לְשָׂרָה וְלִצְבִי,
     הוֹרַי הַיְקָרִים,
          – בְּתוֹדָה!

  לִי כְּבָר בֶּאֱמֶת נִמְאַס הַיּוֹם

    לֵאמֹר “סְלִיחָה”. “תּוֹדָה”. “שָׁלוֹם”

      וְגַם הָרֶגֶל לֹא לְנַדְנֵד,

        וְגַם הַסֵּפֶר לֹא לְקַמֵּט!

           – אִלּוּ יָכֹלְתִּי, כָּך, פָּשׁוּט,

            לִקְשֹׁר עָנָן לַיָּד, בְּחוּט,

              וְעַל כְּנָפָיו לְהִתְעוֹפֵף

                מִבְּלִי בִּרְכַּיִם לְכוֹפֵף –

                  עַד לְאֶרֶץ “כּוּשִׁי – כּוּשׁ”!

                    הוֹי, מַה טּוֹב הָיָה, טוּס – וָחוּשׁ!

                      הָיִיתִי אַץ עַל הֶהָרִים,

                        הָיִיתִי חָס עַל נְמֵרִים

                          וּמְשַׁלְּחָם כֻּלָּם לְחָפְשִׁי!

                            (אִם כִּי הָיָה זֶה קְצָת טִפְּשִׁי!)

                               וּמְטַּפֵּס עַל אִילָנוֹת

                                 וּמְקַנְטֵר קוֹפוֹת זְקֵנוֹת!

                                  – הָיִיתִי שָׁט לְלֹא סִירוֹת

                                    עַל נְהָרוֹת בְּמִין “דּוֹבְרוֹת”…

                                         הָיִיתִי קְצָת צוֹעֵק בְּקוֹל,

                                          וּקְצַת מֵעִיף גָּבֹהַּ חוֹל:

   זוֹרֵק לָרֹחַק – אֲבָנִים,

      אוֹכֵל שְׁקֵדִים וְגַרְעִינִים,

        מִבְּלִי לִשְׁתּוֹת חָלָב וּדְּבַשׁ,

        מִבְּלִי לִשְׁמֹעַ: “סְוֶדֶר לְבַשׁ!”

           – וְאַחַר כָּך הָיִיתִי שָׁב

             עַל… קַרְנֵי שֶׁמֶשׁ, נַגִּיד עַכְשָׁו,

              יָשָׁר אֵלֵינוּ לִקְצֵה הָרְחוֹב

                וּמְמַלְמֵל: “תּוֹדָה!”, “טוֹב. טוֹב!”

                  לְכָל מוֹרָה, דּוֹדָה וְדוֹד,

                    אַךְ בְּלִבִּי חִיּוּךְ וָסוֹד:

                       הֵם לֹא הָיוּ שָׁם בַּיְּעָרוֹת!

                        הֵם לֹא נִסּוּ תְאֵנִים לֶאֱרוֹת!

                          זֶה רַק אֲנִי עוֹפַפְתִּי עוֹף

                          לִקְצֵה־עוֹלָם הָלוֹך וָשׁוֹב!

                           לָכֵן אֲנִי הַיּוֹם כֹּה טוֹב,

                             אוֹמֵר לַכֹּל: “חֵן, חֵן!” – בַּסּוֹף.

                            "סְלִיחָה", “בְּבַקָּשָׁה”, “וַדַּאי, כֵּן־כֵּן!”

                              – כִּי בְּלִבִּי – יֵשׁ סוֹד קוֹרֵן!!

(אַגָּדָה)

בְּעֶרֶב רֹאשׁ הַשָּׁנָה מִתְקַבְּצוֹת כָּל הַשָּׁנִים אֶל כִּסֵּא הַכָּבוֹד אֲשֶׁר בַּמְּרוֹמִים.

וְהַשָּׁנִים, אֲשֶׁר טֶרֶם רָאוּ אוֹר, עוֹבְרוֹת בַּסָּךְ, נוֹהֲרוֹת וְעוֹלְזוֹת;

וּבְפִיהֶן בְּרָכוֹת:

          – שְׁנַת שִׂמְחָה!

          – שְׁנַת בְּרִיאוּת!

          – שְׁנַת שֶׁפַע לַיְבוּל!

          – כָּך מְזַמְּרוֹת הֵן בְּקוֹל.

וְהַשָּׁנִים אֲשֶׁר חָלְפוּ וְתַמּוּ – אַף הֵן מִתְכַּנְּסוֹת; מִתְבּוֹנְנוֹת הֵן בְּאַחְיוֹתֵיהֶן הַצְּעִירוֹת וְלוֹחֲשׁוֹת לָהֶן בִּדְמָמָה:

          – חִזְקוּ־נָא!

          – אִמְצוּ־נָא, חֲבִיבוֹת!

מְרִימוֹת הַשָּׁנִים הָרַכּוֹת אֶת רָאשֵׁיהֶן וּמַרְעִיפוֹת סְבִיבָן אוֹר וּצְחוֹק. צוֹהֲלוֹת הֵן, גֵּאוֹת הֵן, נְכוֹנוֹת כֻּלָּן לָרֶדֶת לָעוֹלָם. רַק שָׁנָה אַחַת תַּעֲמֹד נְבוֹכָה, מַרְעֶדֶת וּמְהַסֶּסֶת.

מִתְקָרֶבֶת אֵלֶיהָ הַשָּׁנָה הַיּוֹצֵאת וּבְשַׁרְבִיטָהּ הַקּוֹרֵן תִּגַע בָּהּ:

     – דַּבְּרִי, אַל פַּחַד, קְטָנָּה!

     – כֹּה תְצַוֶּה שְׁנַת תּשי"ח.

     אָז תִּשָּׂא הַשָּׁנָה הַחֲדָשָׁה בִּרְכָתָהּ וְתִלְחַשׁ:

     – לָעוֹלָם

          – לָאָדָם

             – שְׁנַת שָׁלוֹם!

לְשֶׁמַע דְּבָרֶיהָּ יְאוֹרוּ פְּנֵי כָּל הַשָּׁנִים, אַחְיוֹתֶיהָ, וְשַׁרְבִיטָהּ שֶׁל תּשי"ח דֹּם יֻנַּח לְמַרְגְּלוֹתֶיהָ.

     אָז יָד תִּשְׁתַּלַּח מִכִּסֵּא־הַכָּבוֹד,

     יָד שֶׁל זֹהַר וְאוֹר –

     לַעֲנֹד כֶּתֶר זָהָב בֶּן אַרְבַּע אוֹתִיּוֹת,

     לְרֹאשָׁהּ הַבָּהִיר הַצָּחֹר.

     וְעַל הַכֶּתֶר חָרוּת תּשׁי"ט,

     – לֵאמֹר:

       תֵּבֵל –

          שָׁלוֹם

             יְהֵא

                 טוּבֵךְ!

וְלָהּ יִמָּסֵר שַׁרְבִיט הָאוֹר.

כָּךְ תִּתְקַדֵּשׁ וּתְעֻטַּר הַשָּׁנָה הַחֲדָשָׁה, בְּטֶרֶם תֵּרֵד לִשְׁכֹּן עַל פְּנֵי הָאָרֶץ, בֵּין בְּנֵי הָאָדָם.

… וְשׁוּב אֵלֵינוּ חוֹזֶרֶת        וּבִכְנָפֶיהָ אוֹצֶרֶת

שְׁנַת לִמּוּדִים בְּרוּכָה,        רֹב־בִּינָה, עָמָל וְשִׂמְחָה!

וְשׁוּב יַחְדָּיו נִשְׁתַּעֲשֵׁעַ

בַּהַפְסָקוֹת וּלְאַחַר־שִׁעוּרִים,

וְשׁוּב תּוֹךְ־לִמּוּד נִתְגַּעְגֵּעַ

לְחוֹף הַיָּם לְצַ’זְבֵּט סִפּוּרִים.

אַךְ לְעֵת רוּחַ סְתָיו סוֹעֵרָה

תְּרַשְׁרֵשׁ וְתֵילִיל בַּגִּנָּה –

נִשְׁקֹד, נִתְעַמֵּק בַּתּוֹרָה

וּבֵין פְּרָקֵינוּ נִתְחַיֵּךְ בִּתְבוּנָה:

אָכֵן, יָפֶה וְנִפְלָא הָיָה בַּקַּיִץ לִשְׁזֹר

תַּעֲלוּלִים וְצִ’יזְבָּטִים בְּלֹא עוֹל!

אַךְ בְּסוֹף כָּל טִיּוּל טוֹב הַבַּיְתָה לַחְזֹר

– וְאַחַר יַרְחֵי בַּטָּלָה – טוֹב לַעֲמֹל!

(לְרֵאשִׁית הַלִּמּוּדִים)

עַל הַבְּרוֹשׁ אֲשֶׁר בַּחֲצַר גַּן־הַיְלָדִים הָיָה קַן־יוֹנִים. וְעַל הָאִזְדָּרֶכֶת אֲשֶׁר בַּחֲצַר בֵּית־הַסֵּפֶר הָיָה שׁוֹבַךְ יוֹנִים. אֶת הַקֵּן בָּנְתָה אִמָּא־יוֹנָה־מְנֻמֶּרֶת; וְאִלּוּ אֶת הַשּׁוֹבָךְ בָּנוּ יַלְדֵּי כִּתָּה א' וּבוֹ קִנְּנָה אִמָּא־יוֹנָה־צְחֹרָה.

שָׁבוּעַ לִפְנֵי תְחִלַּת־הַלִּמּוּדִים הִתְחִילוּ הַהֲכָנוֹת בִּשְׁתֵּי הַחֲצֵרוֹת. בַּחֲצַר הַגָּן עָבְדוּ פּוֹעֲלִים, סִיְּדוּ, צָבְעוּ, הִתְקִינוּ לוּחוֹת־צִיּוּר. בַּחֲצַר בֵּית־הַסֵּפֶר פָּרַק אוֹטוֹ גָּדוֹל שֻׁלְחָנוֹת, כִּסְאוֹת וְלוּחוֹת־קִיר לִכְתִיבָה.

וּבַשָּׁמַיִם מִמַּעַל רִחֲפוּ אִמָּא־יוֹנָה־מְנֻמֶּרֶת וְגוֹזָלֶיהָ מִזֶּה, וְאִמָּא־יוֹנָה־צְחֹרָה וְגוֹזָלֶיהָ מִזֶּה.

בֹּקֶר אֶחָד עָף הַגּוֹזָל הַמְּנֻמָּר, כְּנָפָיו מִתְבַּדְּרוֹת בָּרוּחַ, וּפָגַשׁ אֶת הַגּוֹזָל הַלָּבָן.

– בֹּקֶר טוֹב, מְנֻמַּר־זָנָב – אָמַר הַלְּבַנְבַּן.

– בֹּקֶר אוֹר, צָחֹר! – הֵשִׁיב הַמְּנֻמָּר. – מֶה חָדָשׁ בִּשְׁכוַּנת־הַשּׁוֹבַכִּים?

מִתְכּוֹנְנִים לְקַבֵּל אֶת פְּנֵי הַיְלָדִים – הִמְהֵם הַלָּבָן בַּחֲשִׁיבוּת, – וְכִי יוֹדֵעַ אַתָּה מָה עוֹשִׂים הַקְּטַנִּים בְּבוֹאָם לִלְמֹד?

– וַדַּאי שֶׁאֲנִי יוֹדֵעַ! – עָנָה חֲבֵרוֹ, – מֵיטִיב אֲנִי לִרְאוֹת וְלִשְׁמֹעַ אֶת שִׂיחוֹת הַיְלָדִים, רִקוּדֵיהֶם וּצְחוֹקָם.

– אֲבָל אֵינְךָ נָבוֹן כָּמוֹנִי! – אָמַר הַלָּבָן. – הֲרֵי אָזְנַי קוֹלְטוֹת דִּבְרֵי תּוֹרָה יוֹם־יוֹם, שָׁעָה־שָׁעָה. עִם שַׁחַר נֵעוֹר אֲנִי וְיוֹצֵא לְלַקֵּט לִי גַּרְגְּרִים וְזֵרְעוֹנִים. וְעִם הִשָּׁמַע הַצִּלְצוּל…

– אֵיזֶה צִלְצוּל? – תָּמַהּ הַמְּנֻמָּר.

– רוֹאֶה אַתָּה? אָמַרְתִּי שֶׁאֵינְךָ יוֹדֵע דָּבָר: עִם הַתְחָלַת הַשִּׁעוִּרים נִשְׁמָע קוֹל הַפַּעֲמוֹן, וְאָז פּוֹרֵשׂ אֲנִי כְּנָפַיִם וְעָף יָשָׁר לְחַלּוֹן הַכִּתָּה. כַּמָּה נָעִים לִשְׁמֹעָ אֶת הַמּוֹרָה קוֹרֵאת בְּאָזְנֵי הַיְלָדִים וּמַסְבִּירָה לָהֶם דְּבָרִים חֲדָשִׁים.

– חֲבֵרִי הַטּוֹב! – עָנָה הַמְנֻמָּר, – עוּפָה חִישׁ לְאִמְךָ וֶאֱמֹר לָהּ, כִּי תְּרַפֵּא אוֹתְךָ מִן הַחֲלוֹמוֹת הַלָּלוּ! הַקְשֵׁב לִי וַאֲסַפֵּר לְךָ מָה עוֹשִׂים הַיְלָדִים בְּהַגִיעָם עִם בֹּקֶר: הֵם מְצַיְּרִים, מְכַיְּרִים, בּוֹנִים מִגְדָּלִים מִקֻּבִּיּוֹת. וְהַיְלָדוֹת הַחֲמוּדוֹת מַאֲכִילוֹת אֶת הַבֻּבּות…

– אֶת מִי? – הִקְשָׁה הַלָּבָן.

– אֶת הַבֻּבּוֹת, כַּמּוּבָן! וְאַחַר־כָּךְ יוֹשְׁבִים הֵם בַּסֻּכָּה וְאוֹכְלִים בְּתֵאָבוֹן אֶת פְּרוּסוֹתֵיהֶם. טְעִימוֹת הַפְּרוּסֹות מְאֹד! אֲנִי מִשְׁתַּדֵּל לִהְיוֹת בֶּחָצֵר בְּשָׁעָה זוֹ! חֲבָל לְהַפְסִיד אֶת הַפֵּרוּרִים! פַּעַם אוֹכְלִים כֻּלָּם פְּרוּסוֹת בְּרִבָּה, פַּעַם אוֹכְלִים כֻּלָּם פְּרוּסוֹת בִּגְבִינָה אוֹ בִּ…

– רוֹאִים מִיָד, שֶׁאַתָּה בּוֹדֶה זֹאת מִלִּבְּךָ! כֵּיצַד יִתָּכֵן שֶׁהַכֹּל יֹאכְלוּ אוֹתָן פְּרוּסוֹת עַצְמָן? אֵם אַחַת שׁוֹלַחַת פֵּרוֹת, אֵם אַחֶרֶת מְכִינָה פְּרוּסוֹת מְרוּחוֹת… וְכִי אֵינְךָ יוֹדֵעַ, יוֹן־פְּתָיוֹן, שֶׁכָּל יֶלֶד מֵבִיא אֶת אֲרֻחָתוֹ מִבֵּיתוֹ?

– חַה, חַה, חַה! הֵן בְּעֵינַי רָאִיתִי כֵּיצַד מְבִיאִים אַרְבַּע כִּכְּרוֹת לֶחֶם גְּדוֹלוֹת וּפוֹרְסִים אוֹתָן בַּמָּקוֹם. וּבִכְלָל, אֵיךְ אַתָּה מֵעֵז לְכַנּוֹתֵנִי “פְּתָּיוֹן”? אַתָּה הוּא “הַפְּתָיוֹן”, אַתָּה הוּא הַ"טִּפְּשׁוֹן"…

וְהַשְּׁנַיִם פָּתְחוּ בְּרִיב. זֶה מוֹרֵט בְּמַקּוֹרוֹ, וְזֶה סוֹטֵר בִּכְנָפוֹ…

עוֹד רֶגַע וְהָיוּ הַשְּׁנַיִם פּוֹצְעִים זֶה אֶת זֶה. אַךְ בְּאוֹתוֹ רֶגַע חָשׁוּ אִמָא־יוֹנָה־לְבַנְבֶּנֶת וִידִידָתָהּ הַמְּנֻמֶּרֶת, שֶׁעָפוּ לֹא הַרְחֵק, בֵּין הַשִּׂיחִים, וְהִפְרִידוּ בֵּין הַגּוֹזָלִים־הַנִּצִּים.

– כַּמָּה פְּעָמִים אָמַרְתִּי שֶׁלֹּא מְרִימִים כָּנָף עַל חָבֵר? – שָׁאֲלָה הַלְּבָנָה, אֲבָל הַיּוֹן-יוֹנִים לֹא עָנוּ וְהִתְפָּרְצוּ בִּשְׁאֵלָה:

– נָכוֹן, אִמָּא, שֶׁהַיְּלָדִים מְצַיְּרִים וּמְכַיְּרִים, מְשַׂחֲקִים בְּאַרְגַּז־הַחוֹל וּבְקֻבִּיוֹת? נָכוֹן שֶׁהֵם אוֹכְלִים כֻּלָּם אוֹתָן הַפְּרוּסוֹת? – שָׁאַל הַמְּנֻמָּר.

– נָכוֹן, אִמָּא, שֶׁהַיְּלָדִים כּוֹתְבִים וְקוֹרְאִים וּפוֹתְרִים תַּרְגִּילִים? נָכוֹן שֶׁכָּל אֶחָד מֵבִיא תִיק אֹכֶל מִבֵּיתוֹ?

– שָׁאַל הַלְּבַנְבַּן.

הַיְּלָדִים הַקְּטָנִים בָּאִים לַגָּן, – בֵּאֲרָה הַיּוֹנָה הַמְנֻמֶּרֶת, – וּבַגָּן מְשַׂחֲקִים הֵם וּמְצַיְּרִים.

– וּכְשֶׁהֵם גְּדֵלִים הוֹלְכִים הֵם לְכִתָּה א', לְבֵית־הַסֵּפֶר, – הִסְבִּירָה הַלְבַנְבֶּנֶת. – וּבְבֵית־הַסֵּפֶר קוֹרְאִים הֵם וְכוֹתְבִים וְלוֹמְדִים חֶשְׁבּוֹן!

– אֲהָה! – אָמַר הַגּוֹזָל הַלָּבָן.

– אֲהָה! – אָמַר הַגּוֹזָל הַמְנֻמָּר.

וְהַשְּׁנַיִם פָּרְשׂוּ כְּנָפַיִם וְעָפוּ לִמְרוֹמֵי־הָרָקִיעַ, מַמְרִיאִים אֶל עָל וְכַנְפֵיהֶם מִתְבַּדְּרוֹת בָּרוּחַ.

בַּחֲצַר הַגָּן הוֹסִיפוּ הַפּוֹעֲלִים לִצְבֹּעַ וּלְסַיֵּד וּלְהָכִין לַפְּעוֹטוֹת לוּחוֹת־צִיּוּר וְאַרְגְּזֵי קֻבִּיּוֹת.

וּבַחֲצַר בֵּית־הַסֵּפֶר הוֹסִיפוּ לִפְרֹק רָהִיטִים וְלוּחוֹת־קִיר וּלְהָכִין לַתַּלְמִידִים מַכְשִׁירֵי־כְּתִיבָה נָאִים.

וּלְמַעְלָה לְמַעְלָה, מִן הַשָּׁמַיִם, הִבִּיטָה הַשֶׁמֶשׁ הַזְּהֻבָּה וְחִיְכָה:

– עוֹד קַיִץ אֶחָד חָלַף. עוֹד שְׁנַת לִמּוּדִים תַּמָּה. וּשְׁנַת־עֲבוֹדָה חֲדָשָׁה בָּאָה לַכֹּל…

וְהִיא לָחֲשָׁה:

   – שָׁנָה טוֹבָה, יוֹן־יוֹנִים!

      – שָׁנָה טוֹבָה, יְלָדִים!

         – שָׁנָה טוֹבָה לְעוֹלָם!

         – שָׁנָה מְבֹרָכָה!

(מַהֲתָלָה)

שְׁנַת הַלִמּוּדִים הֵחֵלָּה,       גַּלְמוּדָה הַקָּרוּסֶלָה,

תַּלְמִידֵינוּ מוּכָנִים;           לְבֵית־הַסֵּפֶר – כָּל פָּנִים!

לְרֹאשׁ סְמָדַר עָנוּד הַסֵּרֶט,

לְאֵהוּד – מְחוּגָה, צְבָעִים;

בְּיַלְקוּטֵי עוֹר, לְתִפְאֶרֶת,

גֵּאִים הַשְּׁנַיִם, הַפּוֹסְעִים.

      אַךְ פִּתְאֹם, מִי יְנַחֵשָׁה

      מַחְשְבוֹת הַקֻּנְדְּסִים?

      הַ"חֵשְׁבּוֹנַאי" מִדּ' בְּגִיל לוֹחֵשָׁה

      לַחֲבֵרְתּוֹ מִגּ' – רָזֵי־רָזִים!

            הוֹ, הַבִּיטוּ! חִיל וָפֵרֶץ!

            הַ"חֶשׁבּוֹן לְג' " – מַה נּוֹרָא –

            אֶל יַלְקוּט אֵהוּד בְּמֶרֶץ

            – מָעֳבָר, חִישׁ, בִּמְהֵרָה!

               וּמִאֵהוּד, “חוֹבֶרֶת דָּלֶת”,

               שֶׁל “דִקְדּוּק, עִבְרִית וּכְתִיב” –

               לִיְדֵי סְמָדַר – טוּשׁ! מִתְגַּלְגֶּלֶת,

               יָשָׁר־יָשָׁר, לְתוֹךְ הַתִּיק!

               – – לִפְתֹר חֶשְׁבּוֹן בְּדָלֶת וְגִימֵל

               מֵעַתָּה אֵהוּד רַק יִכָּנֵס…

               וְְלִסְמָדָר, כַּמּוּבָן, לְלֹא עָמָל –

               יִהְיוּ ‘ט"מ’ – מַמָּש בְּנֵס!

       וְּבְחֻקִּים, כַּפְתּוֹר וָפֶרַח,

       שֶׁל “פִּעֵל”, “פֻּעַל”, וְשִׁירֵי־חֵן.

       לְאֵהוּד לֹא יְהֵא עוֹד כֹּרַח

       – מֵעַכְשָׁו – לְהִבָּחֵן!…

   סָגְרוּ יַלְקוּט בִּשְׂחוֹק וָנַחַת

   וְזֶה לְזוֹ קָרָצוּ! "כֵּן, כֵּן!

   הִנֵּה כִּי כֵן הִצְלַחְנוּ יַחַד

   – סִדְרֵי בֵּית־סֵפֶר לְ"תַקֵּן"!

צוֹהֲלִים מאֹד הַשְּׁנַיִם,

פּוֹצְחִים פִּיהֶם בְּרֹן נָעִים;

גַּם הִיא, גַּם הוּא, בְּ"כִתּוֹתַיִם" –

יְקַבְּלוּ כָּעֵת צִיּוּנִים נָאִים!

יוֹם חַג הַיּוֹם לְעָמִיר. יוֹם הֻלֶּדֶת לוֹ.

יֶלֶד גָּדוֹל הוּא עָמִיר! הַיּוֹם יִהְיֶה בֶּן שֶׁבַע!

עוֹמֵד לוֹ עָמִיר בְּאֶמְצַע הַמַּעְגָּל וְהַיְלָדִים סְבִיבוֹ שָׁרִים וּמְרַקְּדִים:

       – "יוֹם הֻלֶּדֶת לְעָמִיר

       יוֹם שִׂמְחָה לַיְלָדִים!

       גִּילוּ, גִּילוּ, גִּילוּ, גִּיל

       יוֹם הֻלֶּדֶת לְעָמִיר!"

וּבְפִנַּת־הַחֶדֶר שֻלְחָנוֹת עֲרוּכִים וְעֲלֵיהֶם מַמְתַּקִּים, מַעֲדַנִים וּמַשְקָאוֹת!… וְהַשִׂמְחָה רַבָּה!

הִנֵּה עַנָת חַבֶרְתוֹ בָּאָה וְעִמָהּ שַי: לוֹטוֹ שֶׁל פִּרְחֵי הָאָרֶץ!… הִנֵּה עֵרָן וְיִשַי חַבֶרָיו וּסְפָרִים צִבְעוֹנִיִּים בִּידֵיהֶם!… וְאִמָּא – אִמָּא הִפְתִּיעָה אֵת עָמִיר בְּיַלְקוּט חָדָשׁ!

– מַחְבָּרוֹת רַבּוֹת בְּכִתָּה ב', סֵפֶר חֶשְׁבּוֹן וְסֵפֶר תּוֹרָה… וְהַיַלְקוּט הַיָּשָן – קָטָן! וּבַיַּלְקוּט הֶחָדָשׁ תָּאִים־תִָּאִים וּמְדוֹרִים וְגַם מָקוֹם לְעִפָּרוֹן!

– הוֹ, מַה נִּפְלָא לַעֲלוֹת לְכִתָּה ב'!

וּלְפֶתַע קוֹלוֹת:

– שָׁלוֹם, שָׁלוֹם, הַמּוֹרָה! – צוֹהֲלִים הַיְלָדִים לִקרַאת הָאוֹרַחַת הַחֲדָשָה שְׁבָּאָה.

– אָכֵן, זוֹהִי חֶדְוָה! גַּם הַמּוֹרָה, מוֹרָתוֹ שֶׁל עָמִיר מִן הַשָּׁנָה שֶׁעָברָה – נֶעֶנְתָה וּבָאָה!

– הַבִּיטוּ אֵיזוֹ קֻפְסָה נָאָה מַחֲזִיקָה הַמּוֹרָה!

– וּמַה יֵּשׁ בַּקֻּפְסָה?

– אֲנִי יוֹדֵעַ!… תְמוּנוֹת!

– וַאֲנִי אוֹמֶרֶת לָכֶם: אַלְבּוֹם בּוּלִים!

– וְהַמּוֹרָה, בְּבַת־צְחוֹק, מוֹסֶרֶת תְּשׁוּבָתָהּ, וְכָל הַיְלָדִים עָטִים עַל הַקֻּפְסָה בְּסַקרָנוּת…

פָּתַח עָמִיר אֶת הַקֻּפְסָה, וּתְרֵיסַר עֶפרוֹנוֹת אֲרֻכִּים, מְחֻדָּדִים, הִבְרִיקוּ לְעֵינָיו:

– עִפָּרוֹן־עִפָּרוֹן וְצִבְעוֹ!

– מַה יָּפֶה!… תּוֹדָה לָךְ! – קָרָא עָמִיר לְעֵבֶר מוֹרָתוֹ וְשָׂמֵחַ רָץ לְהַרְאוֹת אֵת הַמַּתָּנָה לְהוֹרָיו.

– – – לִפְנוֹת עֶרֶב, כְּשֶׁכֻּלָּם הָלְכוּ, נוֹתַר עָמִיר בַּחֶדֶר. עָיֵף וּמְאֻשָּׁר דִּפְדֵּף בִּסְפָרָיו הַחֲדָשִׁים, סָגַר וְחָזַר וּפָתַח אֶת קַלְמָרוֹ, וְעֵינָיו כְּבֵדוֹת וְחַמּות…

– עֵת לִישֹׁן, עָמִיר בְּנִי! – אָמְרָה אִמָּא.

– עוֹד מְעַט! – הִפְצִיר עָמִיר. – רָק אֲצַיֵּר צִיוּר קָטָן בִּצְבָעַי הַחֲדָשִׁים!

לֹא סֵרְבָה אִמָּא: הֵן יוֹם־חַגּוֹ הַיּוֹם!

הֵחֵל עָמִיר מְצַיֵּר. הַשֶּׁמֶשׁ שָׁקְעָה, וְעֶרֶב יָרַד עַל הָאָרֶץ. רֹאשׁוֹ שֶׁל עָמִיר כִּמְעַט שְצָּנַח… אַךְ בִּתְנוּעָה פִּתְאוֹמִית נִזְדַּקֵּף, הָדַף מִלְּפָנָיו הַצִּדָּה אֶת עֶפְרוֹנוֹ וּצְבָעָיו וּמִהֵר לְהִתְכַּנֵּס בְּמִיטָּתוֹ, כְּשֶנְּיָרוֹתָיו וּצְבָעָיו מִתְגַּלְגְּלִים לְכָל עֵבֶר…

– לַיְלָה טוֹב!

עָמִיר הֵחֵל שׁוֹקֵעַ בִּתְנוּמָה נְעִימָה כְּשֶׁקּוֹל שָׁאוֹן הִכְרִיחוֹ לִפְקֹחַ עֵינָיו:

– מִי זֶה?

שַׁיֶּרֶת־יְלָדִים מְקֻשֶּׁטֶת נִכְנְסָה בְּשֶׁקֶט לַחֶדֶר. מִבְּלִי לְהַרְגִּישׁ בַּיֶּלֶד הַמְנַמְנֵם, הִסְתַּדְּרָה הַקְּבוּצָה בְּמַעְגָּל וְהֵחֵלָּה לָשִׁיר:

       – "תִּיק, תִּיק, תַּק – בִּלְעָם בֶּן־בְּעוֹר!

       צִיף, צִיף, צַף – בָּלָק בֶּן־צִפּוֹר!"

– כֹּה לָחֲשׁוּ הַיְלָדִים בְּזַמְּרָם.

       – “הִנֵּה בָּאנוּ, בְּנֵי־הָאוֹר!”

– “בְּנֵי־הָאוֹר”? – תָּמַהּ עָמִיר. – מִי הֵם? גַּמָּדוֹנִים? וְשֶׁמָּא קוֹסְמִים זְעִירִים?

– כִּי הָיוּ הַיְלָדִים קְטַנִּים עַד לִמְאֹד, כְּבֻבּוֹתֶיהָ שֶׁל נֵרִית חֲבֶרְתּוֹ. וְהַיְלָדִים צַחִים וְנָאִים, מְשַׂחֲקִים וְשָׂשִׂים; וְהַגָּבֹהַּ שֶׁבָּהֶם, כְּעֵין “כִּפּוֹן־אֲדֻמּוֹן”, הָדוּר כֻּלּוֹ בִּבְגָדָיו הָאֲדַמְדַּמִּים, פָּסַע לְאֶמְצַע הַחֶדֶר, וְהֵחֵל מְחוֹלֵל בַּמַּעְגָּל, כְּשֶׁשְׂעָרוֹ הָאַדְמוֹנִי מַבְהִיק כַּשֶּׁמֶשׁ הַשּׁוֹקַעַת; וְהוּא שָׁר:

       – בַּכַּלָּנִית, אֲנִי, אַחַי,

       וְגַם נִשְׁקָף מִסֶּלֶק;

       אֲנִי שׁוֹכֵן בְּדַם כָּל חַי,

       וּלְכָל גְּוַנִים – הַמֶּלֶךְ!

אַחֲרָיו יָצְאָה יַלְדֹּנֶת תְּכֻלָּה. שִׂמְלָתָהּ – כִּרְקִיעַ הַשָּׁמַיִם, וְאַף תַּלְתַּלֶּיהָ תְכֻלִּים וְהִיא שׁוֹרְרָה וַתְּדַלֵּג:

       – מִלְּמַעְלָה – אָנֹכִי מַבִּטָה

       – לְאָרֶץ הַנֶּחְמֶדֶת!

       עַד בָּאָה עֲנָנָה כְּבֵדָה

       – וְאֶת פָּנַי, אוֹיָה, מַסְתֶּרֶת!

וּפִתְאֹם – קוֹל בְּכִי!

       – מִיהוּ הַמְיַבֵּב?

– הַבֻּבּוֹן הַיְרַקְרַק עָמַד לוֹ מִן הַצַּד, יָדוֹ אוֹחֶזֶת בְּאַפּוֹ הַמָּעוּךְ וְעֵינָיו זוֹלְגוֹת נְטָפִים יְרֻקִּים.

לְרֹאשׁ הַיֶּלֶד הָיָה עָנוּד זֵר עֲנָפִים רַעֲנַנִּים, וּבַהֲנִיעוֹ רֹאשׁוֹ – רִשְׁרְשׁוּ הָעַלְעָלִים.

וְהַבֻּבּוֹן כְּשֶׁסִּיֵּם בִּכְיוֹ, הֵסִיר יָדוֹ מְאַפּוֹ הַתָּפוּחַ, וּבְקוֹל מְעַנְפֵּף רִנֵּן:

       אָנֹכִי דָר בַּעֲצִיצִים,

       בְּכָל אִילָן וְצֶמַח!

       בָּעֳפָאֵי כָּל הָעֵצִים

       וּבְגִבְעוֹלֵי הַפֶּרַח!

וּבְזַמְּרוֹ, הֵנִיד רֹאשׁוֹ, וַתְּהִי כְּאִוְשַׁת הַיַּעַר.

הַשָּׁעוֹן הַגָּדוֹל צִלְצֵל שְׁתֵּים־עֶשְׂרֵה פְּעָמִים וְעָמִיר נִזְכַּר, כִּי הַלַּיִל כְּבָר הִגִּיעַ לְאֶמְצָעִיתוֹ.

אַךְ גַּם הָאוֹרְחִים הַזְּעִירִים נִפְעַמוּ לְקוֹל הַשָּׁעוֹן.

– עֵת לָשׁוּב! – צִוָּה הָאַדְמוֹנִי; וְהַכֹּל עָמְדוּ מִרְקֹד.

– אוֹיָה לִי, אוֹיָה! – יִלְּלָה הַיַּלְדָּה בַּתָּכֹל. – עָלַי לָשׁוּב אֶל מִתַּחַת לְאָרוֹן! וְשָׁם כֹּה קַר וְעָצוּב!

– וְאִלּוּ אֲנִי… – מִלְמֵל בְּצַעַר הָאַדְמוֹנִי – עָלַי לַחֲזֹר לְשׁוּלֵי הַשָּׁטִיחַ!… וְשָׁם – מִישֶהוּ עוֹד עָלוּל לִדְרֹךְ עָלַי בְּטָעוּת!

– וְאוֹתִי כְּבָר רָמְסוּ! – נִשְׁמְעָה זְעָקָה מִפִּי הַיְרַקְרַק.

–…הַבִּיטוּ וּרְאוּ, מַה קָּרָה לְאַפִּי! – קָרָא בְּאַף וְחֵמָה.

– שׁוֹבָב הוּא! שׁוֹבָב! – קָרְאוּ הַכֹּל, – חֲסַר־סֵדֶר וְאַחֲרָיוּת.

– עֹנֶשׁ! עֹנֶשׁ לְעָמִיר הַמְפֻזָּר! – חָזַר וְדָרַשׁ הָאֲדֻמּוֹן.

עָמִיר חָרַד. הוּא הֵחֱלִיק פְּנִימָה לְתוֹךְ מִטָּתוֹ וְרָעַד.

עָמִיר! עָמִיר! – הוֹסִיפוּ הַיְלָדִים לִרְעֹם. – –

– עָ־מִיר! עָ־מִיר! קוּם, יֶלֶד, יַלְדִּי! הֲרֵי נִרְדַּמְתָּ בִּבְגָדֶיךָ! – שָׁמַע עָמִיר אֶת קוֹל אִמּוֹ הָרַךְ.

פָּקַח עָמִיר אֶת עֵינָיו: לַיְלָה! חֲשֵׁכָה בַּחוּץ! הָאוֹר דּוֹלֵק בִּמְנוֹרַת־הַלַּיִל הַקְטַנָּה וּלְיָדוֹ – אִמָּא הַטּוֹבָה!

שִׁפְשֵׁף עָמִיר עֵינָיו.

– הַאֻמְנָם הָלְכוּ וְאֵינָם?…כְּבָר אֵינָם?

– מִי הָלְכוּ? – תָּמְהָה אִמָּא. – חֲלוֹם טֹב חָזִיתָ, בְּנִי!

אַך עָמִיר יָדַע, שֶׁלֹּא הָיָה זֶה חֲלוֹם כְּלָל וּכְלָל.

מִהֵר עָמִיר לָצֵאת מִמִּטָּתוֹ, אָסַף וְקָבַץ אֶת צְבָעָיו מִכָּל עֵבֶר וּמִכָּל פִּנָּה; סְגָרָם יָפֶה־יָפֶה בְּקֻפְסָתוֹ וְאֶת הַקֻּפְסָה הִנִּיחַ בְּתוֹךְ יַלְקוּטוֹ… וְרַק אָז נִפְנָה לִפְְשֹט אֶת בְּגָדָיו.

וְאִמָּא, מְחַיֶּכֶת, מִשְׁתָּאָה, נִשְּׁקָה לִבְנָהּ הַקָּטָן כְּשֶׁהִיא לוֹחֶשֶת לוֹ “לַיְלָה טוֹב” וּתְמֵהָה:

– מַה קָּרָה לִבְנָהּ הַמְפֻזָּר?

– – זֹאת יוֹדְעִים רַק אֲנַחְנוּ, לֹא כֵן?

– שְׁתֵּי סֻכּוֹת? מַדּוּעַ לְקַשֵּׁט שְׁתֵּי סֻכּוֹת?

– וּבְכֵן, שִׁמְעוּ:

רוֹנִית הִיא יַלְדָּה קְטַנָּה, כְּחֻלַּת עֵינַיִם ודַקַּת־פָּנִים, הַדָּרָה בִּשְׁכוּנַת הַהֲדָרִים, בִּקְצֵה הָרְחוֹב הַקָּטָן.

וְחֶרְמוֹנִית – הִיא דוֹדָה גְּדוֹלָה, אֲפֹרַת עֵינַיִם וּמְאִירַת מַבָּט, הַגָּרָה בִּשְׁכוּנַת הַהֲדָרִים, בִּקְצֵה הָרְחוֹב הַגָּדוֹל.

אַךְ חַצְרוֹת שְׁנֵי הַבָּתִּים – נִפְגָּשׁוֹת בְּשַׁעַר גָּבֹהַּ אֶחָד.

כְּשֶׁיֵּשׁ לְרוֹנִית הַרְבֵּה בְּלִבָּהּ – נוֹטֶלֶת הִיא אֶת בֻּבָּתָהּ הַגְּדוֹלָה, זוֹ בֻּבָּה וַרְדָּה, וְדֶרֶךְ הַשַּׁעַר – יָשָׁר לְחֶרְמוֹנִית הַטּוֹבָה.

וּכְשֶׁדּוֹדָה חֶרְמוֹנִית עֲיֵפָה מֵעֲמָלָהּ (כִּי לַדּוֹדָה חֶרְמוֹנִית, כַּיָּדוּעַ, – לוּל תַּרְנְגוֹלוֹת גָּדוֹל) – נוֹטֶלֶת הִיא אֶת כַּלְבָּהּ הַשָּׂעִיר, זֶה “זָרִיז” הַנַּבְחָן, וְדֶרֶךְ הַשַּׁעַר – יָשָׁר לְרוֹנִית הַשּׁוֹבָבָה.

וְהַשְּׁתַּיִם צוֹחֲקוֹת, מְשַׂחֲקוֹת, צוֹהֲלוֹת וּמְשִׂיחוֹת.

בְּמוֹצָאֵי יוֹם הַכִּפּוּרִים, מִשֶּׁנִּכְנְסָה רוֹנִית אֶל יְדִידָתָהּ הַגְּדוֹלָה לְבָרְכָהּ בַּחֲתִימָה־טוֹבָה, הָיְתָה בְּפִיהָ בְּשׂוֹרָה:

– אַבָּא הִבְטִיחַ לְבְנוֹת הַשָּׁנָה סֻכָּה לְתִפְאֶרֶת! – אָמְרָה הַקְּטַנָּה.

– הַאֻמְנָם? – חִיְּכָה חֶרְמוֹנִית. – וְאַף אֲנִי אָקִים הַשָּׁנָה סֻכָּה נָאָה וַהֲדוּרָה!

       הִרְהֲרָה רוֹנִית רֶגַע קָט.

       הִרְהֲרָה חֶרְמוֹנִית רֶגַע קָט.

       וּשְׁתֵּיהֶן פָּרְצוּ כְּאַחַת:

       – תַּחֲרוּת!

הֵן תִּתְחָרֶינָה בִּיפִי סֻכּוֹתֵיהֶן!

עָבְרוּ יָמִים אֲחָדִים. רוֹנִית הָיְתָה כֹּה טְרוּדָה בְּסֻכָּתָהּ שֶׁלָּהּ, עַד אֲשֶׁר כִּמְעַט שֶׁלֹּא הֵצִיצָה לְעֵבֶר מִרְפַּסְתָּהּ שֻׁל¹ הַדּוֹדָה חֶרְמוֹנִית. שִׁעוּרִים, הֲכָנוֹת לַחֲגִיגַת הֲסֻּכּוֹת בְּבֵית־הַסֵּפֶר, וְעַל הַכֹּל – עֲבוֹדַת גְּזִירָה וְהַדְבָּקָה לְסֻכָּתָה!

יוֹם לִפְנֵי הֶחָג, עִם בֹּקֶר, כְּבָר הָיְתָה סֻכָּתָהּ שֶׁל רוֹנִית מוּכָנָה; בְּנוּיָה לְתִפְאֶרֶת וּמְהֻדֶּרֶת.

כִּי לְרוֹנִית עָזְרוּ שְׁלֹשָה: אַבָּא – בִּזְרוֹעוֹתָיו הַחֲזָקוֹת, תּוֹקֵעַ וְדוֹפֵק מַסְמְרִים, וּמְסַיֵּעַ לִפְרֹשׂ אֶת הַסְּכָךְ… אִמָּא – בְּחִיּוּכָהּ הָרָחָב מוֹצִיאָה וּמַגֶּשֶׁת מַפִּיּוֹת וּשְׁטִיחִים לְעַטֵּר אֶת דָּפְנוֹת הַסֻּכָּה… וְטַלִּי – אֲחוֹתָהּ הַפְּעוּטָה – לְשׁוֹנָהּ בֵּין שִׁנֶּיהָ וְהִיא גוֹזֶרֶת “מָגֵן־דָּוִדִים” צִבְעוֹנִיִּים…

הָעֲבוֹדָה נִשְׁלְמָה! לִמּוּדִים הַיּוֹם אָיִן! מַה לַּעֲשׂוֹת?

– כְּדַאי לָלֶכֶת אֵפוֹא וּלְהָעִיף מַבָּט בְּסֻכַּת הַשְּׁכֵנָה.

עָבְרָה רוֹנִית אֶת הֶחָצֵר הָרְחָבָה, קָרְבָה לְבֵיתָהּ שֶׁל חֶרְמוֹנִית וְשִׁפְשְׁפָה עֵינֶיהָ בְּתִמָּהוֹן:

– עַל מִרְפַּסְתָּהּ שֶׁל דּוֹדָה חֶרְמוֹנִית נִצְּבָה סֻכָּה עֲרֻמָה לְלֹא כָּל קִשּׁוּט וְהָדָר. לְרֶגַע קָט שָׂמְחָה רוֹנִית, כִּי הַנִּצָּחוֹן יְהֵא – שֶׁלָּהּ!… אַךְ בְּמִשְׁנֵהוּ – דָּאַב עָלֶיהָ לִבָּהּ!

– דּוֹדָה חֶרְמוֹנִית הַמִּסְכֵּנָה! לָהּ אֵין כָּל עוֹזֵר!…וְהִיא כֹּה טְרוּדָה בִּמְלַאכְתָּה!

וְאָז רַעְיוֹן יָפֶה יָרַד וּבָא לִלְבַב הַקְּטַנָּה.

– מְנַחֲשִׁים?

– לֹא! אַף דּוֹדָה חֶרְמוֹנִית לֹא נִחֲשָׁה, מִשֶּׁשָּׁבָה עִם עֶרֶב מִלּוּלָהּ, מִי הוּא זֶה אֲשֶׁר עִטֵּר אֶת סֻכָּתָהּ בְּרִמּוֹנֵי־חֵן, בְּסַלְסִלּוֹת־נְיָר וּבִתְמוּנוֹת צִבְעוֹנִיּוֹת.

וְכַאֲשֶׁר פָּסַק אַבָּא, בְּעֶרֶב הֶחָג, כִּי שְׁתֵּי הַסֻּכּוֹת יָפוֹת עַד מְאֹד, וְאַף אַחַת לֹא זָכְתָה בַּתַּחֲרוּת – הֵאִירוּ עֵינֶיהָ שֶׁל רוֹנִית בִּבְרַק־סוֹד וְהִיא לָחֲשָׁה בְּבַת־צְחוֹק:

– אֲבָל אֲנִי בְּכָל זֹאת זָכִיתִי… בִּפְרָס יְדִידוּת וְרֵעוּת!

הִנֵּה בָּאנוּ כֻּלָּנוּ לִרְאוֹת בְּרוֹב רֹן,

חִזָּיוֹן קָל, נָאֶה פֹּה בַּתֵּאַטְרוֹן.

עַל גַּמָּד? – עַל פֵיָה? – – עַל בֶּן־מֵלֶךְ אַבִּיר?

עַל נְסִיכָה יְפֵהפִיָּה? – – עַל קוֹסֵם נוֹרָא, אַדִּיר?

הוֹי, מַה טּוֹב כִּי אֵלֵינוּ בָּא הַיּוֹם בְּרֹב רֹן

תֵּאַטְרוֹן הַיְלָדִים וּהַנֹעַר:“שִׁירוֹן”!

                                        הַכּוּ בַּתֹּף, הַכּוּ בְּאוֹן!

                                        זַמְּרוּ, זַמְּרוּ־נָא לְ"שִׁירוֹן"!

הוּא מֵבִיא מַחֲזוֹת – הוֹ, גִּילָה וּבְרָכָה!

הוּא מַגִּישׁ הַצָּגוֹת מַצְחִיקוֹת – חַה, חַה, חַה!

הוּא שֶׁלִּי וְשֶׁלָּךְ! – – וְשֶׁלְּךָ! וְשֶׁלְּךָ!

הוּא יָפֵה וּמֻצְלָח! – – זַמְּרוּ לוֹ בְּשִׂמְחָה!

הוֹי, מַה טּוֹב כִּי אֵלֵינוּ בָּא הַיּוֹם בְּרֹב רֹן

תֵּאַטְרוֹן הַיְלָדִים וְהַנֹּעַר “שִׁירוֹן”!

                                        הַכּוּ בַּתֹּף, הַכּוּ בְּאוֹן!

                                        זַמְּרוּ, זַמְּרוּ־נָא לְ"שִׁירוֹן"!

נִסְתַּכֵּל, נִתְפָּעֵל מִפִּלְאֵי־הַפְּלָאִים

וְנֹאמַר זֶה לְזוֹ: “מַה נִּפְלָא וְנָעִים!”

שׁוּב נַבִּיט וּנְמַלֵּל: "מַה יָּפֶה וְנֶחְמָד!

אָכֵן, מַרְהִיב עַד הַלֵּל! זֶה בֶּאֱמֶת ‘מַעֲמָד’!

וּפִתְאֹם מִסָּבִיב יִשְׁכְּחוּ כְּבָר כֻּלָּם – 

שֶׁגַּם הֵם, גַּם אֲנַחְנוּ, – רַק קָהָל בָּאוּלָם!

הוֹי, מַה טּוֹב כִּי אֵלֵינוּ בָּא הַיּוֹם, בְּרֹן־רֹן,

תֵּאַטְרוֹן הַיְלָדִים וְהַנֹּעַר: “שִׁירוֹן”!

                                        הַכּוּ בַּתֹּף, הַכּוּ בְּאוֹן!

                                        זַמְּרוּ, זַמְּרוּ־נָא לְ"שִׁירוֹן"!

הַיּוֹם הָלְכָה נֵרִית לִרְאוֹת אֶת הַגֶּשֶׁר הֶחָדָשׁ, זֹאת אוֹמֶרֶת – נָסְעָה. כְּבָר מֵרָחוֹק רָאוּ נֵרִית וְהוֹרֶיהָ אֶת קַשְׁתוֹת־הַפְּלָדָה הַעֲנָקִיּוֹת שֶׁמִשְּׁנֵי צִדֵּי הַכְּבִישׁ וְהִכִּירוּ, כִּי זֶהוּ הַגֶּשֶׁר.

הַמְּכוֹנִית נֶעֶצְרָה וְנֵרִית קָפְצָה כְּשֶׁאַחֲרֶיהָ יוֹרְדִים אִמָּא וְאַבָּא. עַמּוּד חַשְׁמַל גָּדוֹל וָרָם נִצַּב מוּל הַשְּׁלֹשָׁה כְּשֶׁזֶּרֶם הַחַשְׁמַל עוֹבֵר בֹּוֹ בִּמְהִירוּת, מִתְרוֹצֵץ וּמְזַמְזֵם:

– “רוּץ! רוּץ! רוּץ!”

גַּם הַמְּכוֹנִיּוֹת שֶׁהֶחֱלִיקוּ עַל הַכְּבִישׁ לכָאן וּלְשָׁם הִתְגַּלְגְּלוּ בִּמְהִירוּת וְגַלְגַּלֵּיהֶן רִשְׁרְשׁוּ עַל הַכְּבִישׁ הַמַּבְרִיק.

– “חָדָשׁשׁשׁשׁ! חָדָשׁשׁשׁ! חָחָחָדָשׁשׁשׁ!”

אַבָּא, אִמָּא וְנֵרִית הִתְקָרְבוּ לַגֶּשֶׁר. הַכְּבִישׁ הִתְרָחֵב כָּאן מְאֹד וּפַסִּים לְבָנִים הָיוּ מְשֻׂרְטָטִים עָלָיו – סִימָנִים לִמְכוֹנִיּוֹת וּלְהוֹלְכֵי רֶגֶל. הַכְּבִישׁ הִתְרוֹמֵם קְצָת – וְהַמְבַקְּרִים עִמּוֹ. וְהִנֵּה – הִגִּיעוּ לַגֶּשֶׁר עַצְמוֹ!

עַל הַקְּשָׁתוֹת הָיוּ פִּסּוֹת שֶׁל בַּרְזֶל וְהֵן הִבְרִיקוּ לְמוּל הַשֶּׁמֶשׁ. הַשָּׁעָה הָיְתָה שְׁעַת אַחַר־הַצָּהֳרַיִם. הַשְּׁלֹשָׁה הִסְתַּכְּלוּ לְמַטָּה:

– אֵיזֶה גֹבַהּ! מַמָּשׁ תְְּהוֹם!…

וְהִנֵּה הַמַּדְרֵגוֹת הַמּוֹבִילוֹת לְמַטָּה אֶל מִתַּחַת לַגֶּשֶׁר!

נֵרִית דִּלְּגָה בַּמַּדְרֵגוֹת כְּשֶׁאַבָּא וְאִמָּא שׁוֹמְרִים עָלֶיהַ לְבַל תִּכָּשֵׁל אוֹ תִפֹּל. בַּדָּרֶךְ. ¹לְמַטָּה, לַחוֹף, פָּגְשׁוּ בַּגֶּשֶׁר הַיָּשָׁן.

– כָּל כָּך מִסְכֵּן וְעָצוּב! – רִחֲמָה עָלָיו נֵרִית. – אַף אֶחָד לֹא עוֹבֵר בּוֹ, אַף אֶחָד לֹא מִסְתַּכֵּל בּוֹ! כְּמוֹ… זָקֵן־בָּטֵל!… – אַךְ אַחֲרֵי רֶגַע הִרְהֲרָה שֵׁנִית וְחִיְּכָה: – וְאוּלַי הוּא פָּשׁוּט נָח, כְּמוֹ נַגִּיד… אֵיזֶה סַבָּא, שֶׁכְּבָר אֵינֶנּוּ עוֹבֵד?

בֵּינָתַים הִגִּיעוּ הַשְׁלֹשָׁה לְתַחְתִּית הַגֶּשֶׁר. רַק עַכְשָׁו הִבְחִינָה נֵרִית אֵיזֶה לוּחוֹת עֲנָקִיִּים וְצִנּוֹרוֹת אַדִּירִים מַחֲזִיקִים אֶת הַגֶּשֶׁר!

– מִלְּמַעְלָה חוֹשְׁבִים, שֶׁזֶּה קַל וּפָשׁוּט. – – אֲבָל מִלְּמַטָּה – – מִלְּמַטָּה רוֹאִים אֵיךְ הַמְּהַנְדְּסִים טָרְחוּ וְכֵיצַד נִתְיַגְּעוּ וְעָמְלוּ הַפּוֹעֲלִים… כִּי הִנֵּה – גַּם לַסִּירוֹת מִתַּחַת יֵשׁ מַעֲבָר נוֹחַ וְגַם לַמְּכוֹנִיּוֹת – כְּבִישׁ יַצִּיב וְחָזָק מִמַּעַל וְגַם מִדְרָכוֹת בְּטוּחוֹת בַּצַּד – לָעוֹבְרִים וְשָׁבִים!

נֵרִית עָמְדָה עַל הַחוֹף. הַמַּיִם הָיוּ עֲכוּרִים.

– יַרְקוֹן – כַָּזֶה יָפֶה! אֶפְשָׁר הָיָה לִשְׂחוֹת בּוֹ! לָשׁוּט בְּשִׂמְחָה! אוּלַי בֶּאֱמֶת יַצְלִיחוּ לְנַקּוֹתוֹ וּלְהָפְכוֹ לִמְקוֹר שַׁעֲשׁוּעִים וְשִׂמְחָה?

יְלָדִים עָמְדוּ מִסָּבִיב וְגַם הִבִּיטוּ בַּמַּיִם, וַאֲחָדִים מֵהֶם אַף זָרְקוּ חַלּוּקֵי־אֶבֶן לַמַּיִם. גַּם נֵרִית זָרְקָה אֶבֶן אַחַת קְטַנָּה לְאֶמְצָעִיתָם. הִיא לֹא רָצְתָה לְהַכְעִיס אוֹתוֹ, אֶת הַיַּרְקוֹן הַזָּקֵן… אֲבָל – “רַק אֶבֶן אַחַת…” – חָשְׁבָה – “לִרְאוֹת אִם תַּגִּיעַ לָאֶמְצַע…”

אִמָּא, אַבָּא וְנֵרִית עָלוּ בַּחֲזָרָה. הָאֲוִיר לְמַעְלָה הָיָה כְּבָר קְצָת קָרִיר. הַשֶּׁמֶשׁ עָמְדָה לִשְׁקֹעַ, לֹא רָחוֹק, בַּיָּם.

נֵרִית חִפְּשָׂה בְּעֵינֶיהָ אֶת הַשֶּׁמֶשׁ, אַךְ לֹא מָצְאָה אוֹתָהּ. נֶחְבְּאָה הַחַמָּה מֵאַחֲרֵי הַצַּמָּרוֹת. אַךְ כְּנֶגֶד זֶה רָאֲתָה נֵרִית רֶשֶׁת‏־דַּיָּגִים רְחָבָה וְהִיא פְּרוּשָׂה מִן הָעֵבֶר הָאֶחָד שֶׁל הַנָּהָר וְעַד לָעֵבֶר הַשֵּׁנִי.

– בָּעֶרֶב מַשְׁקִיעִים אוֹתָהּ בַּמַּיִם, – בֵּאֵר אַבָּא – וּבַבֹּקֶר מוֹצִיאִים אוֹתָהּ וּבְתוֹכָהּ דָּגִים לָרֹב!

הַמְּכוֹנִיּוֹת הוֹסִיפוּ לְהַחֲלִיק עַל הַגֶּשֶׁר, שְׂמֵחוֹת וּמְאַוְּשׁוֹת. גַּם הַחַשְׁמַל הוֹסִיף לְזַמְזֵם בְּתוֹךְ הַחוּטִים הַגְּבֹהִים.

עַל הַחוֹף נָעוּ לְאִטָּם עֵצִים זְקֵנִים. רַק הֵם לְבַדָּם לֹא הִתְמַלְּאוּ הִתְפָּעֲלוּת.

הֵם הֵנִיעוּ בַּדֵּיהֶם בְּרוּחַ הָעֶרֶב וְרִשְׁרְשׁוּ זֶה לָזֶה, כְּאִלּוּ אָמְרוּ:

– “רָאִינוּ! רָאִינוּ אֶת הָעִיר הַגְּדוֹלָה כֻּלָּהּ וְהִיא אַךְ חוֹלוֹת, וְהִנֵּה נֶהֶפְכָה לְעִיר־רַבָּתִי! אוֹתָנוּ כְּבָר לֹא יַפְתִּיעַ דָּבָר, אֲפִלּוּ לֹא הַגֶּשֶׁר הָעַנָק!”

וּמִתַּחַת לְצִלְלֵי הָעֵצִים, מִתַּחַת לִשְׁנֵי הַגְּשָׁרִים, זָרַם הַיַַּרְקוֹן הַיְרַקְרַק בְּשֶׁקֶט, בְּנַחַת; לֹא עָצוּב, לֹא שָׂמֵחַ; כְּמוֹ תָמִיד…

… אוּלַי מִשּׁוּם שֶׁהוּא עָצוּב עַל מֵימָיו הָעֲכוּרִים.

– מַעֲמִיד הוּא פָּנִים כְּאִלּוּ לֹא אִכְפַּת לוֹ… חָשְׁבָה לָהּ נֵרִית בְּלִבָּהּ.

– – כְּשֶׁחָזְרוּ הַבַּיְתָה, כְּבָר נִדְלְקוּ הָאוֹרוֹת בְּעַמּוּדֵי הַחַשְׁמַל וְגַם בְּפָנַסֵּי הַמְּכוֹנִיּוֹת. גַּם בָּאוֹטוֹבּוּס, בּוֹ נָסְעוּ נֵרִית וְהוֹרֶיהָ, נִדְלַק הָאוֹר.

– לַיְלָה טוֹב, גֶּשֶׁר! – לָחֲשָׁה נֵרִית. – שֶׁתִּשָּׁאֵר תָּמִיד חָזָק וְגָדוֹל! וְשֶׁתַּחְתֶּיךָ תִתְרוֹצֵצְנָה סִירוֹת!…לַיְלָה טוֹב!

(אַגָּדָה)

הַגְּפָנִים, שֶׁעוֹד לִפְנֵי חֳדָשִׁים הָיוּ זְקוּפוֹת וּמְלֵאוֹת־אֶשְׁכּוֹלוֹת – עֲיֵפוֹת הֵן וְלֵאוֹת, וְעַל הָאֲדָמָה שֶׁהָיְתָה עֲדוּרָה וַאֲדַמְדֶּמֶת – זְרָדִים יְבֵשִׁים מִתְעוֹפְפִים בְּהֶמְיָה.

– לְאָן מְרַחֲפִים עֲלֵי הַשַּׁלֶּכֶת? מִי נוֹשְׁאָם וּמַשְׁלִכָם?

– הַרְחֵק־הַרְחֵק בַּיְּעָרִים – מַמְלָכָה יֵשׁ לְשַׂר־הַסְּתָו: מַמְלֶכֶת הֶעָלִים הַיְבֵשִׁים! כָּל הַשָּׁנָה מְנַמְנֵם הוּא בְּסֻכָּתוֹ הַקְּלוּעָה, הָעֲשׂוּיָה עֲנָפִים שֶֶׁנָּשְׁרוּ, וּמַמְתִּין לְחָדְשֵׁי תִשְׁרֵי־חֶשְׁוָן, עֵת תָּחֵלְנָה הֲכָנוֹתָיו לְמַלְכוּת!

לַהַט וָחֹם, הָאֲדָמָה הַסְּדוּקָה פּוֹלֶטֶת אֵדֵי קַיִץ חַמִּים; עֲשָׂבִים וּדְשָׁאִים מוֹרִידִים רֹאשׁ; וּבַדִּים יְרַקְרַקִּים עוֹלִים אֱלֵי רוֹם בִּתְפִלָּה: מָטָר!

רוּחַ תִּשְׁרֵי מְנַשֶּׁבֶת: מְטִיסָה בָּאֲוִיר עַלְעָלִים צְהַבְהַבִּים; מְרַשְׁרֶשֶׁת בְּפֹארוֹת הָעֵצִים וּמְנִיעָה אַף אֶת כָּתְלֵי סֻכָּתוֹ שֶׁל הַשַּׂר. וְאֵדֵי־חֶשְׁוָן, קַלִּילִים־קְרִירִים, מַתְחִילִים לִרְחֹשׁ בָּאֲוִיר!

לְרַחַש־לַחַשׁ זֶה צִפָּה. מְלֵא־אוֹן הוּא מֵקִיץ מִתַּרְדֵּמָתוֹ, מְפַהֵק, מְמַתֵּחַ כְּנָפָיו – וְלַמְּלָאכָה!

– בֵּין בֻּסְתָּנֵי תַפּוּחִים וּשְׁזִיפִים עוֹבֵר הוּא, מְלַקֵּט עַלְעֲלֵיהֶם הַזְּעִירִים וּמַצְפִּינָם בְּשׁוּלֵי גְלִימָתוֹ.

– אֶל כַּרְמֵי שְׁקֵדִים וַעֲנָבִים חָשׁ הוּא, נוֹטֵל מְלֹא חָפְנָיו עֲלֵי־אֹדֶם וּזְהוֹב, וְאַף אֶת עֲלֵיהֶן הַכְּמוּשִׁים שֶׁל עֲצֵי הַתְּאֵנָה, הַזְּקֵנִים, – אֵינוֹ שׁוֹכֵחַ הַפַּעַם!

הֲדָרִים יְרֻקִּים מִצְטַחֲקִים אֶל צִלּוֹ, כְּשֶׁכַּדּוּרֵי־פֵּרוֹתֵיהֶם הַצְּעִירִים מְיַחֲלִים לְמַגָּעוֹ הֶעָרֵב. וְהַשַּׂר נוֹטֵל אֶת מַתְּנוֹת הַקַּיִץ – אָחִיו – עָלִים וַעֲנָפִים נוֹבְלִים – וּמְשַׁלֵּחַ תַּחְתָּן בִּרְכָתוֹ – בַּהֲבֵל־פִּיו הַמְרַעֲנֵן וּמְחַיֶּה:

– וְנִמְלֵאתֶם עָסִיס, אִילָנוֹת!

וְאָז, שָׂמֵחַ בִּשְׁלָלוֹ אֲשֶׁר חָפַן לוֹ, שָׁב וְדוֹאֶה הוּא חִישׁ קַל אֱלֵי יַעֲרוֹתָיו. כָּאן יְרַפֵּד עַרְשׂוֹ בְּעַלְעֲלֵי הַתַּפּוּחַ הַזְּעִירִים, יִפְרֹשׂ בֵּין כָּתְלֵי סֻכָּתוֹ שְׁטִיחִים מֵעַנְפֵי הַתְּאֵנָה הָרְחָבִים, וּבְזַרְדֵי הַגֶּפֶן הָאֲדַמְדַּמִּים – יְעַטֵּר וִילָאוֹת־חֲרַכָּיו, כְּשֶׁהוּא מֵטִיב וְקוֹלֵעַ מַחֲצָלוֹת גַּגּוֹ בְּפֹארוֹת הַשֶּׁסֶק הָאֲרֻכִּים וְהַצָּרִים!

מוּכָנָה וּמְזֻמֶּנֶת עַתָּה סֻכָּתוֹ שֶׁל הַשַּׂר לָחֳדָשָׁיו – חָדְשֵׁי הַסְּתָו! אַךְ יָנוּחַ, קִמְעָה, מִסִּיוּרָיו בֵּין הַבְּקָעוֹת, רַק יָפוּשׁ מְעַט מִנְּדוּדָיו בֵּין הֶהָרִים – וּפָנָה לִנְשֹׁף בְּמַפּוּחוֹ הַגָּדוֹל: – מַשִּׁיב עָבִים לְבָנוֹת אֶל שְׁחָקִים תְּכֻלִּים – לְהַמְטִיר גִּשְׁמֵי בְּרָכָה אֱלֵי שָׁדוֹת וּכְרָמִים! וּלְהַפְרִיחַ צְבָא עַלְעָלִים יְרֻקִּים – לְמַעַן יְדַלְּגוּ וְיָחוּלוּ סְבִיב סֻכָּתוֹ בַּיְּעָרִים, וְיַנְעִימוּ לְלֵילוֹתָיו הָאֲרֻכִּים!