קובץ מאמרים זה הוא ראשון לסידרה של קבצים ומונוגראפיות, שתיקרא בשם “ספריה לתולדות הישוב היהודי בארץ־ישראל”. מגמת הסידרה לשלב את המפעל המדעי־ספרותי החדש במערכת הפעולות העניפות של “יד יצחק בן־צבי”, שאחת ממטרותיה הראשיות היא קידום מחקר ישובה של ארץ־ישראל לתקופותיו ולדורותיו, ויעודה – העמקת התודעה של רציפותו של הישוב היהודי בארצנו ושל זיקת עולם הקיימת בין עם ישראל ובין מולדתו העתיקה. באכסניה זו זומנו טובי החוקרים הוותיקים העוסקים בתולדות הארץ וישובה, תלמידי חכמים, שבכוחם לתרום את תרומתם למחקר על־ידי איסוף וריכוז מקורות ותעודות, וחוקרים צעירים, השוקדים על פיתוחו של תחום־מחקר זה לענפיו השונים בשיטות מדעיות מובהקות. הם פותחים אופקים חדשים להבנת המניעים והחזיונות, שפעלו בתולדות הישוב, ועושים כמיטב יכולתם כדי להפכו לנחלת העם. מערכת “הספריה” תדאג לרמתה הנאותה ולצורתה הנאה של הסידרה, ותשתדל שסגנון הדברים יהיה קרוב גם ללבו של הקורא שאין החקירה אומנותו.

קובץ זה, המכיל תשעה־עשר מאמרים, מסודר לפי סדר אלפביתי של שמות המחברים, ומוקדש כולו לישוב היהודי בירושלים במאות השנים האחרונות. המאמרים הם פרי ימי־עיון, שנערכו ב"יד יצחק בן־צבי" ונושאים אופי שונה זה מזה. כפי שמעיד שמו של הקובץ, אין בו תמונה רצופה של תולדות הישוב היהודי בירושלים בתקופת השלטון העות’מאני, אולם המאמרים מהווים, כל אחד בפני עצמו וכולם ביחד, תרומה חשובה לחקר האוכלוסיה היהודית בעיר הקודש על עדותיה ושכונותיה, חייה החברתיים והדתיים, אופיו וצביונו של הישוב הישן בעיר העתיקה וראשית התהוותו והתפתחותו של הישוב החדש מחוץ לחומות על רקע התמורה שחלה במעמדה של העיר כבר במאה הקודמת והפיכתה מעיירה נידחת במזרח, עשירה בזכרונות עבר ואבן שואבת לשבי ציון בכל הדורות, למוקד של מדיניות בינלאומית ושל הגשמת חזון החזרתה של עטרת ירושלים ליושנה כמטרופולין של ישראל. ביטוי לכך נתן הנשיא המנוח יצחק בן־צבי ז"ל בדברי הסיכום שלו על תולדות הישוב במאות הט"ז–הי"ט בספרו “ארץ ישראל וישובה בימי השלטון העות’מאני”:

תקופה זו מגלה לפנינו חזיון מפליא, מיוחד במינו: כיצד נאבק מיעוט קטן על קיומו ועל חזון עתידו בתוך סביבה חברתית עוינת; כיצד נכשל המיעוט הזה ושב והתעורר וחידש את מאבקו; כיצד נתקיימו ונקלטו במעי הקרקע הגרעינים הראשונים של עצמאות לאומית; כיצד היו נמקים, ולסוף התפרצו וגדלו מדור לדור – עד בוא זמנם, כשקול התור נשמע בארצנו.

הפרקים המתפרסמים בקובץ זה, אכן יש בהם כדי לאמת במידה רבה את הנחתו של בן־צבי, שהישוב היהודי בארץ בכלל ובירושלים בפרט מילא תפקיד חשוב כ"בריח המקשר את העבר ההיסטורי המזהיר של האומה עם ההווה האפור שלה ועם עתידה המקוּוה; וכזה היה הישוב הן בתודעה היהודית והן בתודעתן של אומות העולם". ואילו מאורעות השנים האחרונות, שיחרורה של העיר העתיקה ואיחודה של “ירושלם הבנויה כעיר שחברה לה יחדו”, הדגישו הלכה למעשה את הקשר בל ינתק של האומה אל המטרופולין שלה, את משמעות החיבה וההערצה שרחש העם לקריה החזויה בכל הדורות, ואת חלקם של היהודים, שהם יסוד מוסד של אוכלוסית העיר, בגאולת ציון.

חובה נעימה היא להביע תודה לכל המחברים, שהזדרזו להתקין את מאמריהם לפירסום בקובץ זה ויבואו על הברכה יהודה בן־פורת, מנהל יד יצחק בן־צבי ובן־ציון יהושע ואהרן קידר על העבודה הרבה שהשקיעו בריכוז החומר ובעריכתו וטיפולם המסור בכל שלבי הדפסתו.

בנימין מזר

ירושלים, א' שבט תשל"ג