אוֹ בַּחֲדַר-הָאֹכֶל, אָהַב לִרְכֹּב לְצִדוֹ בַּשָׂדֶה אוֹ לְטַיֵל לְצִדוֹ עַל הַמִרְפֶּסֶת הָרְחָבָה.

“אַתָּה זוֹכֵר,” אָמַר לוֹ פַּעַם סֶדְרִיק, בַּהֲרִימוֹ אֶת עֵינָיו מֵעַל הַסֵפֶר שֶׁקָרָא, “אַתָּה זוֹכֵר מָה אָמַרְתִּי לְךָ בָּעֶרֶב הָרִאשׁוֹן הַהוּא, שֶׁאֲנִי יוֹדֵעַ שֶׁנִהְיֶה חֲבֵרִים טוֹבִים? אֲנִי בָּטוּחַ שֶׁאֵין בָּעוֹלָם עוֹד שְׁנֵי חֲבֵרִים טוֹבִים יוֹתֵר; נָכוֹן?”

“הָיִיתִי אוֹמֵר שֶׁאָנוּ בֶּאֱמֶת חֲבֵרִים טוֹבִים בְּיוֹתֵר,” הֵשִׁיב הָרוֹזֵן, “קְרַב אֵלַי, פוֹנְטְלֶרוֹי.”

פוֹנְטְלֶרוֹי קָם וְקָרַב אֶל סָבוֹ.

“הַאִם יֵשׁ דָבָר כָּלְשֶׁהוּ שֶׁהָיִיתָ רוֹצֶה בּוֹ מְאֹד?” שָׁאֵל הָרוֹזֵן, “מַשֶׁהוּ שֶׁאַתָּה חָסֵר?”

עֵינָיו הַחוּמוֹת שֶׁל הַיֶלֶד נִתְלוּ פִּתְאֹם בְּעֵינֵי סָבוֹ הַזָקֵן וְהָיְתָה בָּהֶן תְּחִנָה אִלֶמֶת.

“רַק דָבָר אֶחָד,” הֵשִׁיב.

“מַה הוּא?” בִּקֵשׁ הָרוֹזֵן לְדַעַת.

סֶדְרִיק שָׁתַק רֶגַע קַל וְלֹא הֵשִׁיב.

“מַהוּ הַדְבָר?” חָזַר הַסָב עַל שְׁאֵלָתוֹ. וְהַנֶכֶד הַשִׁיב:

“זֶה… יַקִירָתִי.”

מַבַּע עֵינָיו שֶׁל הָאָצִיל הַזָקֵן נִתְקַדֵר.

“אֲבָל אַתָּה רוֹאֶה אוֹתָהּ יוֹם יוֹם,” אָמַר לוֹ, “הַאֵין דַי בְּכָךְ?”

“הָיִיתִי רָגִיל לִרְאוֹת אוֹתָהּ תָּמִיד,” אָמַר פוֹנְטְלֶרוֹי, “הִיא הָיְתָה נוֹשֶׁקֶת לִי לִפְנֵי הַשֵׁנָה, וְהִיא הָיְתָה עוֹמֶדֶת עַל יָדִי כְּשֶׁהָיִיתִי מִתְעוֹרֵר בַּבֹּקֶר, וְיָכלְנוּ לְשׂוֹחֵחַ מָתַי שֶׁרָצִינוּ, מִבְּלִי לְחַכּוֹת לִפְגִישָׁה.”

מֶשֶׁךְ רֶגַע הִבִּיטוּ הַשְׁנַיִם זֶה בְּעֵינֵי זֶה בִּשְׁתִיקָה. גַבּוֹת עֵינָיו שֶׁל הָרוֹזֵן נִתְכַּוְצוּ וְנָגְעוּ זוֹ בָּזוֹ.

“הַאִם לְעוֹלָם אֵינְךָ חָדֵל לַחְשׁב עַל אִמְךְ?” שָׁאַל.

“לְעוֹלָם,” הֵשִׁיב פוֹנְטְלֶרוֹי, “וְהִיא אַף פַּעַם אֵינָהּ חֲדֵלָה לַחְשֹׁב עָלֵי. וְאַתָּה יוֹדֵעַ, הָיִיתִי חוֹשֵׁב עָלֶיךָ תָּמִיד אִלוּ לֹא גַרְתִּי אִתְּךָ. וְאוּלַי אֲפִילוּ הָיִיתִי חוֹשֵׁב עָלֶיךָ יוֹתֵר.”

“לְלֹא סָפֵק,” אָמַר הָרוֹזֵן בְּקוֹל חֲרִישִׁי, “אֲנִי מַאֲמִין בְּכָךְ.”

הַקִנְאָה שֶׁצָבְטָה אֶת לִבּוֹ בְּשָׁעָה שֶׁסֶדְרִיק דִבֵּר עַל אִמוֹ הָיְתָה עַתָּה מַכְאִיבָה יוֹתֵר מִבַּתְחִלָה – שֶׁכֵּן, גַם אַהֲבָתוֹ לְנֶכְדוֹ הָיְתָה עַתָּה חֲזָקָה מִבַּתְּחִלָה.

אוּלָם לֹא עָבַר זְמַן רַב, וּמַכְאוֹב חָדָשׁ פְּקָדָהוּ, עַז יוֹתֵר, שֶׁהִשְׁכִּיחַ כִּמְעַט מִלִבּוֹ כִּי שָׂנֵא אֵי פַּעַם אֶת אֵשֶׁת בְּנוֹ. וְהַדָבָר אֵרַע בִּנְסִבּוֹת מוּזָרוֹת וּמַפְתִּיעוֹת בְּיוֹתֵר.

עֶרֶב אֶחָד – הָיָה זֶה עִם סִיוּמָהּ שֶׁל בְּנִיַת הַבָּתִּים הַחֲדָשִׁים בְּאֶרְלְסְקוֹרְט – נֶעֶרְכָה סְעֻדָה מְפֹאֶרֶת בְּטִירַת דוֹרִינְקוֹרְט. יָמִים אֲחָדִים לִפְנֵי אוֹתָּהּ סְעֻדָה בָּאוּ אוֹרְחִים לַטִירָה – סֶר הֶרִי לוֹרִידֵיל וְרַעְיָתוֹ, שֶׁהָיְתָה אֲחוֹתוֹ הַיְחִידָה שֶׁל הָרוֹזֵן. בִּקוּר זֶה, שֶׁהָיָה נָדִיר כָּל-כָּךְ, עוֹרֵר סַקְרָנוּת רַבָּה בַּכְפָר וּפַעֲמוֹן חֲנוּתָהּ שֶׁל מָרַת דִיבֶּל לֹא חָדַל מִלְצַלְצֵל וּמִלְהַכְרִיז עַל לָקוֹחוֹת סַקְרָנִים. יָדוּעַ הָיָה לַכֹּל כִּי לֵידִי לוֹרִידֵיל פָָּּקְדָה אֶת טִירַת דוֹרִינְקוֹרְט פַּעַם אַחַת בִּלְבַד מֵאָז נִשׂוּאֶיהָ, וְהַדָבָר אֵרַע לִפְנֵי שְׁלֹשִׁים וְחָמֵשׁ שָׁנָה. הִיא הָיְתָה גְבִירָה קְשִׁישָׁה וְנָאָה לְמַרְאֶה, בַּעֲלַת תַּלְתַּלֵי כֶּסֶף, לְחָיֵי אֲפַרְסֵק וְלֵב זָהָב; אַךְ חִבָּתָהּ לְאָחִיהָ לֹא הָיְתָה רַבָּה יוֹתֵר מִן הַחִבָּה שֶׁרָחַשׁ הָרוֹזֵן לָעוֹלָם הַסוֹבֵב אוֹתוֹ. וּמֵאַחַר שֶׁהִיא לֹא חָשְׁשָׁה מֵעוֹלָם לוֹמַר בְּגָלוּי אֶת אֲשֶׁר בְּלִבָּהּ, נִתְגַלְעוּ כַּמָה וְכַמָה מְרִיבוֹת סוֹעֲרוֹת בֵּינָהּ לְבֵין הוֹד-לוֹרְדִיוּתוֹ, וְאֵין פֶּלֶא שֶׁמִעֲטָה כָּל-כָּךְ לִרְאוֹתוֹ מֵאָז יְמֵי עֲלוּמֶיהָ.

שְׁמוּעוֹת רַבּוֹת הִגִיעוּהָ עַל דְרָכָיו הַנִפְסְדוֹת שֶׁל אָחִיהָ – עַל יַחֲסוֹ אֶל רַעְיָתוֹ הַמְנוֹחָה וְאֶל בָּנָיו. אֶת שְׁנֵי בָּנָיו הַגְדוֹלִים לֹא זָכְתָה לִרְאוֹת; אַךְ יוֹם אֶחָד הִגִיעַ אֶל אַרְמוֹן לוֹרִידֵיל עֶלֶם יְפֵה-תֹּאַר כְּבֶן שְׁמוֹנֶה-עֶשְׂרֵה, שֶׁהִצִיג עַצְמוֹ כְּאַחְיָנָהּ סֶדְרִיק אֶרוֹל; הוּא סִפֵּר לָהּ כִּי עָבַר בְּקִרְבַת מָקוֹם וְהֶחְלִיט לָסוּר לְכָאן, כְּדֵי לְהַכִּיר אֶת הַדוֹדָה קוֹנְסְטַנְטִינָה, שֶׁאִמוֹ הִרְבְּתָה כָּל-כָּךְ לְסַפֵּר עָלֶיהָ. לְבָבָהּ שֶׁל לֵידִי לוֹרִידֵיל נִתְרַחֵב לְמַרְאֵה עֶלֶם זֶה; הִיא הִפְצִירָה בּוֹ כִּי יִשְׁהֶה בְּאַרְמוֹנָהּ שְׁבוּעַיִם יָמִים וְהִשְׁפִּיעָה עָלָיו רֹב טוֹבָה. לְאַחַר שֶׁנִפְרַד מִמֶנָה הִבְטִיחַ כִּי יָשׁוּב לְבַקְרָהּ, אַךְ הַדָבָר לֹא נִתְמַמֵשׁ; שֶׁכֵּן לְאַחַר שׁוּבוֹ לְדוֹרִינְקוֹרְט נִתְקַצֵף עָלָיו הָרוֹזֵן עַל שֶׁהֵעֵז לָסוּר אֶל אֲחוֹתוֹ וְאָסַר עָלָיו לַעֲשׂוֹת זאת שׁוּב. לְאַחַר מִכֵּן שָׁמְעָה הַגְבִירָה עַל נִשׂוּאָיו הַחֲפוּזִים בַּאֲמֶרִיקָה וְרָגְזָה מְאֹד עַל הַנִדוּי הַבָּזוּי שֶׁנִדָהוּ אָבִיו בְּשֶׁל מַעֲשֶׂה זֶה. אַחַר-כָּךְ שָׁמְעָה בְּצַעַר עַל מוֹתוֹ וְעַל מוֹת שְׁנֵי אֶחָיו הַגְדוֹלִים, וּלְבַסוֹף הִגִיעוּהָ שְׁמוּעוֹת עַל הַנֶכֶד הָאֲמֶרִיקָנִי, שֶׁהוּבָא אֶל הַטִירָה וְגָדַל בִּמְחִצַת סָבוֹ כְּלוֹרְד פוֹנְטְלֶרוֹי הַקָטָן.

“עַתָּה הוּא יַהֲרֹס אֶת הַיֶלֶד כְּשֵׁם שֶׁהָרַס אֶת בָּנָיו,” אָמְרָה קוֹנְסְטַנְטִינָה לְבַעְלָהּ, “אֶלָא אִם כֵּן אִמוֹ הִיא אִשָׁה טוֹבָה וּנְבוֹנָה, הַמַשְׁגִיחָה עָלָיו וּמְטַפֶּלֶת בּוֹ.” אַךְ מִשֶׁשָׁמְעָה כִּי סֶדְרִיק נֻתַּק מֵעַל אִמוֹ, לֹא מָצְאָה כִּמְעַט מִלִים בְּפִיהָ מֵרֹב כַּעַס.

“הֲרֵי זוֹ חֶרְפָּה, הָרִי!” אָמְרָה, “תָּאֵר לְעַצְמְךָ, יֶלֶד בְּגִיל זֶה הַנִלְקָח מֵעַל אִמוֹ וּמוּבָא אֶל חֶבְרָתוֹ שֶׁל אָדָם כְּאָחִי! הָרוֹזֵן הַיָשִׁישׁ יִתְאַכְזֵר אֶל הַיֶלֶד אוֹ שֶׁיַהַפְכֵהוּ לְמִפְלֶצֶת קְטַנָה. אִלוּ יָכֹלְתִּי לְהַסְבִּיר לוֹ בְּמִכְתָּב…”

“זֶה לֹא יַעֲזֹר, קוֹנְסְטַנְטִינָה.” שִׁסְעָהּ בַּעְלָהּ.

“לֹא, זֶה לֹא יַעֲזֹר,” הִסְכִּימָה עִמָדוֹ, “אֲבָל זוֹהִי שַׁעֲרוּרִיָה.”

לֹא רַק הָאִכָּרִים וְהָאֲרִיסִים הַדַלִים וּנְשׁוֹתֵיהֶם הִרְבּוּ לְדַבֵּר עַל לוֹרְד פוֹנְטְלֶרִוֹי הַקָטָן. מִשָׁבוּעַ לְשָׁבוּעַ רַבּוּ הַסִפּוּרִים אוֹדוֹתָיו וְרַבּוּ הָאֲנָשִׁים שֶׁחָזְרוּ עֲלֵיהֶם בְּכָל הַמָחוֹז – עַל יְפִי פָּנָיו, עַל טוּב לִבּוֹ, עַל הַשְׁפָּעָתוֹ הַגוֹבֶרֶת עַל סָבוֹ הָרוֹזֵן. דִבְּרוּ עָלָיו לְיַד שֻׁלְחֲנוֹת הָאֲצִילִים, בְּמִשְׁתְּאוֹת רוֹזְנִים; גְבִירוֹת הִזִילוּ דִמְעָה עַל אִמוֹ הָאֻמְלָלָה. לוֹרְדִים גִחֲכוּ לְמִשְׁמַע אֱמוּנָתוֹ שֶׁל הַיֶלֶד בְּטוּב-לִבּוֹ שֶׁל הָרוֹזֵן. וְרַבִּים רַבִּים הִשְׁתּוֹקְקוּ לִרְאוֹת בְּמוֹ עֵינֵיהֶם אֶת לוֹרְד פוֹנְטְלֶרוֹי הַקָטָן, שֶׁכֹּה הִרְבּוּ לִשְׁמֹעַ אוֹדוֹתָיו.

נָקֵל לְהָבִין, כִּי סִפּוּרִים מֵעֵין אֵלֶה הִגִיעוּ גַם אֶל אֶזְנֶיהָ שֶׁל לֵידִי לוֹרִידֵיל. הִיא שָׁמְעָה אֶת הַמַעֲשֶׂה בְּהִיגִינְס, בַּיֶלֶד הַנָכֶה, בְּבִקְתּוֹת אֶרְלְסְקוֹרְט וּשְׁאָר מַעֲשִׂים, וְהִיא חָשָׁה רָצוֹן עַז לִרְאוֹת יֶלֶד זֶה. וּבְעוֹד הִיא מְחַבֶּלֶת תַּחְבּוּלוֹת כֵּיצַד לִרְאוֹתוֹ, קִבְּלָה לְתַדְהֵמָתָהּ מִכְתָּב מֵאָחִיהָ, וּבוֹ הַזְמָנָה לָבוֹא עִם בַּעְלָהּ לְטִירַת דוֹרִינְקוֹרְט.

“לֹא יֵאָמֵן!” קָרְאָה נִרְעֶשֶׁת, “שָׁמַעְתִּי אַגָדוֹת כִּי הַיֶלֶד מְחוֹלֵל פְּלָאִים, וְעַכְשָׁו אֲנִי מַתְחִילָה לְהַאֲמִין בָּהֶן. שָׁמַעְתִּי גַם עַד כַּמָה גֵאֶה אָחִי בְּנֶכְדוֹ, וַאֲנִי מַאֲמִינָה כִּי הוּא מְבַקֵשׁ לְהַצִיגוֹ לְפָנֵינוּ.” וְהִיא נֶעֶנְתָה מִיָד לַהַזְמָנָה.

הִיא הִגִיעָה לַאֲחֻזַת דוֹרִינְקוֹרְט בִּשְׁעַת אַחַר-הַצָהֲרַיִם וּפָנְתָה אֶל חַדְרָהּ מִבְּלִי לִפְגְשׁ בְּאָחִיהָ. לְאַחַר שֶׁהֶחֱלִיפָה אֶת שִׂמְלָתָהּ לִקְרַאת אֲרוּחַת-הָעֶרֶב נִכְנְסָה אֶל חֲדַר-הָאוֹרְחִים; וְשָׁם רָאֲתָה אֶת הָרוֹזֵן עוֹמֵד לְיַד הָאָח הַבּוֹעֶרֶת, גְבַהּ-קוֹמָה וְהָדוּר בִּלְבוּשׁוֹ, וּלְיָדוֹ נִצֵב יֶלֶד קָטָן, לָבוּשׁ חֲלִיפַת-קְטִיפָה וְצַוְארוֹן-מַלָחִים; וְיֶלֶד יְפֵה-תֹּאַר זֶה שָׁלַח לְעֶבְרָהּ עֵינַיִם חוּמוֹת וְקוֹרְנוֹת כָּל-כָּךְ עַד כִּי הַמְלִים נֶעֶתְקוּ כִּמְעַט מִפִּיהָ.

לְאַחַר שֶׁלָחֲצָה אֶת יָדוֹ שֶׁל אָחִיהָ פָּנְתָה אֵלָיו בְּשֵׁם שֶׁלֹא הִשְׁתַּמְשָׁה בּוֹ מֵאָז יְמֵי יַלְדוּתָהּ.

“וּבְכֵן, מוֹלִינֶה,” אָמְרָה, “זֶהוּ הַיֶלֶד?”

“כֵּן, קוֹנְסְטַנְטִינָה,” הֵשִׁיב הָרוֹזֵן, “זֶהוּ הַיֶלֶד. פוֹנְטְלֶרוֹי, זוֹהִי אֲחוֹת-סָבְךָ, לֵידִי לוֹרִידֵיל.”

“נָעִים לְהַכִּירֵךְ, לֵידִי לוֹרִידֵיל!” אָמַר פוֹנְטְלֶרוֹי.

הִיא הִנִיחָה אֶת כַּף-יָדָהּ עַל כְּתֵפוֹ, וּלְאַחַר שֶׁהִבִּיטָה שְׁנִיוֹת אֲחָדוֹת בְּפָנָיו הַגְלוּיִים נָשְׁקָה לוֹ בְּחִבָּה.

“אֲנִי הִיא דוֹדָתְךְ קוֹנְסְטַנְטִינָה,” אָמְרָה לוֹ, “אָהַבְתִּי מְאֹד אֶת אָבִיךָ, וְאַתָּה דוֹמֶה לוֹ עַד מְאֹד.”

“אֲנִי תָּמִיד שָׂמֵחַ לִשְׁמֹעַ עַד כַּמָה אֲנִי דוֹמֶה לְאָבִי,” אָמַר פוֹנְטְלֶרוֹי, “זֶהוּ סִימָן שֶׁכֻּלָם אָהֲבוּ אוֹתוֹ, בְּדִיוּק כְּמוֹ יַקִירָתִי… (וְכַעֲבֹר שְׁנִיוֹת הוֹסִיף אֶת הַמִלִים) – דוֹדָה קוֹנְסְטַנְטִינָה.”

לֵידִי לוֹרִידֵיל רָוְתָה נַחַת; הִיא רָכְנָה וְנָשְׁקָה לוֹ שׁוּב, וּמֵרֶגַע זֶה הָיוּ שְׁנֵיהֶם יְדִידִים בְּלֵב וָנֶפֶשׁ.

“וּבְכֵן, מוֹלִינֶה,” אָמְרָה אַחַר-כָּךְ חֶרֶשׁ לְאָחִיהָ, “דוֹמַנִי שָׁלֹא יָכֹלְתָּ לְצַפּוֹת לְטוֹב מִזֶה.”

“אָמְנָם לֹא,” הֵשִׁיב הוֹד לוֹרְדִיוּתוֹ בְּיֹבֶשׁ. “הוּא נַעַר מֻשְׁלָם כִּמְעַט, וְאָנוּ חֲבֵרִים מְצֻיָנִים. הוּא מַאֲמִין כִּי אֲנִי הַנָדִיב הַגָדוֹל בְּיוֹתֵר עֲלֵי אֲדָמוֹת, וַאֲנִי חַיָּּב לְהוֹדוֹת לְפָנַיִךְ, קוֹנְסְטַנְטִינָה, כִּי נִדְמֶה לִי שֶׁאֲנִי הוֹלֵךְ וְנַעֲשֶׂה שׁוֹטֶה זָקֵן.”

“וּמַה דַעְתָּהּ שֶׁל אִמוֹ עָלֶיךְ?” שָׁאֲלָה לֵידִי לִוֹרִידֵיל, בְּגִלוּי-הַלֵב הֶחָבִיב עָלֶיהָ.

“לֹא שָׁאַלְתִּי אוֹתָהּ.” הַשִׁיב הָרוֹזֵן בְּסִיוּג.

“אִם כֵּן, מוֹלִינֶה,” אָמְרָה הָאָחוֹת, “אֶהְיֶה גְלוּיַת-לֵב כְּלַפֶּיךָ, עִנְיָן זֶה אֵינוֹ נִרְאֶה בְּעֵינַי כְּלָל, וַאֲנִי מִתְכַּוֶנֶת לְבַקֵר אֵצֶל מָרַת אֶרוֹל בַּהִזְדַמְנוּת הָרִאשׁוֹנָה. וְאַתָּה, אִם רְצוֹנְךְ לָרִיב אִתִּי שׁוּב, מוּטָב שֶׁתֹּאמַר לִי זֹאת מִיָד. מִכָּל מַה שֶׁשָּׁמַעְתִּי עַל אַלְמָנָה צְעִירָה זוֹ אֲנִי מְבִינָה שֶׁכָּל הַטוּב שֶׁיֵשׁ בְּיֶלֶד זֶה הוּא הוֹדוֹת לָהּ. עַד לוֹרִידֵיל הִגִיעוּ שְׁמוּעוֹת, כִּי הָאֲרִיסִים הָאֻמְלָלִים שֶׁלְךָ מַעֲרִיצִים אוֹתָהּ מְאֹד.”

“הֵם מַעֲרִיצִים אוֹתוֹ,” הֵשִׁיב הָרוֹזֵן וְרָמַז בְּרֹאשׁוֹ לְעֵבֶר פוֹנְטְלֶרוֹי, “וַאֲשֶׁר לְמָרַת אֶרוֹל, תִּמְצְאִיהָ אִשָׁה נָאָה לְמַרְאֶה. אֲנִי מַטִיל סָפֵק אִם אֶמְנָם אֶת יָפְיָהּ יָרַשׁ הַיֶלֶד, אַךְ אַתְּ רַשָׁאִית לָלֶכֶת לִרְאוֹתָהּ, אִם זֶהוּ רְצוֹנֵךְ. כָּל מִשְׁאַלְתִּי הִיא, שֶׁהִיא תּוֹסִיף לָגוּר בְּאַכְסַנְיַת לוֹדְג' וְשֶׁאַתְּ לֹא תְּנַסִי לְהַשְׁפִּיעַ עָלַי כִּי אֵלֵךְ לְבַקְרָהּ.”

שָׁעָה קַלָה לְאַחַר מִכֵּן יָשְׁבוּ לֵידִי לוֹרִידֵיל וּבַעְלָהּ בְּפִנַת הַטְרַקְלִין.

“אֵין סָפֵק, הוּא כְּבָר אֵינוֹ שׂוֹנֵא אוֹתָהּ כְּבֶעָבָר,” אָמְרָה הַלֵידִי לְסֵר הָרִי, “וְהוּא נִשְׁתַּנָה עַד לְבִלְתִּי הַכֵּר. הַדָבָר לֹא יֵאָמֵן, הֶרִי, אַךְ לְדַעְתִּי הוּא חוֹזֵר לִהְיוֹת יְצוּר אֱנוֹשִׁי… רְאֵה, הַיֶלֶד מַמָשׁ אוֹהֵב אוֹתוֹ, וְהוּא נִשְׁעָן עַל כֻּרְסָתוֹ… הַדָבָר מַזְכִּיר לִי יֶלֶד שֶׁאִלְפוּ אוֹתוֹ לְקַנֵן בִּמְאוּרַת נָמֵר…”

לְמָחֲרַת הַיּוֹם כִּבְּדָה לֵידִי לוֹרִידֵיל אֶת מָרַת אֶרוֹל בְּבִקְוּרָהּ; וּלְאַחַר שׁוּבָהּ נִכְנְסָה אֶל חַדְרוֹ שֶׁל אָחִיהָ וְאָמְרָה לוֹ:

“מוֹלִינֶה, זוֹהִי הָאִשָּׁה הַנִפְלָאָה בְּיוֹתֵר שֶׁפָּגַשְׁתִי מִיָמַי, וְרַשַׁאי אַתָּה לְהוֹדוֹת לָהּ עַל שֶׁגִדְלָה אֶת הַיֶלֶד וְעָשְׂתָה אוֹתוֹ לְמַה שֶׁהוּא. הִיא הֶעֱנִיקָה לוֹ יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר יֹפִי, וְתִטְעֶה טָעוּת גְדוֹלָה אִם לֹא תַּזְמִין אוֹתָהּ לָגוּר עִם בְּנָהּ בַּטִירָה. הֶחְלַטְתִּי לְהַזְמִין אוֹתָהּ לְלוֹרִידֵיל.”

“הִיא לֹא תַּעֲזֹב אֶת הַיֶלֶד.” פָּסַק הָרוֹזֵן.

“אִם כֵּן, הִיא תִּסַע עִם הַיֶלֶד,” צָחֲקָה לֵידִי לוֹרִידֵיל.

אַךְ הִיא יָדְעָה, כַּמוּבָן, כִּי סֶדְרִיק לֹא יִמָסֵר לְיָדֶיהָ, וּמִיוֹם לְיוֹם רָאֲתָה בִּבְהִירוּת רַבָּה יוֹתֵר כֵּיצַד גַאֲוָתוֹ וְתִקְווֹתָיו שֶׁל אָחִיהָ הַזַעְפָּן מִתְמַקְדוֹת בְּיֶלֶד זֶה וְכֵיצַד מַחֲזִיר הַנֶכֶד חִבָּה לָרוֹזֵן בֶּאֱמוּנָתוֹ הַתְּמִימָה בְּמַעֲלוֹת סָבוֹ.

אוֹרְחִים רַבִּים בָּאוּ לַסְעֻדָה הַחֲגִיגִית שֶׁנֶעֶרְכָה בַּטִירָה, וְאֵין סָפֵק כִּי רֻבָּם כְּכֻלָם בָּאוּ כְּדֵי לְהָזִין עֵינֵיהֶם בַּיֶלֶד שֶׁכֹּה הִרְבּוּ לִשְׁמֹעַ עָלָיו.

“הַנַעַר חוֹנַן בַּאֲדִיבוּת טִבְעִית,” אָמַר הָרוֹזֵן, “הוּא לֹא יַטְרִיד אִישׁ. מַרְבִּית הַיְלָדִים הֵם, כָּרָגִיל, כְּסִילִים אוֹ מְשַׁעַמְמִים – וְכָאֵלֶה הָיוּ יְלָדַי שֶׁלִי – אַךְ פוֹנְטְלֶרוֹי יוֹדֵעַ לַעֲנוֹת כְּשֶׁפּוֹנִים אֵלָיו, וְיוֹדֵעַ לִשְׁתֹּק כְּשֶׁאֵין פּוֹנִים אֵלָיו.”

אַךְ פוֹנְטְלֶרוֹי לֹא הִצְלִיחַ לִשְׁתֹּק זְמַן רַב. כָּל אוֹרֵחַ בִּקְשׁ לוֹמַר לוֹ מִלִים אֲחָדוֹת, וְרַבִּים מֵהֶם בִּקְשׁוּ, פָּשׁוּט, לְדוֹבֵב אוֹתוֹ. הַגְבִירוֹת הִרְבּוּ לִשְׁאֹל אוֹתוֹ שְׁאֵלוֹת, וְהַגְבָרִים אַף הֵם פָּנוּ אֵלָיו בְּקֻשְׁיוֹת אוֹ הִתְלוֹצְצוּ עִמָדוֹ. לֹא תָּמִיד הֵבִין סֶדְרִיק מַדוּעַ הֵם צוֹחֲקִים לְמִשְׁמַע תְּשׁוּבוֹתָיו, אַךְ הוּא רָגִיל הָיָה לִרְאוֹת אֲנָשִׁים מְשֻׁעֲשָׁעִים בְּשָׁעָה שֶׁהוּא הָיָה רְצִינִי בְּיוֹתֵר, וְהַדָבָר לֹא הִטְרִידוֹ.

הָעֶרֶב כֻּלוֹ הָיָה בְּעֵינָיו חֲוָיָה קְסוּמָה. הַחֲדָרִים הַגְדוֹלִים הָיוּ שְׁטוּפֵי אוֹר וַעֲטוּרֵי פְּרָחִים; הָאוֹרְחִים הָיוּ עַלִיזִים כָּל-כָּךְ, הַגְבִירוֹת לָבְשׁוּ שְׂמָלוֹת הֲדוּרוֹת וַעֲדָיִים נוֹצְצִים. גְבִירָה צְעִירָה אַחַת, שֶׁהִגִיעָה מִלוֹנְדוֹן, נָשְׂאָה בִּמְיֻחָד חֵן בְּעֵינָיו. הִיא הָיְתָה גְבוֹהַת קוֹמָה וּשְׁחוֹרַת שֵׂעָר, עֵינֶיהָ דָמוּ לִשְׁקֵדִים וּלְחַיֶיהָ – לְשׁוֹשַׁנִים. שִׂמְלָה לְבָנָה כִּסְתָה אֶת גוּפָהּ וּמַחֲרֹזֶת פְּנִינִים עִטְרָה אֶת צַוָארָה. גְבָרִים רַבִּים הִקִיפוּ אוֹתָהּ וְנִסוּ לְשַׁעְשְׁעָהּ, וְאוּלַי מִשׁוּם כָּךְ סָבַר פוֹנְטְלֶרוֹי כִּי הִיא וַדַאי נְסִיכָה. מִבְּלִי שֶׁיָחוּשׁ בְּכָךְ קָרַב אַף הוּא אֵלֶיהָ יוֹתֵר וְיוֹתֵר, וּלְבַסוֹף הִיא נִפְנְתָה אֵלָיו וְאָמְרָה בְּחִיוּךְ:

“בּוֹא לְכָאן, פוֹנְטְלֶרוֹי, וֶאֱמֹר לִי: מַדוּעַ אַתָּה מַבִּיט בִּי כָּךְ?”

“פָּשׁוּט, חָשַׁבְתִּי בְּלִבִּי כַּמָה שֶׁאַתְּ יָפָה,” הֵשִׁיב הוֹד לוֹרְדִיוּתוֹ הַצְעִיר.

הַגְבָרִים צָחֲקוּ בַּעֲלִיצוּת לְמִשְׁמַע הַתְּשׁוּבָה, וְהַלֵידִי חִיְכָה וּלְחָיֶיהָ עָטוּ אַדְמִימוּת.

“יָפֶה יָפֶה, פוֹנְטְלֶרוֹי,” אָמַר אַחַד הַגְבָרִים וְהוֹסִיף לִצְחֹק בִּלְבָבִיוּת. “נַצֵל אֶת הַהִזְדַמְנוּת וֶאֱמֹר זֹאת עַכְשָׁו. לְאַחַר שֶׁתִּגְדַל לֹא יִהְיֶה לְךְ הָאֹמֶץ לְדַבֵּר כָּךְ.”

“אֲבָל אֵיךְ אֶפְשָׁר לְהִתְאַפֵּק וְלֹא לוֹמַר זֹאת?” שָׁאַל הַלוֹרְד הַקָטָן, “הַאִם אַתָּה מְסְגֶל לְהִתְאַפֵּק? אֵינְךָ חוֹשֵׁב שֶׁהִיא יָפָה מְאֹד?”

“לֹא תָּמִיד מֻתָּר לָנוּ לוֹמַר אֶת אֲשֶׁר אֲנַחְנוּ חוֹשְׁבִים.” הֵעִיר הַגֶ’נְטֶלְמֶן וְהַשְׁאָר הוֹסִיפוּ לְגַחֵךְ.

אֲבָל הָעַלְמָה יְפַת-הַתֹּאַר – שְׁמָהּ הָיָה וִיוְיַאן הֶרְבֶּרְט – פָּשְׁטָה אֶת יָדָהּ וְקֵרְבָה אֵלֶיהָ אֶת סֶדְרִיק.

“לוֹרְד פוֹנְטְלֶרוֹי אָמַר אֶת אֲשֶׁר הוּא חוֹשֵׁב,” אָמְרָה, “וַאֲנִי אֲסִירַת תּוֹדָה לוֹ עַל כָּךְ. אֵין סָפֵק בְּלִבִּי שֶׁהוּא אֶמְנָם מַאֲמִין בְּמַה שֶׁהוּא אוֹמֵר.” הוֹסִיפָה וְנָשְׁקָה עַל לֶחְיוֹ.

“אֲנִי חוֹשֵׁב שֶׁאַתְּ הָאָדָם הֲכִי יָפֶה שֶׁרָאִיתִי בִּימֵי חַיַי,” אָמַר פּוֹנְטְלֶרִוֹי וְלִבֵּב אוֹתָהּ בְּעֵינָיו הַבְּהִירוֹת וְהַתְּמִימוֹת, "מִלְבַד יַקִירָתִי, כַּמוּבָן. אַף אֶחָד לֹא

יָכוֹל לִהְיוֹת יוֹתֵר חָמוּד מִיַקִירָתִי, כִּי אֲנִי חוֹשֵׁב שֶׁהִיא הָאָדָם הֲכִי יָפֶה בָּעוֹלָם."

“אֲנִי בְּטוּחָה בָּזֹאת,” אָמְרָה הָעַלְמָה וִיוְיַאן וְנָשְׁקָה עַל לֶחְיוֹ הַשְׁנִיָה.

הוּא בִּלָה עֵת רַבָּה בִּמְחִצָתָהּ, וּמִבְּלִי שֶׁיָחוּשׁ כֵּיצַד, הֵחֵל פִּתְאֹם מְסַפֵּר לָהּ עַל חַיָיו בַּאֲמֶרִיקָה, עַל הַתַּהֲלוּכָה וְהַזִקוּקִין, עַל דִיק וּמַר הוֹבְּס, וּלְבַסוֹף הוֹצִיא מִכִּיסוֹ אֶת מִמְחֶטֶת-הַמֶשִׁי הָאֲדֻמָה, שֶׁנָתַן לוֹ דִיק בְּמַתָּנָה.

“שַׂמְתִּי אוֹתָהּ הָעֶרֶב בַּכִּיס, כִּי הִיא מַתְאִימָה מְאֹד לַחֲגִיגָה,” אָמַר, “וְחָשַׁבְתִּי שֶׁדִיק יִשְׂמַח אִם יִשְׁמַע שֶׁבֶּאֱמֶת הֵבֵאתִי אוֹתָהּ לַחֲגִיגָה.”

הוּא לִטֵף בְּעֵינָיו אֶת הַמִמְחָטָה, וְהַמַבָּט הַנוּגֶה שֶׁקָרַן מֵהֶן מָנַע בְּעַד מַאֲזִינָיו מִלִצְחֹק בְּקוֹל.

“אֲנִי אוֹהֵב אֶת הַמִמְחָטָה הַזֹּאת,” אָמַר, “כִּי דִיק הוּא חָבֵר שֶׁלִי!”

אַף-עַל-פִי שֶׁהִרְבָּה לְדַבֵּר, הוּא לֹא הָיָה לְמִטְרָד לְאִישׁ, כְּדִבְרֵי הָרוֹזֵן. מִפַּעַם בְּפַעַם הָיָה יוֹשֵׁב וּמַאֲזִין בִּדְמָמָה לְדִבְרֵי הָאֲחֵרִים, וּמִשׁוּם כָּךְ לֹא הוֹגִיעַ אִישׁ. חִיוּךְ קַלִיל רְחֵף עַל פְּנֵי הָאוֹרְחִים בְּשָׁעָה שֶׁקָרַב אֶל כֻּרְסַת סָבוֹ, אוֹ נָטַל כִּסֵא וְהִתְיַשֵׁב סָמוּךְ מְאֹד אֵלָיו, תּוֹלֶה בּוֹ עֵינַיִם אוֹהֲבוֹת וּבוֹלֵעַ בְּעִנְיָן כָּל מִלָה שֶׁיָצְאָה מִפִיו. שָׁעָה קַלָה עָמַד סָמוּךְ כָּל-כָּךְ אֶל סָבוֹ, עַד שֶׁלֶחְיוֹ נִשְׁעֲנָה אֶל כֶּתֶף הָרוֹזֵן: הוֹד לוֹרְדִיוּתוֹ, שֶׁהִבְחִין בְּחִיוּכָם שֶׁל אוֹרְחָיו, נִתְחַיֵךְ אַף הוּא לְעַצְמוֹ; הוּא נִחֵשׁ אֵלוּ מַחֲשָׁבוֹת עוֹרֵר הַדָבָר בְּלִבּוֹת הַצוֹפִים וְחָשׁ הֲנָאָה סְמוּיָה לְהוֹכִיחַ לָהֶם מָה רַבָּה הַיְדִידוּת שֶׁנִרְקְמָה בֵּינוֹ לְבֵין נֶכְדוֹ.

אֲבָל לְאָן נֶעְלַם מַר הַבִישַׁם? הַפְּרַקְלִיט צְרִיךְ הָיָה לְהַגִיעַ לַטִירָה לִפְנוֹת עֶרֶב, אַךְ הוּא לֹא נִרְאָה בְּשׁוּם מָקוֹם. דְבָר מֵעֵין זֶה לֹא אֵרַע לְעוֹרֵךְ-הַדִין הַדַיְקָן בְּכָל שְׁנוֹת שֵׁרוּתוֹ הָרַבּוֹת. רַק מִשֶׁפָּנוּ הָאוֹרְחִים אֶל חֲדַר-הָאֲכִילָה הוֹפִיעַ מַר הַבִישַׁם לְפֶתַע, וְהָרוֹזֵן סָקַר אוֹתוֹ בִּפְתִיעָה; הוּא הָיָה נִרְעָשׁ, אוֹ נִטְרָד, וּפָנָיו הַקְמוּטִים הָיוּ חִוְרִים בְּיוֹתֵר.

“נֶאֱלָץ הָיִיתִי לְהִתְעַכֵּב,” אָמַר לָרוֹזֵן בְּקוֹל נָמוּךְ, “בִּגְלַל מְאֹרֶע עָגוּם וּבִלְתִּי-צָפוּי.”

לֹא הָיָה סָפֵק; דְבַר-מָה הִטְרִיד אֶת שַׁלְוָתוֹ שֶׁל הַפְּרַקְלִיט הַקָשִׁישׁ. בְּעֵת הָאֲרוּחָה כִּמְעַט שֶׁלֹא אָכַל; וּבְשָׁעָה שֶׁפָּנָה אֵלָיו מִישֶׁהוּ בִּדְבָרִים הוּא נֶחְרַד, כְּאִלוּ נְשָׂאוּהוּ הִרְהוּרָיו לַמֶרְחַקִים. מִשֶׁהֻגַשׁ הַלִפְתָּן וְלוֹרְד פוֹנְטְלֶרוֹי נִכְנַס לַחֶדֶר, נָעַץ בּוֹ מַר הַבִישַׁם מַבָּט עַצְבָּנִי וַחֲסַר-מְנוּחָה. סֶדְרִיק הִבְחִין בְּמַבָּט זֶה וְהַדָבָר הִתְמִיהוֹ; הוּא וּמַר הַבִישַׁם הָיוּ בְּחֶזְקַת יְדִידִים וְתָמִיד הָיוּ מַחֲלִיפִים חִיוּכִים בֵּינֵיהֶם; אַךְ בְּפַעַם זוֹ דוֹמֶה כְּאִלוּ שָׁכַח הַפְּרַקְלִיט לְחַיֵךְ.

לְמַעַן הָאֱמֶת, הוּא שָׁכַח בְּשָׁעָה זוֹ כָּל דָבָר, מִלְבַד הַיְדִיעָה הַמוּזָרָה וְהַמַכְאִיבָה שֶׁהֻטַל עָלָיו לִמְסֹר לָרוֹזֵן עוֹד בְּלַיְלָה זֶה; וְהוּא יָדַע הֵיטֵב כִּי יְדִיעָה זוֹ עֲלוּלָה לִהְיוֹת מַהֲלוּמָה כְּבֵדָה וְלַהֲפֹךְ אֶת הַקְעָרָה עַל פִּיהָ. הוּא סָקַר אֶת הָאוּלָם הַטוֹבֵל בְּזֹהַר, אֶת הָאוֹרְחִים הַצוֹחֲקִים, אֶת הָרוֹזֵן הַמְחַיֵךְ אֶל נֶכְדוֹ, וְלִבּוֹ הָיָה כָּבֵד עָלָיו. כֵּיצַד יוּכַל לְהַשְׁמִיעַ בְּשׂוֹרָה מֶרָה זוֹ?

הוּא לֹא חָשׁ כֵּיצַד וּמָתַי הִגִיעָה הַסְעֻדָה לְסִיוּמָהּ. הוּא יָשַׁב עַל מְקוֹמוֹ כְּאִלוּ שָׁקַע בַּחֲלוֹם רַע וּפְעָמִים אֲחָדוֹת חָשׁ בְּמַבָּטוֹ שֶׁל הָרוֹזֵן הַשָׁלוּחַ לְעֶבְרוֹ. אַךְ סוֹף סוֹף תַּם הַנֶשֶׁף. הַגְבָרִים לִווּ אֶת הַגְבִירוֹת אֶל הַטְרַקְלִין; לוֹרְד פוֹנְטְלֶרוֹי עָמַד לְיַד הַדֶלֶת וְנִפְרַד מִן הָאוֹרְחִים:

“תּוֹדָה רַבָּה עַל הַבִּקוּר,” אָמַר לְאוֹרְחָיו, “זוֹ הַמְסִבָּה הָרִאשׁוֹנָה שֶׁלִי בְּחַיַי, וְנֶהֱנֵיתִי בָּהּ מְאֹד מְאֹד!”

אָכֵן, הוּא נֶהֱנָה עַד מְאֹד. אַךְ בְּשָׁעָה שֶׁנִפְנָה אֶל הַסַפָּה וְיָשַׁב לְיַד וִיוְיַאן הֶרְבֶּרְט יְפַת-הַתֹּאַר וְנִסָה לְהַאֲזִין לְקוֹלָהּ, חָשׁ וְהִנֵּה הִנֵּה שְׁמוּרוֹת-עֵינָיו מַתְחִילוֹת לִצְנֹחַ. פַּעַם וּפַעֲמַיִם הֵרִימָן, כְּדֵי לְהָבִין עַל מַה צוֹחֶקֶת וִיוְיַאן, אַךְ הֵן חָזְרוּ וְצָנְחוּ. אַט אַט צָנַח רֹאשׁוֹ לְאָחוֹר וְשָׁקַע בְּתוֹךְ כַּר-קְטִיפָה רַךְ וּלְבַסוֹף נֶעֶצְמוּ עֵינָיו וְלֹא נִפְקְחוּ עוֹד. הֵן לֹא נִפְקְחוּ גַם כַּאֲשֶׁר – מִקֵץ שָׁעָה אֲרֻכָּה – נָשַׁק לוֹ מִישֶׁהוּ עַל לֶחְיוֹ. הָיְתָה זוֹ וִיוְיַאן הֶרְבֶּרְט, שֶׁנִפְרְדָה מִמֶנוּ לִפְנֵי לֶכְתָּהּ וְלָחֲשָׁה בְּאָזְנָיו:

“לֵיל מְנוּחָה, לוֹרְד פוֹנְטְלֶרוֹי הַקָטָן… חֲלוֹמוֹת פָּז…”

וּבַעֲלוֹת הַשַׁחַר יִתָּכֵן כִּי נִסָה שׁוּב לִפְקֹחַ אֶת עֵינָיו וּשְׂפָתָיו מִלְמְלוּ מִתּוֹךְ שֵׁנָה:

“לַיְלָה טוֹב… אֲנִי כָּל-כָּךְ שָׂמֵחַ… וְ… אַתְּ כָּל-כָּךְ יָפָה…”

נִדְמֶה הָיָה לוֹ כִּי הוּא שׁוֹמֵעַ גְבָרִים צוֹחֲקִים, וְהוּא תָּמַהּ בְּלִבּוֹ לִצְחוֹק זֶה מָה עוֹשֶׂה.

מִשֶׁעָזַב אַחֲרוֹן הָאוֹרְחִים אֶת הַטִירָה קָם מַר הַבִישַׁם מִכִּסְאוֹ שֶׁלְיַד הָאָח הַבּוֹעֶרֶת וְקָרַב אֶל הַסַפָּה; שָׁם שָׁכַב לוֹרְד פוֹנְטְלֶרוֹי הַקָטָן וְנָם שְׁנַת יְשָׁרִים. רַגְלוֹ הָאַחַת מְשֻׂכֶּלֶת וּמִתְנוֹדֶדֶת קַלוֹת מֵעֵבֶר לְשׁוּלֵי הַסַפָּה; זְרוֹעוֹ הָאַחַת מֻטֶלֶת קַלוֹת מֵעַל לְרֹאשׁו וּפָנָיו שְׁלֵוִים וּרְגוּעִים. אָכֵן, הָיָה זֶה מַרְאֶה שֶׁנָעִים לְהַבִּיט בּוֹ.

מַר הַבִישַׁם הִבִּיט בַּיֶלֶד, בְּעוֹד כַּף-יָדוֹ מְחַכֶּכֶת אֶת סַנְטְרוֹ הַגָלוּחַ בַּאֲרֶשֶׁת נִרְגֶזֶת.

“וּבְכֵן, הַבִישַׁם,” שָׁמַע לְפֶתַע אֶת קוֹלוֹ הַצְרוּד שֶׁל הָרוֹזֵן מֵאֲחוֹרָיו, “מַה קָרָה? בָּרוּר לִי כִּי מַשֶׁהוּ הִתְרַחֵשׁ. וּמֵהוּ הָאֵרוּעַ הַבִּלְתִּי-צָפוּי, אִם מֻתָּר לִי לִשְׁאֹל?”

מַר הַבִישַׁם נִפְנָה לְאָחוֹר, בְּעוֹד כַּף-יָדוֹ מוֹסִיפָה לְחַכֵּךְ אֶת סַנְטֵרוֹ.

“יֵשׁ עִמָדִי חֲדָשׁוֹת רָעוֹת”, הֵשִׁיב “יְדִיעָה מְצַעֶרֶת, אֲדוֹנִי… יְדִיעָה גְרוּעָה בְּיוֹתֵר. וְצַר לִי מְאֹד שֶׁעָלַי לְהַשְׁמִיעַ אוֹתָהּ בְּאָזְנֶיךָ.”

הָרוֹזֵן חָשׁ קֹצֶר-רוּחַ לְמַרְאֵהוּ שֶׁל מַר הַבִישַׁם, וּבְשָׁעָה שֶׁהָיָה קְצַר-רוּחַ הָיָה גַם נוֹחַ לִכְעֹס.

“מַדוּעַ אַתָּה מַבִּיט כָּךְ בַּיֶלֶד?” שָׁאַל בְּזַעַף, “הִבַּטְתָּ בּוֹ כָּךְ בְּמֶשֶׁךְ כָּל הָעֶרֶב, כְּאִלּוּ הָיָה… רֶגַע אֶחָד! מַה פִּתְאֹם אַתָּה מַבִּיט בַּיֶלֶד, הַבִישַׁם, וּמִסְתּוֹבֵב סְבִיבוֹ כְּמוֹ עוֹרֵב מְבַשֵׂר-רָעוֹת? אֵיזֶה קֶשֶׁר יֵשׁ לַיְדִיעָה הַמְצַעֶרֶת וּלְלוֹרְד פוֹנְטְלֶרוֹי?”

“אֲדוֹנִי,” פָּתַח מַר הַבִישַׁם, "לֹא אֲבַזְבֵּז מִלִים לָרִיק. “הַיְדִיעָה כֻּלָהּ קְשׁוּרָה בְּלוֹרְד פוֹנְטְלֶרוֹי. וְאִם נִתֵּן בָּהּ אֵמוּן, יֶלֶד זֶה הַשׁוֹכֵב כָּאן לְפָנֵינוּ אֵינוֹ כְּלָל לוֹרְד פוֹנְטְלֶרוֹי, אֶלָא אַךְ וְרַק בְּנוֹ שֶׁל סֶרֶן אֶרוֹל. וְלוֹרְד פוֹנְטְלֶרוֹי הָאֲמִתִּי הוּא בְּנוֹ שֶׁל בֶּוִיס בִּנְךָ, הַמִתְגוֹרֵר בְּשָׁעָה זוֹ בְּאַכְסַנְיָה קְטַנָה בְּלוֹנְדוֹן.”

הָרוֹזֵן לָפַת אֶת מִשְׁעֲנוֹת כֻּרְסָתוֹ בִּשְׁתֵּי כַּפּוֹת יָדָיו בְּכֹחַ כֹּה רַב עַד שֶׁוְרִידֵי יָדָיו הִתְנַפְּחוּ. מִצְחוֹ נֶחְרַשׁ קְמָטִים וּפָנָיו הַזוֹעֲפִים הִכְחִילוּ כִּמְעַט כָּלִיל.

“מַה פֵּרוּשׁוֹ שֶׁל דָבָר?” צָעַק בְּקוֹל, “הַאִם יָצָאתָ מִדַעְתְּךָ? מִי בָּדָה שֶׁקֶר זֶה?”

“אִם אָמְנָם זֶהוּ שֶׁקֶר,” הֵשִׁיב מַר הַבִישַׁם, “הוּא מַכְאִיב כְּאִלוּ הָיָה אֱמֶת. אִשָׁה בָּאָה אֶל מִשְׂרָדִי הַבֹּקֶר וְסִפְּרָה כִּי בִּנְךָ בֶּוִיס נָשָׂא אוֹתָהּ לְאִשָׁה לִפְנֵי שֵׁשׁ שָׁנִים בְּלוֹנְדוֹן. הִיא הֶרְאֲתָה לִי אֶת תְּעוּדַת הַנִשׂוּאִין. לְאַחַר נִשׂוּאֵיהֶם פָּרַץ בֵּינֵיהֶם רִיב וְהוּא שִׁלֵם לָהּ סְכוּם נִכָּר כְּדֵי שֶׁתַּעַזְבֶנוּ לְנַפְשׁוֹ… יֵשׁ לָהּ בֵּן בְּגִיל חָמֵשׁ. הִיא אִשָׁה אֲמֶרִיקָנִית פְּשׁוּטָה, חַסְרַת הַשְׂכָּלָה, וְעַד עַתָּה לֹא הֵבִינָה כְּלָל מַה זְכוּתוֹ שֶׁל בְּנָהּ. הִיא הִתְיָעֲצָה עִם פְּרַקְלִיט, וְכָךְ נוֹדַע לָהּ כִּי הַיֶלֶד הוּא לְמַעֲשֶׂה לוֹרְד פוֹנְטְלֶרוֹי וְיוֹרֵשׁ אֲחֻזַת דוֹרִינְקוֹרְט. וְהִיא תּוֹבַעַת, כַּמוּבָן, כִּי דָבָר זֶה יֻכְרַז בָּרַבִּים.”

הָרֹאשׁ הַמְתֻלְתָּל נָע עַל כַּר-הַקְטִיפָה. אֲנָחָה קַלִילָה, רְדוּמָה, נִפְלְטָה מִבֵּין הַשְׂפָתַיִם הַפְשׂוּקוֹת, אַךְ פָּנָיו הוֹסִיפוּ לִהְיוֹת שְׁלֵוִים. הוּא לֹא חָשַׁשׁ כְּלָל שֶׁמָא יֻצַג כִּמְתַעְתֵּעַ שֶׁאֵינוֹ זַכַּאִי כְּלָל לַתֹּאַר לוֹרְד פוֹנְטְלֶרוֹי וַאֲשֶׁר לְעוֹלָם לֹא יִהְיֶה הָרוֹזֵן מִדוֹרִינְקוֹרְט. הוּא אַךְ הֵסִיט מְעַט אֶת פָּנָיו הַוְרֻדִים, לְמַעַן יוּכַל סָבוֹ לִרְאוֹתוֹ טוֹב יוֹתֵר.

חִיוּךְ מָרִיר נִרְאָה עַל פָּנָיו הַחִוְרִים שֶׁל הַלוֹרְד הַזָקֵן.

“אֲנִי מְסָרֵב לְהַאֲמִין גַם לְמִלָה אַחַת שֶׁל סִפּוּר זֶה,” אָמַר, “אַךְ זֶהוּ נֵתַח שֶׁל שַׁעֲרוּרִיָה נִקְלָה הַקְשׁוּרָה בִּשְׁמוֹ שֶׁל בְּנִי הַמָנוֹחַ בֶּוִיס. וְהַדְבָר הוֹלֵם מְאֹד אֶת דֶרֶךְ חַיָיו שֶׁל בֶּוִיס; הוּא הֶעֱטָה תָּמִיד חֶרְפָּה עָלֵינוּ. הוֹלֵל וְרַמַאי חַלַשׁ-אֹפִי, חֲסַר-טַעַם – בְּנִי וְיוֹרְשִׁי בֶּוִיס, לוֹרְד פוֹנְטְלֶרוֹי… הַאִם אָמַרְתָּ כִּי הָאִשָׁה הִיא בַּת חַסְרַת הַשְׂכָּלָה מִן הַמַעֲמָד הַנָחוּת?”

“אֲנִי חַיָּב לְצַיִן שֶׁהִיא מְסֻגֶלֶת בְּקשִׁי לַחְתֹּם אֶת שְׁמָהּ,” הֵשִׁיב הַפְּרַקְלִיט, “דָבָר אֵינוֹ מְעַנְיֵן אוֹתָהּ זוּלַת הַכֶּסֶף. הִיא נָאָה לְמַרְאֶה בְּמִדָה מְסֻיֶמֶת, אַךְ…” עוֹרֵךְ-הַדִין אֲנִין-הַדַעַת קָטַע פִּתְאֹם אֶת דִבּוּרוֹ, כְּאִלוּ תָּקְפָה אוֹתוֹ צְמַרְמֹרֶת.

הַוְרִידִים עַל מִצְחוֹ שֶׁל הָרוֹזֵן נִרְאוּ כְּחוּטִים כְּחֻלִים; וְדָבָר נוֹסֶף נִרְאָה עָלָיו – נִטְפֵי זֵעָה קָרִים. הוּא הוֹצִיא מִמְחָטָה מִכִּיסוֹ וְקִנַח אֶת מִצְחוֹ. הַחִיוּךְ שֶׁעַל שְׂפָתָיו נַעֲשָׂה מָרִיר עוֹד יוֹתֵר.

“וַאֲנִי…” אָמַר, “אֲנִי הִתְכַּחַשְׁתִּי לָאִשָׁה הָאַחֶרֶת, אִמוֹ שֶׁל יֶלֶד זֶה… סֵרַבְתִּי לִרְאוֹת אֶת פָּנֶיהָ. אַךְ הִיא יוֹדַעַת לַחְתּם אֶת שְׁמָהּ. אֶפְשָׁר וְזֶהוּ הָעֹנֶשׁ הַמַגִיעַ לִי…”

לְפֶתַע קָם מִכֻּרְסָתוֹ וְהִתְחִיל מְהַלֵךְ עַל פְּנֵי הַחֶדֶר. מִלִים נִזְעָמוֹת נִפְלְטוּ מִפִּיו. אַכְזָבָתוֹ, אֵיבָתוֹ וְזַעְפּוֹ הִכּוּהוּ כְּבָרָק הַמַכֶּה בְּעֵץ אַלוֹן. הָיָה זֶה מַחֲזֶה מַבְעִית, אַךְ מַר הַבִישַׁם הִבְחִין כִּי גַם עַתָּה לֹא שָׁכַח גַם לְרֶגַע אֶת נֶכְדוֹ הַיָשֵׁן עַל הַסַפָּה וְכִי הוּא לֹא הֵרִים אֶת קוֹלוֹ כְּדֵי לֹא לְעוֹרְרוֹ מִתְּנוּמָתוֹ.

“צָרִיךְ הָיִיתִי לְדַעַת זֹאת,” אָמַר, “הֵם הֶעֱטוּ עָלַי קָלוֹן, וְהֵם שָׂנְאוּ אוֹתִי! בֶּוִיס הָיָה הַגָרוּעַ מִכֻּלָם. וּבְכָל-זֹאת אֵינֶנִי מַאֲמִין לְאִשָׁה זוֹ, וְאֶלָחֵם בָּהּ בְּכָל כֹּחִי… כֵּן, זֶה הוֹלֵם אֶת בֶּוִיס, זֶה הוֹלֵם אוֹתוֹ מְאֹד…”

הוּא הוֹסִיף לִשְׁאֹל שְׁאֵלוֹת עַל הָאִשָׁה, וְעַל הָרְאָיוֹת שֶׁבְּיָדָהּ, וּלְאַחַר שֶׁלָמַד אֶת כָּל שֶׁהָיָה לוֹ לִלְמֹד וְיָדַע אֶת הַגָרוּעַ בְּיוֹתֵר, הִבִּיט בּוֹ מַר הַבִישַׁם בִּמְעֵין סַקְרָנוּת. הוּא נִרְאָה שָׁבוּר, זְעוּם פָּנִים, מַבְעִית. קִצְפּוֹ הִשְׁפִּיעַ תָּמִיד עָלָיו לְרָעָה, אַךְ הַפַּעַם הָיָה זֶה נוֹרָא יוֹתֵר מִתָּמִיד; שֶׁכֵּן, עַתָּה לֹא הָיָה זֶה הַכַּעַס בִּלְבַד.

לְבַסוֹף הוּא קָרַב שׁוּב אֶל הַסַפָּה, עָמַד עַל-יָדָהּ וְאָמַר בְּקוֹל רַךְ וְצָרוּד:

“אִלוּ הָיָה מִישֶׁהוּ אוֹמֵר לִי כִּי אֲחַבֵּב יֶלֶד, הָיִיתִי צוֹחֵק לוֹ בְּפָנָיו. תָּמִיד תִּעַבְתִּי יְלָדִים, וְאֶת יְלָדַי שֶׁלִי יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר אֶת הָאֲחֵרִים. אֲבָל אֲנִי אוֹהֵב יֶלֶד זֶה, וְהוּא אוֹהֵב אוֹתִי… אֵינֶנִי אָדָם אָהוּד, מֵעוֹלָם לֹא הָיִיתִי. אַךְ הוּא אוֹהֵב אוֹתִי. מֵעוֹלָם הוּא לֹא פָּחַד מִמֶנִי. תָּמִיד נָתַן בִּי אֵמוּן… הוּא הָיָה מְמַלֵא אֶת מְקוֹמִי טוֹב יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר אֲנִי מִלֵאתִיו. אֲנִי יוֹדֵעַ זֹאת. הוּא הָיָה מוֹסִיף כָּבוֹד לַשֵׁם דוֹרִינְקוֹרְט.”

הוּא רָכֵן מֵעַל נֶכְדוֹ וְהִבִּיט רֶגַע אָרֹךְ בַּפָּנִים הַשְׁקוּעִים בִּתְנוּמָה. גַבּוֹתָיו הַסְבוּכוֹת הָיוּ מְכֻוָצוֹת, אַךְ לֹא הָיָה בָּהֶן זַעַף. הוּא הוֹשִׁיט אֶת יָדוֹ וְסִלֵק תַּלְתַּל זָהֹב שֶׁצָנַח עַל מֵצַח הַיֶלֶד. אַחַר כָּךְ הִזְדַקֵף וְצִלְצֵל בַּפַּעֲמוֹן.

הַמְשָׁרֵת גְבַהּ-הַקוֹמָה נִכְנַס בִּצְעָדִים חֲרִישִׁיִים לַחֶדֶר, וְהָרוֹזֵן הִצְבִּיעַ בְּיָדוֹ לְעֵבֶר הַסַפָּה.

“קַח…” אָמַר, וְקוֹלוֹ נִשְׁתַּנָה לְפֶתַע, “קַח וְהָבֵא אֶת לוֹרְד פוֹנְטְלֶרוֹי אֶל חַדְרוֹ!”

 

פֶּרֶק אַחַד-עָשָׂר הִתְרַגְשׁוּת בַּאֲמֶרִיקָה    🔗

לְאַחַר שֶׁיְדִידוֹ הַצְעִיר סֶדְרִיק נָטַשׁ אוֹתוֹ וְהִפְלִיג לְאַנְגְלִיָה, כְּדֵי לְהֵעָשׂוֹת לוֹרְד פוֹנְטְלֶרוֹי, חָשׁ מַר הוֹבְּס בְּדִידוּת רַבָּה בַּחֲנוּתוֹ. לְמַעַן הָאֱמֶת, מַר הוֹבְּס לֹא הָיָה אָדָם מַשְׂכִּיל וּמַבְרִיק, וְגַם לֹא הָיוּ לוֹ יְדִידִים רַבִּים. לֹא הָיָה לוֹ הַמֶרֶץ הַדָרוּשׁ כְּדֵי לִמְצֹא לְעַצְמוֹ עִסוּק אוֹ בִּדוּר; וְהוּא אַף לֹא עָשָׂה כָּל דָבָר מְבַדֵר זוּלַת קְרִיאַת עִתּוֹנִים וּמַאֲזַן הַקֻפָּה. אֵין סָפֵק, עֲרִיכַת הַמַאֲזָן לֹא הָיְתָה מְלָאכָה קַלָה כְּלָל, וּלְעִתִּים חָלְפוּ שָׁעוֹת עַד שֶׁהִצְלִיחַ לְהַגִיעַ לְמַאֲזָן מַשְׂבִּיעַ רָצוֹן. בַּיָּמִים הַטוֹבִים הָהֵם נִסָה סֶדְרִיק – שֶׁלָמַד כֵּיצַד לְחַשֵׁב חֶשְׁבּוֹנוֹת בְּעֶזְרַת אֶצְבָּעוֹ וְחֶשְׁבּוֹנִיָה פְּשׁוּטָה – לַעֲזֹר לוֹ בְּחֶשְׁבּוֹנוֹתָיו; וּלְאַחַר עֲרִיכַת הַמַאֲזָן הָיָה סֶדְרִיק הוֹפֵךְ לִהְיוֹת מַאֲזִין נֶאֱמָן, שֶׁגִלָה עִנְיָן רַב בְּכָל הַכָּתוּב בָּעִתּוֹן. הַשְׁנַיִם הָיוּ שׁוֹקְעִים בְּשִׂיחָה אֲרֻכָּה עַל הָאַנְגְלִים, וְהָאֲצֻלָה וְהַבְּחִירוֹת הַקְרֵבוֹת… אֵין פֶּלֶא, אֵפוֹא, כִּי נְסִיעָתוֹ שֶׁל סֶדְרִיק הוֹתִירָה חָלָל רֵיק בַּחֲנוּת-הַמַכֹּלֶת.

תְּחִלָה נִדְמֶה הָיָה לְמַר הוֹבְּס כִּי סֶדְרִיק לֹא הִרְחִיק נְדוֹד; כִּי יוֹם אֶחָד הוּא יָרִים אֶת עֵינָיו מֵעַל הָעִתּוֹן וְיִרְאֵהוּ עוֹמֵד עַל הַסֵף בַּחֲלִיפָתוֹ הַלְבָנָה וְגַרְבָּיו הָאֲדֻמִים, כּוֹבָע-הַקֵשׁ שֶׁלוֹ שָׁמוּט עַל עָרְפּוֹ וְקוֹלוֹ הָעַלִיז מְצַלְצֵל: “שָׁלוֹם, אָדוֹן הוֹבְּס! מַה תַּגִיד עַל הַחֹם הַנוֹרָא הַזֶה?” – אַךְ כְּכָל שֶׁחָלְפוּ הַיָמִים וְהַדָבָר לֹא אֵרַע, מִלֵא שִׁמָמוֹן אֶת לִבּוֹ שֶׁל הַחֶנְוָנִי. הוּא לֹא נֶהֱנָה עוֹד לִקְרֹא אֶת הָעִתּוֹן כִּבְיָמִים עָבָרוּ. לְאַחַר שֶׁהָיָה מְרַפְרֵף עַל פְּנֵי הַכּוֹתָרוֹת, הָיָה שׁוֹמֵט אֶת הָעִתּוֹן עַל בִּרְכָּיו וְעֵינָיו נִנְעֲצוּ מֶשֶׁךְ שָׁעָה אֲרֻכָּה בַּשְׁרַפְרַף הַגָבוֹהֵ. סִימָנִים שֶׁנוֹתְרוּ עַל רַגְלֵי הַשְׁרַפְרַף הִשְׁרוּ עָלָיו עֶצֶב וְגַעְגּוּעִים; הָיוּ אֵלֶה סִימָנֵי הָעֲקֵבִים שֶׁל הָרוֹזֵן הַמְיֻעָד מִדוֹרִינְקוֹרְט, שֶׁנִטְבְּעוּ בְּשָׁעָה שֶׁדִבֵּר וּבָעַט בְּעֵת וּבְעוֹנָה אַחַת. מִסְתַּבֵּר שֶׁאֲפִילוּ רוֹזְנִים צְעִירִים בּוֹעֲטִים בְּרַגְלֵיהֶם בְּעֵת יְשִׁיבָתָם עַל כִּסֵא גָבוֹהֵ…

לְאַחַר שֶׁהִשְׂבִּיעַ אֶת עֵינָיו בְּסִימָנֵי הַבְּעִיטָה, הָיָה מַר הוֹבְּס מוֹצִיא אֶת שְׁעוֹן הַזָהָב מִכִּיסוֹ, פּוֹתֵחַ אוֹתוֹ וּמִתְבּוֹנֵן בַּהַקְדֶשָׁה: “לְאָדוֹן הוֹבְּס, מִידִידוֹ הֲכִי וָתִיק, לוֹרְד פוֹנְטְלֶרוֹי: תַּבִּיט בְּמַתְנָתִי – וְאָז תִּזְכֹּר אוֹתִי”… וּלְאַחַר שֶׁהֵזִין אֶת עֵינָיו בִּכְתֹבֶת הַהַקְדָשָׁה הָיָה סוֹגֵר אֶת הַשֶׁעוֹן בִּנְקִישָׁה רָמָה. קָם מִמְקוֹמוֹ בַּאֲנָחָה, פּוֹסֵעַ אֶל הַסַף, נֶעְצָר בֵּין חֲבִית הַתַּפּוּחִים לְבֵין אַרְגַז הַתַּפּוּדִים וּמַבִּיט לְעֵבֶר הָרְחוֹב. וּבַלַיְלָה, לְאַחַר סְגִירַת הַחֲנוּת, הָיָה מַצִית אֶת מִקְטַרְתּוֹ וּפוֹסֵעַ לְאִטוֹ לְאֹרֶךְ הַמִדְרָכָה, עַד שֶׁהָיָה מַגִיעַ אֶל הַבַּיִת שֶׁבּוֹ גָרוּ סֶדְרִיק וְאִמוֹ וַאֲשֶׁר עַתָּה תְּלוּיָה הָיְתָה מוֹדָעָה בְּשַׁעֲרוֹ: “בַּיִת לְהַשְׂכִּיר”; וְאָז הָיָה עוֹצֵר, סוֹקֵר אֶת הַבַּיִת בִּמְנוֹד רֹאשׁ, מוֹצֵץ בְּמֶרֶץ אֶת מִקְטַרְתּוֹ וּלְבַסוֹף פּוֹנֶה בְּלֵב מָלֵא תּוּגָה אֶל בֵּיתוֹ.

מִקֵץ שְׁבוּעַים-שְׁלֹשָׁה נִצְנֵץ רַעְיוֹן חָדָשׁ בְּלִבּוֹ. כֵּיוָן שֶׁהָיָה אָדָם אִטִי וּמְיֻשָׁב בְּדַעְתּוֹ, הָיוּ רַעְיוֹנוֹת חֲדָשִׁים צָצִים בְּלִבּוֹ רַק לְעִתִּים רְחוֹקוֹת. מִטִבְעוֹ, לֹא חִבֵּב רַעְיוֹנוֹת חֲדָשִׁים וְדָבַק דַוְקָא בְּנוֹשָׁנוֹת. אַךְ מִקֵץ שְׁבוּעַיִם-שְׁלֹשָׁה, לְאַחַר שֶׁמַצַב-רוּחוֹ הָלַךְ וְנֶעְכָּר, הִבְרִיקָה בְּמֹחוֹ מַחֲשָׁבָה מַזְהִירָה: הָבָה יֵלֵךְ לִרְאוֹת אֶת דִיק! מִקְטָרוֹת רַבּוֹת נִצְתוּ וְכָבוּ עַד שֶׁהָרַעְיוֹן גָמַל בְּלִבּוֹ, אַךְ לְבֵסוֹף גָמַר אֹמֶר בְּלִבּוֹ: הוּא יֵלֵךְ וְיִרְאֶה אֶת דִיק! כַּמוּבָן, הוּא יָדַע רַבּוֹת אוֹדוֹת דִיק, שֶׁהֲרֵי סֶדְרִיק סִפֵּר לוֹ עָלָיו. וְעַתָּה קִוָה מַר הוֹבְּס כִּי דִיק יִהְיֶה לוֹ אִישׁ-שִׂיחָה שֶׁיְנַחֲמֶנוּ בְּעִצְבוֹנוֹ.

וְכָךְ, יוֹם אֶחָד, בּוֹ עָמַל דִיק קָשׁוֹת בְּצִחְצוּחַ נַעֲלֵיהֶם שֶׁל לָקוֹחוֹתָיו, עָצַר אָדָם נְמוּךְ-קוֹמָה וּבְרִיא-בָּשָׂר עַל הַמִדְרָכָה, לֹא הַרְחֵק מִמֶנוּ וְסָקַר בְּמֶשֶׁךְ שְׁתַּיִם-שָׁלֹשׁ דַקוֹת אוֹתוֹ וְאֶת הַשֶׁלֶט שֶׁהִתְנוֹסֵס מֵעָלָיו:

פְּרוֹפֶסוֹר דִיק טִיפְּטוֹן

אֶחָד וְאֵין שֵׁנִי לוֹ

הוּא סָקַר אוֹתוֹ בְּעִנְיָן כֹּה רַב, עַד שֶׁסַקְרָנוּתוֹ שֶׁל דִיק נִתְעוֹרְרָה; וּלְאַחַר שֶׁסִיֵם לְצַחְצֵחַ אֶת מַגָפֵי הַלָקוֹחַ הָאַחֲרוֹן, הוּא פָּנָה אֶל אוֹתוֹ אָדָם וְשָׁאֵל:

“רוֹצֶה צִחְצוּחַ, אָדוֹן?”

הַגֶבֶר נְמוּךְ-הַקוֹמָה קָרַב לְאִטוֹ וְהִצִיב אֶת רַגְלוֹ הָאַחַת עַל הַהֲדוֹם:

“כֵּן, בְּבַקָשָׁה.” אָמַר.

וְאָז, לְאַחַר שֶׁדִיק שָׁקַע בַּעֲבוֹדָתוֹ, הֶעֱבִיר הַלָקוֹחַ הַגּוּץ שׁוּב אֶת עֵינָיו מִדִיק אֶל הַשֶׁלֶט וּמִן הַשֶׁלֶט אֶל דִיק.

“מֵאַיִן הִשַׂגְתָּ זֹאת?” שָׁאַל לְבַסוֹף.

“מֵחָבֵר שֶׁלִי,” הֵשִׁיב דִיק, “בָּחוּר קָטָן וְנֶחְמָד. הוּא הִשִׂיג לִי אֶת כָּל הַצִיוּר הַזֶה, הוּא הָיָה הַזַאֲטוּט הֲכִי נֶחְמָד שֶׁהִכַּרְתִּי בַּחַיִים שֶׁלִי. אֲבָל עַכְשָׁו הוּא בְּאַנְגְלִיָה. מִתְכּוֹנֵן לִהְיוֹת לוֹרְד אוֹ מַשֶׁהוּ כָּזֶה…”

“לוֹרְד… לוֹרְד…” אָמַר מַר הוֹבְּס בְּקוֹל אִטִי וּמִתְמַשֵׁךְ, “לוֹרְד פוֹנְטְלֶרוֹי… וְאַחַר-כָּךְ – הָרוֹזֵן מִדוֹרִינְקוֹרְט!”

דִיק כִּמְעַט וְשָׁמַט אֶת הַמִבְרֶשֶׁת עַל הַמִדְרָכָה.

“הֵי, בּוֹס!” קָרָא, “גַם אַתָּה מַכִּיר אוֹתוֹ?”

“וְעוֹד אֵיךְ!” הֵשִׁיב מַר הוֹבְּס וְקִנַח אֶת מִצְחוֹ הַמֵזִיעַ, “הִכַּרְתִּי אוֹתוֹ מֵאָז יוֹם הֻלַדְתּוֹ. יְדִידִים קְרוֹבִים מְאֹד הָיִינוּ, זֶה מַה שֶׁהָיִינוּ!”

גַאֲוָה מִלְאָה אֶת לִבּוֹ בְּשָׁעָה שֶׁהִשְׁמִיעַ אֶת הַמִלִים הַלָלוּ. וּבְדַבְּרוֹ הוֹצִיא מִכִּיסוֹ אֶת שְׁעוֹן-הַזָהָב הַיָקָר, פָּתַח אֶת מִכְסֵהוּ וְהֶרְאָה לְדִיק אֶת הַהַקְדָשָׁה.

“תַּבִּיט בְּמַתְּנָתִי – וְאָז תִּזְכֹּר אוֹתִי,” קָרָא מַר הוֹבְּס בְּקוֹל אֶת הַהַקְדָשָׁה, “זוֹהִי מַתְנַת הַפְּרִידָה שֶׁנָתַן לִי. ‘אֲנִי לֹא רוֹצֶה שֶׁתִּשְׁכַּח אוֹתִי’, אֵלֶה הָיוּ הַמִלִים שֶׁלוֹ. אֲבָל אֲנִי הָיִיתִי זוֹכֵר אוֹתוֹ גַם אִלוּ לֹא הָיָה נוֹתֵן לִי דָבָר,” הִמְשִׁיךְ בַּהֲנִידוֹ אֶת רֹאשׁוֹ, “הוּא הָיָה חָבֵר כָּזֶה שֶׁאִי אֶפְשָׁר לִשְׁכֹּחַ אוֹתוֹ.”

“הוּא הָיָה הַיַּלְדוֹן הֲכִי נֶהְדָר שֶׁהִכַּרְתִּי,” אָמַר דִיק, “וּמַה שֶׁנוֹגֵעַ לְאֹמֶץ, לֹא רָאִיתִי עוֹד יֶלֶד עִם ‘דָם’ כָּמוֹהוּ. אֲנִי חוֹשֵׁב עָלָיו הָמוֹן, אֲנִי. הָיִינוּ חֲבֵרִים נוֹרָא טוֹבִים שְׁנֵינוּ, הוּא וַאֲנִי. פַּעַם הֶחֱזַרְתִּי לוֹ אֶת הַכַּדוּר שֶׁלוֹ שֶׁהִתְגַלְגַל לְאֶמְצַע הָרְחוֹב, וְהוּא לֹא שָׁכַח לִי אֶת זֶה. וְאָז הוּא הָיָה בָּא הֵנָה עִם הָאִמָא שֶׁלוֹ אוֹ עִם הַמְטַפֶּלֶת, הָיָה בָּא וְצוֹעֵק אֵלַי: ‘הֵי, דִיק!’ בְּמִין יְדִידוּת שֶׁכָּזֹאת, כְּאִלוּ הָיָה שְׁנֵי מֶטֶר גֹבַהּ, בְּעוֹד שֶׁבְּעֶצֶם לֹא הָיָה יוֹתֵר גָבוֹהַ מֵחַרְגוֹל וּמְלֻבָּשׁ בִּבְגָדִים שֶׁל יַלְדָה. הוּא הָיָה זַאֲטוּט עַלִיז לְהַפְלִיא, וּבְשָׁעָה שֶׁהָיִיתִי מְצֻבְרָח הָיָה נֶהְדָר לְפַטְפֵט אִתּוֹ וֹלִשְׁכֹּחַ קְצָת אֶת הַצָרוֹת.”

“בְּדִיוּק כָּךְ!” אָמַר מַר הוֹבְּס, וַחֲבָל הָיָה לַהֲפֹךְ אוֹתוֹ לְלוֹרְד. הוּא הָיָה יָכוֹל לְהַצְלִיחַ יָפֶה מְאֹד בַּחֲנוּת-מַכֹּלֶת, אוֹ בְּכָל בֵּית-מִסְחָר הָגוּן. הוּא הָיָה מַצְלִיחַ מְאֹד!" אָמַר וְהֵנִיד רֹאשׁוֹ בְּצַעַר רַב מִתָּמִיד.

בִּמְהֵרָה נִתְבָּרֵר כִּי הָיוּ לָהֶם לִשְׁנֵיהֶם דְּבָרִים רַבִּים לוֹמַר אִישׁ לְרֵעֵהוּ, שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְאָמְרָם בִּפְגִישָׁה אַחַת; וְעַל כֵּן הֻחְלַט וְהֻסְכַּם כִּי לְמָחֳרָת עִם עֶרֶב יָסוּר דִיק אֶל חֲנוּת-הָמַכֹּלֶת שֶׁל מַר הוֹבְּס לְבְקוּר שֶׁל יְדִידוּת. רַעְיוֹן זֶה הֶעֱנִיק הֲנָאָה רַבָּה לְדִיק, שֶׁהָיָה כִּמְעַט כָּל יָמָיו בֶּן-בְּלִי-בַּיִת, וַאֲשֶׁר בְּמַעֲמַקֵי לִבּוֹ עָרַג לְקוֹרַת-גַג מִשֶׁלוֹ. מֵאָז עָמַד בִּרְשׁוּת עַצְמוֹ, הָיָה לְעִתִּים חוֹסֵךְ מְעַט כֶּסֶף כְּדֵי שֶׁיוּכַל לָלוּן בְּמָלוֹן זוֹל בִּמְקוֹם מִתַּחַת כִּפַּת הַשָּׁמַיִם; וְלָאַחֲרוֹנָה אַף קִוָה לִרְכּשׁ לְעַצְמוֹ פִּנָה מִשֶׁלוֹ. עַל כֵּן הָיְתָה הַזְמָנָתוֹ שֶׁל אִישׁ-מַכֹּלֶת נִכְבָּד וּבְרִיא-בָּשָׂר זֶה, שֶׁהָיָה גַם בַּעַל עֲגָלָה מִשֶׁלוֹ, מְאֹרָע שֶׁל מַמָשׁ.

“הַאִם יָדוּעַ לְךְ מַשֶׁהוּ עַל רוֹזְנִים וְטִירוֹת?” שָׁאֵל מַר הוֹבְּס, “הָיִיתִי רוֹצֶה לְדַעַת יוֹתֵר עַל עִנְיָנִים אֵלֶה.”

“קָרָאתִי פַּעַם סִפּוּר עַל כַּמָה מֵהֶם בְּחוֹבְרוֹת שֶׁל הָרוֹמָן הַזָעִיר,” הֵשִׁיב דִיק, “הַסִפּוּר נִקְרָא ‘פִּשְׁעֵי הַכֶּתֶר, אוֹ נִקְמַת הָרוֹזֶנֶת מֶרִי’. זֶהוּ סִפּוּר מוֹתֵחַ נוֹרָא, וְכַמָה מֵהַחֶבְרֶ’ה שֶׁלָנוּ קָרְאוּ אוֹתוֹ.”

“הָבֵא אִתְּךְ אֶת הַחוֹבֶרֶת כְּשֶׁתָּבוֹא,” בִּקֵשׁ מַר הוֹבְּס, “אֲנִי אֲשַׁלֵם לְךָ בַּעֲדָהּ. הָבֵא כָּל מַה שֶׁתּוּכַל לִמְצֹא עַל רוֹזְנִים, אוֹ דֻכָּסִים… דִבַּרְנוּ מְעַט גַם עַל הַכֶּתֶר, אֲבָל מֵעוֹלָם לֹא רָאִיתִי כֶּתֶר אֲמִתִּי. אֲנִי מְתָאֵר לְעַצְמִי שֶׁכָּאן בַּאֲמֶרִיקָה אִי אֶפְשָׁר לִרְאוֹת כְּתָרִים.”

“אוֹמְרִים שֶׁבַּחֲנוּת-הַתַּכְשִׁיטִים ‘טִיפָאנִי’ אֶפְשָׁר לִקְנוֹת כְּתָרִים,” אָמַר דִיק, “אֲבָל אֲנִי לֹא בָּטוּחַ, כִּי לֹא פָּגַשְׁתִּי מִישֶׁהוּ שֶׁרָאָה אוֹתָם.”

מַר הוֹבְּס הֵנִיד רֹאשׁוֹ בַּעֲצַלְתַּיִם וְהִפְטִיר:

“אֵינֶנִי חוֹשֵׁב שֶׁיֵּשׁ לָהֶם כָּאן בִּקוּשׁ גָדוֹל.” וּבָזֹאת שָׂמוּ קֵץ לְנוֹשֵׂא זֶה.

הָיְתָה זוֹ רֵאשִׁיתָהּ שֶׁל יְדִידוּת הֲדוּקָה בֵּינֵיהֶם. מִשֶׁהִגִיעַ דִיק אֶל חֲנוּת-הַמַכֹּלֶת, קִבְּלוֹ מַר הוֹבְּס בִּמְלֹא הַכָּבוֹד. הוּא הִצִיב לִכְבוֹדוֹ כִּסֵא בֵּין הַדֶלֶת וַחֲבִית הַתַּפּוּחִים, וּלְאַחַר שֶׁאוֹרְחוֹ הַצָעִיר הִתְיַשֵׁב, הוּא הוֹשִׁיט אֶת יָדוֹ מַעֲשֵׂה מֶחֱוָה וְאָמַר לוֹ:

“הִתְכַּבֵּד, בְּבַקָשָׁה!”

אַחַר-כָּךְ הוּא עִיֵן בְּחוֹבֶרֶת הַסִפּוּרִים, וּשְׁנֵיהֶם שָׁקְעוּ בְּשִׂיחָה עֵרָה עַל עִנְיְנֵי הָאֲצֻלָה הַבְּרִיטִית. מַר הוֹבְּס עִשֵׁן אֶת מִקְטַרְתּוֹ בִּמְלֹא הַמֶרֶץ וְהִרְבָּה לְהַנְהֵן בְּרֹאשׁוֹ, וְאַחַר-כָּךְ הוּא הִצְבִּיעַ בְּמִקְטַרְתּוֹ עַל הַכִּסֵא הַגָבוֹהַ, הַמְנֻמָר

בְּסִימָנִים עַל רַגְלָיו.

“אַתָּה רוֹאֶה אֶת הַבְּעִיטוֹת שֶׁלוֹ?” אָמַר, “כֵּן כֵּן, בְּעִיטוֹת הָרַגְלַיִם שֶׁל הַלוֹרְד הַקָטָן שֶׁלָנוּ! אֲנִי יוֹשֵׁב וּמַבִּיט בָּהֶן שָׁעוֹת, מַבִּיט וְחוֹשֵׁב: זֶהוּ עוֹלָם שֶׁל עֲלִיוֹת וְשֶׁל נְפִילוֹת. תָּאֵר לְעַצְמְךָ, שָׁם הָיָה יוֹשֵׁב וְאוֹכֵל עוּגִיוֹת, אוֹ מוֹצִיא לְעַצְמוֹ תַּפּוּחַ מֵהֶחָבִית. וְהַיּוֹם הוּא לוֹרְד שֶׁמִתְגוֹרֵר בְּאַרְמוֹן! אֵלוּ הֵן בְּעִיטוֹת שֶׁל לוֹרְד! וְיוֹם אֶחָד הֵן יִהְיוּ בְּעִיטוֹת שֶׁל רוֹזֵן! תָּאֵר לְעַצְמְךָ, תָּאֵר לְעַצְמְךָ…”

הוּא נֶהֱנָה מְאֹד מִבִּקוּרוֹ שֶׁל דִיק. לִפְנֵי שֶׁנִפְרְדוּ אָכְלוּ יַחַד אֲרוּחַת-עֶרֶב בַּקִיטוֹן הָאֲחוֹרִי. הָאֲרוּחָה כָּלְלָה בִּסְקְוִיטִים, גְבִינָה צְהֻבָּה, סַרְדִינִים וּשְׁאָר שִׁמוּרִים שֶׁהוּצְאוּ מִן הַחֲנוּת. מַר הוֹבְּס פָּתַח שְׁנֵי בַּקְבּוּקֵי ‘טֶמְפּוֹ’, מָזַג מֵהֶם בַּחֲגִיגִיוּת לִשְׁנֵי כּוֹסוֹת וְהֵם שָׁתוּ ‘לְחַיִים’.

“לְחַיֵי הַלוֹרְד הַקָטָן!” אָמַר בַּהֲרִימוֹ אֶת כּוֹסוֹ, “וּלְוַאי שֶׁיְלַמֵד אוֹתָם לֶקַח, אֶת הָרוֹזְנִים וְהַדֻכָּסִים וּשְׁאָר הָאֲצִילִים!”

לְאַחַר אוֹתוֹ עֶרֶב הָלְכוּ וְתָכְפוּ הַפְּגִישׁוֹת בֵּין הַשְׁנַיִם וּמַר הוֹבְּס חָשׁ עַצְמוֹ יוֹתֵר רָגוּעַ וּפָחוֹת בּוֹדֵד. הֵם קָרְאוּ יַחַד אֶת סִפּוּרֵי “הָרוֹמָן הַזְעִיר” וּשְׁאָר מַעֲשִׂיוֹת מְרַתְּקוֹת וְרָכְשׁוּ יְדִיעוֹת רַבּוֹת עַל אָרְחוֹת-חַיֵיהֶם שֶׁל בְּנֵי הָאֲצֻלָה; יְדִיעוֹת שֶׁהָיוּ לְלֹא סָפֵק מַפְתִּיעוֹת בְּיוֹתֵר אֶת הַנוֹגְעִים בַּדָבָר.

יוֹם אֶחָד עָרַךְ מַר הוֹבְּס עֲלִיָה-לָרֶגֶל אֶל אַחַת מֵחֲנֻיוֹת הַסְפָרִים שֶׁבְּמוֹרַד הָעִיר, כְּדֵי לְהִמָנוֹת עַל חוּג לָקוֹחוֹתֶיהָ. הוּא קָרַב אֶל הַפָּקִיד, נִשְׁעַן עַל הַדֶלְפֵּק וְאָמַר:

“אֲנִי מְעֻנְיָן בְּסֵפֶר עַל רוֹזְנִים”.

“מַה?!” שָׁאַל הַפָּקִיד הַמֻפְתָּע.

“אֲנִי מְבַקֵשׁ,” חָזַר מַר הוֹבְּס עַל דְבָרָיו, “סֵפֶר עַל רוֹזְנִים.”

“חוֹשְׁשַׁנִי מְאֹד,” הֵשִׁיב הַפָּקִיד וְנָעַץ בְּאִישׁ שִׂיחוֹ מַבָּט מוּזָר, “שֶׁאֵין לָנוּ סוּג הַסְפָרִים שֶׁאַתָּה מְעֻנְיָן בָּהֶם.”

“מָה?!” קָרָא אִישׁ-הַמַכֹּלֶת בִּתְמִיהָה, “אִם כֵּן, אוּלַי סֵפֶר עַל… דֻכָּסִים?”

“אֵינֶנִי מַכִּיר סֵפֶר כָּזֶה.” הֵשִׁיב הַפָּקִיד.

מַר הוֹבְּס חָשׁ מְבוּכָה רַבָּה. הוּא הִשְׁפִּיל אֶת עֵינָיו לָרִצְפָּה וְאַחָר-כָּךְ חָזַר וְהֵרִימָן.

“וְגַם לֹא עַל רוֹזְנוֹת?” שָׁאַל.

“חוֹשְׁשַׁנִי שֶׁלֹא.” הֵשִׁיב הַפָּקִיד בְּחִיוּךְ.

“אִם כָּךְ,” הִפְטִיר מַר הוֹבְּס, “חֲזִיז וָרַעַם!”

בְּרֶגַע שֶׁעָמַד לָצֵאת מִבֵּית-הַמִסְחָר קָרָא לוֹ הַפָּקִיד בַּחֲזָרָה וְשָׁאֵל אִם סֵפֶר שֶׁגבּוֹרָיו הָרָאשִׁיִים הֵם אֲצִילִים יַשְׂבִּיעַ אֶת רְצוֹנוֹ. מַר הוֹבְּס הֵשִׁיב בְּחיוּב, וְהַפָּקִיד מָכַר לוֹ כֶּרֶךְ עַב-כֶּרֶס בְּשֵׁם “מִגְדַל לוֹנְדוֹן”, מֵאֵת מַר הָרִיסוֹן אֵינְסְווֹרְת. וּמַר הוֹבְּס נְשָׂאוֹ אֶל בֵּיתוֹ.

מִשֶׁהוֹפִיעַ דִיק הִתְחִילוּ שְׁנֵיהֶם לִקְרֹא בּוֹ. הָיָה זֶה סִפּוּר מְרַתֵּק וּמֵשִׁיב-נֶפֶשׁ, שֶׁעֲלִילָתוֹ הִתְרַחֲשָׁה בְּיָמֶיהָ שֶׁל הַמַלְכָּה שֶׁכֻּנְתָּה בְּפִי הַבְּרִיוֹת מֶרִי אֵשֶׁת-הַדָמִים. וּמִשֶׁקָרָא מַר הוֹבְּס עַל הֶרְגֵלָהּ הַמְגֻנֶה שֶׁל הַמַלְכָּה לַעֲרֹף אֶת רָאשֵׁיהֶם שֶׁל יְרִיבֶיהָ, אוֹ לְהַעֲלוֹתָם עַל הַמוֹקֵד, עָלְתָה בּוֹ חֲמָתוֹ לְהַשְׁחִית. הוּא הוֹצִיא אֶת מִקְטַרְתּוֹ מִפִּיו, קִנַח אֶת מִצְחוֹ הַמֵזִיעַ בַּמִמְחָטָה הָאֲדֻמָה, נָעַץ עֵינָיו בְּדִיק וְקָרָא:

“הוּא אֵינוֹ בָּטוּחַ שָׁם! שְׁמַע לִי, דִיק, הוּא אֵינֶנוּ בָּטוּחַ! אִם יֵשׁ שָׁם אִשָׁה הַמְסֻגֶלֶת לָשֶׁבֶת עַל כִּסֵא הַמְלוּכָה וּלְצַווֹת לְבַצֵעַ מִינֵי דְבָרִים שֶׁכָּאֵלֶה, מִי יוֹדֵעַ מַה קוֹרֶה לַלוֹרְד שֶׁלָנוּ בְּרֶגַע זֶה? אֵין לוֹ שׁוּם בִּטָחוֹן! מִין אִשָׁה כָּזֹאת רַק נִכְנֶסֶת לְמַצַב-רוּחַ – וְרָאשִׁים מַתְחִילִים לְהִתְעוֹפֵף בָּאֲוִיר!”

“נוּ נוּ,” אָמַר דִיק בְּשַׁלְוָה, אִם כִּי גַם הוּא הָיָה מֻדְאָג מְעַט, “אַתָּה מֵבִין, הַיּוֹם יֵשׁ שָׁם מַלְכָּה אַחֶרֶת לְגַמְרֵי. קוֹרְאִים לָהּ וִיקְטוֹרְיָה, וְזֹאת שֶׁכָּתוּב עָלֶיהָ בַּסֵפֶר שְׁמָהּ מֶרִי.”

“אַתָּה צוֹדֵק,” אָמַר מַר הוֹבְּס וְהוֹסִיף לְקַנֵחַ אֶת מִצְחוֹ בַּמִמְחָטָה, “אַתָּה צוֹדֵק בְּהֶחְלֵט. וְהָעִתּוֹנִים לֹא כּוֹתְבִים הַיּוֹם כְּלוּם עַל קִצוּץ רָאשִׁים וּשְׂרֵפַת אֲנָשִׁים וְעִנְיָנִים מִסוּג כָּזֶה. וּבְכָל זאת, לֹא נִרְאֶה לִי שֶׁהוּא הֲכִי בָּטוּחַ שָׁם, בֵּין הָאַנְגְלִים הַמוּזָרִים הָהֵם. תָּאֵר לְעַצְמְךָ, הֵם אֲפִילוּ לֹא חוֹגְגִים שָׁם בָּרְבִיעִי בִּיוּלִי אֶת יוֹם-הָעַצְמָאוּת!”

מֶשֶׁךְ יָמִים אֲחָדִים חָשׁ אִישׁ-הַמַכֹּלֶת אִי-שֶׁקֶט בְּנַפְשׁוֹ; וְאָז קִבֵּל אֶת מִכְתָּבוֹ שֶׁל פוֹנְטְלֶרוֹי וְקָרָא אוֹתוֹ שׁוּב וָשׁוּב וָשׁוּב, תְּחִלָה לְעַצְמוֹ וְאַחַר-כָּךְ קְרָאוֹ בְּאָזְנֵי דִיק, וּכְמוֹ כֵן קָרָא אֶת הַמִכְתָּב שֶׁקִבֵּל דִיק בְּאוֹתָהּ עֵת וַאֲשֶׁר דָמָה לְמַדַי לְמִכְתָּבוֹ שֶׁלוֹ.

שְׁנֵיהֶם נֶהֱנוּ בְּיוֹתֵר מִמִכְתְּבֵיהֶם. הֵם חָזְרוּ וְקָרְאוּ בָּהֶם פָּנִים וְאָחוֹר, וְנִתְּחוּ כָּל מִלָה וּמִשְׁפָּט בָּהֶם. וְאַחַר-כָּךְ עָסְקוּ בְּמֶשֶׁךְ יָמִים בִּכְתִיבַת אִגְרוֹת הַתְּשׁוּבָה שֶׁלָהֶם, וְאַף קָרְאוּ אֶת אֵלֶה שׁוּב וָשׁוּב כִּמְעַט כְּמוֹ אֶת הַמִכְתָּבִים שֶׁקִבְּלוּ.

הָיְתָה זוֹ עֲבוֹדַת פֶּרֶךְ לְדִיק לִכְתֹּב אֶת מִכְתָּבוֹ. כָּל יְדִיעָתוֹ בְּתוֹרַת הַכְּתִיבָה וְהַקְרִיאָה נִרְכְּשָׁה בְּאוֹתָם חֳדָשִׁים מְעַטִים, שֶׁבָּהֶם גָר עִם אָחִיו הַבְּכוֹר וּבִקֵר בְּבֵית-סֵפֶר שֶׁל עֶרֶב; אַךְ בִּהְיתוֹ נַעַר חָרִיף, הִצְלִיחַ לִרְכּשׁ תּוֹרָה רַבָּה בִּתְקוּפַת לִמוּדָיו הַקְצָרָה, וְאַחַר-כָּךְ עָרַךְ אִמוּנֵי קְרִיאָה בְּעֶזְרַת כּוֹתְרוֹת הָעִתּוֹנִים, וְהִרְגִיל עַצְמוֹ לִכְתִיבָה בְּעֶזְרַת פִּסוֹת גִיר אוֹ פֶּחָם עַל הַמִדְרָכוֹת אוֹ קִירוֹת הַבָּתִּים. הוּא סִפֵּּר לְמַר הוֹבְּס עַל חַיָיו בִּמְחִצַת אֲחִיו הַבְּכוֹר, לְאַחַר מוֹת הוֹרָיו. שְׁמוֹ הָיָה בֶּן, וְהוּא טִפַּל בְּאָחִיו הַצָעִיר כְּמֵיטַב יְכָלְתּוֹ, עַד שֶׁגָדַל דַיוֹ כְּדֵי לַעֲמֹד בִּרְשׁוּת עַצְמוֹ. הֶם הוֹסִיפוּ לָדוּר יַחְדָו עַד שֶׁבֶּן גָדַל וְרָכַשׁ לְעַצְמוֹ דִירָה קְטַנָה בְּבַיִת יָשָׁן.

“וְאָז,” קָרָא דִיק בְּתֵעוּב, “תָּאֵר לְעַצְמְךָ מַה הוּא עָשָׂה: הָלַךְ וְהִתְחַתֵּן עִם בַּחוּרָה! פָּשׁוּט, נָפַל עַל הָרֹאשׁ וְאִבֵּד אֶת הַשֵׂכָל שֶׁלוֹ! הַהִתְחַתֵּן אִתָּהּ וְהִתְחִיל לִהְיוֹת מְשָׁרֵת שֶׁל הַדִירָה הַפִּצְפֹּנֶת שֶׁלָהֶם. וְאֵיזוֹ מְכַשֵׁפָה הִיא הָיְתָה, מִינָה זֹאת, מַמָשׁ נְמֵרָה! כְּשֶׁהָיְתָה מִתְחַמֶמֶת – הָיְתָה מְסֻגֶלֶת לְרַסֵק כָּל דָבָר לַחֲתִיכוֹת! וְהִיא הָיְתָה מִתְחַמֶמֶת כָּל הַזְמַן, בְּלִי הַפְסָקַת-אֵשׁ. אַחַר-כָּךְ נוֹלַד לָהּ תִּינוֹק – בְּדִיוּק כְּמוֹ אִמְ’שֶׁלוֹ – מְיַלֵל בַּיּוֹם וּבַלַיְלָה. וּכְשֶׁאֲנִי הָיִיתִי נִכְנָס בְּמִקְרָה אֲלֵיהֶם בְּשָׁעָה שֶׁהַזַאֲטוּט צָרַח – הָיְתָה מְעִיפָה עָלַי צַלָחוֹת! וּפַעַם הִיא הִפִּילָה צַלַחַת עַל הַתִּינוֹק וְחָתְכָה לוֹ אֶת הַסַנְטֵר. הָרוֹפֵא אֶמַר שֶׁתִּשָׁאֵר לוֹ שָׁם צַלֶקֶת כָּל הַחַיִים שֶׁלוֹ. אֵם נֶהְדֶרֶת, בְּחַיַי! חֶרְפָּה וּבוּשָׁה! הִיא תָּמִיד יִלְלָה עַל בֶּן לָמָה הוּא לֹא מַרְוִיחַ מַסְפִּיק כֶּסֶף; עַד שֶׁיוֹם אֶחָד הוּא קָם וְנָסַע לַמַעֲרָב הַפָּרוּעַ וְנַעֲשָׂה קַאוּבּוֹי. וְלֹא עָבַר שָׁבוּעַ מֵאָז, וְעֶרֶב אֶחָד אֲנִי עוֹלֶה לַדִירָה מֵהָעֲבוֹדָה שֶׁלִי וּמוֹצֵא אוֹתָהּ רֵיקָה וּנְעוּלָה; וְהַבַּעֲלַת-הַבַּיִת סִפְּרָה כִּי מִינָה קָמָה, הֵרִימָה רַגְלַיִם וְהִסְתַּלְקָה לָהּ. מִישֶׁהוּ סִפֵּר שֶׁהִיא עָלְתָה עַל אֳנִיָה כְּדֵי לִהְיוֹת מְטַפֶּלֶת שֶׁל אֵיזוֹ גִיבֶרֶת עִם תִּינוֹק. הַקְצוּר, מֵאָז לֹא שָׁמַעְנוּ עָלֶיהָ אַף פְּסִיק, לֹא בֶּן וְלֹא אֲנִי. אִלוּ אֲנִי הָיִיתִי בִּמְקוֹמוֹ, לֹא הָיִיתִי שָׂם עָלֶיהָ אֲסִימוֹן. אֲבָל לֹא כָּכָה בֵּן: הוּא ‘מֵת’ עָלֶיהָ. וּבֶאֱמֶת, כְּשֶׁהָיְתָה מְלֻבֶּשֶׁת יָפֶה וּבְמַצַב-רוּחַ לֹא הָפוּךְ, הִיא דַוְקָא נִרְאֲתָה דֵי חֲתִיכִית, עִם עֵינַיִם גְדוֹלוֹת וּשְׁחוֹרוֹת וּשְׂעָרוֹת שֶׁהִגִיעוּ לָהּ עַד הַבִּרְכַּיִם; אֲבָל הִיא הָיְתָה קוֹלַעַת אוֹתָן לְצַמָה עָבָה כְּמוֹ זְרוֹעַ וְכוֹרֶכֶת אוֹתָהּ מִסָבִיב-סָבִיב לְרֹאשָׁהּ. שָׁמַעְתִּי אֲנָשִׁים אוֹמְרִים שֶׁהִיא יְפֵהפִיָה אִיטַלְקִית, כָּכָה הֵם אוֹמְרִים.”

מְפַּעַם בְּפַעַם הָיָה בֶּן כּוֹתֵב כַּמָה מִלִים לְדִיק אָחִיו. תְּחִלָה נָדַד מִמָקוֹם לְמָקוֹם, בְּרָדְפוֹ אַחֲרֵי מַזְלוֹ; עַד שֶׁלְבַסוֹף הִשְׁתַּקַע בְּקָלִיפוֹרְנִיָה וְעָבַד בְּחַוַת בָּקָר.

“הַבַּחוּרָה הַזֹּאת הָרְסָה אוֹתוֹ,” אָמַר דִיק עֶרֶב אֶחָד, “וַאֲנִי דֵי מְרַחֵם עָלָיו.”

הֵם יָשְׁבוּ בְּפֶתַח הַחֲנוּת, וּמַר הוֹבְּס פִּטֵם אֶת מִקְטַרְתּוֹ.

“הוּא לֹא הָיָה צָרִיךְ לָשֵׂאת אִשָּׁה,” אָמַר אִישׁ-הַמַכֹּלֶת בְּקוֹל מְהֻרְהָר וְקָם לָקַחַת אֶת קֻפְסַת-הַגַפְרוּרִים, “אֵינֶנִי תּוֹפֵס מַה טוֹבָה צוֹמַחַת לָנוּ מִנָשִׁים. מַה דַעְתְּךָ?”

בְּשָׁעָה שֶׁהוֹצִיא גַפְרוּר מִן הַקְפְסָה נָפְלָה עֵינוֹ עַל מְכוֹנַת-הַחִשׁוּב.

“הֵי, יֵשׁ כָּאן מִכְתָּב!” קָרָא בְּהַפְתָּעָה, “כֵּיצַד זֶה לֹא הִבְחַנְתִּי בּוֹ לִפְנֵי כֵן? הַדַוָר וַדַאי הִנִיחַ אוֹתוֹ כָּאן מִבְּלִי שֶׁהִשְׁגַחְתִּי בּוֹ.” הוּא נָטַל אֶת הַמַעֲטָפָה וּבָחַן אוֹתָהּ בְּעִיוּן.

“זֶה מִמֶנוּ!” קָרָא בְּשִׂמְחָה, “אֲנִי מַכִּיר כְּבָר אֶת כְּתַב-יָדוֹ!”

הוּא שָׁכָח כָּלִיל אֶת מִקְטַרְתּוֹ; חָזַר נִרְגָשׁ אֶל כִּסְאוֹ, שָׁלַף אֶת אוֹלָרוֹ וּפָתַח אֶת הַמַעֲטָפָה.

“מְעַנְיַן, אֵילוּ חֲדָשׁוֹת יֵשׁ לוֹ לְסַפֵּר לָנוּ הַפַּעַם.” אָמַר, פָּרַשׂ אֶת הַדַף וְקָרָא בְּקוֹל:

טִירַת דוֹרִינְקוֹרְט

אָדוֹן הוֹבְּס הַיָּקָר,

אֲנִי כּוֹתֵב לְךָ הַיּוֹם בְּסִיא הַמְהִירוּת, כִּי יֵשׁ לִי מַשֶׁהוּ מוּזָר לְסַפֵּר לְךָ וַאֲנִי יוֹדֵעַ שֶׁתִּהְיֶה מֻפְתָּא מְאֹד לִשְׁמֹעַ אֶת זֶה. יְדִידִי הַיָקָר, כָּל הָעִנְיָן הוּא טָעוּת אַחַת גְדוֹלָה וַאֲנִי בִּכְלָל לֹא לוֹרְד וְגַם לֹא אֶהְיֶה בִּכְלָל רוֹזֵן. פִּתְאֹם הוֹפִיעָה גְבֶרֶת אַחַת שֶׁהִתְחַתְּנָה עִם דוֹדִי בֶּוִיס הַמָנוֹחַ, וְהַבֵּן שֶׁלָהּ הוּא לוֹרְד פוֹנְטְלֶרוֹי הָאֲמִתִּי, מִפְּנֵי שֶׁכָּכָה זֶה פֹּה בְּאַנְגְלִיָה: הַבֵּן הַבְּכוֹר שֶׁל הָרוֹזֵן הוּא יִהְיֶה רוֹזֵן, וְאִם הַבֵּן מֵת – אָז הַבֵּן שֶׁלוֹ הוּא יִהְיֶה רוֹזֵן. נָכוֹן, סַבָּא שֶׁלִי עוֹד חַי, אֲבָל הַבֶּן שֶׁלוֹ בֶּוִיס מֵת, וְעַכְשָׁו אַתֶּם מְבִינִים שֶׁהַבֵּן שֶׁלוֹ הוּא לוֹרְד פוֹנְטְלֶרוֹי וְלֹא אֲנִי, כִּי אַבָּא שֶׁלִי הָיָה הַבֵּן הֲכִי צָעִיר, וְעַכְשָׁו הַשֵׁם שֶׁלִי הוּא סֶדְרִיק אֶרוֹל, כְּמוֹ שֶׁהָיָה כְּשֶׁגַרְתִּי בִּנְיוּ-יוֹרְק. כָּל הַדְבָרִים שֶׁלִי יִהְיוּ שַׁיָחִים לַיֶלֶד הָאַחֵר. בַּהַתְחָלָה חָשַׁבְתִּי שֶׁאֶצְתָּרֵךְ לָתֵת לוֹ גַם אֶת הַפּוֹנִי שֶׁלִי וְאֶת הַכִּרְכָּרָה אֲבָל סַבָּא

שֶׁלִי אָמַר שֶׁאֵלֶה יִשָׁאֲרוּ שֶׁלִי. סַבָּא שֶׁלִי מְצֻבְרָח עַכְשָׁו נוֹרָה וַאֲנִי חוֹשֵׁב שֶׁהוּא לֹא אוֹהֵב אֶת הַגְבֶרֶת הַזֹּאת, אֲבָל אוּלַי הוּא חוֹשֵׁב שֶׁיַקִירָתִי וַאֲנִי מִצְתָּעֲרִים שֶׁאֲנִי לֹא אֶהְיֶה רוֹזֵן. וּבֶאֱמֶת, עַכְשָׁו אֲנִי רוֹצֶה לִהְיוֹת רוֹזֵן יוֹתֵר מִקֹדֶם, מִפְּנֵי שֶׁזֹאת-הִיא טִירָה נֶהְדֶרֶת וְכָל הָאֲנָשִׁים בָּהּ מוֹצְאִים חֵן בְּעֵינֵי וּבְתוֹר אָשִׁיר הָיִיתִי יָכוֹל לַעֲשׂוֹת הֲמוֹן דְבָרִים. אֲבָל עַכְשָׁו לֹא אֶהְיֶה כְּבָר אֲשִׁיר כִּי אָבִי הָיָה רַק הַבֵּן הַצָעִיר שֶׁל רוֹזֵן. בְּקָרוֹב אַתְחִיל לִלְמֹד מִקְצוֹעַ, כְּדֵי שֶׁאוּכַל לִדְאֹג לְיַקִירָתִי. שָׁאַלְתִּי אֶת וִילְקִינְס אֵיךְ זֶה לִהְיוֹת סַיָס, וְאוּלַי אֲטַפַּל בְּסוּסִים אוֹ שֶׁאֶהְיֶה רַקָב. הַגְבֶרֶת הֵבִיאָה אֵת הַבֵּן שֶׁלָהּ לַטִירָה וְסָבִי וְאָדוֹן הַבִישַׁם דִבְּרוּ אִתָּהּ וְנִדְמֶה לִי שֶׁהִיא הָיְתָה מְרֻגֶזֶת נוֹרָה כִּי דִבְּרָה בְּקוֹל רָם נוֹרָה וְסַבָּא שֶׁלִי גַם הוּא הָיָה מְרֻגָז וְאַף פַּעַם לֹא רָאִיתִי אוֹתוֹ כָּל כָּךְ מְרֻגָז. הֶחְלַטְתִּי לְסַפֵּר לְךָ וּלְדִיק אֶת כָּל זֶה מִיָד כִּי חָשַׁבְתִּי שֶׁזֶה יְעַנְיָן אֶתְכֶם. יוֹתֵר אֵין לִי מַה לִחְתּוֹב,

בְּאַהֲבָה, מִידִידְךָ הַוְתִיק

סֶדְרִיק אֶרוֹל

(וְלֹא לוֹרְד פוֹנְטְלֶרוֹי)

מַר הוֹבְס צָנַח לְאָחוֹר עַל כִּסְאוֹ וְהַמִכְתָּב נָשַׁר עַל בִּרְכּוֹ, הָאוֹלָר נָפַל לָרִצְפָּה וְכָךְ גַם הַמַעֲטָפָה.

“חֵי רֹאשִׁי!” פָּלַט לְבַסוֹף, “אֲנִי מְחֻסָלִ!”

הוּא הָיָה כָּל כָּךְ נִרְעָשׁ, עַד כִּי שִׁנָה אֶת הַקְרִיאָה הַשְׁגוּרָה בְּפִיו. וְאָמְנָם, הוּא חָשׁ בֶּאֱמֶת כְּאִלּוּ מִישֶׁהוּ מְאֵיֵם לְחַסְלוֹ.

“אָז מָה,” אָמַר דִיק, “כָּל הָעִנְיָן הִתְפּוֹצֵץ, לֹא?”

“הִתְפּוֹצֵץ?!” קָרָא, “וַאֲנִי אוֹמֵר לְךָ שֶׁכָּל זֶה הוּא טַכְסִיס מְנֻוָל שֶׁל הָ’רִיסְטוֹקְרָטִים הָאַנְגְלִיִים לְסַלֵק אֶת סֶדְרִיק מִזְכֻיוֹתָיו מִפְּנֵי שֶׁהוּא אֲמֶרִיקָנִי. אָמַרְתִּי לְךְ שֶׁהוּא לֹא בָּטוּחַ שָׁם, וְהִנֵּה אַתָּה רוֹאֶה אֶת הַתּוֹצָאוֹת! אִם תִּרְצֶה אוֹ לֹא, כָּל הַמֶמְשָׁלָה שֶׁלָהֶם עָשְׂתָה יָד אַחַת כְּדֵי לִשְׁדֹד אוֹתוֹ!”

הַדָבָר פָּגַע בּוֹ עַד עִמְקֵי נִשְׁמָתוֹ. הַתְּמוּרָה בְּחַיֵי יְדִידוֹ הַצְעִיר לֹא נָשְׂאָה בְּעֵינָיו חֵן בַּתְּחִלָה, אֲבָל לְאַחַר שֶׁקִבֵּל אֶת מִכְתָּבוֹ הָרִאשׁוֹן הוּא חָשׁ גַאֲוָה נִסְתֶּרֶת בַּתִּפְאֶרֶת שֶׁיְדִידוֹ הַקָטָן זָכָה בָּהּ. נָכוֹן, הוּא לֹא אָהַד אֶת הָרוֹזְנִים, אֲבָל הוּא יָדַע הֵיטֵב אֶת עֶרְכּוֹ שֶׁל הַכֶּסֶף; וְאִם יָרְדוּ הָעשֶׁר וְהַתֹּאַר כְּרוּכִים זֶה בָּזֶה – הֲרֵי בְּכָל דָבָר מָצוּי עֹקֶץ כָּלְשֶׁהוּ.

“הֵם מְנַסִים לִשְׁדֹד אוֹתוֹ!” חָזַר וְאָמַר, “אֵין סָפֵק בְּכָךְ. וַאֲנַחְנוּ צְרִיכִים לַחְשֹׁב מָה אֶפְשָׁר לַעֲשׂוֹת כְּדֵי לַעֲזֹר לוֹ.”

שָׁעָה אֲרֻכָּה דָנוּ בְּסֻגְיָה זוֹ, וְאַחַר-כָּךְ לִוָה אֶת דִיק עַד פִּנַת הָרְחוֹב. וּבְדַרְכּוֹ חֲזָרָה עָצַר מוּל הַבַּיִת הָרֵיק, הִבִּיט בַּשֶׁלֶט “בַּיִת לְהַשְׂכִּיר” וּמָצַץ אֶת מִקְטַרְתּוֹ בְּהִרְהוּרִים רַבִּים וַעֲמֻקִים.

 

פֶּרֶק שְׁנֵים-עָשָׂר מִיהוּ הַלוֹרְד הָאֲמִתִּי    🔗

יָמִים מְעַטִים לְאַחַר הַמְסִבָּה יָדַע כִּמְעַט כָּל אָדָם בְּאַנְגְלִיָה, הַקוֹרֵא עִתּוֹנִים, עַל דְבַר הַמְאֹרָע הַמְרַגֵשׁ שֶׁאֵרַע בְּטִירַת דוֹרִינְקוֹרְט; וְאָמְנָם, בְּצֵרוּף כָּל הַפְּרָטִים וְהַסַמְמָנִים הָיָה זֶה סִפּוּר רַב-עִנְיָן: מַעֲשֶׂה בְּיֶלֶד אֲמֶרִיקָנִי, שֶׁהוּבָא לְאַנְגְלִיָה וְהֻכְתַּר לְלוֹרְד פוֹנְטְלֶרוֹי, וְהָיָה זֶה יֶלֶד יָפֶה וְנָבוֹן שֶׁהִתְחַבֵּב עַל הַכֹּל; צֵרְפוּ אֵלָיו אֶת הַסָב הַזָקֵן, שֶׁהָיָה כֹּה גֵאֶה בְּנֶכְדוֹ, אֶת הָאֵם הָעֲנֻגָה וְהַמְנֻדָה בְּשֶׁל נִשׂוּאֶיהָ לְסֶרֶן אֶרוֹל; וְהוֹסִיפוּ אֵלָיו אֶת נִשׂוּאָיו הַמוּזָרִים שֶׁל בֶּוִיס וְהוֹפָעָתָהּ הַפִּתְאֹמִית שֶׁל הָאִשָׁה הָאַלְמוֹנִית, שֶׁאִישׁ לֹא יָדַע עָלֶיהָ דָבָר, הַטוֹעֶנֶת שֶׁבְּנָהּ הוּא הַלוֹרְד פוֹנְטְלֶרוֹי הָאֲמִתִּי וְהַתּוֹבַעַת אֶת כִּבּוּד זְכֻיוֹתָיו. הַרְבֵּה הַרְבֵּה נִכְתַב וְדֻבַּר עַל פָּרָשָׁה זוֹ, שֶׁהָיְתָה לְסֶנְסַצְיָה שֶׁל מַמָשׁ. אַחַר-כָּךְ נָפוֹצוּ שְׁמוּעוֹת כִּי הָרוֹזֵן מִדוֹרִינְקוֹרְט לֹא שָׂבַע נַחַת מִתְּמוּרָה זוֹ וְכִי הוּא שׁוֹקֵל לְהַפְעִיל אֶת הַחֹק, וְאִם אָמְנָם כָּךְ יִהְיֶה, עָתִיד לְהֵעָרֵךְ מִשְׁפָּט גָדוֹל וְרַב-עִנְיָן.

מֵעוֹלָם לֹא יָדַע מְחוֹז אֶרְלְסְבּוֹרוֹ הִתְרַגְשׁוּת אֲשֶׁר כָּזֹאת. אֲנָשִׁים עָמְדוּ קְבוּצוֹת קְבוּצוֹת בָּרְחוֹבוֹת, שׂוֹחֲחוּ וְהִתְוַכְּחוּ עַל אֲשֶׁר נִתָּן וְצָרִיךְ לְהֵעָשׂוֹת. נָשִׁים יָשְׁבוּ עַל סִפְלֵי תֵּה, הֶחְלִיפוּ רְשָׁמִים וְחִוּוּ אֶת דַעְתָּן, וְאֶת דַעְתָּן עַל דַעְתָּן שֶׁל הַבְּרִיוֹת. וּמוּבָן מֵאֵלָיו שֶׁמָרַת דִיבְּס הָיְתָה זוֹ שֶׁיָדְעָה לְסַפֵּר אֶת הַפְּרָטִים הָרַבִּים וְהַבְּדוּקִים בְּיוֹתֵר עַל הַמִתְרַחֵשׁ בַּטִירָה:

“אֵל תִּשְׁאֲלוּ אֵיזֶה מַרְאֶה נוֹרָאִי יֵשׁ עַכְשָׁו לָרוֹזֵן,” אָמְרָה, “וְאִם תִּשְׁאֲלִי לְדַעְתִּי, גִיבֶרֶת, הָיִיתִי עוֹנָה לָךְ שֶׁזֶהוּ עֹנֶשׁ מִן הַשָּׁמַיִם עַל שֶׁהוּא הֵעֵז לִקְרֹעַ אֶת הַיֶלֶד מֵאִמוֹ הַחֲמוּדָה וְהַנִפְלָאָה. וְהַזָקֵן כָּל-כָּךְ הִתְקַשֶׁר אֵלָיו וְכָל-כָּךְ הָיָה גֵאֶה בּוֹ עַד שֶׁהוּא כִּמְעַט מְשֻׁגָע לְגַמְרֵי מִכָּל מַה שֶׁקָרָה. וּמַה שֶׁיוֹתֵר, הַחֲדָשָׁה הַזֹאת הִיא בִּכְלָל לֹא לֵידִי, כְּמוֹ הָאִמָא שֶׁל פוֹנְטְלֶרוֹי הַקָטָן. יֵשׁ לָהּ פָּנִים חֲצוּפִים וְעֵינַיִם שְׁחוֹרוֹת וְלֹא נְעִימוֹת, וְאָדוֹן תּוֹמַס אוֹמֵר שֶׁשׁוּם מְשָׁרַת לֹא יִהְיֶה מוּכָן לְקַבֵּל מִמֶנָה פְּקֻדוֹת. ‘בָּרֶגַע שֶׁהִיא נִכְנֶסֶת לַבַּיִת’, הוּא אוֹמֵר, ‘אֲנִי יוֹצֵא מִמֶנוּ.’ וְאֵיךְ בִּכְלָל אֶפְשָׁר לְהַשְׁווֹת אֶת הַתַּכְשִׁיט שֶׁלָהּ עִם הַלוֹרְד הַקָטָן הָרִאשׁוֹן? וְרַק אֱלֹהִים יוֹדֵעַ מַה יִהְיֶה הַסוֹף מִכָּל זֶה…”

אָכֵן, הַהִתְרַגְשׁוּת צָרְרָה אֶת כֻּלָם בִּכְנָפֶיהָ: בַּחֲדַר-הַסִפְרְיָה שֶׁבַּטִירָה, בְּעֵת הַשִׂיחוֹת בֵּין הָרוֹזֵן וּמַר הַבִישַׁם; בַּחֲדַר הַמְשָׁרְתִים, שָׁם שׂוֹחֲחוּ וְהִתְוַכְּחו תּוֹמַס וְהַמְבַשְׁלִים וְכָל שְׁאָר הָעוֹבְדִים מִבֹּקֶר וְעַד עֶרֶב; וּבָאֻרְוָה, שָׁם עָשָׂה וִילְקִינְס אֶת עֲבוֹדָתוֹ בְּרוּחַ נְכֵאָה, בְּטַפְּלוֹ בַּפּוֹנִי בִּמְסִירוּת רַבָּה מִתָּמִיד וּבְאָמְרוֹ בְּעֶצֶב לָרַכָּב כִּי “מֵעוֹלָם לֹא הָיָה לִי תַּעֲנוּג גָדוֹל יוֹתֵר בַּחַיִים מֵאֲשֶׁר לִרְכַּב מֵאֲחוֹרֵי הַיֶלֶד הַזֶה…”

אֲבָל בְּכָל הַהֲמוּלָה הַזֹּאת הָיְתָה נֶפֶשׁ אַחַת שֶׁהוֹסִיפָה לִהְיוֹת שְׁלֵוָה וּרְגוּעָה. הָיָה זֶה, כַּמוּבָן, לוֹרְד פוֹנְטְלֶרוֹי, שֶׁנֶאֱמַר עָלָיו כִּי אֵין הוּא עַתָּה כְּלָל לוֹרְד פוֹנְטְלֶרוֹי. אֶמְנָם נָכוֹן, בְּרֶגַע שֶׁהַדָבָר הֻסְבַּר לוֹ לָרִאשׁוֹנָה הוּא הָיָה נָבוֹךְ וְנִרְעָשׁ, אַךְ הַתְּמוּרָה לֹא נִרְאֲתָה לוֹ כַּאֲבֵדָה שֶׁאֵין לָהּ תַּקָנָה.

בְּשָׁעָה שֶׁהָרוֹזֵן סִפֵּר לוֹ אֶת הַבְּשׂוֹרָה הוּא יָשַׁב עַל הַשְׁרַפְרַף, יָדָיו חוֹבְקוֹת אֶת בִּרְכּוֹ – יְשִׁיבָה שֶׁהָיְתָה אֲהוּבָה עָלָיו בְּשָׁעָה שֶׁהֶאֱזִין לְשִׂיחָה רַבַּת עִנְיָן; וּבְשָׁעָה שֶׁסָבוֹ סִיֵם אֶת סִפּוּרוֹ הוּא נִרְאָה רְצִינִי וּמְיֻשָׁב מְאֹד בְּדַעְתּוֹ.

“יֵשׁ לִי הַרְגָשָׁה מְאֹד מוּזָרָה,” אָמַר, “כְּמוֹ מִין סְחַרְחֹרֶת…”

הָרוֹזֵן הִבִּיט בּוֹ בִּדְמָמָה. אַף בְּלִבּוֹ שֶׁלוֹ נֵעוֹרָה הַרְגָשָׁה מוּזָרָה, אוּלַי מוּזָרָה יוֹתֵר מִשֶׁהִרְגִישׁ כָּל יְמֵי חַיָיו. תְּחוּשָׁה זוֹ גָבְרָה מִשֶׁהִבְחִין בְּעַנְנַת הַדְאָגָה שֶׁיָרְדָה עַל פְּנֵי נֶכְדוֹ, שֶׁהָיוּ תָּמִיד מְאֻשָׁרִים כָּל-כָּךְ.

“הַאִם הֵם יִקְחוּ מִיַקִירָתִי אֶת הַבַּיִת וְהַכִּרְכָּרָה?” שָׁאֵל סֶדְרִיק בְּקוֹל דַאֲגָנִי.

“לֹא!” הֵשִׁיב הָרוֹזֵן בְּקוֹל רָם וְהֶחְלֵטִי, “אִישׁ לֹא יוּכַל לָקַחַת זֹאת מִמֵנָה.”

“בֶּאֱמֶת?” אָמַר סֶדְרִיק בַּהֲקַלָה רַבָּה, “זֶה טוֹב.”

אַחַר-כָּךְ הוּא הֵרִים אֶת עֵינָיו לְעֵבֶר סָבוֹ – וְהָיוּ אֵלֶה עֵינַיִם גְדוֹלוֹת, רַכּוֹת וּרְווּיוֹת עֶרְגָה.

“הַיֶלֶד הַהוּא,” שָׁאַל בְּקוֹל רוֹעֵד, “הוּא יִהְיֶה עַכְשָׁו… הוּא יִהְיֶה הַיֶלֶד שֶׁלְךָ, כְּמוֹ… כְּמוֹ שֶׁאֲנִי הָיִיתִי. נָכוֹן?”

“לֹא!!” הֵשִׁיב הָרוֹזֵן, וְקוֹלוֹ הָיָה רָם וְזוֹעֵף כָּל-כָּךְ, עַד שֶׁסֶדְרִיק נִרְתַּע לַאֲחוֹרָיו.

הרוזן הניח את כף-ידו על ראש נכדו וקירבו אליו.

“לֹא?” קָרָא בִּתְמִיהָה, “בֶּאֱמֶת? וַאֲנִי חָשַׁבְתִּי…”

הוּא קָם מִכִּסְאוֹ וְקָרַב אֶל סָבוֹ.

“אֲנִי אַמְשִׁיךְ לִהְיוֹת הַיֶלֶד שֶׁלְךָ אֲפִילוּ אִם לֹא אֶהְיֶה רוֹזֵן?” שָׁאַל וּפָנָיו הַסְמוּקִים קָרְנוּ בְּעֶרְגָה, “אַמְשִׁיךְ לִהְיוֹת הַיֶלֶד שֶׁלְךָ כְּמוֹ עַד עַכְשָׁו?”

בֶּן הָאֲצִילִים הַזָקֵן סָקֵר אֶת נֶכְדוֹ מִכַּף-רֶגֶל וְעַד רֹאשׁ, גְבִינָיו הָעֲבֻתִּים נִתְכַּוְצוּ וְעֵינָיו הָעֲמֻקוֹת זָהֲרוּ בְּאוֹר מוּזָר.

“יַלְדִי,” אָמַר – וְ… לֹא יֵאָמֵן! קוֹלוֹ הַצָרוּד נִשְׁמַע וְקָטוּעַ, כְּלָל וּכְלָל לֹא כְּקוֹלוֹ שֶׁל רוֹזֵן, – “כֵּן, אַתָּה תּוֹסִיף לִהְיוֹת יַלְדִי עַד יוֹמִי הָאַחֲרוֹן. וְחֵי אֱלֹהִים! לִפְעָמִים נִדְמֶה לִי כְּאִלוּ אַתָּה הוּא הַיֶלֶד הַיָחִיד שֶׁהָיָה לִי בְּחַיַי.”

פָּנָיו שֶׁל סֶדְרִיק סָמְקוּ עַד לְשָׁרְשֵׁי שַׂעֲרוֹתָיו; הָיָה זֶה סֹמֶק שֶׁל עֹנֶג וַהֲקַלָה. הוּא נָתַן אֶת יָדָיו בְּכִיסָיו וְהִבִּיט אֶל תּוֹךְ עֵינֵי סָבוֹ.

“בֶּאֱמֶת?” אָמַר, “אָז אִם כָּכָה, לֹא אִכְפַּת לִי כְּלָל אִם לֹא אֶהְיֶה רוֹזֵן. אֲנִי חָשַׁבְתִּי… אַתָּה מֵבִין? אֲנִי חָשַׁבְתִּי שֶׁהַיֶלֶד הַהוּא שֶׁיִהְיֶה רוֹזֵן יִצְטָרֵךְ גַם לִהְיוֹת הַיֶלֶד שֶׁלְךָ בִּמְקוֹמִי. וְזֶה מַה שֶׁהֶעֱצִיב אוֹתִי כָּל-כָּךְ.”

הָרוֹזֵן הִנִיחַ אֶת כַּף-יָדוֹ עַל כֶּתֶף נֶכְדוֹ וְקֵרְבוֹ אֵלָיו.

“אִישׁ לֹא יִקַח מִמְךָ דָבָר לְלֹא רְשׁוּתִי,” אָמַר, וְהִתְנַשֵׁם עֲמֻקוֹת, “אֵינִי מַאֲמִין עֲדַיִן שֶׁיֵשׁ בְּכֹחָם לָקַחַת מַשֶׁהוּ מִמְךָ. אַתָּה נוֹצַרְתָּ בִּשְׁבִיל הַמָקוֹם הַזֶה, וְ… כֵּן, אַתָּה עָשׂוּי עֲדַיִן לִהְיוֹת אֲדוֹנָיו. אַךְ יִהְיֶה אֲשֶׁר יִהְיֶה, אַתָּה תְּקַבֵּל מִמֶנִי כָּל שָׁאוּכַל לְהַעֲנִיק לְךָ. הַכֹּל!”

לֹא נִכָּר הָיָה כִּמְעַט שֶׁהוּא מְדַבֵּר אֶל יֶלֶד; הַבָּעַת הֶחְלֵטִיוּת תַּקִיפָה כָּל-כָּךְ הָיְתָה בְּפָנָיו וּבְקוֹלוֹ. דוֹמֶה הָיָה כְּאִלוּ הוּא נוֹדֵר נֵדֵר לְעַצְמוֹ, וְאֶפְשָׁר שֶׁכָּךְ אָמְנָם זֶה הָיָה.

מֵעוֹלָם לֹא חָשׁ, כִּבְרֶגַע זֶה, עַד כַּמָה קְשׁוּרָה נַפְשׁוֹ בְּנֶפֶשׁ הַיֶלֶד וְעַד כַּמָה הוּא גֵאֶה בְּיָפְיוֹ וּבִשְׁאָר מַעֲלוֹתָיו. וְהַדָבָר לֹא נִרְאָה כְּלָל אֶפְשָׁרִי בְּעֵינָיו כִּי יִגְזְלוּ מִמֶנוּ אֶת נֶכְדוֹ זֶה. וְעַל כֵּן גָמַר אֹמֶר בְּנַפְשׁוֹ לְהִלָחֵם עַל כָּךְ בִּמְלֹא אוֹנוֹ וְזַעְמוֹ.

יָמִים מְעַטִים לְאַחַר פְּגִישָׁתָהּ עִם מַר הַבִישַׁם הוֹפִיעָה הָאִשָׁה בַּטִירָה וְעִמָהּ הַיֶלֶד אֲשֶׁר – לִדְבָרֶיהָ – הוא הוּא לוֹרְד פוֹנְטְלֶרוֹי הָאֲמִתִּי. אֲבָל הָרוֹזֵן סֵרַב לִרְאוֹת אֶת פָּנֶיהָ.

“עוֹרֵךְ הַדִין,” כָּךְ אָמַר לָהּ שׁוֹמֵר-הַסַף, הוּא יְטַפַּל בְּעִנְיָנֵךְ."

הַמְשָׁרֵת שֶׁמָסַר לָהּ אֶת תְּשׁוּבַת הָרוֹזֵן הָיָה תּוֹמַס, שֶׁחִוָה אַחַר-כָּךְ אֶת דַעְתּוֹ עָלֶיהָ בַּחֲדַר-הַמְשָׁרְתִים: “בְּתוֹר אֶחָד שֶׁהִסְתּוֹבֵב בְּהַרְבֵּה בָּתִּים שֶׁל אֲצִילִים,” אָמַר, “אֲנִי מְסֻגָל לְהַכִּיר עַל הַמָקוֹם מִי לֵידִי וּמִי לֹא. וְאִם זֹאת הַחֲדָשָׁה הִיא לֵידִי, אָז אֲנִי צִנְצֶנֶת… הַהִיא שֶׁגָרָה בְּלוֹדְג',” הִמְשִׁיךְ וְאָמַר, “הִיא לֵידִי אֲמִתִּית, אֲפִילוּ שֶׁבָּאָה מֵאֲמֶרִיקָה. וְזֹאת יַגִיד לָכֶם כָּל גֶ’נְטֵלְמֶן שֶׁיַבִּיט עָלֶיהָ בַּחֲצִי-עַיִן.”

הָאִשָׁה חָזְרָה כִּלְעֻמַת שֶׁבָּאָה, וּפָנֶיהָ הַנָאִים הָיוּ נִפְחָדִים וְזוֹעֲמִים גַם יַחַד. בִּשְׁעַת שִׂיחָתוֹ אִתָּהּ הִבְחִין מַר הַבִישַׁם שֶׁאַף-עַל-פִּי שֶׁהָיְתָה חֲמוּמָה וּבַעֲלַת נִמוּסִים הֲמוֹנִיִים, הִיא לֹא הָיְתָה כְּלָל נְבוֹנָה וְאַמִיצָה כְּפִי שֶׁבִּקְשָׁה לְהֵרָאוֹת. לְעִתִּים נִרְאֲתָה כְּאִלּוּ כָּרְעָה תַּחַת מַעֲמָסַת הַיִחוּס שֶׁהֶעֱמִידָה עַצְמָהּ בּוֹ. וְאֵין סָפֵק שֶׁהִיא לֹא צִפְּתָה כְּלָל לְהִתָּקֵל בְּהִתְנַגְדוּת עַזָה כָּל-כָּךְ כְּלַפֵּי תְּבִיעָתָהּ.

“אֵין סָפֵק בְּעֵינַי,” אָמַר מַר הַבִישַׁם לְמָרַת אֶרוֹל, “כִּי הִיא בַּת אַשְׁפַּתּוֹת חַסְרַת הַשְׂכָּלָה, שֶׁאֵינָהּ רְגִילָה כְּלָל לְהִמָצֵא בִּמְחִצַת אֲנָשִׁים רָמֵי מַעֲלָה. אֵין הִיא יוֹדַעַת כְּלָל מַה לַעֲשׂוֹת וְכֵיצַד לִנְהֹג. בִּקְוּרָהּ בַּטִירָה הִפְחִיד אוֹתָהּ בְּיוֹתֵר. אָמְנָם, הִיא נִרְגֶזֶת מְאֹד, אַךְ נִפְחֶדֶת לֹא פָּחוֹת. הָרוֹזֵן סֵרַב לִרְאוֹתָהּ, אֲבָל אֲנִי יָעַצְתִּי לוֹ לְהִלָוֹוֹת אֵלַי אֶל מְלוֹן ‘דוֹרִינְקוֹרְט’, שֶׁבּוֹ הִיא מִתְאַכְסֶנֶת. מִשֶׁרָאֲתָה אוֹתוֹ נִכְנָס לָאוּלָם הֶחְוִירָה כַּסִיד, וְאַחַר-כָּךְ נִתְמַלְאָה חֵמָה וּפָתְחָה בְּשֶׁטֶף תְּבִיעוֹת מְלֻוֹוֹת אִיוּמִים.”

וְכָךְ הָיָה הַדָבָר. הָרוֹזֵן פָּסַע וְנִכְנַס אֶל תּוֹךְ הָאוּלָם, נִצֵב בְּמֶרְכָּזוֹ מְלֹא קוֹמָתוֹ, כְּעָנָק נְשׂוּא פָּנִים, וְנָעֵץ בָּהּ מַבָּט מִבַּעַד לְגַבּוֹת-עֵינָיו הַקוֹדְרוֹת מִבְּלִי לוֹמַר מִלָה. הוּא פָּשׁוּט הִבִּיט בָּהּ, סָקַר אוֹתָהּ בִּדְמָמָה מִכַּף רֶגֶל עַד רֹאשׁ, כְּאִלוּ הָיְתָה יְצוּר מְתֹעָב, וְהִנִיחַ לָהּ לְהַשְׁמִיעַ תְּבִיעוֹת וְאִיוּמִים, עַד שֶׁלְבַסוֹף עָיְפָה וְנִשְׁתַּתְּקָה. וְאָז פָּתַח הוּא וְאָמַר:

“אַתְּ טוֹעֶנֶת כִּי נִשֵׂאת לִבְנִי הַבְּכוֹר. אִם אֶמֶת הַדְבָר, וְאִם הַהוֹכָחוֹת שֶׁתַּצִיגִי תִּהְיֶינָה כְּשֵׁרוֹת מֵעַל לְכָל סָפֵק, כִּי אָז יַעֲמֹד הַחֹק לְצִדֵךְ. בְּמִקְרֶה זֶה יִהְיֶה בְּנֵךְ לוֹרְד פוֹנְטְלֶרוֹי. תּוּכְלִי לִהְיוֹת סְמוּכָה וּבְטוּחָה כִּי הָעִנְיָן יִבָּדֵק לְכָל פְּרָטָיו וְדִקְדוּקָיו. אִם טַעֲנוֹתַיִךְ תִּתְאַמֵתְנָה, תָּבוֹאִי עַל סִפּוּקֵךְ. אַךְ כָּךְ אוֹ כָּךְ, אֵינִי רוֹצֶה לִרְאוֹת אוֹתָךְ וְאֶת בְּנֵךְ כָּל עוֹד אֲנִי חַי. לְרֹעַ הַמַזְל תִּהְיֶה הָאֲחֻזָה נֶאֱלֶצֶת לִסְבֹּל אוֹתָךְ לְאַחַר מוֹתִי, וְדַיָהּ לְצָרָה בִּשְׁעָתָהּ. אַתְּ הִנָךְ בְּדִיוּק הַטִפּוּס שֶׁאוֹתוֹ הָיִיתִי מְצַפָּה מִבֶּוִיס בְּנִי לִבְחֹר לְעַצְמוֹ.”

וְאַחַר-כָּךְ הִפְנָה אֶת גַבּוֹ וְיָצָא בְּצַעַד גַאֶה, בְּדִיוּק כְּפִי שֶׁנִכְנַס.

יָמִים מְעַטִים לְאַחַר מִכֵּן יָשְׁבָה מָרַת אֶרוֹל בְּחַדְרָהּ. לְפֶתַע נִכְנְסָה הַנַעֲרָה הַמְשָׁרֶתֶת וְהוֹדִיעָה בְּקוֹל נִרְגָשׁ כִּי אוֹרֵחַ מְבַקֵשׁ לְהִכָּנֵס אֵלֶיהָ. עֵינֶיהָ נִתְעַגְלוּ בְּרֹב תַּדְהֵמָה וְקוֹלָהּ רָעַד בְּאָמְרָהּ:

“זֶהוּ הָרוֹזֵן בִּכְבוֹדוֹ וּבְעַצְמוֹ, גְבִרְתִּי!”

מִשֶׁנִכְנְסָה מָרַת אֶרוֹל לַחֲדַר-הָאוֹרְחִים, הִיא רָאֲתָה שָׁם גֶבֶר קָשִׁישׁ, גְבַהּ-קוֹמָה, שֶׁהוֹפָעָתוֹ אוֹמֶרֶת הָדָר וְהַבְּעָה עִקְשֶׁת עַל פָּנָיו הַנָאִים וְהַגְרוּמִים.

“מָרַת אֶרוֹל, אִם אֵינִי טוֹעֶה?” פָּתַח וְאָמַר.

“אָמְנָם כֵּן.” הֵשִׁיבָה.

הוּא שָׁתַק רֶגַע קַל וְהִבִּיט בְּעֵינֶיהָ הַשְׁלוּחוֹת אֵלָיו. לִבּוֹ נִרְעַד קַלוֹת, שֶׁכֵּן חָשׁ כְּאִלוּ עֵינַיִם גְדוֹלוֹת וְיַלְדוּתִיוֹת אֵלֶה שְׁלוּחוֹת אֵלָיו יוֹם יוֹם.

“הַיֶלֶד דוֹמֶה לָךְ מְאֹד,” אָמַר בְּפִתְאֹמִיוּת.

“רַבִּים אוֹמְרִים לִי זֹאת, אֲדוֹנִי,” הַשִׁיבָה לוֹ, “אַךְ הָיִיתִי שְׂמֵחָה לִשְׁמֹעַ כִּי הוא דוֹמֶה גַם לְאָבִיו.”

כְּפִי שֶׁלֵידִי לוֹרִידֵיל סְפְּרָה לוֹ, הָיָה קוֹלָהּ עָרֵב מְאֹד וְגִנוּנֶיהָ פְּשׁוּטִים וַאֲצִילִיִים. הִיא לֹא נִרְאֲתָה נְבוֹכָה וְנֶחְרֶדֶת כְּלָל מִבִּקוּרוֹ הַפִּתְאֹמִי.

“אָכֵן,” אָמַר הָרוֹזֵן, “הוּא דוֹמֶה… גַם לְ… בְּנִי.” הוּא פָּשַׁט יָדוֹ אֶל שְׂפָמוֹ הַלָבָן וּמָשַׁךְ אוֹתוֹ בְּכֹחַ.

“הֲיוֹדַעַת אַתְּ,” שָׁאֵל, “מַדוּעַ בָּאתִי לְכָאן?”

“נִפְגַשְׁתִּי עִם מָר הַבִישַׁם,” פָּתְחָה מָרַת אֶרוֹל, “וְהוּא סִפֵּר לִי עַל תְּבִיעוֹת חֲדָשׁוֹת שֶׁהֻגְשׁוּ…”

“בָּאתִי לוֹמַר לָךְ,” הִמְשִׁיךְ הָרוֹזֵן, “כִּי יֵעָשׂוּ חֲקִירוֹת וּבְדִיקוֹת בְּכָל הַקָשׁוּר בַּפָּרָשָׁה. וּרְצוֹנִי כִּי תֵּדְעִי שֶׁבְּנֵךְ יִזְכֶּה לַהֲגָנָתוֹ הַמְלֵאָה שֶׁל הַחֹק. זְכֻיוֹתָיו…”

קוֹלָהּ הָרַךְ שִׁסַע אֶת דְבָרָיו: “הוּא אֵינוֹ צָרִיךְ לְקַבֵּל דָבָר שֶׁאֵינֶנּוּ בְּגֶדֶר זְכֻיוֹתָיו, אֲפִילוּ אִם הַחֹק עָשׂוּי לְהַעֲנִיק לוֹ זאת.”

“לְרֹעַ הַמַזָל הַחֹק אֵינֶנוּ מְסֻגָל לָזֹאת,” אָמַר הָרוֹזֵן, “אוֹתָהּ אִשָּׁה בְּזוּיָה וּבְנָהּ…”

“אֶפְשָׁר מְאֹד כִּי הִיא דוֹאֶגֶת לִבְנָהּ לֹא פָּחוֹת מֵאֲשֶׁר אֲנִי דוֹאֶגֶת לְסֶדְרִיק, אֲדוֹנִי,” אָמְרָה מָרַת אֶרוֹל בְּקוֹל שָׁלֵו, “וְאִם אֶמְנָם הִיא נִשְׂאָה לְבִנְךָ הַבְּכוֹר, הֲרֵי שֶׁבְּנָהּ וְלֹא בְּנִי הוּא לוֹרְד פוֹנְטְלֶרוֹי.”

אַף הִיא, מַמָשׁ כִּבְנָהּ, לֹא פָּחֲדָה כְּלָל מִפְּנֵי הָרוֹזֵן וְתָלְתָה בּוֹ מַבָּט אַמִיץ, שֶׁדָמָה מְאֹד לְמַבָּטוֹ שֶׁל סֶדְרִיק; וְהוּא, שֶׁהָיָה עָרִיץ קָשׁוּחַ כָּל יְמֵי חַיָיו, נֶהֱנָה מִכָּךְ בְּסֵתֶר לִבּוֹ. לְעִתִּים רְחוֹקוֹת כָּל-כָּךְ הֵעֵזוּ בְּנֵי-הָאָדָם לְהִבָּדֵל מִמֶנוּ, עַד שֶׁהָיָה בְּכָךְ מֵעֵין חִדוּשׁ מְהַנֶה.

“אֲנִי מְשַׁעֵר,” אָמַר בְּגִחוּךְ קַל, “כִּי אַתְּ מִשְׁתּוֹקֶקֶת מְאֹד שֶׁבְּנֵךְ יִהְיֶה הָרוֹזֵן מִדוֹרִינְקוֹרְט.”

פָּנֶיהָ הַנָאִים סָמְקוּ בְּשָׁעָה שֶׁהֵשִׁיבָה לוֹ:

“זֶה דָבָר נִפְלָא מְאֹד, לִהְיוֹת הָרוֹזֵן מִדוֹרִינְקוֹרְט, אֲדוֹנִי,” אָמְרָה, “אֲנִי יוֹדַעַת זֹאת; אֲבָל הַדָבָר שֶׁאֲנִי רוֹצָה בְּיוֹתֵר הוּא, שֶׁבְּנִי יִהְיֶה כְּאָבִיו – אַמִיץ, צוֹדֵק וְאוֹהֵב אֶמֶת.”

“בְּנִגוּד מֻחְלָט לְסָבוֹ, הֲלֹא כֵן?” אָמַר בְּעוֹקְצָנוּת.

“לֹא הָיָה לִי הָעֹנֶג לְהַכִּיר אֶת סָבוֹ,” הֵשִׁיבָה מָרַת אֶרוֹל, “אַךְ יוֹדַעַת אֲנִי כִּי בְּנִי מַאֲמִין…” הִיא הִשְׁתַּהֲתָה רֶגַע קַל, תָּלְתָה בּוֹ מַבָּט נָעִים וְהִמְשִׁיכָה:

“אֲנִי יוֹדַעַת כִּי סֶדְרִיק אוֹהֵב אוֹתְךָ.”

“הַאִם הוּא הָיָה אוֹהֵב אוֹתִי,” שָׁאֵל הָרוֹזֵן בְּיֹבֶשׁ, “אִלוּ סִפַּרְתְּ לוֹ מַדוּעַ אֲנִי מְסָרֵב לִרְאוֹתֵךְ בַּטִירָה?”

“לֹא,” הֵשִׁיבָה הָאֵם, “אֲנִי סְבוּרָה כִּי לֹא. וְזוֹ הַסִבָּה מַדוּעַ לֹא גִלִיתִי לוֹ אֶת סִבַּת הַדָבָר.”

“אָכֵן,” הִפְטִיר הוֹד לוֹרְדִיוּתוֹ, “אֵין הַרְבֵּה אֲנָשִׁים שֶׁלֹא הָיוּ מְסַפְּרִים לוֹ זֹאת.”

לְפֶתַע הִתְחִיל פּוֹסֵעַ בַּחֶדֶר הָלוֹךְ וָשׁוֹב, בְּמָשְׁכוֹ בִּשְׂפָמוֹ הַגָדוֹל בְּזַעַף גוֹבֵר וְהוֹלֵךְ.

“נָכוֹן, הוּא מְחַבֵּב אוֹתִי,” אָמַר, “וַאֲנִי מְחַבֵּב אוֹתוֹ מְאֹד. לֹא אֶתְפָּאֵר וְאֹמַר כִּי חִבַּבְתִּי מִישֶׁהוּ מִיָמַי. אֲבָל אֲנִי מְחַבֵּב אוֹתוֹ; הוּא נָשָׂא חֵן בְּעֵינֵי מִן הָרֶגַע הָרִאשׁוֹן לִפְגִישָׁתֵנוּ. אָדָם זָקֵן אֲנִי וּשְׂבַע יָמִים; וְהוּא הֶעֱנִיק לִי מַשֶׁהוּ שֶׁהִצִית בִּי שׁוּב אֶת הָרָצוֹן לִחְיוֹת. אֲנִי גֵאֶה בּוֹ, וְהַמַחְשָבָה כִּי יוֹם יָבוֹא וְהוּא יִירַשׁ אוֹתִי וְיִהְיֶה אֲדוֹן הַנַחֲלָה מְמַלְאָה אֶת לִבִּי עֹנֶג.”

הוּא חָזַר וְנִצַב מוּל מָרַת אֶרוֹל.

“אֲנִי אָדָם אֻמְלָל,” אָמַר לָהּ, “הַאֲמִינִי לִי!”

וְאָמְנָם, הוּא נִרְאָה אֻמְלָל. כָּל גַאֲוָתוֹ לֹא הִצְלִיחָה לִמְנֹעַ אֶת הָרֶטֶט בְּקוֹלוֹ. לְרֶגַע קַל נִדְמֶה הָיָה כִּי דְמָעוֹת נִקְווֹת בְּעֵינָיו הָעֲמֻקוֹת.

“יִתָּכֵן שֶׁבָּאתִי אֵלַיִךְ מִשׁוּם שֶׁהִרְגַשְׁתִּי עַצְמִי אֻמְלָל,” אָמַר וְתָלָה בָּהּ אֶת עֵינָיו, “פַּעַם שָׂנֵאתִי אוֹתָךְ; קִנֵאתִי בָּךְ. אֲבָל פָּרָשָׁה אֲרוּרָה וּמְתֹעֶבֶת זוֹ שִׁנְתָה אֶת יַחֲסִי אֵלַיִךְ. לְאַחַר שֶׁרָאִיתִי אֶת הָאִשָׁה הַנִקְלָה, הַטוֹעֶנֶת לִהְיוֹת אֵשֶׁת בֶּוִיס בְּנִי, הִרְגַשְׁתִּי וְיָדַעְתִּי כִּי מַרְאֵה פָּנַיִךְ יָבִיא מַרְגוֹעַ לְנַפְשִׁי. הָיִיתִי שׁוֹטֶה זָקֵן וְעִקְשׁ, וַאֲנִי יוֹדֵעַ כִּי יַחֲסִי אֵלַיִךְ הָיָה גָרוּעַ. אַתְּ דוֹמָה כָּל-כָּךְ לַיֶלֶד, וְיֶלֶד זֶה הוּא עַתָּה כָּל חַיַי. אָדָם אֻמְלָל אֲנִי, וּבָאתִי אֵלַיִךְ מִשׁוּם שֶׁסֶדְרִיק אוֹהֵב אוֹתָךְ וַאֲנִי אוֹהֵב אוֹתוֹ. וּלְמַעַן הַיֶלֶד, הִתְיַחֲסִי אֵלַי בְּאֹרֶךְ-רוּחַ…”

הוּא אָמַר זֹאת בְּקוֹלוֹ הַצָרוּד, הַצוֹרְמָנִי כִּמְעַט, אַךְ עַצְבוּתוֹ וִיגוֹנוֹ נָגְעוּ אֶל לִבָּהּ שֶׁל מָרַת אֶרוֹל. הִיא קָמָה וְקֵרְבָה אֵלָיו אֶת הַכֻּרְסָה שֶׁנִצְבָה בְּסָמוּךְ.

“אָנָא, שֵׁב בְּבַקָשָׁה,” אָמְרָה בְּקוֹל רַךְ וּרְווּי אַהֲדָה, “הַדְאָגוֹת הָרַבּוֹת עִיְפוּ אוֹתְךָ וְאַתָּה חַיָב לִהְיוֹת חָזָק.”

הַדְאָגָה לִשְׁלוֹמוֹ, שֶׁנִרְאֲתָה כֹּה פְּשׁוּטָה וַעֲדִינָה, הָיְתָה חֲדָשָׁה וּנְעִימָה עֲבוּרוֹ. הוּא נִזְכֵּר שׁוּב בַּיֶלֶד, מִלֵא אֶת בַּקָשָׁתָהּ וְהִתְיַשֵׁב. אֶפְשָׁר שֶׁהָאַכְזָבָה וְשִׁבְרוֹן-הַלֵב הָיוּ לֶקַח טוֹב בִּשְׁבִילוֹ; שֶׁכֵּן, אִלְמָלֵא הָיָה כֹּה אֻמְלָל לֹא הָיָה בָּא אֵלֶיהָ; וְאָמְנָם, מַרְאֵה פָּנֶיהָ, דַאֲגָתָהּ הַכֵּנָה וְקוֹלָהּ הֶעָנֹג הָיוּ כְּמַרְפֵּא לְנַפְשׁוֹ. לְאַחַר שָׁעָה קַלָה חָשׁ עַצְמוֹ פָּחוֹת נִדְכָּא וְהוּא חָזַר וְדִבֵּר.

“יִהְיֶה אֲשֶׁר יִהְיֶה,” אָמַר, “אַמְשִׁיךְ לִדְאֹג לַיֶלֶד וּלְכָל מַחְסוֹרוֹ עַתָּה וּבְעָתִיד.”

לִפְנֵי שֶׁיָצָא לְדַרְכּוֹ עָמַד וְסָקֵר אֶת הַחֶדֶר.

“הַאִם הַבַּיִת נוֹשֵׂא חֵן בְּעֵינַיִךְ?” שָׁאֵל.

“מְאֹד!” הֵשִׁיבָה.

“זֶהוּ חֶדֶר נָעִים וּמָלֵא חֶדְוָה,” אָמַר, “הַאוּכַל לָבוֹא לְכָאן שׁוּב וּלְשׂוֹחֵחַ אִתָּךְ?”

“בְּכָל שָׁעָה שֶׁתִּרְצֶה, אֲדוֹנִי.” הֵשִׁיבָה לוֹ.

וְאָז הוּא יָצָא, עָלָה עַל מֶרְכַּבְתּוֹ וְנָסַע לְדַרְכּוֹ, בְּעוֹד תּוֹמַס וְהֶנְרִי נֶאֶלְמוּ דֹם מֵרֹב תַּדְהֵמָה לְמַרְאֵה עֵינֵיהֶם.

 

פֶּרֶק שְׁלֹשָׁה-עָשָׂר דִיק חָשׁ לְעֶזְרָה    🔗

נָקֵל לְשַׁעֵר כִּי מִיָּד לְאַחַר שֶׁפָּרָשַׁת הַלוֹרְד פוֹנְטְלֶרוֹי וּתְלָאוֹתָיו שֶׁל הָרוֹזֵן מִדוֹרִינְקוֹרְט נִדְפְּסוּ בְּעִתּוֹנֵי אַנְגְלִיָה, הֵם חָזְרוּ וְנִדְפְּסוּ גַם בְּעִתּוֹנֵי אֲמֶרִיקָה. הָיָה זֶה סִפּוּר מְרַתֵּק מִדַי מִכְּדֵי שֶׁהַבְּרִיוֹת יַעַבְרוּ עָלָיו לְסֵדֶר-הַיוֹם; וְהוּא זָכָה לְגִרְסָאוֹת רַבּוֹת כָּל-כָּךְ, עַד שֶׁהָיְתָה זוֹ עֲבוֹדָה שֶׁל מַמָשׁ לִרְכֹּשׁ אֶת כָּל הָעִתּוֹנִים וּלְהַשְׁווֹת סִפּוּר אֶחָד לְמִשְׁנֵהוּ. מַר הוֹבְּס קָרָא כָּל-כָּךְ הַרְבֵּה גִרְסָאוֹת עַד שֶׁנַעֲשָׂה מְבֻלְבָּל לַחֲלוּטִין. עִתּוֹן אֶחָד תֵּאֵר אֶת סֶדְרִיק יְדִידוֹ כְּתִינוֹק לְבוּשׁ מַדִים וְאוֹחֵז בְּנֶשֶׁק; עִתּוֹן אַחֵר תֵּאֲרוֹ כְּעֶלֶם צָעִיר הַלוֹמֵד בְּאוֹכְּסְפוֹרְד, שֶׁזָכָה בִּפְרָסִים עַל הֶשֵׂגָיו בַּלִמוּדִים וּבִכְתִיבַת שִׁירִים. בְּעִתּוֹן אַחֵר קָרָא עַל אֵרוּשָׂיו לְבִתּוֹ יְפַת-הַתֹּאֵר שֶׁל דֻכָּס נוֹדָע וְעִתּוֹן רְבִיעִי אַף הִזְדָרֵז לְסַפֵּר עַל נִשׂוּאָיו שֶׁל הַלוֹרְד הַצָעִיר. הַדְבָר הָאֶחָד שֶׁלֹא נֶאֱמַר בְּשׁוּם אֶחָד מִן הָעִתּוֹנִים הוּא, שֶׁגִבּוֹר הַפָּרָשָׁה לֹא הָיָה אֶלָא יֶלֶד בֶּן שֶׁבַע-שְׁמוֹנֶה, שֶׁעֵינָיו גְדוֹלוֹת וּתְמִימוֹת וּשְׂעָרוֹ אָרֹךְ וּמְתֻלְתָּל. בְּעִתּוֹן אֶחָד סֻפַּר שֶׁאֵין הוּא כְּלָל נֶכְדוֹ שֶׁל הָרוֹזֵן מִדוֹרִינְקוֹרְט כִּי אִם מְתַעְתֵּעַ קָטָן, שֶׁמָכַר עִתּוֹנִים וְיָשַׁן בְּסִמְטְאוֹת נְיוּ-יוֹרְק, עַד שֶׁאִמוֹ בִּלְבְּלָה אֶת דַעְתּוֹ שֶׁל הַפְּרַקְלִיט, שֶׁבָּא לְאַרְצוֹת-הַבְּרִית כְּדֵי לְחַפֵּשׂ

אֶת יוֹרְשׁוֹ שֶׁל הָרוֹזֵן.

לְאַחַר מִכֵּן הוֹפִיעוּ תֵּאוּרִים נִרְחָבִים וְסַסְגוֹנִיִים עַל לוֹרְד פוֹנְטְלֶרוֹי הֶחָדָשׁ וְאִמוֹ. עִתּוֹן אֶחָד סִפֵּר כִּי הִיא צוֹעֲנִיָה פִּרְאִית; עִתּוֹן אַחֵר תֵּאֲרָהּ כְּשַׂחְקָנִית זוֹהֶרֶת, וְעִתּוֹן שְׁלִישִׁי הָפַךְ אוֹתָהּ לִסְפָרַדְיָה יְפַת-תֹּאַר. אֲבָל כָּל הָעִתּוֹנִים כְּאֶחָד הִסְכִּימוּ בֵּינֵיהֶם כִּי הָרוֹזֵן מִדוֹרִינְקוֹרְט הוּא אוֹיְבָהּ הַמֻשְׁבָּע, וְכִי הוּא מְסָרֵב לְהַכִיר בִּבְנָהּ כְּיוֹרְשׁוֹ כָּל עוֹד נְשָׁמָה בְּאַפּוֹ. וְכֵיוָן שֶׁהָעִתּוֹנִים רָמְזוּ עַל פְּגָם כָּלְשֶׁהוּ בְּטִעוּנֶיהָ, לֹא הָיָה סָפֵק כִּמְעַט כִּי הַפָּרָשָׁה תּוּבָא לְבֵית-הַמִשְׁפָּט וְתֵהָפֵךְ לְמַעֲרָכָה מְמֻשֶׁכֶת, שֶׁתִּהְיֶה מְרַתֶּקֶת מִכָּל הַמִשְׁפָּטִים שֶׁנֶעֶרְכוּ עַד כֹּה.

מַר הוֹבְּס קָרָא וְחָזַר וְקָרָא אֶת הָעִתּוֹנִים עַד שֶׁרֹאשׁוֹ נַעֲשֶׂה עָלָיו סְחַרְחָר, וּבִשְׁעוֹת הָעֶרֶב הָיָה מְשׂוֹחֵחַ עַל כָּךְ אֲרֻכּוֹת עִם דִיק. הֵם נוֹכְחוּ לָדַעַת עַד כַּמָה אָדָם חָשׁוּב הוּא הָרוֹזֵן מִדוֹרִינְקוֹרְט, מָה רַב עָשְׁרוֹ, מָה רַבּוֹת הַכְנָסוֹתָיו, מַה מִסְפַּר הָאֲחֻזוֹת הַשַׁיָכוֹת לוֹ וּמַה מְפֹאֶרֶת הַטִירָה שֶׁהוּא מִתְגוֹרֵר בָּהּ. וּכְכָל שֶׁרַבּוּ יְדִיעוֹתֵיהֶם עַל כָּךְ כֵּן גַם גָדְלָה הִתְרַגְשׁוּתָם.

“אֲנַחְנוּ מֻכְרָחִים לַעֲשׂוֹת מַשֶׁהוּ,” אָמַר מַר הוֹבְּס, “אֲנִי אוֹמֵר לְךָ שֶׁאֲנַחְנוּ מֻכְרָחִים לִהְיוֹת אִתָּם בְּקֶשֶׁר, רוֹזְנִים אוֹ לֹא רוֹזְנִים.”

אַךְ נִרְאֶה שֶׁלֹא הָיָה בְּכֹחָם לַעֲשׂוֹת דָבָר, אֶלָא לִכְתֹּב לְסֶדְרִיק וּלְהַבִּיעַ לְפָנָיו אֶת יְדִידוּתָם וְהִשְׁתַּתְּפוּתָם בְּצַעֲרוֹ. הֵם כָּתְבוּ אֶת מִכְתְּבֵיהֶם מִיָד לְאַחַר שֶׁהַבְּשׂוֹרָה הַמָרָה הִגִיעָה אֲלֵיהֶם, וּלְאַחַר מִכֵּן הֶרְאָה כָּל אֶחָד מֵהֶם לַחֲבֵרוֹ אֶת שֶׁכָּתַב.

מַר הוֹבְּס הִרְכִּיב אֶת מִשְׁקָפָיו וְקָרָא אֶת מִכְתָּבוֹ שֶׁל דִיק:

שָׁלוֹם, חֲבֵרִי הַיָקָר! אֲנִי קִבַּלְתִּי אֶת הַמִחְתָּב שֶׁלְךָ וְגַם אָדוֹן הוֹבְּס קִבֵּל מִימְחָה מִחְתָּב וּשְׁנֵינוּ הִצְתָּעַרְנוּ לִקְרֹא אַל הַמַזָל הַמְזֻפָּת שֶׁלְךָ. אֲבָל מַה שֶׁרָצִיתִי לְהַגִיד לְךָ הוּא שֶׁאַל תִּתְיָאֵשׁ קוֹל כָּךְ מַהֵר וְאַל תִּתֵּן לַאֲנָשִׁים לְסַדֵר אוֹתְךָ. יֵשׁ קוֹל מִינֵי פּוֹשְׁאִים שֶׁרַק מְחַקִים לַהִזְדַמְנוּת לַעֲלוֹת עָלֶיךָ, וְאִם לֹא תִּזְהֵר הֵם יוֹרִידוּ לְךְ אֶת הַמִחְנָסַיִם. אֲבָל מַה שֶׁרָצִיתִי לְהַגִיד לְךְ הוּא שֶׁלֹא שָׁחַחְתִּי מַה שֶׁעָסִיתָה בִּשְׁבִילִי. הָעֲסָקִים הֵם מֵאָה אָחוּז וְלֹא יִהְיֶה לְךָ מַה לְהִתְבַּיֵשׁ לִהְיוֹת הַשׁוּטָף שֶׁל פְּרוֹפֵיסוֹר דִיק טִיפְּטוֹן. זֶה הַקוֹל לְהַיּוֹם, מִמֶנִי

דיק

וּבְאוֹתָהּ שָׁעָה יָשֵׁב דִיק וְקָרָא אֶת מִכְתָּבוֹ שֶׁל מַר הוֹבְּס:

אֲדוֹנִי הַיָקָר! מִכְתָּבְךָ הִגִיעָנִי וְהָעִנְיָנִים נִרְאִים בְּעֵינַי מַדְאִיגִים. לְפִי עֲנִיוּת דַעְתִּי כָּל הָעִנְיָן מְבֻיָם וְלֹא אֲמִתִּי וּמִי שֶׁבִּיֵם אֶת זֶה רָאוּי שֶׁיַחְקְרוּ אוֹתוֹ הֵיטֵב הֵיטֵב. וּבְהִזְדַמְנוּת זוֹ רְצוֹנִי לוֹמַר לְךְ שְׁנֵי דְבָרִים: א) אֲנִי עוֹמֵד לְטַפַּל בְּעִנְיָנְךָ. מָחָר אֲגַשׁ לְעוֹרֵךְ-דִין וְאֶעֱשֶׂה כָּל מַה שָׁאוּכַל לְמַעַנְךְ וְאַתָּה אַל תִּדְאַג. ב) אִם נַפְסִיד בַּמַעֲרָכָה וְהָרוֹזְנִים יְסַלְקוּ אוֹתְךָ, עָלֶיךְ לָדַעַת שֶׁשְׁמוּרָה לְךָ שֻׁתָּפוּת בַּמַכֹּלֶת שֶׁלִי, וּכְמוֹ כֵן בַּיִת לָגוּר עִם יָדִיד בְּתוֹכוֹ.

שֶׁלְךָ בְּנֶאֱמָנוּת –

סילאס הובס

“מַה יֵשׁ לוֹמַר,” אָמַר מַר הוֹבְּס, “שְׁנֵינוּ נִדְאַג לוֹ, אִם לֹא יִהְיֶה רוֹזֵן.”

“בְּדִיוּק כָּךְ,” אָמַר דִיק, אֲנִי תָּמִיד אֶהְיֶה מוּכָן לְהָגֵן עָלָיו. שֶׁכָּכָה יִהְיֶה לי טוֹב אִם אֲנִי לֹא אֶעֱשֶׂה הַכֹּל לְמַעַן הַזַאֲטוּט הַחַבּוּב הַזֶה."

לְמָחֳרַת אוֹתוֹ יוֹם גָרַם דִיק הַפְתָּעָה רַבָּתִי לְאֶחָד מִלָקוֹחוֹתָיו. הָיָה זֶה פְּרַקְלִיט צָעִיר, שֶׁזֶה עַתָּה הִתְחִיל בַּעֲבוֹדָתוֹ; אָמְנָם אֶבְיוֹן הָיָה וַחֲסַר אֶמְצָעִים, אֲבָל עִם זֹאת הָיָה עֶלֶם מַבְרִיק וְנִמְרָץ, חֲרִיף לָשׁוֹן וְטוֹב מֶזֶג. מִשְׂרָדוֹ הַדַלְפוֹנִי נִמְצָא בְּסָמוּךְ לְדוּכָנוֹ שֶׁל דִיק, וּמִדֵי בֹּקֶר הָיָה דִיק מְצַחְצֵחַ אֶת נְעָלָיו עַד הֱיוֹת לָהֶן בָּרָק, וְתָמִיד הָיְתָה לוֹ, לִפְרַקְלִיט זֶה, מִלָה טוֹבָה אוֹ הֲלָצָה מְשַׁעְשַׁעַת בִּשְׁבִיל דִיק.

בְּאוֹתוֹ בֹּקֶר מְסֻיָם הֶחֱזִיק הַפְּרַקְלִיט עִתּוֹן בְּיָדוֹ – שָׁבוּעוֹן מְצֻיָר, שֶׁהֵכִיל תַּצְלוּמִים שֶׁל אֲנָשִׁים בַּעֲלֵי שֵׁם וְנוֹשְׂאִים בַּעֲלֵי עִנְיָן. תּוֹךְ כְּדֵי צִחְצוּחַ נְעָלָיו עִלְעֵל עוֹרֵךְ-הַדִין בָּעִתּוֹן, וּלְאַחַר שֶׁנְעָלָיו מֹרְקוּ לְמִשְׁעִי הוּא הוֹשִׁיט אֶת הַגִלָיוֹן לַנַעַר.

“קַח אֶת הָעִתּוֹן, דִיק,” אָמַר, “תּוּכַל לְהָצִיץ בּוֹ בִּשְׁעַת הָאֲרוּחָה. תִּמְצָא בּוֹ תְּמוּנוֹת שֶׁל טִירָה אַנְגְלִית וְשֶׁל כַּלָתוֹ שֶׁל רוֹזֵן אַנְגְלִי. אִשָׁה צְעִירָה, אִשָׁה יָפָה, שֵׂעָר אָרֹךְ, אִם כִּי נִרְאֶה שֶׁהִיא מְעוֹרֶרֶת שָׁם רַעַשׁ וּמְהוּמָה. כְּדַאי לְךָ לְהִתְוַדֵעַ אֶל הַמַעֲמָד הַגָבוֹהַּ, דִיק; וְיֵשׁ לְךָ הִזְדַמְנוּת לְהַתְחִיל עִם הוֹד אֲצִילוּתוֹ הָרוֹזֵן מִדוֹרִינְקוֹרְט וְלֵידִי פוֹנְטְלֶרוֹי… הֵי, דִיק, מַה קָרָה לְךָ פִּתְאֹם?”

הַתְּמוּנוֹת הָאֲמוּרוֹת הִתְנוֹסְסוּ בְּשַׁעַר הַגִלָיוֹן, וְדִיק נָעַץ מַבָּטוֹ בְּאַחַת מֵהֶן בְּפֶה פָּעוּר וְעֵינַיִם קְרוּעוֹת לִרְוָחָה, כְּשֶׁפָּנָיו הַנְבוֹנִים מַחֲוִירִים מֵרֹב רִגְשָׁה.

“מַה קָרָה, דִיק?” חָזַר הַפְּרַקְלִיט וְשָׁאַל, “מַה הִבְהִיל אוֹתְךָ כָּל כָּךְ?”

וְאָמְנָם, דִיק נִרְאָה כְּאִלּוּ מַשֶׁהוּ נוֹרָא הִתְרַחֵשׁ לְעֵינָיו. הוּא הוֹשִׁיט יָדוֹ וְהִצְבִּיעַ עַל תַּצְלוּם, שֶׁמִתַּחְתָּיו הָיָה כָּתוּב:

ליידי פונטלרוי – אם התובע

הָיְתָה זוֹ תְּמוּנָתָהּ שֶׁל אִשָׁה נָאָה לְמַרְאֶה, שֶׁשְׂעָרָהּ הַשָּׁחוֹר קָלוּעַ לְצַמָה הַכְּרוּכָה מִסָבִיב לְרֹאשָׁהּ.

“תִּרְאֶה אוֹתָהּ!” אָמַר דִיק, “חֵי רֹאשִׁי, אֲנִי מַבִּיר אוֹתָהּ יוֹתֵר טוֹב מִשֶׁאֲנִי מַכִּיר אוֹתְךָ!”

הַפְּרַקְלִיט הַצָעִיר פָּרַץ בִּצְחוֹק.

“אֵיפֹה פָּגַשְׁתָּ אוֹתָהּ, דִיק?” שָׁאַל, “בְּלוֹנְדוֹן? אוֹ אוּלַי בְּבִקוּרְךָ הָאַחֲרוֹן בְּפָּרִיס??”

דִיק לֹא טָרַח כְּלָל לְחַיֵךְ. הוּא הִתְחִיל אוֹסֵף אֶת מִבְרָשׁוֹתָיו וּשְׁאָר כְּלֵי עֲבוֹדָתוֹ, כְּאִלוּ עוֹמֵד הוּא לַעֲשׂוֹת דָבָר שֶׁיָשִׂים בִּמְהֵרָה קֵץ לְכָל אוֹתָהּ פָּרָשָׁה.

“לֹא חָשׁוּב,” עָנָה, “אֲנִי מַכִּיר אוֹתָהּ. וְיֵשׁ לִי עֲבוֹדָה אַחֶרֶת לְהַבֹּקֶר.”

לֹא עָבְרוּ חָמֵשׁ דַקוֹת, וְהוּא פָּתַח בְּרִיצָה מְהִירָה לְאֹרֶךְ רְחוֹבוֹת הַכְּרָךְ הַגָדוֹל, בְּדַרְכּוֹ אֶל חֲנוּת הַמַכֹּלֶת שֶׁל הוֹבְּס אֲשֶׁר בְּפִנַת הַסְמְטָה. מַר הוֹבְּס כִּמְעַט שֶׁלֹא הֶאֱמִין לְמַרְאֵה עֵינָיו, בַּהֲרִימוֹ אֶת רֹאשׁוֹ מֵעַל הַדֶלְפָּק וּבִרְאוֹתוֹ אֶת דִיק פּוֹרֵץ לַחֲנוּתוֹ עִם הָעִתּוֹן בְּיָדוֹ. הַנַעַר הָיָה חֲסַר נְשִׁימָה מֵרֹב רִיצָה, וְלֹא יָכוֹל הָיָה כִּמְעַט לְהַשְׁמִיעַ מִלָה בְּשָׁעָה שֶׁהֵטִיל אֶת הָעִתּוֹן עַל הַדֶלְפָּק.

“שָׁלוֹם!” קָרָא אֵלָיו מַר הוֹבְּס, “מַה הֵבִיא אוֹתְךָ לְכָאן?”

“תַּבִּיט בְּזֶה!” הִתְנַשֵׁם דִיק, “תִּסְתַּכֵּל עַל הָאִשָׁה הַזֹאת שֶׁבַּתְּמוּנָה! אַתָּה מַבִּיט? יֹפִי! אָז תֵּדַע לְךְ שֶׁהָאִשָׁה הַזֹאת הִיא בִּכְלָל לֹא לֵידִי וְלֹא כְלוּם!” וּבְלַעַג מַר הוֹסִיף: “הִיא לֹא הִתְחַתְּנָה בַּחַיִים שֶׁלָהּ עִם לוֹרְד. מֵאַיִן אֲנִי יוֹדֵעַ? כִּי הַבַּעַל שֶׁלָהּ הָיָה הָאָח שֶׁלִי… אַתָּה יָכוֹל לַהֲרֹג אוֹתִי אִם זֹאת לֹא מִינָה. כֵּן, מִינָה! אֲנִי מְסֻגָל לְהַכִּיר אוֹתָהּ בַּחַיִים, בַּחֲלוֹם וּבַתְּמוּנָה. וְכָכָה גַם בֶּן. לֵךְ תִּשְׁאַל אוֹתוֹ!”

מַר הוֹבְּס צָנַח אֶל תּוֹךְ כִּסְאוֹ, נָשַׁם עֲמֻקּוֹת וְקָרָא:

“וּמָה אָמַרְתִּי לְךָ? יָדַעְתִּי מֵהַהַתְחָלָה שֶׁכָּל זֶה בְּלוֹף! שֶׁהֵם רָצוּ לְסַלֵק אֶת סֶדְרִיק מִפְּנֵי שֶׁהוּא נוֹלַד בַּאֲמֶרִיקָה!”

“זאת הִיא!” קָרָא דִיק בְּתֵעוּב, “זֹאת הִיא שֶׁבִּשְׁלָה אֶת כָּל הַדַיְסָה! זֶה בְּדִיוּק מַתְאִים לַטַכְסִיסִים שֶׁלָהּ; וַאֲנִי אַגִיד לְךְ מַה בָּא לַמֹחַ שֶׁלִי בְּרֶגַע שֶׁרָאִיתִי אֶת הַתְּמוּנָה שֶׁלָהּ. אַתָּה זוֹכֵר שֶׁקָרָאנוּ בְּעִתּוֹן אֶחָד מַשֶׁהוּ עַל הַיֶלֶד שֶׁלָּהּ – הָיָה כָּתוּב שָׁם שֶׁיֵּשׁ לוֹ צַלֶקֶת עַל הַסַנְטֵר. תְּחַבֵּר אָלֶ’ף עִם בֵּי’ת וּתְקַבֵּל אֶת הַתְּשׁוּבָה. אִם הַיֶלֶד הַזֶּה שֶׁלָהּ הוּא לוֹרְד אָז אֲנִי רוֹזֵן! זֶהוּ הַיֶלֶד שֶׁל בֶּן, הַפַסְפוּס שֶׁהִיא פָּצְעָה אוֹתוֹ כְּשֶׁהֵעִיפָה עָלַי צַלַחַת!”

פְּרוֹפֵיסוֹר דִיק טִיפְּטוֹן הָיָה תָּמִיד נַעַר פִּקֵחַ, וַעֲבוֹדָתוֹ הַקָשָׁה בִּרְחוֹבוֹת הַכְּרָךְ עוֹד הִכְפִּילָה אֶת פִּקְחוּתוֹ. הוּא לָמַד לְהַבִּיט עַל סְבִיבוֹתָיו בְּעֵינַיִם פְּקוּחוֹת וְלִשְׁפֹּט אֶת מַרְאֵה עֵינָיו בְּמֹחַ צָלוּל, וְיֵשׁ לְהוֹדוֹת כִּי נֶהֱנָה עַד מְאֹד מִשָׁעָה זוֹ שֶׁל הִתְרַגְשׁוּת וְקֹצֶר-רוּחַ. אִלוּ הָיָה לוֹרְד פוֹנְטְלֶרוֹי הַקָטָן מֵצִיץ בְּאוֹתוֹ בֹּקֶר אֶל תּוֹךְ חֲנוּת-הַמַכֹּלֶת, הָיָה שׁוֹאֵל עַצְמוֹ בְּסַקְרָנוּת אִם אָמְנָם כָּל אוֹתָם וִכּוּחִים וְתָכְנִיוֹת מְכֻוָנִים אֵלָיו אוֹ אֶל יֶלֶד אַחֵר.

מַר הוֹבְּס כִּמְעַט וְכָרַע תַּחַת נֶטֶל הָאַחֲרָיוּת שֶׁנָטַל עַל עַצְמוֹ, וְאִלוּ דִיק תָּסַס כֻּלוֹ בְּרֹב מֶרֶץ. הוּא יָשַׁב לִכְתֹּב מִכְתָב אֶל אָחִיו בֶּן, גָזַר אֶת הַתְּמוּנָה מִן הָעִתּוֹן וְהִכְנִיסָה אֶל תּוֹךְ הַמַעֲטָפָה; וּמַר הוֹבְּס יָשַׁב וְכָתַב מִכְתָּב אֶחָד אֶל סֶדְרִיק וּמִכְתָּב שֵׁנִי אֶל הָרוֹזֵן מִדוֹרִינְקוֹרְט. הֵם הָיוּ בְּעִצוּמָהּ שֶׁל הַכְּתִיבָה בְּשָׁעָה שֶׁרַעְיוֹן חָדָשׁ נִצַת בְּרֹאשׁוֹ שֶׁל דִיק.

“שְׁמַע,” אָמַר, “הַבַּרְנָשׁ שֶׁנָתַן לִי אֶת הָעִתּוֹן הוּא עוֹרֵךְ-דִין! בּוֹא נִשְׁאַל אוֹתוֹ מַה כְּדַאי לָנוּ לַעֲשׂוֹת. עוֹרֵךְ-דִין מֵהַסוּג שֶׁלוֹ יֵשׁ לוֹ כָּל מִינֵי רַעְיוֹנוֹת בָּרֹאשׁ.”

מַר הוֹבְּס הִתְרַשֵׁם עֲמֻקוֹת מֵרַעְיוֹן זֶה וּמִכּשֶׁר הַתּוּשִׁיָה שֶׁל דִיק.

“בְּדִיוּק כָּךְ!” הֵשִׁיב, “הָעִנְיָן הַזֶה מְחַיֵב יִעוּץ מִשְׁפָּטִי.”

וּבְעָזְבוֹ אֶת הַחֲנוּת תַּחַת הַשְׁגָחָתוֹ שֶׁל מְמַלֵא מָקוֹם, הוּא הִשְׁחִיל אֶת גוּפוֹ אֶל תּוֹךְ הַמְעִיל וּפָסַע עִם דִיק אֶל הָעִיר הַתַּחְתִּית. מִקֵץ רֶבַע שָׁעָה נִכְנְסוּ שְׁנֵי הַיְדִידִים אֶל מִשְׂרָדוֹ שֶׁל עוֹרֵךְ-הַדִין הָרִיסוֹן וְהִשְׁמִיעוּ בְּאָזְנָיו אֶת הַסִפּוּר הָרוֹמַנְטִי לְכָל פְּרָטָיו וְדִקְדוּקָיו, לְהַפְתָּעָתוֹ הָרַבָּה שֶׁל הַפְּרַקְלִיט הַצָעִיר.

אִלְמָלֵא הָיָה מַר הָרִיסוֹן פְּרַקְלִיט צָעִיר מְאֹד, בַּעַל מֶרֶץ וְיָזְמָה, שֶׁכָּל עִתּוֹתָיו בְּיָדָיו, אֶפְשָׁר וְלֹא הָיָה מְגַלֶה עִנְיָן רַב כָּל-כָּךְ בְּסִפּוּרָם שֶׁל הַשְׁנַיִם, שֶׁנִשְׁמַע לְלֹא סָפֵק מוּזָר מְאֹד וּבִלְתִּי מִתְקַבֵּל עַל הַדַעַת. אֲבָל הוּא הִשְׁתּוֹקֵק מְאֹד לְגַלוֹת פְּעִילוּת; וְרָצָה הַמִקְרֶה שֶׁהוּא הִכִּיר אֶת דִיק, וְרָצָה הַמִקְרֶה שֶׁדִיק יָדַע לְהַשְׁמִיעַ אֶת סִפּוּרוֹ בְּדֶרֶךְ מַבְרִיקָה וּמְרַתֶּקֶת.

“וְעַכְשָׁו,” הוֹסִיף מַר הוֹבְּס, “אֱמֹר כַּמָה שָׁוָה שָׁעָה אַחַת שֶׁלְךָ וּבְדֹק הֵיטֵב אֶת כָּל הָעִנְיָן וַאֲנִי אֶשָּׂא בְּכָל הַהוֹצָאוֹת – סִילַס הוֹבְּס, מַכֹּלֶת וִירָקוֹת, פִּנַת בְּלַאנְק וְהַדְסוֹן…”

“יָפֶה,” אָמַר עוֹרֵךְ-הַדִין וְחִכֵּךְ אֶת יָדָיו, “אִם אֶמְנָם הָעִנְיָן יִתְפַּתֵּחַ כָּרָאוּי, יִהְיֶה זֶה דָבָר גָדוֹל בִּשְׁבִילִי בְּדִיוּק כְּמוֹ בִּשְׁבִיל לוֹרְד פוֹנְטְלֶרוֹי. כָּךְ אוֹ כָּךְ, כְּדַאי לַחְקֹר אֶת הַדָבָר. הוֹפָעָתוֹ שֶׁל הַיֶלֶד נִרְאֵית בְּעֵינֵי חֲשׁוּדָה. הָאִשָׁה סָתְרָה אֶת עַצְמָהּ כַּמָה פְּעָמִים בִּדְבָרֶיהָ עַל גִילוֹ וְגַם דָבָר זֶה עוֹרֵר פִּקְפּוּקִים. הָאֲנָשִׁים שֶׁעָלֵינוּ לְהִתְקַשֵׁר אִתָּם הֵם אָחִיו שֶׁל דִיק וּפְרַקְלִיטוֹ שֶׁל הָרוֹזֵן מִדוֹרִינְקוֹרְט.”

וְעוֹד לִפְנֵי שְׁקִיעַת הַשֶׁמֶשׁ נִכְתְבוּ שְׁנֵי הַמִכְתָּבִים וְשֻׁגְרוּ לִשְׁנֵי כִּוּוּנִים שׁוֹנִים. הָאֶחָד הֻבְהַל לִנְמַל נְיוּ יוֹרְק וְיָצָא בָּאֳנִיַת-קִיטוֹר לְאַנְגְלִיָה, וְהָאַחֵר הָעֳלָה עַל רַכֶּבֶת-הַדֹאֵר שֶׁעָשְׂתָה דַרְכָּהּ לְקָלִיפוֹרְנִיָה. עַל מַעֲטֶפֶת הַמִכְתָּב הָרִאשׁוֹן נִרְשְׁמָה כְּתָבְתּוֹ שֶׁל עוֹרֵךְ-הַדִין ט. הַבִישַׁם, וְעַל הַשֵׁנִי – מַעֲנוֹ שֶׁל בִּנְיָמִין טִיפְּטוֹן.

וּלְאַחַר שֶׁחֲנוּת-הַמַכֹּלֶת נִסְגְרָה בְּאוֹתוֹ עֶרֶב, יָשְׁבוּ מַר הוֹבְּס וְדִיק וְשׂוֹחֲחוּ בֵּינֵיהֶם עַד חֲצוֹת הַלַיְלָה.

 

פֶּרֶק אַרְבָּעָה-עָשָׂר הָאֱמֶת יָצְאָה לָאוֹר    🔗

מַפְלִיא הַדָבָר בְּאֵיזוֹ מְהִירוּת מִתְרַחֲשִׁים הַדְבָרִים הַגְדוֹלִים בֶּאֱמֶת. דַקוֹת מְעַטוֹת בִּלְבַד דְרוּשׁוֹת הָיוּ כְּדֵי לַהֲפֹךְ אֶת הַיֶלֶד, שֵׁיָשַׁב בְּרַגְלַיִם מִתְנַדְנְדוֹת עַל הַכִּסֵא הַגָבוֹהַ בַּחֲנוּתוֹ שֶׁל מַר הוֹבְּס, לְבֶן-אֲצִילִים אַנְגְלִי, הֶעָתִיד לְרֶשֶׁת נְכָסִים וְעשֶׁר רַב. וְדַקוֹת מְעַטוֹת בִּלְבַד דְרוּשׁוֹת הָיוּ כְּדֵי לְהָפְכוֹ מִבֶּן-אֲצִילִים אַנְגְלִי לִמְתַעְתֵּעַ חֲסַר-פְּרוּטָה וַחֲסַר-זְכֻיוֹת, שֶׁאֵינוֹ זַכַּאי לֵהָנוֹת מִכָּל הַתַּעֲנוּגוֹת שֶׁנָפְלוּ בְּחֶלְקוֹ. וְשׁוּב – דָקוֹת סְפוּרוֹת דְרוּשׁוֹת הָיוּ כְּדֵי לַהֲפֹךְ אֶת הַגַלְגַל וּלְהַעֲנִיק לוֹ שׁוּב אֶת כָּל הַדְבָרִים שֶׁעָמַד לְאַבֵּד.

וְאָכֵן, הַדְבָר הִתְרַחֵשׁ בִּמְהִירוּת, מִשׁוּם שֶׁאִשָׁה זוֹ, שֶׁכִּנְתָה עַצְמָהּ לֵידִי פוֹנְטְלֶרוֹי, לֹא הָיְתָה כֹּה נְבוֹנָה כְּשֵׁם שֶׁהָיְתָה מִרְשַׁעַת. וְכַאֲשֶׁר הִתְחִיל מַר הַבִישַׁם לַחֲקֹר אוֹתָהּ עַל נִשׂוּאֶיהָ וְהֻלֶדֶת בְּנָהּ, הִיא הִסְתַּבְּכָה בִּשְׁאֵלוֹת הַשְׁתִּי-וָעֶרֶב וְעוֹרְרָה אֶת חֲשָׁדוֹ שֶׁל הַפְּרַקְלִיט. אַחַר-כָּךְ אִבְּדָה אֶת צְלִילוּת דַעְתָּהּ וְאֶת קֹר-רוּחָהּ וּבְרֹב הִתְרַגְשׁוּתָהּ וְזַעְמָהּ סָתְרָה אֶת עַצְמָהּ שׁוּב וָשׁוּב. כָּל הַסְתִירוֹת הָיוּ אוֹדוֹת בְּנָהּ. לֹא הָיָה כַּנִרְאֶה סָפֵק שֶׁהִיא אָמְנָם נִשְׂאָה לְבֶּוִיס, הוּא לוֹרְד פוֹנְטְלֶרוֹי, וְכִי רָבָה עִמָדוֹ וְקִבְּלָה מִמֶנוּ כֶּסֶף רַב כְּדֵי לְהַנִיחוֹ לְנַפְשׁוֹ; אֲבָל מַר הַבִישַׁם גִלָה כִּי סִפּוּרָהּ שֶׁהַיֶלֶד נוֹלַד בְּאֶחָד מִפַּרְבָרֵי לֹוֹנְדוֹן לֹא הָיָה אֱמֶת. וּבְעוֹד כָּל אוֹתָהּ מְהוּמָה וּמְבוּכָה נִמְצְאוּ בְּעִצוּמָן, הִגִיעַ מִכְתָּבוֹ שֶׁל הַפְּרַקְלִיט הַצָעִיר מִנְיוּ יוֹרְק וְכֵן מִכְתָּבָיו שֶׁל מַר הוֹבְּס.

הָיָה זֶה עֶרֶב שֶׁלֹא יִשָׁכַח, בּוֹ יָשְׁבוּ הָרוֹזֵן וּמַר הַבִישַׁם בַּחֲדַר-הַסִפְרִיָה, שְׁנֵי הַמִכְתָּבִים בִּידֵיהֶם וְהֵם שְׁקוּעִים בְּשִׂיחָה עַל דַרְכֵי הַפְּעוּלָה לֶעָתִיד.

“לְאַחַר פְּגִישׁוֹתַי הָרִאשׁוֹנוֹת עִם אוֹתָהּ אִשָׁה,” פָּתַח מַר הַבִישַׁם וְאָמַר, “הִתְחַלְתִּי לַחְשֹׁד בָּהּ מְאֹד. נִרְאֶה הָיָה בְּעֵינַי כִּי גִילוֹ שֶׁל הַיֶלֶד גָבוֹהַּ יוֹתֵר מִכְּפִי שֶׁטָעֲנָה. הִיא נוֹקְשָׁה בִּלְשׁוֹנָהּ בְּשָׁעָה שֶׁדִבְּרָה עַל תַּאֲרִיךְ הֻלַדְתּוֹ וְאַחַר-כָּךְ נִסְתָה פַּעַם וּפַעֲמַיִם לְתַקֵן טָעוּתָהּ. הַפְּרָטִים הַמְצוּיִים בְּמִכְתָּבִים אֵלֶה מְחַזְקִים מְאֹד אֶת חֲשָׁדוֹתַי, הַדְבָר הַטוֹב בְּיוֹתֵר, לְדַעְתִּי, הוּא לִשְׁלֹחַ מִיָּד מִבְרָקִים אֶל הָאַחִים טִיפְּטוֹן, לֹא לוֹמַר לָהּ דָבָר אוֹדוֹתָם, וְאַחַר-כָּךְ לְהַפְגִישָׁם לְפֶתַע, מִבְּלִי שֶׁתְּצַפֶּה כְּלָל לְבוֹאָם. הִיא אֵינָהּ אֶלָא נוֹכֶלֶת חַסְרַת כִּשָׁרוֹן, וְאֵין סָפֵק לְדַעְתִּי כִּי בְּרֶגַע שֶׁתִּרְאֶה אֶת שְׁנֵי אֵלֶה הִיא תִּתָּקֵף פַּחַד מָוֶת וְתֵאָלֵץ לְהִכָּנַע.”

וְכָךְ אָמְנָם אֵרַע. הַמִבְרָק נִשְׁלַח מִיָד, מִבְּלִי שֶׁתֵּדַע עַל כָּךְ דָבָר. מַר הַבִישַׁם הוֹסִיף לְקַבְּלָהּ בְּמִשְׂרָדוֹ, שׂוֹחַח אִתָּהּ אֲרֻכּוֹת וְשָׁאֵל אוֹתָהּ שְׁאֵלוֹת שֶׁל מַה בְּכָךְ, מִבְּלִי לְעוֹרֵר בְּלִבָּהּ אַף צֵל שֶׁל חֲשָׁד. וְאָז הָלַךְ בִּטְחוֹנָהּ הָעַצְמִי וְגָדַל, מַצַב-רוּחָהּ הַטוֹב הִרְקִיעַ שְׁחָקִים, וְיַחַד עִם זֹאת נַעַשְׂתָה גַם חֲצוּפָה וְעַזַת-פָּנִים לְהַחֲרִיד.

עַד שֶׁבֹּקֶר בָּהִיר אֶחָד הִיא יָשְׁבָה לָהּ בְּחַדְרָהּ אֲשֶׁר בִּמְלוֹן “דוֹרִינְקוֹרְט” וְרָקְמָה לְעַצְמָהּ תָּכְנִיוֹת מַרְנִינוֹת. לְפֶתַע הוֹדִיעוּ לָהּ עַל בּוֹאוֹ שֶׁל מַר הַבִישַׁם. וּבְשָׁעָה שֶׁהוֹפִיעַ, נִכְנְסוּ אַחֲרָיו עוֹד שְׁלֹשָׁה אוֹרְחִים בִּלְתִּי צְפוּיִים: הָרִאשׁוֹן – נַעַר שֶׁפָּנָיו מְמֻלָחִים, הַשֵׁנִי – גֶבֶר צָעִיר וּבַעַל קוֹמָה, וְהַשְׁלִישִׁי הָיָה הָרוֹזֵן מִדוֹרִינְקוֹרְט בִּכְבוֹדוֹ וּבְעַצְמוֹ.

לְמַרְאֵה הַבָּאִים קָפְצָה עַל רַגְלֶיהָ וְהִשְׁמִיעָה צַעֲקַת אֵימָה. הַצְעָקָה פָּרְצָה מִתּוֹכָהּ עוֹד בְּטֶרֶם הָיָה סִפֵּק בְּיָדָהּ לִשְׁלֹט בְּעַצְמָהּ. הִיא חָשְׁבָה כִּי שְׁנֵי הָאוֹרְחִים הַלְלוּ נִמְצָאִים בְּמֶרְחַק אַלְפִי מִילִין מִמֶנָה, אִם אָמְנָם חָשְׁבָה עֲלֵיהֶם כְּלָל, דָבָר הַמֻטָל בְּסָפֵק, הִיא לֹא הֶאֱמִינָה כְּלָל כִּי תָּשׁוּב אֵי-פַּעַם לִרְאוֹתָם.

אֲבָל דִיק חִיֵךְ אֵלֶיהָ חִיוּךְ שֶׁל נִצָחוֹן וְאָמַר: “הַלוֹ, מִינָה!”

הַגֶבֶר הַצְעִיר – שֶׁהָיָה, כַּמוּבָן, בֶּן – עָמַד וְהִבִּיט בָּהּ בִּשְׁתִיקָה.

“הַאִם אַתָּה מַכִּיר אוֹתָהּ?” שָׁאַל אוֹתוֹ מַר הַבִישַׁם וְהִבִּיט אֶל תּוֹךְ עֵינָיו.

“כֵּן,” הֵשִׁיב בֶּן, “אֲנִי מַכִּיר אוֹתָהּ וְהִיא מַכִּירָה אוֹתִי.”

הוּא הִפְנָה אֶת גַבּוֹ אֵלֶיהָ, קָרַב אֶל הַחַלוֹן וְהִבִּיט בַּעֲדוֹ אֶל הָרְחוֹב, כְּאִלוּ מַרְאֵה פָּנֶיהָ הָיָה שָׂנוּא עָלָיו (דָבָר שֶׁהָיָה נָכוֹן). וּמִינָה זוֹ, בְּהִוָכְחָהּ לָדַעַת כִּי הִיא לְכוּדָה וּמוּקַעַת, אִבְּדָה אֶת עֶשְׁתּוֹנוֹתֶיהָ וְנִתְקְפָה בַּחֲמַת זַעַם עַזָה לְהַחֲרִיד, שֶׁבֶּן וְדִיק הִסְכִּינוּ לָהּ מִכְּבָר. דִיק גִחֵךְ לְעַצְמוֹ שׁוּב בְּשָׁעָה שֶׁהִבִּיט בָּהּ וְהֶאֱזִין לְכָל מִלוֹת הַגְנַאי וְהָאִיוּמִים שֶׁהֵטִיחָה בָּהֶם, אֲבָל בֶּן לֹא הִפְנָה כְּלָל אֶת פָּנָיו לְעֶבְרָהּ.

“אֲנִי מוּכָן לְהָעִיד בִּשְׁבוּעָה בְּכָל בֵּית-דִין וּלְסַפֵּר מִי הִיא,” אָמַר לְמַר הַבִישַׁם, “וַאֲנִי מוּכָן לְהָבִיא עוֹד תְּרֵיסַר עֵדִים הַמַכִּירִים אוֹתָהּ. אָבִיהָ הוּא אָדָם נִכְבָּד, אִם כִּי יָרַד אֶל שֵׁפֶל הַמַדְרֵגָה. וְאִמָהּ הָיְתָה בְּדִיוּק כָּמוֹהָ. הָאֵם מֵתָה, אֲבָל הָאָב חַי, וְהוּא דֵי יָשָׁר כְּדֵי לְהִתְבַּיֵשׁ בְּבִתּוֹ. הוּא יוּכַל לְסַפֵּר לָכֶם מִי הִיא בְּדִיוּק וְאִם הִיא הָיְתָה נְשׂוּאָה לִי אוֹ לֹא.” לְפֶתַע הוּא אִגְרֵף אֶת כַּף-יָדוֹ וּפָנָה אֵלֶיהָ: “אֵיפֹה הַיֶלֶד?” שָׁאַל בְּקוֹל תַּקִיף, “הוּא גָמַר אִתָּךְ, וְכָכָה גַם אֲנִי!”

וּבְרֶגַע זֶה מַמָשׁ, בּוֹ סִיֵם אֶת דְבָרָיו, נִפְתְּחָה הַדֶלֶת הַמוֹלִיכָה אֶל חֲדַר-הַמִטוֹת, וְנַעַר צָעִיר – שֶׁהַקוֹלוֹת הָרָמִים וַדַאי עוֹרְרוּ אֶת סַקְרָנוּתוֹ – הֵצִיץ פְּנִימָה. לֹא הָיָה זֶה יֶלֶד יְפֵה-תֹּאַר, אַךְ פָּנָיו הָיוּ נָאִים לְמַדַי. הוּא דָמָה מְאֹד לְאָבִיו, בֶּן, וְעַל סַנְטֵרוֹ הִתְנוֹסְסָה צַלֶקֶת קְטַנָה.

בֶּן קָרַב אֵלָיו וְנָטַל אֶת יָדוֹ, בְּעוֹד יָדוֹ שֶׁלוֹ רְעֲדָה מְעַט.

“כֵּן,” אָמַר, “אֲנִי מוּכָן לְהָעִיד בִּשְׁבוּעָה גַם עָלָיו. תּוֹם,” פָּנָה אֶל הַיֶלֶד, “אֲנִי אַבָּא שֶׁלְךָ וּבָאתִי לָקַחַת אוֹתְךָ מִפֹּה. אֵיפֹה הַכּוֹבַע שֶׁלְךָ?”

הַיֶלֶד הִצְבִּיעַ לְעֵבֶר כִּסֵא, עָלָיו הָיָה מֻנָח כּוֹבַע קָטָן. נִכָּר הָיָה בְּבֵרוּר כִּי הוּא שָׂמֵחַ לָלֶכֶת מִכָּאן. הוּא הִסְכִּין כָּל-כָּךְ לַעֲבֹר חֲוָיוֹת מוּזָרוֹת, עַד שֶׁלֹא הִפְלִיא אוֹתוֹ כְּלָל לִשְׁמֹעַ מִפִּי אָדָם זָר אֶת הַמִלִים ‘אֲנִי אָבִיךָ’. הוּא מָאַס כָּל-כָּךְ בְּאִשָׁה זוֹ, שֶׁבָּאָה לִפְנֵי חֳדָשִׁים אֲחָדִים אֶל הַמָעוֹן שֶׁבּוֹ הִתְגוֹרֵר מֵאָז יְמֵי יַנְקוּתוֹ וְסִפְּרָה לוֹ לְפֶתַע כִּי הִיא אִמוֹ, עַד שֶׁקִבֵּל בְּשִׂמְחָה אֶת הַשִׁנוּי. בֶּן נָטַל אֶת הַכּוֹבַע מִן הַכִּסֵא וּפָנָה אֶל הַדֶלֶת.

“אִם יִהְיֶה בִּי צֹרֶךְ,” אָמַר לְמַר הַבִישַׁם, “תֵּדַע אֵיפֹה לִמְצֹא אוֹתִי.”

הוּא יָצָא מִן הַחֶדֶר, בְּהַחֲזִיקוֹ בְּיַד בְּנוֹ וּמִבְּלִי לְזַכּוֹת אֶת הָאִשָׁה גַם בְּמַבָּט אֶחָד. הִיא הָיְתָה עֲדַיִן אֲחוּזַת חֵמָה, וְהָרוֹזֵן הִבִּיט בָּהּ בְּשַׁלְוָה מִבַּעַד לַמִשְׁקָפַיִם שֶׁהִרְכִּיב בְּנַחַת עַל חָטְמוֹ הָאֲצִילִי.

“הֵרָגְעִי נָא, אִשָׁה צְעִירָה,” אָמַר לָהּ מַר הַבִישַׁם, “הַצָגָה זוֹ לֹא תַּעֲזֹר לָךְ כְּלָל. אִם אֵינֶךְ רוֹצָה לְבַלּוֹת חֳדָשִׁים אֲחָדִים בַּכֶּלֶא, עָלַיִךְ לִשְׁלֹט בְּעַצְמֵךְ.”

נְעִימַת דִבּוּרוֹ הָיְתָה עִנְיָנִית וְעִסְקִית כָּל-כָּךְ, עַד שֶׁהִיא הִכִּירָה סוֹף סוֹף כִּי הַדָבָר הַבָּטוּחַ בְּיוֹתֵר שֶׁנוֹתַר לָהּ לַעֲשׂוֹת הוּא לְהֵעָלֵם מֵעֵינֵיהֶם שֶׁל אֲנָשִׁים אֵלֶה. וְאָז שָׁלְחָה מַבָּט רַצְחָנִי לְעֵבֶר עוֹרֵךְ-הַדִין הַקָשִׁישׁ, רָצָה בִּמְלֹא הַמְהִירוּת אֶל הַחֶדֶר הַשֵׁנִי וְסָגְרָה אֶת הַדֶלֶת בַּחֲבָטָה עַזָה.

“הִיא לֹא תִּגְרֹם לָנוּ עוֹד צָרוֹת.” הִפְטִיר מַר הַבִישַׁם.

הוּא צָדַק, כַּמוּבָן. עוֹד בְּאוֹתוֹ לַיְלָה הִיא עֶזְבָה אֶת בֵּית-הַמָלוֹן, יָצְאָה בָּרַכֶּבֶת לְלוֹנְדוֹן וְאִישׁ לֹא שָׁמַע עוֹד עָלֶיהָ, מְטוֹב וְעַד רַע.

לְאַחַר שֶׁיָצָא הָרוֹזֵן אֶת בֵּית-הַמָלוֹן, בְּתֹם אוֹתָהּ פְּגִישָׁה, הוּא פָּנָה מִיָד אֶל מֶרְכַּבְתּוֹ.

“אֶל אַכְסַנְיַת ‘לוֹדְג’.” אָמַר לְתוֹמַס.

“לְאַכְסַנְיַת ‘לוֹדְג’,” אָמַר תּוֹמַס לְהֶנְרִי הָרַכָּב, “וְאַתָּה סְמֹךְ עָלַי,” הוֹסִיף וְאָמַר בַּעֲלוֹתוֹ לַמוֹשָׁב, “הַעִנְיָנִים יִשְׁתַּנוּ עַכְשָׁו מְאֹד מְאֹד!”

[ציור – קבוצה 9, קובץ 10]

בְּשָׁעָה שֶׁהַמֶרְכָּבָה עָצְרָה מוּל הָאַכְסַנְיָה, נִמְצָא סֶדְרִיק עִם אִמוֹ בַּחֲדַר-הָאוֹרְחִים. הָרוֹזֵן נִכְנַס אֲלֵיהֶם מִבְּלִי שֶׁיּוֹדִיעוּ עַל בּוֹאוֹ. הוּא נִרְאָה עַתָּה גָבוֹהַּ בִּשְׁתֵּי אֶצְבָּעוֹת וְצָעִיר בְּעֶשֶׂר שָׁנִים. עֵינָיו הָעֲמֻקוֹת נוֹצְצוּ בְּשָׁעָה שֶׁפָּתַח וְשָׁאַל:

“הֵיכָן לִוֹרְד פוֹנְטְלֶרוֹי?”

מָרַת אֶרוֹל קָרְבָה אֵלָיו וְהִבִּיטָה בּוֹ בִּלְחָיַיִם סְמוּקוֹת.

“הַאָמְנָם, הוּא לוֹרְד פוֹנְטְלֶרוֹי?” שָׁאֲלָה. “אֵין עוֹד סָפֵק בַּדָבָר?”

“כֵּן,” הֵשִׁיב, “אֵין עוֹד צֵל שֶׁל סָפֵק.”

יָדוֹ הָאַחַת לָפְתָה אֶת כַּף-יָדָהּ, וְיָדוֹ הַשְׁנִיָה נָחָה עַל כְּתֵפוֹ שֶׁל סֶדְרִיק.

“פוֹנְטְלֶרוֹי,” אָמַר בְּקוֹל רַךְ וּפָשׁוּט, “שְׁאֵל נָא אֶת אִמְךְ אִם הִיא תִּרְצֶה לָבוֹא אִתָּנוּ אֶל הַטִירָה.”

פוֹנְטְלֶרוֹי פָּשַׁט אֶת זְרוֹעוֹתָיו וְכָרַךְ אוֹתָן מִסָבִיב לְצַוֵאר אִמוֹ.

“לָגוּר אִתָּנוּ!” קָרָא בְּשִׂמְחָה, “לִהְיוֹת אִתָּנוּ תָּמִיד תָּמִיד?!”

הָרוֹזֵן הִבִּיט בְּפָנֶיהָ שֶׁל מָרַת אֶרוֹל, וּמָרַת אֶרוֹל הִבִּיטָה בָּרוֹזֵן. הוֹד לוֹרְדִיוּתוֹ הָיָה רְצִינִי עַד מְאֹד. הוּא גָמַר אֹמֶר שֶׁלֹא לְבַזְבֵּז עוֹד זְמַן עַל סִדוּרִים לְמִינֵיהֶם; וְהוּא הִסְכִּין עִם הָרַעְיוֹן כִּי כְּדַאי וְרָאוּי לוֹ לִקְשֹׁר קִשְׁרֵי יְדִידוּת עִם אֵם נֶכְדוֹ.

“הַאִם בָּטוּחַ אַתָּה שֶׁהִנְךָ רוֹצֶה בְּנוֹכְחוּתִי?” שֶׁאֲלָה מָרַת אֶרוֹל וְשָׁלְחָה לְעֶבְרוֹ חִיוּךְ רַךְ.

“בָּטוּחַ לַחֲלוּטִין,” הֵשִׁיב מִיָד, “תָּמִיד רָצִיתִי בְּנוֹכְחוּתֵךְ, אַךְ לֹא נָתַתִּי אֶת דַעְתִּי עַל כָּךְ. אֲנִי מְקַוֶה כִּי לֹא תְּסָרְבִי לִי.”

 

פֶּרֶק ט"ו יוֹם-הֻלֶדֶת    🔗

בֶּן נָטַל אֶת יַלְדוֹ וְחָזַר אִתּוֹ אֶל חַוַת-הַבָּקָר שֶׁלוֹ בְּקָלִיפוֹרְנִיָה. דַרְכּוֹ חֲזָרָה נַעַשְׂתָה בִּתְנָאִים נוֹחִים בְּיוֹתֵר. לִפְנֵי הַנְסִיעָה הִזְמִינוֹ מַר הַבִישַׁם לְלִשְׁכָּתוֹ וְסִפֵּר לוֹ כִּי הָרוֹזֵן מִדוֹרִינְקוֹרְט הֶחְלִיט לַעֲשׂוֹת מַשֶׁהוּ לְמַעַן הַיֶלֶד שֶׁעָשׂוּי הָיָה לִהְיוֹת לוֹרְד פוֹנְטְלֶרוֹי, וְעַל כֵּן מָצָא לְנָכוֹן לִרְכֹּשׁ לְמַעֲנוֹ חַוַת-בָּקָר שֶׁתִּקָרֵא עַל שְׁמוֹ, וּלְמַנוֹת אֶת בֶּן מְנַהֵל וּמַשְׁגִיחַ בְּמַשְׂכֹּרֶת נְאוֹתָהּ. וְכָךְ הִפְלִיג בֶּן לְדַרְכּוֹ כַּאֲדוֹנֶיהָ שֶׁל חַוָה שֶׁכָּמוֹהָ כְּחַוָתוֹ שֶׁלוֹ. וְתוֹם עַצְמוֹ גָדַל וְהָיָה לְעֶלֶם צָעִיר, חָרוּץ וְיָשָׁר, שֶׁנַפְשׁוֹ נִקְשְׁרָה בְּנֶפֶשׁ אָבִיו. וּשְׁנֵיהֶם הָיוּ מְאֻשָׁרִים וּשְׂמֵחִים בְּחֶלְקָם כָּל-כָּךְ עַד כִּי בֶּן אָמַר כִּי תּוֹם הוּא לוֹ כַּפָּרָה עַל כָּל הַצָרוֹת שֶׁפְּקָדוּהוּ בֶּעָבָר.

אֲבָל דִיק וּמַר הוֹבְּס – שֶׁהִגִיעוּ לְאַנְגְלִיָה יַחַד עִם בֶּן, כְּדֵי לְהַשְׁגִיחַ מִקָרוֹב שֶׁהָעִנְיָנִים יִתְנַהֲלוּ כָּרָאוּי – לֹא מִהֲרוּ לָשׁוּב לְבָתֵּיהֶם. הָרוֹזֵן הֶחְלִיט לִפְרֹשׂ אֶת חָסוּתוֹ עַל דִיק וּלְהַעֲנִיק לוֹ הַשְׂכָּלָה נְאוֹתָה; וּמַר הוֹבְּס הֶחְלִיט בֵּינוֹ לְבֵין עַצְמוֹ – מֵאַחַר שֶׁחֲנוּת-הַמַכֹּלֶת שֶׁלוֹ הֻפְקְדָה בְּיָדַיִם נֶאֱמָנוֹת מְאֹד – לִטוֹל לְעַצְמוֹ אֶת הַזְכוּת לִהְיוֹת נוֹכֵחַ בַּחֲגִיגוֹת שֶׁתֵּעָרַכְנָה לִכְבוֹד יוֹם-הֻלַדְתּוֹ הַשְׁמִינִי שֶׁל לוֹרְד פוֹנְטְלֶרוֹי. הָאֲרִיסִים כֻּלָם הֻזְמְנוּ לִטוֹל חֵלֶק בַּחֲגִיגוֹת, בָּהֶן יִהְיוּ רִקוּדִים וּמִשְׂחָקִים בַּגַן, וּמְדוּרוֹת וְזִקִוּקִין-דִי-נוּר בַּלַיְלָה.

“זֶה יִהְיֶה בְּדִיוּק כְּמוֹ יוֹם-הָעַצְמָאוּת בַּאֲמֶרִיקָה,” אָמַר לוֹרְד פוֹנְטְלָרוֹי, “חֲבָל שֶׁהַיוֹם-הֻלֶדֶת שֶׁלִי אֵינֶנוּ בְּאַרְבָּעָה בְּיוּלִי, כִּי אָז הָיִינוּ יְכוֹלִים לַהֲפֹךְ אֶת שְׁנֵי הַחַגִים לְאֶחָד; נָכוֹן?”

נוֹדֶה וְנֹאמַר, כִּי מַר הוֹבְּס וְהָרוֹזֵן לֹא נִקְשְׁרוּ מִיָד בְּקִשְׁרֵי יְדִידוּת הֲדוּקִים, כְּפִי שֶׁנִתָּן הָיָה לְצַפּוֹת. אֲבָל רָאוּי לִזְכֹּר כִּי הָרוֹזֵן הִכִּיר חֶנְוָנִים מְעַטִים עַד מְאֹד וּמַר הוֹבְּס לֹא זָכָה לְהַכִּיר מִקָרוֹב רוֹזְנִים רַבִּים; וְכֵיוָן שֶׁכָּךְ אֵין פֶּלֶא שֶׁהַשִׂיחוֹת הַמְעַטוֹת שֶׁקִיְמוּ בֵּינֵיהֶם לֹא קָלְחוּ בְּשֶׁטֶף רַב. וִיצֻיַן גַם דָבָר נוֹסָף, שֶׁמַר הוֹבְּס נִרְעַשׁ וְנִפְעַם מִן הַהוֹד וְהֶהָדָר שֶׁפּוֹנְטְלֶרוֹי מָצָא לְחוֹבָתוֹ לְהַרְאוֹת לוֹ.

הַשַׁעַר הָרָחָב וַאֲרָיוֹת-הָאֶבֶן שֶׁנִצְבוּ מִשְׁנֵי צִדָיו הִרְשִׁימוּ אוֹתוֹ בְּמִדָה מְסֻיֶמֶת. רְשָׁמָיו הָלְכוּ וְהֶעֱמִיקוּ מִשֶׁהוֹסִיף וְרָאָה אֶת הַשְׂדֵרָה, וְגִנוֹת-הַפְּרָחִים, וְהַטִירָה, וְהַחֲמָמוֹת, וְהַמִדְשָׁאוֹת, וְהַטַוָסִים, וְהַצִינוֹק, וְהַשִׁרְיוֹנִים, וְהַמַדְרֵגוֹת הַנִרְחָבוֹת, וְהָאֻרְווֹת, וְהַמְשָׁרְתִים בַּמַדִים הַהֲדוּרִים. כָּל אֵלָה עוֹרְרוּ תַּדְהֵמָה בְּלִבּוֹ. אֲבָל מִשֶׁנִכְנַס אֶל אוּלַם הַתְּמוּנוֹת רְחַב-הַיָדַיִם נֶעֶתְקָה כִּמְעַט נְשִׁימָתוֹ.

“זֶהוּ מַשֶׁהוּ כְּמוֹ מוּזֵיאוֹן, הֲלֹא כֵן?” אָמַר לְפוֹנְטְלֶרוֹי, בְּהַבִּיטוֹ אֶל כָּל הַדְמֻיוֹת-בַּמִסְגָרוֹת שֶׁהִקִיפוּ אוֹתוֹ.

“לְ…לֹא,” אָמַר פּוֹנְטְלֶרוֹי בְּהִסוּס קַל, “אֲנִי לֹא חוֹשֵׁב שֶׁזֶהוּ מוּזֵיאוֹן. סַבָּא שֶׁלִי אוֹמֵר שֶׁאֵלֶה הֵם אֲבוֹת-אֲבוֹתַי.”

“אֲבוֹת אֲבוֹתֶיךָ?” קָרָא מַר הוֹבְּס בִּתְמִיהָה, “כָּל אֵלֶה? אִם כֵּן, יֵשׁ לְךָ בֶּאֱמֶת מִשְׁפָּחָה גְדוֹלָה. וּמִי מֵהֶם הוּא אָדָם הָרִאשׁוֹן?”

הוּא צָנַח וְיָשַׁב עַל כֻּרְסָה וְהִבִּיט עַל סְבִיבוֹתָיו בְּסַקְרָנוּת מְהוּלָה בִּמְבוּכָה; וּלְפוֹנְטְלֶרוֹי לֹא נוֹתְרָה בְּרֵרָה אֶלָא לִקְרֹא לְעֶזְרָה אֶת מָרַת מֶלוֹן, שֶׁיָּדְעָה אֶת כָּל הָעֻבְדוֹת וְהַפְּרָטִים הַקְשׁוּרִים בַּתְּמוּנוֹת. הִיא סִפְּרָה לוֹ מִי צִיֵר כָּל תְּמוּנָה וְהוֹסִיפָה מִצִדָהּ סִפּוּרִים מְרַתְּקִים וְרוֹמַנְטִיִים עַל הָרוֹזְנִים וְהָרוֹזְנוֹת, גִבּוֹרֵי הַתְּמוּנוֹת הַלָלוּ. וּלְאַחַר שֶׁמַר הוֹבְּס רָכַשׁ הֶכֵּרוּת כָּלְשֶׁהִי עִם גִבּוֹרֵי הַתְּמוּנוֹת וְשָׁמַע כַּמָה מִן הַסִפּוּרִים אוֹדוֹתָם, הוּא הֻקְסַם כָּל-כָּךְ עַד כִּי לִבּוֹ הָלַךְ שֶׁבִי אַחֲרֵיהֶם וְאוּלַם-הַתְּמוּנוֹת נָשָׂא חֵן בְּעֵינָיו יוֹתֵר מִכָּל חַדְרֵי הַטִירָה הָאֲחֵרִים. פַּעֲמַיִם וְשָׁלֹשׁ הָיָה הוֹלֵךְ בָּרֶגֶל מִן הָאַכְסַנְיָה שֶׁהִתְגוֹרֵר בָּהּ, בָּא אֶל הַטִירָה וּמְבַלֶה שָׁעָה קַלָה בְּאוּלַם-הַתְּמוּנוֹת, מְהַלֵךְ מִצִיוּר אֶל צִיוּר, סוֹקֵר אֶת דִיוֹקְנֵי הַגְבָרִים וְהַנָשִׁים הַנְתוּנִים בְּמִסְגְרוֹת מֻזְהָבוֹת, חָשׁ כְּאִלּוּ הֵם עַצְמָם מַבִּיטִים בּוֹ וּמְנַעֲנֵעַ לְלֹא הֲפוּגָה אֶת רֹאשׁוֹ.

“וְכָל אֵלֶה הָיוּ רוֹזְנִים וּבְנֵי אֲצִילִים,” הָיָה אוֹמֵר לְעַצְמוֹ, “וְהַיֶלֶד הַזֶה יִהְיֶה גַם הוּא אֶחָד מֵהֶם וַאֲדוֹן כָּל הַנַחֲלָה הַזֹּאת!”

בְּתוֹכְכֵי לִבּוֹ הוּא לֹא חָשׁ עוֹד כָּל סְלִידָה כְּלַפֵּי הָרוֹזְנִים וְדַרְכֵי חַיֵיהֶם, כְּפִי שֶׁחָשׁ בַּתְּחִלָה; וְיֵשׁ לְשַׁעַר כִּי דְבֵקוּתוֹ הָעִקֶשֶׁת בָּעֶקְרוֹנוֹת הָרֶפּוּבְּלִיקָנִיִים הִתְרוֹפְפָה מְעַט לְאַחַר שֶׁזָכָה לְהֶכֵּרוּת קְרוֹבָה כָּל-כָּךְ עִם הַטִירָה, הָרוֹזֵן, אֲבוֹת-

אֲבוֹתָיו וְכָל הַשְׁאָר. עַל כָּל פָּנִים, יוֹם אֶחָד פָּלֵט וִדוּי נִרְגָשׁ וּבִלְתִּי-צָפוּי לַחֲלוּטִין:

“חֵי רֹאשִׁי, שֶׁלֹא הָיִיתִי מִתְנַגֵד כְּלָל לִהְיוֹת אֶחָד מֵהֶם!” אָמַר. וְאָכֵן, הָיְתָה זוֹ כְּנִיעָה גְדוֹלָה וְנִצֵחַת.

בְּשָׁעָה טוֹבָה הִגִיעַ יוֹם-הַהֻלֶדֶת הַשְׁמִינִי שֶׁל לוֹרְד פוֹנְטְלֶרוֹי הַקָטָן – וְהָיָה זֶה יוֹם גָדוֹל וַחֲגִיגִי, שֶׁהֵבִיא עֹנֶג רַב לְכָל הַחוֹגְגִים וְלַלוֹרְד הַקָטָן עַצְמוֹ. הַגַן הַגָדוֹל וְהַמְקֻשָׁט נִתְמַלֵא אֲנָשִׁים לְבוּשִׁים בִּגְדֵי חַג; דְגָלִים הִתְנוֹסְסוּ מֵעַל תְּרָנֵי הָאֹהָלִים וּצְרִיחֵי הַטִירָה. כָּל אָדָם שֶׁיָּכוֹל הָיָה לָבוֹא – הוֹפִיעַ; שֶׁכֵּן, הַכֹּל בִּקְשׁוּ לִשְׂמֹחַ בְּשִׂמְחָתוֹ שֶׁל לוֹרְד פוֹנְטְלֶרוֹי הַקָטָן, שֶׁהוֹסִיף לִהְיוֹת לוֹרְד פוֹנְטְלֶרוֹי וּבְיוֹם מִן הַיָמִים הוּא עָתִיד לִהְיוֹת אֲדוֹנָם הָאָהוּב. הַכֹּל בִּקְשׁוּ לִרְאוֹת אוֹתוֹ וְאֶת אִמוֹ הָעֲנֻגָה, שֶׁקָנְתָה אֶת לִבָּם שֶׁל רַבִּים רַבִּים. וְאַחֲרוֹן אַחֲרוֹן – הַכֹּל הִתְחִילוּ לְחַבֵּב גַם אֶת הָרוֹזֵן וְרָחֲשׁוּ לוֹ אַהֲדָה, וְזֹאת מִשׁוּם שֶׁהַלוֹרְד הַקָטָן אָהַב אוֹתוֹ וְהֶאֱמִין בּוֹ וְגַם מִשׁוּם שֶׁגִלָה כָּבוֹד וִידִידוּת אֶל אֵם נֶכְדוֹ. הַבְּרִיוֹת סִפְּרוּ אַף מִפֶּה לְאֹזֶן כִּי הָרוֹזֵן רָחַשׁ כְּלַפֶּיהָ חִבָּה רַבָּה; וְכָךְ, בְּהִמָצְאוֹ בֵּין הַלוֹרְד הַקָטָן לְבֵין אִמוֹ, עָתִיד הָרוֹזֵן לְהִשְׁתַּנוֹת כָּלִיל וּלְהֵעָשׂוֹת אָצִיל טוֹב-לֵב וְחָבִיב עַל הַכֹּל.

אוֹרְחִים רַבִּים לְלֹא סְפוֹר נָהֲרוּ אֶל הַטִירָה, עָמְדוּ בְּצֵל הָעֵצִים, עַל הַמִדְשָׁאוֹת וּבְתוֹךְ הָאֹהָלִים. אִכָּרִים וּנְשׁוֹתֵיהֶם בְּבִגְדֵי שַׁבָּת; נְעָרוֹת וּבְנֵי-זוּגָן; יְלָדִים הָרָצִים וְרוֹדְפִים זֶה אַחֲרֵי זֶה. וּגְבִירוֹת קְשִׁישׁוֹת בְּסוּדָרִים אֲדֻמִים, הַמִסְתּוֹדְדִים וּמְרַכְלוֹת זוֹ עִם זוֹ. בְּתוֹךְ טְרַקְלִין הַטִירָה נִרְאוּ אוֹרְחִים נִכְבָּדִים וּנְשׁוֹתֵיהֶם, שֶׁבָּאוּ לְבָרֵךְ אֵת הָרוֹזֵן וּלְהַכִּיר אֶת מָרַת אֶרוֹל. הָיוּ שָׁם לֵידִי לוֹרִידֵיל וְסֶר הֶרִי, לוֹרְד תּוֹמַס אָשֵׁי וּבְנוֹתָיו, וְכַמוּבָן –מַר הַבִישַׁם. וּבָאָה גַם וִיוְיַאן הֶרְבֶּרְט הַיְפֵהפִיָה, מֻקֶפֶת בִּמְחַזְרִים צְעִירִים, אִם כִּי נִכָּר הָיָה בַּעֲלִיל כִּי הִיא מְחַבֶּבֶת אֶת פוֹנְטְלֶרוֹי יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר אֶת כָּל הַשְׁאָר גַם יַחַד. וְכַאֲשֶׁר הוּא רָאָה אוֹתָהּ – רָץ אֵלֶיהָ בִּזְרוֹעוֹת פְּרוּשׂוֹת, וְהִיא חִבְּקָה אוֹתוֹ וְנָשְׁקָה לוֹ בְּחֹם, כְּאִלּוּ הָיָה אָחִיהָ הַקָטָן וְהָאָהוּב וְאָמְרָה:

“לוֹרְד פוֹנְטְלֶרוֹי יַקִירִי! לוֹרְד פוֹנְטְלֶרוֹי מַחְמַלִי! אֲנִי כָּל כָּךְ מְאֻשֶׁרֶת! כָּל כָּךְ מְאֻשֶׁרֶת…”

אַחַר כָּךְ הִיא טִיְלָה אִתּוֹ סָבִיב סָבִיב וְהִנִיחָה לוֹ לְהַרְאוֹת לָהּ הַכֹּל. וְכַאֲשֶׁר הִצִיג אוֹתָהּ לִפְנֵי מַר הוֹבְּס וְדִיק, הִבִּיט בָּהּ וּבָהֶם וְאָמַר: “זֶהוּ יְדִידִי הַוָתִיק אָדוֹן הוֹבְּס, וִיוְיַאן, וְזֶהוּ הֶחָבֵר הַוָתִיק הָאַחֵר שֶׁלִי, דִיק. סִפַּרְתִּי לָהֶם כַּמָה שֶׁאַתְּ יָפָה, וְאָמַרְתִּי לָהֶם שֶׁהֵם מֻכְרָחִים לִרְאוֹת אוֹתָךְ, אִם תָּבוֹאִי לְיוֹם-הַהֻלֶדֶת שֶׁלִי.” וְהִיא לָחֲצָה אֶת יְדֵיהֶם וְשׂוֹחֲחָה אִתָּם בִּנְעִימוּת, בְּשָׁאֲלָה אוֹתָם עַל אֲמֶרִיקָה וְעַל חַיֵיהֶם וְעַל הַהַפְלָגָה בַּיָם וְעַל מַעֲשֵׂיהֶם בְּאַנְגְלִיָה; וּבְאוֹתָהּ עֵת עָמַד פוֹנְטְלֶרוֹי בַּצַד, תָּלָה בָּהּ עֵינַיִם מַעֲרִיצוֹת וּלְחָיָיו אָדְמוּ בְּעֹנֶג בִּרְאוֹתוֹ עַד כַּמָה הִיא נָשְׂאָה חֵן בְּעֵינֵי הַשְׁנַיִם.

“שֶׁכֹּה אֶחְיֶה,” אָמַר דִיק אַחַר-כָּךְ בִּנְעִימַת שִׁכְנוּעַ, “הִיא הַבַּחוּרָה הֲכִי חֲמוּדָה שֶׁפָּגַשְׁתִּי בַּחַיִּים שֶׁלִי! הִיא… הִיא פָּשׁוּט נֶהְדֶרֶת, תִּשְׁמַע לִי!”

הַכֹּל הִבִּיטוּ אַחֲרֶיהָ בְּעָבְרָהּ עַל פְּנֵיהֶם, וְהַכֹּל הִבִּיטוּ אַחֲרֵי לִוֹרְד פוֹנְטְלֶרוֹי הַקָטָן. הַשֶׁמֶשׁ זָהֲרָה, וְהַדְגָלִים הִתְנוֹסְסוּ בָּרוּחַ, הַמְשַׂחֲקִים שִׂחֲקוּ וְהַמְחוֹלְלִים רָקְדוּ, וּשְׁעַת אַחַר-הַצָהֳרַיִם הַנִפְלָאָה חָלְפָה וְהַלוֹרְד הַקָטָן חָשׁ כִּי אֹשֶׁר רַב מְמַלֵא אֶת לִבּוֹ.

הָעוֹלָם כָּלוֹ נִרְאָה יָפֶה כָּל-כָּךְ בְּעֵינָיו!

וְעוֹד אָדָם נוֹסָף חָשׁ אוֹתוֹ עֶרֶב אֹשֶׁר רַב הַמְמַלֵא אֶת לִבּוֹ. הָיָה זֶה אָדָם בָּא בַּיָּמִים; וְאַף-עַל-פִּי שֶׁהָיָה כָּל יָמָיו עָשִׁיר וְנִכְבָּד, אַךְ לְעִתִּים רְחוֹקוֹת הָיָה מְאֻשָׁר בֶּאֱמֶת וּבְתָמִים. וּבְסוֹד אֲגַלֶה לָכֶם, כִּי לְדַעְתִּי הוּא חָשׁ עַתָּה אֹשֶׁר מִשׁוּם שֶׁלִבּוֹ הָיָה עַתָּה טוֹב יוֹתֵר. נָכוֹן, הוּא לֹא נַעֲשָׂה בְּבַת-אַחַת אָדָם טוֹב-לֵב, כְּפִי שֶׁנֶכְדוֹ הֶאֱמִין; אַךְ עַתָּה הוּא נֶהֱנָה לַעֲשׂוֹת אֶת הַמַעֲשִׂים הַטוֹבִים שֶׁנֶכְדוֹ בִּקֵשׁ מִמֶנוּ לַעֲשׂוֹת. זאת וְעוֹד; מִיּוֹם לְיוֹם גָבְרָה חִבָּתוֹ אֶל אֵשֶׁת בְּנוֹ. הוּא אָהַב לִשְׁמֹעַ אֶת קוֹלָהּ הָרַךְ וְלִרְאוֹת אֶת פָּנֶיהָ הַנָאִים; וּבְשָׁעָה שֶׁיָשַׁב בְּכֻרְסָתוֹ נָהַג לְהַבִּיט בָּהּ וּלְהַאֲזִין לָהּ בְּדַבְּרָהּ עִם בְּנָהּ. הוּא שָׁמַע אָז מִלִים אוֹהֲבוֹת וַחֲכָמוֹת, שֶׁנִשְׁמְעוּ חֲדָשׁוֹת בְּאָזְנָיו, וְאָז הֵבִין מַדוּעַ יֶלֶד זֶה, שֶׁגָדַל בְּסִמְטָה נְיוּ-יוֹרְקִית וְהִתְיַדֵד עִם אִישׁ-מַכֹּלֶת וּמְצַחְצֵחַ-נַעֲלַיִם, הָיָה לַאֲשֶׁר הָיָה וְלֹא הִשְׁתַּנָה כְּלָל גַם לְאַחַר שֶׁהוּבָא לְאַנְגְלִיָה וְגָר בְּטִירַת רוֹזְנִים.

וּבְשָׁעָה שֶׁהָרוֹזֵן הַבָּא בַּיָמִים הִבִּיט בְּנֶכְדוֹ בְּאוֹתוֹ יוֹם-חַג, בְּשָׁעָה שֶׁסוֹבֵב בַּגַן בֵּין הָאוֹרְחִים, וְהָיָה מְשׂוֹחֵחַ עִמָהֶם, קָד לָהֶם בְּחֵן בְּשָׁעָה שֶׁבֵּרְכוּהוּ, מְבַדֵר אֶת יְדִידָיו דִיק וּמַר הוֹבְּס, אוֹ עוֹמֵד לְצַד אִמוֹ הַמְשׂוֹחַחַת עִם וִיוְיַאן, חָשׁ הָאָצִיל הַזָקֵן סִפּוּק רַב בְּנַפְשׁוֹ. וּמֵעוֹלָם לֹא שָׂבַע נַחַת רַבָּה יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר בְּאוֹתָהּ שָׁעָה, בָּהּ נִכְנְסוּ אֶל הָאֹהֶל הַגָדוֹל בְּיוֹתֵר, שֶׁבּוֹ נִתְכַּנְסוּ הָאֲרִיסִים שֶׁל נַחֲלָאוֹת דוֹרִינְקוֹרְט וְנֶהֱנוּ מִן הָאֲרוּחָה הַחֲגִיגִית.

הֵם שָׁתוּ לְחַיִים; תְּחִלָה שָׁתוּ לְחַיָיו וְלִבְרִיאוּתוֹ שֶׁל הָרוֹזֵן מִדוֹרִינְקוֹרְט – וּשְׁמוֹ נֶאֱמַר בְּהִתְלַהֲבוּת כֵּנָה וְרַבָּה יוֹתֵר מִתָּמִיד; וְאַחַר-כָּךְ שָׁתוּ לְחַיָיו שֶׁל לוֹרְד פוֹנְטְלֶרוֹי הַקָטָן. וְאִם הָיָה סָפֵק כָּלְשֶׁהוּ בְּלֵב מִישֶׁהוּ אִם הָרוֹזֵן וְנֶכְדוֹ הָיוּ אֲהוּדִים אִם לָאו, סָפֵק זֶה נִמְחָה מִיָּד לְמִשְׁמַע קוֹלוֹת הַצָהֳלָה וְהַשָׁקוֹת הַגְבִיעִים וּמְחִיאוֹת הַכַּפַּיִם. אָכֵן, הָאִכָּרִים פְּשׁוּטֵי הַהֲלִיכוֹת וְטוֹבֵי הַלֵב אָהֲדוּ אֶת אֲדוֹנֵיהֶם, וְהֵם אַף שָׁכְחוּ לְהַפְגִין יִרְאַת-כָּבוֹד כְּלַפֵּי הַגְבִירוֹת וְהָאֲדוֹנִים הַנִכְבָּדִים שֶׁנִכְנְסוּ אֶל אָהֳלָם.

הַתְּשׁוּאוֹת וּתְרוּעוֹת הָאַהֲדָה הָלְכוּ וְגָבְרוּ. וְלוֹרְד פוֹנְטְלֶרוֹי עָמַד לְצַד אִמוֹ, חִיֵךְ לְכָל עֵבֶר, קָד קִדָה וְנוֹפֵף בְּיָדוֹ. אָכֵן, הוּא הָיָה מְאֻשָׁר.

“זֶה סִימָן שֶׁהֵם מְחַבְּבִים אוֹתִי; נָכוֹן, יַקִירָתִי?” אָמַר לְאִמוֹ, “אֲנִי כָּל-כָּךְ שָׂמֵחַ!”

וְאָז הִנִיחַ הָרוֹזֵן אֶת יָדוֹ עַל כֶּתֶף נֶכְדוֹ וְאָמַר לוֹ:

“פוֹנְטְלֶרוֹי, אֱמֹר לָהֶם מַשֶׁהוּ. הוֹדֵה לָהֶם עַל אֲדִיבוּתָם כְּלַפֶּיךָ.”

לוֹרְד פוֹנְטְלֶרוֹי הֵרִים אֶת עֵינָיו לְעֵבֶר הָרוֹזֵן וְאַחַר-כָּךְ נִפְנָה וְהִבִּיט בְּאִמוֹ.

“אֲנִי מֻכְרָח?” שָׁאֵל בְּקוֹל רוֹטֵט וּבַיְשָׁנִי.

אִמוֹ חִיְכָה אֵלָיו וְכָךְ עָשְׂתָה גַם וִיוְיַאן, וּשְׁתֵּיהֶן הִנְהֲנוּ בְּרָאשֵׁיהֶן, וְאָז עָשָׂה סֶדְרִיק צַעַד אֶחָד קָדִימָה וְהַכֹּל הִבִּיטוּ בּוֹ, בְּקוֹמָתוֹ הַזְקוּפָה, בַּפָּנִים הַתְּמִימִים, בְּעֵינָיו הָאַמִיצוֹת. וְהוּא פָּתַח וְדִבֵּר, וְקוֹלוֹ הָרָם וְהַצָעִיר הִצְטַלְצֵל בְּרוּרוֹת בַּחֲלַל הָאֹהֶל:

“יְדִידַי,” פָּתַח וְאָמַר, “אֲנִי מוֹדֶה לְכֻלְכֶם מֵעֹמֶק הַלֵב. בֶּאֱמֶת! וְ…וַאֲנִי מְקַוֶה גַם שֶׁכֻּלְכֶם נֶהֱנִים מִיּוֹם-הֻלַדְתִּי מִפְּנֵי שֶׁ… שֶׁאֲנִי נֶהֱנָה מִמֶנוּ כָּל-כָּךְ! וְ…וַאֲנִי בֶּאֱמֶת שָׂמֵחַ שֶׁאֶהְיֶה פַּעַם רוֹזֵן, אַף שֶׁבַּהַתְחָלָה… פַּעַם חָשַׁבְתִּי שֶׁזֶה לֹא יִמְצָא חֵן בְּעֵינַי. אֲבָל עַכְשָׁו אֲנִי יוֹדֵעַ שֶׁזֶה כֵּן יִמְצָא חֵן. הַמָקוֹם הַזֶה, אֲנִי כָּל-כָּךְ אוֹהֵב אוֹתוֹ! זֶהוּ מָקוֹם כָּל כָּךְ יָפֶה! וְ… וּכְשֶׁאֶהְיֶה רוֹזֵן אֶשְׁתַּדֵל מְאֹד לִהְיוֹת טוֹב כְּמוֹ סַבָּא שֶׁלִי.”

הוּא הִשְׁתַּתֵּק, וּתְשׁוּאוֹת רָמוֹת וּתְרוּעוֹת-הֵידָד מִלְאוּ אֶת חֲלַל הָאֹהֶל. עַתָּה פָּסַע לְאָחוֹר בְּאַנְחַת רְוָחָה, נָתַן אֶת יָדוֹ בְּכַף-יָדוֹ שֶׁל הָרוֹזֵן, חִיֵךְ, עָמַד סָמוּךְ מְאֹד אֵלָיו וְנִשְׁעַן עָלָיו קַלוֹת.

הִנֵּה הִגִיעַ סִפּוּרֵנוּ לְסִיוּמוֹ. אַךְ לִפְנֵי שֶׁנִפָּרֵד מְבַקֶשֶׁת אֲנִי לְהוֹסִיף עוֹד עִנְיָן אֶחָד קָטָן. מַר הוֹבְּס הֻקְסַם כָּל-כָּךְ מֵהֲדַר הַחֶבְרָה הַגְבוֹהָה וְהִשְׁתּוֹקֵק כָּל-כָּךְ לָגוּר בְּסָמוּךְ לִידִידוֹ הַצָעִיר, עַד כִּי מָכַר אֶת חֲנוּת-הַמַכֹּלֶת שֶׁלוֹ בִּנְיוּ-יוֹרְק, חָזַר לְאַנְגְלִיָה וְהִשְׁתַּקַע בִּכְפָר אֶרְלְסְבּוֹרוֹ. שָׁם פָּתַח חֲנוּת חֲדָשָׁה, שֶׁקִבְּלָה אֶת חָסוּת הַטִירָה וְזָכְתָה בִּמְהֵרָה לְהַצְלָחָה רַבָּה. וְאַף-עַל-פִּי שֶׁהוּא וְהָרוֹזֵן לֹא נַעֲשׂוּ מֵעוֹלָם לִידִידִים קְרוֹבִים – וְזֹאת עֲלֵיכֶם לְהַאֲמִין לִי – אָדָם זֶה, הוֹבְּס, נַעֲשָׂה אֲרִיסְטוֹקְרָטִי יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר הָרוֹזֵן בִּכְבוֹדוֹ וּבְעַצְמוֹ. בֹּקֶר בֹּקֶר נָהַג לִקְרֹא אֶת הַחֲדָשׁוֹת מִבֵּית הַמְלוּכָה וְחַצְרוֹת הָאֲצִילִים וְעָקֵב אַחֲרֵי הַמִתְרַחֵשׁ בְּבֵית הַלוֹרְדִים!

מִקֵץ עֶשֶׂר שָׁנִים, לְאַחַר שֶׁסִיֵם דִיק אֶת לִמוּדָיו וְעָמַד לִנְסֹעַ אֶל אָחִיו בְּקָלִיפוֹרְנִיָה, הוּא שָׁאֵל אֶת יְדִידוֹ הַחֶנְוָנִי הַקָשִׁישׁ אִם אֵין הוּא מִשְׁתּוֹקֵק לָשׁוּב לְאַרְצוֹת-הַבְּרִית. מַר הוֹבְּס הֵנִיעַ בְּרֹאשׁוֹ וְהִפְטִיר:

“לֹא כְּדֵי לָגוּר שָׁם,” אָמַר, “לֹא, לֹא כְּדֵי לָגוּר שָׁם. אֲנִי רוֹצֶה לִהְיוֹת קָרוֹב אֵלָיו וּלְהַשְׁגִיחַ עָלָיו. אֲמֶרִיקָה הִיא בֶּאֱמֶת אֶרֶץ טוֹבָה בִּשְׁבִיל הַצְעִירִים, אֲבָל יֵשׁ בָּהּ כַּמָה מִגְרָעוֹת. אֵין בָּהּ שׁוֹשֶׁלֶת-יוֹחֲסִין וְאֵין בָּהּ רוֹזְנִים!”