מתוך “הכרמל”, שנה א', גליון 48 (י“ב תמוז תרכ”א)
זה כשתי שנים אשר יצאה הפקודה לכל קהלות ישראל במדינתנו לבחור להם רב מקרב חניכי בתי מדרשי הרבנים אשר בווילנא ובזיטאמיר. והשרים היושבים ראשונה בממשלה אצים להוציא דברה לאור. וכבר נמצאו לחפצה כמה מן הקהלות החשובות, בחרו להם רב, בקשו מקור נאמן לפרנסתו וישאו פניו בכבוד. אך רובן עודן מתנהגות בכבדות, ואם עמדו למנין ועשו את אשר נוטל עליהן. הנה אומרות לתאת ידי חובתם במעשה הבחירה לבד. כאלו רק זאת היא תכלית הפקודה. לא תקראינה את הרב אשר בחרו בו לבוא לשכון כבוד בתוכם. לא תשימנה לב לתת לו את שכרו, די מחיתו. והיו כל מעשיהן כי נקרא שם הרב עליהן ונכתב בספר, והממשלה עומדת משתאה ומחרשת לראות ההצליח חפצה בידה? – ואם לא?
שמענו גם דברי נכבדי הקהלות וצעקתם, כי כבד עליהן משא פרנסת הרב החדש הזה, אשר הרכיבה הממשלה לראשם. כי עד הימים האלה, היה הרב הנבחר מטעם הממשלה בן עירם מוצא חית ידו ממקום אחר, ושמח בחלקו אם הביאה לו משמרת הרבנות פרי כחש ורזה למלא את סאת פרנסתו הדלה, והרבנים החדשים האלה אשר מבתי מדרשי הרבנים יצאו, לשבת בראש העם, עיניהם נשואות אל הרבנות, ואך בה יבקשו את מחיתם, והם אחרי כבר גדלו על ברכי ההשכלה, לא יחפצו לחיות חיי עוני ובזיון, ישאלו דירה נאה ומלבושי כבוד. על כן כבד עליהם הדבר מאד. לא יוכלו עשוהו.
והנה כנים הדברים, כי קשה על קהלה וקהלה להביא צוארן בעול הוצאות חדשות אשר הן אך למותר בעיניהן. והן עוד לא נוכחו לדעת את התועלת אשר יביא להם הרב החדש, ואף תפחדנה פחד שלא ידיח עליהן רעה. אולם אם ישימו נכבדי עמנו את לבבם להביא בפלס את אשר הממשלה הרוממה דורשת מידנו בדבר הזה, ידעו ויבינו, כי אך טובת השכלתנו לנגד עיניה תמיד, ובצותה לשים עלינו רב אשר ישכיל לדבר ולכתוב בלשון המדינה ואשר קנה לו את סגולת המדעים הנותנות פאר לבעליהם, כל ישעה וחפצה להרים כבוד ישראל, לשים בראשם אנשים אשר ידם רב להם להיות לפה ולמליץ לעדתם לפני הממשלה. למען לא יהיו עוד בני ישראל כאלמים אשר לא יפתחו בשער פיהם. ואם ישכילו נכבדי אחינו אל הדבר הגדול הזה אשר כל הצלחת כל בית ישראל תלויה בו. ילמדו לדעת כי טוב למא אחרי הממשלה בנפש חפצה ובלב שלם כי אם עינה עלינו לטובה כל הימים הלא רק באמת מדת השכלתנו תמוד אמת חסדיה ולפי רוב המעשה ורוב הענוה לשמוע בקולה, כן תראה ותוסיף להכירנו. אף יתבוננו בינה מה טוב, כי האיש אשר נבחר בו לצאת ולבוא לפנינו, יהי מלא רוח דעת וחכמה לעמוד במקום גדולים ולמצוא חן ושכל טוב בעיניהם, כי יחיה חיי מנוחה והשקט, למען אשר יוכל להקדיש את כל ימיו ועתותיו לטובת קהלתו, ולא תהיה עבודתו עליו משא לעיפה, כי ישב בבית מרוח ונקי, כי ילבש כסות נקיה ויפה, כאחד נכבדי העם. ולא יהיה לחרפה בעיני השרים והעמים אשר בקרבם אנחנו יושבים. האם לא תדאב נפשנו לראות את רוב הרבנים העומדים לשרת מטעם הממשלה, עד היום, שפלים ובזוים בעיני השרים וגם בעינינו? האם לא ישבר לבבינו בקרבנו למצור את האיש אשר תבחר העדה לעמוד בראשה נסתר בסתר המדרגה, יפחד לכל עלה נדף, ונחבא בירכתי ביתו הדל והמגואל כי אין שפתו אתו, לדבר דבריו. נבזה ושפל בעיניו מעוני ומיגון, והיה אם יתעוררו אחינו אשר כבוד עמם יקר בעיניהם להתבונן על הדבר הזה וילמדו לדעת, כי אך טוב לישראל לשום עליהם רבנים בחפץ הממשלה, ידענו נאמנה כי בשמחה יתנדבו לכלכל את הרב אשר בחרו בו, בכבוד הראוי, והחפץ לעשות טובה בתוך עמם יפקח עיניהם וימלא את ידיהם, למצוא מקור נאמן לפרנסתו. ומה גם כי יוכלו בני ערי האויזער לקרוא את בני הערים הקטנות הסמוכות להם לשאת אתם במשא. ומה זה לפני כמה ערים ביחד לכלכל איש אחד בכבוד?
ומפני הנבונים בעם שמענו עוד דבר לאמר: ידענו גם אנחנו כי טוב ונחוץ הדבר, להיות בראש כל עדה ועדה מישראל איש חכם ונבון דעת יודע לשון וספר. אך מי יודע אם יש בתלמידי בתי מדרשי הרבנים, דעה לכלכל צרכי העדה, ואם תעמוד להם השכלתם בלשונות ובמדעים, לשאת את טרח ומשא קהלתם? עודם צעירים לימים, לא נסו עוד להציג כף רגלם על סף פעולות אדם, ולא למדו עוד לדעת לעצור בעם. צדקו בדבריהם אך לא יזכו בשפטם. הטוב לנו לבחור במעות אשר לא יוכלו לתקון, מבחסרון אשר יוכל להמנות; האיש אשר לא למד מנעוריו ולא ראה מאורות החכמה מימיו, אולתו הולכת וגדלה עמו, אבל הרך בשנים אשר ינק משדי החכמה מנעוריו, חכמתו הולכת וגדלה עמו. חסרון השנים הולך ומתמעט מיום ליום, הנסיון יאלפנו דעת לרגעים, והקנקן החדש ימלא ישן. צעירים לימים האלה, הם תלמידי בתי מדרשי הרבנים, מלאים כח עלומים, וכבוד השכלתם חדש עמדם והיה אם יקדמו נכבדי העדה את פניהם באהבה ורצון, והנבונים בעם המשכילים אל דבר אמת יעמדו לימין צדקם, יורו אותם את הדרך אשר ילכו בה, להגיע אל מחוז החפץ, לטוב עדתם ולהשכלתם, או אז יחליפו כח יעלו אבר כנשרים, וחילים יגברו לאהוב את עדתם, ולכלכל את כל דבריהם בצדק ובמשפט.
הגדנו היום את דברינו באזני ראשי הקהלות אשר במחוזנו, ותקוותנו תנחמנו. כי יואילו להתבונן בהם ולמצוא כי אך שלום הצלחתם והשכלתם רחש לבבנו: ידעו כי בעשותם רצון הממשלה עליהם להוכיח בצדק כי יקר רצונה בעיניהם. ולא למראה עין יעשו מעשיהם כי אם בהלך נפש. אף ישיבו אל לבבם כי טוב לקדם את פני הנבחרים לרבנים באהבה, לדאוג לטוב פרנסתם, לקרוא להם בכבוד ושלאת הוצאות המסע לבוא לקהלתם, למען לא יבואו הרבנים החדשים האלה אל הקהל אש בחר בם כמריבי כהן לרחת בחזקה, או כמתהלך ומשתחוה לאגודת כסף אז גם הם באהבה יקדמו את פני עדתם בלבב שלם ובנפש אמונה ימהרו להשיב תודה ואהבה אל חיקה. ועצת שלום תהיה ביניהם.
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.
ליצירה זו טרם הוצעו תגיות