“למה הבלש תדהר איננו רוצה למצוא גם את רוצחי יגור וגוטרמן? ולמה נתן לאחרים למצוא את רוצחי שטאַל וזוהר!”
בדברים אלה פנה אלי בימים האחרונים בן־שכני, ילד בן 10–11. הוא עצמו הספיק כבר לקרוא את “דון קישוט” ואת “רובינזון קרוזו”, גם הרבה סיפורים של ז’וול ורן ועוד. הוא תלמיד “נצח ישראל”. אך על־אודות הספרים מגבורי ישראל לא שמע עדיין. על סיפורי שטיינברג שמע. פרץ, אַש – “לא מענינים”. לפני הופעת “הבלש” היה קונה את “עתוננו”, כעת הוא וחברו קונים בשותפות את “הבלש”. ולאחר שגמרו לקרוא את החוברת “עיני התכלת”, אמר חברו, ש"זה יותר מעניין מ"אלף לילה ולילה". אצלי מוצא בן־שכני זה את ה"מוסף לילדים" של “דבר”, על כן “ידידים” אנחנו.
כששאל אותי את השאלה הנ"ל, היו פניו רציניים מאד והעינים שואלות ומבקשות:
“כשתדהר ממלא את מקטרתו בטבק. אנו יודעים כבר שימצא מה שהוא מחפש, ביחוד כשיש לו עוזרים כמו סעדיה וירמיהו. אינך מאמין? ומדוע מצא את בת לוי מחיפה בהר הכרמל? ואת האבן שנפלה מן השמים? איהו תדהר! אבל למה איננו מוצא את הרוצחים של יגור ושל גוטרמן?”
השאלה היתה רווית צער רב, צער של ילד תמים.
צערו של הילד זעזעני:
מה אענה לבן שכני?
תרפ"ח
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.
אין עדיין קישוריות מאושרות