(ביתן הלנה רובינשטיין,ת"א)
תערוכה רטרוספקטיבית זו של ציונה תג’ר, עשוייה לשמש מעין תערוכה רטרוספקטיבית של הציור בארץ עד למלחמת העולם השנייה ואכן, קשה להפריד ציירת זו מקבוצה שכללה אמנים כרובין, גוטמן, שמי, פלדי, ליטוינובסקי, שעבודותיהם הוצגו במסגרת תערוכת “ראשית המודרניזם בישראל” לפני שלוש שנים במוזיאון תל-אביב. נקודת מוצאה של קבוצה זאת היתה באסכולת פאריס, והיא שהביאה לגיבוש סגנון זה, שאפשר לכנותו היום בשם “הרגיונאליזם הישראלי”.
המכנה המשותף לאנשי אסכולה זו היו האכספרסיוניזם היהודי של ארצות אירופה מחד, ורצון התחדשות על־ידי ניתוק מן העבר, מאידך. ביטויו של רצון זה, על האידיאליזם הספרותי שבו, היה בהכרח נאיבי, ודוגמאות לאין־ספור לכך אנו מוצאים בציורי־הנוף ובנושאים ה"ארצישראליים" שעסקו בהם אנשי דור שנת 1930.
ציונה תג’ר קנתה לה מקום בדור זה בשורת דיוקנאות מצויינים. הללו מבוצעים באיזון נאה בין גישה מודרניסטית מאופקת – נוסח שאגאל וקיסלינג – וצבעוניות דקוראטיבית, הבנויה על יסודות כתמיים, שמוצאם בקוביזם המאוחר. בציורי הנוף אין להכיר אף שמץ ממשמעת זו, ולכן לא ייפלא שהם צוירו בהלך־רוח אימפרסיוניסטי, יותר משעוצבו במחשבה קונסטרוקטיבית.
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.
אין עדיין קישוריות מאושרות