אדוני,
אני מתכבד להידרש לשיחות ולמכתבים קודמים בעניין הפליטים היהודים מרומניה, שהפליגו בספינה “סטרומה” ובינתיים ניספו בים השחור.
2. את הרגשתה נוכח אסון זה ביטאה הנהלת הסוכנות בהצהרה שפורסמה בלונדון ביום חמישי, 26 בפברואר, והובאה גם בעיתונות המקומית [ב־27.2.1942].
3. נוכח האחריות המתמדת המוטלת עליה, אף בלי לרצות להידרש להאשמות נוספות, אין ההנהלה יכולה לראות פרק זה כסגור. בראש ובראשונה ניצבת השאלה האם היה האסון בר־מניעה, כולו או חלקו. אולם דבר חשוב אף יותר הוא האופי הטרגי של הדברים שנחשפו על־ידי האסון – מדובר במצב שאינו רק בלתי־נסבל מבחינתם של יהודים, אלא חייב, כך אנו משוכנעים, להסעיר את חוש האנושיות המקנן בלב כל אדם הגון. הדבר שקרה הוא, בקצרה, כלהלן: קבוצת יהודים מצליחה להימלט ממוות ומעינויים בידי התוקפים הנאציים; מדורדרים עד ליאוש הם יוצאים לדרך הרת סכנות מוות; במשך למעלה מחודשיים הם עוגנים בנמל ניטרלי ומבקשים רחמים והצלה; אבל בכל האמצעים העומדים לרשות העולם הדמוקרטי הלוחם בדיכוי הנאצי, לרבות לרשות ממשלת המנדט בארץ־ישראל, אין כדי להעניק להם מחסה ומקלט; כל דרכי ההצלה נחסמות בפניהם והם נשלחים בכפייה חזרה אל הגיהינום שממנו נחלצו; לבסוף – כדי להצילם כביכול מאותו קץ אימים – מעניק להם הגורל “מכת חסד” וכולם טובעים במצולות ים – גברים, נשים וטף. יהודים אינם מסוגלים כלל להעלות בדעתם, כי דבר מעין זה היה עלול לקרות אילו היו הנמלטים בני עם שיש לו ממשלה – ולו גם ממשלה גולה – שהיתה עומדת לימינם.
4. הסוכנות היהודית תכיר תודה, קודם כל, אם ידוּוח לה האומנם נקטו נציגי ממשלת הוד מלכותו בטורקיה בכל הצעדים כדי להבטיח כי הילדים, אשר אותם הוחלט להכניס לארץ־ישראל, יורדו מן הספינה לחוף בעוד מועד, והאם הוגשה לממשלת טורקיה פנייה לעיכוב שילוחה של הספינה עד להוצאת הילדים הללו משם, כפי שתבענו במכתבנו מ־18 בפברואר.
5. במכתבנו מ־20 בפברואר הסבנו את שימת הלב לעובדה, כי בניגוד למדיניות שננקטה לגבי פליטים יהודים משטחי אויב, הוכנסו לארץ־ישראל פליטים לא־יהודים רבים למדי מאותם שטחים. עובדה הוטעמה גם בהצהרה שפירסמה הנהלת הסוכנות היהודית בלונדון. הנסיבות הטכניות המדוייקות, או המסגרת המשפטית, שמכוחן הורשו פליטים לא־יהודים אלה להיכנס, אינן ידועות לסוכנות היהודית, אך היו הנוהלים המשפטיים אשר היו, בעינה עומדת העובדה כי בעוד שלפליטים לא־יהודים פולנים, צ’כים, יוגוסלבים, יונים וכו', שנמלטו מארצות הכבושות בידי הנאצים, נתנה הממשלה מקלט בארץ־ישראל, מקיימת הממשלה איסור מוחלט כמעט, המבוטל רק במקרים ספורים ודודדים, על כניסת יהודים משטחי אויב. אפליה ממשית זו, אפילו אינה מכוונת, מעוררת זעם במיוחד, שכן יהודים נפגעים מן הדיכוי הנאצי לאין שיעור יותר מבני כל עם אחר, ומפני שאם יש עם הזכאי מוסרית יותר מכל זולתו לבקש מקלט בארץ־ישראל הרי זה היהודים.
6. הסוכנות היהודית תובעת אפוא כי מעתה ואלך תינקט מדיניות אנושית וליברלית לגבי פליטים יהודים. הצעדים המסויימים שאותם מבקשת הסוכנות היהודית בשלב הנוכחי הם:
א) הרשאה להקצות סרטיפיקטים לעלייה מתוך המיכסה הנוכחית לניצולי אסון “סטרומה”, ככל שהיו, וכן גם לפליטים מרומניה העצורים עכשיו בטורקיה, בכפוף לסלקציה.
ב) כניסה לארץ־ישראל של אותם יהודים רומניים שהוקצו להם רשיונות עלייה לפני שהוכרזה רומניה כשטח אויב, ואשר לגביהם כבר הוצאו הוראות טלגרפיות על־ידי מחלקת ההגירה הממשלתית בירושלים.
ג) כניסה לארץ־ישראל של יהודים מוכרים היטב מארצות אויב (ר' סעיף 3 במכתבי מ־14 במאי, 1940)1 על יסוד רשימה שתוגש על־ידי הסוכנות היהודית ותאושר על־ידי הממשלה.
אשר לקבוצה השלישית, יש לציין כי כמה מבין מי שנקבעו לעלייה ב־1940 ניספו בינתיים במחנות ריכוז, וכי על השורדים מאיימת סכנת השמדה. בהקשר זה רואה הסוכנות היהודית הכרח להדגיש, כי אילו, כללית, היה ננקט בעבר יחס אוהד יותר לגבי כניסת פליטים יהודים, היה אפשר ככל הנראה – אפילו במסגרת תקנות העלייה הנוכחית – להציל אלפי יהודים שעתה נגזר גורלם למוות, ואשר היו יכולים להביא תועלת רבה לארץ־ישראל, לבית הלאומי היהודי ולמאמץ המלחמה של הקיסרות.
7. הסוכנות היהודית מבקשת מן הממשלה, במלוא הרצינות, לשקול באהדה את הבקשות הללו. היא מבקשת לפנות אליך, בנפרד, בשאלת שחרורם של הפליטים היהודים הנתונים עתה במעצר בריטי.
בנאמנות,
מ. שרתוק
הנהלת הסוכנות
-
המכתב לא אותר. ↩︎
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.
אין עדיין קישוריות מאושרות