היוצר במקור מופיע כיורם (עובר ושב). יתכן שזהו יורם ברונובסקי, ואולי יורם קניוק. הערת פרויקט בן־יהודה.

* * *

זה לא כבר הרצה פרופסור אמריקאי לפילולוגיה על התפתחותן של שפות, על שפות “גדולות” ו"קטנות", משפחות של שפות, דיאלקטים, שפות ששבקו חיים, ואינך מוצא עקבותיהן אלא במצבות אבן או גוילי קלף, ועל שפות שהחיו אותן, כמו השפה העברית, ושפות שמנסים להחיותן או לקיימן ללא הצלחה.

האם שפה שמדברים בה רק כמה מאות אלפי איש, או אפילו מיליונים מועטים – נחוצה? שאל הפרופסור – האם אין שפה “קטנה” משמשת מכשול בעולם המודרני, שהרס מחיצות, ואשר המטוס הפכוֹ כמעט לעולם אחד? האם אין זו רומנטיקה מזיקה כאשר מנסים לשמר שפה “קטנה” וגוועת, או להחיות שפה שנשתכחה?

על כך כתב בהרחבה ויליאם א. קראוס. מספר השפות המדוברות כעת במקומות שונים בעולם נע בין שלושת אלפים לארבעת אלפים. לפני מאתים שנה חיבר גרמני בשם פאלאס את המילון ההשוואתי של כל לשונות העולם, ובו כלל למעשה רק מאתים שפות, 51 אירופיות ועוד 149 לשונות אסיה, אך לא כלל, מחמת אי־ידיעה, את השפות המרובות של יבשת אפריקה, של הפסיפיק, ודרום־אמריקה. בין השנים 1806 ל־1817 פירסם גרמני אחר, המדקדק אדילונג, מחקר אנציקלופדי על חמש מאות לשונות ודיאלקטים, מרחק רב מ־3000–4000 הלשונות שהמומחים מתווכחים עליהן כעת. אם קיימים חילוקי דעות בנוגע למספר הלשונות המדוברות בעולם, הרי ישנה הסכמה מלאה לגבי הלשונות העיקריות, שמספר הדוברים בהן הוא לפחות מיליון אחד. מספר לשונות אלו הוא 149, החל מהעברית, אפריקנס (5 מיליון) ועד לזולו (4 מיליון). בין 149 הלשונות האלו נימנות גם עשר הלשונות ה"גדולות" שמספר הדוברים בכל אחת מהן הוא לא פחות ממאה מיליון.

עשר לשונות גדולות אלו הן: סינית מנדרינית: 605 מיליון, אנגלית: 333 מיליון. רוסית: 206 מיליון. ספרדית: 192 מיליון. הינדי: 192 מיליון. גרמנית: 120 מיליון. ערבית: 109 מיליון. בנגאלית: 108 מיליון. פורטוגזית: 108 מיליון. יפנית: 105 מיליון.

בזמן בו אנו מתקרבים לאפשרות שנוכל להקיף בנסיעה במטוס את כדור הארץ בשתי שעות, הרי נדחקת האנושיות איש לזרועות רעהו, ומן ההכרח לנתץ את כל מה שמגביל ומכביד על ההידברות ביניהם. לדעת כמה פילולוגים מהוות השפות ה־"קטנות" הכבדה שכזו, סיג והפרעה להתפתחות העמים המסוגרים בשפה “קטנה” כזו, המשמשת מחיצה בהידברות הבין לאומית.

לדעתם הגיע הזמן להינתק ממורשת העבר, מן הקשרים האמוציונאליים, מן הדבקות הזאת של אומה קטנה בשפתה ה"קטנה". עברה שעתן של שפות כמו ההונגרית, או שפת בוגי, או שפת מבונדו, או שפת אפיק, או סלובאקית, שוודית, ואפילו שפה כשפת וו, שלא רבים שמעו את שמה, אך מדברים בה כיום ארבעים ואחד מיליון נפש.

אך, אומרת ג’קלין מארקס, פילולוגית מברזיל, נסיעה אחת לבלגיה, מעמידה את הפילולוגים האלה על האמת המרה כי שורשי שפה “קטנה” עמוקים ושזורים בנוף, בהיסטוריה, באופי של העם הקטן. ההפגנות, המרירות, הזעם, האיבה המתלוות למלחמת השפות בבלגיה מוכיחות שהיעילוּת איננה המידה האחת שבהן מודד עם את חייו.

נסיעה אחת לישראל היתה אולי מוכיחה יותר מזה: כי השפה ה"קטנה" איננה לאומה “קטנה” רק מכשיר טכני להידברות, אלא תמצית כל קיומה.