מדי הכנסי לצרכניה שלנו אשר ברח' פרישמן בת"א שהוכנה בשביל מעונות העובדים ד', ה', ו' (בשביל 500 נפשות) נזכר הנני בדודי הכפרי, דויד־יוּדל, שהצגתי אותו לא פעם לפני קוראי העתון. מלבד טחנות ופונדקים היו אצלו גם כל מיני פירות וירקות למכירה. וסוחרי העיירות מכל הסביבה היו משכימים לפתחו לקנות את פרי העץ והאדמה. והוא, ר' דויד־יוּדל היה מסדר כל מין לחוד והיה קובע לכל אחד מחיר קבוע. ואם אחד הסוחרים, שלא ידע את דויד־יוּדל ואת טבעו, היה מתחיל לעמוד אתו על המקח, היה דויד־יוּדל מברך בקול רם: "ברוך אתה – – – בורא פרי (העץ או האדמה) ואומר לפלג־גופו (דבורה־יהודית) להעביר את הפרי למרתף – קודם בשבילו ובשביל בני משפחתו.
ומה בהצרכניה הנ"ל?
גם שם יש כל מיני פירות וירקות. וגם שם המחירים קבועים, תקועים כמסמרות. והם לאו דוקא זולים לגבי המחירים אשר בחנות השכנה, מרחק כמה מטרים מהצרכניה. ואם עקרת־הבית, היודעת סוד בהלכות חסכון, “מריחה” שבחנות אחרת המחיר זול יותר הרי נשאר הפרי מונח בארגז הצרכניה בלי הופכים. והסוף? אין הוא מועבר בברכה למרתף אלא מובל בעקימת חוטם לאשפה… וכי אי אפשר למצוא עצה, ש"המחירים הקבועים" לא ירקיבו את הפרי? דיברתי על כך לא פעם עם הנוגעים בדבר ולא נעניתי. אבקש, איפוא, את המערכת להדפיס את השורות הללו. אולי יתעורר מישהו לענות וגם לתקן.
תרצ"ו.
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.
אין עדיין קישוריות מאושרות