תכניות לשנים הבאות    🔗

ראיון עם יונה פישר, מנהל המחלקה לתערוכות במוזיאון ישראל

במוזיאון ישראל קיימים שני אולמי תצוגה לתמונות ודוגמאות של פיסול זעיר. אוסף הציור והפיסול מכיל שתי מחלקות: א) אמנות טרום-מודרנית (מימי הביניים עד האימפרסיוניסטים); ב) מהאימפרסיוניסטים עד ימינו. בשני האולמות יש מקום ל-70 מוצגים: התצוגה היא משותפת ובעלת סדר זמנים כרונולוגי בקווים כלליים ומסודרת לפי תקופות.

מאוסף “בצלאל” (שהוא אחד מארבע מחלקות ב"מוזיאון ישראל") של מאות יצירות, נבחרו התמונות בעלות איכות גבוהה תוך איזון בין תקופות ותפיסות אמנותיות שונות, אוסף קבע זה כולל גם תמונות שהושאלו על-ידי אמנים, מוזיאונים ואספנים בארה"ב ואירופה.

“הקלאסיקאנים של המאה העשרים” מיוצגים על-ידי מונק, קוקושקה, מאטיס, לז’ה, פיקאסו, דובופה, דה-קונינג, אלשינסקי, אופל וגורקי וממיטב הציירים הישראלים: ארדון, אריכא, אנגלסברג, סטימצקי, לאה ניקל, יגאל תומרקין, אגם ואיקה בראון.

מהו קנה-המידה בבחירת אמן ישראלי לתצוגה באולמי-הקבע של המוזיאון?

השיקולים הם אותם השיקולים הקיימים לגבי אמן זר, הכוונה לשמור על הרמה הגבוהה, תוך איזון עם האמנים הבין-לאומיים. וזאת, כדי להדגיש את המדור הישראלי, כיאות למוזיאון הלאומי. ואשר לאמנים הישראלים שאינם מיוצגים, קיימת תכנית להקים ביתן נוסף לאמנות ישראלית, ומחצית הסכום הדרוש כבר גויס. ברור כי יצוג זה מותנה באפשרות המוזיאון להעשיר את האוסף הקיים. הכוונה לשקף באורח רטרוספקטיבי את התפתחות הציור הישראלי עד עתה. אחת הסיבות שבגללה אין מיוצגים כמה מאמנינו הותיקים, היא הקושי ברכישת יצירותיהם המוקדמות, האופיינות כל כך לייחודם.

רוספקטיבי את התפתחות הציור הישראלי עד עתה. אחת הסיבות שבגללה אין מיוצגים כמה מאמר נינו הותיקים, היא הקושי ברכיי שת יצירותיהם המוקדמות, האופי ייניות כל כך לייחודם,

האם קיימת הפרדה יסודית בין ציור. יהודי לציור ישראלי במוזיאון?

מספר ציירים יהודים משולבים בתצוגה הכללית כגון: ישראל’ס, ליברמן, סוטין, פאסקין. אמנים אלו פעלו בזרמים בין-לאומיים ואין להוציאם מן המסגרת בה פעלו.

מהו חלקה של הממשלה ברכישות יצירות האמנות?

הגדלת האוסף תלויה, לצערנו, עוד היום בתרומות והקצבות של נדבנים בלבד. אמנם קיימות מספר קרנות זעירות כמו הקרן לרכישת גרפיקה. אך חסרים עדיין הסכומים הדרושים למוזיאון כדי להעשיר את האוסף.

מה דעתך: היהיה המוזיאון למעשה מוזיאון מרכזי בישראל?

ניתן לומר ש"מוזיאון-ישראל" המכיל אוצרות מתחומים שונים של צורות אמנות, טכניקות שונות ותרבויות טרום היסטוריות יהפך למוזיאון המרכזי בארץ. באוצרו מוצגים מתרבויות אירופה, אמריקה, המזרח הקרוב והרחוק, ואף אוצרות בעלי ערך תעודתי-היסטורי, כמו המגילות הגנוזות, ובתוך כל אלה משתלבת האמנות-הישראלית כחלק אינטגרלי של האמנות הכללית, בניגוד לשאר המוזיאונים בארץ הנוטים להתגדר בתחומים מסוימים.

אין ספק שמוזיאון תל-אביב ממלא כיום תפקיד דינאמי ביותר בהצגת האמנות בת-זמננו והישראלית בכלל זה, תפקיד זה יגדיל עוד כשיושלם הבנין החדש.

כיצד אתה רואה את התפתחותו של המוזיאון בחמש השנים הקרובות?

הנהלת המוזיאון תדאג לשיפור המחלקות הקיימות תוך נסיון לשכלל ולהגדיל את איכות המוצגים. וכן תקים מחלקות חדשות בנוסף על אלה הקיימות, הכוונה בראש ובראשונה לאגף הנוער, בו תימשך פעולה חינוכית בקרב הצעירים שהוחל בה במוזיאון “בצלאל”. וכן נדאג לתערוכות מיוחדות לנוער, להרצאות ולסרטים. בתכניתנו – הקמת אודיטוריום להרצאות, ביתן לאמנות ישראלית ואולם לאמנות הצרפתית של ה-מאה ה-18 (תרומת הברון דה־רוטשילד), שיכלוּל הציור, פיסול והריהוט הצרפתי של תקופה זו.

כבר לפני שנתיים הוחל במגע עם גורמים שונים בחו"ל לשם הקמת שלוש יחידות דומות לאיטליה, הולנד ואנגליה – בתקופות הזוהר שלהן. המוזיאון רואה ביחידות חשיבות תרבותית מיוחדת.

מה הן התערוכות הקרובות ב"מוזיאון ישראל"? האם תוצגנה תערוכות קבוצתיות אוואנגרדיות נוסח “צורה-היום” ו"תצפית"?

המוזיאון יפתח את שעריו בתערוכת ה"תנ"ך באמנות" המורכבת מיצירות אמנות בתחומי הציור, הפיסול, הרישום והתחריט, שהושאל על ידי מוזיאונים ואספנים שונים מחו"ל, תערוכה זו תתקיים בביתן מיוחד לתערוכות זמניות.

ובתכנית: תערוכת סיזאן, פאול קליי, אמנות המזרח-הרחוק, תערוכות רטרוספקטיביות של האמנים הישראלים: זריצקי, שמי ועוד. המוזיאון ימשיך בקו הפעולה של “בצלאל”, במטרה להציג אמנים ישראלים לפי מגמותיהם (מיד עם פתיחת המוזיאון תיפתח תערוכה בשם “מגמות בציור הישראלי”), אחר מכן נציג אמנים צעירים, מלאכת מחשבת, אמני-הדפס (גרפיקה).

אשר להצגת “מגמות חדשניות” באמנות – קיימים חילוקי דעות בהנהלת המוזיאון. הדבר מעכב פתיחת אגף מיוחד לכך. אם כי אין ספק שהמוזיאון יאפשר ביטוי למספר גדול ככל האפשר של טכניקות וצורות אמנותיות. יש לקוות כמו כן שבהשראת יועצו האמנותי של המוזיאון מר ויליאם סנדברג, ייהפך המוזיאון למפגש דינאמי של מגמות שונות ולא יסתפק בתפקיד פאסיבי כדרך מרבית המוזיאונים בעולם.

מוזיאון-ישראל ללא מסורת ודפוסים קבועים אולי יהיה חפשי יותר, לפחות להלכה, ליצור מפגש כזה.

ראיין: דן עומר

דבר יום שישי מאי 14 1965