הגליון שלפניכם רואה אור לאחר מאמצים גדולים, והוא תוצאה של השקעה אדירה, בזמן ובתעצומות־נפש. כל הלוקחים חלק במלאכת “אֵב” עשו זאת בהתנדבות מלאה; תמורתנו היחידה תהיה הצלחתו של המפעל. “אֵב” חב את צאתו־לאור לאנשים שהאמינו במטרותיו ובכורח־קיומו, ולא חסכו מאמץ וכסף בדרך להגשמתו. מעל לכל אנו מבקשים להודות ליענקל’ה אגמון, ליהודה מלצר ולחנה קים.

גליון ראשון זה מתפרסם על־אף חסרון־כיס חמור. לעומת הממון הרב המושקע בתרבות הממסדית ובתיאטראות, מעטים הם הגורמים הנכונים לתמוך ביוזמות בתחום הספרות. לצערנו, נאלצנו לחסוך בכל הנוגע לצידו הגראפי של “אֵב”. בגיליון הבא, אנו מקווים, נוכל לשפר את חזותו של כתב־העת.

לצד יצירותיהם של כותבים חדשים, המהוים את גרעין קבוצת־הכותבים של “אֵב”, כללנו גם תרגומים פרי־עטם של אנשי־ספרות ותיקים. זאת, משום שתחום התרגום הוא אולי הנחלה היחידה שנותרה לפליטה מן “השנים הטובות” של הספרות העברית. בדרך זו ביקשנו לבטא את רצוננו לקיים קשר שברוח עם מיטב יוצרי הדורות הקודמים.

האוריינטציה האנגלוסקסית שהביא עמו דור “לקראת” בהנהגתו של נתן זך, גם אם הייתה חיונית בזמנה, נשאה בשנים האחרונות פירות באושים, כאשר פנתה אל תת־תרבות אמריקנית מועתקת ורדודה. “אֵב” מבקש לפנות עורף לשטחיות הזו. אנו בוחרים לשוב ולהעדיף השראה של התרבות האירופאית־קונטיננטלית, ביחוד מבחינת מעמד המשורר, כפי שזה מתבטא בעיקר במסורות הרוסית והצרפתית.

בכל גיליון ייַחֵד “אֵב” מדור נפרד לקובץ יצירות בעלות קו משותף. בגליון זה מופיע קובץ־יצירות של ישראלים הכותבים רוסית, ושל תרגומים מן הרוסית פרי עטם של ישראלים ילידי ברה"מ.

אנו גאים להביא בפניכם את גליונו הראשון של “אֵב”.

אוקטובר 1993

* אֵב (אבב) תואר השם או תואר הפעל, וענינו צמח רך רטוב ורענן אשר שרשו פתוח אלי מים: עודנו בְאִבּוֹ (איוב ח' י"ב) grün, frisch ומזה השם מפני התואר: בְּאִבֵּי הנחל, (ש"ה ו' י"א) ולדו"ק נגזר מן הארמית אִנְבֵּהּ שגיא (דניאל ד"ט) ותרגום פרי: אִבָּא (עיין שרש אבה).

מתוך אוצר השרשים, עברית ואשכנזית,

יהודה לייב בן זאב.

וויען שנת תבר"ך לפ"ק, 1862.