לִפְנֵי שָׁנִים רַבּוֹת־רַבּוֹת הָיְתָה בָּאָרֶץ אַלְמָנָה עֲנִיָּה וְלָהּ בַּת חֲכָמָה וִיפַת תֹּאַר. בִּקְּשָׁה הַזְּקֵנָה מֵאֵת בִּתָּהּ לְהָנִיס אֶת לַהֲקוֹת הַצִּפֳּרִים, אַשֶׁר עָטוּ עַל הַמַּגָּשׁ שֶׁעָלָיו נִתְיַבֵּשׁ הָאֹרֶז מְנַת יוֹמָהּ, שֶׁהֶעֶלְתָה מִסַּל הַבַּמְבּוּק שֶׁלָּהּ. יָשְׁבָה הַנַּעֲרָה לְיַד הַמַּגָּשׁ וְהִטִּילָה אֵימָה עַל הַצִּפֳּרִים בִּתְנוּעוֹת יָדֶיהָ הַמַּבְעִיתוֹת. וַיְהִי כַּאֲשֶׁר יָבְשׁוּ כְּבָר הַגַּרְעִינִים וְהַנַּעֲרָה אָמְרָה לְתִתָּם בַּסִּיר לְתַבְשִׁיל – יָרְדָה פִּתְאֹם מִמְּרוֹמִים צִפּוֹר מְשֻׁנָּה וְעָטְתָה יָשָׁר עַל הָאֹרֶז. עוֹרֵב הָיָה זֶה, אַךְ נוֹצוֹתָיו זָהָב. לִגְלֵג עוֹרֵב־הַזָּהָב עַל מַאֲמַצֶּיהָ שֶׁל הַנַּעֲרָה לְגָרְשׁוֹ וְהוֹסִיף לְהַנּוֹת עַצְמוֹ מִן הָאֹרֶז הַטָּעִים. פָּתְחָה הַנַּעֲרָה בִּזְעָקָה מָרָה וְכָךְ אָמְרָה:

– אִמִּי הַמִּסְכֵּנָה! אִמִּי הָעֲנִיָּה! מִנַּיִן יִמָּצֵא לָךְ אֹרֶז אַחֵר?

נָתַן בָּהּ עוֹרֵב־הַזָּהָב מַבָּט שֶׁל חִבָּה וְאָמָר:

– אַל דְּאָגָה, עַלְמָתִי, אֲשַׁלֵּם בַּעֲבוּר הָאֹרֶז מְלֹא מְחִירוֹ. בּוֹאִי נָא עִם שְׁקִיעַת הַחַמָּה אֶל עֵץ תְּמַר־הֹדּוּ אֲשֶׁר בְּשַׁעֲרֵי הַכְּפָר וְשָׁם תְּקַבְּלִי שְׂכָרֵךְ.

כָּךְ אָמַר הָעוֹרֵב וַיִּפְרֹשׂ כְּנָפָיו וַיִּתְעוֹפֵף לַמְּרוֹמִים.

וַיְהִי לְעֵת עֶרֶב וְהַנַּעֲרָה הָלְכָה וּבָאָה אֶל עֵץ תְּמַר־הֹדּוּ וַתִּשָּׂא רֹאשָׁהּ לִרְאוֹת אֶת הַנַּעֲשֶׂה בֵּין עֲנָפָיו. אָז נִגְלָה שָׁם לְעֵינֶיהָ בַּיִת קָטָן עָשׂוּי זָהָב נוֹצֵץ וּמִבַּעַד לְחַלּוֹנוֹ הַפָּתוּחַ הֵצִיץ רֹאשׁוֹ שֶׁל הָעוֹרֵב הַמְצַפְצֵף וּמַהְגֶּה וְקוֹרֵא אֵלֶיהָ:

– בְּרוּכָה הַבָּאָה, גְּבֶרֶת צְעִירָה! אָנָּא, טִרְחִי וַעֲלִי אֵלַי לְמַעְלָה. אֲבָל חַכִּי־נָא רֶגַע קָט, כִּי תְּחִלָּה עָלַי לְשַׁלְשֵׁל לְמַעֲנֵךְ אֶת הַסֻּלָּם. הַאִם רְצוֹנֵךְ בְּסֻלָּם שֶׁל זָהָב אוֹ שֶׁל כֶּסֶף, אוֹ שֶׁמָּא בְּסֻלָּם עָשׂוּי נְחֹשֶׁת חָפַצְתְּ?

– אֵין אֲנִי אֶלָּא בַּת עֲנִיִּים צְנוּעָה – עָנְתָה הַנַּעֲרָה – לִגְדוֹלוֹת לֹא אֶשָּׂא עֵינַי וְדַי לִי בְּסֻלָּם שֶׁל נְחֹשֶׁת.

עוֹד הִיא מְדַבֶּרֶת, וְהִנֵּה הַסֻּלָּם מֻצָּב אַרְצָה. וְאוּלָם לֹא נְחֹשֶׁת הוּא עָשׂוּי אַף לֹא כֶּסֶף, אֶלָּא סֻלָּם שֶׁל זָהָב טָהוֹר הֻצַּב לְפָנֶיהָ, וְעָלְתָה וּבָאָה בּוֹ אֶל בֵּית הַזָּהָב.

– הוֹאִילִי־נָא לִסְעֹד לִבֵּךְ, בִּתִּי – אָמַר הָעוֹרֵב. – אַךְ תְּחִלָּה אִמְרִי־נָא לִי, הַאִם תִּבְחֲרִי בְּכֵלִים שֶׁל זָהָב וְכֶסֶף לַעֲרֹךְ בָּהֶם שֻׁלְחָנֵךְ, אוֹ אֵין בְּכָךְ כְּלוּם אִם תִּהְיֶה צַלַּחְתֵּךְ עֲשׂוּיָה נְחֹשֶׁת?

– אֵין אֲנִי אֶלָּא יַלְדָּה קְטַנָּה וַעֲנִיָּה, – אָמְרָה הַנַּעֲרָה. – אֶסְתַּפֵּק בְּצַלַּחַת פְּשׁוּטָה, עֲשׂוּיָה נְחֹשֶׁת.

וְאוּלָם בְּרֹב תִּמְהוֹנָהּ הִגִּישׁ לָהּ הָעוֹרֵב אֶת הַסְּעֻדָּה הַנִּפְלָאָה עַל צַלַּחַת זָהָב מַבְהִיקָה.

– נַעֲרָה טוֹבָה הִנָּךְ, – אָמַר הָעוֹרֵב בְּעוֹד הִיא סוֹעֶדֶת לִבָּהּ. – מַה מִּתְאַוֶּה אֲנִי, כִּי תִשָּׁאֲרִי אִתִּי לִצְמִיתוּת וְאוּלָם אִמֵּךְ הָעֲנִיָּה בְּוַדַּאי מְצַפָּה לָךְ וְעַל כֵּן עָלַי לְשַׁלְּחֵךְ הַבַּיְתָה בְּטֶרֶם יַעֲרֹב הַיּוֹם.

סִיֵּם הָעוֹרֵב דְּבָרָיו וְסָר לַחֲדַר הַמִּטּוֹת וְהֵבִיא מִשָּׁם שָׁלֹשׁ תֵּבוֹת – הָאַחַת גְּדוֹלָה, הַשְּׁנִיָּה בֵּינוֹנִית וְהַשְּׁלִישִׁית קְטַנָּה. הִצִּיג אֶת הַתֵּבוֹת עַל הָרִצְפָּה וְכָךְ אָמַר:

– הָרְשׁוּת נִתֶּנֶת לָךְ, נַעֲרָתִי, לִבְחֹר בְּאַחַת מִשָּׁלֹשׁ אֵלּוּ וְלַהֲבִיאָהּ מַתָּנָה לְאִמֵּךְ תְּמוּרַת הָאֹרֶז שֶָאָכַלְתִּי בְּפֶתַח בֵּיתָהּ.

– מְעַט הָיָה הָאֹרֶז אֲשֶׁר אָכַלְתָּ, אֲדוֹנִי, – עָנְתָה הַנַּעֲרָה – וְעַל כֵּן דַּי לִי בַּתֵּבָה הַקְּטַנָּה.

חִיֵּךְ הָעוֹרֵב לְאוֹת רָצוֹן וְהַנַּעֲרָה נָטְלָה אֶת הַתֵּבָה, הוֹדְתָה לִמְאָרְחָהּ, יָרְדָה מֵעַל הַסֻּלָּם וְשָׂמָה פְּעָמֶיהָ הַבַּיְתָה. אַךְ פָּתְחָה הָאֵם אֶת הַתֵּבָה, וְהִנֵּה – הַפְלֵא וָפֶלֶא! – מְלֵאָה הִיא מֵאוֹת אַבְנֵי אֹדֶם יְקָרוֹת!

וּבַכְּפָר עוֹד אַלְמָנָה זְקֵנָה אַחַת וְגַם לָהּ בַּת צְעִירָה. וְאוּלָם נַעֲרָה זוֹ לֹא הָיְתָה מְחוֹנֶנֶת בְּמִדּוֹת טוֹבוֹת וְלִבָּהּ מָלֵא קִנְאָה וּתְכָכִים לָרֹב. וַיְהִי כַּאֲשֶׁר הִגִּיעַ לְאָזְנֶיהָ שֵׁמַע הַמַּתָּנָה הַיְקָרָה אֲשֶׁר קִבְּלָה הַנַּעֲרָה הָעֲנִיָּה מֵאֵת הָעוֹרֵב, גָּמְרָה אֹמֶר בְּלִבָּהּ לְנַסּוֹת מַזָּלָהּ גַּם הִיא. נָטְלָה מַגָּשׁ וְשָׂמָה אוֹתוֹ לִפְנֵי הַבַּיִת וּפִזְּרָה עָלָיו חֹפֶן אֹרֶז אֶחָד. בְּרֹב עַצְלוּתָהּ לֹא נָתְנָה דַעְתָּהּ לָשֶׁבֶת לְיַד הַמַּגָּשׁ וּלְהָנִיס אֶת הַצִּפֳּרִים. וְרַק בְּשָׁעָה שֶׁרָאֲתָה לְבַסּוֹף אֶת הָעוֹרֵב מְנַקֵּר מִן הָאֹרֶז הַמְּעַט, מִיָּד נִזְדָּרְזָה וְקָרְאָה אֵלָיו בְּקוֹל רָם:

– הֵי, הָעוֹרֵב! עָלֵיךָ לְשַׁלֵּם לָנוּ מְחִיר הָאֹרֶז שֶׁאַתָּה אוֹכֶל.

שָׁלַח בָּהּ הָעוֹרֵב מַבָּט זוֹעֵף וְאוּלָם בְּפִיו דִּבְרֵי נִימוּסִין:

– עַלְמָה! – קָרָא אֵלֶיהָ – שַׁלֵּם אֲשַׁלֵּם מְחִיר הָאֹרֶז כַּיָּאֶה וְכָרָאוּי. בּוֹאִי עִם שַׁחַר אֶל עֵץ תְּמַר‏־הֹדּוּ אֲשֶׁר בְּשַׁעֲרֵי הַכְּפָר וּתְקַבְּלִי שְׂכָרֵךְ.

כָּךְ אָמַר הָעוֹרֵב – וַיִּתְעוֹפֵף.

וַיְהִי עִם שַׁחַר וְהַנַּעֲרָה הָעַצְלָנִית יָצְאָה לַדֶּרֶךְ. אַךְ הִגִּיעָה עַד לְמַרְגְּלוֹת הָעֵץ, לֹא חִכְּתָה עַד שֶׁיָּבוֹא הָעוֹרֵב לְהַקְבִּיל פָּנֶיהָ וְקָרְאָה אֵלָיו בְּקוֹל רָם:

– הֵי, הָעוֹרֵב! הִגִּיעָה שְׁעָתְךָ לִפְרֹעַ חוֹבְךָ.

הוֹשִׁיט הָעוֹרֵב רֹאשׁוֹ מִבַּעַד לְחַלּוֹנוֹ שֶׁל בֵּית הַזָּהָב הַקָּטָן אֲשֶׁר בְּרֹאשׁ הָאָמִיר וְשָׁאַל:

– בְּאֵיזֶה סֻלָּם חָשְׁקָה נַפְשֵׁךְ, שֶׁתַּעֲלִי בוֹ אֵלַי? הַאִם רְצוֹנֵךְ בְּסֻלָּם שֶׁל זָהָב, אוֹ שֶׁל כֶּסֶף וְאוּלַי דַּי לָךְ בְּסֻלָּם הֶעָשׂוּי נְחֹשֶׁת?

– סֻלַּם הַזָּהָב, כַּמּוּבָן! – אָמְרָה הַנַּעֲרָה הַחַמְדָּנִית, בְּנָשְׂאָהּ עֵינֶיהָ לְמַעְלָה בְּצִפִּיָּה.

וְאוּלָם לְמַרְבִּית אַכְזָבָתָהּ הוֹרִיד לָהּ הָעוֹרֵב סֻלָּם עָשׂוּי נְחֹשֶׁת…

אַךְ עָבְרָה הַנַּעֲרָה עַל סִפּוֹ שֶׁל בֵּית הַָזָּהָב, שְׁאָלָהּ הָעוֹרֵב בְּאֵילוּ כֵּלִים רוֹצָה הִיא שֶׁיַּגִּישׁוּ לָהּ אֶת סְעֻדַּת הָעֶרֶב.

– בְּצַלַּחַת הַזָּהָב, כַּמּוּבָן! – עָנְתָה.

וְאוּלָם לְמַרְבִּית אַכְזָבָתָהּ הִגִּישׁ לָהּ הָעוֹרֵב אֶת מְנָתָהּ בְּצַלַּחַת שֶׁל נְחֹשֶׁת. הַתַּבְשִׁיל הָיָה טָעִים לְהַפְלִיא, וְאוּלָם הַמָּנָה שֶׁהֻגְּשָׁה לָהּ זְעוּמָה. אָז הוֹצִיא הָעוֹרֵב שָׁלשׁ תֵּבוֹת מִמְּקוֹם סְתָרִים וּפָנָה אֶל הַנַּעֲרָה הָאוֹרַחַת, וְכָךְ אָמַר לָהּ:

– בַּחֲרִי־נָא בַּתֵּבָה אֲשֶׁר חָפַצְתְּ בָּהּ, וְהָבִיאִי אוֹתָהּ מַתָּנָה לְאִמֵּךְ תְּמוּרַת גַּרְעִינֵי הָאֹרֶז שֶׁבָּהֶם סָעַדְתִּי לִבִּי.

נִזְדָּרְזָה הַנַּעֲרָה לִבְחֹר בַּתֵּבָה הַגְּדוֹלָה, כַּמּוּבָן, וּבְלִי שֶׁתִּהְיֶה שָׁהוּת בְּיָדָהּ לְהוֹדוֹת לוֹ לָעוֹרֵב עַל מַתְּנָתוֹ, נֶחְפְּזָה וְיָצְאָה מִן הַבַּיִת וְהַמַּשָּׂא הַיָּקָר בֵּין זְרוֹעוֹתֶיהָ.

וְאוּלָם מָרָה הָיְתָה אַכְזָבָתָהּ בְּהַגִּיעָהּ לְבֵיתָהּ וּבְפָתְחָהּ אֶת הַתֵּבָה – וְהִנֵּה לֹא אֲבָנִים יְקָרוֹת אֶלָּא נָחָשׁ מַטִּיל־אֵימָה בְּתוֹכָהּ. לָחַשׁ הַנָּחָשׁ דִּבְרֵי חֲרָפוֹת וְגִדּוּפִים לְעֵבֶר הַנַּעֲרָה הָעַצְלָנִית – וְזָחָל וְחָמָק מִן הַבַּיִת.