רקע
אברהם רגלסון
שֶׁלִי מַבִּיט בַּשְּׁחָקִים
xמוגש ברשות פרסום [?]
lפרוזה

שֶׁלִי 1בָּכָה. עַל רְצוּעַת-חוֹל אֵצֶל הַיָּם הָאִיטַלְקִי שָׁכַב נֶגֶד הַחַמָּה הַבְּהִירָה, כְּמַלְאָךְ שְׁבוּר-כְּנָפַיִם וְנִדָּח, וַיֵּבְךְ. כִּי חוֹטְבִים עַרְלֵי-לֵב קִצְּצוּ אֶת יַעֲרוֹתָיו, מִתְגָּאֵי עַל אֹרֶן, עַל שִׁטָּה וְעַל אַלּוֹן; וְגַנּוֹ, בּוֹ פָּרְחוּ וּבָשְׂמוּ הַצִּבְעוֹנִית, הַנַּרְקִיס, שׁוֹשַׁן-הָאֵזוֹב וּבַת-הַשֶּׁלֶג – חֶדְוַת פַּרְפָּרִים וְצִפֳּרֵי-דְבַשׁ – הֻכָּה בְּמַגֵּפָה, וְהָיָה נַחֲלָה לְאָטָד וְדַרְדַּר וְלַעֲנָה וּשְׁמַרְקְעֵי-אֶרֶס וִירוֹקַת-אֲגָם, וְאַכְסַנְיָה לְשִׁרְצֵי-טַחַב מַרְבֵּי-רַגְלַיִם, וְאֶפְעֶה וְעַקְרָב. וְנִדְמָה לוֹ שֶׁהוּא שׁוֹפֵךְ אֶת כָּל חַיֵּי-עֱנוּתוֹ הַחוּצָה בִּדְמָעוֹת, וְהַיָּם מְשַׁלֵּחַ קִינָה טוֹרֶדֶת עַל פְּנֵי מֹחוֹ הַגּוֹוֵעַ. אֲבָל הוּא רַק נִרְדָּם. הִתְעוֹרֵר, וְרָאָה מִמַּעַל לוֹ לַיְלָה כָּחֹל, טָהוֹר, וּבוֹ כּוֹכָבִים קוֹלְחִים וְקוֹצְפִים, מִתְפָּעֲמִים וּמִתְפָּרְכִים, בְּלִגְיוֹנוֹת וּבְרִיתוֹת וַאֲגֻדּוֹת. הוּא שׁוֹכֵב, וּמִקִּרְבּוֹ הִתְרוֹמְמוּ שָׁלשׁ רוּחוֹת, בְּנוֹת-בְּלִי-גוּף, וּבְכָל-זֹאת מְזַעְזְעוֹת הָאֲוִיר מְרַאֲשׁוֹתָיו וְהָרוּחוֹת מְסַפְּרוֹת זוֹ עִם זוֹ, וְהוּא שׁוֹמֵעַ לְשׁוֹנָן.

הָאַחַת פֵּרְשָׂה כַּפֶּיהָ לַשַּׁחַק, וַתֹּאמַר:

"הוֹ, גַּג-אַרְמוֹן לְלֵילוֹת לֹא-עָבִים! פַּרְדֵּס מַצְמִיחַ אוֹרֵי-זָהָב! עָמֹק, שְׁלוּל-גְּבוּלוֹת, כַּבִּיר! אַתָּה הוֹוֶה, וּמִקֶּדֶם הָיִיתָ, בִּירָה וּמִקְדָּשׁ וּבֵית-חַיִּים לְאֵיפֹה וּלְמָתַי, בְּנֵי-הַנֶּצַח. הִנְּךָ כִּפָּה קַיֶּמֶת, הַחוֹפֶפֶת עַל מַעֲשִׂים וּתְקוּפוֹת, עֲדֶן לֹא נוֹלָדוּ.

"אַתָּה מְכַלְכֵּל צוּרוֹת-הוֹד: הָאָרֶץ, וְכָל בְּנֵי-לִוְיָתָהּ; כַּדּוּרִים חַיִּים, הַמְאַכְלְסִים שִׁמְמוֹת מְצוּלוֹתֶיךָ; עוֹלָמוֹת יְרֻקִּים הַמַּחֲלִיקִים וְחוֹפְזִים לְדַרְכָּם; וְכוֹכָבִים פְּזִיזִים, שַׂעֲרוֹתֵיהֶם – נֹגַהּ; וּלְבָנוֹת מְאִירוֹת, קָרוֹת מִכָּל קָר; וּשְׁמָשׁוֹת אַדִּירִים בַּל יַגִּיעֵם לָיְלָה: פְּרָדֵי אוֹר-שֶׁבְּאוֹר!

“בְּשִׁמְךָ שָׁמַיִם יְכֻנּוּ אֵלִים. אָמְנָה, בְּךָ שׁוֹכֵן כֹּחַ-הַכֹּחוֹת, וּבְכָל לְבוּשָׁיו הוּא רְאִי, בּוֹ יִרְאֶה הָאָדָם אֶת טִבְעוֹ שֶׁלּוֹ. דּוֹרוֹת עַל דּוֹרוֹת, בְּנָצְצָם וְנָבְלָם, עוֹבְדִים אוֹתְךָ בִּכְרִיעַת-בֶּרֶךְ. הֵמָּה, וֵאלֹהֵיהֶם הָרִגְעִיִּים, יִשְׁטְפוּ וְיַעַבְרוּ כְּנָהָר. אַתָּה עוֹמֵד לָעַד”.

רוּחַ שְׁנִיָּה נָגְעָה בְּשַׂעֲרוֹת הַשּׁוֹכֵב, וַתִּלְחַשׁ לַמָּרוֹם:

“אַתָּה, שַׁחַק, אֵינְךָ בִּלְתִּי-אִם חֲדַר-דִּירָה רִאשׁוֹן לַנְּשָׁמָה. עַל כָּתְלֵי חַדְרָהּ זֶה וְעַל תִּקְרָתוֹ מְטַפְּסִים יְצִירֵי דִמְיוֹנָהּ הָרַךְ, כִּרְמָשִׂים חַלָּשִׁים בִּמְעָרָה מוּאֶרֶת גְּלִידֵי-טִפִּית. פְּרוֹזְדוֹר אַתָּה לַמָּוֶת, וְהוּא – שְׂמָחוֹת חֲדָשׁוֹת עִמּוֹ, לְעֻמָּתָן תִּכָּלַמְנָה יִפְעוֹתֶיךָ, וִיהִי זִכְרָן כִּבְרַק-כְּשָׁפִים מְעֻמְעָם, כְּצֵל חֲלוֹם-צָהֳרָיִם”.

וְרוּחַ שְׁלִישִׁית קָרְאָה רְתֵת:

"הָס! תְּהוֹם-יָהּ לוֹעֶגֶת לְהִתְרַבְרְבוּתֵךְ, מַחֲשָׁבָה בַּת-תְּחוּמִים!

"הִנֵּה אֵגֶל-טַל בַּטְּלָלִים עַל עִשְּׂבֵי-הַחוֹל. הֲיָדַעַתְּ מָה עוֹלָמוֹת שׁוֹקְקִים בִּקְרָבָיו? מָה הִשְׁתַּלְשְׁלֻיּוֹת, מַה בְּרִיאוֹת וְחֻרְבָּנוֹת בְּאִי-סוֹפָיו הַזְּעִירִים? מַה נְּצָחִים מְקֻפָּלִים בְּאַחַד-רְטָטָיו הַחוֹלֵף בְּפָחוֹת מִכְּהֶרֶף-עָיִן? –

"מָה הַשַּׁחַק, וּמָה אַתֶּם, הַמְּאוֹרוֹת הַדָּרִים בְּמֶרְחָבָיו? שְׁבִיבִים קְטַנִּים, דְּלוּקֵי חֵשֶׁק נִסְתָּר; טִפּוֹת קְטַנּוֹת, יִדְחָפֵן וְיַזְרִימֵן לֵב-הַטֶּבַע בְּעוֹרְקִים דַּקִּים וְעִוְרִים.

“מָה הוּא הַשַּׁחַק? אֵגֶל-טַל אֶחָד, רְסִיס-שַׁחַר זַעֲרוּר, זוֹרֵחַ לְפִי-תֻמּוֹ עַל אֵיזֶה פֶּרַח הַפּוֹקֵחַ עֵינַיִם רַכּוֹת בְּעוֹלָם שַׂגִּיא מֵהַשָּׂגָתֵנוּ. שְׁמָשׁוֹת בְּסִגְלֵיהֶם קְבוּעִים, וְעִם סִגְלֵיהֶם נוֹדְדִים; מַעְגָּלִים עֲצוּמִים לְכוֹכְבֵי-שֵׁבֶט; עַרְפִלֵּי-זֹהַר מַלְבִּינִים; אִיֵּי-תֵבֵל זְרוּעִים עַל אַפְסֵי חָלָל – כֻּלָּם יַחַד כְּלוּלִים בְּזֶה אֵגֶל-הַטַּל הַלּוֹשֵׁם בֵּין רִבּוֹאֵי-רִבְבוֹת אֶחָיו. תַּךְ בּוֹ קֶרֶן-אוֹר מִשֶּׁמֶשׁ פִּלְאִית בְּעוֹלָמוֹ – וְהוּא יִרְעַד, יַבְרִיק, וְיֵעָלֵם”.


  1. הַמְשׁוֹרֵר הָאַנְגְּלִי פֶּרְסִי בִּישִׁי שֶׁלִי.  ↩

המלצות קוראים
תגיות