לפני שבועות אחדים נעתקה נשימתנו למשך מספר רגעים, עת התקרבה מעבורת החלל ‘קולומביה’ אל משטח הנחיתה שלה, אחרי טיסת־ניסוי מוצלחת של רכב־החלל הראשון מסוגו. אולי לא חשנו את “משק כנפי ההיסטוריה” כפי שהיה לפני תריסר שנים, שעה שכף רגלו של ניל ארמסטרונג דרכה על קרקע הירח, אך בכל זאת אחזה בנו התרגשות, ואולי אף חשנו גאוה על הישג מרשים נוסף זה של האדם. ייתכן שלא היתה זו פריצת־דרך מדעית כבירה, אך הישג טכנולוגי רב־חשיבות בוודאי היה. היתה זו גם זריקת־עידוד חיונית שחקר החלל האמריקאני היה זקוק לה בדחיפות, שכן סכנת קיצוץ דרסטי בתקציביו מאיימת עליו זה כבר. במשך שנות בנייתה של המעבורת, וגם אחר שיגורה, נשמעו בארה"ב וגם בארץ קולות קטרוג על בזבוז משווע של כספים שניתן היה כביכול לנצלם למטרות חיוניות יותר, כאן, על פני האדמה. זוהי באמת שאלה מטרידה, לנוכח העובדה העצובה שבעולמנו אנשים עדיין גוועים מרעב. אך דומה שהמקטרגים נוטים לשכוח שהכספים ה’מבוזבזים' על חקר החלל בטלים בששים לעומת הון העתק המושקע בייצור ופיתוח של כלי־משחית, שמטרתם אחת וידועה. יש רגליים לסברה שגם אילו חקר החלל בוטל כליל, לא היה הדבר משביע אף רעֵב אחד, ורק מאגרי הנשק היו תופחים במקצת… אולם לא זאת התשובה העיקרית למקטרגים. לפיתוח מעבורת החלל יש כבר היום השלכות על תחומי טכנולוגיה רבים, המוצאים את ביטויים בתעשיה, בתקשורת, במיחשוב ובחיי יום־יום. אך העיקר עוד לפנינו. פיתוחו של רכב־חלל המסוגל לבצע טיסות חוזרות יוזיל במידה דרסטית את כל פרויקטי החלל העתידיים, ויאפשר את הקמתם של קולטי־השמש הענקיים בחלל שבהם אולי טמון לפחות פתרון חלקי לבעיות האנרגיה שלנו. הצבתו המתוכננת של ‘טלסקופ חלל’ בעזרת המעבורת, בעתיד הלא־רחוק, עשויה להעמיק את הידע שלנו על היקום במידה שקשה להעלותה על הדעת. זה באשר לטווח הקצר. לטווח הארוך זהו צעד קטן אחד נוסף בכיוון פריצתו של האדם אל הכוכבים. נתמזל מזלנו ואנו חיים בתקופה שתיחשב אולי פעם לציון הדרך החשוב ביותר בתולדות האנושות. יש המרחיקים לכת ומשווים את יציאת האדם אל החלל ליציאת הדגים הראשונים מן הים אל היבשה. אולי אנו עומדים בפני שלב חדש באבולוציה של האדם, שלב שהמדע הבדיוני מנבא אותו זה שנים בצורות שונות ומשונות.
בגליון הקודם לא הופיע שום סיפור מד"ב ישראלי. אין זאת אומרת שלא היו בידינו סיפורים מתאימים. להיפך, היינו זקוקים לפרק זמן כדי למיין בקפדנות את החומר הרב שהגיע אלינו לאחרונה, ולשמחתנו מצאנו בו כמה וכמה סיפורים ראויים בהחלט לדפוס. אנחנו איתנים בדעתנו שעדיין יש תקווה למד"ב הישראלי, והוא אינו חייב להיות בהכרח ברמה ירודה מהמיובא. החלטנו שגם אין טעם מיוחד בכותרת האלכסונית שבה נהגנו לעטר בעבר את הסיפורים הישראליים. בהשמטה זאת יש אולי משמעות סמלית – סוף סוף מד"ב צריך להיות סיפור טוב, יהא מקורו אשר יהיה, ואין טעם בכותרת המזמינה מראש יחס של חשדנות מצד שוללי המד"ב הישראלי, או סלחנות אוהדת מצד מחייביו. ועוד דבר: בעוד כשנה נארח כאן כבודה של סופרי מד"ב ומו"לים בעלי־שם מחו"ל, בכנס המד"ב הבינלאומי ‘ג’רוקון’ 82. האם נוכל להציג בפניהם יצירות ישראליות שתהיינה ראויות גם לתרגום לשפות אחרות…?
קריאה מהנה!
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.
אין עדיין קישוריות מאושרות