הַנַּעַר פּוֹ רָגִיל הָיָה לָצֵאת בֹּקֶר בֹּקֶר מִכְּפָרוֹ לְשׁוֹטֵט בַּיַּעַר. וְכָךְ נִתְיַדֵּד עִם כָּל הַחַי וְהָעוֹף וְיוֹתֵר מִכָּל הָיָה לוֹ הַנָּמֵר רֵעַ כְּאָח־לוֹ. הָיוּ הַשְּׁנַיִם, הַנַּעַר וְהַנָּמֵר, יוֹצְאִים לְטִיּוּלִים מְמֻשָּׁכִים וּמַפְלִיגִים בְּדִבְרֵי בִּינָה. אָהַב הַנַּעַר אֶת הַנָּמֵר אַהֲבָה כֵּנָה וְאִלּוּ הַנָּמֵר מַחְשְׁבוֹת זָדוֹן בְּלִבּוֹ, כִּי צִפָּה לְיוֹם שֶׁבּוֹ יִבִיאֶנּוּ הַנַּעַר לְתוֹךְ כְּפָרוֹ וְיִטְרֹף שָׁם עֵגֶל שָׁמֶן כַּאֲשֶׁר אָהַב.
יוֹם אֶחָד אָמַר הַנָּמֵר לַחֲבֵרוֹ הַנַּעַר:
– יְדִידִי פּוֹ, שֶׁמָּא נֵצֵא לְבִקּוּר בִּכְפָרְךָ? לֹא אוּכַל לֵהֲבִיאֲךָ לִכְפָרִי, נָמֵר יָקָר – עָנָה הַנַּעַר, – כִּי יָרַע הַדָּבָר בְּעֵינֵיהֶם שֶׁל אַנְשֵׁי הַכְּפָר. אַל נָא תִּשְׁכַּח, כִּי לֹא כִּי לֹא פַּעַם הִתְנַכַּלְתָּ לַעֵדֶר לִטְרֹף טֶרֶף.
– אִם לֹא תִּקָּחֵנִי אִתָּךְ לַכְּפָר, אֵלֵךְ לְשָׁם בְּגָפִי! אָמַר הַנָּמֵר בְּחֻצְפָּה. אָמַר – וְעָשָׂה. וְעוֹד בְּאוֹתוֹ הָעֶרֶב יָצָא לְשׁוֹטֵט לְיַד שַׁעֲרֵי הַכְּפָר. רָאָהוּ הַנַּעַר פּוֹ וְאָמַר לוֹ:
– יְדִידִי הַנָּמֵר, עֲצָתִי לְךָ לְבַל תִּהְיֶה מְשׁוֹטֵט כָּאן, כֵּיוָן שֶׁאַנְשֵׁי הַכְּפָר אוֹרְבִים לְךָ וְהֵם עֲלוּלִים לְצוּדְךָ בְּרִשְׁתָּם. צָחַק הַנָּמֵר וְלֹא עָנָה דָבָר. הֶעֱרִיב הַיּוֹם, הַשֶּׁמֶשׁ שָׁקְעָה וְהַנַּעַר פּוֹ נֶאֱלַץ לַחֲזֹר לְבֵיתוֹ. נִפְרַד הַנַּעַר מֵעִם הַנָּמֵר וְלִבּוֹ מַר עָלָיו, כִּי לֹא הִצְלִיחַ לְסַכֵּל מַחְשְׁבוֹת הַזָּדוֹן שֶׁל יְדִידוֹ. וַיְהִי וְכַאֲשֶׁר נָדַמּוּ הַחַיִּים בַּכְּפָר וְהַכֹּל שָׁקַע בְּשֵׁנָה עֲמֻקָּה- פָּרַץ הַנָּמֵר אֶת הַשַּׁעַר וְטָרַף אֶת הַיָּפָה וְהַשְּׁמֵנָה בַּעֲגָלוֹת.
לְמָחֳרָת הַבֹּקֶר בָּא הַנַּעַר פּוֹ אֶל יְדִידוֹ אֲשֶׁר בַּיַּעַר וְאָמַר אֵלָיו:
– יְדִידִי, הַנָּמֵר. חֲבֵרִים הָיִינוּ בְּמֶשֶׁךְ זְמַן כֹּה רַב, עַל כֵּן הָבָה וְאַשְׁמִיעַ דְּבָרִי בְּאָזְנֶיךָ. הַלַּיְלָה הַזֶּה יִפְרְשׁוּ הָאִכָּרִים רֶשֶׁת לְצוּדְךָ בָּהּ וְעַל כֵּן אַל-נָא תַּחֲזֹר לַכְּפָר. צָחַק הַנָּמֵר וְלֹא עוֹנָה דָּבָר. וְכְרֶדֶת הַלַּיְלָה חָזַר, כַּמּוּבָן, אֶל שַׁעֲרֵי הַכְּפָר. אֲבָל הַפַּעַם לֹא שִׂחֵק לוֹ מַזָּלוֹ. עוֹד הוּא צוֹעֵד צְעָדָיו הָרִאשׁוֹנִים מֵעֵבֶר לַשַּׁעַר, וְרַגְלָיו נֶאֶחְזוּ בָּרֶשֶׁת וְלֹא יָכוֹל לְחַלֵּץ עַצְמוֹ. וְכַאֲשֶׁר יָצְאוּ הָאִכָּרִים עִם שַׁחַר לַעֲבוֹדָתָם וְיִרְאוּ אֶת הַנָּמֵר בְּרֶשֶׁת אֲשֶׁר פָּרְשׂוּ לוֹ, שָׂמְחוּ שִׂמְחָה גְּדוֹלָה וְאָמְרוּ אִישׁ לִרְעֵהוּ:
– יְהֵא מֻטָּל כָּךְ עַד שֶׁיִגְוַע בָּרָעָב וּבַצָּמָא.
הִנִּיחוּ אֶת הַנָּמֵר בְּתוֹךְ הָרֶשֶׁת וּפָרְשׁוּ אִישׁ אִישׁ לַעֲבוֹדָתוֹ.
שִׁשָּׁה יָמִים נֶאֱנָק הַנָּמֵר בְּתוֹךְ רִשְׁתּוֹ וְאֵין אִישׁ מַגִּישׁ לוֹ מָזוֹן אוֹ מַשְׁקֶה. וְגַם הַנַּעַר פּוֹ לֹא הֵעֵז לָגֶשֶׁת אֶל יְדִידוֹ מִפַּחַד הַמַּכּוֹת אֲשֶׁר יִסְפֹּג מִיְּדֵי הוֹרָיו. וְאוּלָם בְּיוֹם הַשְּׁבִיעִי לֹא יָכוֹל עוֹד לִרְאוֹת בְּצַעַר יְדִידוֹ וְיֹאמַר לִבּוֹ: “מוּטָב לִי לִסְפֹּג מַלְקוֹת מֵאֲשֶׁר לְהַפְקִיר יָדִיד בִּשְׁעַת צָרָה.” הָלַךְ וְשִׁחְרֵר אֶת הַנָּמֵר מִן הָרֶשֶׁת וְאָמַר לוֹ:
– בָּרַח לָךְ אֶחָא, וְהִמָּלֵט עַל נַפְשְׁךָ.
תּוֹדָה רַבָּה! – עָנָה לוֹ הַנָּמֵר בְּזַעַם. – וְאוּלָם, מִכֵּיוָן שֶׁרָעָב אָנוֹכִי וְכֹחִי תַּשׁ, לֹא אוּכַל לְבַקֵּשׁ לִי טֶרֶף. עַל כֵּן נֶאֱלַץ אָנֹכִי לִטְרֹף אוֹתְךָ, בַּחוּרִי, לְמַעַן אַשְׁקִיט רַעֲבוֹנִי. הִתְחַנֵּן הַנַּעַר עַל נַפְשׁוֹ וְאָמַר: – הַאֻמְנָם כָּךְ תִּגְמֹל לִי עַל הַצִּילִי אוֹתְךָ מִמָּוֶת? וְאוּלָם הַנָּמֵר לֹא אָבָה שְׁמֹעַ אַף לֹא הִכִּיר כְּלָל בְּחוֹבָה שֶׁל הַכָּרַת- תּוֹדָה כְּלַפֵּי הַנַּעַר עַל כָּל הַטּוֹבָה אֲשֶׁר הַטִּיב עִמָּדוֹ. לְבַסּוֹף הִסְכִּים הַנָּמֵר, כִּי יוּבָא עִנְיָנָם לְדִין וַאֲשֶׁר יַחֲלִיט הַדַּיָן כֵּן יָקוּם וְכֵן יִהְיֶה.
יָצְאוּ הַשְׁנַיִם לַיַּעַר לְבַקֵּשׁ לָהֶם שׁוֹפֵט צֶדֶק. רָאוּ גֻּלְגֹּלֶת שֶׁל שׁוֹר מֵת מֻטֶּלֶת עַל פְּנֵי הַשָּׂדֶה. פָּנוּ אֶל הַגֻּלְגֹּלֶת בְּבַקָּשָׁה, כִּי תִּהְיֶה הִיא לָהֶם לְשׁוֹפֵט. הִקְשִׁיבָה הַגֻּלְגֹּלֶת לַטְּעָנוֹת שְׁנֵי הַצְּדָדִים, שָׁקְעָה בְּמַחְשָׁבוֹת עֲמֻקּוֹת וּלְבַסּוֹף עָנְתָה וְאָמְרָה בַּחֲשִׁיבוּת:
– לֹא, אֵין טַעַם בָּעוֹלָם הַזֶּה לְהַכָּרַת טוֹבָה. הִנֵּה, לְמָשָׁל, חָרַשְׁתִּי אֶת אַדְמַת אֲדוֹנִי בְּמֶשֶׁךְ שָׁנִים. וְאוּלָם כַּאֲשֶׁר זָקַנְתִּי וְשַׂבְתִּי וְלֹא הָיָה בִּי כֹּחַ עוֹד לַעֲמֹל – שָׁם נְאַיֵּשׁ קֵץ לְחַיַּי וְאֶת בְּשָׂרִי אָכַל. כָּל דְּאַלִים גָּבֵר! יִטְרֹף הַנָּמֵר אֶת הַנַּעַר מֵיטִיבוֹ, כַּאֲשֶׁר טָרַף הָאָדָם אֶת הַשּׁוֹר מְשָׁרְתוֹ.
נָהַם הַנָּמֵר בְּכָל גָּדוֹל וְאָמַר:
– רוֹאֶה אַתָּה, הִגִּיעָה שְׁעָתְךָ לִהְיוֹת לִי לְטֶרֶף!
בִּקֵּשׁ הַנַּעַר פּוֹ רְשׁוּת לְעַרְעֵר עַל פְּסַק הַדִּין בִּפְנֵי שׁוֹפֵט אַחֵר. נֵאוֹת לוֹ הַנָּמֵר וְהָלְכוּ הָלְאָה, עַד שֶׁבָּאוּ אֶל עֵץ עָנֵף וּבִקְּשׁוּ מִמֶּנּוּ לִהְיוֹת הוּא לָהֶם לְשׁוֹפֵט. הִקְשִׁיב הָעֵץ לִטְעָנוֹת שְׁנֵי הַצְּדָדִים, שָׁקַע בְּמַחֲשָׁבוֹת עֲמֻקּוֹת וּלְבַסּוֹף הֵנִיעַ צַמַּרְתּוֹ בְּרֹב חֲשִׁיבוּת וְאָמַר בְּכֹבֶד רֹאשׁ:
– לֹא, אֵין טַעַם בָּעוֹלָם הַזֶּה לְהַכָּרַת טוֹבָה. הִנֵּה בָּאִים אֵלַי בְּנֵי אָדָם לָרֹב, נָחִים בְּצִלִּי מֵחֹם הַשֶּׁמֶשׁ הַלּוֹהֶטֶת וּלְבַסּוֹף יִגְדְּעוּ אֶת עַנְפֵי וְיִקְטְפוּ אֶת פְּרָחַי. כָּל דְּאַלִים גָּבֵר! יִטְרֹף הַנָּמֵר אֶת הַנַּעַר.
נָהַם הַנָּמֵר בְּקוֹל גָּדוֹל וְאָמַר בְּצָהֳלַת שִׂמְחָה:
– סוֹף סוֹף הִגִּיעַה שְעָתְךָ לִהְיוֹת לִי לְמַאֲכָל!
שׁוּב בִּקֵּשׁ הַנַּעַר פּוֹ רְשׁוּת לְעַרְעֵר עַל פְּסַק הַדִּין הֶחָמוּר. נַעֲנָה לוֹ הַנָּמֵר וְאוּלָם הִזְהִירוּ וְאָמַר:
– זְכֹר, כִּי פַּעַם אַחֲרוֹנָה הִיא.
יָצְאוּ עַל שְׁנַיִם לְבַקֵּשׁ לָהֶם שׁוֹפֵט צֶדֶק, אֲשֶׁר יִפְסֹק דִּינָם. פָּגְשׁוּ בָּאַרְנֶבֶת הַחֲכָמָה. אָמְרוּ לָהּ:
אַרְנֶבֶת פִּקַּחַת, אָנָּא הַיִי-נָא אֶתְּ הַפּוֹסֶקֶת בֵּינֵינוּ.
הִקְשִׁיבָה הָאַרְנֶבֶת לְטַעֲנוֹת שְׁנֵי הַצְּדָדִים וּלְבַסּוֹף הוֹדִיעָה בְּכֹבֶד-רֹאשׁ, כִּי לֹא תּוּכַל לִפְסֹק בַּדִּין, אֶלָּא אִם כֵּן תֵּצֵא תְּחִלָּה לְבִקּוּר בִּמְקוֹם הַמַּעֲשֶׂה.
יָצְאוּ הַשְּׁלוֹשָׁה אֶל שַׁעֲרֵי הַכְּפָר וְרָאוּ אֶת הָרֶשֶׁת הַפְּרוּשָׂה כְּבַתְּחִלָּה. פָּתְחָה הָאַרְנֶבֶת וְאָמְרָה בִּפְנוֹתָהּ לְעֵבֶר הַנָּמֵר:
אָנָּא אֲדוֹנִי, סַמֵּן-נָא בְּדִיּוּק אֶת הַמָּקוֹם שָׁם רָבַצְתָּ כַּאֲשֶׁר בָּא הַנַּעַר פּוֹ לְשַׁחְרֶרְךָ.
– רָבַצְתִּי בְּתוֹךְ הָרֶשֶׁת! – עָנָה הַנָּמֵר בְּרַב גַּאֲוָה.
יָפֶה! – אָמְרָה הָאַרְנֶבֶת הַחָכְמָה. – הוֹאֵל-נָא, אֵפוֹא, וַחֲזֹר לְתּוֹךְ הָרֶשֶׁת, לְמַעַן אוּכַל לִסְקֹר אֶת פְּנֵי הַדְּבָרִים בְּדִיּוּק כְּפִי שֶׁהָיוּ בִּשְׁעַת מַעֲשֶׂה.
שָׁמַע הַנָּמֵר בְּקוֹל הָאַרְנֶבֶת וְרָבַץ בְּתוֹךְ הָרֶשֶׁת. וְעַכְשָׁו, אָמְרָה הָאַרְנֶבֶת בִּפְנוֹתָהּ אֶל לְנַעַר הַדֵּק נָא אֶת פֶּתַח הָרֶשֶׁת כְּפִי שֶׁהָיְתָה בְּבוֹאֲךְ לְשַׁחְרֵר אֶת יְדִידְךָ. הִדֵּק הַנַּעַר אֶת פֶּתַח הָרֶשֶׁת. אָז הִכְרִיזָה הָאַרְנֶבֶת וְאָמְרָה: עַכְשָׁו חָזַר הַכֹּל לְרֵאשִׁיתוֹ וְיָבוֹא כָּפוּי-הטוֹבָה עַל עָנְשׁוֹ.
תמונה
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.
אין עדיין קישוריות מאושרות