בין פילוסופיה למדע / יובל שטייניץ
מהם היחסים בין מדע לפילוסופיה? האם הם דו־סטריים? האם הם מפרים זה את זה? רבים סבורים כי השפעות בין־תחומיות הן בלתי נמנעות, משום שקשה להציב גבולות חדים בין תחומים. למשל, האם השאלה בדבר היווצרות היקום היא שאלה פילוסופית או מדעית? יובל שטייניץ גורס כי היא שאלה פילוסופית, שאיננה ניתנת להסבר מדעי. המדע עוסק בתופעות וביחסים ביניהן, אך אינו עוסק במהויות. לכן, השאלה מדוע יש משהו במקום לא כלום היא שאלה פילוסופית ולא מדעית, ולמדע אין אפשרות לתרום מאומה לפתרונה. אם יש פתרון, הוא חייב להיות פילוסופי אפריורי, קרי לא מדעי אמפירי. מכאן שלא תיתכן השפעה של המדע על הפילוסופיה. אבל ההיפך הכרחי: לפילוסופיה, ולעקרונותיה האפריוריים, יש השפעה על המדע. בלעדי אותם עקרונות, לא היה יכול מדע להתקיים. למשל, ללא עקרון סיבתיות, שהוא אפריורי, אין אפשרות לשום מדע. באופן דומה מראה שטייניץ כי חקר המוח אינו מקדמנו להבנה טובה יותר של מהות האדם, שהיא שאלה פילוסופית, אלא לכל היותר מתאר בצורה מדוייקת יותר מתאמים (קורלציות) בין תופעות פיזיקליות/כימיות, לתופעות נפשיות. עוד טוען שטייניץ כי מכניקת הקוואנטים, כיוון שאינה מסתמכת על סיבתיות “מלאה”, אלא על הסתברות בלבד, סותרת עיקרון אפריורי, ומכאן שאיננה נכונה, למרות פוריותה. בניגוד לגישה הפופריאנית, אשר בה תיאוריה מדעית יכולה להיות מופרכת רק בצורה אמפירית, שטייניץ מניח שיש תיאוריות מופרכות משום שאינן “מתאימות” להנחות מטאפיזיות אפריוריות. ושוב, יוצא כי הפילוסופיה משפיעה על המדע, ולא להיפך.
מאה שנה (ואחת) להולדת הקולנוע: שיחה עם אילן אבישר / יוסי זיו
מהו יחודו של הקולנוע בהשוואה לצורות אמנות שונות? הקולנוע, שנוצר בשנת 1895 על ידי האחים לומייר בצרפת, שילב תלות מורכבת, ובעייתית לפעמים, בין כוח יצירתי אמנותי של האמן היוצר ובין הטכנולוגיה שבה הוא תלוי. בתלות הזאת יש כדי להרחיב וגם כדי להגביל את אפשרויותיו של היוצר. על כך עומד אילן אבישר בהשוואה שהוא עורך בין הספרות לקולנוע. הסרט, שהפך זמין לכל, הסיר במידה מסוימת את ההילה מעל יצירת האמנות החד פעמית – זו הקיימת בציור או בפיסול למשל. אבישר מבאר כיצד השפיעה הזמינות של הסרט על מעמדה של האמנות בכלל. עוד הוא משתף אותנו במחלוקות על מהותו ותכליתו של הקולנוע – מחלוקות שבמידה מסוימת נמשכות עד היום. הוא מתאר את קווי המיתאר של התפתחות הקולנוע מסרטים קצרצרים מתעדי מציאות לסרטי עלילה ארוכים, וגורס כי הקולנוע הפך לא רק למספר הסיפורים הגדול של המאה ה־20, אלא גם ליוצר המיתוסים, לכן השפעתו על הקהל עצומה.
מאה שנה (ואחת) להולדת הקולנוע: שיחה עם אילן אבישר
ואולי בכל זאת יש סדר בטבע? / יואב ויזל
תורת הכאוס פופולרית מאד בשני העשורים האחרונים. למעשה היא גורסת שקיימות מערכות מאקרוסקופיות לא ליניאריות, שלא ניתנות לחיזוי גם אם נדע את תנאי ההתחלה שלהן (ראה מאמרו של דוד יששכרי במחשבות 66). מערכות כאוטיות המעובדות גרפית על ידי מחשבים, יוצרות מבנים פרקטליים, מבנים בעלי ממדים שבורים, בצורות מרהיבות עין על צגי המחשבים. ייתכן שהפופולריות של הכאוס קשורה בהתפשטות של המחשבים. חסידי הכאוס טוענים כי רוב המערכות בטבע הן כאוטיות, ובינהן גם מערכות ביולוגיות הפועלות באורגניזמים. יואב ויזל מבקר את ה"סחף הכאוטי", וטוען כי הרחבתו לביולוגיה היא חסרת שחר. הוא מדגיש כי מערכות חיות מחויבות בסדר, באינפורמציה וביכולת חיזוי. כאוס לא היה מאפשר למערכות השונות באורגניזם לתפקד כראוי. התיאום בפעולת המערכות השונות הן ראיה שאין כאוס בביולוגיה. ויזל מבקר את הקישור האוטומטי שעושים בין מבנים פרקטליים לכאוס, וטוען כי מבנים פרקטליים, המורכבים מתת מבנים בקני מידה שונים המגלים דמיון הדדי, הם דווקא דוגמה לסדר ולא לכאוס. סדר ואי סדר, טוען ויזל, הם מושגים יחסיים שהגבול ביניהם איננו חד. מה שמנקודת ראות אחת נראה לא מסודר, מנקודת ראות אחרת נראה מסודר. הגדרה של כל סטיה מאירגון מוחלט כ"כאוס" איננה מוצדקת ברוב המקרים.
בין מזרח למערב: שיחה עם שלמה בידרמן / יוסי זיו
האם אפשר להשוות בין תרבויות שונות זו מזו? התשובה מורכבת. ישנם מושגים אוניברסליים, אולם ישנם מושגים שהם במובהק תלויי תרבות. על כן יש לנהוג זהירות רבה בהעבירנו מושגים מתרבות לתרבות, אומר שלמה בידרמן. למשל, מושג האלוהים, שהוא אחד המושגים הטעונים ביותר, הוא בעל משמעות שונה מאוד בתרבות ההודית ובתרבות המערבית. ועם כל זאת, נושאים רבים עולים בצורות דומות בתרבויות השונות, ומעניין להצביע עליהם ולבחון את הדמיון והשוני. בידרמן מצביע על אחד הדימויים הנפוצים של התרבות ההודית במערב – הדימוי של ההודי כמי שבז לרציונליות ונשען על אינטואיציות. זהו דימוי מוטעה. הידיעה והרציונליות הן בעלות חשיבות עצומה, משום שהבערות היא מקור הסבל הקיים בעולם, והידיעה הכרחית לשיחרור. אמנם, בניגוד לרוב התפיסות במערב, בהודו אין נעצרים בידע רציונלי וממשיכים אל הרבדים הפסיכולוגיים, אולם הרציונליות והחשיבה הלוגית הן תנאי הכרחי בדרך לשיחרור. בידרמן מבהיר לנו מושגים אחדים מן התרבות ההודית, כגון “חוק הקרמה”, “דהרמה” ו"נירוונה", (שאיננה “סטלבט”), עומד על מעמדם המיוחד ועל הבעייתיות בקיומם של כתבי הקודש ההודיים, ומתאר את מעגלי החיים והמעמדות בהודו, ואת מה שמתחייב מהם לגבי המאמינים.
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.
אין עדיין קישוריות מאושרות