(בצלאל, ירושלים)
לבקשת שר החינוך והתרבות, הפרופ. דינור, בחרה הנהלת בית־הנכות בצלאל מספר תמונות שמן, תחריטים ומדליות מתוך אספו, שישמשו בסיס לגלריה של אישים יהודים, העתידה להיפתח ליד בית־הנכות.
מלבד הצד ההיסטורי והאנקדוטי הברור של התערוכה, אין לזלזל גם בערכה האמנותי הטהור. נמצאים באירופה תחריטים ותמונות־שמן רבים מאז המאה השבע־עשרה, ובעיקר בהולנד, בה הדוגמה של רמברנדט מפורסמת למדי. יתר על כן: ידוע לנו ממסמכים שונים, שיהודים אמידים באיטליה עודדו ציירים כבר בתקופת הרנסנס, ולא מן הנמנע הוא שרבים מציורי “אלמונים” – מעשה ידי יהודים הם. מתוך מסמך מהמאה השבע־עשרה של רב יהודי־איטלקי מתברר שבבתי היהודים מצויות היו תמונות, שנקראות כאן בשם המשונה “ריבועים” (מהמלה – Quadro שמשמעה באיטלקית “תמונה” ו"ריבוע" גם יחד). אמנים יהודים חדרו לשטחי האמנות השונים ביותר – כמלחין סלומונה רוסי אבראו – ממש כשם שחדרו רופאים יהודים לחצר הנסיכים והאפיפיור. ואולם, האמת היא שלרוב נעשו פורטרטים אלה על־ידי אמנים לא־יהודים.
פורטרט מצוין, ואחד הבולטים ביותר בתערוכה, הוא זה של הרב יעקב ששפורטש מאת הצייר ההולנדי, בן דורו של האלס יצחק לוטיכהויס (1673–1616). פורטרט זה שייך לטיפוס ההולנדי הנפוץ ביותר: הרב, הלבוש, כדרך האופנה, בבגדים שחורים, יושב לפני רקע כהה, בצורה פשוטה, כשפניו מוארים. לציור כל התכונות של פורטרט הולנדי: תוי־פנים מדוייקים ומתונים המעידים על הלך הרוח של האמן ההולנדי אולי יותר מאשר על הלך־רוחו של המודל היהודי, הלך־רוח של חופש ואקטיביות קדחתנית האופייניים לאומה הצעירה.
ליד לוטיכהויס מוצג התחריט המפורסם של מנשה בן ישראל, מאת רמברנדט, משנת 1636, ולצידו תחריט של שפינוזה, מעשה ידי אמן בלתי־ידוע.
תקופת ההשכלה מניבה ליהודים גם ציירים משלהם. מתוך אוסף חשוב של גדולי יהדות גרמניה מהמאות השמונה־עשרה והתשע־עשרה, מוצגים שני פורטרטים של משה מנדלסון, ובעיקר הפורטרט של לודויג ברנה, מאת מוריץ אופנהיים (1837–1786), שהוא דוגמה נאה לציור של סוף המאה השמונה עשרה, ציור של אסתטיקן שלוו שלפני המהפכה1 הרומנטית. שלושה פורטרטים מצוינים אחרים, שייכים למחצית השניה של המאה התשע עשרה: משל יוסף ישראלס “תמונת עצמו”, מכס ליברמן בפורטרט פרופ' הרמאן כהן ו"תמונת עצמו" נוספת.
מובן, שמחוץ לתמונות המוזכרות, רבות התמונות שעניינן היחיד הוא באישיות המצויירת. אך טוענים שדבר זה הוא בבחינת הכרח־לא־יגונה, ושאוסף המכבד עצמו לא יוכל לוותר עליו.
למרחב יום שישי יולי 15 1955
- במקור נכתב “המפכה” – הערת פב"י. ↩︎
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.
אין עדיין קישוריות מאושרות