סַתִּירָה    🔗

עוּרָה אֲרִיאֵל גִּבּוֹר יִשְׂרָאֵל! וְקַנֵּא

לְשִׁמְךָ הַמְּהֻלָּל, הַמְּחֻלָּל בְּפִי גֵאיוֹנִים,

תַּרְבּוּת יְצוּרִים שְׁפָלִים מִתְנַשְּׂאִים לִמְלֹךְ,

יְכֻנּוּ מַכַּבִּים וְהֵמָּה עֲצַבִּים אֵין־אוֹנִים,

וַחֲדָשִׁים לַבְּקָרִים, מַכַּבִּים כָּעֲשַׂבִּים

יָצִיצוּ, עִם כִּתּוֹת, שִׁטּוֹת וּפִזְמוֹנִים.

כַּתּ חֲלוּצִים (שֶׁחָלְצוּ וּפָשְׁטוּ יַהֲדוּתָם

וְיִּקְבְּרוּהָ כַדָּת בְּתַּכְרִיכִים וַאֲרוֹנִים),

יַחְלִיטוּ: כֻּלָּנוּ בְנֵי קֹף אֶחָד נַחְנוּ,

יְהוּדִים, תַּתַּרִים, כַּסְלוּחִים, צִידוֹנִים,

מִי הַיְּהוּדִי הֶחָפֵץ לְמַלאוֹת כְּרֵשׂוֹ

יִתְבּוֹלָל, אֵין אֱלֹהִים, חִידוֹת וּפִתְרוֹנִים.

הָאֵלֶּה חֲלוּצֶיךָ מַכַּבִּי? וְזוֹ שִׁטָּתֶךָ?

הוֹי מַכַּבִּים קֹפִים זֵידוֹנִים!

וּשְׁנִיִּם לְפָּרְעָנוּת אַלּוּפֵינוּ הַמְּסֻבָּלִים,

יְכֻנּוּ מַנְהִיגִים (הַעַל כִּי רֻבָּם עֶגְלוֹנִים?!)

וְלַאו מִפְּנֵי שֶׁהֵם הַרְאוּיִם וְהָרְצוּיִם,

אֶלָּא שֶׁעָשׂוּ (בְּהַתָּר אוֹ בְאִסּוּר) דַּרְכְּמוֹנִים,

הֵמָּה הַגִּבּוֹרִים הָאוֹמְרִים (וּמְעַט נוֹתְנִים

בִּתְרוּעָה, בְּקוֹל שׁוֹפָר וְהַכְרָזת עִתּוֹנִים):

אֵיתָן קִימָנוּ, לוֹנְדָן וּפרִיז יְרוּשָׁלַיִם לָנוּ,

נַחְנוּ יְהוּדִים־אַנְגָלִים – צָרְפָתִים – גַּרְמָנִים

אֵלּוּ וָאֵלּוּ גַם לִכְבוֹדְךָ יִשְׁתּוּ יֹאכֵלוּ,

הוֹי מַכַּבֵּי־כֶּרֶשׂ – יֵינוֹת – יוֹנִים!

כַּתּ שֶׁל קְדוֹשִׁים, אֹהֲבֵי אֲשִׁישִׁים,

הַחֹלְמִים בְּהָקִיץ וְרֹדִים בָּעֶלְיוֹנִים,

אוֹמְרִים: לָאָרֶץ רְדוּ וּשְבוּ בְּחִבּוּק יָדַיִם,

וּבְכוּ וַאֲנוּ עֹד שָׁנִים אַלְפַּיִם, רַק בְּפִדְיוֹנִים

יַגִיעַ תֹּר הֶעָנִי (לַבּוֹר וְהֶעָשִׁיר) עַל חֲמוֹר…

הוֹי מַכַּבִּים רֹעֵי רוּחַ וְדִמְיוֹנִים!

כַּת רַבָּנִים חֲדָשִׁים, מַעֲשֵׂי חָרָשִׁים,

כֶּסֶף סִיגִים מְצוּפֶּה עַל־פִּיחַ כִּבְשׁוֹנִים,

תּוֹרָתָם קְלִפַּת הַשּׁוּם, טוֹבָתָם אֵין מְאוּם,

אִסְטְנִיסִים הֵם, אַטִיצִיזְמִים כַּאֲדוֹנִים,

(וְיֵשׁ בָּם נִכְשָׁלִים בְּמַּטֶּה אוֹ פְתִילִים,

כִּי בְאַשְׁמַת הָעָם בַּל יַעַמְדוּ בְנִסְיוֹנִים),

פָּשִׁים כַּעֲגָלִים וְעֹבְדִים לַבְּעָלִים וּשְׁקָלִים,

הוֹי מַכַּבִּים נִרְפִּים קִיקְיוֹנִים!

כַּת רַבָּנִים יְשָׁנִים, גִּבּוֹרִים מְיֻזָּנִים,

פַּטִּישִׁים, חַלְמִישִׁים, מְגִנִּים, שִׁרְיוֹנִים,

בָּם תַּחְתִּיִּם, שְׁנִיִּם, שְׁלִשִׁים וָמַעְלָה,

מִן הַמָּאוֹר הַקָּטָן עַד גְּאוֹן הַגְּאוֹנִים.

(לְפָנִים בְּיִשְׂרָאֵל הָיּוּ גְאוֹנִים אֲחָדִים,

וְעַכְשָׁו נִתְרַבּוּ כְּפַּטְרִיוֹת וּלְעוֹנִים).

הַלָלוּ, לֹחֲמֵי מְגִלּוֹת שֶׁאֵינָן מוֹעִילוֹת

לְשָׁעָה וּלְדוֹרוֹת רַק לְהַרְאוֹת כִּשְׁרוֹנִים;

וְאָתָא גָאוֹן וְהִקְשָׁה לַמָּאוֹר, שֶׁהֵשִׁיב לָרַב,

שֶׁשָּׁאַל לַגָּדוֹל, שֶׁתִּירַץ… וּלְעוֹלָם נְדוֹנִים,

וְהַלָלוּ, דַּרְשָׁנִים פַּטְפְּטָנִים אוֹ בַדְחָנִים,

הַנּוֹחִים לְיַשֵּׁן הָעֵרִים, לֹא לְעוֹרֵר יְשֵׁנִים;

רֻבָּם מוֹרֵי הַתּוֹרָה, אַךְ לֹא מוֹרֵי הָעָם,

רֻבָּם אֹהֲבֵי רַבָּנוּת וְהַמְּלָאכָה שֹׂנְאִים,

אָמְנָם כֵּן, יֶצֶר סֹכֵן גַּם בְּרַבָּנִים,

וּכְהֶדְיוֹטִים אַחֲרֵי הַבֶּצַע וְהַכָּבוֹד זֹנִים.

הָאֵלֶּה גִּבּוֹרֶיךָ יִשְׂרָאֵל, וּבָהֶם תִּגָּאֵל?

הוֹי מַכַּבֵּי־פִּטְפּוּטִים – גִּלְיֹנִים!

וְהָעָם? הָעָם הַנֶּאֱנָח, הַכֹּאֵב, הַדֹּאֵב,

הָרָעֵב לַלֶּחֶם וּשְׂבַע עָמָל וִיגוֹנִים,

הַמְּפֻזָּר וְהַמְּפֹרָד בָּעֵמֶק וּבַמּוֹרָד,

מִבְּלִי מַרְכֵּז וָתֵּל שֶׁהַכֹּל אֵלָיו פֹּנִים,

הוּא אֵינֶנּוּ רֹאֶה כָּל תְּמוּנָה מוּחָשֶׁת,

אֶפֶס אָזְנָיו תִּצַּלְנָה מִקּוֹל הַפַּעֲמֹנִים,

נָבוּךְ וּמַשְׁמִים יִשְׁאַל: מִי לָנוּ וּמִי לְצָרֵינוּ?

מִי הַמַּכַּבִּים הַכֵּנִים וּמִי הַמַּתְעִים וְהַמּוֹנִים?

אוּלַי צָדְקוּ יַחְדָּו, כֻּלָּם אוֹרִים גְּדוֹלִים?

אוֹ הֶבֶל כֻּלָּהַם, זַנְבוֹת אוּדִים עֲשֵׁנִים?

אוּלָם כַּתּ אַחַת לָאַחֲרֹנָה נֹסַעַת,

חֲבֵרִים נִלְבָבִים, הֲמוֹנִים, הֲמוֹנִים,

נִדְחֵי יִשְׂרָאֵל הֵם, אֵיבָרִים נִפְזָרִים,

שֶׁהִתְעוֹרְרוּ לִתְחיָּה וָרֶגֶשׁ וּנְכוֹנִים

לַעֲבֹד, לִבְנוֹת, לְקוֹמֵם וּלְרוֹמֵם,

מֵעֲרֵמוֹת הֶעָפָר חָרְבוֹת רִאשׁוֹנִים.

צִיּוֹן מַשְׂאַת נַפְשָׁם, לְאֻמִּיוּתָם תִּקְוָתָם,

בְּיָדָם הָאַחַת דֶּגֶל וּבַשֵּׁנִית בּוֹנִים;

הָרֵם קוֹלְךָ אַתָּה מַכַּבִּי וְהַשְׁמַע,

מִי לְךָ מִכָּל הַמַּכַּבִּים הַשּׁוֹנִים?

וּמִי חֲנִיכֶיךָ, חֲלוּצֶיךָ לֹחֲמֵי מִלְחַמְתֶּךָ?

הֲלֹא הַלְּאֻמִּים הַצִּיּוֹנִים?

מֻקטר מֻגש

לכבוד

מכבי הדור די בכל אתר ואתר.

 

הנפשות    🔗

אנטיוכוס, מלך יון

פוליפוס, אוהבו

יזון, כהנו

מלאכי־עם, מבני השמרונים

נקנור, ליזיאס שרי צבאות יון

יהודה המכבי, שר צבא ישראל

חנה ושבעת בניה

שרי החיל, יהודים

פליטים, יהודים

רץ, שליח מליזיאס

מקום המערכות

הראשונה והשנית – במבצר אנטיוכוס בירושלים,

השלישית – על שדי המלחמה במעלה בית חורן.

הרביעית – בחצרות בית אל בירושלים.

החמישית – קרוב לעילם העיר אשר בפרס.

 

מערכה ראשונה    🔗

במבצר אנטיוכוס בירושלים.

מחזה ראשונה – אנטיוכוס ויזון הכהן הגדול,    🔗

אנטיוכוס.

הֶאָח! הֶאָח אַנְטְיוֹכְיָה קִרְיַת מְשׂוֹשִׂי!

מַלְכַּת עָרֵי הַקֶּדֶם אַתְּ וְעִיר תַּעֲנוּגָי,

לַאֲחוֹתִי קְלֶאָפַּטְרַה נְתוּנָה נֵדֶה

אֲזַי בְּיוֹם חֲתֻנָּתָהּ עִם תַּלְמַי הַמֶּלֶךְ,

עַתָּה לִי הוּשַׁבְתְּ וּלְפָאֲרֵךְ הִפְלֵאתִי,

אֶאֱהָבֵךְ וְנַפְשִׁי תְאַו עוֹד אַחַת שֶׁבֶת

בְּסוֹד עַלִּיזוֹת וּמְשַׂחֲקוֹת בִּשְׁעָרָיִךְ,

יִנְעַם לִי בְשָׂרִי רְחֹץ בְּמֵימֵי אָרָנְטֶס

יְאֹרִי וִיאֹרֵךְ; הֶאָח! כֹּהֲנִי הַגָּדוֹל

יַזוֹן – כִּי אֲנִי נְשָׂאתִיךְ וְלִי אָתָּה –

הֲרָאִיתָ אֶת אַנְטְיוֹכְיָה הַיָּפָה?

יזון.

לֹא, הוֹד מַלְכוּת!

אנטיוכוס.

אִם־כֵּן עוֹד לֹא רָאִיתָ

תְּהִלַּת כָּל הָאָרֶץ, גַּם זֹאת הָעַתִּיקָה

עִיר דָּוִד, אֶל אַנְטְיוֹכְיָה אַךְ כְּפָר נֶחְשָׁבָה

וְיוֹשְׁבֶיהָ נֶגֶד הַיְּוָנִים, הִנָּמוֹ

כַּפְרִים סָרֵי טַעַם.

יזון.

אַךְ פְּרָאִים הֵמָּה

וְסָרֵי טָעַם.

אנטיוכוס.

עָלֵינוּ לְלַמְּדֵם דַּעַת,

כִּי טוֹב עֲבֹד לֹא אֶחָד אֲבָל רַבִּים אֵלִים

וְגַם אֱלִילוֹת.

יזון.

כִּרְצוֹנְךָ מַלְכִּי כֵּן יֶהִי!

אנטיוכוס.

עֲשׂוֹת לָמּוֹ בָתֵּי־רָחְצָה, מַעְגְּלֵי־מֵרוּץ,

בָּמוֹת־יִשְׂחָק וּמֵהֶם הֲכִי נִכְבָּד חַג

הַבָּכוֹס אֱלֹהֵי הַיָּיִן.

יזון.

כֵּן מַלְכִּי!

אנטיוכוס.

חֵי הֶרַקְלֶס! כִּי לִרְאוֹת תִּשְׂבַּע עֵינִי

עִבְרִים עוֹבְרִים בַּסָּךְ, כֻּלָּם מְלֻבָּשִׁים

אַדְרוֹת הָעֳפָרִים וְעַל קָדְקָדָם נזֶר

פְּרָחִים וְעַלֵּי גְפָנִים וְכָכָה יִתְהוֹלְלוּ

לְקוֹל תֹּף חָלִיל וְעֻגָּב בִּרְחוֹבוֹת קִרְיָה

עַתִּיקָה זוֹ, הֶאָח! בְּזָכְרִי תַּעֲלֹזְנָה

כִלְיוֹתָי, הֲלֹא תִצְחַק יַזוֹן גַּם אָתָּה?

יזון.

כֵּן, בְּקִרְבִּי אֶצְחָקָה,

אנטיוכוס.

הֵן לְהַחֲמִיץ יְמַהֵר

שְׂאֹר הַיְּוָנִים אִם בְּבֶצֶק הַיְּהוּדִים יוּשָׂם,

אִם לֹא אֶת־מִקְדָּשָׁם הֶאֱבַלְתִּי, שַׁמּוֹתִי,

וְעַל מִזְבְּחָם מַצְבַת אָלִימְפָּה עֹמָדֶת,

לְמַעַן עֲשׂוֹתָם הֶלֶנִים?

יזון.

כֵּן עָשִׂיתָ.

אנטיוכוס.

הֲלֹא תַּחַת יֵשׁוּעַ יַזוֹן נִקְרֵאתָ

וּמִיְהוּדִי לִיוָנִי עַל פִּי נִהְיֵיתָ?

כֵּן עַמְּךָ כֻּלּוֹ, כַּלְּבוּשׁ אַחֲלִיפֵהוּ

אָרְחוֹ וּשְׁמוֹ גַם יַחַד וּתְמוּרָתוֹ

עַם הַהֶלֶנִי יִקָּרֵא.

יזון.

כֵּן מַלְכִּי!

אנטיוכוס.

טַעְמָם לֹא יַעֲמָד בָּם עֹד וְחֻקּוֹתֵיהֶם,

אַךְ יִלְמְדוּ אֶל־דֶּרֶךְ הַיְּוָנִים, גַּם שַׁכַּח

שְׂפָתָם וְתַחְתֶּיהָ – שְׂפַת יָוָן הַיָּפָה,

אֵי הָיִּיתָ הַיּוֹם כִּי בוֹא אֵחַרְתָּ?

יזון.

עִם חֶבֶר כֹּהֲנִים לָמַדְנוּ יָדַיִם

לִקְלֹעַ הַמַּעְגָּלָה וּמִבְּלִי חֲטוֹא,

שָׁם בְּמִגְדַּל הַקַּלָּעִים.

אנטיוכוס.

עֲשֹׂה הֵיטַבְתָּ,

כֹּהֲנִים נִרְפִּים! לָאַחֶרֶת לֹא תִצְלָחוּ,

רַק לְבַלּוֹת אֶת־הָעֵת וּלְהִשְׁתַּעְשֵׁעַ;

אַךְ אֱמֹר נָא יַזוֹן, מַה הַיְּהוּדִים יְכַנּוּנִי

בְּבָתֵּי מִשְׂחָקֵיהֶם כִּי יְשׂוֹחֲחוּ יָחַד?

יזון.

אַנְטִיוֹכוֹס הַמְּהֻלָּל, מַלְכִּי!

אנטיוכוס.

זֹאת לֹא זֹאת,

כֵּן הוּא בֶהָמוֹן, אֲבָל דַּעַת חָפַצְתִּי

מַה הוּא עֵת חַד אֶת אַחַד יִתְלַחֲשׁוּ

וְיוֹדְעִים אֵינָם כִּי יֵשׁ אֹזֶן שֹׁמָעַת,

מַה הוּא זֶה הַשֵּׁם?

יזון.

אַנְטִיוֹכוֹס הַמְּהוֹלָל.

אנטיוכוס.

אַנְטִיוֹכוֹס הַמְּהוֹלָל?! הַאַף אָמְנָם כֵּן?

וּמִי זֶה הָעַז בְּפִיו לְמִלָּה שָׂמַנִי

וּבְמַחֲנֵה הָעִבְרִים גַּם הֶעֱבִיר עָלַי

שְׂחוֹק מַעֲצִיב זֶה?

יזון.

שִׁבְעָה בָנִים מְשֻׁגָּעִים,

בְּנֵי אֵם אַחַת הַמְּשֻׁגָּעָה כְמוֹהֶם.

אנטיוכוס.

אַמִּיצֵי לֵב הִנָּם, אַךְ לֹא יִנָּצֵלוּ,

הִנְנִי מְצַוֶה לְהַאֲכִילָם מִבְּשַׂר הַחֲזִיר

אוֹ יִרְעָבוּ, אַיָּמוֹ?

יזון.

שָׁם בְּבֵית הַסֹּהַר

מִתַּחַת לַמִּבְצָר.

אנטיוכוס.

שָׁם יְעֻנּוּ בָרָעָב

עַד אֶקַח מוֹעֵד לִי לַעֲשׂוֹתָם יְוָנִים

כְּחֵפֶץ לִבִּי.

יזון.

שָׁם יִשְׂאוּ חֶרְפַּת רָעָב,

מַלְכִּי, הֵן מַלְאָכִים מִשֹּׁמְרוֹן יְחַכּוּ

לְרַצּוֹת פָּנֶיךָ.

אנטיוכוס.

אוֹ לְהַעֲלוֹת חֲמָתִי,

מַלְאֲכֵי־עַם אַךְ מַתְּלָאָה לִי, כָּל יִשְׁעָם

טוֹבַת עַמָם, טוֹבָתִי בַּל עָלֵימוֹ,

וּמַה בֶּצַע אִם אוֹתִי יוֹם יוֹם יִדְרֹשׁוּן,

יֵלְכוּ לְחַלּוֹת פְּנֵי אַפֹּלוֹנְיוֹס פְּקִידִי

הַיּוֹשֵׁב בְּשֹׁמְרוֹן, אַךְ לֹא לְהַלְאוֹת אוֹתִי,

מַה יֶחְפָּצוּן?

יזון.

לְמֹצָא פִי מַלְכוּתֶךָ,

לִקְרֹא שֵׁם חָדָשׁ לְהֵיכָלָם בֶּן בְּלִי שֵׁם

בְּרֹאשׁ גְּרִזִים הָהָר.

אנטיוכוס.

אִם כֵּן צַו וְיָבוֹאוּ,

טוֹב מְאֹד, בְּמִקְרֶה זֶה אֶרְאֶה רֵאשִׁית עָתָּה

לְהָפֵק מְזִמּוֹתָי, צַו לָהֶם וְיָבוֹאוּ.

מחזה שניה –    🔗

אנטיוכוס, יזון והמלאכים משמרון.

אנטיוכוס.

גֹּשׁוּ, מַה תַּעַמְדוּ בַּפֶּתַח וְתָנִיעוּ

זְקָנֵיכֶם הָאֲרוּכִים, לֹא כֵן, הִתְכַּבְּדוּ

כַּאֲשֶׁר לְמַלְאֲכֵי־עַם נָאוָה, מַה חֶפְצֵכֶם?

אחד המלאכים.

לְדַבֵּר אֶל הַמֶּלֶךְ.

אנטיוכוס.

דְּבָרֵיכֶם יִמְעָטוּ

וְאַל תְּבַלוּ עֵת יְתֵרָה אוֹ הַכְבִּיר מִלִּים

וּמִלִּים פְּעֻלוֹת אֵינָן.

אחד המלאכים (קרא מעל הספר).

אֶל הַמֶּלֶךְ

אַנְטִיוֹכוֹס הָאֵל הַמְהֻלָּל, שָׁלוֹם רַב

מִצִּידוֹנִים הַיּוֹשְׁבִים בִּשְׁכֶם הָעִיר,

אנטיוכוס.

צִידוֹנִים?

אחד המלאכים (משתחוה).

כֵּן, הוֹד מַלְכוּת!

אנטיוכוס.

קְרָא, קְרָא הָלְאָה,

וְאַל תַּלְאֶה אוֹתְךָ וְאוֹתִי בְּהִשְׁתַּחֲוָיָה.

המלאך קרא.

נַחְנוּ הַגֵּרִים בְּנֵי מָדַי וּפָרָס,

אנטיוכוס (בחרון אף).

לֹא, הִנְכֶם יְהוּדִים מֵעַשֶׂרֶת הַשְּׁבָטִים,

אִם צִידוֹנִים, שֹׁמְרֹנִים תִּקָרֵאוּ,

אוֹ יְהוּדִים מִמְּעֵי יְהוּדָה, אֲנִי בְאֶחָד,

הֵן כֻּלְּכֶם יִשְׂרְאֵלִים, יְהוּדִים כֻּלָּכֶם,

בַּעֲלוֹת הַיְּהוּדִים עַל דִּגְלָם תַּחֹנּוּ,

וּבְרִדְתָּם, פַּרְסִים וְצִידוֹנִים הִנֵכֶם;

הֵן זֹאת אֵדַע כִּי בִימֵי אַלֶכְּסַנְדְרוֹס

בִּקַּשְׁתֶּם הֲנָחָה מִלְהַעֲלוֹת הַמַּס

בִּשְׁנַת הַשְּׁמִטָּה, יַעַן מֶה – אַמַרְתֶּם –

כִּי בַשָּׁנָה הִיא שָׂדוֹת לֹא נִזְרָעוּ.

המלאך קרא.

בִּפְרָץ בַּאֲבוֹתֵינוּ מַגֵּפַת תָּמִיד

וּבְלֶכְתָּם אַחֲרֵי הֶבֶל וְיֶּהְבָּלוּ

מִנְּעוּרֵיהֶם, לְקַדֵּשׁ אֶת הַיּוֹם הַהוּא

אֲשֶׁר לַיְּהוּדִים יוֹם הַשַּׁבָּת יִקָּרֵא,

וּבְמִקְדָּשׁ עַל מְכוֹן גְּרִזִים הָהָר,

שָׁמָּה הִקְרִיבוּ כָּל עֹלָה וָזָבַח;

וְאַתָּה אַנְטִיוֹכוֹס הָאֵל מֵיטִיבֵנוּ,

אֲנַחְנוּ הַצִּידוֹנִים שֹׁאֲלִים מִמֶּךָּ,

לָשׂוּם פֶּלֶה בֵּין הַיְּהוּדִים הָרָעִים

וּבֵינֵנוּ, וְכִי יֻתַּן דְּבַר מַלְכוּת וְצָו

אֶל אַפֹּלוֹנְיוֹס הַשַּׂר אֲשֶׁר בְּשֹׁמְרוֹן,

וּלְנִקָנוֹר הַמּוֹשֵׁל בְּשִׁמְךָ שָׁמָּה,

לִבְלִי הַכְבֵּד הָעוֹל עַל צַוָּארֵנוּ,

וּמִקְדָּשֵׁנוּ עַל פִּיךָ יִקָּרֵא

בְּשֵׁם חָדָשׁ: הֵיכַל יֻפִּטֶר הֶלֶנְיוֹס.

אנטיוכוס.

יִיטַב מְאֹד בְּעֵינַי לָתֵת אֶת שֶׁאֱלַתְכֶם,

לֹא יְהוּדִים, אוֹ לֹא עֹד יְהוּדִים הִנֵכֶם,

אָמְנָם יְוָנִים בְּמִשְׁפָּט, אִם לֹא מִלֵּדָה,

וּמִקְדַשְׁכֶם לֹא־שֵׁם לוֹ, פִּי יִקָּבֶנוּ:

הֵיכַל יֻפִּטֶר הֶלֶנְיוֹס, וָלֵכוּ.

מחזה שלישית – אנטיוכוס ויזון.    🔗

אנטיוכוס.

טָרְחִי הֲלֹא יִמְעַט מֵאֲשֶׁר דִּמִּיתִי,

הַמַּלְאָכִים הָאֵלֶּה קִדְּמוּ פָנַי

בַחֲצִי הַדֶּרֶךְ, יַזוֹן, הֲשָּׁמַעְתָּ

אֶת דִּבְרֵי אֵלֶּה הַשֹּׁמְרוֹנִים מִשְּׁכֶם?

כִּי יְהוּדִים אֵינֵמוֹ, וְכִי הֵם צִידוֹנִים,

וְכִי הֵם פַּרְסִים, הַכֹּל הֵם אַךְ לֹא יְהוּדִים,

בְּזֹאת נִחַשְׁתִּי כִּי חֶפְצִי בְּיָדִי יִצְלָח,

עֲדֵי כֻלָּם הֶלֶנִים יִהְיוּ.

יזון.

הוֹד מַלְכוּת!

הֵמָּה שֹׁמְרוֹנִים, לֹא־כֵן שֵׁבֶט יְהוּדָה,

קָשֶׁה כַבַּרְזֶל הוּא, וְלָכֵן מְלַאכְתֶּךָ

תִּכְבַּד מֵאֲשֶׁר תְּדַמֶּה.

אנטיוכוס.

הַלְּהוֹכַח מִלִּים?!

יזון.

הֵן קְשִׁי עָרְפּוֹ, מֵאָז נוֹדַע בָּאָרֶץ;

וְאֶתְמוֹל הַיְּהוּדִי אֶלְעָזָר הַזָּקֵן –

וּכְבֶן תִּשְׁעִים – הֶעֱרָה נַפְשׁוֹ לַמָּוֶת,

וּמֵאֲכֹל בְּשַׂר הַחֲזִיר גַּם לְעֻנּוֹת בָּחָר.

אנטיוכוס.

הַנֶּפֶשׁ בַּדָּם הִיא, וְדָם יָזוּב כַּנַּחַל

מִזֶּה הָעָם, עַד יִתֵּן כָּפְרוֹ נָפֶשׁ.

יזון.

רַבִּים הֲלֹא נָסוּ אֶל הָרֵי אֶפְרָיִם,

מְקוֹם שָׁם מִקְלָט לִיהוּדָה הַמַּכָּבִּי,

וּכְבָר נֶגְדְּךָ הֵרִים דֶּגֶל הַמָּרֶד.

אנטיוכוס.

אֶת־הָעִיר אֶשְׂרֹף בָּאֵשׁ וַאֲשִׂימֶנָּה

שִׁמֲמוֹת עוֹלָם כַּמִּדְבָּר וּרְחֹבֹתֶיהָ

יֵהָפֵכוּן לְגַלֵּי שֶׁפֶךְ הַדֶּשֶׁן

וְכִסְדוֹם הַהֲפוּכָה תִּזָּרַע מָלַח;

תְּקוּפַת אוֹלִימְפַּה זֹאת בִּשְׁנוֹת מַלְכוּתִי

גַּם בְּתָּוֵי דָם וָאֵשׁ מְצֻיָּנָה תֶהִי,

וּבְאֹתוֹת מַחֲרִידֵי נֶפֶשׁ עַל דִּגְלָהּ

יֻחַק שְׁמִי: אַנְטִיוֹכוֹס הָאֵל הַמְהֻלָּל;

אֵי שֶׁבַע הַבָּנִים?

יזון.

יְחַכּוּ, הוֹד מַלְכוּת!

לְרַצּוֹת פָּנֶיךָ.

אנטיוכוס.

לֹא עוֹד לְחַכּוֹת לָמּוֹ.

 

מערכה שניה    🔗

בבית הסהר מתחת למבצר.

מחזה ראשונה – האם [חנה] ובניה.    🔗

האם (לבדה כשמעה אנקת בניה.)

הִתְחַזֵּק לִבִּי, הַבְלִיגָה אַךְ רֶגַע

עַל יְגוֹנְךָ, הִתְאַפֵּק עַד בָּנַי שְׁבַעְתָּם

יִפְּלוּ כֻּלָּם חֲלָלִים וְאַחַר הִתְפּוֹצֵץ

לִרְסִיסִים, אָז נֶפֶשׁ נַעֲנָה זֹאת תָּשִׂישׂ

לֶחָפְשִׁי צֵאת וּתְמַהֵר לָרוּץ אָרְחָהּ

כַּמַּיִם אַרְצָה מִנֵּבֶל הֵחָרֶשׂ,

כִּי בְחֹזֶק יָד יִשָּׁבֶר עַל מַבּוּעַ;

הָהּ בָּנַי הַיְּקָרִים! בָּנַי אַתֵּמָה

עַצְמִי וּבְשָׂרִי בַּחַיִים וָמָוֶת,

לֹא עֵינַי רָאוּ אֶת גָּלְמְכֶם בַּבֶּטֶן,

וּנְשָׁמָה בְּאַפְּכֶם לֹא נָפַחְתִּי אָנִי,

אַף לֹא יָדַי עִצְּבוּ וַיַּעֲשׂוּ צֶלֶם

אִישׁ וְאִישׁ מִכֶּם; אָכֵן הַבּוֹרֵא תֵבֵל

מֵאַיִן וַיְּרַקַע מֵעָל שָׁמָיִם,

הַיּוֹצֵר אֶת־כֻּלָּם חַי וְאָדָם יָחַד,

גַּם רֵאשִׁית כֹּל וְתַכְלִית לְבַדּוֹ יוֹדֵעַ,

הוּא נָתַן רוּחוֹ בָכֶם וּפִי שְׁנַיִם

בְּרוּחוֹ עוֹד יוֹסִיף, אַף יָחֹס כָּמוֹכֶם,

לֹא עַל נַפְשֵׁכֶם, רַק עַל כְּבוֹדוֹ וְתוֹרָתוֹ;

שׁוֹפֵט צֶדֶק! לֹא אָלוֹן אֲבָל אַהוֹדֶךָ,

כִּי אָנֹכִי וִילָדַי אֵלֶּה נִבְחַרְנוּ

לָמוּת עַל כְּבוֹדֶךָ, עַל תּוֹרָתֶךָ,

וּבְחַטֹאות עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל כִּי רָבּוּ;

הָס! קוֹל שַׁוְעַת יְלָדַי אָזְנִי שֹׁמָעַת,

קוֹל מֵחֲרֻצוֹת הַבַּרְזֶל בָּהֵן יְעֻנּוּ

בָנָי, מַכְאוֹבָם כִּי גָדוֹל אָחוּשָׁה,

מִקּוֹל נַאֲקָתָם לִבִּי יַהֲלֹךְ תֶּמֶס,

וּקְרֹב אֲלֵיהֶם הָהּ! זֵדִים לֹא יִתְּנוּנִי,

אֲנִי אִמְכֶם אֲלֵיכֶם לִרְגָעִים חָרָדְתִּי,

וּבְצֵל יָדִי מֵאָסוֹן כִּסִּיתִיכֶם

כָּל הַיּוֹם, וַתִּדַּד שְׁנָתִי מִפַּחַד

בַּלֵּילוֹת לִשְׁמָרְכֶם עַד יֶאֱתֶה בֹקֶר,

עַתָּה גַּם לָשׂוּם עֲלֵיכֶם עַיִן לְחֻמְלָה

אוֹ קַחַת בִּזְרֹעוֹתַי וּגְהוֹת מָזוֹר

אוֹיָה! לֹא אוּכָלָה; אָכֵן כְּבוֹד אֱלוֹהַּ

הוּא יַאֲסֶפְכֶם וְיִשָּׂאֲכֶם אֶל גַּן עֲדָנִים,

אוֹ אָז תְּנֻחַם וּתְרֻחַם אֵם הַבָּנִים.

קול מבית

מַה שְׁאֵלָתְךָ מֶלֶךְ מֶנּוּ כִי נַעַשׂ,

הִנְנוּ נְכוֹנִים לַמָּוֶת, אַךְ עַד נֵצַח

לֹא נָפִיר חֻקֵּי אֵל וְתוֹרַת אֲבוֹתֵינוּ.

האם

קוֹל בְּנִי בְכוֹרִי הוּא, הֶאָח! נֶאֱמַן רוּחַ

וְאַמִּיץ לֵב אַתָּה, הֵן לָמוּת נִבְחַרְתָּ

קָרְבַּן רֵאשִׁית וּכְמוֹ רִאשׁוֹן נוֹלָדְתָּ.

הקול מבית

הַשְׁקִיפָה אֵל וּבָנוּ תִּמְצָא נֹחַם,

כָּאָמוּר בְּתוֹרַת מֹשֶׁה נֶאֱמַן בֵּיתֶךָ,

כִּי יָדִין אֵל עַמּוֹ, עַל עֲבָדָיו יִתְנֶחָם.

האם

יָדַעְתִּי כִּי לֹא תֶחֱטָא – הוּא נֶאֱנַק דּוֹם

הֵן מַכְאוֹבָיו תָּמוּ.

אנטיוכוס.

אִם לֶאֱכֹל תְּמָאֵן

אֲצַו לְעַנּוֹתְךָ קָשֶׁה וְכָל יְצוּרֵי גֵוְךָ

אֶחָד אֶחָד יִתְפָּרָקוּ, הַתֹאכַל?

קול שני מבית

לֹא.

האם

קוֹל עֲדָיָה בְנִי, יָרֵא אָנֹכִי אֹותוֹ

פֶּן יִתְרַפֶּה בְיוֹם צָרָה וִיסִיתוּהוּ,

הֵן לְהִנָּחֵם הוּא קַל אַף יִשָּׂא פְנֵי כֹל,

הִתְאַמֵּץ בְּנִי וַחֲזָק.

קול שני מבית

אַתָּה אִישׁ חֲמָסִים

תִּקַּח מֶנִּי חַיֵּי צֵל עֹבֵר, אֲבָל אֵל

הַמּוֹשֵׁל בַּכֹּל, יְקִימֵנִי וְעֹד אֶחְיֶה

בְּאוֹר חַיֵּי הַנֵּצַח.

האם

אֲהוֹדֶךָ אֵלִי!

כִּי גַם אֶת רַךְ הַלֵּב הַזֶּה חִזַּקְתָּ

לָמוּת עַל־כְּבוֹד שְׁמֶךָ; הֶאָח בְּנִי עֲדָיָה!

רְאֵה אֵל וַחֲקָר, כִּי גַּם זֶה אֲשֶׁר יָרֵאתִי

הוֹלֵךְ מַעֲדַנּוֹת לָמוּת, אַךְ שָׁוְא אֶפְחַד

פֶּן יִדַּח מִבָּנַי נִדָּח.

קול שלישי מבית

רְאֵה יָדַי אֵל

הַשְּׁלוּחוֹת אֵלֶיךָ מֶלֶךְ אַכְזָרִי,

לֹא לְבַקֵשׁ מִמְּךָ חֶסֶד, אַךְ לְהוֹכִיחַ

כִּי אֶבְזֵן וְכִי זֶה אֲשֶׁר אַחַת לִי נְתָנָן

עוֹד יָשׁוּב וְיִתְּנֵן.

האם

הֶאָח בְּנֵי אֲבִילָן!

הַקּוֹלְךָ זֶה בְּנִי אַחֲרוֹנָה אֶשְׁמָעָה,

אַחֲרוֹן פֹּה בָאָרֶץ לֹא בַשָּׁמַיִם,

הֵן יָבוּז לַמָּוֶת וֶעֱנוּת לוֹ מִשְׂחָק,

הֵד קוֹלֵהוּ יְצַלְצֵל בְּאָזְנָי כְּקוֹל שַׁדַּי

בְּדַבְּרוֹ, וּתְלָאוֹת הַתֵּבֵל הַלֵּזוּ,

אַךְ אַיִן וְאֶפֶס בְּעֵינַי תֵּחָשַׁבְנָה,

לֵךְ בְּשָׁלוֹם בְּנִי אֲבִילָן, אוֹ לֹא, טוֹב אֹמַר

בֹּא בְשָׁלוֹם אֵלַי אֲבִילָן בְּנִי, הֲלֹא מוֹתִי

תְּקַדְמֶךָ, אַךְ אַיֵּה אֵיפֹה אַחֶיךָ,

מַדּוּע בֹּשְׁשִׁים לָבוֹא?

קול רביעי מבית

אַךְ טוֹב מַלְכִּי

אַף לָמוּת בִידֵי אֱנוֹשׁ רִמָּה וּבְטֹחַ

בֵּאלֹהִים חַיִּים כִּי עוֹד יְנַהֲגֵנוּ אַל־מוּת,

אָכֵן אַתָּה נִבְלָתְךָ לֹא עוֹד תָּקוּם

וְאַחֲרִיתְךָ עֲדֵי אוֹבֵד.

האם

אַרְבָּעָה הֵן מֵתוּ

וּשְׁלֹשָׁה עוֹדָם חַיִּים, לֹא, כֻּלָּמוֹ

עוֹדָם חַיִּים, זְעֵיר פֹּה וּזְעֵיר שָׁם, חוּשָׁה

מְרַצֵּחַ וְקַבְּצֵנוּ יַחַד בַּמָּוֶת,

כִּי חַרְבְּךָ זֹאת הַגֹּזֶרֶת הַגְּוִיוֹת,

תִּפְתַּח שַׁעַר לַנְּפָשׁוֹת הַכְּלוּאוֹת בָּן

וְנִכְסָפוֹת אִשָּׁה לִרְעוּתָהּ.

קול חמישי מבית

לְךָ מֶלֶךְ

זְרוֹעַ עִם גְּבוּרָה וַאֲשֶׁר תַּחְפֹּץ תַּעֲשֶׂה

הוֹחִילָה מְעַט עַד זְרוֹעַ אֵל עָלֶיךָ

תִּגָלֶּה, אוֹ אָז עַל מַכְאוֹב חֲלָלֶיךָ

שִׁבְעָתַיִם תֻּקַּם וּתְעֻנֶּה קָשָׁה

אַתָּה וְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ.

האם

מַהֵרָה,

מַה עוֹד תּוֹחִילָה, אַתָּה אֲשֶׁר הוֹצֵאתָ

אֶל הוֹרֵג נְשֵׁי עַמֵּנוּ אַף תָּלִיתָ

אֶת חַלְלֵי עוֹלְלֵיהֶן עַל צַוָּארֵיהֶן,

הָרְגֵנִי נָא, כִּי גַם אֲנִי אִשָּׁה רָפָה

וְהַיְּלָדִים לִי הֵמָּה, חוּשָׁה וּפְגַע בִּי

וּתְלֵה חַלְלֵי עוֹלָלַי עַל צַוָּארִי.

קול ששי מבית.

אַל תְּדַמֶה מֶלֶךְ עָרִיץ, כִּי בְנַסוֹתְךָ

אֶת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, מִיַּד תִּנָּצֵל,

הֵן חֲמָתוֹ עַד חָרְמָה תִּרְדֹּף גַּם תַּשִׂיג

אוֹתְךָ יַחַד עִם בֵּיתְךָ בֵּית הַדָּמִים.

האם

עוֹד שָׁאַר הַקָּטָן וְאַחַר יִתַּמּוּ.

כַּנְלוֹתִי לְיַשֵּׁן כֻּלָּמוֹ גַּם עִתִּי

תָבוֹא, אוֹ אָז אִישַׁן כְּמוֹהֶם לָבֶטַח;

בְּנִי זִירוֹן, בֶּן זְקֻנָי, אֲהוּבִי, מַחְמַדִי,

רַבַּת, רַבַּת סִלְסַלְתִּי בְּאֶצְבְּעוֹתַי אֵל

תַּלְתַּלֵי שַׂעֲרוֹתֶיךָ הַמֻּזְהָבוֹת,

שֶׁעַתָּה בְּחֶלְאָה וְדָם מְגֹאָלוֹת הִנָן,

כְּגִזַת צֹאן הַמִּתְבּוֹסֶסֶת בְּדָמֶיהָ

עַל בָּמַת מַטְבֵּחַ – הוּא נִדְמָה, אוֹיָה!

דּוּמִיָּה זוֹ תֵרַע אַף תַּחֲרִידֵנִי,

מִקּוֹל זְעָקָה אוֹ אֶנְקַת מָט לַהֶרֶג,

עוֹלָה מִנֶּפֶשׁ נַעֲנָה בְּטֶרֶם מוּתָהּ,

הֲאִם נָפַל לִבּוֹ עָלָיו, אוֹ כִי סָר

בְּרִגְעֵי חַיָּיו הָאַחֲרוֹנִים מֵאֱלֹהָיו,

הוֹי זִירוֹן זִירוֹן! קוֹלְךָ הַשְׁמִיעֵנִי,

וְתֵן כְּאַחֶיךָ לַמְמִתִים חַיָּתֶךָ.

מחזה שניה – האם, אנטיוכוס וזירון.    🔗

האם

הַאִם מֵתוּ כֻּלָּמוֹ?

אנטיוכוס.

מִכָּל בָּנַיִךְ

הָאֶחָד עוֹדוֹ בַחַיִּין, הַבִּיטִי

שְׁכָבְתָּם לְמַעֲצֵבָה, הַתִנְעַם? הַתִיטַב

מֶחֱזָה זֹאת בְּעֵינָיִךְ?

האם

אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל!

הֲיוּכַל גֶּבֶר לְהַתְעִיב כָּזוֹ עֲלִילָה

וּלְבַל יַכֵּהוּ לִבּוֹ מַכַּת מָוֶת?!

הוֹי גְוִיּוֹת גְּווּעוֹת מוֹרְאוֹת וּמְגֹּאָלוֹת!

שֶׁלְפָנִים הֱיִיתֶן בָּנַי וְעוֹד הִנֵּכֶן,

בַּל אוּכַל שִׁית מִשְׁמָר עֲלֵיכֶן כְּמוֹ שָׁתָה

רִצְפָּה לְבוּשַׁת שַׂק עַל שֶׁבַע בְּנֵי שָׁאוּל,

עַד יֻתַּךְ מִשָּׁמַיִם עֲלֵיכֶן מַיִם

לִשְׁטֹף אֶת הַדָּם הַזֶּה, גַּם שְׂאֵת קִינָה

וָהִי בַּל אוּכַל כְּבַת אַיָה עַל מֵתֶיהָ

שֶׁמִּתְּחִלַּת הַקָּצִיר אָבְלָה, קוֹנְנָה

עַד אֲשֶׁר יָרַד הַגָּשֶׁם, אַף לֹא נָתְנָה

לָנוּחַ עֲלֵיהֶן יוֹמָם צִפָּרֵי שָׁמַיִם

וְלַיְלָה חַיְתוֹ שָׂדָי, כִּי מוֹתְכֶם יָקָר

מִמּוֹתָם, הוּא מָוֶת הַמָּלֵא חַיִּים,

וְלוּ גִיל תַּחַת אֵבֶל לַחְגֹר יָכָֹלְתִּי,

מַדּוּעַ לֹא מַתָּה זִירוֹן גַּם אַתָּה,

מַדּוּעַ נִשְׁאַרְתָּ לְבַדְךָ מֵאַחֶיךָ

הַמּוּמָתִים יָחַד, הַאִם תִּפְחַד פָּחַד?

אנטיוכוס.

שִׁמְעִי אֵשֶׁת! הֵן עַל זֶה לְמַעֲנֵךְ חָמָלְתִּי,

כִּי יָפֶה הוּא אַף נָעִים וְכֻלּוֹ מַחֲמַדִּים,

גַּם נִשְׁבַּעְתִּי לוֹ בְשֵׁם אֱלֹהָי כֻּלָּמוֹ,

לַהֲרִימוֹ עָל עַל כִּסֵּא נְדִיבִים שָׁבֶת,

לְהַנְחִילוֹ אֹצְרוֹת זָהָב, עִמּוֹ כְּרֵע

אֶתְהַלֵךְ וּמִמְּתֵי סוֹדִי אֲשִׂימֵהוּ,

רַק לוּ יָסוּר מִתּוֹרַתְכֶם וְכָמוֹנוּ

יֶהִי, אַךְ הוּא יַאְטֵם אֹזֶן מִשְּׁמוֹעַ.

האם

זִירוֹן בֶּן יַקִּיר לִי!

אנטיוכוס.

לָכֵן אֶפְגַּע בָּךְ,

כִּי אִמּוֹ הִנֵךְ וְעַל לִבּוֹ תְדַבֵּרִי,

תְּפַתִּיהוּ וְתוּכְלִי כִּי הָחֳלֵיתִי מִדָּם.

האם

הָבָה! אֲנִי אֲדַבְּרָה אֵלָיו אַף אֲפַתֵּהוּ,

הֶאָח זִירוֹן בֶּן בִּטְנִי! חוּסָה עָלַי

אֲנִי אִמְּךָ אֲשֶׁר הֲרִיתִיךָ, יְלִדְתִּיךָ

הֵינַקְתִּיךָ מֵחֲלֵב שָׁדַי וְעַל כַּפַּי

נְשָׂאתִיךְ עַד הֲלֹם בַּעֲמַל אֵם חֹמָלֶת,

שׁוּרָה נָא שְׁחָקִים עִם רֹב צִבְאוֹתֵימוֹ

וְתַחְתֶּיךָ – כָּל הָאָרֶץ וּמְלוֹאָהּ,

הִתְבּוֹנֵן כִּי כָל אֵלֶּה בָּרָא אֱלוֹהַּ

מֵאֶפֶס וָתֹהוּ, גַּם אָדָם הֶבֶל

יְסוֹדוֹ וָאָיִן, לָכֵן בַּל תִּירָאֵהוּ,

אֲבָל אִם יָקַרְתָּ כְּאַחֶיךָ וְנִכְבַּדְתָּ,

מוּתָה כְמוֹהֶם לְמַעַן שֵׁנִית אֶאֱסָפְךָ

בְּחֵיקִי עִמָּהֶם יָחַד.

אנטיוכוס.

הֲלֹא שְׂחוֹק אֱהִי

בּוּז וְקַלָּסָה?!

זירון.

שְׁלֹף חַרְבְּךָ שַׂר־טַבָּחִים,

אֵימַת הַמֶּלֶךְ לֹא תְּבַעֲתֵנִי אוֹ צָו,

זוּלָתִי מִצְוַת הַתּוֹרָה הָעַתִּיקָה

הַנְּתוּנָה בִידֵי מֹשֶׁה לַאֲבוֹתֵינוּ,

וְאַתָּה לֹא יָרֵא אֱלֹהִים! כִּי הִרְשַׁעְתָּ

לַעֲשׂוֹת מִכֹּל, אַל יַשִּׁאֲךָ לִבֶּךָ

וְתִּקְוַת שָׁוְא וּמַדּוּחִים בַּל יְרַמּוּךָ,

לְהָרִים אֶגְרוֹף רֶשַׁע עַל עַבְדֵי אֵל חָי,

וּלְהִנָּצֵל אֵי מִמִּשְׁפָּטוֹ צֶדֶק,

כִּי אֵין נִסְתָּר מֵחֲמַת אֵל הָרֹאֶה כֹּל.

אנטיוכוס.

הוּא אֵינֶנּוּ אֱלֹהָי, לָכֵן בַּל אִירָאֶנּוּ,

זירון.

אַחַי אֲשֶׁר אַךְ מְעַט מִיָּדְךָ סָבָלוּ,

יָנוּחוּ, אָכֵן אַתָּה, בּוּז גְּאֵיוֹנִים

וַחֲרוֹן־אַף תִּשָּׂא וְתִסְבֹּל; הֵן הִקְרַבְתִּי

לָאֵל קָרְבַּן כָּלִיל הַגֵּו, הַנֶּפֶשׁ

עִם תְּפִלָּה, כִּי יָחִיש וִימַהֵר לְרַחֵם

אֶת שְׁאֵרִית עַמֵּנוּ, אַךְ אַתָּה תֻּכֶּה

בִּנְגָעִים וּמַכְאוֹבִים, לְמַעַן תּוֹדֶה

כִּי הוּא לְבַדּוֹ אֵל.

אנטיוכוס.

שְׁנֵיכֶם תֵּרָצְחוּ נֶפֶשׁ

בְּאַכְזְרִיּוּת יֶתֶר מִיְכֹלֶת אֵל – עַתָּה

אוֹ אַחֲרֵי מָתַי עוֹד – לְהוֹצִיא מֵאוֹצָרוֹ.

האם

זִירוֹן בְּנִי, עָלֶיךָ גֵּאוּת אֶלְבָּשָׁהּ,

אנטיוכוס.

הַסִּי!

לְכִי אֶל מִטַּת עֳנָיַיִךְ בֶּחָדֶר,

שָׁם בָּנַיִךְ נָמוּ שְׁנָתָם אֵם אַכְזָרָה,

קוֹל מִצְעֲדֵי רַגְלַיִךְ לֹא עוֹד יְעִירֵמוֹ,

גַּם אַתְּ לֹא תִשְׁמְעִי בַחֲלֹמוֹתַיִךְ רֹגֶז,

קוֹל בָּנַיִךְ קוֹרֵא לְעֵזֶר אֵלָיִךְ.

האם

מָוֶת! בַּל עוֹד אִירָא חִוְרַת פָּנֶיךָ,

רְאֵה כִּי כְמוֹהֶם גַּם פָּנַי חָוָרוּ,

הָבָה נִכְרְתָה בְרִית, אֲנִי כָמוֹךָ מָוֶת,

לֹא, אֲנִי אֵם הַמָּוֶת, בִּרְאוֹתִי בָנַי

מוּמָתִים כֻּלָּם, זִירוֹן בְּנִי שָׁקֵנִי.

 

מערכה שלישית    🔗

על שדה המלחמה במעלה בית חורן.

מחזה ראשונה:    🔗

יהודה המכבי נצב פתח אהלו ערוך מלחמה

יהודה

קוֹל שׁוֹפָר תִּשְׁמַע נַפְשִׁי אַף יַעֲנֵהוּ

הֵד הָרִים, כַּעֲלוֹת שַׁחַר יוֹם הַשַּׁבָּת

עַל בֵּית־חוֹרֹן הָעִיר וּשְׂדֵה מִלְחַמְתָּהּ,

שֶׁשָּׁם, הַשַּׂר הַמַּצְבִּא צִבְאוֹת אֵל חָי –

עֶבֶד מְגֻדָּל בְּשַׁדְמוֹת חֵמָר בְּמִצְרָיִם –

הִכָּה אֶת־הָאֱמֹרִי; כַּיּוֹם הַהוּא לְפָנָיו

אוֹ אַחֲרָיו, לֹא הָיָה אַף לֹא יִהְיֶה עוֹד,

הַשֶּׁמֶשׁ עָמָד, וְאַבְנֵי הָאֶלְגָּבִישׁ

הָלְמוּ עִקְבֵי סוּס וְרֹכְבוֹ, גַּם דָּרְכוּ עֹז

שָׂרִים עַל צַוְּארֵי מְלָכִים בְּרֶגֶל גַּאֲוָה,

כֵּן גַּם אָנֹכִי עַל צַוָּארְךָ אַנְטִיוֹךְ

אִישׁ הַדָּמִים! רְאֵה מוּל שֶׁמֶשׁ זוֹרֵחַ

הֵן יָפֹזּוּ, יַגִּיהוּ אוֹתוֹת דִּגְלִי:

בֵּאלֹהִים נַעֲשֶׂה חָיִל, מִי כָמֹכָה

הֶאָח! בָּאֵלִים אֱלוֹהַּ, אֲהָהּ אֱלֹהִים!

אֵינִי כִיהוֹשֻׁעַ שֶׁבְּפֶה דֵי כֹחַ

עָצַר גַּלְגַל שֶׁמֶשׁ וְהֶעֱמִיד יָרֵחַ,

אַף בַּלּוֹת בַּל אוּכַל טְפָחוֹת יְמֵי חֶלְדִי

עַל שֶׁבֶר יִשְׂרָאֵל בִּבְכִי אֵין מוֹעִיל,

אֲבָל אַחַד הָעָם הַשָּׂם נֶפֶשׁ בַּכָּף,

אִם לְמָסְרָהּ אוֹ לְגוֹנֵן עָלֶיהָ, כַּטוֹב

בְּעֵינֵי אֵל נְתָנָהּ לְהַשְׁלִים חֶפְצוֹ סֶלָּה.

מחזה שניה – יהודה המכבי ויהודים פליטים    🔗

יהודה

מִי אַתֶּם הַבָּאִים? מֶה אַט תִּצְעָדוּ,

הֲלֹא כְמִתְגַּנְּבִים לָבוֹא אֶל אֹהָלֵינוּ?

אחד הפליטים

נִדָחִים וּפְלִיטֵי חֶרֶב כָּמֹכָה,

הִנְנוּ יְהוּדִים הַנָּסִים מִירוּשָׁלִַם

עִיר הַקֹּדֶשׁ הַחֻלָּלָה וּמִדָּמִים.

יהודה

מִי הָאִישׁ יְמַלֵּט נַפְשׁוֹ מִיַּד מָוֶת?!

אִמְרוּ כִּי לָמוּת עַל יִשְׂרָאֵל בָּאתֶם

וְשָׁלוֹם בֹּאַכֶם, מַה בְּפִיכֶם?

אחד הפליטים

בְּשׂוֹרָה מַעֲצִיבָה,

מֵהֵיכָל וָחֶדֶר יָצָא כָּל הֶדֶר,

הַשֻּׁלְחָן, הַמְּנוֹרָה, פְּאֵרִים וְכֹתָרוֹת,

כֶּסֶף הַקֳּדָשִׁים וּשְׂפֻנֵי אוֹצָרוֹת,

עַל כָּל מַחְמַד וִיקָר, יָדוֹ פָּרַשׂ צָר,

וִיוָנִים סְבוּאִים לַבָּכוֹס יִכְרָעוּ,

בְּחַצְרוֹת אֱלֹהֵינוּ עִם זוֹנוֹת יִשְׁתַּעְשָׁעוּ.

יהודה

כָּל זֶה יָדָעְתִּי.

אחד הפליטים

וְעַל מִזְבַּח הַקֹּדֶשׁ

כָּל טָמֵא וּמְחֻלָּל עֲלֵיהֶם נִזְהָרְנוּ,

וּלְקַדֵּשׁ בַּל נוּכַל שַׁבָּת, מוֹעֵד וְחָג,

אַךְ יָכֹּפוּ אוֹתָנוּ לִשְׂמֹחַ אֱלֵי־גִיל

הָאֱלִיל, לַעֲבוֹר בַּסָּךְ בְּעַנְפֵי הַגֶּפֶן

וּלְכַבֵּד וּלְעַטֵּר בָּם אֶת הַבָּכוֹס

אֵל נֵכַר הַיָּיִן.

יהודה

גַּם זֶה יָדָעְתִּי,

אֲבָל סַפְּרוּ עַל הַיְּהוּדִים, מָה עִמָהֶם?

אחד הפליטים

הַצָּרָה הַזֹּאת עַד לֵב הָעָם נָגָעָה

וַתַּכְעִיסֵם תַּמְרוּרִים, כָּל הָאָרֶץ

לָבְשׁוּ חֲרָדוֹת וְקָרְאוּ לְאֵבֶל וָיֶהִי,

הַשָּׂרִים וְהַזְּקֵנִים יִבְכּוּ, יְיֵלִילוּ,

נָמֵס לֵב נְעָרוֹת וִידֵי נְעָרִים רָפוּ,

גַּם תֹּאַר הַיְּפֵה־פִיּוֹת מִשְּׁחוֹר חָשָׁךְ.

יהודה

הֲאֵין אִישׁ בָּם לְחָרֵף עִם עַמּוֹ נָפֶשׁ?

בְּקִינוֹת לְבַד אֵין דֵּי יֶשַׁע, מָגֵן וְחֶרֶב

טוֹב מֵאֵפֶר וְשָׂק, עַל שֶׁבֶר עַמֵּנוּ

תְּיֵלַלְנָה נָשִׁים וְהַגְּבָרִים יָמוּתוּ.

אחד הפליטים

אֲנָשִׁים וְנָשִׁים יוּמָתוּ, זָקֵן וָנָעַר,

וְאֶתְמוֹל הַזָּקֵן אֶלְעָזָר הוּמָת,

וְחַנָה עִם שִׁבְעַת בָּנֶיהָ.

יהודה

אַנְטִיוֹכוֹס!

הֵן עַל כָּל מִדְרַךְ כַּף רַגְלְךָ יִשָׁאֲרוּ

לְמַזְכֶּרֶת עָוֹן כִּתְמֵי דָם שָׁפָכְתָּ,

הֲלֹא דָּם זֶה יִרְדָפְךָ בַּחֲמַת אֵל עֵקֶב;

לֹא עוֹד נוֹחִיל, לְכוּ אֶל אָהֳלֵי הַצָּיִד,

מִי מִכֶּם לֵב גֶּבֶר לוֹ יֵחָלֵץ חֻשִׁים

מֵאֲשֶׁר יִמְצָא, וּמִי לִבּוֹ לֵב אֵשֶׁת,

עַל הַמִּשְׁמָר לָבוּשׁ מָגֵן יִתְיַצָּב,

וְיִלְחַשׁ אַט אוֹ יִקְרָא בְקוֹל: לַיְיָ הַיְּשׁוּעָה!

מחזה שלישית – יהודה המכבי ונקנור    🔗

נקנור

הַמַּכָּבִּי, שָׁלוֹם!

יהודה

וְשָׁלוֹם לָךְ! מִי אַתָּה

הַבָּא וְשָׂם סֵתֶר פָּנִים תּוֹךְ מַחְנֵנוּ?

הַגֵּד מַה בְּשׂוֹרָה מֹצֵאת בְּפִיךָ?

נקנור

מַלְאָךְ

שָׁלוּחַ מִנִּקָנֹר.

יהודה

הַמַּלְאָךְ לֹא כֵן

יָבוֹא מְיֻזָּן מִכַּף רֶגֶל וְעַד קָדְקֹד,

הֵן כִּבְרַק פֶּתֶן חֵרֵשׁ יַשִּׁיא מָוֶת

תִּבְרַק בְּעֵינָי, מַדּוּעַ תֵּט הַצִּדָּה

כְמַסְתֵּר פָּנִים, הָאֶרְאֶל יַגִּיד דְּבָרוֹ

וְעִמּוֹ יָשָׁר נֹכָח, הֲלֹא מְרַגֵּל אַתָּה

שָׁלוּחַ מִנִּקָנֹר?

נקנור

מָה אֶתְנַכֵּר,

רְאֵה הִנֵּה נִקָנֹר נִצָּב לְנֶגְדֶּךָ.

יהודה

כֵּן הִנְּךָ נִקָנֹר, לְךָ נַאֲוָה כָּבוֹד!

וּמֶה חָרַדְתָּ אֶל מַחֲנֵה צָרֶיךָ

וְאִישׁ אִתְּךָ אָיִן?

נקנור

בְּךָ שַׂמְתִּי מִבְטָחִי,

כִּי אֶרְאֲךָ כְּתֹר הָאָדָם הַמַּעֲלָה

מִכָּל בְּנֵי עַמֶּךָ, וּמַעֲלוֹתֶיךָ

חַפּוֹת מֵהַמִּגְרָעוֹת אֲשֶׁר יְסַבּוּן,

לְכֹחַ אַמִּיץ הִנְּךָ אַךְ לֹא אַכְזרִי,

וּבְשָׁפְטְךָ צֶדֶק עוֹד תִּסְבֹּל וְתַאֲרִיךְ אָף,

לְכָה וּבְרִית שָׁלוֹם נִכְרֹתָה.

יהודה

מָה הַשָּׁלוֹם?

הֲלָכֹף כְּאַגְמוֹן רֹאשׁ אֶל מִתְקוֹמְמֵנוּ?

אִם לִרְאוֹת עָרֵינוּ מַשּׁוּאוֹת נֵצַח,

עַמֵּנוּ מְחֹלָל, אוֹ נִמְכַּר לְעֶבֶד, אוֹ נָס

בַּלַּיְלָה לְאוֹר לַבַּת עָרָיו הַשְּׂרוּפוֹת,

יְרוּשָׁלִַם לְשַׁמָּה וּבֵית קָדְשֵׁנוּ

חֻלַּל בֵּאלֹהֵי נֵכָר וְעוֹד שָׁלוֹם תֹּאמַר?

נקנור

כָּזוֹ וְכָזֶה הֵן תַּשִּׁים הַמִּלְחָמָה

עֵת תִּסְעַר בַּשַּׁעַר וְאוֹתָהּ אֲנִי מְבַקֵשׁ

לְהַשְׁקִיט הֲלֹא טוֹב כִּי שְׁלוֹם אֱמֶת יְהִי

בֵּין אַנְטִיוֹכוֹס וּבֵינֶךָ?

יהודה

אַנְטִיוֹכוֹס?!

וְכִי מִי הוּא כִּי אֵלָיו שָׁלוֹם אֲדַבֵּרָה?

הַיּוֹם יִרְכַּב בְּגַאֲוָה שְׁחָקִים וּמָחָר

עֶשְׁתְּנֹתָיו יַעֲלוּ בַתֹּהוּ, כִּי יָשׁוּב

אֶל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר מִמֶּנָּה לֻקָּח,

לֹא, הַשָּׁלוֹם לֹא יִכּוֹן בֵּינוֹתֵינוּ,

עֲדֵי דִגְלִי זֶה יִתְנוֹסֵס עַל חוֹמַת

עִירֵנוּ יְרוּשָׁלָיִם.

נקנור

בֵּין זֹאת הָעִיר

וּבֵינֶךָ, שׁוּר. קִיר אֹהָלִים נָטוּי

בִידֵי חַיִל אַרְבָּעִים אֶלֶף רַגְלִי

וְרֶכֶב שִׁבְעַת אֲלָפִים וּמַה כֹחֲךָ

כִּי תִתְיַצֵּב לִקְרָאתָם?

יהודה

כֹּחַ אֱלֹהִים!

אֲשֶׁר בַּעְיָם רוּחוֹ יָפִיץ אֶת אָהֳלֵיכֶם

כִּפְתוֹתֵי שָׁלֶג.

נקנור

אֱלֹהֵיכֶם לֹא יָהִין,

לְהִלָּחֵם בְּיוֹם הַשַּׁבָּת וּלְחַלְּלֵהוּ,

הַיּוֹם אֲשֶׁר בּוֹ יָנוּחַ.

יהודה

הַס מְגַדֵּף!

שׁוּב לְאֹהָלֶיךָ!

נקנור

שָׁלוֹם אוֹ מִלְחָמָה?

יהודה

הַחֶרֶב, הַחֶרֶב תַּשְׁלִים בֵּינֵנוּ,

שׁוּב לְאֹהֳלֶיךָ אֲשֶׁר יָפוּצוּ כִירִיעוֹת

סִפְרֵי קָדְשֵׁנוּ הַקְּרוּעוֹת וּנְפוּצוֹת

בְּרֹאשׁ כָּל חוּצוֹת.

נקנור

שָׁלוֹם אַמִיץ הַלֵּב!

יהודה

שָׁרֵי צִבְאוֹתָי! שִׁמְרוּ וְשִׁלְחוּ בֶטַח

מַלְאָךְ נִקָּנוֹר דֶרֶךְ מַחֲנוֹתֵינוּ

וְאַחַר תָשׁוּבוּ שׁוּב נִקָּנוֹר בֶּטַח!

יהודה

בָּאָה הָעֵת, קִבְּצוּ אֶת כָּל הַחַיִל

לַמִּלְחָמָה, הֵן בִּתְרוּעָה וּבְשִׁירִים

חֵיל נִקָּנוֹר הַצָּר יָבוֹא עָלֵינוּ,

מַהֲרוּ לִקְרָאתָם, חַלוּ פְנֵי אֵל בְּלֵבָב

וּבִידֵיכֶם לְחָמוּ.

שרי הצבאות

הַמַּכָּבִּי! שׁוּרָה

אֵיךְ שֶׁמֶשׁ בֹּקֶר יִזְרַח עַל שִׁלְטֵיהֶם

זָהָב וּנְחֹשֶׁת, גַּם הֶהָרִים יְנוֹצְצוּ

מֵהֶם כַּמְּנוֹרוֹת, וַאֲנַחְנוּ מְתֵי מִסְפָּר

הַנְּמוֹגִים בָּרָעָב וַאֲזֵנֵינוּ דַלִּים

וְאֵיךְ נִתְיַצֵב נֶגֶד הֶהָמוֹן הַזֶּה?

יהודה

לֹא מֵרֹב הֲמוֹן תּוֹצָאַת מִלְחָמָה,

הֵן דֵּי יֶשַׁע בִּמְתֵי מְעָט וְרוּחַ כַּבִּיר

חָלִילָה לִי מֵאֱלוֹהָי לָנוּס מִפְּנֵיהֶם

לֹא! אִם קָרַב קִצֵּנוּ, טוֹב נָמוּתָה

וַאֲנַחְנוּ נְקִיִים.

שרי הצבאות

יוֹם שַׁבָּתוֹן הוּא,

הֲנִלְחֹם בְּיוֹם הַשַּׁבָּת, הַמַּכָּבִּי?

יהודה

כֵּן, אֲנִי לֹחֵם אֶת מִלְחֶמֶת אֱלוֹהָי

וְלָכֵן גַּם בְּיוֹם שַׁבַּתּוֹ כְּכָל הַיָּמִים,

אַחַי! הַשְׁכַחְתֶּם כִּי פְלִיטִים אֲחָדִים

נָסוּ אֶל אֵלֶּה הֶהָרִים וְנֶחְבָּאוּ

בַמְּעָרוֹת, אֵיךְ רוֹדְפֵיהֶם הִתְחָרוּ

בָם בַּשַׁבָּת, וְכִי לֹא עָנוּם גַּם אֶבֶן

לֹא הָדוּ וּפִי הַמְּעָרָה לֹא סָכָרוּ,

וַיֹאבְדוּ הֵם וּנְשֵׁיהֶם וְטַפָּם שָׁמָה

נְמַסֵּי־לֵב כְּאֶלֶף אִישׁ, לֹא כֵן נֹאבֵדָה

אֲנַחְנוּ הַלֹּחֲמִים לְמַעַן אֱלֹהֵינוּ

תּוֹרָתֵנוּ וְעַמֵּנוּ.

שרי הצבאות

נְחֵנוּ לַמִּלְחָמָה

יהודה

וּבְפִינוּ נִקְרָאָה: לַיְיָ הַיְּשׁוּעָה!

הַלַּיְלָה הַזֶּה רָאִיתִי בַחֲלוֹמִי,

וְהִנֵה חוֹנְיוֹ כֹהֲנֵנוּ הַגָּדוֹל עֹמֵד

וִיחַל – בְּכַפַּיִם פְּרֻשׂוֹת הַשָּׁמַיְמָה –

פְּנֵי אֱלוֹהַּ לִשְׁלוֹמֵנוּ, וְעַל יָדוֹ

אִישׁ בַּעַל שֵׂעָר לָבָן וּמַרְאֵהוּ

נוֹרָא הוֹד, וְחוֹנְיוֹ דֹבֵר אֵלַי לֵאמֹר:

"הֲתֵדַע אֶת זֶה? הוּא נְבִיא־אֵל יִרְמְיָהוּ

"אֹהֵב הַיְּהוּדִים, וְגַם הוּא מַפִּיל תְּחִנָּה

“לִשְׁלוֹם עַמֵּנוּ וְלִשְׁלוֹם עִיר הַקֹּדֶשׁ”

וּפֶתַע הַנָּבִיא בִימִינוֹ הוֹשִׁיט

אֵלַי חֶרֶב זָהָב גְּדוֹלָה וְכֹה אָמָר:

"בֶּן־אָדָם! חֶרֶב קְדוֹשָׁה זֹאת, מַתְּנַת אֵל,

קָחֶנָּה וּבָהּ תִּמְחַץ רֹאשׁ צָרֶיךָ".

שרי הצבאות

אֱלֹהִים מִשְׂגַּב לָנוּ!

יהודה

קוֹל שׁוֹפָר אֶשְׁמַע

מִבֵּית חוֹרֹן, מִשְּׂדֵה מִלְחֶמֶת הַשַּׂר

יְהוֹשֻׁעַ, שֶׁשָּׁם הִכָּה אֶת־הָאֱמֹרִי,

אַף־מָחַץ רָאשֵׁי מְלָכִים חֲמִשָׁה, עֶגְלוֹן,

יַרְמוּת, לָכִישׁ, חֶבְרוֹן וִירוּשָׁלִִָם,

כֵּן אֲנַחְנוּ הַיּוֹם נִקָּנוֹר חֵילֶךָ,

וְנַעַשׂ לָנוּ שֵׁם גִּבּוֹרִים לְדוֹר דּוֹרִים.

שרי הצבאות והחיל

לַיְיָ הַיְּשׁוּעָה!

יהודה

בֵּאלֹהִים נַעֲשֶׂה חָיִל!

הָאֵל, אֲשֶׁר שָׁלַחְתָּ מַלְאַךְ פָּנֶיךָ,

אֲזַי בִימֵי חִזְקִיָהוּ מֶלֶךְ צִדְקֵנוּ,

וּבְמַחֲנֵה סַנְחֵרִיב חוֹרְפֶךָ, הִכָּה

עַד מֵאָה וּשְׁמֹונִים וַחֲמִשָׁה אָלֶף,

אָנָא, שְׁלַח אֵל הַיּוֹם אֶת־מַלְאַכֲךָ זֶה,

לָתֵת בְּלִבָּם מֹרֶךְ, אֵימָה וָפַחַד,

וִימִינְךָ עֹז, תֹּר נוֹרָאוֹת יְמִינֵנוּ,

לְהַכּוֹת חֵרֶם וּלְאַבֵּד שֵׁם וָזֵכֶר

הָעֹלִים לְחַרֵף מַעַרְכוֹתֶיךָ אֵל.

 

מערכה רביעית    🔗

בחצר החיצונה אשר לבית יי בירושלים.

מחזה ראשונה – יהודה המכבי, שרי הצבאות והעם.    🔗

יהודה

הָאוֹיֵב הֻכָּה לְפִי־חֶרֶב, וְרַגְלֵינוּ

עֹמְדוֹת בִּירוּשָׁלִִָם, גַּם דּגלֵינוּ

מִתְנוֹסְסִים עַל מִגְדָּלֶיהָ, וְעַל הַשַּׁעַר

תָּלוּי לְמָגוֹר רֹאשׁ נִקָּנוֹר הַכָּרוּת,

יִשְׁחַר מֵרוּחַ וָשָׁמֶשׁ.

שר צבא אחד

הַמַּכָּבִּי!

עוֹד מִבְצָר אַנְטִיוֹכוֹס, שֶׁשָּׁם הוּצָאוּ

לַהֶרֶג אֵם וּבָנֶיהָ, בְּעֵינֵינוּ

לִצְּנִינִים.

יהודה

חַכּוּ לִי.

שר צבא אחר

מַרְאֵהוּ הַשָּׂנוּא

יְכַסֶּה פָנֵינוּ כְּלִמָה וְיַזְכִּירֵנּוּ

צָרוֹת רִאשֹׁנוֹת.

יהודה

חַכּוּ לִי, עוֹד יֻכֶּה

לִרְסִיסִים, עוֹד יֶחֶלַף כַּצֵּל; רִאשׁוֹנָה

נְטַהֵר אֶת־מִקְדַּשׁ אֱלֹהֵינוּ, הַבִּיטוּ

שִׁמְמָתוֹ כַמִּדְבָּר, דַּלְתוֹת הַזָּהָב

הוּסְרוּ מִצִּירֵיהֶם וְלָאֵשׁ נִתָּנוּ,

פְּנֵי הֶחָצֵר כָּסוּ חֲרֻלִּים כַּיָּעַר,

עַל־מִזְבַּח אֵל הוּקַם פֶּסֶל, וּלְרַגְלַי

נפוֹצִים עַל־הָרִצְפָּה סִפְרֵי הַתּוֹרָה,

קְצוֹתָם אָכְלָה אֵשׁ וּפְנֵיהֶם מָשׁוּחַ

בִּתְמוּנוֹת אֱלֹהֵי נֵכָר.

יהודים

אוֹיָה! אוֹיָה!

הַמְּקֹמוֹת הַקְּדוֹשִׁים זָרִים חִלֵּלוּ,

הַיֹּפִי, הַכָּבוֹד כָּלִיל נִצֵּלוּ,

סִפְרֵי הַתּוֹרָה נָפֹצוּ לָרוּחַ,

קְצוֹתָם אָכְלָה אֵשׁ וּפְנֵיהֶם מָשׁוּחַ.

קול שופר נשמע מרחוק וקול בכי העם בחצר בית יי.

יהודה

קוֹל הַשּׁוֹפָרוֹת וְקוֹל בְּכִי הָעָם עוֹלִים

שַׁוְעַת עֲשׁוּקִים לֵאלֹהֵי הַשָּׁמַיִם

תְּעֹרֵר בִּי חֵמָה וּנְקָמָה, לְכוּ שָׂרַי,

לֹא עוֹד אֶעְצֹר אֶתְכֶם, עַד הַיְּסוֹד הִרְסוּ

אֶת־הַמִּבְצָר, וַאֲנַחְנוּ נְטַאטֵא מִזֶּה

בְּמַטְאֲטֵי הַשְׁמֵד – מִזְבְּחֹתָיו וֵאלֹהָיו.

מחזה שניה – יהוּדה המכבי, יזון ויהודים    🔗

יהודים

בְּחָפְשֵׂנוּ פֹּה וְשָׁמָּה בֵּינוֹת לֶחֳרָבוֹת

בֶּחָצֵר הַפְּנִימִית, מָצָאנוּ אֶת־זֶה

הַלָּבוּשׁ כַּכֹּהֵן הַגָּדוֹל.

יהודה

לְשִׁמְךָ

בַּל אֶשְׁאַל, הַכָּרַת פָּנֶיךָ תַעַן

כַּחְשֶׁךָ, כִּפְנֵי סִפְרֵי יָהּ הַמְּשׁוּחִים

בַּעֲצַבִּים נִבְזִים; מִקֶּדֶם הָיִיתָ

כֹּהֵן לָאֵל, אוּלָם עַתָּה נִהְיֵיתָ

עֶבֶד לַשָּׂטָן, בּוֹגֵד! אַתָּה יַזוֹן.

יזון

יְהוּדָה הַמַּכָּבִּי! הִנְנִי אֲסִירֶךָ,

וּלְבִלְתִּי יֵרַע לִי, אוֹדֶה וְלֹא־אַעֲלִים

שְׁמִי וּמִשְׁמַרְתִּי.

יהודה

שׁוּר, שָׁם עַל־הַשַּׁעַר

הַלָּז, תָּלִיתִי רֹאשׁ יְוָנִי מִלֵּדָה

וּמִי זֶה יִמְנְעֵנִי לִתְּלוֹת עִמּוֹ

צְמָדִים גַּם אֶת־רֹאשְׁךָ, אִישׁ כֶּבֶד עָוֹן,

יְהוּדִי מִלֵּדָה מִתְחַפֵּשׂ לִיוָנִי?

יזון

הַמִּשְׁפָּט יִמְנָעֶךָּ.

יהודה

מִשְׁפָּט? הֲלֹא נִכְתָּמְתָּ

בְּכָל עָוֹן וָחֵטְא הִזְהִירָה הַתּוֹרָה

בֶּעֱזוּז רַעַם קוֹלָהּ?

יזון

אִם לֹא הַמִּשְׁפָּט

אַחֲלֵי חֶסֶד, אֶחָד מֵרוֹאֵי פָנָיו.

יהודה

אַכְזָר!

מָתַי עָשִׂיתָ חֶסֶד עִם אִישׁ וְאִשָׁה,

לוּ גַם עוֹלֵל וְיוֹנֵק שָׁדָיִם.

יזון

מַעֲשַׂי

כֻּלָּמוֹ, עַל־פִּי הַמֶּלֶךְ אַנְטִיוֹכוֹס,

וּפְקֻדָּתוֹ שָׁמְרָה רוּחִי.

יהודה

אָמְנָם כֵּן,

אַתָּה הָיִיתָ הַפַּטִישׁ וְהוּא מְרִימוֹ,

פַּטִישׁ חָזָק וּבִידֵי אָמָן חָרוּץ,

הוּא לֻמַּד לַהֲלֹם וּלְהָחִישׁ עֲזַרְתָּהוּ,

וַתּוֹסֶף עַל־רָעוֹתָיו רָעוֹתֶיךָ;

אֵיפֹה זֶה־הַמֶּלֶךְ? הֲאִם בְּאַנְטְיוֹכְיָה

עָצוּר אֶת־נָשָׁיו, וּמֵחַלּוֹן הֵיכָלוֹ

מַשְׁלִיךְ כֶּעָפָר כֶּסֶף אֶל־הָאֲסַפְסוּף

בְּחָטְפָם, לְשַׂחֶק בָּם?

יזון

לֹא, הוּא הָלַךְ מִשָּׁם

וְעִמּוֹ מַחֲנֶה גָדוֹל, קֵדְמָה מִזְרָחָה.

יהודה

וּמַדּוּעַ הָלַךְ?

יזון

זֹאת בַּל אֵדָעָה,

כְּאַרְבָּעִים יוֹם רָאִינוּ פָּרָשִׁים רוֹכְבִים

עַל־סוּסִים קַלִּים כָּעָב, לְבוּשִׁים זָהָב,

וַחֲמֻשִּׁים חֲנִית רֹמַח וְכִידוֹן, כֻּלָּהַם

כְּנוֹשְׂאֵי דֶגֶל הַנִּצָּחוֹן.

יהודה

לַמָּוֶת?!

וְלָמָה לֹא הָלַכְתָּ עִמוֹ?

יזון

נִשְׁאַרְתִּי

לְכַהֵן בְּמִקְדַּשׁ אֱלוֹהַּ.

יהודה

לְחַלֵּל כָּל קֹדֶשׁ

וּלְשַׁחֵת אֶת־הָעָם, הִנְּךָ מֵאֵלֶּה

אֲשֶׁר מָשְׁחָתָם בָּם, וּבְחֶבְרָתָם יִשְׁפַּל

כְּבוֹדֵנוּ גַּם כָּל־מפְעָל טוֹב יִשָּׁחֶת.

יזון

בַּל אַעַשׂ בְּנַפְשִׁי – כְּמַעֲשֵׂי רַבִּים – שֶׁקֶר

לְהִתְפָּאֵר בְּיִתְרוֹן תֻּמָּה, אַף לֹא־אֲכַחֵד

חֶסְרוֹן דֵּעִי הָרָפָה, חֶסְרוֹנִי זֶה,

עֶבֶד נִכְנַע לְחֶפְצֵי זָרִים שָׂמָנִי.

יהודה

כַּיּוֹם הַזֶּה, הוּא יוֹם הַחֲמִשָׁה וְעֶשְׂרִים

לְיֶרַח כִּסְלֵו חֻלַּל מִקְדַּשׁ אֱלֹהֵינוּ

בִּידֵי אֹיְבֵינוּ, בְּיַד הַיְּוָנִי אַנְטְיוֹךְ

וּבְיָדְךָ יְהוּדִי מַפָּצוֹ, הַיּוֹם הַזֶּה

גַּם יִטָּהֵר, וְאַתָּה כִי נִלְוֵיתָ עָלָיו

לֹא־תַחֲלֹק בִּכְבוֹד הַקֹּדֶשׁ וְטַהֲרָתוֹ,

כִּי לֹא־תִּכּוֹן טָהֳרָה בְּפָנֶיךָ טָמֵא!

הֵן אֶת־גַּלִסְטִנוֹס הָעָם הֵמִיתוּ

כִּי שָׂרַף אֶת־הַדְּלָתוֹת, וְכִי יִמְצָאוּךָ

הֲלֹא יַכּוּךָ נֶפֶשׁ, תְּהִי לְךָ לְשָׁלָל

לְמַעַן עַנּוֹתָהּ יֶתֶר, תְּהִי נָע וָנָד

בְּאֶרֶץ נָכְרִיָה, אַתָּה אֲשֶׁר הִדַּחְתָּ

רַבִּים מֵאֶרֶץ מוֹלַדְתָּם, תֹּאבֵדָה

בְּאֶרֶץ לֹא לָךָ, אַתָּה אֲשֶׁר הִשְׁלַכְתָּ

רָב אָדָם כַּדֹּמֶן וְלֹא־מָצְאוּ קֶבֶר,

לֹא־יִסְפְּדוּ לָךְ הוֹי, וְעִם אֲבוֹתֶיךָ

בִּקְבוּרָה לֹא־תֵחָד, זְעוּם יְיָ, סוּר מִזֶּה!

תהלכת הכהנים והעם אל החצר הפנימית, בשמחה

ובשירים בתפים ובכנורות, ויהודה המכבי בראשם.

מחזה שלישית – יזון לבדו.    🔗

שָׁם אֶחֱזֶה הָמוֹן רַב דֶּרֶךְ הַשַּׁעַר

בַּעֲנָפִים וְכַפּוֹת תְּמָרִים, אַף יַעֲשׂוּ

דַרְכָּם אֶל הֶחָצֵר הַפְּנִימִית; אֲהָהּ!

לוּ בְתוֹכָם הָיִּיתִי, לוּ אֶחָד מֵהֶם,

אֶפֶס, בְּשָׁעָה אַחַת רָעָה, שְׁעַת רִפְיוֹן –

מִקְרֵה בְנֵי־חֲלוֹף כֻּלָּמוֹ – בָּהּ נָטַשְׁתִּי

אֱמוּנַת אֲבוֹתַי, וְלֹא־בָחַרְתִּי בַחֲדָשָׁה

חֲלִיפוֹת רַק לִכְסוּת עֵינָיִם, לֹא־נָכוֹן

לִבִּי עִם אֱמוּנָה שֶׁלֹּא־בָהּ אֻמַנְתִּי

מִנֹּעַר, לֹא־יְהוּדִי וְלֹא יְוָנִי אָנִי,

אַךְ עֹמֵד בֵּינֵיהֶם כְּמֶמֶר לִשְׁנֵיהֶם,

גַּם בָּאֵלִים אֲכַחֵשׁ גַּם בָּאָדָם

הַאֲמֵן אֲמָאֵנָה; אַךְ מַדּוּעַ רֻתְּקוּ

רַגְלַי בָזֶה כִּבְחַבְלֵי קֶסֶם וְזִקֵי

חָבֵר, וּכְנַעַר קָטֹן עֵינַי חֹדְרוֹת

אֶל־מְקוֹם הַקֹּדֶשׁ, שָׁם כֹּהֲנֵי־אֵל יְרַפְּאוּ

מִזְבְּחָם הֶהָרוּס, וְאֵשׁ אֱלֹהִים יוֹצִיאוּ

בְּשָׁחְקָם אֲבָנִים יַחַד לְהַעֲלוֹת אוֹר תָּמִיד

בִּמְנוֹרַת הַזָּהָב, אַף יִפְרְשׂוּ פָּרֹכֶת

וְלֶחֶם פָּנִים עַל־הַשֻּׁלְחָן יָשִׂימוּ,

עֲתַר עֲנַן הַקְּטֹרֶת מֵרֹאשׁ כָּל־בֹּשֶׂם

יִדֹּף בְּאַפִּי בְּחָזְקָה אַף יַזְכִּירֵנִי

מִקֶּדֶם יָמִים, עוֹדֶנִי – בֶּחָזוֹן –

בֵּינֵיהֶם, וֶאֱמוּנָה טְפֵלָה שֹׁרָשָׁה

שֵׁנִית בְּכֹחָהּ תַּתְעֵנִי, תִּפְלַת יַלְדוּת!

הַלְּוִיִם, אֶשְׁמַע, יָשִׁירוּ וְייֵטִיבוּ

נַגֵּן, וְהָעָם כֹּרֵעַ וּמִשְׁתַּחֲוֶה

וִיחַל אֶת־פְּנֵי אֱלֹהָיו… טוֹב אֵלְכָה מִזֶּה

אֶל אֶרֶץ הַקֶּדֶם לִקְרַאת אַנְטִיוֹכוֹס

כְּשׁוּבוֹ לְאַרְצוֹ מִדַּרְכּוֹ צָלֵחַ;

הָהּ! לוֹ בְכָל הוֹנִי קְנוֹת מוֹדַע יָכָלְתִּי

וּלְהַאֲזִין קוֹל רֵע דֹּבֵר נִחוּמִים.

 

מערכה חמישית    🔗

על הרי עקבטנה בפרס.

מחזה ראשונה:    🔗

אנטיוכוס, פוליפוס, שרי הצבאות והחיל.

אנטיוכוס

פֹּה נָנוּחַ כִּמְעַט, פוֹלִיפּוֹס, אֵיפֹה

מִקְרֵנוּ וּמַה שֵׁם הַמָּקוֹם הַזֶּה?

פוליפוס

עֶקְבַּטַנַה, מַלְכִּי! וְטוּר הָרִים אֵלֶּה

מִזֶּה וָהָלְאָה, אָרָנְטֶס יִקָרֵא.

אנטיוכוס

הֲלֹא אָרָנְטֶס יְאֹרִי הוּא בְאַנְטְיוֹכְיָה?

מַדּוּעַ עֲזַבְתִּיו? לָמָה נִשֵׁאתִי

לִרְדֹּף רוּחַ קָדִים בְּאֶרֶץ נָכְרִיָּה,

שְׂמָלוֹת, עַפְרוֹת זָהָב וְתַעֲנוּגֵי הָבֶל,

לָבֹז, לִשְׁלֹל רְכוּשׁ עֵילָם וּלְהִגָּרֵשׁ

מִשְּׁעָרֶיהָ חִישׁ כִּשְׁבִיב אֵשׁ הַנִּדְעָךְ

מִן הַכִּבְשָׁן.

פוליפוס

הַהַצְלָחָה בּוֹגָדֶת.

אנטיוכוס

הָהּ נֻצָּחְנוּ! חֵיל פָּרָשֵׁי הַפַּרְסִים

מִהֲרוּ כְּסַעֲרַת תֵּימָן וּבִזְרֹעַ עֹז

הֵמַסּוּ לֵב חֵילֵנוּ אַף הֱפִיצֻנוּ

כְּעָלִים נִדָּפִים וּכְחוֹל הַיְּשִׁימוֹן.

פוליפוס

מַלְכִּי הִשָּׁקֵט, כִּי אָבַדְתָּ דָּבָר

אֲשֶׁר לֹא מָצָאתָ עֲדֶנָה.

אנטיוכוס

אָנֹכִי,

שֶׁלְּפָנִים הֶחֱרַדְתִּי הַיְּהוּדִים, עַתָּה

חָרֵד בְּפָרָס אֶדּוֹד.

פוליפוס

לְבָבְךָ אַל יֵרָךְ,

הֵן כִּסְאֲךָ בַּאֲרַם עוֹד נָכוֹן לְפָנֶיךָ

אַף־לֹא־נָגַע בּוֹ אִישׁ לְרָעָה.

אנטיוכוס

הָהּ! אֲיָם

יִפְעַת הֵיכָלַי, מִשְׁתַּי וּמֶרְחָצָי,

אֵי נָשַׁי הַמְשַׂחֲקוֹת וְיוֹצְאוֹת בַּמָּחוֹל,

הֲמוֹן שָׁרַי עִם כָּל־תֹּפְשֵׂי כִנוֹר וְעוּגָב,

תַּעֲנוּגַי, שַׁעֲשֻׁעַי בְיָמים מִקֶּדֶם,

עַתָּה הִנְנִי לַעַג וָקֶלֶס לְאָדָם וּבְעִיר

גַּם זֶה הַנִּבְזֶה הַגָּמָל בְּדַבַּשְׁתּוֹ,

עָלַי לִבְלִי חֹק יִפְעַר פִּיהוּ.

פוליפוס

אֲהָהּ מַלְכִּי!

לֹא־כֵן הַדָּבָר, לוּ יָשַׁנְתָּ כִּמְעַט,

הֶחֱלַפְתָּ כֹּחַ.

אנטיוכוס

שֵׁנָה נָדְדָה מֶנִּי

וּמַכְאוֹבַי בְקִרְבִּי רַבּוּ עָצֵמוּ;

הֲתִזְכֹּר פוֹלִיפּוֹס מְשַׁל הַקַּדְמוֹנִי

סֻפַּר לָנוּ בְּעוֹדֵינוּ יְלָדִים: כִּי הַדֹּב

בְּחָפְצוֹ לִרְדֹת דְּבַשׁ הָפַךְ הַכַּוֶרֶת

וְהַדְּבֹרִים עִוְּרוּ אֶת עֵינָיו, אֲנִי הַדֹּב,

הַדְּבַשׁ לֹא רָדִיתִי אַךְ עֵינַי עֻוְּרוּ

בִּידֵי גְּדוּדֵי הַפַּרְסִים יוֹשְׁבֵי עֵילָם.

פוליפוס

כְּשׁוּבְךָ לְאַנְטְיוֹכְיָה, עֶשְׁתְּנוֹתֶיךָ אֵלֶּה

יַחֲלֹפוּ וְעִקְבוֹתֵיהֶם לֹא יִוָּדְעוּן

כְּעִקְּבֵי סוּסֵי פַרְעֹה הַמְמַהֲרִים לָרוּץ

אֹרַח בְּחוֹל מִצְרָיִם.

אנטיוכוס

כְּשׁוּבִי לְאַנְטְיוֹכְיָה,

מָתַי יִהְיֶה הַדָּבָר הַזֶּה?! אֲהָהּ!

מחזה שניה – אנטיוכוס, פוליפוס ורץ.

הרץ

יְחִי אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ אַנְטְיוֹכוֹס לְעוֹלָם.

אנטיוכוס

מִי אַתָּה? וּמֵאַיִן תָּבֹא?

הרץ

מַלְכִּי,

מַלְאָךְ מֵאַנְטְיוֹכְיָה שָׁלוּחַ אֵלֶיךָ

עִם סֵפֶר מִלִּיזִיאַס.

אנטיוכוס

רִגְשֵׁי לִבִּי,

כִּי רָעָה נִשְׁקָפָה, יָעִיבוּ אֶת־עֵינָי;

אֶת־תּוֹרַת הַיְּהוּדִים טֶרֶם יָדַעְתִּי

גַּם לְשׁוֹנָם, אוּלָם מִפִּי כֹהֲנִי יַזּוֹן

כֵּן שָׁמַעְתִּי עַל־אֹדוֹת נָבִיא אֶחָד,

שֶׁרָאָה עָב קְטַנָּה כְּכַף אִישׁ עֹלָה

מִיָּם, וּפֶתַע לָבְשׁוּ הַשָּׁמַיִם

קַדְרוּת, וּמִטְרֹות עֹז אַרְצָה נִתָּכוּ,

קְרָא פוֹלִיפּוֹס, כִּי אֶת־הָעָב אֲנִי רֹאֶה

וְהוּא יָעִיב עֵינָי.

פוליפוס קרא

"הַמֶּלֶךְ אַנְטְיוֹכוֹס,

"הָאֵל הַמְּהֻלָּל,

אנטיוכוס

הוֹי שְׂחוֹק מַכְאִיב לֵב!

גַּם לִיזִיאַס לִי יִלְעָג, קְרָא, קְרָא הָלְאָה.

פוליפוס קרא

"אַחֲלָי, מַהֲרָה וְשׁוּבָה טֶרֶם מַמְלַכְתְּךָ

"מִמְּךָ נִקְרָעָה, כִּי מֵאָז הָלַכְתָּ,

"גְּבוּרַת הַמַּכָּבִּי יְהוּדָה וְנִצְחוֹנוֹ

"יְסֻפַּר בַּשָּׁעַר; רֵאשִׁית הִכָּה וְאִבַּד

"כָּל־הַחַיִל בְּבֵית חוֹרֹן וְאַחַר נִצַּח

"אֶת־גִּבּוֹרֵינוּ עַל יַד יְרוּשָׁלִָם,

"וַיֵּלֶךְ הָלֹךְ וְלָכֹד גַּם אֶת־אַמָּה

"וּבָצְרָה, עֶפְרוֹן וְכָל עָרֵי הַגִּלְעָד,

“גַּם קֹרוֹנְיָה הָעִיר יִלְכֹּד הַמַּכַּבִּי.”

אנטיוכוס

נַעֲוֵיתִי מִשְּׁמֹעַ, אִסְפוּ הָרֶכֶב

וּבְלִי מַעְצוֹר נָשׁוּב וְנַעַשׂ דַּרְכֵּנוּ

עֲדֵי נָבוֹא אַנְטְיוֹכְיָה, שָׂרֵי צִבְאוֹתַי

לִיזִיאַס, גֹּרְגִּיאַס, כִרוֹן וְנִקָּנוֹר

הֵם כְּעוֹלְלִים בַּמִּלְחָמָה, וִיהוּדִי זֶה

יִגְזֹל מִיָּדִי מַמְלַכְתִּי עִם נִזְרִי,

אֲצַו אֶת־פִּילַי וִיבוּסוּהוּ לֶעָפָר,

אֶת־שֵׁם הַיְּהוּדִים אֶמְחֶה מִן הָאָרֶץ,

לִשְׂדֵה־קְבָרוֹת אָשִׂים אֶת יְרוּשָׁלִָם,

וְכָל־בַּיִת לְקָבֶר.

נופל בזרועות עבדיו והם ישכיבוהו על סוללה.

פוליפוס

אַנְטְיוֹכוֹס! אַנְטְיוֹכוֹס!

הַמֶּלֶךְ חֹלֶה, מַה שְׁלוֹמְךָ מַלְכִּי, הָהּ!

אנטיוכוס

אֵין דָּבָר, הַשָּׁבָץ פִּתְאוֹם אֲחָזַנִי

כַּהֲלוּם רַעַם וּמֻכֵּה יַד מְרַצֵּחַ

מַכַּת חֶרֶב חֹדֶרֶת עָמֹק לַלֵּב,

הֵן מַכְאוֹבִי חָלָף, נַעַשׂ דַּרְכֵּנוּ.

פוליפוס

הִצְטַיָּדוּ! הָכִינוּ סוּס וָרֶכֶב,

כְּעַל כַּנְפֵי נְשָׁרִים נָעוּפָה.

אנטיוכוס

עוֹד רֶגַע,

פֶּתַע כָּעוֹלָל נִרְפֵּיתִי וְעַל־רַגְלַי

עֲמֹד בַּל אוּכָלָה, שָׂרַי הוֹלִיכוּנִי,

אֶת־אֱלֹהֵי הַיְּהוּדִים לֹא־אֵדַע כַּנּוֹת,

לוּ יָדַעְתִּי כִּי עַתָּה הַעְתַּרְתִּי

לְהַאֲרִיךְ יָמַי עוֹד מְעָט.

פוליפוס

מַלְכִּי וַאֲדֹנִי,

חָיֹה תִחְיֶה כִּי לָמוּת לֹא נִתְּנֶךָ.

אנטיוכוס

בַּמָּה תּוֹשִׁיעֵנִי פוֹלִיפּוֹס? מַכְאוֹבַי

כְּמַדְקְרוֹת חָרֶב, הָהּ! אֵין שֶׁלֶט וּמָגֵן

מֵחֶרֶב מְסֻתֶּרֶת זוֹ: אֵל יִשְׂרָאֵל,

אִם כָּל אֵלַי עֲזָבוּנִי, חוּשָׁה אַתָּה

לִישׁוּעָתִי, הֵן דְּרוֹר אֶקְרָא לְעִיר קָדְשֶׁךָ

וּבַחֲמֻדוֹת אֲמַלֵּא אֶת־הֵיכָלֶךָ,

וְעַמְּךָ עַד־עַתָּה נִבְזֶה בְּעֵינַי נִמְאָס

וְכַמֵּת נֶחְשָׁב, עוֹד אָרִים קַרְנוֹ בִּיקָר

וְכָבוֹד כְּכָל אֶזְרָחֵי עִירִי אַנְטְיוֹכְיה,

גַּם אָנֹכִי אֶתְיַהֲדָה וְאֶל־חֹק אֲסַפֵּר

בְּאַפְסֵי הָאָרֶץ וּבְכָל אִיֵּי הַיָּם

שִׁמְךָ וּגְבוּרֹתֶיךָ.

נופל על הארץ עוד פעם.

פוליפוס

הוּא מִתְעַלֵּף.

מַהֲרוּ אֶת־מִטַּת הַמֶּלֶךְ וּשְׂאוּהוּ

הַמַּחֲנֶה עוֹדֶנּוּ חַי.

אנטיוכוס

הוֹי פוֹלִיפּוֹס!

מָה רַבּוּ מְצוּקוֹת גֵּוִי וְנַפְשִׁי יָחַד,

אֲהָהּ! עַתָּה אֶנָּחֵם כִּי הִתְעַלַּלְתִּי

בַיְּהוּדִים וַאֲשֶׁר עִמָּהֶם הֲרֵעוֹתִי,

בַּעֲבוּרָם הַתְּלָאוֹת הָאֵל בָּאוּנִי,

גַּם אֵרֵד בְּיָגוֹן שְׁאוֹלָה עַל־אַדְמַת נֵכָר.

פוליפוס

אַנְטְיוֹכוֹס מַלְכִּי!

אנטיוכוס

אַל, לֹא עוֹד מֶלֶךְ,

קְחָה פוֹלִיפּוֹס אֶת־אַדֶּרֶת הַמְּלוּכָה,

עִם נִזְרִי, טַבַּעְתִּי וְשִׁבְטִי וּתְנֵמוֹ

לַיּוֹרֵשׁ כִּסְאִי אַנְטְיוֹכוֹס אֹפָטוֹר,

וְאֶל־כָּל הַיְּהוּדִים הַטּוֹבִים אֶזְרָחָי

בְּכָל־עָרַי תֹּאמַר: כִּי מַלְכָּם הַמֵּת

קָרָא לָהֶם לִשְׁלוֹם אֱמֶת וְכִי בֵרְכָם:

וְאָנֹכִי אֲשֶׁר בְּגָאוֹן וּבְגֹדֶל לֵבָב

דָּמִיתִי כִּי לִי כָּל־מַמְלְכוֹת הָאָרֶץ,

לוּ רַק לִשְׁלֹחַ יַד בָּהֶם חָפָצְתִּי,

גַּם אֲנִי נִכְנַעְתִּי מֵחָזָק מִמֶּנִּי,

הֲלֹא הוּא מֶלֶךְ הַבַּלָּהוֹת – עַז־מָוֶת.

ימות.