בגב ספר שיריך בתרגום האנגלי1 טען הביוגרף, שחיית “uneventful life”. הוא, שחי חיים עשירי אירועים (בחסות הוצאת פינגוין אולי), נוסע בעולם, מתפרנס היטב מספרות (של אחרים). אתה, אפילו למשרת ספרן בספרייה של קַסְקַאִיס לא התקבלת, שלא לדבר על מסעות בעולם הגדול.
הביוגרף מוסיף וכותב, “שירתך חושפת מוח קודח וסוער, זה המוח שזועזע בסבל אינטנסיבי כל־כך.”
כן, חיפשת שלמות, ומה לא היית?
היית פגאני, מודרני, קלאסי, תמים, מתוחכם, אינטרוברטי, אקסטרוברטי, אפוליני, דיונִיסי, מאמין, כופר. וצחוק הגורל הוא, שגם אתה, ממציא הביוגראפיה של ריקארדו ראייס ועוד שלושה שהם אתה (אגב, מהו אותו אירוע מסתורי ב־14 במרס 1914, שבו נולדו מגופך שלושה משוררים?), נפלת קורבן לביוגראף.
ומה בכלל נחשב ל־ event בחיינו? נסיעה? חתונה? גירושים? אהבה? מחלה? פרֵדה? והיכן מתרחש האירוע האמיתי? ומה בין האירועים האלה לבין “המוח הקודח” שייחס לך הביוגראף? למה התכוון הביוגראף?! להיאבק על שפיוּת זה אירוע? ולהשתגע זה “uneventful life”? ואולי צדק הביוגראף. להשתגע בימינו זה לא event. אבל אתה הוא שכתבת באחד משיריך2 “What without madness is man?” וגם כתבת (כתבתם – פרננדו, אלברטו, אלוארו, ריכרדו) שמה שהנך (הִנכם) “לא נוגע בסַף המִלים והימים”. וכמו צפית את דברי הביוגראף, כתבת באירוניה מיתממת את שירך “אם אחרי מותי”3, ובו יש משום עצה קטנה לביוגראף, אשר ירצה ביום מן הימים “לסכם” אותך. אצטט בתרגום מילולי מן האנגלית.
אִם אַחֲרֵי מוֹתִי / אלברטו קאירו
אִם יִרְצוּ אַחֲרֵי מוֹתִי לִכְתֹּב אֶת הַבִּיּוֹגְרַפְיָה שֶׁלִּי,
אֵין קַל מִזֶּה.
יֵשׁ לִי בְּחַיַּי רַק שְׁנֵי תַּאֲרִיכִים – לֵדָתִי וּמוֹתִי,
וּבֵינֵיהֶם כָּל הַיָּמִים שֶׁלִּי הֵם.
אֲנִי קַל לְתֵאוּר.
חָיִיתִי כִּמְשֻׁגָּע.
אָהַבְתִּי דְּבָרִים לְלֹא שֶׁמֶץ סֶנְטִימֶנְטָלִיּוּת.
מֵעוֹלָם לֹא נִטְרַפְתִּי בִּתְשׁוּקָה.
אֲפִלּוּ שְׁמִיעָה לֹא הָיְתָה לִי תַּאֲוָה שֶׁלֹּא נִתְמַלְּאָה, שֶׁכֵּן
מֵעוֹלָם לֹא הָיְתָה בִּשְׁבִילִי יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר
בַּת לְוָיָה לִרְאִיָּה.
הֵבַנְתִּי שֶׁהַדְּבָרִים בָּעוֹלָם מַמָּשִׁיִּים וּמֻבְחָנִים אֵלֶּה מֵאֵלֶּה,
הֵבַנְתִּי זֹאת בְּמַרְאֵה עֵינַי וְלֹא בְּמַחֲשָׁבָה.
כִּי לְהָבִין זֹאת בַּמַּחֲשָׁבָה זֶה כְּמוֹ לִמְצֹא שֶׁהַכֹּל זֵהֶה.
יוֹם אֶחָד חַשְׁתִּי רָדוּם כְּיֶלֶד
עָצַמְתִּי עֵינַי וְיָשַׁנְתִּי
וְאַגַּב, הָיִיתִי מְשׁוֹרֵר הַטֶּבַע הַיָּחִיד בָּעוֹלָם.
אתה, שהיית הכל ולא כלום, או לא כלום והכל: פקיד, ספרן, מהנדס ימי, לבלר, סוגד, כופר, איש טבע, עירוני – גם את הכאב בדית. ובכך, כפי שאמר אליוט, היית אמן מושלם. זה המסוגל להפריד את סבלו משכלו היוצר. ושוב, מה בין זה לבין “uneventful life”?!
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.