ההעתקה אל הקורא:    🔗

מוֹלֶדֶת חוּץ הִנֵּנִי,/ מֵאֶרֶץ נָכְרִיָּה,

וּלְהִסְתַּפֵּחַ רְצוֹנִי,/ בְּנַחֲלַת הָעִבְרִיָּה.

וַאֲנִי הַעְתָּקָה קַלָּה, / קָטֹנְתִּי מֵחֹבָרֶת,

וְאֵיךְ אֶתְיַצְּבָה דַלָּה, / לְיַד שַׁעַר וָקָרֶת.

הַלְאוֹת הַקּוֹרֵא שָׁמָּה, / כָּל תֹּפֵשׂ בַּסֵּפֶר.

בְּלַהַג הַהַקְדָמָה, / וַהַתוּלֵי אֵפֶר.

לְבַאֵר הַכַּוָּנָה, / לַמַעְתִּיק עַל כָּכָה.

(צָּרַעַת נוֹשָׁנָה, / בַּמְחַבְּרִים פָּרָחָה).

אִם לִנְחוֹל בָּעוֹהַ"בָּ, / כִּסֵּא בַת ד' רַגְלָיִם,

אוֹ עַל אֶרֶץ רַבָּה / זוּג שֶׁל נַעֲלָיִם.

אוֹ לְחַיּוֹת מֵעֲרֵמוֹת / אָבוֹת וְאִמָּהוֹת,

אוֹ לָשׂוּם שַׁמּוֹת וְשֵׁמוֹת / בְּרָ"תֵּ וְגִמַטְרִיָּאוֹת.

בְּשִׂפְתֵי מְשׁוֹרֵר הוּצַקְתִּי / בִּשְׂפַת חֵן וְנֹעַם,

וְגַּם אַחֲרֵי אֲשֶׁר הוּרַקְתִּי / עוֹד יַעֲמֹד בִּי הַטָּעַם.

אִם תִּיטַב הַמְּלָאכָה, / אֱצוֹל לַמַּעְתִּיק בְּרָכָה

וְלֹא הוֹאֶל־נָא וּסְלָחָה.

 

תוכן המחזה    🔗

אחרי אשר נשבה שמשון בידי הפלשתים, והם נקרו את עיניו ויהי טוחן בבית האסורים בעזה. מטעם הסרנים קראו עצרה וחג לאלהיהם דגון, על כי נתן בידיהם אויבם ומחריב ארצם. ויען אשר כחוק עם ועם, עוד מימי קדם, לקרוא שבתון מעמל עבודה בימי חג ומועד, לשבוים ואסירי המלכות, גם לשמשון הונח אז כמעט קט, והוא מבקש מהנער המחזיק בידו לנהלו עד חוף הנחל אשר מחוץ לעיר. הרחק משאון קמיו, לשאוף רוח צח ולהחליף כח. עוד הוא יושב שם תפוש ברוב שרעפיו, והוגה במרי שיחו על גורלו ואחריתו המרה, יבואו אליו אחיו ובני שבטו הדנים לבקרו ולדבר על לבו דברים טובים ונחומים, והם הם המקהלה, ואחר יבוא גם מנוח אביו לנחמו מיגונו, אף יגל אזנו כי הולך הוא לחלות פני הסרנים אולי יתרצו לקחת כופר נפשו. ובעוד הוא הולך לקחת דברים עמהם יבואו עד מקום המחזה אנשים שונים לדבר עם שמשון, ולאחרונה יבוא גם אחד מפקידי הפלשתים לקרוא לו לבוא ולצחק לפני הסרנים והעם ולהרנין לבותם והוא בתחלה ימאן ללכת ואחר ינחם, ובעצת המקהלה יתרצה ללכת עם הפקיד השני הבא ויתן חתיתו עליו כי אם לא ילך יקחהו בחזקה. הוא הלך והמקהלה נשארו על עמדם. עד כה וכה ישוב מנוח בלב שמח ובשורה בפיו גם תקוה להוציאהו לחפשי. עוד הם מדברים ומלאך עברי בא עד המקום נחפז ופג לב, וכשוב רוחו יספר להם מהאסון הנורא אשר קרה וכי גם שמשון מת. ובזה תם המחזה.

 

המדברים:    🔗

שמשון,

מנוח, אביו

דלילה, אשתו

הרפה, ענק מגת

פקיד, פלשתי

מלאךְ, איש עברי

מקהלה, משבט הדני

מקום המחזה הוא על חוף הנחל קרוב לעזה.

 

שמשון הגבור    🔗

שמשון (אל הנער המחזיק בידו):

עוֹד מְעַט הָלְאָה יָדְךָ תְּנַהֲלֵני, וְהַיְשַׁר

אֲשׁוּרַי אֵל בַּחשֶׁךְ תִּתְעֶינָה. הָלְאָה

עַד־חוֹף הַנַּחַל, שֶׁשָּׁם שֶׁמֶשׁ גַּם־צֵל,

שָׁם אֶבְחַר שָׁבֶת – אִם לְרֶגֶל הַמִּקְרֶה

חֻנַּנְתִּי רֶגַע – לָנוּחַ מֵעֲמָלִי

כָּל־הַיּוֹם, בְּנֵי־הַנֵּכַר יַעֲבִדוּנִי.

שָׁם בַּכֶּלֶא כָּלוּא, עֲדֵי יֵצַר לִשְׁאוֹף

אֶת־הָרוּחַ, הָהּ! אֵד צַחֲנָה וּבָאְשָׁה,

מַחֲנַק לַנָּפֶשׁ… אָכֵן פֹּה טוֹב; אֶשְׁאַף

מִנִּשְׁמַת אֱלוֹהַּ רוּחַ צַח מִשְּׁפָיִים

יָפוּחַ מֵאָז הַבֹּקֶר. פֹּה אָנוּחַ

מְעַט מִיּוֹם צָרָה. זֶה־הַיּוֹם, כִּי קָרָא

הָעָם חַג לְּדָגוֹן הָאֱלִיל, הֵם יִשְׁבֹּתוּ,

אוֹתִי יַשְׁבִּיתוּ – בְּלִי חֵפֶץ – מֵעֲבוֹדָה.

הֶאָח, מִמְּשַׁמְּרֵי הֲבָלִים פִּרְיִי נִמְצָא!

טוֹב אֵחָבֵא פֹּה מִשְּׁאוֹן קָמַי עוֹלֶה.

פֹּה בְסֵתֶר הַחֶבֶל אוּלַי יֵקַל מְעָט;

יֵקַל מְאוּמָה לַגֵּו אַךְ לֹא לַנֶּפֶשׁ

מִמַּשְׂכִּיּוֹת רֹגֶז. כַּעֲדַת הַדְּבֹרִים

בְּפִיהֶן חֲרָבוֹת תִּדְקֹרְנָה פֶתַע, בְּקִרְבִּי

רֹב שַׂרְעַפַּי תְבַהֲלֶינָה לְהַזְכִּירֵנִי

רִאשֹׁנוֹת – גְּדָל־כֹּחִי אָז וְכֹחִי עַתָּה.

הָהּ! מַדּוּעַ מֵרֹאשׁ הֻגַּד פַּעֲמַיִם

לְהוֹרַי בְּיַד מַלְאָךְ כִּי־אִוָּלֶד, וְהִפְלִיא

לְעֵינֵיהֶם בְּלַהַב עֲלוֹת מִנִּי מִזְבֵּחַ

עָלָיו לְרָצוֹן כָּלִיל עוֹלָה הֹעֲלָתָה;

וְאַחַר – כְּמוֹ בְרֶכֶב־אֵשׁ גָז חִישׁ וַיָּעֹף

מַלְאַךְ הָאֱלֹהִים: הַמַּלְאָךְ אֲשֶׁר – לְהַפְלִיא

אוֹ לְהוֹעִיל – יִגָּלֶה לְזֶרַע אַבְרָהָם!

מַדּוּעַ עַל־חִנֻּכִי צֻוָּה וְנִזְהָר

כְּעַל נְזִיר אֱלֹהִים מֵרֶחֶם קֹדֶשׁ, קֹרָא

לַעֲשׂוֹת יְשׁוּעוֹת בָּאָרֶץ, אִם אָמוּתָה

שָׁבוּי, אָסוּר, וּשְׁתֵּי עֵינַי נֻקָּרוּ;

נֻתַּתִּי לָאֹיְבִים לְרַאֲוָה וָלַעַג

לִטְחוֹן בְּכַבְלֵי נְחֻשָׁה בִּכְבֵדוּת עִם־זֶה

כֹּחִי מַתַּת אֱלֹהִים! הָהּ, כֹּחַ אֱלֹהִים

יְעֻנֶּה כְּחַיְתוֹ שָׂדַי וּכְעֶצֶב נִבְזֶה!

נִבְזֶה מִמִּקְנַת־כָּסֶף. ואֲנִי – דִבֶּר אֵל –

אֶת־יִשְׂרָאֵל מִכַּף פְּלֶשֶׁת אוֹשִׁיעַ,

הַמּוֹשִׁיעַ עַתָּה אַיֵּהוּ? עִוֵּר

בְּאֶרֶץ הָאוֹיֵב, בָּרֵחַיִם עִם־עֲבָדִים

גַּם הוּא נִגַּשׂ מִכֹּבֶד עֹל הַפְּלִשְׁתִּים…

אַךְ מַה בְּחָפְזִי אֶזְעַק חָמָס וָשֶׂפֶק

בִּדְבַר אֱלֹהִים? וּמָה אִם מֵהֶחָזוֹן

לוּלֵא נוֹאַלְתִּי אָנִי, לֹא נָפַל דָּבָר?

וּתְלֻנּוֹתַי אִם־כֵּן עַל־מִי בִלְעָדִי?

הֲלֹא הוּא סְגֻלָּת הַכֹּחַ הִפְקִיד עִמִּי,

וְחֹסֶן מִבְטָחוֹ עַל־נְקַלָּה נֶעֱשַׁקְתִּי,

שֶׁתַּחַת מַסְגֵּר הַדֻּמִיָּה לִנְצוֹר

לֹא־עָצַרְתִּי כֹּחַ, וְנִרְפֶּה סִגַּרְתִּיו

לָאֵשֶׁת, מְנֻצָּח בַּחֲלָקוֹת וּדְמָעוֹת.

אוֹי דַּעַת רָפָה גַּם תּוֹך גְּוִיָּה חֲזָקָה!

לֹא־טוֹבָה הַגְּבוּרָה בִּלְעֲדֵי הֶחָכְמָה

פִּי־שְׁנַיִם, מַשָּׂא עֲמוּסָה לַעֲיֵפָה,

בְּטוּחָה בִגְאוֹנָהּ וְאַחֲרִיתָהּ לִנְפֹּל בְּיַד

עָרְמָה, שְׁדוּדָה, צֹלַחַת לָשֹׁר אֵינָהּ,

רַק לְהִכָּנְעוֹת תַּחַת חָכְמָה שׂרָרֶת.

אֱלוֹהַּ הֶרְאָה לָדַעַת כִּי כֹחִי נָתוּן

כָּמֹהוּ כְאַיִן כִּי בַשְּׂעָרוֹת נְתָנוֹ.

אַךְ אַבְלִיגָה מְעָט, בַּל־אָלִּין עַל־רְצוֹן

שֹׁפֵט מֵישָׁרִים; גַּם־אַחֲרִית אֵלֶה

נֶעֶלְמָה מִמֶּנִּי דַעַת, אֲבָל אֵדַע

לְמַדַּי אַחַת, כִּי כֹחִי מְנָת־כּוֹס רַעֲלִי

וּמְקוֹר תְּלָאוֹתַי בֶּחָלֶד, מָה רַבּוּ,

מֶה עָצְמוּ, שֶׁאַחַת מֵהֵנָה לְבַדָּהּ,

תַּשְׂפִּיק חַיֵי גֶבֶר לְתַנּוֹת, וְרַע מִכֹּל

הָהּ אוֹר עֵינַי! עָלָיו מִכֹּל אֶתְאוֹנָן,

שָׁתוּם בֵּין אֹיְבִים אוֹי! יֵרַע מִכְּבָלִים,

מִבּוֹר, מֵעֹנִי וּבָלוּי מִזֹּקֶן.

הָאוֹר, תְחִלַּת מַעֲשֵׂי אֵל, מֶנִי נִזְעָךְ,

הָאוֹר, מָתְקוֹ וּנְעִימָתוֹ גַּם־יָחַד

נִזְעָכוּ, שֶׁלְהָקֵל יָכְלוּ מַכְאוֹבָי.

עוֹד נָקֵל מִנִּקְלֶה אֲנִי, מִבְּזוּי אָדָם

נוֹפֵל גַּם־רִמָּה זֻלּוּת עָלַי גָּאוּ,

הֵמָה יִזְחֲלוּ יִרְאוּ, לִי אוֹרָה כַּחֲשֵׁכָה.

נִתַּן לְמִרְמָה, עַוְלָתָה, בּוּז וַחֲרָפוֹת

מִבַּיִת, מִחוּץ עוֹד יֵרַע, כִּמְשׁוּגָע

נָהוּג בִידֵי אֲחֵרִים, אֲנִי בְיָדַי אֵינִי.

כִּמְעַט לַמֵּת מָשׁוּל, לַמֵּת מִלֶּחָי.

אֹפֶל וְלֹא נֹגַהּ, כֻּלוֹ הָפַך קֹדֵר,

עוֹד לִרְאוֹת בָּאוֹר לִי גַּם־תִּקְוָה פַסָה.

אַיֵה שְׁבִיב רִאשׁוֹן נוֹצָר, וְאֹמֶר סֶלָה

יְהִי אוֹר! וַתֵּאוֹר תֵּבֵל וְצֶאֱצָאֶיהָ,

מֵיטַב חֻקֵּי־אֵל מַדּוּעַ נִגְרָעְתִּי!

כָּל מְאוֹרֵי אוֹר כַּגָּדוֹל כַּקָּטֹן לִי

נִשְׁתָּווּ, גַּם־בִּגְבוּרָתוֹ הַשֶּׁמֶשׁ

יִדֹּם כַּיָּרֵחַ לִפְנוֹת הַבֹּקֶר

כִּי־יִסָּתֵר בִּמְאוּרָתוֹ וָאָיִן,

אִם לֶאֱנוֹשׁ עֲלֵי־אָרֶץ בַּל יִכּוֹנוּ

הַחַיִּים בְּלִי אוֹר, וְכִמְעַט הוּא הַחַיִים,

אִם אֱמֶת כִּי יֶשְׁנוֹ בְּתוֹכֵכִי נֶפֶשׁ

וְהִיא בְּכָל חֶלְקֵי הַגְּוִיָּה; לָמָּה הָרְאוּת

תּוֹך בָּבָה רַכָּה הוּשׂמָה וְהָגְבָּלָה,

צְפוּיָה לָאָסוֹן, עַל־נְקַלָּה לְהִפָּגַע,

וְלֹא כַמִּשּׁוּשׁ הַמְמַלֵא אֶת הַגְּוִיָּה

כֻּלָּהּ, וְכַחֵפֶץ מִבַּעַד כָּל־חֵלֶק

לוּ רָאֹה; אֲזַי לֹא נִגְרַשְׁתִּי מֵעֵדֶן

הָאוֹר עַתָּה לְאֶרֶץ הַחשֶׁךְ; בָּאוֹר

עוֹד לִחְיוֹת חַיֵי חֲצִי הַמָּוֶת, מֵת חַי

וְקָבוּר; אֲבָל הָהּ! עוֹד יֵרַע מִזֹּאת, כִּי אֲנִי

לְנַפְשִׁי קִבְרִי; אֲנִי קֶבֶר מִתְנוֹעֵעַ.

קָבוּר, אַךְ לֹא נִגְאַל בְּמוֹתַר הַמָּוֶת,

וּקְבוּרָה לַגֶּבֶר עוֹד גְּאוּלַת עוֹלָם

מִיֶּתֶר הָרָעוֹת מַכְאוֹבִים וְחָמָס,

עוֹד צַלְעִי לְצֶלַע נְכוֹנָה כַּמַּטָּרָה,

עֲתִידָה לִתְלָאוֹת וְכָל פִּגְעֵי הַחַיִּים,

חַיֵּי שְׁבִית מָאַסְתִּי, אֲסִיר בּוֹר וּבַרְזֶל

בֵּינוֹת עַם לֹא בִּינוֹת צָרִים אַכְזָרִים…

אַךְ מִי אֵלֶּה? קוֹל צְעָדִים אֶשְׁמָעָה

מִצְעַדֵי רַגְלֵי אֲנָשִׁים הַקְּרֵבִים הֲלֹם

אוּלַי אוֹיְבַי בְּנֶפֶשׁ הַבָּאִים לָשׁוּר

בְּעָנְיִי, אוֹ גַּם לְחַרֵף וּלְהַרְעִימֵנִי –

עֲלִילוֹתָם כָּל הַיוֹם – לְעַנּוֹת אוֹתִי עוֹד.

(להקת אנשים באים)

מקהלה

הוּא, הוּא זֶה, לְאַט כִּמְעַט רֶגַע, נַעַמְדָה

נוֹחִיל, אַל נָא פֶתַע אֵלָיו נִקְרָבָה,

כִּי פוּגַת לַלֵּב מִבְּלִי בְשׂוֹרָה, תְּמוּרָה;

הַבִּיטוּ שִׁבְתּוֹ לְמַעֲצֵבָה, יָגֵעַ,

רוּמוֹ שַׁח אֵיךְ עַל פָּנָיו נָפְלוּ, תִּשְׁכֹּן

חֶשְׁכַּת עֲנַן עַצָבֶת, כְּאִישׁ אוֹבַד תִּקְוָה

אוֹ נֻטַּשׁ לַמִּקְרֶה וַיֹאמֶר נוֹאָשׁ.

אֵיךְ כְּעֶבֶד נִבְזֶה עוֹטֶה עַתָּה סְחָבוֹת

חֲלִיצָתוֹ הַבְּלוּאָה מִזֹּקֶן וְחֶלְאָה.

אוֹ עֵינִי תַתְעֵנִי? הֲזֶה הוּא הֶעָשׂוּי

לִבְּלִי־חָת וְאִישׁ הַזְּרוֹעַ גִּבּוֹרֵנוּ

שִׁמְשׁוֹן! שֶׁאֵלָיו גַּם לֹא גֶבֶר גִּבּוֹר

אוֹ חַיְתוֹ טֶרֶף הִקְשוּ וַיִּשְׁלָמוּ;

אֲשֶׁר שִׁסַּע אֶת הָאֲרִי, כָּאֲרִי – הַגְּדִי,

רָץ אֶל תּוֹך גְּדוּדִים לוֹחֲמִים חֲמוּשֵׁי בַרְזֶל

וְהוּא אַף מְיֻזָּן אֵינֵהוּ, הַמְיֻזָּנִים

לוֹ מִשְׂחָק; כְּאַיִן מְזִמּת שֶׁלֶט וְצִנָּה

אוֹ קַשְׂקַשֵׂי מִקְשָׁה; כְּקַשׁ בַּרְזֶל נֶחְשָׁב,

חֹשֶׁן נְחשֶׁת, מָגֵן וְשִׂרְיוֹן הַלוּם פַּטִישׁ,

אַף מִיַּהֲלוֹם חָזָק – אָפֶס וָאָיִן

אַךְ סָמוּךְ בָּטוּחַ, מֵרִבְצוֹ פֶתַע

בְּרַעַשׁ הֵגִיחַ, אֲזַי בְּרֶגֶל גַּאֲוָה –

לְחֶרְפַּת כֹּחַ זְרוֹע וַאֲזֵנִים – הֲמוֹנִים

הֲמוֹנִים לַמָּוֶת רְמָסָם, הָאָשְׁקְלוֹנִים

הָעַזִּים חָרְגוּ נָסוּ, זִקְנֵי לָחֶם

הִטּוּ שֶׁכֶם וְגַב מִתַּחַת לַעֲקֵבוֹ,

וְעַל גָּחוֹן בְּלֶכְתָּם, עֲפַר רַגְלָיו בְּפִיהֶם

לִחְכוּ, אָז בְּאֵזֶן נִקְלֶה אֻנְָּה לְיָדוֹ

גַם בּלְחִי חֲמוֹר מֵת, מִגָּרֶם חָרֶב,

הִפִּיל עֲרֵלִים אֶלֶף, וּבְרָמַת לֶחִי

לְדוֹר אַחֲרוֹן יְסֻפַּר הוֹד גְבוּרָתוֹ, אֲזַי

בְּכֹח הִסִּיעַ וַיִשָּׂא בַכָּתֵף

דַּלְתוֹת עַזָה, מְזוּזוֹת וּבְרִיחֵי בַרְזֶל

הֶרָה. וּמֵחֶבְרוֹן מוֹשַׁב הָעֲנָקִים

כְּמַהֲלַךְ יוֹם הַשַּׁבָּת, וְטָעוּן כָּכָה

עֲדֵי מָשָׁל נָשָׂאוּ כִּי הֶעֱלָם שָׁמָיְמָה.

עַל מַה מִשְּׁתַּיִם אֵל, שִׁבְיָה וְעִוָּרוֹן

רָעוֹת בָּאוּךָ אֶתְאוֹנֵן רִאשׁוֹנָה,

קֹדֵר בְּלַחַץ אוֹיֵב, מַאֲסָר תּוֹךְ מַאֲסָר,

אָסוּר בַּזִּקִּים לָנֶצַח אַתֶָּה עַתָּה

נִהְיֵיתָ, וַאֲשֶׁר הָהּ! יֵרַע מִמַּאֲסָר

כִּי בֵית כִּלְאֶךְ הִנֶּךְ; וְנַפְשֶׁךָ

(אַך שָׁוְא יִתְאוֹנֵן גֶּבֶר יִרְאֶה שָׁמֶשׁ),

אְָמְנָם שְׁבוּיָה בְךָ הִנֶּהָ, בְּמַחְשַׁכֵּי

הַגְּוִיָּה רֻתָּקָה, מִשָּׁם לֹא תָמוּשׁ,

נִכְלָאָה מִמָּאוֹר מִחוּץ, וּלְקַדְרוּת

לֵיל אֹפֶל שׁוֹאָה וְצַלְמָוֶת נֶהֱפָּכָה,

כִּי הַנֶּפֶשׁ מִבַּיִת אֲהָהּ! מֵאוֹרָהּ

לְעֵינֵי הַבָּשָׂר לֹא תִשְׁלַח קַרְנָיִם.

אוֹיָה דְמוּת כָּבוֹד נִדְמֶה וְתַהְפֻּכוֹתָיו!

מֵאָז הָאָדָם עֲלֵי אֲדָמוֹת אֵין דּוֹמֶה

לְךָ, וּלְמָשָׁל פֶּלֶא נִהְיֵיתָ, יַעַן

כִּי מֵרֹאשׁ רוֹם וּמִגֶּרֶם מַעֲלַת הַיְּקָר

אַתָּה הַגִּבּוֹר מִמְּתִים מֵחֶלֶד אֶל

עִמְקֵי שׁוּחָה וּבְאֵר צָרָה נָפָלְתָּ.

כִּי לֹא אֶרְאֶה כְתֹר הָאָדָם הַמַּעֲלָה

גֶּבֶר חָדֵל בִּכְבוֹד אֲבוֹתיָו יִתְיַמָּר

אוֹ לַאֲשֶׁר כִּסְלוֹ מִשֵּׁפֶל הֱרִימָהוּ,

אַך אַתָּה שֶׁחֵילְךָ וְחֵיל אֱלוֹהַּ צְמוּדִים,

לְפָנֶיךָ אֶרֶץ רְדוֹת יָכָלְתָּ, וּנְחֹל

מֵאֲפָסֶיהָ נֵזֶר לְרֹאשְׁךָ – הַתְּהִלָּה!

שמשון

אֶשְׁמַע קוֹל דְבָרִים שֶׁתָּכְנָם הָרוּחַ,

טֶרֶם לְאָזְנִי יַגִּיעוּ, יִשָּׂא בִכְנָפָיו.

מקהלה

הוּא דֹבֵר, נִקְרָבָה, הַגִּבּוֹר מִכֹּל!

כְּבוֹד יִשְׂרָאֵל לְפָנִים אַךְ עַתָּה עָצְבָּם.

בָּאנוּ רֵעִים וּשְׁכֵנִים לָךְ לא זָרוּ,

מִנִּי אֶשְׁתָּאוֹל וְצָרְעָה הַפֹּרִיָּה

לְבַקֶּרְךָ אוֹ לְתַנּוֹת עָלֶיךָ, וְאוּלַי

גַּם עֵצָה אוֹ נֹחַם הָבִיא נוּכָלָה,

הַעֲלוֹת מַרְפֵּא וּתְעָלָה; דְבָרִים נְכוֹחִים

יְגָרְשׁוּ בְכֹחָם מַכְאוֹבֵי דַעַת רֹגֶז,

וְלֶאֱנוֹשׁ אָנוּשׁ הֵם תַּחְבּשֶׁת וָצֹרִי.

שמשון

בֹּאֲכֶם רֵעַי מְשִׁיבַת נַפְשִׁי. הֲלֹא עַתָּה

נוֹכַחְתִּי דַעַת, וּבָחוֹן וְלֹא בְמִלִּים

כִּי כֶסֶף סִיגִים לָאֵלֶּה שֶׁרֵעִים

יִתְרוֹעֵעוּ וִיכַנּוּם רַק בְּשֵׁם, (וְרֻבָּם

אָבִינָה) אַךְ בָּאשֶׁר לַחֲלֹק יַחַד

יִתְגּוֹדָדוּ, וּבְיוֹם אֵיד יִתְחַמָּקוּ

וּלְמָצְאָם אַיִן גַּם כִּי יִדָּרֵשׁוּ;

הַבִּיטוּ רֵעַי הָרָעוֹת אֲפָפוּנִי,

אָמְנָם לְהָרַע תַּמְעִיט רָעַת הָרָעוֹת

עִוָּרוֹן – לוּ לִי מַרְאֵה עֵינַיִם, אֵיךְ

נָבוּך מִכְּלִמָּה עַתָּה יָכוֹלְתִּי עַיִן

לָשֵׂאת וּלְהָרִים רֹאשׁ? כְּחֹבֵל אֱוִילִי

כִּי יְשַׁבֵּר הָאֳנִיָה עֲרָבָהּ בְּנַפְשׁוֹ, אֳנִי

רֻתָּקָה וַחֲזָקָה, וְאַךְ בְּמִלָּה אַחַת

סָכָל! חָשַׂף סוֹד וַיְגַל מִסְתְּרֵי אֱלוֹהַּ

לְאֵשֶׁת תְּכָכִים; הַגִּידוּ נָא לִי רֵעַי

הֲלא לְמַנְגִּינָה, הֲלֹא לְמִלָּה וְדִבַּת עָם

אֱהִי בְּכָל רְחוֹב? הֲלֹא עָלַי יֹאמְרוּ כִּי כֵן

בָּאַתְהוּ גְמוּל רָעָתוֹ? וּמַדּוּעַ

אִם מִבְּלִי־חֵקֶר גְּבוּרָה אָמְנָם חָזוּ

בִּי אַך מֵחָכְמָה כִּמְעַט כְּאָיִן, הָאַחַת

עִם הַשֵּׁנִית לוּ תִשָּׂאנָה בְמִשְׁקָל

וּשְׁתֵּיהֶן בְּלִי מִשְׁטָר לְשָׂטָן תִתְיַצֵּבְנָה.

מקהלה

אַל הַעֲרֵךְ מִשְׁטְרֵי אֵל; חַכְמֵי לֵב שָׁגוּ

וּבְפַח אִשּׁת הַזִּמָּה נִלְכָּדוּ וְעוֹד

יִשְׁגּוּ, וְאִם יְדַמוּ כִּי מִכֹּל יֶחְכָּמוּ

יֶתֶר מִדַּי אַל תִּתְעַצֵּב גַּם אַתָּה

שֶׁכְּבָר נָשָׂאתָ מְלוֹא אֵיפַת דְּאָבוֹן אָמְנָם

לֹא אֲכֲחֵד עָלֶיךָ רַבִּים הִתְפַּלָּאוּ,

מַדּוּעַ אֶת בְּנוֹת הַפְּלִשְׁתִּים בִּכַּרְתָּ

עַל בְּנוֹת מַטְּך יָפְיָפוּ, אוֹ יָפוּ כְמוֹ –

לַמִּצְעָר בְּנוֹת עַמֶּךָ – גַּם נִכְבָּדוּ.

שמשון

רִאשׁוֹנָה בְּתִמְנָה רָאִיתִי וַתִּישַׁר

בְּעֵינַי, לֹא בְעֵינֵי הוֹרַי, וָאֶבְחַר בְּבַת

לֹא אֵמוּן בָּהּ, מִדַּעְתָּם שָׂגְבוּ צְעָדַי

אֵל מֵאֵל כּוֹנָנוּ, רַק אֲנִי הִכַּרְתִּי

וְלִי אָמַר לִבִּי, עַל כֵּן בָּם הִפְצַרְתִּי

לְקַחְתָּהּ, כִּי לְהוֹשִׁיעַ אֶת יִשְׂרָאֵל אָז

בְּתֹאֲנָה זֹאת הַהִלֹּתִי מַלְאֲכוּתִי

שֶׁעָלֶיהָ אֲנִי מִמָּרוֹם נִפְקַדְתִּי;

זֹאת כִּי נוֹדְעָה לִמְשַׁקָּרֶת, אַחֶרֶת

(הָהּ! לוּ הִכַּרְתִּיהָ, אַךְ הַיִּיטַב

חֵפֶץ בְּלִי עִתּוֹ) בְּנַחַל שׂוֹרֵק דְּלִילָה,

פֶּתֶן צָבוּעַ זֶה, הָהּ פַּח יָקוּשׁ לִי!

אֲנִי בְּיִשְׁרַת לֵב וּכְמוֹ לְמַבָּרִאשׁוֹנָה

כּוֹנַנְתִי הַמַּטָּרָה לִירוֹת וְלִלְחֹץ

אֶת לֹחֲצֵי יִשְׂרָאֵל וְעַתָּה אֵעֻנֶה,

תְּחִלַּת נִפְלִי הֵסַבָּה לֹא הִיא, אַךְ אֲנִי

מְנֻצָּח בְּצִלְצְלֵי מִלִּים (הָהּ מֹרֶך!) מִגַּרְתִּי

עֹז מִגְדָּלִי – הַדּוּמִיָּה – לָאֵשֶׁת.

מקהלה

אָמְנָם כֵּן הוּא, תֹּאֲנוֹת לְבַקֵּשׁ וּלְנַאֵץ

מְנַאֲצֵי עַמְּךָ הָעֲרֵלִים אַתָּה מֵאָז

לֹא נִרְפֵּיתָ וּנְעִידֶךָ כֻּלָנוּ,

אָכֵן עוֹד יַעֲבוֹד יִשְׂרָאֵל וְכָל אֲשֶׁר לוֹ.

שמשון

הַמַּכְשֵׁלָה הַזֹּאת לֹא תַחַת יָדִי הִיא

וְרַק בְּאַשְׁמַת הַזְּקֵנִים וְרָאשֵׁי הַמַּטוֹת,

אַחֲרֵי רָאָם כָּל הַגְּדוֹלוֹת מַעֲשֵׂי אֵל

בְּיָדִי אַחת אַחַת נֶגֶד מְנַצְּחֵיהֶם

לֹא שָׂמוּ לִבָּם אַף לֹא הִתְבּוֹנָנוּ

לִדְבַר יְשׁוּעָה; וְאָנֹכִי מָה? מִפְעָלַי

בְּנַפְשִׁי לְהַלֵּל וּלְהִכָּבֵד אִי כָבוֹד,

הַפְּעָלִים גַּם חֶרֶשׁ אֶת פֹּעֲלָם הוֹדִיעוּ

בַּשַּׁעַר, אַך הֵם כַּחֵרְשִׁים, בְּעֵינֵיהֶם

גַּם מַעֲשַׂי הַנֶּחְשָׁבִים לֹא נֶחְשְׁבוּ, עֲדֵי

אֲדוֹנֵיהֶם הַפְּלִשְׁתִים בְּמַחֲנֶה כָבֵד

עָלוּ חָנוּ בִיהוּדָה לְבַקְּשֵׁנִי, וַאֲנִי

אָז בִּסְעִיף סֶלַע עֵיטָם חֹנֶה בֶטַח,

לֹא נָס, אַךּ מִסְתַּתֵּר לָתוּר אֵי מִזֶּה

לִפְרָץ בָּם – וּמֶה עַד כֹּה וָכֹה הֵיטִיב

יִשְׂרָאֵל, אִם הִשְׂכִּילוּ עֲשׂוֹת לִמְנוֹעַ

תְּלָאוֹת אַרְצָם כִּי עָלַי סָבִיב שָׁתוּ?

אֲנִי בְרָצוֹן, אַחֲרֵי הִשָּׁבְעָם, בִּידֵיהֶם

נִסְגַּרְתִּי, וְהֵם כִּשְׂמֵחִים אֱלֵי־גִיל

נְתָנוּנִי לְאוֹיְבִים טֶרֶף עֲלִיצוּתָם

אָסוּר בַּעֲבֹתִים, אַךְ עֲבֹתִים לִי חוּטִים

שְׂרוּפֵי אֵשׁ נֶחְשָׁבוּ, וְעַל פְּנֵי הַמַּחֲנֶה

אִי חָמוּשׁ, וְאַךְ בְּאֵזֶן נִקְלֶה הִפַּלְתִּי

מִבְחַר בַּחוּרֵיהֶם, רַק הַנָּסִים חָיוּ.

וִיהוּדָה לוּ הִתְחַבָּר, אוֹ לַמִּצְעָר

שֵׁבֶט אֶחָד, אֲזַי לוֹ לְמוֹרָשָׁה שַׁעֲרֵי גַת,

אֲזַי אֲדוֹנִים נִהְיוּ לַאֲשֶׁר עַתָּה יַעַבְדוּם.

אַךְ כָּאֵלֶּה רַבּוֹת בִּגְדוֹל הַשְׁחָתַת עָם,

וְיֵט בַּעֲוֹנוֹ שֶׁכֶם לְעֹל זָרִים, יִמְתַּק

לוֹ עֹל מֵחֹפֶשׁ וּבִידֵי עשְׁקָיו כֹּחַ

הוּא יֵלֵךְ שְׁחוֹחַ מִלְּפָרְקוֹ בִּזְרוֹעַ,

וְּלְנַדּוֹת אוֹ לְקַנֵּא גַּם לָפוּן בָּאִישׁ

מִי שֶׁאֱלוֹהִים בִּגְדוֹל חַסְדּוֹ לְמוֹשִׁיעַ

לָמוֹ הֵקִים, וְנִפְעַם רוּחַ אֵל כְּהַחִלּוֹ

רַבּוֹת עִתִּים לְנַטְּשׁוֹ, וְאַחֲרִיתוֹ יֵשׁ גַּם

שִׁלּוּמַת רָעָה תַּחַת מַעֲשָׂיו הַטּוֹבִים.

מקהלה

דְּבָרֶיךָ אֵלֶה עַתָּה יִזְכִּרוּנִי אֵיךְ

סֻכּוֹת וּמִגְדַל פְּנוּאֵל – מֵרֶשַׁע אוֹ

כֶסֶל – מוֹשִׁיעָם הַגָּדוֹל נִאֵצוּ,

הַגִּבּוֹר גִּדְעוֹן בְּרָדְפוֹ אַחֲרֵי מִדְיָן

וּמְלָכֶיהָ, וְהוּא עָיֵף וַחֲסַר לָחֶם,

וְאֵיךְ לֹא זָכַר אֶפְרַיִם חֶסֶד לְיִפְתָּח

אֲשֶׁר בְּתוֹכָחוֹת נְכֹחוֹת וְדִבְרֵי מִשְׁפָּט

לֹא נוֹפְלִים מֵחֹזֶק מָגֵן וָרֹמַח,

הִצִּיל אֶת יִשְׂרָאֵל אָז מֵהָעֲמוֹנִים,

לוּלֵא בְחֵילוֹ הִשְׁבִּיחַ שְׁאוֹן גְאוֹנָם אָז

בְּמִלְחָמָה כְבֵדָה, שֶׁשָּׁם חֲלָלִים רַבִּים

מִבְּלִי הָרְוָחָה לַהוֹרֵג הוּצָאוּ

וְאַך מֵחֹסֶר כָּרָאוּי מִבְטָא “שִׁבֹּלֶת”.

שמשון

עַל מִסְפַּר אֵלֶּה אֵחָשֵׁב גַּם אָנִי.

אִם עַמִּי עַל נְקַלָה אוֹתִי יַעֲזֹב

אַך פְּדוּת אֱלֹהִים הַיְעוּצָה לֹא תִטְּשֵׁנִי

מקהלה

אָמְנָם כָּל דַּרְכֵי אֵל יְשָׁרִים הִנָּמוֹ

וְלִבְנֵי אָדָם בָּאָרֶץ צָדְקוּ יַחְדָיו,

אִם לֹא לַנָּבָל יֹאמַר: כִּי אֵין אֱלֹהִים,

אִם יֶשְׁנָם, הֵם בַּחֲשֵׁכָה יִתְהַלָּכוּ;

כִּי לְתוֹרָה כָזֹאת בֵּית סֵפֶר אָיִן

אֶפֶס הַסָּכָל עֶרֶל לֵב וָעָיִן

וּלְאָדָם מוֹרֶה בָזֹאת אֵין מִבַּלְעָדוֹ.

אוּלָם רַבִּים יָפוּנוּ בְתֹכֶן דְּרָכָיו,

וְאֶל חֻקּוֹתָיו הוּא יַעַן יִתְנַגְּדוּ,

אֲזַי תָּבֹאנָה כִּלְיוֹתָם עַשְׁתּות תּוֹעָה,

תֵּת בְּמַעֲשֵׂי אֵל מִבְּלִי מֵשִׂים גִּרָעוֹן,

עֲדֵי נְבוּכִים בְּמַעֲמַקֵּי שְׁאָלָה נָבוֹכוּ

כָּלָה, עַל כֵּן מִשְׁפָּט מְעֻקָּל יוֹצִיאוּ

מִמְּצוֹא לָנֶצַח תְּשׁוּבוֹת לְאַנְשֵי אָוֶן.

וּכְמוֹ לְהַגְבִּיל יֹאבוּ שֶׁגְּבוּל לוֹ אָיִן,

וּלְאָסְרוֹ בַּעֲבוֹתוֹת הַחֻקִּים אָסַר

בָּהֵמָּה הוּא רַק אוֹתָנו לֹא אוֹתוֹ

וְאָמְנָם לְנַקּוֹת לֹו יְכֹלֶת וּמְלֹא צְדָקָה

מִפֶּשַׁע רַב גֶּבֶר יִרְצֵהוּ, נָקִי

מֵחוֹבַת הֶהָמוֹן כֻּלּוֹ בַּעֲבוֹדָה,

מִבְּלִי גַּם כֶּתֶם חֵטְא אוֹ מַשְּׂאַת מְאוּמָה,

וְכַטּוֹב בְּעֵינָיו לָכֵן בְּחֻקּוֹתָיו יָחֹק.

הוּא לוּלֵא זֹאת – שֶׁחֲסַר תַּחְבּוּלוֹת אֵינוֹ

גַּם בִּדְבַר הָאוֹיֵב, אֵי סִבָּה נְכוֹנָה

לְסַבֵּב לְעַמוֹ עַל יָדָהּ חֹפֶשׁ וּדְרוֹר –

לֹא הֵסַב לֵב נְזִירוֹ הַגִּבּוֹר אֲחוֹרַנִית

מִלְּמַלְּאוֹת נִדְרוֹ וַחֲטוֹא מְלוֹא הַשְּׂעָרָה

בְּבַקְּשׁוֹ לָקַחַת אֵשֶׁת מְשַׁקֶּרֶת זֹאת

טְמֵאַת הַשֵּׁם וּזְעוּמַת אֵל.

סוּר שֵׂכֶל נִבְעָר! הָלְאָה מַחְשְׁבוֹת אָוֶן!

אַף כִּי שֵׁכֶל אָדָם יַחֲרוֹץ מִשְׁפָּט, כִּי

חַפָּה מִפֶּשַׁע זֹאת הַבַּת אֵל נֵכָר

עֵקֶב זִמָּה – נִכְתָּם עֲוֹנָהּ הִיא וְלֹא הוּא.

אַךְ הֵנָּה יָבוֹא הַנִּכְבָּד אָבִיךָ

יִצְעַד אַט, קְוֻצּוֹתָיו מִשֶּׁלֶג לְבָנוֹת

הַזָּקֵן מָנוֹחַ, עֻצָה נָא וְהִכּוֹן

מְהֵרָה, אֵיךְ וּבַמֶּה תְקַדֵּם פָּנֵיהוּ.

שמשון

אֲהָהּ! עֹוד אַחַת מַדְאֶבֶת נֶפֶשׁ תִּיקַץ

בִּקְרָבַי לְזֵכֶר שְׁמוֹ וּתְחַדֵּשׁ פִּרְצִי.

(יבוא) מנוח

אַחַי וְאַנְשֵׁי דָן! כִּי כֵן אַכִּירְכֶם פֹּה

גַּם בְּאֶרֶץ הָאוֹיֵב אִם עוֹד תִּשְּׂאוּ –

אֲדַמֶּה – פְּנֵי רֵעֲכֵם הַנִּכְבָּד לְפָנִים,

בְּנִי עַתָּה בַשִׁבְיָה, וַהֲלֹם רַגְלֵיכֶם

קִדְּמוּ אֶת רַגְלַי הַבְּלוּאוֹת מִזֹּקֶן

אֵחֲרוּ מִבּוֹא, הַגִּידוּ נָא לִי אַיֵּהוּ?

מקהלה

לְאוֹת יֻכַר לֶעָיִן עַתָּה לְמַעֲצֵבָה

כְּאָז לְגָאוֹן וָרוֹם, הִנֵּה הַכִּירֵהוּ!

מנוח

אֲהָה מְרוֹדוֹת חֲלִיפוֹת! הַזֶה הוּא הָאִישׁ

אִי הַמְנֻצָּח שִׁמְשׁוֹן? מְהֻלָּל לְמֵרָחוֹק,

חֶרְדַת אֹיְבֵי יִשְׂרָאֵל, הוּא אֲשֶׁר בְּכֹחוֹ

כְּכֹח אֱלֹהִים הִתְהַלֵּךְ בְּחוּצוֹתֵיהֶם

וְלֹא אִישׁ קָרַב לַקְּרָב, וּלְבַּדּוֹ נִפְתָּל

הִתְיַצֵּב וַיָּשַׂר מוּל גְּאוֹן מַחֲנֶה עָז,

הוּא לְבַדוֹ מַחֲנֶה – עַתָּה הַיָּכוֹל גַּם

לְהוֹשִׁיעַ נַפְשׁוֹ מִמּוּג לֵב חֲגוּר חֶרֶב

גֹּמֶד אָרְכָּה; הָהּ! מִבְטַח שָׁוְא וּבוֹגֵד

בְּכֹח בֶּן תְּמוּתָה, וּמָה לֹא בֶאֱנוֹשׁ

מִשְׁגֶּה וַהֲתֻלִּים? אַל! גַּם דָּבָר שָׁאוֹל

מֵאֵל, לִפְעָמִים בָּחוֹן וּכְאֵב אָנוּשׁ,

אֵל בֵּן הִתְפַּלָּלְתִּי, כִּי לַהֲלֹךְ עֲרִירִי

חֶרְפָּה – אָמַרְתִּי – לְאִישׁ, וּבֵן נִתַּן לִי

שֶׁגַּם כָּל הָאָדָם אָשֹׁר אִשְּׁרוּנִי.

וּמִי עַתָּה יִקַּח עֶמְדָּתִי חֲלִיפוֹת?

הָהּ! מַדּוּעַ אֵל אָז מִלֵּא שֶׁאֱלָתִי

וְכַבְּרָכָה עוֹד בְּכָבוֹד וְהָדָר נִתָּנָה;

מַדּוּעַ מַתְּנוֹתָיו נְתֻנוֹת רַק לְנַסּוֹת

תֻּמַת גָּבֶר? וַאֲשֶׁר נִתְּנָה בְּיַד פְּתוּחָה

כְּחֶסֶד אֵל, אַחֲרִיתָהּ כַּנָחָשׁ תִּשָּׁךְ;

הֲלָזֹאת הַמַּלְאָךְ יָרַד פַּעֲמַיִם עִם

צָו, לִשְׁמוֹר מִלֵּדָה מִבֶּטֶן כְּנֵצֶר

נֶחְמָד וּסְגֻלָּה? רַק נִכְבַּד עֲדֵי רָגַע

כַּמּוֹפֵת לָרַבִּים לְהִתְנוֹסֵס, וְכִמְעַט

נוֹקֵשׁ, צָרוּר, נִכְבָּשׁ, נִגַּשׂ וּמְנֻצָח

לַעַג לָאֹיְבִים, שָׁבוּי נַעֲנָה וְעִוֵּר.

לָחוּץ בְּמוֹ מַדְמֵנָה לַעֲבוֹד לַעֲבָדִים,

אֲהָהּ! אֲדַמֶּה, כִּי הַנִּבְחַר מֵאֵל לִפְעוֹל

יְשׁוּעוֹת בָּאָרֶץ לוּ בְּרִפְיוֹנֹו יִשְׁגֶּה

לֹא לוֹ לְעֻנּוֹת כָּכָה וּכְעֶבֶד נִבְזֶה

וְחָדֵל, בְּזִרְמֵי חֲרָפוֹת עַד צַוָאר לַחֲצוֹת,

לוּ גַּם גְמוּל יְשֻׁלָּם מַעֲשָׂיו הָרִאשוֹנִים.

שמשון

אַל נָא אָבִי לָקֹב צִדְקַת מִשְׁפְּטֵי־אֵל

לֹא אַחַת מִכָּל הָרָעוֹת בָּאוּנִי

מִבְּלִי ישֶׁר, אֲנִי אֲנִי יְצַרְתִּין וּבְנַפְשִׁי

סַבֹּתִין, אִם מְאוּמָה תֵחָשֵׁב נִקְלָה

כְּנִקְלַת אִוֶּלֶת פֹּשֵׂק שְׂפָתַיִם, וְסוֹד

אֱלֹהִים הַכָּמוּס עִמוֹ בַּעֲרֻבַּת

נֵדֶר, גִּלָּהוּ לָאֵשֶׁת הַכְּנַעֲנִית

הִיא בָּגוֹדָה אֹיַבְתִּי.

הֶן כָּל אֵל מֵרֹאשׁ רָאֲתָה עֵינִי, אַף לֹא

נִפְלֵאתִי, אֲבָל נִזְהָר בַּמַּסָּה, הֲלֹא זֹאת

הַתִּמְנִית רִאשׁוֹנָה רִמָּתְנִי וַתְּגַל

סוֹדִי, עֲשָׁקַתְנִי אֲזַי בְּרֹאשׁ שִׂמְחָתִי

בִּשְׂפַת חֲנֵפִים וּמִרְמַת אַהֲבַת דּוֹדִים,

לָאֵלֶה שֶׁאַחַר שִׁחְדוּהָ, מְרַגְּלַי

וּמְקַנְּאָי? וְהַשֵּׁנִית גַּם הִיא הֲכִי יֶתֶר

נֶאֱמָנָה, שֶׁבְּרֹאשׁ כְּלוּלֹתֶיהָ אֲזַי, וְכִי

אֲהָבִים הִתְנְתָה, הִתְמַכְּרָה בְּבֶצַע כָּסֶף

– שֶׁרַק נִבְטָחָה – וּלְרֵיחַ הָרָתָה

אֶת בְּכוֹר זְנוּנֶיהָ – קֶשֶׁר בּוֹגְדִים – עָלָי?

שָׁלוֹשׁ פְּעָמִים סְבָבַתְנִי בְמוֹקְשֵי כָחַשׁ

וּבְמֶתֶק שִׂפְתֵי מִרְמָה, נִסְּתָה לְפַלַּח

סְגוֹר מַצְפּוּנִי – אַיֵּה אֵיפוֹא הוּא כֹחִי

שָׁמוּר, וְאֵיךְ עָצַמְתִּי לְמַעַן תֵּדַע,

שָׁלוֹשׁ פְּעָמִים רִמִּיתִיהָ אַף אָנִי, וְלִשְׂחוֹק

שַׁתִּי הַפְצָרוֹתֶיהָ, וּבְכָל פַּעַם

לְרֵעָהּ בַּנְתִּי אֵיךְ פָּנֶיהָ הֵעֵזָה, וְאֵיךְ

זָמְמָה לְרַמּוֹתַנִי; וְעִם (אֲשֶׁר עוֹד יֵרַע

מִשִּׂנְאָה גְלוּיָה) קָלוֹן וַחֲרָפוֹת

לַעֲשׂוֹתַנִי בִּקְשָׁה לְנַפְשִׁי הַקּשֵׁר,

אַךְ בָּרְבִיעִית כִּי עָרְכָה כָל נְכָלֶיהָ

חֲלַקְלַקּוֹת נָשִׁים וְשׁוֹט לָשׁוֹן רְמִיָּה

יַחְדּוֹר לֵב, לֹא שָׁקְטָה יוֹמָם וַלָיִל

וַתִּצֶף הֶרֶב לְבַהֲלֵנִי, אַף הֶלְאַתְנִי

אֲזַי כִּי תֶּעֱרַב לַנֶּפֶשׁ נֹפֶשׁ וְרִגְעֵי

מַרְגּוֹעַ, אָז נִפְתֵּיתִי וָאֶקְרַע סְגוֹר

לִבִּי, אֲשֶׁר עִם גַּרְגִּיר אֹמֶץ וְעֹז גֶּבֶר

עַל נְקַלָה לְהָסִיר מִכְמְרוֹתֶיהָ יָכֹלְתִּי,

אָכֵן – זֻלּוּת! – מֹרֶךְ לְכָדַנִי בְּעֻלָהּ

לְעֶבֶד לָהּ; הָהּ חֶרְפָּה! כֶּתֶם וָשֶׁמֶץ

לְכָבוֹד וֶאֱמוּנָה, כֵּן לְעֶבֶד בַּדָּעַת

כַּגְּמוּל יְשֻׁלָּם בַּעֲבוֹדָה שִׁבְעָתָיִם

סֵתֶר הַמַּדְרֵגָה עַתָּה הָשְׁפָּלְתִּי.

וְאוּלָם אֵלֶה הַסְּחָבוֹת, גַם הַטֹּחֲנוֹת

לֹא עוֹד יְקַלּוּנִי כִּלְמַבָּרִאשֹׁנָה

נִקְלֶה כְּלֹא־אִישׁ, פָּרוּעַ לְשִׁמְצָה וְדִבָּה

עֶבֶד אָבוּד, וְרַע מִזֶּה הָעִוָּרוֹן

שֶגַּם רְאוֹת לֹא אוּכַל בִּשְׁפַל עַבְדוּתִי.

מנוח

לֹא אֲהַלֵּל בְּנִי אֵל חֲבֶרְתַּיִךְ בָּחַרְתָּ

לְמֹרַת רוּחַ לִי, אַךְ אֶת כֹּל הוֹכַחְתָּ

רְצוֹן אֱלוֹהַּ וַעֲצָתוֹ הֱחִישֶׁךָ, בַּעֲבוּר

מְצוֹא תֹאֲנָה אֵיכָה לְהַרְגִּיז מַרְגִּיזֵי אֵל;

זֹאת בַּל אֶפְקֹד כִּי נוֹכָחְתִּי, שׂוֹנְאֵינוּ

אַף יַד מָצְאוּ לְשִׂימְךָ בַעֲלִילוֹתֶיךָ

שְׁבוּיָם וְזֵר נִצְחוֹנָם, אֲזַי גַּם אַתָּה חִישׁ

נִשֵּׂאתָ (בְּרָצוֹן אוֹ גַּם בְּחֶזְקַת הַיָּד)

לְגַלּוֹת סוֹד אֱלוֹהָּ הַכָּמוּס וּמַטְמוֹנוֹ

הָפְקַד תּוֹכֶךָ, ומַחְסוֹם לְפִיךָ שִׁית

עַל נְקַלָּה אָז יָכוֹלְתָּ; אָמְנָם תִּשָּׂא

וְתִסְבּוֹל דַּי וָיֶתֶר מַשָּׂא אִוַּלְתְּךָ זוֹ.

מְרוֹרִים שֻׁלַּמְתָּ וּמְשֻׁלָּם הִנֶּךָ

בַּחֲרָפוֹת חוֹרְפֶיךָ אֵל, וְרָעָה עוֹד מִזֹּאת

כִּי הַיּוֹם הַפְּלִשְׁתִּים בְּמָעֻזְנֵי עַזָּה

יָחֹגּוּ חַג גָּדוֹל, אַף יַשְׁמִיעוּ קוֹל

תְּרוּעַת הֵידָד בִּזְבָחִים וּמַהֲלָלִים

אֶל דָּגוֹן הָאֱלִיל, אֱלֹהֵיהֶם אֲשֶׁר סִגַּר

אוֹתְךָ שִׁמְשׁוֹן! אָסוּר וְעִוֵּר בִּידֵיהֶם

וְאוֹתָמוֹ מִמְּךְ וּמִכַּפְּךָ הִצִּיל,

הֲלֹא כִּי כֵן דָּגוֹן יִכָּבֵד וּכְבוֹד אֵל

שֶׁמִּבַּלְעָדוֹ אֵין אֵל הוּא לְאַל יֻשָׂם

יֵקַל, יָחְרַף, יְנֹאָץ וְהֹוֶה לְלַעַג

שַאֲנַנֵּי הַגּוֹיִם בְּמִשְׁתֵּה יֵין־נְסִיכָם,

וּבְכָל אֵלֶּה מִי הֵסַב אִם לֹא אַתָּה

שִׁמְשׁוֹן? מִכֹּבֶד תְּלָאוֹתֶיךָ תִכְבַּד

זֹאת, תִּגְדַל מִקָּלוֹן וּכְלִמָּה כִּסְּתָה

אֶת פָּנֶיךָ וּבֵית אָבִיךְ סֶלָה.

שמשון

אָבִי! אַכִּיר, אֵבוֹשׁ וְאוֹדֶה עַל פְּשָׁעַי

כִּי כָל הַכָּבוֹד הַזֶה לְדָגוֹן הָאֱלִיל

סַבֹּתִי אֲנִי, וּבְשֶׁלִּי מַהֲלָלָיו רוֹמּוּ

בַגוֹיִם מִסָּבִיב; אַךְ לָאֵל תַּתִּי

אֲנִי אִי כָבוֹד וְקַלָּכָה, וּפִתְחוֹן פֶּה

לַחֲבוּרֵי עֶצֶב נִבְזֶה, מִיָּדִי הָיְתָה

חֶרְפָּה לְיִשְׂרָאֵל, שֶׂפֶק וּתְפוּנָה

לְלִבּוֹת רָפוֹת, הִרְבֵּיתִי דַעַת נוֹטָה

לַתּוֹעִים, אוֹ גַּם סוֹר וְהִצָמֶּד לְלֹא אֵל.

זֹאת רֹאשׁ עֱנוּתִי, כְּלִמַּת עוֹלָם וּמַכְאוֹב,

תּוּגָת נַפְשִׁי זֹאת תַּדֵּד חֶבְלֵי שֵׁנָה

מֵחוֹרֵי עֵינַי וּמַרְגּוֹעַ מִשְׂעִפָּי;

לוּלֵא הָאַחַת תְּנַחֲמֵנִי, כִּי הָרִיב

עִמָּדִי תָּמַם כֻּלוֹ, וְכִי רִיב עַתָּה

לֵאלֹהִים עִם דָּגוֹן, יַד דָּגוֹן רוֹמֵמָה,

אוֹתִי יוּכַל הוּא, וּבְמַעֲרָכָה נִצָּב

זוּ כֹחוֹ לְדַמּוֹת אוֹ גַּם לְהִתְנַשֵּׂא עָל

עַל אֱלֹהֵי אַבְרָהָם, הוּא – דְּעֵה אָבִי –

לֹא יִתְעַלֵּם לֹא יְאַחֵר לְהִנָּאֵץ,

אַך יְקַנֵּא וּשְׁמוֹ הַגָּדוֹל יוֹדִיעַ,

גְּאוֹן דָּגוֹן יַשַּׁח אַרְצָה וְתַחַת בָּשְׁנָה

יִקַּח חֶרְפָּה וּבוּז תְּבֹזְזֵהוּ כָלָה,

קָלוֹן יִנְחַל מִכְּבוֹד נִכְבָּד בִּי, הוּא

יָבוּךְ אֶת עוֹבְדָיו סֶלָה.

מנוח

תִּקְוָתְךָ זֹאת כֵּן תְּנַחֲמֶךָ, וּדְבָרֶיךָ

בְנִי כִּדְבַר אֶל אֶקָּחָה; כִּי הָאֱלֹהִים –

מִבְּלִי תְפוּנָה – לֹא יִתְמַהֲמֵהַּ כַּבִּיר

מִלְּהַצְדִיק כְּבוֹד שְׁמוֹ הַגָּדוֹל וִיכָלְתּוֹ

נֶגְדָה נָא לְכָל מְנַאֲצָיו, אַף לֹא יַאֲרִיךְ

כַּלְכֵּל שֶׂפֶק אִם הוּא הָאֱלֹהִים יָשֹׁר

אוֹ דָגוֹן, וּלְךָ בְּנִי מַה אֵיפוֹא אֶעֱשֶׂה

עַד כֹּה וָכֹה לְהִשָּׁלוֹת פֹּה לֹא תוּכַל

וּלְמַעֲצֵבָה לִשְׁכַּב בְּעֹנִי וְחֶלְאָה עוֹד

לְהֵעָזֵב; אָנֹכִי – עִם אֵיזֶה שָׂרֵי

הַפְּלִשְׁתִּים – עָשִׂיתִי חֹזֶה עַל אֹדוֹת

כָּפְרְךָ לְהִתְרַצּוֹת; כֵּן לְבָבִי יְדַמֵּה, כִּי

כְבָר הִרְווּ נַפְשָׁם בְּדֵי שִׁלּוּמִים וְנִקְמַת

קָלוֹן וּמַכְאוֹב, מַר מִמָּוֶת עָנוּשׁ

אַתָּה, שֶׁעַתָּה לֹא עוֹד תֵּרַע לָמוֹ.

שמשון

הֶרֶף אָבִי מִפְּצֹר חֲדַל מִטֹּרַח

וַעֲתֶרֶת, הֲלֹא טוֹב פֹּה אוֹתִי הֲנִיחָה,

נָקָם וְשִׁלֵּם יְהִי תּוֹכָחוֹת עַל עָוֹן –

אִם לְרַצּוֹת אוּכָלָה – אֶשָּׂא גַּם אֶסְבֹּל.

עַל שְׂפַת לָשׁוֹן וְדִבַּת אִישִׁים, עוֹלֶה

גּוֹלֶה טְמוּנֵי לֵב וְסוֹד אִישׁ רֵעֵהוּ

לְרָעָה רַבָּה וְעָוֹן פְּלִילִי, הוּא יִשָּׂא

בוּז וַחֲרָפוֹת מִכֹּל, בּוֹדֵד בְּמוֹעָדָיו

נִבְדַּל מִקְּהַל אֲנָשִׁים, כֶּאֱוִיל־שְׂפָתַיִם

יֵחָשֵׁב, שֶׁבְּמִצְחוֹ הֻתְוָה תָו הַסִּכְלוּת,

אַף כִּי אָנֹכִי עֲצַת אֵל וְסוֹד קָדְשׁוֹ

בְּזָדוֹן גִלֵּיתִי בְּרֶשַׁע אוֹ לַמִּצְעָר

כֶּסֶל, וּבְחֶרְפַּת עָוֹן יָשִׂיחוּ בוֹ

הַגּוֹיִם בְּמִשְׁלֵיהֶם, אַף יַרְשִׁיעוּהוּ

בַמִשְׁפָּט עַד תְּהוֹם רַבָּה וְאַפְסֵי בַלָהוֹת.

מנוח

הִנָּחֵם בְּנִי! וְחֵלֶף חַטָּא הַכְנַע רוּחַ

אַך מֵעֲשׂוֹת מְאוּם לְרָעָתְךָ אַתָּה חֲדַל,

טוֹב שׁוּב מֵעָוֹן, אֶפֶס מִגְּמוּלוֹ לוֹ

תִנָּצֵל, הֲלֹא שְׁמוֹר הַנֶּפֶשׁ נִזְהָרְתָּ,

אוֹ הַנִּיחָה שַלֵּם לָאֵל יַרְשִׁיעַ

כִּי טוֹב תַשֶּׁה בְךָ יַד אַחֶרֶת, לֹא יָדְךָ,

מִמְּךָ מַשַּׂאת עֲנוּשִׁים, אוּלַי יִתְרַצֶּה

אֵל וַנַקָךָ וַחֲטָאֶיךָ יְחַטֵּא,

הֵן הוּא – אָמוּר – יִרָץ אַף יִשָּׂא פְנֵי כֹל

(מִכֹּל יִשָּׂא דַכָּא כַּבֵּן כִּי יִכָּנַע),

הֲלֹא הוּא עִם גְּדוֹל חַסְדּוֹ יִבְחַר בַּחַיִּים,

לָכֵן חֹמֵם נַפְשׁוֹ וּבַמָוֶת בּוֹחֵר

עַוָּתָתוֹ נוֹכָחַת, וּלְהָרַע יִרֶב

בַּחֲטוֹא לְנַפְשׁוֹ מֵחֲטוֹא לֵאלֹהִים,

גַּם אַתָּה לָכֵן אֵל בַּעֲצַת נֶפֶשׁ מְאוֹס.

מִי יוֹדֵעַ? אוּלַי יַפְלִיא פֶלֶא יוֹעֵץ

עֵצָה לְהָשִׁיב שְׁבוּתְךָ לְאַרְצְךָ וּמִקְדָשׁוֹ,

שֶׁשָּׁמָּה תָסִיר מֵעָלֶיך כֹּבֶד מוֹט

חֲרוֹן אַפּוֹ עִם נִדְבוֹת פֶּה נֹחַם וּנְדָרִים.

שמשון

אָמְנָם סְלִיחָה אֲבַקְּשָׁה, אֶפֶס הַחַיִּים

לְתַכְלִית מַה אוֹ תוֹחֶלֶת בְּכֹחַ

עַל כָּל הָאָדָם נַעֲלֵתִי, מְלוֹא תִקְוָה,

רִגְשֵי עַלְמוּת, וְרוּחַ אֱלוֹהַ מְפַעֶמֶת,

לֵדָתִי מֵרֹאשׁ הֻגַּד וַעֲלִילִיּוֹתַי

כֻּלָּם מְלֵאֵי כֹחַ אֵל, וְאַחַר נַסּוֹת

וּפָעוֹל הֲכִי נִפְלָאוּ, נַעֲלֶה מִכֹּחַ

בְּנֵי הָעֲנָק הַמְּהֻלָּלִים לְמֵרָחוֹק,

בְּלִי פַחַד וּמָגוֹר מֵאָסוֹן, כְבֶן אֵל

הִתְהַלָּכְתִּי מַפְלִיא לַעֲשׂוֹת וַחֲתַת

בִּשְׂדֵי קָטֶל, וְלֹא אֶחָד נוֹעַז לְחָרְפֵנִי;

אֲזַי נָפוּחַ בְּגָאוֹן, חֲנִיךְ תַּאֲוָה, וּמוּג

מֵרֹךְ וַעֲדָנִים נִלְכַּדְתִּי וָאֶפֹּל

תֹּוךְ שַׁחַת יִפְעַת עַיִן וַחֲסֵרַת דָּעַת,

וּבְאַחֲרִית לְמַגֵּן גַּם רֹאשִׁי וְעֵרָבוֹן

סְגֻלַּת כֹּחִי בִּידֵי זוֹנָה שַׁלְּטֶת

נְצוּרַת לֵב וּמְבִישָׁה, זֹאת אֲשֶׁר גָּזַתְנִי –

כְּרָחֵל נֶאֱלָמָה – רֵאשִׁית גֵּז נִזְרִי

וְאַחַר שְׁלָחַתְנִי לְמִשְׂחָק רוֹאִים גָּזוּז

בָּזוּז, וְאִי חָלוּץ בֵּין אוֹיְבִים כְּנָפֶשׁ.

מקהלה

רֵאשִׁית מֶסֶךְ עִם נִטְפֵי יֶקֶב, שֶׁגַּם

מִבְּנֵי הַחַיִל חֲלָלִים רַבִּים הִפִּילוּ,

עֲלֵיהֶם הַבְלֵג יָכוֹלְתָּ, לֹא הַכְלִיל יַיִן

מַרְהִיב עַיִן, אַף לֹא רֵיחַ נִיחֹחַ

וּמֶתֶק הַמְשַׂמֵּחַ אֱלֹהִים וַאֲנָשִׁים

יָכְלוּ לְפַתּוֹתְךָ מִנִּי זַכִּים קָרִים.

שמשון

זוֹב מַעְיָנוֹת וְנוֹזְלִים מִפֶּלֶג אֱלֹהִים

לִקְרַאת קַרְנֵי קָדִים, זַכִּים וּבְהִירִים

הַמְזֻכָּכִים מִנְּשִׁיקוֹת פִּי הַשְָּׁמֶשׁ,

שָׁתִיתִי, לָטֹהַר כַּבְּדֹלַח, מַשְׁבִּיחַ

צִמָּאוֹן, לֹא קִנֵאתִי שׁוֹתֵי דַם עֵנָב,

הֲלוּמֵי רֹאשׁ וּמְבוּכֵי גֵאוּת עֲשָׁנוֹ.

מקהלה

הוֹי שִׁגָּעוֹן חֲשׁוֹב מִשֵּׁכָר תּוֹעֶלֶת

וּמִיץ אֹדֶם לְרֹאשׁ מִסְעָד וְרִפְאוּת,

הֲלֹא מֵאֵל אֵל כִּי הִזְהִיר, בָּחַר לְחַנֵךְ

אֶת רֹאשׁ גִּבּוֹרָיו מֵאֵין כָּמֹהוּ לַחֹזֶק,

שֶׁמִשְׁתֵּהוּ רַק מִזּוֹב מֵימֵי הַנָּחַל?

שמשון

מַה בֶּצַע בְּמוֹתַר הַשֶּׂפֶק, אִי כָלִיל,

אִם אַחֶרֶת רָעָה תֵּרַע תַּעֲמִיק שַׁחֵת?

אֶל מִשְׂגַּב שַׁעַר אֶחָד מוֹתַר אָיִן

אִם דֶּרֶךְ הַשֵּׁנִי יָבוֹא הָאוֹיֵב

וְיִכְבּוֹשׁ. מַה חֵפֶץ בִּי? וְאֵיכָכָה עַתָּה –

עִוֵּר, אָסוּר, נִבְזֶה כְלֹא אִישׁ וְלֵב אָיִן,

אַצְלִיחַ דָרֶךְ? בַּמָּה אֶעֱבוֹד, אוֹשַׁע

לְעַמִי הַפָּעַם, נְשׂוֹא מַשְׂאַת אֵל רְמִיָּה?

רַק לַחֲבוֹק יָדַיִם בְּתוֹכֵכִי בָיִת

כֹּבֶד מַעֲמָסָה לִי מְנוֹד רֹאשׁ לָרוֹאִים

וּמַחֲמָל; תַּלְתַּלֵּי קְוֻצּוֹתַי אֵלֶּה

לְלֹא הוֹעִיל יִגְדְּלוּ וִישׂוֹרָגוּ מַטָּה

(צִיּוּן שָׁוְא לְכֹחִי) עַד אַחֲרִית הַיָמִים,

מִקִּפְאוֹן עַצְלוּת עַמּוּדֵי גֵוִי רוֹפְפוּ

וַיִּמּוֹטוּ, אֱלֵי זִקְנָה נְמִבְזָה וַחֲשֻׁכָּה,

טוֹב פֹּה אֵעֻנֶּה בְפֶרֶךְ חֵלֶף לֶחֶם חֹק,

עֲדֵי הָרִמָּה אוֹ זָהֳמַת לֶחֶם עֲצָבִים

תְּכַלֵּנִי, אוֹ פִתְאוֹם הַמָּוֶת הַקָּרוּא

יָחִישׁ תִּקְוָתִי וְקֵץ יָשִׂים לְמַכְאוֹבָי.

מנוח

הֲתֹאבֶה לַעֲבוֹד לַפְּלִשְׁתִּים בְּכֹחֲךָ

נִתַּן לָךְ נָקוּב לְמַעַן עַנּוֹתָם נָפֶשׁ?

הֲלֹא טוֹב כְּעָצֵל שֶׁבֶת בִּפְאַת מִטָּה

כָּלוּא בְאֶפֶס מַעֲשֶׂה וּפָג מִזֹּקֶן?

אֲבָל אֵל הַבּוֹקֵעַ לֶחִי לְקוֹל קְרִיאָתֶךָ,

מִיַּבֶּשֶׁת עַיִן לְרַוֹּת צִמָּאוֹן

מִלַּהַט מִלְחֶמֶת, לֹא יִפָּלֵא מֶנּוּ

כֹּל, גַּם לְהַגִּיהַּ מַחֲשַׁכֵּי עֵינֶיךָ

שֶׁעִמָּהֶם לְעָבְדֵהוּ תֵיטִיב מֵאָז,

כָּכָה אֲפֻתֶּה, וָלֹא, מַדּוּעַ עָצְמְךָ

– לְמַרְבֵּה הַפֶּלֶא – בִּקְוֻצּוֹתֶיךָ עוֹד

שָׁמוּר, וְרוּחוֹ עוֹד תְּפַעֲמֶךָ? לֹא לַשָּׁוְא,

אַף לֹא תוּפַר עֲצַת אֵל וּמַתָּנָתוֹ.

שמשון

אָנֹכִי אַךְ אַחֶרֶת אָחוּשׁ עֲתִידוֹת לִי

כִּי אֵלֶה חֲשֻׁכּוֹתַי לֹא עוֹד תָּאוֹרְנָה,

גַּם שְׁבִיב חַיָתִי כִּמְעַט נִדְעָךְ כָּבָה

וּמִפְּנֵי אוֹר קָרוֹב חשֶׁךְ וַעֲלָטָה,

כָּל יְצוּרַי כַּצֵּל תֶּמֶס יַהֲלֹכוּן בְּלִי

תִקְוָה נִשְׁקָפָה וְנַפְשִׁי – אָחוּשָׁה – כִּי

עָיְפָה לִפְעֻלּוֹת אָדָם, מִנְשׂוֹא נִלְאֵת,

צֵל כְּבוֹדִי גָּז חִישׁ וְתַחְתָּיו צִלְלֵי בשֶׁת,

וְעִם שַׁלְוֵי עולָם עוֹד מְעַט קָט אָנוּחַ.

מנוח

אַל נָא הַאֲמֵן בְּאוֹתוֹת כֹּזְבִים, מוֹצָאָם

מִקֹּצֶר רוּחַ וַעֲמַל נֶפֶש בָּלוּל

עִם מַחְשְׁבוֹת אָדָם הָבֶל. אֲבָל אָנֹכִי

מִדְּאוֹג לְךָ כְּאָב לַבֵּן לֹא אֶחְדָּלָה,

אוֹסִיף בַּקֵּשׁ תַּחְבֻּלוֹת גְּאוּלָתֶךָ

בְּרַצֵּי כָסֶף, אוֹ אַחֶרֶת, וְעַד כֹּה וָכֹה

הִשָּׁקֵט וְנִחֻמִים מֵרֵעֶיךָ קָח.

שמשון

הוֹי שֵׁבֶט אֵל, נְקָמָה אַכְזְרִיָה נָקֵל

מֵרְדֹתֵךְ גֵּו, מֵעֲנוֹשׁ אֶת מִבְחַר יְצוּרַי –

מֹחַ, לֵב, שַׁד, קֶרֶב וּכְלָיוֹת – כֻּלָּהַן

בַּחֲמַת נִגְעֵי דַוָּי וּמַכְאוֹב רַהַב,

תּוֹך חֲדָרַי חֲדֹרִי וּפַלְסִי נְתִיב סֵתֶר

פְּנִימָה לַנֶּפֶשׁ, שָּׁמָּה – וּבְרָב כֹּחַ –

רְדִי בִזְרוֹעַ עֻזֵּךְ, נִקְמִי נָקָם וְשִׁלֵּם,

מֹצִּי לֵחַ וָשֶׁמֶן, מֵיטַב מִנֶּפֶשׁ

כַּלִּי כְּבִתְרֵי בָשָׂר מֵעַיִם וְקֶרֶב,

כִּסְאַת רִשְׁעָה וָיֶתֶר יַסְּרִי בְזַעַם,

אַף כִּי רֵקָה מִבְּשָׂר וְסָרַת רָגֶשׁ;

מָה אֲנוּשָׁה מַכָּתִי וּדְוֹתָהּ רַהַב

כְּחֹלִי נוֹשָׁן מֵאֵן אַף רֶגַע הַרְפֵּה

אוֹ הֵרָפֵא בְּעֶשְׂבֵּי מָזוֹר וְסַמִּים,

כְּחֹלִי מַמְאִיר וּכְלַבָּה קֹדָחַת

מִתְלַקַּחַת בֶּעֱזוּזָהּ וּתְבַצְּעֵנִי

עוֹד רֶגַע עַד אֲבַדּוֹן וְכִלְּיוֹן חָרוּץ.

שְׂעִפַּי, מְעַנַּי, חֲמֻשֵׁי כְּלֵי מָוֶת, טָרֹף

יִטְרְפוּ כָל נֵתַח בָּחוּר עָנֹג וָרַךְ,

יַכְאִיבוּ, יַדְאִיבוּ, וְיַגְדִּילוּ מַשְׂאַת

הַדַּלֶּקֶת, שֶׁלֹּא קָרַת צִמְחֵי שָׁדַי,

שֶׁלֹּא מֵי רִפְאוּת וּתְעָלָה יְכַבּוּהָ,

אַף לֹא רוּחַ קַר יַשֵּׁב מֵהַרְרֵי שָׁלֶג;

מְתִיקַת הַשֵּׁנָה נָדְדָה, וְתַחְתֶּיהָ

אַךְ קִפָּאוֹן מִמֵּימֵי רוֹש וָרָעַל,

אָז נַפְשִׁי עָלַי מִתְעַטֶּפֶת, מִתְעַלֶּפֶת

אַף תָּחוּשׁ וְתֹאמַר נוֹאָשׁ.

אֲנִי אַחַת הָיִיתִי אָמוּן וְלוֹ שַׁעֲשׁוּעִים

נְשׂוּאוֹ מֵרָחֶם, בְּטֶרֶם נוֹצָר נִבְחָר,

בֹּטֵחַ בְּמַלְאֲכוּת אֱלֹהִים פַּעֲמָיִם.

מִסָּבִיב בֶּטַח לְרֹאשִׁי סַךְ בְּיוֹם נָשֶׁק,

נָזִיר מִכֹּל גֻּדַּלְתִּי הָלֹךְ וְגָדֵל,

כְּמוֹפֵת לָרַבִּים הָיִיתִי, נוֹרָא

עֲלִילָה, נַעֲלֶה מֵחֹזֶק זְרוֹעוֹת גָּבֶר.

נֶגֶד הָעֲרֵלִים אוֹיְבַי הִתְגַּבָּרְתִּי,

וְעַתָּה הִשְׁלִיכַנִי – כְּלֹא לוֹ נוֹדָעְתִּי –

מֵעַל פָּנָיו לִידֵי אוֹיְבִים אַכְזָרִים

שֶׁאוֹתָמוֹ בִּפְקוּדָתוֹ נִאָצְתִּי;

אָבוּד, אוֹבֵד וַאֲבֵדָתִי לֹא תוּשַׁב

הָרְאוּת – חַי לְמַעַן הִשָּׁנוֹת הֵעָנֹת,

כְּמַטָּרָה הֻצַּגְתִּי מוּל חִצֵּי חֲמָתָם

וְזוֹ לַעֲגָם, לֹא אֶמָּנֶה בְמִסְפַּר קֹוִים

תִּקְוָה פַסָּה, אֶל מַכּוֹתַי רִפְאוּת רַק

אַחַת שָׁאַלְתִּי, אוֹתָהּ – לוּ אֶשְׁמַע –

לֹא אַכְבִּיר מִלִּים – אֲבַקֵּשׁ, מָוֶת מְמַהֵר

אַחֲרִית כָּל עֲמָלִי מַרְפֵּא וְצֹרִי.

מקהלה

מוֹעֲצוֹת חַכְמֵי הַלֵּב רַבּוּ כְמוֹ רָבּוּ,

הֲלֹא הֵם בְּסִפְרֵיהֶם חֲדָשִׁים גַּם יְשָׁנִים

יָעוּצוּ מִכֹּל אֹרֶך אַפַּיִם וִינַשְּׂאוּ,

וּלְאֵלֶּה – הַסֹּבְלִים בְּדֻמִּיָה הֹוָה,

מִקְרֶה וָפֶגַע בְּחַיֵי גֶבֶר חָדֵל –

דִּבְרֵי מוֹעֲצוֹתֵיהֶם טוֹבוּ גַּם יָשְׁרוּ,

כֻלָּם נְכוֹחִים לַמֵּבִין אַף יוֹעִילוּ,

יַעֲלוּ אֲרֻכָה לְפֶצַע וְעֶשְׁתֹּנֹת עָמָל,

אַךְ לְנֶפֶשׁ נַעֲנָה בְמַכְאוֹבֶיהָ, קוֹלָם

בְּלִי נִשְׁמַע, אוֹ יַשְׁמִיעַ בְּאָזְנֶיהָ

קָשָׁה וּלְהֶפֶךָ מִקּוֹל תְּלוּנּוֹתֶיהָ;

אִם לֹא לַגֶּבֶר יָחוּשׁ בְּקִרְבּוֹ פְנִימָה,

נִשְׂגָּב מִדַּעַת אֱנוֹשׁ, תַּנְחוּמוֹת אֵל

מִמָּרוֹם וּמִסְעָד סֵתֶר, מַרְפֵּא לֵב

רָפֶה, מָגֵן וְחֹזֶק לְנֶפֶשׁ נֶעֱטֶפֶת.

אֱלֹהִים אֱמֶת! מֶה הָאָדָם הַשָּׁפֵל

כִּי תִבְחָנֵהוּ בָחוֹן רַבּוֹת מוֹנִים

חֲלִיפוֹת וְלִרְגָעִים גַּם תַּהְפֻּכוֹת, תֶּרֶב

תַּלְאֵהוּ בַמַּסָּה בְּמֵרוּץ חַיָיו הַקְּצָרִים,

לֹא יִשְׁוֶה בַמִּשְׁפָּט אֶת צְבָא הַשָּׁמַיִם

אַף לֹא יִדְמֶה אָדָם לִיצוּרִים דֹּמְמִים,

נֹפֵל מִצִּמְחֵי שָׁדַי וּבְעִיר נִבְעָר;

אַף לֹא אַזְכִּיר שְׁפַל אֲנָשִׁים וַחֲשֻׁכֵּי עָם

הֵמָּה יִתְנוֹעֲעוּ יָצִיצוּ וְיַחְלוֹפוּ

כָּלִיל כִּזְבוּבֵי הַקָּיִץ וּבִין לָיְלָה,

בַּל אֶשָּׂא רֹאשׁ מִבְּלִי שֵׁם עַל דַּל שְׂפָתָי;

אָכֵן זֶה שֶׁמֵּהָמוֹן חוֹגֵג רְצִיתָהוּ

וַתְּעַדֵּהוּ עֶדְיֵי גָאוֹן וּמַשְׂאַת חֵן

לְעוֹלֵל עֲלִילִיּוֹת רַבּות – לִכְבוֹדֶך

וּמִבְטַח עָם – שֶׁמִּקְצוֹתָם כִּי נֻסּוּ

וַיּוֹעִילוּ, אֵלֶּה אֲשֶׁר רוֹמַמְתָּם, יֵשׁ

שֶׁבְּגֹבַהּ קַרְנָם וְעֶצֶם תֻּמָּם, תְּשַׁנֶּה

פָּנֶיךָ וְיָדֶךָ וּכְמַיִם עָבְרוּ

חִין עֶרְכָּם לְפָנִים תִּזְכּוֹר, (חֶסֶד חִנָּם)

מִמְּךָ עֲלֵיהֶם אוֹ מֵהֶם לְךָ בַּעֲבוֹדָה;

הַמְעַט כִּי תְסִירֵם תַּעַזְבֵם וּתְנַטְּשֵׁם

לְחַיֵּי עָמָל וּמְנָת שִׁלּוּחַ מְנָתָם

עוֹד תַּשְׁפִּילֵם מַטָּה מָטָּה מֵרוֹם אָז

הֲרִימוֹתָם, דַּלּוּ וּבַמֶּה נֶחְשָׁבוּ,

גָּדוֹל מִנְּשׂוֹא עֲוֹן אַשְׁמָתָם וְרִפְיוֹנָם;

מֵהֶם יֵשׁ שֶׁלְּפִי הַחֶרֶב יְחֹלָלוּ

בִּידֵי חֲלָלִים וּבְנֵי עַוְלָה, וְנִבְלָתָם

טֶרֶף לַחַיָּה וָעוֹף; מֵהֶם בַּשְּׁבִית

לְעַם נֵכָר לְמַס תַּחַת מְסִבּוֹת בְּלֹא מִשְׁפָּט

אוֹ בְמִשְׁפַּט הָמוֹן בַּעַר מְשַׁלֵּם רָעָה

וְכִי מֵאֵלֶּה יִמָּלֵטוּ, יֵשׁ בְּעֹנִי

בָּחֳלִי וּמַדְוֶה תַשַּׁח רֹאשָׁם מָטָּה,

חֳלִי מַשְׁחִית וּמְכַלֶּה מִנֶּפֶשׁ עַד בָּשָׂר

בְּעוֹד לֹא זָקְנוּ לֹא בָאוּ בַיָמִים

וְאִם בְּמִשְׁפָּט אוּלָם הִגְדַלְתָּ הַמִדָּה,

יִסְבְּלוּ לִימֵי שׁוֹבְבָתָם, בָּעֹנֶשׁ

כַּצַּדִּיק כָּרָשָׁע נִשְׁתָּווּ לָרוֹעַ

וְיֵשׁ אַחֲרִית שְׁנֵיהֶם עֲדֵי אוֹבֵד.

כֵּן לֹא תַעֲשֶׂה עִם זֶה אַחַת בְּחַרְתָּהוּ

צֶלֶם כֹּחֲךָ וְעַבְדְּךָ גִּבּוֹר בַּגְּבָרִים

אֲשֶׁר אוֹחִילָה; וּכְמוֹ שֶׁעָשִׂית לְפָנִים,

הַחֲזֵק בּוֹ בְּיוֹם אֵידוֹ, נַחְמֵהוּ וַהֲפוֹךְ

עֲמָלוֹ – כִּי כֹל תּוּכַל – אֶל אַחֲרִית שָׁלוֹם.

אַך מִי זֹאת עֹלָה מִיָּם אוֹ יַבָּשֶׁת,

הַנִּשְׁקָפָה מֵרָחוֹק כְּתֹאַר אֵשֶׁת,

לְבוּשָׁה הֲדַר כָּל רִקְמוֹת שָׁנִי וַעֲדָיִים,

אֵרֶא כִּי הֲלוֹם תְּיַשֵּׁר לָכֶת, אַף תָּשׁוּט

בְּאֳנִיָּה כְבוּדָה בָּאָה מֵעֵבֶר תַּרְשִׁישׁ

אֶל אִיֵי תוּבַל יָוָן אוֹ קֵדָר; אָן

פָּנֶיהָ עַתָּה מֻעָדוֹת? קַלָּה הִיא

וּבְכָל הֵילָהּ, הַחֲבָלִים אֲסוּרִים, תֹּרֶן

נֵס וּמִפְרָשׂ מָלָאָה, תֶּחֱצֶה גַלִים,

לְמִשְׂחָק עַל כַּנְפֵי הָרוּחַ תִּנָּשֵׂא;

רֵיחַ אֲהָלוֹת וּקְצִיעוֹת וְרֹאשׁ כָּל בֹּשֶׂם

עֹלֶה בְאַפִּי, שׁוּלֵי מְעִילָהּ סְרוּחַ

אַרְצָה, כַּעֲדִינָה מִמְּרוֹם בְּנוֹת הַנֵּכָר

לֶעָיִן, עַתָּה מִקָּרוֹב אֲכִּירֶהָ;

כֵּן, לֹא אַחֶרֶת זֹאת אֲבָל דְּלִילָה אִשְׁתֶּךָ.

שמשון

אִשְׁתִּי! בֹּגְדָתִי! אַל נָא תִקְרַב אֵלָי.

מקהלה

הֲלֹם בָּאָה עַתָּה וּלְנִכְחֲךָ מַבָּטֶת

כְּמוֹ תַעֲרוֹךְ מִלִּין, עַתָּה אֵיךְ רֹאשָׁהּ שַׁח

אַרְצָה, כְּרֹאשׁ פֶּרַח הַמָּלֵא טַל, תִּדְמַע

וּבְדֶמַע מִלֶּיהָ יִמַסּוּ לְאָיִן,

אַף שׁוּלֵי צְעִיפָהּ הַשָּׁנִי רֻטָבוּ,

עַתָּה הִיא מִלִּים אֵלֶיךָ עוֹרֶכֶת.

דלילה

בְּרַגְלַיִם כּשְׁלוֹת וְלֵב מָלֵא שֶׂפֶק, עוֹד

יְרֵאָה חֲרוֹנְךָ, שִׁמְשׁוֹן! אֲנִי הֲלֹם נִגָּשֶׁת,

וּכְעַל גְמוּלוֹת מַעֲשָׂי מִבְּלִי מְאוּם נַקּוֹת

פְּשָׁעַי אוֹדֶה וְאַכִּיר; אָכֵן אִם דְמָעוֹת

כַּפֵּר תּוּכַלְנָה (אַף כִּי בְתַהֲפֻּכוֹתַי

לְהָרַע מֵאֲשֶׁר חָשַׁבְתִּי הִרְבֵּיתִי)

דִמְעוֹתַי תִזְרֹמְנָה; וּסְלִיחָתְךָ אֲנִי

אִם בְּטוּחָה אֵינִי, אָמְנָם אַהֲבַת דוֹדִים,

שֶׁגַּם עַל יִרְאָה גֹבָרֶת, וְרֹך לִבִּי

הֲלֹם נָחוּנִי, כִּי חשֶׁקֶת אֲנִי לְהַבִּיט

עוֹד אַחַת אוֹר פָּנֶיךָ וְלָדַעַת אִם

לִשְׁלוֹמְךָ מְאוּם אוּלַי הֵטִיב אוּכָלָה

לְהָקֵל מִסִּבְלְךָ הַקָּשֶׁה, וּפָנֶיךָ

אוּלַי עִם כָּל יְכָלְתִּי וְחֶפְצִי אֲכַפְּרָה,

וְאוּלַי – אִם אֵחַרְתִּי – מְעַט מִזְעֵר לִגְמֹל

חֶפְזוֹנִי, וְרַב מִמֶּנּוּ אֲסוֹן אִוַּלְתִּי.

שמשון

סוּרִי, סוּרי, פֶּתֶן! כְּנִכְלַיִךְ אֵל

כֵּן נִכְלֵי כָל אִשָּׁה מְשַׁקֶּרֶת כָּמוֹךְ –

לְנַתֵּק מֹסְרוֹת אֵמוּן לַעֲקֹב וּלְרַמּוֹת

וְאַחַר גַּם לֵעָנֹת וּלְחַלּוֹת כְּשָׁבָה,

לְהָפִיק רָצוֹן בְּבַדִּים וּכְמוֹ לָהּ נַפְשָׁהּ

יָרְעָה, תִּתְוַדָּה לְהֵטִיב דֶרֶך בְּלֵב וְלֵב

וְאַךְ לַחֲדוֹר לֵב אֲהוּבָהּ חֶפְצָהּ וּלְנַסּוֹת

עַד אָן עַד מְתַי נֶאֱלַץ, אַפּוֹ יַאֲרִיךְ

אִם בְּיוֹשֶׁר אוֹ מֹרֶךְ לֵבָב, וְאֵיךְ לִצְרוֹר;

וְאַחַר – הָעֲרוּמָה לִמֻּדַת הָרֵעַ

עוֹד תָּשׁוּב תִּבְגוֹד וְעוֹד תָּשׁוּב תֵּעָנֶה.

גַּם חַכְמֵי לֵב רַבּוֹת עִתִּים נִתְעוּ בַּשָּׁוְא

בְּשׂוּמָם לְקַו וּמִשְׁקָלֶת שֶׁלֹא לְמַאֵס שָׁב

וּמִתְנַחֵם, כִּי אִם הֶרֶב לִסְלוֹחַ;

וְהֵם נָכוֹנוּ לִסְבּוֹל יְמֵי רָעָה וְחשֶׁךְ

אֶת פֶּתֶן אַכְזָרִי שֹׁכֵב חֵיק בְּחַבְּקָם,

לוּלֵא קָדְקוֹד הָאוֹיֵב לָשׁוּף יְמַהֲרוּ.

וּכְמוֹ אֲנִי בְיָדְךְ מָשׁוּל לְדֹר דֹרִים.

דלילה

שְׁמָעֵנִי שִׁמְשׁוֹן! לֹא לְהַקְטִין עָוֹן, אֲנִי

מִתְאַמֶּצֶת, לֹא בָּזֹאת אֲנִי נוֹכָחָה,

אָמְנָם זֹאת, לוּ שָׁקוֹל יִשָּׁקֵל עֲוֹנִי

מוּל עֲוֹנְךָ בְּלִי כֹבֶד וּטְעִינַת יִתְרָה,

בְּמֹאזְנֵי צֶדֶק, כִּי עַתָּה יִשְׂאוּ יָחַד,

וּרְצוֹן סְלִיחָתְךָ אָז אוּלַי אָפִיקָה

שֶׁתֵּקַל אוֹ תַּמְעִיט לַמִּצְעָר שִׂנְאָה.

רֵאשִׁית כִּי אַשְׁמַת רִפְיוֹן, הֲלֹא גַם תּוֹדֶה,

לֹא בִי לְבַדִּי הִיא רַק מַעַלְלֵי הַנָּשִׁים

כֻּלָּהַן; לִדְרוֹשׁ, לְדַרְיוֹשׁ, לָתוּר וְלַחְקוֹר

תּוֹך מִסְתְּרֵי אֲהוּבֵיהֶן – וְאַחַר כְּמֻכֵּי רִפְיוֹן

לְגַלּוֹתָם – גַּם שְׁנֵיהֶם מוּמֵי מַרְבִּיתֵנוּ;

אֲבָל הֲלֹא גַּם לְךָ לְרִפְיוֹן יֵחָשֵׁב גַלּוֹת –

וְאַך בְּהַפְצַר – דָבָר שֶׁכָּמוֹהוּ כְאַיִן –

בַּמָּה יְכָלְתְּךָ וּמִבְטַח עֹז; וְלַאֲשֶׁר

עָשִׂיתִי אָנִי, אַתָּה דֶרֶך הוֹרֵתָנִי.

אָמְנָם אֲנִי לָאוֹיְבִים גִלֵּיתִי שֶׁלֹּא כֵן,

וְאַתָּה לֹא כֵן גַלּוֹתָ סוֹד לְאִשָּׁה רָפָה

וּלְנַפְשְׁךָ בִּלְעָדַי הֲרֵעֹתָ, אַכְזָר!

עַתָּה רִפְיוֹן מוּל רִפְיוֹן אִם יִשָּׁקֵל

שָׁוִים יִהְיוּ וְעַוְלָתָה אַחַת בָּמוֹ,

וּבְכַפֶּרְךָ אֶת עֲוֹנִי יוֹכִיחוּ כֹּל

נִדְבוֹתֶיך. וְלוּ לֹא בְחָזְקָה תַּכְבֵּד, אָז

אֲנִי כַּבִּירַת כֹּחַ מִמְּךָ אֶמָּצֵא;

וּמָה אִם אַהֲבָה – שֶׁאַתָּה שִׂנְאָה תְּכַנָּה –

(קִנְאַת הָאַהֲבָה הִיא רַבַּת הֶחָיִל

בְּלֵב כָּל בָּשָׂר וְגַם בְּלִבִּי לְך לֹא מְעַט)

הֵסַבָּה הָרָעָה? אֲנִי מַעֲלוֹת רוּחֲךָ

כִּי חֲלִיפוֹת לַבְּקָרִים, הִכַּרְתִּי וָאִירָא

פֶּן תַּעַזְבֵנִי – כְּמוֹ הַתִּמְנִית – לָכֵן

בַּעֲבוֹתִים חֲזָקִים לֶאֱחָזְךָ נוֹעָצְתִּי,

וּמֵאֵלֶה טוֹב לֹא מָצָאתִי רַק לְאַלְּצְךָ

לַעֲרוֹם לָדַעַת סְתָרֶיךָ וּמִפְתַּח

מַנְעוּל חֹסְנֶךָ; אָמְנָם אִם כֹּה תִשְׁאַל

מַדּוּעַ גִלִּיתִים? אֲנִי בְטוּחָה בְּאֵלֶה

הִשִּׂיאוּנִי כִּי חֹרְשֵׁי רֶשַׁע אֵינָם

לְנַפְשְׁךָ, רַק לְשִׂימְךָ תָּפוּשׂ בַּמִּשְׁמָר

וְזֹאת לְטוֹבָתִי אָמַרְתִּי, כִּי הַחוֹפֶשׁ

יִמְשָׁכֲךָ לַחֲרָפוֹת וַאֲסוֹנִים, אוֹ אָז

כְּלוּאַת בַּיִת אֶהִי וְשֹׁמֵמָה אֵשֵׁבָה,

אוֹ תּוֹךְ עֶרֶשׂ אַלְמְנוּתִי עָלֶיךָ אֶנְהֶה.

טוֹב אֶתְעַנְּגָה עָלֶיךָ יוֹמָם וָלָּיִל

אֲסִיר אַהֲבָה לִי, לֹא לַפְּלִשְׁתִּים הִנֶּךָ;

כֻּלְּךָ לִי גַּם שָׁמוּר מֵאָסוֹן מִחוּץ

מִפַּחַד מִבָּיִת מֵרֵעִים רָעִים.

כָּל אֵל בְּחֻקֵּי אַהֲבָה כִּי כֵן מְצָאתִים,

וְלַאֲחֵרִים אוּלַי גַם שְׂחוֹק וּמַהֲתַלוֹת

הָאַהֲבָה אִם כַּמָּה הֵסַבָּה רָעָה,

אַךְ תָּמִיד חֶמְלָה אוֹ סְלִיחָה הֵפִיקָה.

אַל מִזּוּלָתְךָ נִבְדָל תֶּהִי, נִפְלָא מִכֹּל,

כִּגְבוּרָתְךָ קָשָׁה כַּבַּרְזֶל וחַלָמִישׁ

וְאִם בְּאֹמֶץ לֵב וְחֹזֶק עַל כָּל הָאָדָם

נַעֲלֵיתָ, אַל נָא בְאַפְּךָ כָּכָה תֶהִי.

שמשון

אֵיכָה הַמְכַשֵּׁפָה בְּעָרְמָה חֲטָאֶיהָ

תַזְכִּיר לְמַעַן חֲטָאַי – וּלְהַרְעִימֵנִי?

וְרַק אֵיבָה לֹא אַהֲבָה עַתָּה הֲלֹם הֱבִיאֲתָךְ

בְּזֹאת אֲנִי – תֹּאמְרִי – לִמַּדְתִּיךְ, הַדָּרֶךְ

הוֹרתִיךְ, הָהּ חֶרְפָּה גְדוֹלָה וְאֶשּׂאֶנָּה!

וַאֲנִי לְנַפְשִׁי בְּטֶרֶם אַתְּ לִי שִׁקַּרְתִּי,

וּסְלִיחָה לָכֵן כְּמוֹ לְאִוַּלְתִּי אֶשָּׂא

אַתְּ לְרֹעַ מַעֲלָלַיִךְ קָחִי. אַךְ לוּ

הַבֵּט אֶל אָוֶן תֹּאבִי בְּלִי פָנִים שְׂאֵת,

אֲזַי תֹּאֲנוֹתַיִךְ מֵהֶבֶל תַּכִּירִי

בַּדִּים וַהֲתֻלִים. בְּרִפְיוֹן תֹּאמְרִי לְנַקּוֹת;

אֲנִי כֵן אַאֲמִינָה; כִּי הִתְחַזֵּק לֹא יָכָלְתְּ

עַל זְהַב פְּלָשֶׁת. אַךְ לוּ מַרְפֵּה יַנִיחַ

חֲטָאִים, אֵיךְ מְרַצֵּחַ וּמְרַגֵּל חֶרֶשׁ,

חוֹמֵס וְאוֹיֵב יֵרַע בַּקֹּדֶשׁ יֶאְשָׁמוּ?

הֲלֹא מֹצָא כָל רָעָה רִפְיוֹן, וַאֲשֶׁר יָרִיב

לָכֵן, אִם אֵל אוֹ אִישׁ נַקֵּה לֹא יְנַקֵּךְ.

וְאַהֲבָה – תֹּאמְרִי – לְחָצֵךְ! כַּנִּי חֲמַת רַעַל

לְרַוּוֹת תַּאֲוָתֵךְ; אַהֲבָה תְבַקֵּשׁ אֲהָבִים,

וְאַתְּ אֵיךְ אַהֲבָתִי בִּקַּשְׁתְּ בְּדַרְכֵּך בָּחַרְתְּ

לְהַעֲלוֹת מִבְּלִי כַפֵּר חֲמַת שִׂנְאָתִי.

מִדַּעְתִּי – לְךָ אָמַר לִבִּי – כִּי תְרַמֵּנִי

וְאַךְ שָׁוְא תִתְאַמְצִי לְכַסּוֹת בָּשְׁנָה בְּבוֹשֶׁת

וּבְהִצְתַדֶקְתֵּך גַלּוֹת תּוֹסִיפִי קְלוֹנֵך.

דלילה

מֵאָז חָרַצְתָּ כִּי בְרִפְיוֹן בַּל יִצְדַק

אִישׁ אוֹ אִשָּׁה – אַף כִּי פִּיךָ יַרְשִׁיעֶךָ.

לוּ תֵדַע הַמּוֹקְשִׁים עָלַי סָבִיב שָׁתוּ

וּמְצוֹרִים צְרָרוּנִי טֶרֶם נִרְצֵיתִי

שֶׁלְהַחֲרִיד יָכְלוּ גַּם כַּבִּיר כֹּחַ

וְעָשׂוּי לִבְלִי חָת בְּלִי לַעַג תֶּמֶס יֵלֵך.

אֲנִי לֹא בְכֶסֶף – וּכְתַאֲשִׁמֵנִי אַתָּה –

נִמְכַּרְתִּי; מֵאָז הֲלֹא תֵדַע הַסְּרָנִים

וְשָׂרֵי אֶרֶץ מוֹלַדְתִּי בִּכְבוֹדָם בָּאוּ;

פָּגְעוּ, הִפְצִירוּ, צִווּ גַּם הִבְהִילוּ;

הִשְׁבִּיעוּנִי בְּכָל חוֹבוֹת גֶבֶר לְעַמּוֹ

וֵאלֹהָיו; הוֹכִיחוּ בַעֲלִיל אֵיךְ יִצְדַק

יִכָּבֵד וְיֵקַר, לִלְכֹּד בְּמַלְכֹּדֶת נֶפֶשׁ

אוֹיֵב בְּנֶפֶשׁ, זֶה שֶׁאִבַּד וַיַפֵּל

לִרְבָבוֹת חַלְלֵי עַמֵּנוּ; וְהַכֹּהֵן

גַם הוּא לֹא חִבֵּק יָד, אַךְ תָּמִיד לְאָזְנָי

הִטִּיף מִלִּים הֶלְאוּנִי; כִי טוֹב וְיָשָׁר

אַף נִרְצָה לָאֵל הַטְמֵן מוֹקֵשׁ לְמְכַחֵשׁ

וּבֹזֶה דָגוֹן. וַאֲנִי – אִשָּׁה רָפָה –

מוּל אֲמָרִים נְכוֹחִים בַּמָּה הִתְוַכֵּחַ

יָכָלְתִּי? רַק אַהֲבָתִי לְךָ נִצְבָה לְשָׂטָן;

וּבְמַשְׂכִּיוֹת לְבָבִי אֵל עִם אֵל בְּחָזְקָה

אָז נֶאֱבְקוּ. אֲבָל דִבְרֵי יוֹשֶׁר בְּכֹחַ

נִמְרְצוּ בְּפִיוֹת חַכְמֵי לֵב, וְלָאַחֲרוֹנָה

אַף גַם יָשׂרוּ; כִּי לְמַעַן הַרְבּוֹת טוֹב

הָרֵעַ מְעַט לֹא נֶחְשָׁב; וּבְעָצְמַת משְׁלִים

דִבְרֵיהֶם עָלַי חָזְקוּ גַּם יָכְלוּ.

לְיוֹשֶׁר – חָשַׁבְתִּי – אֶמֶת וְחוֹבָה גַּם יָחַד.

שמשון

עַד אָן תָּשִׂימִי קֵץ לְנִכְלוֹתַיִךְ אֵל

בֹּגֶדֶת בְּבֶגֶד אֱמוּנָה מִתְנַכֵּרָה!

לוּלֵא נִבְאַשְׁתִּי בְּאַהֲבָתֵךְ אָנִי

לוּ לִי – וְכַאֲשֶׁר יָאֲתָה – תַּמָּה הָיִית, כִּי אָז

בִּינָתֵךְ אַחֶרֶת צִוַּתָּךְ – וַתִּפְעָלִי.

אָנֹכִי מִבָּנוֹת – גַּם שִׁבְטִי וְעַמִּי –

אוֹתָך בִּכַּרְתִּי, וּמִמְּרַחֲקַי קְרַבְתִּיךְ

אֲהַבְתִּיךְ (זֹאת יָדַעַתְּ אַף גַּם נוֹכַחַתְּ)

דַי וְיֶתֶר, אֵלַיִךְ כָּל מַצְפֻּנָי

חָשַׂפְתִּי לֹא מִסִּכְלוּת אַךְ נֶאֱלַץ

בִּשְׁאֵלָתֵךְ, שֶׁלְכַחֵשׁ לֹא נוֹעַזְתִּי,

וְעוֹד נִשְׁפָּט כְּאוֹיֵב אָנִי; וּמַדּוּעַ

אַתְּ בָּרִאשֹׁנָה כֹּה חָפַצְתְּ לִהְיוֹת לִי,

וְאַחֲרֵי כֵן – רַק אַחֲרֵי כֵן – לְאוֹיֵב שַׂמְתִּינִי,

וּלְאֵשֶּׁת חֵיק אִם אַחַת נִהְיֵית, לְמַעֲנוֹ

לָךְ לַעֲזוֹב אֶרֶץ וּמוֹלָדֶת, אֲנִי לֹא עַבְדָם

גַּם לֹא בְצִלָּם חָסִיתִי, אֲנִי לִי מַחֲסֶה,

וְאַתְּ לִי לֹא לָמוֹ, וּמְאוּמָה לְרָעָתִי

אִם גַּם הֵמָּה מִמֵּךְ בִּקְּשׁוּ לֹא בְצֶדֶק;

הַאֹרַח עוֹלָם וּבְרִית עַמִּים שָׁמָרוּ? –

לֹא עוֹד אַרְצֵךְ רַק חֶבֶר פּוֹחֲזִים הֵם

קֹשְׁרֵי קֶשֶׁר לִתְמוֹךְ מֶמְשָׁלָה בְּשֵׁבֶט

רֶשַׁע לַחֲמוֹס וּלְהָסִיר גְבוּלוֹת קֶדֶם

גְבוּל אַרְצֵנוּ יְרֵשָׁה לָנוּ מִדֹּר דֹּר

לָכֵן לֹא הַאֲזֵן! אַךְ קִנְאָה עוֹרְרָתֵךְ

לְרַצּוֹת – זֹאת עָשִׂית – אֱלֹהַיִךְ, אֱלֹהִים

זוּ כֹחָם לְנַקּוֹת פֶּשַׁע וּלְרַדֵּף צָרִים

בְּשֶׁטֶף אַף וַחֲמַת זַעַם; וּלְהֶפֶךְ

מֵחֻקֵי אֱלוֹהַּ אֱלֹהִים אֵיךְ הֵמָּה?

וּמֶה כִּי יִרָצוּ יִשָׁמְעוּ וְיִוָּרְאוּ?

וּבְסוּר תֹּאֲנוֹתַיִךְ וְהַמַּסְוֶה נִגְלָתָה

מַעַר אַשְׁמָתֶךְ לַעַיִן תֵּרָאֶה.

דלילה

בְּתוֹכָחוֹת וּמִלִּים עִם גֶבֶר אִשָּׁה

עֲמוֹד בַּל תּוּכַל לוּ גַם תִּזְכֶּה בְמִשְׁפְּטָהּ.

שמשון

כִּי מִלִּין תַּחְסְרִי אַתְּ אוֹ קֹצֶר רוּחַ

לֹא אָפוּן, עַד כִּי הוֹגַעְתִּינִי בְצִלְצְלֵי מִלָּיִךְ.

דלילה

אָכֵן נוֹאַלְתִּי נִמְהָרָה! שָׁגִיתִי

בַּאֲשֶׁר אָמְנָם חָשַׁבְתִּי לְהַצְלִיחַ דָרֶךְ;

אַךְ סְלִיחָה וָחֶסֶד אֲבַקְשָׁה, שִׁמְשׁוֹן!

תֵּן יַד לִי! לְיַשֵּׁר עֲוָתוֹתַי מַאֲוָיָי.

לְךָ אֲנִי לְהֵטִיב חֹשֶבֶת אֶת הָרָעָה

נִשֵׂאתִי, זֹאת לָךְ אֲרֻכָה הַנִּשְׁאָרֶת,

בַּל רַב מִדַּי שִׁית לֵב, וּמִבְּלִי בֶצַע

עֱנוּת נָפֶשׁ; לְאָדָם גַּם בְּלִי מֶתֶק אוֹר

עוֹד יִמְתֹּקוּ יֶעֶרְבוּ – בַּעֲבוּר חוּשׁוֹ בוֹ –

דֵי תַעֲנוּגִים לְרַוּוֹת צִמָּאוֹן וָחֵפֶץ,

שֶׁבֶת בְּבַיִת שָׁקֵט, שַׁאֲנָן מִמְּלָאכָה,

חָפְשִׁי מִטּוֹרַח וַעֲמַל רוֹאֵי שָׁמֶשׁ,

יוֹם יוֹם עָמוּס לַעֲיֵפָה גֶּבֶר בַּחוּץ.

אֲנִי אֶת פְּנֵי הַשָׂרִים אֲחַלֶּה, וְהֵמָּה לִי

יַטּוּ אֹזֶן קַשָׁבֶת, כִּי אֲחַלֶּצְךָ

מִזָּהֳמַת חֲיָּתְךָ וּבְצֵל קֹרָתִי

אוֹשִׁיבֶךָ. אֲנִי בְּאַהֲבָה מִשְׁנֶה וּמַשְׂאַת

הָאוֹמֶנֶת אֶשָׂאֶךָ. אֲנִי גַּם אֶדְאַג

וְאֶסְבּוֹל לְעֵת זִקְנָה וְשֵׂיבָה, כָּל מַחְסוֹרְךָ

אֲמַלֵּא בְּחֵפֶץ לְבַב וְכַפָּיִם. וּבְכֵן

לַאֲבֵדָתְךָ סַבּוֹתִי דְאָגָה אַמְעִיט.

שמשון

לֹא, לֹא! לְמַעֲנִי אַתְּ מְאוּמָה בַּל תִּדְאָגִי

לֹא נָכוֹן כֵּן, אֲנִי וְאַתְּ מֵאָז נִפְרַדְנוּ,

אַף בַּל תִּתְּנֵנִי לְאִישׁ סָכָל וּמְשֻׁגָּע

לְהָבִיא רַגְלַי עוֹד פַּעַם בְּרֶשֶׁת זוּ

אַחַת נִלְכָּדְתִּי. יָדַעְתִּי מְזִמּוֹתַיִךְ –

וְלִי מַה יָקְרוּ מְחִירָן – עָצְמַת נְכַלָיִךְ,

קֶסֶם הוֹד גְבִיעֵךְ וִיפִי מִדַּבְּרֹתַיִךְ

לֹא עוֹד יִשְׁלְטוּ בִי, כֹּחָם מֵאֶָפֶס.

אֶת זֹאת לָמַדְתִּי מֵעָרְמָתֵךְ, נָחָשׁ!

לֶאֱטוֹם אֹזֶן לְרַעַם קוֹל נְחָשַָׁיִךְ;

אִם בַּעֲלוּמַי וִימֵי חָרְפִי, שֶׁאוֹתִי רוֹאַי

אָז כִּבְּדוּ, אָהֲבוּ, אַתְּ לְבַדֵך שְׂנֵאתִינִי.

אֲלוּף נְעוּרֵךְ! הֱקִלוֹת, בָּזִית. מָכַרְתְּ סִגַּרְתְּ

לָאוֹיְבִים, וּמֶה גַּם עַתָּה בְעִוִּרוֹנוֹ?

נִתַּן לְמִשְׁגֶה כַּיֶּלֶד, יֶחְסַר דֵּעַ

ועֶזֶר, לֹא נֶחְשָׁב, עַל נְקַלָה בְאֵין מַכְלִים

נִלְעָג, אֵיךְ עוֹד תְקַלִּינִי תְבַזִינִי

אִם נִכְנַע אֶהְיֶה וּלְמִשְׁמַעְתֵּךְ אָסוּר

כְּעֶבֶד שָׁבוּי? אֵיךְ תוֹסִיפִי תְרַמִינִי

לְהָבִיא דְבָרַי וּמַעֲלָלַי אֶל הַשָׂרִים?

וְהֵם יְבַקְּרוּ גַּם יַחְרוֹצוּ מִשְׁפָּט לְשֵׁבֶט.

הַבּוֹר הַזֶּה בְּעֵינַי נֶחְשַׁב בֵּית חָפְשִׁית

בִּפְנֵי בֵיתְךָ, שֶׁבּוֹ רַגְלַי לֹא עוֹד תִצְעַדְנָה.

דלילה

שִׁמְשׁוֹן! הוֹאֶל נָא וְאֶגַע פַּעַם בְּיָדְךָ

שמשון

גְשִי הָלְאָה! פֶּן פֶּתַע חֲרוֹנִי יִתְעוֹרֵר

וּכְשַׁסַּע אֶת הַגְּדִי רֶגַע אַשַׁסְּעֵךְ

מֵרָחֹק סְלִיחָה אוֹשִׁיטָה וּלְכִי לָךְ.

בְּכִי וְסִפְדִי עַל תַּרְמִיתֵךְ וּמַעֲלָלַיִךְ,

הֵמָּה שֵׁם עוֹלָם יִתְּנוּ לָךְ, וּמוֹפֵת

תְּהִי לִבְנוֹת הֶחָיִל וְנָשִׁים נֶאֱמָנוֹת,

סִכְנִי אַלְמְנוּתֵךְ נִמְהָרָה! בְּזָהָב

מָכַרְתְּ אֲלוּף נְעוּרֵךְ וּמִזֶּה לְכִי הָלְאָה.

דלילה

חֵרֵשׁ מִפֶּתֶן הִנֶּךָּ אֲטוּם אֹזֶן

מִתְּחִנָּה מֵרוּחַ וְיָם, גַם רוּחַ

לְיָם יִתְרַצֶּה, וְיַם סוֹעֵר, לִקְצוֹת אָרֶץ

וְאוּלָם אַתָּה גַּם כִּי אַעֲתִּירָה, חֲרוֹנְךָ

בִּי עוֹד יֶעֱשַׁן יִקְדָח מִבִּלְתִּי כּבֹּה,

אַךְ מַדּוּעַ אֲנִי מִתְרַפֶּסֶת, וּבְבַקְּשִׁי

שָׁלוֹם, בְּשִׂנְאָה הוּא אָחוֹר יֶהְדָפֵנִי,

יְגָרְשֵׁנִי מִפָּנָיו לְאָלָה בָּאָרֶץ,

וּשְׁמִי יִזָּכֵר לְקָלוֹן וְחֶרְפַּת עוֹלָם.

לִדְאֹג לִשְׁלוֹמוֹ מֵעַתָּה אֶחְדָלָה,

לִדְאֹג לְשְׁלוֹמִי מַדּוּעַ אֲמָאֵנָה?

הַתְּהִלָּה, אִם לֹא פָנִים, פֵּיוֹת לָהּ רַבּוֹת,

בָּהֵן תָּרִיעַ בַּחוּץ מַעֲשֵׂי גָבֶר;

בִּשְׁתֵּי אֶבְרוֹתֶיהָ, לְבָנָה גַּם שְׁחוֹרָה,

תִּשָּׂא שֵׁם הַגְּדוֹלִים עַל כַּנְפֵי רוּחַ.

אוּלַי בֵּין הַמֻּלִים בְּנֵי דָן וִיהוּדָה

וּבֵין יֶתֶר שִׁבְטֵי גְבוּלֵנוּ, שָׁם שְׁמִי

לְאָלָה יִזָּכֵר; כֶּתֶם תַּרְמִית – אֵשֶׁת

שֹׁכַחַת אַלוּף נְעוּרֶיהָ, לֹא יִמָּחֶה;

וּלְלַעַג וְדֵרָאוֹן לְדוֹר אַחֲרוֹן תֶּהִי.

אָכֵן פֹּה בְּאַרְצִי, בָּהּ נַפְשִׁי חֹשָׁקֶת,

בְּעָרֵי עֶקְרוֹן, עַזָּה אַשְׁדוֹד וְגַת, שָׁם

שֵׁם עוֹלָם יֻתֵּן לָּהּ. וּבֵין שָׂרוֹת עַזָּה

שָׁרוֹת תָּשֹׁרְנָה לִכְבוֹדָהּ בְּמוֹעֵד וָחָג.

בְּחַיֶיהָ וּמוֹתָהּ תִּזָּכֵר זֹאת שֶׁלְּמַלֵּט

אַרְצָהּ מִצַּר הִגְדִילָה עֲשׂוֹת וַתְּבַכֵּר

מֵאֵמוּן דּוֹדִים וַעֲדָנִים. עַל קִבְרִי

בֹּשֶׂם מֻקְטָר, מֻגָּשׁ לִשְׁמִי פִּרְחֵי הוֹד;

שָׁם שְׁמִי לֹא יִפּוֹל מִזֹּאת בְּהַר אֶפְרַיִם

יָעֵל, שֶׁרַחֲמִים שִׁחֲתָה לְסִיסְרָא הַנָּס,

וְגַם עוֹבֵר אֹרַח בְּיָשְׁנוֹ מָחֲצָה וְחָלְפָה

רַקָּתוֹ. אוֹ הֲאֶחְשֹׁב לְעָוֶל הִתְעַנֵּג

עַל שֵׁם עוֹלָם, אוֹת כָּבוֹד וּמַצְבַת יְקָר

עַל אֲמִתִּי, חֶסֶד עַמִּי לִּי שִׁלּוּמִים

כִּי חוֹבָה מִלֵּאתִי לְאֶרֶץ מוֹלֶדֶת?

אָכֵן לָזֶה מִי יְקַנֵּא, מִי יָלֶּן לוֹ

וּלְגוֹרָלוֹ – כָּמוֹנִי – נֻטַּשׁ יֶהִי.

מקהלה

הֵן הָלְכָה מִזֶּה, אַחֲרֵי נְשִׁיכָתוֹ

נָחָשׁ יִוָּדַע – אַף כִּי צָפוּן מֵרֹאשׁ.

שמשון

תֵּלֵךְ לָהּ! אֵל שְׁלָחָהּ לְהַרְעִימֵנִי

וּלְהַזְכִּיר אִוֶּלֶת אָדָם, כִּי יִצְפּוֹן

בְּחֵיק צִפְעֹנִי מַטְמוֹן יָקָר: סוֹד אֱלֹהִים

חַיִּים, חַיִּים וּמָגֵן סֵתֶר לְרַבִּים.

מקהלה

מַה נִפְלָא הֵיּוֹפִי! כִּי יִמְשֹׁךְ בְּכֹחוֹ –

אִם גַּם יֵרַע – וִילַבֵּב אֶת הַנֶּפֶשׁ

אַחַת בְּאַהֲבָה לְקָחָהּ, לֹא בְנָקֵל יְשֹׁרָשׁ,

כִּי יַךְ עָמֹק וְיַשְׁאִיר פְּצְעִים נֶאֱמָנִים

וּמַכְאוֹב אָנוּשׁ מִנֹּחַם הָאַהֲבָה.

שמשון

גַּם אֶל מִדְיְנֵי אַהֲבָה יֵשׁ אַחֲרִית שָׁלוֹם;

לֹא לִמְחַלֶּלֶת בְּרִית בְּבַקְּשָׁהּ הַנָּפֶשׁ.

מקהלה

לֹא בְחָכְמָה, בִּצְדָקָה, בְּיַד חֲרוּצִים,

רוּחַ כַּבִּיר, חִין וְרַב חָסֶד, הַנָּשִׁים

תִּרְכַשְׁנָה אוֹ תִירַשְׁנָה אַהֲבָה לָמוֹ

לְאֹרֶךְ יָמִים; אַךְ בַּמֶּה לֹא נֵדַע שָׁחַר

אַף כִּי נַעַמִיק חֲקֹר לַחֲרֹץ מִשְׁפַּט צֶדֶק,

(הַנְּסִבָּה אֵלֶיהָ אֲנָשִׁים יָגֹלוּ

יִדְמֶה לְמוֹ חִדָתְךָ שִׁמְשׁוֹן; אִם גַּם יוֹם

אֶחָד אוֹ שִׁבְעָה לַחֲקֹר יִלְאֶה גָּבֶר)

לוּ אַחַת מֵהֵנָּה לַתִּמְנִית אוֹ כֻלָּן,

אֲזַי לְבַכֵּר לֹא מִהֲרָה עַל פָּנֶיךְ

אֶחָד מֵרֵעֶךָ, נֹפַל מִמְּךָ בָּעֵרֶךְ,

לָרֶשֶׁת וּלְחַלֵּל יְצוּעַ עָלִיתָ;

אֲזַי שְׁתֵּיהֶן נַתֵּק לֹא מִהֲרוּ אֶת מוֹסְרוֹת

נְשׂוּאֵיהֶן, גַּם הָאַחֲרֹנָה לֹא נוֹעֲזָה

לָגֹז רֵאשִׁית גֵּז רֹאשְׁךָ מֵעָלֶיךְ.

הַבְּיַעַן יִפְעָה וּכְסוּת עֵינַיִם חֻנָּנוּ

מְלֹא חָפְנַיִם, בִּסְגֻלּוֹת אֶלוֹהַ פְּנִימָה

מֵחָפְזָה לֹא נִכְלָלוּ – מִשְׁפָּט מְאֹד מְעֻקָּל –

וּמִדַּעְתָּן נִשְׂגְבָה בִין, לֹא תוּכַלְנָה

לְבַקֵּר וּלְהוֹקִיר אֶת הַטּוֹב עַל הָרַע,

אֲבָל רַבּוֹת עִתִּים רַע מִטּוֹב תִּבְחֹרְנָה.

אוֹ אַהֲבַת נַפְשָׁן כֹּה תִגְדַל, עַד אֶפֶס

מָקוֹם לָאַהֲבָה בּוֹ תַּךְ אֶת שָׁרֳשֶׁיהָ

וּבְכֵן לֹא תֶאֱהַבְנָה אוֹ מְעט מִזְעָר.

וִיהִי מָה! גַּם לַגֶּבֶר חָכָם בָּעֹז,

זֹאת הַנִּשְׁקָפָה לוֹ כְּמוֹ שָׁחַר, רַכָּה

וְתַמָה תַּחַת צְעִיף עֲלוּמֶיהָ תְּהִי לְדֶבֶק

לֹא טוֹב אַחֲרֵי הִדָּבְקוֹ בָהּ; קוֹץ מֻנָּד

לוֹ. וְגַּם בֵּין זְרוֹעוֹת אֹהֲבָהּ וּמָגִינָהּ,

כַּמִּסְפַּחַת עוֹדָהּ; עַל דַרְכּוֹ צֶדֶק

לְשָׂטָן נִצָּבֶת, אוֹ בְעָצְמַת כְּשָׁפֶיהָ

תְּאַסְּרֶנְהוּ לְעֶבֶד לָהּ בַּחֲבָלֶיהָ;

תְסַכֵּל שִׂכְלוֹ וְיֶחֱלַשׁ מִכִּשְׁרוֹן מַעֲשֶׂה

אֱלֵי רֶשַׁע כֶּסֶל אוֹ כִּלָּיוֹן חָרוּץ,

מִי הֶחָכָם יָשִׂים אָשָׁם נַפְשׁוֹ, וְעִם

חֹבֵל מְחַבֵּל יֵרֵד בַּאֳנִי הַיָּמָּה?

אַשְׁרֵי הָאִישׁ אִשָּׁה יְשָׁרָה יִמְצָא, הִיא

סְגֻלַּת הַסְּגֻלּוֹת, יְקָרָה מִמַּטְמֹנִים

אֲשֶׁר הֲלִיכוֹת בֵּיתָהּ צֹפִיָּה, בַּמְּסִלָּה

לְשָׁלוֹם יַעַל וּמְאֻשָׁר אֲדֹנָיו סֶלָּה.

אַךְ אַיֵּה אֵפוֹא יֹשֶׁר יָסִיר בְּכֹחוֹ

שָׂטָן, יַמְסֶה מַסָּה וְיָנִיס נִסָּיוֹן?

לָרֹב נִרְאֶה יָפְיוֹ מִטּוּבוֹ לֶעָיִן?

עַל כֵּן עַל מוֹסְדֵי צֶדֶק אֵל יָסַד חֹק

לִהְיוֹת כָּל גֶּבֶר שׂרֵר, בְּאֵשֶׁת חֵיקוֹ

וּלְרוּחוֹ וּרְצוֹנוֹ בְּרֶסֶן יַטֶּנָּה

בְּכָל מַעְגָּל טוֹב וּמִזֶּה בּל סוּר צַעַד,

בְּחֶשְׁקָהּ תִּשְׂחַק אוֹ תַקְשִׁיחַ וּתְכַחֵשׁ;

אֲזַי תִּמְעַט עַצְּבָתוֹ בְּתֵבֵל לַמִּצְעָר.

וימֵי חַיָּיו רֹדֶה וְלֹא נִרְדֶה יֶהִי,

אוֹ לִמְחִתָּה שֶׁלֹא כֵן בִּידֵי אִשָּׁה.

אַךְ נָסוּר מִזֶּה; הִנֵּה סְעָרָה בָּאָה.

שמשון

יֵשׁ יוֹם צַח יָבִיא גם רוּחַ וָגָשֶׁם.

מקהלה

אַךְ מַה שֹׁנָה גַּם נִפְלָאָה סְעָרָה זוּ!

שמשון

אַל הַעֲמֵק חוּד? יְמֵי חִדוֹתֵי חָלָפוּ.

מקהלה

לְקוֹל מְלַחֲשֵׁי חֶבֶר בַּל תִּשְׁמַע אוֹ תִירָא

שִׂפְתֵי חֲלָקוֹת, הֵן אֶרְאֶה לָשׁוֹן דְרוּכָה

לִקְרָאתְךָ כֹּנָנָה, אַכִּיר אוֹן מִצְעֲדֵי

הָעֲנָק מִגַּת הָרָפָה, הֲלֹא מַבָּטוֹ

וּשְׂאֵתוֹ רַהַב, כְּאֵיתָן מִבְנֵה גֵווֹ;

הַלְשָׁלוֹם יָבוֹא? אַךְ דְבַר בֹּאוֹ הֵנָּה

לֹא יִפָּלֵא כָּכָה בְעֵינַי מִזֹּאת אֲשֶׁר

הִקְדִימַתְהוּ בֹא הֲלֹם דֶרֶךְ יַם דְּלִילָה

דַרְכּוֹ שָׁלוֹם יִשָׂא; בְּגוֹבַהּ אַפּוֹ בּוּז.

שמשון

אִם לְשָׁלוֹם יָבֹא וְלֹא, אַחַת הִיא לִי.

מקהלה

מַשָּׂאוֹ עַתָּה נֵדַע, הֲלֹם הוּא יִקְרָב.

הרפה

עַתָּה בָּאתִי שִׁמְשׁוֹן, לֹא לְנַחְמְךָ מֵעָצְבְּךָ

אָמְנָם אֶחְפָּץ כִּי לֹא בְאַתְךָ כָּל זֹאת

וְאִם לֹא מֵאַהֲבָה לָךְ; אָנֹכִי מִגָּת:

לִי קֹרָא הָרָפָה, חֹטֶר מִגֶּזַע

אַנְשֵׁי שֵׁם: עג וַעֲנָק וְיֶתֶר הָאֵמִים

יֹשְׁבֵי קְרְיָתָיִם; הֲתֵדַעֵנִי עַתָּה

אִם אַתָּה מָה נוֹדָעְתָּ? רַבּוֹת נִשְׁמָע

עַל עָצְמְךָ כִּי רָב וּגְדוֹלוֹת פָּעַלְתָּ

הַאֲמֵן מֵאַנְתִּי, אַף יֵרַע בְּעֵינַי מְאֹד

כִּי עִמְךְ אֲזַי שָׁמָה לֹא נִקְרֵיתִי אֲנִי

פָּנִים אֶל פָּנִים, וּלְנַסּוֹת יָכָלְנוּ

אִישׁ כֹּחַ רֵעֵהוּ בְּמַעֲרָכָה וּקְרָב.

עַתָּה לָשׁוּר בָּאתִי לְמִי כָּכָה יִגְדַל

תְּהִלַּת הָמוֹן וּלְהִתְבּוֹנֵן עַל מִבְנְךָ;

אִם גַּם מַרְאֶךָ תַעֲנֶה לְקוֹל הַשְּׁמוּעָה.

שמשון

לֹא בְמַרְאֶה יִוָּדַע אִישׁ כִּי אִם בְּמַסָּה.

הרפה

הַלְהִתְרָאוֹת פָּנִים תַּחְפּוֹץ? דִמִּיתִי

כִּי הַזִּקִּים וְהָרֵחַיִם הִכְנִיעוּךְ,

לוּ נִקְרֵתִי אֲנִי הַשָּׂדֶה שֶׁשָּׁמָה

הִפְלֵאתָ לִפְעֹל בִּלְחִי הַחֲמוֹר, כִּי אָז

גַּם בְּאֵזֶן בַּרְזֶל בְּיָדְךְ הוֹגַעְתִּיךָ,

אוֹ תַּתִּי נִבְלָתְךָ עִם נִבְלַת הַחֲמוֹר;

כִּי עַתָּה נִתַּן גַּם הַכָּבוֹד יָאָה

לָנוּ הַפְּלִשְׁתִּים וְלִמְנַצֵחַ פְּלִשְׁתִּי

מֵעִם הַמֻּלִים שֶׁמֵהֲמוֹנָם תִּשָּׂא

על כַּבִּיר כֹּחְךָ שֵׁם, אֶת זֶה הַכָּבוֹד

מִמְךָ בְּמִלְחֶמֶת תְּנוּפָה עַתָּה אָמְנָם

נִגְרָעְתִּי בְּחֹסֶר עֵינֶךָ נֻקָרוּ.

שמשון

אַל דַבֵּר גְבֹהָה וְהִתְפָּאֵר בִּיְכֹלֶת!

עַתָּה לַעַיִן תִּרְאֶה; עֲשֵׂה כִּלְבָבֶךָ.

הרפה

הֵאָבֵק עִם אִישׁ מַק עֵינַיִם אָבוּז.

וְאַף לִגַּע בָּךְ לֹא נִקֵּיתָ דַיֶּךָּ.

שמשון

הֲלֹא כֵן עָשׂוּ הַסְּרָנִים הַנִכְבָּדִים

לִי וּגְמוּלָם עָלַי בִּצְדִיָה, בְּמִרְמָה,

שֶׁבְּכָל חֵילָם הַגָּדוֹל בַּקְּרָב חָשְׁכוּ

לְהִתְיַצֵּב בְּפָנַי גַּם יָחִיד וְאִי חָלוּץ,

וְגַם בְּמִבְטַח אֹרַב מֵחָדֶר לָגֶשֶׁת

אֵלַי לֹא נֹעֲזוּ. – לֹא, אַף לֹא בִשְׁנָתִי –

עַד כִּי שִׁחֲדוּ מִכֹּחָם וְכַסְפָּם לְאִשָּׁה

מֵפֶרֶת בְּרִית אַהֲבָה עָזְרָה לְעָקְבֵנִי.

לָכֵן מִבְּלִי בָדֹה וְשַׁנּוֹת יִנָּתֵן

מָקוֹם צַר וְגָדוּר, שֶׁשָּׁם אוֹר הַשֶּׁמֶשׁ

– אוֹ מָנוֹס – לְךָ עָלַי יְהִי רַק לְמוֹתֵר מְעָט.

אַתָּה לְבַשׁ גַּם כָּל כֵּלֶיךָ הַנֹּצְצִים.

קוֹבְעֲךָ נְחֹשֶׁת, שִׁרְיוֹנְךְ הֶחָזָק.

מַצֵח וַאֲצִילֵי יָדָיִם; הוֹסֵף חֲנִית

מְנוֹר אֹרְגִים וְשֶׁלֶט כָּפוּל שִׁבְעָתָים;

אֲנִי רַק בְּמַקֵל יַד אֵצֵא לִקְרָאתֶךָ

וְאֹצִיא שָׁאוֹן מִקַּשְׂקְשׂוֹתֶיךָ בַּרְזֶל,

לֹא תַעֲצוֹר כֹּחַ לְהָסִיר מֵרֹאשְׁךָ

זְרוֹעִי, וְאַךְ לִרְגָעִים בִּשְׁאָפְךָ רוּחַ

תּאמַר: מִי יִתְּנֵנִי בְגַת, וְשָׁם בָּטוּחַ

הִתְפָּאֵר מַה לַעֲשׂוֹת לְשִׁמְשׁוֹן יָכָלְתִּי.

אָמְנָם לֹא, גַתָּה לֹא תָשׁוּב לָנֶּצַח!

הרפה

בַּהֲדַר נֵשֶׁק בַּרְזֶל וּכְלֵי מִלְחָמָה,

מִבְטַח גִּבּוֹרִים וְעֶדְיָם בַּקְּרָב וּשְׂדֵי

קָטֶל, לֹא הֱקִילוֹתָ גַם אָתָּה, לוּלֵא

אֲזָרְךָ חַיִל חַרְטוּם בִּלְהָטָיו וְקֹסֵם

גְּבוּרָה אֲשֶׁר בָּדִיתָ כִּי מִשָּׁמַיִם

לְךָ נִתָּנוּ בְּלֵדָתְךְ בְּשַׂעֲרוֹתֶיךָ,

מָקוֹם לֹא יָכִיל כֹּחַ, אַף כִּי חַדּוּ

גַּם נִסְמָרוּ, יִדְמוּ לְתַלְתַּלֵי עֹרֶף

הַחֲזִיר מִיַּעַר וַאֲדֶרֶת הַחֹלֶד.

שמשון

נַחֵשׁ לֹא אֵדַע וְקָסֹם לֹא צֻוֵּיתִי;

אֵל חַי מִבְטָחִי, הַמְאַזְּרֵנִי חַיִל

בְּלֵדָתִי בִשְּׂעָרִי וּמִשָׁם יִינְקוּ

שֶׁפַע לֹא מְעַט עֹרְקַי וּמַפְּלֵי בְשָׂרִי

מִכֹּחֲךָ, כָּל עוֹד עַל מַחְלְפוֹתַי מוֹרָה

לֹא עָלָה, עֵרָבוֹן נִדְרִי לֹא חֻלָּל.

וּלְאוֹת עַתָּה אִם דָּגוֹן הוּא הָאֱלֹהִים,

בֹּא לְמִקְדָֽשׁוֹ וּבַקֵּשׁ עֶזְרָתוֹ בְּלֵב

רַגָשׁ וְשִׂיחַ; הִתְנַפֵּל לְפָנָיו וּפְרוֹשׂ

לוֹ כַּפֶּיךָ, כַּאֲשֶׁר לִשְׂאֵתוֹ נָאֲוָה:

לְהָפֵר לְהָמֵס וְלָשׂוּם לְאֵל לְחָשִׁים אֵלֶּה

שְׁמֵאֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל כֹחָם נִתַּן

כִּדְבָרִי. אֶתְעָרֵב עִם דָּגוֹן בְּמַסָּה

בְּהִתְיַצְבִי לֵאָבֵק עִמְךָ, רֹאשׁ גִּבּוֹרָיו,

וּבְעָצְמַת אֱלֹהוּתוֹ לִימִינְךָ שֵׁנִית

יַעֲמֹד, אָז תִּרְאֶה אוֹ גַם – לְבָשְׁתְּךְ – תָּחוּשׁ

מִי בְכֹחַ יִגְבָּר אֱלֹהֶיךָ אוֹ אֱלֹהָי.

הרפה

אַל בֵּאלֹהֶיךָ בְּטֹחַ, וִיהִי מָה!

אוֹתְךָ לֹא יַחְשֹׁב, לֹא לוֹ אַתָּה, כִּמְעָט

מֵעַמּוֹ נִכְרָתָּה. אַף הִסְגִירְךָ בִּידֵי

אוֹיְבֶיךָ וּכְאַוָּתָם יָשׂרוּ גַּם

לִנְקֹר שְׁתֵּי עֵינֶיךְ, וְאָסוּר נָתְנוּךָ

אֶל בּוֹר בֵּית הַסּוֹהַר שָׁם לִטְחֹן

עִם הָאֲסִירִים וְהַחֲמוֹרִים רֵעֶיךָ;

כִּי לַאֲחֶרֶת לֹא תִצְלָח; גַּם אֵין חֵפֶץ

בִּקְוֻצּוֹתֶיךָ תִּתְפָּאֵר לְרֹאשׁ גִּבּוֹר

לֹא יְשַׁוּוּ זֵר נִצָחוֹן בְּכְבְשׁוֹ, וּלְאִישׁ

חַיִל בְּהָנִיף חָרֶב (לְבַל יְהִי לִכְלִמָּה)

רַק לְהִכָּנְעוֹת תַּחַת תַּעַר הַגַּלָּבִים.

שמשון

אֵלֶּה הַחֲרָפוֹת, – כִּי כֵן הִנָּם אֵלַי –

וְכָל פְּעֻלַּת שׂוֹטְנַי – אֲנִי אָמְנָם מֵאֱלֹהִים

בְּמִשְׁפָּט אֶקָּחֵם, תּוֹכָחוֹת עַל עָוֹן;

אוּלָם גַּם מִסְּלִיחָה עוֹד לֹא נוֹאָשְׁתִּי

מִזֶּה שְׁעֵינוֹ תָמִיד פְּקוּחָה וְאָזְנוֹ

לְקוֹל מִתְחַנֵּן פְּתוּחָה: יִשְׁמַע אַף יָחוֹן.

וְאָנֹכִי – כִּי בוֹ נִסְמָכְתִּי – עוֹד אַחַת

לַמִּלְחָמָה אֶזְעָמְךָ, וּבְהֵאָבֵק

לַחֲרֹץ מִשְׁפָּט אִם דָּגוֹן אֱלֹהֶיךְ אֱמֶת

אוֹ זֶה לַאֲשֶׁר אֲנִי וְיִשְׂרָאֵל יַעֲרִיצוּ.

הרפה

מַה הַכָּבוֹד אֲשֶׁר לֵאלֹהֶיךָ תִּתֵּן,

בְּבָטְחֲךָ כִּי לָרִיב רִיבוֹ אוֹתְךְ יִרֶץ?

אוֹתְךָ, הַמְרַצֵּחַ, מֹרֵד וְאִישׁ חָמָס!

שמשון

עֲנַק שְׂפָתָיִם! וְאֵיךְ תּוֹכִיחַ אֶת אֵלֶּה?

הרפה

הֵאִם לֹא עַמְּךָ הַמֻּלִים עֲבָדִים לָנוּ?

זֹאת שׁוֹפְטֵיהֶם הֲלֹא הוֹדוּ בְּתָפְשָׁם אוֹתְךָ

כְּמֵפֵר בְּרִית וְאָסוּר בַּזִּיקִים נְתָנוּךָ

בְיָדֵינוּ, כִּי הֲאִם לֹא רָחַצְתָּ בְּאַשְׁקְלוֹן

שְׁלֹשִׁים אֲנשׁים נקִייִּם שֶׁכָּל רָעָה לֹא

גְמָלוּךָ, וּכְשׁוֹדֵד בְּאָרְכוֹ עֲלֵי דָרֶךְ

אָז גַּם אֶת חֲלִיצוֹתָם מֵהֶם חָמָסְתָּ?

וְהַפְּלִשְׁתִּים בְּהָפֵרְךָ הַבְּרִית כֹּרָתָה

הֵמָה לְבַקֵּשׁ אוֹתְךָ חֲמֻשִּׁים עָלוּ,

וּבְאִישׁ לֹא חָבְלוּ אַף בַּז לֹא בָזָזוּ.

שמשון

אָנֹכִי מִבְּנוֹת אַרְצְךָ אִשָּׁה בָחָרְתִּי,

אֲשֶׁר לְאֹהֶבֶת וְלֹא לְאֹיֶבֶת חֲשַׁבְתִּיהָ;

אַךְ הַסְּרָנִים רַע בַּחֶרֶשׁ חָרָשׁוּ,

וְתַחַת מַסְוָה אֹהֲבִים וּמְרֵעִים עָלַי

מִרַגְלִים שְׁלֹשִׁים הֵקִימוּ לֶאֱרָב נָפֶשׁ.

הֵם – מִיָרְאִים בְּמָוֶת אַכְזָרִי – אִלְּצוּהָ

לַעֲקֹב סוֹדִי מִמֶּנִי וְלָמוֹ לְגַלּוֹת

פִּתְרוֹן הַחִידָה וּשְׁאֵלָה שָׁאָלְתִּי.

אֲנִי כִּי איְבִים עָלַי שָׁתוּ בִּינוֹתִי,

וּכְאֵל אֹיְבִים – לְעֵת מְצוֹא וּמִקְרֶה – אֶל חֵיק

מַדּוֹתִי פְּעֻלָּתָם רִאשׁוֹנָה, לְחֹתְרִים

תַּחְתַּי מַחְתָּרֶת כּגמוּלָם שִׁלַּמְתִּים

וְעַמִּי עֹבֵד לָכֶם! יַעַן מָה? יַעַן

כִּי שָׂרוּ וַיּוּכְלוּ: יְכֹלֶת מוּל יְכֹלֶת;

וּבִהְיוֹת לְאֵל יָד אֵין טוֹב מִצֵּאת לְחֹפֶשׁ,

וְאָנֹכִי אַחַד הָעָם שֶׁבְּנֵי עַמִּי

אָז כְּמַפֵר בְּרִית הִסְגִירוּנִי וּכְקֹשֵׁר

וּמֹרֵד חֲשָׁבוּנִי אֲשֶׁר קְרָבוֹת יַחְפֹּץ,

לֹא אַחַד הָעָם, אַךְ גֶּבֶר הֻקַּם עָל

בְּרָב כֹּחַ וּמְלֹא מִשְׂרָה מִשָּׁמַיִם

לִקְרוֹא לְעַמִּי דְרוֹר; וְאִם מֵעֲבֹדָה קָשָׁה

משִׁיעָם שֻׁלַּח מֵאֵנוּ וְהֵם אוֹתִי

אֶל עֲוִיל אֲדֹנִים קָשִׁים חִנָּם הִסְגִירוּ,

אוֹת כִּי רוּחָם קָצָרָה, וְעוֹד יַעֲבֹדוּ.

הֵן אֲנִי לְמַלְאֲכוּתִי מִמָּרוֹם נִפְקַדְתִּי

וָאֲמַלְּאֶהָ, לוּלֵא מִכְשׁוֹל עֲוֹנִי אָז

אֶת כֹּחִי הִכְשִׁיל – לֹא גְבוּרָתְכֶם הָבֶל;

וּבְשוּמִי לְאַל בַּדֶּיךָ הֲלֹא לְךָ לְמַלְּאוֹת

אַחֲרָי; וְאַף כִּי בְעִוְרוֹנִי לֹא אוּכַל פְּעֹל

גְדֹלוֹת, עוֹד שְׁלִשִׁית אֶנְאָצְךָ לְהִלְחֵם,

וְאִם מִצְעַר הִיא אַךְ מִגֶּבֶר אֵין אוֹנִים.

הרפה

עַמְךָ! עֶבֶד עוֹלָם, נִשְׁפָּט בַּשָּׁעַר,

וְכַחֹק מִבְּלִי נְשׂא פָנִים רָשָׁע לָמוּת!

עִמְךָ לְהִלָּחֵם לְלֹא – כָבוֹד יֵחָשֵׁב.

שמשון

הַעַל כֵּן בָּאתָ הֲלֹם, מִתְהַלֵל בַּשָּׁקֶר!

לְהִתְבּוֹנֵן עָלַי בְּבוּז אוֹ לַחֲרֹץ מִשְׁפָּט?

אַל רֵיקָם תֵּלֵךְ מִזֶּה, גְּשָׁה אֵלַי; אַךְ

השָּׁמֶר לְךָ פֶּן תְּאַלֶּפְךָ יָדִי בִּין!

הרפה

אֲהָה בַּעַל זְבוּב! הֲכָאֵלֶּה תִשְׁמַעְנָה

אָזְנָי, מִבְּלִי הָשֵׁב גְמוּל מַכַּת מָוֶת?

שמשון

מִי יְנִיאֶךְ? מִתְּנוּפַת יָדְךָ חָרֵד

אֵינֶנִּי. הָרֵם צוּר נְשָׁקֶיךָ! עֲקֵבַי

רֻתָּקוּ, אֲבָל אֶגְרוֹפִי עוֹדוֹ חָפְשִׁי.

הרפה

לְרַהֲבוֹ עָמָל מַעֲנֶה אַחֶרֶת יָאָתָה.

שמשון

סוּר מִזֶּה, מוּג לֵב! פֶּן אֵלֶיךְ אָרוּץ.

אַף בִּנְחֻשְׁתִּי אֵל – גְּדָל בָּשָׂר וְלֹא רוּחַ.

וּבְמַכָּה אַחַת אֲנִיחֲךָ לָאָרֶץ בְּיָד,

אוֹ אֶל עָל אֲנִיפֶךָ, וְעַל פְּנֵי הַסְּלָעִים

נַפֵּץ אֲנַפֶּצְךָ זְרוֹעַ אַף קָדְקוֹד.

הרפה

חַי עַשְׁתֹּרֶת! לֹא יַאַרְכוּ הַיָּמִים

וְתִנְהוֹם עַל חֲרָפוֹתֶיךָ עָמוס בְּבַרְזֶל.

מקהלה

הָעֲנָק הָלַךְ לוֹ מִזֶּה בְּרוּחַ נְכֵאָה,

צָרוּ – כְגֶּבֶר אֵין אוֹנִים – צַעֲדֵי אוֹנוֹ,

שַׁח מַבָּטוֹ, אַךְ מָלֵא חֵמָה חֲרִישִׁית.

שמשון

לֹא אוֹתוֹ אוֹ אֶת זֶרַע הָעֲנָק אִירָא,

אַף כִּי נוֹדַע בַּשַּׁעַר – אָב לְאַרְבָּעָה

כֻּלָּם אַנְשֵׁי מִדּוֹת הֵם, גָלְיָת הָרֹאשׁ.

מקהלה

אֶפְחַד פַּחַד פֶּן אֶל הַסְּרָנִים יְמַהֵר,

וּבַעֲצָתוֹ הָרָעָה קִצְפָּם יְעֹרֵר,

בָּזֹּאת אוֹ אֲחֶרֶת, אַךְ לְעַנֹּת אוֹתְךָ עוֹד.

שמשון

אִם יַגִיד מְאוּמָה אַךְ דְבַר הַמִּלְחָמָה

יַכְחִיד תַּחַת לְשׁוֹנוֹ, פֶּן שְׁאֵלָה תֶּהִי

אוּלַי לוֹ לְמַלְּאוֹת אַחֲרֵי דְבָרָי, וְעַתָּה

הֲלֹא נוֹכַחְנוּ כִּי חָרֵד הוּא מִפָּנָי.

אֶת עֹל סֻבֳּלִי הַכְבֵּד מֵאֲשֶׁר הוּא עַתָּה

בַּל יוּכְלוּן הֵמָּה עֲמֹס וַאֲנִי גַּם כַּלְכֵּל,

אִם שָׂכָר יַחְפְּצוּ לִרְאוֹת בַּעֲמַל יָדָי.

עֲמַל יָדַיִם רַבּוֹת דֵי חַיַת נַפְשִׁי,

וּלְמַלְּאוֹת צְרוֹר כַּסְפָּם מִדֵּי יוֹם בְּיוֹמוֹ.

אֲבָל יְהִי מָה, אוֹיְבִי בְנֶפֶשׁ יֵהָפֵךְ לְאוֹהֵב

לִי בְּהַקְרִיבוֹ קִצִּי – גוֹאֲלִי הַמָּוֶת,

וּבְהֵרֵעוֹ לִי יַרְבֶּה לְהֵטִיב עִמִי.

אַךְ יַעַן כִּי מְגַמָתָם מַשְׂטֵמָה לִי

לֹא עֶזְרָתָה, אוּלַי בְּפִידִי גַּם עֲלֵיהֶם

שׁוֹאָה תָבוֹא, לַאֲשֶׁר אֵלַי יִקָּשׁוּ.

מקהלה

הֶאָח! מַה טוֹב וּמְשִׁיבַת נָפֶשׁ, כִּי אֵל

ישְׁלַח לַעֲשׁוּקִים מֵרֹב עֹשֶׁק יְשַׁוְּעוּ

מוֹשִׁיעַ וָרָב, שֶׁעָלָיו תָּנוּחַ

הָרוּחַ, מִכֹּחוֹ יַאֲצִיל דֵּי כֹּחַ

לְשַׁבֵּר זְרוֹעוֹת עַוָּל, שֵׁבֶט הַנֹּגֵשׂ

יְחַתֶּה, אִישׁ חֲמָסִים פֶּרֶא כִּי יַבִּיעַ

עָתָק וְאַכְזְרִי עָרִיץ יִתְמָךְ כָּבוֹד;

כִּי יְדַכֵּא נָקִי אֹבֵד, יְכוֹנֵן רֶגֶל

שָׁקֶר, וּכְבוֹד אֱמֶת לָאָרֶץ יַשְׁכֵּן!

עֹפֶל וָבַחַן יַהֲרֹס בְּכֹחַ אַמִּיץ,

עַל כֹּל יִתְגַּבָּר, יִכְבֹּשׁ וִינַצֵּחַ

בְּרוּחַ מִשְׁפַּט אֱמֶת וּבְרוּחַ בָּעֵר,

בְּרוּחַ כַּבִּיר נוֹסְסָה בּוֹ וֶאֱזוֹר עֵזֶר;

יִשְׂחַק לְבָתֵּי נֵשֶׁק וּמִסְכְּנוֹת יָבוֹז

צוּר חֶרֶב יָשִׁיב, לְקַשׁ – קָשֶׁת: הוּא בְחָפְזוֹ

כְּעַל כַּנְפֵי רוּחַ נָשׂוּא קַל, מִנֹּגָהּ

מִבָּרָק יְחִישׁ יְיַשֵׁר לָכֶת, יְמַלֵּא

מַלְאֲכוּתוֹ עַל רִשְׁעֵי אָרֶץ; הֵם בְּחָפְזָם

יאֹבְדוּ דָרֶךְ, יִתְעוּ כְמֻכֵּי שְׁגָּעוֹן.

אוּלָם רַבּוֹת הִסְכִּינוּ כָּל חַכְמֵי לֵב

לִסְבּוֹל בְּדוּמִיָּה – נִסְּיוֹן אוֹמֶץ רוּחָם –

לִהְיוֹת כָּל אִישׁ גוֹאֵל מוֹשִׁיעַ לְנַפְשׁוֹ,

לְהִתְגַּבֵּר, לְנַצֵּחַ עַל כֹּל אֲשֶׁר יִקְרֵם

בֶּחָלֶד אִם בְּמִקְרִים רָעִים אוֹ טוֹבִים.

מִשְׁתֵּי אֵלֶּה אַחַת עָלָה בְגוֹרָלְךָ,

שְִמְשׁוֹן! אֲשֶׁר בְּכֹחֲךָ הַגָּדוֹל וּשְׂאֵתְךָ

יִתְרָה עַל כָּל בְּנֵי חֲלוֹף; אָכֵן עֲשׁוּק הָרְאוּת

אוּלַי יִקֶר מִקְרְךָ גַּם אַתָּה בֵּין אֵל

שֶׁרַק הַדּוּמִיָּה רָצוֹן תְּעַטְרֵמוֹ?

הַיּוֹם הַזֶּה לֵאלֹהֵיהֶם חָג, לָמוֹ לֹא לָךְ

מְנוּחָה, כִּי יְעַנְּךָ הַיּוֹם עֲמַל נַפְשֶׁךָ,

מֵרֹב עֲמַל יָדֶיךָ בִּימֵי הַמַּעֲשֶׂה.

אַךְ מִי יוֹדֵעַ אִם לֹא רָעָה מִזֶּה

נִשְׁקָפָה? כִּי אֶרְאֶה אִישׁ מְמַהֵר הַנָּה,

בְּיָדוֹ מַטֶּה מִשְׂרָה, לָבוּשׁ מַכְלולִים,

וְקוֹבַע גִּבּוֹרִים חָבוּשׁ לְרֹאשׁוֹ, הֹלֵךְ

וְקָרֵב אֵלֵינוּ וְהִפָּזוֹן עַל פָּנָיו.

אַכִּירֵהוּ עַתָּה כִּי מִנְהָגוֹ כְּמִנְהַג

שֹׁטֵר הָעִיר, אֲשֶׁר בְּמַלְאֲכוּת סְרָנָיו יָבוֹא

וּפְקודָתוֹ תְהִי קְצָרָה אַךְ נִמְהָרָה.

הפקיד

עִבְרִים! אֵת הָאסִיר שִׁמְשׁוֹן מְבַקֵּשׁ אָנִי.

מקהלה

כְּבָלָיו יְעִידוּהוּ – פֹּה הִנֵּהוּ יֹשֵׁב.

הפקיד

שִׁמְשׁוֹן! אֵלֶיךָ הַסְּרָנִים צִוּוּנִי:

זֶה הַיּוֹם קֹרָא לְדָגוֹן חָג וַעֲצֶרֶת

בִּזְבָחִים, בִּתְרוּעָה, בֶּהָדָר וּצְחֹק.

כִּי כֹחֲךָ – יֵדְעוּ – נַעֲלֶה מֵעַל לְכֹחַ

אִישׁ, בְּהָמוֹן חֹגֵג לְנַסּוֹתוֹ יֵחְפֹּצוּ.

לְפָאֵר כְּבוֹד הֶחָג וְהַקְּרֻאִים נִקְדָשׁוּ:

עַתָּה מַהֵר וּבֹא עִמָדִי, שָׁמָה

אֶרְאֲךָ נִלְבָב, גַם לָבוּשׁ חֲדָשָׁה, כַּאֲשֶׁר

לְהֵרָאוֹת לְךָ יָאֲתָה אֶת פְּנֵי הַסְּרָנִים.

שמשון

הֲטֶרֶם תֵּדַע כִּי עִבְרִי אָנֹכִי? שׁוּב

לָכֵן וֶאֱמוֹר: תּוֹרָתִי תִמְנָעֵנִי

מַהֵרָאוֹת פְּנֵי אֱלֹהֵיהֶם, לֹא אֵלֶךְ!

הפקיד

מַעֲנֶה זֶה – דַּע לַסְּרָנִים לֹא יֵרָצֶה.

שמשון

הַמְעַט לָמוֹ אֵל הַמְשַׂחֲקִים בָּחֳרָבוֹת,

נֶאֱבָקִים, מְרַקְּדִים, רָצִים וּפָרָשִׁים,

עוֹשֵׂי מַהֲתַלוֹת וּמְחֹלְלִים בַּמְּחֹלוֹת,

כִּי יִבְחֲרוּ בִי, גֶּבֶר שְׂבַע נְדוּדִים, עָיֵף

וְיָגֵעַ מֵעָמָל בְּבֵית הָרֵחַיִם,

לְשַׁעְשְׁעָם בְּתַעְתֻּעֵי אִישׁ אֵין עֵינַיִם לוֹ?

הֲלֹא חָפש יַחְפְּשוּ תֹאֲנָה לְרִיב וּמְדָנִים

בְּמָאֲנִי, לְהִתְעֹלֵל וּלְהִתְגֹלֵל עָלָי?

אוֹ כִי מְשָׂנְּאַי נֶפֶשׁ יִשְׂחֲקוּ לְאֵדִי עוֹד.

שׁוּב בְּדֶרֶךְ בָּאתָ כִּי לֹא אֵלֵךְ עִמְךָ.

הפקיד

שְׁמֹר נַפְשֶׁךָ! דְבָרֶיךָ מַר יַכְעִיסוּם.

שמשון

נַפְשִׁי? לֹא כִּי שְׁלוֹם רוּחִי בְקִרְבִּי וְיָשְׁרִי.

הֲכֹהּ נִדְכֵּאתִי הָשְׁפָּלְתִּי – יַחְשְׁבוּ הֵם –

כִּי מִפֶּרֶךְ וְסִבְלַת גֵוִּי גַם דַעְתִּי

רָפָה לְהִכָּנַע לִפְקוּדוֹת כֶּסֶל?

נוֹסַף עַל עַבְדוּת צְחֹק וּמַהֲתַלוֹת אֱהִי,

וּבְעֶצֶם עָנְיִי וּמְרוּדִי הַאפָּת

לְצַחֵק לִפְנֵיהֶם וְלִפְנֵי אֱלֹהֵיהֶם?

מִכָּל הַתְּלָאוֹת מְצָאוּנִי זֹאת תִּכְבָּד,

חֶרְפָּה וְקָלוֹן לַנָּפֶשׁ, לֹא אֶתְרַצֶּה!

הפקיד

הַפְּקוּדָה עָלַי שׂוּמָה חִישׁ, הַמּוֹעֵד

בְּלִי לְאַחֲרֵהוּ. הֲזֶה מַעֲנָתְךָ חָרָצְתָּ?

שמשון

אוֹתוֹ מַהֵר קַח כְּאֵוַּת פְּקודָתֶךָ.

הפקיד

צַר לִי לְאַחֲרִיתְךָ וּפְרִי גַאֲוָתֶךָ.

שמשון

מִי יוֹדֵעַ אִם לֹא יֵצֶר לְךָ מִזֶּה.

מקהלה

הִנָּחֵם שִׁמְשׁוֹן! דְבָרֵינוּ עִמָהֶם

יְגֵעִים, וְאַךְ כְּפֶשַׂע בֵּין שָׁלוֹם וּבֵין קְרָב;

הוּא הָלָךְ, מִי יוֹדֵעַ מַה דִבָּתוֹ

יָבִיא לָהֶם לְהוֹסִיף מַאֲכֹלֶת לָאֵשׁ.

הִכֹּן לִקְרַאת פְּקוּדָה נִמְרָצָה מִזֹּאת,

נִשְׂגְבָה מֵהֲכִילָהּ בִּמְנוּחַת לֵב אָנוּשׁ.

שמשון

הֲכֹה אַשְׁפִּיל מַתַּת אֱלֹהִים לִי, זוֹ כֹחִי

הַשָּׁב אֵלַי עִם שְׂעָרוֹתַי הַצֹּמְחוֹת?

אִם זֶה הַגְּמוּל אֶגְמְלֵהוּ חֵלֶף חֲסָדָיו,

וְשִׁלּוּמִים לוֹ אוֹסִיף חֵטְא עַל פֶּשַׁע.

בְּחַלְּלִי קֹדֶשׁ לְאֵל זָר, כֶּסֶל מִשְׁנֶה,

נְזִיר אֱלֹהִים בִּמְקוֹם תֹּעֵבָה וְחֵרֶם,

לְכַבֵּד בִּגְדוֹל כֹּחִי אֶת דָּגוֹן הָאֱלִיל!

וְנוֹסַף עַל זֶה עוֹד אֱהִי לִכְלִמָה וָבוּז.

אוֹ הֲיֵשׁ רַע מִזֶּה, טָמֵא, נִתְעָב וְנֶאֱלָח?

מקהלה

וּבְכָל זֹאת עוֹד תַּעֲבוֹד בְּכֹחֲךָ לַפְּלִשְׁתִּים

עֹבְדֵי הָאֱלִילִים עֲרֵלִים וּמְגֹאָלִים.

שמשון

לֹא בַּעֲבוֹדָה לֵאלֹהֵיהֶם רַק בִּיגִיעַת

כַּפָּיִם, כְּחֹק אֵל וְעָם, בְּעַד לֶחֶם חֻקִּי,

מֵאֵלֶּה שֶׁתַּחַת שִׁבְטָם הִכְנִיעוּנִי.

מקהלה

אִם חֵפֶץ וְלֵב אָיִן הַמַעֲשֶׂה כְאָיִן.

שמשון

אָמְנָם בָּזֹאת יִצְטַדֵק כָּל אִישׁ נָגוּשׂ,

אַךְ אוֹתִי מִי יִגּשׂ לָבוֹא לְבֵית דָּגוֹן,

הֵן לֹא בְחַזְקָה סְחָבוּנִי? הֲלֹא הַסְּרָנִים

רַק צַוֵּה צִוּוּנִי וְאִם בְּקוֹלָם אֶשְׁמָע,

בְּרָצוֹן אֶעֱשֶׂה זֹאת. נוֹעַז לַמְרוֹת פִּי אֵל

מִיִּרְאַת גָּבֶר, וּכְבוֹד אִישׁ עַל כְּבוֹד אֵל

לְבַכֵּר, לְזֹאת בְּאֵשׁ קִנְאָתוֹ יְקַנֵּא תָמִיד

וּמִבְּלִי נֹחַם לִסְלֹחַ בֵּל יֹאבֶה;

אִם אָמְנָם יְנַקֶּה אֵל וְיִשָּׂא לְפֶשַׁע אִישׁ

נֶעֱצָר בְּבֵית אֱלֹהֵי הַנֵּכָר אִם לְמַעַן

הוֹעִיל וְהָבִיא רַב טוֹבָה, לֹא אָפוּנָה.

מקהלה

אֵיךְ מִיָּדָם תִּנָּצֵל עַתָּה, חִדוֹת לִי.

שמשון

אַחַי! יֶאֱמַץ לְבַבְכֶם יֶחֱזַק! כִּי נַפְשִׁי –

אָחוּשׁ – בְּקִרְבִּי עֹז דֹרָכֶת וּשְׂעִפַּי

נֵעֹרוּ עַתָּה לִגְדוֹלוֹת אֵין חֵקֶר.

אָנֹכִי עִם הַפָּקִיד הָלֹךְ אֵלֵךְ

מְאוּמָה לֹא אַעַשׂ – בִּטְחוּ בִי – לְלֹא כָבוֹד

לְדָתֵינוּ אוֹ כֶתֶם לְנֵזֶר נְזִירוּתִי,

אִם אֱמֶת כִּי לֵב גֶּבֶר יָחוּשׁ עֲתִידוֹת,

מִיָּמַי – יֹאמַר לִבִּי – יוֹם זֶה בְּפָעֳלִי

לְפֶלֶא יְהִי אוֹ לִימֵי חַיַּי – הָאַחֲרוֹן.

מקהלה

טוֹב בְּעוֹד מוֹעֵד נִחַמְתָּ, הַפָּקִיד שָׁב.

הפקיד

שִׁמְשׁוֹן! בְּשֵׁם הַסְּרָנִים בָּאתִי שֵׁנִית

אֵלֶיךְ לֵאמֹר: הֲלֹא אַתָּה עַבְדֵנוּ,

שְׁבוּיֵנוּ טֹחֵן בְּבֵית הָרֵחַיִם, וְאֵיךְ

לַמְרוֹת נוֹעַזְתָּ אֶת פִּינוּ וַתְּמָאֵן

לָבוֹא? עַתָּה צֻוֵּיתָה חוּשָׁה וָבֹא,

אוֹ כִּי תַחְבֻּלוֹת נִמְצָא אוֹתְךָ לִצְרוֹר

וְלִסְחָבְךָ; אוֹ אָז תָּבוֹא בְּחֶזְקַת הַיָּד

הֲלֹם, אַף כִּי חָזָק מִסֶלַע הִנֶךָּ

שמשון

אִם אָמְנָם מְלֶאכֶת מַחֲשַׁבְתָּם הוֹאַלְתִּי

לְנַסּוֹת, אֲשֶׁר לֹא לִמְעַטִים מֵהֶם יְבֻלָע;

אַךְ מִדַּעְתִּי יִתְרוֹנָם עָלַי עַתָּה,

וּלְמַעַן כִּבְעִיר פֶּרֶא בִּרְחוֹב קִרְיָה

לֹא יוֹלִיכוּנִי, טוֹב כִּי לֶכֶת אוֹאִיל;

פְּקוּדַת רוֹדִים נִמְרָצָה. בְּלִי לְנַצֵּחַ

לְאֵלֶּה הַנִּכְנָעִים תַּחַת יָדָם,

וְאֵי הָאִישׁ בְּעַד נַפְשׁוֹ לֹא יְשַׁנֶּה דַעְתּוֹ?

(כָּכָה חֲלִיפוֹת בְּדֶרֶךְ גֶּבֶר בֶּחָלֶד!)

אַךְ דַע כִּי לֹא אֶכָּנַע לַעֲשׂוֹת שֶׁמֶץ

דְבַר נְבָלָה וַאֲשֶׁר נֶאֱסַר בְּחֻקּוֹתֵינוּ.

הפקיד

טוֹבִים דְבָרֶיךָ; הָסֵר אֵת הַזִּקִּים!

בְּשָׁמְעֲךָ לְקוֹל הַסְּרָנִים תַּטֶּה אֶת לִבָּם

לְךָ לְהֵטִיב וְאוּלַי גַם לִדְרוֹר וָחוֹפֶשׁ.

שמשון

אַחַי שָׁלוֹם! לְחֶבְרָה כִּי תֶאָרְחוּ עִמִי

אֲמָאֵן, פֶּן לְשָׂרִים לְמֹרַת רוּחַ רֵעַי

סְבִיבִי יִהְיוּ; כִּי מַה מְאֹד תִּבְעַר חֲמָתָם

לִקְרַאת פְּנֵי הָאִישׁ אוֹיְבָם בְּנֶפֶשׁ וַאֲשֶׁר

הִפִּיל פַּחְדוֹ עֲלֵיהֶם לְפָנִים, לֹא אֵדַע

שָׂרִים מִשְׂרָה יַרְבּוּ בְּיַיִן יַדְלִיקֵם,

וְגַם הַכֹּהֵן בְּטוֹב לִבּוֹ בְּיֵין מִשְׁתֵּהוּ,

תִּבְעַר כְּאֵשׁ קִנְאָתוֹ לֵאלֹהָיו וְדָתוֹ;

וְהֶהָמוֹן פֶּרֶא בִּימֵי חָג וּמָשׂוֹשׂ

כְּרָהְבּוֹ כֵּן יָזִד, יָמִיר כָּבוֹד בְּקָלוֹן.

אֲבָל דְבַר מַה יִקָּרֶה, אֲנִי – דְעוּ – אֶמָּנַע

מֵחֲטוֹא בְּלֹא טָהוֹר אוֹ אִי כָבוֹד לָנוּ,

לֵאלֹהֵינוּ, דָתֵינוּ, עַמֵּנוּ וְלִי,

יוֹם אַחֲרוֹן עַל עָפָר לִי וָלֹא בּל אֶדַע.

מקהלה

לֵךְ! וּקְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל מוֹשִׁיעוֹ יָאִיר

אֲפֵלָתְךָ, יַנְחְךָ בַּדֶּרֶךְ זוּ תֵלֵךְ

לִכְבוֹדוֹ, וּשְׁמוֹ הַגָּדוֹל יִוָּדע

לִתְהִלָּה בַגוֹיִם כֻּלָּם מִסְּבִיב.

הוּא יִשְׁלַח לִימִינְךָ מַלְאַךְ לֵדָתְךָ

לְעֵזֶר, הַמַּלְאָךְ הַנִּרְאֶה פַּעֲמַיִם

בִּשְׂדֵי אָבִיךָ וְאַחֲרֵי בַשְׂרוֹ עָלָה

בְלַהַב אֵשׁ, חוֹמַת אֵשׁ עַתָּה לְךָ יֶהִי.

זֶה הָרוּחַ רִאשֹׁנָה בְמַחֲנֵה דָּן הֵחֵל

לְפַעֲמֶךָ, יְפַעֵם שֵׁנִית אֶת עוֹרְקֶיךָ

עוֹד, וּזְרוֹעַ עִם גְּבוּרָה יַאַזְרֶךָּ.

כִּי מֵעוֹלָם לֹא נִתַּן כֹּחַ גָדוֹל

וְרֹב אוֹנִים לִבְנֵי תְמוּתָה מִשָּׁמַיִם

כַּאֲשֶׁר נִרְאֶה בְךָ וּפָעֳלֶיךָ פְּלָאִים.

אַךְ מַדּוּעַ הֲלוֹם הַזָּקֵן מָנוֹחַ

בְּצַעֲדֵי אוֹנִים כָּכָה יְמַהֵר, מַרְאֵהוּ

יִיטַב עַתָּה מֵאָז, אִם יְדַמֶּה לִמְצוֹא

אֶת בְּנוֹ פֹּה אוֹ אֹדוֹתָיו בְּשׂוֹרָה מוֹצֵאת.

מנוח

אֱלֹהִים עִמָכֶם, אַחַי! הֵן לִמְצֹא פֹה

אֶת בְּנִי עַתָּה אָנֹכִי לֹא פִלָּלְתִּי,

כִּי בִפְקוּדַת הַסְּרָנִים הָיָה קָרוּא

לִפְנֵיהֶם לְצַחֵק בְּיוֹם חַגָּם וּמְשׂוֹשָׂם.

הַכֹּל שָׁם שָׁמָעְתִּי; הָעִיר הוֹמִיָּה,

וְצֹאן אָדָם אֵין מִסְפָּר; אַךְ לְהִתְמַהְמֵהַּ

שָׁמָה מֵאַנְתִּי, פֶּן אֶרְאֵהוּ נִגָּשׂ

לַעֲשׂת זָר מַעֲשֶׂהוּ; וַאֲשֶׁר הֲלֹם בָּאתִי

– לְבַשֶׂרְכֶם, כִּי יֶשׁ תִּקְוָה לְהוֹצִיא אֶת בְּנִי

מִמַּסְגֵרוֹ, וְכִי לֹא לָרִיק יְגִיעוֹתָי.

מקהלה

מְאֹד נִשְׂמַח לְקַוֵּה עִמְךָ בְּתִקְוֹתֶיךָ.

אֱמֹר זָקֵן נִכְבָּד! כִּי נִצְמָא לִשְׁמֹעַ.

מנוח

הִנֵּה נִסִּיתִי דְבָרַי אֶל הַסְּרָנִים:

אֶל מִי בַבַּיִת וְאֶל מִי בָרְחוֹב; אֶחָד

אֶחָד הִפְצַרְתִּי בָם וְאֵבְךְּ לִפְנֵיהֶם

לָקַחַת כֹּפֶר נֶפֶשׁ בְּנִי הָאָסִיר.

מֵהֶם יֵשׁ יַכְבִּידוּ מֵאֶבֶן לִבָּם;

גַאֲוָה, עָרְמָה פָּגָשְׁתִּי וְאֵיבַת נָקָם;

הֵם הֵמָּה מְכַבְּדֵי דָגוֹן וְכֹהֲנָיו לִמְאֹד.

בָּאֲחֵרִים בַּנְתִּי כִּי יֵאֹתוּ בְמַתַּן

בְּחֵיק – אֵלֶּה שֶׁאֵל וָמֶלֶךְ גַּם שְׁנֵיהֶם

בְּבֶצַע כֶּסֶף יִמְכֹּרוּ; וְיֵשׁ נְדִיבֵי לֵב,

אֲשֶׁר יֶתֶר שְׂאֵת לָמוֹ בְּדַעַת וָחָסֶד,

אָמְרוּ כִּי נָקְמוּ דַיָּם בְּדַכְּאָם חַיַּת

אֹיְבָם לָאָרֶץ לְבַל יִירָאוּהוּ עוֹד,

וְעַתָּה יוֹאִילוּ לְשַׁלְּחֵהוּ לַחָפְשִׁי,

לוּ עַל כַּפֵּיהֶם יִשָּׁקֵל תְּמוּרָתוֹ –

אַךְ מָה הַקּוֹל אֶשְׁמע שְׁחָקִים יַבְקִיעַ?

מקהלה

אֵין זֹאת כִּי הֶהָמוֹן יָרִיעַ לְמַרְאֵה

אֹיְבָם, פַּחְדָם אָז וְעַתָּה שָׁבוּי וְעִוֵּר;

אוֹ כִי נִסָּה אֶת גְּדָל כֹּחוֹ לְעֵינֵיהֶם.

מנוח

כָּפְרוֹ לוּ אֶת כָּל הוֹנִי וַאֲחֻזָּתִי

יָכִיל, אֲנִי בְחֵפֶץ לֵב שִׁלּוּמִים אֶתְּנֵם;

כֹּל יֶשׁ לִי עַל יָדָם אֶשְׁקֹל; בַּחַרְתִּי

לִהְיוֹת בְּשִׁבְטִי הַדַּל, מֵהֶעָשִׁיר וְהוּא

נֶעֱזָב פֹּה בַסֹּהַר וְנָמָק בְּרָעָה.

לֹא, לֹא אָמוּשָׁה מִזֶּה בִּלְעָדֵהוּ!

לוּ פִדְיוֹנוֹ יֵקַר, גַּם נַחֲלַת אֲבוֹתַי

שוָה אֵינֶנָּה לִי לְתִתָּהּ מְחִיר נִפְשׁוֹ:

מִבְּלִי חָסֵר אוֹתוֹ כֹּל חָסֵר אֵינִי.

מקהלה

אָבוֹת לַבָּנִים יֶאְצְרוּ מְאוּם לְמִשְׁמָרֶת;

אַתָּה לְבִנְךָ כָּל אוֹצְרוֹתֶיךָ תָּבוֹז;

בָּנִים עַל אָבוֹת לְכַלְכְּלֵם בִּימֵי זֹקֶן;

אַתָּה לְעֵת זִקְנָה תִדְאַג לְכַלְכֵּל בְּנֶךָ,

זָקֵן מִמְּךָ כַּבִּיר בְּחֹסֶר עֵינָיִם.

מנוח

שַׁעֲשׁוּעִים יִהְיֶה לִי לִגְהוֹת מָזוֹר

לְעֵינָיו וְלִרְאוֹתוֹ יֹשֵׁב בְּבֵיתִי שַׁאֲנָן,

וְאֵת כְּתֵפוֹתָיו יַכְתִּירוּ אֵל הַקְּוֻצוֹת,

תְּכִילֶנָה רַב חֹזֶק דֵי מַחֲנֶה חֲמֻשָׁה.

עוֹד אַשְׁלֶה נַפְשִׁי כִּי זוֹ כֹחוֹ לֵאלֹהוֹ

לֹא גָדַל הַפַּעַם בִּגְדָל תַּלְתַּלָּיו

יָסֹבּוּ סָבִיב לְרֹאשׁוֹ כְּמַחֲנֵה כָבוֹד

בְיוֹם נָשֶׁק, לוּלֵי יִרְצֵהוּ אֵל, לוּלֵי

יַצְלִיחֵהוּ עוֹד לַעֲבוֹדָתוֹ הַגְּדוֹלָה,

לֹא לְחַבֵּק יָדַיִם בְּמַתַּת יְקָרָה זֹאת

לְלֹא הוֹעִיל – וְרַק לִהְיוֹת לְמַעֲמָסָה וּשְׂחֹק

וּמֵאָז כֹּחוֹ לֹא נֶעֱזַב עִם אוֹרוֹ,

עוֹד יָשִׁיב לוֹ אֵל אוֹר עֵינָיו עַל כֹּחוֹ.

מקהלה

תִּקְוֹתֶיךָ לֹא בַהֶבֶל נוֹסְדוּ,

אַף לֹא יְכַזֵּבוּ לִפְדוֹתוֹ וּשְׂשׂוֹנְךָ

עַל זֶה יִנְעַם לְנֶפֶשׁ אָב אֹהֵב אֶת בְּנוֹ;

וְנַחְנוּ מִשְׁנֶה לְךָ נַחֲלֹקָה בִּשְׁתֵּי אֵלֶּה.

מנוח

יָדַעְתִּי אַהֲבַתְכֶם וְגַם – הַה, מָה קוֹל זֶה

אֲבִיר יִשְׂרָאֵל! וּמָה נוֹרָא הַשָׁאוֹן,

אָיוֹם וּמַחֲרִיד מֵהַקוֹל הָרִאשׁוֹן.

מקהלה

לֹא קוֹל הוּא כִּי אִם אֶנְקַת חַלְלֵי מָוֶת,

וּכְמוֹ עִיר עִם כָּל מְתֶיהָ פֶתַע תִּפּוֹל.

קוֹל עַנוֹת חֲלוּשָׁה, מָוֶת וְרֶצַח נִשְמַע,

הֶרֶס, כִּלָּיוֹן, וְשִׁמֲמוֹת מוֹסְדֵי עוֹלָם.

מנוח

אָמְנָם כְּקוֹל הֶרֶג רַב וּנְפֹל מִגְדָּלִים

אֶשְׁמַע וְעוֹד יֶחֱזָק – אוֹיָה, בְּנִי הָרָגוּ.

מקהלה

לֹא כִי בִנְךְ יַהַרְגַם; צִוְחַת אִישׁ אֶחָד

לֹא תַצְלִיל אֹזֶן הַשֹׁמֵעַ כָּזֹאת.

מנוח

אָמְנָם אָסוֹן גָּדוֹל נִקְרָה וַיֵאתֶא;

וּמַה לַעֲשׂוֹת – הֲנוֹחִיל פֹּה אוֹ נָרוּצָה?

מקהלה

טוֹב נוֹחִיל פֹּה יָחַד, פֶּן שָׁמָּה פִתְאֹם

בְּרוּצֵנוּ בְּרָעָה נִפּוֹל וַחֲרָף נָפֶשׁ.

זֹאת הָרָעָה עַד הַפְּלִשְׁתִּים נָגָעָה;

כִּי מִמִּי בִלְעָדֵיהֶם קוֹל הָמוֹן רַב

יִשָּׁמַע? הַנַעֲנִים לֹא יַלְאוּנוּ פֹה,

וּמִידֵי זוּלָתָם הֵן לֹא נִירָא רָע.

וּמָה, אִם עֵינָיו (כִּי לֵאלֹהֵי יִשְׂרָאֵל

אֵין מַעֲצוֹר) לְפֶלֶא תָשֹׁבְנָה, תָּאֹרְנָה,

הוּא עַתָּה יָשִׂים שַׁמּוֹת בֵּין הָאֹיֵב

וְעַל כֹּבֶד פִּגְרֵיהֶם יָסֹל נָתִיב לוֹ.

מנוח

דָבָר אֲשֶׁר לֹא יְאֻמַּן מִי יָהִין לַחֲשֹׁב!

מקהלה

אַךְ אֱלֹהִים פָּעַל גְּדוֹלוֹת נַעֲלֶה מֵהַאֲמִין

אֶל עַמּוֹ וּמִי יִמְנְעֵהוּ עַתָּה?

מנוח

כִּי יָכֹל אֵדַע, אָפוּנָה אִם יִרְצֶה.

אַךְ הַתִּקְוָה תַּשִׁיא לְהַאֲמִין כֹּל וְכִמְעַט

רֶגַע אִם נוֹחִיל נֵדַע שֹׁרֶשׁ דָבָר.

מקהלה

טוֹבָה אוֹ רָעָה, שְׁמוּעָה רָעָה מְהִירָה,

כִּי תָעוּף חִישׁ; הַטּוֹבָה נְכֵאַת רַגְלָיִם.

וּלְחֶפְצֵנוּ אֶרְאֶה אִישׁ מְמַהֵר הֵנָּה

כִּי עִבְרִי הוּא אֲנַחֵשׁ וּמִשִּׁבְטֵנוּ.

המלאך

הָה! אָנָה אָרוּץ, אֵי דֶּרֶךְ אָנוּסָה

מִמְּקוֹם הַמַּחֲזֶה; פַּלָּצוּת תּאֹחֲזֵנִי

לַאֲשֶׁר עֵינֵי חָזָיוּ וְעוֹד תֶּחֱזֶינָה.

תְּמוּנָה זֹאת תִּרְדְפֵנִי עַד אֶפֶס מָקוֹם!

אָכֵן יַד אֱלוֹהַ, אוֹ רִגְשֵׁי לֵב – אֶחֱשֹׁב –

אוֹ שֵׂכֶל אָדָם, גַּם בְּלִי עוּץ וּפַלֵּל,

נָחוּנִי מֵישָׁרִים בַּדֶּרֶךְ הַזֶּה,

אֵלֶיךָ רִאשֹׁנָה אֲדֹנִי מָנוֹחַ

וְאֶל אֵל בְּנֵי אַרְצִי; יָדַעְתִּי כִּי נִשְׁאֲרוּ

לֹא רָחוֹק מֵהָעִיר מְקוֹם הַמַּהֲפֵּכָה,

וְאָסוֹן מַעֲצִיב זֶה עַד נַפְשְׁכֶם נֹגֵעַ.

מנוח

קוֹל הָאָסוֹן בְּטֶרֶם בָּאתָ שָׁמַעְנוּ

כִּי נוֹרָא, וּדְבַר מַה קָרָה לֹא נֵדַע.

מְאֹד נִתְאָו לִשְׁמֹעַ, אַל תַּעֲצָר בְּמִלִּין.

המלאך

מִלַּי יִפְרְצוּ עָלַי, אַךְ אֶשְׁאַף רוּחַ

וְכִמְעַט אָנוּחַ אֵדַע מִלִּין אֶעֱרוֹךְ.

מנוח

הַגֵּד עַתָּה הַמִסְפָּר, אַחַר תְּסַפֵּר.

המלאך

עַזָּה עוֹד עַל תִּלָהּ, אֶפֶס כָּל בָּנֶיהָ

נָפָלוּ, כֻּלָּם רֶגַע נִהְיוּ לְאָיִן.

מנוח

דְּבַר עֹצֶב; אָכֵן לְיִשְׂרָאֵל – יָדַעְתָּ –

הֶרֶס עִיר הָאֹיֵב עֶצֶב לֹא כַּבִּיר.

המלאך

מַלֵּא נַפְשְׁךָ בְּזֹאת, עוֹד תֵּהָפֵךְ לְעֹצֶב.

מנוח

אֱמֹר, בְּיַד מִי?

המלאך

בְּיַד שִׁמְשׁוֹן.

מנוח

הֵן בְּשֹרָה זֹאת

תַּחַת הָעֶצֶב תָּבִיא שָׂשׂוֹן חֲלִיפוֹת.

המלאך

אֲהָה מְנוֹחַ! עוֹד אֶתְאַפַּק בַּל פֶּתַע

אֲבַטֵּא כֹּל, נִזְהָר בְּלִי לְמַהֵר הִנֵּנִי,

פֶּן שְׁמוּעָה רָעָה כִּי תִתְפָּרֵץ פִּתְאוֹם

תַּךְ אֹזֶן זִקְנָה וְתַחְדֹר עָמֹק עָמֹק.

מנוח

שְׁמוּעָה עֲצוּרָה תְעַנֶּה נָפֶשׁ, גַלֵּה כֹּל.

המלאך

קְחָה הָרָעָה בִּמְעַט מִלִּין: שִׁמְשׁוֹן מֵת.

מנוח

אֲהָהּ רָעָה! כָּל תִּקְוֹתַי סָפוּ תַּמּוּ

לְפְדוֹתוֹ מִזֶה אָכֵן הַפֹּדֶה אֶת כֹּל,

מָוֶת, נָתַן כָּפְרוֹ נַפְשׁוֹ שִׁלּוּמִים.

אַךְ שִׂמְחַת שָׁוְא וְרוּחַ שָׂמַחְתִּי הַיּוֹם;

מְלֹא תִקְוָה לְרַוְחָתוֹ. כִּי אַחֲרֵי צִמְחָהּ

קֻמְּטָה בְּלֹא עֵת, נִקְטְפָה כְצִיץ הָאָבִיב

מְקַרְחוֹ חֹרֶף הַנֹּפֵל אַחֲרֹנָה,

אַךְ בְּטֶרֶם אֲמַגֵּן לְיָגוֹן לֵב הַגֵּד

אֵיךְ מֵת: מָוֶת לְחַיִּים נֵזֶר אוֹ קָלוֹן.

כֻּלָּם בְּיָדוֹ נָפְלוּ תֹאמַר, וְהוּא בְּיַד מִי?

אֵי הַיַּד הִכְּתָה שִׁמְשׁוֹן מַכַּת מָוֶת?

המלאך

לֹא מֻכֶּה בִּידֵי אֹיֵב חָלָל נָפָל.

מנוח

הֶעָיְפָה נַפְשׁוֹ לַהֲרֹג אוֹ אַחֶרֶת? אֱמֹר!

המלאך

בְּיָדָיו מֵת.

מנוח

בְּנַפְשׁוֹ שָׁלַח יָד וּדְבַר מַה

כֹּה הֱצִיקֵהוּ לְמַהֵר וּלְמַאֵס בְּחַיָּיו

וְהוּא בִידֵי אֹיֵב?

המלאך

נְסִבָּה בְּלִי הִמָּלֵט:

כְּאַחַת גַּם שְׁנֵיהֶם לְשַׁחֵת וְלְהִשָּׁחֵת.

הַבַּיִת, שֶׁשָּׁם לִרְאוֹתוֹ נוֹעֲדוּ כֹּל,

עַל רֹאשָׁם וְרֹאשׁוֹ גַּם יַחַד הִפִּילוֹ.

מנוח

מַה מְאֹד נֶגֶד נַפְשְׁךָ בְּאַחֲרִיתְךָ חָזָקְתָּ!

דֶּרֶךְ בַּלָּהוֹת בָּחַרְתָּ לְנָקָם וְשִׁלֵּם.

וּכְבָר נֵדַע לְמַדַּי, אַךְ בְּעוֹד הַדְּבָרִים

נְבוֹכִים. סַפֵּר לָנוּ אַתָּה הָרֹאֶה

לָעֵינָיִם, מַה רִאשֹׁנָה וְאַחֲרֹנָה

נִהְיָתָה. אֵת כָּל אֲשֶׁר רָאִיתָ פַּרֵט.

המלאך

הַיּוֹם הָעִירָה הַמִּקְרֶה הֱבִיאֵנִי,

וְדֶרֶךְ הַשַׁעַר כִּי הִשְׁכַּמְתִּי לָבוֹא

הַמְּחַצְצְרִים בַּבֹּקֶר יוֹם חָג הִשְׁמִיעוּ

בְּכָל רְחוֹבוֹת הָעִיר, אַךְ מְעַט הִתְמַהְמָהְתִּי

וְקוֹל הַקִּרְיָה הָמָה כִּי הַיּוֹם הַזֶּה

שִׁמְשׁוֹן יוּבָא לְמַעַן הַרְאוֹת לִפְנֵיהֶם

בַּעֲלִיל וּמִשְׂחָק מַסַּת כֹּחוֹ הַגָּדוֹל.

וְאַף כִּי נֶעֱצַבְתִּי אֶל שְׁבוּתוֹ, חָשַׁבְתִּי

לְבַל יִפָּקֵד מְקוֹמִי בִמְקוֹם הַמַּחֲזֶה. –

הַבִּנְיָה רַחֲבַת יָדַיִם לִמְאֹד הִיא:

חֲצִי עֲגוּלָה עַל עַמוּדִים שְׁנַיִם נִשְׁעָנֶת

עִם כִּסְאוֹת לַשָׂרִים וְרָמֵי הַמַּעֲלָה

לְאִישׁ כְּעֶרְכּוֹ מוֹשַׁב כָּבוֹד לְמַעַן הַבֵּט.

פְּנֵי הַבִּנְיָה מִזֶּה פְּתוּחָה לֶהָמוֹן;

עַל קְרָשִׁים מאחָזִים תַּחַת הַרָקִיעַ

אָנֹכִי בְתוֹךְ אֵלֶּה נֶחְבָּא עָמַדְתִּי.

הַיּוֹם וְהֶחָג כִּי נָכוֹנוּ, הַזְּבָחִים

מִלְאוּ גִיל לִבָּם וּמִקּוֹל הַתְּרוּעָה

וְיֵין חֶמֶר כִּי שָׁגוּ אֶל הַשְׂחֹק פָּנוּ.

אָז הוּבָא שִׁמְשׁוֹן – עֶבֶד שָׁבוּי לָעָם –

לָבוּשׁ שִׂמְלַת שִׁבְיָה וּלְפָנָיו חָלִיל

וְתֻפִּים וְרֶכֶב וְרַגְלִי חֲמֻשִׁים יָסֹבּוּ

עָלָיו; מִלְּפָנָיו וּמֵאַחֲרָיו רֹבִים

רַבִּים, מוֹרִים קַלָּעִים וְתֹפְשֵׂי חָרֶב.

לְמַרְאֵה פָנֵיהוּ הֶהָמוֹן הֵרִיעַ

עַד כִּי נִבְקְעָה הָאָרֶץ וּלְדָגוֹן הִלְלוּ

בְתוֹדָה כִּי נָתַן מְחִתָּתָם לִמְחִתָּה.

הוּא בְדוּמִיָּה אַךְ בְּלֵב עָשׂוּי לִבְלִי חָת

בָּא עַד מְקוֹם הַמּוּעָדָה, וְכָל אֲשֶׁר צֻוָּה

שֶׁמִּבְּלִי אוֹר עֵינַיִם נַסּוֹת יָכֹל:

לְהָרִים, לַהֲדֹף, לִמְשֹׁךְ אוֹ לִשְׁבֹּר, הַכֹּל

מִלֵּא בְכֹחַ נִפְלָא נַעֲלֶה מֵהַאֲמֵן,

הִתְנַגֵּד לֹא הֵעִיז אֶל חֶפְצָם מְאוּמָה.

אַחַר כֵּן הֶעֱמִידוּהוּ – לְהַחֲלִיף כֹּחַ –

בֵּינוֹת לָעמוּדִים, הוּא מִנַּעֲרוֹ שָׁאָל

(כִּי כֵן סִפְּרוּ לָנוּ הַקְּרֹבִים אֵלָיו)

תִּתּוֹ הִשָּׁעֵן מְעָט, יַעַן כִּי נִלְאָה,

בִּשְׁתֵּי זְרֹעוֹתָיו עַל עֲמוּדֵי הַתָּוֶךְ,

אֲשֶׁר עֲלֵיהֶם הַבַּיִת וְהַגָּג נָכוֹנוּ.

הַנַּעַר בְּלִי דַּעַת נָחָהוּ, שִׁמְשׁוֹן

כִּי לְפָתָם רֹאשׁוֹ הֵשַׁח מְעָט לָאָרֶץ

וּבְעֵינַיִם עֲצוּמוֹת כִּמְפַלֵּל לָאֵל

אוֹ כְאִישׁ מֵעֲמִיק חֲקֹר דָּבָר עָמַד כִּמְעָט;

אַחַר הֵרִים רֹאשׁ וַיִּקְרָא וַיֹּאמַר:

הַשָּׂרִים! עַד עַתָּה כָּל פְּקוּדוֹתֵיכֶם,

בַּחוֹבָה עָלַי לִשְׁמֹעַ, מִלֵּאתִי,

לֹא מִבְּלִי פֶלֶא אוֹ שַׁעֲשׁוּעִים לָכֶם;

עַתָּה בְחֶפְצִי אָנִי עוֹד מַסָּה אַחֶרֶת

אַרְאֲכֶם גְּדוֹלָה בְכֹחַ מֵהָרִאשֹׁנוֹת,

עַד כִּי תַךְ בְּשִׁמָּמוֹן לֵב כָּל שֹׁמֵעַ.

אָז חָגַר שְׁאֵרִית חֵמוֹת וּבְרֹב אוֹנִים

הִתְעוֹרֵר – כְּמוֹ רוּחוֹת וְיַמִים יָכִילוּ

עֵת הָרִים יָחִילוּ – וְאֶת שְׁנֵי הָעַמוּדִים

הֵנָּה וְהֵנֵּה הֵנִיעַ עַד שֶׁזָּעוּ

וַיָּמוֹטוּ הֵמָּה וְאַחֲרֵיהֶם נָפְלוּ

כַּפְתּוֹר סִפִּים וָגָג. וּכְפֶרֶץ רַעַם

פָּרְצוּ עַל רָאשֵׁי כָל הַיֹּשְׁבִים שָׁמָּה:

שָׂרִים, שָׂרוֹת, שָׁלִישׁ, יוֹעֵץ וְכֹהֵן,

מִבְחַר הָעָם וּקְרוּאָיו לֹא רַק מֵעַזָּה,

כִּי גַם מִסָּבִיב מִכָּל עָרֵי פְלָשֶׁת:

אֵל שֶׁלִּכְבוֹד הֶחָג נוֹעֲדוּ וַיֶּאֱתָיוּ;

הוּא עִמָהֶם יַחַד מִבְּלִי הִמָּלֵט

הַמָּוֶת הַזֶּה הֵבִיא גַם עַל נַפְשׁוֹ;

רַק הֶהָמוֹן נִמְלָט הָעֹמֵד בַּחוּץ.

מקהלה

הֶאָח! הֶאָח! הִרְבֵּיתָ בִּמְחִיר נְקָמָה,

אָכֵן לַעֲטֶרֶת צְבִי; בְּחַיִּים וָמָוֶת

מִלֵּאתָ לְיִשְׂרָאֵל אֵת תֹּם מַלְאֲכוּתְךָ

הֻגַּד לְפָנִים, עַתָּה אַתָּה מְנַצֵּחַ

בֵּין אַלְפֵי חֲלָלֶיךָ חָלָל נָפָלְתָּ –

לֹא בְחֵפֶץ לֵבָב, אַךְ נִלְכָּד בְּמַלְכֹּדֶת

הַמִּקְרִים. חֹק זֶה גַּם בַּמָּוֶת אִחְדְךָ

יַחַד עִם הֲרוּגֶיךָ – מְאֹד רַבּוּ בְמִסְפָּר

מִכֹּל עַד עַתָּה בְחַיֶיךָ הֵמַתָּה.

חצי המקהלה הראשון

בְּעוֹד לִבָּם טוֹב עָלֵז וְשָׂמֵחַ שְׁכוּרֵי

גָאוֹן וּסְבוּאִים מִמֶּסֶךְ יֵין נְסִיכָם,

מֵחֵלֶב פָּר וּמְרִיא פָּשׁוּ וַיִּבְעֲטוּ,

מְהַלְלִים לֵאלֹהֵיהֶם וּמְנַשְׂאִים אֶת דָּגוֹן

הָאֱלִיל עַל פְּנֵי אֱלֹהִים חַיִּים הַשֹּׁכֵן

בְּשִׁילֹה קִרְיַת מָשׂוֹשׂ אִוָּהּ לְמוֹשָׁב לוֹ;

הָאֵל אֲשֶׁר בְּקִרְבָּם מָסַךְ רוּחַ עִוְעִים

לְהַתְעוֹתָם מִנִּי דָרֶךְ וּלְהַטּוֹתָם

עֲקַלְקַלוֹת אֱלֵי תַאֲוָה זָרָה וְשִׁגָּעוֹן,

לְהַבְהִיל עַל נַפְשָׁם אֵת מַכֵּיהֶם נָפֶש.

הֵמָּה אַךְ לִצְחֹק וְשַׁעֲשׁוּעִים שָׁתוּ לֵב,

וּמִבְּלִי מֵשִׂים לְרָעָתָם עָזָרוּ

וְעַל נַפְשָׁם הֵחִישׁוּ הַשֹּׁד וְהַקָּרֶץ.

כֵּן אָרְחוֹת כָּל בְּנֵי תְמוּתָה שֹׁכְחֵי אֵל

הַנִּלְכָּדִים בַּחֲמַת זַעֲמוֹ סֶלָה, הֵם

יְחַלּוּ יִפְצְרוּ בְנַפְשָׁם פִּיד עַל נַפְשָׁמוֹ:

הֵמָּה יִמְאֲסוּ הַדַּעַת, אוֹ הַדַּעַת

תִּמְאַס אוֹתָם, וּבְעִוְרוֹן נֶפֶשׁ יֻכּוּ.

חצי המקהלה השני

אָכֵן הוּא גַם מִבְּלִי מַרְאֵה עֵינָיִם,

נִבְזֶה וְכִמְעַט שֶׁנִּדְעֲכָה שְׁבִיב אִשׁוֹ, עוֹד

בַּהֲלָךְ נַפְשׁוֹ רָאָה אוֹר שִׁבְעָתָיִם;

מִנִּשְׁמַת אֱלוֹהַ הִתְלַקְּחָה גַחַלְתּוֹ

מֵעֲרֵמַת דֶּשֶׁן לְלַבַּת אֵשׁ אֹכֵלָה.

וּכְפֶתֶן־עֶרֶב יֶאֱרֹב לְיַד אֲגַם וִיאֹר.

יִתְנַפֵּל לַחֲטֹף אֶת שִׁרְצֵי הַמָּיִם

אוֹ בֵּין שְׂדֵרוֹת הַקָּנִים אֵת קֵן צִפֳּרִים

וְרֵבֶץ אֶפְרֹחִים, כֵּן הִתְנַפֵּל עֲלֵיהֶם

וַיָּבֵא, כְּנֶשֶׁר יָחִישׁ, שֹׁאַת פִּתְאֹם.

כָּכָה כֹּחַ גִּבּוֹר תָּמִים שֶׁכִּמְעַט

נֶחֱשַׁב לְאָיִן, נִכְשַׁל וּפָג: יִדְמֶה לְזֹאת

הַמִּתְמַלֶטֶת מֵאָפַע, שָׁם צִפּוֹר

בְּסֵתֶר יַעֲרֵי עֲרַב מִתְחַבָּקֶת, אַךְ הִיא

לְבַדָּהּ, וְאֵין זוּלָתָהּ יוֹדֵעַ מְקוֹמָהּ.

הוֹזָה שֹׁכֶבֶת לְמַעֲצֵבָה, וּפֶתַע

מִבֶּטֶן גַל עֲפָרָהּ, תִּוָּלֵד, תִּחְיֶה,

נְעוּרֶיהָ תִּתְחַדֵּשׁ וּתְגַבֵּר חֲיָלִים

מֵאֶפֶס וְאָיִן; וְכִי בַמֵּתִים נֶחֱשָׁבָה,

עוֹד אַחֲרֵי בְלֹתָהּ יְהִי לָהּ עֵדֶן וָנֹעַר

וְלָהּ יִקָּרֵא צִפּוֹר אַל־מוּת לְדֹר דֹרִים.

מנוח

בּאוּ! אֵתָיוּ! לֹא עֵת עַתָּה לְקֹנֵן

גַּם אֵין דָּבָר, בְּנִי שִׁמְשׁוֹן לָקַח נָקָם

בִּגְבוּרָתוֹ; חַיֵּי גִבּוֹר תָּם הֵתַם

וַיָּמָת מוֹת גִּבּוֹרִים; לָאֹיֵב גְּמוּל

שִׁלֵּם וְנָקָם; לָמוֹ הִשְׁאִיר שְׁנוֹת אֵבֶל,

תַּאֲנִיָה וּמִסְפֵּד מַר לִבְנֵי כַפְתּוֹר

וּגְלִילוֹת פְּלָשֶׁת אֹיַבְתִּי; לְיִשְׂרָאֵל

כָּבוֹד הִשְׁאִיר וָחֹפֶשׁ – לוּ הִתְעוֹרְרוּ

עַתָּה מֵעַבְדוּתָם, וְתוֹשַׁע לָמוֹ זְרוֹעָם –

לְנַפְשׁוֹ וּלְבֵית אָבִיו שֵׁם עוֹלָם נָתָן.

וַאֲשֶׁר יִיטַב וְעַל כָּל כָּבוֹד יִתְרָה כִּי

מֵאֱלֹהִים לֹא נֶעֱזַב כַּאֲשֶׁר יָרֵאנוּ,

כִּי מָשַׁךְ לוֹ חַסְדוֹ עַד אַחֲרִית יָמָיו.

מֵאֵין פְּנוֹת לִדְמָעוֹת לִבְכּוֹת אוֹ לְתַנּוֹת

וְלִסְפֹּד עַל שָׁדַיִם, אֵין מֹרֶךְ, אֵין עֹצֶב

קָלוֹן וְשָׁמֶץ, אֵין כֹּל רַק טוֹב וְיָפֶה

וַאֲשֶׁר יְנַחֲמֵנוּ, הוּא מוֹת כָּבוֹד כָּזֶה.

נֵלְכָה לִמְצֹא הַגְּוִיָה בַּאֲשֶׁר הִיא שָׁם

הָרְוֻיָה מִדַּם אֹיֵב, בִּכְלִי טָהוֹר.

בְּמַיִם חַיִּים וּבְאֵזֹב נְחַטְּאֶיהָ

מִמֶּסֶךְ דָמִים; אֲנִי עַד כֹּה וָכֹה אֲמַהֵר

(כִּי לֹא לְעַזָּה עַתָּה עֵת לְהַפְרִיעֵנוּ.)

אֶקְרָא לְכָל בֵּית אָבִי וְאַנְשֵׁי שִׁבְטֵנוּ

מִשָּׁם לְקַחְתָּהּ בְּרִגְשֵׁי יִרְאָה וְכְבוֹד,

וּבִדְמָמָה הֲרִישִׁית וְאֹתֹת כָּבוֹד וִיקָר

הִיא לִקְבָרוֹת תּוּבָל; שָׁם לִשְׁמוֹ אָקִים

מַצְּבַת זִכָּרוֹן. מִסָּבִיב תָּמָר וְאַלּוֹן

רַעֲנָן יַצְלִילוּ, וְעַל כַּפֹּתֵיהֶם

אֶתְלֶה אֹתֹתָיו וּדְגָלָיו. עֲלִילוֹתָיו

יֻחָקּוּ בַּסֵּפֶר וְיוּשְׁרוּ בְּפִיוֹת.

שָׁם יִתְקַבְּצוּ יַחַד נַעֲרֵי עַמֵּנוּ,

וּלְזִכְרוֹן מִפְעָלָיו אֵשׁ קִנְאָה תּוּקַד

בִּלְבָבָם לַחֲרָף נֶפֶשׁ וְלַעֲשׂת חָיִל:

וְהָעֲלָמוֹת גַּם הֵנָּה בִּימֵי מוֹעֵד וָחָג

תְּעַטֵּרְנָה קִבְרוֹ בִפְרָחִים, וְרַק יְתַנּוּ

לְגוֹרָלוֹ כִּי לֹא הִצְלִיחַ לְדֶבֶק טוֹב

וְאַחֲרִיתוֹ שִׁבְיָה וְחֹסֶר עֵינָיִם.

מקהלה

הַכֹּל טוֹב! הַכֹּל תָּמִים! תַּם כָּל שָׂפֶק

אַךְ מִדֶּרֶךְ אִישׁ דַרְכֵי אֵל גָבָהוּ.

אִם שֵׁבֶט אוֹ חֶסֶד מִמֶּנּוּ נָפֶק,

נֵדַע מֵרֹאשׁ כִּי לְאַחֲרִית טוֹב עָשָׂהוּ.

וּפְעָמִים אִם נִרְאֵהוּ כְמַסְתֵּר פָּנִים,

אָכֵן אֵל מִסְתַּתֵּר עֶזְרָה שֹׁלֵחַ;

וּלְעֵד נֶאֱמָן יְהִי הַגִּבּוֹר מִבָּנִים

צַדִּיק בֶּאֱמוּנָתוֹ שִׁמְשׁוֹן הַמְנַצֵּחַ.

חוּל תָּחִיל עַזָּה, תְּיֵלִיל. תִּזְעַק מָרָה,

וְכָל עֹזְרֶיהָ אִתָּהּ יַחַד יֶאֱנָחוּ,

מִכּוֹס הַחֵמָה עַל פְּלֶשֶׁת עָבְרָה

עַבְדֵי אֶל חַי מוּסַר הַשְׂכֵּל לָקָחוּ.

בְּשׁוּבָה וָנַחַת עַל עָצְבָּם הִתְגַבָּרוּ,

בְּשָׁלוֹם וָנוֹחָם פָּעֳלֵיהֶם גָמָרוּ.