(לְרֵאשִׁית הַלִּמּוּדִים)
עַל הַבְּרוֹשׁ אֲשֶׁר בַּחֲצַר גַּן־הַיְלָדִים הָיָה קַן־יוֹנִים. וְעַל הָאִזְדָּרֶכֶת אֲשֶׁר בַּחֲצַר בֵּית־הַסֵּפֶר הָיָה שׁוֹבַךְ יוֹנִים. אֶת הַקֵּן בָּנְתָה אִמָּא־יוֹנָה־מְנֻמֶּרֶת; וְאִלּוּ אֶת הַשּׁוֹבָךְ בָּנוּ יַלְדֵּי כִּתָּה א' וּבוֹ קִנְּנָה אִמָּא־יוֹנָה־צְחֹרָה.
שָׁבוּעַ לִפְנֵי תְחִלַּת־הַלִּמּוּדִים הִתְחִילוּ הַהֲכָנוֹת בִּשְׁתֵּי הַחֲצֵרוֹת. בַּחֲצַר הַגָּן עָבְדוּ פּוֹעֲלִים, סִיְּדוּ, צָבְעוּ, הִתְקִינוּ לוּחוֹת־צִיּוּר. בַּחֲצַר בֵּית־הַסֵּפֶר פָּרַק אוֹטוֹ גָּדוֹל שֻׁלְחָנוֹת, כִּסְאוֹת וְלוּחוֹת־קִיר לִכְתִיבָה.
וּבַשָּׁמַיִם מִמַּעַל רִחֲפוּ אִמָּא־יוֹנָה־מְנֻמֶּרֶת וְגוֹזָלֶיהָ מִזֶּה, וְאִמָּא־יוֹנָה־צְחֹרָה וְגוֹזָלֶיהָ מִזֶּה.
בֹּקֶר אֶחָד עָף הַגּוֹזָל הַמְּנֻמָּר, כְּנָפָיו מִתְבַּדְּרוֹת בָּרוּחַ, וּפָגַשׁ אֶת הַגּוֹזָל הַלָּבָן.
– בֹּקֶר טוֹב, מְנֻמַּר־זָנָב – אָמַר הַלְּבַנְבַּן.
– בֹּקֶר אוֹר, צָחֹר! – הֵשִׁיב הַמְּנֻמָּר. – מֶה חָדָשׁ בִּשְׁכוַּנת־הַשּׁוֹבַכִּים?
מִתְכּוֹנְנִים לְקַבֵּל אֶת פְּנֵי הַיְלָדִים – הִמְהֵם הַלָּבָן בַּחֲשִׁיבוּת, – וְכִי יוֹדֵעַ אַתָּה מָה עוֹשִׂים הַקְּטַנִּים בְּבוֹאָם לִלְמֹד?
– וַדַּאי שֶׁאֲנִי יוֹדֵעַ! – עָנָה חֲבֵרוֹ, – מֵיטִיב אֲנִי לִרְאוֹת וְלִשְׁמֹעַ אֶת שִׂיחוֹת הַיְלָדִים, רִקוּדֵיהֶם וּצְחוֹקָם.
– אֲבָל אֵינְךָ נָבוֹן כָּמוֹנִי! – אָמַר הַלָּבָן. – הֲרֵי אָזְנַי קוֹלְטוֹת דִּבְרֵי תּוֹרָה יוֹם־יוֹם, שָׁעָה־שָׁעָה. עִם שַׁחַר נֵעוֹר אֲנִי וְיוֹצֵא לְלַקֵּט לִי גַּרְגְּרִים וְזֵרְעוֹנִים. וְעִם הִשָּׁמַע הַצִּלְצוּל…
– אֵיזֶה צִלְצוּל? – תָּמַהּ הַמְּנֻמָּר.
– רוֹאֶה אַתָּה? אָמַרְתִּי שֶׁאֵינְךָ יוֹדֵע דָּבָר: עִם הַתְחָלַת הַשִּׁעוִּרים נִשְׁמָע קוֹל הַפַּעֲמוֹן, וְאָז פּוֹרֵשׂ אֲנִי כְּנָפַיִם וְעָף יָשָׁר לְחַלּוֹן הַכִּתָּה. כַּמָּה נָעִים לִשְׁמֹעָ אֶת הַמּוֹרָה קוֹרֵאת בְּאָזְנֵי הַיְלָדִים וּמַסְבִּירָה לָהֶם דְּבָרִים חֲדָשִׁים.
– חֲבֵרִי הַטּוֹב! – עָנָה הַמְנֻמָּר, – עוּפָה חִישׁ לְאִמְךָ וֶאֱמֹר לָהּ, כִּי תְּרַפֵּא אוֹתְךָ מִן הַחֲלוֹמוֹת הַלָּלוּ! הַקְשֵׁב לִי וַאֲסַפֵּר לְךָ מָה עוֹשִׂים הַיְלָדִים בְּהַגִיעָם עִם בֹּקֶר: הֵם מְצַיְּרִים, מְכַיְּרִים, בּוֹנִים מִגְדָּלִים מִקֻּבִּיּוֹת. וְהַיְלָדוֹת הַחֲמוּדוֹת מַאֲכִילוֹת אֶת הַבֻּבּות…
– אֶת מִי? – הִקְשָׁה הַלָּבָן.
– אֶת הַבֻּבּוֹת, כַּמּוּבָן! וְאַחַר־כָּךְ יוֹשְׁבִים הֵם בַּסֻּכָּה וְאוֹכְלִים בְּתֵאָבוֹן אֶת פְּרוּסוֹתֵיהֶם. טְעִימוֹת הַפְּרוּסֹות מְאֹד! אֲנִי מִשְׁתַּדֵּל לִהְיוֹת בֶּחָצֵר בְּשָׁעָה זוֹ! חֲבָל לְהַפְסִיד אֶת הַפֵּרוּרִים! פַּעַם אוֹכְלִים כֻּלָּם פְּרוּסוֹת בְּרִבָּה, פַּעַם אוֹכְלִים כֻּלָּם פְּרוּסוֹת בִּגְבִינָה אוֹ בִּ…
– רוֹאִים מִיָד, שֶׁאַתָּה בּוֹדֶה זֹאת מִלִּבְּךָ! כֵּיצַד יִתָּכֵן שֶׁהַכֹּל יֹאכְלוּ אוֹתָן פְּרוּסוֹת עַצְמָן? אֵם אַחַת שׁוֹלַחַת פֵּרוֹת, אֵם אַחֶרֶת מְכִינָה פְּרוּסוֹת מְרוּחוֹת… וְכִי אֵינְךָ יוֹדֵעַ, יוֹן־פְּתָיוֹן, שֶׁכָּל יֶלֶד מֵבִיא אֶת אֲרֻחָתוֹ מִבֵּיתוֹ?
– חַה, חַה, חַה! הֵן בְּעֵינַי רָאִיתִי כֵּיצַד מְבִיאִים אַרְבַּע כִּכְּרוֹת לֶחֶם גְּדוֹלוֹת וּפוֹרְסִים אוֹתָן בַּמָּקוֹם. וּבִכְלָל, אֵיךְ אַתָּה מֵעֵז לְכַנּוֹתֵנִי “פְּתָּיוֹן”? אַתָּה הוּא “הַפְּתָיוֹן”, אַתָּה הוּא הַ"טִּפְּשׁוֹן"…
וְהַשְּׁנַיִם פָּתְחוּ בְּרִיב. זֶה מוֹרֵט בְּמַקּוֹרוֹ, וְזֶה סוֹטֵר בִּכְנָפוֹ…
עוֹד רֶגַע וְהָיוּ הַשְּׁנַיִם פּוֹצְעִים זֶה אֶת זֶה. אַךְ בְּאוֹתוֹ רֶגַע חָשׁוּ אִמָא־יוֹנָה־לְבַנְבֶּנֶת וִידִידָתָהּ הַמְּנֻמֶּרֶת, שֶׁעָפוּ לֹא הַרְחֵק, בֵּין הַשִּׂיחִים, וְהִפְרִידוּ בֵּין הַגּוֹזָלִים־הַנִּצִּים.
– כַּמָּה פְּעָמִים אָמַרְתִּי שֶׁלֹּא מְרִימִים כָּנָף עַל חָבֵר? – שָׁאֲלָה הַלְּבָנָה, אֲבָל הַיּוֹן-יוֹנִים לֹא עָנוּ וְהִתְפָּרְצוּ בִּשְׁאֵלָה:
– נָכוֹן, אִמָּא, שֶׁהַיְּלָדִים מְצַיְּרִים וּמְכַיְּרִים, מְשַׂחֲקִים בְּאַרְגַּז־הַחוֹל וּבְקֻבִּיוֹת? נָכוֹן שֶׁהֵם אוֹכְלִים כֻּלָּם אוֹתָן הַפְּרוּסוֹת? – שָׁאַל הַמְּנֻמָּר.
– נָכוֹן, אִמָּא, שֶׁהַיְּלָדִים כּוֹתְבִים וְקוֹרְאִים וּפוֹתְרִים תַּרְגִּילִים? נָכוֹן שֶׁכָּל אֶחָד מֵבִיא תִיק אֹכֶל מִבֵּיתוֹ?
– שָׁאַל הַלְּבַנְבַּן.
הַיְּלָדִים הַקְּטָנִים בָּאִים לַגָּן, – בֵּאֲרָה הַיּוֹנָה הַמְנֻמֶּרֶת, – וּבַגָּן מְשַׂחֲקִים הֵם וּמְצַיְּרִים.
– וּכְשֶׁהֵם גְּדֵלִים הוֹלְכִים הֵם לְכִתָּה א', לְבֵית־הַסֵּפֶר, – הִסְבִּירָה הַלְבַנְבֶּנֶת. – וּבְבֵית־הַסֵּפֶר קוֹרְאִים הֵם וְכוֹתְבִים וְלוֹמְדִים חֶשְׁבּוֹן!
– אֲהָה! – אָמַר הַגּוֹזָל הַלָּבָן.
– אֲהָה! – אָמַר הַגּוֹזָל הַמְנֻמָּר.
וְהַשְּׁנַיִם פָּרְשׂוּ כְּנָפַיִם וְעָפוּ לִמְרוֹמֵי־הָרָקִיעַ, מַמְרִיאִים אֶל עָל וְכַנְפֵיהֶם מִתְבַּדְּרוֹת בָּרוּחַ.
בַּחֲצַר הַגָּן הוֹסִיפוּ הַפּוֹעֲלִים לִצְבֹּעַ וּלְסַיֵּד וּלְהָכִין לַפְּעוֹטוֹת לוּחוֹת־צִיּוּר וְאַרְגְּזֵי קֻבִּיּוֹת.
וּבַחֲצַר בֵּית־הַסֵּפֶר הוֹסִיפוּ לִפְרֹק רָהִיטִים וְלוּחוֹת־קִיר וּלְהָכִין לַתַּלְמִידִים מַכְשִׁירֵי־כְּתִיבָה נָאִים.
וּלְמַעְלָה לְמַעְלָה, מִן הַשָּׁמַיִם, הִבִּיטָה הַשֶׁמֶשׁ הַזְּהֻבָּה וְחִיְכָה:
– עוֹד קַיִץ אֶחָד חָלַף. עוֹד שְׁנַת לִמּוּדִים תַּמָּה. וּשְׁנַת־עֲבוֹדָה חֲדָשָׁה בָּאָה לַכֹּל…
וְהִיא לָחֲשָׁה:
– שָׁנָה טוֹבָה, יוֹן־יוֹנִים!
– שָׁנָה טוֹבָה, יְלָדִים!
– שָׁנָה טוֹבָה לְעוֹלָם!
– שָׁנָה מְבֹרָכָה!
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.
אין עדיין קישוריות מאושרות