רקע
נפתלי הרץ אימבר
חידות מני קדם
mנחלת הכלל [?]
tשירה

חִידוֹת מִנִּי קֶדֶם/ נפתלי הרץ אימבר

1


 

א

אַחַר הַחָרְבָּן


יְרוּשָׁלַיִם בָּאֵשׁ שְׂרוּפָה

הַמִּקְדָּשׁ עָלָה בְּלֶהָבָה,

הָאָרֶץ מִקָּדִים שְׁדוּפָה

מֵאָדָם וּבְהֵמָה נֶעֱזָבָה.


וּבְנֵי צִיּוֹן הַיְּהוּדִים

קוֹדְרִים הוֹלְכִים שָׁמָּה,

רְעֵבִים עֲנִיִּים מְרוּדִים

וּצְמֵאִים לְדַם הַנְּקָמָה.


כִּי בְּקֹדֶשׁ הַקָּדָשִׁים

הַרוֹמִי נָטָה קָו,

מָעוֹן לְחֵיל וְלַפָּרָשִׁים

וְעַל גַּגּוֹ סֵמֶל הַצָּו.


יְהוּדָה נָפַל לְפִי חֶרֶב

אַרְצוֹ נֶהְפְּכָה לַצִּיָה,

אַךְ רוּחוֹ עוֹד בַּקֶּרֶב,

עוֹד נַפְשׁוֹ חִיָּה.


אִישׁ אָחִיו יַעֲזוֹרוּ

לַיְלָה יָשִׂימוּ לְיוֹם,

סוֹד יַמְתִיקוּ, יֹאמֵרוּ:

“עֻצוּ עֵצָה הֲלוֹם”.


לִגְדוּדִים אֲגֻדּוֹת אָגָדוּ,

לַחֲבָרוֹת חֲבֵרִים חֻבָּרוּ,

בְּרַעְיוֹן אֶחָד נֶאֱחָדוּ

בְּקֶשֶׁר אַהֲבָה נִקְשָׁרוּ.


וּשְׁבוּעָה אָז נִשְׁבָּעוּ

יַחַד בְּנֵי יִשְׂרָאֵל,

כִּי לֹא יִרְגָּעוּ

עַד אַרְצָם תִּגָּאֵל…


 

ב

הָעֵדִים

אוֹ

קִדּוּשׁ הַחֹדֶשׁ


עַל פִּסְגַת מוֹרִיָּה בֵּין עֳפָאִים,

כַּדּוּר יֵשְׁבוּ זִקְנֵי הַתַּנָּאִים

דּוּמָם – מִבְּלִי נָדִים וְנָעִים;

הֲנֶאֶסְפוּ פֹּה לִשְׁפֹּט רוֹצֵחַ?

מַדּוּעַ הָעֵדִים? נָא הַגִּידוּ

מַדּוּעַ בִּדְמָמָה רֹאשָׁם יָנִידוּ? –

– הָעֵדִים? בְּפִיהֶם עַתָּה יָעִידוּ

אֵיכָה רָאוּ בָעֶרֶב בְּהִלּוֹ יָרֵחַ.


הֲנִשְׁמַע כָּזֹאת בְּכָל אַפְסָיִם,

כִּי יָבֹאוּ עֵדִים שְׁנָיִם

הָעֵד עַל מְלֶכֶת שָׁמָיִם

כִּי יָצְאָה בְּמֶרְחֲבֵי רָקִיעַ?

אַךְ דּוֹם – חִידָה סְתוּמָה

לָךְ אֶפְתֹּר בַּמְגִלָּה רְשׁוּמָה,

מְגִלַּת עַמִּי מִדָּם אֲדֻמָּה,

חִידוֹת מִנִּי קֶדֶם לָךְ אַשְׁמִיעַ.


עֵת רָאוּ זִקְנֵי הַתַּנָּאִים

הָלוֹךְ וְגָדוֹל יֵלְכוּ הָרוֹמָאִים,

וּבְנֵי עַמָּם מְדֻכָּאִים חֵלְכָּאִים –

אָז רוּחַ תִּקְוָה לְפַעֲמָם הֵחֵלָּה,

חֶבְרוֹת צִיּוֹן בְּכָל עִיר יָסָדוּ,

אָגֻדּוֹת בְּכָל פֶּלֶךְ אָגָדוּ,

בַּל קַרְסֻלֵּי עַמָּם יִמְעָדוּ

הָשֵׁב שְׁבוּת יַעֲקֹב סֶלָה.


וּלְמַעַן רוֹמִים לֹא יָבִינוּ

כִּי לַמֶּרֶד בְּנֵי יַעֲקֹב יָכִינוּ,

בַּל זָרִים בְּחֶבְרָתָם לָבֹא יָהִינוּ,

בְּלָשׁוֹן נִסְתָּרָה דַבֵּר בָּחָרוּ;

לְקַדֵּשׁ הַחֹדֶשׁ נֶאֶסְפוּ, אָמָרוּ,

לַיָּרֵחַ הִבִּיטוּ וּפְנֵיהֶם נָהָרוּ,

סֵמֶל מַלְכוּת דָּוִד בּוֹ הִכִּירוּ,

עֲלֵי מַלְכוּתוֹ מְשׁוֹרְרִים שָׁרוּ.


כֹּה הַמּוֹרִים זִקְנֵי הַתַּנָאִים,

בְּכֹל חֹדֶשׁ יַחַד נֶאֶסָפוּ,

לִשְׁמוֹעַ הַחֲדָשׁוֹת מֵאַפְסָיִם צָפוּ,

סָפְרוּ הַיָּמִים, הַשָּעוֹת, הָרְגָעִים.


עַל מַעֲשֵׂי הַמֶּרֶד הַמּוֹרִים נָצָחוּ,

לָמּוֹ הַחֲבָרוֹת שְׁלוּחֵיהֶם שָׁלָחוּ,

בִּלְשׁוֹן חֲכָמִים הָעֵדִים שָׂחוּ,

מָה הַחֶבְרוֹת בֶּעָרִים פָּעָלוּ,

"הַרְאִיתֶם אֶת הַיָּרֵחַ בְּהִלּוֹ

"פָּנָיו צָפוֹנָה אוֹ לְדָרוֹם מַסְלוּלוֹ?

“וּמָתַי הֵאִיר בִּרְקִיעַ זְבֻלוֹ?”

כֵּן הַמּוֹרִים הָעֵדִים שָׁאָלוּ.


פָּנָיו צָפוֹנָה – אִם לַכֶּסֶף מוֹצָא,

פָנָיו דָּרוֹמָה – אִם הַחֶבְרָה חֲפֵצָה

לָדַעַת לָעוּת דָּבָר אוֹ לִשְׁאֹל עֵצָהָ –

כֵּן הַמּוֹרִים עִם הָעֵדִים נִדְבָּרוּ.

אַחֲרֵי הַדְּבָרִים הַחֹדֶשׁ קִדֵּשׁוּ

אִישׁ אִישׁ לִמְלַאכְתוֹ חָשׁוּ

לְהוֹדִיעַ לְעַמָּם עֲתִידוֹת יִרְעָשּׁו,

זִיקוֹת וְלַפִּידִים בֶּהָרִים בָעָרוּ.


הֲתִרְאֶה לְשׁוֹן אֵשׁ בֶּהָרִים?

הֲתִרְאֶה הַנְּגֹהוֹת סָבִיב לֶעָרִים?

בָּאוֹתוֹת לְעַמָּם יְדַבְּרוּ דְבָרִים

כִּי בַּת צִיּוֹן עוֹד מְעַט תִּרְגָּעִי,

קוֹל מְבַשֵׂר קֵדְמָה, צָפוֹנָה,

לִשׁלוֹף חֶרֶב כֹּל יָד תִּכּוֹנָה,

הָעֵז הַגִּבּוֹרִים יַחַד צִיּוֹנָה,

כִּי מִיַּעֲקֹב דָּרַך כּוֹכָב בַּרְקָאִי!


 

ג

סוֹד הַסְּפִירָה

לדעת לעות את יעף דבר (ישעיה)


מִפֶּסַח עַד עֲצֶרֶת

כַּדָּת, חֹק וָאֹמֶר,

בּת עַמִּי סוֹפֶרֶת

חֲמִשִּים יוֹם לָעֹמֶר;

חֲמִשִׁים יוֹם סוֹפֶרֶת

כַּמָּה יָמִים מַזְכֶּרֶת.


נֶגֶד רוֹמִי קֶשֶׁר

בְּנֵי עַמִּי קָשָׁרוּ,

וּלְחַוֹּת דַּעַת פֵּשֶׁר

בִּסְפִירוֹת אָז סָפָרוּ,

שָׂמוּ לְאוֹתוֹת אוֹתוֹתָם

חֲמִשִּים יוֹם בְּסִפְרוֹתָם.


וּלְהִשָּמֵר מִזַּעַם עֲבָרוֹת

מֵרוֹמִי וְכָל אֲגַפֵּיהָ,

הָלְכָה דִּבְּרָה בַּנִסְתָּרוֹת,

כִּי תִשְׁמוֹר דַּת אֱלֹהֶיהָ.

אַךְ מֶרֶד הָיָה הָאֹמֶר

סָפוּן בִּסְפִירַת הָעֹמֶר…


בְּהִתְאַסְּפָם בְּבֵית תְּפִלָתָם

בָּנֶשֶׁףְ יוֹם בָּעַרְבָּיִם:

וַתְּהִי זֹאת מַנְגִּינָתָם:

“קֶשֶׁר לָרוֹמָאִים”.

מִיּוֹם לְיוֹם סָפָרוּ,

מִיּוֹם לְיוֹם קָשָׁרוּ.


אַחַר שָׁפְכוּ תְּפִלָּתָם,

לְיוֹשֵׁב שָׁמָיִם

לָחֲשׁוּ שִׂיחָתָם,

אִישׁ לְרֵעֵהוּ לָאָזְנָיִם:

"מַה שֶׁסִּיַמְתִּי בִּסְפִירָה

אַהֲבַת אַרְצִי תָּעִירָה".


רֵעֵהוּ עָנָה בִּשְׂפָתוֹ,

בִּשְׂפַת קוֹל דְּמָמָה,

“חֶסֶד” הַיּוֹם לְסִפְרָתוֹ

וְחֶסֶד אֵל שָׁמָּה,

בְּחֶסֶד עוֹלָם יִבָּנֶה

וּבְחֶסֶד צִיּוֹן תִּקָּנֶה.


וּבְלֵיל יוֹם לְמָחֳרָתוֹ

אִישׁ לְאָחִיו יִתְלַחֵשׁוּ,

“תִּפְאֶרֶת” הַיּוֹם בְּסִפְרָתוֹ,

“תִּפְאֶרֶת” הַיּוֹם קִדֵּשׁוּ,

תִּפְאֶרֶת אָדָם בַּיִת לָשָׁבֶת,

תִּפְאֶרֶת לְאֹם אֶרֶץ נוֹשָׁבֶת…


חֶסֶד, תִּפְאֶרֶת, הוֹד,

מַלְכוּת, נֶצַח וּגְבוּרָה,

גְדֻלַּת סוֹד וִיסוֹד

הֵמָּה סוֹדוֹת הַסְּפִירָה,

בַּעֲדָם בְּנֵי עַמִּי לָחָמוּ

וְנַפְשָׁם בְּכַפָּם שָׂמוּ.


כָּכָה קֶשֶׁר קָשָׁרוּ,

עָרְכוּ מָגֵן וָחֵץ,

מִיּוֹם לְיוֹם סָפָרוּ

מָתַי יָבוֹא הַקֵּץ,

חֲמִשִּים יוֹם נָדָדוּ

וּבְרוֹמִי אָז מָרָדוּ…



  1. זה לפני שנים הדפסתי מאמר במ“ע [במכתב עת] החָדשי [=הירחון] ”המנורה“ (בלשון אנגלית) בשם ”מְגִלָּה נִשְׁכָּחָה“ ובה הראיתי לדעת, כי סדר קדוש החדש וסוד הספירה וסוד קדוש הלבנה נוסדו בעת המרד הגדול בימי ר' עקיבא ובר כוכבא. אין פה המקום להאריך ורק מוצא המאמר אתן לפניך, כי כולם היו אותות וסימנים, כמו שעושים בין צבאות חיל ונקראים בשם ”ס ו ד“ Passwort. קדוש החדש היה לאות בין החברות אשר תחת מסוה אמונה דברו אודות המרד ושלוחי החברות נשלחו לראש החברה בירושלים, הודיעו פרטי דברים בלשון חכמים כמו ”פניו לצפונה או לדרומה“. – הירח היה סמל מלכות בית–דוד. סודות הספירה היו לאותות בין איש לרעהו, ותחת ”מה שפגמתי“ צריך להיות ”מה שֶׁסִיַמְתִּי" בספירה – מלשון לעשות סימן. – קדוש הלבנה היה לאות בין צבאות גדודי היהודים. אין פה המקום להעתיק כל המאמר ואין תחת ידי, ואין מערבין חקירה בשירה כי זה לחוד וזה לחוד המשורר  ↩

המלצות קוראים
תגיות