התרבות הישראלית משועת לרוח חדשה. משבי־רוח אקראיים של יוצרים, אין־בהם די. כדי שחיי הספרות ייגאלו משממונם, על קבוצה חדשה של יוצרים להתגבש. מותר הקבוצה מן היוצר הבודד נעוץ ביכולתה לעורר תסיסה תרבותית ותחושה של קדחת יצירה בתוכה ומסביבה. זו שליחותו של “אֵב”.
דרכן של קבוצות ספרותיות להתגבש סביב ההרתמות לרעיון חדש, לרגישות חדשה, לא אחת ל"איזם" חדש. אך בראש ובראשונה הן ממלאות את יעודן בפילוס דרכם של יוצרים חדשים אל הקנון התרבותי.
השמות שתתקל בהם בחוברת זו יהיו ברובם זרים לך, הקורא. כמעט לכל הכותבים, הפרסום ב"אֵב" הוא פרסום ראשון. היצירות הרואות אור מעל דפי “אֵב” נבדלות זו מזו בנושאיהן ובסגנונן, ומחבריהן אינם בעלי רקע משותף. אין בכוונתנו להציג פואטיקה מהפכנית או אידיאולוגיה חדשה. הקו היחיד שמאגד את יצירות “אֵב” הוא קו האיכות הבלתי מתפשרת.
בשנות העשרים לחיינו, אנו נותנים גט־כריתות לדכדוך, לשעמום, לרפש של חיי הספרות העכשויים – ומכריזים על תקופה חדשה. אנו קוראים למחוק שני עשורים של שפל; שפל תרבותי ופוליטי, שהרחיק מלבות רבים את השפה העברית כשפת יצירה חיה. מעמד המשורר כעמוד־תווך של החברה כמעט ונעלם כליל, ומעמד מפוקפק חדש קם: “המשורר הצעיר”. השירים המתפרסמים מעל־דפי “אֵב” הם שירים – ללא הסתייגות, ללא התנצלות. הם נכתבו בידיהם של משוררים. כך גם קטעי הפרוזה, התרגומים והמסות. שפוט אותם על פי ערכם בלבד. היתר אינו ממן־העניין.
השינוי שאנו מבקשים לחולל יכול להעשות רק בידי צעירים. החולי שלקתה בו התרבות הישראלית אינו נובע מכובד צלן של קליקות־הספרות הישנות על הניצנים הצעירים. ההיפך הוא הנכון: הרעה־החולה נעוצה דוקא בעובדה, שכל גראפומן־מתחיל יכול לבטא עצמו מעל דפיהם של המכובדים בכתי־העת. הגיעה העת לשוב אל ערכי הצייקנות העריכתית.
השיפוט המחמיר חייב להתבטא גם ביחס אל כותבי העבר. אין אנו משליכים מאחורי גבנו את משא התרבות; אנו חובקים את הראוי, אך שומרים לעצמנו זכות לבחינה מחודשת של הקנון הספרותי, לניכוש עשבים־שוטים שהשתרשו בו ולהכללת יוצרים שלא זכו למקום ההולם את ערכם.
“אֵב” ייצא לאור ארבע פעמים בשנה. מספר עמודיו של כל גליון ייקבע אך־ורק בהתאם לכמות החומר החדש, שאיכותו תעמוד מעל לכל ספק. כאמור, כתב־העת אינו אלא בימה ליצירותיה של הקבוצה שמאחוריו: בכוונתנו לקיים סביב “אֵב” מסגרת של פעילות תרבותית אינטנסיבית; עוצמתה של חבורה ספרותית טמונה בצירוף כשרונותיהם של הכותבים המשתייכים אליה, אך לא פחות מכך היא תוצאה של יכולתם ליצור דיאלוג רחב ותחושה של אחווה יצירתית. במידה רבה, אנו מבקשים ליצור יש־מאין: שהרי דרכן של חבורות ספרותיות להתגבש באקראי וללא יד־מכוונת. שני עשורים עברו על התרבות העברית בציפיה להתרחשותו של נס כזה.
גליונו הראשון של “אֵב” רואה אור בראשיתו של עידן חדש; המדינה הציונית, שעד לימים אלה חבה את קיומה לכח־החרב, עומדת בפני הסיכוי הראשון להגשמתה האמיתית: השתתת קיום נורמלי לאזרחיה, ועיצוב בר־תוקף של החברה הישראלית. השלמתה של המהפכה המדינית־תודעתית של התקופה האחרונה, חייבת להביא לתמורות חברתיות וכלכליות, העתידות לשנות את פניה של החברה הישראלית ללא־הכר. יהיה זה משגה טראגי, אם לא נשכיל לנצל את ההזדמנות הבלתי־חוזרת, ולהקים לתחייה גם את התרבות העברית.
הגיעה עת האמונה, ההתלהבות ולהט־היצירה. הגיע זמנו של הפאתוס, הבז לקרקורי השובע של הציניקנים. באה העת לשנות: להשיב רוח חדשה!
“אֵב”
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.
אין עדיין קישוריות מאושרות