מר צימרמן היקר,

ברצוני להסב את תשומת לבך לספר שלא מכבר יצא לאור בביירות, שמגמותיו האנטישמיות עומדות בסתירה להצהרות החוזרות ונשנות שפירסם הוועד הלאומי הצרפתי בלונדון בדבר סובלנות ויחס של כבוד כלפי העמים.

מדובר בספר צרפת והאיסלאם, שמחברו מר ז’אן לואי מונטזר, מפקד המשטרה הצבאית בדמשק.

לא ארחיב בערכו המדע וההיסטורי של חיבור זה. יש בו ערבוביה מוזרה של תמימות ובורות, הנושאות חותם של בלבול שאין לו תקנה. כמו כן אינני מציין את העובדה שהמחבר, בלי כחל ושרק, מעצים את המוניטין של אויביה בנפש של צרפת – כמו שכּיב ארסלאן ונַבִּי אל־עַזְמֶה – ומנצל כל הזדמנות כדי לתקוף את בריטניה הגדולה. ואולם באמצעות התערבותך, מחובתי להביא לידיעת הרשויות העליונות של צרפת החופשית את המגמות האנטישמיות הבאות לידי ביטוי בספר הנדון, שהתפרסם בביירות באישור הצנזורה – כלומר בהסכמתה – על־ידי מי שנמנה עם כוחות צרפת החופשית.

לאמיתו של דבר, כל החלק המוקדש ליהדות בכלל ולציונות בפרט מכיל קביעות, שלרוב אינן מצויות אלא בפרסומים אנטישמיים של תעמולת ה"ציר". למשל, מטרת הציונות אליבא דמר מונטזר היא להשתלט בעזרת “ההון היהודי של העולם כולו” על המסחר של לבנון, של סוריה ושל כל המזרח הקרוב (ע' 36); המדינה הציונית, לפי דעתו, תהפוך “במהרה למרכז של שמיות יהירה וקנאית” (ע' 37). נראה, שהמחבר אינו משוכנע כלל במהימנות הידיעות על הרדיפות האנטישמיות בגרמניה והוא מתייחס אליהן כאל השערות בלבד, בהוסיפו כי יהודים עדיין ממשיכים להיות מועסקים בצירויות הגרמניות, או למצוא בהן תעסוקה (ע' 32), האשמה שכידוע לך היא פרי דמיון מהחל ועד כלה.

כמו כן טוען מונטזר (באותו עמוד), כי “כמה מהם (מהיהודים) מחוץ לגרמניה, בשום פנים ואופן אינם מהווים מטרה לגזרות אכזריות כמו בבירתה”. כל מי שמודע למצבם האמיתי של יהודים בגרמניה ובארצות הכבושות בידי הנאצים – ולו גם באורח שטחי – משתומם למקרא עובדות מופרכות אלה. ואולם הרצאת דברים כזאת עלולה להותיר את רישומה אצל אלה מן הקוראים שאינם מעודכנים במצב היהודים, וכתוצאה מכך עלולה להשתרש במחשבתם נימת חשד חסרת יסוד לגבי גורלם של פליטים יהודים מגרמניה. הוכחה בולטת ביתר שאת לרוח הספר מצויה בקטע הבא: “רבים הם ‘הנרדפים’ (המרכאות של המחבר) היהודים הגרמנים העושים למען גרמניה הגדולה” (ע' 52).

בגלל הסיבות המצוינות לעיל אני פונה אליך היום בבקשה להתערב אצל הרשויות המוסמכות בלונדון ובביירות, כדי להפסיק את הפצת הספר “צרפת והאיסלאם”, או לפחות להשמיט מתוכו את הקטעים האנטישמיים.

בציפייה לתגובתך קבל נא, מר צימרמן היקר, את רגשותי הנאמנים.

מ. שרתוק

הסוכנות היהודית בארץ־ישראל