מַעשֶׂה בְּאִישׁ צָעִיר וּשְׁמוֹ פַּנְדִיטְהָא – הֶחָכָם, הַמְלֻמָּד וְהַנָּבוֹן. אַךְ גּוֹרָלוֹ הֵמַר לוֹ, כִּי מְכֹעָר הָיָה וּבַעַל מוּם. לָמַד הָעֶלֶם לִירוֹת בְּחֵץ וָקֶשֶׁת אֵצֶל הַקַּשָּׁת הַמְפֻרְסָם טְהַאקְסִילָא, עַד שֶׁנּוֹדַע בָּרַבִּים כְּיוֹרֵה־קֶשֶׁת זָרִיז הַקּוֹלֵעַ לַמַּטָרָה וְאֵינוֹ מַחֲטִיא. אָמַר פַּנְדִיטְהָא אֶל נַפְשׁוֹ: “מַה טַּעַם אוֹסִיף שֶׁבֶת בַּבַּיִת? אָמְנָם, שְׁמִי הוֹלֵךְ לְפָנַי – אֲבָל מִי יוֹדֵעַ אֵילוּ גְדוֹלוֹת וּנְצוּרוֹת נָכוֹנוּ לִי אִם אַפְלִיג לַמֶּרְחַקִּים! וְשֶׁמָּא יָאִיר הַמַּזָּל פָּנָיו אֵלַי וְאֶמְצָא מְקוֹמִי בֵּין קַשָּׁתָיו שֶׁל מֶלֶךְ אַדִּיר!”
וְאוּלָם, מִכֵּיוָן שֶׁפַּנְדִיטְהָא בַּעַל־הַמּוּם חוֹשֵׁשׁ הָיָה שֶׁמָּא לֹא יַאֲמִינוּ לוֹ, כִּי אָמְנָם גִּבּוֹר־חַיִל הוּא – עַל־כַּן בִּקֵשׁ לוֹ שֻׁתָּף לַמַּסָּע. נָטַל קַשְׁתּוֹ וְחִצָּיו, נִפְרַד מֵעַל בֵּיתוֹ, וְיָצָא לְחַפֵּשׂ אַחַר הַשֻׁתָּף אֲשֶׁר הוֹעִיד לוֹ גּוֹרָלוֹ. הָלַךְ וּבָא אֶל סֻכַּת בַּמְבּוּק עֲלוּבָה וּמָצָא שָׁם אָדָם בַּעַל־גּוּף הַיּוֹשֵׁב לְיַד הַנּוּל, שָׁקוּעַ בִּמְלֶאכֶת הָאֲרִיגָה. פָּנָה אֵלָיו פַּנְדִיטְהָא וְאָמַר:
– מְלָאכָה מֵעֵין זֹאת אֵינָהּ עִנְיָן לְבַעַל־גּוּף חָסֹן וְאֵיתָן כְּגוּפְךָ.
– וּמֶה עָלַי לַעֲשׂוֹת? – עָנָה הָאִישׁ. – אֵין אֲנִי יוֹדֵעַ מְלָאכָה אַחֶרֶת לְהַרְוִיחַ בָּהּ לַחְמִי.
– וְאִם אַצִּיעַ לְךָ מְלָאכָה אַחֶרֶת, הֲתֵאוֹת לַעֲשׂוֹת כִּדְבָרַי? – שָׁאַל הַקַּשָׁת.
– וְכִי מָה אַתָּה סָבוּר, אִישׁ צָעִיר? – עָנָה הָאוֹרֵג בְּשִׂמְחָה. – בְּוַדַּאי אֶעֶשֶׂה כִּדְבָרֶיךָ! הֲרֵי אֵין אֲנִי סְתָם שׁוֹטֶה.
הִצִּיעַ לוֹ פַּנְדִיטְהָא תָּכְנִיתוֹ לְהַעֲנִיק לוֹ שְׁמוֹ וּלְחַלֵּק עִמּוֹ חָכְמָתוֹ בִּקְלִיעָה לַמַּטָרָה.
יָצְאוּ יַחַד לְחַפֵּשׂ אַחַר הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר יֵאוֹת לְהַפְקִידָם שׁוֹמְרִים לְרֹאשׁוֹ, וְכָל שָׂכָר אֲשֶׁר יְקַבְּלוּ יְחַלְּקוּ שָׁוֶה בְּשָׁוֶה.
– יָפֶה! – אָמַר הָאוֹרֵג. – מְאֻשָּׁר אֲנִי, כִּי הִקְרָה אוֹתְךָ גּוֹרָלִי לְפָנַי. אֲבָל עָלֶיךָ לָדַעַת, כִּי מֵעוֹדִי לֹא הִשְׁתַּמַּשְׁתִּי בְּחֵץ וָקֶשֶׁת – וְכֵיצַד אָשִׂים עַצְמִי קַשָּׁת?
– תָּנוּחַ דַּעְתְּךָ, – עָנָה פַּנְדִיטְהָא – אֲנִי אֶעֶשֶׂה אֶת הַמְּלָאכָה וְגַם אוֹרֶה אוֹתְךָ כִּיצַד עָלֶיךָ לִנְהֹג.
הָאוֹרֵג נְגָה־פִין עַצְלָן הָיָה וּמְלֶאכֶת הָאֲרִיגָה עָלָיו לְטֹרַח, וְכַאֲשֶׁר נִקְרְתָה לְפָנָיו הַהִזְדַּמְנוּת לַעֲשׂוֹת הוֹן לְלֹא טִרְחָה, שָׂמַח עָלֶיהָ כְּמוֹצֵא שָׁלָל רָב. הִנִּיחַ נוּלוֹ וְהָלַךְ בְּעִקְּבוֹת פַּנְדִיטְהָא וּפְנֵיהֶם לְאַרְמוֹן הַמֶּלֶךְ.
הַקֶּשֶׁת עַל זְרוֹעוֹ הָאַחַת וְאַשְׁפַּת הַחִצִּים עַל כְּתֵפוֹ הָאַחֶרֶת צָעַד נְגָה־פִּין בְּאוֹן וְכָל הָרוֹאֶה קוֹמָתוֹ הַגְּבוֹהָה וְגוּפוֹ הֶחָסֹן, יֹאמַר בְּלִבּוֹ: “אָכֵן, זֶהוּ גִּבּוֹר חַיִל!”
אַךְ דָּרְכוּ שְׁנֵי הַשֻׁתָּפִים עַל סַף הָאַרְמוֹן וְהַכָּרוֹז אָמַר וְהוֹדִיעַ, כִּי הַקַּשָׁת הַמְפֻרְסָם פַּנְדִיטְהָא וּמְלַוֵּהוּ בָּאוּ – מִיָּד הוּבְאוּ לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ. הִשְׁתַּטְחוּ לְפָנָיו אַפַּיִם אַרְצָה, כַּמִּנְהָג, וּנְגָה־פִּין גְבַהּ־הַקוֹמָה וּרְחַב הַגֶּרֶם הִצִיג עַצְמוֹ בְּשֵׁם פַּנְדִיטְהָא הַמְהֻלָּל, שֶׁבָּא עִם תַּלְמִידוֹ לְשֵׁרוּת הַמֶּלֶךְ. שָׂמְחוּ הַשָּׂרִים שִׂמְחָה גְדוֹלָה, כִּי שֵׁמַע פַּנְדִיטְהָא נוֹדַע בָּרַבִּים וְלִבָּם סָמוּךְ וּבָטוּחַ, שֶׁאֵין כָּמוֹהוּ לְהָגֵן עַל מַמְלַכְתָּם מִפְּנֵי אוֹיֵב. שָׂמַח גַּם הַמֶּלֶךְ, כִּי נָפְלָה לְיָדוֹ הַזְכוּת לְהוֹסִיף גִּבּוֹר חַיִל כְּפַּנְדִיטְהָא עַל צְבָא הַקַּשָּׁתִים שֶׁלּוֹ. אָסַף אֶת הַשְּׁנַיִם בְּכָבוֹד רַב אֶל חֲצֵרוֹ, נָתַן לָהֶם לֶאֱכֹל וְלִשְׁתּוֹת כְּיַד הַמֶּלֶךְ וְאֵין דָּבָר אֲשֶׁר יְסָרֵב לָהֶם.
וַיְהִי כַּאֲשֶׁר חָלְפוּ יָמִים וּנְגָה־פִּין הָאוֹרֵג חַי בְּעֹשֶׁר וּבְכָבוֹד, כַּיָּאֶה לְגִבּוֹר חַיִל, שָׁכַח וְלֹא זָכַר כִּי רַק אוֹרֵג בְּנוּל הוּא, אֲשֶׁר שָׂם עַצְמוֹ גִּבּוֹר. לְבַסּוף גָבַהּ לִבּוֹ כְּדֵי כָךְ, שֶׁנָּטַל אֶת כָּל הַכָּבוֹד וְהָעֹשֶׁר לְעַצְמוֹ וּלְפַּנְדִיטְהָא הַגִּבּוֹר לֹא הוֹתִיר דָּבָר.
יוֹם אֶחָד הִגִּיעָה הַשְּׁמוּעָה לְאָזְנֵי הַמֶּלֶךְ, כִּי נָמֵר טוֹרֵף מַטִּיל מוֹרָאוֹ עַל כָּל הַכְּפָרִים אֲשֶׁר בַּסְבִיבָה. רַבִּים מֵאַנְשֵׁי הַכְּפָרִים הָיוּ לְטֶרֶף וְהַנּוֹתָרִים הִתְחַנֵּנו לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ שֶׁיָּבוֹא לְעֶזְרָתָם. שָׁלַח לִקְרֹא לְרֹאשׁ הַקַּשָּׁתִים שֶׁלּוֹ, הוּא פַּנְדִיטְהָא־הַמְדֻמֶּה, וְאָמַר אֵלָיו:
– לֵךְ וְהֵבֵאתָ לְפָנַי אֶת פִּגְרוֹ שֶׁל הַנָּמֵר הַטּוֹרֵף הַמַּפִּיל חִתִּיתוֹ עַל עַמִּי הַנֶּאֱמָן. וְהָיָה אִם תִּצְלַח שְׁלִיחוּתְךָ אֲשַׁלֵּם לְךָ כִּגְמוּלְךָ.
בִּשְׁמֹעַ נְגָה־פִּין אֶת דִּבְרֵי הַמֶּלֶךְ נָפַל עָלָיו פַּחַד גָדוֹל וְלֹא יָדַע מַה יַעֲשֶׂה. רִחֵם עָלָיו פַּנְדִיטְהָא הַקַּשָּׁת וְהוֹרָהוּ כֵּיצַד יִלְכֹּד אֶת הַנָּמֵר, בְּאָמְרוֹ:
– אַל תִּדְאַג, יְדִידִי, הַכֹּל יָבֹא עַל מְקוֹמוֹ בְּשָׁלוֹם.
נָטַל נְגָה־פִּין מוּג־הַלֵּב אֶת הַקֶּשֶׁת וְהַחִצִּים וְיָצָא לַדֶּרֶךְ. בְּהַגִּיעוֹ לַיַּעַר הִזְעִיק אֶת אַנְשֵׁי הַכְּפָרִים וְצִָּוָּה עֲלֵיהֶם לְהִצְטָרֵף אֵלָיו בְּמַסָּעוֹ. אַךְ הִפְלִיגוּ צְעָדִים מְעַטִּים לָעֳבִי הַיַּעַר וְהִנֵּה הַנָּמֵר שׁוֹכֵב־רוֹבֵץ לוֹ, מְצַפֶּה. נִתְחַלְחֵל נְגָה־פִּין וּבִרְכָּיו רוֹעֲדוֹת מִפַּחַד, הִסְתַּתֵּר מֵאֲחוֹרֵי סְבָךְ אֶחָד וְלֹא הוֹצִיא רֹאשׁוֹ. וְאוּלָם אַנְשֵׁי הַכְּפָר אַמִּיצִים הָיוּ מִמֶּנּוּ, גָּמְרוּ אֹמֶר בְּלִבָּם לְחַסֵּל אֶת הַנָּמֵר הַטוֹרֵף – וִיהִי מָה. הִתְקִיפוּהוּ אִישׁ אִישׁ בְּגַרְזִנּוֹ וּבְמַקֵּל הַחוֹבְטִים אֲשֶׁר בְּיָדוֹ – וַהֲרָגוּהוּ. אָז יָצָא נְגָה־פִּין מַאֲחוֹרֵי הַסְּבָךְ וְשָׁאַל בְּשֶׁצֶף־קֶצֶף מַדּוּעַ הָרְגוּ אֶת הַנָּמֵר בְּלֹא רְשׁוּתוֹ. בְּעָרְמָתוֹ כִּי רַבָּה, הִטִּיל עֲלֵיהֶם פַּחַד לְבַל יְסַפְּרוּ לַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר עָשׂוּ, וְהַזְהֵר הִזְהִירָם שֶׁלֹא לְגַלּוֹת לְאִישׁ מִכָּל הַקוֹרוֹת אוֹתָם. אָז נָשָׂא רַגְלָיו בַּחֲזָרָה לְעֵבֶר אַרְמוֹן הַמֶּלֶךְ, כְּגִבּוֹר חַיִל הַחוֹזֵר מִן הַקְּרָב עֲטוּר נִצְחוֹן, וּבְפִיו סִפּוּר בַּדִּים כֵּיצַד עָמְדָה לוֹ גְבוּרָתוֹ וְהָרַג אֶת הַחַיָּה הַטוֹרֶפֶת. הַמֶּלֶךְ נָהַר מַאֹשֶׁר וְהֶעֱנִיק לַגִּבּוֹר הַמְדֻמֶּה מַתָּנוֹת וְתָאֳרֵי כָּבוֹד לָרֹב. חָזַר נְגָה־פִּין הַבַּיְתָה שׁוֹפֵעַ יָהֳרָה וּמִתְנַשֵּׂא עַל כֹּל. “אָכֵן, קַשָּׁת גִּבּוֹר־חַיִל אֲנִי!” – אָמַר אֶל לִבּוֹ. וּבְרוֹב יְהִירוּתוֹ סֵרֵב לְקַיֵּם אֶת אֲשֶׁר הִבְטִיחַ לְפַּנְדִיטְהָא מוֹרֵהוּ וְלֹא נָתַן לוֹ דָּבָר מִכָּל עָשְׁרוֹ.
לֹא חָלְפוּ יָמִים רַבִּים וּשְׁמוּעוֹת מַדְאִיגוֹת הֵחֵלּוּ נִשָּׂאוֹת וּמַגִיעוֹת אֶל פִּתְחֵי הָעִיר וְאֶל חֲצַר הַמְּלוּכָה, כִּי צְבָא אוֹיֵב גָּדוֹל וָרַב עוֹלֶה עַל הָאָרֶץ. מִיָּד צִוָּה הַמֶּלֶךְ עַל רֹאשׁ הַקַּשָּׁתִים שֶׁלּוֹ שֶׁיּוֹפִיעַ לְפָנָיו וַיֹּאמַר לוֹ:
– צֵא בְּרֹאשׁ צְבָאִי לִשְׂדֵה הַקְרָב וְיָפוּצוּ אוֹיְבֶיךָ מִפָּנֶיךָ.
גַּם הַפַּעַם חָזַר נְגָה־פִּין לְחַדְרוֹ וְלִבּוֹ חָרֵד וְעֵינָיו זוֹלְגוֹת דִּמְעָה.
– אוֹיָה, מֶה עָלַי לַעֲשׂוֹת? – יִלֵּל – אַחַת דָּתִי לִפֹּל בִּקְרָב זֶה! הַצִּילֵנִי־נָא אַךְ הַפַּעַם, הוֹ פַּנְדִיטְהָא יַקִּירִי, וְלֹא אֶפּל בִּשְׂדֵה קֶטֶל.
– אַל נָא תִּדְאַג, אָחִי, – עָנָה וְאָמַר הַקַּשָּׁת הַמְפֻרְסָם פַּנְדִיטְהָא בְּטוּב לִבּוֹ. – עֲשֵׂה כַּאֲשֶׁר צְוִּיתִיךָ וְהַנִּצָּחוֹן בָּטוּחַ.
וּבְהַגִּיעַ שְׁעַת הַקְּרָב, יָצָא נְגָה־פִּין רָכוּב עַל גַּבֵּי הַפִּיל בְּרֹאשׁ צְבָא הַמֶּלֶךְ וְשָׂם פְּעָמָיו לִקְרַאת מַחֲנֵה הָאוֹיֵב. אַךְ הִרְחִיק כִּבְרַת דֶּרֶךְ וּפַּנְדִיטְהָא אָמַר בְּלִבּוֹ: “עַתָּה הִגִּיעָה הַשָּׁעָה לְלַמְּדוֹ לֶקַח – יִפֹּל הַנּוֹכֵל בַּבּוֹר אֲשֶׁר כָּרָה. הַפַּעַם בְּוַדַּאי לֹא יִמָּלֵט הַקַּשָּׁת הַמְדֻמֶּה מִכִּשָּׁלוֹן וְסוֹפוֹ שֶׁיָּמִיט קָלוֹן עַל שְׁמִי הַטוֹב. עַל כֵּן הִגִּיעָה שְׁעָתִי לִפְעֹל.”
נָטַל קַשְׁתּוֹ וְתָלָה אַשְׁפָּה שֶׁל חִצִּים עַל כְּתֵפוֹ, עָלָה עַל סוּסוֹ וְיָצָא בְּעִקְּבוֹת נְגָה־פִּין.
אַךְ רָאָה נְגָה־פִּין אֶת צִבְאוֹת הָאוֹיֵב קְרֵבִים וּבָאִים – נָמַס בּוֹ לִבּוֹ, בִּרְכָּיו רָעֲדוּ וְרֹאשׁוֹ סְחַרְחַר. לֹא שָׁלַט עוֹד בְּרוּחוֹ וְנִשְׁמַט וְנָפַל מֵעַל גַּבֵּי הַפִּיל. בּוֹ בָּרֶגַע חָשׁ פַּנְדִיטְהָא לְעֶזְרָתוֹ וְצִוָּה עָלָיו לַחֲזֹר מִיָּד הַבַּיְתָה. עָלָה תַחְתָּיו עַל גַּבֵּי הַפִּיל וּבְשַׁאֲגַת קְרָב, שֶׁהֵטִּילָה מוֹרָאָהּ עַל הָאוֹיֵב, הֵחֵל יוֹרֶה חַצָּיו אֶחָד אֶחָד וְלֹא הֶחֱטִיא.
חָזַר פַּנְדִיטְהָא אֶל הָאַרְמוֹן עֲטוּר נִצָּחוֹן. וְכַאֲשֶׁר גִּלּוּ חַיָּלֵי הַמֶּלֶךְ אֶת אָזְנֵי אֲדוֹנָם כָּל אֲשֶׁר רָאוּ – נִפְקְחוּ עֵינָיו לִרְאוֹת נְכוֹחָה וַיִּשְׁלַח אֶת נְגָה־פִּין מֵעַל פָּנָיו וַיַּעֲנֵק לְפַּנְדִיטְהָא כָּל הָעֹשֶׁר וְהַכָּבוֹד אֲשֶׁר רָכָשׁ לוֹ בֶּאֱמוּנָה. רָאָה פַּנְדִיטְהָא אֶת נְגָה־פִּין כּוֹרֵעַ תַּחְתָּיו בְּפִנַּת הַחֶדֶר, פָּנָה אֵלָיו וְאָמַר:
– תָּנוּחַ דַּעְתְּךָ, שׁוֹטֶה שֶׁכְּמוֹתְךָ, חָפְשִׁי הִנְּךְ לְנַפְשְׁךָ וְלֵךְ וְשׁוּב בְּשָׁלוֹם לְבֵיתְךָ. אֲבָל בְּטֶרֶם נִפָּרֵד, רוֹצֶה אֲנִי לְחַלֵּק עִמְךְ שָׁוֶה בְּשָׁוֶה אֶת כָּל הָעֹשֶׁר וְהַמַּתָּנוֹת אֲשֶׁר הֶעֱנִיק לִי הַמֶּלֶךְ, כִּדְבַר הַבְּרִית שֶׁכָּרַתְנוּ.
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.
ליצירה זו טרם הוצעו תגיות
אין עדיין קישוריות מאושרות