איך לא אשמח וכיצד לא אביע את שמחתי בהיות ר' דוד בדר איש השבעים, וזהו אותו דוד בדר, שהכרתיו לפני ארבעים שנה, בעיר טשרנוביץ, בהיותו בדרכו ארצה? הן זה כאילו היה אתמול. ציונים למאות ואלפים היו בטשרנוביץ, אך דוד בדר היה היחידי שעבר לפני עיני דרך זו לארץ. והן לא אבייש אותו אם אגיד היכן נפגשנו בראשונה. זה היה ביום השבת וזה היה בבית־כנסת קטן, כמעט ציוני, ובו התפלל ר' לייב טייבש ז"ל, איש העם, עורך של עתונים ביתיים באידיש, נלהב ומאיר וזורח. וכך היו בזכרוני אלה השלושה: בית־כנסת כמעט ציוני, טייבש ובדר למין חוט משולש. ומעלה יתירה היתה לבדר: הוא היה מין ציוני כמעט אופטימיסט, כמעט עליז, כמעט נהנה מחייו. לא תיאוריות. לא פולמוס. רק אומר ועושה ונהנה. עונג להיות בחברתו. הוא מקיל עליך את עולך. זה היה הקו הראשון. ופה בארץ נתגלה לי בקו השני: אהבת העבודה וההתמדה בה, לשמה, בלי לדרוש שכר, פרסום, הבעת תודה. סתם אומר ועושה ונהנה, במשך שנים. הייתי אז סופר ה"וולט" בארץ, הראשון שסידר סקירה ארצית שבועית שהלכה ורחבה. ועתונים רבים טרם יהיו בארץ, ואני זקוק לאינפורמטורים פרטיים בכל נקודות הארץ, מתנדבים. הותיק והמתמיד שבהם היה זה האיש המשונה ר' דוד בדר. בקביעות, בלי שכר, בלי פרסום, בלי אמירת תודה. מעין מילוי חובה מתוך הנאה. זה הוא הקו השני. ויש עוד קו שלישי: אהבת הבריות. בחייהם ובמיתתם. אפילו את הגרים. אפילו לא רק גרים אריים אלא גם גרים שמיים־ערבים. הוא גם להם כאח. הוא שמח בשמחתם ומיצר במצוקתם. הוא גם בזה אחד יחיד, משוּנה. אותו בדר למעלה מארבעים שנה. אדם במסלולו. רק פעם אחת דאגתי לו וחרדתי לו: בתקוף אותו מחלת־עינים קשה. ברוך השם שניצול. ועתה הוא ניצב על סף השבעים ולבו כלב צעיר. אשריו!
ר' בנימין
21.12.45
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.
אין עדיין קישוריות מאושרות