*

בַּחֲלוֹם אֲנִי עוֹמֶדֶת בְּמֵעֵין רְצִיף רַכֶּבֶת וּמַחְזִיקָה

מַחְזִיקָה מַשֶּׁהוּ לֹא גָּדוֹל דְּמוּי יֶלֶד אוּלַי כְּבֶן שְׁנָתַיִם־שָׁלוֹשׁ,

אֲבָל זֶה אֵינוֹ יֶלֶד אֶלָא אֵיזֶה קֶרַע בַּד מְדֻבְלָל צוֹרַחַ,

מִתְפַּתֵּל מְפַרְכֵּס, אֲנִיצֵי שֵׂעַר מֻכְתָּמִים בְּדָם,

אֲנִי חַיֶּבֶת לְהַחְזִיק אוֹתוֹ, לִשְׁמֹר שֶׁלֹּא יִפֹּל, מַדּוּעַ אֲנִי חַיֶּבֶת אֵינֶנִּי יוֹדַעַת,

אֵיכְשָׁהוּ זֶה קָרָה פִּתְאוֹם; קְצָת אֲנִי נִרְתַּעַת

וּקְצָת מְרַחֶמֶת. יֵשׁ כָּאן אִיזֶה פֶּצַע, אֲנִיצֵי שֵׂעַר מְרוּחִים בְּדָם,

סֵרָחוֹן שֶׁל מַשֶׁהוּ שָׂרוּף, מִתְמַתֵּחַ וּמְפַרְכֵּס, כִּמְעַט נִשְׁמָט לִי מַהַיָּדַיִם,

וְהַצְּרָחָה הַזֹּאת שָׁלֹא נִגְמֶרֶת, אֵין לִי מֻשָּׂג אֵיךְ הוּא נוֹשֵׁם עֲדַיִן,

הַצְּרָחָה הַזֹּאת מַחְרִישָׁה אֶת אָזְנַי, מְסַמַּאת אֶת עֵינַי. חַדָּה וּטְרוּפַת חוּשִׁים

מְנַסָּה לְהַחְזִיק אוֹתוֹ שֶׁלֹּא יִפֹּל,

מָה מִתְרַחֵשׁ כָּאן אֵין לִי מֻשָּׂג, מַשֶּׁהוּ, מַשֶּׁהוּ קָרָה;

חָשַׁבְתִּי שֶׁאַחְזִיק אוֹתוֹ רַק לְרֶגַע

אַךְ כְּבָר אֲנִי רוֹאָה שֶׁאַף אֶחָד לֹא יִקַּח אֶת הַדָּבָר הַזֶּה מִמֶּנִי,

רַכָּבוֹת חוֹלְפוֹת וַאֲנָשִׁים בָּאִים וְהוֹלְכִים

וַאֲנִי עוֹמֶדֶת אֵין לִי מֻשָּׂג לְמָה אֲנִי מְחַכָּה.

 

פרק ראשון: תלונה נצחית    🔗

טעם ריק עולה לי בפה    🔗

מקהלה

תְּלוּנוֹתֶיהָ הַנִּצְחִיוֹת שֶׁל אִמָּא,

הָ־אוֹי מוּי אוֹי מוּי הַנִּצְחִי שֶׁלָהּ

תּוֹלְדוֹת סִבְלוֹתֶיהָ הַנִּצְחִיים, שֶׁאָכֵן אֵין לְפַקְפֵּק בָּהֶם

המספרת

תּוֹלְדוֹת הַתְּקוּפָה בְּחַיֵּי אִמָּהּ וּמִשְׁפַּחְתָּהּ דְּאָז

בַּיָּמִים שֶׁלִפְנֵי הַמִּלְחָמָה,

תּוֹלְדוֹת תּוֹלְדוֹתֶיהָ בִּזְמַן הַמִּלְחָמָה,

תּוֹלְדוֹתֵיהֶן שֶׁל בְּרִיחוֹת הִנָּצְלֻיּוֹת מִיתוֹת וּמְחִיקַת צֶלֶם הָאָדָם הַיְּהוּדִי;

כְּלוּם הִיא לֹא בָּדְתָה מִלִּבָּהּ מְדֻבָּר בְּעֻבְדּוֹת אַרְכִיּוֹנִים סְרָטִים מִסְמָכִים,

הִיא אוֹמֶרֶת לֹא טוֹב לִי בַּבֶּטֶן אֵיזוֹ בְּעָיָה בָּעִכּוּל

טַעַם גּוּפוֹת עוֹלָה לִי בַּפֶּה וְאָז שׁוּב רֵיק שָׁם

– בֶּההה

מקהלה

אוֹי מוּי אוֹי מוּי

מֵהָרִיק לָאַיִן

הֵבִיאָה לָעוֹלָם יַלְדָּה.

המספרת

כְּדֵי שֶׁתִּהְיֶה לָהּ מִשְׁפָּחָה, כְּדֵי לֹא לִהְיוֹת לְבַד,

יְלָד הוּא תָּמִיד הַיֶּלֶד שֶׁל אִמּוֹ,

וְהָאֵם הִיא אִם כָּךְ אֵם. בִּהְיוֹתָהּ אֵם

הָאִשָּׁה לֹא תּאבַד בָּעוֹלָם

וְגַם תַּרְוִיחַ אֵיזוֹ תְּחוּשֶׁת זֶהוּת.

מקהלה

הַבַּת פָּשׁוּט לֹא מוֹצֵאת מִלִים לְבַטַּא

עַד כַּמָּה אִמָּהּ רֵיקָה טַרְחָנִית זְקֵנָה

אוֹי מוּי רוֹדָנִית הָרִיק!

אַף פַּעַם לֹא תַּקְשִׁיב, אֵין לָדַעַת מָה תִּרְאֶה וּמָה תַּרְגִישׁ,

אֵין מִלִּים אִתָּהּ, אֵין מִלִּים אֵלֶיהָ, חוֹמָה בְצוּרָה שֶׁכְּלוּם לֹא יַחְדֹּר דַּרְכָּהּ

וְהַבַּת כָּל הַזְמַן בָּאָה בִּטְעָנוֹת!

מקהלה

אֶלָּא שֶׁהַבַּת הִיא מְשׁוֹרֶרֶת,

מְשׁוֹרֶרֶת, אֵין דָּבָר שֶׁלֹּא תּוּכַל לִמְצֹא לוֹ מִלִּים!

 

פרק שני: ביקור ועוד זיכרונות    🔗

בביצות המיסיסיפי    🔗

מונולוג – הבת, אוּשִׁיָה

בִּבִצּוֹת הַמִּיסִיסִיפִּי מַחֲנָק אֵדִים וְאַפְלוּלִית; מְעֻרְפֶּלֶת לְמֶחֱצָה

עַל גֶּזַע עַץ רָקוּב נִשֵּׂאת בְּזֶרֶם שֶׁוַּדַּאי

יָבִיא אוֹתִי הַיְשֵׁר אֶל פֶּתַח בֵּיתָהּ שֶׁבִּרְחוֹב מָרְדְּכַי

אָנִילֵבִיץ'. אֵין שׁוּם דֶּרֶךְ לִבְרֹחַ,

אֵין שׁוּם דֶּרֶךְ לְהַאָחַז בִּסְבַךְ עַנְפֵי הַיַּעַר וּלְזַנֵק אֶל הָעֵץ, מִשָּׁם אֶל הַשָּׁמַיִם וּלְמָטוֹס

שֶׁטָּס לוֹ בְּדִיוּק עַכְשָׁו אֶל הָעוֹלָם הַחִיצוֹן; כָּאן זֶה אוֹ־אוֹ,

אוֹ שֶׁאַתָּה כָּאן – אוֹ שֶׁאַתָּה כָּאן. הִנֵּה כְּבָר נִפְתָּח בְּפָנַי הַשַּׁעַר

וְעוֹד רֶגַע קָט אֲנִי נִכְנֶסֶת אֶל אוֹתוֹ נָהָר שֶׁאֵלָיו נִכְנַסְתִּי שִׁלְשׁוֹם

*

וּבְכָל זאת נִבְצָר מִמֶּנִי לָצֵאת אֶל הַגָּדָה, לְהַחְלִיף אֶת שַׂלְמוֹתַי

לִנְעֹל אֶת סַנְדָּלַי וְלָלֶכֶת מִכָּאן,

לַעֲזֹב אוֹתָהּ לְנַפְשָׁהּ. לַעֲזֹב אֶת עַצְמִי לְנַפְשִׁי.

אוּלַי הִיא תַּמוּת, אֲנִי חוֹשֶׁבֶת. אוּלַי לֹא תַּעֲמֹד בָּזֶה. לַעֲמֹד בְּמָה אֵינֶנִּי שׁוֹאֶלֶת

כִּי לֹא זֶה הַמָּקוֹם לְגַלְגֵּל מַחְשָׁבוֹת. תֵּן דַּעְתְּךָ, עוֹבֵר אֹרַח רַב חֶסֶד

נִשֵּׂאתִי בַּזְרֶם

כְּבָר בְּעוֹדִי בְּרֶחֶם הַמוֹיְרָה¹. שֶׁהִנֵּה הִיא מְזִיחָה

אֶת שַׁעֲרֵי הַבַּרְזֶל הַחוֹרְקִים, שֶׁמֵּאֲחוֹרֵיהֶם

מִן הַדִין שֶׁיִּהְיֶה מַשֶּׁהוּ

אוֹתוֹ מַשֶּׁהוּ הַמְּכֻנֶּה פְּנִימִיוּת;

הַשְּׁעָרִים נִפְתָּחִים לְאִטָּם וַאֲנִי, כַּחָזוּי מֵרֹאשׁ, נִכְנֶסֶת

נוֹשֵׂאת תִּקְוָה שֶׁלְּמֵיטַב יְדִיעָתִי אֵין לִי כְּלָל.

 

שירה של דמטר²: יושבת לבד    🔗

(האם – קול בס)

יוֹשָׁבָת כָּאן לְבַד בֵּין אַרְבָּעָה קִירוֹת לְבַד בֵּין אַרְבָּעָה קִירוֹת

אֲבָל מָה אִכְפַּת לָךְ שְׁאִמָּא שֶׁלָּךְ לְבַד בֵּין אַרְבָּעָה קִירוֹת

מָה אִכְפַּת לָךְ הַחַיִּים שֶׁלִּי מָה בִּכְלָל אַתְּ יוֹדַעַת עַל הַחַיִּים שֶׁלִּי הַאִם

אַתְּ יְכוֹלָה לְהִתְעַנְיֵן, הַאִם אַתְּ יְכוֹלָה לְהָבִין אֶת הַחַיִּים הַטְּרָגִיים

שֶׁלִּי, הַחַיִּים הַנּוֹרָאִים שֶׁלִּי לְפָחוֹת אֶת הַדַּלֶּקֶת־מֵהַגֵּיהִנֹּם הַזֹּאת שֶׁלִּי

מָה אִכְפַּת לָךְ מִזֶּה. אַתְּ רַק נִכְנֶסֶת וּכְבָר רוֹצָה לָצֵאת.

אֵין סָפֵק

יֵשׁ לָךְ בַּחַיִּים הַרְבֵּה דְּבָרִים מְעַנְיְנִים יוֹתֵר מֵאִמָּא שֶׁלָּךְ וְהַחַיִּים שֶׁלָּהּ.

כֵּן, אֵין שׁוּם סָפֵק בָּרוּר כַּשֶּׁמֶשׁ אִין עַל זֶה וִכּוּחַ –

 

שירה של דמטר: אני יצאתי מלבוב    🔗

(האם – אלט)

אֲנִי יָצָאתִי מִלְּבוּב לְבוּשָׁה בְּשִׂמְלָה קֵיצִית אַחַת רַק שִׂמְלָה אַחַת הָיְתָה לִי

וּמִזְוָדָה קְטַנָּה, הָיוּ בָּהּ קְצָת לְבָנִים חֻלְצוֹת שְׁתֵּי חֲצָאִיּוֹת

שֶׁאַחַר כָּךְ הִצִּילוּ אֶת חַיַּי כְּשֶׁהֶחְלַפְתִּי אוֹתָן תְּמוּרַת כֻּסֶּמֶת,

נָעַלְתִּי סַנְדָּלִים קֵיצִיִּים פְּתוּחִים לְגַמְרֵי וְכָךְ עָלִיתִי עַל הַמַּשָּׂאִית

וְנָסַעְתִּי מִשָּׁם

נִשְׁאֲרָה אִמָּא, אֲחוֹתָהּ בַּעֲלָהּ יֶלֶד דּוֹד דּוֹדָה

לֹא הָיָה לִי מֻשָּׂג לֹא עָלָה בְּדַעְתִּי

שֶׁכַּאֲשֶׁר אֶחְזֹר אִישׁ מֵהֶם לֹא יִהְיֶה שָׁם

יִהְיוּ רַק חֳרָבוֹת –

אוּשְׁיָה

וּבְכֵן, הִגַּעְנוּ לְאוֹתוֹ פָּסוּק בַּכְּתוּבִים מִבֵּית מִדְרָשָׁהּ שֶׁל אִמָּא

שֶׁבּוֹ הִיא מְסַפֶּרֶת אֵיךְ נָטְשֶָׁה אֶת אִמָּהּ כְּדֵי לְהַצִּיל אֶת עַצְמָהּ.

תֵּן דַעְתְּךָ עוֹבֵר אֹרַח רַב חֶסֶד לְגֹדֶּל הָרֶגַע הַזֶּה –

 

לארה קרופט    🔗

המספרת

בְּתוֹךְ בִּצּוֹת הַדִּכָּאוֹן שָׂרוּעַ שָׁקוּעַ לְמֶחֱצָה לֹעַ פָּעוּר גָּדוּשׁ תְּלוּנוֹת.

לְעִתִּים פּוֹרֶצֶת לַבָּה בּוֹעֶרֶת. לְעִתִּים נִשְׁפַּךְ

אֵפֶר קַר מַהָאַרְכִיּוֹנִים שֶׁל הַמָּכוֹן לְהִיסְטוֹרְיָה יְהוּדִית,

שָׁם, בְּעוֹדֶנָּה מְתַיֶּקֶת אֶת רְשִׁימוֹת הַיְּרוּיִים וְהַמּוּמָתִים בְּתָאֵי הַגָּז,

פִּתְאוֹם נִקְרֶה עַל דַּרְכָּהּ מַשֶּׁהוּ.

– מָצָאתִי – הִיא נוֹשֵׂאת דְּבָרָהּ, מֵישִׁירָה מַבָּט

נָעוּץ בְּשׁוּם כְּלוּם (אֲבָל זוֹ אֲנִי שָׁם, עַל הַכִּסֵּא) – מִסְמָךְ.

רָצְחוּ אֶת אִמִּי בַּיַּעַר לְיַד לְבוּב.

בַּיַּעַר יָרוּ בָּהּ לַמָּוֶת. שְׁנוֹת חֲצִי מֵאָה וַאֲנִי לֹא יָדַעְתִּי.

*

חֲצִי מֵאָה שָׁנִים לֹא יָדְעָה, וְעַכְשָׁו הִיא כְּבָר יוֹדַעַת!

וְהִיא מְסַפֶּרֶת עַל כָּךְ בְּנוֹכְחוּת עֵדָה מִזְדַּמֶּנֶת.

בְּמִקְרֶה אוֹ שֶׁלֹּא בְּמִקְרֶה הָיְתָה זוֹ שְׁחַרְחֹרֶת אַחַת עִם כְּפָפוֹת מֵעוֹר קְרוֹקוֹדִיל,

סוֹכֶנֶת חֲשָׁאִית מֵעוֹלָם פִיקְטִיבִי, לָארָה קְרוֹפְט,³ אוֹ מַשֶּׁהוּ כָּזֶה.

שֶׁבְּדִיוּק עַכְשָׁו מַזְנִיקָה אֶת הַהֶלִיקוֹפְּטֶר שֶׁלָּהּ לְהַמְרָאָה לְהָוָאי, וְהִנֵּה אֵיזוֹ בַּת חַוָּה

לֹא צְעִירָה

עֲטוּפָה בְּשִׁכְמִיָּה מְרֻפֶּטֶת מִסְתַּבֶּכֶת בְּלַהֲבֵי הַמַּדְחֵף. לָארָה יוֹרֶדֶת

לַעֲזֹר לַנֶּפֶשׁ הָעֲלוּבָה, וְהַהִיא, מַבָּטָהּ תָּקוּעַ בַּשּׁוּם־כְּלוּם, מְבַשֶּׂרֶת לָהּ

שֶׁלִפְנֵי חֲצִי מֵאָה שָׁנִים יָרוּ בְּאִמָּהּ בַּיַּעַר.

– הוֹ, אֵיזֶה אָסוֹן!!

נִזְעֶקֶת לָארָה, שֶׁהֲרֵי אֵינָהּ חַסְרַת לֵב.

 

שירה של דמטר: מהבוקר רע לי    🔗

(האם – סופרן)

מֵהַבֹּקֶר נִהְיָה לִי רַע כָּאן וְגַם שָׁם נִהְיָה לִי רַע

כָּל כָּךְ נִהְיָה לִי רַע

שֶׁאֲנִי בְּעַצְמִי כְּבָר לֹא יוֹדַעַת מָה רַע לִי, לֹא אוֹכֶלֶת כְּבָר חֹדֶשׁ שׁוּם דָּבָר לֹא נִכְנָס לִי לַפֶּה

צְרִיכָה לִלְעֹס וְלִלְעֹס אֶת הַלֶּחֶם הַיָּבֵשׁ הַזֶּה לוֹגֶמֶת בְּקֹשִׁי קְצָת מְרַק יְרָקוֹת דָּלִיל

לֹא אוֹכֶלֶת כְּלוּם אֵיזוֹ חֲתִיכַת עוֹף מְבֻשָּׁל אוּלַי כְּבָר עָבְרָה מֵאָז שָׁנָה

כָּל יוֹם זֶה סוֹתָם לִי אֶת הַבֶּטֶן נִגְמַר לִי הַכֹּחַ שְׁמִמֵּילָא אֵין לִי

לַגֹּעַלְנֶפֶשׁ הַזֶּה אִין טַעַם כָּל כָּךְ אֵין טַעַם שְׁנַעֲשָׂה לִי רַע

דַּלֶּקֶת מְחֻרְבֶּנֶת בְּאַרְבָּעָה קִירוֹת

יוֹשֶׁבֶת וְיוֹשֶׁבֶת –

 

שירה של הילדה אוּשְׁיָה: על גדות שממת בבל (1)    🔗

אוּשְׁיָה

עַל גְדוֹת שִׁמְמַת בָּבֶל יָשַׁבְתִּי

לֹא בָּכִיתִי לֹא תָּלִיתִי כִּנּוֹרוֹת וְלֹא זָכַרְתִּי אֶת צִיּוֹן

כִּי מָה הָיָה לִי לִזְכֹּר רַק

שְׁעַל גְדוֹת שִׁמְמַת בָּבֶל יָשַׁבְתִּי

לא בָּכִיתִי וְלֹא תָּלִיתִי כִּנּוֹרוֹת וְלֹא זָכַרְתִּי

רַק –

 

שירה של הילדה אוּשְׁיָה: מערכת אקולוגית    🔗

יוֹשֶׁבֶת אֶצְלָה לוֹעֶסֶת מַשֶּׁהוּ לֹא מַקְשִׁיבָה, וְהַהִיא מִמֵּילָא לֹא מַפְסִיקָה לִנְאֹם

הַנְּאוּמִים הָאֵלֶּה שֶׁלָּהּ מְאַפְּסִים אוֹתִי,

אֲנִי כְּשֶׁלְּעַצְמִי כְּלָל אֵינִי קַיֶּמֶת, אֲנִי רַק מִין תָּא הַקְלָטָה,

אוֹ מַעְיָן בַּיַּעַר שֶׁקּוֹלֵט הֵיטַב אֶת גַּלֵּי הָאֶתֶר;

לֹא נוֹתָר מִמֶּנִּי יוֹתֵר מִדָּג מֵת לְמֶחֱצָה שֶׁמְּקַרְקֵשׁ בְּלֹעַ אִלֵּם לֹא לֹא, וְעוֹד קִרְקוּשׁ, לֹא!

וּמָה יוֹצֵא מִזֶּה. הִתְנַהֲגוּתִי הַנִּרְגֶּנֶת יְסוֹדָהּ בְּחֻלְשָׁה

וּכְלוּם לֹא יֵצֵא מִזֶּה,

אֵין לִי כָּאן עָתִיד וְלֹא עָבָר.

מִן הַצַּד הַנַּפְשִׁי הַסִּפּוּר הַזֶּה נִרְאֶה זְוָעָה. מִן הַצַד הַגּוּפָנִי נוֹרָא כִּפְלַיִם.

אֲנִי כְּבָר מְרֻקְנֶת וַחֲצִי מֵתָה אֲבָל אִמָּא עֲדַיִן לֹא תִּשְׂבַּע,

הָעוֹלָל רוֹצֶה לִמְצֹץ עַד תֹּם אֶת מְרִי גּוֹרָלוֹ, לְבַכּוֹת אוֹתוֹ שׁוּב וָשׁוּב

הִשָּׁמַר לְךָ מִיסְטֶר פְרוֹדוֹ⁴

פֶּן יֹאחֲזוּ בְּךָ בִּצוֹת הַמָּוֶת וְיַשְׁקִיעוּ!

תַּמְשִׁיךְ לְקַשְׁקֵשׁ לְךָ, מִיסְטֶר פְרוֹדוֹ כְּבָר צוֹלֵל לַתַּחְתִּית,

עֲתִידוֹ שֶׁל מִיסְטֶר פְרוֹדוֹ צָבוּעַ בְּחִוְרוֹן הַמֵּתִים.

 

שירה של הילדה אוּשְׁיָה: אצל אמא בביצות    🔗

יוֹשֶׁבֶת אַצֶל אִמָּא בַּבִּצוֹת,

קְרַנְץ' קְרַנְץ' מְכַרְסֶמֶת צְנִימִים יְבַשִׁים וְשׁוֹטֶפֶת בְּמַיִם,

מָה לַעֲשׂוֹת, אֲנִי רַק יוֹנֵק קָטָן. קוֹרְאִים לִי קוֹרָה.

אֵיזֶה בּוֹאֵשׁ קָטָן

מִן הַסְּתָם. הַנּוֹכְחוּת שֶׁלִי הִיא כְּמִין פְּלַסְטֶר אוֹ גְּלוּלָה,

מִי יְסָרֵב לְקָרְבָּן, מִי יְסָרֵב לְאִמָּא,

שֶׁכָּךְ אוֹ כָּךְ לֹא מְעַנְיַן אוֹתָהּ מִי אֲנִי. אִם אֲנִי קוֹרוּשִׁיָה,⁵

אוּשְׁיָה, יַלְדָּתָהּ בּוּבּוּשִׁיָה.

מְדַפְדֶּפֶת בְּפּוֹלִיטִיקָה בְּתוֹךְ רַעֲשֵׁי הַתַּחֲנָה

הַמְּשַׁדֶּרֶת עַל תֶּדֶר דַּלֶּקֶת־דַּרְכֵי־הַנְּשִׁימָה־הָעֶלְיוֹנוֹת־

הֶעָבָר־אוֹ הָעֲבוֹדָה (הַמְּנֻוָּל הַזֶּה שֶׁעוֹשֶׂה מַעַצְמוֹ מְנַהֵל גָּדוֹל חוֹשֵׁב שֶׁאֶפְשָׁר לִדְרֹךְ עָלַי!)

אֲנִי יוֹשֶׁבֶת לְיַד מְסַנֵּן הָרְעָשִׁים, קוֹרַאת עַל פֶסְטִיבָלֵי קוֹלְנוֹעַ

בְּבֶּרְלִין אוֹ בְּקָאן. אֵיזוֹ בְּרִיחָה מְפֹאֶרֶת!

כְּאִלּוּ הַסְּרָטִים בֶּאֱמֶת מְשַׁנִּים אֶת מְצִיאוּת חַיֶּיךָ,

כָּל כָּךְ הַרְבֵּה מַאֲמַצִים, כְסָפִים, מְעֹרָבוּת שֶׁל זָרִים בְּעוֹלַם הַפִיקְצְיָה שֶׁלְּךָ,

כְּאִלּוּ כָּל זֶה אֲמִתִּי. בְּאוֹתָהּ שָׁנָה פּוֹלַנְסְקִי

וְהַפְּסַנְתְּרָן שֶׁלּוֹ. הַתְּשׁוּאוֹת בַּסִּיוּם שׁוֹטְפוֹת אֶת כִּתְמֵי הַבּוּשָׁה וְהַהִתְבַּזוּת.

וּבְסוֹפוֹ שֶׁל דָּבָר – לִהְיוֹת יוֹתֵר אָמָּן מֵאֲשֶׁר יְהוּדִי,

סִפּוּר שֶׁחוֹזֵר עַל עַצְמוֹ, מוּבָן לִי לְגַמְרֵי.

מאזנים, שבט תשע"ז | ינואר 2017