המשק עולה ופורח. בנינים וערוגות, כרמים ושדות, בתי מלאכה מכל המקצועות. יד המומחים ניכרת בכל. ורק שדה־בוּר אחד שׂרד בגבת, והוא דוקא אינו בור, צומח ומצמיח בלוריות ופאות לתפארת. בכל בעלי המקצועות נתברכה גבת ואך לסַפּר אין לה מזל. ומהלכים חבריה וילדיה, הוריה וחברותיה – מגוּדלי בלוריות כפראים ואין בכוח המסרק להשתלט על שפעת השער השחור והזהוב, הכהה והבהיר והאדמדם.
יש ראשים והם נתברכו בשפעת תלתלים, ואלה מסתלסלים בגדלם פרע ומוסיפים לוית חן ולעתים גם חשיבות של משורר או צייר־אמן וכיוצא בזה. אך יש גם שערות שלא נתברכו בתכונות שמימיות כאלה והן זקופות כשל הקיפוד. והילדים מתרוצצים כסייחים צעירים ורעמותיהם הפרועות מכסות על זיו עיניהם, ואך בכוח הדמיון בלבד תנחש כי שם, מעבר למסך, שמוּר המצח הזך, הצעיר.
אך ישנם ימי חסד. בבוא הסַפּר השׂכיר מן החוץ – ויגוז בסיטונות עשרות עשרות ראשים. ואז, יש אשר תכנס לחדר האוכל ביום חול רגיל ותראה בו לפתע אור יתר, איזה אור נוסף, חדש. וכי תתמה רגע, הרי מיד תרגיש: ידי הספר חוללו נס זה. נגלו ערפים שזופים וזקופים, נגלו מצחים בהירים ואזנים ורודות. נעשו הראשים מחוטבים, נעשו המבטים צעירים יותר, הפנים בהירים יותר – הוּאר חדר האוכל. ובחוץ הילדים – כאילו נקיים יותר, רעננים וקלים יותר וראשיהם הקטנים והגזוזים מלאים חן ותנועה שבעתים.
מי כמוכם עוד עושה נפלאות, המספרים!
הדשא גזוּז בקפדנות רבה. שורות השיחים נגזזות לפי חוט משיחה המתוח בקו ישר־ישר – עד שלעתים רחמים יתקפוך על יצורי ירק אלה שנגזר עליהם להגזז בקו ישר וחדגוני אחד, על זו קומתם החפשית, המיוּשרת באונס משעמם, חלק ומטשטש. גורל הוא. על הכל להיות ישר, גזוּז ברוח ההקפדה החמורה. קווים ישרים, ברורים, נקיים – צו הזמן הוא.
ורק הדקלים, הדקלים האלה, ראשוני המטעים בחצר, שניטעו פעם בהתלהבות עצומה, זה סמל המזרח הקדום והדרום הלוהט – רק הדקלים האלה, הם בלבד תקועים בחצר כרוחות שעבר זמנם. אי־פה אי־שם תעקרם היד המטפּלת ותחליפם בעץ אחר. אנחה חרישית של “בעלי רחמים” תלָום לעולמם, והיתר – שכוּחים ומיוּתרים ניצבים בשדרות ארוכות, מתפּתחים כחפצם, גדלים פרע, מאיימים בענפיהם הדוקרים, חוסמים באפלת ערבים ולילות את הדרך, עוצרים את הרוח מלהגיע אל פתחי החלונות – נוהגים בחירות גמורה. כזקני שיבה מצהיבים־אפרפרים נתלים הענפים שיבשו ודללו ומכסים על פסיפס הגזע הנאה.
והנה בא המַשׂוֹר ויחולל פלא בשׂדרות הדקלים. גוזמו הענפים – ויגבהו פתע הדקלים ויתמרו זקופים ודקים, צעירים ונאים. כראשים שסוֹרקוּ, כבלוריות שסוּלקוּ מעל המצח – הנם עומדים כמחודשים ומבין ירקותם הזקופה והרעננה באים לקראתך מראות בתים ומדשאות מקצה החצר השניה. פתע נגלה והבהיר וקרב הכל. פתע גבהו צמרות, נגלו מרחקים, הבהיקו בתים – אור חדש ושקוף בשׂדרות.
מי עוד כמוך עושה נפלאות, המשׂור!
(1941)
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.
אין עדיין קישוריות מאושרות