כבר דובר אצלנו על המנהג של ימי ההולדת, שההורים והמוזמנים מבזבזים עליהם ממון רב. הייתי עד ראיה ליום הולדת שסידר לילדו פועל קבוע בפרדס, המרויח ½5 לא"י לחודש. החגיגה עלתה 4 לא"י והמתנות שקיבל עלו לשתים־עשרה לא"י! (כמובן,.90% מתוצרת חוץ!) רבים באו להשיב חוב שחבו לבעל השמחה מיום שמחתם הם! אחרים במחשבה תחילה שבעל השמחה ישיב להם כגמולם1. ולמחרת, בא בעל השמחה האמיתי הוד מעלתו הילד, רומס, דורס ומשחית את הכל בלי רחמים. ואין איש שיצעק בקול רם: חדלו לכם מן המנהג האוילי הזה, המכלה את ממונם של העובדים והעמלים ומוציא את כספנו לחוץ לארץ! “מנהג” זה מזכירני את המנהג של “דרשה־געשאַנק” שהיה נהוג שנים רבות בעיירותינו. אף פעם לא שמעתי שהחתן ידרוש איזו “דרשה”, אבל “דרשה־געשאַנק” – חובה. ובהזמנה היו כותבים: “נא לבוא לשמחתנו ואי”ה נשלם לכם כגמולכם וכו' ".
מן הראוי גם להיות מתונים בקנית הצעצועים, ואולי לחדש משהו בשטח זה. לפי שעה רוב הדברים היקרים – שמחת רגע היא.
ודבר אחד אל העולים:
מזלי גרם להיות שכן קרוב לבית העולים בתל־אביב. והנני רואה את החדשים בצאתם מבית העולים, לאחרי שהתרחצו והחליפו את בגדי הדרך והם מוכנים ומזוּמנים לנסוע למקומותיהם מלובשים לפי המודה האחרונה של “פאַריס” דפולין. כגון: מכנסים רחבים “צ’רלסטון”, שמכל זוג וזוג אפשר לעשות שלושה זוגות מכנסי עבודה. והבחורה לא שכחה להביא אפילו את כל הקוסמטיקה אשר אתה. האם לא הסבירו חברינו השליחים בחו"ל מה נחוץ ומה מיותר בא"י. ועד כמה מכנסי עבודה, כותנות, סדינים ומגבות עדיפים ממכנסי צ’רלסטון. ונעלי עבודה חשובות מנעלי לכּה? בזבוז הוא, שאין לו כפרה.
חברים יקרים! אהובה עלי שאיפתכם לעליה, שמח אני בבואכם לארץ ובכניסתכם לעבודה. אבל תלבושתכם ו"הקוסמטיקה" שלכם שנוּאות עלי. אין הן הולמות את האנשים הרוצים להתערות בארץ!
תרצ"ז.
- “כגבולם” במקור המודפס – הערת פב"י. ↩︎
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.
אין עדיין קישוריות מאושרות