רקע
יוסף הקר
'יוונים' נקבצים אלי צפת במאה השש־עשרה
יוסף הקר
בעריכת: יוסף הקר
x מוגש ברשות פרסום
aמאמרים ומסות
פרטי מהדורת מקור: ירושלים יד יצחק בן־צבי, תשס"ב
מוגש לציבור באדיבות: יד יצחק בן־צבי ספרים

פרק בתולדות התמיכה ביהודי ארץ־ישראל ובאירגונם העצמי


מפאת היעדרם של מקורות ארכיוניים פנימיים מקהילות ישראל באמפריה העות’מאנית מן המאות השש־עשרה והשבע־עשרה, מבוסס מחקר תולדותיהן בעיקר על תעודות ארכיוניות עות’מאניות מזה, ועל מקורות ספרותיים ותיעודיים שנשתמרו בכתבי בני הזמן, מזה. לא אחת נמצא שחזור זה חסר ובלתי מספיק עקב טיבם של המקורות. לפרקים אף הפרשנות למקורות אלה נמצאת לוקה מחמת טיבם ומחמת התרכזותם של עות’ומאניסטים במקורותיהם ושל חוקרי מדעי היהדות במקורותיהם, ולא קרב זה אל זה.

במחקר קודם1 עימתתי נתונים על מפקדי היהודים בצפת וגובה המיסוי בה במאה השש־עשרה מנתונים עות’מאניים, עם נתונים וידיעות על סדרי המיסוי בחברה היהודית במחצית השנייה של המאה. צירוף המידע העלה נתונים חדשים ושונים וזימן משמעויות שונות מן המקובל על החברה היהודית בצפת בשנות הששים והשבעים של המאה.2 כאן, מבקש אני לדרוך באותו התלם ולבחון הפעם, לא את מספרי המתפקדים או את גובה המיסוי, אלא את סיווגם של המתפקדים לקבוצות משנה – קהלים.


 

א. קהלי צפת במאה השש־עשרה    🔗

כידוע, רישום המתפקדים בערי האמפריה במאה השש־עשרה ערוך על פי קבוצות מוצא או/ו אזורי מגורים בעיר. במפקדיה של קהילת צפת מצינו תחילה התפלגות לארבע קבוצות משנה המשקפות מוצא. מן המחצית השנייה של המאה, נמנו שתים־עשרה קבוצות מוצא. ואלו הן: מוסתערבים, פורטוגאלים, מגרבים, קורדובה, קסטיליה, אראגון וקטלוניה, הונגרים, אפוליה, קלבריה, סביליה, איטליה, גרמניה.3 והנה, כל המצוי אצל המקורות היהודיים בני הזמן מוצא קבוצות נוספות שלא בא זכרן ברשימה זו. כך, למשל, ידועה ומפורסמת היא מציאותן של קהילת הפרובאנסאלים4 בעיר, וכן של סיציליאנים ואחרים.5 להלן, בחלק השלישי של מאמר זה, יידון קהל הרומאניוטים בצפת, קהל שלא נודע אף הוא מן המפקדים. כמו כן נרמזים אנו מן המקורות על פילוגים בקהלים היוצרים שני קהלים ויותר מבני אותו מוצא.6

מכל אלה מבורר אפוא על פניו שרשימת הקהלים בצפת המופיעה ברישומי המפקדים של השלטונות אינה שלימה ואף אינה משקפת כל צרכה את השינויים שחלו בעיר במהלך צמיחתה המהירה והתפוררותה המהירה לא פחות. צא וראה מה היא מידת אי הדיוק וחוסר השלמות שברשימות אלה, שאף השלטונות בני הזמן היו מודעים להם; שכן, בצו שהוצא בנובמבר 1584 למושל ולקאדי של דמשק לשם בדיקת תלונותיו של הקאדי בצפת, הם נדרשים לבדוק את אמיתות דבריו לפיהם יש בצפת שלושים ושנים בתי־כנסת.7 ואם כנים הדברים, מעידים הם על מציאותם של יותר קהלים שלא נמנו, מאלה שנמנו. והלא כתבי אישים מצפת משלהי המאה השש־עשרה וראשית המאה השבע־עשרה מעידים אף הם על מציאות דומה. כך, למשל, ר' משה אלשיך באיגרתו ליהודי ונציה בשנת שנ"ב המדבר על עשרים וחמישה בתי־כנסת בעיר8 ור' שלמה שלומיל המדבר על עשרים ואחד בתי כנסת בשנת שס"ז,9 אך לעומתם באיגרות מצפת לבני משפחת קנשינו משנת שס"ד נזכרים רק חמישה־עשר ושניים־עשר בתי כנסת.10 כל אלה, כאמור, בעיצומו של תהליך הירידה וההתפוררות של צפת היהודית ששוב אינה אלא צל של עברה. לא אחת יש נטייה לראות במספרים אלה גוזמה לצרכי איסוף כספים ובקשות סיוע, אולם נראה שאין לסבור כך. ניתן לצפות לכך שייחשפו קהלים נוספים בצפת, שלא נודע קיומם בעבר וסביר להניח שברבע השלישי של המאה השש־עשרה היו בעיר בין עשרים לשלושים קהלים.


 

ב. סיוע קהילות האמפריה לארץ־ישראל ולצפת    🔗

היכן אפשר אפוא לאתר מידע על קהלים וציבור יהודיים בצפת במאה השש־עשרה אשר מציאותם נעלמה מעינינו? כמדומה בעיקר בשני סוגי מקורות: בכתבים ובהתכתבות של אישים מצפת, אשר בדרך הילוכם ולתומם יביאו מידע כזה, או בהתכתבותם של בני הגולה עם קהילת צפת, בפרט בכתבים העוסקים בנושאי סיוע מקהילות הגולה לעיר.

ממקורות אחדים מן המאה השש־עשרה ומראשית המאה השבע־עשרה, אנו למדים שהסיוע המועבר מקהילות הגולה לארץ־ישראל מנותב מבני מוצא מסויים בחוץ לארץ לבני אותו מוצא בארץ־ישראל. נמצאת למד, שבני קהילת אשכנז מסייעים לאחיהם דוקא, וכן הוא עם יוצאי ספרד, איטליה וכיוצא בזה. ממילא עשויים אנו ללמוד על מציאותן של קבוצות מוגדרות בצפת, מכוח יעדי תרומותיהן של קהילות מוגדרות בחוץ לארץ. ואכן, כך מעידים בבירור מנהיגי קהילת האיטליאנים בצפת בשנת ש"ע, המזרזים את אחיהם באיטליה לעשות כמעשי בני שאר עדות עם אחיהם בצפת:11

לכן למען קדוש ישראל ישגיח האדון בחברת הגבירים הנ"ל על הבית הקדוש הזה ועל ענייו ויתומיו ואלמנותיו בעין החסד והרחמים והחמלה בכל שנה ושנה להרים דגל קהלנו כאשר עושים ק"ק [קהילות קודש] אשכנזים ופורטוגיזים ופרובינסאלים איש איש לקהל עדתם וענייהם. גם אנחנו נחיה בצדקת אחינו בני גאולתינו…

ואכן, מבורר הוא שזו דרכן של קהילות הפרובאנסאלים עם אחיהם בצפת מימים ימימה, וזו דרך ההתרמה כבר בשנות השבעים והשמונים של המאה השש־עשרה.12 כך עולה לכאורה גם מבדיקת סדרי ההתרמה של קהילות באיטליה לאחיהם בארץ הקודש במאה השש־עשרה.13 נמצא שחסרים אנו מידע בתחום זה בעיקר על הספרדים והפורטוגאלים, אף שדעת לנבון נקל שזה היה סדר הדברים גם בקהילותיהם. לא בכדי התפללו לשלום כל התורמים בצפת בימי הסליחות של אלול, כפי שמתאר זאת שלמה שלומיל:14

אח"כ מבקשים רחמים על הספינות ובני אדם הבאים לא"י בין בים בין ביבשה, שהקב"ה ינהלם וינחם למחוז חפצם על מי מנוחות וינהגם ברוחו הטובה ויצילם משודדים ומלסטים ויביאם לארץ הקדושה, ואח"כ מתפללים על שלום כל הנדיבים השולחים ממונם נדבה לעניי א"י ומחזיקים בידם ללמוד תורה ולהתיישב בא"י.

והנה ר' יום טוב צהלון מעיד שאותו נוהג ואותה הבחנה מצויים היו גם בקרב הספרדים. בדיונו בסוגיית תרומתה של אלמנה ממוצא ספרדי שתרמה רימונים לבית כנסת בירושלים סמוך לשנת ש"ע, הוא מעיר:15

והמנהג הפשוט בכל מקומותינו הקהל הקדוש ספרדים כשמקדישים מעותיהם מחוצה לארץ ואומרים לארץ ישראל, מסתמא לעניי הספרדים הם. וכן באשכנז לאשכנזים… ומכל שכן כשמקדישים חפצים ורמונים ומפות ופרוכות וספרי תורה לא"י סתם, לוקחים אותם לקהלם…לא לקהלות אחרות.

מסתבר אפוא, שכאשר מדובר במגביות הקהילות או בקהלים מסוימים בעיר באמפריה העות’מאנית, וגם כאשר מדובר ביחידים התורמים תרומות בחיים או מקדישים לאחר מותם, יוצאי ספרד כמוהם כשאר היהודים, תורמים לרוב לבני עדתם. אולם בעוד שמיהדות איטליה נשתמרו שרידים של מסמכים, פנקסים והתכתבויות, המאפשרים שיחזור חלקי של קשר התמיכה והסיוע לאחיהם בארץ־ישראל (בין שנות השבעים של המאה השש־עשרה לשנות העשרים והשלושים של המאה השבע־עשרה), מועטים הם מאד המקורות ששרדו על קשריהם, סיועם ותמיכותיהם הציבוריות של יוצאי ספרד והרומאניוטים באמפריה העות’מאנית ביהודי ארץ־ישראל. על כן לא נכתב עד כה שום מחקר על סיוען של קהילות תורכיה ליהודי ארץ־ישראל במאה השש־עשרה, ועל קשרים קהילתיים ביניהן.16

בטרם נבוא לדון בקשרי הרומאניוטים עם קהילת צפת, נכנס את עיקרי הידיעות שהגיעו אלינו על הסיוע הציבורי של קהילות האימפריה לקהילת צפת במאה השש־עשרה.

כבר בשנת ר"ע (1510) לערך מעידים מוסתערבים בצפת על מגבית שנערכה בעבר לטובת ‘לומדי תורה’ בצפת. השליח יצא ‘לחלב ולכל אותם הגלילות’, ומגבית אחרת לאחריה ‘לארץ תוגרמה וקיבץ מה שקיבץ’.17 ברי שהתורמים ב’תוגרמה' היו בעיקר יוצאי חצי האי האיברי והרומאניוטים. בסמוך לזה, בשנת רע"ו אנו שומעים שקהילות תוגרמה תורמות כספים לקהילת ירושלים.18 בשנת רפ"ב, מספר ר' משה באסולה על מקבלי הצדקה בירושלים: ‘…והרבה צדקה באה להם ממצרים ותוגרמה וממקומות אחרים, והעניים האשכנזיים אינם בזה הכלל, כי באה להם פרנסתם מוויניציאה’.19 הפרדה זו בין התרומות והקופות של הספרדים והאשכנזים בירושלים תתקיים גם לאחר מכן.

יחידים וקהילות בכל רחבי האימפריה המשיכו לתמוך בקהילות ארץ־ישראל, בישיבותיה, בלומדי התורה ובעניים שבה לאורך כל המאה.20 כך למשל, אגב תיאור המחלוקת על הסמיכה, בשנת רצ"ח, מספר ר' לוי ן' חביב על ניסיונות לא אתיים של ר' יעקב בירב להסב צוואה שכללה תמיכה נכבדה בלומדי תורה בארץ־ישראל – מישיבתו לישיבת בירב בצפת, על ידי שכנוע הנאמן ברודוס באי התאמת מקבלי הסיוע.21 ר' יוסף קארו המתאר את צפת בשנים שכ"ו־שכ"ח, מספר:

היה כרם ה' בית ישראל יפה אף נעים, פרחה הגפן הנצו הרמונים, ראשי ישיבות ותלמידיהם לומדים על תלם…לא שמעו קול נוגש ויעזקהו ויסקלהו. נדיבי עם אלהי אברהם שבח"ל [שבחוץ לארץ] לכלכלם בלחם ויטעהו שורק….22

על הסיוע המתמיד של קהילות תוגרמה לקהילות ארץ־ישראל ובראשן צפת אנו שומעים מעדויות אקראיות גם בשנות השבעים והשמונים של המאה. בפניית ראשי קהילת מנטובה לקהילות איטליה לסייע לקהילת ירושלים במצוקתה בשנת של"ה, פנייה שהיוזמה לה באה גם מר' יוסף קארו, הם מספרים: ‘… וחסדכם עם חסדי חסידי’[ים] הראשוני'[ים] יעלו ויראו לפניו. גם הם יהיו כתובי'[ים] על לוחות פנקסם… נדבות קהלי עם קדוש אשר רבו למעלה מסוריאה, תוגרמא, מוריאה ואיטליא וזולתן'.23 גם באיגרת שנושאה סיוע ליהודי מצפת להיחלץ מגזרת הגלייה מן העיר, כנראה בשנים 1576–1577, נזכר הסיוע הנשלח דרך קבע מאיסטנבול. הכותב פונה למכותב ומיעץ לו דרכי פעולה בבירה – לפנות ליהודי או ארמני המקורב לשלטונות לבטל את הגזרה, והוא מוסיף: “ואל ירע בעיניך לא תחוס, הגם שיעלה לסכום מה. ומעניין המצאת המעות אם לא תשיג ידך בקש ותמצא מיד משלחי צדקות או פקדונות לעיר הלזו, וקח מאתם למשמרת… ועלי לשלם'.24 אולם המידע המשמעותי הראשון על תמיכת קהילת איסטנבול בקהילת צפת מגיע אלינו רק משנת שנ”א ואילך. ר' משה אלשיך שיצא בשליחות צפת לאיסטנבול יחד עם ר' משה אבסבאן באותה שנה, חיבר את איגרת ‘חזות קשה’ בשנת שנ"ב, ובה כלל מידע חשוב על קשרי קהילת צפת עם איסטנבול, ועל סיועה של זו במשבר המתהווה. לדבריו, כמעט לכל יהודי בזמנו יש קשר וזיקה משפחתיים לצפת.25 בפנותו לקהילות איטליה סיפר שעל אף קשיי קהילת איסטנבול באותה שעה:

עזבו תלאותם ודאגו לנו ועל צרות הארץ ועל תחלואיה… והנם מקבלים עליהם השתא הכא אלפים עשרים ומאה,26 לבד על כל מתנדב ועוד חמש שנים ס' אלף לבני[ם] שנה שנה.27

אולם תוך כדי תיאור זה, הוסיף ותאר את מהלך התנדבותם:

שוכני הארץ הלזו צדיקים, אמרו מעט ועשו הרבה… נדרו עד כה בקק"מ [240,000] אלף לבנים] לבד על ק"ק [קהלות קודש] רומניא שהתנדבו ס' אלף, וקצת קהלות קטנות ספרד אשר עדן לא היו במתנדבים.28

התגייסותם של קהלי הבירה, שבתוך זמן קצר תרמו סכומים נכבדים לקהילת צפת, מלמדת שלפנינו דפוס פעולה שאיננו חדש.29 זו הכתובת הראשונה אליה יוצאים השליחים ולא די שהם נענים בעין יפה, הם מקבלים אפילו התחייבות לתמיכה מתמשכת. הדיווח נעשה בעיצומה של המגבית כשלא נשלמו עדיין כל ההתחייבויות. אולם, ברור שכמו בנושאים אחרים, גם בתחום התמיכה בקהילת צפת, יש הפרדה ברורה במגבית בין קהלי הרומאניוטים באיסטנבול לשאר הקהלים כנראה הספרדים והפורטוגאלים.30 לא ברור חלקם של הקהלים הלא ספרדים והלא רומאניוטים במגבית זו. ר' משה אלשיך מבקש לייסד דפוס קבוע של תמיכה מאיסטנבול ומוונציה, שנה שנה, למימון מס הגולגולת של תושבי צפת, ולהפעיל את יהודי איסטנבול להשתדל אצל ראשי המדינה לשינוי צורת תשלום המסים, ובעניינים נוספים.31 בפנייתו הריטורית הוא מדבר על איסטנבול ועל ונציה כמקורות התמיכה הגדולים של היישוב היהודי בארץ־ישראל בזמנו: כי על מי יתענגו ואנה יפנו לעזרה אם לא לשני דודים כשני אחים עשירים, שכל מחסור האח השלישי… מוטל על שניהם…'.32 גם אם נסלק מכאן את הריטוריקה של התלות והחנופה המתבקשת באיגרות מסוג זה, לקהילות ולראשיהן, ברור שבעיני ראשי ויחידי צפת ישועתם עשויה לבוא מקהילות אלה דוקא.

בניגוד למיעוט הידיעות על התמיכה הכספית הציבורית מקהילות תוגרמה בכלל ומאיסטנבול בפרט, בצפת ובשאר קהילות ארץ־ישראל במאה השש־עשרה,33 העשור הראשון למאה השבע־עשרה עשיר יחסית בידיעות על תמיכה מסוג זה מאיסטנבול ומקהילות תוגרמה. מעדויות שונות בסוף המאה השש־עשרה עולה שהיו קשרים כלכליים ענפים בין איסטנבול לצפת, ואניות הוליכו בזמנים קבועים צמר וחיטה לצפת, ובהן נשלח גם הסיוע לקהילה, לקהלים השונים, למוסדות וליחידים.34 ג’והן סנדרסון הנודע קיים שלוש מסעות בלבאנט. הוא שהה תקופות ארוכות באיסטנבול ובמזרח, ביקר בארץ־ישראל במסעו השלישי והגיע לצפת לראשונה ב־24 ביוני 1601. הוא השאיר אחריו תיאור רב עניין ובו מידע נכבד על סיועם של עולי רגל יהודים מתוגרמה – כיוס, אזמיר, איסטנבול ועוד, לקהילה, לעניי העיר ולמוסדותיה.35 הוא מספר על אחד מבני החבורה שתפר בבגדיו כספים שהוליך עמו לצפת36 ומעיד על כך שלצד תרומות חד־פעמיות גבוהות יש תמיכות שנתיות קבועות בחכמים ידועים ובמוסדות, על־ידי יהודים אמידים. המשבר והירידה שנתחוללו בצפת על סף המאה השבע־עשרה ובעשור הראשון שלה סיפקו לנו מידע על תהליכי ואופני הסיוע מאיסטנבול ומשאר קהילות האמפריה לקהילת צפת. ר' ברוך קלימאני המדפיס' של ספר תורת משה לר' משה אלשיך מספר בדברי הקדמתו לחיבור שנדפס בונציה שס"א:37

….כי אניה אחת נושאת משא צמר רב להושיע לקהלות צפת תוב"ב ברוח נשברה, וכל אותה הסחורה… ועשרת אלפים כסף מהנידב… לחלקם לעניים ומרודים ולהפיצם לחברות והקדשות צללו כעפרת במים אדירים… ונוסף עוד ואבד כל העושר ההוא. והים… בלע מאניה שניה ואנשיה בקרבה הנפש והרכוש היא מוצאת והיא שלוחת מאת שועי קושטנטינה ודמשק וזולתם המתנדבים בעם, כי שם אנשי חסד נאספו להחיש מעשיהם מהר למלאות חסרונם בסך אחר של צמר עצום ורב…

מתיאור זה וממקורות נוספים38 עולה בבירור שקהילת איסטנבול היא הפעילה העיקרית בגיוס הסיוע החומרי בממון ובחומרי גלם, לקהילת צפת. תנועת האניות מחופי תורכיה לחופי לבנון ומשם לצפת היא סדירה, ומדובר בשלוש אניות בפרק זמן קצר שבין קיץ ש"ס לחורף שס"א. קהילת איסטנבול פעילה גם בשחרור ופדיון שבויים שנשבו בדרכם לצפת ואין אפוא פליאה בכך, שגם מקהילות איטליה פונים אליה ולאישים בולטים בה לפדות שבויים שעשו דרכם לארץ־ישראל ולטבריה, הרבה לפני סוף המאה.39

סיוע גדול וקבוע מאיסטנבול לצפת אינו פוסק במהלך העשור הראשון למאה השבע־עשרה גם אם חלים בו משברים והפסקות זמניות עקב תנאי החיים והקיום באיסטנבול עצמה.40 בשנת שס"ז מעיד ר' שלמה שלומיל על סיוע ממוקד של אישים מאיסטנבול במימון משכורתם של מורי התלמוד תורה בצפת ובמימון לבושם של התלמידים כנוהג קבוע, אך איננו יודעים מתי החלו בהסדר זה.41 כמדומה שגם באיגרת מאוחרת, מקהילת צפת לקהל ליל (Isle-sur la Sorgue) שבדרום צרפת, משנת שצ"ז,42 אנו למדים על משכה של תופעת סיוע הקבע מתוגרמה לצפת, על קביעות הסיוע ובמידת מה גם על היקפו:43

…והגם כי כל אחינו שבמלכות תוגרמה, מה יקר חסדם וצדקתם מצויה וידם נטויה להקריב מנחה חדשה בכל שנה ושנה. מלבד כל נדריהם ונדבותיהם תמידין כסדרן, אין הקומץ משביע את הארי גם את הדוב…44

* * * * *

כלומר, לפחות, מראשית שנות התשעים של המאה השש־עשרה היה סיוע קבוע אשר ניתן על־ידי קהילת איסטנבול וקהילות אחרות באמפריה לקהילת צפת. סיוע זה ניתן לבד מן הסיוע הממוקד של קבוצות ועשירים אשר הקדישו את תרומותיהם: ללומדי תורה (בוגרים), לבתי מדרש, לישיבות, להסגרים, לתלמידים (צעירים), לתלמוד תורה של צפת, לעניים, למשכורות מלמדים, להלבשת תלמידים וכיוצא בזה. הם התמידו בסיוע במשך כל המאה השש־עשרה. אולם גם אם אין לנו ידיעות מפורטות עד כה על סיוע ציבורי מאורגן לקהילות צפת וירושלים ממרכזי האוכלוסין של האמפריה העות’מאנית45 מלפני שנ"א, מסתבר מאד שסיוע כזה ניתן.46 מן העשורים האחרונים של המאה השש־עשרה מתרבות הידיעות על שלוחים מצפת ומירושלים לערי האמפריה, ומהעשור האחרון שימשו גדולי חכמי צפת – ר' משה אלשיך, ר' יום טוב צהלון, ר' יוסף מטראני, ר' אברהם שלום ואחרים כשלוחי העיר באיסטנבול ובערים אחרות. מן הידיעות האקראיות שהגיעו לידינו ברור שהיו שלוחים גם במהלך המאה השש־עשרה, ובפרט במחציתה השנייה,47 ויש בזה רמז לכך שהיה סיוע מאורגן ומתמשך.

טיבו של המידע וטיבם של המקורות שהובאו עד כאן אינו מאפשר לקבוע כיצד התנהלו הקשרים והסיוע לפני 1591. האם היו סיוע נפרד ומגבית שונה בין הרומאניוטים לספרדים ולשאר קהלים באיסטנבול ומחוצה לה? האם היה סיוע שנתי קבוע גם לפני 1591? למה יועד הסיוע הציבורי? ועוד. טפח מן התשובות לשאלות אלה עולה מדיוננו על הרומאניוטים באיסטנבול וקהילת צפת.


 

ג. בין רומאניוטים בצפת לרומאניוטים באיסטנבול    🔗

כאמור לעיל, לא כל קבוצות היהודים נמנו כקהלים נפרדים במפקדי השלטונות העות’מאניים בצפת, על כן לא זכו לדיון ולבירור גם בידי החוקרים.48 בין קבוצות אלה מצויים גם הרומאניוטים, יוצאי קהילות ביזאנטיון ויוון לפנים. אמנם זה מכבר נודע קיומה של קהילה זו בצפת לחוקרים, ויש שאף סברו שהייתה קהילה כזאת בירושלים, אולם אלה הסתפקו בהזכרת העובדה, לא דנו בתופעה, ולא ביררוה.49

הידיעה הראשונה על קיומו של קהל ובית־כנסת של רומאניוטים בצפת היא משנת הש"ל לערך. ר' חיים ויטאל מספר, שבאותה שנה חלם שהיה יום שמחת תורה ‘והייתי מתפלל בבית הכנסת של יוונים שבצפת והיו שם הר’ משה קורדואירו ואדם אחד גדול ממנו במעלה… אחר כך יצאתי אני מן בית הכנסת וראיתי אנשים הרבה יוצאין לטייל בשדה… כי יום מועד היה'.50 הידיעה השנייה שהגיעה אלינו עניינה בצוואת אשה – ‘מרת שולטאנא אחותו של הר’ יהודה עולי נ"ע המכונה פאגאלו… שהיתה מקדשת מנכסיה שיש לה בקושטנדינא עשרים זהובים… ואמר[ה] לנו פעמים שלש, אנו בני ק"ק רומניא, הוו עלי עדים איך אני מקדשת קדש להשי"ת לבני הק"ק הנזכר] עשרים זהובים… שהקדשתי ממעותי שיש לי בקוסטנדינא הנז'. ולראיה… כולנו בני הקהל קדוש כתבנו וחתמנו שמותינו פה צפת תוב"ב בחדש ניסן השס"ה….51 נמצא, שעל־כל־פנים, לפחות משנת הש"ל ועד שנת שס"ה נתקיימה קהילה רומאניוטית בצפת, גם אם אינה נזכרת במפקדים ואין פרטי ענייניה מוכרים לנו.

לאחרונה פירסם בניהו מכתב־יד שלוש תעודות על קשרי הרומאניוטים באיסטנבול עם הרומאניוטים בצפת, ולא נתן דעתו על חשיבותן לסוגייתנו.52 תעודות אלה, שהמשותף להן הוא חיבורן בידי ר' מנחם אגוזי, רב באחד מקהלי הרומאניוטים באיסטנבול במחצית השנייה של המאה השש־עשרה, מלמדות אותנו מספר דברים.

א. הרומאניוטים באיסטנבול תמכו, הן ביוזמתם והן בהיענות לבקשות אחיהם בצפת, בקהילה הרומאניוטית בצפת ובענייהַ; הם מקבלים כתבים מארץ־ישראל וחכמיהם נרתמים לפעולת ההתרמה.

ב. קהל53 באיסטנבול (‘אנשי קדש אנשי באזאשטאן הישן’) מקבל עליו התחייבות ‘להיותם נותנים… לעניי א"י תוב"ב הרומאנייטיש לבן א’ לצדקה'. כלומר, לפנינו עדות ראשונה על תמיכה ציבורית של קהל באיסטנבול ברומאניוטים העניים בארץ־ישראל, ככל הנראה על בסיס של קבע, על פי המתכונת המוכרת לנו מקהילות איטלקיות ופרובאנסאליות במחצית השנייה למאה השש־עשרה, התומכות בבני מוצאן בצפת.

ג. יש עדות מפורשת לכך שכבר סמוך לאחר שכ"ז (1567) קהילות רומאניא שבאיסטנבול מקבלות עליהן ‘להתנדב מדי שנה’ לתמוך בקהל הרומאניוטים בצפת, שלפי עדות זו ‘נתחדש מקרוב’. כלומר, ראשיתה של קהילה זו הוא שנים מספר לפני שכ"ז, וקהלי הרומאניוטים בבירה מתגייסים כדי לסייע לקהל זה, ואף פונים לקהילות רומאניוטיות אחרות לשם גיוס סיוע (במקרה זה לקהלי האי כרתים). גם העובדה שר' יוסף קארו, אשר נפטר בי"ד ניסן של"ה, נחלץ לבקש סיוע עבור הרומאניוטים מאחיהם באיסטנבול,54 כדרך שעשה לבני לשונות אחרים בצפת (ואף לקהילת ירושלים), מעידה על התבססותו של קהל זה.

ד. מדברי ר' מנחם אגוזי: ‘אנכי עומד מקבץ כל דבר הנידר והנידב מאנשי לשוננו בעיר הזאת לעניים הנז’…, עולה, שכדרך שבאיטליה היה איש ממונה על איסוף כספים לארץ־ישראל כך היה גם באיסטנבול.55 אולם הוא אחראי רק על תרומות הרומאניוטים, ולא של בני לשון אחרת, וממילא יש להניח, שבמקביל לו פעלו גם ‘מקבצים’ אחרים אצל בני לשונם. ככל הנראה כך עשו גם יוצאי ספרד שניהלו מגביות נפרדות. כלומר, אירגון התמיכה הציבורית בארץ־ישראל באיסטנבול הוא ממוסד ושיטתי, למצער, כבר בשנות הששים של המאה השש־עשרה.

ה. קהל הרומאניוטים בצפת לא הוכלל במפקדים שלאחר שנות הששים של המאה השש־עשרה, למרות שנתקיים לפחות כששים שנה. ניתן להסיק מכך שכך אירע גם לקהלים אחרים, הידועים לנו ושאינם ידועים לנו. שוב מוכח אפוא, שערכם של נתוני המפקדים הוא ערך של נתוני מינימום ושל מידע חלקי בלבד, ואין לראות בהם נתונים ומידע מלאים, או קרובים למלאים.

לנתונים אלה אפשר לצרף מידע נוסף על קשרי רומאניוטים עם קהילת צפת. כך למשל, ר' יוסף הכהן מקורפו שהיה רב בקהילות רומאנייא באיסטנבול עולה לצפת בסוף המאה השש־עשרה, והרפתקאותיו מתוארות בטקסט שהגיע לידינו.56 אולם בצד ידיעות מקריות כאלה, הגיע אלינו גם מידע על היווסדות חברה למען טבריה על־ידי קהלי הרומאניוטים באיסטנבול. כלומר, שסיועם לארץ־ישראל לא נצטמצם רק לסיוע בני לשונם ותרבותם בצפת, אלא חרג מעבר לכך. חברה זו נוסדה לפני שנת ש"נ57 ועניינה מסופר בספרות השאלות והתשובות של התקופה.

לפי התאור: ‘אנשים… מק"ק [קהלי קודש] רומני"א ובכללם קצת מק"ק ספרד יצ"ו נדבה רוחם אות’[ם] להתעס'[ק] במצות קיום והעמדת ישיבת טבריא ת"ו [תבנה ותכונן] וסדרו ביניהם הסכמות באופני הנהגתם'.58 כלומר התארגנה חברה שמטרתה סיוע לישיבה בטבריה והיא קבעה לעצמה סדרים וכללים של אירגון ופעולה. בינתיים גם כלל כל קהלות בני ספרד [באיסטנבול] הסכימו ביניהם וסדרו אופן אחר בעד המצוה הנז'[כרת],59 כלומר יש התארגנות מקבילה לשם אותה מטרה של קהלי הספרדים בעיר. נתעוררה השאלה, האם ניתן לחייב את יוצאי ספרד שנתחברו לרומאניוטים להיפרד מעליהם, לאחר שהוקמה והוסדרה התארגנות חדשה זו.60 מתואר גם ש’ויחדו יום הקבוץ להם לבדם',61 כלומר יום מגבית המיוחד למטרה זו.62 מתאור האירועים סביב הקמת שתי החברות לטובת ישיבת טבריה, ברור שגם כאשר נוצר מצב שבו בני רומאניא ויוצאי ספרד מצטרפים לחברה אחת לעשייה לטובת מוסד בארץ־ישראל, אין הדבר הזה מקובל על מנהיגי ורבני הקהלים הספרדים בבירה והם מאלצים את יחידיהם, בדרך של חקיקה וכפייה, להיפרד מהחברה ולהצטרף אל החברה שלהם, הנפרדת, שהוקמה לשם אותה מטרה, לאחר הקמת החברה של הרומאניוטים.

* * * * *

בין כה ובין כה, נמצינו למדים מן הנתונים שהועלו כאן, שבמחצית השנייה של המאה השש־עשרה, היו הרומאניוטים באיסטנבול פעילים מאד בסיוע מאורגן וציבורי לטובת בני מוצאם ולטובת עניים ומוסדות שהם לאו דוקא מבני עדתם, בצפת ובטבריה, ושמא אף במקומות אחרים. בפרק זמן זה, בשנות הששים, הוקם גם קהל נפרד מבני מוצאם בצפת, ורק דלות מקורותינו מנעה מאתנו הכרה של מציאות זו עד כה. רשימות הקהלים בצפת במפקדים העות’מאניים אינם משקפים אלא חלק מן הקיבוצים היהודיים בעיר. מלכתחילה נמנעו, כנראה, היהודים מלדווח דיווח מלא. משנוסדו קהלים רבים אחרים – במרוצת המאה השש־עשרה, רשמו רק את חלקם. לאחר מכן דבקו בדפוס הקיים ולא שינוהו, על־כן במפקדים של המחצית השנייה של המאה מופיעים אותם קהלים ללא תוספת או גרעון, ואין הם מעידים על המציאות בהווה, אלא על דפוס ישן. מן המקורות הכלליים שהובאו כאן על סיועם של בני קהילות תוגרמה ליהודי ארץ־ישראל במאה השש־עשרה, נראה לומר שכך היו פני הדברים גם אצל קהילות יוצאי ספרד ופורטוגאל בבירה, ולא רק אצל הרומאניוטים, אלא שלפי שעה חסרים אנו עדיין מקורות גלויים אודות הסיוע הציבורי שלהם לארץ־ישראל לפני שנת שנ"א.


 

נספח: איגרות קהילת צפת לאירופה משנת השצ"ז (1637)    🔗

איגרת קהילת צפת ואיגרת קהל הפרובאנסאלים בה לקהילת ליל שבדרום צרפת נתפרסמו על־ידי שני חוקרים, מאותו מקור ובאותה שנה.63 האחד פיענח את תאריך כתיבתה של איגרת הקהילה כשנת שכ"ז (1567),64 והאחר קרא: שצ"ז.65 כיון שהאיגרות מצויות בידינו בכתב־יד אחד, ואף הוא אינו אלא העתק מאוחר שממנו הושמטו החותמים על האיגרת הכוללת, מתעורר ספק באשר לזמנן. האיגרות כוללות מידע חשוב ביותר על קהילת צפת – מזה, ועל סדרי התמיכה בקהילת צפת מן האמפריה ומאירופה – מזה.66 על־כן, ראוי לברר את טיבן ואת זמנן. בניהו, סבור שמחברי האיגרת הכוללת היו ר' יוסף קארו ור' משה מטראני ולא היסס ואף קבע אותה בתוך האיגרות שנתחברו בוודאות על־ידי ר' יוסף קארו. שוורצפוקס לעומתו לא נכנס לבירור השאלה מי היו מחברי האיגרת. להלן אנסה לקבוע את זמנה של האיגרת ואת מחבריה, על פי בחינתה ובחינת מקורות מקבילים לה.

א. באיגרת מסופר ש’והגם כי כל אחינו שבמלכות תוגרמה מה67 יקר חסדם וצדקתם מצויה וידם נטויה להקריב מנחה חדשה בכל שנה ושנה, מלבד כל נדריהם ונדבותיהם תמידין כסדרן…'.68 כלומר, יש כאן עדות לכך שהייתה תמיכה שנתית קבועה של קהילות האמפריה העות’מאנית בעיר צפת, וזאת לבד מתמיכתם של יחידים ונדיבים (‘מלבד כל נדריהם ונדבותיהם’). לא מצינו מקורות לתמיכה שנתית קבועה כזאת בקהילת צפת לפני העשור האחרון למאה השש־עשרה.69 הדבר אפשרי, אך קשה להניח שהייתה תמיכה שנתית כזאת הרבה לפני שנת שכ"ז.

ב. באיגרת הנלוית של ק"ק פרנסייא (הוא קהל הפרובאנסאלים) בצפת מתוארים הסדרים אירגוניים ופיננסיים בין הקהל הבודד בעיר לבין כללות הקהילה (‘שכיס אחד לכולנו בכל מיני הקדשות זולת שבקופה של צדקה המתחלקת מערב שבת לערב שבת וכן במסים וארנוניות וגם בפרעון לאומות בשביל הבתי כנסיות אנו פורעים כפי ערכנו’70. הסיפא על פרעון עבור בתי־כנסיות ‘לאומות’, אינו ידוע לנו כנוהג מן המאה השש־עשרה. יתר מכן, באיגרת כוללות העיר נכתב: ‘והנה עיניכם רואות כי זה יותר מעשרים שנה אשר לא נסתה כף רגל שליח הצג על ארצכם וגם נדריכם ונדבותיכם לא עלו אל הר הגליל כמנהגכם הטוב’.71 עולה מכאן שלכאורה כבר לפני שנת ש"ז היה נוהג של משלוח שליחים מצפת לדרום צרפת, וקהילת ליל נהגה לשלוח תרומות לקהילת צפת כבר במחצית הראשונה של המאה השש־עשרה. אף זה לא נודע עד כה משום מקור אחר.

ג. באיגרת הכוללות מתואר משבר קשה בעיר הנמשך זה שנתיים. מסופר על רעב ללחם הנמשך זה שנתיים, תשלומים רבים ושונים, מסים כבדים, צבירת חובות גבוהים ללא יכולת פרעון, חילול בית־כנסת והריסתו,72 חילול ספרי התורה ועוד. על כל אלה לא נודע עד כה דבר משנות הששים של המאה השש־עשרה, שהיו שנות שפע ורווחה יחסית בצפת; גם אם היו קשיים חולפים, כאלה ואחרים – לא נודע על ריכוז כזה של בעיות, וודאי לא על הרס בית־כנסת וחילולו וחילול ספרי תורה שבו.

ד. האיגרת הכוללת חסרה את חתימות שולחיה המכונים [מ]הרבנים המאורות הגדולים, עיני העדה, ב"ד [בית דין] הצדק',73 אולם האיגרת הנלוית של קהל הפרובאנסאלים כוללת את חתימות ‘יחידי ק"ק פרנסיא אשר פה צפת’.74 בדיקת שמות החותמים, מעלה שבראשם חתומים: משה גאלנטי ויהונתן גאלנטי. והנה אם משה גאלנטי מצינו שניים בצפת, אחד בימי האר"י והשני במאה השבע־עשרה, יהונתן גאלנטי מצינו רק במאה השבע־עשרה והוא היה פעיל כחכם בעיר משנת שצ"ד ועד פטירתו בשנות השבעים של המאה.75 ממילא די בזה כדי להצביע על זמנה של התעודה.

והנה, בדיקת המיקרופילם של כתב יד זה, המצוי בארכיון הכללי לתולדות ישראל,76 מעלה שהקריאה הנכונה היא: שצ"ז ולא שכ"ז77 (וכדרך שפיענח שוורצפוקס), וכל הנתונים בה מלמדים על מצבה של קהילת צפת וקשריה עם קהילות ישראל בגולה בשנות השלושים של המאה השבע־עשרה.

כאמור, כתב היד שלפנינו הוא העתק מאוחר, ועל־כן לא נודע מי חתם על המסמך ומי הם שולחי השליח. אולם, אפשר כמדומה לשחזר נתונים אלה מתוך השוואת תעודה זו לכתבי שליחות אחרים מצפת, ובפרט לכתב השליחות של ר' יהוסף מליריאה78 ור' יוסף ן' ארויו. כתב שליחות זה, שנכתב אף הוא בשנת שצ"ז, דומה להפליא לכתב של ר' אברהם די ליאון שהוא מושא דיוננו.79 קטעים שלמים מכתב השליחות של ר' אברהם די ליאון לקהילת ליל הועתקו אל כתב השליחות של השליחים: ר' יהוסף מליריאה ור' יוסף ן' ארויו, לאיטליה. זה נכתב בי"ח [לעומר], כלומר בחודש אייר השצ"ז וזה בי"ז אב השצ"ז. הדמיון הזה, והעובדה שאת שניהם כתבו חכמי העיר ובית הדין שלה, בהפרש של חודשים ספורים, מאפשרים לנו להסיק, ששניהם נכתבו על־ידי אותו הרכב אישים.80 האיגרת לליל ארוכה הרבה יותר וכוללת נתונים רבים על קשרי צפת עם ליל ופרובאנס וקהילות האמפריה העות’מאנית, שאינם כלולים באיגרת שנועדה לאיטליה. אולם פרטי התיאור של צפת זהים לגמרי – אפילו מילולית, ואף מליצות ומשפטים שלמים מורקים בשלמותם מאיגרת לאיגרת. השוואת הקטעים בין האיגרות המובאת להלן, תעיד על־כך ותסיר כל ספק:


 

כתב שליחות ר' אברהם די ליאון, צפת שצ"ז    🔗

[260ב] [1] קדשו צום קראו עצרה, כי עת צרה הי[א] ליעקב ושבט יאודה בדוחק ובצער מסערת [2] תגרת צרת השעבוד והגלות… [4]… צרת הפת ולחם צר.

כי זה שנתים הרעב בקרב הארץ… [6] באש התלאות והמסים וארנוניות והוצאות נסתרות וגלויות משה[א] מלך ושרים [7] וחובות רבות לאלפים ולרבבות כי בתוך ארבעה עשר חדש הוצרכו לפרוע שנים [8] עשר אלף גרושוש'… [13]… ובכל [14] זאת לא שב אפם וחמתם כי ברצונם עקרו שור, חומה נשגבה, בית הכנסת אחד [51] קדוש ונורא באו בו פריצים וחללוהו והרסוהו, ויפרצו בו פרצות הרבה, ויעשו [16] נאצות גדולות בכמה ספרי תורה הקדושה, ונתנו אותם למשיסה ולבושה כי [17] השליכום בחמה שפוכה, וידרכום באפם וירמסום בחמתם…

[29]… לכן אתם כהני ה'… חתומים פה צפת ת"ו ח"י למב"י שצ"ז.81


 

כתב שליחות ר' יהוסף מליריאה, צפת שצ"ז    🔗

[3] קדשו צום קראו עצרה, כי עת צרה היא ליעקב ושבט יאודה בדוחק ובצער מסערת תגרת משאות תלאות נפלאו' [5]… וידל ישראל מאד על עסקי תבואה… [6]… כי זה שנתים הרעב בקרב הארץ ומסים וארנוניות וחובות רבות לאלפים ולרבבות כי בתוך ארבעה עשר חדש הוצרכו לפרוע שנים עשר אלף גרושוש'. ובכל זאת לא שב אפם וחמתם, כי ברצונם עקרו שור, חומה נשגבה, בית הכנסת אחד קדוש ונורא באו בו פריצים וחללוהו והרסוהו ויפרצו בו פרצות הרבה, ויעשו נאצות גדולות, בכמה ספרי תורה הקדושה, ויתנום למשיסה ולבושה כי השליכום באשפה וידרכום באפם וירמסום בחמתם…

[18]… לכן אתם כהני ה'… [22] החותמים פה צפת ת’ו ט’וב למנחם שנת השצ"ז ליצירה.82

נמצא אפוא שאיגרת כוללות העיר צפת לקהילת ליל, לא בידי ר' יוסף קארו נכתבה, לא בשנת שכ"ז נכתבה, ואין היא משקפת אלא את המציאות בשנות השלושים של המאה השבע־עשרה.


 

רשימת קיצורים    🔗

אלמאליח, מצפת למודינה = א' אלמאליח, ‘מגנזי העבר’, מזרח ומערב, ג (תרפ"ט), עמ' 311–324.

אסף, אגרות צפת = ש' אסף, ‘אגרות מצפת’, קובץ על יד, סדרה חדשה, ג (יג), ירושלים ת"ש, עמ' קטו–קמא.

בן־נאה, איסתנבול = י' בן־נאה, סיועה של קהילת איסתנבול ליהודי ארץ־ישראל במאה השבע־עשרה וקשריה עמם', קתדרה, 92 (תשנ"ט), עמ' 65–106.

בנטוב, מהרי"ט = ח' בנטוב, רשימות אוטוביוגראפיות והיסטוריות של רבי יוסף מטראני', שלם, א (תשל"ד), עמ' 206, 221–222, 227–228.

בניהו, אניות = מ' בניהו, אניות טעונות צמר וכסף ששלחה קהילת קושטא לעזרתה של צפת', אוצר יהודי ספרד, ה (תשכ"ב), עמ' 101–108.

בניהו, דור = הנ"ל, דור אחד בארץ, ירושלים תשמ"ח.

בניהו, יוסף בחירי = הנ"ל, יוסף בחירי. מרן רבי יוסף קארו, ירושלים תשנ"א.

בניהו, שלוחי צפת = הנ"ל, ‘שלוחיה של צפת בזמן שקיעתה’, אוצר יהודי ספרד, ב (תשי"ט), עמ' 77–81.

בניהו, תולדות = הנ"ל, ספר תולדות האר"י, ירושלים תשכ"ז.

דוד, ארץ ישראל = א' דוד, תעודות חדשות מן הגניזה לתולדות הקשרים בין יהודי ארץ־ישראל ויהודי מצרים במאות הט"ז והי"ז', קתדרה, 59 (תשנ"א), עמ' 19–55.

דוד, מעורבותם = הנ"ל, ‘מעורבותם של אחרוני הנגידים במצרים בעניינה של הקהילה היהודית בארץ־ישראל’, תעודה, טו (תשנ"ט), עמ' 293–322.

דוד, עלייה והתיישבות = הנ"ל, עלייה והתיישבות בארץ ישראל במאה הט"ז, ירושלים תשנ"ג.

דוד, קהילת קוני = הנ"ל, ‘עזרתה של קהילת קוני לישיבת ק"ק פרווינצאליש בצפת במאה השש עשרה’, שלם, ד (תשמ"ז), עמ' 429–444.

דוד, שתי איגרות = הנ"ל, שתי איגרות ארץ־ישראליות מן המאה השש־עשרה', שלם, ג (תשמ"א), עמ' 332–325.

הד, קהלי איסטנבול =

U. Heyd, ‘The Jewish Communities of Istanbul in the 17th Century’, Oriens.VI (1953), pp. 299–314

הד תעודות = 1960 id., Ottoman Documents on Palestine, 1552–1615, Oxford

הוטרוט, מפקד = W.D. Hütteroth; K. Abdulfattah, Historical Geography of Palestine,

Transjordan and Southern Syria in the Late 16th Century, Erlangen 1977

הקר, מס הג’זייה = י' הקר, “אין פורענות באה לעולם אלא בשביל עמי הארץ”, ניתוח הסטורי־הלכתי וחברתי של תשלום מס הג’זייה על ידי חכמים בארץ ישראל במאה השש־עשרה', שלם, ד (תשמ"ד), עמ' 63–117.

הקר, הסורגון = הנ"ל, שיטת ה"סורגון" והשפעתה על החברה היהודית באימפריה העות’מאנית במאות הט"ו־הי"ז', ציון, נה (תש"ן), עמ' 27–82.

יערי, אגרות = א' יערי, אגרות ארץ־ישראל, תל־אביב תש"ג.

יערי, שלוחי א"י = הנ"ל, שלוחי ארץ־ישראל, ירושלים תשי"א.

כהן־לואיס, מפקדים = A. Cohen; B. Lewis, Population and Revenue in the Towns of Palestine in the Sixteenth Century, Princeton, NJ [1978].

סימונסון, שלוחי א"י = ש' סימונסון, ‘שלוחי צפת במנטובה במאות הי"ז והי"ח’, ספונות, ו (תשכ"ב), עמ' שכז–שנד.

פכטר, חזות קשה = מ' פכטר, “חזות קשה” לר' משה אלשיך', שלם, א (תשל"ד), עמ' 157–193 [=הנ"ל, מצפונות צפת, ירושלים תשנ"ד, עמ' 69–117].

קארפי, בתרבות הרנסאנס = ד' קארפי, בתרבות הרנסאנס ובין חומות הגיטו, תל אביב תשמ"ט.

רוזן, קהילת ירושלים = מ' רוזן, הקהילה היהודית בירושלים במאה הי"ז, תל אביב תשמ"ה.

שוורצפוקס, פרובאנסאלים = S. Schwarzfuchs, ‘Joseph Caro et la Yeshiva provencale de Safed', REJ (= Revue des Études juives), CL (1991), pp. 151–159

שור, תולדות צפת = נ' שור, תולדות צפת, תל אביב תשמ"ג.

תמר, מחקרים = ד' תמר, מחקרים בתולדות היהודים בארץ ישראל ובאיטליה, ירושלים תש"ל.

תמר, מחקרים בארצות המזרח = הנ"ל, מחקרים בתולדות היהודים בארץ ישראל ובארצות המזרח, ירושלים תשמ"א.

  1. הקר, מס הג’זייה, בפרט עמ' 81–104.  ↩︎

  2. שם, עמ' 90–104.  ↩︎

  3. כהן־לואיס, מפקדים, עמ' 161 והשווה הוטרוט, מפקד, עמ' 52. יש לציין שבמפקד שנת 1596/7 (הוטרוט, שם) יש שינויים לעומת המפקדים של 1556/7, 1567/8 (כהן־לואיס, שם). ואלו השינויים העיקריים: נעלמו מן הרשימה – פורטוגאלים, קורדובה, סביליה ואפוליה; נוספו אליה – סיציליה ובוסניה. לפיכך, במקום חמישה קהלים של יוצאי חצי האי האיברי, נותרו בה רק שניים (דבר המעורר דרשני בתקופה שבה עיקר האוכלוסייה היא יוצאת אותו אזור). מאידך, הופעתה של סיציליה נראית טבעית, שכן אנו יודעים על המצאם של יוצאי סיציליה בצפת הרבה קודם לכן. לעומת זאת עניינה של ‘בוסניה’ אינו מבורר כלל. על האפשרות ש’סביליה' במפקדים הראשונים היא סיציליה, ראה להלן בהע' 5.  ↩︎

  4. ראה למשל דוד, קהילת קוני, עמ' 429–444; הנ"ל, עלייה והתיישבות, עמ' 121–122,126; אלמאליח, מצפת למודינה, עמ' 320 ועוד. דוד סבור (קהילת קוני, עמ' 432; עלייה והתיישבות, עמ' 121) שקהילת הפרובאנסאלים נזכרה במפקד של 1525/6 תחת הכינוי ‘פרנקים’ ונעלמה אחר־כך מיתר המפקדים. אולם להשערה זו אין בסיס, שכן בביטוי ‘איפרנג’ייה’ = פרנקים, הכוונה היא לאירופים בכללם, ואין כאן עניין לפרובאנסאלים דוקא. כל הנזכרים במפקד זה הנם: מוסתערבים, מערביים (יוצאי צפון אפריקה, מגרבים), פורטוגאלים ופרנקים. ואיה נעלמו להם כל יוצאי ספרד, אשכנז ואיטליה? והלא הם היו בלי ספק רוב רובם של יושבי העיר. על כרחך יש לומר שחלק מהם נמנים בין הפרנקים וחלק אחר רשומים תחת כנפי המוסתערבים. אלה האחרונים, 131 בתי אב, מהווים למעלה מששים אחוז של הציבור במפקד זה, ומכאן ואילך הולך מספרם ופוחת באורח משמעותי (98 בתי אב ב־1555/6 ו־70 בתי אב ב־1567/8). התפתחות זו מנוגדת לגמרי לתהליך הגידול המואץ שהוא נחלת רוב הקהלים האחרים, ובפרט של יוצאי חצי האי האיברי. דון מכאן שבמפקד הראשון, שנערך שנים ספורות לאחר הכיבוש, לא הקפידו הפוקדים והנפקדים לציין למסגרות נפרדות, ואפשר גם שחלק מן הקהלים הנפרדים עדיין לא נפרדו באותה העת מן הקהילה הוותיקה בעיר, זו המוסתערבית. משנפרדו, מתמעטים המוסתערבים, אף שמסתבר שהם, כמו שאר הקהלים בעיר, נתרבו במספרם (כלומר, המוסתערבים שבהם). בניהו (יוסף בחירי, עמ' קעד, תקצז–ח, תריב–תריד) סבור שלבד מן הפרובאנסאלים היה גם קהל של צרפתים, וזאת על סמך המפקד הנ"ל מזה, ואיזכורו של ‘ק"ק פרנסייא’ ו’ישיבת של פראנסיזיש' במקורות עבריים. אולם, ככל הנראה אין לפנינו קהל של צרפתים אלא כינוי הפרובאנסאלים כצרפתים, כמצוי בתקופה זו במקורות פנימיים וחיצוניים. ואכמ"ל. וראה גם בנספח, להלן. דיון חלקי ושגוי בנושאים אלה מצוי אצל שור, תולדות צפת, עמ' 58–59.  ↩︎

  5. על הסיציליאנים בצפת ראה אצל י' פאלירמו, מעברם של יהודי סיציליה לארצות מזרח הים התיכון אחרי הגירוש של 1492, עבודת גמר לקבלת תואר מוסמך בחוג להסטוריה של עם ישראל, האוניברסיטה העברית בירושלים, אייר תשנ"ג, עמ' 73–75. פלירמו מביא שם את הידיעות על סיציליאנים בצפת ומציע לראות בקהל ‘סיביליה’ שבמפקדים, את קהל ‘סיציליה’. למסקנות דומות הגיע S. Schwarzfuchs, ‘The Sicilian Jewish Communities in the Ottoman Empire', Italia Judaica, 5 (1995), pp. 405–406 [=Gli ebrei in Sicilia sino all’espulsione del 1492]. דוגמא לקהל אחר בצפת היא קהל הבבלים הנזכר אצל שלמה שלומיל (אסף, אגרות צפת, עמ' קכג) בסיפור על ר' אברהם הלוי ברוכים ש’והיה מקהיל הקהילות של בעלי תשובה לב"ה לבית הכנסת של הבבליים', או קהל שאלוניקי (עליו ראה מאמרי: קשרי שאלוניקי עם צפת וארץ־ישראל במאות הט"ז והי"ז – בדפוס.)  ↩︎

  6. ראה למשל דברי ר' משה מטראני על קהלי הספרדים: 'ומפני כי הספרדים מגרוש ספרד הם רבים משאר כל לשון ולשון משאר הלשונות, הוצרכו להם שתי בתי כנסיות אשר כנו שמם “קהל גדול” ו"קהל בית יעקב" (ספר שאלות ותשובות, ונציה שפ"ט, ח"ב, ב, סי' מח), וראה שם: ‘… גם בבתי כנסיות שנבנו בכל אלו השנים אשר נפרדו כל איש ואיש ללשנותם’; כל זה בין השנים הרפ"א–השל"ה.  ↩︎

  7. הד, תעודות, עמ' 169.  ↩︎

  8. פכטר, חזות קשה, עמ' 174 וכן עמ' 162. לעומת האיגרת גופה המדברת על ‘יח בתי תפילה’ (שם, עמ' 189) וראה שם, עמ' 163–164.  ↩︎

  9. שלמה שלומיל, כתבי שבח יקר וגדולת האריזל, בתוך: יוסף שמואל רופא מקנדיאה, ספר תעלמות חכמה, בסיליאה שפ"ט, דף מ, ע"א (להלן: שלומיל, כתבים).  ↩︎

  10. אסף, אגרות צפת, עמ' קלד, קלו.  ↩︎

  11. אלמאליח, מצפת למודינה, עמ' 320.  ↩︎

  12. ראה דוד, קהילת קוני, בפרט עמ' 436, 440–442. מן האיגרות הנדפסות שם עולה שההתארגנות הפרובאנסאלית הייתה קיימת בעיר בימי חיי ר' יוסף קארו (קודם לשנת של"ה) והתמיכה בהם על ידי אחיהם בגולה נהגה בשנות השבעים של המאה.  ↩︎

  13. ראה קארפי, בתרבות הרנסאנס, עמ' 233–238, 241–2481. כפי שבירר קארפי, לא כל הנדבות שנאספו הופנו ליוצאי איטליה בצפת או לישיבותיהם, אלא יש שהכספים נאספו למען כלל יהודי צפת (שם, עמ' 238–239), ובאותו הפרק נפסקה ההתרמה הנפרדת; ויש שהתרומות היו לכלל יוצאי איטליה בארץ־ישראל, ירושלים וצפת כאחת (שם, עמ' 242–243). וראה גם, שם, עמ' 131–147, על תמיכתם של יהודי פאדובה בעניי ארץ־ישראל דרך כלל, ולא ביוצאי איטליה דוקא, בירושלים ובצפת, במאות השש־עשרה וראשית השבע־עשרה.  ↩︎

  14. אסף, אגרות צפת, עמ' קלב. והשווה שלומיל, כתבים (הנ"ל בהע' 9), דף מ, ע"א: ‘ומברכין לכל מי ששולח ממונו לסיוע עניי א"י שהקב"ה יאריך ימיהם ושנותיהם ויצליחו עסקיהם וישמרם מכל צרה וצוקה….’.  ↩︎

  15. ר' יום טוב צהלון, שאלות ותשובות, ונציה תנ"ד, סי' רעו, דפים ריא, ע"ד־ריב, ע"א.  ↩︎

  16. וראה לאחרונה אצל בן־נאה, איסתנבול (העוסק במאה השבע־עשרה) נתונים והערות על המאה השש־עשרה. שם, עמ' 68–69 והע' 7–8, 75 והע' 22–23, 78 והע' 33, 82 והע' 44, 89 והע' 66, 91 והע' 70.  ↩︎

  17. דוד, מעורבותם, עמ' 317–318 (ההדגשות כאן ולהלן הן מידי – י.ה.). על שליח המתרים קהילות לישיבת צפת באותה תקופה ראה: דוד, ארץ ישראל, עמ' 44–45.  ↩︎

  18. יערי, אגרות, עמ' 164: ‘והנה כשמע לעדתנו במלכות תוגרמה, התחילו בשנה הזאת לשלוח גם הם סייוע, כי אמרו גם לנו חלק ונחלה בירושלים’.  ↩︎

  19. י' בן צבי (מהדיר), מסעות ארץ ישראל לרבי משה באסולה, ירושלים תרצ"ט, עמ' 62.  ↩︎

  20. בידינו מידע רב על הקדשות לטובת ישיבות, מדרשות, לומדי תורה ועניים, אולם כל אלה הם עזבונות של יחידים. כמו כן יש מידע לא מועט על תרומות, אולם כאן אני מבקש להתרכז רק בתרומות ציבוריות עבור קהילות וקהלים בארץ־ישראל, ובפרט בקהילת צפת. וראה אצל י"ז כהנא, ‘עזבונות לטובת ארץ־ישראל’, מחקרים בספרות התשובות, ירושלים תשל"ג, עמ' 206–238; י' שציפאנסקי, ארץ ישראל בספרות התשובות, ב, ירושלים תשכ"ח, עמ' רנ–שלג.  ↩︎

  21. ר' לוי ן' חביב, ספר שאלות ותשובות, ונציה שכ"ה, דפים שיט, ע"ב; שכא, ע"ב–שכב, ע"א (‘… טופס כתב החכם… ששלח לרודס למעולה כה"ר שלמה ן’ יקר נ"ע… הובא פה ירושלם… איך על זה לא פקחת עיניך… אשוב אתפלא ממעלתך כי מאחר שבידך הפקיד רוחו וכו' המנוחם ז"ל שהפריש ממונו נדבה להחזי'[ק] ידי לומדי התורה על מה ועל מה הוא מחלק אותה לבן חסמא וכדומה לו… והחברי'[ם] המקשיבי'[ם] לקולי אשר יש להם תקוה יצליחו בלמודם… מבקשי'[ם] לחם ואין… שכונת בעל הנדבה היתה שיחלקו אותה ללומדי התורה שיצליחו בלימודם… יעקב בירב'); שכד, ע"ב.  ↩︎

  22. ר' יוסף קארו, שאלות ותשובות אבקת רוכל, לייפציג תרי"ט, סי' א.  ↩︎

  23. דוד, שתי איגרות, עמ' 330.  ↩︎

  24. הוא מציע להשיג מימון, אם יחסר, עבור השתדלנות והשוחד מכספים המעותדים להשלח כסיוע לצפת. הקר, סורגון, עמ' 65–66, 81–85.  ↩︎

  25. פכטר, חזות קשה, עמ' 190: ‘ומי מכל ערי הגולה הקרובות והרחוקות אשר אין לו בה אב או אח, בן או בת, אם או אחות, או מכל שאר בשרו, הם או עצמותיהם’.  ↩︎

  26. כלומר מאה ועשרים אלף. זו ההתחייבות לשנה הקרובה, ובחמש השנים הבאות – ששים אלף בשנה.  ↩︎

  27. פכטר, שם, עמ' 192.  ↩︎

  28. שם, שם, עמ' 193.  ↩︎

  29. ואמנם בתיאור מהלך האירועים בקהילת צפת, מתאר אלשיך את הלכי הרוח והציפיות של אנשי צפת, טרם צאתם לשליחות. מסתבר שאיסטנבול הייתה בעיניהם קהילה שבה הם תלויים כלכלית וציבורית: ‘… נסעה ונלכה עד מקום גדולי בני ישראל… כי אותם בחר ה’ לכונן ולשים את ארצו תהלה ולהעמידה על תלה' (שם, שם, עמ' 187).  ↩︎

  30. ראה למשל הקר, סורגון, עמ' 38–39, 66–72; הד, קהלי איסטנבול, עמ' 299–314.  ↩︎

  31. '…חלו נא פני אחינו… יפרישו ממונם כסף דמי קצבת הקצובה עלינו שנה שנה כחמש שנים… וזאת שנית… לפרוע… הכרג’י פתח שער המלך… וגם סתום פי השרים…" (שם, שם, עמ' 188).  ↩︎

  32. שם, שם, עמ' 192.  ↩︎

  33. ראוי להזכיר שדוקא על קהילת חברון ידוע, שקהל ספרדים שבעיר סידרוקאפסי שבמקדוניה הקים חברה לסיוע לתלמוד תורה בחברון, במחצית השנייה של המאה השש־עשרה. משנתבטל הלימוד נשאל מהרשד"ם, אם אפשר להסב את הכספים לת"ת שבשאלוניקי. ראה שמואל די מדינה, שאלות ותשובות, יורה דעה, שאלוניקי שנ"ו, סי' קסז (מהרשד"ם מספר: “…דאע”ג שתור'[ת] חברון מעולה עד מאד מ"מ [מכל מקום] האנשים הלומדים שם הם אנשים גדולים בשנים וחברת ת"ת שבשאלוניקי תינוקות של בת(!) רבן… עוד שהלימוד שם מעטי הכמות… ואינו דומה מועטים העושים מצוה למרובים… ואם יתברר הדבר שישיבת החברים אשר בחברון נתבטלה אז יותנו המעות לחברת תלמוד תורה [שבשאלוניקי]'). עדות נוספת על עזרה סדירה מתוגרמה מצויה במכתב מחברון החסר תאריך (‘…כי במקום הקדוש הזה אין בו משא ומתן אלא עסק התורה כל היום ורוב הלילה בשם כל ישראל, ומה ששולחים לנו מארץ תוגרמה הוא יתברך יודע ועד שלא יספיק להספקה, כי בעונותינו מיום שפסקו הצרורות אשר היו מריקים עלינו מנדבתם הטהורה בכל שנה היו מרווחים, ועתה ג’ שנים ויותר שלא בא לנו שום דבר' – דוד, ארץ ישראל, עמ' 43–44), ואולי היא מן העשור הראשון (שס"א–שס"ד) למאה השבע־עשרה (ראה להלן, הע' 40).  ↩︎

  34. ראה למשל תאורו של יעקב ב"ר יהודה אשכנזי, מוכר ספרים בצפת אצל, J. Leveen, ‘An Eye-witness Account of the Expedition of the Florentines against Chios in 1599', BSOAS (Bulletin of the School of Oriental and African Studies), XII, 3–4 (1948), pp. 542–554 (pp. 544־545) ; מחקרי ספר, ירושלים תשי"ח, עמ' 154–162. וכן ר' אליהו ן' חיים, חלק ראשון מתשובות שאלות, קושטאנדינה [תש"ד), סי' עז (‘…וזה נוסח השטר… המעו’[ת] שהניח'[ה] פה קושטנדינ'[ה] הזקנה פלנית שהם אלף ת"ש לבנים בכל שנה ולשלוח לה מדי שנה בספינת הצמרים הנוסעת לצפת תוב"ב… וכן נתחייב לעלות לארץ ישראל בשנה הבאה'); פא [דף קכד, ע"ד] ('…גם כי חזרנו בשנה הזאת לראות בעניני אנשי צפת ולקבץ מעות מאת כל איש אנשי השם המתנדבים בעם אשר בעיר הזאת [=איסטנבול] לשלוח להם חטה באופן שרבו כמו רבו טרחי הצבור לעת כזאת…"); הנ"ל, מים עמוקים, שאלוניקי תק"ע, סי' מג (‘…הריני נודר לעלות לא"י בספינה ההולכת ראשונה לא"י בחדש אלול…’).  ↩︎

  35. W. Foster (ed.), The Travels of John Sanderson in the Levant, 1584–1602, London 1931, pp. 97, 115–116:…Heere on this Mount Canaan, Mahaleel, a Jew priest that had beene about ingathering (he told me he had got but five hundred chequins in gold, and had them about him) for the Jewes of the Holy Land…' [p. 97] In this citie of Safett ar all the most learned and devout Jewes… [p. 115]… we came againe to Safett.[p. 116]… here they geve almes, mutch mony and likewise sodd meat… and also at other times mony. This they did three times in the six dayes we ther remained. I thinke they spent, I say the chefest Jewe, cauled Abrahim Coen, he, I say, gave awaye heare at least 2000 dollars, and 1000 at Jerusalem; others in his company… reasonable soms… But to the greater doctors and scoles they alowe yearlie stipend, most or all Jewes of abilitie, whearsoever they remaine, although they goe not to the Holie Land. But such as have bine ther and safelie retorned geve great volentary almes… And some dead Jews bones ar caried to the Holy Land and ther buried. We weare frayghted with woulls from Constantinople for Sidon, in which sacks… weare Jewes bones’ …. והשווה מ' איש שלום, מסע ארץ ישראל לג’והן סאנדרסון', ירושלים (בעריכת מ' איש שלום ואחרים), ד, א (תשי"ג), עמ' קמח, קסר–ה.  ↩︎

  36. השווה שו"ת מהרשד"ם (לעיל, הע' 33), אבן העזר, שאלוניקי שנ"ו, סי' נא (שנת שכ"ב); ר' אברהם די בוטון, לחם רב, אזמיר ת"כ, סי' קפד.  ↩︎

  37. שם, דף ו, ע"א. והשווה ד' תמר, ‘שתי אגרות על צפת מאת ר’ יהודה אריה ממודינא', ספר יובל ליצחק בער, ירושלים תשכ"א, עמ' 297–303 (= הנ"ל, מחקרים, עמ' 124–125); בניהו, אניות, עמ' 101–102.  ↩︎

  38. וראה עתה דברי ר' יהודה אריה ממודינה אצל י' בוקסנבוים, אגרות רבי יהודה אריה ממודינא, תל־אביב תשד"מ, עמ' 209 [איגרת מתשרי־חשון שס"א] (‘… כי נתפשה האניה אשר עליה היה כמה צרורות כסף הולכי לעזרת ה’ לעזרתם וכמה גיזי צמר לעשות בכל מלאכה שם… וצירים אחזונו ומקוסטנטינה הגידו לנו צרותיהן וצרות צרותיהן… והרעב כבד בארץ… ולולא כי נדבה רוח הקצינים הק"ק מקוסטאנטינה יצ"ו וישיבו את רוחם לפרוע מקצת חובותיהם, נפשם בשבי הלכה לפני[הם] צר ונוגש…"); שם, עמ' 214 (איגרת קעא): '… כי הצמר וההלבשה של הת"ת ומתנות לאביונים הון רב ועצום אשר היו שולחים להם נדיבי עם וקציני ארץ קוסטאנטינא אשר ראו את ענים גדול, על אניה דרך ים, נשבה והיה לשלל… (ראה אצל תמר, שם).  ↩︎

  39. על בני קהילת קורי ומכתבם לדון יוסף נשיא ובו בקשת סיוע ליישבם בטבריה אחרי 1569 ראה אצל דוד קויפמן, JQR(Jewish Quarterly Review), OS, v.2(1889), pp. 305–310; וכך עושים גם בני קהילת פיזרו הפונים אליו לפדות ‘קב נפשו’[ת] מאחינו בני ברית יצ"ו יורדי הים באוניות ללכת לדור דירת קבע בארץ הצבי', אשר נשבו על־ידי המלטזים D. Kaufmann, ‘A Letter from the Community of Pesaro to Don Joseph Nassi’, JQR, OS, v. 4 (1891), pp. 509–512)  ↩︎

  40. ראה למשל איגרת ראשי צפת לר' שמואל קנשינו בשנת שס"ד: ‘כי אבדה מצרים מאחינו שהיו סעד לתומנו… ואף קושטנטינה זה ג’ שנים, כי בסבת המלחמות אשר למלך יר"ה משכו ידם מעשות הטוב והנאות כדרכם דרך ה'…" (אסף, אגרות מצפת, עמ' קלה, והשווה גם, שם, עמ' קלח. השווה לזה גם הע' 33 לעיל, על הפסקה בת שלוש שנים בסיוע מאיסטנבול).  ↩︎

  41. ראה שלומיל, כתבים, דף מ, ע"א (איגרת מכ"ד תמוז שס"ז): “וי”ח ישיבות מצאתי בצפת תוב"ב וכ"א בתי כנסיות וב"מ [ובית מדרש] גדול ובתוכו קרוב לד' מאות ילדים ונערים ועליהם כי מלמדים שלומדים אותם בחנם מבלי קבלת פרס מתלמידים שנמצאים עשירים בקושטנטינא שפורעים שכירות המלמדים וגם מלבושים עושים מדי שנה בשנה…“; והשווה גם שם, דף מח, ע”א (איגרת מכ"ה חשון שס"ז): 'כי התלמידים כלם מדברים בלשון ספרד והם לומדים בחבורה של תלמוד תורה ששם יושבים י"ח מלמדים המלמדים לכל הנערים בלי קבלת פרס יען כי הם עשירים בקוסטנטינא שפורעים שכר המלמדים משנה לשנה….  ↩︎

  42. על זמנה ועל ענייניה של איגרת נכבדה זו, המשקפת גם מציאות ארוכת שנים בראשית המאה השבע־עשרה, ראה להלן בפרוטרוט בנספח.  ↩︎

  43. שוורצפוקס, פרובאנסאלים, עמ' 157; בניהו, יוסף בחירי, עמ' תריג.  ↩︎

  44. על סיועה של איסטנבול לא"י במאה השבע־עשרה ראה אצל בן־נאה, איסתנבול. סיועה של מצרים ראוי לדיון נפרד.  ↩︎

  45. בדל מידע על חברון ראה הע' 33, לעיל. על טבריה ראה להלן, ליד הערות 57–61.  ↩︎

  46. זכר לדבר וראיות ראשונות לכך יימצאו לנו בדיוננו על קשרי הרומאניוטים באיסטנבול עם קהל היוונים בצפת. ראה להלן, סעיף ג של המאמר.  ↩︎

  47. יערי, שלוחי א"י, עמ' 223–228 (ירושלים), 235–241, 243–244 (צפת). וראה גם: בניהו, אניות, עמ' 104–108; הנ"ל, שלוחי צפת, עמ' 77–81; תמר, מחקרים, עמ' 160–162; הנ"ל, מחקרים בארצות המזרח, עמ' 174–178, 194–196; בנטוב, מהרי"ט, עמ' 206, 221–222, 227–228.  ↩︎

  48. ראה לעיל, הערות 3–5.  ↩︎

  49. ראה למשל אצל בניהו, תולדות, עמ' 344–354; הנ"ל, יוסף בחירי, עמ' תקצג–תקצה, תרי–תריא; דוד, עלייה והתיישבות, עמ' 126, וראה גם לאחרונה הפנייה אצל בן נאה, איסתנבול, עמ' 89 והע' 66. רוזן (קהילת ירושלים, עמ' 99) סבורה שהייתה קהילה, או למצער בית כנסת, נפרד לרומאניוטים בירושלים במאה השבע־עשרה, אולם דומני שאין ראיה לכך מן המקורות המובאים על־ידה. גם מדברי בניהו (יוסף בחירי, עמ' תקצד–תקצה, תרסא) משתמע שהוא סבור שהיה קהל כזה בירושלים.  ↩︎

  50. ר' חיים ויטאל, ספר החזיונות (מהד' א״ז אשכלי), ירושלים תשי"ד, עמ' נא.  ↩︎

  51. שאלות ותשובות ר' יום טוב צהלון (ראה לעיל, הע' 15), סי' רנט.  ↩︎

  52. בניהו, יוסף בחירי, עמ' תקצג–תקצה, תרי־תריא. הפירסום לקוי בחסר מכמה בחינות:

    א. הוא סיפח איגרות וטקסטים אלה להתכתבותו של ר' יוסף קארו, אף שאין להן כל עניין לשם;

    ב. ממילא, נמנע מלקשור תעודות אלה למידע אחר המצוי בידינו על קשרי רומאניוטים באיסטנבול עם הרומאניוטים בצפת, דבר שגרר אחריו אי דיוקים וטעויות אחדות;

    ג. בפירסום יש מספר אי דיוקים. החמור שבהם הוא, שירבוב כותרת של הסכמה שנעשתה באיסטנבול ואשר עניינה שבכל נישואין יינתן לבן (מטבע) אחד מתוך אלף לבנים שבנדוניה לצדקה באיסטנבול, אל המסמך שעניינו ארץ־ישראל. כלומר, כותרת של המסמך הבא (בדף 41, ע"ב של כתב־היד) צורפה אל המסמך הקודם שהועתק באותו עמוד ואשר עניינו ארץ־ישראל. ממילא דבריו שם בעמ' תקצה ש’זהו מס שהטילה הקהילה ומן האיגרת הבאה נראה שמס זה היה מיוחד לארץ־ישראל' אין להם רגליים (ויש גם להוציא שורות אלה מפירסום האיגרת, בעמ' תרי, שם). שיבוש זה חוזר גם בבירור ‘האיגרת החמישית’, כשהוא מנסה ליישב הסתירה בינה למסמך הקודם, והוא נזקק שוב לסוגית המס מהנדוניה לארץ־ישראל, דבר, שכאמור, לא היה ולא נברא. לאורך כל המבוא (עמ' תקצד–תקצה) יש אי דיוקים בכל הנוגע לענייני הרומאניוטים באיסטנבול. ואכמ"ל. וראה גם בנספח להלן.  ↩︎

  53. ואין זה ברור לגמרי אם לפנינו קהל או קבוצת סוחרים ובעלי עסקים.  ↩︎

  54. ראה בניהו, שם, עמ' תקצד, תרז.  ↩︎

  55. ראוי לציין שהוא ירש תפקיד זה מאביו שעסק בזה לפניו, וזה עשוי להעיד על מישכה של התופעה וגם על קדימותו של קהל הרומאניוטים בצפת לפני שכ"ז (וראה בניהו, שם, עמ' תקצה).  ↩︎

  56. ראה ש' אסף, ‘הרפתקאותיו של חכם יהודי זקן בנסיעתו לארץ ישראל’, ציון, ידיעות החברה הא"י להיסטוריה ואתנוגרפיה, א, ה (תר"צ), עמ' 8–10. ר' יוסף בן אברהם הכהן ‘מבני רומניא מתושבי קורפו’, מספר: “בהיות כי בימים ראשונים ושנים קדמוניות נמצא נמצאתי בעיר קושטנדינה יע”א עיר ואם בישראל, והייתי מרביץ תורה בכמה ק"ק בני רומניא יצ"ו… אחת שאלתי מאת ה' שיעטרני בכתרה של ארץ הקדושה… ועשיתי השתדלות נמרץ ויצאתי מקושטנדינה… להלוך ולעלות אליה… והלכתי בעיר קנדייא שיש שם קהלות רומנייא יע"א… ובאתי ברודיש ממתין את הספינה באה ללכת בצפת תוב"ב ואתן גם אני שכרה לבא עמהם צפת…. להלן הוא מספר את שאירעו ברודוס, ואחר כך על שבתו בצפת.  ↩︎

  57. שנת פטירת מהרשד"ם וראה להלן, הע' 58 (שם, דף קיג, ע"א). חתימתו על תשובת ר' אליהו ן' חיים היא ראיה לכך.  ↩︎

  58. שאלות ותשובות מים עמוקים (ראה לעיל, הע' 34), סי' עא, דף קי, ע"ג.  ↩︎

  59. שם, שם, דף קיב, ע"ד: ‘…הקהלות קדושות הנוראות קהלות ספרד שצוו על יחידיהם שלא יטפלו עם האנשים קדושים החברים העוסקים להחזיק במצות ישיבת טבריא’; שם, שם, דף קיב, ע"ג: ‘… שמעשים בכל יום נעשו מאז ועד עתה שאנשים מבני ישראל מהקהלות ספרד מתחברים בחברות העשויות תוך קהלות רומניאה…’, ובכל אופן לדברי המשיב: ‘…עמהם לא תוסיף תת כח, גם ישיבת טבריה לא תחסר כל בה אחר שכבר סדרו קהלות ספרד להספקתם’ (שם, שם).  ↩︎

  60. ראה הערה קודמת (#59). מספר זה מסומן פעמיים במקור ובשניהם מוצבעת אותה הערת שולים. הערת פב"י.  ↩︎

  61. שם, דף קי, ע"ד.  ↩︎

  62. והשווה גם שם, שם, סי' נח (תשובת ר' דוד ן' שושן); ר' שלמה הכהן, ספר שני משאלות ותשובות, ונציה שנ"ב, סי' פב (=מים עמוקים, הנ"ל בהע' 58, סוף סי' עא).  ↩︎

  63. בניהו, יוסף בחירי, עמ' תריב–תריד, וכן שם עמ' תקצז–תקצח; שוורצפוקס, פרובאנסאלים, עמ' 157–159, וכן שם, עמ' 155–156.  ↩︎

  64. בניהו, שם, עמ' תריד.  ↩︎

  65. שוורצפוקס, שם, עמ' 158.  ↩︎

  66. בניהו, שם, עמ' תקצז–ח: ‘אין שמות החותמים, אבל באיגרת שלאחריה נאמר “מהרבנים… עיני העדה ב”ד הצדק". מכאן יש להניח שבראש החותמים היו מרן והמבי"ט’.  ↩︎

  67. כך בכתב היד ואצל שוורצפוקס. בניהו העתיק: ‘אם’. שיבוש קשה יותר מצוי אצלו בהעתקת האיגרת הנלוית של קהל הפרובאנסאלים בצפת. במקום “יהי כל הנדר ונידב לשם כללות א”י [ארץ ישראל] יכתבו בכתב ידיהם קדש לבד, והנדר…לשם קהלנו יכתבו לבד', העתיק: ‘… לשם כללות או יכתבו בכתב ידיהם קדש לבד….’.  ↩︎

  68. בניהו, שם, עמ' תריג; שוורצפוקס, שם, עמ' 157.  ↩︎

  69. אך ראה לעיל, בגוף המאמר עמ' 143–145, על תמיכת הרומאניוטים.  ↩︎

  70. בניהו, שם, עמ' תריד; שוורצפוקס, שם, עמ' 159. הכוונה היא שהם נפרדים ומשלמים בעצמם אותה קופה של צדקה, את המסים וגם את דמי החסות (?) עבור בתי הכנסת. תשלום אחרון זה וטיבו ראויים לבירור נפרד – ואכמ"ל.  ↩︎

  71. בניהו, שם, עמ' תריג; שוורצפוקס, שם, עמ' 158.  ↩︎

  72. ויש ודאי קשר בין הריסת בית הכנסת וחילולו לבין חוסר יכולתם לשלם ‘פרעון לאומות בשביל בתי הכנסיות’ (ראה הע' 8, לעיל).  ↩︎

  73. בניהו, שם, עמ' תריד; שוורצפוקס, שם, עמ' 159.  ↩︎

  74. ואלה נתחלפו לבניהו ל’עשרה חכמים חתמו על האיגרת' (שם, עמ' תקצח).  ↩︎

  75. ופליאה היא שבניהו לא חש לכך. וראה אצל בניהו, דור, עמ' קסח–קסט; י"ש שפיגל (מהדיר), תשובות רבי יהוסף מליריאה וחכמי הדור בצפת, ירושלים תשמ"ח, עמ' כא.  ↩︎

  76. מספרו 2/4958 HM, האיגרות הנדונות כאן מצויות בדפים 260א–261ב. תודתי נתונה לעובדי הארכיון על סיועם האדיב.  ↩︎

  77. על אף שיש קושי מה בפענוח, השוואת האותיות מוכיחה ש’צ' לפנינו, מה גם שאי אפשר שראשה של ה’צ' הוא גרש, כיון שיש מעל לתאריך שתי נקודות לציון גרשיים.  ↩︎

  78. ועליו ראה אצל שפיגל (הע' 13, לעיל), עמ' כו–כח.  ↩︎

  79. כתב השליחות נדפס על־ידי סימונסון, שלוחי א"י, עמ' שלח–שלט. וראה גם, שם, עמ' של־שלא. בעמי שלו – פקסימיליה של כתב השליחות. בניהו העתיק גם כתב שליחות זה במלואו ופירסמו מחדש מילה במילה על פי פרסומו של סימונסון (בניהו, דור, עמ' קפו–קפז). הוא לא חש שהוא מדפיס בזה אחר זה טקסטים מקבילים וזהים בחלקם – בלשונם ובפרטי ענייניהם, ולמרות כן ייחס אחד מהם לשנת שכ"ז והאחר לשנת שצ"ז, ולא עמד על הדמיון ביניהם.  ↩︎

  80. והם: חיים אפרים פינטו, אליא פלכו, מאיר ברזילי, שלמה אשכנזי, ברוך ברזילי, יהונתן גאלנטי, חייא שלום, יאודה ן' קרישפין, מרדכי הכהן.  ↩︎

  81. המעתיק המאוחר קיצר כנראה את נוסח התאריך, ואחר־כך השמיט את שמות החתומים.  ↩︎

  82. וכאן באה שורת החותמים הנ"ל (לעיל, הע' 18).  ↩︎

מהו פרויקט בן־יהודה?

פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.

קִראו עוד על אודות הפרויקט ועל איך לעזור 1

אוהבים את פרויקט בן־יהודה?

אנחנו זקוקים לכם. אנו מתחייבים שאתר הפרויקט לעולם יישאר חופשי בשימוש ונקי מפרסומות.

עם זאת, יש לנו הוצאות פיתוח, ניהול ואירוח בשרתים, ולכן זקוקים לתמיכתך, אם מתאפשר לך.
תגיות
חדש!
עזרו לנו לחשוף יצירות לקוראים נוספים באמצעות תיוג!

ליצירה זו טרם הוצעו תגיות

אנו שמחים שאתם משתמשים באתר פרויקט בן־יהודה

עד כה העלינו למאגר 65641 יצירות מאת 4017 יוצרים, בעברית ובתרגום מ־35 שפות. העלינו גם 22248 ערכים מילוניים. רוב מוחלט של העבודה נעשה בהתנדבות, אולם אנו צריכים לממן שירותי אירוח ואחסון, פיתוח תוכנה, אפיון ממשק משתמש, ועיצוב גרפי.

בזכות תרומות מהציבור הוספנו לאחרונה אפשרות ליצירת מקראות הניתנות לשיתוף עם חברים או תלמידים, ממשק API לגישה ממוכנת לאתר, ואנו עובדים על פיתוחים רבים נוספים, כגון הוספת כתבי עת עבריים, לרבות עכשוויים.

נשמח אם תעזרו לנו להמשיך לשרת אתכם!

רוב מוחלט של העבודה נעשה בהתנדבות, אולם אנו צריכים לממן שירותי אירוח ואחסון, פיתוח תוכנה, אפיון ממשק משתמש, ועיצוב גרפי. נשמח אם תעזרו לנו להמשיך לשרת אתכם!