הַגֶּפֶן יִשְׂרָאֵל כֹּרֹת כֹּרָתָה,

מֵאַדְמַת מַטָּעָהּ שֵׁרְשָׁהּ הַסָּעַר,

סְּעִפֶיהָ סֹעָפוּ, לְמִרְמָס הָיָתָה,

הָהּ, מִרְמָס לַחַיָּה, לְחַיַּת הַיָּעַר..

אֵין עָלִים רַעֲנַנִּים, עִנְבֵי הֶחָמֶר,

אֵין צִפֳּרֵי עֵדֶן מַנְעִימֵי הַזָמֶר.

הַצְּבִי יִשְׂרָאֵל בַּסּוּגַר, בַּחַחִים,

בַּסּוּגַר, בַּחִַחִים וּבַנְחֻשְׁתָּיִם,

צַיָּדִים מִסָּבִיב פָּרְשׂוּ הַפַּחִים –

אֵיכָכָה נָפַלְתָּ, קַל הָרַגְלָיִם!

הַצְּבִי יִשְׂרָאֵל בֵּין כַּלְבֵּי צַיָּדִים,

מֶלֶךְ בָּאזִקִּים, בֵּין עַבְדֵי עֲבָדִים!

הָעֶבֶד יִשְׂרָאֵל יֵשֵׁב בְּמַחֲשַׁכִּים,

רָחוֹק מִצִּיּוֹן, הָהּ, מִירוּשָׁלָיִם,

שָׁם גֵּווֹ נִתָּן לַמּוֹרְטִים, לַמַּכִּים,

לַאֲדוֹנִים אַכְזָרִים עַם הָרוֹמָיִם;

הָעֶבֶד יִשְׂרָאֵל אֻמְלַל אֻמְלָלִים,

מִקְדָּשׁוֹ, הָהּ, שָׁמֵם, מְנָת לַשֻּׁעָלִים.

מִקְדָּשׁוֹ חָרֵב בִּידֵי הֶעָרִיצִים,

וּלְתֵל שָׁמֵם הָיָה הַר הַמֹּרִיָּה.

אַרְצוֹ לִמְשִּׁסָּה, צִיּוֹן גַּלִּים נִצִּים –

„צִיּוֹן, הָהּ, צִיּוֹן, בּוֹ נַפְשׁוֹ הֹמִיָּה,

„תִּשָּׁבֵר אֶזְרֹעִי אִם לֹא אֶזְכְּרֵכִי,

„אֶשָּׁכַח גַּם אָנִי אִם אֶשְׁכָּחֵכִי!"

נֻתַּץ הַמִּקְדָּשׁ, הָעֲבֹדָה שָׁבָתָה,

אַךְ נַפְשׁוֹ לוֹ מִקְדָּשׁ, לִבּוֹ מִזְבֵּחַ,

שָׁם תִּבְעַר הַמְּנוֹרָה, שָׁם לֹא כָבָתָה,

אִשָּׁהּ אוֹר נֹגַהּ קַרְנַיִם שֹׁלֵחַ…

בַּנֶּפֶשׁ לוֹ מִקְדָּשׁ, בָּנוּי כְּמוֹ רָמִים,

רִגְשׁוֹתָיו – כֹּהֲנִים, רוּחוֹ – זֶבַח שְׁלָמִים.

וּבְנַפְשׁוֹ פְנִימָה בֵּית קֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים,

מִכְתַּב אֱלֹהַּ שָׁם חָרוּת עַל לוּחַ,

שָׁם תָּצִיץ אֱמוּנָה, תַּךְ הַשָּׁרָשִׁים,

וּבְרֶגֶשׁ קֹדֶשׁ יִתְרוֹמֵם הָרוּחַ;

יִתְרוֹמֵם הָרוּחַ מַעְלָה וָמָעְלָה,

לִמְרוֹמֵי שָׁמַיִם – מִשָּׁם עוֹד הָלְאָה…

אַךְ הָרוֹמָיִם פְּרִיצֵי הָאָדָם,

מִמִּקְדַּשׁ הַנֶּפֶשׁ רָגְזוּ, פָּחָדוּ,

הַמִּקְדָּשׁ הַנִּפְלָא, זֶה קָצְרָה יָדָם

קַרְקֵר קִירוֹתָיו בָּרוּחַ נוֹסָדוּ;

„שָׁם אוֹיֵב – אָמָרוּ – יוֹשֵׁב לְמוֹ אָרֶב

„הָבָה נִתְחַכְּמָה לוֹ לְמַעַן יֵחָרֶב.

„שָׁם אוֹיֵב נוֹרָא בַּמַּאֲרָב יִסָּתֵר,

„לַמִשְׂגָּב הַזֶה הָבָה נִתְחַכֵּמָה!

„אֶבֶן עַל אֶבֶן בַּקִּיר לֹא תִוָתֵר,

„בָּאֵשׁ, בַּלַּפִּידִים בּוֹ נִלָּחֵמָה;

„בָּאֵשׁ בַּלַּפִּידִים, בַּחֶרֶב וָדָם,

„נִלָּחֵם בָּאוֹיֵב הַמִּסְתַּתֵּר שָׁם!

* * *

עֲשׁוּקִים, רְצוּצִים, נֶאֱנָחִים, נֶאֱנָקִים

מִתִּגְרַת זָדוֹן כַּצֵּל יִתְהַלָּכוּ

שָׁם גּוֹלֵי יְהוּדָה בָּרְחוֹבוֹת, בַּשְּׁוָקִים,

בִּרְחוֹבוֹת רוֹמִי זוּ שָׁמָּה הָשְׁלָכוּ;

בִּרְחוֹבוֹת רוֹמִי פַּטִּישׁ כָּל הָאָרֶץ,

יָנוּעַ הַיְּהוּדִי, יִזְחַל כַּשָּׁרֶץ.

יָנוּעַ יִזְחַל, כַּשֶּׁרֶץ כָּרֶמֶשׂ,

יִדְכֶּה, יָשֹׁחַ; אַךְ עֵינוֹ לֹהָטֶת…

לֹהֶטֶת, בֹּעֶרֶת בְּחֶשְׁכַת לֵיל אֶמֶשׁ,

תִּבְרֹק מִסָּבִיב, לַמָּרוֹם מַבָּטֶת…

לַמָּרוֹם תַּעַל לַהֶבֶת הָעָיִן,

נָּפְרִית דִּמְעוֹתֶיהָ, פּוּגַת לָהּ אָיִן!

בְּאַחַד הַבָּתּים לַאֲלָפִים, לִרְבָבוֹת,

לָאֲלָפִים, לִרְבָבוֹת יַחַד נִקְהָלוּ,

שָׁם יִשְׁפְּכוּ שִׂיחַ, יֵחַמּוּ הַלְּבָבוֹת.

עַל אַרְצָם, מִקְדָּשָׁם שָׁם יִתְאַבָּלוּ,

עַל עִיר הַקֹּדֶשׁ זוּ שַׁמָּה וּבָתָה,

יִשְׂרָאֵל לְחֶרְפָּה, תּוֹרָתוֹ קַלָּסָה.

דֻּמִיַּת קֹדֶשׁ בַּבַּיִת שׂרֶרֶת,

הֲמוֹן הַנֶּאֱסָפִים יִדְּמוּ כֻלָּהַם,

אַךְ אַנְחוֹת חֶרֶשׁ מִנֶּפֶשׁ סֹעֶרֶת

תִּשָּׁמַעְנָה דוּמָם, וּכְפַעַם בְּפָעַם.

רַבִּי חֲנִינָא יַעֲלֶה עַל הַבָּמָה,

בֶּן תְּרַדְיוֹן הֶחָכָם, זֶה יַטִּיף שָׁמָּה,

רַב הַתּוּשִׁיָּה זֶה רַבִּי חֲנִינָא,

רֹאשׁ רֹעֵי יִשְׂרָאֵל וּגְדוֹל הַחֲכָמִים,

לוֹ רוּחַ כַּבִּיר גַּם נֶפֶשׁ עֲדִינָה,

לַבַּת־יָהִּ לִבּוֹ תּוּקַד כָּל הַיָּמִים;

לַבַּת־יָהּ לִבּוֹ, רוּחֵהוּ כַּנָּחַל,

רֹךְ נַפְשׁוֹ כַּיּוֹנָה, עֻזָהּ כַּשָּׁחַל.

עַל הַבָּמָתָה הַזָקֵן הוֹפִיעַ,

הַזָקֵן הוֹפִיעַ, רַבִּי חֲנִינָא,

אוֹר אֱלֹהִים עַל פָּנֵיהוּ הִגִּיהַּ,

עַל פָּנָיו, עַל מִצְחוֹ, מַעְיַן הַבִּינָה;

וּמֵעֵינָיו תָּצִיץ נַפְשׁוֹ הַטְּהוֹרָה;

וּבִימִינוֹ יֹאחַז סֵפֶר הַתּוֹרָה.

„אַחַי, בְּנֵי עַמִּי, בְּנֵי אֵל הַשָּׁמָיִם!

–אָז יִקִרָא¹ וּבְרֶגֶשׁ רַבִּי חֲנִינָא–

„אַחִים עֲשׁוּקִים, הָהּ, עַבְדֵי רוֹמָיִם!

„זֶה עַם לֹא הָיָה, זֶה סֵמֶל הַשִּׂנְאָה,

„כַּשְּׁאוֹל, כַּתַּנִּיּן אֶל קִרְבּוֹ בְּלָעָנוּ.

אוֹי² לָנוּ, אַחַי, לַאדֹנָי חָטָאנוּ!

„כָּל מַחְמַד עֵינֵינוּ מֶנּוּ גָּזָלוּ,

„וּמִקְדַּשׁ אֱלֹהַּ הָיָה גַּל אֵפֶר…

„סְגֻלּוֹת הַקֹּדֶשׁ בַּלַּהַב אֻכָּלוּ;

„אַךְ מִן הַלַּהַב הוֹצֵאנוּ הַסֵּפֶר!

„הַסֵּפֶר הַזֶה הוּא תּוֹרַת אֱלֹהַּ,

„תּוֹרַת אֵל אֱמֶת מִמְּרוֹמֵי גָּבֹהַּ!

„הַסֵּפֶר, הַסֵּפֶר זוּ תוֹרַת הָאֵל!

„תּוֹרַת הַחַיִּים הִיא חַיֵּי הַנֵּצַח –

„עוֹד שָׁנִים לַאֲלָפִים תַּחֲלֹפְנָה כַּצֵּל,

„עַמִּים יָסוּפוּ, יָפוּצוּ כַּקֶּצַח;

„וַאֲנַחְנוּ נֶהִי כִּימֵי הַשָּׁמָיִם!

„בָּהּ נָבוֹא בָאֵשׁ, בָּהּ נַעֲבֹר בַּמָּיִם

„הַסֵּפֶר, הַסֵּפֶר – מָגֵן וָשֶׁמֶשׁ,

„זֶה סֵפֶר הַתּוֹּרָה, זֶה מִקִדַּשׁ הָאֵשׁ!

„קִירוֹתָיו יָהֵלּוּ, יְפַזְרוּ הָאֶמֶשׁ.

„בּוֹ נֶצַח נִשְּׂגַב, בּוֹ נָרִים הָרֹאשׁ!

„זֶה סֵפֶר הַתּוֹרָה מִקְדַּשׁ אֵל אֵלִים,

„וַאֲנַחְנוּ – מַמְלֶכֶת כֹּהֲנָיו הַגְּדוֹלִים!

„נִתְאשְׁשָׁה, אַחַי, נִתְחַזְקָהֹ נָא יָחַד!

„נָבוּזָה לָאוֹיֵב, לָאוֹיֵב הָעָז,

„מְקוֹר חַיִּים לָנוּ, לֹא נֵדַע כָּל פָּחַד,

„נֵשְׁתְּ אֵפוֹא מֵימֵיהוּ זוּ יָקְרוּ מִפָּז!

„וּמֶמְשֶׁלֶת רוֹמָא רַבַּת הָרֶצַח,

„תִּהְיֶה לְאֶפֶס אַף תִּתֹּם לָנֶצַח!"³

עוֹדֶנּוּ מְדַבֵּר וּבְדִמְעוֹת עֵינָיִם..

פִּתְאֹם, הוֹי, פַּחַד! הַבַּיִת סָבָבוּ,

וּבַחֲרָבוֹת שְׁלוּפוֹת גְּדוּדֵי רוֹמָיִם

זוּ פָרְצוּ פְנִימָה, וּכְרֶגַע סָחָבוּ

בַּחֲמַת פֶּתֶן חֵרֵשׁ אַסִּיר הַבֹּרָה

רַבִּי חֲנִינָא גְּדוֹל חַכְמֵי הַתּוֹרָה.

* * *

הֲמולָּה בָּרְחֹבוֹת, הַקִּרְיָה הוֹמָה,

הֲמוֹן אָדָם רָב בַּחוּצוֹת יָשֹׁקּוּ;

נָשִׁים עֲדִינוֹת תִּרְכַּבְנָה שָׁם רומָה,

אַלְפֵי עָרִיצִים כִּכְפִירִים זִנֵּקוּ

כַכְּפִירִים הַצְּמֵאִים לַדָּם, לַטָּרֶף.

שָׁם תִּבְרֹק הַחֲנִית וּתְלַהֵט הָחָרֶב,

יֵהֹם הֶהָמוֹן וּכְמַיִם זֵידוֹנִים,

זוּ סָבִיב יִזְרֹמוּ, יֶהֱמוּ בָּרָמָה;

לַעַג וַהֲתֻלִּים, הַבּוּז לִגְאֵיוֹנִים,

יִשְָּׁמְעוּ מֵרָחֹק, יְבַקְּעוּ אֲדָמָה;

וּבֵין הָעַלִּיזִים, בֵּין בְּנֵי הַשָּׁחַץ,

יִתְהַלֵּךְ הַיְהוּדִי קוֹדֵר וּבְלָחַץ.

וּלְאַחַד הָרְחֹבוֹת עַל גַּפֵּי קָרֶת,

גַּלֵּי אֲנָשִׁים מִסָּבִיב יִשְׁטֹפוּ,

וּבְקֹצֶר רוּחַ וּבְנֶפֶשׁ סֹעָרֶת,

אִישׁ אִישׁ⁴ אָחִיהוּ בַּכָּתֵף יֶהְדֹּפוּ.

„שָׁמָּה – יֹאמֵרוּ – הָאֵשׁ גַּם הָעֵצִים,

„שָׁם הַמִּזְבֵּחַ, הַצֶּמֶר הַקּוֹצִים.

–הִנֵּה הַמִּזְבֵּחַ, הָאֵשׁ וְהָעֵצִים,

אַךְ אַיֵּה הַשֶּׂה, עוֹלַת הַנִּיחוֹחַ? –

–הַסּוּ נָא, הַסּוּ, הַבִּיטוּ, הַלֵּצִים!

שָׁם יוּבַל הַיְּהוּדִי, יִצְעַד בַּכֹּחַ –

–וּפָנָיו, רְאוּ נָא, מָה אוֹרוּ, צָהָלוּ!

–כָּל יַלְדֵי תֹפֶת בָּזֹאת יִתְהַלָּלוּ –.

אָסוּר בָּאזִקִּים שָׁם רַבִּי חֲנִינָא

הוּבַל, וּלְפָנֵיהוּ שַׂר הַטַּבָּחִים,

גַּם אִשְׁתּוֹ הוּבָלָה, בִּתּוֹ הָעֲדִינָה,

אַחֲרֵימוֹ שָׁם יֵלְכוּ יְהוּדִים נֵאֱנָחִים;

(לַעֲבֹר בַּשֶּׁלַח הוּבָאָה הָאֵשֶת,

בִּתּוֹ הַיָּפָה – הִמָּכֵר לַבּשֶׁת–).

הוּכַן הַמִּזְבֵּחַ, עֵצִים עָרָכוּ,

מִבֵּינוֹת לַקּוֹצִים כְּבָר תִּשְׁרֹק הָאֵשׁ,

תִּמְרוֹת הֶעָשָׁן בָּרֹם יִתְאַבָּכוּ;

הֶהָמוֹן מִסָּבִיב, זֶה חִכָּה עַד בּוֹש,

נִדְמֶה הַפָּעַם, הֶמְיָתוֹ שָׁכָכָה;

אַךְ זְעֵיר שָׁם דּוּמָם תִּשָּׁמַע אֲנָחָה.

וּמִסָּבִיב יַבִּיט וּבְנֶפֶשׁ שֹׁקָטֶת,

שָׁם רַבִּי חֲנִינָא, עֵינוֹ תָּהֶל אוֹר,

אֵשׁ גִּילַת נֵצַח בִּלְבָבוֹ לֹהָטֶת –

בּוֹ נַפְשׁוֹ שֹאֶפֶת, שׁאֶפֶת לַדְּרוֹר;

מֵעֵמֶק הַבָּכָא, מִמְּצוּלַת הַבֹּץ,

תִּשְׁאַף לִמְעוֹן שַׁדַּי, לִמְרוֹמֵי אֵין קֵץ…

אָז שַׂר הַטַּבָּחים יִגַּשׁ אֵלֵיהוּ,

וּבְיַד חָרוּצִים הָאזִקִּים פִּתֵּחַ,

וַיַּפְשֵׁט אֶת בְּגָדָיו וַיַּצִּיגֵהוּ

מִבְּלִי לְבוּשׁ עָרֹם עַל יַד הַמִּזְבֵּחַ;

וְסֵפֶר הַתּוֹרָה צִוָּה וַיָּבִיאוּ,

בּוֹ עָטְפוּ גֵווֹ – וּפָנָיו הִגִּיהוּ.

וּסְפוֹגֵי צֶמֶר עַל לִבּוֹ הִנִּיחוּ

–סְפוֹגֵי הַצֶמֶר בַּמַּיִם טָבָלוּ–

וּבַחֲמַת תַּנִּינִים אוֹתוֹ הִשְׁלִיכוּ

בֵּין לַהֲבוֹת הָאֵשׁ מִסָּבִיב הֹעָלוּ. –

וַיֵהֹם הֶהָמוֹן, מָחָא כַפָּיִם,

הֲמֻלָּה מִסָּבִיב, תִּצְלוֹלְנָה שְׂפָתָיִם…

יֵהֹם הֶהָמוֹן, אָזְנַיִם תְּצִלֶּינָה,

מִקּוֹל הַהֲמוּלָּה כַּסַּעַר סָעָרָה,

אַךְ נַפְשׁוֹת הַיְּהוּדִים מָרָה תְּהִימֶנָּה:

„אֵל שֹׁפֵט צֶדֶק, זוֹ תוֹרָה זֶה שְׂכָרָה!"

וּמִן הַלַּהֶבֶת פִּתְאֹם הִשְׁמִיעַ

קוֹל אַדִּיר וְחָזָק, כָּל רוּחַ הֵנִיעַ:

„אַל, אַחַי, בְּנֵי עַמִּי, לְמוֹתִי תִּבְכָּיוּ,

„לֹא אָמוּת כִּי אֶחְיֶה חַיֵּי אַל־מָוֶת!

„גְּוִילֵי הַתּוֹרָה בָּאֵשׁ פֹּה יִכְלָיוּ,

„לִבִּי וּבְשָׂרִי בִּלְשׁוֹן הַלֶּהָבֶת.

„אַךְ הָאוֹתִיּוֹת תְּעוּפֶינָה שָׁמָיִם.

„עִמָּהֶן גַּם נַפְשִׁי תִּפְרשֹׁ כְּנָפָיִם!…"

וּדְמָמָה מִסָּבִיב, יִדֹּם הֶהָמוֹן

וּנְטֻיוֹת עֵינֵמוֹ עַל הַלַּהֶבֶת;

אךְ שַׂר הַטַּבָּחִים, וּכְמוֹ בְשִׁמָּמוֹן,

נִתַּר מִמְּקוֹמוֹ, מַה נַפְשׁוֹ דֹאֶבֶת?

מַה שֻּׁנּוּ פָנָיו? תִּדְמַעְנָה עֵינָיִם?

מַה נִּפְעַם לִבּוֹ? מַה יַּבִּיט שָׁמָיִם?…

וּפִתְאֹם הִתְפָּרֵץ אֶל הַמִּזְבֵּחַ,

וּמִלֵּב הַלַּהַב הוֹצִיא, וּבְזָעַם,

סְפוֹגֵי הַצֶּמֶר, וּבְקוֹל מַר צֹּרֵחַ

קָרָא: „אָמוּתָה גַם אָנִי הַפָּעַם!" –

וּכְרֶגַע הִתְנַפֵּל אֶל הַלֶּהָבָה,

זוּ בִלְשׁוֹן מָוֶת גֵּוֵהוּ סָבָבָה…

פִּתְאֹם הַשֶּׁמֶשׁ פְָּנֶיהָ לָאָטָה,

עַנְנֵי עֲרָפֶל בַּמְּרוֹמִים נִטָּיוּ.

וּרְעָמִים בָּרֹם וְסְעָרוֹת מִלְמָטָּה,

בַּהֲמֻלָּה נִשְׁמַע מִבֵּין הָרְעָמִים:

„לָנֶצַח תִּתְעַנְּגוּ בְּחַיֵּי עוֹלָמִים!…"

כסלו תרנ"א, קאוונא.