מתאוננים חברי הנוער העובד גם בעיר וגם בכפר על יחס הפועלים הבוגרים אליהם. מתאוננים! זהו דרך הנוער בכלל. הלב תוסס והעינים עודן בהירות, ועב קל יעלה על השמים ולבו של הנוער יכאב. ובכל זאת –

אגודת הבנין שלחה כמה מחברי הנוער שבסקצית הבנין לעבוד בבנין “מספירו”. מנהל הבנין דורש, ובודאי דורשים ממנו, כי כל הפועלים יהיו מומחים, מהטובים. הנוער הוא עדיין בגדר של מתלמד, ולכן משיבים אותו מהעבודה כלעומת שבא. אבל יש להתאונן על הפועלים המומחים, הפוגשים את הנוער בצחוק, מכשילים אותו ושמחים לאידו… בערב יבוא הנוער אל הקלוּב, ולא על יום העבודה שלו שעבר בבטלה התאונן, כי אם על היחס של הפועלים “המבוגרים”: למה הצחוק, ולמה ההתעללות?

ברחובות עובדת קבוצת נוער. עובדים בקבלנות עשר שעות ליום ומשתכרים שש, שבע ג"מ ליום. לא טוב, אבל אין לע"ע לשנות, כיבוש עבודה. אולם דבר אחד יש לשנות, ותו"מ – והוא: יחס ועד הפועלים. מלבד קילוף יש בציר ענבים, משכורת יוֹמית, ומדוע לא ישלחו גם את הנוער לעבודה זו?

תרצ"ד