א.נ,
קיבלתי את מכתבכם מ־20 בפברואר בשאלת גיוס הנשים2, לדאבוני אינני יכול להסכים הן להנחות והן למסקנות הכלולות במכתב זה.
ראשית, לא נכונה ההנחה שמספר הנשים שגיוסן דרוש או אפשרי הוא מצומצם מאוד. השלטונות הצבאיים דורשים כמה אלפים של מתנדבות. הנחתם היא שהחל מחודש מרס זה תתגייסנה הנשים במיכסת 500 לחודש. הזהרנו אותם מסיכויים מופרזים כאלה, אך מצידנו אנו סבורים שעלינו לעשות הכל כדי לעודד לגיוס מספר נשים הגון, לא רק לטובת מאמץ המלחמה אלא גם להרמת קרן היישוב ולטובת המתגייסות עצמן, כי ככל שירבה מספר המתנדבות כן יבלוט אופיו היהודי של גיוס הנשים בארץ ויובטח אופיין היהודי־לאומי של יחידות הנשים הארץ־ישראליות.
שנית, עמדת מוסדותינו המרכזיים לגבי גיוס עובדותיהן חשובה לא מבחינה כמותית אלא מבחינה איכותית. ייתכן שבין כך ובין כך לא תרבינה המתנדבות מבין פקידות אפ"ב, אך עמדת הבנק לגבי גיוס פקידותיו יהיה לה הד גם מחוץ לכתליו ותשמש גורם מעודד או מעכב לתנועת התנדבות האישה בחוגים יותר רחבים.
שלישית, עצם עניין גיוס הנשים פירושו הכרה בשוויון הזכויות של האישה והגבר, לעומת זה, אפליה בין הגבר והאישה המתגייסים מצד המוסד המעסיק פירושה חוסר שוויון. דומני שאין זה כלל רצוי לנו שעמדת השלטון הבריטי בעניין זה תהא יותר מתקדמת ונאורה מעמדת חשובי מוסדותינו.
מפני כל הטעמים האלה אבקשכם לשוב ולעיין מחדש בשאלה והנני תקווה כי הנוהג המופתי שקבעתם במוסדכם לגבי גיוס הגברים ישמש לכם קו גם לגבי הנשים. הנני להעיר, כי שאלת פיטורי פקידות אינה עשויה להתעורר כלל, באשר המוסדות הלאומיים לא הטילו חובת גיוס על הנשים כאשר עשו זאת לגבי הגברים. לעומת זה, פקידה המתנדבת לצבא רשאית לצפות שלא ייגרע חלקה מחלקו של הפקיד המתנדב. העובדה שלגבי הפקיד פועל גם פחד הפיטורין ואילו הפקידה שתתנדב תעשה זאת ללא כל לחץ של עונשים – ודאי שאינה צריכה לשמש עילה לקיפוח הפקידה.
בכבוד רב, מ. שרתוק
הנהלת הסוכנות היהודית
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.
אין עדיין קישוריות מאושרות