שמים זכים, כוכבים לרבבות, / נוצצים, מחייכים ושובים לבבות! / עיניהם הקורצות לי הבטיחו רק תמול: / בפני את הדרך לסלול! / ואני לתומי האמנתי מיד, / לאשר לי הבטח, לאשר לי הוגד! / לא שאלתי מאום, לא פתחתי את פי, / ומאום לא אמר, לא לחש לי ליבי! / הקשבתי לאומר, ראיתי חזון / העתיד שלחש לי: לאושר היכון! / אך מדוע ולמנ שכחתי לשאול: / מתי אימתי יבואני הכל?

בימי נעורי עתידות לי חזיתי, / גבורה וממשל הקסימוני מאד! / מבוקר עד ערב לנס אז ציפיתי, / עולם ומלואו מחויב לי לסגוד! / ארמון מלכים לי תכנתי הקים, / לנוי ולפאר, משכן עדי עד! / ואוצרות מיני ים, ספירים ממצולות, / אמרתי למשות אז בכוח היד! / ואני עוד צעיר, והיד קצרה, / מה יכולתי השג, מה יכולתי לעשות? / והיה כי עיפתי, כוחי כי כלה, / מאוכזב, מיואש כי הייתי מאד: / לעזר קראתי את אמא בצר, / ודמעה כפנינה נתלתה בעיני! / ומיד היא חייכה, ותען ותאמר: / בודאי יבואך כל טוב יקירי! / לך מגד שמיים וטל הרקיע, / מפרי אדמה ועסיס של העץ! / שמשך הגדול כי יאור ויופיע: / יגונך הגדול לרסיסים יתנפץ! ואני לתומי, מנוחם ורוגע, / את אמי הטובה רק שכחתי לשאול: / מי האיש החכם, היודע: / מתי אימתי יבואני הכל?

בגיל העשרים נתגלתה לי הדמות, / שהרעידה מיתר בלבי הגלמוד! / והיתה זו הדמות מקסימה ויפה, / ריחנית, ענוגה, קומתה זקופה! / ראשה הגאה התנשא בגאון, / ועורה כצחור שלג בהר הלבנון! / שפתיה כשני ופיה הוא צר, / ואפה הסולד מפואר, נהדר! / עיניה גדולות, עמוקות מיני ים, / ותכלתן תכולה מן השחק הרם! / ראיתיה, ומיד היא שבתה את ליבי, / אהבתיה בעוז ובלהט רוחי! / אליה נשאתי עיני הברה, / ובלחש דובבו שפתי תפלה, / כדובב האדם תפלה ולחן, / לאלוה כביר, גם שגיב ורחמן! / היא הקשיבה דומם לקולי הרועד, / קלטה קול הלמות בליבי הרוטט, / ותען לי בלחש, בחסד ובחן: / ודאי אהבתיך, ודאי הוא שכן! / נשבעתי על כך ואהיה לנכון, / אשתך המסורה עד יומי האחרון! / אלטף שערך בידי החמה, / וניצוץ אהבה מעיני הרחומה: / יחיה, ירפא, יחדש נעורים, / ויפיח בך ניצוצות של חיים! / מנוחם ושקט ושופע עדנה, / ליבי כמוקד, נשמתי להבה! / האמנתי בתום בגישום החלום,/ והטוב ידביקני בבוא זה היום! / אך מדוע ולמה רק שכחתי לשאול: / מתי אימתי יבואני הכל?

כמעט וזקנתי וקץ לחיים, / חלפו זה מזמן אלו שנות נעורים! / גבהתי שחקים ושקעתי תהום, / לא אחת נהפך ללילה היום! / תקוות, מדוחים, הבלים ודמיון,/ נדמו לאמת, לגילוי של חזון! / גם לי תמול קרצו כוכבים רבבות, / מחייכים,נוצצים ופזרו הבטחות! / אך גם היום כמאז רק שכחתי לשאול: / מתי, אימתי יבואני הכל?…