אבי עליו השלום למד באוניברסיטה העברית מתמטיקה כמקצוע ראשי ותנ"ך ולשון עברית כמקצועות מִשניים. למרות שאת המתמטיקה החשיב יותר משני המקצועות האחרים, פעל בה כחובב ובתור שכזה חִבר מאמרים אלמנטריים בתורת המספרים ובגאומטריה וערך במשך שלש עשרה שנים, מתש"ו עד תשי"ט, כתב עת בעברית במתמטיקה ושמו “רבעון למתמטיקה”. אולם את פרנסתו מצא אבי בלשון העברית, בעִקר בשטח המִלונאות וההדרת שירת תור הזהב של יהדות ספרד. אבי שנולד בעיָרה מוֹטֶלֶה שליָד פינסק בְּ תרע"א גדל בשתי שפות, עברית ויִידיש. למרות שיָדע יידיש על בוריה, ולמרות ששפת אם אִמי היְתה יידיש, סֵרב אבי לדבר יידיש בביתנו ונלחם בכל כוחו שכל בנֵי הביִת ידברו עברית נכונה. כיום כאשר אין בינינו כמעט אנשים הדוברים עברית נכונה (כולל כותב שורות אלו) ורֹב דוברי העברית שוגים מספר פעמים בכל משפט שהם אומרים כולל כמה וכמה שגיאות גסות (שהם מכנים בשם “עברית עכשוָית”), מפליא הדבר שלפני דור חיו אנשים בארץ שלא העלו שגיאה על שפתותיהם. אחד מן הבולטים ביניהם היה אבי. בלִבּוֹ בערו האהבה והמסירות לשפה העברית והוא שאף להעביר את אלו לכל תושבי הארץ.

אחת מהפעֻלות שעשה אבי היתה לכתב שיחות קצרות לפִנה “רגע של עברית” של “קול ישראל” בתשל"ג. השיחות שֻדרו על ידי קריָן וקריָנית, כאשר כל אחד מהשנים אומר משפט אחד לסרוגין. הראשון מביניהם (לפעמים הקריָן ולפעמים הקריָנית) אומר משפט המכיל שגיאה בשפה, השני מתקן אותה, הראשון מבקש הסברים ומראֵי מקום והשני נותן לו כאִלו ברצון, בדרך כלל מהתנ"ך.

השיחות מתיָחסות לשגיאות שהיו נפוצות ביָמים ההם. רֻבם נפוצות גם ביָמינו ואליהם נוספו עוד רבּות. אִלו היה אבי בין החיים היה בודאי מתיַחֵס גם אליהן.

אִלו היה אבי בין החיים, היה בוָדאי שבע נחת מכך שדבריו מגיעים לצִבּוּר נוסף. אם מישהו מהקוראים יתקן בעקבות דברים אלו את שפתו אפִלו במקרה אחד, אראה בזה את שכרי.

משה ירדן מבשרת ציון, טו באב, תשע"ב שבע שנים לגרוש יהודי חבל עזה וצפון השומרון