השנה נערכו שתי תערוכות כלליות של אמני קיבוצים. הראשונה, בבית־האמנים בתל־אביב, הציגה יצירותיהם של אמני הקיבוץ הארצי, והשנייה ב"בית ברל" בקיבוץ נען, ועניינה פרי עבודתם של אמני הקיבוץ המאוחד. אי אפשר שלא לראות, בשתי התערוכות גם יחד, אותה הליכה ברורה של אמני הקיבוץ אל האמנות המופשטת. אמנם, קשה לדבר על אמני הקיבוץ כעל קבוצות אמנים הוֹמוֹגניות, שהרי האמן בקיבוץ חי ויוצר לעתים בבדידות מוחלטת, ובתוך חטיבה חברתית מסוגרת, וכמעט בלא מגע של קבע עם המתרחש סביבו בעיר, ולא כל שכן בארצות־חוץ. אף־על־פי־כן נתגלתה אחידות מסוימת בכל אחת משתי הקבוצות הללו. אמני הקיבוץ הארצי מושפעים בחלקם (ובעיקר הצעירים שבהם) מִשני האמנים הוותיקים סטימצקי ושטרייכמן; ואילו אמני הקיבוץ המאוחד קשורים יותר ביוסף זריצקי. הסיבה לכך נעוצה בעובדה הפשוטה, שאמנים אלה הדריכו משך שנים מספר במסגרת הסמינריונים של התנועות הקיבוציות. הראשונים קשורים יותר לבעיות של צורה, הבאות לידי ביטוי בסגנון שאינו נקי ממאנייריזם. סממני מאנייריזם אינם חסרים גם בקבוצה השנייה, זו המתיימרת לדגול בחומר כבערך הבונה את התמונה.
אף־על־פי־כן מוכיחים אמנים אלה, שרובם צעירים לימים, בגרות מקצועית המניחה את הדעת, שקנו לעצמם בתנאי חיים קשים מאוד ליצירה. ועוד שתי הערות: אצל אנשי הקיבוץ הארצי דבק הפיסול בסגנון מסורתי־לוקאלי, ואילו בקיבוץ המאוחד מצויים כמה פסלים שהשכילו לעמוד על הניסיונות המודרניסטיים של אמנים כדנציגר ושמי, ואף עלה בידם ליצור יצירות פלאסטיות רעננות, שכבלי מסורת אינם מעיקים עליהן, ואין הם חוששים להשתמש בחמרים לא־מקובלים, כברזל המולחם. שני האמנים לוצ’אנסקי ושמי ניצבים בשני הקטבים של שני דרכי הפיסול בקיבוץ. בין אמני הקיבוץ הארצי יש לעומת זאת קבוצה חשובה של ציירים־גראפיקאים, שהשפיעו לא מעט בשנים האחרונות על סגנון הרישום והגראפיקה.
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.
אין עדיין קישוריות מאושרות