רקע
ברל כצנלסון
מרשמי ה. לייויק ברוסיה
mנחלת הכלל [?]
aמאמרים ומסות

1

ה. לייויק2, המשוֹרר היהוּדי בּניוּ-יוֹרק, בּיקר משך חדשים אחדים את ארץ מוֹלדתוֹ רוּסיה, שהה בּמרכּזיה וּבעיירוֹתיה והתבּוֹנן להוָי שלה, לחייה, ליצירה היהוּדית בּמקוֹמוֹת ההם. לפני צאתוֹ פּירסם בּקיוֹב חוֹברת של רשמים. קטעים אחדים מֵהָתָם הגיעוּ גם אלינוּ. הנה קטע אחד על דרכּה של השירה היהוּדית הצעירה שם:

“אִיזי חאריק טוֹב ויקר, משוֹרר חביב מ”בּיצוֹת מינסק". על כּתפיך התמימוֹת והצעירוֹת הוֹלכים וּמטילים מַעמסה לעיֵפה כּזאת: להיוֹת ראשית לספרוּת.

פּרץ – אין צוֹרך בּוֹ.

שלוֹם עליכם – גם כּן לא.

אַש – וַדאי וּוַדאי לא.

הוַרשאים – מחקנוּ אוֹתם.

הניוּ-יוֹרקים – זנַחנוּ אוֹתם.

הספרוּת היהוּדית בּרוּסיה צריכה להתחיל משנת 1923 בּערך.

ספרוּת משלנוּ, ספרוּת חדשה.

פּרוֹליטרית.

את כּל ה“חלַאם” 3 מִלְשֶעָבָר נַזניח. ננַער את חָצננוּ ממנוּ.

חלוּדת-מוֹרשה.

ירח לבן וקר תלוּי בּשמי השירה היהוּדית החדשה בּרוּסיה המוֹעצתית.

שמים קרים, שמי-חוֹרף.

עוֹמד איזי חאריק החביב מתחת לשמים הלבנים וּמתירא להבּיט לאחוֹריו.

הוּא – הראשוֹן.

מזדעזעוֹת כּתפיו. בּרכּיו כּוֹשלוֹת. ועיניו מתחננוֹת: רוֹצחים, מי הטיל עלי את המַעמסה הלַזוּ?

רוֹצה הוּא להסתכּל לאחוֹריו ואינוֹ מעיז. אסוּר. תהוֹם לרגליו.

שׂפתוֹתיו כּלוֹת ללחוֹש: אַחַי הגדוֹלים, המשוֹררים מוַרשה וּמניוּ-יוֹרק, הוֹשיעוּ לי.

אבל אסוּר. תהוֹם.

השירה היהוּדית בּרוּסיה החדשה צריכה להתחיל משנת 1923 בּערך. ואוּלי משנת 1925 דוקא.

עצמאית.

פּרוֹליטרית.

אין צוֹרך בּ“חלַאם” הישן.

ננַער אוֹתוֹ.

חלוּדת-מוֹרשה.

גוֹרל מַחריד של אִיזי חאריק… של איצירפעפער.

יֵרשם זאת".

היטיב המשוֹרר-המתבּוֹנן לציין את הגיחוּך האוּמלל שבּשכבה ספרוּתית זוֹ, “אחרוֹנה שבּאחרוֹנוֹת”, הפּוֹתחת בּ-1923 דוקא, התוֹלשת עצמה מכּל שוֹרש, האוֹסרת על עצמה את נכסי התרבּוּת אף של הדוֹר האחד שקָדם לה. דוֹר ספרוּתי יהוּדי אשר לא ידע את “קוֹנהוּ”, את פּרץ, את שלוֹם עליכם ואת אַש.

אוּלם האין להרחיב קצת את שׂדה-ההתבּוֹננוּת הזה, מעל פּני התחוּם של מינסק ושל קיוֹב, ולראוֹת אם אין איזוֹ פּגימה יסוֹדית בּכל אוֹתה התרבּוּת היהוּדית הצעירה, שהיא פּוֹתחת אמנם לא בּ-1923, כּי אם בּ-1905, ואינה פּוֹסלת אמנם את פּרץ ואת אַש, אוּלם עוֹקרת אוֹתם ממקוֹר מַחצבתם ורוֹאה את ה“ראשית לספרוּת” רק בּדוֹר אחד שלפניה, וּמסתלקת מכּל תרבּוּת הדוֹרוֹת ואוֹצרוֹת היצירה שקדמוּ לדוֹר זה?

לייויק היקר, ראה ראית בּעניוֹ של איזי חאריק, הֵיטַבת לראוֹת כּי השׂפתים של הדוֹר הצעיר כָּלוֹת ללחוֹש לאחים הגדוֹלים, “המשוֹררים מוַרשה וּמניוּ-יוֹרק: הוֹשיעוּנוּ נא”. אוּלם כּלוּם אין הם עצמם, האחים הגדוֹלים, משוֹררי וַרשה וּניוּ-יוֹרק, זקוּקים אף הם למקוֹר יִשעם של “האחים הגדוֹלים”, הגדוֹלים מאז ועד היוֹם, מִנִי משה וירמיהוּ ועד בּיאליק וּבּרנר? “אבל אסוּר. תהוֹם”.

אדר תרפ"ו.


  1. מוּסף ל“דבר”, גליוֹן כ“ב, י”ט בּאדר תרפ"ו. החתימה: ירוּבּעל.  ↩

  2. לייויק ה.לייויק הלפּרין.נוֹלד ב–1888. סוֹפר וּמשוֹרר בּאידיש. היה מעסקני “הבּוּנד” וּמקוֹרב לקוֹמוּניסטים. אחר כּך פּרש מהם והתקרב בּרוּחוֹ ליהדוּת הלאוּמית. בּיקר בּארץ–ישׂראל בּשנת 1937. מַחזוֹתיו “הגוֹלם” וּ“כבלים” הוּצגוּ בּארץ על ידי “הבּימה”. רבּים מיצירוֹתיו ושיריו תוּרגמוּ לעברית. בּיניהם: “הירש לקרט” וה“בּלדה מבּית–החוֹלים בּדנביר”.  ↩

  3. [גרוּטאוֹת]  ↩

המלצות קוראים
תגיות