תוכניה של ההצגה    🔗

 

המשתתפים לפי סדר הופעתם:    🔗

זאני א'

זאני ב'

קלריצ’ה

פנטלונה

סמרלדינה

דוטורה

סלביו

ארלקינו

ביאטריצ’ה

פלורינדו

מערכה ראשונה

 

תמונה 1: בבית פנטלונה    🔗

(נכנסים פנטלונה וקלריצ’ה)

קלריצ’ה: PASTA בחתונה שלי יאכלו לוקשים?

פנטלונה: קלריצ’ה יקירתי. נדמה לי כי הסברתי עצמי היטב: חתונה שמתונה, אין להפריז בהוצאות! סוף סוף כבודו של אדם אינו נמדד במספר המנות שהוא מגיש לאורחיו.

קלריצ’ה: אני צודק, אך יורשה לי להעיר כי אין זה יאה לשכמותו, במעמדו ועם כל עושרו, להשיא את בתו יחידתו כקבצנית עלובה!

פנטלונה: BASTA! יאכלו PASTA! איני רוצה לשמוע עוד הגה!

חוצפה מוצפת! בל תהיני שנית לחזור על עלילה שפלה זו. אכן אמת במאמר “מהרסיך ומחריביך ממך יצאו”! כה הכעסת אותי עד שאני חש כמעט בבואה של התקפת קצרת. הרי בקושי יש לי לקיום. שמעי נא בתי, גם לו הייתי עשיר, איני רואה כל פעם לפשוט את עורי על מנת לפטם כמה אווזים מנופחים.

קלריצ’ה: (פורצת בבכי) אוי לי, אומללה! אם רק אמא הייתה בחיים, או לו לפחות הייתי יתומה כפולה!

פנטלונה: מה, מה אמרת?(נתקף התקף קצרת) מים, מים! (מתעלף)

סמרלדינה: (נכנסת) באתי להגיד מזל טוב. אוי מה קורה פה?

פנטלונה: (מתעורר מעלפונו) ריח אישה עולה באפי! זו אינה עת לחליים. שלום רב שובך, סמרלדינה נחשקת! אני נושק את פיטמת שדך!

סמרלדינה: בלי ידיים, זקן נואף! הלוואי ותידבק ימינך לחיקך! ומה קרה לך, גב' קלריצ’ה? מה הבכי הזה? החתן ברח?

קלריצ’ה: מוטב היה! סמרלדינה החביבה, איני יודעת אם אתגבר על הבושה! אבי הקמצן מתכוון להאכיל את האורחים איטריות!

פנטלונה: זהו אוכל מאוד מזין! חוץ מזה…

סמרלדינה: חוץ מזה מספיק עם הבכינות הזאת. בשביל מה יש לי פונדק? אני מזמינה את כל האורחים לזלילה מלכותית על חשבוני!

קלריצ’ה: סמרלדינה יקרה, כיצד אוכל להודות לך? אבא אתה מסכים?

פנטלונה: בחפץ לב ואף אהיה מוכן לומר בתיאבון!

דוטורה: (ברגע זה נכנסים דוטורה ובנו סילביו)

וכי ויתרו שמא על החופה שכבר מכריזים על הסעודה? שלום לכל! בהיכנסי דימיתי לשמוע את סניור פנטלונה מברך לתיאבון, והרי נאמר כבר ‘אין מקדימין המאוחר’ שאם לא כן, חלילה וחס, עלולים סידרי בראשית להתהפך. וזאת, מבטיח אנוכי לכם, אני דוטור בלורדו בלנצוני, ראש וראשון בחכמי אוניברסיטת בולוניה, וממשיך דרכם הנאמן של גדולי העבר, אריסטו ואריסטוטלס. זכר חכמים לא ימוש מעימנו. כזאת לא תחיה כל עוד האלף היא אלף ולא בית, והזין – זין ולא חית!

סמרלדינה: עכשיו שהופיע גם התרנגול השני, נוכל להתחיל בשמחה.

דוטורה: שלום לך סמרלדינה היפה בנשים! בכיליון אבר מצפה אני לרגע בו אלמדך פרק בהילכות ביאה.

סמרלדינה אני מסופקת דוטורה יקר אם הוא המורה המתאים, אם כפי שמספרים בעת האחרונה, פרט לתלמידים, אינו מצליח להעמיד דבר!

סילביו: פַפַה, עז רצוני לגשת אל מובטחתי!

דוטורה: כבד את אביך נאמר ולא נאמר כבד את אשתך! הישאר עימדי בני והסכת לדבר תורתי: הבתולה הרי לא תימלט, זכור כי יותר משהעגל רוצה לינוק, פרה רוצה להניק!

פנטלונה: באילו עגלים מדובר דוטורה יקר?

דוטורה: ענין משפחתי, מחותן! הנה מגילת החוזה לחתימה.

פנטלונה: רגע, תחילה יש לעיין בכתוב.

(לצד) לא הייתי רוצה שתולעת ספרים זו תערים עלי!

דוטורה: (לצד) עושק אלמנות זה ודאי קיוה לחסוך בנדוניה!

פנטלונה: (לצד) ארורים עורכי הדין! אי אפשר דבר להבין!

דוטורה: ובכן – סיניור מחותן?

פנטלונה: נחתם הענין!

(לצד) בת ונדוניה! אין זה מקרה כי צרה היא לשון נקבה! אך נדוניה היא אסון חד פעמי שמעלה אחת בו: הוא מביא מרפא לאותה מחלה שהיא בת רוקח!

סמרלדינה: יחי! הכל נחתם כדת וכדין!

סילביו: פפה, מותר לי עכשיו?

דוטורה: מבחינתי אין עוד מניעה!

פנטלונה: זהירות בחור: יש עוד טכס לערוך!

סילביו: צפיחית!

קלריצ’ה - מעיים שלי!

סילביו: דובשנית!

קלריצ’ה - נקניקון!

סילביו: תופינית!

קלריצ’ה - פולקה!

פנטלונה: (לדוטורה) אינם חוטאים?

דוטורה: אל דאגה, מיד יוכשרו בטכס.

פנטלונה: (לדוטורה) מוזרים דרכי שמים. הן לולא אותו אמון שקיפד חייו של שותפי פדריגו רספוני, עתיד היה הוא לעמוד עתה לצד בתי.

דוטורה: כך נגזר!

קלריצ’ה חתלתול!

סילביו: חתולונת!

קלריצ’ה - MIO!

סילביו: MIA!

סמרלדינה - הפסיקו רגע לילל. נדמה לי כי דופקים.

(נכנס ארלקינו)

ארלקינו: השתחוות עמוקה לכבוד כל הנוכחים! או, איזה מסיבה יפה!

פנטלונה: ידידי, מי אתה ומה מבוקשך?

ארלקינו: (מצביע על קלריצ’ה) מי זאת הגברת הזאתי?

פנטלונה: בתי היא!

ארלקינו: כל הכבוד!

סמרלדינה - אם לא איכפת לך, היא נשואה במקצת.

ארלקינו: באמת חבל, ומי את?

סמרלדינה: אני בעלת פונדק, סיניורה, וחוץ מזה אני גם ידידה של הכלה.

פנטלונה: סוף לדבר, סיניורה! יחדל מן הטכסים! מה רצונו? מי הוא? מי שלחו?

ארלקינו: רגע, לאט, לאט! שלושה שאלות בבת אחת, זה יותר מדי בשביל בן אדם פשוט כמוני.

פנטלונה: (בצד) הוא עושה לי רושם של שוטה.

ארלקינו: אז מה, בטוח שאת לא הכלה?

סמרלדינה: (נאנחת) או, לא סניורה, הלוואי! כמו שאומרים אצלנו, במהרה בימנו!

פנטלונה: יאמר סוף סוף מי הוא, ולא ילך לעסקיו!

ארלקינו: אם כל מה שמתחשק לו לדעת זה מי שאני, אז אני יכול לגמור את זה בשני מילים: אני המשרת של האדון שלי! (פונה לסמרלדינה) אנחנו יכולים לחזור לענינים שלנו…

פנטלונה: ומי הוא אדונך?

ארלקינו: האדון שלי הוא לא מפה, הוא זר, והוא רוצה לעשות אצלו ביקור. (לסמרלדינה) בקשר לחתונות, עוד נדבר.

פנטלונה: ומי הוא זר זה? מה שמו?

ארלקינו: זה כבר עסק ארוך. השם שלו זה פדריגו רספוני והוא בא מטורינו, והוא האדון שלי, והוא שולח את כל הברכות שלו, והוא בא באופן מיוחד, והוא עכשיו נמצא למטה, ושלח אותי לעשות את השליחות הזאתי בשביל שיוכל להכנס. והוא מחכה לי עם התשובה. האדון שמח? או שהוא אולי רוצה לדעת עוד משהו?

(הכל מראים סימני השתוממות)

סמרלדינה: איזה יופי! עוד לא ראיתי אף פעם מת שקם לתחיה!

ארלקינו: (לסמרלדינה) אז נחזור לענינים שלנו.

קלריצ’ה - פדריגו חי? אני לא רוצה אותו אבא!

פנטלונה: שיתקי סוף סוף בת בליעל! אני אצא לגמרי מדעתי!

סילביו: שמעת פפה? סיניור פדריקו בכלל לא מת! מה יהיה איתי?

דוטורה: חדל לילל! אתה מבלבל את מחשבותי (לצד) זה ודאי תכסיס של פנטלונה המבקש להפחידני ולוותר על הנדוניה.

פנטלונה: קרב נא אלי! לא שמעתי היטב! מה אמרת, לכל הרוחות?

ארלקינו: אם מתחשק לו גם כן לדעת מי זה אני, אז אני ארלקינו בטוקיו, מברגמו.

פנטלונה: כלל לא איכפת לי, מי ומה אתה! רצוני כי תשוב ותאמר לי מי הוא אדונך. חששני כי לא הבינותי כראוי.

ארלקינו: זקן מסכן! בטח האזניים שלו כבר לא פועלים טוב. האדון שלי קוראים לו פדריגו רספוני והוא בא מטורינו.

פנטלונה: אינך אלא מטורף סניור פדריגו רספוני נפטר!

ארלקינו: מה הוא מת?

פנטלונה: לצערי המנוח נפטר.

ארלקינו: (לצד) לעזאזל! אז האדון שלי הוא מת? מתי שאני עזבתי אותו למטה הוא היה לגמרי חי! (לפנטלונה) אתה אומר ברצינות שהוא מת.

פנטלונה: אני שב ואומר: הוא נפטר לבטח! מחותני הדוטורה יוכל להעיד על כך.

דוטורה: חביבי, במקרה דנן, הצדק עם סיניור פנטלונה. אדונך זה מת. כלומר הוא נפטר ואיננו עוד. התפגר! ואם עדיין לא מובן לך הדבר, הרי אנוכי, דוטור בלורדו בלנצוני, נכון ומזומן להוסיף ולפרש הוא בר מינן אדונך, ז"ל מוחלט, שוכב קבר. שוכן עפר, דמום קול, טמון, אטום, גמור, מחוי, כלה!

ארלקינו: (לצד) אדון מסכן שלי! בטח קרה לו איזה אסון! (בקול) ברשותכם! (מבקש ללכת)

פנטלונה: אינך צריך לי עוד?

ארלקינו: אם הוא מת, אז אני לא צריך שום דבר יותר (לצד) אני ילך לבדוק אם זה באמת (יוצא).

סילביו: פפה, תגיד משהו תעשה משהו! אתה עומד כמו גולם!

דוטורה: נצור פיך בני. לא תלמד מביצת תרנגולת עצה!

קלריצ’ה - אני אתאבד אבא!

פנטלונה: (לקלריצ’ה) שקט! איני שומע דבר! אם לא תרגעי למנזר תלכי!

קלריצ’ה - אבל….

סמרלדינה: גברתי, נמתין עוד רגע: אם האדון דומה למשרתו לא תהיה לך כל סיבה להצטער.

ארלקינו: (נכנס) אני מאוד מאוד מתפעל עליכם!

ככה משקרים לבן אדם שלא מפה? ככה?

אין דבר, אני עוד יגמור אתכם את החשבון.

פנטלונה: (לדוטורה) זה חברות, הוא מטורף! (לארלקינו) מה קרה? וכי מה עשינו לך?

ארלקינו: ככה באים ואומרים שסניור פדריגו מת?

פנטלונה: וכי מה?

ארלקינו: מה זאת אומרת וכי מה? אז הוא פה, לגמרי חי ובריא גם כן ואם הסניורה אין לו שום דבר נגד, אז הוא רוצה לבוא בעצמו.

פנטלונה: סניור פדריגו?

ארלקינו: סניור פדריגו!

פנטלונה: רספוני?

ארלקינו: רספוני!

פנטלונה: מטורינו?

ארלקינו: מטורינו!

פנטלונה: בני גש מיד לבית החולים! הנך בלתי שפוי!

ארלקינו: לעזאזל שבע פעמים! עוד מעט אני יתחיל לקלל כמו איזה בין אדם מן השוק! אני אומר שהוא פה, בפנים הבית, בסלון הלואי שתקבל איזה מחלה עם שם קשה!

פנטלונה: (לדוטורה) עוד רגע קט אני מרסק את פרצופו!

דוטורה: (לפנטלונה) לא זו הדרך, סניור פנטלונה. ישמע לי מה יעשה: יבקש ממנו להכניס את הלז אותו הוא מדמה לפדריגו רספוני.

פנטלונה: (לארלקינו) אתה! הבא אותו חלום, את חמת שלך אשר קם לתחיה!

ארלקינו: שהוא מת, ואחרי זה הוא שוב פעם חי, אז זה גם כן יכול להיות. אני לא אומר שלא. אבל עכשיו הוא בחיים, והוא תיכף יראה אותו בעיניים שלו.

(לסמרלדינה) סניורינה! אנחנו עוד נפגש! (יוצא)

קלריצ’ה: (לסילביו) סילביו שלי, אני כולי רועדת!

סילביו: (לקלריצ’ה) אל חשש! בכל אשר יקרה, שלי את!

פנטלונה: איזה נוכל שהוא יכול גם להופיע ולהמציא לנו ספורים!

סמרלדינה: אני סקרנית לראות איך יתפתחו העינינים. המשרת הזה הוא ממש חמוד.

ביאטריצ’ה: (נכנסת בלבוש גבר) סניור פנטלונה, מידותיו הנאות אשר באו לביטוי במכתביו אלי, אינן תואמות את התנהגותו הנוכחית. אני שולח אליו את משרתי למסור על בואי, והוא נותן לי להמתין בחוץ, חשוף לכל רוח, מחצית השעה, עד אשר הוא מואיל להכניסני לביתו.

פנטלונה: אני משתתף בצערו… אולם מי הוא אדוני?

ביאטריצ’ה - פדריגו רספוני מטורינו, לשרותו! (כולם מראים סימני השתאות) (לצד) עיזרי אומץ, ביטאריצ’ה, וזיכרי: המדים הם העושים את הנזיר!

דוטורה: אני חמום ודמום!

פנטלונה: ריח אישה עולה באפי… יסלח לי… אני כולי נדהם… בכל אופן, אני שמח לראותו בחיים, בריא ושלם, לאחר כל הידיעות הרעות אשר היגיעוני. (לדוטורה) אני מסרב עדיין להאמין.

ביאטריצ’ה: ידוע לי על כך. סופר כי נפטרתי בעיקבות דו קרב שנערך בגין אחותי ביאטריצ’ה. תודה לאל, נפצעתי בלבד, וברגע בו החלמתי החילותי במסעי לונציה, כפי שסוכם ביננו זה מכבר.

פנטלונה: איני יודע מה לומר. פניו, פני איש ישר, אולם עליו לדעת כי בידי מצויות הוכחות חותכות ובדוקות בדבר מותו הודואי של סניור פדריגו. מכאן הרי יבין כי אם לא יציג בפני הוכחה נגדית…

ביטריצ’ה: ספקותיו מובנים בהחלט, הנח לעיונו תעודות המעידות על זהותי. (מגישה לו תעודות)

קלריצ’ה - (לסילביו) אויה, סילביו, כי אבדנו!

סילביו: (לקרלריצ’ה) את חיי הפקיד ולא אטוש אותך!

סמרלדינה: הוא כל כך מתוק החתן הישן-חדש שלך, גב' קלריצ’ה!

פנטלונה: (לצד) אני אצא מדעתי! איני מפסיק לחוש בריח אישה! סמרלדינה זו מטרפת אותי! (לביאטריצ’ה) בדקתי הכל. לא נותר לי סניור פדריגו היקר, אלא לברכו ולבקש מחילה על שהטלתי בו ספק.

קלריצ’ה: אדוני ואבי, אם כן, זהו סניור פדריגו רספוני?

פנטלונה: הוא עצמו!

קלריצדה: (לסילביו) אומללה שכמותי! מה יהיה עלינו?

סילביו: (לקלריצ’ה) שלי את ולא ארשה שיגזלו אותך ממני!

פנטלונה: (לדוטורה) מה נעשה דוטורה?

דוטורה: החוזה נחתם ועומד כל עוד האלף היא אלף ולא בית, והזין זין ולא חית!

ביאטריצ’ה: סניור פנטלונה, מי היא העלמה הזאת?

פנטלונה: בתי קלריצ’ה!

ביאטריצ’ה: זו אשר נועדה לי לאשה?

פנטלונה: כן, היא עצמה. (לצד) אני נתון בצרה צרורה.

ביאטריצ’ה: סניורינה הרשי נא לי לברכך.

קלריצ’ה: לשרותו.

ביטריצ’ה: (לפנטלונה) היא מקבלת אותי בקרירות גדולה.

פנטלונה: מה לעשות? היא ביישנית מטבעה.

ביטריצ’ה: (מצביעה על סילביו) ואדון זה, הוא קרוב משפחה?

פנטלונה: כן סניורה. הוא… הוא בן דוד!

סילביו: לא דוד ולא בן דוד! אני הוא חתנה של סניורה קלריצ’ה!

דוטורה: (לסילביו בשקט) בראוו! אל תוותר!

ביטריצ’ה: מה פרוש חתנה של סניורה קלריצ’ה?

פנטלונה: מיד אסביר לו הכל. סניור פדריגו היקר, הרי כולנו האמנו שנפטר. עקב כך הבטחתי את בתי לסניור סילביו. למזלנו לא ארע כל רע. סוף סוף הוא הופיע בזמן. אם הוא עדיין חפץ בה, קלריצה שלו היא.

סילביו: אבל סניור פדריגו ודאי לא יאות לקחת לו כלה אשר בחרה באחר.

ביטריצה: איני כה דקדקן. למרות זאת אקחנה!

(לצד) אני חייבת להמשיך במשחק!

סילביו: סוף למשחק סניורה. הוא אחר את המועד. סניורה קלריצ’ה שלי תהיה ואל יקוה כי אוותר לו עליה! את סניור פנטלונה יגרום לי עוול אדע ליטול את נקמתי! וזה אשר יחשוק בקלריצ’ה, יהיה עליו להתמודד בחרבי. (יוצא)

דוטורה: סיניורה, לפי עניות דעתי, כלומר, לפי אומר דעתי, רוצה להגיד לפי בינתי, לשון אחר לפי השגתי, סברתי, מחשבתי, השערתי, ובקיצור נמרץ על מנת לא להרבות בדברים שלא לצורך: כמדומני, מדומני, דומני, כן, כלומר בלשון איטליה מחר ובכל עת, יש הפרש רב בין מוקדם למאוחר, בין אתמול למחר!

בני קדם לו סניורה בזאת הפעם.

ממש כמקדים הברק את קול הרעם! (יוצא)

ביאטריצ’ה: ואת, גברתי הכלה, אינך אומרת דבר?

קלריצ’ה: אני, אני אומרת כי הוא בא על מנת לענות אותי! גועלי! (יוצאת)

פנטלונה: (מבקש לרוץ אחריה) מה פירוש? מה אמרת? חוצפנית!

ביטריצ’ה: יחדל, סניור פנטלונה. תקוותי היא כי בבוא הזמן אזכה לרכוש את חסדיה. בינתיים נוכל לעבור על החשבונות שלנו.

פנטלונה: בחפץ לב, אלא שהספרים אינם מצויים בידי כרגע.

ביטריצ’ה: אם כך נדחה זאת לפעם אחרת. לו רק יכול היה לתת לי מעט כסף מן המגיע לי, אודה לו מאוד. מעשי חשוד בדרכים הניעוני לא להצטייד במזומנים.

פנטלונה: (נתקף התקפת שיעול) ברצון, אלא שאין זה כלל פשוט. האחראי על הכספת אינו נמצא כרגע. מיד לכשיבוא אשלח אליו סכום מה. והיכן הוא מתכוון להגורר?

סמרלדינה: סליחה אם אני מתערבת, אבל נדמה לי כי סניור פדריגו ירגיש מצוין בפונדק שלי.

הוא נמצא בדיוק שני צעדים מכאן.

ביטריצ’ה: רעיון מצוין.

סמרלדינה: אני כבר הולכת לדאוג לסידורים.

(לצד) רבים הם הגברים אשר הגיעו לגברת באמצעות העוזרת. מדוע לא תצלח אשה חושקת להשתמש בגביר, כדי להשיג את משרתו הצעיר? (יוצאת)

(נשמעות קולות בכי של קלריצ’ה)

פנטלונה: זרג משולש! מה מתרחש בבית זה! וכי לא מספיק עבר עלי היום? שתקי סוף סוף! ארורים השדיים שהניקו אותך!

(לצד) סילביו או פדריגו, אחת היא לי, ובלבד שיקחו אותה ממני. וטובה דקה אחת קודם!

(לביאטריצ’ה) ברשותו האדיבה, יסלח לי אם איני מלווה אותו.

ביטריצ’ה: אל יטרח למעני.

פנטלונה: (לצד, ומרחרח) הריח הזה ישגע אותי (יוצא)

ביטריצ’ה: סוף סוף הסתלק! זקן נואף! לא פסק אפילו רגע לרחרח מסביב! עוד מעט אני בטוחה היה חושף את זהותי! ומה הייתי אז עושה? באמת שאני חושבת מה עבר עלי בחמשת הימים האחרונים, איני יודעת אם אני ערה או חולמת.

העניין החל באהבה בין פלורינדו וביני! אחי אסר עלינו להפגש. הוא התגרה באהובי. נערך דו קרב. פדריגו מת. פלורינדו לונציה נמלט. נותרתי לבדי ללא פרוטה. כל רכוש אחי, שהפך עתה שלי, היה בידיו של שתופנו פנטלונה. זו דרך העולם, ואין טעם להתלונן. שכן לו באתי בדמותי, כבר היה מוצא דרכים כשרות וחוקיות להשתלט על כל הוני. לכן החלטתי כי למען הצדק, אין לי ברירה אלא במירמה ללכת.

יצאתי לונציה בתקוה למצוא את אהובי ולהשיב את כספי.

בודדה הלכתי בדרכים זרות, לנתי בפונדקים שורצים פרוצות וגנבים כשמגיני היחיד היה שמו הטוב ולבושו של פדריגו אחי.

או מי יאמין לדברי אלה? גם בטרגדיות שהיום כותבים, לא מצאתי עוד סיפור כשלי! פלורינדו, פלורינדו, הן לא תבוש כך אותי לזנוח? לא די היה לשלול אותי מאת אהובי?

לא די שכולה, גם אלמנה להיות? או, ביאטריצ’ה! האם עוד מעט שוב יאיר לך חיוכו של לב אוהב?

(הולכת)

 

תמונה 2: רחוב    🔗

ארלקינו: נמאס לי! אין לי יותר כוח! עם האדון הזה, אוכלים רק

קצת, וגם את הקצת הזה הוא נותן לחכות. זה בטח כבר איזה חצי שעה מתי שהפעמונים של העיר צלצלו בשביל צהריים, אבל הבטן שלי צלצל כבר לפני שעתיים את הצהריים שלו. לכל הפחות אם היתה לי איזה ידיעה איפה שנילך לחיות. האדונים האחרים מתי שבאים לאיזה עיר, הדבר הראשון – הולכים לפונדק. האדון הזה, לא סניורה, הוא לא! הוא משאיר את כל החבילות שלו בסירה והולך לעשות ביקורים ובכלל ובכלל הוא נזכר במשרת המסכן. ועוד אומרים שצריך לשרת את האדונים עם אהבה! צריך להגיד לאדונים שיהיה להם קצת רחמנות בשביל המשרתים! הנה בדיוק מה יש איזה פונדק. כמעט כמעט אני הולך לראות אם יש להם משהו בשביל שאני ישמח קצת את הבטן שלי. אבל מה יהיה אם בדיוק האדון שלי יחפש אותי? הנזק שלו. ככה הוא ילמד שיהיה לו קצת התחשבות. אני רוצה להכנס. אבל עכשיו מתי שאני חושב, אז אני רואה שיש איזה בעיה שבכלל בכלל לא היה לו בזכרון. אין לי אפילו שום כסף! או ארלקינו! מסכן, מסכן אתה! לעזאזל, יותר טוב במקום שאני יהיה איזה משרת אז אני רוצה להיות… מה? בשם כל הקדושים, אני לא יודע לעשות שום דבר אחר!

(נשמע קול רעש של ארגז נופל. נכנס פלורינדו)

פלורינדו: פרא אדם! הסתלק מיד טרם אשחילך בחרבי! אני כל כך זועם שאני חושש ללבי.

(צועק לעבר הסבל) סנדלר אתה ולא סבל!

ארלקינו: (לצד) אולי אני יוכל להרויח פה כמה פרוטות.

(לפרלורינדו) הסניורה אולי צריך אותי? אני יכול לעזור במשהו?

פלורינדו: אישי היקר, התוכל להעביר תבה זו אל המלון?

ארלקינו: בטח, כמו כלום! תיכף תיכף אני יראה לו מה זה ביצוע.

(מרים הארגז)

פלורינדו:

ארלקינו: זה בכלל לא שוקל שום דבר!

פלורינדו: יפה! היכנס למלון ושוב הנה. אני אמתין לך בחוץ.

(ארלקינו נכנס)

צדק זה שאמר כי הצרות באות בשרשרת! תחילה הדו-קרב הטיפשי עם פדריגו, ואח"כ האסון והעלילה שאילצה אותי לברוח.

או ביאטריצ’ה אהובה, מי יודע אם שוב נתראה?

או, הוא כבר חוזר הבחור, הוא אינו מן המתרשלים.

ארלקינו: (יוצא מן הפונדק) סיניורה, הכנסתי את הארגז בתוך הבפנים.

פלורינדו: יפה. מה טיב המקום?

ארלקינו: בסדר גמור, סיניורה. זה פונדק טוב. המיטות הם בסדר ויש בחדר כאלה מן ראים מזכוכית שאפשר להשתכל בתוכם! המטבח -משהו יפה מאוד, עם כזה ריח משגע. מה יש לדבר, הוא יקבל פה שרות כמו איזה מלך.

פלורינדו: במה אתה עוסק?

ארלקינו: המקצוע שלי זה משרת.

פלורינדו: וניציאני?

ארלקינו: מה פתאום! אני, אני מברגמו אני!

פלורינדו: יש לך אדון עכשיו?

ארלקינו: באמת, עכשיו עכשיו אין לי.

פלורינדו: אתה ללא אדון?

ארלקינו: הנה אני פה, הוא רואה שאין לי אדון.

(לצד) האדון שלי הוא לא פה עכשיו, אז אני לא משקר אפילו!

פלורינדו: תהיה מוכן לשרת אותי?

ארלקינו: לשרת אותו? למה לא? (לצד) אם הוא ישלם יותר, אז לא יפכת לי להתחלף באדון.

פלורינדו: לפחות בתקופת שהותי בונציה.

ארלקינו: בסדר גמור. וכמה הוא משלם?

פלורינדו: כמה אתה דורש?

ארלקינו: אני יגיד לו סניורה. אדון אחד שהיה לי ועכשיו אין לי אותו פה, אז הוא היה נותן לי פיליפ אחד בחודש, וחוץ מזה את ההוצאות.

פלורינדו: יפה, וזה יהיה שכרך אצלי.

ארלקינו: צריך שהוא יתן משהו קצת יותר.

פלורינדו: כמה אתה דורש יותר?

ארלקינו: משהו קטן בשביל הטבק.

פלורינדו: מסכים. אוסיף לך ברצון פרוטה ליום עבור הטבק.

ארלקינו: אם זה ככה, אז אני ישאר אתו.

פלורינדו: יפה. אולם תחלה דרושה לי מעט אינפורמציה אודותיך.

ארלקינו: אם זהו כל מה שהוא רוצה, אז הוא יכול ללכת לברגמו ולשאול עלי. כל אחד יגיד לו מי זה אני!

פלורינדו: ובונציה, אין איש המכירך?

ארלקינו: סניורה, אני הגעתי לפה רק מהבקר.

פלורינדו: ניחא. אתה נראה לי איש הגון. אנסה אותך.

ארלקינו: שינסה אותי ויראה.

פלורינדו: ראשית כל ברצוני לברר אם הגיע עבורי מכתבים. לך לבית הדואר והיודע אם ישנם מכתבים על שם פלורינדו ארטוזי. אני ממתין לך.

ארלקינו: בינתיים שיגיד שיסדרו את השולחן בשביל לאכול.

פלורינדו: כן, יפה. אצוה לערוך. (לצד) הוא דוקא מוצא חן בעיני, אנסה אותו (נכנס לפונדק).

ארלקינו: פרוטה אחד ביום תוספות בשביל הטבק, זה עושה בחודש… זה ביחד… בסביבות הבערך… לא חשוב. וזה בכלל לא נכון שהשני נותן לי פיליפ אחד. הוא נותן לי מטבע אחד של חצי ועוד שניים של רבע. אבל עכשיו שאני חושב טוב, בעצם יכול להיות שזה אותו הדבר, רק שאני לא כל כך בטוח. חוץ מזה הסניורה הזה מטורינו, אני בכלל בכלל לא רואה אותו יותר. הוא גם עם קצת מן כזה של מוזרות. אפילו עוד אין לו זקן וגם כן אין לו שום מראה של גבריות בכלל. די, נעזוב אותו, עכשיו אני ילך לדואר בשביל האדון החדש. (מתחיל ללכת כשמופיעה ביטאריצ’ה)

ביאטריצ’ה: בראוו! ככה אתה ממתין לי?

ארלקינו: אני פה, סניורה! אני כל הזמן הזה חיכיתי!

ביאטריצ’ה: ומדוע זה אתה ממתין לי פה, ולא כפי שקבענו? זה רק מקרה שמצאתי אותך.

ארלקינו: אני עשיתי איזה טיול קטן, ככה בשביל שהרעבות יתעייף.

ביאטריצ’ה: הפעם יסולח לך, עכשיו לך אל הספינה, והבא את מטעני אל הפונדק. מהר. אני ממתין לך.

ארלקינו: (לצד) לעזאזל! דוקא בפונדק הזה!

באיטריצ’ה: רגע! לך גם אל הדואר וברר אם נתקבלו מכתבים עבורי. או מוטב שאל אם יש מכתבים על שם פדריגו או ביאטריצ’ה רספוני. זו אחותי, והיא התכוונה להתלוות אלי.

(נכנסת לפונדק)

ארלקינו: יש כל כך הרבה בני אדם שאין להם בכלל אדון, ואני יש לי שניים! אבל איך לעזאזל יעשה את זה? אני לא יוכל לשרת את השניהם ביחד! לא? בעצם, זה לא יהיה יפה מאוד שאני ישרת את השניהם, ואני ירויח פי שניים ואני יואכל פי שניים גם כן? זה יהיה יפה מאוד אם לא ירגישו שום דבר. ואם גם כן ירגישו, אז מה אני יפסיד?

שום דבר! אם אחד יפטר אותי, אז נישאר לי השני! אני רוצה באמת לעשות נסיון. אפילו שזה יצליח לי רק יום אחד, אני ינסה בכל זאת. הבן אדם צריך שיהיה לו גם קצת אומץ. אני ילך לדואר בשביל השניהם. (מתחיל ללכת ברגע זה נכנס סילביו).

סילביו: (לצד) הנה משרתו של פדריגו. (בקול) אתה!

ארלקינו: סניורה?

סילביו: היכן אדונך?

ארלקינו: האדון שלי? הוא בפונדק.

סילביו: גש מיד אליו ומסור לו כי ברצוני לשוחח עמו.

ארלקינו: אבל סניורה…

סילביו: (צועק) לך מיד!

ארלקינו: אבל האדון שלי…

סילביו: סוף לדיבורים!

ארלקינו: אבל את מי הוא רוצה שאני יקרא?

סילביו: מהר לפני שאלקה אותך!

ארלקינו: אני ישלח את הראשון שאני ימצא, (נכנס לפונדק)

סילביו: פדריגו ניצל פעם בנס, אין זה אומר שמזלו יאיר לו תמיד. אם לא יוותר על כל תביעה לקלריצ’ה, יהיה עליו להתמודד עימי… באים אנשים. איני רוצה שיראוני (מתרחק. ארלקינו ופלורינדו נכנסים).

ארלקינו: (מצביע על סילביו) הנה, זה הסניורה שנשפך לו אש מכל הצדדים.

פלורינדו: איני מכירו, מה רצונו?

ארלקינו: אני לא יודע שום דבר, אני. אני ילך להביא את המכתבים. (הולך)

פלורינדו: (לסילביו) הסניורה ביקש לראות אותי?

סילביו: אני? לא. הן אפילו איני מכירו.

פלורינדו: המשרת אשר זה עתה הלך מכאן, הודיעני כאילו אדוני התגרה בי בלשון מאיימת.

סילביו: הוא טעה. אמרתי לו כי ברצוני לשוחח עם אדונו.

פלורינדו: יפה. אני הוא.

סילביו: הוא!

פלורינדו: אני!

סילביו: אם כך, יסלח נא לי, אחת מן השתיים: או משרתו דומה למישהו אשר ראיתי הבוקר, או הוא משרתו של אחר.

פלורינדו: הוא עובד אצלי.

סילביו: אם כך הדבר, הריני שב ומבקש סליחתו.

פלורינדו: על לא דבר. אי הבנות קורות בכל עת.

סילביו: מאין הוא סניורה?

פלורינדו: טורינו.

סילביו: מעניין. טורינזי הוא זה אשר בקשתי לפגוש.

פלורינדו: אם הוא בן עירי יתכן ואני מכירו. ואז, במידה והוא פגע בסניורה, ברצון אתנדב לעזור לו לתבוע זכויותיו.

סילביו: האם הכיר במקרה אחד פדריגו רספוני?

פלורינדו: לאסוני כן.

סילביו: הלה מנסה לגזול ממני את ארוסתי.

פלורינדו: אל דאגה ידידי, פדריגו רספוני אינו מסוגל עוד לחטוף לו את אהובתו, פדריגו רספוני מת!

סילביו: כך אמנם חשבו כולם. אולם, הבוקר הוא הגיע לונציה – חי, בריא ושלם.

פלורינדו: זה לא יתכן!

סילביו: זו עובדה!

פלורינדו: אני מבטיח לו כי פדריגו רספוני מת!

סילביו: ואני מבטיח לך כי פדריגו רספוני חי!

סילביו: אבי וחותני ערכו חקירה קפדנית ביותר ובידיהם הוכחות בדוקות כי המדובר באיש עצמו. סניורה, שוב יסלח לי על שהטרדתיו. אמשיך בחיפושי ואם יפגוש בו לפני, יואיל למסור לו כי אם חייו יקרים לו מוטב ויזנח כל רעיון בנוגע לקלריצ’ה.

סילביו לומברדי הוא שמי. לשרותו! (הולך)

פלורינדו: אפשר כי לא נהרג? הן במו עיני ראיתיו שרוע מתבוסס בדמו. יתכן והפגיעה לא היתה אנושה. מוטב כי אשוב מיד לטורינו. ביאטריצ’ה המסכנה ודאי סובלת מהעדרי.

(ארלקינו מופיע כשהוא נושא על גבו את ארגזה של ביאטריצ’ה. כשהוא מבחין בפלורינדו הוא עוצר מיד).

ארלקינו: (לצד) לעזאזל! האדון השני שלי פה. נעשה תכסיס קטן. אני יחביא את הארגז הזה.

פלורינדו: (אינו מבין בארלקינו). כן, החלטתי! לטורינו!

ארלקינו: סניורה, אני פה…

פלורינדו: ארלקינו, אתה רוצה לבוא איתי לטורינו?

ארלקינו: מתי?

פלורינדו: עכשיו, מיד!

ארלקינו: בלי לאכול?

פלורינדו: תחילה נסעד ואח"כ ניסע.

ארלקינו: אני יחשוב על זה בזמן האוכל.

פלורינדו: היית בדואר?

ארלקינו: כן סניורה.

פלורינדו: היו מכתבים?

ארלקינו: כן, סניורה.

פלורינדו: היכן הם?

ארלקינו: תיכף אני יוציא אותם. (מוציא מכיסו שלושה מכתבים). (לצד) לעזאזל! בלבלתי את המכתבים של שני האדונים שלי! איך אני ימצא איזה זה שלו אני בכלל לא יודע לקרוא!

פלורינדו: הזדרז!

ארלקינו: אני כבר נותן, סניורה. (לצד) אני בסיבוך! (בקול) סניורה, אני צריך להגיד לו משהו. אז ככה, השלושה מכתבים האלה, זה לא כולם בשבילו. אני פגשתי איזה משרת אחד שהיינו מכירים מתי שהיינו בשרות ביחד בברגמו. אני אמרתי לו שאני הולך לדואר ואז הוא אמר לי שאני יעשה לו טובה, ושאני יראה אם אין איזה מכתבים בשביל האדון שלו גם כן. אז במקרה דוקא היה אחד. רק שעכשיו אני כבר לא יודע איזה זה.

פלורינדו: תן לי לראות

ארלקינו: הנה. אני נורא רוצה לעשות את הטובה בשביל החבר שלי.

פלורינדו: (לצד) מה? מכתב המיועד לביאטריצ’ה רספוני! ביאטריצ’ה בונציה?!

ארלקינו: סניורה מצא את המכתב של החבר שלי?

פלורינדו: מהר ענה: מיהו חברך זה?

ארלקינו: זה איזה משרת. השם שלו זה….. פסקואלה.

פלורינדו: מיהו אדונו?

ארלקינו: אני לא יודע אני, סניורה.

פלורינדו: אם ביקש ממך להביא מכתבים עבורו, ודאי מסר לך את שמו.

ארלקינו: זה דוקא נכון מאוד. (לצד) הסיבוך מסתבך!

פלורינדו: מה השם אשר מסר לך?

ארלקינו: אני לא זוכר, סניורה.

פלורינדו: מה זאת אומרת אינך זוכר?

ארלקינו: הוא כתב לי את השם על איזה חתיכה של נייר.

פלורינדו: היכן הנייר?

ארלקינו: אני השארתי אותו בדואר! (לצד) אני דוקא מסתדר בסדר!

פלורינדו: לכל הרוחות! היכן מתגורר פסקואלה זה?

ארלקינו: סיניורה, באמת שאני לא יודע.

פלורינדו: אם כך, כיצד תמסור לו את המכתב?

ארלקינו: הוא אמר לי שניפגש בפיאצה.

(לצד) אם אני יצא מזה, זה נס גדול! (בקול) סניורה, בבקשה שיחזיר לי את המתב. אני כבר ימצא אותו.

פלורינדו: בשום אופן. אני רוצה לקרוא אותו.

ארלקינו: סניורה, שלא יעשה את זה, למה שזה אסור לפתוח את המכתבים של הזולתיים.

פלורינדו: המכתב מיועד לאדם קרוב לי ועל כן אני רשאי לקרוא בו ללא נקיפות מצפון. (פותח את המכתב וקורא בקול).

גברתי הכבודה, נסיעתה בתחפושת גבר הפכה נושא לשיחת היום בעיר, והכל מבינים כי פעלה כך כדי ללכת אחרי סניור פלורינדו. אם יהיו חדשות חשובות, אכתוב לה מיד. בכבוד וביקר משרתה הנאמן טונין.

(לצד) ביאטריצ’ה ברחה מביתה? בלבוש גבר? בעקבותי? סימן כי היא אוהבת אותי. עלי למצאה בכל מחיר. (בקול) ארלקינו יקירי, לך ועשה כל אשר ביכלתך למצוא את פסקואלה. ונסה לגלות מיהו אדונו, גבר או אישה. אם רק תוכל, הבא את פסקואלה אלי, ושניכם תזכו במענק שמן.

ארלקינו: קודם שסניורה יתן לי בחזרה את המכתב, ואח"כ אני ילך למצוא אותו.

פלורינדו: (מחזיר לו המכתב) הנה. אני פונה אליך בכל לשון של בקשה.

הענין דחוף לי ביותר.

ארלקינו: מה, אני יביא את המכתב הזה ככה פתוח?

פלורינדו: אמור לו כי קרתה אי ההבנה, תאונה. אל תערים עלי קשיים.

ארלקינו: ומה עם טורינו? אנחנו לא נוסעים?

פלורינדו: לא, לעת עתה לא ניסע. אל תאבד זמן, מצא את פסקואולה!

(לצד) ביאטריצ’ה בונציה! פדריגו חי ובונציה! אם ימצא אותה?

עלי לעשות הכל על מנת להזהירה! (יוצא).

ארלקינו: הלואי שלא ניסע, למה שיש לי חשק לראות איך שאני מסתדר עם שני האדונים. את המכתב הזה של האדון השני, אני לא רוצה להביא פתוח. אני ינסה לעשות איזה קיפולים. (מקבל את המעטפה). עכשיו צריך לסגגור את זה גם כן עם איזה חתימה. מה עושים? הספתה שלי היא היתה עושה חתימות מן הבצק של הלחם מתי שאוכלים אותו. אני יעשה נסיון. (מוציא חתיכת לחם) זה דוקא חבל לבזבז את הקצת לחם הזה, אבל מה אפשר לעשות? (לועס מעט לחם ובולע אותו) לעזאזל! זה התחלק לי בפנים הבטן! ניקח עוד חתיכה. (לועס מעט לחם ובולע אותו) אין מה לעשות! זה נגד הטבע! אני ינסה עוד פעם אחד. (לועס, רוצה שוב לבלוע אך ברגע האחרון מצליח להוציא מן הפה) תפסתי אותו! עכשיו אני יחתים את המכתב. (עושה חותם עם הלחם הלעוס) אני חושב שזה יצא בסדר. יופי! אין כמוני! אוי, אני שכחתי בכלל את הארגז!

(נוטל את הארגז ומתכוון להכנס לפונדק. ברגע זה ביאטריצ’ה יוצאת מן הפונדק.)

ביטריצ’ה: זה המטען שלי?

ארלקינו: כן, סניורה.

ביטריצ’ה: הבא אותו אל חדרי. רגע! היית בדואר?

ארלקינו: כן, סניורה.

ביטריצ’ה: היו מכתבים?

ארלקינו: היה אחד, בשביל האחות שלו.

ביטריצ’ה: היכן הוא?

ארלקינו: הנה. (נותן לה את המכתב)

ביטריצ’ה: המכתב הזה ניפתח!

ארלקינו: ניפתח? זה לא יכול להיות!

ביטריצ’ה: נפתח ונחתם מחדש בעזרת בצק!

ארלקינו: אני לא מבין בכלל איך שזה קרה!

ביטריצ’ה: אינך מבין, מה? נוכל! אני רוצה לדעת מי פתח את המכתב!

ארלקינו: בסדר סניורה. אני יספר איך שזה היה באמת. אז ככה… כל הבני אדם יכולים לעשות איזה שגיאה, נכון? בדואר היה גם כן מכתב אחד בשבילי, ולמה שאני לא כל כך טוב בלקרוא, אז בשגיאה, במקום שאני יפתח את המכתב שלי, אז אני פתחתי את המכתב של הסניורה.

אני מבקש סליחה.

ביאטריצ’ה: אם אמנם זה מה שקרה – סלחתי.

ארלקינו: שככה יהיה לי טוב.

ביאטריצ’ה: ארלקינו! קראת את המכתב?

ארלקינו: בכלל בכלל לא! זה עם כתיב כזה שאני לא מבין.

ביאטריצ’ה: אולי מישהו אחר קרא אותו?

ארלקינו: (בהשתוממות) או!

ביאטריצ’ה: (לצד) לא הייתי רוצה כי יוליך אותי שולל. (קוראת את המכתב)

ארלקינו: (לצד) גם את זה סידרתי!

ביאטריצ’ה: (לצד) טונין הוא משרת נאמן ואני חבה לו חוב גדול. עלי ללכת באיזה ענין, לא הרחק מכאן. לך עכשיו אל הפונדק, ואוורר מעט את הבגדים אשר בארגז. הנה המפתחות. כשאשוב נסעד. (לצד) פנטלונה אינו מופיע, ואני זקוקה לכסף. (הולכת).

ארלקינו: זה הלך לי הכי טוב שרק יכול להיות. יופי! אין כמוני! אני שווה לכל הפחות מאה דוקטים יותר ממה שחשבתי!

(מופיע פנטלונה)

פנטלונה: (לצד) אני מקוה כי פדריגו יסתפק עתה ב-100 דוקטים. זה לא היה קל לקבלם חזרה מאותה גברת קמצנית. איך שהזמנים השתנו.

אין לתת עוד אמון באיש! הנה משרתו של פדריגו. (לארלקינו) אמור נא לי ידידי, אדונך בחדר?

ארלקינו: לא סניורה.

פנטלונה: ידוע לך היכן הוא?

ארלקינו: גם כן לא.

פנטלונה: בכוונתו לסעוד כאן?

ארלקינו: אני חושב שכן.

פנטלונה: ברגע בו ישוב מסור לו ארנק זה. (עושה כאילו נותן לו ארנק ופונה ללכת. כעבור מספר צעדים שב.) הוא מכיל 100 דוקטים (כנ"ל) כל הפרידות קשות! (נותן הארנק והולך).

ארלקינו: (קורא אחריו) הי, רגע סניורה והלך! לילה טוב! הוא בכלל לא אומר לאיזה מן האדונים שלי אני צריך לתת את הכסף.

פלורינדו: (נכנס) מצאת את פסקואלה?

ארלקינו: לא סניורה, עוד לא. חבל אני מצאתי בן אדם אחד שנתן לי ארנק עם מאה דוקטים.

פלורינדו: מאה דוקטים?

ארלקינו: סניורה, אבל שיגיד באמת: יש איזה כסף שהוא צריך לקבל?

פלורינדו: כן, אני ממתין לכספים מאחד הסוחרים.

ארלקינו: אז הכסף הזה בטח זה בשבילו.

פלורינדו: מה אמר לך אותו איש כאשר מסר לך את הארנק?

ארלקינו: הוא אמר שאני יתן אותו לאדון שלי.

פלורינדו: אם כך, הכסף שלי הוא. אין אני אדונך? וכי יש איזה ספק?

ארלקינו: (לצד) גם כן חכם! הוא לא יודע שום דבר מן האדון השני!

פלורינדו: אינך יודע מי הוא אשר מסר לך את הארנק?

ארלקינו: אני לא יודע, אני, אני חושב שראיתי איזה פעם את הפרצוף שלו, רק שאני לא זוכר.

פלורינדו: ודאי זה היה אחד הסוחרים עימם אני קשור.

ארלקינו: זה בטח ככה.

פלורינדו: אל תשכח את פסקואלה.

ארלקינו: אני יחפש אותו אחרי האוכל.

פלורינדו: אם כן, נלך לזרז את המלצרים. (נכנס לפונדק)

ארלקינו: איזה מזל שהפעם לא עשיתי שגיאה ונתתי את הארנק למי שהיה צריך! (נכנס לפונדק).

סמרלדינה: (נכנסת) עוד לא הצלחתי לדבר עם המשרת.

פנטלונה: (יוצא לפתע ממקום מחבואו) קוקו! שלום ליונה הקטנה שלי!

סמרלדינה: או, איך שהבהיל אותי!

פנטלונה: (צוחק) היונה הקטנה נבהלה מהדוב הגדול?

סמרלדינה: סניור פנטלונה הוא שיכור?

פנטלונה: כן סמרלדינה ילדתי. שיכור ומטורף מאהבה. איני יכול עוד להתאפק מלצחוק את קץ הקצים במעיין החיים!

סמרלדינה: (לצד) הגיע הזמן ללמד לקח את התרח הזקן הזה.

(לפנטלונה) הוא גורם לי להסמיק. ואני חשבתי כי אני לא מוצאת חן בעיניו. תמיד נמלט ממני!

פנטלונה: (לצד) אני חולם? (לסמרלדינה) זה היה רק כדי לבחון אותך אהובה.

סמרלדינה: מתי נוכל סוף סוף במפתח את המנעול לפתוח?

פנטלונה: (התקפת קצרת קלה) המנעול! במפתח! עכשיו! אל ביתי בואי מיד!

סמרלדינה: כך הוא אוהב אותי? שכולם יראו ומיד ירכלו? בשום אופן לא אסכים!

פנטלונה: אם כך מה יהיה?

סמרלדינה: אצטרך לבוא לפגישה בדמות שונה מן הרגיל.

פנטלונה: מחופשת?

סמרלדינה: מכושפת.

פנטלונה: מה זאת אומרת?

סמרלדינה: אכנס בדמות אחרת. זהו קסם קטן שלימדה אותי סבתי.

פנטלונה: אבל לא! אני רוצה אותך בדמות שלך!

סמרלדינה: ברור, סניור סבא, ברור. זה רק כדי להטעות את הציבור. כל אשר עליך לעשות על מנת להחזיר לי את צורתי שקיבלתי מאמי הוא להלקות בכל העוצמה באותה דמות שאני בה! שתי מכות לפנים ואחת לאחור! (עושה עצמה הולכת)

פנטלונה: (רץ אחריה) רגע, מכשפונת שלי! באיזו דמות אבל תופיעי?

סמרלדינה: כן, טיפשון זקן שלי, זה שכחתי להגיד. אפגוש אותך בדמותו של ידידך דוקטור בלורדו. ועוד שכחתי, אני זקוקה לטבעת יהלום (מורידה לו מאצבעו) הקסם אומר בברור: על האשה המכושפת לענוד טבעת יהלום, אחרת לא תוכל להשתחרר מדמותה החדשה. ועכשיו לך לך חזרזיר שלי, וזכור: שלוש מלקות בכל הכח.

פנטלונה: (תוך כדי יציאה) חזרזיר היא קראה לי! איזה אשה! לא חשבתי שהיא לגמרי השתגעה אחרי! (יוצא)

סמרלדינה: או, הנה מתקרב השוטה השני. המלאכה אתו תהיה קלה עוד יותר.

דוטורה: (נכנס משוכנע שסמרלדינה לא הבחינה בו ומכסה את עיניה) ניחוש בלי רמז!

סמרלדינה: בן מלך ודאי! או דוטורה! ומה מעשיו פה?

דוטורה: סמרלדינה באתי להתוודות: החלטתי שנית להנשא!

סמרלדינה: מזל טוב!

דוטורה: ואינך שואלת מי הנבחרת?

סמרלדינה: נסיכה ללא ספק!

דוטורה: (צוחק) את!

סמרלדינה: אני?

דוטורה: הופתעת, נכון? ידוע לי כי אינך ראויה לי בהיותך כה בורה וממשפחה פחותה. אך עלי לעמוד בדרישה שאמי המנוחה ברוב חוכמתה העמידה: לא להטמין את חרפת מצחם בקופה שנפרצה. והיכן אמצע היום בתולה שאינה כעורה? לכן אליך אני פונה, סמרלדינה היפה. רק דעי לפני הטקס אצטרך לערוך בדיקה. לא אסכים שוב להפתעה שסיפקה לי אשתי הראשונה.

סמרלדינה: דרישתו, סניור דוטורה מוצדקת בהחלט.

דוטורה: מתי אם כן נערוך את הבדיקה?

סמרלדינה: בכל עת. רק זאת עליו לדעת: גם לי ישנה דרישה שאמי המסכנה שטרם מותה, רשמה בצוואתה: ללכת לבדיקות רק בדמותו של גבר.

דוטורה: אם כן מה נעשה?

סמרלדינה: בנעורי למדתי קסם כיצד לחדור בדמות של גבר אך כדי לצאת ממנו אזדקק לעזרתו. הוא מסוגל להלקות בכח?

דוטורה: איזו שאלה!

סמרלדינה: אם כן, יזכור היטב את דבר הקסם: פעמיים יכה מאחור ופעם מלפנים. אך בבקשה ממנו, אם לא ירצה שאשאר שרויה בגוף זכר, שיכה בכל כוחו.

או כמעט שכחתי: להצלחת הקסם אני זקוקה לטבעתו של המכה.

דוטורה: הנה! אין מעלה גדולה מכיבוד אם!

סמרלדינה: ועכשיו אלך. בדמותו של פנטלונה תפגש בו.

דוטורה: פנטלונה? למה הוא?

סמרלדינה: הוא זקן ותשוש וכך בקלות יוכל להכות! במהרה!

(נכנסת לפונדק)

דוטורה: כן, הצדק איתך פרגית שלי! להתראות! (יוצא)

 

תמונה 3: בבית פנטלונה    🔗

פנטלונה: הדבר סופי: סניור פדריגו יהיה בעלך!

קלריצ’ה: אבי, הוא אדון לי, אך יסלח לי אם אומר לו כי זה מעשה עריצות!

פנטלונה: כאשר סניור פרדריגו ביקש לראשונה את ידך, ספרתי לך על כך. אז לא טענת כי אינך חפצה בו.

קלריצ’ה: החשש מפניו והכבוד שאני רוחשת לו, אבי, האלימו את פי דום.

פנטלונה: אם כן, הפעילי שוב את רגשי הכבוד והפחד.

קלריצ’ה: איני יכולה לשאת את מראהו!

פנטלונה: שכחי את סילביו ותיוכחי כי פדריגו ימצא חן בעיניך!

קלריצ’ה: סילביו חקוק בנשמתי.

פנטלונה: יש לעשות מאמץ לראות במצוי את הרצוי!

קלריצ’ה: לבי אינו מסוגל לכך!

פנטלונה: אמרתי! אין ויכוח!

ביטריצ’ה: (נכנסת) ברכתי נתונה לו, סניור פנטלונה.

פנטלונה: ברוך הבא. האם קבל את הארנק עם 100 הדוקטים?

ביאטריצ’ה: לא.

פנטלונה: מה? מה זאת אומרת לא? הן במו ידי מסרתיו למשרתו!

ביאטריצ’ה: אם כך, אין מה לדאוג.

פנטלונה: מה זאת אומרת? מה זאת אומרת? מים! מים!

ביאטריצ’ה: ירגע! עוד לא הייתי בפונדק. (פנטלונה מתעלף)

(ביאטריצ’ה וקלריצ’ה מטפלות בו)

ביאטריצ’ה: סניורה קלריצ’ה! עד שאביך יתאושש, ברצוני לשוחח עימך.

קלריצ’ה: ירחק ממני ובל יעז להטרידני!

ביאטריצ’ה: גבירתי מתנכלת אלי, אך אני מקוה לשנות דעתה.

קלריצ’ה: אני מתעבת אותו לעד!

ביאטריצ’ה: כאשר תכיר אותי, לא תדבר כך!

קלריצ’ה: אני מכירה אותו די והותר. הוא הרס את אשרי!

ביאטריצ’ה: בידי להשיג לך אותו.

קלריצ’ה: הוא טועה. איש מלבד סילביו לא יוכל!

ביאטריצ’ה: ודאי לא אוכל להעניק לה אותו אושר אשר בידי סיבליו לתת לה, ואף על פי כן….

קלריצ’ה: נראה לי, סיניורה! כי דברתי בצורה ברורה. למרות זאת הוא מוסיף לענותני.

ביאטריצ’ה: (לצד) איני יכולה עוד להמשיך בתרמית.

קלריצ’ה: (לצד) איני מכירה עצמי עוד: הפכתי חצופה וגסת־רוח.

ביאטריצ’ה: הסניורה קלריצ’ה, אני רוצה לגלות לה דבר סוד.

קלריצ’ה: איני מבטיחה לשמור עליו. מוטב כי יוותר על ספורו.

ביאטריצ’ה: סניורה, היא מונעת ממני לעזור לה בהשגת אושרה.

קלריצ’ה: הוא אינו יכול אלא לעשותני אומללה.

ביאטריצ’ה: היא טועה בי וכדי לשכנע, אדבר גלויות. היא אינה חפצה בי, ואני איני מעונין בה. היא הבטיחה עצמה לאחר ולבי נתון לאחרת.

קלריצ’ה: הוא מתחיל למצוא חן בעיני.

ביאטריצ’ה: וכי לא אמרתי כי בידי המפתח לאשרה?

קלריצ’ה: אני כה חוששת פן ירמה אותי.

ביאטריצ’ה: לא סניורה, אמת בפי. אם תישבע לא לגלות לאיש…

קלריצ’ה: אני נשבעת!

ביאטריצ’ה: אינני פדריגו רספוני, אני אחותו ביאטריצ’ה!

קלריצ’ה: אחותו? הוא אשה?

ביאטריצ’ה: כן, אשה! שערי עתה אם שאפתי להנשא לך!

קלריצ’ה: ומה קרה עם אחיך?

ביאטריצ’ה: נהרג מפגיעת חרב. אהובי הואשם במעשה ונמלט ואני מחפשת אחריו בלבוש זה. אני מתחננת בפניך בשם כל הקדוש לך, לא לבגוד בי. החלטתי לגלות לך את סודי משום שלא יכולתי לשאת עוד בצערך. נוסף על כך סילביו איים עלי ולא רציתי כי תמריצי אותו להלחם בי.

קלריצ’ה: אוכל לספר לסילביו?

ביאטריצ’ה: בשום אופן! אני אוסרת עליך בכל לשון.

קלריצ’ה: כרצונך.

ביאטריצ’ה: ראי, אני בוטחת בך.

קלריצ’ה: אני נשבעת שנית: לא אדבר!

ביאטריצ’ה: אני מקווה כי לא תוסיפי עוד לראות בי אויב.

קלריצ’ה: אהיה לך ידידה ואם רק אוכל להיות לך לעזר, אנא, פני אלי.

ביאטריצ’ה: אף אני מבטיחה לך את ידידותי. הבי לי את ידך.

(קלריצ’ה מהססת) עדיין חוששת?

קלריצ’ה: האמיני לי הכל נראה לי כחלום.

ביאטריצ’ה: עתה עלי ללכת. בואי נחתום בנשיקה את בריתנו החדשה.

(השתיים מתנשקות וברגע זה פנטלונה קם מעלפונו).

פנטלונה: מה מתרחש פה לכל הרוחות? (לקלריצ’ה) אני רואה בתי כי התגברת מהר על אבלך!

ביאטריצ’ה: סניור פנטלונה, אני מקוה כי הוא שמח שהכל נגמר בכי טוב.

פנטלונה: שמח. שמח. (לקלריצ’ה) מחר נערוך את טקס הנישואין.

קלריצ’ה: אין מה למהר כל כך!

פנטלונה: מה פרוש? מתנשקים מחזיקים ידיים, ואני איני צריך למהר? לא ולא! איני רוצה אסונות! מחר נחתום את הפרשה.

ביאטריצ’ה: סניור פנטלונה, תחילה עלינו לסכם את חשבונות עסקינו.

פנטלונה: ודאי, ודאי, נסכם! זה ענין המצריך לא יותר משעתיים. ומחר נענוד את הטבעות!

קלריצ’ה: אבי ואדוני…

פנטלונה: בתי וגבירתי! אני הולך ברגע זה לשוחח עם סילביו ולהסביר הכל.

קלריצ’ה: אבי, אני מתחננת לבל יספר לו דבר.

פנטלונה: מה פירוש שניים: בשני בעלים חשקת?

קלריצ’ה: לא, אבל….

פנטלונה: אבל מה? סוף לדבר! סניור פדריגו נלך.

קלריצ’ה: ישמע נא…

פנטלונה: אתם בעל ואשה!

(יוצאים)

קלריצ’ה: מן הפח אל הפחת!

 

תמונה 4: ליד בית פנטלונה.    🔗

סילביו: פפה!

דוטורה: כל עוד בלבב פנימה נפש אב פועמת, אני דורש ממך לציית!

סילביו: את ביתו אני אשרוף! אני ארוצץ את גולגלתו של פנטלונה זה!

דוטורה: לא בכוח כי אם במוח!

סילביו: אתה רק מדבר, מדבר, מדבר!

דוטורה: החיים והמות ביד הלשון!

הסכת בני, הנה לי לשוחח עמו. אני משוכנע כי יעלה בידי לחייבו לקיים את ההסכם.

סילביו: בסדר, אבל זו הפעם האחרונה, פפה, שאני נכנע!

אם לא תצליח, אפעל בשיטות שלי! (הולך)

דוטורה: הם חמומי מוח, בני הדור הצעיר. רק שפת הכוח הגס נהירה להם. וכוחה של הרטוריקה? אני, תודה לאל, ברוגע ובשלווה משיג את שלי בעזרתה של המילה הכל יכולה! הנה הוא בא עושק היתומים!

פנטלונה: (נכנס) דוטורה, אני שב זה עתה מחיפוש ממושך אחריו ואחר בנו. ברצוני….

דוטורה: אין דבר העומד בפני הרצון!

פנטלונה: חשבתי….

דוטורה: סוף מעשה במחשבה תחילה!

פנטלונה: שמא…

דוטורה: שמא וברי -ברי עדיף!

פנטלונה: הוא אינו נותן לי לפצות פה! מה הוא רוצה להוכיח?

דוטורה: אני דוטור בלורדו בק"ן טעמים אוכיח

כי ורד פורח אינו נבול

כשם שדיר ואורוה אינם לול!

ועוד אוכיח כי העגול אינו ריבוע

וזה אשר אינו זע, לעולם לא ינוע!

כי הרטוב אינו יבש

והמים אינם אש!

פנטלונה: הלואי שיפלו כל שיניו, לבד אחת משמרת לכאב!

שיזדקף לו בשעת שמטיל מימיו וינום בעת הזיווג!

שיקח אותו האופל ויזרוק אותו לכל הרוחות!

דוטורה: בספרי כתוב שחור על לבן

כי קר יותר בטבת מאשר בניסן;

ואישה שכרסה בין שיניה,

אוכיח לכל כי תיתלה שכן גבר בין רגליה!

פנטלונה: ארור הוא וארור שמו! הוא הרי גרוע מאשה!

(מפנה לו גב ומתחיל ללכת; לפתע קופא כנזכר במשהו)

דוטורה: הביטו בו, מי שמדבר! אימפוטנט! בעצמו הוא אשה!

(כמו פנטלונה)

(בעת ובעונה אחת שניהם פונים זה לזה מחייכים)

פנטלונה: (לצד) מגיע לי שיכו אותי! כיצד יכולתי לשכוח?

(לדוטורה) יונתי!

דוטורה: (לצד) אני ראוי למקלות! היאך לא זכרתי?

(לפנטלונה) תמתי!

פנטלונה: יעלת חן!

דוטורה: אילת אהבים

(מתחילים להכות זא"ז עד שדוטורה נמלט)

סילביו: (נכנס צד) לאבי קל לדבר. אך אני איני מסוגל עוד לרסן עצמי.

פנטלונה: (לצד. מבחין בסילביו) היום הוא יום קבורתי!

סילביו: סיניורה, לשרותו.

פנטלונה: (לצד) הוא כולו רותח.

סילביו: עלי להבין כי נקבעו נישואיה של סניורה קלריצ’ה עם סניור פדריגו?

פנטלונה: כן. נקבעו ונחתמו!

סילביו: הוא איש חסר כבוד, אדם בלתי הגון!

פנטלונה: כיצד הוא מדבר? כך נוהגים באדם בגילי ובמעמדי?

סילביו: איני יודע מי מונע מעדי מלבתקו מצד אל צד!

פנטלונה: אינני איזו תרנגולת שהוא ישחוט אדוני! מה הקירקורים האלה?

סילביו: יבוא אחרי, אם הוא בן כבוד!

פנטלונה: יש לכבד אנשים במעמדי!

סילביו: הוא שפל, מוג לב, חסר תרבות.

פנטלונה: זו עזות חצופה!

סילביו: בי נשבעתי… (שולף חרבו)

פנטלונה: הצילו! הצילו! (שולף פגיון)

ביאטריצ’ה: (מופיעה כשחרבה שלוף) אל פחד, אני כאן!

פנטלונה: סיניור חתן! הצילו!

סילביו: (לביאטריצ’ה) אותך אני מחפש, נבל!

ביאטריצ’ה: (לצד) איני יכולה עוד לסגת!

סילביו: (לביאטריצ’ה) שמור!

פנטלונה: סיניור חתן, זהירות!

ביאטריצ’ה: אין זו הפעם הראשונה בה נלחמתי! (לסילביו) איני חושש מפניו! שמור!

פנטלונה: הצילו! הצילו! אין פה אף אחד? (רץ לחפש עזרה)

(סילביו וביאטריצ’ה נלחמים. סילביו מחליק ונופל וביאטריצ’ה מניחה חרבה עליו).

קלריצ’ה: (מופיעה במרוצה) (לביאטריצ’ה) חידלי! רחמי, סיניורה!

ביאטריצ’ה: קלריצ’ה היפה, בזכותך אני מעניק לסילביו את חייו. ואת, כגמול זכרי נא את שבועתך. (הולכת).

קלריצ’ה: סילביו אהובי, שלום לך?

סילביו: בוגדת שפלה! לי אהוב? כך ללעוג לי? אהוב את מכנה בעל מרומה?

קלריצ’ה: איני ראויה לנזיפותיך. אני אוהבת אותך ומעל לכל, אני נאמנה לך!

סילביו: שקרנית. נאמנה? נאמנות היה להבטיח עצמה לאחר?

קלריצ’ה: מוטב לי לבחור במוות מלעזוב אותך.

סילביו: הן רק עתה שמעתי במו אזני כיצד הזכיר את שבועתך!

קלריצ’ה: אין לשבועה זו כל קשר לנישואין.

סילביו: על מה נשבעת אם כן?

קלריצ’ה: סילביו יקירי, איני רשאית לגלות.

סילביו: מה הסיבה?

קלריצ’ה: נשבעתי לא לספר!

סילביו: למי נשבעת?

קלריצ’ה: לפדריגו.

סילביו: ולמרות זאת את עדיין טוענת כי אינך אוהבת אותו? רק שוטה יאמין לך, לא אני! לכי מנגד עיני, בוגדת!

קלריצ’ה: לולא אהבתיך, לא הייתי מתחננת על חייך!

סילביו: שנואים לי חיי אם חב אני אותם לכפוית-טובה!

קלריצ’ה: אני אוהבת אותך בכל לבי!

סילביו: ואני מתאב אותך בכל נשמתי!

קלריצ’ה: אם לא תחדל, אמות!

סילביו: עדיף לי לחזות בדמך הניגר מלראותך בוגדת!

קלריצ’ה: מיד אמלא את רצונך! (מירמה החרב מן הקרקע)

סילביו: רק החרב תמחה את עלבוני!

קלריצ’ה: אכזר אתה עם קלריצ’ה שלך!

סילביו: ממך למדתי פרק באכזריות!

קלריצ’ה: אם כן (?מספר מלים מחוקות הערת פב"י)

סילביו: איני יודע מה רצוני!

קלריצ’ה: מיד אספק את תאותך! (מקרבת החרב לחזה)

סמרלדינה: (מופיעה -מוציאה החרב מיד קלריצ’ה). תפסיקי! מה את עושה? ואתה, כלב מלוכלך, אתה היית נותן לה למות ככה? איזה מין לב יש לך, של נמר? של אריה? או אולי של איזה שטן? תסתכלו עליו, על החמוד הזה, שבגללו הנשים צריכות לשחוט את עצמן! תשמעי אותי, סניורה, את יותר מדי טובה. הוא לא רוצה אותך יותר? מי שלא רוצה אותך, לא שווה אותך! שיילך לעזאזל הרוצח הזה! את תבואי איתי. גברים לא חסרים. אני מבטיחה לך שעד לארוחת הערב אני אמצא לך תריסר כמוהו!

(משליכה את החרב וסילביו מרימה.)

קלריצ’ה: (בוכה) כפוי טובה! יתכן כי מותי הצפוי לא יזעזע אותך? גם לא אנחה אחת? אך אל לך לדאוג: הכאב יהרוג אותי! אמות ותוכל לשמור! אבל יום יבוא ותכיר בצידקתי, רק יהיה זה מאוחר. ואז תתקוף אותך חרטה על שסרבת להאמין בי ולשוא תבכה את מותי ואת אכזריותך! (הולכת)

סמרלדינה: בכלל לא יכולה להבין! בחורה הורגת את עצמה וזה עומד ומסתכל כאילו היה בהצגת תיאטרון!

סילביו: אינך אלא שוטה! וכי חשבת כי התכונה ברצינות?

סמרלדינה: אני לא יודעת מה שהיא התכוונה. אני רק יודעת שאם לא הייתי מגיעה בזמן, אז המסכנה היתה הולכת לגמרי.

סילביו: היה עוד מרחק ניכר בינה לבין הלהב!

סמרלדינה: תשמעו איזה שקרן! זה כבר כמעט שניכנס לה!

סילביו: הצגות נשים!

סמרלדינה: זה היה נכון אם אנחנו חיים את חיינו כמו שאתם. הפתגם באמת צודק: הגברים אוכלים בוסר ולנשים יש כאב שיניים! לנו יש שם של בוגדניות, ואתם בוגדים על ימין ועל שמאל. על הנשים מדברים אבל על הגברים לא אומרים שום דבר. ואתה יודע למה? למה שאת החוקים, עשיתם אתם הגברים! שאם אנחנו היינו עושות אותם, אז זה היה הכל להפך! אם אני הייתי מלך, אז אני הייתי עושה חוק שכל הגברים שבוגדים יצטרכו להחזיק ביד ענף של עץ, ואני יכולה להבטיח לך שאז כל הערים שבעולם היו הופכות ליער אחד גדול! (הולכת)

סילביו: אין ספק, קלריצ’ה אינה נאמנה ובתאונת השבועה היא מכסה על האמת. שפלה! כל נסיון ההתאבדות לא היה אלא תכסיס. הגורל רצה שאמעד בפני אויבי אך לא בשל כך אזנח את תכניות הנקם. הוא ימות הנבזה, וקלריצ’ה תחזה בדמו הניגר. (הולך)

ביאטריצ’ה: הפונדקאית ישנה?

ארלקינו: כן, סיניורה.

ביאטריצ’ה: מסור לה כי הזמנתי אורח לסעודה וכי תידאג לערוך את השלחן בהתאם.

ארלקינו: איך הוא רוצה שיסדרו את הארוחה? כמה מנות?

ביאטריצ’ה: אמור להם להכין 5–6 מנות, אך שיקפידו ביחס לטיב.

ארלקינו: הסיניורה מסכים שאני יארגן את הכל?

ביאטריצ’ה: כן, דאג לזה אתה והוכח את יכולתך. אני הולך להביא את ידידי הממתין לי לא הרחק מכאן. ראה כי בשובי הכל יהיה מוכן. (מתחילה ללכת)

(לצד) או, פלורינדו, פלורינדו, אייך?

ארלקינו: הכל יהיה בסדר. הוא יראה איזה מין שירות הוא יקבל.

ביאטריצ’ה: (מושיטה לו שטר) הנה, קח את זה והכנס לארגז. הזהר, זהו שטר על סך 4,000 דוקטים. (יוצאת)

ארלקינו: לא צריך לדאוג. אני תיכף ישים את זה במקום. זאותי הזדמנות בשבילי שתביא לי כבוד. זה הפעם הראשונה שהאדון הזה נותן לי להזמין ארוחה, אז אני יראה לו שיש לי הבנה גדולה בעניינים של טעם. קודם אני ישים את השטר הזה… לא, אני ישים אותו אחר-כך. אני לא רוצה להפסיד סתם זמן. די! יש שמה מי שהוא? ארוחה טוב זה בכלל לא מספיק שיהיה אוכל טוב. מה שחשוב זה הארגון של הסדר. זה יותר חשוב שיהיה סידור יפה אפילו מזה שיהיו הרבה מנות.

סמרלדינה: נכנסת (לצד). או, הנה המשרת החמוד! מה אחי יכולה לעשות בשבילך?

ארלקינו: האדון שלי, הוא הזמין איזה חבר שלו בשביל לאכול, או הוא רוצה שתסדרי לו שולחן גדול. אבל שזה יהיה מהר, מיד ותיכף. במטבח יש לך את הכל.

סמרלדינה: אצלי יש תמיד הכל. (שורה מחוקה.?????…. פב"י)

לארגן איזה ארוחה שאתה רק תרצה.

ארלקינו: טוב. אז עכשיו רק תגידי לי מה את נותנת.

סמרלדינה: בשביל שני אנשים אנחנו נעשה ארוחה משני חלקים, ובכל חלק 4 מנות. זה בסדר?

ארלקינו: (לצד) הוא אמר לי 6 – 5 מנות, אז 8 – 6 זה לא רע.

(בקול) זה בסדר. ומה יהיה במנות האלה?

סמרלדינה: בחלק הראשון יהיה מרק, ותיגונים, בשר מבושל ופרקנדו.

ארלקינו: שלוש מנות, אני יודע מה זה, אבל הרביעי אין לי שום מושג בכלל.

סמרלדינה: זה מין אוכל צרפתי. משהו פיקנטי. דבר טוב מאוד.

ארלקינו: יופי. אז ככה גמרנו עם החלק הראשוני. מה יש בחלק השני?

סמרלדינה: בשני אנחנו ניתן את הצלי, וסלט גם כן חתיכה של פשטידה ופודינג.

ארלקינו: גם פה יש איזה מנה שאני לא מכיר, מה זה הפודי חזה?

סמרלדינה: אני אמרתי פודינג! זה אוכל מאנגליה. גם כן משהו טוב.

ארלקינו: טוב, זה בסדר. רק עכשיו איך יהיה הסידור של המנות בשולחן?

סמרלדינה: זה דבר פשוט מאוד.

ארלקינו: לא, לא! זה בכלל לא פשוט! זה הדבר הכי חשוב בארוחה איך שמסדרים את השולחן!

סמרלדינה: טוב, אז נגיד שאפשר לשים פה את המרק, ומה נשים את התיגון והבשר המבושל יהיה פה, ופה יהיה הפרקנדו.

ארלקינו: ככה זה בכלל לא טוב! למה באמצע את לא שמה שום דבר?

סמרלדינה: בם ככה, אז צריך 5 מנות.

ארלקינו: בסדר, שיהיה חמש!

סמרלדינה: אז באמצע נשים איזה מין של רוטב בשביל הבשר.

ארלקינו: אבל לא! את בכלל לא מבינה שום דבר. הרוטב זה לא טוב לשים באמצע! באמצע הולך המרק!

סמרלדינה: טוב, אז מצד אחד נשים את הבשר ומן הצד השני את הרוטב…

ארלקינו: זה בכלל אבל בכלל לא בא בחשבון! אתם בפונדקים אולי יודעים איך לבשל, אבל אין לכם שום מושג בסידור של השולחן. אני ילמד אותך. נגיד שזה השולחן. (כורע ברך ומדגים על הרציפה). תסתכלי איך שמסדרים את החמש מנות. אז נגיד ככה: פה באמצע יש יהיה המרק. (קורע חלק מן השטר ומדגים בעזרתו). פה בצד, נשים את הבשר (כנ"ל), ומן הצד הזה יהיה התיגון (כנ"ל). פה יהיה הרוטב, ופה האוכל הזה שאני לא מכיר אותו. (כנ"ל). מה את אומרת על זה? ככה זה בסדר?

סמרלדינה: כן, זה בסדר, רק שהרוטב הוא יותר מדי רחוק מן הבשר.

ארלקינו: אז עכשיו, נחשוב מה אפשר לעשות בשביל שנקריב אותו יותר.

ביאטריצ’ה: (נכנסת עם פנטלונה) מה אתה עושה שם על הברכיים?

ארלקינו: (קם) אני עשיתי תכנית בשביל הסידור של השולחן.

פנטלונה: (לסמרלדינה) הכישוף שלך לא פעל!

ביאטריצ’ה: מהן פיסות הנייר האלה?

ארלקינו: לעזאזל! זה השטר של הכסף שהוא נתן לי לשים בארגז!

ביאטריצ’ה: השטר שלי!

סמרלדינה: (לפנטלונה) אני יודעת!

ארלקינו: יסלח לי סיניורה. זה יהיה בסדר. אני יחבר את זה ביחד.

ביאטריצ’ה: נוכל! כך אתה שומר דברי ערך? אתה ראוי שאחבוט בך! סיניור פנטלונה, וכי נשמע מעשה שטות גדול מזה?

פנטלונה: לא, לא שמעתי! (לצד) זרג משולש! ודאי אצטרך להכין שטר חדש!

ביאטריצ’ה: עכשיו יהיה עלי לבקשו לכתוב לי שטר חדש.

פנטלונה: (מסנן מבין שיניו) מובן, מובן.

ארלקינו: כל זה בגלל שסיניורה סמרלדינה לא יודעת איך שמסדרים את המנות בשולחן.

 

תמונה 5: אולם בפונדק    🔗

ארלקינו: איזה מזל בלי מזל שיש לי! יש לי שני אדונים ואף אחד לא בא לאכול! בסוף הם יבואו כולם ביחד ואז אני יהיה בהסתבכות כזאותי למה שאני לא יוכל לשרת את השניהם בבת-אחד ואז הכל יתגלה! שקט! הנה בא אחד!

פלורינדו: ובכן, מצאת כבר את פסקואלה?

ארלקינו: לא אמרנו שאני יחפש אותו אחרי האוכל?

פלורינדו: אני חסר סבלנות.

ארלקינו: הוא היה צריך לבוא לאכול יותר מוקדם.

פלורינדו: (לצד) איני יודע כיצד להודע היכן ביאטריצ’ה.

ארלקינו: קודם הוא אומר לי, בוא נילך להזמין את הארוחה ובסוף הוא הולך החוצה. בטח עכשיו כל האוכל התקלקל.

פלורינדו: כרגע איני רוצה לאכול.

(לצד) אני רוצה לגשת בעצמי לדואר. אולי שם אצליח לגלות דבר מה.

ארלקינו: סניורה, בעיר הזאותי צריכים לאכול, למה מי שלא אוכל הוא נהיה חולה!

פלורינדו: עלי ללכת באיזה עניין דחוף. אם אשוב לצהרים – טוב, ולא – אסעד בערב. אתה, אם תרצה, תוכל להזמין לך.

ארלקינו: סניורה, אם זה ככה, אז הוא אפילו יכול ללכת.

פלורינדו: הכספים האלה מכבידים עלי. קח והנח אותם בארגז הנה המפתח. (נותן לו הארנק).

ארלקינו: אני תיכף ישים אותם ואני יחזיר את המפתח.

פלורינדו: לא עכשיו. איני רוצה להתעכב אם לא אשוב בזמן לארוחה, בוא אל הפיאצה וניפגש שם. אני אמתין עד אשר תימצא את פסקואלה. (הולך)

ארלקינו: מזל שהוא עוד אמר שאני יזמין לי את האוכל בשבילי. אם הוא לא רוצה לאכול לא צריך. אבל אני, הטבע שלי הוא לא בשביל צומים! אני יילך לשים את הארנק…

ביאטריצ’ה: (מופיעה) הי, טרופלדינו!

ארלקינו: (לצד) לעזאזל!

ביאטריצ’ה: סניור פנטלונה מסר לך ארנק עם 100 דוקטים?

ארלקינו: כן, סניורה.

ביאטריצ’ה: ומדוע אינך נותן לי אותו?

ארלקינו: זה היה בשביל הסיניורה?

ביאטריצ’ה: אם זה היה מיועד לי? מה אמר לך סניור פנטלונה?

ארלקינו: הוא אמר שאני יתן את זה לאדון שלי.

ביאטריצ’ה: יפה! וכי מי הוא אדונך?

ארלקינו: הסניורה.

ביאטריצ’ה: מדוע, אם כן, אתה שואל אם הארנק הוא שלי?

ארלקינו: בסדר, בסדר, הוא שלו!

ביאטריצ’ה: היכן הוא?

ארלקינו: הנה. (נותן לה הארנק)

ביאטריצ’ה: לא חסר דבר?

ארלקינו: אני לא נגעתי בכלום, אני.

ביאטריצ’ה: (לצד) מוטב כי אבדוק בעצמי.

ארלקינו: (לצד) היה לי שגיאה עם הכסף, אבל בסוף זה יצא בסדר. ומה יגיד האדון השני? אם זה לא שלו, אז הוא לא יגיד שום דבר!

סמרלדינה: שום דבר לא מוצא חן בעיני!

ארלקינו: אני בן אדם שיודע…

ביאטריצ’ה: (לטרופלדינו) הסתלק מכאן!

ארלקינו: יותר חשוב סידור טוב…

ביאטריצ’ה: לך אל המטבח!

ארלקינו: בסידור שולחנות אין כמוני בכל העולם! (הולך)

ביאטריצ’ה: הוא משתטה הנוכל! סמרלדינה, האוכל מוכן!

סמרלדינה: איזו שאלה! רק תעברו לחדר השני, אכין את השולחן.

ביאטריצ’ה: אמרי לארלקינו לבוא להגיש.

סמרלדינה: בסדר, סיניורה. (הולכת).

ארלקינו: (נכנס בידו קערת המרק) בקשה ללכת לשולחן. אני כבר מגיש.

ביאטריצ’ה: התחל במלאכה. מיד נבוא.

ארלקינו: לשרותו.

פנטלונה: הוא ממזר, המשרת שלך! נלך. (נכנסים לחדר האוכל).

ביאטריצ’ה: (לארלקינו) אני הייתי מעדיף פחות מעשי ליצנות ויותר תשומת לב. (נכנסת)

ארלקינו: גם כן, ארוחה. זורק את הכסף שלו ובכלל אין לו שום הבנה של טעם! מי יודע אם המרק הזה שוה בכלל משהו. אני יטעם קצת. (מוציא כף וטועם). אני תמיד הולך צמוד עם הכלים שלי! לא רע. יכול היה להיות יותר גרוע! (נכנס לחדרה של ביאטריצ’ה)

סמרלדינה: (בידה צלחת) כמה זמן זה לוקח לו לבוא לקחת את המנות?

ארלקינו: (נכנס מן החדר) הנה, אני פה! מה את נותנת לי עכשיו?

סמרלדינה: הנה הבשר המבושל. אני הולכת להביא עוד מנה. (הולכת למטבח)

ארלקינו: איזה מין בשר זה, עגל או פרה? ניטעם קצת. (טועם) זה בכלל לא עגל ולא פרה. זה כבש. (הולך לחדר ביאטריצ’ה).

פלורינדו: (מופיע) לאן הולכים?

ארלקינו: (לצד) אוי, עכשיו אני מסכן!

פלורינדו: לאן אתה הולך עם הצלחת הזאת?

ארלקינו: אני מסדר את השולחן, סיניורה….

פלורינדו: בשביל מי?

ארלקינו: בשבילו!

פלורינדו: אבל הרי בכלל לא הייתי כאן.

ארלקינו: אני ראיתי אותו מן החלון מתי שהוא בא. (לצד) משהו צריך להמציא!

פלורינדו: אתה מגיש את הבשר לפני המרק?

ארלקינו: אני יגיד לו, סיניורה, בונציה, את המרק אוכלים בסוף!

פלורינדו: אני נוהג אחרת. אני רוצה להתחיל במרק. תחזיר למטבח את הצלחת הזאת!

ארלקינו: בסדר סיניורה. כמו שהוא רוצה.

פלורינדו: מהר, אני רוצה ללכת לנוח.

ארלקינו: תיכף! (עושה עצמו הולך לכיוון המטבח)

פלורינדו: (לצד) לעולם לא אמצא את ביאטריצ’ה? (נכנס לחדר השני. בו ברגע טרומפלדינו קופץ לחדרה של ביאטריצ’ה).

סמרלדינה: תמיד צריך לחכות לו! ארלקינו!

דוטורה: (מופיע) סמרלדינה, לו ידעת…

סמרלדינה: מצטערת דוטורה, אין לי פנאי כרגע!

ארלקינו: (יוצא מחדרה של ביאטריצ’ה) אני פה! מהר, מהר,! תלכי לחדר השני ותסדרי את השלחן למה שהאורח השני כבר בא. ותביאי לו תיכף את המרק.

סמרלדינה: מיד. (לדוטורה) אם הוא רוצה לדבר, שיבוא למטבח. (הולכת ודוטורה הולך בעיקבותיה)

ארלקינו: מה זה הדבר הזה? זה בטח המרק הזה. (טועם) דווקא טוב, טוב (מביא לביאטריצ’ה)

(טמרלדינה ודוטורה מביאים הדרוש לעריכת השולחן לפלורינדו)

ארלקינו: (חוזר מביאטריצ’ה) הם זריזים בפונדק הזה! אם אני רק יצליח להגיש את האוכל לשני האדונים שלי, אז זה יהיה דבר גדול! (סמרלדינה ודוטורה חוזרים) מהר, את המרק.

סמרלדינה: אתה תתעסק עם השולחן שלך ואנחנו נדאג לשולחן השני (הולכת)

דוטורה: סמרלדינה! (הולך בעיקבותיה)

ארלקינו: אם אני רק יוכל אז אני רוצה להתעסק עם השני שולחנות ביחד (סמרלדינה שבה עם המרק לפלורינדו).

ארלקינו: תני לי את זה, אני יביא לו. תלכי עכשיו לסדר בחדר השני.

(מביא המרק לפלורינדו).

דוטורה: סמרלדינה, אני נשבע לך שהכתי בכל הכח ושום דבר לא יצא.

(ארלקינו יוצא מפלורינדו)

ביאטריצ’ה: (קוראת מחדרה) ארלקינו!

דוטורה: והוא עוד החזיר לי מכות!

ארלקינו: אני פה! (נכנס לביאטריצ’ה)

(סמרלדינה הולכת למטבח ודוטורה אחריה)

(טרופלדינו בא מביאטרצי’ה ובידיו צלחות מלוכלכות)

(סמרלדינה חוזרת עם דוטורה המחזיק צלחת בשר)

פלורינדו: (קורא מחדרו) טרופלדינו!

ארלקינו: (לדוטורה) תיתן לי את זה. (רוצה לקחת הבשר).

סמרדלינה: אני אגיש לו.

ארלקינו: את לא שומעת שהוא קרא לי? (לוקח הבשר ומביא לפלורינדו) דוטורה הולך למטבח.

סמרלדינה" יופי! הוא רוצה לעשות הכל לבד! (דוטורה מביא קציצות ונותן לסמרלדינה, ארלקינו יוצא מפלרינדו עם צלחות מלוכלכות).

סמרלדינה: בוא, תיקח. תביא את הקציצות האלה לאדון שלך.

ארלקינו: (נוטל הצלחת) קציצות?

סמרלדינה: כן. הקציצות שהוא הזמין. (ודוטורה אחריה).

דוטורה: (לסמרלדינה) אז איך את מסבירה את זה?

ארלקינו: זה טוב! למי אני צריך להביא אותם? איזה אדון שלי הזמין? אני ילך לשאול במטבח אז זה יהיה להם חשוד. ואם אני יעשה שגיאה ואני לא יביא את זה לאדון שהזמין, אז הוא ישאל איפה הם וככה הכל יתגלה. אני יעשה ככה… בטח! אין עוד כמוני! אני יחלק אותם בשני צלחות ואני יביא לכל אחד את החצי, וככה מי שהזמין, יקבל. הנה, נשים ארבע פה וארבע פה. רגע, יש פה אחד יותר מדי. למי אני יתן אותו? אני לא רוצה שאף אחד יסבול, אז אני יאכל אותו בעצמי (אוכל קציצה). עכשיו זה בסדר. נילך להביא את הקציצות לזה. (הולך לביאטריצ’ה)

סמרלדינה: (מופיעה עם פודינג. דוטורה לידה) העסק הוא פשוט: זו לא הייתי אני. זה היה סיניור פנטלונה! אבל כדאי תמיד לנסות. ארלקינו!

ארלקינו: אני פה! (יוצא מביאטריצ’ה)

סמרלדינה: תביא את הפודינג הזה…

ארלקינו: רגע! (לוקח הצלחת השניה עם הקציצות ורוצה להכנס לפלורינדו)

סמרלדינה: הי, אתה טועה. הקציצות לא לשם!

ארלקינו: אני יודע, אני. אני כבר נתתי את הקציצות שמה ועכשיו האדון שלי שולח מתנה ארבע קציצות בשביל האורח הזה! (נכנס לפלורינדו)

דוטורה: אם הם ידידים כאלה, יכלו לאכול ביחד!

ארלקינו: (חוזר מפלורינדו) אז מה, מה עם הדבר הזה?

סמרלדינה: זה פודינג אנגלי.

ארלקינו: בשביל מי זה?

סמרלדינה: בשביל האדון שלך. (הולך)

ארלקינו: מה זה לעזאזל הפודי הזה? יש לו ריח גדול, זה כמו איזה דיסה. אם זה באמת דיסה, אז צריך להיות טוב מאוד. אני רוצה לבדוק. (טועם) זה לא דיסה, אבל זה דומה. (אוכל) זה יותר טוב אפילו!

ביאטריצ’ה: (קוראת מחדרה) טרופלדינו!

ארלקינו: אני בא!

פלורינדו: (קורא מחדרו) טרופלדינו!

ארלקינו: (עונה כשפיו מלא) אני פה! אוי כמה שזה טוב! עוד חתיכה! אני הולך.

ביאטריצ’ה: (יוצאת מחדרה. רואה את ארלקינו אוכל ובועטת בו) הוא להגיש! (שבה לחדרה). ארלקינו מניח את הפודינג על הריצפה ונכנס לביאטריצ’ה).

פלורינדו: (יוצא מחדרו) ארלקינו היכן הוא, לעזאזל!

ארלקינו: (יוצא מביאטריצ’ה) הנה הוא פה!

פלורינדו: היכן אתה? הלכת לאיבוד?

ארלקינו: אני הלכתי להביא צלחות, סיניורה.

פלורינדו: יש עוד משהו לאכול

ארלקינו: אני ילך לראות.

פלורינדו: הזדרז! אמרתי לך שאני רוצה ללכת (נכנס לחדרו).

כבר! יש עוד משהו? את הפודי הזה אני ישמור לי בצד. (מחביא אותו).

דוטורה: (מופיע) הנה הצלי.

ארלקינו: (לוקח הצלי) תביא מהר את הפרי.

דוטורה: אי אפשר אפילו לנשום! (הולך)

ארלקינו: את הצלי אני יביא לזה. (נכנס לפלורינדו)

דוטורה: (מופיע) הנה הפרי. איפה אתה?

פנטלונה: (בא מחדרה של ביאטריצ’ה רואה את דוטורה ומחליפו בטעות בסמרלדינה) הנה אני פה יונתי! (מתחיל להכות את דוטורה הנמלט והוא בעקבותיו)

ארלקינו: (בא מפלורינדו) תופס את הפרי. אני פה!

סמרלדינה: עוד משהו?

טרופלדינו: רגע! (מביא את הפרי לביאטריצ’ה)

סמרלדינה: קופץ לפח, קופץ לשם – זהו שד.

ארלקינו: (חוזר מביטאריצ’ה) לא צריך עוד שום דבר. אף אחד לא רוצה יותר כלום. ועכשיו תסדר לי שולחן בשבילי!

סמרלדינה: בשמחה רבה! (הולכת)

ארלקינו: ניקח את הפודי שלי! יחי אני! הצלחתי! אני הגשתי לשני אדונים ואף אחד לא היתה לו ידיעה מן השני! אבל אם אני עבדתי בשביל שניים, אז עכשיו אני רוצה לאכול בשביל ארבע! (הולך)

מערכה 2

 

תמונה 1: ליד הפונדק:    🔗

קלריצ’ה: מה אכזר הוא העולם, ומה קשה הוא גורלה של נערה? וכי מה ביקשתי? להנשא לזה אשר אהבתי. והנה התנגדות האב והשידוך עם השותף שאף לא הכרתי. איש הגון אולי, אך לא בו חשקתי. לפתע, כאילו משמיים באו לעזרי. לא רציתי במותו של פדריגו, אך אם כבר מת, מדוע לא לראות בזאת עידוד עליון? האב שוכנע וכבר עמדתי על סף האושר, כאשר שנית התהפך לו מזלי.

יאוש גמור נתקפתי, אך שוב סובב לו הגלגל.

לולא ניכבלתי בשבועה כי אז בשקט יכולתי להמתין אף יום יומיים! אך כך לחיות? לראות במו עיני כיצד הופכת אצל סילבו אהבתי שנאת עולם? יקרה לי ידידות ביאטריצ’ה, אך לא אוכל להקריב למענה את אהבת חיי.

כתבתי לה במכתב כי תזדרז, שכן אני עומדת לסילביו לגלות את זהותה.

סמרלדינה: (יוצאת מן הפונדק) סיניורה קלריצ’ה, מה את עושה בחוץ לבדך?

קלריצ’ה: סמרלדינה היקרה. אינני יכולה לפרש, אך אם את טובתי את חפצה, מהרי למסור לסיניור פדריגו איגרת זאת ממני. לא אוסיף עוד דבר. עלי ללכת.

סמרלדינה: בסדר סיניורה, את לא צריכה לדאוג. מיד אמסור את המכתב.

קלריצ’ה: תודה לך ולהתראות. (הולכת).

סמרלדינה: אני לא כל כך מבינה את הגבירות האלה. היא כל כך אוהבת את סיניור סילביו שהיא מוכנה לשחוט את עצמה בשבילו ואחר-כך היא שולחת מכתבים לסיניור פדריגו!

מה היא רוצה את שניהם? אחד בשביל הקיץ ואחד בשביל החורף? אני לא רוצה הסתבכויות. חכי טוב אני את המכתב למשרת ואני את שלי עשיתי.

(קוראת) סיניור ארלקינו! סיניור ארלקינו!

ארלקינו: (מופיע עם קנקן יין, כוס ומפית) מי זה שמחפש אותי?

סמרלדינה: אני, סיניורה. אני מצטערת אם אני הפרעתי.

ארלקינו: אח, זה בסדר. אני פה בשבילך.

סמרלדינה: הוא היה עכשיו באמצע האוכל.

ארלקינו: אין דבר, אני עוד יספיק לגמור.

סמרלדינה: באמת שאני מצטערת.

ארלקינו: ואני דוקא שמח! את יודעת מה אני יגיד לך – הבטן שלי עכשיו מתפוצצת והעיניים הנחמדות שלך זה רצפט מצויין בשביל העיכול!

סמרלדינה: (לצד) הוא כל כך חמוד!

ארלקינו: אני רק שם את הבקבוק בצד ואני בא אליך, יקירתי!

סמרלדינה: (לצד) הוא אמר לי: “יקירתי”! (בקול) סיניורה קלריצ’ה שולחת את המכתב הזה לסיניור פדריגו רספוני. חשבתי שהכי טוב שהוא ימסור לו.

ארלקינו: אני יביא לו את זה ברצון. רק לפני זה את צריכה לדעת שגם אני יש לי איזה הודעה.

סמרלדינה: בשביל מי?

ארלקינו: בשבילך וזה מצידו של איזה בן אדם הגון מאד. תגידי לי, את מכירה אחד סיניור בטוקיו?

סמרלדינה: נדמה לי ששמעתי פעם את השם הזה. אבל אני לא זוכרת (לצד) זה בטח הוא בעצמו!

ארלקינו: הוא כזה כבר יפה: לא גבוה, רזה כזה, פיקח ומדבר יפה מאד.

סמרלדינה: אני בכלל לא מכירה אחד כזה.

ארלקינו: אבל הוא מכיר אותך והוא אפילו גם אוהב אותך!

סמרלדינה: הוא סתם עושה צחוק ממני!

ארלקינו: ואם יש לו קצת תקוה, ככה, איזה תיקוונת, אז הוא היה גם כן בא בשביל לעשות הכרה.

סמרלדינה: אני אגיד לו, סיניורה, אם אני אראה אותו, ואם הוא גם כן ימצא כן בעיני, אז מצידי אין התנגדות.

ארלקינו: את רוצה שאני יראה לך אותו?

סמרלדינה: אני אראה אותו ברצון.

ארלקינו: תיכף. (נכנס לפונדק).

סמרלדינה: אז זה בכלל לא הוא. (ארלקינו יוצא מן הפונדק, משתחוה לפני סמרלדינה, עובר לידה, נאנח וחוזר לפונדק).

אני בכלל לא מבינה את כל ההצגה הזאתי.

ארלקינו: (יוצא מן הפונדק) ראית אותו

סמרלדינה: את מי?

ארלקינו: את זה שמאוהב ביופי שלך.

סמרלדינה: אני לא ראיתי אף אחד חוץ ממנו.

ארלקינו: אח! (נאנח).

סמרלדינה: אולי זה הוא בעצמו האיש שאומר שאוהב אותי?

ארלקינו: זה אני! (נאנח).

סמרלדינה: אז למה הוא לא אמר לי תיכף?

ארלקינו: למה שאני כזה קצת מתבייש.

סמרלדינה: (לצד) אפילו קיר היה מתאהב בו.

ארלקינו: אז מה את אומרת?

סמרלדינה: אני אומרת….

ארלקינו: תגידי מהר!

סמרלדינה: גם אני כזאת מן ביישנית.

ארלקינו: אם אנחנו נתחתן אז נהיה זוג מביש!

סמרלדינה: להגיד את האמת, אז הוא דווקא כן מוצא חן בעיני!

ארלקינו: את רווקה?

סמרלדינה: מה פתאום הוא שואל?

ארלקינו: זאת אומרת שלא?

סמרלדינה: זאת אומרת שכן!

ארלקינו: אני גם כן רווק.

סמרלדינה: אם אני רק רציתי, אז יכולתי להתחתן לפחות איזה חמשים פעמים! רק שאף פעם לא מצאתי בן-אדם שמוצא חן בעיני באמת!

ארלקינו: יש איזה תקוה שאני ימצא חן?

סמרלדינה: באמת, אני צריכה להגיד שיש… די. אני לא אגיד שום דבר יותר.

ארלקינו: אחד שרוצה אותך בתור אישה, אז מה הוא צריך לעשות בשביל זה?

סמרלדינה: אני אין לי בכלל לא אבא ולא אמא. אבל אני גדלתי בבית של סיניור פנטלונה אז צריכים לשאול אותו ואת הסיניורה קלריצ’ה.

ארלקינו: טוב מאד. ואם אני ידבר, מה הם יגידו?

סמרלדינה: הם בטח יגידו שאם אני מצידי מסכימה…

ארלקינו: ומה את תגידי?

סמרלדינה: אני אגיד שאם מצידם הם מסכימים….

ארלקינו: יופי! לא צריך שום דבר יותר! כולם מסכימים!

עכשיו תני לי את המכתב ומתי שאני יביא לך את התשובה, אז נדבר.

סמרלדינה: הנה הוא.

ארלקינו: את יודעת מה שכתוב בפנים?

סמרלדינה: אני לא, אבל יש לי כזאת מן סקרנות!

ארלקינו: אני לא רוצה שזה יהיה איזה מכתב לא טוב, למה שאז האדון שלי יכול גם כן להתרגז ולשבור לי את הפרצוף.

סמרלדינה: אפשר לפתוח אותו. רק איך נסגור אותו בחזרה?

ארלקינו: תסמכי עלי. בעניין של סגירת מכתבים אני מומחה. בכלל בכלל לא ירגישו שום דבר.

סמרלדינה: אז נפתח אותו.

ארלקינו: את יודעת לקרוא?

סמרלדינה: ככה, קצת. אתה בטח קורא טוב.

ארלקינו: גם אני, ככה, קצת, מעט מאד.

סמרלדינה: נראה.

ארלקינו: נפתח עם זהירות. (קורע חלק מן המעטפה).

סמרלדינה: מה עשית?

ארלקינו: זה בסדר! יש לי המצאה איך לסדר את זה בחזרה. הנה, זה פתוח.

סמרלדינה: תתחיל לקרוא.

ארלקינו: תתחילי את. את מכירה יותר טוב את הכתיב של הגברת.

סמרלדינה: (מתבוננת במכתב) להגיד את האמת, אז אני לא מבינה שום דבר.

ארלקינו: גם אני לא מבין שום מילה.

סמרלדינה: סתם פתחנו.

ארלקינו: רגע. יש פה משהו שאני מבין.

סמרלדינה: גם אני. יש איזה אות שאני מבינה.

ארלקינו: נבדוק אחד אחד. זה לא “גימל”?

סמרלדינה: מה פתאום! זה “זין”.

ארלקינו: “זין” – “גימל” – אין בכלל הבדל גדול.

סמרלדינה: “זביר” – “זבירת”. לא. רגע, תהיה בשקט. אני חושבת שזה בכל זאת “גימל”.

גביר – גבירתי!

ארלקינו: אז אם כבר, זה בטח כתוב “גבירי”!

סמרלדינה: לא, למה שישנו פה הצ’ופצ’יק הזה של ה"התף"?

ארלקינו: לא, לא! זה צ’ו, ת’חק של “פסיק”!

ביאטריצ’ה: (יוצאת מן הפונדק) ארלקינו מה יש לך שם ביד?

ארלקינו: זה שום דבר… נייר…

ביאטריצ’ה: הראה לי.

ארלקינו: (ברעד) הנה סיניורה.

ביאטריצ’ה: מה? נבל! תמי פותחים את מכתבי?

ארלקינו: אני לא יודע שום דבר, אני, סיניורה…

ביאטריצ’ה: (לצד) מכתב מקלריצ’ה והנוכל הזה פתח אותו.

(לסמרדינה) ואת עזרת לו?

סמרלדינה: אני לא יודעת שום דבר, אני, סיניורה.

ביאטריצ’ה: מי פתח את המכתב?

ארלקינו: אני לא.

סמרלדינה: גם אני לא.

ביאטריצ’ה: אצל מי היה המכתב?

סמרלדינה: אצל ארלקינו!

ארלקינו: אבל סמרלדינה הביאה אותו לארלקינו.

סמרלדינה: (לצד) מלשין אחד! אני יותר לא אוהבת אותך! (נכנסת לפונדק).

ארלקינו: (לצד) איך אני ייצא מזה?

ביאטריצ’ה: (לצד) קלריצ’ה המסכנה! קנאותו של סילביו מביאה אותה לידי יאוש. יהיה עלי לגלות את זהותי.

ארלקינו: (לצד) נדמה לי שהוא לא מסתכל עלי. אני ינסה להסתלק מפה. (מתחיל ללכת לאט, לאט).

ביאטריצ’ה: לאן אתה הולך?

ארלקינו: (נעצר) לשום מקום.

ביאטריצ’ה: מדוע פתחת את המכתב?

ארלקינו: זו היתה סמרלדינה, סיניורה. אני לא עשיתי שום דבר, אני.

ביאטריצ’ה: איזו סמרלדינה בראשך! אתה עשית זאת, נוכל! שני מכתבים ביום אחד! קרב הנה!

ארלקינו: (מתקרב בפחד גלוי) ברחמנות, סיניורה!

(ביאטריצ’ה שולפת את מקלו של טרופלדינו ומכה אותו כהוגן).

פלורינדו: (מופיע בחלון הפונדק) מה מתרחש? מלקים את משרתי?

ארלקינו: די! די! רחמנות על הבן-אדם!

ביאטריצ’ה: כך תילמד, לפתוח מכתבים! (משליכה את המקל לארץ והולכת).

ארלקינו: בדם של הסבא שלי! ככה עושים לבני אדם מן המין שלי? להרביץ עם מקל? המשרתים מתי שלא רוצים אותם, אז נותנים להם פיטורים, אבל לא מרביצים!

פלורינדו: (יוצא מן הפונדק) מה אתה אומר?

ארלקינו: (מבחין בו) לא מרביצים משרת של מישהו אחר! זה העלבה של האדון שלו!

פלורינדו: ממש כך. זו פגיעה אישית בי. מי הוא זה אשר היכה אותך?

ארלקינו: אני לא יודע אני. סיניורה. אני אפילו בכלל לא מכיר אותו!

פלורינדו: מדוע הוא היכה אותך?

ארלקינו: למה? למה… שאני ירקתי לו על הנעליים שלו!

פלורינדו: ואתה נותן שיכו אותך ככה סתם? אינך זז, אינך מנסה להתגונן? אתה מרשה להעליב ולפגוע כך באדונך? חמור בטלן שכמוך!

(מרים את המקל שביאטרוצ’ה השליכה) אם אתה כל כך נהנה לספוג מלקות, אתן לך כרצונך! (מכה אותו ונכנס חזרה לפונדק).

ארלקינו: עכשיו אני באמת יוכל להגיש שאני משרת של שני אדונים: קבלתי את התשלום משניהם! (נכנס לפונדק).

 

תמונה 2: רחוב    🔗

סילביו: בל….

קלריצ’ה: בל…..

סילביו:….. אראה אותך יותר!

קלריצ’ה:….. אשוב עוד לראותך!

סילביו: ארור הרגע בו ראיתיך לראשונה!

קלריצ’ה: יאבד מאור עיני אם עוד בך אביט!

סילביו: שטן בעל פני מלאך!

קלריצ’ה: חיה בלבוש אדם!

סילביו: עוד יש בך החוצפה לפנות אלי?

קלריצ’ה: כיצד אתה מעז להשאר בחברתי?

סילביו: איני יודע מה מחזיק אותי עוד פה!

קלריצ’ה: לא מובן לי מה אני עושה עדיין כאן!

סילביו: נשים יפות ממך אשיג לי בכל עת!

קלריצ’ה: גברים ממך פקחים אותי ביקשו לשאת!

סילביו: את רכלנית, שיטחית וגנדרנית!

קלריצ’ה: ילדותי אתה, מפונק ומתנשא!

סילביו: למרות כל זאת….

קלריצ’ה: אף על פי כן…..

סילביו: …. מודה אני באשמתי….

קלריצ’ה: …. לא אתכחש לחטאתי….

סילביו: …. אני אוהב אותך!

קלריצ’ה: …. אותך אני אוהבת!

סילביו: אהבתי שלי, תבל כולה חובקת!

קלריצ’ה: אם גבול ניתחם לו ליקום, אהבתי אותו עוברת!

סילביו: בזאת אין כלל ספק, אני אוהב יותר!

קלריצ’ה: אהבת גדולה כפליים, על כך אין כלל ויכוח!

סילביו: זאת הרי פשוט בדיחה….

קלריצ’ה: אפשר מצחוק להתפקע….

סילביו: … את ואהבה – ניגוד כזה עוד לא נשמע!

קלריצ’ה: … חמור וסוס וכל הולך על ארבע, מוצלח ממך באהבה!

סילביו: אני כולי רועד….

קלריצ’ה: צמרמורת בי אוחזת…

סילביו: … למחשבה את מי אני בחרתי!

קלריצ’ה: …. לרעיון למי אני חברתי!

סילביו: תודה לאל, הכל הופך עבר!

קלריצ’ה: הזמן, ברוך השם, לא נעצר!

סילביו: אני מזהיר אותך, בתוך שניה אני הולך!

קלריצ’ה: אתה שומע? מיד מכאן אפרוש!

סילביו: לנצח!

קלריצ’ה: לעד!

סילביו: למה את מחכה?

קלריצ’ה: אתה ממתין למשהו

סילביו: בל…

קלריצ’ה: בל….

סילביו: …. אשוב עוד לראותך!

קלריצ’ה: …. אראה אותך יותר!

(הולכים)

 

תמונה 3: פנים הפונדק    🔗

ארלקינו: (נכנס כשהוא נושא את ארגזה של ביאטריצ’ה)

שכחתי כבר את הכאבים מן המכות! העיקר זה שאכלתי ושתיתי וגם כן סעדתי טוב מאד. אני רוצה לשרת שני אדונים כמה זמן שאני רק יוכל, בשביל שיהיה לי רווח כפול. עכשיו אני יוכל לתת קצת אורירות לבגדים. אני יוציא אותם מן הארגזים, ואני יבדוק אם צריך לעשות איזה תיקונים גם כן. קודם אני יביא את הארגז השני. רק בשקט בשקט, למה שהאדון הזה הוא יושן. (נכנס לחדרו של פלורינדו וחוזר עם הארגז.)

סוף סוף אני יוכל לעבוד בשקט בלי שאף אחד לא יפריע. איזה מפתח זה? בשביל איזה ארגז הוא טוב? נעשה נסיון פתיחה. (פותח אחד הארגזים) היה לי ניחוש טוב, אין כמוני! והמפתח הזה בטח יפתח את השני. (מוציא מפתח שני ופותח את הארגז הנוסף) הנה פתחתי את כולם. נוציא החוצה את כל הבפנים. (מוציא) אני רוצה רגע לראות אם יש משהו בתוך הכיסים. לפעמים אז הם שמים בפנים כל מיני אוכלים. (מחפש בכיס מעילה של ביאטריצ’ה ומוציא פורטרט). איזה יופי של ציור! איזה מין בן-אדם יפה! מי זה יוכל להיות? זה מזכיר לי רק שאני לא זוכר מה. יש לו קצת דימיון עם האדון השני שלי. אבל זה גם כן לא נכון, למה שבכלל אין לו בגדים כאלה וגם כן הפאה שלו זה אחר לגמרי.

פלורינדו: (קורא מחדרו) ארלקינו!

ארלקינו: ימח שמו, הוא התעורר. אם הוא עכשיו בא לפה, אז הוא איראה את הארגז השני והוא יתחיל לשאול שאלות… אני יסגור אותו מהר ואני יגיד שאני לא יודע של מי זה. (מכניס את הבגדים)

פלורינדו: (קורא מחדרו) ארלקינו!

ארלקינו: תיכף! אני מוכרח להכניס את כל הדברים בחזרה. אוי! אני לא זוכר טוב איפה החליפה הזאותי היתה. וגם כן, הניירות האלה אני לא יודע איפה לשים.

פלורינדו: (קורא מחדרו) אתה בא, או אתה רוצה שאני אבוא אליך עם מקל?

ארלקינו: אני כבר בא! מהר, לפני שהוא יבוא! אני יסדר את הכל אחרי זה, מתי שהוא יילך. (מכניס את הדברים בערבוביה לשני הארגזים).

פלורינדו: (יוצא מחדרו לבוש חלוק בית) מה לעזאזל אתה עושה?

ארלקינו: סיניורה, הוא לא אמר לי שאני ינקה את הבגדים? אז עכשיו אני הייתי פה בשביל זה.

פלורינדו: למי שייך הארגז הזה?

ארלקינו: אני לא יודע שום דבר. זה בטח של איזה אורח.

פלורינדו: תן לי את החליפה השחורה.

ארלקינו: תיכף. (פותח את הארגז של פלורינדו ומגיש לו את החלפה. פלורינדו לובש אותה. מניח את ידיו בכיסים ומגלה את הפורטרט).

פלורינדו: (בוחן את התמונה) מה הפורטרט הזה?

ארלקינו: (לצד) לעזאזל! היתה לי שגיאה! במקום שאני ישים את הציור בחליפה של האדון השני. שמתי אצלו! זה למה שהצבע של הבגדים היה אותו דבר.

פלורינדו: (לצד) זה הרי הפורטרט שלי! הפורטרט אשר במו ידי נתתי לביאטריצ’ה! (בקול) אתה, אמור לי: כיצד הגיעה תמונה זו לכאן?

ארלקינו: (לצד) זהו זה! עכשיו אני לא יודע מה להגיד. נמציא משהו.

פלורינדו: מהר, ענה!

ארלקינו: אני תיכף יספר לו, סיניור אדון, באמת, אני מצטער. התמונה הזאותי, היא שלי ובשביל שאני לא יאבד אותה, אני החבאתי אותה בכיס של המעיל שלו. באמת שאני מצטער מאד ואני גם כן מבקש סליחה.

פלורינדו: מאין קבלת את התמונה?

ארלקינו: זהי תורשה מן האדון שלי.

פלורינדו: מה? מה?

ארלקינו: כן, סיניורה. אני עבדתי אצל אדון אחד ומתי שהוא מת, הוא נתן לי בתורשה כל מיני דברים קטנים שאני מכרתי אותם. ואת התמונה הזאותי גם כן, רק שאני שמרתי אותה אצלי.

פלורינדו: אוי לי! מתי הוא נפטר אדונך זה?

ארלקינו: לפני איזה שבוע. (לצד) אני אומר מה שבא לי.

פלורינדו: מה היה שמו של אדונך?

ארלקינו: אני לא יודע אני, סיניורה. רגע, אני חושב שהשם שלו זה היה משהו כמו סיניור בעילום.

פלורינדו: בעילום?

ארלקינו: כן, אני שמעתי שהוא אמר שהוא בעילום שמו!

פלורינדו: שוטה! כמה זמן עבדת בשרותו?

ארלקינו: רק קצת. איזה עשר ימים, אולי שתים עשרה.

פלורינדו: (לצד) אלי, אלי! יותר ויותר אני חושש כי מדובר בביאטריצ’ה. היא הרי נמלטה מחופשת לגבר והופיעה אינקוגניטור אומלל אני!

ארלקינו: (לצד) הוא מאמין כל מה שאני אומר לו. אז אני יכניס לו עוד כמה סיפורים יפים.

פלורינדו: אמור לי, אדונך זה היה צעיר?

ארלקינו: כן, סיניורה, צעיר מאד.

פלורינדו: ללא זקן?

ארלקינו: בלי זקן בכלל.

פלורינדו: (לצד) אין ספק, זאת היא!

ארלקינו: (לצד) יש תקוה שאני לא יקבל עוד פעם מכות!

פלורינדו: אולי ידועה לך לפחות מולדתו של אדונך המנוח?

ארלקינו: את המולדת של המנוח אני דוקא ידעתי. רק שאני לא זוכר עכשיו.

פלורינדו: טורינו, אולי?

ארלקינו: כן, סיניורה, זה היה טורינו.

פלורינדו: (לצד) כל מילה נוספת שלו היא דקירה בלבי.

(בקול) שמע לי: הוא באמת נפטר?

ארלקינו: בטח! הוא מת לגמרי!

פלורינדו: ממה הוא מת?

ארלקינו: הוא פתאום הרגיש לא טוב וזהו זה. הלך. (לצד) ככה זה הכי טוב!

פלורינדו: היכן הוא נקבר?

ארלקינו: (לצד) עוד סיבוך.

(בקול) הוא בכלל לא נקבר, סיניורה. למה שמשרת אחר שלו, שם אותו בתוך איזה ארון של מתים, ושלח את הכל לעיר שלו.

פלורינדו: והמשרת הזה הוא אולי אותו איש אשר ביקש ממך הבוקר להביא לו את המכתב?

ארלקינו: כן סיניורה. זה היה בדיוק פסקואלה!

פלורינדו: (לצד) כלו תקוותי. ביאטריצ’ה איננה. אומללה!

קשיי הדרך וסבלות הלב הרגוה! איני יכול לשאת את כאבי.

רוצח בן רוצחים אני! (נכנס לחדרו).

ארלקינו: איזה מין סיבוך זה? הוא תפס יאוש! אני לא רוצה שבגלל הספורים שלי הוא עוד יקבל איזה מחלה. אני עשיתי את זה רק בשביל שאני לא יקבל מכות ובשביל שהוא לא ידע מן האדון השני. התמונה הזאותי שברה אותו לגמרי! בטח זה מישהו שהוא מכיר. די, עכשיו הכי טוב שאני יחזיר את הארגזים לפני שיהיה לי שוב פעם צרות. הנה האדון השני בא. עכשיו באים המכות!

ביאטריצ’ה: (מופיעה בחברת פנטלונה) האמן לי, סיניור פנטלונה, המשלוח האחרון היה משלוח כפול.

פנטלונה: יתכן והעובדים שלי טעו. נעבור שנית על ספרי החשבונות ונגלה את האמת.

(לצד) הוא אסון חי פדריגו זה! קודם הוא קם לתחיה ועתה הוא מבקש להמיתני!

ביאטריצ’ה: בידי נמצאים העתקים של תעודות המשלוח, כך שנוכל להשוות ואז נראה אם החשבון נוטה לצידו או לצידי. ארלקינו!

ארלקינו: כן, סיניורה.

ביאטריצ’ה: מפתחות הארגז אצלך?

ארלקינו: כן, סיניורה. הנה הם.

ביאטריצ’ה: מדוע הבאת את הארגז לכאן?

ארלקינו: בשביל אויר לבגדים.

ביאטריצ’ה: עשית זאת?

ארלקינו: כן, סיניורה.

ביאטריצ’ה: פתח נא… של מי הארגז הזה?

ארלקינו: הארגז הזה? זה בטח של איזה אורח שהיגיע.

ביאטריצ’ה: תן לי את ספר החשבונות. הוא בתוך הארגז.

ארלקינו: כן, סיניורה. (לצד) עד עכשיו זה הולך בסדר. (פותח את הארגז ומחפש).

פנטלונה: כפי שאמרתי, יתכן וחלה טעות ללא כוונה רעה.

ביאטריצ’ה: בהחלט. נבדוק זאת מיד.

ארלקינו: (מגיש לה ספר) זה?

ביאטריצ’ה: (פותחת הספר ומתבוננת). לא, זה אינו… של מי היומן הזה?

ארלקינו: (לצד) זהו, נפלתי.

ביאטריצ’ה: (לצד) אלה הם מכתבים אשר שלחתי לפלורינדו. ורשימות אלה הן שלו! זיעה מכסה אותי אני כולי רועדת. איני יודעת היכן אני נמצאת.

פנטלונה: מה קרה, סניור פדריגו? חש ברע?

ביאטריצ’ה: לא, לא כלום. (לטרופלדינו) ארלקינו כיצד הגיע ספר זה אלי?

ארלקינו: אני לא יודע שום דבר, אני…

ביאטריצ’ה: מהר! את האמת!

ארלקינו: אני מבקש סליחה מן האדון סיניורה שאני הכנסתי את הספר הזה בפנים הארגז. זה ספר שלי, ובשביל שאני לא יאבד אותו, אז הכנסתי אותו בתוך.

(לצד) זה הלך טוב עם האדון השני, אז יכול להיות שזה ילך טוב גם כן עם זה.

ביאטריצ’ה: הספר שייך לך ובכל זאת הגשת לי אותו כאילו היה שלי. אינך מכיר את ספריך?

ארלקינו: (לצד) האדון הזה יותר פיקח מן ההוא. (בקול) אני יגיד לו באמת סיניורה: הוא שלי רק קצת זמן וזה למה שאני לא הכרתי אותו תיכף!

ביאטריצ’ה: ומאין בא לידיך?

ארלקינו: אני הייתי עובד אצל אדון אחד בוונציה, ומתי שהוא מת, הוא נתן לי את הספר בתורשה.

ביאטריצ’ה: מתי זה קרה?

ארלקינו: אני יודע? לפני איזה עשר ימים, אולי שתים עשרה.

ביאטריצ’ה: כיצד זה יתכן, אם פגשתי אותך בורונה?

ארלקינו: בדיוק אז אני באתי מונציה אחרי שהאדון שלי היה מת.

ביאטריצ’ה: (לצד) אומללה! (בקול) אדונך זה נקרא פלורינדו?

ארלקינו: כן, סיניורה, בדיוק פלורינדו.

ביאטריצ’ה: ממשפחת ארטוזי?

ארלקינו: כן, כן, ארטוזי בדיוק.

ביאטריצ’ה: והוא מת לבטח?

ארלקינו: מה זאת אומרת בטח? בטוח ביטחוני!

ביאטריצ’ה: ממה הוא נפטר? היכן נקבר?

ארלקינו: הוא נפל לתוך איזה תעלה והוא טבע, ואף אחד לא ראה אותו יותר אף פעם!

ביאטריצ’ה: פלורינדו מת. מת אהובי, מה לי חיים אם סיבת חיי איננו עוד. או, תקוות שוא! או שיגיונות אהבה! אני עוזבת את מולדתי, את משפחתי, מסכנת חיי, וכל זאת למען פלורינדו. ופלורינדו שלי איננו. ביאטריצ’ה האומללה! וכי לא די היה אבדן האח? עתה נוסף לו החתן! משמיים נגזר כי מות פדריגו ילווה במות פלורינדו. אך אם אני הייתי הסיבה לכל אם בי האשם, מדוע לא בי נקמו האלים? לשווא הבכי הצעקה. פלורינדו איננו. אויה לי! הכאב גובר עלי. פלורינדו, בעלי האהוב, מיד אבוא אליך! (הולכת לחדרה, אחוזת טירוף)

פנטלונה: (האזין בפליאה לדבריה) הכישוף! הכישוף הצליח! ובלי מלקות (מתעלף)

ארלקינו: סיניור פנטלונה!

פנטלונה: (מתעורר) אישה!

ארלקינו: נקבה!

פנטלונה: מעשה קסמים!

ארלקינו: נס גדול!

פנטלונה: אני נדהם!

ארלקינו: אני חולם!

פנטלונה: אני רץ לספר לבתי! (יוצא)

ארלקינו: אני כבר לא משרת של שני אדונים! אני משרת של אדון ושל גברת (יוצא)

 

תמונה 4: (רחוב לי הפונדק)    🔗

דוטורה: הפרשה עם פנטלונה הארור אינה נותנת לי מנוח. ככל שאני חושב אני נתקף רוגז.

פנטלונה: (בא בריצה) דוטורה! דוטורה יקירי! ברכותי לך!

דוטורה: אני תמה על כי יש בו העוז לברכני!

פנטלונה: יש לי חדשה בשבילו! עליו לדעת….

דוטורה: שמא ברצונו לומר כי החופה התקיימה? אין זה מעניין אותי יותר.

פנטלונה: לא ולא! ימח שמו! יתן לי לדבר!

דוטורה: ידבר, ידבר! שיכנס בו החולי!

פנטלונה: (לצד) עוד רגע ואני תוקע בו כמה אגרופים!

(בקול) אם יסכים, ביתי נתונה לבנו!

דוטורה: חן חן על הכבוד, אך אל יטרח! בני אינו בעל קיבה כה חזקה! יתן אותה לאותו איש מטורינו!

פנטלונה: אם ידע מיהו אותו בן טורינו, לא ידבר כך!

דוטורה: יהיה אשר יהיה! בתי נראתה בחברתו! ודי לחכימא ברמיזא!

פנטלונה: אין זה נכון כי הוא…

דוטורה: לא אשמע עוד דבר (הולך)

פנטלונה: יעצור רגע! הלך! הדבר ברור, הוא בלתי שפוי! (מתפרץ כאחוז טירוף) אני מרגיש שעוד מעט אצא מדעתי! אם העניין לא יסתיים מחר, אני אתלוש את כל זקני ואחר כך אתלה עצמי!

סילביו: (מופיע)(לצד) הנה מחריב אושרי! בעונג רב הייתי מחדיר בו את חרבי! (בקול) סיניור פנטלונה!

פנטלונה: (בבכי) סיניור סילביו, יש לי חדשה טובה! אם רק יואיל לאפשר לי לדבר, אספר לו הכל!

סילביו: ידבר!

פנטלונה: (מוחה את דמעותיו) באמת? הוא נותן לי לדבר? וגם ישמע?

סילביו: אני שומע!

פנטלונה: הנישואין בין בתי לסניור פדריגו התבטלו!

סילביו: זו אמת? אין הוא מרמה אותי?

פנטלונה: אמת לאמיתה! ואם הוא לא שינה את דעתו, בתי נכונה לתת לו את ידה!

סילביו: או, שמיים! שוב אני חי!

פנטלונה: (לצד) נער חביב! אין ספק, הוא אינו בנו של אביו!

(לסילביו) בקיצור ולעניין: החתן המיועד התגלה ככלה לכל דבר!

סילביו: מה מה? איני מבין.

פנטלונה: (לצד) בתי המסכנה נישאת למפגר!

(לסילביו) האיש אותו חשבנו לפדריגו, אינו אלא ביאטריצ’ה אחותו!

סילביו: מחופשת לגבר?

פנטלונה: לגבר!

סילביו: עכשיו אני מבין!

פנטלונה: הגיע הזמן!

סילביו: כיצד זה נודע?

פנטלונה: נלך לביתי. קלריצ’ה עדיין אינה יודעת דבר. אספר הכל לשניכם וכך אחסוך לי דיבורים.

סילביו: אני בא! ויסלח לי אם רגשותי העבירו אותי על דעתי…

פנטלונה: נשכח את שהיה. אני יודע כי האהבה מטרפת את מוחם של בני האדם

(יוצאים)

 

תמונה 5: פנים הפונדק    🔗

(ביאטריצ’ה ופלורינדו יוצאים כ"א מחדרו כשבידיהם פגיונות ומבקשים להתאבד. לפתע מבחינים זה בזו)

ביאטריצ’ה: פלורינדו:

פלורינדו: ביאטריצ’ה!

ביאטריצ’ה: חי!

פלורינדו: חיה!

ביאטריצ’ה: אהובי!

פלורינדו: נשמתי!

(שומטים פיגיונותיהם ומתחבקים)

פלורינדו: מה הביא אותך למעשה יאוש?

ביאטריצ’ה: ההודעה על מותך!

פלורינדו: מי מסר לך זאת?

ביאטריצ’ה: המשרת שלי.

פלורינדו: ומשרתי שלי, היה זה אשר הודיע לי על פטירתך!

ביאטריצ’ה: יומן רשימותיך שימש לי הוכחה לצידקת דבריו.

פלורינדו: הוא היה אורז יחד עם כל מטעני. איך בא לידיך? אה, ודאי באותה דרך בה הגיעה תמונתי אשר נתתי לך בטורינו, לכיס מעילי!

ביאטריצ’ה: משרתינו הנוכלים! רק השמיים יודעים מה הם עוללו לנו! הרי הם אשמים בכל סבלנו!

פלורינדו: מאה סיפורים הוא ידע לספר לי אודותיך!

ביאטריצ’ה: כמספר הזה היה עלי לשמוע ממנו עליך!

פלורינדו: היכן הם?

ביאטריצ’ה: נעלמו כלא היו.

פלורינדו: נקרא להם ונשמע מה יגידו עתה.

(קורא) חי, שם!

סמרלדינה: (מופיעה) לשרותו!

פלורינדו: המשרתים שלנו היכן הם?

סמרלדינה: אין לי מושג, סיניורה. נחפש אותם.

פלורינדו: השתדלי להביאם אלינו.

סמרלדינה: (לצד) אני מכירה רק אחד. אני אשאל במטבח, הם בטח מכירים את השני.

פלורינדו: גם את מתגוררת כאן?

ביאטריצ’ה: מהבוקר.

פלורינדו: ולחשוב שלא נפגשנו קודם!

ביאטריצ’ה: הגורל ביקש להשתעשע מעט על חשבוננו.

פלורינדו: אמרי לי אחיך פדריגו מת?

ביאטריצ’ה: וכי יש לך עוד ספק?

פלורינדו: נתנו לי להאמין כאילו הוא נותר בחיים ונמצא בונציה.

ביאטריצ’ה: זו ודאי טעות אשר מקורה באלה אשר החליפו אותי בפדריגו.

נסעתי מטורינו לבושה בבגדיו כשאני משתמשת בשמו, וכל זאת על מנת

פלורינדו: לחפש אחרי. אני יודע זאת, אהובה. נודע לי על כך ממכתבו של משרתך מטורינו.

ביאטריצ’ה: כיצד הגיע המכתב אליך?

פלורינדו: משרתי נתבקש – קרוב לודאי ע"י משרתך – להביא מבית הדואר את מכתביך. ברגע בו ראיתי אותו, לא יכולתי להתאפק וקראתיו.

ביאטריצ’ה: סקרנות מוצדקת לגבי אוהב!

פלורינדו: היכן הם המשרתים שלנו? (מבחין בארלקינו) הנה אחד מהם.

ביאטריצ’ה: נדמה לי כי זה הנוכל שבשניים!

פלורינדו: אני חותם על זה בשתי ידי!

בא, בא, אל תחשוש.

ביאטריצ’ה: אין אנו רוצים לעשות לך כל רע!

ארלקינו: (לצד) בטח! יש לי עוד מזכרת מן המכות שקיבלתי!

פלורינדו: בוא וספר לנו כיצד התרחשה פרשת חילופי היומן והפורטרט ומדוע אתה והנוכל השני, התאחדתם יחד להמיתנו!

ארלקינו: (מסמן לשניהם כי ישתקו) שקט רגע אחד! (לפלורינדו) יסלח לי סיניורה, אני רוצה לדבר איתו רגע בצד. (מרחיק אותו מביאטריצ’ה. ניגש לביאטריצ’ה) עוד רגע אני יספר לך את הכל מה שהיה. (לפלורינדו) אני רוצה שהסיניורה ידע, שאני בכל העסק הזה בכלל לא אשם, ומי שאשם בהכל זה היה פסקואלה, המשרת של הגברת. וזה הוא שעשה את כל הבלבול והכניס דברים מארגז אחד לתוך הארגז השני בלי שאני בכלל יראה. עכשיו, המסכן הזה בא אלי עם בקשה שאני לא יגלה את זה בשביל שהאדון שלו לא יגרש אותו. ואני, למה שיש לי לב טוב ובשביל החברות שלי איתו אני אפילו יתן שיפתחו לי את הבטן, אז אני המצאתי את ההמצאות האלה. אני אף פעם לא הייתי חושב שזה היה תמונה שלו ושהוא יקח כל כך ללב את הסיפור על האדון שמת. זה כל מה שרציתי להגיד וזה גם כן באמת, בחיי הצדק שלי, כמו שאני בן-אדם ישר ומשרת עם נאמנות.

ביאטריצ’ה: (לצד) הוא מאריך בסיפורו. אני סקרנית לדעת מה בפיו.

פלורינדו: אם כך, זה אשר בקש ממך לקחת בדואר את המכתב, היה משרתה של סיניורה ביאטריצ’ה?

ארלקינו: כן, סיניורה. זה היה פסקואלה.

פלורינדו: ומדוע הסתרת זאת ממני? ועוד לאחר שהפצרתי בך לחפש אחריו?

ארלקינו: הוא ביקש אותי שאני לא יגיד.

פלורינדו: מי?

ארלקינו: פסקואלה.

פלורינדו: ומדוע לא צייתת לאדונך?

ארלקינו: למה שאני אוהב את פסקואלה!

פלורינדו: מן הראוי היה כי אכה את פסקואלה ואתך גם יחד!

ארלקינו: (לצד) במקרה הזה, אז אני יקבל מנה כפולה!

ביאטריצ’ה: החקירה תימשך עוד זמן רב?

פלורינדו: איש זה טוען….

ארלקינו: בשם כל הקדושים, סיניור אדון, שלא ילשין על פסקואלה! יותר טוב שהוא יגיד שזה הייתי אני, אפילו אם היא תרביץ לי. רק שהוא לא יהרוס לי את פסקואלה!

פלורינדו: אתה כל כך אוהב את פסקואלה?

ארלקינו: אני אוהב אותו כמו שזה היה האח שלי! עכשיו אני יילך לגברת הזאותי בשביל להגיד לה שזה אני הייתי שעשיתי את כל הצרות, ושהיא תיצעק עלי ותרביץ לי. העיקר שאני יציל את פסקואלה.

(ניגש לביאטריצ’ה)

פלורינדו: נראה כאילו איש זה הוא בעל נפש אוהבת!

ארלקינו: (לביאטריצ’ה) הנה, אני פה!

ביאטריצ’ה: מה היה לך לספר כל כך הרבה לסיניור פלורינדו?

ארלקינו: הגברת צריכה לדעת שהסיניורה ההוא, יש לו משרת אחד שהוא הכי מטומטם בעולם, והשם שלו זה פסקואלה. וזה הוא שעשה את כל הבלבולים. ולמה שהמסכן היה פוחד שהאדון שלו יגרש אותו, אז אני המצאתי את כל הסיפור הזה עם הספר ועם האדון שמת וטבע. ואפילו עכשיו, אני אמרתי לסיניור פלורינדו שאני הייתי אשם בכל.

ביאטריצ’ה: ומדוע אתה מאשים עצמך על לא עוול?

ארלקינו: בשביל האהבה שיש לי לפסקואלה!

פלורינדו: (לצד) העניין הולך ומתארך!

ארלקינו: סיניורה: אני מאוד מבקש שלא תעשי לו צרות!

ביאטריצ’ה: למי?

ארלקינו: לפסקואלה!

ביאטריצ’ה: פסקואלה ואתה הינכם שני נוכלים!

ארלקינו: (לצד) זאת אומרת שאני נוכל כפול שניים!

פלורינדו: נניח לזאת, סיניורה ביאטריצ’ה. משרתינו לא פעלו בזדון. הם אומנם ראויים לעונש, אך בזכות אושרנו המחודש ניסלח להם.

ביאטריצ’ה: אני מסכימה, אולם משרתך….

ארלקינו: (בשקט לביאטריצ’ה) סיניורה, בבקשה, שלא תזכירי את פסקואלה!

ביאטריצ’ה: (לפלורינדו) עלי לגשת עתה לסיניור פנטלונה. תרצה להתלוות אלי?

פלורינדו: הייתי בא ברצון. אך אני ממתין לאחד הבנקאים. אם את ממהרת אצטרף אליך מאוחר יותר.

ביאטריצ’ה: כן, עלי ללכת מיד. אמתין לך אצל פנטלונה ולא אזוז משם עד בואך.

פלורינדו: איני יודע היכן הוא מתגורר.

ארלקינו: אני יודע. אני יוכל להביא אותו!

ביאטריצ’ה: אגש לחדר, עלי לסיים להתלבש.

ארלקינו: (לביאטריצ’ה) הסיניורה רוצה שאני ישאר עם האדון הזה?

ביאטריצ’ה: כן, תלוה אותו לסניור פנטלונה.

ארלקינו: בסדר. בין כה פסקואלה בכלל איננו.

ביאטריצ’ה: (לפלורינדו) הוכח לי את אהבתך ואל תשתהה מעל לצורך.

(לצד) אני אוהבת אותו יותר מן המותר! (נכנסת לחדרה).

ארלקינו: סיניור אדון. פסקואלה הוא לא פה ואין אף אחד בשביל שיעזור לסיניורה ביאטריצ’ה, הוא מסכים שאני ישרת אצלה במקום פסקואלה?

פלורינדו: כן, כן, והקפד לשרתה כראוי.

ארלקינו: (לצד) בהמצאות וסידורים אני מנצח אפילו את היועצים של הממשלות.

פלורינדו: מהומה רבה התרחשה ביום הזה: בכי ואנחות ומעשי יאוש ולבסוף שמחה ועליצות. המעבר מבכי לצחוק הוא שינוי נעים המשכיח את סבל האתמול, אך כאשר עליך להחליף הטוב ברע, החידוש הוא כבד מנשוא.

ארלקינו: תיראו, תיראו אותו: נעלם! האדון מתלבש והוא הולך ובכלל לא רואים אותו יותר!

פלורינדו: על מי אתה מדבר?

ארלקינו: על מי? על פסקואלה! אני אוהב אותו והוא גם כן חבר שלי, אבל מה שנכון זה שהוא בטלן גדול! הוא לא כמו אני, שאני משרת ששווה שניים.

ארלקינו: יש לי בקשה שיעשה לי טובה.

פלורינדו: באמת מגיע לך, לאור התנהגותך המופתית!

ארלקינו: כל מה שהיה זה בגלל פסקואלה!

פלורינדו: איפה הוא, לכל הרוחות, הנבל הזה? אי אפשר למצוא אותו?

ארלקינו: הוא עוד יבוא הרמאי הזה, הוא עוד יבוא! אז מה, סיניורה, הוא יכול לעשות לי טובה?

פלורינדו: מה רצונך?

ארלקינו: גם אני המסכן בהתאהבות!

פלורינדו: אתה מאוהב?

ארלקינו: כן סיניורה, והאהובה שלי זאותי הפונדקאית וצריך לקבל רשות מסניור פנטלונה. ואני יש לי בקשה שהוא יגיד איזה מילה טוב לסניור פנטלונה.

פלורינדו: יש לברר אם הנערה רוצה בך.

ארלקינו: זה בסדר, היא רוצה.

פלורינדו: וכיצד תקיים את רעיתך?

ארלקינו: אני יעשה מה שאני יוכל. אני גם כן יסמוך על פסקואלה שיעזור.

פלורינדו: מוטב כי תסמוך על עצמך! ועצה לי לך: היגיעה העת להתבגר ולשנות דרכיך. (נכנס לחדרו)

ארלקינו: באמת, אם אני לא ישתנה עכשיו אז מתי? (נכנס בעיקבות פלורינדו).

 

תמונה 6: (בבית פנטלונה)    🔗

פנטלונה: די לך קלריצ’ה, די להתעקש. סיליביו הרי ביקש את סליחתך. אם נהג לא כשורה הרי עשה זאת מאהבה.

סילביו: אל תתני לנקם להרוס את היפה בימי חייך!

דוטורה: אני מוסיף ומצרף את…

סילביו: (לדוטורה) פפה, תשתוק בבקשה!

קלריצ’ה שלי! אנא למעני, השמיעי ולו הגה בודד אחד! ראוי אני לעונש אך רחמי עלי והענישיני בדיבור ולא בשתיקתך! הנח, אני כורע בפניך! (כורע ברך)

קלריצ’ה: (נאנחת) אכזר!

פנטלונה: (לדוטורה) שמעת איזו אנחונת חמודה?

דוטורה: (לפנטלונה) סימן טוב! (לסילביו) המשך בני ויותר רגש!

סילביו: אם לדמי צמאת, נכון אני להשקותך לרויה ולא הנה לך תחליף לדם עורקים. דמעת עיני הנובעת ישירות מתוך לבי!

דוטורה: (לסילביו) בראוו (לפנטלונה) הוא מוכיח סימני התקדמות!

קלריצ’ה: (נאנחת ברוך) אכזר!

דוטורה: (לפנטלונה) המים רתחו, אפשר להתחיל במלאכת הבישול!

פנטלונה: (לסילביו) בוא, קום! (נוטל ידו) ואת גבירתי, קרבי אלי גם את.

(נוטל ידה) שובו והושיטו ידיים סוף לבכי! די! באסטה!

(מניח ידיהם זב"ז) השמיים יברכו אתכם!

דוטורה: סוף סוף!

סילביו: קלריצ’ה!

קלריצ’ה: כפוי טובה!

סילביו:

קלריצ’ה: מפלצת!

סילביו:

קלריצ’ה: חיה

סילביו:

קלריצ’ה: (נאנחת) אה!

פנטלונה: (לדוטורה) זה פועל!

סילביו: סילחי!

קלריצ’ה: (נאנחת) סלחתי!

פנטלונה: (לדוטורה) אפשר לנשום!

דוטורה: (לצד) הצלחנו!

סמרלדינה: אפשר? באתי להגיד מזל טוב ולהגיד סליחה!

פנטלונה: בואי סמרלדינה, היכנסי. הכל ניסלח וגם נישכח.

דוטורה: אם יורשה להתיחס לפרשה שעבר זמנה, רק זאת אומר לך יקרה, ההפסד כולו שלה!

סמרלדינה: אין ספק דוטורה נכבד!

(לפנטלונה) סיניורה ביאטריצ’ה ממתינה בחוץ.

פנטלונה: שתיכנס שתיכנס (סמרלדינה יוצאת)

קלריצ’ה: ביאטריצ’ה המסכנה, אני מקוה כי התאוששה כבר.

סילביו: את מרחמת עליה?

קלריצ’ה: ודאי.

סילביו: ועלי?

קלריצ’ה: אכזר.

פנטלונה: (לדוטורה) הוא שומע את מילות האהבה?

דוטורה: (לפנטלונה) ממש כאביו, בני הוא בעל סיגנון!

פנטלונה: (לדוטורה) לבתי יש לב זהב כמו לאביה.

ביאטריצ’ה: (נכנסת עם סמרלדינה) רבותי באתי להתנצל ולבקש סליחתכם אם בגללי נגרמו לכם טרדות….

קלריצ’ה: ידידתי היקרה! (מחבקת אותה)

סילביו: רגע אחד!

ביאטריצ’ה: גם אשה מציגה את קנאותו? זאת הרי הוכחה ניצחת כי אין ממש בקנאה בכל צורה!

דוטורה: לא גברתי, טעות בידך! אני דוטור בלורדו בלנצוני, פאר המפוארות בערי תבל, בולוניה הניצחית, מיד אוכיח כי ההפך הוא נכון!

אם תחילה בק"ן פעמים אוכיח כי חמור אינו חתול,

בעוד ורד שפורח לרוב אינו נובל!

ועד אוכיח כי הרטוב אינו יבש, וחמים, ברוב המקרים שונים מאש!

ביכולתי להוכיח שחור על לבן כי קר יותר בטבת מאשר בניסן.

ואישה אשר כירסה הוא בן שיניה, אוכל לקבוע כי תחילה שכן גבר בין רגליה! אשר לקינאה אינה אלא צורה של אהבה!

סילביו: פפה יניח לכל אחד לנהוג בדרכו. ברגע זה של אושר אני רוצה לראות רק פרצופים מחיכים! אולי יש עוד חתונות בדרך?

סמרלדינה: (לסילביו) החתונה שלי סיניורה! היא מחכה בתור זמן רב מדי!

סילביו: ומי הנבחר?

סמרלדינה: הראשון שבא זוכה!

טרופלדינו: (נכנס) השתחוות עמוקה לכבוד כל הנוכחים! סיניור פלורינדו מבקש רשות בשביל להכנס!

פנטלונה: (לביאטריצ’ה) זה ידידך?

ביאטריצ’ה: כן, בעלי!

פנטלונה: בבקשה, בבקשה!

טרופלדינו: (לסמרלדינה) ילדה, אני שמח לראות אותך!

סמרלדינה: (לטרופלדינו) שלום, שחרחר!

טרופלדינו: אנחנו עוד צריכים לדבר!

סמרלדינה: בנוגע למה?

טרופלדינו: בנוגע לזה! (עושה לה סימן של טבעת והולך).

סמרלדינה: (לביאטריצ’ה) סיניורה ביאטריצ’ה יש לי בקשה.

ביאטריצ’ה: נשמע אותה.

סמרלדינה: אני בחורה מסכנה ואני רוצה להתחתן. המשרת שלך הוא רוצה אותי. אני חושבת שיהיה לי מזל איתו. את מסכימה?

ביאטריצ’ה: סמרלדינה יקרה, בחפץ לב!

פלורינדו: (נכנס בחברת ארלקינו) עבדכם הנאמן! (לפנטלונה) אדוני הוא בעל הבית?

פנטלונה: לשרותו!

פלורינדו: ירשה לי להציע את שרותי הנאמנים. הוא ודאי שמע כבר את הקורות אותי ואת סיניורה ביאטריצ’ה.

פנטלונה: כן, כן שמעתי! מעניין מאוד! מעניין מאוד!

פלורינדו: כידוע לו, סיניורה ביאטריצ’ה עומדת להיות אשתי. אם יואיל לכבדנו הריני מוסר בידיו את עריכת טכס האירוסין.

פנטלונה: בחפץ לב. נעשה זאת ללא כל דחיה נוספת! יושיט לה את ידו.

פלורינדו: הנני כבר מוכן. סיניורה ביאטריצ’ה!

ביאטריצ’ה: הנה ידי, סיניור פלורינדו!

פנטלונה: (לביאטריצ’ה) מאוחר יותר נסכם את חשבונותינו.

קלריצ’ה: (לביאטריצ’ה) ידידתי היקרה, אני מברכת אותך בכל לב!

ביאטריצ’ה: ובכל לב אני מברכת אותך!

סילביו: (לפלורינדו) סיניורה, האם הוא מזהה אותי?

פלורינדו: ודאי, הוא זה אשר ביקש להלחם בדו-קרב!

סילביו: ולצערי אף לחמתי! (מצביע על ביאטריצ’ה) והנה כאן יריבי אשר פרק את נשקי וכמעט הרגני.

ביאטריצ’ה: (לסילביו) מותר לו להוסיף כי גם נתן לו את חייו במתנה!

סילביו: אמת!

קלריצ’ה: אבל בזכותי אני!

סילביו: אמת גדולה עוד יותר!

פנטלונה: סוף לדבר! הרי הכל בא על מקומו בשלום!

ארלקינו: רגע! הדבר הכי חשוב עוד לא בא על מקומו!

פנטלונה: וכי מה חסר?

ארלקינו: (לפלורינדו – לוקח אותו לצד) סיניורה, בבקשה

פלורינדו: מה רצונך?

ארלקינו: הוא זוכר את ההבטחה שהוא נתן לי?

פלורינדו: לא!

ארלקינו: מה זאת אומרת? לבקש מסניור פנטלונה שיתן לי את סמרלדינה לאשה!

פלורינדו: כן, כן, עתה אני נזכר.

ארלקינו: גם בן-אדם מסכן כמו אני רוצה שיהיה לו סידור בעולם!

פלורינדו: סניור פנטלונה, למרות שזו לי הפעם הראשונה להכירו, פונה אני אליו בבקשה!

פנטלונה: נשמע!

פלורינדו: משרתי מבקש לשאת את סמרלדינה היואיל לתת את הסכמתו?

סמרלדינה: (לצד) יופי, עוד אחד שרוצה אותי! מי זה לעזאזל יכול להיות?

לכל הפחות שהייתי מכירה אותו!

פנטלונה: אשר לי למרות חשבון מסוים שעוד נותר פתוח, הסכמתי נתונה. (לסמרלדינה) ומה בפי הגברת?

סמרלדינה: אם אני הייתי יודעת שיהיה לי טוב..

פנטלונה: (לפלורינדו) הוא אדם שניתן לסמוך עליו, משרתו זה?

פלורינדו: עד כמה שאוכל לשפוט על פי הזמן הקצר בו הוא נמצא אצלי, הרי זה איש ישר ללא ספק, ונראה לי גם בעל יכולת.

ביאטריצ’ה: סיניור פלורינדו, הוא הקדים אותי בזה. אני עצמי עמדתי להציע את נישואי סמרלדינה עם משרתה אבל הוא הקדים אותי.

פלורינדו: אין בכל כלום! במקרה כזה אני מסיר מיד את בקשתי!

ביאטריצ’ה: בשום פנים! לא אסכים כי יותר למעני!

פלורינדו: גבירתי היא אומרת כך רק מתוך נימוס! סיניור פנטלונה, כל אשר אמרתי כאילו לא היה! לא אוסיף עוד לבקש למען משרתי. יתירה מזו: לא אסכים בעד כל מחיר כי הוא ישא אותה!

ביאטריצ’ה: אם משרתו לא ינשא לה, גם שלי לא יזכה בה. כך לפחות איש לא ייפגע!

ארלקינו: (לצד) הם משחקים בנימוסים ואני נשאר בלי אשה.

סמרלדינה: (לצד) תראו משני בעלים שרוצים אותי, אני עוד בסוף ישאר רווקה.

פנטלונה: חייבים לעשות משהו בנידון. הנערה המסכנה רוצה להתחתן! ניתן אותה לאחד מן השניים!

פלורינדו: לא לשלי! לא אסכים לפגוע בסיניורה ביאטריצ’ה!

ביאטריצ’ה: ובאותה מידה לא ארשה לפגוע בסניור פלורינדו!

ארלקינו: רגע אחד! אני תיכף יסדר את כל הבעיה! סיניור פלורינדו, נכון שהוא ביקש את סמרלדינה בשביל המשרת שלו?

פלורינדו: כן, הן בעצמך שמעת!

ארלקינו: סיניורה ביאטריצ’ה נכון שהיא רוצה את סמרלדינה בשביל המשרת שלה?

ביאטריצ’ה: בדיוק כך!

ארלקינו: אם זה ככה, סמרלדינה בואי מחר! תני לי את היד שלך!

פנטלונה: לאט לך, מה אתה מתכוון לעשות?

ארלקינו: זה בסדר, למה שאני גם המשרת של סניור פלורינדו וגם כן המשרת של סיניור ביאטריצ’ה!

פלורינדו: מה?

ביאטריצ’ה: מה אמרת?

ארלקינו: סבלנות רגע! סיניור פלורינדו, מי זה היה שעשה לו בקשה בשביל סמרלדינה?

פלורינדו: אתה ביקשת זאת ממני.

ארלקינו: סיניורה קלריצ’ה, את מי היא חשבה לתת לסמרלדינה?

קלריצ’ה: התכוונתי אליך!

ארלקינו: זאת אומרת שסמרלדינה היא שלי!

פלורינדו: סיניורה ביאטריצ’ה, היכן הוא משרתך?

ביאטריצ’ה: הנהו כאן! הרי זה טרופלדינו!

פלורינדו: ארלקינו, ארלקינו הוא משרתי!

ביאטריצ’ה: ולא פסקואלה?

פלורינדו: פסקואלה? פסקואלה הוא הרי המשרת שלך

ביאטריצ’ה: לארלקינו מהר! מה פירוש כל זה?

(ארלקינו מבקש סליחה באמצעות לצי אילמים)

פלורינדו: נוכל!

ביאטריצ’ה: פושע!

פלורינדו: אתה היית משרתם של שני אדונים בעת ובעונה אחת?

ארלקינו: כן סיניורה, אני התחלתי את זה בלי שאני יחשוב הרבה, ככה סתם בשביל לראות מה אני שווה. זה נכון שזה לא נמשך הרבה זמן, אבל לכל הפחות יש לי את הכבוד שאף אחד לא היה מוצא אותי אם אני לא הייתי עכשיו מגלה בגלל האהבה שלי!

זה לא היה פשוט בכלל ואני גם כן עשיתי כמה דברים לא כל כך בסדר. אבל יש לי תקווה שבגלל הצחוק הגדול שהיה כולם יסלחו לי ואפילו ימחאו לי קצת כפיים (משתחווה לקהל)

(נשמעות דפיקות בדלת הכניסה)

ארלקינו: מי זה יכול להיות? כולם פה וגם כן הכל כבר נגמר!

אני ילך לראות! (יוצא ונכנס מיד)

בחיי הולך לי קלף שאפשר להשתגע! יש לי אדון חדש! סניור פדריגו רספוני מבקש רשות להיכנס!

כולם: נוכל! רמאי! שוב אתה מתחיל? (מכים אותו. ברגע זה מופיעה בפתח דמותו האימתנית של פדריגו. בגדיו קרועים, מכוסה דם)

פדריגו: פדריגו רספוני מטורינו (חרבו שלופה) (הכל קופאים במקומם כשהמסך יורד)