באשמורת הראשונה מהלילה בנשף, עליתי על דבשת הגמל ההולך עם אורחת גמלים הנושאת ענבים עזתה, ובחצות הלילה דרכה רגלנו על קצה ארץ המישור גבול פלשת, פה נחו שקטו עצמותי, אשר התפרקו עד כה מתנועת הגמל במורד ההר. עתה הגמל ישאני שקט, כי אין חתחתים לחתתני, וילך לאטו כאילו נשא הוא עתה על כנפי מלאכי שאול. פתאום והנה עדת כלבים הקיפו גמלי, ולקול נבחם חרד לבי, ואפקח עיני לראות והנה כנקודות שחורות פשטו על כל הככר, אהלי ערבים בדוים הממלאים את כל הארץ.

השחר שלח אורו ואנחנו בכפר הפאלוג’י. עוד מעט השמש יצאה על הארץ ותשלח קויה האדומים מבעד להרי חברון הרחוקים, אשר נראו בעינינו כעב כבד או כאד עולה מן הארץ. קול שריקת הרועים נשמע מכל פנה בלכתם לרגלי צאנם על פני השדה. בנות הערבים יצאו חוצץ לרעות גדיותיהן ובידיהן תארגנה מלתחות צמר מרוקמות, הולכות ומשוררות שירי דודים שירי אומץ וגבורה המלבבים את לבב שומעם.

כחצות היום אחזנו דרכנו ללכת הלאה, ולעת ערב באנו בארץ חדשה לי ארץ עזה ממשלת הפלשתים. מרחוק נראו עצי זית למכביר ורגלינו דורכות על אדמת חול. עוד מעט ונבוא ביער עצי זית על פני כר נרחב גדול ונורא, אשר אין ספורות לרבבות העצים בו. השמש נטתה לערוב, ויראו לעיני ראשי התמרים כענקים מבינות לעצי גן. ממרחב הכר הנעים ומרבית הגנים אשר ראו עיני דמיתי בנפשי כי אל אחת הערים הגדולות והיפות אני בא, אכן בהציגי רגלי בין רחובות העיר, והנה היא ככפר ועיר־אכרים. הדרכים כלם צרים, צלמות ולא סדרים, מלאים זבל ומי מדמנה אשר צחנתם עלתה באפי לזרה. רוב הבתים שפלי קומה, טוחים בחמר ותבן ואבן לא תעבור בם, לא תואר ולא הדר. אכן גם בתים לא מעט בנוים בנוה בתים מפוארים, ובכל זאת לא ימשכו עליהם עין חומד.

נתכבדתי לשבת בבית האדון היקר סי' יצחק הררי הי"ו, סוכן אוצר תבואות מעשר המלך ירום הודו, ורויתי עונג מטוב לבו. הבקר אור סבבתי את כל חוצותיה, והנה אוירה צח ונעים, מראה שוכניה בריאי־בשר יפי־הקומה וטובי־לב עד מאד. מסחרה יוציא פרי ורב בצע יותר מכל ארצות הקדם, האחת כי עדין לא דרכה בה רגל סוחרים זרים, וגם ערבים לאין מספר ינהרו אליה לבקרים לקנות די מחסורם ולמכור תבואתם.

ששה־עשר בעלי־בתים מאחינו היהודים הי"ו, תושבים בה. ששה מהם קונים גפן שדה (חנצ’ל), ושולחים ליפו וסובבים בסחורה בכפרים; שנים עוסקים בריחים של אופני־ברזל המכורה לגויים; ארבעה סובבים על הבתים בכל מיני סחורה (כי אשה לא תעיז לקנות חפצה מהשוק).

סי' אליהו רוואס נ"י – סוחר ושולחני, שוחט אחד של עופות שלוקח מסי' יצחק הנזכר וסי' אליהו, סך שלושה מג’ידי לחדש וישחוט להם עופות חנם, ויקח משארית העם גרוש אחד לתרנגולת.

סי' יצחק נ"י וסי' אליהו הי"ו, שכרו להם חדר נאה והפרישו ממנה חדר אחד לבית־הכנסת שם יתפללו שני וחמשי ושבת־קדש ביותר ממנין. ושני ספרי־תורה להם אחד שהביאו מעיה"ק חברון ת"ו, ואחד מעיה"ק ירושלים ת"ו, והוצאות שמן לתמיד וכדומה, יצא מכיס שני האדונים הנזכרים.

כל הקהל כאחד שמחים בחלקם, ורק אהבה ושלום ישכן ביניהם ובכל זאת ידוה לבם כי יחסר להם שני דברים, אחוזת קבר (בית עלמין) ובית הטבילה. בחדש אלול ותשרי נפרדו שני נפשות רחמנא ליצלן, והוציאו על האחד י"ט מג’ידי להובילו ליפו, והאחר הוציאו עליו כ"ו מג’ידי מכיס שני האדונים הנזכרים.

ואם תקרה לאשה טבילת מצוה ידרש לה ללכת בלוית נשים נכריות עד חוף הים הרחוק כשעה מהעיר, ובכל דרכה תאחזמה רעד מעם־הארץ, ועת תטבל – תפחד פן תבולע בלועו של ים. ודבר כזה לא ידרש אליו יותר על חמשים לירא.

מפה שלוחים לא יצאו להחריד את לבב אחינו בני־ישראל שבגולה וחלוקה לא תמצא לחלוק לבבם איש מעל אחיו. אכן מזה ימים איזה רבנים מרבני ירושלם כתבו כתבים ביד אחד, שמו ואזמן נ"י, אשר שמוהו שליח לישוב עזה. והנזכר לפי הנשמע סבב בכל ארץ ויקבץ כסף שבח כתביו. אמנם לא לישוב עזה אסף כל זאת רק לישוב בטנו, ועתה גם עקבותיו לא נודעתו, רק חותמו הגדול פרץ בארץ, חותם תבנית קערה וכתוב בה: שד"ר סובב לקבץ לעזר ישוב ארץ עזה.

מנין נפשות העיר י"ט אלף ושבע מאות, מהם מאתים בעלי בתים נוצרים. תושביה רובם עובדי אדמה. חרושת מעשה אשר יובילו מהם לערים אחרות. יוצרי חרש, אורגים צמר (עובי), צבעים. עושי סלי חורי. אם ילך שם חרש־ברזל, חרש־עצים, חייט מלבוש ערבי, עושה מנעלים, מתקני מורה־שעות, ימצאו פה כדי מחיתם בריוח.

הסחורה היוצאת מפה תבואת חטים ושעורים למכביר, ופרי אילנות תפוחים ותמרים וכדומה, וירקות לערים הסמוכות.

נמצא עתה שדה של המלכות ירום הודה, העומד להמכר, ויתנו בעדו כעת כ"ה אלף גרוש. רחוק מהעיר שתי שעות וחצי על חוף הים, ובו חמשת אלפים ות"ת דונם.