(גלריה צ’מרינסקי, תל־אביב)

שלושה צעירים מציגים לראשונה מספר תמונות ופסלים בגלריה צ’מרינסקי. לא היינו רוצים לחזור ולומר, כמה חבל שאנשים כה צעירים אצים להציג את פרי גישושיהם: וכמה מיותר הדבר להעמיד למשפט הציבור יצירות־בוסר, ועל ידי כך לשים מכשול לעצמם. האם לא מוטב היה שיעבדו בצניעות, יגיעו לשליטה בחומר העומד לרשותם, יכירו את גבולות כשרונם, ולאחר זמן יצאו לרשות הרבים?

גיל מוזס, מאילת השחר, מציג 15 תמונות שמן. גישתו לציור אינה רצינית עדיין. עומד הוא על סף אמנות דיקורטיבית ואילוסטרטיבית, בעלת צבעים זולים ואפקטים מכוונים. תמונה כ"דייגים על הכנרת" (11) האם היא יותר מאשר שעשוע בנוסח וולט דיסני? מוטב היה למוזס, לפנות בשלב זה של התפתחותו, לאמנות דיקורטיבית של ממש, ויצירותיו תקבלנה אז משמעות רבה יותר.

מתיה שובל, מגשר־הזיו מציגה כמה אקוורלים, שאפשר להגדירם כהתרשמויות מנושאי־נוף שונים. הסקיצה אינה בטוחה עדיין והצבעים אינם מלוטשים. פה ושם ישנו רעיון טוב (“ארגזי תנובה”, 11). אך אין באף אחד מהאקוורלים האלה משום עבודה מוגמרת.

פסליו של מנשה קדישמן, מקבוצת יזרעאל, תלמידו של רודי להמן בירושלים, לוקים באותם חסרונות. חושבני שקדישמן מבין את משמעות החומר וגישתו הישירה אל הפסל היא נכונה. לעומת זאת אין בפסליו, חוץ מאשר ב"אשה מניקה" (2) כוח פנימי או חוש אמצאה כלשהו. אם ימשיך בעבודתו, יש לשער שיראה פרי בעמלו.

למרחב יום שישי דצמבר 02 1955