Non omnis moriar. נִחְלוֹתִי המעתירות,

שדות מִפות תִחְרָה, מִבְצְרִי אְרונות כִּבִּירים,

שִפְעַת סְדִינִים רִחְבִי יָדִים, חִמְדִת מִצָעִים הְדורים

ושְמָלות, שְמָלות בְהִירות יִוָתְרו אִחְרִי.

לא הותִרְתִי כָּאן שום יורִש,

כי אָז לכי לָך אִתְ לְחִטִט בְחִפְצִי יְהודים,

אִתְ, חומינובָה בת לבוב, אִשְת בוגֵד רִבִת פְעָלִים,

אִתְ, מִלְשָׁנית זְרִיזִת יָדִים, אִתְ, אִמו של פולְקְסְדויְטְשֶה.

לו יִהָנוּ מִהְם אִתְ, בְנִי בִיתִך, וכי למה ישמשו זָרים.

מוקירִי וְרִעִי – אִין זו שירָה, לא מלים רִיקות.

אְני זוֹכרת הִיטִב מי אִתְם, וְגַם אִתָם, כשהגיעו השופים¹,

גִם אִתְם זְכִרְתִם אותי. והזכרתם מי אני.

לו יִיטיבו רִעִי לבָם בִיִין

וְיָניפו גָביע לְזִכְרי ולכבוד אוצְרותִיהְם-שִלָהִם:

שטיחִי קילים וְרִקְמות מְשי, כִּלִים נָאים, פָמוטים -

לו ישְתו לָהֶם כָּל הִלִיְלָה כִּלו, ועם עְלוֹת הִשִּׁחִר

יִתְחילו לפשְפִשׁ בִסִפות, במזְרָנים, בִשמיכות ובשטיחים

לְחִפִש תועְפות זָהָב ותכשיטים.

הו, אִיךְ תָאוּץ לָהֶם הָעְבוֹדָה וְיִבְעְרוּ הִיָדִים,

אְניצי שער סוס ועשב יָם,

עננִי כָרִים פְרומים וְעָבִי נוצות פוך

דִבְק יִדָבִק לִשְתִי הִיָדִים, ויִצְמיחו במקומֹן כנָפִים;

דָמי יסָפִג בְפִקְעות המוך הָרִעְנָן –

ופִתְאום בִעְלִי הִכְּנָפִים מִתְגִלְגְלִים בְמִלְאָכִים.